לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...
סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.
להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.
היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות.
ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל?
פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.
הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו

הגעת ליעד, מהממת!  פה אנחנו מתמקדות בנו. על הילדים שלנו אנחנו כותבות בקומונת אמהות נולדו
חדשה בפורום? כאן המקום להתחיל בו ולהתוודע אלינו. בפורום שלנו אסור לפרסם!
המשך...
הודעה חדשה

מכור למין?

19/07/12 03:07

אני חושבת שהשתגעתי לחלוטין. מה עושים עכשיו? לאן פונים? איך עוצרים את זה? יש דרך להציל אותו מעצמו. אני קוראת עוד ועוד מידע מול המחשב והכל כל כך שחור. זו לא התמכרות אלא הפרעה. זו אבססיביות שאי אפשר לעצור. איך זה התחיל? מי יכול להציל את בעלי?

אנחנו ביחד 7 שנים. תמיד ידעתי שהוא גולש באתרי פורנו, זה מעולם לא הפריעה לי במיוחד. לא בדקתי את השיחות לנייד, לא עקבתי אחרי הטקסטים.
יש לנו 2 ילדות קטנות שאוהבות את אבא מאוד אבל אבא לא תמיד באמת איתן.

בתחילת השבוע הנייד שלי התקלקל וידעתי שיש לי חברה שמחכה לטקסט ממני אז פשוט לקחת את הטלפון שלו והתחלתי להקליד, לא חשבתי לשאול אותו. סתם פעולה בלי לחשוב ובדיוק נכנסה הודעה אליו. הודעה מבחורה ואני לחצתי על קבלה בלי לחשוב ונפתחה מולי תמונה עירום שלה.
בהיתי בה המומה והתחלתי להסתכל על שאר הטסקטים. מאות על גבי מאות של תמונות גם תמונות שהוא שלח של עצמו בכל מיני פוזות. תמונות עירום עם הזין ביד. שיחות לתוך הלילה כשאני חשבתי שהוא עובד.

הוא יצא מהמקלחת ואני עומדת מולו עם הנייד בייד עדין מנסה להבין מה בעצם אני רואה והוא ישר התחיל לבכות. אמר שהוא לא מצליח להפסיק והושיב אותי על הריצפה מולו.
הוא סיפר שזה ככה עוד מהצבא, הוא מכור לפורנו, הוא מכור למשחקי וירטואלים מיניים. אבל אנחנו כמעט ולא שוכבים כבר שנים, הוא תמיד אומר לי שזה מלחץ.. בעלי המאובזר להפליא לא מצליחה להעמיד את עצמו בשבילי. לפי התמונות הוא עומד לתפארת! הוא הסביר שהוא מכור לאוננות עם בחורות וירוטאליות.
לכמה נשים תמונה של בעלי? ועוד תמונות עם פנים! כמה נשים רואות אותי ברחוב ויודעות שבעלי מאונן ושולח תמונות של עצמו? הוא אומר שמעולם לא בגד, איך אני יודעת? מה עם העבודה שלו? מה עם הילדות? מה קורה פה ואיך זה קרה ואיך לכל הרוחות עד עכשיו לא ידעתי את זה? אני מרגישה משוגעת לחלוטין.
הוא בכה המון, הוא בקש שלא אזרוק אותו. הוא בקש שהעזור לו. אני בכיתי ומאז אני קוראת על זה. אתר ועוד אתר ועוד מאמר ועוד סיפור וכולם אותו דבר ובאף אחד מהם לא דובר על החלמה אמיתית. זו לא התמכרות אמיתית זו הפרעה? היא קשורה לכל מיני הפרעות אישיות אחרות? מה יש לבעלי?
איך בעלי היפה, החכם, הרגיש ה.. מכור למין?
איך מגרשים ממנו את השד?
מה נשאר בעצם? לפרק את המשפחה. אני מפחדת אפילו לחשוב על זה.


 
מכור למין?
<< ההודעה הנוכחית
19/07/12 03:07
5531צפיות

אני חושבת שהשתגעתי לחלוטין. מה עושים עכשיו? לאן פונים? איך עוצרים את זה? יש דרך להציל אותו מעצמו. אני קוראת עוד ועוד מידע מול המחשב והכל כל כך שחור. זו לא התמכרות אלא הפרעה. זו אבססיביות שאי אפשר לעצור. איך זה התחיל? מי יכול להציל את בעלי?

אנחנו ביחד 7 שנים. תמיד ידעתי שהוא גולש באתרי פורנו, זה מעולם לא הפריעה לי במיוחד. לא בדקתי את השיחות לנייד, לא עקבתי אחרי הטקסטים.
יש לנו 2 ילדות קטנות שאוהבות את אבא מאוד אבל אבא לא תמיד באמת איתן.

בתחילת השבוע הנייד שלי התקלקל וידעתי שיש לי חברה שמחכה לטקסט ממני אז פשוט לקחת את הטלפון שלו והתחלתי להקליד, לא חשבתי לשאול אותו. סתם פעולה בלי לחשוב ובדיוק נכנסה הודעה אליו. הודעה מבחורה ואני לחצתי על קבלה בלי לחשוב ונפתחה מולי תמונה עירום שלה.
בהיתי בה המומה והתחלתי להסתכל על שאר הטסקטים. מאות על גבי מאות של תמונות גם תמונות שהוא שלח של עצמו בכל מיני פוזות. תמונות עירום עם הזין ביד. שיחות לתוך הלילה כשאני חשבתי שהוא עובד.

הוא יצא מהמקלחת ואני עומדת מולו עם הנייד בייד עדין מנסה להבין מה בעצם אני רואה והוא ישר התחיל לבכות. אמר שהוא לא מצליח להפסיק והושיב אותי על הריצפה מולו.
הוא סיפר שזה ככה עוד מהצבא, הוא מכור לפורנו, הוא מכור למשחקי וירטואלים מיניים. אבל אנחנו כמעט ולא שוכבים כבר שנים, הוא תמיד אומר לי שזה מלחץ.. בעלי המאובזר להפליא לא מצליחה להעמיד את עצמו בשבילי. לפי התמונות הוא עומד לתפארת! הוא הסביר שהוא מכור לאוננות עם בחורות וירוטאליות.
לכמה נשים תמונה של בעלי? ועוד תמונות עם פנים! כמה נשים רואות אותי ברחוב ויודעות שבעלי מאונן ושולח תמונות של עצמו? הוא אומר שמעולם לא בגד, איך אני יודעת? מה עם העבודה שלו? מה עם הילדות? מה קורה פה ואיך זה קרה ואיך לכל הרוחות עד עכשיו לא ידעתי את זה? אני מרגישה משוגעת לחלוטין.
הוא בכה המון, הוא בקש שלא אזרוק אותו. הוא בקש שהעזור לו. אני בכיתי ומאז אני קוראת על זה. אתר ועוד אתר ועוד מאמר ועוד סיפור וכולם אותו דבר ובאף אחד מהם לא דובר על החלמה אמיתית. זו לא התמכרות אמיתית זו הפרעה? היא קשורה לכל מיני הפרעות אישיות אחרות? מה יש לבעלי?
איך בעלי היפה, החכם, הרגיש ה.. מכור למין?
איך מגרשים ממנו את השד?
מה נשאר בעצם? לפרק את המשפחה. אני מפחדת אפילו לחשוב על זה.


º
* נא לא לפרסם בראשי!!!!*
19/07/12 03:08
122צפיות
נשמע שזה מקרה לסקסולוג
19/07/12 05:48
723צפיות
אני קוראת אותך וליבי יוצא אליך, אבל אין לי תובנות
אני מעריכה שסקסולוג יידע לתת מענה וטיפול. שווה להתחיל לחפש אחד טוב ולהשקיע כמה שצריך בעניין
הי חסויה
19/07/12 05:58
1246צפיות
אני קוראת אותך וליבי יוצא אליך.
לאחרונה גם אני נתקלתי בבחור כזה. אמנם הוא היה הגון איתי וספר לי די בהתחלה על המחלה שלו וההסטוריה שלו אבל במערכת הקצרצרה שהיתה ביננו כבר הרגשתי קצה קרחון של הבעיה והכאב שהיא גורמת.
אל תכעסי על עתמך ואל תאשימי את עצמך. הוא לא עושה את זה בגללך ולא גילית את זה עד עכשיו לא בגלל שמשהו לא בסדר בך. את אדם בוטח ומאמין שבנה זוגיות והוא עסוק כל כולו בלהסתיר את המחלה שלו ממך.

מצאתי הרבה מאוד מידע והבנה לתחום מהאתר הזה (באנגלית): http://marriedtoasexaddict.com/

מכל מה שקראתי הבנתי שאחוז די גבוהה יחסית של הגברים סובלים מזה 6%-8% ובערך 3% מהנשים.
לפי מה שאני מבינה לא נשאר לך אלא לקום וללכת כי הצלחה בטיפול היא סיכוי כמעט אפסי. הוא צריך להיות מוכן ללכת ליעוץ, ללכת לגמילה של 12 שלבים, לחיות תחת מיקרסוקופ את שארית חייו. לחיות ללא אינטרנט ללא טקסטים ללא יכולת ליצור קשר עם החולשה שלו. אחרת זה כמו לקחת אלכוהוליסט ולתת לו לחיות בתוך פאב. לקחת תרופות פסיכאטריות ולוותר על הדבר היחדי שמצליח להווסת את הקושי שלו עם העולם. אני אומרת לך שוב שזה כמעט בלתי אפשרי!

בעצם לא מדבור בהתמכרות אלא בסוג של הפרעה אובססיבית. זה עצוב נורא לדעת שחלק גדול כל כך מהאוכלוסיה סובל כל כך ואני מאמינה שהם סובלים אבל את צריכה קודם כל לחשוב על עצמך ועל הבנות שלך.

אני ממליצה לך מאוד לחפש לעצמך יועץ או יועצת טובים שמתעסקים ומבינים מאוד בתחום הזה כי זה תחום לא פשוט בכלל.

אני לא הייתי ממליצה כל כך בקלות לאף אחת
19/07/12 07:22
823צפיות
ללכת. מה גם שעם כל הכבוד החיים בזוגיות ואהבה קצת יותר מורכבים מזה. אפילו את כתבת בסוף לחפש יועץ. לא עוזבים בן זוג רק בגלל שיש לו בעיה בלי לנסות לטפל בה אפילו. לפחות זו דעתי. ואפילו באתר שקישרת היה, לפחות על פי הכותרת, סיפור הצלחה.
וואו, איך נסחפת
19/07/12 07:51
714צפיות
אני במקומה ממש לא הייתי קמה והולכת. בטח לא בלי לנסות לטפל בדברים שהכי קשה לי לקבל (שמבחינתי זה שהוא שולח תמונות עירום שלו).
כתבת בעצמך שזו סוג של הפרעה אובססיבית, ואם זה כך - הרי שגם תרופות יכולות לעזור, לא?
הפרעה מול מחלה
19/07/12 09:57
513צפיות
מחלה זה משהו שאשר לרפא, הפרעה לא.
הפרעה היא חלק מהאישיות, חלק מהאדם שלא תלוי במחלה.
אפשר לתת להם תרופות שמורידות את רמת החרדה והמצוקה הנפשית כי הויסות וההקלה ממצבי מצוקה רגשיים אצלהם מגיע ממשחקי מין. אבל מה קורה כשסתם הם מאוד עייפים או משועממים לחריד?

אפשר לתת תרופה שמורידה את הדחף המיני אבל זה הפתרון? חיים לבת זוגתו ללא מין? אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא לא היתה מרוצה מאי התפקוד המיני שלו איתה...
אז לא לשכב עם בעלך ולנצח לבדוק באיזה אתרים הוא מסתובב, יש לו עוד פלאפון? עם מי הוא בקשר? איפה הוא התעקב אחרי העבודה? כל הזמן כל הזמן.. ומי יודע איזה מחלות הוא יכול להביא הביתה?
אלו חיים מטישים, מתסכלים, כואבים ומצתערת אבל אבל עם כל הכבוד לתא המשפחתי ולחיים בזוגיות, לא הכל מחיר, לא בכל מצב. לפעמים צריך להסתכל על המציאות בעיניים ולהגן על עצמך ממה שידוע מראש.
רק בשביל לדייק - זה לא נכון.
20/07/12 23:09
312צפיות
אפשר לטפל בהפרעות אישיות. זה יותר קשה, אבל אפשר. יש פרוטוקולים גם להפרעות אישיות קשות. ומצליחים איתם.

ככה, יד ראשונה מפסיכולוגית
מזה לטפל?
21/07/12 06:55
206צפיות
משהו מחלים מזה או שאפשר ללמוד לנהל חלק מההתנהגויות בעזרת טיפול ותרופות?
אפשר גם לנהל את זה, וגם להחלים מזה.
21/07/12 10:08
258צפיות
גם בעזרת טיפול וגם בעזרת תרופות.
כמובן שתלוי ותלוי ותלוי - במי המטופל, בפרוטוקול הטיפול, בגיל, במש ך הטיפול, אבל בטח שאפשר. האמת היא שרוב הקליניקה היא הפרעות אישיות.
מדהים מה שאת מספרת
22/07/12 05:50
87צפיות
הבן שלי עוד לא בן עשר.
מאובחן עם פגיעות נרקסיסטית חמורה והפרעה אנטיסוציאלית.
עברנו כבר 5 פסיכולוגים, בלי לספור פסיכיאטרים ומסגרות של טיפול קבוצתי.
גם הפסיכולוג האחרון, אומר שאין מה לעשות.
גם מחיפושים בסיפרות מקצועית, קראתי על שינויים נדירים והתנהגותיים בלבד.
אם יש לך סוד כלשהו שלא גיליתי עד כה, אשמח לדעת ממנו...
ההבחנה בין "מחלה" ל"הפרעה" פחות רלוונטית כיום
21/07/12 10:32
205צפיות
עד כי יש הגורסים שצריך לבטלה (כיום נמצאות על שני צירים נפרדים בDSM). בגסות ובהכללה, היסטורית החלוקה הייתה "מחלות" לפסיכיאטרים ו"הפרעות" לפסיכולוגים, כאשר, כביכול, מחלה היא בת טיפול, בעיקר תרופתי והפרעה היא דפוס אישיותי נוקשה המפריע תפקודית (כביכול נמצאת באמצע על הרצף שהיה קיים בעבר בDSM בין פסיכוזה ונוירוזה). לחלוקה הזו יש, כאמור, בסיס היסטורי וגם פוליטי (ובמיוחד בהקשר של "הפרעות" יש השפעה תרבותית ושונות תרבותית ניכרת), אבל החלוקה הזו נחשבת כיום למעט פחות רלוונטית, לפחות מן הבחינה הפרקטית לפיה גם בהפרעות רבות מטפלים באופן תרופתי, אם זה מתאים.לכן, מחד, יש הבדל בין OCD (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית שהיא "מחלה") לבין OCPD (הפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית, שהיא מבנה אישיות ולא "מחלה"), ההבדל הוא בעיקר בקיומם מול העדרם של הטקסים האובססיבים והקומפולסיות עצמן. מאידך, ניתן לראות בהפרעה סוג של "רקע" שהוא הארגון האישיותי ו"מעליו" עלולה לצמוח מחלה ולא יפתיע אם היא תהיה קשורה לרקע האישיותי.

מה שכן, לרוב, הפרעת האישיות היא אגו סינטונית, כלומר, האדם סבור ש"ככה צריך" ואילו המחלה היא אגו דיסטונית, כלומר, מפריעה לאדם עצמו (האדם החולה יבין שזה לא תקין לשטוף ידיים 7 פעמים אחרי שנגע בחפץ מסויים וירצה להפטר מן ההרגל, לעומתו, בעל הפרעת האישיות יחשוב שזה נכון והכרחי לשמור בקפדנות על הסדר, לכן, "כלל אצבע" הוא שהאדם החולה יפנה בעצמו לטיפול והאדם ה"מופרע" ישלח לטיפול על ידי בני ביתו (וישקיע זמן רב בלשכנע את המטפל שהוא בעצם צודק)).

