ייבוא החברים שלי מהעולמות הישנים
ראשי
החברים שלי
תחומי העניין שלי
הפרופיל שלי
ניהול
חיפוש    
חיפוש מתקדם

אריק אינשטיין

 
 

 

אריק אינשטיין בבלוגים:

  • דידי מנוסי זכרו לברכה
    הסאטיריקן דידי מנוסי הלך לעולמו ביום שישי האחרון הלוויתו נערכה היום בשעות הצהריים..  חברים יקרים ,  אנחנו לאט לאט מאבדים את נכסי צאן הברזל שלנו.. ומלחי הארץ.. רציתי להביא כתבה ממש...
  • כוכבים נולדים ואמנים ומתים
    אז השבוע איבדנו שנים מטובי האומנים שלנו. זמר ושחקן מוכשר, אשר איני זוכר ולו רגע אחד בחיי שאחד משיריו לא ליווה אותי ושחקן ובדרן מדהים ואיכפתי, אשר עבורו נשארתי בבית חולה במשך שנים. כן, עבור ...
  • אייל גולן מול אריק אינשטיין - די לבינוניות!
    בפוסט הקודם אריק אינשטיין - האבא של הרוק הישראלי לזכרו של אריק אינשטיין, כתבתי שאריק הביא לישראל את מוסיקת הרוק, מוסיקה שהיא בעצם סוג של אומנות בה היוצר מנסה להגיד משהו ביצירה שלו, מנסה להוציא משהו מ...
  • הירוק היום ירוק מאד
    לואיס קמניצר, נולד בגרמניה ב-1937, פועל בניו-יורקנוף כגישה, 1979הדפסת כסףרכישה בנדיבות הוועדה לרכישת אמנות עכשווית של ידידי מוזיאון ישראל בארה`ב, ניו-יורק ...זה כמה עשורים שעשייתו של לואיס קמניצ...
  • אריק אינשטיין - האבא של הרוק הישראלי
    אריק אינשטיין נפטר הערב בסביבות 20:30 בבית החולים איכילוב בתל אביב ממפרצת באבי העורקים. מעניין שגם אלברט אינשטיין (שום קשר משפחתי ביניהם..) נפטר ב 1955 ממפרצת באבי העורקים. אנחנו עוד נשמע השבוע הרבה...
  • אריק אינשטיין איננו – כל כך עצוב ומפתיע -שיריו לא יעלמו לעולם יהי זכרו ברוך
      אריק אינשטיין איננו כל כך עצוב ומפתיע שיריו לא יעלמו לעולם יהי זכרו ברוך לשיריו כאן
 
 

אריק אינשטיין בפורומים:

 
  • "עוף גוזל" / אריק אינשטיין (שגם כתב את הטקסט)
  • אחרי שדילגתי שבועיים
    (ואני לא ממש חדשה, רק החלפתי ניק, הייתי קודם onyx )

