לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
פורום להיות הורים בחו"ל
להיות הורים לילדים זו משימה קשה ורצופת חרדות ואתגרים, לא כל שכן כאשר אנחנו מנתקים אותם ואת עצמנו מכל מה שהכרנו ועוברים למדינה אחרת. משימת ההורות הופכת מסובכת בהרבה כאשר נוספים לה קשיי קליטה, שפה חדשה, תרבות זרה וביורוקרטיה שונה מכל מה שאנחנו מכירים, ואנחנו נאלצים לחוות עם הילדים שלנו את כל הקשיים ובו בזמן מנסים להיות חזקים ולהתמודד עם הקשיים שלנו עצמנו. הפורום נועד לכל אותם הורים המנסים למצוא את הכוחות הפיזיים והנפשיים להתמודד עם כל הקשיים בבת אחת, ולהמשיך לתפקד כהורים במקומות מושבנו הזמניים או הקבועים כישראלים מסביב לעולם, במקרים רבים ללא קרבה ותמיכה של משפחה וחברים. הפורום גם נועד לכל אותם הורים לעתיד, שעוברים את חווית ההריון והלידה בארץ זרה. אז אם אתם ישראלים החיים בחו"ל ואם יש לכם (או עומדים להיות לכם) ילדים, זה בהחלט המקום בשבילכם. ננסה ליצור כאן קהילה חמה ותומכת שבה נוכל לדון בנושאי ההריון והלידה, גידול הילדים בחו"ל, קשיי הקליטה והשפה, הריחוק מהמשפחה, חינוך, תרבות, פנאי עם ילדים וכל העולה על רוחנו.
אשמח לראותכם משתתפים ופעילים בפורום. חשוב שנשמור על המטרות המקוריות של הפורום. אין כאן מקום לביקורת או ניגוח בנושא השהייה בחו``ל, אנו לא מעלים את הבעד ואת הנגד ולא יתקבלו כאן הטפות מוסר. הודעות מעין אלה, ובמיוחד אם יכתבו בשפה בוטה - ימחקו בשלב הראשון ויחסמו בשלב השני. הודעות פוגעות, מעליבות, התקפות אישיות על גולשים או חשיפת פרטים אישים על גולשים אינן מקובלות בפורום והן יימחקו. וכמובן, אסור לפרסם בפורום. אם ברצונכם לפרסם אנא בקשו רשות קודם, או הציצו בלוחות הפורום לראות אם יש שם מקום מתאים לפרסום שלכם. והערה אחרונה - הפורום נוצר על מנת לעסוק בנושא הספציפי ובבעיות הפרטניות של קהילת ההורים בחו"ל, והוא חלק מאשכול הפורומים של ישראלים בחו"ל המתפתח בתפוז. אתם מוזמנים לבקר גם בפורומים אחרים של ישראלים בחו"ל בו תמצאו קהילה מגוונת מכל העולם ודיונים מרתקים מישראל, אירופה, אסיה והמזרח הרחוק. מקווה שלכולנו יהיה כאן נחמד!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום להיות הורים בחו"ל

