ייבוא החברים שלי מהעולמות הישנים
ראשי
החברים שלי
תחומי העניין שלי
הפרופיל שלי
ניהול
חיפוש    
חיפוש מתקדם

שמש

 

 

שמש בפורומים:

  • קצת רכילות ממה שסיפרו הדיירים עד כה :
    הדיירים יצאו לבחור.
    - חלקם יצאו כבר ב 5 בבוקר (איפה האייקון של פיהוק, איפה).

    - אדם מספר שנסע חצי שעה , והמתין בקלפי שעה.

    -נתנו לדיירים משקפי שמש וכובע מצחייה, והם מספרים שאפילו הם  לא זיהו את עצמם .

    - ליאור ראה בקלפי את דניאלה, חברה טובה של אימו, והיה מבסוט.

    - אדם נתקל בקלפי במישהי שנעצה בו מבט אבל לא הייתה בטוחה
     אם זה הוא או לא.  

    חמישה דיירים עדיין בחוץ וטרם חזרו .






    יוסי הצביע בתל אביב
    גדי עדיין במגדל העמק
    אודליה היחידה שמצייתת להנחיות האח ומסרבת לדבר על ההצבעה בחוץ.
  • ההבדלים בין רב-רעף לפח דמוי רעפים הוא במחיר ומהירות הישום
       "פח דמוי רעפים" מיוצר גם בארץ, מיובא מטורקיה, מדרום אפריקה, אוסטרליה וסין בצורות רעפים שונות.
       מגיע במידות של 2.40/120 או 90ס"מ רוחב ומחייב מעט חיבורים לאומגות או ללטות העץ ובגלל גודלו גם חזק יותר לדריכה והישום שלו מהיר ולכן העבודה עולה פחות, מה גם שאותם מסגרים שמתקינים את הפנלים והאומגות, יתקינו את הפח. ניתן לקבל בכל גוון "ראל" (לוח הגוונים העולמי לצבע על מתכות) שרוצים.
       "רב-רעף" אומנם מצופה בחומר להקטנת הרעש, אך מיוצר כשורות של רעפים והציפוי שלו גרגירי, מה שגורם למראה מלוכלך מאבק, מהר מאוד. ההנחה שלו דורשת הרבה חיבורי ברגים לתוך לאטות מעץ ואם העץ עובד גם הכיסוי עובד איתו.
    העבודה לישמו רבה ומיקרת, הוא גמיש יחסית לפח דמוי רעפים. צורתו אחת וגווניו מועטים.
        למרות האמור, אינני שולל את רב הרעף הוותיק יותר למי שדווקא רוצה את צורתו. הוא פותח להחלפת רעפי השינגלס (רעפי אספלט), להשמה על גגות שיכולים לשאת משקל נמוך בלבד. על רב-רעף ניתן להניח קולט שמש למים חמים.
    על שינגלס לא (יימס מהחום...).
        בשתי השיטות, "רב-רעף" ו-"פח דמוי רעפים" הנחת הקולטים תבוצע על האומגות/לטות והרעפים יגיעו אליהם מכל הצדדים, יגנו ויסתירו את הצנרת מהקולט ואל הקולט וייתנו מראה של קולט כחלק מגג הרעפים. תמונה מצורפת בזה.
  • משקפי שמש - קניתי אולי גם מסכות אב"כ.
  • הרזולוציה לא מגרדת לי, הנראות בחוץ בקייץ - מאוד
    אני צריך מסך שאוכל לראות אותו גם באור שמש ישראלית.
  • לשניהם יש מסכים כמעט דומים NOTE 10 LITE & A71
     
     
     
     
    הרי לך ציטוט מסיקור על A71:
     
     בחזית הסמארטפון מככב מסך בגודל 6.7 אינץ' עם פאנל מסוג Super AMOLED Plus ברזולוציית +Full HD ובפריסה של 2400 על 1080 פיקסלים
    יחס התצוגה מסתכם ב20 על 9 ומעניק לנו מבנה ארוך למדי כשצפיפות הפיקסלים עומדת על 393 פיקסלים לאינץ’
    ההגנה על חזית המכשיר מתבצעת באמצעות זכוכית גורילה גלאס 3 וקצב הרענון של התצוגה מסתכם ב60 הרץ
     