    משהו טוב שקרה לי השבוע: אמנם זה שייך לשבוע שעבר, אבל חגגנו יום הולדת לחצי. הוא היה טייס ליום אחד והטיס בליווי מדריך ואח"כ הלכנו לחגוג בת"א. חוץ מזה היום שחררו אותנו מהעבודה שעה קודם והספקתי לנסוע עם החצי לבקר את האחייניות שלו.
    משהו מאכזב שקרה לי השבוע: המוות של אריק אינשטיין השבוע..כל שיר שאני שומעת ברדיו מזכיר לי תקופה אחרת בחיים. אני מקווה שהילדים שלי יזכו להכיר את השירים שלו
    משהו שהתחדשתי בו השבוע: מייק אפ וצלליות של קליניק. קלאץ' מאיביי (לחתונה!) ומחר הבלאק פריידי אז היד (או הויזה) עוד נטויה
    משהו מצחיק / הזוי שקרה לי השבוע: אמרתי משהו לחצי שהוא לא שמע כ"כ טוב...וכך נולד לו כינוי חיבה חדש
    בילוי השבוע: סופ"ש בת"א
    ספר/סרט/סדרת השבוע:
    מאכל השבוע: אכלנו בשבת בבוקר בבנדיקט ממש אהבתי
    תכניות לסוף השבוע: לנוח..ולנקות
    האם עמדתי במטרות של תחילת השבוע?
    משהו טוב שעשינו בשביל עצמנו השבוע: הלכתי להוציא תעודה רווקות ברבנות בעיר שלי.
    מטרות לשבוע הבא: לפתוח תיק ברבנות, אם לא אז שבוע הבא
  • להיפך,שום כיכר המונית לא מתאימה לאריק
    אני הייתי מעניק את השם אריק אינשטיין לכל אתר או מוסד שבמהותו הוא אהבת האדם,אהבת הארץ ואהבת המוסיקה הישראלית.....ולא כיכרות המשמשות להתקהלויות המוניות והתלהמויות פוליטיות.
  • מסכים לגבי ההעדפה המוסיקלית
    גם אני מעדיף רוק . להשוות את אריק אינשטיין וחבריו(שלום חנוך שם טוב לוי ...) לאביב גפן וחבריו נראה תמוה בעיני. גפן הצליח לתקופה קצרה (מלחין לא רע ) אך ביצועייו בתחום הוקאלי לוקים איך לאמר ... בחסר אולי?. וכל השאר יוצרים ללא יחוד שעולים ויורדים לפי מזג האויר. יכול להיות שהזמנים האחרים משפיעים כאן. אריק אינשטיין שיחק כתב שר והלחין לאורך תקופה ארוכה כ"כ שכל השואה ליוצרים המודרניים תעשה להם עוול. כנראה שדור היוצרים במוסיקה התחלף בתהלוכה של אומני- על השקל שהאמרגנים ה"מוכשרים" מספקים לנו "על המשקל" . זה כנראה המצב בכל העולם המערבי. בעבר אריק ,שלום ,פינק פלוייד ולד זפלין והיום  הבן של גפן ולידי גאגא. חבל.
  • זו נקדת מבט אחת
    אני בטוח שבמשכנות אהובה עוזרי לא חשבו שמדובר במוסיקה שלהם או במוסיקה  כלל ישראלית
    מעבר לזה מוכשר ככל שיהיה הרעש סביבו כרגע חורג ממה שהוא היה באמת
    ולא שזה מפתיע אותי
    כיום סוגדים למי שעומד על במה ושר ולא למשורר או למלחין
    לו היה היום נפטר חיים נחמן ביאליק לא היה זוכה לעשרה מבקרים אבל נינט או אריק אינשטיין למליונים
    ומהבחינה הזאת זה לא פחות צ'חצ'חי מתופעת איל גולן לכל ה"נגעלים" ממנו החוטאים באותה המחלה
    שום חתן פרס נובל ישראלי לא היה זוכה לכזאת התייחסות
    ולסיום כמה אינטלקט אתה מצפה למצוא באוהד קבוצת כדורגל ועוד של הפועל ?

  • יוחזר ישעיהו ליבוביץ'! (זהירות זה ארוך) .
    מתוך ספרו של יהונתן גפן : "עליתו ונפילתו של ה y" .

    "אם הוא היה חי היום, אני מתאר לעצמי שכמו אמנים אחרים שהצליחו בסוונטיז, הוא היה משתלב ודופק קאמבק. אין לי ספק שהוא היה ממלא את קיסריה. בשנות השבעים, הוא היה מופיע בין להקת 'תמוז' לבין אריק אינשטיין וה'צ'רצ'לים'. תייר מכוכב אחר לא היה יכול לדעת שהאיש הקשיש והגבוה, עם החליפה המהוהה, הכיפה על הראש ושיער סורר שמתבדר מגבותיו מאוזניו, הוא פילוסוף ומדען ו(תגיד את זה) אחרון גאוני הדור בארצנו.
    הוא היה יושב לו בחדר ההלבשה הצפוף וסדוק המראות, אפוף בזיעת גיטריסטים פרועים ועשן חשיש, מבטו זועף מאחורי משקפי קרן עבי זגוגית, מחכה לתורו להופיע, וכשהוא עולה על הבמה, קהל צעיר ומשולהב עומד על הרגליים ומוחא לו כפיים. הוא היה משתיק אותם ב'אין לי עניין עם אנשים שמסכימים איתי' המפורסם שלו. הקהל צוחק. מבלי שהוא ידע זאת, פרופסור ליבוביץ' היה סטאנדפיסט עוד לפני שהמילה הזאת גרה פה. רוקר בלי להקה, וההופעות שלו היו תמיד טובות יותר מהספרים שלו.
    לפני עשר שנים מת הפרופסור, ואם להאמין לתורתו, הוא לא חי בעולם הבא כי אין דבר כזה. רבים כתבו על פרופסור ליבוביץ' כפילוסוף (למרות שהוא תמיד העדיף להגדיר את עצמו כמדען מדעי הטבע), כפוליטיקאי, כנביא זעם, כפרובוקטור ללא תקנה, כחוקר וסקרן בכל תחום, כעורך האנציקלופדיה העברית, אבל איש לו כתב שהוא היה פרפורמר ענו.

