לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

לא מנוהל - רוצה לנהל את הפורום? לחץ כאן.
אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
אהלן וסאהלן וברוך הבא ביקום, לפורום תרבות מרוקו.

כאן המקום המאפשר לנו להתחבר לשורשים הנפלאים ולדבר על
ההוואי המרוקאי המופלא והקסום.

נדבר כאן על התרבות והמסורת העשירה והנפלאה של יהדות מרוקו, על בית אבא ואמא, על פולקלור מרוקאי, על מנהגים ואמונות, על "תרופות סבתא", נספר סיפורים ומעשיות ששמענו, נחליף מתכונים, על המוסיקה האותנטית והמיוחדת, על טקס החינה
המסורתי, המחמם והמשמח כל לב אנוש מכל עדה.

נדבר גם על מרוקו, נופיה ואנשיה. כל מי שנולד או טייל בה, מוזמן לספר במילים ותמונות. כל מי שמתעתד לטייל, מוזמן לשאול.
כאן המקום לפגוש אנשים, לשוחח על שורשי האהבה, כילידי דור שני ונכדים, להורים, לסבים וסבתות ילידי מרוקו.
על ההורים שלנו שדרכם הציונית הביאה אותם לארץ ישראל-
ארץ הקודש.

בני כל העדות מוזמנים לרב שיח איתנו, לשמוע ולהישמע.

וכמובן באהבה ובניחוחות ובחמימות האופיינית לתרבות מרוקו.

בלמחבא ובסלאמא ובל-פרחא או בל-סחא....

עלמה ושרונהה




ברוכים הבאים לפורום תרבות מרוקו

הודעה חדשה

תשא - "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהל'ים קי"ט)

13/03/09 06:01

שבת שלום!
   "וידבר ה' אל משה לך רק כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים. סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה...ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. ..ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות וייחר אף משה וישלך מידו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר".... (שמות ל"ב 7, 8, 9). מתוך הפטרת השבת: "ויגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, אם ה' האלהים, לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו, ולא ענו אותו דבר" (מלכים א' י"ח 21).

  אני חייב להסביר את הכותרת הבעייתית, אשר בחרתי: "עת לעשות לה' הפרו תורתך" – היהדות מכירה בזה, כי החיים לעתים, מכתיבים מציאות מיוחדת במינה, אשר מותר ואף רצוי, להפר "חוקים דתיים". המציאות הזו, נקראת בדרכינו, הן בפרשה והן בהפטרה.

פרשת "כי תשא", אחת הפרשות והפרשיות המרתקות ביותר בחמשת חומשי תורה, אם לא המרתקת שבהן. על שלושת הפסוקים דלעיל, נכתבו מאות פרשנויות. במיוחד, כאשר צמודה אליה ההפטרה מספר מלכים, העוסקת באותו נושא, בדרך אחרת.

האם לפנינו שני אישים, האחד והיפוכו?. אליהו הזועף שאינו מתפשר, לעומת משה, רבו של אליהו, אשר ביד אחת דוחק, וביד השנייה מקרב?. על פניו, דבר אחד ברור, בשני המקרים, והוא: אליהו הנביא, לא לימד אף מילת זכות על העם, אלא בתקיפותו שאין לה מורא ופחד, הלך עד הסוף. ואילו משה, "נקרע" בין העם לאלהיו. ביד אחת, העניש את "החוטאים" וביד השניה, חרף את נפשו כדי להגן על עמו, מפני "חרון אפו" של האלהים.  עד כדי כך, שאמר לאלהים: "או שאתה סולח לעם, או שאתה מוחק אותי מספרך". (נא לעיין בפרשה, בכל פרק ל"ב, איזה ויכוחים משה התווכח עם הקב"ה, כחבר אל חבר).

**(אין לי אפשרות להרחיב בנושא, מפאת קוצר התווים המורשים...אבל, ניתן לקרוא במחזהו של "מתתיהו שוהם" צור וירושלים. בקריאה מחודשת במחזה, יש בו הרבה מן האקטואליה)**.

