ייבוא החברים שלי מהעולמות הישנים
ראשי
החברים שלי
תחומי העניין שלי
הפרופיל שלי
ניהול
חיפוש  
 
 גולשים
 
חיפוש מתקדם
ראשי / עמוד תחום עניין

ארתור

 
 
 

ארתור בבלוגים:

 
 

ארתור בפורומים:

 
  • חדשות מהמדבבת הראשונה של פרנסין ואמא מארתור
    טלי גוטפריד שהייתה המדבבת הראשונה של פרנסין ואמא של ארתור מהסדרה "ארתור", חזרה שלשום לדיבוב בסדרה "שיעור פרטי מעולם החי" לילדי הדרום בערוץ לוגי.
  • ובהודעה!
    וזה אמצע הלילה המחורבן והוא וארתור יושבים בחדר של ארתור וארתור בוכה , או מקטר או מנצל את זה שלפני מרלין אפשר להיות קצת חלש, ואומר שזה קשה נורא להיות מלך , והרבה יותר קשה להיות אחד שאמור להיות כזה. ומרלין רק חושב- ובכן, זה גם קשה להיות משרת. והוא לא אומר את זה, ולא כי זה משנה ולא כי הוא לא חושב שארתור יבין, זה פשוט כי - לא מדברים על זה. זה קשה להיות משרת, וזה בנזונה וזה נטל כבד ואתה עוד אמור למצוא את החיוך, אבל זה כידוע הרבה יותר קשה להיות מלך. וארתור מברבר בצד, והמחשבות של מרלין ממשיכות לדהור, וזה גם קשה לאהוב את ארתור כשארתור אמור בכלל למצוא לו איזו נסיכונת או בעלת ברית או לפחות לממש סוף סוף את האהבה שלו לגוון, שהבעיה שהלוואי שמרלין היה לפחות יכול לשנוא אותה, אבל לא, וזה נורא עצוב שהוא אוהב כל כך את מה שמכאיב לו. ואז ארתור מפסיק לדבר, ומשהו במרלין חושב שעם כל האהבה - יופי, יהיה אפשר ללכת לישון ולישון זה חשוב, אבל אז ארתור אומר (מלך, וגם מלך עתידי, כמובן,  אף פעם לא שואל, רק אומר), " הייתה לך פעם מישהי " ומשהו במרלין כמעט מת והוא אומר, ובכן, לא ואז ארתור שואל למה, ואיך זה, כי נכון שמרלין אידיוט וסתום להפליא, אבל הוא מן הסתם יכול לעשות את המאמץ ואז מרלין שואל אם יש עוד כמה שאלות של חיים ומוות הערב או שהוא יכול לפרוש ורק אז ארתור (שזכה מיד בתואר של סתום להפליא גם כן ) שואל "למה". למה למה למה. כי ארתור יפה כל כך שזה מכאיב וארתור אמיץ, וארתור גיבור גם כשכולם משתינים במכנסיים ובורחים בצווחות. וארתור באמת ראוי למלוך וזה נדיר ולפעמים זה נדמה כאילו יוצא ממנו זוהר,כאילו הוא מן שמש קטנה ובעיקר זה למה לא. וארתור לא באמת שם לב לשקט, וממלמל , (וזה הרגע בו מרלין מגיע להבנה שארתור קצת שיכור, ואוקי - הוא כנראה באמת קצת סתום) שזה לא יתכן, ומחר, הדבר הראשון לעשות חוץ מלהציל את אנגליה, יהיה למצוא למרלין חברה. ומרלין, שנמצא כבר בדרך החוצה בכוונה למצוא איזו פינה נחמדה לדפוק בה את הראש או פשוט את היין של ארתור, כי יש רגעים שזה פשוט מותר, שומע את ארתור מהמהם, שאם תהיה למרלין חברה הוא לא יהיה איתה יותר מעם ארתור, כי ארתור, בתור מלך עתידי צריך את מרלין, ושהחברה של מרלין צריכה להיות מכוערת אבל חכמה. ונמוכה. וארתור נרדם, ומרלין חושב, בנזונה, בנזונה. כי אפילו לארתור ולגוון יש סיכוי, כי נסיך ומשרתת, למרות כל הדרמתיות של ארתור זה אפשרי ורומנטי ומקסים, אבל ארתור ומרלין זה לא יקרה לעולם, וכולם יגמרו מאושרים (אם מורגנה לא תספיק לטבוח בכולם עד אז), חוץ ממרלין שכנראה יתקע עם גמדה מכוערת, מתברר. ומרלין ניצח, כי להיות משרת זה הרבה יותר גרוע, כי למרות שלארתור מתחיל להיות אכפת, ובאופן יחסי זה כמעט כאילו ארתור ממש דואג לו, מרלין לא באמת יכול להכריח מישהו להקשיב לו, וזהו. אה, יש את הדרקון.