    בתקופה שבה הנוער מתעב פוליטיקאים, מורד בגלוי כפי ששום דור לפניו לא העז למרוד, סוגד לרוקנרול, שורף חזיות (למה בעצם?) ומגדל שערות, למרות שאין לנו אלוהים - אנחנו מחפשים פילוסוף שיוביל אותו למהפכת המתירנות והמרד של שנות השישים והשבעים.
    לצרפתים היה את סארטר, לגרמנים את מרקוזה, לבריטים את ברטרנד ראסל ואת ה'ביטלס' ש'גילו' את המהרישי ואת המיסטיקה ההודית (ומה שטוב לרינגו היה טוב גם לחבר'לך בקרנבי-סטריט.)
    ולנו היה את ישעיהו ליבוביץ'.
    לצעירים שחזרו ממלחמת יום כיפור בלי ערכים אבל עם הרבה כעס, לנוער שצעק שלום ואהבה כנהוג בעולם של הסוונטיז, ליבוביץ' היה לא רק מרתק ומחכים, אלא מורה דרך רוחני. בעולם המשמים של גנרלים עם עלילות גבורה, פעילי מפ"ם דמגוגים וסופרי דור הפלמ"ח הטרחנים, הוא היה ענק בין גמדים, ואנחנו היינו גנו. הרשינו לו לצעוק עלינו, והוא הרשה לנו לצחוק, ובעיקר להיות מה שאנחנו. לכופרים שכמונו - לקבל רישיון כזה מאדם דתי חכם וציוני ששומר מצוות, זו היתה מתנה שלא תסולא בפז.
    בערב יום כיפור, במוסף מיוחד ב'הארץ' על ליבוביץ', מנסח יפה הרב מנחם פורמן את הרומן המוזר הזה בין העולם הדתי של הפרפורמר לבין הקהל החילוני שלו. ליבוביץ' היה הסנדק שלנו, והוא הציע לנו 'הצעה שאי אפשר לסרב לה': חופש.
    'אם הגותו של הרב קוק,' כתב פורמן, 'מציעה לחילונים לגיטימיות דתית לסוציאליזם, בסיס דתי להשכלה חופשית, עזרה רוחנית ומעשית למפעל ההתיישבות, אם הלך הרוח הדתי חאומי מציע לחילונים שותפות דתית בפמניזם ובניו-אייג' שלהם, הרי שליבוביץ' הציע להם הוגה דעות דתי שנותן להם חופש ועצמאות לחיות את ערכיהם על פי דרכם.'
    הפרופסור שיחרר את החילונים להתפתח לפי דרכם. הוא פירש את הפסוק מתפילת השחרית שבה לא נאמר רק ש'כולם מקבלים עליהם עול שמים' אלא גם 'נותנים באהבה רשות זה לזה'. שלא כמו רוב הרבנים המעיקים והמקשים, שלא לדבר על החוזרים בתשובה, ליבוביץ' גילה לנו שלתת לרעך רשות להיות שונה ממך זהו ערך כשר למהדרין.
    היינו צעירים, וכמו אצל צעירים, היו במרד ובזעם שלנו גם הרבה 'פוזה' ולא מעט העמדת פנים. כילד, ואחר כך כנער, לא פעם התקנאתי ביהודי המאמין שאין לו צורך להתלבט בבעיות מוסריות, הכל כתוב בספרים, ויש לו 'פרוגרמה' כלשון הפרופסור שלנו.
    אני יהודי, אבל אין לי מושג מה לעשות עם החיים שלי, אין לי למי לפנות ברע לי, ובכל זאת ברגעים של עצב קשה מנשוא או אורגזמה עילאית, המילה הראשונה שיוצאת לי מהפה זה 'אוי אלוהים'.
    באין מילה אחרת להגדרת הפחד והעונג, נאחזתי דווקא במילה שלא אומרת לי ולא כלום. אח, חשבתי, מה יהיה אם באמת המאמינים צודקים, ואכן אלוהים מעניש את הרעים ונותן חיי נצח והטבות אחרות למי שממלא את כל המצוות המסובכות שלו?