להיות הורים לילדים זו משימה קשה ורצופת חרדות ואתגרים, לא כל שכן כאשר אנחנו מנתקים אותם ואת עצמנו מכל מה שהכרנו ועוברים למדינה אחרת. משימת ההורות הופכת מסובכת בהרבה כאשר נוספים לה קשיי קליטה, שפה חדשה, תרבות זרה וביורוקרטיה שונה מכל מה שאנחנו מכירים, ואנחנו נאלצים לחוות עם הילדים שלנו את כל הקשיים ובו בזמן מנסים להיות חזקים ולהתמודד עם הקשיים שלנו עצמנו. הפורום נועד לכל אותם הורים המנסים למצוא את הכוחות הפיזיים והנפשיים להתמודד עם כל הקשיים בבת אחת, ולהמשיך לתפקד כהורים במקומות מושבנו הזמניים או הקבועים כישראלים מסביב לעולם, במקרים רבים ללא קרבה ותמיכה של משפחה וחברים. הפורום גם נועד לכל אותם הורים לעתיד, שעוברים את חווית ההריון והלידה בארץ זרה. אז אם אתם ישראלים החיים בחו"ל ואם יש לכם (או עומדים להיות לכם) ילדים, זה בהחלט המקום בשבילכם. ננסה ליצור כאן קהילה חמה ותומכת שבה נוכל לדון בנושאי ההריון והלידה, גידול הילדים בחו"ל, קשיי הקליטה והשפה, הריחוק מהמשפחה, חינוך, תרבות, פנאי עם ילדים וכל העולה על רוחנו.
אשמח לראותכם משתתפים ופעילים בפורום. חשוב שנשמור על המטרות המקוריות של הפורום. אין כאן מקום לביקורת או ניגוח בנושא השהייה בחו``ל, אנו לא מעלים את הבעד ואת הנגד ולא יתקבלו כאן הטפות מוסר. הודעות מעין אלה, ובמיוחד אם יכתבו בשפה בוטה - ימחקו בשלב הראשון ויחסמו בשלב השני. הודעות פוגעות, מעליבות, התקפות אישיות על גולשים או חשיפת פרטים אישים על גולשים אינן מקובלות בפורום והן יימחקו. וכמובן, אסור לפרסם בפורום. אם ברצונכם לפרסם אנא בקשו רשות קודם, או הציצו בלוחות הפורום לראות אם יש שם מקום מתאים לפרסום שלכם. והערה אחרונה - הפורום נוצר על מנת לעסוק בנושא הספציפי ובבעיות הפרטניות של קהילת ההורים בחו"ל, והוא חלק מאשכול הפורומים של ישראלים בחו"ל המתפתח בתפוז. אתם מוזמנים לבקר גם בפורומים אחרים של ישראלים בחו"ל בו תמצאו קהילה מגוונת מכל העולם ודיונים מרתקים מישראל, אירופה, אסיה והמזרח הרחוק. מקווה שלכולנו יהיה כאן נחמד!
`

תודה לפסיכולוגית וכל הכבוד למנהלת שלנו !

מאת: TamarToronto
26/01/12 00:06
A little less conversation, a little more
action please

All this aggravation ain't satisfactioning me

A little more bite and a little less bark
A little less fight and a little more spark

Close your mouth and open up your
heart and baby satisfy me

Satisfy me baby
אירוח פסיכולוגית בפורומנו
24/01/2012 | 11:20
52
48
גולשים וגולשות יקרים,

הפסיכולוגית שירה עומר מתארחת אצלנו ביומיים הקרובים ותענה על שאלותיכם.

מי שמרגיש לא נוח להחשף על גבי הפורום, אבל בכל זאת רוצה לשאול, מוזמן לשלוח לשירה שאלה באמצעות המייל והיא תענה על גבי הפורום (המייל של שירה במכתבה המצורף)

מקווה שיהיה לנו מענין ופורה
בוקר טוב
24/01/2012 | 10:51
18
שלום ובוקר טוב,
שמי שירה עומר, אמא לשלושה, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מתגוררת  כשנתיים בגרמניה.
ביומיים הקרובים אני שמחה להתארח בפורום שלכם, לייעץ ולסייע בקשיים אישיים, הוריים ומשפחתיים.
לקראת האירוח הגיעו אלי מספר שאלות למייל האישי שלי, במהלך היום אפרסמן, בעילום שם כמובן  ותשובות לשאלות אלו. כמו כן אענה לשאלה שהתפרסמה כאן בפורום כתגובה לאירוח בפורום. אני מזמינה אתכם לשלוח שאלות נוספות- אם כאן בפורום או למייל האישי שלי.
אני מאחלת לכולנו יומיים מעניינים, פוריים ובעיקר מקדמים.
שירה
בואו נדבר על זה, אירוח פסיכולוגית בפורום
18/01/2012 | 19:58
13
12
מזכירה לכם שבשבוע הבא תתארח כאן הפסיכולוגית שירה עומר.

במהלך הארוח נוכל לשאול את שירה שאלות הקשורות להורות בחו"ל, להגירה, להתמודדות עם שינוים ומעבר לארץ חדשה, דו-לשוניות ועוד

מי שמעונין לשמור על אנונימיות יכול לשלוח לשירה את שאלתו באמצעות האימייל והיא תענה במהלך הארוח על גבי הפורום, תוך שמירה על פרטיותו.

מכתבה של שירה לפורום, בהמשך השרשור...
אירוח פסיכולוגית חינוכית בפורום
12/01/2012 | 20:25
4
9
אני שמחה לבשר לכם שבעוד כעשרה ימים תתארח אצלנו הפסיכולוגית החינוכית שירה עומר.