לאחר כל זה, למה ההבחנה ביניהם פחות רלוונטית, לפחות לדעת חלק מאנשי המקצוע, כיום? כי מעשית בשני אנשים אלו יטפלו הן באמצעות טיפול תרופתי והן באמצעות שיחות וטיפול התנהגותי ואצל שניהם תוכל להיות הטבה משמעותית. ממילא, גם מ"מחלות" רבות לא ניתן להרפא. (למשל: סכיזופרניה: במקרה הטוב אפשר להגיע להפוגה, רמיסיה).

זה די על קצה המזלג ובגסות ואני מקווה שיצאתי מובנת.
אה, נו, יכולתי לחסוך את ההרצאה
21/07/12 10:36
187צפיות
אם הייתי מרפרשת ורואה שלבנה כבר ענתה בתמצית.
בתור מי שחייה שזורים בבעלי הפרעות אישיות
21/07/12 12:11
223צפיות
הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות נרקסיסטית, הפרעת אישיות קפייתית אני כל כך לא מסכימה איתכן.

האבחנה מאוד רלוונטית כי הבעיה היא אופיו של האדם ולא מחלה שמתלבשת על אדם עם אופי אחר.
עוד לא נתקלתי בבעל הפרעה אחד שהבלי טיפול תרופתי היה בסדר וגם עם הטיפול התרופתי וההתנהגותי הם לא היו בסדר. לעולם.

יותר מזה, יש לי חברה טובה מאוד שנלחמת בשיניים לעזור לבן שלה שהוא רק בן 10 אבל אובחן כבעל אישיות נרקסיסטית. הוא מטופל ע"י פסיכולוג, פסיכאטרית ועכשיו גם מבאחן התנהגותי ואתן יודעת מה, הוא לא משתפר בכלל והאמא יודעת שהיא עובדת ונלחמת בתחנות רוח.

מהצד שלכן אולי נראה לכן שיש שיפור מהצד של מי שחיי עם בעלי הפרעות אני אומרת בפה מלא שאין.
נתחיל בתזכורת "גילוי נאות" על "הצד שלי"
21/07/12 13:08
215צפיות
איני מטפלת ולכן אין לי קליניקה (זה לא אומר שבעבר לא היו לי מטופלים, אבל זה באמת בעבר הרחוק). אני מלמדת את התחום, ברמת תואר ראשון, לא מטפלת.

אני דווקא די בטוחה שנתקלת בבעלי הפרעות אישיות שתפקדו היטב בלי תרופות, פשוט הם שייכים לזן השכיח יותר דווקא של בעלי הפרעות אישיות ברמת תפקוד גבוהה יותר. יש אנשים כאלו שלמרות ש"לפי הספר" יכלו להיות מאובחנים בקלות, לא יגיעו מעולם לטיפול ויסתדרו, מעשית, לא מאוד רע, למשל, על ידי התאמת סוג העיסוק שלהם לאישיותם. לעניין בעלי ההפרעות הקשות מאוד, יש צדק מסויים בדבריך. לפי שאתייחס לזה, אעיר שלתת אבחון של הפרעת אישיות בילדות לא מקובל לפי הDSM (או לפחות: מאוד מאוד שנוי במחלוקת ונחשב נדיר מאוד) למרות שבהחלט ניתן לראות קווים גבוליים נרקיסיסטים (למשל) כבר בילדות. עצם קיומו של מצב שכזה בגיל 10 אינו מהווה פרוגנוזה טובה בלשון המעטה ולכן תחושת "טחנות הרוח" מובנת מאוד (קשה מאוד להביא נרקיסיסט לטיפול).

עכשיו לדעתי ככלל: נניח שאכן קיימת הפרעה בטווח הקשה מאוד, האם זו סיבה להרים ידיים? לא לנסות בכלל לטפל? לשלוח את האנשים הללו לאי בודד? אולי התשובה היא כן, אבל אני חושבת שלפחות מבחינה אתית זה לא אפשרי. יחד עם זה, וכפי שניתן להבין מתשובות אחרות שלי בשרשור, אני גם לא בעד להשלות את המטופל או משפחתו.

לסיכום, על הטווח של הפרעות האישיות יש מנעד רחב של רמות חומרה. מה שאת מתארת אכן קיים בקצה הקשה של המנעד הזה. בצד השני יש אנשים שיסתדרו מעשית גם בלי טיפול כלל (במיוחד אם התחתנו נכון ) ובאמצע ישנם בהחלט אנשים שיכולים להפיק מטיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטרים מסוגים שונים.
º
בין גבוליים לנקריסיסטים נשמט "או"
21/07/12 13:16
32צפיות
לפי מה שכתבת
21/07/12 12:26
220צפיות
סיכויי ההצלחה בהפרעה פחותים מאשר במחלה, לפי כלל האצבע בו החולה מבין ורוצה לטפל במחלתו והמופרע לא
אם אני מבינה טוב הרבה מההצלחה תלוי בשיתוף פעולה, ברצון, בנכונות לקבל שזה לא טוב ומפריע וכו'.
אני היתי רוצה לראות נתונים אובייקטיבים שיעידו
21/07/12 12:40
235צפיות
על שינוי אמיתי בבעלי הפרעות אישיות ברורות כמו נרקסיסטים, אישיות גבולית, פסיכופטים...

כל כך הרבה כתוב על איך הם עובדים על מטפלים ונותנים להם את האשליה של שיפור וטיפול בעוד המשפחה, הקולגות בעבודה שלהם, אנשים שמגיעים איתם במגע אמיתי יודעים וחווים את המציאות האמיתית.
21/07/12 12:50
177צפיות
בסוף יאשימו אותנו בקנוניה, בנסיון להשפעות לא מקצועיות וככה  לך לפחות יש תעודה שאת בברנז'ה...
21/07/12 13:07
157צפיות
הנסיון חיים שלי לא שייף לתעודה או לא. לצערי זה ככה מהצד 'על חשבון הבית'.
אני חייה את אשליית הטיפול שלהם כל חיי.
יש לי חברים בתחום הפסיכולגיה הקלינית והפסיכאטריה שמודים בפה מלא שאני צודקת. אין ולעולם לא יהיה שינוי אמיתי.

אני רוצה לראות את שתי הפסיכולוגיות (לא אומרת את זה בזילזול בכלל, אלא מכאב) לוקחות את אחד מבעלי הפרעות הנרקסיסטיות שלהן אליהן הביתה וחיות אין באמת.
ראשית, מזה שאני לא מטפלת
21/07/12 13:22
188צפיות
את מבינה שיש כאן בחירה מסויימת שאולי היא לא הכי נכונה או הכי אמיצה, אבל היא חלק מן הבחירה שלי בשל העמדות שלי לגבי התחום שאני עצמי מלמדת, ויותר מזה אני בוחרת שלא לפרט כאן (זה לא אומר שאני מסתירה זאת. למשל, בדיונים שיש בכיתה עולים גם הנושאים הללו וכשזה רלוונטי ומתאים זה נחשף בפני הסטודנטים).

יחד עם זה, ובלי לעשות אאוטינג לאף אחת או אחד, יש בהחלט פסיכולוגים שמתמודדים עם מחלות והפרעות בתוך ביתם פנימה וגם יש לי סטודנטים שהם עצמם הגיעו ללימוד התחום מתוך ניסיון החיים המורכב והקשה שלהם ומה שהם חווים על עצמם ובשרם או בהקשר ליקיריהם. כמובן, לא כל אלה יתקבלו לתארים מתקדמים ויהפכו מטפלים, אבל חלקם יתכן שכן.
ובכל זאת
21/07/12 13:31
176צפיות
בתור מי שחוותה על בשרה לא מעט אנשים עם הפרעות ה'מומחיות' שלי היא הפרעת אישיות נרקסיסטית. לשם אני שולחת את הבן שלי ללא מעט זמן.

יש יותר עדויות על השתחללות הנרקסיסטים ופיתוח היכולת המניפולטיבית שלהם מעבודה עם פסיכולוגים מאשר שיפור אמיתי.
לומדים יות רטוב איך להראות לעולם כאנושיים.

אם את שואלת אותי? כן צריך להרחיק אותם משאר האוכלוסיה. הם אנשים רעים ומסוכנים מטבעם, מהפנימיות האמיתית שלהם. פשוט רועה תהור. אבל מי שואל איתי

עצם זה שחלק מהמטפלים לוקים בהפרעה הזו רק מעציב אותי ולא גורם לי לחשוב על שינוי וקידום. הם כל כך מסוכנים שאני יכולה רק לדמיין לעצמי איזה מן מטפלים הם יהיו.



לא הבנתי את המשפט השני
21/07/12 13:39
144צפיות
אולי פיספסתי משהן.

לא צריך ללכת רחוק מידי, לא כתבתי שמי שיש לו הפרעת אישיות נרקיסיסטית יתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה, אבל אנשים עם פגיעות נרקיסיסטית יש בהחלט (או, כמו שאמר המרצה שלי לפסיכודיאגנוסטיקה: "כולנו כאן בגלל הפצעים שלנו". זה, כמובן, לא אומר שלכל סטודנט לתואר מתקדם בפסיכולוגיה יש הפרעת אישיות. ממש לא).
זה לא את זה אני
21/07/12 13:54
139צפיות
שסלקטית, נושא רגיש ונסיון לכתוב תוך כדי הכנת עוגת יומולדת וסידור המטבח.

מה שרציתי להגיד זה שבמקרה של נרקסיסטים יש יותר סיכוי שמעבודה עם פסיכולוג הם ילמדו להסוות את עצמם יותר טוב, ילמדו איך להצג את עצמם כחלק מהחברה כאנשים אמיתיים משיגיעו לשיפור כל שהוא.
הם לומדים ומשתחללים כל הזמן. אנושיים כמוני וכמוך הם לא. נשמע גרנדיוזי אבל אני לגמרי לא היחידה שחושבת ככה.
רב אנשים המקצוע שמתמחים בעבודה איתם חושבים בדיוק כמוני.
והאמירה של לבנה שאפשר להחלים מזה
21/07/12 14:04
182צפיות
מעוררת אצלי שילוב של גיחוך והשתהות על זה שמטפלת באמת חושבת ככה.
לבריאות
21/07/12 19:20
170צפיות
בהחלט יש הבדל בין הפרעות שונות.
עם ההפרעות האנטיסוציאליות (נראה לי שלכך התכוונתן בפסיכופתים) מאוד מאוד קשה עד בלתי אפשרי, ועם הנרקסיסטיות דווקא מצליחים (ובוודאי שאם מגדירים החלמה כלא עומד בקריטריונים של הDSM, אז מצליחים ממש), עם הפרעת האישיות הכפייתית דווקא מצליחים, עם הנמנעת יש פרטוקולים שעובדים, ועם הבורדרליין (ושוב, תלוי תלוי תלוי - תלוי בחומרה, תלוי בגיל, תלוי בפרוטוקול) בעיקר באמת לומדים לנהל ולחיות  סביר יותר ובמצוקה פחות גדולה להן (לרוב נשים) ולסביבה.

האמירות שלך מאוד נחרצות. מאוד. אני מצטערת לשמוע על מי שאת מכירה בסביבתך הקרובה שלא מצליחים או לא הצליחו איתו. הפרעות אישיות שלא מצליחים איתן הן לרוב באמת סבל מאוד גדול בעיקר לסביבה שלהן. ולהרגיש ששום דבר לא זז זה נורא.

ולגבי הגיחוך וההשתאות, כאמור לבריאות .
מעולם לא התחלתי להתנצח פה בפורום או באחר, ואין לי שום כוונה להתחיל עכשיו
אני אכן מומחית קלינית ומדריכה, לטיפול ולאבחון, עם מספר רישיון והכל. בחיי.  
ואת יכולה לדמיין שפגשתי לא מעט הפרעות אישיות בחיי. ואני יודעת דבר או שניים על זה ועל כמה זה לא קל לטפל בזה. זה באמת מתיש ומייגע, דומה למרתון שוחק הרבה פעמים, ודורש רמה מקצועית והתעדכנות גבוהה.
אני מאמינה לך
22/07/12 01:56
88צפיות
ואני גם מאמינה שהמטפלים של בעלי ההפרעות אישיות בחיי שאמרו לי שיש שיפור ויש התקדמות... האמינו למה לכל מילה שיצאה להם מהפה.
כאמור, לבריאות.
22/07/12 02:28
80צפיות
זה מסוג הטיעונים שאין שום דרך לעמוד מולם. לך תוכיח שיש או אין לך אחות, כשאני מדברת על מה שאני יודעת ורואה כל הזמן, ומומחית בו, ואת אומרת שאני בהכחשה או עיוורת ומדברת על מקרים שאת באופן אישי מכירה מקרוב, שלי כמובן אין הכרות אישית וספציפית איתם כלל. שוין.

אז אני אאחל לך באמת מכל ליבי שיהיה רק טוב עם מי שסביבך. ואולי סוף סוף אצליח לגרור את עצמי לישון.
אני מניחה שיש מתוכם
21/07/12 13:41
160צפיות
רעים ומסוכנים ויש שלא.
כלומר רע ומסוכנות הן תוספות להפרעה וכשהם מופיעים איתה הם מוגברים מאד בגלל העדר תכונות/יכולות מאזנות אחרות

זה כמו להבדיל בריבוי אישייות או איך שקוראים לזה היום.
אצל הסובלים מזה כשזה מתטרף לאישיות בעייתית זה גורם להגברת הופעת הבעיות ולהחרפה באופן בו הן מופיעות. היתה לי בת משפחה כזו וזה היה הזוי לחלוטין כולל שיחות טלפון מוטרפות מלאות בקללות מוריקות פנים, התקפי כעס קטטוני עד תלונות שווא במשטרה כולל "הוכחות" למה שעשו לה.
לעומת מישהי אחרת שיצא לי להכיר שסבלה מאותה מחלה אבל אצלה זה בא לידי ביטוי בעולם דמיוני מפרגן ועשיר, שבעיקר גרם לצער ורחמים עליה בעת התקף. מאותו מקום הטיפול התרופתי באחת הניב נסיון לא להסכים ואצל השניה הענות וסוג של רכות.
נרקסיסטים? לא, הם כולם מסוכנים
21/07/12 13:49
171צפיות
אני יכולה להפנות אותך לספרות שנושא אם מעניין אתך.

יש מי שיש אצלו שילובים אחרים עם עוד הפרעות, יש מי שיכול להסוות את עצמו אחרת אבל היסוד חסר האמפטיה, חסר המסוגלות להבין שיש לאנשים אחרים צרכים אחרים, המכניות שלהם, המירכוז של העולם בעצמם. אין להם יכולת להיות לא מסוכנים.

למרות הטוענים שאין פסיכופטיה ועכשיו מסתבר שאין נרסיזם. בשתי ההפרעות במקרים חמורים מספיק אפשר לראות בצילומי סיטי של המוח בהם רואים את העיווט בהתפתחות החלק הקדמי שאחראי בין השאר על אמפטיה וויסות רגשי.
º
אשמח לקרוא זה מפחיד ומסקרן באותה מידה
21/07/12 14:56
37צפיות
אחד הספרים המובלים
21/07/12 15:13
180צפיות
מבחינתי בפשוטות ובדיוק שלו
http://www.amazon.com/Stalking-Soul-Emotional-Eros...
אני כמעט בטוחה שיש לו תרגום לעברית.

יש את הספר הזה
http://www.amazon.com/Trapped-Mirror-Children-Narc...
שמדבר על הנזק של נרקסיסטים בתור הורים.
רק לציין שבארץ יש פסיכאטרים שמגיעים לבית המשפט לענייני משפחה ומעידים שהנרקסיסטים שהם מטפלים בהם לא מסוכנים לילדים שלהם בניגוד לעדויות שונות בעולם הטיפולי.

ויש כמובן את האתר של סאם ואקנין הישראלי שהפך לנרקסיסט המפורסם  בעולם כיום. נרקסיסט שבצורך שלו להילה ופרסום כתב ספר, פתח אתר (שמכיל בעצם את כל המידע שיש בספר) ויש לו גם סדרת הסברים ביו טיוב.
http://samvak.tripod.com/
האתר שלו לא נוח לקריאה, הו משתמש בשפה מאוד גבוהה ושחצנית, אבל זה בכוונה כדי להדגיש את העליונות שלו
דרךאגב, החומר שלו נחשב למאוד מדוייק ומשמש פה באוסטרליה ללמוד באוניברסיטה.
וסאם גם ביו טיוב
http://www.youtube.com/results?q=sam%20vaknin&...

