ייבוא החברים שלי מהעולמות הישנים
ראשי
החברים שלי
תחומי העניין שלי
הפרופיל שלי
ניהול
חיפוש    
חיפוש מתקדם

אופנועים

 

 

אופנועים בפורומים:

  • ביטוח אופנועים
    0
  • אופנועים
    0
  • אוהבת אופנועים צרי קשר 056474155
  • שלום לכולם
    אני שמח שיש מי שגנב ממני את הרעיון להקים את הפורום הזה. שיהיה לכולם כאן כייף ואני מקווה מאוד שכאן באמת ידברו על רכבים ונהיגה. לכל מי שירצה להכיר אותי שמי הוא בארי ואני בן 24 ואני חולה על רכבים ספורטיביים חזקים ועל אופנועים כמובן. מכל זה מובן שאני חולה על מהירויות גבוהות ונהיגה פרועה במקצת (רק שאני לבד באוטו ולבד על הכביש) !!! כרגע יש ברשותי רכב מדגם סובארו לאגסי 1.8 סאלון,אני חייב לומר לכולם שאני לא מוכן להיפטר מהרכב הזה,הוא חיה רעה מאוד. כמה שהתעללתי בו והוא אפילו לא מגיב מבחינת קלקולים וכיוצא מכך. האוטו בן 9 שנים (שנת 92`),עם 130000 ק``מ והוא לא ראה אף פעם מוסך !!! חוץ מציריות כמובן שזו המחלה של הסובארו. החלפתי לו שני ציריות בחצי השנה האחרונות ימנית ושמאלית וזהו זה. דרך אגב האוטו יד ראשונה. אני לא מוכר !!!
  • מה שאני יודעת זה
    שזה פרק 52 של העונה השלישית ושהסיפור שם זה שיש מגדת עתידות שחוטפת פוקמונים ומתברר שזה צוות רוקט אז אש ממהר להאשים את ג`סי וג`יימס אבל מתברר שזה לא הם אלה בוטץ` וקסידי... חוץ מזה שמעתי שהם נהיו עוד יותר קשוחים, שהם רוכבים על אופנועים בפרק הזה ושהם נעלו את גסי וג`יימס בארון.... וחוץ מזה בוטץ` וקסידי הם לא בדרגה הכי גבוהה..גם לאמא של ג`סי היו מדים שחורים אבל טיפה שונים והיא הייתה בדרגה הכי גבוהה. זה נכון שהם בדרגה יותר גבוהה מג`סי וג`יימס אבל אסור להשוות בינהם כי קודם כל ג`יסו ג`יימס יותר צעירים והם פחות זמן בצוות רוקט וחוץ מזה הם תקועים עם המשימה הבלתי אפשרים (לתפוס את פיקצ`ו ) ואין להם סיכוי לתפוס אותו אז הם גם לא יקודמו...
  • כל הכבוד...
    איך הצלחת לעשות כזה נזק לאוטו? וכמובן ברכות לפורום החדש , למרות שאני יותר בעניין של אופנועים ממכוניות...
 


 


  • טוב ,אני רואה שמדברים על אופנועים
    אז אני מרגישה מיותרת...
  • גברים !!! אופנועים וכדורגל
    וגם נשים, מכוניות, טלויזיות 34 אינץ`, נשים, DVD, מערכות סטריאו, נשים...נשים....נשים....נשים
  • לטפל בסימפטומים או בבעיה?
