ייבוא החברים שלי מהעולמות הישנים
ראשי
החברים שלי
תחומי העניין שלי
הפרופיל שלי
ניהול
חיפוש    
חיפוש מתקדם

מחניים

 

 

מחניים בפורומים:

  • סכיני וכלי מטבח משובחים בחיפה
    זו בעיה רצינית. היה פעם ברחוב הנמל מישהו, אבל מחוסר עודף רווח סגר. שתי אלטרנטיבות, מחוסר זמן אני מזמין באמצעות משק בית ממ. הכרמל ברח` מחניים מול תחנת המוניות. יש לי זמן נוסע לגרובשטיין לת``א (היום הרכבת עושה את זה תוך 40 דקות). אבל גם מזמין מן המקור דרך האינטרנט, ממש מחו``ל, תמיד יצא לי בזול יותר.
  • לאלרגיה - בעקבות הזימון ...
    לאלגריה- דעתי אולי לא אובקטיבית אך אני אתן לך את דעתי . ראשית אני גאה בך על המוטבציה גם אני הלכתי לזימון של לחימה וכמה שצהלתי ושמחתי וכמובן התרגשתי . היה נוח אם היית כותבת לאיזה יחדה זימנו אותך . אני רק יכולה לספר לך שבכל זימון זה משהו אחר וזה לא כזה ``ביג דיל`` אצלנו לא עשו הרבה : היה לנו הרצאה על היחידה אח``כ היא לנו חימום קצר ובר``ור ( מתח , כפיפות בטן) לאחר מכן ריצת 100 מ` וריצת 2000 ארוחת צהורים קלילה תצטרכי להרצאות על נושא מסויים יהיו לך פעיליות קבוצתיות לבדוק את היכולת שלך להסדר עם קבוצה בניית אוהל , ובעיות לפיתרון אפילו שיחקנו מחניים .... ולקינוח עשינו מטווח וכל מיני טרטורים עם הנשק בין כל דבר ודבר המפקדים יתנו לך כל מיני משימות שתצטרכי לעשות אותם מה שחשוב זה שיהיה לך את כל הרצינות ומעל הכל שתהיה את בעצמך ! ובקשר לדילמה : אני מקווה שתבחרי בתפקיד שיעשה לך הכי טוב ויספק אותך ויגרום לך להנאה אל תשכחי שמה שטוב לאחרים : חברות , משפחה ...לא בהכרח משקפים את רצינותך . אני חושבת ששירות קרבי הוא התנסות בכל מה שקשור בהצבת אתגרים לעצמך ואם תבחרי במסלול הזה רק תוכלי להנות מעבודה קשה שהתגמול שלה היא בכך שתצליחי להכיר הכי טוב את עצמך . מקווה שנתתי לך בכך משהו . המון הצלחה !!!
  • אמא
    אמא ----- היא ישבה בבדידותה על סלע אחד. צופה בעצים הגבוהים, בנהר אל מתחת לצוק. מימיו מפחפחים בהתנפצותם אל עבר דפנותיו וצלליות השמש החמה משחקות בם כמשחקי מחניים בעת צהרי היום. משפחות מטיילים עוברים ושבים אל מאחוריה. היא לבדה… אל מול עשרות אלפי צמחי בר בשלל צבעי הקשת – ביניהם הלבן, הורוד, האדום והתכול… על פניה מסתירה סוד וכאב איום. כולם יחכו לה – היא עוצרת את החיים… הדמעות החלו לפרוץ – יתכן ומקול משק כנפיים של אחת מהציפורים הנוסקות אל האופק או שמא היה זה מקול צחוקם של ילדים המבלים בחיק משפחתם את אחד מבילויי הקיץ המפורסמים. משתנקת בגרונה ומנסה להסתיר את אותן דמעות אימים. כדור קטן, כדור קטן בצבע אדום התגלגל לרגליה. וילד