הארוח יערך בתאריכים 24-25 לינואר - ויהיה פתוח לשאלות עוד קודם. שירה תשמח לקבל שאלות במייל אם יש מי שמעדיף לשמור על פרטיות ולתת תשובות על גבי הפורום מבלי לחשוף פרטים מזהים על השואל.

בהודעה נפרדת אני הצרף כאן מכתב של שירה אלינו.
ההודעה של שירה
12/01/2012 | 20:32
3
14
שירה תצטרף אלינו בהמשך השבוע, בינתיים אני מצרפת פוסט שכתבה עבורנו.


שלום לכם, שמי שירה עומר, אמא לשלושה בנים, פסיכולוגית חינוכית מומחית.עד לפני שנתיים חייתי בישראל, עבדתי בשרות פסיכולוגי חינוכי ובקליניקה פרטית. לפני שנתיים עברנו לגרמניה, לצורך עבודה אקדמית של בן זוגי.   כיום, אני מטפלת באמצעות כלי האינטרנט בבודדים ומשפחות ישראליים החיים מעבר לים.  עוד עלי תוכלו לקרא כאן.

אני שמחה להתארח בפורום בין 24-25 .1 ולענות לשאלותיכם.

לכם הורות מיוחדת , כי מעבר להורות הרגילה שטומנת בחובה התחבטויות , לבטים וקונפליקטים לגבי גידול הילדים כמו כל הורה, נוסף גם אספקט של הורות בארץ זרה: הורות משותפת עם בן זוג מתרבות אחרת, הורות לילדים הדוברים מספר שפות, הורות לילדים הגדלים בסביבה חברתית ותרבותית אחרת לגמרי ממה שהכרתם אתם כילדים.  

אשמח להיות כאן בשבילכם. אם יש לכם שאלות הנוגעות לקשיים הוריים "רגילים"- השמת גבולות, חרדות ילדים, בעיות בגמילה, גידול ילד לקוי למידה, מעברים למסגרות חינוך חדשות (כניסה לגן חדש, עליה לכתה א' , לחטיבה ) יחסים בין אחים, או בעיות אחרות רגשיות-חברתיות של הילדים. וכמובן לגבי לבטים או קשיים הקשורים לעצם היותכם חיים במדינה אחרת-  בהסתגלות ילדכם למסגרת חינוכית/תרבותית זרה,בקשר שלכם עם צוות חינוכי בגן/בבית הספר (לא תמיד משדרים "על אותו גל"). בקשיים הקשורים לדו/תלת לשוניות שיש לילדים/להורים, קונפליקטים זוגיים בקשר להורות,קשיים שלכם כמבוגרים להסתגל.  

לא הכל קל לפתוח בפורום הפתוח לעיני כל... אז אם יש לכם שאלה שהייתם מעדיפים לשאול באופן דיסקרטי- אתם מוזמנים לשלוח בימים הקודמים לאירוח, למייל האישי שלי. בזמן האירוח בפורום אתייחס לדברים ללא אזכור שם השואל כמובן.

