לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
פורום ספרות לילדים ולנוער
אני מזמינה אתכם לחוות ולהתרגש בפורום ספרות לילדים ונוער . הפורום מעניק במה לכול אוהבי הספר .מרחב לחשיפת ספרים שניחוחם משכר .מקום לשאלת שאלות ,להפעלת רעיונות ויוזמות . ``לקרוא ספרים ולהנות `` ``אדם הקונה ספר, אינו קונה אך ורק נייר ודיו ודבק במשקל ידוע -חיים חדשים הוא קונה לו" {כ. מורלי }מחכה לכם.

הנהלת הפורום:

אודות הפורום ספרות לילדים ולנוער

אני מזמינה אתכם לחוות ולהתרגש בפורום ספרות לילדים ונוער . הפורום מעניק במה לכול אוהבי הספר .מרחב לחשיפת ספרים שניחוחם משכר .מקום לשאלת שאלות ,להפעלת רעיונות ויוזמות . ``לקרוא ספרים ולהנות `` ``אדם הקונה ספר, אינו קונה אך ורק נייר ודיו ודבק במשקל ידוע -חיים חדשים הוא קונה לו" {כ. מורלי }מחכה לכם.
`
x
הודעה מהנהלת הפורום
0
המשך >>

לאה גולדברג

מאת: חולית 10
23/08/08 12:32
לאה גולדברג
"האורח ביום ההולדת"

איורים סוחפים בעלי קריצה שובבית של הומור :דני קרמן
את העלילה רקמה לאה גולדברג  בשנת 1938 ויצא לאור  אז ב"דבר לילדים "
הוצאת ספרית פועלים 2008 הוציאה כעת את הספר בלבוש חדש .

ומה בסיפור .

לתאומים מיכאל ומיכאלה יום הולדת
ההורים נרגשים את האירוע מכינים .
אורחים מוזמנים  
מתנות בידיהם והם מגיעים .
השמחה רבה החגיגה בעיצומה.

אף אחד לא שם לב, שחתול הבית העתיק
עזב את המסיבה .
את בן דודו הנמר
חשקה נפשו לבקר .

בן דודו הנמר כלוא בכלוב בגן החיות
באותו יום במיוחד לצאת לסביבה כול כך רצה .
וכך  פנה אל החתול :

"שארי חתול רב חסד ,
משפחתנו מנמסת ,
ואצלנו יש מנהג
להזמין אורחים בחג . "

...
חשב לעצמו החתול למה לא ?
נזכר ביום ההולדת רבת המשתתפים
ועזר לנמר מכלובו להשתחרר.

ברינה הם  צועדים .
והנה הם בשער
והנה הנמר נכנס .
.
ומה שם קרה? תנחשו לבד ?

סיפור חמוד ומהנה בחרוזים שכתבה לאה גולדברג .
ממליצה לילדים

הערה: בהשפעת הסיפור חרזתי את המלצה

רוצים לציין שירים וסיפורים אהובים  של לאה גולגברג ?
הכנסו לשער עולמה
"לאה גולדברג "יוצרת אהובה ויצירותיה .
לאה גולדברג
<< ההודעה הנוכחית
23/08/2008 | 12:32
36
69
לאה גולדברג
"האורח ביום ההולדת"

איורים סוחפים בעלי קריצה שובבית של הומור :דני קרמן
את העלילה רקמה לאה גולדברג  בשנת 1938 ויצא לאור  אז ב"דבר לילדים "
הוצאת ספרית פועלים 2008 הוציאה כעת את הספר בלבוש חדש .

ומה בסיפור .

לתאומים מיכאל ומיכאלה יום הולדת
ההורים נרגשים את האירוע מכינים .
אורחים מוזמנים  
מתנות בידיהם והם מגיעים .
השמחה רבה החגיגה בעיצומה.

אף אחד לא שם לב, שחתול הבית העתיק
עזב את המסיבה .
את בן דודו הנמר
חשקה נפשו לבקר .

בן דודו הנמר כלוא בכלוב בגן החיות
באותו יום במיוחד לצאת לסביבה כול כך רצה .
וכך  פנה אל החתול :

"שארי חתול רב חסד ,
משפחתנו מנמסת ,
ואצלנו יש מנהג
להזמין אורחים בחג . "

...
חשב לעצמו החתול למה לא ?
נזכר ביום ההולדת רבת המשתתפים
ועזר לנמר מכלובו להשתחרר.

ברינה הם  צועדים .
והנה הם בשער
והנה הנמר נכנס .
.
ומה שם קרה? תנחשו לבד ?

סיפור חמוד ומהנה בחרוזים שכתבה לאה גולדברג .
ממליצה לילדים

הערה: בהשפעת הסיפור חרזתי את המלצה

רוצים לציין שירים וסיפורים אהובים  של לאה גולגברג ?
הכנסו לשער עולמה
"לאה גולדברג "יוצרת אהובה ויצירותיה .
דירה להשכיר
23/08/2008 | 14:30
7
2
בעמק ירוק  בין כרמים ושדות
עומד מגדל בן 3 קומות
ידידי ברחוב ארנון
23/08/2008 | 14:32
6
3
הסיפור הכי זכור הוא על התאומים ששתלו סוכריות בגינה
אבל יש שם עוד סיפורים יפים
על  אורי מהבית הכחול  שרכב לשכונה של הילדה העניה על החמור
מה עושות האילות
23/08/2008 | 14:33
2
1
בלילות
בארץ סין
23/08/2008 | 14:35
1
1
גר צן סולין בבית עם גינה
הילד הרע
23/08/2008 | 14:45
1
פתאום זה נכנס בי בלי אזהרה  
הילד הרע
ואמרתי לה חמורה
לאה גולדברג
23/08/2008 | 14:45
2
1

"יש בעולם הרבה דברים יפים:
עצים ופרחים ואנשים ונופים ,
ומי שיש לו עינים פקוחות
רואה יום יום
מאה דברים נפלאים, לפחות !"
איזה יופי
23/08/2008 | 14:47
1
לא ידעתי שזה  שלה
ושיר אחר שלה עם מסר דומה
25/08/2008 | 12:07
2
על שלושה דברים

אמר הדיג היורד לים:
על שלושה דברים העולם קים -
על מי הימים
על חופי הישבת
ועל דגי המצולה העולים ברשת.