  • רשימת הספרים: חלק א' (א'-ל')
    הסוס: גידול, אילוף ורכיבה / גדי אבנון איש ללא צל / יוסי אבני-לוי סיפורים מאיי פראו / אסתר אדלשטיין בת האנגלי / פיטר אוונס הרוח של אניל / מייקל אונדטייה אהבה בדלתיים סגורות / רם אורן הנסיכה האפריקאית / רם אורן לב / רם אורן חורשת לבנים / ירוסלב איושקביץ' המסע של פרוונה / דבורה אליס שורשי אוויר / רות אלמוג מראות מצחיקות / עליזה אלרואי חכי לי ר' / שרה אנג'ל נקמה / שרה אנג'ל נהר של שלווה / ליף אנגר בית הבובות / אוולין אנטוני חוט השני / אוולין אנטוני אל רוחות השמיים / ורדה אקר שם המשחק / יגאל אריכא ריגול - כרוניקה של בגידה (אולדריץ' איימס) / פיט ארלי צפע בידי / ארוה באזן עין הזכוכית של מיור פאבל / אוריה באר נסיכת האיים / נואל בארבר עיוור צבעים / יעקב בוצ'ן ירושה / קית' בייקר מעגל חברים / מייב בינצ'י קיץ לוהט / מייב בינצ'י עד מעט החיים / דני בירן דרכה של אשה (חלק א' + חלק ב') / ליאונה בלייר ספק גורלי / אמנון בן דרור אינדיאנפוליס / יונתן בן נחום שקיעה כפרית / יצחק בן נר שלום לצרפת / נואל ברבר (חלק א' + חלק ב') בדרך חזרה / יהושע בר יוסף גווילים ובשרים / יהושע בר יוסף זרע של קיימא / יהושע בר יוסף מזכרת אהבה / יצחק בר יוסף לחפש את אנה / דורון ברוש שתיקת החרדים / שייע בריזל לא די בחלומות / ז'קלין בריסקין משי / אלסנדרו בריקו בוחרים להרגיש טוב / דייויד ברנס יונקי הדבש המתוקים / חנה בת שחר שם סירות הבית / חנה בת שחר נוכריה / דיאנה גבלדון השמש של בני סקורטה / לוראן גודה געגועים לשינויים: 16 סיפורי מסע ישראלים / סופרים שונים שלג יורד על ארזים / דיוויד גוטרסון זכרונותיה של גיישה / ארתור גולדן הספר המשוגע / חיים גורי פרח ברים / ליה ג'ייקובסון בחזרה מטואיצ'י / יוסי גינסברג ארבעה גברים ואשה / שלומית גלבוע מקופלת / תמר גלבץ הבטחות / קטרין גסקין רצח בקריאה ראשונה / אדיבה גפן עניין של אהבה / שרגא גפני אל מול האור / אדל ג'ראס מזוודה על השלג / אולה גרויסמן גברים ממאדים ונשים מנגה / ג'ון גריי הזימון / ג'ון גרישם הנוכלים / פרנסואז ד'אובון גן האלים / ג'ראלד דארל זיוה הלוחמת / יעקב דבי-אהרון ביצה של שוקולד / מנואלה דבירי התופרת / פרנסס דה פונטס פיבלס בזכות האוניברסליות: אתגרים המדיניות החברתית בישראל / א. דורון תנאי נישואים / צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני היורשת / ג'נט דיילי שני בנים למוות / יעל דיין למטרות נישואים / קוויטה דסוואני תעניות, תענוגות / אניטה דסאי הבוגאנוויליה (חלק א' + חלק ב') / פאני דשאן פומפיי / רוברט האריס אבנים מן הנהר / אורסולה הגי שעון החול: דרום ערב הסוערת / דוד הולדן אמנדה / קיי הופר היפה בנשים / שפרה הורן המנון לשמחה / שפרה הורן השלכות / ג'יימס הלפרן ואילזה הלפרן עיר ימים רבים / שולמית הראבן נשיקה צרפתית / אורית הראל והשמש חיממה לנו את הגב / עליזה הרט נערות בחברה / מרג'רי ווטר איטן פרום / אדית וורטון שוקולדים לרצח / קייט וייט צעדים / שרלוט וייל אלן אף אחד בשום מקום / דונה ויליאמס נוה קיץ / סלואן וילסון אהבה ותהילה (חלק א' + חלק ב' ) / ג'יין וסטין פרשת מאוריציוס (חלק א' + חלק ב')  / יעקב וסרמן פנפאן / אלכסנדר ז'ארדן על כדור אחד בלבד / דרור זיו מלכודת דבש / אמנון ז'קונט מבחן החלב / עוזיאל חזן שסתום החיים / ג'קי חלפון לחצות את הקו / ברברה טאופר אחרי האימפריה - קריסת המערכת האמריקנית / עמנואל טוד סטילוול - אמריקני בסין (1911-1945) / ברברה טוכמן האדמה הזאת / אנטוניו טוריס תיק כחול-לבן / חגי טיומקין זכרונות / ברברה טיילור ברדפורד הגנב הטוב / האנה טינטי תה אנגלי בירושלים / בן-ציון יהושע בת הנהר / הונג יינג אישה באור / הגר ינאי בית ספר לידידות / רפי יעקבי הנאוה לאדון / אלבר כהן סודו של נביל / איתי כוכבי אהוד ברק / בן כספית ואילן כפיר חתונה כפולה / ויליאם כץ הגמד / פר לאגרקויסט שני חברים ואשה / יעוד לבנון 1/2 הוכחה / אורי לברון עדות חסויה / איציק לוי החרדים / אמנון לוי סהר אביב / בט באו לורד שלום לפילגש / ליליאן לי לגרש את ורונה / מרגוט ליווסי הסנדלרית / עירית לינור התכשיט / שולמית לפיד חול בעינים / שולמית לפיד מקומון / שולמית לפיד פיתיון / שולמית לפיד השפחה / קתרין לים שתי שלגיות / עירית לינור
  • כל כך הרבה דמויות משנה!
    ג'יימי כמובן, למרות שבספר הזה עדיין אין מה לחבב בו, הוא סתם מניאק שמאוהב באחותו. מצד שני, הוא נבל חסר רחמים ולא סנטימנטלי ועושה זאת כל כך טוב, שחייבים לחבב אותו. אני מתארת לי שבשלבים הרבה יותר מאוחרים (ספר ששי? שביעי?), הוא יאלץ למות, אבל כל עוד הוא שם, הוא שווה כל פסקה שנכתבת על הוד גועליותו המלבבת. העכביש - הו, איזה דמות משובבת. רואה הכל, מנתח הכל, יודע בדיוק מה צריך לעשות מתי ולמען מי. כל כך חריף ושנון ובסופו של דבר עם הלב הצד הנכון (תלוי מהו הצד הנכון כמובן ), אני אוהבת דמויות מפולפלות וצבעוניות, אבל לא כאלה אוריינטליות מדי. יש משהו במינונים של העכביש שמספיקים בדיוק-בדיוק. כלב השמירה - הו! אני לא יכולה אפילו להתחיל לומר כמה שאני אוהבת את הכלב הדוחה והשרוף. גם הוא דמות טרגית ברמה כזאת או אחרת, רדוף וכואב וכל כך רשע שזה תענוג. מצד שני, הוא מפתיע לא פעם ולא פעמיים (אבל נדמה לי שפחות בספר הזה, יותר בשני ובשלישי). נפלא. סר ג'ורה - קודם כל, אני חושבת שהוא שווה נורא. סוג של דמות טרגית (אביר שנפל מגדולתו בלה-בלה-בלה), כל כולו מסור לגבירתו המאומצת. אני אוהבת שהוא כתוב כמו אביר מהעולם הישן (אפשר לתאר אותו בקרב האבירים של ארתור או משהו כזה), יש בו משהו בסיסי ואיתן. סאמוול טרלי - השמנמן והאומלל. אנדרדוג נבון מדי ומלא כל טוב. אני אוהבת את הקלאמזיות שלו, את האומללות ואת זה שאחרי הכל הוא לא באמת כל כך אומלל. מה שהכי כיף אצל מרטין, הוא שגם הדמויות הכי שוליות בנויות אצלו עגולות ושלמות מאד. רואים שהוא חושב על כל פרט וכותב לכל אחת ביוגרפיה מלאה. זה מקסים וזה בעיני אחד ההבדלים בין כל ספר פנטזיה ובין זה.
