 עלילות סטרָידה ברכבת ישראל
מאת: רֶשֶףו 02/01/06 | 23:41
היום בסביבות הצהריים פיניתי לי זמן והחלטתי לבדוק סופסוף האם הסטרָידה שלי "מחזיקים מים" בתור "האופניים המתקפלים האולטימטיביים בארץ הקודש".
שלפתי אותם מהבגאז' ודיוושתי בנחת את ה-2-3 ק"מ מהמשרד לתחנת "ההגנה".
החלטתי שלצורך הניסוי העקרוני מספיק מסלול קצר - 2 תחנות עד לתחנת "ראשונים" בראשל"צ.
החלטתי עוד שבכדי להבטיח שהניסוי מצליח בזכות ולא בחסד אקפיד לשאול את כל שאלות הקיטבג האפשריות.
נעצרתי כ-4 מטרים מהכניסה לתחנת הרכבת ולמען הסר ספק קיפלתי את האופניים בחגיגיות מול עיניה המשתאות של המאבטחת. צעדתי לעברה מגלגל את הסטרָידה המקופלים כמו עגלת יד ושאלתי בקול רם וברור "אפשר להעלות את זה לרכבת, כן? היא סקרה את "אלומת מוטות האלומיניום" והפטירה "אהמ... ככה כמו שזה אני חושבת שאין בעיה".
1:0 לרכבת ישראל
גילגלתי את הסטרָידה לעבר הקופאית וביקשתי כרטיס אחד לתחנת "ראשונים".
בכדי למנוע טעות שאלתי שוב את שאלת הקיטבג עוד לפני ששילמתי לקיבלתי את הכרטיס "סליחה, יש בעיה לעלות עם זה לרכבת?". הקופאית התרוממה והציצה מעבר לחלון הזכוכית לבדוק על מה אני מדבר. "לא" פסקה "ככה זה בסדר".
2:0 לרכבת ישראל
ואז הוא הופיע. האיש במדים האפורים. כאילו משומקום.
"מצטער. אתה לא יכול להעלות אופניים לרכבת" חסם אותי בגופו.
2:1 לרכבת ישראל
"המאבטחת בכניסה אמרה שזה בסדר. הקופאית אמרה שזה בסדר. למה אתה מקשה" מחיתי
"מצטער. זה ההנחיות של הנהלת הרכבת. אי אפשר להכניס אופניים" התעקש הביטחוניסט
"זה אופניים, זה?" ניסיתי טקטיקה שונה "זו עגלת ילדים. זה טיולון"
"מצטער" חזר על המנטרה ואז הפתיע "שאלתי אותו והוא אמר שאי אפשר"
"שאלת את מי?" תמהתי
"את מנהל התחנה" הזדקף ואז שוב הפתיע וסיפק לי מפלט "אתה יכול לדבר איתו בעצמך אם אתה רוצה".
"בהחלט" קפצתי על ההזדמנות "בוא נדבר איתו"
צעדנו מטרים ספורים לעבר חדרו הסמוך של מנהל התחנה ובאותן שניות תהיתי מתי לכל הרוחות הספיקו שני אלו לקלוט אותי ואת סטרָידתי ולנהל עלינו דיון.
מנהל התחנה נראה מוכן לקרב ולחלוטין לא מופתע אף למראה הסטרָידה
[תיפח רוחי! הם בטח רואים פה הכל במעגל סגור. "האח הגדול" וכזה]
"מצטער אדוני" ירה לעברי לפני שהספקתי להוציא מילה "אין אפשרות להעלות אופניים לרכבת אלא אם הם בתוך תיק או קופסת קרטון".
"תשמע" חייכתי באדיבות "אני מסוגל להבין את זה שאתם מונעים העלאה של אופניים שלמים אבל זה... מה הבעיה עם זה? זה מקופל. זה קטן. זה לא תופס מקום. אין גריז. אין חלקים בולטים. אין פינות חדות שיכולות לקרוע ריפוד. טובי המוחות באנגליה שקדו להמציא משהו שמותאם במיוחד לרכבות..."
"זה הנהלים" ניגן את הפזמון השחוק "מצטער"
"רגע" ניסיתי שוב את הטקטיקה הקודמת "הרי עגלות ילדים אתם מרשים לעלות. מה ההבדל בין זה לבין עגלת ילדים?"
המנהל הרהר שניה וירה תשובה אינפנטילית "כי עגלת ילדים מיועדת לשימושם של תינוקות"
"יופי" ניצלתי את המומנטום "והדבר הזה מיועד לשימושי ובכלל... מה לגבי נכים? אתם הרי מרשים לנכים לעלות עם העגלות..."
"מצטער" הקשיח את ליבו "ככה זה. אתה לא יכול לעלות עם האופניים לרכבת"
2:2 (רכבת ישראל עומדת להפסיד?)
באקט של יאוש נופפתי למולו את הכרטיס שזה אך נקנה "אז מה אני עושה עכשיו עם זה?"
מהפך!
לא יודע מה גרם לשינוי.
אולי איזו מדיניות שרירותית עוד יותר בנוסח "כרטיס קנוי לא יוחזר" או משהו כזה.
"תשמע" הטעים בקול פטרוני "אני אאשר לך לעלות באופן חד פעמי. נניח שלא ידעת. שזו פעם ראשונה שלך. שאתה לא מכיר את החוקים. אבל זהו. זה רק הפעם"
"רגע" התעקשתי על ניצחון טכני "אז איך אני אחזור?"
"בעיה שלך" ענה "תצטרך לסגור את זה עם מנהל תחנת 'ראשונים'. אם הוא יאשר לך אז תוכל לעלות איתם גם בחזרה".
"אם תדבר איתו ותספר לו שאישרת לי יש מצב שגם הוא יאשר" לקחתי סיכון בנסיון להנציח את התקדים
"אני אדבר איתו" הפתיע שוב המנהל במחווה נדיבה "רק תקפיד לשים את האופניים ככה שלא יבלטו יותר מדי"
3:2 שובר שיוויון
[המשך בהודעה הבאה...]
מצורף קובץ jpg
ביום בו אצליח לטפס במעלה כל המורדות שאי פעם ירדתי אדע שצמחו לי כנפיים 
רֶשֶף 
|
)
){kind=small}