אמר האיכר המוביל מחרשה:
עומד העולם על דברים שלושה
על אדמת השדות,
על גשמי שמים,
ועל לחם מוצא בזעת אפים.

אמר האמן בביתו הבודד:
על שלושה דברים העולם עומד
על ליבו של אדם,
על יופי הטבע,
על ביטוי הדברים בצליל וצבע.

אמר האדם הפוקח עיניו:
עושר של עולם מה נפלא ומה רב -
בקר-בקר
נלכד בלבי כברשת
העולם ומלואו,
המצולה, היבשת,
ואורות וצללים
וחגים וחולין,
ומילים וצלילים
ושדות בשלים
וכל צבעי הקשת

(פורסם בספרה "החלום הוא צייר גדול")
לאה גולדברג פשוט מופלאה!
23/08/2008 | 21:24
2
משוררת וסופרת נפלאה! אשת-ספר במלוא המובן!

אני זוכר את הסיפור הזה מילדותי, ונורא אהבתי אותו.
אני אמנם לא חובב נמרים, אבל טיגריסים כן, וזה דומה לטיגריס.
ןלאה גולדברג ממש גרמה לי בתור ילד להזדהות עם נמר!

ובכלל ללאה גולדברג יש יכולת להאניש כל מיני בעלי חיים.
ולכתוב לא רק שירים וסיפורים קצרים.
נזכרתי כרגע בספר שלה שקראתי בתור ילד "ניסים ונפלאות"
על ילד בשם ניסים וקוף בשם נפלאות שמסופר מנקודת מבט של שכנה מבוגרת שלהם. אמנם קראתי אותו לפני שנים, אבל הוא זכור לי (ממרחק השנים) כספר בעל עמימות חמימה. למרות שהוא ממש מרוחק ממציאות שנות האלפיים שלנו, זכור לי שאז נורא התחברתי אליו!

וכמובן אחד הסיפורים המיתולוגים שלה "דירה להשכיר" עם מסר מאוד חזק לקבלת השונה והאחר. בתור ילד הכרתי את הסיפור הזה טוב,
ועד היום אני יודע לדקלם אותו מילה במילה, ובמהלך השנים גם זכיתי לדקלם אותו, וזה סיפור חצי פיוטי שממש כיף לדקלם.

לאה גולדברג היא ללא ספק אחת המוכשרות בתולדות הספרות שלנו!!!
ואם כבר הזכרנו את "דירה להשכיר"
23/08/2008 | 22:02
3
ואם כבר הזכרנו את "דירה להשכיר"
נציין שבגן סיפור בחולון, הוקם פסל בהשראת הסיפור הזה.
  
  האמן ריצ'רד שילה עיצב סדרת פסלים, העשויים יציקת ברונזה בהשראת גיבורי הסיפור "דירה להשכיר", יצירתה של הסופרת לאה גולדברג. הפסלים הם האנשה הומוריסטית של הדמויות בסיפור, המנסות להעביר מסר של סובלנות ואחווה בין יצורים שונים זה מזה באופיים. פסל זה ממוקם ברח' מוטה גור
השיר "פלא עץ"
24/08/2008 | 00:17
1
2
אינני זוכר מהיכן לקוח שיר הילדים השובב הזה. לדעתי, זה מהספר "הצריף הקטן" או מתוך "מה עושות האיילות".

פעם המורה בכיתה לימדה אותנו את השיר הזה.
אח"כ הלחנתי אותו ושרתי אותו יחד עם חבר, ביום - הולדת של אחד הילדים (עשינו "חזרות" כאילו היינו זמרים מקצועיים וחילקנו בינינו את הסולואים).

"על ראשו של דוֹד יצחק
ארנבות ערכו משחק
ב'תופסת' שיחקו
אצו רצו, צחקו.

ועל שיח שושנים
קן בנו לוויתנים
בספינה הפליג השור
ועגן על הר תבור".


וכאן באו שתי שורות, אותן הפכנו לפיזמון החוזר בגירסה המושרת:

"פלא פלא פלא עץ
אלף פלא עד אין קץ".  2X


עד היום אני זוכר את המנגינה שהמצאתי.
אוסיף בית נוסף
24/08/2008 | 22:33
2
באה אמא לגינה
ונגשה לתאנה,
נעלים זוג קטפה לביתה היחפה .

אבא בא אל הגינה ונגש לתאנה,
מגפים  חיש קטף
לרגלי כול הטף

פלא -פלא -פלא -עץ, אלף פלא עד אין קץ!    
חולית! המלצה מחורזת! שחקת אותה!
24/08/2008 | 08:25
11
1
בגללכן שמתי עכשיו את הדיסק של שיריה ובקולה
24/08/2008 | 15:52
10
2
אני שומעת עכשיו אותה עם שירה האלמותי  על הארץ מכורתה. תודה.  