מספיק בתור התחלה?
º
בוודאי,תודה
21/07/12 15:16
21צפיות
מציעה
21/07/12 15:24
148צפיות
שנמשיך בפרטי כי באיזשהו אופן
פותחת השירשור הלכה כאן לאיבוד וליבי נשבר בשלה.

ממש כמו שזה נקרא.
º
צודקת
21/07/12 15:30
13צפיות
ברור שלספר הראשון יש תרגום
21/07/12 18:52
134צפיות
והרי הוא המלצה קבועה שלי

http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=37984
בפסיכולוגיה/בפסיכיאטריה אין אבחנת "פסיכופתיה"
21/07/12 12:51
152צפיות
ככלל, אענה לך תיכף למעלה ביתר פירוט, אבל צריך להבין שלא קל לבצע מחקר בקליניקה, כזה שיעמוד בסטנדרט של מחקר מדעי (כפל סמיות, למשל. קבוצת ביקורת קל יותר לבצע, אם כי לא בהכרח יחשב אתי).

על היתר, לעיל, עוד מעט.
עוד ממש מעט גם לא תיהיה הפרעה נרקסיסטית
21/07/12 13:02
141צפיות
לפי איגוד הפסיכולוגים או הפסיכאטרים האמרקיאי. או זה כבר נעשה.
להגיד שאין אנשים שעונים לקריטריונים של שתי ההפרעות האלה זו בדיחה.
זה נותן לי לחשוב מאוד על מי שנמצא גבוהה כל כך בכל האגודות האלו.

מצתערת, לכן זו עבודה לי האנשים האלו הם חלק מהחיים.
ראשית, גם פסיכולוגים הם אנשים
21/07/12 13:15
105צפיות
(לטעמי האישי, קבוצת סיכון בפני עצמה ) והם אנשים המוקפים באנשים לא רק בעבודה אלא גם בחיים, כך שהאמיני לי, חלקנו הגדול גם הוא חי בנגיעה אישית עם אנשים שיש להם הפרעות אישיות.

למיטב זכרוני פסיכופטיה מעולם לא הייתה אבחנה בDSM (לעומת אבחנות שהיו והוצאו) וגם לאבחנות יש אבולוציה של "זיקוק" השם והאבחנה.יש פשוט שמות של מחלות או הפרעות שיותר מקובלים בציבור כמו "פיצול אישיות" אבל השם המדוייק של האבחנה (כמדומני, נכון לפעם האחרונה שבדקתי וזה לא היה בDSM V אלא לפי DSM IV TR) היא הפרעת זהות מנותקת (דיסוציאטיבית) וגם זו אבולוציה של מה שנקרא בעבר "אישיות מרובת פנים".

כך שאני לא טוענת "אין אנשים כאלו" אלא שגם אם יש להם מחלה או הפרעה, באבחנה תהיה תחת שם אחר, בתקווה שהוא יהיה מדוייק יותר.
נדמה לי שב"פסיכופתים"
21/07/12 13:28
172צפיות
דאון אנדר מתכוונת להפרעת אישיות אנטי סוציאלית.
כנראה שכן, ועדיין, זו לא "אבחנה"
21/07/12 13:30
115צפיות
בניגוד לאבחנות אחרות ומדוייקות שהיא ציינה (כמו ש"פיצול אישיות" אינה אבחנה). רק הארתי
º
21/07/12 13:43
3צפיות
נכון. וגם חלק ממה שהיא מכנה נרקסיסטים נשמע
21/07/12 19:28
159צפיות
כמו יותר קרוב לאנטיסוציאליים (בגבולות מה שאפשר להבין באינטרנט וכו' וכו').

רוב הנרקסיסטים הם לא נטולי מצפון בכלל, ולא נטולי אמפתיה. הם פשוט בתוך איזו פגיעות איומה ונוראית, בושה שיראו לי, ותחושה שהכל כלפי חוץ צריך להראות מעולה וגרנדיוזי, וכשמקלפים לאט לאט את הקליפה רואים שיש שם פגיעות, ודימוי עצמי מאוד שלילי.
האנטיסוציאליים באמת לא רואים ממטר. בעומק. ולא יכולים להרגיש מישהו אחר. וזה נורא נורא נורא קשה. גם לטיפול. ובטח לחיות עם זה.
ע"ע דודו טופז
21/07/12 20:00
147צפיות
זה הרי לא שהוא נעדר אמפתיה לחלוטין, למרות שהיה הרבה פחות אמפתי ממה שנראה (כלומר, טוב ליבו ומעשיו הטובים למען הזולת, היו בעיקר למען עצמו  והגנדיוזיות שלו, בשל החסך הנרקיסיסטי.)
חבל שהבאת אותו כדוגמה
21/07/12 23:44
116צפיות
כי למרות שאני מבינה את אומללותו הפנימית
מלשמוע ראיונות איתו בשלבים שונים של חייו
הוא היה אדם נוראי
לא מבין את המציאות ונרקיסיסט באופן שהיכה אותי בתדהמה, הדיבור שנובע ממנו ועוסק בו על כל נושא, איש מזעזע ואם הוא הדוגמה לכאלה שכביכול אינם מזיקים...מחריד
כתבתי שהוא לא הזיק? וודאי שהוא הזיק
22/07/12 08:37
59צפיות
אבל הוא לא לחלוטין נעדר אמפתיה, גם אם לא הונע, כמובן, רק על ידי אמפתיה כמו שניסה לצייר (נניח, אמא תרזה הוא לא היה...). הגרנדיוזיות הניעה אותו כחלק מאותו "בור" עצום של חסך נרקיסיסטי. בסופו של תהליך הוא הפך, כמובן, פוגעני מאוד, אבל זו לא אותה רמה של חוסר אמפתיה מוחלטת של האישיות האנטי סוציאלית.
ולחדד: בסופו של תהליך הוא היה פוגעני מאוד
22/07/12 09:18
45צפיות
אבל כמובן שהיה פוגעני גם לאורך כל הדרך, אם כי באופן אחר לעומת סוגי הפרעות אחרים.
כל ספרות מקצועית שאני נתקלתי בה
22/07/12 01:48
95צפיות
מדברץ על חוסר האמפטיה של הנרקסיסטים.
אולי יש לי בעיה של הבנת הנקרא ואולי יש להם הבנה של מה זה נרקסיסט.
אין לי מושג מה קראת ולמדת על נרקסיזם.
22/07/12 02:39
102צפיות
אבל אם זה באמת חשוב לך (ואני רואה שזה שכן), את מוזמנת לשלוח לי מסר ואנסה לכתוב לך (אם עוד אהיה בהכרה מחר ואצליח כבר לישון) קצת מקורות על ההפרעה הנרקסיסטית, תת-אבחנות בתוך זה (מכירה את הnice מול הnasty? פיצול אופקי לעומת אנכי של קוהוט? אבחנה דינמית לעומת DSMית?), שיטות טיפול וגישות, וככה ספציפית בנרקסיזם.

אולי זה קצת יבהיר למה תיארת מישהו שקרוב יותר לאנטיסוציאלי מאשר לנרקסיסם.
עניתי לך והתפוזבל כותב לי
22/07/12 03:25
93צפיות
שחלה שגיאה בעת שליחת המסר ומפנה אותי להנהלת תפוז.
אבל לפני זה המסר עשה קולות של נשלח... האם הגיע אלייך?
לא הגיע
22/07/12 04:22
78צפיות
מנסיון שלי זה קורה מהודעה ארוכה מידי.

צריך לפצל לשתים או שלוש..
º
באמת כתבתי המון... מנסה שוב!
22/07/12 08:09
10צפיות
בהכללה גסה זה נכון
21/07/12 13:09
141צפיות
אבל זה כמובן לא נכון לכל מקרה לגופו.
º
זה ברור מראש
21/07/12 13:13
22צפיות
לצערי
19/07/12 08:35
733צפיות
אם אכן מה שכתבה הפותחת מדוייק ומן הסתם יש שם עוד דברים
נטייתי להסכים איתך
אם כי אין ספק שצריך כאן ייעוץ מקצועי
שגם אותו הצעת
19/07/12 09:28
873צפיות
אני כבר שעות חופרת באתר הזה ועם כל מה שקראתי בימים האחרונים, את לגמרי צודקת.
הוא ישב ובכה ואמר כמה שהוא אוהב אותי ואני הכל בחייו. אם זה ככה למה הוא משך את זה, למה הוא לא כבר קבע תור ליעוץ, למה הוא משפיל אותי ככה?
אני לא יודעת אם יש בי את האומץ לספר למשפחה.
אני לא יודעת אם יש בי את האומץ לבקש ממנו יעוף.
נראה לי שאני צריכה לקבל עוד כמה בוקסים לפנים לפני שזה יקרה.

קראתי באתר שלך אישה אחרי אשה מספרת על נסיון הגמילה, על הכאב, על המאמץ המשותף ועל הכשלון. שוב ושוב ושוב. הכשלון עד שהחליטו שדי, הן לא יכולות יותר. נדמה לי שרק מנהלת האתר מדווחת על הצלחה של שנתיים בנתיים אף אחת אחרת לא.

אני הכי לא מבינה למה זה קרה לו, לי, לנו.
היתי מוכרת את הבית ומטיסה אותו לקצה העולם אם היתי חושבת שיש מי שירפא אותו. אבל מכל הקריאה בכל מיני אתרים אין. רק הוא יכול לרפא את עצמו.

די, אני רוצה למות.

הלב נשבר על שניכם.
19/07/12 09:51
780צפיות
גילית עכשיו שהוא חולה, מאד. לא יעזור לכעוס שהוא לא הלך לטיפול קודם, אני חושבת שלכולנו יש או היו סיטואציות בחיים שכל כך מייסרות אותך שאת מרגישה תקועה.
אין לי מושג מה אחוזיה ההצלחה ואילו סוגים של טיפולים יש במקרים האלה, אבל יש לכם שתי ילדות קטנות, אז אתם מחוייבים לפחות לנסות.
הארה
19/07/12 10:12
662צפיות
כשמישהו מאבד משהו
משהו יקר ואהוב וחשוב
לא נכון להגיד לו לא לכעוס, כעס הוא חלק טבעי ואפילו חשוב בתהליך ההפנמה
לא עומד בסתירה לצורך לעשות ברור רציני ולא בפורום וכו' אבל הכעס כל כך לגיטימי וחשוב
אפשר לכעוס על המחלה ולא על החולה.
19/07/12 10:54
431צפיות
כלומר, אני לא בטוחה שאפשר, אבל אפשר לנסות.
תלוי במרחק מהחולה
19/07/12 11:04
298צפיות
מהמרחק שלי, שלא התפתח כלום ביני מהבחור הוא הגן עלי מעצמו אני יכולה לרחם עליו, אני יכולה לכעוס על המחלה ולראות את הסבל שלו.
אבל אם היתי נשואה לו 7 שנים? חייה עם השקרים והזוהמה של מה שהוא עשה? היתי בהחלט כועסת עליו אישית.
לא רצוי
19/07/12 11:12
257צפיות
לכוון את הכעס בשלב הזה
עדיף שהכעסים יצופו, לא יודחקו, לא יקבלו הסברים לוגיים
קודם כל שיצוצו ולא ימשיכו לייצר תנודות פנימיות מודחקות ורגשי אשמה

יש להניח כשאחד מבני הזוג מעונין ביחסי מין ולא מקבל אותם מבן זוגו וחי כך לאורך תקופה ארוכה - הוא מייצר כעס, תסכול, אשמה ואחריות.
אלה חייבים להיות מנותבים לרמת ההכרה, זה חלק מתהליך הברור וההבנה איפה אני חי עכשיו מה יש לי ומה אין לי עכשיו

אחר כך מגיע הברור מה אני עושה הלאה
אפשר לנסות
19/07/12 11:28
212צפיות
אבל כשמדובר במישהו שמאד קרוב אלייך זה קרוב לבלתי אפשרי. מחלת נפש מעוררת בקרובי המשפחה הרבה מאד רגשות כלפי החולה, כולל רגשות קשים כמו כעס (וזה אפילו לא הרגש הכי קשה שהמחלה מעוררת). חלק מההתמודדות עם מחלה של קרוב זה ההכרה ברגשות הללו ובלגיטימיות שלהם (ואני בטוחה שאת חושבת שהם לגיטימיים, אבל חשוב לי לכתוב זאת עבור כל מי שמתמודדת עם קרוב חולה נפש).
אני מודה שאני מנסה מאד להבין מה הבעיה
19/07/12 10:14
883צפיות
ולא מצליחה.
כלומר, אני מבינה שיש בעיה. אבל למה זה צריך להיות משהו כל כך סופני ?
שנים רבות את חיה איתו כשהוא ככה. ונגיד שכלום לא ישתנה - עד עכשיו, כשידעת, החיים היו רעים ?
אז הוא במקביל שולח תמונות ערום שלו לנשים... הוא לא משפיל *אותך* ככה, זה משהו שלו. זה לא קשור אלייך.

אני חושבת שכשדברים מתגלים אפשר להתחיל לטפל ולתקן ואני חושבת שאם תכנסי לטיפול מראש בתחושה שזה לא יצליח אז בטוח שזה לא יצליח.
אז אני במקומך הייתי סוגרת את האינטרנט ועכשיו.
ופונה לטיפול מקצועי.
תקראי על זה
19/07/12 10:17
822צפיות
ותחשבי על ההשלכות של שנים כאלה
ומה קורה בעולם הפנימי של בת הזוג שלא יודעת מנין נובעת ההתנהגות
הלב נמחץ
º
19/07/12 10:55
130צפיות
19/07/12 12:08
238צפיות
כל כך מבינה את תחושת ההשפלה של בת הזוג.
ובהחלט יש פה בעיה. ענקית לדעתי.

סליחה
19/07/12 13:44
540צפיות
עם כל הפתיחות שבעולם (ויש) אם בעלי (שאין) היה שולח תמונות ערום שלו עם הזין ביד לנשים אחרות - זה היה כנראה הסוף, לא פעם אחת, פלירט, משהו.. מדובר בדפוס אמיתי, שגם אוכל מחיי היום יום את כל האינטימיות והמין. זה לא כמו לגלוש בפורנו מדי פעם...
מסכימה עם נאו
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
19/07/12 13:45
421צפיות
אם הוא הצליח להסתיר את זה ממך במשך שנים, הוא כניראה יכול להמשיך להסתיר את זה מהחוג החברתי שלכם עוד זמן רב מאוד. לא נעים בשבילך להיות חלק מההסתרה הזו, אבל האלטרנטיבה של פרידה עשויה להיות עוד יותר גרועה.
מצד אחד, בעולם האמיתי אכן לא חל שום שינוי
19/07/12 13:48
432צפיות
הוא היה כך כבר שנים וממשיך גם עכשיו, ולפי מה שנכתב פה בשרשור ימשיך גם בעתיד להתנהג כך.

מצד שני, אם אני הייתי בנעלי הכותבת, וכיוון שגם אני כמוה, לא מכירה בכלל את התופעה, הייתי מבררת בירור רציני על התופעה. כל פיסת מידע. כדי לדעת האם זה מזיק (לו, לה, לילדים, לאחרים שהוא איתם בקשר), האם זה גובל בפלילים (פורנוגרפיה של ילדים?, הטרדה מינית?), לאן זה יכול להתפתח ובאלו נסיבות, האם זה תורשתי ומה הסימפטומים בילדים.

אבל אני חושבת, שמעבר להלם הראשוני, למידע הרב שעוד דרוש פה, אני רואה פה תחושה קשה של פגיעה באמון. של שקר. של הסתרה. ואמון זה דבר שביר, כי כשיש אותו קל יותר לחיות, וכשאין אותו, החשדות עצמם יכולים לשגע.

לא פשוט.
לא רק זה אלא
19/07/12 14:01
313צפיות
שאת מגלה שמי שחשבת שאת חיה איתו
באינטימיות מירבית- אינו מי שהאמנת שהוא
ואת אמורה לבחון היטב מה שיש ולבחור, מחדש
רוצה להסכים ולהגיד,
19/07/12 15:01
251צפיות
שאצלי, כאשר גיליתי שמישהו שעובד איתי, לא מי שהוא אמר שהוא, עלו הרבה שאלות על עצמי, על יכולת האבחנה שלי ומה המשמעות שלא ידעתי ולא זיהיתי סימנים. הטלטלה הזו, כאשר כאמור היה מדובר במישהו שרק עבד איתי היתה עצומה. במקרה של בן זוג אני משערת שזה יותר כמו צונמי.