ולצורך העניין, אף לפנינו בפרשה, יש מעין עוד "מחזה", באותה אדרת. הייתה התנגשות חזיתית ראשונה, בין "תרבויות ואמונות" והשפעתן האחת על השנייה. כאשר, בתווך נמצאים שני "מנהיגים" רוחניים ביותר. אך, עם הבדל עצום בין משה רבנו, לאליהו הנביא. אליהו ראה "שחור ולבן בלבד", התעלם מממלכת "יהודה", התרכז רק בממלכת "ישראל" בלבד, בגלל "איזבל". ואילו משה רבנו, היה בודד נגד כל העם, וגם נגד אלוהיו. משה, ראה, כי יש צבעים אחרים, בין השחור והלבן. המשותף לשניהם, הוא: הבדידות, של מנהיגים גדולים.
  
*בראי, של ההיסטוריה לא משה ולא אליהו, ואף לא הנביאים שעמדו לעם ישראל אחריהם, לא הצליחו לבער את "עבודה זרה" הקלאסית, מתוך ישראל. רק הזמן, השכל והקידמה, עשו את שלהם. איני בטוח, אם "הקידמה" גרמה לאמונת יתר באל אחד, דבר אחד אני בטוח, העלימה את "עבודה זרה" הקלאסית מהעולם*.

**(אני מציין, וזו דעתי בלבד, כי דווקא "גדולי העם" התורניים של ימינו, אשר אינם דבקים, בשכל ובקידמה, עדיין דבקים  הם "בעבודה זרה" הקלאסית, מתוך הלהט הבלתי מובן שלהם. אם כי, מתוחכמת ומוסתרת. אך, בבסיסה, היא אותה עבודה זרה בה נלחמו "משה ואליהו". כאמור, זו דעתי האישית בלבד. דיעה שאינה צריכה נימוק)**.

כאשר משה ראה את "העגל" ובעיקר את "המחולות" וההוללות, שיבר את הלוחות, מעשה "ידיו" של האלהים. (אלהים הסכים עמו, בדיעבד. וכי הייתה לו ברירה אחרת!?). מתוך כעס מובן. כלום דבר, מכל הניסים והנפלאות שהיו ליוצאי מצרים, לא הצליח להוציא מליבם, את "עבודה זרה", שהעלו איתם מארץ מצרים. ארבעים ימים, משה נעלם להם, והם כבר איבדו את עשתונותיהם. כל בני ישראל, כשלו כשלון חרוץ ביותר. בתוכם גם אהרן הכהן וגם יהושע בן נון, ממנהיגי העם. (זה שחז"ל הוציאו אותם "בשלום" מחטא העגל, אינו מעיד ולא כלום על "הכשל" שהיו בין "גדולי" העם). לעומת אליהו הנביא, אשר האשים בלי מורא ופחד, גם את אחאב ואת איזבל המלכים. (שוב, אני מתנצל, כי אין יכולת להרחיב בנושא).

אם אני אפליג בפרשנות, ואני אפליג, "חטא העגל", לא היה אלא, מבחן "מנהיגות" של הקב"ה, למשה רבנו. בתגובתו של משה, לא נזקק למעשה ניסים של הקב"ה, כפי שנזקק אליהו הנביא, בהוכחת "טענותיו". משה עמד "במבחן" בכבוד רב. מיד הבין, כי אין העם ראוי "ללוחות הברית", כל עוד ליבו הסורר, נוטה לעבודה זרה. אשר אותה, הובילו "מחליפיו" של משה בארבעים הימים. (ארבעים הימים השמיימים, בהם משה שהה עם מלאכי מעלה, מיד נחטפו ואומצו ע"י האיסלאם והנצרות הגדולות, אף דמותו של אליהו, נחטפה מאתנו....ככה זה, "האחות הקטנה", תמיד דמות לחיקוי של שני "האחים הגדולים". לצער הרב,  הייתה ועדיין, "לכבשה השחורה", לרע בעיקר).

אחרי חטא העגל, הייתה מלחמת "אחים" ראשונה, בתוך עם ישראל. היו עוד מלחמות אחים בינינו, אשר תוצאותיהן, ידועות לשמצה. מעטות הן המלחמות, בתוך עם כלשהוא, אשר נגמרות "בטוב". (לכן, צריכים אנו להזהר ממלחמות אחים בינינו, בימינו). לזכותו של משה, יאמר כי בלי משוא פנים "שבר" את לוחות הברית, כפי שאח"כ יכריז "מי לה' אלי" (שמות, ל"ב 26). טבעי ביותר, כי נאספו אליו, כל בני לוי, בני שבטו. מצד האחד, זעם ושבר את הלוחות שנתן לו "האלהים", מצד שני, זעם גם על העם. מנהיגים גדולים, תמיד מצטיינים "בבדידותם".