מחובר לי מאוד דווקא ללאה גולדברג של הגדולים.  גם של הגדולים.  
יש לה ספר מרתק (לשמחתי על המדף שלי) בין סופר הילדים לקוראיו. מכירים?
אני מכירה את הספר "בין סופר הילדים לקוראי"
24/08/2008 | 16:24
9
3
הוא לא לידי כרגע ואשמח אם תוכלי לצטט קטע משמעותי לפורום הזה. תודה מראש!
מתוך "בין סופר ילדים לקוראיו" / לאה גולדברג
24/08/2008 | 20:48
8
2
[עמוד 50- ביומן שכתבה לאה גולדברג כהקדמה ליצירתה "מלכת שבא הקטנה"

... לפנות ערב נתבקשתי עלידי המדריכה לספר סיפור לילדים. הם נתאספו כולם על המדשאה שאצל הבית, ואני ישבתי על מדרגות מרפסת הכניסה וסיפרתי אשר סיפרתי.
כל מי שנזדמן לו לדבר אל קהל ילדים יודע, מן הסתם, את הרגש הזה: תחילה אין האדם בטוח ביותר שימצא אוזן קשבת. הקהל הצעיר הולך בהתחלת השיחה אחרי עינו בעיקר, הםיושבים לפניך, תרים ומביטים, בוחנים את תנועותיך, את תוי פניךך את  אופן דיבורך, ואוי ואבוי לך, אם נמצא בפרצופך משהו מגוחך, בתנועותיך משהו המעורר צחוק. יש תמיד חשש שמא יתחיל אחד הילדים לצחוק ואז עובר דבר זה מילד לילד כמחלה מידברת ולא חשוב עוד מה תאמר, אך אם הצלחת מיד בפסוקים הראשונים לרתק את תשומת לבו של קהלך הצעיר, הרי מיד באת על שכר עמלך באורח שאין טו בממנו, עיניים נוצצות, פיות פעורים בסקרנות, מנודי ראש של הסכמה, והאדם חש  ש כ ל   מ לה   ש ה ו א    מ ו צ י א   מ פ י ו   מ ת ח י ל ה   ל ח י ו ת    ח י י ם    מ מ ש ש י י ם    
ב ל ב ב ו ת  ר ב י ם,  הנענים לך [ההדגשה של המחברת].
אני ידעתי את הרגש הזה, והפעם היתה מלאכתי קשה ביותר, מאחר ששומעי לא שלטו עדיין שליטה גמורה בלשון העברית.  ומוכרחת הייתי גם לברור את המילים שאמרתי    ו ל ב נ ו ת    א ת   ה פ ס ו ק י ם    ב ה י ר י ם     ו פ ש ו ט י ם,  ואף על פי כן לעשות את הדבר כך, שהדברים לא ירגישו חלילה, במשהו מלאכותי ומעושה בדברי. לא יצאו חמש דקות וחשתי שלב שומעי הולך אחר דברי, ו   ו ה ח י ל ו ת י    א ף   א נ י     מ ת ל ה  ב ת    בספרי להם   ס י פ ר ר   מ י ל ד ו ת י  ש ל י,  וידעתי  
שה ת ל ה ב ו ת   ז ו   נ מ ס ר ת   ל ה ם. "    [ההדגשות - לאה גולדברג]
רוצים עוד הולכת לשתות משהו ואחזור עם עוד קטע. יאללה ביי.

-----------------------------
משהו על טעמו של הילד מתוך " בין סופר ילדים ..
24/08/2008 | 21:03
3
16
בין סופר ילדים לקוראיו / לאה גולדברג,

משהו על טעמו של הילד

הסופר הצרפתי הגולה סנט אכזיפרי מספר במבוא לאחד הספרים שלו מעשה כזה:
כאשר הייתי בן שש ציירתי את הנחש בוא קונסטרוקטור שבלע פיל, לאחר שנשלמה מלאכתי הראיתי את הציור לכל מכרי המבוגרים ושאלתי איש איש מהם: זה נורא, זה נורא מאוד? וכולם השיבו, מדוע זה נורא? הייתי מיואש מאוד עד שאמרלי אחד המבוגרים האלה: וכי למה זה נורא? הרי זו מגבעת"  
ואכן ציוכו של הילד דומה הי הלמגבעת, לפי שהבטן המלאה של הנחש בלטה באמצע וראשו וזנבו דומים היו לשולי המגבעת.
אז- ממשיך סנט אגזיפרי, ציירתי אותו הדבר עצמו עוד פעם אחת, עשיתי את בטנו של הנחש שקופה, שיראו בתוכה את הפיל אשר בלע, כך הם המבוגרים, אין הם מבינים דבר עד שתראו להם אותו לפרטי פרטים."
ואכן משל זה אופייני למדי ליחסו של הילד ליצירה אונותית, כאשר היא י צ י ר ת ו   ש ל ו.  בענין זה, כבמשחק, דמיונו פועל והוא רואה את הדברים ומרגיש אותם על פי הכוונה שהכניס בהם. זה לא כבר סופר לי מעשה בילד קטן, בן שלוש או ארבע שהיה"רוכב" בחצר אחד המשקים על גבי מקל. אחד מחברי המשק, שעבר אותה שעה על פניו ורצה לעשות לו נחת רוח, אמר:
-איזה סוס יפה יש לך, גיורא!
- זה לא סוס, זה לא סוס! השיב הקטן תשובה של נעלב.
-ודאי זה סוס, - המשיך המבוגר- וכי מה זה, אם לא וסס?
- אינך רואה! רגע זילד- זה גמל!