שובב עם שיער אדמוני מטולטל רץ לעברה בכדי לאסוף את האבדה היקרה. היא הביטה אליו כמעט בשקיקה עיניו הירוקות, גופו הצנום והעדין, לחייו כה חיות הן – עליהן גומות חן המאותתות למרחקים. חייכה היא אליו והגישה לו הכדור. הוא התיישב לידה; אוחז בחיבוק את הכדור האדום. כבן 6 נראה, חייכן שכזה. לפתע פתח ואמר כחוצה את הדממה וההרהורים – ``אני מקווה שאינני מכאיב לסלע בישיבתי עליו`` צחקק. כקול פעמונים במשב הרוח היה צחוקו. היא הביטה בפניו וענתה – ``זה בסדר הטבע יצר לנו מקום לנוח, לחשוב…`` עוד בטרם סיימה דבריה שאל הילד ``ועל מה את חושבת… ? `` – כמו לא התכוון לסיים את השאלה שנשאלה. ``כרגע כנראה סתם בוהה, נחה`` – אמרה בהיסוס ומחשבה עברה בליבה: הלא הוא רק ילד, הלא הוא רק ילד קטן. ``אמא לימדה אותי שאין כזה דבר סתם`` – הוא הביט בפניה כאילו לחקור. כמו הבונה מגדל לבנים ורוצה לנסות את גבול היכולת – מהו ?! היכן הוא ?! ``אני חושבת על ילדים`` – ענתה בחיוך סלחני. ``אה יופי אני ילד`` – והצחוק שוב פשט על לחייו… לבטח הרגיש כמנצח. ``כן, כן אתה ילד יפה ונבון`` והצביטה בליבה קשה היתה מנשוא. ``אוה חכי, לא לזוז עכשיו…`` מעט מבוהלת ``מה קרה…`` והוא ממשיך כאילו לא הופסק שתף דיבורו ,חיפושית, חיפושית קטנה על שמלתך`` ובחיוך ממשיך ``בטח חשבה שתנוח בינות לפרחים הכחולים המצויירים בה. אני אקח אותה``. ואחרי הפסקה קטנה של התפעלות מהחיפושית העושה מסעה על אצבעותיו; שאל ``רוצה להרגיש ?`` ההתלהבות אחזה בו ועם זאת התמימות והזוהר להטו בלחייו. ``ילד… צמרמורת…`` והוא ממשיך ``תיראי, תיראי הטבע הוא בידיים שלך, אמא.`` ``אני לא אמא שלך ילד חמוד`` ענתה חרישית – קולה מעין נשבר… ``אני לא ילד… קוראים לי ירון – נעים מאוד`` ושוב החיוך הבוחן עלה מקצה שפתיו ותלתליו האדמוניים הזעירים משתוללים עם הרוח. ``ואת, את כן אמא – גם האדמה היא אמא והיא מעניקה לך מתנה``. הביט בפניה; וכאילו לרצות הוסיף ואמר ``גם זאת אמא לימדה אותי``. ``ילד יקר, איזו מתנה אמא אדמה יכולה להעניק לאישה שכמותי`` – ענתה וכל העייפות כאילו פרצה מתוכה; מתוך גופה השברירי מלווה במילים הכואבות והשוחקות. והוא כאילו הכל מובן מאליו – ``אה אם הייתי גדול הייתי יכול להסביר אבל… אבל…`` ולפתע נשמעו קריאות מרחוק עוצרות את דבריו – ``ירון, ירון – איפה אתה ירון ?!