    לא מזמן אמרו ברדיו שעקב לחץ חרדי בוטלה הרצועה האירוטית בערוץ4 יש מכתב תשובה של רב מדור קודם לאב מודאג ששאל אותו כיצד לטפל בבעיות הורמונלית של גיל ההתבגרות אצל בנו. ענה לו הרב החכם : אל ``תדבר על זה`` , אתה תביך , תפחיד , ותגרום לו ל``היסגר``. נסה לתת לו ביטחון וכלים להתמודד עם זה לבד... זה הזכיר לי את משטרת ישראל שאחת לזמן-מה היא מציפה אותנו בתמונות ענק של ניצב כלשהוא ליד 250 נידות ו300 אופנועים הצבועים בצבעי מלחמה מפחידים - ``קומנדו למלחמה בתאונות`` (כן במדינת צבא כשלנו עדיין מעוררת המילה ``קומנדו`` יראת כבוד) מעלה את גובה הקנסות לגובה משכורת מינימום , והופ ! נפתרה הבעייה. אף אחד - כולל צמרת המשטרה - לא חושב לרגע שזה יפחית משמעותית את מספר התאונות. כדי לחנך אדם לנהוג בזהירות יש להגיע , השד יודע איך , אל ליבו ולהפנים שם למה לעזאזל לא לעקוף על פס לבן גם אם מישהו ``חתך`` אותך , ולמה לא להוריד את העינים מהכביש גם אם המוסיקה ברדיו מאד משעממת, והוא חייב, ממש חייב , להחליף תחנה... אז למה בכל אופן המשטרה עושה את זה ? מאותה סיבה שהחרדים נלחמים ברצועת שידור פורנוגרפית : זה מרשים , זה מצטלם טוב , זה נשמע מצוין , וזה קל ! כמה קל... אתם יודעים כמה קשה לפתוח רשת מכוני הסברה שתסביר לשנקין שהיהדות היא לא (רק) בני-ברק ? כמה קשה לנסות לנטוע ערכים של כבוד אצל נוער ה-אם-טי-וי-מיכל-ינאי-יוסי-בניון ? כמה מחשבה צריך להשקיע כדי להבין למה נוער הפרחים של כיכר רבין מעדיף אופיום-להמונים מכל אי באסיה , אבל לא מעונין לשמוע מילה על יהדות ? למה להתאמץ ? בוא נסגור להם את רצועת השידור , נשקיט את המצפון שלנו , ננפנף בזה לבוחרים שלנו בבוא היום ו... לא נעים לומר , אבל יש בזה משהו חמור יותר מסתם עצלות ופופוליטיקה : לא רק שאין לבני-ברק מושג על מה באמת חסר לחברה החילונית , ולא רק שזה לא ממש מענין אותם , גם בתוך בני- ברק עצמה לא יודעים כלום על מלחמה במשהו בדרך של הקנית ערכים. לא , לא , אל תבינו אותי לא נכון החינוך הדתי והחרדי הוא אלוף העולם בהקניית ערכים כדי לגרום שהבעיה לא תצוץ כלל , אבל כשצצה לה הבעייה הם יודעים אחת מהשתיים : ``להפגיז`` או לברוח. הנה ניסוי מענין , נסו אותו בריכוז החרדי הקרוב למקום מגוריכם : גשו לבית-הספר המקומי ונסו למשוך את תשומת לב התלמידים עם אוביקט ממנעמי העולם הזה , לא חשוב מה , זה יכול להיות ``חראקות`` באופנוע יאמהה 800 סמ``ק עם אגזוז שבור - להגברת הרעש , זה יכול להיות ג`יפ שעליו פחית ענקית של ``רד בול`` ופרסומת רעשנית... להלן התסריט הצפוי : התלמידים יעוטו על הגדרות ויצפו בכם מכל זוית אפשרית בקריאות התרגשות נלהבות. לאחר בואו של הרבי אחוז-הפאניקה, תתחלף ההתלהבות בקריאות גנאי נלהבות לא פחות , ולאחר שנוכח הרבי כי אתם אינכם עומדים להסתלק בקרוב , ימהר לכנס את צאן מרעיתו (למורת רוחם הגלויה) לכיתה. אם