"הכישוף" הזה שהוא מסגולתהילדים לגבי הדברים הפשוטים ביותר, הנהפכים בן רגע לדברים הרצויים להם בציוריהם ובמשחקיהם, הרי הוא בבחינת מעשה ידוע לכל. אך לעיתים קרובות מדי נוהגים אנו להניח כי כך מתייחס הילד גם ל"חומר" המוגש לו על ידי האחרים. והנה במידה שבאתי במגע עם ילדים, ראיתי כי יחס זה אינו דומה ליחסו לציור, למשל, לא הקו הקל והנרמז הוא אידיאל היופי של הילד. גם לא ההרמוניה העדיה ביותר שבהרכב הצבעים.על פי הרוב, פרט למקרים יוצאים מגדר הרגיל, אוהבים ילדים עד גיל עשר את הנטורליזם בתוספת מתיקות מסויימת, את מה שאנו מכנים בשים "קיץ"..
אם תגישו לילד לבחירה את המדונה של רפאל וציור פרסומת לסבון (ראש אישה צבעוני ו"יפה עד בלי די" [פרסומות בימי לאה גולדברג על פרסומות לסבון זה לא מה שהיום יש לנו ברוך השם בטלויזיה ...-ש.פ]   ותשאלוהו מה יפה יותר, הרי בתשעה מקרים מעשרה יבחר בתפרוסמת של סגון. ראיתי כיצד התיחסו ילדים קטנים לספר אחד, שיצא בשתי הוצאות: באחד מהן היו אילוסטרציות נהדרות של גריגוריוב העשויות בתנופה ובטעם אך לא על דרך הריאליזם, בשני אילוסטרציות של איזה אלמוני, גסות, ססגוניות ונטורליסטיות. כל הילדים שנשאלו באיזה משני הספרים הם רוצים, הצביעו על השני. ורק כעבור זמן מה, לאחר שהורגלו לדרך ציורו של גריגוריו, לאחר שהיחס לאיו טופח על ייד המבוגרים שהיו בקרבתם,  השיגו את היופי והחן שבציוריו.

לא סיפרתי את כל הדברים האלה, אלא כדי לעבור לאותה התופעה המשונה, שהיא כמעט בגדר "חוק ולא יעבור" ביחסם של המבוגרים בארצנו לטעם הילדים. מקובל אצלנו משום מה להניח, כי טעמו האמנותי והספרותי של הילד טוב מלכתחילה, מטבע ברייתו. נשאלת השאלה, אם טעמם של כל הילדים טוב כל כך, מנין זה נמצא בסופו של דבר מספר גדול כל כך של אנשים מבוגרים המצטיינים בחוסר טעם?

לא אחת נזדמן לי לשמוע מפי סופרי ילדים, וביחוד מפי גננות הכותבות לילדים, כשהם ממליצים על יצירותיהם:
-קראתי דבר זה באזניהילדים והם נהנו מאוד!

אם תבוא אחרי זה ותאמר כי אף אל פי כן השיר או הסיפור לקוי, לא יאמינו לך בשום ענין ואפון: הדבר עבר כבר את הביקורת הראשונה של אלה שהוא מיועד להם ונתקבל ומה אתם המבוגרים מבינים בו, "הילדים אוהבים את זה" זוהי התשובה המקובלת.

אין ברצוני להתעכב כאן על העובדה כי רב עד מאוד ההבדל בין קריאה לשמיעה. כי לעיתים מכריע בענין ביקורת זו של הילדים היחס אל האדם הקורא, החיבה אל המורה או הגננת האהובה על הילד, אך אפילו בקריאה יש צד אחד מכריע: טעמו של הילד, אם לא כיוונוהו בכיוון מסוים, נוטה עד מאוד ללכת אחרי הקל, השטחי הסנטימנטלי.

מהי הספרות שאהבנו אנחנו בילדותנו? איזוהי הילדה שחונכה ברוסיה ולא היתה שופכת דמעות של התמוגגות על ספריה הקלוקללים של לידיה צ'ארסקיה? איזוהי הנערה הגרמנית שלא בלעה בזה אחר זה את מחזור הסיפורים על גסטהקכן?" שמעי כי כאן בארץ, מהלך מיד ליד איזה "יוסי" מסכן, שהילדים וביחוד הילדות, בכל חלקי הארץ ובכל חוקי הישוב בולעים אותו כבכורה ושופכים נחלי דמועת על מר גורלו. ואותי "יוסי" רחוק מלהיות ספר אידיאלי למקרא ילדים, לטעמנו. ולצערנו איננו הספר היחיד מסוג זה. ומה הוא הדבר אשר ימנע מן הילד כי טעמו ילך ויתפתח בכיוון זה דווקא?

המעלה הגדולה שבטעם הילדים היא זו, שהוא גמיש, שהילד הוא בעל דמיון מטבע ברייתו, ושיש אפשרות לחנך ולכוון את טעמו בכיוון הרצוי. ולשם כך דרוש לא אמון עיוור בטוב טעמו, אלא ידיעה ויכולת לעצל את גמישות טעמו, חינוך הנוער בנייני ספרות ואמנות, ממש כחינוך הנוער בעניני מוסר והשקפת עולם, הוא בידי מחנכיו ומדריכיו. וכדי שיגדל דור בעל יחס ממשי אל ערכי הרוח של האדם יש צורך  ל ה ד ר י כ ו   בגל רך  ושי צורך במורים ומדרייכם היודעים לכון את טעם הילד, בזהיורת, בלי לאנסו אך גם בלי להסתגל אליו הסתגלות גמורה, מורים ומדריכים שהתנאי הראשון לגיהם בענין זה הוא:  שיהיו הם עצמם  בעלי טעם"

---------------
תודה.
ש.פ
נהניתי בזכותכם...
על שירי עם ואגדות עם - מתוך אותו הספר.
24/08/2008 | 21:19
2
6
עמ' 159 שיחה עם אמנון.