    בשטח הצבעים אותם התצוגה מפיקה די מאכזבים וללא ממשק הגדרות הניתן לכוונון עמוק מצאנו את עצמנו ללא יכולת לשינוי הבעיה, עקב כך הצבעים אותם הצלחנו להציג היו מעט אפרוריים ושטוחים או חיים ועזים באופן מוגזם לגמרי
     
    על צבעי התצוגה הצלחנו לשלוט במעט דרך ממשק ההגדרות, בו נמצא זוג מצבים הנקראים “טבעי” ו“ססגוני” תחת “מצב תצוגה” בשעה שטבעי הוא המצב המובנה של המסך ובהפעלת מצב ססגוני קיבלנו צבעים עזים ולא מציאותיים עם אפשרות עדינה לכוונון איזון הלובן שלא תרמה לנו במיוחד

    מנגד אין הדבר אומר כי התצוגה של הGalaxy A71 רעה ובלתי שמישה
    אלא שבמידה ואתם מגיעים ממכשיר בעל מסך טוב יותר הנמצא במכשיר דגל כנראה שתשימו לב לצבעים האפרוריים בתחילה אך תתרגלו אליהם עם הזמן
    הדבר הזה יותיר אתכם עם הבעיה הקלה שכל הזמן תצטרכו לקחת בחשבון שהתמונות שתעלו לרשת יהיו מעט לא מדויקות מבחינם צבעים עקב אי הצגה נכונה שלהם על המסך בסמארטפון שלכם
     
    רמות הבהירות בתצוגה טובות אך לא מהמצוינות ביותר בשוק אף שמדובר בפאנל מסוג Super AMOLED
    הבהירות המקסימלית תעזור בהחלט לצפייה במסך מול שמש ישירה אך זו גרמה לנו בכל פעם מחדש לרצות מעט יותר על מנת לראות בבירור מוחלט את התצוגה
     
    בצד ההופכי של הדברים התצוגה מסוגלת להגיע לבהירות מינימלית נמוכה במיוחד כך שבעת שכיבה במיטה לא הסתנוורנו מהמכשיר 
     
  • האמת שלא. את המשקפי שמש שלו שנעלמו והוא לא מוצא אותם.
 


 


  • המצעד השבועי של ג'- 4.3.1986
    מצעד מלפני 34 שנים:
    יצאו מהמצעד:
    1. ארץ הצבר- כמו צועני
    2. קרן שמש מאוחרת- שלום חנוך
    3. בגידה- ריטה
    4. ואולי- חיים משה
     
    לא נכנסו:
    1. החלומות לא מחכים- אסנת וישינסקי
  • הביריון הקומונאצי, תלמיד גבלס, שוב פתח את הג'ורה המסריחה
    עופר כסיף: הנגיף המסוכן מכל הוא נתניהו. את הנגיף המסוכן הזה חייבים להכניס לבידוד. בהאג!  

    https://rotter.net/forum/scoops1/608668.shtml?utm_source=rotter.net&utm_medium=mivzakside

    למה בהאג, היטלר קטן?

    למה לא בגולאג וורקוטה אצל אביך שמש העמים?