ורוצה להוסיף, שכמו כל טלטלה, שנופלת עלינו יש מאין, יש הלם קשה מהמציאות, וכל אחת מגיבה להלם אחרת ולוקח לה פרק זמן אחר להתאושש ולקבל החלטות כלשהן (בהקשר של הבחירה מחדש שהזכרת). והחלטה מתוך הסערה, יכולה להתהפך מחר או בכל זמן אחר בעתיד.
נסחפת ברמות....
19/07/12 16:46
632צפיות
עם כמה שהתמכרות למין היא הפרעה קשה, היא התמכרות. היא בעיה שניתן לטפל בה אם רוצים.
סקסולוג או פסיכולוג טוב יכול מאוד מאוד לעזור!

נרקומנים נגמלים, אלכוהוליסטים נשארים פיקחים, אנשים עם אכילה כפיתית מצליחים להיות בשליטה ואין סיבה לשלול מראש שגם המקרה הזה יכול להחלים.
מאיפה את יודעת?
19/07/12 16:53
445צפיות
לא מחפשת לריב אלא רוצה להבין על מה את מבססת את מה את אומרת בכזו עובדתיות.
אני עובדת סוציאלית וקרימינולוגית קלינית
20/07/12 09:14
698צפיות
עם התמחות בהתמכרויות.

בעיני צריך להפריד כאן בין שני דברים -
הראשון הוא ההתמכרות והפרעת האישיות.
השני הוא המין. אני חושבת שלאנשים מאוד קשה לעשות את ההפרדה הזאת ועל כן ישר תופסים התמכרות למין כשווה לבגידה.
אני חושבת שהתמכרות למין אינה שונה בבגידה שלה מכל התמכרות אחרת. הרי אם היה מכור לסמים היה בוגד בה עם הסם בדיוק כמו שהוא בוגד בה עם הפעילויות המיניות שלו.

התמכרות למין, כמו כל התמכרות אחרת היא ברת טיפול. נכון, התמכרויות הן תחום קשה מאוד לטיפול וכשעוסקים בהתמכרויות כמו אוכל או מין שמהן אי אפשר להתנזר לחלוטין - כמו מסמים, אלכוהול וכו' זה מציב אתגרים נוספים.
אבל בהחלט בר טיפול. זה נכון שיש הרבה נפילות, מעידות כשלונות אבל ככל שמנסים יותר מצליחים יותר. מעטים המכורים שמצליחים להחלים בנסיון הטיפולי הראשון. פשוט בגלל שנדרש תהליך עמוק ולעתים גם סבל ואבדן גדולים בכדי שהמכור יהיה מוכן לוותר על ההתמכרות.

אז מה בעצם את אומרת?
20/07/12 09:46
321צפיות
הפיסקה האחרונה שלך בילבלה אותי
"פשוט בגלל שנדרש תהליך עמוק ולעתים גם סבל ואבדן גדולים בכדי שהמכור יהיה מוכן לוותר על ההתמכרות."  כלומר?
ולגבי זה "מעטים המכורים שמצליחים להחלים בנסיון הטיפולי הראשון"  מה זה אומר לגבי הקרובים ביותר? האם התאורים של דאון אנדר על כניסה לחיי ריגול ומעקב ואכזבות וככה אינם נכונים? איזו עזרה את מציעה לא למכור אלא לאשתו?

אני חושבת שחשוב, אם כבר הדברים עלו כאן לתת איזה עוגן הבנה למי שמביט מן הצד.
אף אחת מנשות המקצוע לא נתנה אחוזי הצלחה, לא סיפרה על בת/בן הזוג שמתלווה למסע הקשה והפתלתל הזה.


כי הן עובדות עם המכור
20/07/12 10:01
308צפיות
בת הזוג היא עמוד התווך שאמור לעזור ולתמוך בתהליך.

לי נשמע שאולי דוקא עובדן אשתו ומהמשפחה יהיו הכאב והאבדן שיעזור לו להתקרב לסיכויי החלמה .

את עובדת סוציאלית עם התמכות בהתמכרות ואני מסיימת עבודה סוציאלית עם התמכות באלימות. שני צדדים של המטבע?
º
לא את - אלא לילית התבלבלו לי התשובות!
20/07/12 10:03
48צפיות
זה בסדר
20/07/12 10:10
205צפיות
גם אני משכילה מכל מה שאת כותבת
הוא לא מכור למין אלא לפורנו וממה שאני יודעת
19/07/12 07:15
823צפיות
זו אחת הסיבות לכך שבחיים האמיתיים זה לא ממש הולך לו.
זה לגמרי עניין של איש מקצוע. לא יודעת אם פסיכולוג או סקסולוג. הייתי מתחילה עם סקסולוג אני מניחה.
אני לא חושבת שזו סיבה לפרק את המשפחה. בטח לא בשלב הזה. יש לו בעיה וצריך לעזור לו.
ולא הייתי דואגת לנשים שרואות אותך ברחוב. אלו לא נשים שמכירות אותך וקשה לי להאמין שהוא שלח להן תמונות שלך. אני מהמרת שאלו גם לא נשים שהוא מכיר.
כבר שנים שאת מוכנה לחיות ללא מין ???
19/07/12 07:44
837צפיות

משהו מאד סותר בסיפור שלך - מצד אחד את אוהבת אותו ולא רוצה לעזוב, מצד שני - אתם לא עושים סקס כבר שנים כי לא "עומד" לו, ואת ממשיכה את החיים כרגיל כאילו הכל בסדר ?

ומה זאת אומרת "לא בגד" ? שאני אבין, לחשוף את עצמך מול בחורות זרות ולקבל תמונות של בחורות זרות זאת לא "בגידה" ? ועוד מתקופת הצבא ?

מצטערת, כמו שזה נקרא לי ממש אין סיכוי לקשר הזה, ואני יודעת שיבואו כל מיני כאלה ויגידו טיפולים וכל מיני דברים כאלה... נו, באמת. גם לגמול אותו מההתמכרות וגם לגרום לו לעשות סקס עם אשתו אחרי שנים שלא היה כלום ? משהו ממש לא מסתדר כאן.

אם את ממש רוצה להציל את הקשר תנסו "טיפול". אם לא איכפת לך להמשיך לחיות בלי סקס, ואת אוהבת אותו מאד, תשקלי להשאר במצב כמות שהוא.
אני, במצב כזה הזוי, הייתי כבר מזמן קמה ובורחת.
לא נכון לשפוט אנשים לפי הצרכים שלך
19/07/12 07:54
585צפיות
יש המון נשים שאין להן שום בעיה לחיות שנים ללא סקס (מכירה אחת כזו באופן אישי, ובטח עוד הרבה שלא סיפרו לי על כך).
לא חסרים זוגות שהבעיה שלהם היא חוסר עניין של האישה בסקס.
אבל מה האמת מאחורי
19/07/12 08:33
545צפיות
חיים שנים ללא מין?
האשה לא כתבה שהיא שמחה בזה, נהפוך הוא, היא אולי קיבלה את המציאות כביכול אין ברירה אבל משטפחה האמת על פניה היא נעלבה שאליה אין ולגורמים וירטואליים יש...
אני הבנתי את זה אחרת
19/07/12 15:07
258צפיות
אולי לא הבנתי נכון אבל הבנתי שלא זה מה שהפריע.(או לא הפריע מאוד)
מחשבות על נושא נפיץ
19/07/12 08:31
1019צפיות
מה עומד על השולחן-
זוגיות ללא מין
איש שעולמו המיני מתרחש במחוזות לא נגישים ולא מוחשיים לאשתו
משפחה שחיה חיים נורמטיביים בשאר הפנים שלה


לכל המזדעזעות מהרעיון של פרוק משפחה, צריך לשים לב לא להשליך מעצמיכן או ממה שאתן מכירות. הכותבת העלתה בשורות מספר, מציאות קשה במיוחד, כל אחת מהשורות מעלי יוצרת ספין נוסף של המורכבות ואני מניחה שיש עוד.
מה שכתבה דאון אנדר קרוב מאד מאד לאמת לאור מה שנכתב ע"י האשה עצמה

אני הייתי פונה בהקדם לפסיכולוג/ית קליני/ת רציני ולא לסקסולוג עם כל הכבוד ויש כבוד
מישהו שכבר ראה דבר או שניים לקבל ייעוץ מה האפשרויות העומדות לפניכם כרגע
יפה שעה אחת קודם
להבין במה באמת דברים אמורים
אם את זקוקה להמלצות באזור מגורייך את מוזמנת לפנות במסר ,ללא שם מזהה רק אזור מגורים
קבלי חיבוק חם, זה לא קל בכלל
תשובה חכמה כל כך
19/07/12 08:49
497צפיות
אמיתית ובוגרת.

( אני נשמעת כמו גננת, אבל באמת מסכימה לכל מילה).
אני הייתי מוותרת על הפסיכולוג
19/07/12 13:21
363צפיות
ועוברת לרמת הפסיכיאטר.  רצוי כזה שמומחה להפרעות בתפקוד המיני ו/ או התמכרויות. יש סיכוי גבוה שכפי שציינו מעלה רמת החרדה/ דיכאון יצריכו טיפול תרופתי ורצוי לשמוע על האופציות כולן (שיחות, תרופות, קבוצות) מההתחלה ואז להחליט. אני חושבת שיש מרכזים הכוללים מעקב פסיכיאטרי ופסיכולוגי תחת אותו גג.
וכן, אחרי הסערה, בררי אם הוא בכלל רוצה טיפול. יש אפשרות שהוא לא יהיה מוכן לוותר על התוכן המיני הזה בחייו. וודאי שאתם נגשים לקבלת עזרה עם איזושהי מוטיבציה שלו, לא רק שלך.  

ואת לא מטומטמת. נקי את עצמך. בנית לך חיים, נתת אמון. יש לך יכולת ליצור קשר ולאהוב.  ויכול להיות שגם יש לך יכולת הדחקה טובה שעזרה לכך. אבל כמעט במאה אחוז מהמקרים זה מאפשר חיים טובים ולא פוגע בהם... נפלת לא טוב בסטטיסטיקה, אבל זה מזל, לא טמטום.
מסכימה עם מיקי מהי ועם ההפניה לטיפול
19/07/12 09:41
506צפיות
פסיכולוגי.
ומוסיפה כמה נקודות שעלו לי והן דווקא אופטימיות -
מדובר בהתמכרות שאינה מסכנת אותו או את חייכם (תחליפי "מכון למין" במילה "הימורים" או "אלכוהול" ותביני למה אני מתכוונת) כך שיש את כל הזמן שבעולם כדי לפתור את הבעיה,
אין סיכון מיידי.
ובנוסף הוא נשאר. עם כל זה שזה נמשך שנים ארוכות הוא נשאר. זה אומר שהוא אוהב אותך ואת הילדות וזה אומר שיש מה לתקן.

בהצלחה.
זהו שהשם 'מכור למין' שגוי ומבלבל
19/07/12 09:50
521צפיות
השם האמיתי הוא אובססיה מינית שהיא בעצם הפרעה התנהגותית.
זה לא משהו שאפשר להחלים ממנו. יש מעטי מעט שמצליחים לתקופה להיות בהפסקה אבל זו מלחמה יומיומית.

דרך אגב, אם תקראי על זה תגלי שהרבה פעמים זה מכורים למין ואהבה וההתיחסות שלהם לאהבה של בנות הזוג שלהם היא לגמרי סוג של התמכרות אבל לא יותר חזק מאובססיה למין.

זה מאוד עצוב ומאוד אמיתי.
השאלה אם אפשר למצוא דרך לחיות עם זה.
19/07/12 09:53
404צפיות
יש שם גברים שהצליחו לנהל חיי מין תקינים בלי לוותר לגמרי על ההתנלות האובססיבית?
מכל מה שאני קראתי
19/07/12 10:00
458צפיות
וקראתי על זה המון. לא ממש.

יש כאלה שמדווחים על תקופות, הרבה הצליחו לשקר ולהראות נקיים במשך תקופות ארוכות יותר. יש כאלה שהצליחו אפילו כמה שנים אבל מדובר בטיפול אינטנסיבי, כלל שליטה מלאה על הגלישה שלהם על טלפון שלהם על החיים שלהם. לגמרי לגמרי נתנו את השליטה על עצמם למשהו אחר.
לא נתקלתי בסיפורי הצלחה לכלהחיים וזה לא אומר שאין.
º
מסובך.... תודה!
19/07/12 10:56
51צפיות
אז מה ?
19/07/12 10:11
638צפיות
אנשים אובססיבים לכל מיני דברים מנהלים חיים נורמלים. לפעמים מתגברים ולפעמים נופלים.
אני לא חושבת שלהגיד "תתרחקי ממנו" אחרי שהיא חיה איתו (כך ! כמו שהוא !) חיים שלמים עם ילדים והכל זה פתרון.
ובאופן כללי - להיות מסוגלת לנטוש בן זוג בעת צרה זו תכונה מאד מכוערת בעיניי.
הבן אדם מבקש עזרה, הבן אדם חי איתה ועם הילדות שנים רבות כשהוא מסתיר את האובססיה, שתעזור לו.
זוגיות זה בטוב וברע (עם החרגה כאשר הרע מסכן את שלומם או בריאותם או חייהם של החיים בתוך הזוגיות הזו).
ולא נראה לך שזה מסכן את שלומם ובריאותם??
19/07/12 10:16
452צפיות
אני לא אומרת "לנטוש" ובטח לא במיידי, אבל כפי שמראים מקירם מן העבר, היכולת לנהל ככה משפחה "נורמאלית" הוא אפסי. אנשים, מי כמוך יודעת, מתגרשים בשל סוגיות הרבה יותר פעוטות, באופן יחסי. להשאר יחד בשל "בטוב וברע" אם מאוד מאוד רע לה (שוב, לא במיידי, ככלל) זו לאו דווקא העצה הנכונה.

המצב כאן שונה לחלוטין ממצב בו בן זוג נפצע או חולה, למשל. אל תשכחי שברקע יש כאן הסתרה רבת שנים ותחושת בגידה איומה. אני לא חושבת שהסריט של "לפרק" הוא קל. בכלל לא, אבל גם התסריט של לחיות יחד נראה לי לחלוטין בלתי נתפס.
לא. נראה לי שעד היום הם חיו ככה ולכן בהגדרה
19/07/12 10:32
370צפיות
זה לא מסכן את שלומם ובריאותם יותר משזה סיכן לפני שבוע.
ואני רוצה להדגיש משהו -
אני לא אומרת שאין בעיה. להפך, יש בעיה וצריך לטפל בה.
אני אומרת שזו בעיה סבוכה ומורכבת בכל היבט ושהאדם הזה הוא אבי ילדיה וכך או אחרת היא תהיה בקשר איתו מעתה ועד עולם.

לכן כל מה שלא יקרה וכל מה שלא צריך לקרות חייב לעבור דרך איש מקצוע רציני שיעזור להם להבין מה קורה ואיך.
אני אדם אופטימי, אני מכירה מקרים מאד קשים סביבי של אנשים שאף אחד לא נתן להם סיכוי לחיות חיים נורמלים (לא עם הפרעה כזו אבל עם אחרות,
כולל הפרעות אישיות וכל מיני) ובכל זאת הם חיים יום אחרי יום, לפעמים בטוב ולפעמים בחרא, אבל חיים נורמטיביים למדיי.
אני אומרת שמראש אף אחת פה לא יכולה ולא צריכה להגיד לה להישאר או ללכת ושעיצה היחידה ההגיונית היא  - תהיי אופטימית ממה ש*כן* יש לך, תפסיקי לקרוא באינטרנט כי זה לא המקרה שלך. כל מקרה הוא יחודי.
תמכי בבן הזוג שלך בטיפול, כי הוא מעוניין ורוצה בו וכי זוגיות היא גם בטוב וגם ברע. גם אם זה יוביל לפרידה זה צריך להיות ממקום שניסיתם, כי את תצטרכי להסתכל לו בעיניים עוד שנים רבות ולנהל איתו קשר ותקשורת עבור הילדים.
אז עם כמה שיותר אופטימיות וראיה של מה ש*יש* ומה ש*טוב* כרגע בתוך הסיטואציה הזו - באופן כזה הכנסי לטיפול ביחד איתו, במקביל אליו, מה שצריך.
ותראי משם.