`` ``אני בא… אני בא אמא…`` כבר התכוון לקום; אך לרגע נעצר מחייך אליה ועושה תנועה אחרונה להשלים את הקימה. באדיבות הוא קד קידה ולוחש לה בפניה ``זה לסלע שנתן לי להשתמש בו``. מניף את הכדור באוויר, תופס ובין רגע נעלם אל מאחור, אל תוך ההמולה. לאישה החיפושית בידה נותרה, חיוך… וכל הנוף פרוש תחת שמלתה. אמא אדמה… חשבה בליבה. כמה ילדים היא נושאת בקירבה, כמה אוצרות, כמה אהבה. הילד הזה… החיפושית נשמטה מידיה… לרגע ביקשה לקום; אך גופה כבד עליה. נאנחה… אמא אדמה… אולי הסבירי במה חטאה אישה שוטה שכמותי. ומדוע שלא תזכה… הדמעות שוב חנקו… אך לפתע שוב עלה חיוך. נזכרה היא בקידה המלאת חן וחיוכים. שאפה מכוחה שאיפה כמו אחרונה לפרק זמן מוקצב. אני אלחם – אמרה בליבה – לא מקנאה לך אמא אדמה… הנה היום לך ולכל חוקי הטבע אקרא תיגר אני – אני נלחמת… גם לי מגיעים חיוכים בשלל צבעי הקשת, גם אני רוצה להניף אותם גבוה לעננים, להתמכר לצחוקם, ולנשק פניהם הקטנות… לדאוג… וללחוש בשמם… עוללי… גם אני רוצה… גם אני רוצה… להיקרא – א מ א ! כל הזכויות שמורות ©
  • באטמן
    וממתי איכפת לי, הוא אמר אז ללא מחשבה. באותם ימים הוא לא היה צריך לחשוב. שום דבר לא יכול היה לפגוע בו. הוא היה כמו חסין כדורים, השוטר הנערץ. היה אז שמש ואור, ותזרים בלתי פוסק של הערצה. לכל מקום הוא היה הולך מלווה בעדת מעריצים, שצחקה מכל בדיחה שלו, שמילאה כל בקשה שלו. הוא כמעט אף פעם לא ידע מה השמות שלהם, הוא לא היה צריך. היה לו מישהו שיזכיר לו. היה רק דבר אחד שהפריע לו. דבר אחת, ליתר דיוק. ילדה. לא שהיא היתה יפה במיוחד, או חכמה במיוחד. היא אפילו לא היתה מיוחדת. אבל היא ידעה תמיד מה לומר, כדי לעצבן אותו. ולא היה דבר ששבר אותה. התעללו בה, צחקו עליה נידו אותה, אבל תמיד היא ידעה מה לומר, ולא נשברה. היה לה אח, שהיה יותר קטן ממנה בשנתיים, שתמיד היה מסתובב אתה. הוא אף פעם לא צחק מהבדיחות שלה, אבל גם לא מהבדיחות שלו. הוא שתק כל הזמן. בעצם הוא היה היחיד שהוא זכר איך קוראים לו. קראו לו רועי, והוא תמיד היה מסתובב עם מחזיק מפתחות של באטמן שהיה נורא ישן, וכולם צחקו לו על הבובה שכבר לא היתה באופנה. פעם רועי היה בא אליו כדי לראות עם כל הכיתה שוטרים וגנבים, אבל פעם אחת הם לקחו לו את הבובה, ושיחקו איתה מחניים כדי שהוא לא יתפוס, ואז הוא בכה, וכולם צחקו עליו, ואז הבאטמן הגיע אליו. ורועי ביקש ממנו את הבאטמן, אבל הוא התעצבן פתאום ושבר לבאטמן את היד. רועי הסתכל עליו וברח משם. כולם צחקו, אבל הוא לא הרגיש טוב. הוא לא היה זוכר את זה, אבל פתאום עשרים שנה אחרי, הוא הלך ברחוב וראה קבצן. הוא התכופף כדי לתת לו כסף, ופתאום הוא ראה אותו, את באטמן השבור, ואז הכל חזר אליו. הוא היה המום לכמה זמן אבל אז הוא ברח משם. מאז ועד היום, הוא משתדל לא לעבור ליד הרחוב הזה, וכל פעם שיש באטמן בטלוויזיה, הוא מחליף ערוץ, כי הוא יודע, שהוא הסיבה לזה שבאטמן האמיתי, הוא היום הומלס.
  • שוב, סיפור...