    אופס...הוא היום 'שותף' של הגאנדז, של פרצ-שרצ ושל הליברמניאק.
  • בוקר טוב ויום יפה לכולנו
    בוקר יום חמישי בשבוע.
    הזמן טס וחולף לו שבוע שלם וכאילו שבת הייתה רק אמש.
    אירועים כבדי משקל אינם מאפשרים לך להאט, לקחת נשימה עמוקה וליהנות. בחירות, קורונה אלה הם כוכבי השעה שטוו סביבותינו בקורי דאגה ומתח.
    רוצה להתפנות להנאות הקטנות שלהיום יום.
    להזין עיניי ביפי הפריחה בגינה שליד בייתי, לחייך אל שמש אביבית,
    להאזין לזמרת צפרים מקננות ולהודות על כל אלה.
    מאחלת לכולנו יום משחרר, יום של שמחה ושפע אהבה,
    יום שנתבשר בו טוב. לחייך, לחבק, להודות ולשבח.
    בוקר טוב ויום נפלא
  • בוקר טוב
    בוקר יום חמישי בשבוע.
    הזמן טס וחולף לו שבוע שלם וכאילו שבת הייתה רק אמש.
    אירועים כבדי משקל אינם מאפשרים לך להאט, לקחת נשימה עמוקה וליהנות. בחירות, קורונה אלה הם כוכבי השעה שטוו סביבותינו בקורי דאגה ומתח.
    רוצה להתפנות להנאות הקטנות שלהיום יום.
    להזין עיניי ביפי הפריחה בגינה שליד בייתי, לחייך אל שמש אביבית,
    להאזין לזמרת צפרים מקננות ולהודות על כל אלה.
    מאחלת לכולנו יום משחרר, יום של שמחה ושפע אהבה,
    יום שנתבשר בו טוב. לחייך, לחבק, להודות ולשבח.
    בוקר טוב ויום נפלא
  • גם זה וגם אור שמש מועט
  • הים - התמודדות..
    רציתי לחלוק איתכם פוסט שפרסמתי לפני כחודש על ההתמודדות עם החזרה לזירת הפשע - חזרה לאותה נקודה בה קרתה התקיפה שעברתי לפני כארבעה חודשים בחוף הים. הייתי צריכה ללכת לשם כדי לעבד עם עצמי את מה שקרה. כמה שהזמן התקדם הקושי והחרדה מול לחזור לשם ובכלל כל מה שקשור לים הלך והתעצם כך שהייתי חייבת לעשות את זה בשביל עצמי.
    עיבוד טוטאלי לא קרה - עוד יש לי עבודה לעשות אך לפחות הים מעכשיו יחזור להיות שלי. מקום מרגוע - מקום לחשוב - מקום לנשום - מקום לעבד..
    למרות שהפצע - תמיד ישאר שם.. וכך גם הזכרון..
    זה קצת ארוך מזהירה מראש - אבל רציתי לחלוק..
    אז מעתיקה לכאן..
    היו לי נסיונות כבר להגיע לים בעבר ובכלל לנקודה ההיא אך לא הייתי מסוגלת - זה היה קשה מידי. זאת הייתה הפעם הראשונה שהצלחתי.

    להלן החוויה..

