לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
אני מזמינה אתכם לחוות ולהתרגש בפורום ספרות לילדים ונוער . הפורום מעניק במה לכול אוהבי הספר .מרחב לחשיפת ספרים שניחוחם משכר .מקום לשאלת שאלות ,להפעלת רעיונות ויוזמות . ``לקרוא ספרים ולהנות `` ``אדם הקונה ספר, אינו קונה אך ורק נייר ודיו ודבק במשקל ידוע -חיים חדשים הוא קונה לו" {כ. מורלי }

מחכה לכם.

אני מבינה עכשיו שיש הבדל בין פרוזה מחורזת

מאת: perhay
24/06/08 20:20
לפרוזה פואטית. בספר שלך זה באמת פרוזה מחורזת.
בפרוזה הפואטית אין בכלל חריזה. מה שמאפיין אותה זה הליריות.
תודה על ההסבר!
 
תגיות:
הצב מצב בעמק רפאים
24/06/08 18:15
46צפיות
שלום, אני שמחה להצטרף לעמית לשיחה בפורום הנחמד הזה. ראיתי שעלתה כבר שאלה של מישהו שלא יכול להצטרף כרגע, בנוגע לגיל שאליו מיועד הספר, והאם גם ילדים קטנים יכולים להתחבר אליו. מהניסיון שלי עד עכשיו, ולשמחתי הגדולה, ילדים בגילאים שונים מצאו עניין בספר. בני 5 ו-6 שמחים שקוראים להם אותו, בהדרגה - בכל פעם פרק. ילדים גדולים יותר אוהבים לקרוא אותו לבד. אני מניחה שבכל גיל מתחברים לרובד אחר בספר - בגיל מסוים ההרפתקאות במרכז, בגיל אחר - החברות שבין הגיבורים תופסת את מוקד תשומת הלב, ולפעמים החריזה - שהיא מאוד חשובה לי ואני מאוד מקפידה עליה - ולפעמים, בספר הזה, הנושא עצמו: הניסיון של הצב מצב להבין למה הוא עצוב לפעמים - מאיפה בא העצב.
דפנה היקרה,
24/06/08 18:29
אומנם טרם קראתי את ספרך [אך קראתי המלצה מקסימה פה בפורום והרבה תקצירים באינטרנט], ואני חייבת לומר שספרך נגע לליבי בצורה מיוחדת. נעזוב לרגע את כל מה שמסביב, אני כאדם, שמתמודד לא מעט עם הדבר הזה שמקרא "מועקה" ו"עצב", אבל אנשים לא אוהבים לדבר על זה. הס מלהזכיר. חולה הילדה [23] "דיכאון".
ופתאום, אני פוגשת ספר, שמציג עצמו כספר ילדים שדווקא כן מדבר על זה. דווקא כן רוצה להתעסק בעצב... במועקה.
מניין הרעיון להביא לתוך עולם הילד לכאורה "שמח" כל כך את המילה האסורה הזו?

איך אפשר לספר על מועקה לילדים?
24/06/08 18:38
3צפיות
אני חושבת שההתייחסות לילדים כאל מי שלא יודעים מה זה עצב, מועקה, פחד - היא התייחסות שטחית ומשטיחה. לצד חוויות של שמחה וצחוק, ילדים חווים הרבה חוויות מפחידות, ולעתים דווקא בעוצמה רבה. מתוך כך, אני חושבת שספר שמדבר על העצב - הגיבור, הצב מצב, יוצא למסע לחפש מאיפה בא העצב - יכול לרכך את החוויה. איך? בעזרת החרוזים, בעזרת השירים של המועקות, בעזרת החברים הטובים - דרבן, גירית, ארנבת - שמקיפים את הצב מצב במסע שלו. אני גם לא חושבת שהמלה עצב או מועקה היא אסורה בספרות הילדים. אפשר לחשוב על הספר שהזכרתי קודם, 'הרוח בערבי הנחל', ואפשר להיזכר באינספור אגדות אהובות לילדים, ואפילו על איה, החמור העצוב מפו הדב, כדי לראות שספרות ילדים עוסקת פעמים רבות בנושאים קשים. מבחינתי בכל מקרה, ספר שמנסה להיות רק שמח וטוב לב, בלי להתייחס לרבדים אחרים, מפספס משהו.
לא התכוונתי שהעצב הוא אסור בספרות הילדים
24/06/08 18:47
2צפיות
אלא הוא משהו שבאופן אינסטנקסיבי הורים מנסים להרחיק מילדיהם. מעיין נסיון לגונן.
אני דווקא מאד אוהבת את מה שאת עושה, אני חושבת שזו הצורה הנכונה להכין את הילדים להתמודדות נכונה והבריאה עם הרגשות שלהם.