    יום שני אחרי הצהריים יצאתי לכיוון חוף ניצנים, לקראת חשיכה יצרתי מדורה בתוך חצי חבית, הכנתי ``ארוחת ערב`` על סדג` תפוחי אדמה ובצלים חתוכים לפרוסות, ניתן לומר שלמרות שזה היה עם חול וחרוך משהו יצא ללא ספק סביר.. בלילה היה נורא קשה לישון רצוף, שכן שומרי החוף לא נתנו לי להכנס עם האופנוע לחוף אז השארתי אותו על הדרך הראשית וכל ארבע ושליש דקות התעוררתי לראות אם הוא עדיין שם ולא מתעסקים איתו (והתעסקו איתו !), מתישהו בלילה הגיעו למקום משכבי ארבע נערים רוסים בני לא יותר מ-15 התישבו לידי למרות התנגדותי וביקשו ממני לעזור להם ולספק להם סמים, קטעים... מאחר ולא היה לי באותו רגע שום דבר להעביר להם את הדודה ביקשתי מהם לעזוב את הטריטוריה שהשתנתי סביבה ברגע בו התיישבתי שם (מטאפורית). כעבור כמה דקות הם הבינו לבסוף שלא יצא להם ממני חיר ופנו מעליי בברכת ``עזבו אותו, הוא דלוק זה..``, טוב, נו... יום שלישי הקיצותי עם זריחה, דפקתי אחלה מקלחת במלתחות בחוף, קיפלתי את מטלטלי עליתי על האופנוע (להזכירכם קראו לה צ`לסי ! אבל לא יותר, מסתבר שלפני שבוע בערך האופנועית היקרה שלי החליטה להתקשח ולגדול וכך היא איבדה את מיניותה הנשית (לא להעליב)! אז כרגע ``היא`` הפכה ל``הוא`` ואין לו עדיין שם) ונסעתי צפונה לכיוון הכללי של חיפה, בדרך עברתי ביבנה וגיליתי שאהבת נערותי מגיל 13-14 התחתנה, זה היה מפתיע אבל לא מאוד. באמצע הדרך בין יבנה לקיסריה (פחות או יותר) גיליתי כי השרשרת שלי מה זה רפויה, עצרתי בפנצ`ריה השתמשתי בכלים של האיש הנחמד שם ונסעתי שמח וטוב לך לכיוון קיסריה לבקר חברים, בהגיעי קיסריה (החברים לא היו בבית, טסו אלסקה) גיליתי שוב ובאופן מפתיע להפליא כי השרשרת שלי מה זה רפויה בשנית וכל זאת לאחר עשר קילומטר בלבד נכנתי לשדות ים ושם במוסך חביב, איש טוב ועגול שמח לספק לי שוב כלים למשימה, תודה ! מקיסריה המשכתי לזכרון יעקב שם ביקרתי את קברה שטוף השמש של סבתי המנוחה וגיליתי שצמחו לה שני דקלים מהקבר... המשכתי לחיפה ושם פניתי למוסך אופרוד החדש שנפתח שם לאחרונה, ושם גיליתי לתדהמתי כי אני צריך להחליף סט גלג``שים ושרשר... אבל, לא עכשיו, נכון ? אני יכול להשתמש בהם עוד כמה מאות קילומטרים, לא ? אתה יכול אבל תשתדל בלי ווילי`ס ברמזורים... טוב, נו לא התכוונתי גם אבל לא עשיתי יותר ווילי`ס.. לאחר יומיים בחיפה יצאתי צפונה כשאני עובר שוב במוסך, מותח שרשרת מוסיף שמן וכו`... נסעתי בעכו על קו החוף על החול, בדרך עצרתי לדייג ערבי שביקש אש, נתתי לו אש הוא נתן לי שתי סיגריות וקפה שהוא שתה את רובו... המשכתי משם עברתי מטווח של צה``ל ומאה מטר ממני בערך לפתע התרומם לו לאוויר עוף דורס עם מוטת כנפיים של כמעט שני מטר כאשר טופריו נעוצים בגופו המטולטל של נחש באורך מטר וחצי, תמונה מדהימה ! המשכתי משם על החוף דרך שבה ציון, נהריה ולכיוון ראש הנקרה, שם נכנסתי לנקרה מתחת למצפה, דפקתי שם אחלה שנת אחרי צהריים כשהגלים מלחכים את הסלע עליו אני ישן, התעוררתי מתישהו לקראת אחר הצהריים והתיישבתי ליד ארבע דייגים ערבים מנהריה אשר חלקו