תקשיבו טוב תוכלו לשמוע את תוכחת המוסר שלו : ``נו , פוי , שקוצים , תועיבת מצריים , נו שוין , דרעקעס ! (את המילה האחרונה שמשמעותה ``חארות`` סינן הרבי לעצמו כמובן...) `` בפתיחת השיעור הוא יכול לשאת נאום קצר על כמה בנאלי וחסר-מטרה הוא אדם שהנאות החיים שלו מסתכמות בלהרעיש באגזוז שבור של אופנוע... אבל הוא לא יעשה את זה כמובן (לא, אני לא בטוח, אני מנחש) במקום זה הוא יסביר על ה``רחוב`` המלא זימה ותועבה , וכמה מחויבים אנחנו להתרחק מ``הם`` ומ``שכמותם``. במקרה הזה הוא יישם את שתי דוקטורינות המלחמה ביחד : גם ברח וגם ``הפגיז``... תלמידיו הרכים של הרבי למדו שימאהה 800 סמ``ק עם אגזוז שבור, מהווה איום משמעותי על אלוקים , על הדת , על הרבי , ומהווה סמל של זימה ותועבה שיש להוקיעו מהשורש. נו פלא שכשהם גדלים והופכים לחברי-כנסת , במקום להסביר את אלוקים בשנקין הם נלחמים ברצועות שידור אירוטיות בערוץ ארבע ??? הבהרה : אני ממש לא התכוונתי שבריחה אינה דרך טובה. לפעמים אם אתה לא בטוח שתנצח במלחמה , ואולי אפילו ריח תבוסה באפך... הבריחה היא דרך מצויינת. אבל תזהר בשני דברים : א) אל תהפוך לבורח אובססיבי וקבוע. ב) אם , מחוסר ברירה , אתה בורח אובססיבי (למשל) מזימה , לעולם - אבל לעולם - אל תדבר איתי על מלחמה בזימה...
  • סיפור שקרה... (לא יכול להשבע על כך)
    מדובר בבחור צעיר בשנות ה20 לחייו, אמריקאי כמדומני, חובב אופנועים מושבע - ג`ון (שיהיה לי קל למרות שאולי אין זה שמו). ג`ון, היות שהספיק לחסוך מספיק כסף בחייו, החליט שהגיע היום הגדול, והחל בחיפושים קדחתניים אחר האופנוע המיוחל. יום בהיר אך סגריר, שטוף שמש ומלא עננים, תוך כדי סריקה של לוחות מודעות ועיתונים, נחו עיניו על אופנוע מדהים, לא חדש אך שמור במיוחד. משתהה נוכח ההרלי הקלאסי הניצב לפניו, פתח מיד גיבורנו במשא ומתן. העסקה נסגרה תוך דקות (הלוואי על כולנו), וג`ון פנה לצאת לדרכו, לא לפני ששאל את המוכר, ``הכיצד זה שמור האופנוע כל כך ?`` (באנגלית כמובן). ``אה, זה פשוט`` השיב לו המוכר, ``כל פעם שהאופנוע בחוץ, ויורד גשם, מרח עליו מעט וזלין וזה ישמור עליו לאורך זמן. אפילו נשארה לי שפורפרת אחת ואתן לך אותה במתנה`` שמח וטוב לב יוצא ג`ון ידינו בנסיעה, רכוב על אפנועו החדש, לבית חברתו, על מנת לשאול לשלומה <עלאק... , מת להשוויץ באופנוע>. היא (בהיותה מעריצת אופנועים מושבעת) מתלהבת מאד כמובן, ואפילו מזמינה אותו להשאר לארוחת ערב, ``אתה מוזמן להשאר לארוחת ערב``, ואף מוסיפה ``אני חייבת לספר לך משהו, אצלנו במשפחה לא מדברים בזמן ארוחת הערב. מי שפוצה פה שוטף את כל הכלים בכיור`` ``אין בעיה``, הוא משיב, ומבחין תוך כדי כניסה לבית משפחתה בערמות אדירות של כלים מבצבצות מהמטבח. לאחר שעה קלה כולם מתיישבים לאכול, הארוחה שקטה, אף הגה, כלום, כולם שותקים כמו דגים. במהלך הארוחה מחליט ג`ון