  • קר פה
    שם: גרים גיל: במאי הזה 21 (אני אהיה מסוגלת להשתכר ולעשות רישיון לנשק בארצות הברית. יאי.) איזור מגורים: תל אביב/ אוניברסיטת תל אביב פאנדום אהוב: אסאסין קריד. OTP: מאליק/ אלתאיר. הם פשוט ממש חמודים ביחד. פאנפיק אחרון שקראת ואהבת? אממ... הזה של רוני, עם ארתור שחובב קליין. רוני היא מרושעת. פאנפיק אחרון שכתבת ואהבת? יא”פים נחשבים? אני בקושי כותבת פאנפיקים לאחרונה. פאנפיק בתהליכי כתיבה: יש אלתאיר/מאליק באנגלית שקשור לסחלב ולהרבה קאדלניג. אבל אני עצלנית. ספר החודש: גנקי 1, ספר הלימוד שלי ביפנית ><” סרט החודש: אממ... אסא- גוהן! (זה מה שעושים בשיעורי יפנית, רואים קליפים מפגרים שהורגים לך את המוח) סדרת החודש: הלקאטס. כי יש לי הוט ואין לי גלי. שיר החודש: אין שירים שמתאימים לפאנדומים שלי. תמונת החודש (או לפחות, תמונת החודש שתפוז יתן לכם להעלות): אין לי כוח. מה הייתם רוצים לראות החודש בפורום? פאנפיקים בכל פאנדום שאני מכירה ומצליחה לסבול. ולכבוד השנה החדשה לסיים את הסיפור של האלף/בנאנוש ולמצוא הרבה קטעי פלאף. מטרות, החלטות, שאיפות לשנה החדשה: לסיים תואר ראשון, סיפור ואת החיים של ג'ורג' לוקאס. :) ספר השנה: … נעלי סוכרייה. סרט השנה: אינטרסטלה 5555 סדרת השנה: האוס. כי אם הייתי מקבלת שקל בכל פעם שהיו אומרים לי שזה לא לופוס, הייתי עשירה. שיר השנה: 'מונסטר', סקילט' הפורום - מה אהבתן השנה? מה טעון שיפור? מה הייתן רוצות לראות בשנה הבאה? אנשים חיים בפורום, פאנפיקים בפאנדומים שאני מכירה ואוהבת, מפגשי פורום ובדיחות מטומטמות. אה, ושיהיה לי למי להתבכיין כשהדמויות שלי זונות. ובנוסף - השנה האחרונה בפאנפיקשן: הייתה חרא. חוץ מ-'חמש', בקושי כתבתי משהו. פאנדום השנה? קינגדום הארטס. אקסל ורוקסס סיפקו חומר טוב השנה. שיפ השנה? אקסל/ רוקסס. פאנפיק השנה שאת כתבת? את כל התרגום של 'חמש מערכות ונשקן טוב למדי' פאנפיק השנה שלא את כתבת? … אין לי מושג. הזה עם הדוקטור שבא לבקר את אמנדה בבית הספר שבו היא מלמדת? החלטות לשנה החדשה, מבחינת יצירה? סיפור, אלף, בנאנוש, עולם שהוא גרסה של WoW רק מודרני!
  • השעה האפלה ביותר.
    ספוילר לפרק 4X03 של מרלין! כי דרמה קווינז מפרסמות אחרונות. (אבל תראו! עוד יום חמישי!) פאנדום: מרלין (קאנון!וורס פיק, oh my!). שיפ: ארתור/מרלין. אורך: 888 (!) מילים. דירוג: PG, אולי אפילו G. ז'אנר: אנגסט ובנים עם רגשות. הרעיון של האתגר היה לספר על למה הOTP/OTC שלי מושלמים, נכון? היי ארתור היי מרתור היי 403 היי שלמות. והכנסתי גם את לנסלוט כי MY BABY. (אז זו הקודה שלי ל403. מתרחשת מייד לאחר ההכתרה, ומתעלמת מ404 כמו שארתור מתעלם ממכנסיים. אני סופר מרוצה, אז אני מקווה שתיהנו גם D: ) תודה לאור, על בערך רבע מהיצור הזה והאינסומניה שלי, תודה ללי על השבוע הזה, ותודה