עימי את סודות הדיג וסיגריות ואני מאידך למדתי ועישנתי, סיגריה אחת לדרך והגיע הזמן לזוז, כביש המערכת למי שלא מכיר הוא אחד הכבישים היפים ביותר שנסעתי בהם מעודי, דרך מדהימה, מלא סיבובים, עיקולים, פניות וכו`.. נסעתי לכיוון קרית שמונה, אנשים הסתכלו עליי ועל האופנוע כאילו לא ראו פלא כזה מעודם (או שהאגזוז עושה מלא רעש...), החלטתי להישאר שם ללילה... בלילה יצאתי לפאב בצומת גומא שנקרא ``שוקו-בר`` מקום נחמד מוזיקה טובה וברמן אופנוען שחזר לאחרונה מחציית היבשת החמישית על אופנוע... שיחות עם הברמן עם היושבים והשותים (והשוטים), לאחר כמה דרינקים חזרתי לקרית שמונה. בוקר טוב, זה היום לבקר ברמה ! מאחר ושירתתי ברמת הגולן יש לי כיוון כללי (כללי ביותר), עברתי דרך הגושרים לחורשת טל ומשם עליתי בצומת גונן, ניסיתי בשביל הנוסטלגיה וסגירת המעגל להיכנס לשני בסיסים ששירתתי בהם, נתקלתי כמובן בתשובה שלילית (שיריון), אז למה יש לי אופנוע שטח ?! ירדתי דרך השטח הקפתי ת`בסיס ובאתי אל מול משטח הטנקים, החיילים מאוד אהבו ת`רעיון למפקדים לא הפריע, רק ביקשו שאני לא המשיך כי יש מטווח עכשיו ! ירדתי מנפח לכיוון מחניים בדרך נכנסתי למפל ג`ילבון, פתחו שם לאחרונה ציר/דרך אדמה רחבה וארוכה כגלות, כמובן שלא יכולתי לוותר על הזדמנות לגלות ארצות חדשות, וירדתי בה... הגעתי למקומות מדהימים ובהם חירבות נטושות עם בריכות דגים שכל מה שאתה צריך מחכה לך שם כדי לחיות בסבבה כמה ימים... המשכתי על השבילים הלא מוכרים ובסופו של דבר הגעתי לגשר בנות יעקב, משם למחניים, חנייה והפסקת סיגריה בדיקת שמן שרשרת וכו`. משם ירדתי חזרה לכיוון גשר בנות יעקב ונכנסתי דרך שביל חדש לירדן, שם בליתי צהריים קסומים במים עשיתי מדורה והכנתי פיתות על הסדג`, בצירוף שימורי טונה ושעועית זו היתה סעודה ראויה לשמה ! לקראת ערב התקפלתי נסעתי לראש פינה לאבטיח קר ומשם לכיוון צמח דרך טבריה, בדרך נכנסתי לחוף שלא הייתי אמור כל כך להכנס אליו, שקעתי בבוץ עם האופנוע והנעליים... עופות ביצה/ים התחילו לתקוף אותי כי כנראה נכנסתי לאיזור הקינון שלהן (סליחה) וזה אשקרה כמו אצל היצ`קוק, הן פשוט צוללות עליי מהשמיים בלי התראה למעט ציוץ שעד שאני מפענח ת`כיוון שלו אני כבר רואה ת`ציפור המחורבנת עשרים סנטימטרים מעל הראש שלי, הבנתי שכאן אני כבר לא חונה, חילצתי ת`אופנוע מהבוץ וסבתי על עקבותיי, עצירה בצמח למנוחה ושתייה ואחר דיונים ביני לבין עצמי בשיתוך המוכרת מהקיוסק הגעתי למסקנה שבא לי בית ושמתי פעמיי לכיוון ירושלים דרך כביש הבקעה ! בחיים שלי לא פחדתי לנסוע בשום מקום, אבל שם היו קטעים מפחידים, באיזה שלב אחד הנערים הערבים המקומיים בשולי הדרך החליט לרגום אותי באבנים, כמובן שהוא לא פגע אבל זה משך את המצערת עוד קצת לכיווני... הגעתי ירושליימה ואני כאן עד הפעם הבאה ! וואלה ? קראתם הכל ? הגעתם לכאן ? סחתיין !!! זה היה ארוך מן הרגיל אבל שווה לאללה ! אז kle לשם יצאתי ומשם חזרתי, לשאלתך... ! עוד משהו, בדרך על פי הצפי נשברו לי ארבע שיניים בגלג``ש אחורי, לא נורא יש עוד 41 ! אני...