    **אזהרת טריגר**

    חזרה לזירת הפשע.
    הייתי בגהנום וחזרה.
    היה מאוד לא קל!
    עוד באוטובוס בדרך לשם התחלתי לחוות פלאשים מאותו לילה, ניתוקים, התקפי חרדה, שיתוק - קפיאה.
    גם בדרך מתחנת האוטובוס לאותה הנקודה - שם - ליד לה מר (שם של בר-מסעדה) - ליד מייקס פליס - ליד השגרירות האמריקאית - סבלתי מפלאשים - ניתוקים - התקפי חרדה - ולעיתים אף שיתוק - קפיאה. בזמנים מסויימים הרגליים שלי בקושי סחבו אותי. הרגשתי איך הברכיים שלי בקושי סוחבים את המשקל שלי ולמרות שרציתי ללכת בקצב רגיל הלכתי בקצב ממש איטי ומתנדנדת. לרגעים הרגשתי על סף עילפון והיו רגעים שממש הייתי צריכה לעצור ולשבת בצד על ספסל בדרך עד שאתאושש מספיק על מנת להמשיך ללכת.
    כל פעם שראיתי אדם עם קרחת בגובה שלו ועם מבנה גוף דומה - נעתקה נשמתי (אם יש לביטוי הזה גם משמעות חיובית אז אני מדברת כרגע רק על המשמעות השלילית) - ליבי החסיר פעימה - כי חשבתי שזה הוא.
    למרות שלא זכרתי את האור המהבהב - כחול - אדום - כחול - אדום.. זהיתי אותו מיד וידעתי מיד עוד מרחוק שזאת הסוכת מציל שם עברתי את התקיפה. זה אור מהבהב על הרמקולים בסוכת מציל.
    לא יכלתי לנשום. אנשים שעברו בטיילת הסתכלו עלי לפעמים כשהייתי אאוט לגמרי. כנראה דאגו לי אך לא היו בטוחים אם אני בסדר או זקוקה לעזרה. עשיתי את המיטב לשדר להם שאני בסדר כי לא רציתי התערבות של בני אנוש אחרים.
    לאט לאט הגעתי. עשו שם שינויים - מה שפעל לרעתי מבחינת עיבוד הדברים שחוויתי. הוציאו משם את הגדר הירוקה שהקיפה את סוכת המציל, הזיזו את אותה סירת הצלה שאז עמדה בתוך מתחם הגדר והמים כיסו חלקית מהאזור בו קרתה התקיפה - מי הים. בנוסף סגרו את המדרגות שעולות לחדר המציל (אם ככה קוראים לזה). אותן מדרגות עליהן עליתי בהתחלה אז - באותו ערב - וצפיתי על הים החשוך.
    כנראה כי התקיפה קרתה ממש איזה שבועיים שלוש אחרי סגירת עונת הרחצה של הקיץ אז עוד לא ארגנו לגמרי את סגירת סוכת המציל לחורף. סתם מנחשת שזאת הסיבה שעכשיו דברים היו אחרת מאשר לפני כשלושה חודשים.
    אני לא יודעת אם אתם זוכרים אבל אממ אחרי שאותה תקיפה אז לפני שלושה חודשים קרתה כתבתי שאני זוכרת שהיה גם אור לבן ושהמקום היה מואר. אבל לא הצלחתי להזכר מהיכן הגיע האור. אז התחלתי לשער שאולי מהניתוקים והשכרות קצת בלבלתי את עניין התאורה אך מסתבר שלא התבלבלתי - המקום מואר בדיוק כפי שתארתי שזוכרת. פשוט התאורה של האור הלבן מגיע מהצד השני של סוכת המציל ובנוסף לזה יש שלט מואר בצד - שלט שמודיע שכאן סוכת המציל או עזרה ראשונה או משהו בסגנון - כבר שכחתי אבל זה היה שלט מואר ששייך לסוכת המציל.
    הוא אמר לי אז באותו לילה שאין כאן מצלמות אבטחה. המקום מרושת מצלמות אבטחה! גם מלה מר (אותו בר - מסעדה על החוף) וגם מהמדרכה בטיילת!!
    זה עורר כעס כלפיו בתוכי. למרות שידעתי מתוך הגיון שיש פה מצלמות כי הרי אנחנו חיים בעולם מרושת מצלמות ואנחנו נמצאים מול בר - מסעדה שברור שרוצה לאבטח את עצמו. אך לראות את המצלמות כשהוא עמד על כך שאין פה מצלמות - משהו בתוך זה עורר בי זעם כלפיו.
    ישבתי בנקודה מסויימת בחוף שעשויה כזה מעץ עם הצללה (גגון כזה שמיועד לתת צל לזמן שיש שמש בחוף). אני לא יודעת איך קוראים לזה אך אתאר את זה בתור פרגולה עם דיקט מוגבה שפרוס לאורך החוף. נקודה לא רחוקה מלה מר ומאותה סוכת מציל. הרגשתי את החול הקר ברגליים (לחול הייתה אותה טמפרטוה כמו שזוכרת שהיה באותו לילה). חול קר ונעים למגע. דמעות התחילו לזלוג לי מהעיניים. שמעתי את המוזיקה מהבר - מסעדה לה מר - והתחלתי לחשוב - שמעתי גם מוזיקה אז..? כמובן ששמעתי כי בר - מסעדה פעיל תמיד יש בו מוזיקה וזה תמיד גם אותה עוצמה של מוזיקה. אך לא זוכרת ששמעתי את המוזיקה אז..