אני אוהבת מאוד את ריחם של דפי הספר, שאך זה יצאו מתחת למכבש הדפוס. הנזדמן גם לכם להריחו? אולי נזדמן לכם פעם לקנות ברחוב עיתון בשביל הורים, השעה עודה מוקדמת, והעיתום אך זה הופיע, צבע ה אותיות לא נתייבש עדיין, ומן הנייר נודף ריח הדומה במקצת לריח הנפט, הלוא זה ריחם של ספרים, של דפי ספרים שהמכונה המדפיסה, מכונת הדפוס, פלטה אותם זה עכשיו מלועה. תאמרו: הלוא ריח נפט, או משהו מעין זה - אינו נחשב בין הריחות הטובים בעולם. ובכן מה כל הנעימות והשמחה? ודאי תצדקו, אם תאמרו כך, אבל אני אהבתי את הריח הזה, לא מפני נעימותו הממשית, אלא מפני שמזכיר הוא לי דברים רבים ומעורר בליבי זכרונות שונים. ובעיקר - מפני שהוא ריח של    ס פ ר    ח ד ש   ואני אוהבת ספרים חדשים. בשבילי הוא כריח הלחם הטרי, הנוסף בלילה מפתחה של מאפיה, לחם שאיש לא טועמועדיין ומחר יאכלוהו כל אנשי העיר, הכפר, הקיבוץ.

ומפני אהבי אתה ריחה זה, שמחתי כשנכנסתי לבית הדפוס, ופועלי הדפוס נתנו לי גליונות רעננים של ספר אגדות, אשר יופיע בקרוב, אבל ידידי אמנון, ילד בין תשע, שנכנס עמי לבית הדפוס לא שמח כלל הוא לא נתכוון לבוא הנה ולמצאו את הספר מוכן ומזומן, שנינו חשבנו שמלאכת ההדפסה לא נגמרה עדיין והוא קיווה שיראה את המכוונת בעבודתן, כיצד הן מגלגלות אתגליונות הנייר הלבנים ומוציאות אותם כשהם מכוסים אותיות ומלים, סיפורים שלמים ותמוונת. סיפרתי לו בדרך דברים רבים על המכונות החכמות הללו, והוא הלך נפעם ונרגש בתקוותו לראותן במו עיניו והנה הגענו, והספר כבר נדפס,והמכונות שובתות ממלאכתן.  אך התמונות שבגליון שבידי, מעשה ידיה של הציירת תרצה, מצאו חן בעיני אמנון, הוא הסתכל בהן שעה ארוכה ואחר כך שאל:
וגם הסיפורים יפים?
- כן, אמרתי, חושבת אני, שגם הסיפורים יפים.
אז העיף בי אמנון מבט אלכסוני וצחק.
-למה אתה צוחק? שאלתיו,
-מפני שאת אומרת כי הסיפורים יפים, ואת בעצמך כתב את היספורים. ואבא ואמא אמרו לי, כי לא יפה כשאדם מהלל דברים שעשה, אבא אמר, שיש פסוק כזה :,יההלך זה ולא פיך!"

נשתוממתי מעט על הלקח שקיבלתי מאמנון, אך לא היתה לי ברירה, אלא להסביר לו את כל הענין כולו, כדי להציל את כבודי בעיניו.

-לא אני כתבתי את הסיפורים האלה, אמרתי לו, אני רק ליקטתי אותם מספרים שונים בשפות שונות וסיפרתי אותם בעברית לילדים בארץ ישראל. ואני חושבת כי הם טובים מפני שהשתדלתי לבחור את הסיפורים היפים ביותר מאלה שמצאתי.

- לא את חיברת אותם
- לא לא אינ, הנה הבט, מה כתוב בשער הספר והגשתי לו את הגליון המודפס הראשון, ובו כתוב לאמור.

הביתן הקטן, צרור אגדות עם מעובד על ידי ל.ג הציורים מאת תרצה הוצאת אנקורים.

-רואה אתה- המשכתי - אלה הן אגדות אם.
-וןמה זה אגודת עם? שאל אמנון.

-אגדות עם... איך להסביר לך? הנה, למשל, קראתי זה לא מכבר בספר אחד מעשה באיש שנסע לסיביריה, ובדרך מקרה בא לכפר קטן ובכפר זה היתה אשה זקנה מאוד, אולי בת תשעים. האשה הזאת לא למדה מעודה קרוא וכתוב, בחייה לא קראה ספר. אבל היה לה זכרון מצויין וראשה מלא אגדות, סיפורים ושירים שסיפרו לה האנשים הזקנים, או ששרו לה, בעודה ילדה קטנה. בחגים, או בערב סתם, אחרי יום עבודה היתה האשה הזקנה אוספת סביבה את כל אנשי הכפר ויושבת ומספרת להם סיפורים ארוכים ושרה באזניהם שירים ישנים נושאים וכולם ישבו סביבה והקשיבו רב קשב.

-וזאת היא אגדת עם?
-מה שסיפרתי לך על האשה הזקנה?
-כן,
-לא, זהו מעשה שהיה, אבל הסיפורים שסיפרה האשה לאנשי הכפר היו אגדות עם, והשירים ששרה באזניהם היו שירי עם, הלא יודע אתה, כי עמים שונים יש בעולם ולעמים השונים יש שפות שונות, ובשפות השוונת כותבים סופרי ומשוררים של העמים האלה...   ... [דילוג גדול כדי שלא תתעייפו מדי לסוף הקטע - ש.פ]  ... כי כל מה שיספרו האנשי, ואפילו הם דברים דמיוניים ומדומים ביותר, בכל זאת מספרים הם קצת על עצמם. והנה כך, באגדות עם, שהן בדיות ומעשים שלא היו ולא נבראו, מכירים אנו בכל זאת את העולם ומלואו, אנשים ועמים וארצות.

-אבל אם שום אדם לא כתב את האגדות האלה, איפה אספת אותו ואיך תרגמת אותן לעברית? שאלני אמנון בחוכמה שאל.