  • קצת רמת גולן... לפני שמחזירים
    כביש חמוד לאללה, מלא עד מפוצץ פיתולים.. כולו בעלייה נחמדה לאללה פלוס יש מצומת גונן ועד צומת ווסט, שם תוכל לפנות ימינה עד הסוף... ישורת ארוכה ארוכה (אני עשיתי דרך השטח) ואז בסוף יש צומת T ושם תפנה ימינה לכיוון דרום דרך נפח, יהודיה (אם אני לא טועה) ובסופו של דבר תגיע לגשר בנות יעקב, צומת גדות, ומשם למחניים להפסקה קלילה של סנדוויץ´, שתיה וסיגריה (מחק את המיותר או הוסף נוספים) ובמחניים תוכל לפנות שמאלה ולעלות לראש פינה/צפת... מאוד יפה נוף מטמטם ומסעדות או בתי קפה מומלצים. יש אחד שקוראים לו "גינת המטבח" לא הייתי שם אבל שמעתי שמאוד מאוד מומלץ לאניני טעם ופלצנים שכאלו (לא שאני פוסל אותם... כמה מחבריי הטובים...)טל : 6936263-04 <<>> זה בראש פינה (יש גם תחנת משטרה מאוד מומלצת, ביליתי שם כמה שעות לאחרונה באמצע הלילה לאחר עצירה לבדיקה שיגרתית ומשם לחיפוש ומשם לתחנה... סיפור ארוך אני יצאתי נקי לחלוטין למפקפקים שבכם). או ש.... מצומת מחניים תפנה ימינה (צפון) לכיוון קרית שמונה (בדרך תוכל לעצור גם בצומת וואטאבר לפני קרית שמונה כ-4 ק"מ) תחצה את קרית שמונה ותפנה ימינה (מזרחה) לכיוון הגושרים ותרביץ... אם יחפוץ לבבך במסלולי שטח, יש לי כמה מצויינים לאזור. מקווה שעזרתי ולא הטרדתי... באמת אחלה כבישים, כייפים לאללה. סע בזהירות ותהנה ד"א... איך השם החדש ?
 


 


  • רק על עצמי לספר ידעתי...
    אני זוכרת שכל היסודי הבנות רצו לשחק כדורגל במשחקי ספורט או בשיעורים חופשיים ולא נתנו להן כי זה "משחק של בנים" וכך הוכרחנו לשחק שוב ושוב ושוב מחניים בעוד הבנים משחקים כדורגל וכדורסל. נ.ב. אח, דגראסי היתה סידרה מעולה, כבר לא עושים כאלו.
  • יש לי חוויות דומות מהילדות
    אני לא זוכרת איך ביסודי, אבל בתיכון הבנים תמיד שיחקו כדורגל וכדורסל, והבנות מחניים וכדורעף, וממש לא אהבתי את המשחקים האלה. רק בי"ב שכנענו את המורה המקסימה שלנו לתת לנו לשחק בייסבול לעיתים קרובות. היא גם אפשרה לנו לשחק כדורגל, אבל רב הבנות לא אהבו את זה, אז זה קרה אולי פעם או פעמיים. כדורסל היו נותנים לנו גם ככה לשחק לפעמים.