לנצל את המצב, הוא מפשיט את חברתו, והם עושים את זה על שולחן האוכל המשפחתי. אף אחד לא אומר כלום כמובן רק האם מעקמת טיפה את האף. ג`ון קצת עייף, אך חושב לעצמו שגם האם דיי חמודה. הוא מפשיט גם אותה והפעם הם עושים את זה על אחד הכסאות. אף אחד לא פוצה פה. פתאום מתחיל לרדת גשם, ``אה חושב לעצמו ג`ון, הגיע הזמן למרוח את האופנוע במעט וזלין ומוציא את שפורפרת הוזלין מכיסו``. ``טובבבבבבב, זה כבר מוגזם`` קם האב מכיסאו, ``אני אשטוף את הכלים המחורבנים`` :-)
  • ההידרדרות-סיפור
    ההידרדרות מאז כיתה א`, אני ושילה החברות הכי טובות, תמיד אומרים את השמות שלנו ביחד, שילה ומירית, מירית ושילה. אין סיכוי, שום סיכוי שבעולם שיום אחד נפסיק להיות חברות, שום דבר לא יכול להפריד בינינו. החברות שלנו כל כך חזקה, אין בן אדם שיכול להרוס אותה, אין דבר שיכול להרוס אותה. לפני שנה, שילה התחילה להידרדר. ברור שזה לא עצר את החברות שלנו, שום דבר לא יכול להרוס אותה, או לפגוע בה, היא חזקה יותר מהכל, אז מה, אז מה אם שילה הייתה מעשנת גראס מידי פעם? זה אומר שהיא לא נמצאת בשליטה? זה אומר שהיא תשכח אותי? מה פתאום. אז נכון, ממש לא הייתי בעד העישון הזה, הרבה פעמים התווכחנו על זה, ניסיתי להסביר לה כמה שזה רע, כמה שזה יכול להרוס אותה. אבל היא, בשלה, המשיכה. הייתי נמצאת לידה תמיד, לא נגעתי בדברים האלה, רק המחשבה לעשות את זה זעזעה אותי. אבל כמובן שזה לא גרם לי לנטוש את שילה, אנחנו החברות הכי טובות בעולם. אחרי חודשיים ההשפעה של הגראס עליה ירדה, היא התחילה לעשן בכמויות הרבה יותר גדולות, עד שההשפעה פשוט הפסיקה לגמרי, שילה הייתה מתעצבנת, צועקת, היא הרגישה נורא, אבל אני תמכתי בה, ברור. אחר כך, היא כבר עברה לסמים קצת יותר חזקים, קוקאין, אקסטזי, ואפילו הייתה לוקחת טריפים לפעמים. היינו הולכות למרכז העיר, עוברות ליד ``כובעי אשדוד``, משם לשביל האפור, לסמטה הריקה, ולפינה שלנו, כן, הייתה לנו פינה, היינו יושבות שם, מדברות, שילה אמרה לי שהיא נורא מפחדת, נורא מפחדת שמישהו יגלה, ההורים שלה במילא לא שמים לב מה קורה איתה, הם עסוקים מידי, אבא שלה תמיד בחו``ל, אמא שלה יותר מידי עסוקה בעבודה, אפשר להגיד שהיא עצמאית, וזה הקל עליה להיות חופשיה, אני כמובן, ניסיתי לשכנע אותה שתפסיק עם כל זה, שתחזור לחיים הרגילים שלה, אני באמת מאמינה שזה יכול לקרות, כל אחד יכול לחזור למוטב, אבל אני חייבת להודות שהייתי מאוד מבולבלת, כי מה זה המוטב הזה בכלל? חשבתי לעצמי, אני רואה כאן את שילה מולי, הילדה האמריקאית שגרה באשדוד, היא פוחדת, היא כועסת, היא אפילו בוכה לפעמים, ואחרי שהיא לוקחת את הסם, היא מאושרת, היא מרגישה גדולה, כאילו שכל העולם נמצא אצלה בידיים ואף אחד לא יכול להרוס לה. אני יודעת שמצבי הרוח הרעים שלה הם גם, בעצם, ההשפעה של הסם, אבל כשרואים את שילה, עם כל השמחה וההרגשה