    פרופסור ליבוביץ' שיחרר אותנו גם מהמועקה הקיומית הזאת. הוא שמר מצוות, אבל רק כמימוש חובה. הוא ניחם אותנו כשאמר לנו בקול גדול שאין כל פרסים או הישגים בעבודת האל. מי ששומר מצוות בשביל לקבל פרסים או להגיע לגן-עדן במחלקה הראשונה, אמר ליבוביץ', לא רק שאינו מאמין באלוהים, הוא גם מבזה אותו ומשתמש בו.
    זה מאוד הרגיע אותנו שגם הדתיים חיים באותו עולם שהוא בדרך כלל די אכזרי ועלוב, ואמונתם אינה מבטיחה להם דבר, לא בחייהם ולא אחרי מותם. אם טולסטוי אמר שאם אין אלוהים הכל מותר, ליבוביץ' טען, אם הבנתי אותו נכון, שלכל אדם ולא חשוב אם הוא דתי או לא, מותר לבחור בערכים שלפיהם הוא יחיה.
    יש להפריד בין דת למדינה, אבל אין לכפות. לא כפייה דתית ולא כפייה חילונית.
    אני כותב מהזיכרון. הפרופסור צועק למיקרופון בדיסטורשן סופני: 'החיים מראים לנו לפעמים שיותר טוב לו לאדם להיות רע, לכן ההחלטה להיות טוב היא ערך! לא צורך! להשתין זה צורך! מדינת ישראל הוקמה כדי שיהיה מקום אחד בטוח ליהודים בעולם, והיכן הוא המקום הכי פחות בטוח בעולם ליהודים?'.
    'מדינת ישראל!' שואג הקהל.
    'שקט, שוטים! לכן, לגור במקום הזה זה ערך, לא צורך'. וכך הלאה.
    הוא קורא לכותל המערבי 'דיסכותל', ומתעב את הסגידה למקומות קדושים וההיצמדות לקברי אבות, שמאז מותו הפכו גם להיצמדות לקברי ילדים. 'להכריז על מקום קדוש זו עבודה זרה!' צועק ליבוביץ'. אין ארץ קדושה, אין זמן קדוש, אין אנשים קדושים, אפילו בית המקדש אינו קדוש, ואנשי גוש אמונים עובדים עבודה זרה, משום שהם מקדשים אדמה ולא חיי אדם.
    היום, הרוב השפוי בארץ יסכים עימו.
    אין יום שבו הוא אינו חסר לי. אין דבר שאותו אני כותב או חושב בלי לשמוע את הד צעקותיו של הפרפורמר החכם. כמו סוקרטס, הוא דיבר עם כל אחד, ניהל דו-שיח גם עם טיפשים ולא פחד מאלה שתקפו אותו בגסות רוח. הוא היה פרפורמר, ופרפורמר גדול יודע להופיע בפני קהל.
    בביתו הירושלמי דחוס הספרים, הוא קיבל עם גרטה שלו את כל מי שרצה לבוא ולהקשיב לו או להתייעץ איתו. לשמוע אותו מנתח בביתו דחוס הספרים את איוב היה מעניין ומרגש יותר מאשר כל קונצרט רוק שאני יכול לחשוב עליו.
    הצועק בשער מת, ונשארנו עם המתלהמים.
    ואם יש דבר אחר שהוא אמר והייתי רוצה שהוא יסתבר כטעות, זה שאין ביהדות תחיית המתים. אין דבר שהייתי מבקש יותר מאשר קאמבק של ישעיהו, שיחזור וייתן להם בראש. אחר כך הוא יכול לחזור לתזה שלו.
    יהי זכרו ברוך." (יהונתן גפן- 'עלייתו ונפילתו של ה y' , עורך: רפי קינן, הוצאת דביר, תשס"ה, 2005 , עמ' 115) .


    אל-אלוהים! כמדומני יש בי קצת מליבוביץ', רחמנא לצלן.
 
 

אריק אינשטיין באלבומים:

אריק ופיטר רוט
 
פולי הגשש,דוד דאור ואריק
 
ישן וגם חדש
 
Arik
 
הופעה נדירה של אריק אינשטיין וסימה אליהו
 
אני ואתה
 
אריק
 
סימה ואריק
 
arik2
 
ואחרון חביב - עוד אריק
 
בפרסומת מתחילת שנות התשעים לבנק הפועלים.
 
arik
 


 
Copyright©1996-2014, תפוז אנשים בע"מ