    בשלב מסויים היה לי קשה מידי לשבת מתוך תשישות נפשית - לדעתי גם קצת ניתוקים - ונשכבתי על הדיקט. כשהרמתי את הראש בזמן השכיבה ראיתי את לה מר. נזכרתי ברגעים שבזמן התקיפה הסתכלתי לכיוון לה מר בנסיון לברוח מהסיטואציה. אולי גם קצת קיוויתי שמישהו משם יבוא לעזרתי. למרות שהיה לי ברור שאף אחד לא יבוא - היה סביב 2 בבוקר וכל הצוות של לה מר היה בפנים - ולא היו לקוחות שישבו בחוץ.
    אבל הסתכלתי - בנסיון לברוח מהסיטואציה - בנסיון שמישהו אולי יראה אותנו ויבוא לעזור לי.
    אבל כמה קרוב - ככה רחוק - ככה זה הרגיש.
    לקח לי הרבה מאוד זמן להתאושש ולאסוף את עצמי עד שהצלחתי להתיישב חזרה ולאט להתחיל לקחת את עצמי הביתה.
    כשהגעתי חזרה לטיילת היו יותר מידי גירויים.
    תארתי את זה למרכז הסיוע בצ'אט כך..
    עליתי לטיילת - מרגישה שחזרתי לעולם החיים - אנשים הולכים.. אנשים רצים.. אנשים מטיילים עם הכלבים שלהם.. מכוניות נוסעות.. אבל אני עדיין באמצע - בין העולם ההוא לעולם הזה. מותשת רגשית. יש פה יותר מידי גירויים וויזואליים ורעש. קשה למח להתמודד עם זה.
    למדתי בשבועות האחרונים שזה נקרא הצפה חושית.
    ישבתי על הספסל על מנת לא להתמוטט.
    בדרך חזרה הביתה קרה משהו שבשבילי היה מאוד סימבולי. בזמן הנסיעה חזרה הביתה פתאום משהו דגדג לי את הרגל. הסתכלתי על הרגל וגליתי שג'וק מטייל לו על הרגל שלי. העפתי אותו ועברתי לשבת במקום אחר אך שם גם פתאום ראיתי ג'וק אז ירדתי מהאוטובוס בתחנה הראשונה שהאוטובוס עצר. זה היה באיזור הכי גרוע של תל אביב.
    כמה סמבולי שביום שאני מבקרת בגהנום מטייל לי ג'וק על הרגל ואני יורדת מהאוטובוס במקום הכי גרוע בתל אביב..
    עליתי על האוטובוס הבא שהגיע והמשכתי הביתה. רק אחרי שירדתי מהאוטובוס בתחנה של הבית שלי והתחלתי ללכת לכיוון הבית התחלתי לחזור לעצמי לגמרי.
    המפגש היום עם מיקום התקיפה תרם קצת בעיבוד של החוויה אך לא לגמרי. זה עוד לא מאחורי. יש לי עוד עבודה לעשות. אך זה תרם כי מרגישה שמעכשיו הים יחזור להיות שלי. לא מקום גהינום - לא מקום חרדה - את השלב הזה עברתי. הוא יחזור להיות המקום האהוב - מקום מרגוע - המקום שלי להיות.. לחוות.. לחיות.. לנשום.. להרגע.. לחשוב.. לעבד.. להרגיש..
    השגרירות האמריקאית - זה עוד ידרוש עבודה. אבל צעד שני כבר עשיתי (צעד ראשון היה לדבר על זה - לכתוב - לפרוק. צעד שני היה להגיע לאותה נקודה גאוגרפית בה אותה תקיפה קרתה - לחוות - לחשוב - לעבד. צעד שלישי - העתיד רק יגיד. אני כרגע עוד לא יודעת מה יהיה הצעד השלישי. רק יודעת שעוד יש לי עבודה וכשיהיה לנפש שלי נכון היא תחשוף בפני מה יהיה הצעד השלישי כפי שחשפה בפני מה הצעד הראשון ומה הצעד השני.. ואולי הצעד השלישי יכלול בתוכו גם חלקים מהצעד הראשון והשני - רק אולי. כרגע עוד לא יודעת..).
    אבל יכולה בלב שלם להגיד שמשהו בתוך הלהגיע לשם בשעות שהמקום נראה לפחות דומה לאיך שנראה אז באותו לילה ארור - תרם לי. ומהיום הים חזר להיות שלי! לקחתי את הים חזרה! הוא לא יקח את זה ממני!! אחת האהבות שלי בחיים זה הים. הוא לא יקח ממני את המקום האהוב שלי. לא ארשה לו! והוא לא יצליח.
    אני בחורה חזקה ואני אנצח! לא הוא!!
 
 

 
Copyright©1996-2020, תפוז אנשים בע"מ