-  לא טרחתי הרבה- עניתי לו- אתהטחרחה הזאת עשו אנשים אחרים לפני והם עזרו לי, בימינו ולא דווקא בימים האחרונים האלה, אלה כב רמזמן מזמן, מיום שישנם ספרים ראו אנשים רבים שאגדות רבות ויפות מהלכות בעם, ושהאנשים הזקנם עדיין זוכרים אותן, אך הצעירים הקוראים ספרים כבר יכוים לשכחן, וחשבו: חבל מאוד אם ילכו דברים כאלה לאיבוד, והתחילו לרשום את האגדות, את הסיפורים את השירים מפי הזקנים בעלי הזכרון הטוב.  

-וגם ליהודים היו שירי עדם ואגדות עם שאל אמנון,
-היו הרבה מאוד, וחלק רב מהם לא בעברית כי אם ביידיש. כי סיפרו ושרו אותם בעיירות היהודיות שבגולה אשר שם דיברו היהודים יידיד ואולי יודע אתה כי משורר  עברי גדול אחד עשה משירי עם יהודיים כאלה שירים עבריים יפים שגם אתם הילדים בארץ ישרלא שרים אותם עד היום,
-אני יוד, אני יודע, קרא אמנו וקפץ זה ביאליק ומיד התחיל לשיר:

בני נהר פרת ונהר חידקל
על ההר מיתמר דקל.

ושנינו שמחנו מאוד.    "

------------
ריח הדפוס, אגדות עם, סיפורים
25/08/2008 | 00:16
1
2
אין ספק שלאה גולדברג היתה אשה מיוחדת. מורגשת בקטע הזה אהבתה הגדולה לילדים.

עם ריח הדפוס הבאת אותי מעל 50 שנה אחורה כשסבי היה מביא אותנו לבית הדפוס שהוציא את העיתון היידי
בבואנוס איירס, העיתון "די פרעסע" שהוא היה אחד ממייסדיו. אנחנו כילדים, אהבנו להסתכל על אותיות העופרת,
ועל גליונות הנייר הגדולים בהם הודפסו חדשות היום.

שרי, הכרתי את הספר שאת מזכירה מקודם. עכשיו אני מבינה שהכרותי היתה חלקית ביותר. היום אחפש אותו
בספרייה ואצלול בין דפיו.
הכוונה לקטע הראשון שהבאת
25/08/2008 | 00:23
1
אני מבינה שהקלדת את כל הקטעים. כל הכבוד!
שרי, קטע מעולה!
25/08/2008 | 00:08
3
2
הזדהיתי מאד. כל מי שמקריא או מספר לילדים יכול לחוש תחושות דומות.
על המאמץ בחשיפה לעולמה
25/08/2008 | 07:54
2
2
הפדגוגי של לאה גולדברג
דרך הקטעים המרתקים שולחת הערכה .קראתי בעיון .
אני מחפשת "בארכיון"  שלי   דף מסוים גם הוא עוסק במשוררת   .
כאשר אמצע אוסיף .
הקטעים של שרי הובילו אותי
25/08/2008 | 08:06
1
1
לחפש חומר נוסף באתר הבית  המושקע של "דף דף",
להתבונן באלבומה של לאה גולדברג
ולקרוא מ"אחורי הקלעים "בספריה
ממליצה גם לכם .
וכמובן נמשיך להזכר ולעלות שירים וסיפורים נוספים  
ולא נשכח את הקול האישי שלנו החשוב כול כך והמלווה .
כתובות אינטרנט מצורפות:
אהבתי שאהבתן - וקבלו בונוס: מכתב ממנה
25/08/2008 | 09:05
4
מכתב לקוראי "ידידי מרחוב ארנון"  מתוך אותו הספר, עמו' 164

לעתים קרובות מקבלת אני מכתבים מילדים הקוראים את סיפורי, ואחת השאלות החוזרת כמעט תמיד במכתבים אלה היא: "האם זה היה באמת?" והנה לא תמיד יכולה אני לענות על השאלה הזאת בחיוב, שכן כשסופר כותב, כותב הוא על דסרים שהיו ושלא היו, כי לכתוב ספרים פירושו של דבר לדעת להמצאי סיפורים על אנשים שלא היו ועל מעשים שלא היו, אבל להמציא אותם כך שהקורא יאמין שהיו באמת. ולמה מאמין הקורא שהיו הדברים האלה במציאות ושהילדים והאנשים שעליהם מסופר באמת היו, ושהסופר הכירם? על כך יש תשובה פשוטה: כאשר סופר ממציא את גיבורי סיפוריו ואת מעשיהם ומעלליהם, הוא חושב עליכם כל כך הרבה עד שהוא יודע עליהם פרטי פרטים אפילו פרטים שאיננו מספר בספר; כי בשעה שכותבים ספר מספרים רק את המעניין על בני אדם ועל מעשיהים, ועל הבלתי מעניין שותקים. ממש כמו בחיים - כשמספרים למישהו אחר מעשה שהיה בידידים ומכרים, לא מספרים עליהם את הכל מהתחלה ועד הסוף אלא רק את מה שמעניין. והנה לסופר היודע על גיבוריו  גם פרטים שאינם מסופרים בספר כבר נדמה לו לעצמו שיש לו עסק עם אנשים חיים.    בשביל הסופר אנשים שהוא מספר אליהם, ואפילו אם הוא המציא אותם, הם תמיד כאילו היו באמת.  
אם אני מאמינה שכל מי שמסופר עליו, למשל, בסיפור כמו "נסים ונפלאות" היה באמת, הרי שגם הקוראים שלי מאמינים בזה, ופעם אפילו קילבתי כרטיס בשביל ניסים להצגת "נסים ונפלאות" והילדים שהמחיזו את הסיפור כתבו לי, שאין הם יודעים את כתובתו של נסים ומבקשים שאמסור לו את הכרטיס ושיבוא להצגה לראות את עצמו מוצג על ידי ילדים אחרים. מה לעשות! את הכרטיס לא יכולתי למסור, אף על פי שאני אוהבת מאוד את ניסים עד היום הזה, אבל אם לדבר באמת על מה שהיה באמת - נסים לא היה באמת.