וגם לי כאדם מבוגר [פחות או יותר... לכי תגידי 23] זה נותן ביטחון, שזה בסדר להרגיש מועקה. שאני בסדר גם כשרע לי. גם כשאני עצובה.
אז תודה לך על זה. אני כמובן עוד צריכה לעבוד על זה הרבה ולהתמודד מול הרבה שירי מועקות אבל הצב מצב בהחלט התווה לי את הדרך...
עוד על העצב
24/06/08 19:07
4צפיות
את צודקת, הורים הרבה פעמים מנסים להרחיק את ילדיהם מנושאים שכאלו, ואולי אי אפשר להאשים אותם, זו התגוננות טבעית. אבל נדמה לי - ואני שמחה לשמוע שאת חושבת כמוני - שהדרך להתמודד עם נושאים קשים היא לא להדחיק אותם, לחסל אותם, להעלים אותם, שהרי ממילא אי אפשר להצליח בכך לגמרי. מה שאני מנסה לעשות הוא לרכך אותם, להקל את העיכול שלהם, את ההתמודדות איתם, לגרום להם להיות גם מצחיקים. וזה משהו שחשוב לי להעביר - שאפשר להצחיק את הקושי - לא רק בכתיבה, אלא גם בחיים ממש - אפשר לצחוק איתו, אפשר להקל עליו ואותו. אני חושבת שכשמנסים להעלים אותו, הוא נהיה הרבה יותר כבד...
ודבר נוסף: אני מאוד שמחה ומתרגשת מכך שהצב מצב נגע ללבך והצליח להקל עלייך, גם אם טיפה, את העצב. וחשוב לי לומר שמבחינתי לפחות, העצב הוא לא רק קושי, הוא גם יכול להיות מאוד פורה. הוא, למשל, נתן לי השראה וכוח לכתוב את הסיפור הזה
.
מסכימה איתך במאת האחוזים.
24/06/08 19:12
2צפיות
כתבת זאת כל כך יפה.
הזכרת לי שלא מזמן כשעוד הייתי מטופלת אצל מטפלת מסויימת אמרתי לה- שאני לא מתכוונת להרפות מהכאב שלי. לא לגמרי. הוא מקור היצירה שלי. אני לא יכולה לחיות בלעדיו.

[גם אני כותבת ויוצרת]

היא הייתה קצת בהלם, אבל בסוף התאפסה על עצמה והבינה עם מי יש לה עסק.
נכון כואב לי וקשה לי- אבל הרצון שלי הוא להשלים עם זה, ללמוד לקחת את זה לכיוונים טובים. לא להעלים את זה, להדחיק את זה.