ענקית להלן, הבטא הכי באדאס בשכונה השעה האפלה ביותר בלילות שלאחר ההכתרה, ארתור לא ישן. הימים קשים: ארתור הולך בטירה בדממה ונבלע בה, בטירה שלו; מקשיח את כל גופו וגורם למחשבותיו לקפוא עד שחבר מועצה מביט בו ברחמים, והכל פורץ לפני השטח – המלך מת, וזו אשמתי, והוא אפילו לא התחיל לעכל את זה. לשקוע באבל עד שאחד מאבירי השולחן העגול מרכין ראש, עד שמשרת משתחווה כל כך עמוק שמצחו כמעט נוגע בקרקע וקורא לו "הוד מעלתך", וזה בלתי נמנע, חלחול הידיעה המצמררת שהוא המלך החדש. הוא לא מוכן. מילותיו האחרונות של המלך היו שארתור יהיה יורש טוב, שהוא מוכן, ואנשיו חושבים שהוא גדול מהחיים והם הניחו עליו כתר וארתור פשוט הרגיש כאילו הוא בן שבע על ברכיו של אביו שוב, משחק בזהב המנצנץ בפעם הראשונה. דודו מציע לטפל בענייני הממלכה בינתיים, עד שארתור יתאושש, וארתור מודה לו ואומר שישקול זאת. הוא פשוט כל כך עייף, אבל – אבל אז גוון מביטה בו בגאווה והערצה טהורות, מבט של מלכי ואדוני, וארתור נבהל ומחליט להתרחק ממנה לזמן מה, לחזור לחדר המועצה ולדבר על הניסיונות לחזק את הקשרים עם הממלכות השכנות. למלוך מפחיד את ארתור הרבה פחות מלהיות מלך. מרלין טוען כבר שנה שארתור יהיה טוב בזה. מרלין מעליב אותו ומסרב לשרת אותו ובודק בכפייתיות שארתור אוכל מספיק ו, בוקר – אתה כבר ער? בכלל ישנת הלילה? כאילו שמרלין ישַן בקלות, מרדת הליל ועד הזריחה, אפילו פעם אחת מאז שלנסלוט נהרג. כאילו שמרלין לא נראה רדוף בעצמו. (כשגופו של ארתור נכנע לתשישות מעט לפני הזריחה, הוא חולם על מרלין – לא משהו שהוא זוכר, או משהו ברור, מרלין פשוט שם – ואז מרלין מעיר אותו בדרך גועלית חדשה ולכמה רגעים ארתור באמת בסדר.) מילותיו האחרונות של אביו היו שהוא תמיד אהב אותו. אהבה פירושה הקרבה, עבור ארתור. אימו הקריבה את חייה בשם אהבתה לאביו והרצון להעניק לו יורש, אביו הקריב את שפיות דעתו מרוב שאהב את מורגנה, לנסלוט הקריב הכל בשל אהבתו לגוון, למרלין, לקמלוט. מרלין... מתעקש להקריב את חייו עבור ארתור כל שני וחמישי, כי הוא אידיוט, אבל יותר מכל דבר אחר, מרלין מקריב את זהותו עבור ארתור בכל רגע בו הוא בקמלוט. ארתור מעולם לא יכול היה להתכחש לכך שהוא נסיך – הדם הכחול נראה לעיני כל, משהו בלתי נמנע, משהו שארתור הכיר בו אפילו ברגעים בהם רצה לשכוח מהתואר שלו. ארתור מעולם לא התבקש לשקר לכל האנשים הסובבים אותו, לשקר לאנשים שאוהבים אותו, לפחות לא לגבי משהו כל כך מהותי ומשפיע ומרכזי בחייו כמו הקסם של מרלין. מרלין ממשיך לעשות זאת יום אחר יום כי ארתור יודע (יש תקריות לא מוסברות, ויש לשמוע את מרלין מצווה על ויברנים להסתלק), אבל שותק. כי ברגע שיספר למרלין זה יהפוך למעין משהו ממשי ביניהם, הפרעה, העובדה שארתור מפר את החוק רק על ידי כך שהוא לא מוציא את מרלין להורג, שלא לדבר על כך שהוא אוהב אותו. העובדה שמרלין משקר לו. השאלות שהוא רוצה לשאול. איך מרלין יכול להקריב כל כך הרבה למענו, לאהוב אותו כך, ולא לבטוח בו? ואיך אפשר לחכות לילה שלם