אני לא חושבת שזה מצריך בריחה, אני לא חושבת שזה מצריך היסטריה ואני לא חושבת שזה מצריך פסימיות. מראש.
(וכי אין לי כוח להגיב עוד פעם בתחתית השירשור - הילדים שלי לא נוגעים לי בטלפון. בהחלט יש שם דברים וסמסים שאני לא רוצה שיראו. אני לא חושבת שזה חריג. טלפון סלולרי זה דבר אישי מאד
ואף אחד לא אמור לגעת לי בו).
חוזרת שוב ושוב: לא כתבתי שתזרוק אותו היום מן
19/07/12 10:50
287צפיות
הבית. ממש לא. בהבט הזה, ההרגעה שלך במקומה: זה ברור שהיא נסערת (כמו כשמגלים שבן זוג בוגד או מועל וכו') וברור שצריך לנשום עמוק מאוד ולא להחליט שום דבר פזיז כרגע.

ועדיין, אני עומדת על דעתי שגם אם נכון לפנות לטיפול (וזאת המלצתי לה גם) מי שהיא צריכה לדאוג לו בעיקר כעת זה היא ובנותיה. היא בהחלט יכולה לתמוך ולדרבן את בן בזוג בטיפול שלו, אבל לא הייתי תולה את עתיד המשפחה בטיפול שלו ובהצלחתו (ואולי זה מכיוון שיש לי יותר רקע בבריאות הנפש והפרוגנוזה במקרים הללו אינה מיטבית. זה לא אומר שצריך להיות פסימים מראש, אבל גם לא כדאי להתכחש למציאות באופן טוטאלי).

בנוסף, אני חושבת שלחלק לה ציונים על יופי או כיעור מיותר כרגע.

לעניין ה, לו היו לי (ואין לי) תכנים בנייד שאיני מוכנה שילדי יחשפו אליהם, אז כמובן שהוא היה מודר מהם, וזה אומר גם חסימות שונות של מה שצריך. עובדתית, היא מספרת שלא הייתה מניעה שהיא תיגע בנייד שלו (אם כי, נראה שלא היה שכיח שהיא בנייד שלו. אצלנו, למשל, אם הנייד שלי עסוק, אני לא צריכה "לבקש רשות" מבן זוגי כדי להתקשר משלו, למשל. זה בסדר שבמשפחות שונות יש נורמות שונות) כמו שהיא בתמימות נחשפה לתכנים הללו, כך גם בנותיה, העתיד, עלולות להחשף. (וכפי שציינתי, יש כאן בעיה של ממש, כי האו אבא שלהן בכל מקרה גם אם הם כן יתגרשו בסופו של גבר, על רקע כזה או אחר, כמו שקורה לזוגות רבים באופן נורמטיבי בימינו).
º
19/07/12 13:53
7צפיות
אני מרגישה שקצת הגזמת
19/07/12 10:35
545צפיות
יש פה אשה במצוקה שבאמת מתלבטת מה לעשות ולכתוב באופן נחרץ ש "ובאופן כללי - להיות מסוגלת לנטוש בן זוג בעת צרה זו תכונה מאד מכוערת בעיניי" זה לומר לה בעצם משהו מאד קשה עליה אם תחליט להיפרד וזה מבלי שהיית בנעליה.

זוגיות זה בכל מחיר? בכל התמכרות? עם כל מחלת נפש? האם התמכרות/ מחלת נפש אינה מסכנת את הבריאות הנפשית של הילדים? האם, החלטה להשאר בכל מחיר, לא משנה איזה מחיר היא גובה ממנה כאישה,  אינה מסכנת את בריאותם הנפשית של הילדים?


אין לי תשובות נחרצות עבור פותחת ההודעה, כי אני לא נמצאת בנעליה, אני לא יודעת איזה מחיר תגבה ממנה  ומתוך כך מהמשפחה כולה כל החלטה שתיקח. מהמצב הקשה שהיא נמצאת בו, שכמו שמיקי כתבה הוא מצב של אבל, יכולות להיות כמה אפשרויות ויש בחירה- אבל הבחירה היא שלה ואף החלטה שתיקח לא תעיד עליה כבעלת תכונה מכוערת.
מסכימה איתך לחלוטין
19/07/12 11:39
331צפיות
<ואם כבר שיפוטיות היא תכונה מכוערת (בעייני)>

ולפותחת ההודעה - קודם כל הסיטואציה שאת נמצאת בה, כל כך קשה וקורעת לב, אז אני שולחת לך חיבוק והרבה כוחות להתמודד איתה.

אינך סתם מרגישה שהשתגעת, שהרי כל מה שידעת וחשבת על בן הזוג שלך, על הזוגיות שלכם, אולי אפילו על עצמך, התרסק לחלוטין. אני חושבת שכעת זה לא הזמן לקבל החלטות, את נסערת - ובצדק - וכך גם הוא. ובכלל, אין כאן שום דחיפות, הרי להחליט על פרידה תמיד אפשר.

אין לי שום ידע בנושא התמכרויות אבל אני כן מאמינה שכשרוצים להשתנות, משתנים. לא כולם ולא מיד ובטח שזה לא יהיה קל - לאף אחד מהצדדים - אבל זה אפשרי, גם בגיל כזה.
ובכל מקרה כל מה שתחליטי זה בסדר, כי זה בסדר *לך*
אבל לא אמרתי את זה לה אלא לדאון אנדר
19/07/12 11:43
355צפיות
שהציעה לה לברוח... וכמה שיותר מהר.
נכון אבל
19/07/12 12:23
268צפיות
אם היא תחליט באמת לברוח? וכמה שיותר מהר? אם היא תחליט שבריחה/ גירושין זה מה שישמור עליה? אם מבחינתה, אחרי הייסורים שהיא עוברת כרגע עם הגילוי, זו החלטה האפשרית מבחינתה?
לדעתי זו לא החלטה ריאלית בכל מקרה.
19/07/12 12:31
296צפיות
במקום כזה (דווקא כי הייתי בו בנסיבות אחרות) תמיד נאבקת בתוכך התקווה שהכל יחזור להיות "כמו שהיה קודם" (בורות היא ברכה) והתקווה שאפשר לתקן
ביחד עם הרצון לברוח.
אני לא מכירה אף אחד שיכולה באמת לברוח ממערכת יחסים בחמש דקות או לוותר עליה ברגע.
ובטח שמעשית זה לא יקרה (יש להם ילדים ביחד).

בעיניי המקום הכי כואב בתוך סיטואציה כזו היא מה את חושבת על עצמך כשאת רוצה לתקן ולקוות שיהיה טוב כשכל מי שסביבך אומר לך כל כך בקלות "תזרקי אותו".
וזה ה-מקום בו צריך לסלוח לעצמך, על עצם הסלחנות. על עצם העובדה שאת מוכנה לקבל דבר כל כך קשה מצד בן זוג העיקר לשמור על מה שהיה.
אז אני כותבת מהמקום הזה. מהמקום שיודע שהדבר שבעיניי הכי חסר הוא מישהו שיגיד לך - יהיה בסדר.
אפשר לקוות, אפשר להיות אופטימיים ומאד מאד אפשר לרצות לסלוח ולקבל ולתקן ביחד.

הרי אם התקווה הזו תכזיב אותה היא כבר תגלה את זה בהמשך. ועד שזה יקרה כבר תהיה לה מערכת תמיכה, מקצועית, משפחתית (אני מקווה. זה עוד מכשול ענק - לבחור מה לספר לסביבה מזה.
בעיקר כשמדובר ב"סוג מביש" מהסוג שהיא מתארת, מביש כמו בעל שבוגד בך וכל ההשלכות על מה זה אומר בעצם עלייך).
לבוא ולהגיד לה בפורום "תשמעי מותק, כדאי לך להתגרש ממנו כי זה לא ילך, זה אף פעם לא הולך" זה פשוט נורא ואיום בעיניי.
זה מה שאני רוצה לומר בעצם בכל השירשור הזה.

שממילא כל מה שיש טעם עכשיו זה ללכת לטיפול, וללכת אליו בשיא האופטימיות. אין טעם להתכונן כרגע לרע ביותר, עם הרע ביותר מתמודדים כשהוא מגיע...
מסכימה איתך
19/07/12 12:42
232צפיות
שגם להגיד באופן נחרץ- תעזבי אותו, זה לא נכון עבורה. אני הגבתי רק לתגובה שלך שאמרה לי שאשה שבוחרת לעזוב- זה אומר משהו קשה על האופי שלה.

ואני עדיין רוצה להאיר- שבמבחינתה אולי הרע ביותר מתרחש כעת. אין ספק שהוא זקוק לטיפול פסיכולוגי וכנראה גם פסיכיאטרי, ואני לא יודעת אם בחירה באופטימיות מלאה, במקרה של מחלת נפש, היא הבחירה הנכונה. אבל בכנות, אני מרגישה שגם אני מכניסה לעניין את הנסיון האישי והכואב שלי כבת לאמא עם מחלת נפש ואת העמדות שנוצרו בי בעקבות זה לגבי סיכויי ההחלמה והחיים לצד, ולכן אני לא חושבת שאני בכלל  יכולה ליעץ בסיטואציה כזו ממקום נקי מלבד לומר שכךל בחירה, בעיני, היא לגיטימית.
זהו שהרע לא מתרחש עכשיו
19/07/12 15:19
605צפיות
הרע הוא העתיד, כי עכשיו כשכבר יודעים מתחילה המלחמה המכאיבה האמיתית. הריגול והבילוש, התקווה והאכזבה, המשחק הזה יכול להמשך שנים על גבי שנים ובסופו מה נשאר? בחורה גמורה נפשית שמרגישה שאבדה את שפיות דעתה מול משחק אבוד מראש וגבר שנשאר עם המחלה שלו.

אם תקראי על זה תראי כמה שזו הפרעה נוראית.
לדעתי, היא צריכה קודם כל הציל את עצמה ואחר כך לדאוג לו. היא יכולה גם להיות שם בשבילו ממקום בטוח. ממקום אחר, נקי יותר.
אולי אפילו להגיע לשלב שהיא יכולה להתחיל מערכת יחסים עם משהו שרוצה אותה, את בת זוגתו ולא את הבחורה על מסך המחשב או הנייד?
º
19/07/12 16:11
27צפיות
º
אפשר לעזור בלי להיות שק האגרוף
19/07/12 16:13
43צפיות
כאמור
19/07/12 16:14
223צפיות
אני יודעת מקרוב כמה מחלת נפש היא משהו נוראי, כרוני ובלתי נסבל לסביבה הקרובה. אני עדיין חושבת שההחלטה אם להשאר או לא היא שלה בלבד ושלא לנו הנבואה מה יקרה לה ולהם כך או כך.
לו היה מדובר בבת שלך או באחותך
19/07/12 18:17
309צפיות
הית ממליצה לה להשאר עם גבר שיש לפחות 95% סיכוי שהוא יבגוד בה, ישקר , ירמה אותה, ישפיל אותה, יאכזב אותה... רק כדי לשמור על הזוגיות שלהם ולצאת בן אדם נעלה?

95% סיכוי לכאב שלא יאמן.

בשביל פחות מ-5% של סיכויי החלמה כואבת, עם נפילות ומעידות וקשיים.. אני בלב שלם עומדת מאחורי ההמלצה שלי.
גם אם זה היה מדובר בבת שלי או באחותי,
19/07/12 18:50
283צפיות
ואפילו לעצמי, לא הייתי סוגרת את האפשרות להשאר בתוך מערכת היחסים (לתקופה מסויימת ארוכה או קצרה או לתמיד).
לא בגלל הנושא עצמו, אלא בגלל שאני לא סוגרת אפשרויות לפני שאני מבינה לחלוטין את המשמעות שלהן, ואיפה אני עומדת ביחס לכל המכלול.
אז ברור, שלכתחילה, אני לא הייתי ממליצה למישהי להיות במערכת יחסים כזו. אבל כאן המצב הוא אחר. כאן לא נמצאים בנקודת זמן שלפני 7 שנים, אלא בימינו אנו, שיש השלכות רבות לכל צעד שייעשה. ויתכן שהבחירה תהיה בסוף בין מצב גרוע למצב לא משהו ולא בהכרח בין מצב טוב למצב לא טוב.
אני חושבת
19/07/12 18:59
163צפיות
שההבדל בינך לבין האוסטרלית הוא שאת כותבת עקרונית, מתוך מחשבה ודרך השקפת עולמך ואילו היא, במקרה הזה, מדברת מנסיון אישי. במקום בו את כותבת להבין היא כותבת מדם ליבה הפגוע.  בהכרח יהיה פער.
לעזוב שקרן זה לא נטישה בעת צרה.
19/07/12 10:38
414צפיות

הבן אדם הסתיר את המחלה עוד מתקופת הצבא - אם היה מספר לה ועדיין הייתה מחליטה להמשיך איתו אז זה באחריותה הבלעדית.
אף אחד לא אמר לנטוש אותו ולא לתת לו לראות את הילדים - אני פשוט לא מבינה איך אפשר לחיות עם הדבר הזה בתוך הבית... ועוד לגלות את זה אחרי 7 שנות נישואין.

וכמו שאמרתי - אם היא יכולה לחיות בלי מין שתמשיך איתו ככה, הוא נשמע כמו בן אדם באמת נהדר.
כנראה שבמלך 7 שנות הקשר ביניהם
19/07/12 16:28
394צפיות
היו תקופות של חיי מין טובים (שתי הילדות הגיעו מאיפה שהוא...). אם הוא הצליח לעשות את זה אז, אולי הוא יצליח לחזור על זה?
אנחנו לא באמת יודעות
19/07/12 16:41
267צפיות
רק מה שהיא סיפרה
אנחנו גם לא יודעות שלא
19/07/12 16:47
300צפיות
ובכל זאת האבחנה הרווחת בשירשור הזה היא שלא תהיה לו תקנה ושכדאי לקחת את זה בחשבון כבר עכשיו (ויכול להיות שזו אבחנה צודקת ונבונה, ואין לי ספק שהיא מגיעה ממקום טוב, אבל היא לא מתבססת  על הרבה מדי).
הדעה הרווחת בשירשור היא
19/07/12 18:31
287צפיות
"ממליצה לך מאוד לחפש לעצמך יועץ או יועצת טובים שמתעסקים ומבינים מאוד בתחום הזה כי זה תחום לא פשוט בכלל."
º
עיניים שונות קוראות אחרת את השירשור הזה כנראה
19/07/12 19:06
64צפיות
º
20/07/12 10:34
7צפיות
º
20/07/12 11:15
5צפיות
כל ילדותי גדלתי עם המשפטים שהורים
19/07/12 10:51
596צפיות
יכולים לעשות לילדים שלהם מה שהם רוצים ועדיין הילדים מחוייבים להוריהם בכל תנאי. השואה היתה נוכחת בחיי, גם אם לא דיברו עליה כלל.
הדוגמה ששמעתי היתה "ואם אמא זונה, אז צריך לזרוק אותה לרחוב?"
התגובה המיידית של ילדה בת 10 היתה להזדעזע מהאפשרות של להזרק לרחוב ולהשיב ש"כמובן שלא".
כך גדלתי.
היום, אני אומרת לך שאם אמא זונה, היא חייבת להיות רחוקה מילדיה וילדיה צריכים לגדול אצל אנשים אחרים.
זה מאוד מורכב כמובן, מאוד עצוב לכל הצדדים בעניין, שברון לב לילדים ולאם - אבל אנחנו מחפשים מוצא שהוא הרע במיעוטו עבור אנשים שהם קורבנות של הסיטואציה ולא בחרו להיות חלק ממנה מראש (כמו ילדיה של אם זונה או אישתו וילדיו של מכור לפורנוגרפיה).

זוגיות זה בטוב וברע בתנאי, לא בכל מחיר ולא בכל סיטואציה.