אהבתי את דבריך דפנה. נגעת בנפשי לחלוטין.
עצב
24/06/08 19:14
1צפיות
אהבתי מאד את ההסבר שלך, כרגיל מנומק חכם ונוגע ללב.. מבחינת האיור היה לי קל להתחבר לתאור הקליל של המסע  ובתנועה של הדמויות שלמרות שהם מתמודדים עם עצב הם לא מגיעות למצב של שיתוק ונואשות הם מתקדמות קדימה . אני חושב שחלק מהרצון שלי להוסיף נופח יותר קליל לטקסט היה גם להצליח להעביר את העניין הזה שבין הכובד ( ערפל, שחור לבן) לקלילות על ידי בחירת הנושא המצוייר כמו למשל בפרק ב שבו דרבן חולם שהוא מרצה בכנס מועקות. שזהו למעשה קטע שולי בהתרחשות בסיפור אבל משעשע באיור לדעתי.
ומכייון שאהבת הספר
24/06/08 18:39
זורמת בינינו
רציתי לומר לכם דפנה ועמית שאהבתי מאוד גם את התולעת
ובמיוחד עמוד 70
"את תמיד כאן, קוראת ספרים תחת עץ התות? באמת אין לך שום חבר במציאות?
"זה ענין של נקודת ראות "השיבה התולעת וחזרה לרכון על ספרה בשקדנות .
ואני מתבוננת באיור . עיני התולעת עינים   סקרניות וכן יש לה מה לומר .
תרצו לשתף? .
.
תולעת
24/06/08 18:48
1צפיות
היא היתה לי מאד ברורה בדמיון איך לצייר אותה והאמת שבניגוד לחיות או דמויות אחרות היא יחסית לבשה צורה מהר. העינים הם בעצם המוטיב העקרי שלה כוון שזהו למעשה האיבר המאפיין אותה ביותר ולכן היה לי חשוב שהעינים יתקשרו ויעבירו את הסקנות , שקדנות שלה.
חולית, תודה שציינת את הקטע הזה
24/06/08 18:57
גם אני אהבתי אותו מאד.
התולעת
24/06/08 18:58
1צפיות
גם אני התרגשתי לדעת שתמונות מ'הרוח בערבי הנחל' עלו ברוחך כשקראת את מצב הקטן...
ולגבי התולעת - היא מאותן דמויות שמצב וחבריו פוגשים בהן במקרה, אני מתכוונת לומר שגם מבחינתי היא צצה פתאום, בלי שום הכנה מראש... מבחינתי היא מייצגת, בין השאר, את אהבת הספרים, ואת הצורך שעולה בי לפעמים לשקוע בתוך עולם הדמיון ועולם הספרים, ולשכוח לגמרי מהמציאות... אני גם יכולה לגלות שכמו שאר הדמויות שבספר, גם התולעת נוצקה בדמותה של דמות ממשית, שאני מכירה מהחיים הממשיים, אבל זה כמובן חשוב פחות.
ולגבי התשובה שלה, 'זה עניין של נקודת ראות' - התולעת מתכוונת לצחוק קצת על השאלה של דרבן, שהרי כשחושבים על זה, אולי בניגוד אליה, לדרבן ולמצב ולגירית יש חברים 'במציאות', אבל גם המציאות שלהם היא הרי מציאות של ספר (ואולי לא רק?)
זו אני ששאלתי על התאמת הספר לילדים קטנים
24/06/08 18:32
1צפיות
אהבתי מאד את תשובתך. ההסבר שכל גיל מוצא בספר משהו אחר.
ללא ספק ילדים גם מאד אוהבים חריזה, ומה שאני הכי אהבתי שהחריזה אצלך חורגת מפורמט של שיר, ועוברת
לפרוזה. לא יודעת אם קיים מושג כזה בעברית, אבל בספרדית אנו קוראים לסוגה הזאת "פרוזה פואטית".
ואכן ספרך עונה בדיוק להגדרה הזאת.
מאחלת לכם ולנו עוד ספרים פרי עטכם ומכחולכם. הם ממש מלאי קסם וללא ספק כבר היום עקב המלצתי, החלטנו
שבשנה הבאה נספר אותם לילדים במסגרת סיפור בהמשכים.
º
נספר אותם לילדים - הכוונה נספר אותם בספרייה
24/06/08 18:34
2צפיות
פרוזה מחורזת
24/06/08 18:46
14צפיות
תודה רבה!
כמו שאת מציינת, הצב מצב כתוב כפרוזה מחורזת. אפשר לשייך אותו למסורת שראשיתה במקאמה העברית של אלחריזי, שצמחה בימי הביניים בספרד, בהשפעת המקאמה הערבית.
דפנה ובהזדמנות זו
24/06/08 19:16
5צפיות
האם תסכמי לספר לנו על עבודתך הספרותית ?
מהו הרקע בבית לאהבת הספר?
אלו ספרי ילדים  ונוער  אהובים עליך ?