  • אין כמעט ריצות בטירונות
    אלא אם כן את נענשת.. אבל במד"סים זה לא הרבה ריצות, זה כמו שיעורי ספורט של כיתה ג´ - סתם משחקים מחניים או כל משחק דפוק אחר. חוץ מזה, תמיד תוכלי להוציר פטור מריצות. זה לא ממש קשה להשיג פטורים בטירונות. אבל מה שכן, בסוף הטירונות יהיה לך מסע של 3 ק"מ. אני הוצאתי ממנו פטור, אבל הבנות שכן עשו אותו, אמרו שזה לא ממש קשה.
  • ובתוך כל זה כל כך רוצה.......
    לתת לה לחיות כמו נסיכה כמו ציפור חופשייה כמו פעם שיכולנו לרדת למטה בשמחה לשחק עם כל ילדי השכונה פעם מחבואים או מחניים לקפוץ עם חבל כך בכיף בשעות בין הערביים וחלמנו על גלידה מתוקה עם פיצפוצי שוקלד.. שיחקנו חמש אבנים והמון המון קלאס ואכלנו המון משמשים כדי שנוכל לשחק באותם גוגואים מצחיקים. ואם רק יכולתי להחזיר הגלגל אחורנית להראות לה מה זו באמת ילדות סיפורי מעשיות של קופיקו וחבורתו ונשים קטנות עם המון מלמלות אהבות מתוקות עם שושנים נסיכות ונסיכים ואנציקולפדיה שקוראים בסיפריה והליכה בערב לתנועה בלי פחד ומורא טלוויזיה בשחור לבן עם קשקשתא ודודלי והילדים משכונת חיים ואיך אפשר לשכוח את דלת הקסמים מהרהרת לתומי כמה מתגעגעת לאותם השנים שבהם ילדים היו ילדים ולא כמו היום שילדים הם קצת מבוגרים שצריך לספר לתאר להסביר שיש מלחמות וצריך להיזהר שאסור ללכת לקניון כי יש פיגועים שאי אפשר להסתובב כך סתם בערבים כי מסתובבים להם רוצחים ואנסים ומה הם יזכרו בעוד עשור שנים שהיתה מלחמת עם סדאם וישבנו בחדר האטום וחבשנו מסכה ולא בפורים כי פחדנו מהתקפה של כל מיני רעלים ועכשיו שוב מלחמות ושוב צרות ואני חושבת מהרהרת לתומי מה יזכור בעוד עשור ילדי.. וכל כך רוצה מתפללת מקווה שהלוואי ויכולתי להחזיר הגלגל אחורנית לתקופה אחרת ישנה בתכלית שבה שיחקנו עם כל ילדי השכונה ג´ולים חמש אבנים ואכלנו המון המון גלידה... מתרפקת על הזכרונות מזילה דמעה וחושבת לעצמי מה באמת יקרה פה בעוד עשור שנה....
  • היי אפרת לגבי טלפונים אני לא כ"כ
    מסכים איתך עדיין יש כאן איזשהוא חיסיון בין מטפל למטופל לניצבת אני יודע על חווה לרכיבה טיפולית (לא זולה) באיזור מחניים לא זוכר בדיוק אם את קרובה יותר לגליל המערבי אז יש חווה מעולה ב- נתיב השיירה ולא כ"כ יקרה אם תרצי כתובת מדוייקת של החווה הזאת תפני אלי לאימייל yonatana@techjet.co.il הבן שלנו מטופל שם ואנחנו מאד מאד מרוצים מהמדריך בהצלחה יוני
  • אין לכם מושג איזה יום היה לי היום!!