אבל הנה עכשיו מופיע מחדש ספרי הישן "ידידי מרחוב ארנון" והסיפורים שבספר הזה נכתבו בצורה קצת אחרת מאשר סיפורי האחרים: בספר זה יש הרבה מאוד דברים שבאמת היו באמת. ראשית כל גרתי אז בתל אביב ברחוב ארנון ומספר הבית שלי היה באמת מספר 15 ובאמת בפינת הרחוב היה בית כחול. חושבת אני שעומד בית זה על תילו עד היום. אבל אם הוא כחול או צבעו אותו בינתיים באיזה צבע אחר איננייודעת, כי כבר מזמן מזמן לא נזדמן לי לעבור ברחוקב ארנון. ועוד: גם ידידי הקטנים מרחוב ארנון כולם היו במציאות כאלה כמו שתיארתי אותם והיינו ידדים. רותי ויונה למשל היו באמת תאומים וקטנים.  עכשיו הם עדיין תאומים אבל כבר גדולים. וכל הילדים האחרים היו אז באים אלי והיינו משוחחרים בעיקר על העניינים שלהם, כי עלי להודות שענייניהם עניינו אותי הרבה יותר מאשר עייני שלי- אותם, אשר למעשים, אני מתכוונת לסיפורי המעשים על סוכריות שזרעו רותי ויונה בגינה, ועל החמור, ועל החתול הצמחוני קשה לי לומר עכשיו אם באמת היו כך כמו שסיפרתי או אולי המצאתי חלק מהן הסיפורים. דבר אחד אני זכרת (והרי כל זה היה מזמן מזמן) שהחתול הצמחוני היה יצור שהכרתי אותו באמת מקרוב: יום יום היתי רואה אותו מבעד לחלוני כשהוא אוכל עשב בגינה של השכנים.  [  גם החתול שלי אוכל עשב,  זה צורך שלהם  ויודע את זה כל מגדל חתולים - ש.פ]  אך לגבי דברים אחרים, כאמור, קשה קצת לקבוע מה קרה אז באמת: לי למשל, נדמה שרותי ויונה לא זרעוסוכריות בגינה, אבל רותי ויונה, בעצמם, אחרי שקראו את הספר, אמרו לי שכך היה באמת. והנה לך ודע מה היה ומה נדמה לאנשים אחרי שהם קראו זאת על עצמם באותיות דפוס. ..............   והיה כל זה לפני הרבה הרבה שנים ואולי משום שעברו שנים רובת יש גם דברים בספר שכדאי להסבירם. הלא כל זה קרה לפני קום המדינה והחיים בארץ היו שונים, ואנחנו כמו שאומרים, איננו יודעים אפילו את צורת המטבע שהיתה אז, הנה דווקא על צורת המטבע אני רוצה לומר משהו: תקראו שמישהו מצא מטבע ואמר :מצאתי גרוש לבן בלי חור?"  מה זאת? האגורה נקראה אז גרוש (כך אומרים לפעמים גם עכשיו) אבל בכל גרוש היה אז חור וגרוש בלי חור היה הרבה יותר מאגורה:  היו אלה חמש אגורות שקראו להן שילינג, השילינג היה עשוי כסף והיה מריק יותר מן האגורה והיה בשביל ילד בן חמש שלא ידע את העך המטב "גרוש לבן בלי חור" עכישו בכלל אין מטבעות עם חור, חבל,לא? אני חושבת שמטבעות עם חורים יותר מעניינים לילדים. אבל ביטלו אותם וכמו דברים רבים אחרים הן נשארו רק בסיפור. וכך זה בחיים - הדברים שהיו באמת משתנים והסיפורים אינם משתנים.

אולי  האמת  היחידה  שאיננה משתנה היא  תמיד יספור או שיר.  
אומר לכם עוד דבר אחד:  גם אני השתניתי מאוד מאז,  אבל סיפורי מהימים ההם ישארו, באורח פלא,  ממש כאלה כמו שהיו.
----------------------

אבל מקום מיוחד תופס בספר זה ה
כובע קסמים
24/08/2008 | 19:04
2
2
כָּל הַיָמִים, כָּל הַיָמיִם
חוֹלֶמֶת אנִי עַל כּובַע קסָמִים.
כּובַע קָטָן, מקושָט נוֹצָה,
העושֶׂה כָל מַה שֶאנִי רוצָה.

אֶחבּוש אוֹתו ואומַר למָשָל:
"כּובע, עשׂה שֶאני אגדל!"
והִנה מִיָד הִננִי עוֹלָה,
וגוּפִי מִתמַתח וַאני גדולָה,
ואין כָמונִי בּכָל הָעולָם:
כי אני גבוֹהָה וגדולָה מכולָם.

והַכּל מִסתַכלים ביִראָה וכָבוד,
כִי הרי אני גדולָה עַד מאוד.
ואִמא בָּעֶרֶב כּבָר לא תאמַר:
"לכִי לישון, כבָר מאוּחָר!"
ואַבּאּ לא יִגעַר בּמִלים:
"אל תתעָרבי בּשׂיחַת הַגדוֹלִים!"
וכשֶאדַבֵר יַקשיבוּ כּולָם,
כּי אני הַגדוֹלָה בכָל הָעולָם.

  
מעשה בצייר
24/08/2008 | 22:22
1
3
ספרה וציירה לאה גולדברג.
הקטע שהבאתי, אשלינג

"יש בעולם הרבה דברים יפים " לקוח מתוך הספר "מעשה בצייר ".