מותר לאנשים לומר - עד כאן ואני לא יכול/מוכן לשאת את זה יותר ולא להשפט ע"י הסביבה או לקבל ביקורת, גם אם מוסווית.
התגובות שלך בשירשור הזה
19/07/12 12:09
701צפיות
מנותקות לדעתי.
מנותקות ממה ? מהיכולת להבין איך זה
19/07/12 12:14
551צפיות
מרגיש שבעלך מסתיר ממך, בוגד בך וכל החיים שלכם ביחד מתמוטטים לכם על הראש ?
תאמיני לי שאני מבינה.
אני גם מבינה שלהגיד "תסתובבי ותברחי" זו שטות גמורה ואיוולת. לא מסתובבים ובורחים מחיים משותפים. יש משפחה, יש ילדים
ויש את כל הסיבות בעולם להאיר לפותחת ההודעה שיש תקווה ויש מקום לראות את מה שהיה טוב עד עכשיו ויש מקום לרצות לתקן וזה מאד חשוב.
אם אין תקווה ואין תקנה את זה היא צריכה לשמוע מאיש מקצוע שמכיר את הנפשות הפועלות ומנסה לעזור להן.
לא מחברות פורום שחכמות מאד מהצד המרוחק של המקלדת.

אבל אני מודה לך על התובנה הפסיכולוגית.
אני חושבת שהתגובות שלך הן ההפך ממנותקות
19/07/12 12:34
482צפיות
הן מגיעות מהמקום שלך וממה שאת עברת. אבל צריך להיזהר כשמייעצים עם תגובות שמגיעות מהחוויות שלנו. נחרצות, לכל כיוון, אינה מסייעת למי שנמצא במצוקה ונדרש להחלטה.
ברור שאפשר להאיר  שיש תקווה  ויש מקום לרצות לתקן וזה מאד חשוב. אבל באותה המידה חשוב להאיר שכל החלטה שהיא תקבל היא לגיטימית (הן להיות לצידו ולסייע לו לקבל טיפול פסיכולוגי /פסיכיאטרי והן ללכת).

אני בדיוק ההפך מנחרצת.
19/07/12 12:37
415צפיות
ברור שאני לא יכולה לנתק את זה מהרגשות שעלו לי למקרא מה שהיא כותבת.
אבל כל מה שאני חוזרת ואומרת במהלך השירשור בסופו של דבר הוא - לכי לאיש מקצוע לפני שאת עושה דבר כלשהו.
ברור שכל החלטה היא לגיטימית (וחלק מאד גדול מהן גם לא יהיה תלוי בה אלא באוסף נסיבות) אבל לדעתי לא כדאי לקבל אותן מהמקום הקשה הזה.
אלא ממקום שיש בו ליווי ותמיכה מקצועית.
יש לי שאלה
19/07/12 12:48
499צפיות
ובאמת, בלי ציניות. הלכת פעם למטפל/פסיכולוג שממש אמר לך מה לעשות? או שהוא רק הנהן בראש ושאל אותך שאלות וחפר וחפר עד אינסוף?
כי אני נתקלתי רק בסוג השני - והייתי אצל כמה. תשובות - בחיי שלא מצאתי. בסופו של דבר ההחלטה היא שלך ואת צריכה לשבת עם עצמך ולהגיע אליה.
ובאמת, באמת, אני שואלת מתוך המצוקה האישית שלי - יש דבר כזה מישהו שיגיד לך מה צריך ומה נכון לעשות?!
התשובה היא .. סוג של כן.
19/07/12 12:54
553צפיות
הלכתי למטפלת שעזרה לי להתאפס על מה אני רוצה לעשות כי הגישה שלה היתה ת'כלס מאד ומכוונת מטרות.
לפתור את הבעיה ולא לחפור בגורמים שהביאו אליה.

גם עם הילדים התנסיתי בכל מיני סוגים של טיפולים וגם בעצמי וגיליתי שבהחלט יש כאלו וכאלו.
היום אני חושבת שאם אני מרגישה אצל מטפל שהוא מהנהן וחופר זה אומר שאני בטיפול הלא נכון.
זה לא אומר שאין טיפולים נכונים.

ואני חושבת שזה נכון כפליים למצבים כמו המצב המתואר שם הטיפול הוא סביר להניח ישולב בטיפול רפואי ותרופתי.
בהחלט אפשר ללכת לטיפול כדי לפתור בעיה, לקבל החלטות, להגיע למקום סגור על עצמך מה את רוצה לעשות.
º
על התשובה הכנה
19/07/12 12:57
104צפיות
גיסתי היא פסיכולוגית כזו
19/07/12 20:04
464צפיות
ואולי קצת יותר מידי אומרת לאנשים מה לעשות...

לדעתי גם ורדה רזיאל ז'קונט היא פסיכולוגית של "ת'כלס" ולא של חפירות ללא תכלית.
º
היא לא פסיכולוגית
19/07/12 20:14
79צפיות
º
היא כן. פסיכולוגית קלינית.
19/07/12 20:54
70צפיות
ורדה רזיאל ז'קונט אינה פסיכולוגית קלינית
19/07/12 23:02
382צפיות
לפי מה שמופיע בפנקס הפסיכולוגים.

לגבי גיסתך, אין לי מושג

מה שכן, בוודאי שיש פסיכולוגים קלינים אקטיבים יותר בטיפול, זה תלוי גישה.
נראה לי שהיא לא מומחית
20/07/12 09:16
304צפיות
כלומר למדה קלינית אבל לא עשתה התמחות.
אז היא לא
20/07/12 10:11
274צפיות
אם אינה מופיעה בפנקס הפסיכולוגים היא לא
הלימודים שלא הניבו תעודה לא משנים את זה
היא מופיעה בפנקס הפסיכולוגים
20/07/12 10:46
298צפיות
אבל לא מצויין שם שיש לה המתמחות קלינית וזה סימן שאין לה (למעשה, אין לה שם אףהתמחות).
º
אכן,לא מופיעה עם הכשרה ספציפיתתודה שדייקת
20/07/12 10:49
54צפיות
º
היא אמרה שהיא פסיכולוגית חברתית!
20/07/12 16:41
37צפיות
מי זו "היא"? הגבתי לtemp8
20/07/12 18:12
156צפיות
שכתבה ש"היא" פסיכולוגית קלינית ולא ברור אם התכוונה לגיסתה או לורדה רזיאל ז'קונט. אחר כך הגבתי למיקי שטענה שורדה רזיאל ז'קונט כלל לא מופיעה בפנקס הפסיכולוגים ובכן: היא כן. אבל אינה מופיעה כבעלת התמחות קלינית (או אחרת).
דיברתי על ורדה רזיאל ז'קונט
20/07/12 22:12
168צפיות
לאחר שהועלו הטענות שהיא לא רשומה בפנקס הפסיכולוגים , ורדה רזיאל ד'קונט אמרה בתוכנית הרדיו שלה שאכן היא לא פסיכולוגית קלינית ותחום ההתמחות שלה הוא פסיכולוגיה חברתית, אז אני רק מגבה אותך
º
21/07/12 11:22
8צפיות
º
ובדיוק לכן היא אינה פסיכולוגית קלינית.
20/07/12 10:44
39צפיות
נדחפת לך עם תשובה ש- כן. הייתי אצל מטפלת
19/07/12 22:10
288צפיות
ואפילו שתיים שלא רק שכיוונו בשאלות ובהדמיות כדי לעזור לי להגיע לתשובה מה לעשות, בסוף התהליך הן גם אמרו מה לדעתן צריך לעשות. חלק קיבלתי וחלק לא. על חלק אני לפעמים מצטערת ועם חלק אני מאוד שלמה. אבל בפירוש קיבלתי עצות פרקטיות ומנומקות.  
רוצה גם לשתף לגבי פסיכולוגית שבהחלט כוונה
19/07/12 22:52
264צפיות
לדעתה...
בזמנו, בתקופת טיפולי הפוריות, לאחר מספר הפריות שכשלו, נכנסתי למצב מאוד דכאוני והתחלתי ללכת לפסיכולוגית על מנת לקבל עזרה לנפשי הדואבת.
הבעיה אצלנו היתה בעיית זרע והיא אפילו לא הצליחה להסתיר את דעתה וניסתה לכוון אותי לכוון של לוותר על הטיפולים וללכת לתרומת זרע.
זמן לא ארוך אח"כ נכנסתי להריון עם בכורי מזרעו של בעלי וכיום יש לי 4 ילדים מזרעו כאשר האחרונה אפילו מהריון ספונטני!

מאוד כעסתי עליה שכפסיכולוגית, ניסתה לדחוף אותי לכוון שלא התאים לי ושהיה לדעתי כלל לא במקום. שנים חלמתי לבוא אליה עם ארבעת ילדי ולהגיד לה "נה נה נה נה נה"
האם באמת כדאי שמישהו יגיד לנו מה לעשות ?
20/07/12 09:11
159צפיות
אני שואלת בכל הכנות

נראה לי שהרבה פעמים יש משאלה כזו
במיוחד ברגעי משבר כאלה ואחרים, שיבוא מישהו ויגיד "עכשיו נכון לעשות ככה וככה"

אבל ה"נכון" הזה מגיע מעולם של מישהו אחר
גם אם אותו מישהו אחר הוא פסיכולוג/פסיכיאטר מוסמך עם הרבה ניסיון
הם לא מנוסים בחיים שלנו ואין להם את תחושת הבטן שלנו
התשובות שלהם הם לא התשובות שלנו

מצד שני, המצב של מישהו שיושב מולנו מקשיב ומהנהן, לא שלא מתאים לכל סיטואציה וכל אדם

משהו בין שני הקצוות האלה, נשמע לי הרבה יותר מתאים לרוב רגעי המשבר
מבחינתי זה מישהו שיעזור לנו להבין ולהחליט מה טוב לנו ומה מתאים לנו
זה תהליך ארוך יותר מאשר אפשרות #1 (שיגידו לנו מה לעשות)

וזה גם תהליך שדורש מאיתנו לקחת אחריות
כי עם אפשרות #1, כשמתברר שההחלטות שלנו לא היו לטובה, תמיד יהיה את מי להאשים
זה נכון שהפורום
19/07/12 12:37
639צפיות
הוא לא סמכות מקצועית.
זה נכון שלפני שבורחים צריך לנשום עמוק.
אבל עם היד על הלב - את באמת לא רואה בעיה בזה שבעל לא שוכב עם אשתו? את היית מסכימה שבעלך ישלח תמונות שלו ערום לכל העולם ואשתו?
את באמת לא מבינה למה היא מרגישה כל כך פגועה ומושפלת?
כי האמת היא שאני - לא הייתי נשארת דקה אחת נוספת עם אחד כזה. אני לא הייתי מחזיקה מעמד 7 שנים בלי לשכב עם בעלי. אבל זו אני - אולי אני לא בסדר...
לא אמרתי באף הודעה שאני לא רואה בזה
19/07/12 12:39
609צפיות
בעיה.
כן אמרתי שבלי לדעת היא חיה ככה אתמול ולכן אין לראות בהיום, אחרי שהתגלה הסוד, מצב חירום.
המצב הוא אותו המצב, רק הסוד על השולחן.
עכשיו צריך לפרק את חבילת הנפץ לאט לאט ובסיוע מישהו שיודע לפרק כאלו.

מאחלת לך שלעולם לא תצטרכי להעמיד במבחן את הידיעה המוחלטת ש"לא היית נשארת דקה אחת נוספת". היא לא כל כך מוחלטת
כשעומדים בפני ההחלטה.
את לא יודעת איפה אני חיה
19/07/12 12:45
612צפיות
ובפני איזה החלטות אני עומדת או עמדתי. אז בבקשה, בלי איחולים.
אני רק יודעת שהשיפוטיות והנחרצות נעלמו מחיי לפני מעט מאוד זמן, כשגם אני חטפתי סטירה מהחיים.
את יודעת, אין לך מונופול על בגידות/גירושים וכאלה...
מתנצלת אם לקחת את זה אישית.
19/07/12 12:51
491צפיות
זו היתה צורת ביטוי. לא התכוונתי לרדת לפסים אישיים...

הכוונה שלי היתה שלדעתי כל האמירות נוסח "לא הייתי נשארת דקה" או "המזוודה תחכה לו ליד הדלת" הן אמירות מחלישות מאד, מכאיבות מאד,
ולא ריאליות בשום סיטואציה כזו שכוללת זוגיות עם ילדים.
וכאמור, זו דעתי.

ולא, אין לי מונופול (הייתי מעדיפה גם שלא יהיה לי נסיון... ). וגם לא כתבתי על זה ספר .
אני רק יכולה לתרום ממחשבותיי בנושא ומניסיוני כדי לנסות לעזור למישהי במצוקה לאור התגובות המאד מחלישות בשירשור הזה לדעתי
מבלי לפגוע בזכויות וכו'
(שלא תרגישי שוב שאני לוקחת כל מיני מונופולים וכאלו).
19/07/12 12:53
476צפיות
אני לא כועסת עלייך...
רק על המין הגברי שהשכל שלו לא תמיד בתוך הראש, אלא במקום אחר.....
º
זה לא קיים רק אצל גברים
19/07/12 13:04
66צפיות
º
19/07/12 13:08
30צפיות
Neo אני בהחלט חושבת שאת צודקת.
19/07/12 20:09
296צפיות
התמכרות לסקס או יותר נכון לסוג של אקסביציוניזם, דומה בעיני יותר להתמכרות נניח לשופינג פחות דומה לבגידה או לשקר. אני בטוחה גם שהבושה אכלה אותו לאורך שנים. והבוקר היא אוכלת אותו יותר מתמיד.

מסכימה איתך שאין מדובר במצב חירום, הרי אם עד לפני 24 שעות הכל היה על מי מנוחות ולא אלפי נורות אדומות היו דלוקות,שהרי עד לפני 24 שעות הכל היה על מי מנוחות.
נכון שהכותבת ציינה שכמעט ולא היה להם סקס.תאיפה מה היא עשתה עם זה עד היום? האם יכול להיות שגם לה היה נוח? אני לרגע לא זורקת את הכדור אליה, אבל אני כן רואה באחריות משותפת שיש לשניהם לסיפור שהתפוצץ בפנים.

אז לפני שבועטים אותו מכל המדרגות צריך לעצור לרגע ולנשום.


ועוד דבר....
19/07/12 12:41
423צפיות
כשגבר בוגד עם אשה אחרת, בעיניי, זה בריא יותר, איפושהוא זה נורמלי.  כשגבר אובססיבי לפורנו / מין וירטואלי ולא מסוגל לקיים קשר מיני אמיתי עם אישה / גבר אחר  - זה לא בריא בעיניי. ממש על גבול חולה / הפרעת התנהגות.
אף אחד לא מנסה להגיד שזה נורמלי,
19/07/12 16:26
273צפיות
השאלה אם זה בר ריפוי/שיפור ברמה שאפשר להחזיק משפחה ולהיות מסופקים מכל הבחינות.
לצערי, בוודאי שיש סיכון
19/07/12 10:13
498צפיות
מעבר לפגיעה הנפשית הקשה (והיא קשה, לא רק בגלל סערת הנפש המבנית כעת) אצל בת הזוג, זו גם עלולה להיות זירה מסוכנת מבחינת מחלות מין, למשל. שלא לדבר על הדברים שהילדים עלולים להחשף להם (אם כי, הוא האב בכל מקרה, כמובן, וזו סוגיה מבעיתה בפני עצמה: מה קורה בזמן הסדרי הראיה עימו (בתסריט בו נפרדים).

איזו מציאות עגומה
אז שיזהר. וחוץ מזה הוא לא מתארת מצב שבו
19/07/12 10:16
439צפיות
הוא עושה, אלא רק מתעסק בזה באובסיסיביות באופן וירטואלי.
מחלות מין לא מועברות ככה.
ולמה שהילדים יחשפו לזה ? הילדים נחשפים לחיי המין שלך ? שלי ? של מישהי פה ?
אני חושבת שזו הגזמה השירשור הזה...
לא שאני אומרת שאין בעיה. בהחלט יש.
אבל לא כזו שדורשת בריחה מיידית בצרחות אל האופק.
הילדים שלי חשופים ל שלי
19/07/12 10:20
474צפיות
בסיטואציה הנוכחית אצל פותחת השרשור, כמו שאת רואה, זה מספיק.

אני (ועד כמה שניתן לשוות בעיני נפשי סיטואציה שכה רחוקה עבורי) לא הייתי יכולה לחיות עם הסוד האפל הזה בתוך הבית, לא הייתי יכולה לחיות עם התחושה שזה יחסו של בן זוגי לאינטימיות, למניות ולנשים.