הטובה הזאת שיש לה כשהיא מסתממת, זה גורם לך לרצות להיות כמוה, זאת הרגשה מדבקת, מזמינה, אני מרגישה כאילו יש קול שלוחש לי ``מירית, בואי, תצטרפי לחוויה המדהימה הזאת, לא תצטערי, תראי את שילה, היא מאושרת``, אז אולי כבר עדיף את זה? אני חושבת, ושוב שוללת את הרעיון, איך אני בכלל מעיזה לחשוב על זה? התפקיד שלי הוא לעזור לשילה בדרך שלי ולהיות איתה, אבל לא להיגרר לזה בעצמי, ברור שבסוף היא תצא מזה, צריך רק קצת סבלנות. אז נכון, היא גונבת אופנועים מידי פעם ונוסעת בהם, וכן, היא גונבת כסף לפעמים, ובסדר, אז לפעמים היא שוכבת עם אנשים, שישלמו לה, היא צריכה להשיג את הכסף באיזו שהיא דרך, לא? די קשה לי עם זה, אבל אני יודעת שהיא מכורה כרגע, זה לא נורא, זה יעבור, רק צריך לחכות עד שהזמן יעשה את שלו. עברה חצי שנה, אני ושילה עדין חברות, אבל לא לעוד הרבה זמן. אולי הייתי צריכה לקרוא למשטרה כשהיא רק התחילה עם הגראס? אולי במקום להגיד לה כמה שזה רע, הייתי צריכה לצעוק עליה? אם הייתי עושה את זה, אולי המשטרה לא הייתה עוצרת אותה בכלל? ואם הייתי מפסיקה להגן עליה, אולי לפחות מישהו היה עוזר לה לצאת מזה עכשיו? ואולי, אם הייתי עושה את כל זה, היא לא הייתה שוכבת כאן גוססת על הרצפה? שטויות... שילה ידעה מה טוב, אני כבר יודעת מה טוב, אולי לקח לי קצת זמן להבין את זה. מה שבטוח, שילה עברה את זה, הזמן עשה את שלו, והחברות שלנו, גם היא נהרסה, על ידי המוות. בלי בעיות הייתי נשארת כאן בפינה של שילה ושלי, וממשיכה לחשוב את כל זה, אבל כרגע, אני ממש חייבת את האקסטזי שלי. *** את הסיפור הזה כתבתי כי המורה שלי לספרות אמרה שמי שיכתוב סיפור פואנטה בסגנון אירוני שהדמויות בו הן עבריינים צעירים, יקבל בונוס. אז כתבתי, מה איכפת לי..
  • ההידרדרות
    ההידרדרות מאז כיתה א`, אני ושילה החברות הכי טובות, תמיד אומרים את השמות שלנו ביחד, שילה ומירית, מירית ושילה. אין סיכוי, שום סיכוי שבעולם שיום אחד נפסיק להיות חברות, שום דבר לא יכול להפריד בינינו. החברות שלנו כל כך חזקה, אין בן אדם שיכול להרוס אותה, אין דבר שיכול להרוס אותה. לפני שנה, שילה התחילה להידרדר. ברור שזה לא עצר את החברות שלנו, שום דבר לא יכול להרוס אותה, או לפגוע בה, היא חזקה יותר מהכל, אז מה, אז מה אם שילה הייתה מעשנת גראס מידי פעם? זה אומר שהיא לא נמצאת בשליטה? זה אומר שהיא תשכח אותי? מה פתאום. אז נכון, ממש לא הייתי בעד העישון הזה, הרבה פעמים התווכחנו על זה, ניסיתי להסביר לה כמה שזה רע, כמה שזה יכול להרוס אותה. אבל היא, בשלה, המשיכה. הייתי נמצאת לידה תמיד, לא נגעתי בדברים האלה, רק המחשבה לעשות את זה זעזעה אותי. אבל כמובן שזה לא גרם לי לנטוש את שילה, אנחנו החברות הכי טובות בעולם. אחרי חודשיים ההשפעה של הגראס עליה ירדה, היא התחילה לעשן בכמויות הרבה יותר גדולות, עד שההשפעה פשוט הפסיקה