האם כתבת ספרים נוספים ? ובעתיד?
באלו קשייים נתקלת בעת הכתיבה?
מה הרגשת לאחר סיום כתיבת הספר ?
איזה חלק בספר או חלקים אהובים עליך במיוחד ?
העבודה הספרותית
24/06/08 19:37
2צפיות
התחלתי לכתוב בגיל מאוד צעיר - הייתי ילדה עם לא מעט עצב, אני חייבת להודות, ומצאתי בכתיבה נחמה גדולה. כשגדלתי הפסקתי לכתוב, תמיד רציתי לחזור לכתיבה, אבל מכל מיני סיבות לא הצלחתי... אף פעם לא ויתרתי על החלום ולשמחתי בשנים האחרונות הצלחתי להפוך את הכתיבה לשגרה של ממש.
לגבי הספרים האהובים עלי - את 'הרוח בערבי הנחל' כבר הזכרתי בעקבותייך. מלבד זאת, אני מאוד אוהבת את ה'קלאסיקות' - פו הדב, הקוסם מארץ עוץ, אגדות ילדים. אני גם אוהבת מאוד את הספרים של מוריס סנדק (כמו 'ארץ יצורי הפרא', למשל) - שהוא גם מאייר נפלא. וגם את הספרים של הסופרת השוודית, 'אמא של בילבי', אסטריד לינדגרן - יש לה המון ספרים מקסימים, חוץ מבילבי האהוב. יש לי גם אהבה רבה גם לספרי ילדים ישראליים: הספרים של לאה גולדברג - אני מאוד אוהבת את הקצב שלה, ומקווה ללמוד מהדרך שבה היא חורזת, ואני אוהבת גם את הספרים של נורית זרחי, בעיקר את הספר "אהבה, כתם, כתר, קטשופ" - זה ספר מצחיק ומאוד מומלץ. אבל היוצרת שאני מחוברת אליה ביותר - והעצב הוא נושא מרכזי אצלה - היא המשוררת מרים ילן שטקליס.
לגבי קשיים שבהם נתקלתי במהלך הכתיבה: הכתיבה אצלי היא תהליך רצוף קשיים, וההתגברות עליהם היא החלק הכייפי. הקשיים הם רבים ושונים - גם מבחינת התוכן - לא היה לי מושג, למשל, מה מצב והחברים שלו ימצאו בדרך, ידעתי רק מה הם מחפשים, ומצאתי את התשובות יחד איתם. קושי נוסף הוא החריזה - לפעמים משפטים פשוט לא מתחרזים, ולוקח לי שבועות למצוא את הקצב המתאים שלהם. מהסיבה הזאת הכתיבה אצלי היא תהליך ממושך.
הספר הבא שלי יתפרסם בספטמבר, בהוצאת הקיבוץ המאוחד. זהו סיפור לילדים קטנים, בשם "זוזי שמש", שמספר (בחרוזים כמובן) - על שתי חברות, זוזי, חתולה, ושמש, כלבה. וכאן אני יכולה לגלות, שהסיפור מבוסס על הכלבה האהובה שלי, שמש, ועל החתולה השמנמנה שלי, זוזי, אבל אני לא יכולה לגלות על מה הסיפור...
חשבתי באמת על תהליך החריזה.
24/06/08 19:52
4צפיות
זאת מלאכת מחשבת. אבל מצד שני, כשקוראים את הטקסט זה כל כך זורם. כמעט באף משפט לא היתה לי תחושה
של משהו מלאכותי. הכל נראה טבעי ביותר. מורידה את הכובע על היצירתיות.
תודה שחשפת במקצת מאחורי הקלעים ו"אני המאמין" שלך.
כנ"ל לגבי עמית.

תודה גדולה לחולית, שיזמה את האירוח הזה שאפשר לי להכיר יוצרים איכותיים וספרים עם ערך מוסף.
אני מבינה עכשיו שיש הבדל בין פרוזה מחורזת
<< ההודעה הנוכחית
24/06/08 20:20
24צפיות
לפרוזה פואטית. בספר שלך זה באמת פרוזה מחורזת.
בפרוזה הפואטית אין בכלל חריזה. מה שמאפיין אותה זה הליריות.
תודה על ההסבר!
לא הספקתי לקרוא את הספר (אין צב בתפוז..)
24/06/08 19:44
3צפיות
למרות שהוא הגיע אלי, אבל מעניין ומפרה לקרוא את דבריכם- תודה!
Flix
פורום תאילנד

פורום תאילנד

ביקרתם? ראיתם? מתעניינים? בואו לדבר על זה בפורום תאילנד >>

סולו עיצוב גרפי לימודים אונליין

עיצוב גרפי בלי לצאת מהבית

אחד על אחד אונליין בקצב שלך התקשר עכשיו 073-7576037


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
לעמוד הפורום