משה ואליהו, הפרו את "תורת" ה', כאשר הגיעה אותה העת המסוימת, לפי הבנתם. משה, בזה ששיבר את לוחות הברית, מעשה ידיו של האלהים, לנוכח כל עם ישראל, על דעת עצמו בלבד. ברגעים מסוימים, כאילו הייתה תחושה בעם, כי גם משה מצטרף אליהם, אבל הם טעו. ואילו אליהו, הקריב קרבנות בשומרון, כאשר היה "בית המקדש", בירושלים, וחל איסור חמור להקריב קרבנות, מחוץ לבית המקדש.

שניהם, הצליחו להביא את העם או חלקו, להודות כי "ה' הוא האלהים", בזמנם, ולשנים מעטות בלבד.

אם בפולקלור ובאמונה העממית ביהדות, "אליהו הנביא, התשבי הגלעדי", גבר על "משה הלוי", הרי בדרך "האמת", אליה כל אדם, צריך לשאוף, משה רבנו, גבר עליו. זאת ועוד, משום שאליהו, לא מצא לדבר מעט זכות על "העם", כרבו משה, הוא נענש אחרי שעלה השמיימה. (כך, מצאתי במדרשים, אשר לעתים קרובות, מדהימים, לפחות אותי).
אליהו הנביא, מופיע לעתים בעולמינו הגשמי, "באגדות" הרבות. בבריתות, במוצאי שבתות, ובעיתות מצוקה פרטיים וכלליים. למעשה, זה עונשו של אליהו, שיישאר "נודד ותלוי" בין השמים לארץ, משום שלא לימד זכות על "עמו" במאבקו הבלתי מתפשר. אפילו בערב פסח, הוא מחזר על בתיהם, של היהודים, ללגום "מכוס אליהו", המונחת בשלחן.

אנקדוטה מרוקנית – בהרבה בתים היתה גומחא (נקראה במרוקנית אל-תקנה") חצובה בתוך הקיר בחצרות, ולה ארובה מגיעה "השמיימה", שם היו טומנים את "החמין", לעתים. לאחד מאחי, יצא יום "הברית מילה" בשבת. כמובן, הכינו "חמין" לאורחים. הנה, בביקורת שגרתית, הסבתא ז"ל, גילתה כי תפוח האדמה, נפתח והחל להתפורר. אוי לו לחמין, אשר "תפוחיו" התפוררו, בושה וחרפה. הסבתא, באה בטענות לסבא ז"ל, והוא שהיה לו "בטחון", אמר לה: לכי לישון, סידנא לייהו יזמהא (אדוננו אליהו הנביא יחבר אותה). כמובן, ביום המחורת, תפוחי האדמה שהיו בתוך החמין, שבו והתכנסו למקורם. על זה אמרו: הדא הו אלעג'ב די לייהו (פילו) סידנא.

לסיכום קל וקליל, ובלתי מחייב. –  תמיד יש "לשאוף" לדמותו של משה רבנו, גדול הנביאים. תמיד, יש ללמוד מאליהו הנביא, את הקשיחות כאשר צריך, ולאחר מכן, את הרכות בה נתפס בתודעתינו היהודית. לא בכדי, אליהו הנביא, אשר "נענש", הוא אשר יבוא לבשר לנו, את "הגואל". מותר לנו לומר לפעמים, על בעייה מסויימת "תיק"ו", כי שהיא נאמרת לרוב בתלמוד. (תיק"ו - תשבי יתרץ קושיות ובעיות, בלשון אחרת, לא יודעים).  

בברכה!


שבת שלום!



 
תשא - "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהל'ים קי"ט)
<< ההודעה הנוכחית
13/03/09 06:01
176צפיות
אני נשבע לך רבי נסים....
13/03/09 06:51
5צפיות
רבי לייהו, אתה צודק.
13/03/09 07:58
4צפיות
º
חזק וברוך לשניכם
13/03/09 11:20
1צפיות
ארגון פתחון לב

החגים כבר כאן!

880 אלף ילדים ישארו רעבים ללא עזרתכם. בואו לתרום להם עכשיו >>


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
לעמוד הפורום
Flix