כדי לספק נחמה למישהו שהביט לך בעיניים ואמר שקסם שווה לרוע, למרות שהאדם החשוב לו ביותר קסום עד העצם וארתור מצטער? עבור ארתור, אהבה פירושה קורבן. היא מוקרבת בכל יום בו הוא לא מספר למרלין, מספר לו הכל. הוא שוכב ער במיטה וחושב על כל זה, חושב עד שכואב לו הראש, עד שזה בלתי נסבל לחלוטין. הוא זורק את השמיכה מעליו ועוטה את החולצה שלבש מוקדם יותר היום. במחשבה שנייה, הוא לוקח גם גלימה שחורה לפני שהוא עוזב את חדרו. רק כשהוא עומד מחוץ ללשכת הרופא הוא מתחיל להתחרט על האימפולסיביות שלו: לא כי הוא מוטרד מכמה הוא צריך את מרלין, לא כי מוקדם מדי (מאוחר מדי, הרבה יותר מדי מאוחר) לחשוף סוף סוף את קלפיו, אלא כי אמצע הלילה והוא לא יכול להטריח את גאיוס עכשיו. הוא יודע שגאיוס מעורער מאז מות המלך, שהוא ואביו היו חברים שנים רבות, שמבין כל חצר המלוכה, גאיוס הוא זה שמכיר אותו הכי טוב וארתור חייב לו דברים. ארתור לא יכול להמשיך להיות כל כך אנוכי. עטוף בגלימה, הוא מתקרב לחלון הפונה מזרחה ומעריך שהשמש אינה רחוקה. הוא יכול לחכות. הוא צריך לחכות. כשהוא מתיישב, הוא אומר לעצמו שאם בוץ וזיעה ושעות של אימונים היו מכובדים מספיק עבורו כשהיה נסיך, הרצפה תאלץ להיות מכובדת מספיק עבורו עכשיו כשהוא מלך. האמת היא שזה לא ממש מטריד אותו – טירוף ומחסור בשינה הביאו אותו לכאן בכל מקרה, הוא יכול להרשות לעצמו להישאר. לרגע, הוא מאמין שהוא נשען ישירות על הקיר המפריד בינו לבין מרלין. ארתור מתעורר לשמע קול רם של ספל הנוחת ומתגלגל על הרצפה, המלווה בצליל מופתע מפיו של מרלין. ארתור פוקח את עיניו באיטיות, ורואה את מרלין מביט בו בסקרנות, חיוך משחק בשפתיו. הדברים היחידים שמונעים מארתור להשיב לו חיוך הם שנים של אימון ושאריות אומללוּת משבעת הימים האחרונים. "היית חושב שמישהו יטרח לומר לי שמלך קמלוט הקים מחנה מחוץ לחדר שלי," אומר מרלין בשעשוע. ארתור מגלגל עיניים, וקם לרגליו באלגנטיות. ובכן, במלוא החינניות שאדם שלא ישן כבר שבוע ואביו ומלכו אבדו מסוגל להדגים. הוא עדיין מרגיש כבד, בלוי בדרך מחליאה, אבל הוא עוד עומד, ומרלין עוד מביט בו. "למה אתה מניח שבאתי לחפש אותך? אתה יודע שאתה גר עם רופא החצר, נכון?" שואל ארתור. מרלין מרים גבה. "סוף סוף באת למצוא תרופה לראש נפוח?" הוא משתהה לרגע, ואז מוסיף, "הוד מעלתך." התואר אינו צורם, מפיו של מרלין. ארתור חושב, באמת חושב, שכל עוד יש להם את זה, שכל עוד הם לא משתנים, הוא ימצא את דרכו. הוא יצא מזה. "אתה – " הוא נושם עמוק. "אתה בוודאי רעב." החיוך של מרלין רחב, שובר לב. "גווע."
    היא לפני השחר
 
 

ארתור באלבומים:

קלף של מופי 2
 
קלף של ג'ורג'
 
קלף של סו אלן
 
קלף של מופי
 
קלף של בינקי 2
 
קלף של פרנסין 2
 
פרנסין בינקי וסו אלן מנגנים
 
קלף של בינקי
 
קלף של פרנסין
 
קלף של ג'ורג' 2
 
קלף של סו אלן 2
 
קלף של סבא של ארתור 2
 
 
ראשי
משפחה
סלבס
ספורט
ריאליטי
תפוז עסקים
בריאות ואוכל
טלויזיה
תרבות ומוזיקה
ילדים
Copyright©1996-2013, תפוז אנשים בע"מ