דף שני עמוד 6
ובירושלים גר
צייר.
כול היום עומד בחצר
ומצייר.
מה רבים הדברים היפים בעולם!
היה רוצה לצייר את כולם .
במיוחד אהבתי את
24/08/2008 | 22:30
2
השיר "שחפים "

סלעים וים.
כחום היום.
הים כחול,לאט ישוב הרוח
מרחב ורום .

שלוה כזאת על סלע ועל מים
בחודש אב!  
הנה אחד המריא , פרש כנפים,
ועף.

החלום הוא צייר גדול  . מבחר משיריה של לאה גולדבג

שירים רבים עוסקים בחלום
כמו השיר "מדוע הילד צחק בחלום " "מה עושות האילות " "האדון חלום "ועוד
המפוזר מכפר אז"ר
25/08/2008 | 09:44
1
4
"קם בבוקר המפוזר
ויושב על המיטה
ושואל ישנתי כבר
או שכבתי זה עתה?
זה שבחלון זורח
שמו הוא שמש או ירח?
עת לקום או עת לישון?
לא כתוב על השעון!
והרי ברור כשמש
ועכשיו אני נזכר
השעה היתה כבר אמש
תשע, אז היום מחר!
אוי לי אם עכשיו מחר-
כבר אחרתי כל דבר!

הנה כך הוא המפוזר המפוזר מכפר אז"ר."

(ואני מה אגיד? לפעמים אני מרגישה כמוהו...)
זה הספר האהוב על בתי!!!
26/08/2008 | 09:57
וגם עלי, כפי שאת רואה בחתימתי ...
"איה פלוטו"
25/08/2008 | 10:29
6
1
"מדוע בחרה לאה גולדברג לציין בחזית הספר את שמה כך - "חרוזים: לאה גולדברג"? ומהי ההקדשה המסתורית המופיעה בעמוד השער, מעל שמו של הספר - "לאסנת".
רק לידיעתכם: א.  בכל ספריה של לאה גולדברג מופיע שמה בלי תוספת, וזאת הפעם היחידה שמצורף לשמה הסבר כלשהו. ב. אין זה מקובל למקמם הקדשה מעל שם הספר בעמוד השער, זהו בדרך כלל המקום לציון שמו של המחבר."

מתוך המסמך המצורף המכיל מכתבים ומסמכים מקוריים
ומכתב בכתב ידה של לאה גולדברג מתוך הקובץ
25/08/2008 | 10:49
5
1
מכתב בכתב ידה של לאה גולדברג
נסים ונפלאות
25/08/2008 | 20:04
4
1
על פי ק. צוקובסקי
25/08/2008 | 22:55
3
2
כתבה לאה גולדברג, את הספר "כך ולא כך ".

ציורים  ממש מיוחדים   של יערה עשת ,ספרית הפועלים
הערה :יערה עשת איירה בחלק מספריה של יונה טפר .

קטע קצר
"אמר אבא :
"טוב ,אם את רוצה- יהיה אפרוח וביצה ."
וצייר . הנה כך:
אמרה ענתי :
הוי ,אין לי כבר כוח! איפה התרנגולת ,איפה האפרוח !
איזה  בלבול  ואיזו בילבולת . האם לאפרוח , כרבולת ?
האם האפרוח מטיל תרנגולת?
עמוד 20-21 "כך ולא כך "

הילדים ממש נהנים מהספר הזה .

בהזדמנות נשוחח על צ'וקובסקי והשפעתו על ספרות הילדים .  
הסבתא של אפרים
25/08/2008 | 23:33
2
4
ובשלולית המיים שחקו השנים
אחד לבן שני שחור
נוריקו סאן הילדה מיפן
26/08/2008 | 09:26
1
2
לאה גולדברג תרגמה כתבה אסטריד לינדגרן
על חברות בין ילדה יפנית וילדה שבדית
לגבי התרגום
26/08/2008 | 14:27
2
לאה גולדברג תרגמה את הספר :"סיאם הילדה מאפריקה " שכתבה אסטריד לינדגרן .
השחקנית  מיקי קם בראיון "מדף הספרים" , ציינה שהספר היה אהוב עליה .הילדה סיאה גרה למרגלות הר הקלימנג'רו צועדת לבדה קילומטרים רבים כדי לפגוש את המלך מראלה . ספר מצולם בעיבודה של לאה גולדברג .
הודעות אחרונות
10:46 | 26.08.15 חרצית10
20:37 | 24.08.15 חולית 10
15:49 | 24.08.15 חרצית10
20:12 | 23.08.15 חולית 10
14:31 | 22.08.15 חולית 10
09:39 | 22.08.15 חולית 10
00:18 | 20.08.15 אמא של שירה היחידה
09:53 | 19.08.15 חרצית10
Flix וידאו
חם בפורומים של תפוז
לא מצליחה לתמוך בו
לא מצליחה לתמוך בו
מפחיד אותי שיהיה קשה למצוא עבודה, שנחיה בתת תנאים....
לא מצליחה לתמוך בו
לא מצליחה לתמוך בו
מפחיד אותי שיהיה קשה למצוא עבודה, שנחיה בתת תנאים....
מעצבים את מטבח חלומותיכם?
מעצבים את מטבח חלומותיכם?
עכשיו בפורום מטבחים, על מה פשוט אסור לכם לוותר?
מעצבים את מטבח חלומותיכם?
מעצבים את מטבח חלומותיכם?
עכשיו בפורום מטבחים, על מה פשוט אסור לכם לוותר?
אוהבים את תפוז?
אוהבים את תפוז?
עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלנו? בואו לקבל את
אוהבים את תפוז?
אוהבים את תפוז?
עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלנו? בואו לקבל את
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