אני ממש לא חושבת שזה רק "שלו" ולא "שלה" זה משפיע על היחסים ביניהם וזה על חשבונה. כמו, שנאי מניחה, לא היית ממליצה לה להשאר עם מהמר כרוני (או לפחות היית ממליצה שלא לתת לו נגישות לכסף) ככה אני לא רואה למה דווקא כאן זה נראה לך סביר.
º
19/07/12 12:49
13צפיות
בנוסף, הילדים שלנו נחשפים לזוגיות שלנו
19/07/12 10:22
357צפיות
גם אם לא להבטים המיניים שלה, כמובן, אבל אני לא חושבת שיש אפשרות, במקרה של פותחת השרשור, שישאר שם מודל של זוגיות תקינה (ולא נראה לי, בין השורות, שעד עכשיו היה שם כזה).

כמו שכתבתי בפירוש: לא לעזוב במיידי, ועדיין, אני לא רואה תקומה למצב כזה, אבל אולי את אדם אופטימי ממני.
מצד שני, ואולי פספסתי התייחסות קודמת לזה
21/07/12 21:27
85צפיות
בשרשור, הוא יישאר אבא שלהם גם אם היא תחליט להיפרד ואז יש לה עוד פחות "שליטה" או מעורבות במצב הבעייתי שלו מולם.
כך שהטיעון של היחשפות הילדים לא תופס בעיני במקרה הזה.
אני עצמי כתבתי זאת לעיל
21/07/12 21:54
61צפיות
וכתבתי שזו אפשרות מבעיתה בפני עצמה.
השאלה, איך וכיצד יוגדרו הסדרי הראיה במקרה שכזה (על ידי הזוג עצמו ו/או על ידי אנשי המקצוע).
דווקא החלופות שהצעת
19/07/12 10:15
265צפיות
בהחלט מסכנות
מכור להימורים או לאלכוהול זה ממש מסוכן.
מכור למין מסכן דברים אחרים.
את הזהות המינית של בן/בת הזוג למשל. מעורר רגשי אשמה שמא אינני מושכת מספיק וזה תלוי בי שהוא אינו חפץ ביחסים איתי

איך שךלא תסובבי את זה , זה מצב מסובך ודורש בעל מקצוע רציני, שקול וישר
מצטרפת למילים הנבונות
19/07/12 10:54
243צפיות
את צריכה איש מקצועי, את וגם הוא. יחד ולבד.
חיבוקים גדולים גדולים, לא פשוטה תהיה התקופה הקרובה ומצד שני, זה גם לא סוף פסוק. צריך המון סבלנות.
בהצלחה בכל דרך בה תבחרי
מילים חכמות
19/07/12 12:48
145צפיות
מוסיפה לך רק
מבלבל, כואב, הופך לחלוטין
לא יודעת מה הטיפול ומה ההשלכות על המשך הזוגיות , המשפחתיות ובכלל שלכם. מקווה בשבילך שתמצאו ביחד את דרככם המשותפת
º
19/07/12 16:08
3צפיות
כמה קשה
19/07/12 10:06
302צפיות
הלוואי והיו לי תובנות. מסכימה עם מיקי, התגובה שלה היא מהחכמות והטובות שקראתי כאן. טיפול אצל פסיכולוג ולא סקסולוג.
את לא יכולה לקחת אחריות על זה, זה לגמרי שלו. לא יצרת ולא תרמת לזה.
משהו שקפץ לי לעין: כתבת שהוא לא ממש נמצא עם הילדות. מה זה אומר? האם הוא מרוחק מהן, או שומר את עצמו במרחק מכל המשפחה, כולל ממך (ואולי זה גם מסביר את ההימנעות ממין, הרצון לשמור על ריחוק)?
ואיך הוא הצליח להסתיר כל השנים האלו?
קשה לדמיין מה עובר עלייך. מאחלת לך ימים טובים יותר
19/07/12 10:25
192צפיות
כתבו לך כבר דברים רבים ונכונים. אני חושבת שהעצה הכי טובה כעת היא לפנות עבורך לאיש מקצוע המבין בתחום כדי לעזור לך לעשות סדר בראש ומשם להתקדם לאט לאט.

בכל מקרה זו לא אשמתך וזה גם בסדר, עם כל האהבה שיש ביניכם, לדאוג קודם למי שיש סיכוי גבוה יותר להצילו שזה את והבנות. זה לא אומר לנטוש את בעלך, אלא לתעדף משאבים ולחשוב גם לטווח הארוך.

כרגע, לעת עתה, אני בטוחה שיש הלם, הצפה גדולה וקושי ולכן ממליצה שתפני בהקדם למי שיוכל להכיל אותך.
19/07/12 10:38
154צפיות
כמה קשה ומורכב ומבלבל. אין לי מה להוסיף על המילים החכמות של מיקי מלבד חיבוק.
אני חושבת שכרגע את בהלם ובצדק
19/07/12 13:43
977צפיות
רק עכשיו גילית סוד אפל של בעלך וברור לי לחלוטין שכל עולמך התהפך ואת מרגישה שאת למעשה לא מכירה את האדם שאת חיה איתו.
אני בדעה קצת שונה מרוב אלו שכתבו לך עד כה.
אני עובדת סוציאלית ותחום ההתמחות שלי הוא התמכרויות. ומה שיש לבעלך זו התמכרות. יכול להיות שהיא יושבת על הפרעה אחרת אבל זה לא משהו שתוכלי לדעת כרגע.
כמו כל מכור שלא חי בהכחשה (ואין הרבה כאלה אז את יכולה לפחות לברך על כך שאישך מודע לבעיה, מכיר בה ואף מוכן לטפל בה) הוא מתבייש בהתמכרות שלו. כן זה סוד. זה משהו שאתה חי איתו ואתה כל כך חושש שלא יאהבו אותך אם יגלו את הסוד הנורא והאפל הזה. לכן הוא לא ספר לך. אני יודעת שזה נורא מבחינתך שהוא לא חלק איתך דבר כה משמעותי אבל אין לזה שום קשר אלייך או ליחסים ביניכם.
ובכן, מכיוון שזו התמכרות יש דרכים לעזור לו ולך. נכון שזה משהו שידרוש עבודה קשה יומיומית ונכון שזה משהו לכל החיים אבל אם יש רצון משני הצדדים זה אפשרי. את מוזמנת לפנות אלי במסר ואשמח להרחיב.
º
מדגישה את ההודעה החשובה הזאת
19/07/12 14:09
147צפיות
?
19/07/12 14:50
644צפיות
אין לזה קשר ליחסים בינהם? הכיצד? האשה מדווחת על מיעוט עד העדר יחסי מין
את באמת חושבת שזה לא קשור?
לי יש תחושה (ואולי אני טועה בגדול!) שאת כותבת מהמקום של המטפל בצד המכור. הצד שזקוק לתמיכת משפחתו וקרוביו וכך הלאה.
אין ספק שהוא זקוק לתמיכה הזו אם בכלל כדי להצליח אולי להוציא את עצמו למציאות חדשה.
אבל " דבר כה משמעותי אבל אין לזה שום קשר אלייך או ליחסים ביניכם"  ?

יכול להיות שיש סיכוי. השאלה עם יד על הלב כמה מקרים מהסוג של ההתמכרות הזו את מכירה שהשיקום הצליח?
הפגיעה לעומק של האמון נמוגה, יחסי המין חזרו להיות ולהיות טובים ומספקים? כאלה שאף אחד מן הצדדים לא הרגיש כלוא במערכת שבעצם מייאשת למרות שלכאורה היא מצויינת ותומכת?

אין לי דעה לגבי הזוג הספציפי הזה, תודה לאל אינני יודעת במי עסקינן אבל אני חושבת שמה שכתבת מוטה ,"ואתה כל כך חושש שלא יאהבו אותך " זה משפט זורע רגשי אשמה בצד שמנגד, זה לא סתם סוד, זה סוד פוגעני בזהות המינית שלה
שלא כמו סמים או אלכוהול או צפיה בסרטי פורנו אבל תפקוד סביר במיטה...
º
שוב....
19/07/12 14:52
80צפיות
כנראה שלא קראת את המשפט שכתבתי נכון
19/07/12 15:18
488צפיות
כתבתי והתכוונתי שזה שהוא לא סיפר לה על קיום ההתמכרות לא קשור אליה או ליחסים ביניהם.
כמובן שלהתמכרות שלו בפועל יש קשר והשלכה הן עליה והן על היחסים.
את נקראת לי קצת לוחמנית. יש סיבה?
במשהו מדברי השתמע שאני חושבת שזה סתם סוד כדברייך? נהיר לי לחלוטין שעולמה כרגע מפורק לרסיסים.
אני לא לוקחת את הדברים בצורה קיצונית כפי שאת לוקחת. מכיוון שאני מטפלת אז ברור שאני מאמינה שניתן לעבוד על דברים. אין 100% הצלחה אבל כשני בני הזוג מוכנים לעבור את התהליך המורכב הזה אז כן, יש תוצאות. ולכל התמכרות יש אותם מאפיינים בין אם זו התמכרות לאוכל, סמים, אלכוהול, הימורים או מין. לכל אחת השלכות שונות על הסביבה אבל התמכרות זו התמכרות. נקודה.
הסיבה שכתבתי את המשפט ״ואתה כל כך חושש שלא יאהבו אותך״ הוא כמובן לא לזרוע רגשי אשמה כפי שאת רומזת
בנדיבותך כלפי, אלא כדי להסביר לה ששום דבר שעשתה לא יכל לשנות את העובדה שלא ספר לה. הוא לא ספר לה לא כי משהו לא בסדר בה או במערכת היחסים שלהם אלא כי הוא חושב שזה משהו שאף אחת כולל אהובתו לא תוכל להכיל ולהתמודד.
מה כן אחוזי ההצלחה?
19/07/12 15:37
281צפיות
ועל פני איזה רק זמן זה נמדד?
אני לא רומזת דבר
19/07/12 16:20
334צפיות
דווקא מדברת מאד פתוח
כתבתי והדגשתי שלהרגשתי את מדברת בקולו של המטופל מהצד של הגבר במקרה דנן.
אין ספק שהתמכרות זו התמכרות. עדיין זה מנקודת הראיה של טיפול במתמכר. הפגיעה, בצד הנוסף, מבחינתי כרגע אשתו, היא נקודת המוצא שלי.
נוכח הידוע לי על סיכויי ההצלחה באחוזים בטיפול בהתמכרות מהסוג הזה שיש בה פגיעה קשה בדימוי העצמי של הצד הנוסף אני תמהה על משפט החשש לאי אהבה.
אני מניחה שהכותבת  נשארה בתוך המערכת מתוך תקווה שמשהו ישתנה. שישתפו אותה. שיגלו לה מה לא בסדר אצלה, כפי שאת כבעלת מקצוע בוודאי יודעת, משום שהיא לא יכלה לדמיין מה קורה שם.

אז נכון מאד מאד שבה אין לא בסדר אבל במערכת היחסים יש, יתרה מכך סוג כזה של התמכרות קשה עד בלתי ניתן להכלה. אולי הוא באמת צודק, מי יודע?
ברור שבמסגרת טיפולית יש וראוי לרתום את שארית הרצון המרוסק להצליח , אבל הוא לא סיפר לה ותוך כדי כך הרס.
האם אפשר לתקן? כמה יש להשקיע כדי לתקן? מה אחוזי ההצלחה של תיקונים כאלה לאורך הזמן וכמה הם באמת משנים מהיסוד עד הטפחות זה בעצם מה ששאלתי אותך.

לוחמנית? לא, פשוט תוהה מתוך מחשבה עליה ועל שכמותה ועל הרשות שלהן לוותר . ממש לא מולך
אני חושבת שקשה לדעת מה היו הסיבות
19/07/12 18:39
215צפיות
שגרמו לה להיות במערכת היחסים הזאת. וההשערה שלך שהיא נשארה מתוך תקווה שמשהו ישתנה יכולה להיות נכונה או לא נכונה או נכונה באופן חלקי. יתכן שיש פלוסים ומינוסים למערכת היחסים, ובסך הכל היה לה טוב או מספיק טוב כדי להיות במערכת היחסים הזו.
אם אכן, ההשערה שלך נכונה, והיא נשארה מתוך תקווה לשינוי, אז התקווה הזאת נגדעה סטטיסטית ברגע הגילוי. האחוזים הם לחלוטין (לפי השירשור, אין לי מידע אחר) לרעתה.
אך אם ההשערה שלך לא נכונה או נכונה רק באופן חלקי, ואני חושבת שעל זה נאו דיברה, אזי יתכן, שאחרי ההלם והזעזוע, *היא תחליט*, שגם אם הוא *לא משתנה*, היא עדיין רוצה להמשיך. וגם נאו וגם נום נום רצו למיטב הבנתי לתת לאופציה הזו לגיטימציה. כי אחרת אין לה בעצם בחירה. אני אוהבת שיש לי אפשרויות בחירה רבות, ומתוכן לבחור מה מתאים לי  גם אם זה לא מתאים לאף אחד נוסף בעולם כולו.
בהחלט ייתכן
19/07/12 18:54
147צפיות
כאמור אין לי מושג במי עסקינן ומה מכלול הנתונים

אני יוצאת מראש מנקודת הנחה שכאשר נתון מרכזי ומשמעותי משתנה- הכל נטרף
יתרה מכך אני יוצאת מנקודת הנחה שהבחירה כשעלום נהיה ידוע ולא באופן חיובי לפי התאור - הרבה יותר סבוך וקשה שהאחוזים יהיו לטובת המערכת.

לטובתה או רעתה של הכותבת אין לי מושג, באמת שאין לי מושג מה טובתה בכל הארועים הללו ומה לא.

הבחירה שלה לא נובעת מאיתנו או מהדיון כאן, אנחנו רק מקום לשפוך בו וטוב שהוא קיים
הבחירנ תנבע מאותו מכלול מורכב שהמשתנים בו רבים ומבחינתי עלומים להפלא- מי ומה היא, מי ומה הוא, מי ומה מערכת היחסים שלהם ועוד המוני פרטים רלוונטיים כמו כסף, כוחות המשפחה המורחבת, מצבן של הילדות ועוד ועוד.

גדול עלי.
19/07/12 15:08
404צפיות
אני שמחה שיש כאן תשובה מאוזנת.
הממ
19/07/12 16:32
325צפיות
בתור מוליכת הלא מאוזנות אני מודה לך
º
אני מסכימה עם כל מה שכתבת בשרשור.
19/07/12 17:41
64צפיות
º
גם אני
20/07/12 02:47
19צפיות
אני רוצה לחזק את נומנום, ולשלוח לך חיבוק ענקי
19/07/12 16:04
394צפיות
כי בכל הסיפור הזה את בטח חושבת עליו, ועל הילדות.
אבל זה בסדר לחשוב גם על עצמך.
על מה *את* מוכנה ולמה *את* מוכנה (ולמה את לא)
וזה בסדר.
אין בזה שום רע ושום פסול.
מחשבה קטנה
20/07/12 09:47
503צפיות
אני תוהה אם פרידה מיידית, תפתור כאן ולתמיד את הבעיה, אם מדובר באבא של הבנות שלך, האם תוכלי אי פעם להרגיש בטוחה בקשר שלו איתן? גם בתור הורים גרושים, יהיה לו מן הסתם קשר, ולטעמי, אם הנושא לא יבורר בטיפול, זה עלול להיות נושא כואב שימשך לשנים ארוכות.

אני לא יודעת אם מדובר בהתמכרות , במחלה או בהפרעה נפשית חסרת מרפא, אין לי את הידע המקצועי בתחום. ממליצה לפנות למומחה, כדי להבין מול מה את מתמודדת וכדי לראות איך ממשיכים הלאה, גם אם בנפרד, אבל עדיין כהורים. הדברים צריכים להיות על השולחן.
דברנו על כל הלילה
20/07/12 16:40
731צפיות
הוא הבטיח שהוא לא ישתמש בילדות ככלי להחזיק אותי. הוא הבטיח שהוא יראה אותן היכן ומתי שאני אקבע.