    נוראי! קיבלנו תעודות, ולהלן לחלוקת הציונים: אנגלית-95 (מה קרה ל100 שהיא הבטיחה לי?!) ספורט-80 (איך יכול להיות שירדתי מהשנה שעברה אם אני השתפרתי כ"כ? למה המורה שונאת אותי?!) היסטוריה-85 (יחי נוגה! היא נתנה לי 5 נקודות יותר מהמקסימום שהיא יכלה לתת לי [איך?]) צרפתית-95 (אבל הממוצע שלי זה 98 ואני תמיד משתתפת ומכינה ש.ב!) ל. הסביבה-90 (השד יודע איך הגעתי לכזה ציון טוב!) לשון-85 (תחי רונית!!!!!!!) מדעים-95 (לדעתי, היא יכלה לתת לי יותר) מתמטיקה [הקבצה א´]-70 (ומה הפלא? היו לי כאלו חרע ציונים...) ספרות-90 (ציפיתי ל85 כי אני מש שונאת ת´מקצוע ומזלזלת...) תנ"ך-98 (שזה כמעט 100-תחי רונית 2!!!) תקשורת-95 (וואו...וואו...וואו...לכולם היא נתנה 0 עגול ולי 90...:) הערות: הינך לומדת בשקידה וחריצות ומגיעה להישגים נאים. הינך מגלה מחשבה עצמית והשתתפות ערנית. XXXXXXXXXXX טוב, זה היו הציונים...עכשיו אני אספר לכם על מה שקרה לי היום-אחד הימים היותר מסובכים של חיי... קמתי היום בשעה שאני אמורה לצאת בה והגעתי לביצפר ב9:14:34 שיחקתי מחניים (בגלל שזה היה לנו "יום ספורט") וכל העולם ואחותו ניסו להפסיל אותי (היוויתי אתגר-כי מחניים אני יודעת לשחק...:), בשיטות הכי הכי הכי הכי מסובכות, לא הוגנות ותכססניות שאפשר (כדור למטה, כדור חוצה, כדור מהיר...). בסוף נפסלתי. אחרי זה-הלכתי לראות את הבנים משחקים כדורגל, ואז...היה לי התקף!!! באמצע שומקום, היה לי התקף! רצתי מיד למדרגות ביצפר. את החמישית הראשונה חוויתי לבד, ואז כל החברות שלי הקיפו אותי, ואחרי כמה דקות המורה שלי באה. המסכנה הזו, כמעט נהייתה כחולה על המקום (כי היא די אותי...וגם אני אותה מאד!)ו...אז כשזה עבר, כולם נורא עזרו לי, והיו נחמדים אליי, כל החברות בדקו אם הכל בסדר, והכל טוב, ואז...היה לי עוד התקף-וניחא זה... אבל באמצע חצר ביצפר, מול המנהלת וליד המורה למדעים (שאני מתה עלייה!)... המנהלת לא הכחילה-היא נהייתה כתומה עם כתמים ירוקים... אני לא יודעת איך, אבל מצאתי את עצמי במזכירות-מצלצלת אל אמא. דיברתי עם המחנכת שלי-המתוקה הזו שכ"כ עזרה לי...נראה לי שהיא חזרה לעצמה!-והיא ניסתה לעזור-באמת שניסתה...אני אנסה לעזור לה ביום ראשון עד כמה שאני יכולה. קראתי לאמא, שתבוא לאסוף אותי, קיבלתי את התעודה-ואמא באה. ואז הלכתי "הבייתה"-כביכול... אמא לקחה אותי אל הרופא ואחרי שחיכינו שם שלושת רבעי שעה-נכנסו אל הרופא שתמיד טיפל בי. סיפרנו לו שיש לי התקפים מוזרים כאלו וסיפרתי לו הכל (כל מה שסיפרתי לכם עליי) והוא הפנה אותי לפסיכולוגית (יש!!!!!!!!כ"כ רציתי לפסיכולוגית, שאני כמעט בשוק שזה קרה!!!!!). אז נדבר איתה ביום ראשון... אבל לא יודעת-ההתקפים האלו היו נוראיים, עד כדי כך שכמעט התעלתי שם... @@לירי@@
 
 

 
Copyright©1996-2020, תפוז אנשים בע"מ