לגמרי, שילה הייתה מתעצבנת, צועקת, היא הרגישה נורא, אבל אני תמכתי בה, ברור. אחר כך, היא כבר עברה לסמים קצת יותר חזקים, קוקאין, אקסטזי, ואפילו הייתה לוקחת טריפים לפעמים. היינו הולכות למרכז העיר, עוברות ליד ``כובעי אשדוד``, משם לשביל האפור, לסמטה הריקה, ולפינה שלנו, כן, הייתה לנו פינה, היינו יושבות שם, מדברות, שילה אמרה לי שהיא נורא מפחדת, נורא מפחדת שמישהו יגלה, ההורים שלה במילא לא שמים לב מה קורה איתה, הם עסוקים מידי, אבא שלה תמיד בחו``ל, אמא שלה יותר מידי עסוקה בעבודה, אפשר להגיד שהיא עצמאית, וזה הקל עליה להיות חופשיה, אני כמובן, ניסיתי לשכנע אותה שתפסיק עם כל זה, שתחזור לחיים הרגילים שלה, אני באמת מאמינה שזה יכול לקרות, כל אחד יכול לחזור למוטב, אבל אני חייבת להודות שהייתי מאוד מבולבלת, כי מה זה המוטב הזה בכלל? חשבתי לעצמי, אני רואה כאן את שילה מולי, הילדה האמריקאית שגרה באשדוד, היא פוחדת, היא כועסת, היא אפילו בוכה לפעמים, ואחרי שהיא לוקחת את הסם, היא מאושרת, היא מרגישה גדולה, כאילו שכל העולם נמצא אצלה בידיים ואף אחד לא יכול להרוס לה. אני יודעת שמצבי הרוח הרעים שלה הם גם, בעצם, ההשפעה של הסם, אבל כשרואים את שילה, עם כל השמחה וההרגשה הטובה הזאת שיש לה כשהיא מסתממת, זה גורם לך לרצות להיות כמוה, זאת הרגשה מדבקת, מזמינה, אני מרגישה כאילו יש קול שלוחש לי ``מירית, בואי, תצטרפי לחוויה המדהימה הזאת, לא תצטערי, תראי את שילה, היא מאושרת``, אז אולי כבר עדיף את זה? אני חושבת, ושוב שוללת את הרעיון, איך אני בכלל מעיזה לחשוב על זה? התפקיד שלי הוא לעזור לשילה בדרך שלי ולהיות איתה, אבל לא להיגרר לזה בעצמי, ברור שבסוף היא תצא מזה, צריך רק קצת סבלנות. אז נכון, היא גונבת אופנועים מידי פעם ונוסעת בהם, וכן, היא גונבת כסף לפעמים, ובסדר, אז לפעמים היא שוכבת עם אנשים, שישלמו לה, היא צריכה להשיג את הכסף באיזו שהיא דרך, לא? די קשה לי עם זה, אבל אני יודעת שהיא מכורה כרגע, זה לא נורא, זה יעבור, רק צריך לחכות עד שהזמן יעשה את שלו. עברה חצי שנה, אני ושילה עדין חברות, אבל לא לעוד הרבה זמן. אולי הייתי צריכה לקרוא למשטרה כשהיא רק התחילה עם הגראס? אולי במקום להגיד לה כמה שזה רע, הייתי צריכה לצעוק עליה? אם הייתי עושה את זה, אולי המשטרה לא הייתה עוצרת אותה בכלל? ואם הייתי מפסיקה להגן עליה, אולי לפחות מישהו היה עוזר לה לצאת מזה עכשיו? ואולי, אם הייתי עושה את כל זה, היא לא הייתה שוכבת כאן גוססת על הרצפה? שטויות... שילה ידעה מה טוב, אני כבר יודעת מה טוב, אולי לקח לי קצת זמן להבין את זה. מה שבטוח, שילה עברה את זה, הזמן עשה את שלו, והחברות שלנו, גם היא נהרסה, על ידי המוות. בלי בעיות הייתי נשארת כאן בפינה של שילה ושלי, וממשיכה לחשוב את כל זה, אבל כרגע, אני ממש חייבת את האקסטזי שלי.
 
 

 
Copyright©1996-2020, תפוז אנשים בע"מ