הוא כרגע מאוד מצתער ומאוד מדוכא. דברנו על זה שצריך ללכת לדבר עם בעל מקצוע והוא בכה. אבל לי זה לא נראה בכי של הקלה או בכי של מחילה אלא יותר בכי של פחד.
משהו אצלו לא משכנע אותי. פתאום כל חלקי הפאזל נפלו למקומום והוא ברור לי כל כך.
עצוב, עצוב. אלו לא חיי. זו לא המערכת שרציתי.

ולכל מי שמבקרת את הסבלנות שלי והמוכנות שלי לסבול ולוותר על חיי מין במשך שנים.. כנראה שאתן שונות ממני. הרצון שלי לשמור על זוגיות, האשליה של מה שהיה פעם.. טיפשה, בסדר טיפשה, מה כבר נשאר להגיד.

כרגע המחשבה על שנים של גמילה לא יושבת לי טוב בכלל.
הינה הגיע עוד סופ"ש. מעניין מה יהיה הלילה. ישב כל הלילה מול המחשב או יבוא למיטה איתי? יתחמק מלבוא להורים בשבת וישאר בבית מול מחשב? ברור לי שהגילוי הוא לא ההחלמה הכל עכשיו כל כך מגעיל אותי.
20/07/12 17:28
411צפיות
יקירתי, את לא טפשה, את בן אדם. כל אחד מאיתנו מתמודד אחרת עם סיטואציות לא פשוטות ואין כאן בכלל שחור ולבן. את *לא* אשמה, את *לא* טפשה, את אשה, אמא, בת זוג שרצתה (ואולי עדיין רוצה) לשמור על הזוגיות שלה. את צריכה לזכור שכל מה שתחליטי זה בסדר, כי זה בסדר לך.

ועכשיו כשהכל מגעיל ושורף וכואב את צריכה למצוא את המקום שנותן לך פשוט להיות, שמכיל אותך, שתומך בך, ללא שיפוטיות או ביקורתיות - לא על העבר, לא על ההווה ולא על העתיד.

מחבקת אותך
תמר,
20/07/12 17:36
395צפיות
אני מנסה להזכר במשפט החכם שלך על סליחה לעצמי.
את יודעת על מה אני מדברת?
נדמה לי שאת מדברת על rc11 החכמה
20/07/12 17:48
396צפיות
וגם אני ישר נזכרתי בו - לסלוח לעצמך על הבחירות שעליהן ויתרת.
נכון
22/07/12 10:44
38צפיות
ואין זה פלא שהתבלבלתי.
את שתיכן אני אוהבת ואת דיוקכן.
º
22/07/12 13:26
2צפיות
מאחלת לך
20/07/12 17:32
274צפיות
שבת שלום.
בכל מובן אפשרי.
רק דבר אחד
20/07/12 17:50
474צפיות
אולי זר לא יבין זאת, אבל את לא טיפשה ולא מטומטמת על הבחירה לחיות בלי חיי מין במשך שנים.
מבחוץ זה תמיד נראה אחרת מאשר מבפנים.

זה לא שבחרת לחיות ככה כשהכרתם. זה לא שלא היה מין בכלל, את בסך הכל אמרת לעצמך שבשביל חיי מין לא מפרקים משפחה. דבר שהרבה נשים היו עושות.

בתור מחוסרת מין בעצמה, ולא מבחירה, בתור מי שהלכה ובדקה את הנושא מכל הכיוונים, כולל ייעוצים מקצועיים - יש לא מעט זוגות כאלה רק שהרבה יותר נחמד מעל גבי הפורום, בשם המשתמש המוכר, לדבר על חיי מין מוצלחים. לא על חיי מין חסרים - ומהצד הפחות "זוהר" שלהם.
האשליה שלך והבחירות שלך לא מעידות על טפשותך. אם כבר, הן מעידות על חומרת הבעיה כי זה אומר שהוא הצליח להסתיר כ"כ הרבה שנים - מה שהצריך ממנו אנרגיות אינסופיות ומודעות גבוהה מאד לעניין 24X7.

חיבוק גדול כי נשמע לי קשה ביותר מה שאת עוברת.
לא יכולה לשים את עצמי בנעליים שלך, ומתרחקת מאד ממתן עצות מהמותן לגבי מה לעשות כרגע.
לצערי, גם לא יכולה להגיד שאני מאמינה שאנשי מקצוע יעזרו לך בזה יותר מדי לפחות מנסיוני.

מה שבטוח אפשר להבטיח לך, כנראה שעכשיו את בפסגת הקושי. מכאן יילך ויהיה קל יותר, לא משנה באיזה מסלולים תבחרי.
אני חייבת להגיב לזה. אני אמנם
21/07/12 20:51
300צפיות
סמויה, לא כותבת פה בכלל, רק קוראת (אבל נרשמתי במיוחד כדי להגיב לך).
אני לא מבינה את ההגיון שבהאדרת והדגשת הזוגיות ללא המין. אני לא טוענת שאת מאדירה את יתרונותיה (כי אין.. למיטב ידיעתי), אבל את בהחלט מציינת שיש הרבה כאלה זוגות. וזה ברור. השאלה למה זה טוב? האם זה לא סוג של "צרת רבים - נחמת טיפשים?". נשים גם נשארות במשך שנים בזוגיות מתעללת, או סתם בזוגיות לא טובה .. זה לא אומר דבר. זה רק אומר שנשים יסבלו הרבה ח*א (בשביל הילדים, בשביל "המשפחה", וכו' וכו').
מין הוא לא "רק" מין; זה לא בום טראח, חדירה וגומרים. זה גם אינטימיות, ומגע, ומשהו אחד שאת חולקת רק עם הבן זוג ולא עם אף אחד אחר (כי גם אם הבן זוג הוא חבר ממש ממש טוב, יש לך עוד חברות טובות, המין הוא משהו, שמקפיץ את החברות למקום אחר והרבה יותר קרוב וחזק). אני לא מתכוונת לזרות לך מלח על הפצעים, אני בטוחה שאת מבינה אולי אפילו יתר טוב ממני, מה מין עושה לקשר .. אבל אני לא מבינה את "ההנמכה" שאת עושה לו (אולי נוכח המצב שלך?).
לפרק זוגיות ללא מין, זה לא לפרק זוגיות "רק" כי אין מין. זה פשוט לא ככה. וחורה לי שאת ועוד נשים מציגות את זה ככה.. כאילו נשים אמורות להתפשר על זה.
להרגשתי, זרית ובענק
21/07/12 21:19
232צפיות
(מלח על הפצעים).

למה את חושבת שהיא סובלת בשביל הילדים או המשפחה?
אולי המכלול הזה שלא כולל מין הוא מספיק מתאים עבורה בתא המשפחתי-זוגי-אישי?
ותשמעי, יש כאלה שבשבילם מין הוא רק מין.

מזכיר לי את הדיון של אמא טובה לעומת אמא טובה דיה.
בתיאוריה, לזוגיות טובה יש כללים די ברורים.
במציאות, אנשים נשארים יחד ממכלולים שונים של סיבות, גם אם לאחרים זה נראה מוזר. וזה לגיטימי והגיוני ואפילו טוב.
מסכימה איתך לגמרי. ובמכלול של מין, אהבה
22/07/12 07:24
122צפיות
וחברות אני מאמינה שיכולתי לחיות בזוגיות בלי מין ובלי אהבה אפילו ולהיות מרוצה אם יש חברות. כלומר- חברות היתה משאירה אותי בתוך זוגיות בלי להיות אומללה מזה.
אם אין חברות אז זוגיות שיש בה רק אהבה או רק מין שמשאירים אותך בתוכה היא אומללות בעיניי.
לא מנמיכה
22/07/12 21:06
65צפיות
האמיני לי שאם יש מישהי שלא מקלה ראש בהעדר מין במערכת יחסים זו אני.

עם זאת, כשהדיון הוא לא תיאורטי אלא מעשי, כשעל כף המאזניים השאלה היא לא האם לטפל, אלא תחושת היאוש לאחר נסיונות טיפול שונים ומשונים - והחלטה מעשית ופרקטית אחת ויחידה - האם לפרק את המשפחה בגלל העדר המין, או לקבל את הקיים, על מגרעותיו, להישיר מבט למציאות ולהבין שזה מה יש - לטוב ולרע.

אני בחרתי, ועדיין בוחרת להשאר.
לא "בשביל" הילדים.
בשבילי.
כי במכלול השיקולים שלי, החברות, השותפות לדרך, האינטימיות הרגשית, הידיעה שהוא שם בשבילי תמיד ובכל מצב, החלומות המשותפים שלנו ששואפים לאותם מקומות, כל אלו - בשבילי - חשובים יותר.

וכן, ברור שבדיון התיאורטי הייתי אומרת שאני לא יכולה לחיות בלי מין.
אבל כשהגעתי לגשר, החלטתי לא לחצות אותו.
בהירה וחדה כתער את
22/07/12 21:35
35צפיות
וזה מעורר  השתאות.
º
את מדהימה
22/07/12 22:01
6צפיות
º
23/07/12 04:21
2צפיות
20/07/12 18:19
198צפיות
ברור שכעת הכל צף ומציף וקשה ומרתיע. זה טבעי.

קחי נשימה עמוקה. הדברים כעת על השולחן. אמנם הכל סוער ומסעיר אבל אין כאן מצב חירום (כלומר: שאת צריכה כעת לברוח כדי לשרוד, גם אם זה מרגיש ככה).

אם זה שגרתי למדי שהוא מתחמק מלבוא להוריך בסוף השבוע אז בטח לא יראה מוזר אם תסעי לשם בלעדיו ותקבלי חיבוק מהוריך (גם מבלי לשתף אותם לעת עתה, אם זו הבחירה).

ותורידי ממך את נטל האשמה. מספיק קשה לך גם ככה. בתחילת השבוע, חפשי לך איש מקצוע ולכי לפרוק דברים ולחשוב מה עושים ואיך לרווחתך, לרווחת הבנות ואם אפשר גם לרווחתו.

התחושה הזו שהכל נופל למקומו בפאזל אולי חושפת תמונה קשה אבל לפחות מחזירה לך את עצמך, את ההבנה שאת מבינה מה קורה ואין פער בין הבטן לראש, למשל.
אני כל כך מצטערת
20/07/12 18:20
289צפיות
על הכאב
ועל ההתמודדות עם הנחתה פתאומית כה זרה לעולמך כפי שהכרת אותו
20/07/12 19:22
132צפיות
כל כך קשה מה שאת עוברת והתחושות שמציפות אותך. מותר לך לנוע בין יאוש לתקווה, מותר לך להגעל ולכעוס, מותר לך  לרחם, מותר לך להיות עצובה, מותר לך לא להאמין לו, מותר לך לרצות להאמין- את עוברת טלטלה קשה, ומחכה לך תהליך של הכרה והסתגלות (בכל דרך בה תבחרי, לא משנה מה היא). ולא, את ממש לא טפשה, את עשית את הטוב והנכון שהאמנת עבורך ועבור המשפחה שלך. סבלנות והכלה הן לא תכונות ראויות להשמצה.

אם יתאים לך, תעדכני אותנו מה איתך
לא כתבתי לך עד עכשיו, אבל קראתי הכל.
20/07/12 23:07
399צפיות

קודם כל שתדעי שאין לי גרם של ביקורת על הסבלנות שלך, על ההתמודדות שלך, או כל דבר אחר. רק התפעלות. אני חושבת שלהעיף את הכל מבלי לחשוב, ולנשום לאט זה בעיקר ילדותי. אולי תלכי, אולי תשארי ואולי יהיה פתרון אחר. את בכלל לא טיפשה בעיניי, רק מאוד מאוד אומללה כרגע, ואני בעיקר רוצה לשלוח לך מיד וכמה שיותר אמפתיה ופרספקטיבה. לאט לאט. זה באמת לא קל.  

חוצמזה - נראה לי מצוין שדיברתם. לדעתי אתם כרגע צריכים לפנות שניכם ביחד לאיש מקצוע. לא הייתי שולחת אותו לבד, לטיפול אלא לפחות לפגישות ההכרות וההערכה הולכת ביחד איתו כדי להיות בטוחה שהדברים הושמו על השולחן שם.

בעיניי - מבחינה טיפולית גרידא, יש פה שני עניינים - האחד זה מה שהוא עשה, ואני לא יודעת אם זו התמכרות או לא, ובטח ובטח שאין לי מושג אם זו הפרעת אישיות או לא (ואני מציעה לך לא לקבל אבחנות מחברות הפורום שלנו, כולל לא ממני). ואני בכלל לא בטוחה שמדובר על טיפול של שנים או לא. יכולים להיות טיפולים תרופתיים, וטיפולים מאוד ממוקדים גם. אבל את זה צריך להגיד לכם איש מקצוע. שכדאי למצוא מהר מאוד.  

וברובד השני - יש פה משבר זוגי שהוא מאוד מאוד קשה. יש פה משבר אמון, שהוא קשור אבל לא רק קשור לתוכן.

ביחס לשאלה למי לפנות - אני בעד אחד משניים -
או פסיכולוג קליני עם התמחות גם בטיפול זוגי ומיני.
או פסיכיאטר עם התמחות גם בטיפול מיני, שעשה בי"ס לפסיכותרפיה (עם הכשרה מקיפה בפסיכותרפיה).

תחזיקי מעמד. יש לך פה את כל התמיכה והחיזוק שמגיע לך. מבטיחה.
את כל כך בסדר
21/07/12 21:08
126צפיות
וזה מאוד מאוד עצוב להיות במקום שאת נמצאת כרגע, במובן הכי אמיתי של המילה.
מאחלת לך כוחות וצלילות דעת לעבוד את התקופה שלפנייך.
לאור מה שסיפרת עד עכשיו, יש לי תחושה שאת תצאי ממנה מחוזקת וחכמה אפילו יותר משאת כרגע.
º
21/07/12 21:28
9צפיות
את כל כך חכמה ורגישה ופשוט נהדרת
22/07/12 00:17
88צפיות
אין לי ידע כדי לתת לך עצה ואני לא מבינה גדולה בנפש האדם מעבר למה שאדם ממוצע יודע ומבין, אבל את כל כך חכמה ורגישה ורהוטה וכל כך יודעת לשים במילים את כל תחושותייך ולאזן את כל הדברים שחבל לך לחשוב על עצמך במונחים כאלו.
ייסוריי מצפון ואשמה עצמית רק יחלישו אותך ויגרמו לך להחלטות לא נכונות - בבקשה, אל תלכי בכיוון הזה.
תתיעצי עם בעלי מקצוע (אני חושבת שעדיף פסיכולוג קליני או אפילו פסיכיאטר טוב) וחכי קצת זמן שהסערה תשכוך - קשה בעין הסערה לקבל החלטות מושכלות. תרשי לעצמך להגעל ולכעוס עד שתוכלי לחשוב בצורה פרקטית מה יהיה הצעד הבא.

º
לדעתי בכלל לא טיפשה. שולחת
22/07/12 01:53
28צפיות
מעבירה המלצה אם זה עוזר:
22/07/12 07:19
201צפיות
שאלתי אדם קרוב לי שמתמודד עם התמכרות קשה כבר שנים.
ממליץ להגיע ממיון פסיכיאטרי (אני יודעת שזה נשמע מפחיד אבל זה כמו מיון רפואי) לשלוותה כי יש שם מרפאה ממש טובה, ודרך כל הקופות, לטיפול בהתמכרויות גם תרופתית וגם טיפולים תומכים.
והוא משלב גם (אחרי הטיפול הגדול שעבר שם) ליווי קבוע של ״תומך״ (משהו כמו אלכוהוליסטים אנונימיים אבל לא בקבוצה, פרטי). מישהו שעבר את זה והוא עכשיו התומך שלו, אדם שאפשר להתקשר ולבוא לדבר איתו כשקשה.
לאדם הזה זה עובד (לשמחת כולנו). אין לי שמות מומלצים כי מדובר בהתמכרות אחרת לגמרי... אבל מקווה שזה כיוון עוזר.
בהצלחה.
מרקמן את טומשין

מרקמן את טומשין

משרד עו"ד ונוטריון לפרטים נוספים>>

עוצמת הריפוי- ליווי מהריון ועד לידה

להפוך את הלידה לחוויה !

אשמח לקחת חלק במסע המרגש שלכם . לפרטים נוספים >>


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
לעמוד הפורום