בציפייה למפגש ביננו ובברכה חמה,
שירה עומר
shira.omer@gmail.com  

על קשיי המעבר , והצעות להתמודדות בשלב הראשון של המעבר כתבתי מאמר המיועד לכם ההורים.  כאן חלקו הראשון וכאן חלקו השני
שאלה לשירה
25/01/2012 | 05:46
2
16
קודם כל, תודה רבה על האירוח ועל התשובות המושקעות.
אני מקווה שאולי תוכלי לעשות לי קצת סדר במחשבות..
אני ובעלי מתגוררים בארה"ב כבר 15 שנים. שנינו ישראלים אך אנחנו לא מתכוונים לחזור לארץ בעתיד הנראה לעין. יחד עם זאת שימור המורשת, היהדות והזיקה לארץ מאוד חשובה לנו. נתנו לילדים שמות ישראליים למרות שהם נולדו כאן בארה"ב ואנחנו מקפידים לדבר אל הילדים בעברית (ומקפידים שיענו לנו בעברית) אנחנו קוראים ספרי ילדים בעברית וגם רואים איתם סרטים בעברית (פרפר נחמד, פסטיגלים למינהם וכדומה). אז השאלה שלי בעצם היא למה זה כל-כך חשוב לי? מבחינת תקשורת עם המשפחה בארץ זה ממש לא קריטי כי כולם מדברים אנגלית מעולה, אז למה אני משקיעה כל כך הרבה מאמצים בשימור השפה ובמידה מסויימת גם את התרבות למרות שברור לי שאין סיכויי שאשוב לארץ (בן ה9 למשל אוהב את שלום חנוך, משינה ואת כוורת ומשוגע על יובל המבולבל וסבא טוביה).
מדגישה את השאלה
25/01/2012 | 08:52
5
חומר למחשבה
25/01/2012 | 13:44
10
אני אנסה לעזור לך לעשות קצת סדר במחשבות...ברגשות... למרות שהנושא שהעלית קרוב יותר לתחום הפסיכולוגיה החברתית וחקר עמדות. עשית בחירה בחייך ללכת לגור במדינה אחרת מהמדינה בה נולדת וגדלת. עד אז, צברת מטען שפתי , נורמות ותרבות ממשפחתך , ממוסדות החינוך שהתחנכת בהם וממה שספגת בישראל כמכלול ( נופים, חוויות ילדות) , כל אלו גרמו לך ליצור עמדה חיובית כלפי אלמנטים מסוימים ממה שספגת בארץ.לאחר תהליך התלבטות ארוך/קצר (מחקי את המיותר) החלטת- אבל מניסוח השאלה שלך נשמע שההתלבטות לא תמה.
בנוסף בחיי היומיום שלך יש קולות נוכחים בחייך מישראל- משפחה, חברים, תרבות. כשנולדו ילדייך היה לך ברור שתדברי בעברית- כי זו שפת האם שלך. בשפת אם יש בדרך כלל שליטה ומיומנות הרבה יותר גבוהה ביחס לשפות זרות, וקל יותר להתבטא ולהבין אחרים.  מסביבכם בוודאי עוד ישראלים. כל אלו- נוכחותם בחייך כיום מהווים גורם מאזכר להתלבטות שהיתה ואולי עודנה ברמה כזו או אחרת בחייך.
כשבני אדם מתלבטים בין שתי החלטות הם לפעמים חווים "דיסוננס קוגניטיבי" (מושג שטבע פסטינגר) –כשאדם מאמין בעמדה מסוימת, אך פועל בניגוד לה יחוש אי נעימות, אשמה. התחושה הזו מדרבנת לשנות עמדות ולהאמין כי הבחירה שעשה היא בחירה טובה. מאחר ובחייך שזורות תזכורות יומיומיות לדרך שלא לקחת, התחושה הלא נעימה עולה, מטרידה, והפתרון המיידי הוא להכניס תרבות עברית הביתה, לדבר בעברית ולשמר מסורת שספגת בארץ.
  
כפי שאת ודאי יודעת, למצב הנוכחי אין פתרון פשוט. אין מטה קסם שפותר את ההתחבטות.
אולי לאפשר לקולות הישראליים האלה באמת להיות שם איתך מעבר לים-  להתענג על שיר טוב של שלום חנוך, לצחוק (עדיין) ממערכון של הגששים בשבת בבוקר ולהדליק נרות שבת, יסייעו לך להשלים עם זה שזה בסדר. ככה. כמו שאתם.
חומר למחשבה...
בברכה חמה,
שירה
מה זה אומר "אירוח בפורום" ?
19/01/2012 | 12:50
2
4
האם כל אחד בזמנו החופשי שולח לה שאלות והיא עונה בזמן האירוח, או שיש פה משהוא נוסף ?
סליחה על הבורות, לא פגשתי את זה עדין.
בדרך כלל כותבים בפורום את השאלות
19/01/2012 | 14:01
1
5
והאורח עונה עליהן בזמן האירוח.
במקרה הספציפי הזה, נסיון העבר לימד אותנו שיש שאלות שאנשים מעדיפים לשאול פסיכולוג באנונימיות ושלא תמיד מתאים לכולם להחשף עם השאלות שלהם על גבי פורום פתוח וציבורי.
על כן, בארוח הספציפי הזה אפשר לשלוח שאלות מראש באמצעות המייל.
וגם במהל הארוח (שימשך יומים) אפשר לשאול על גבי הפורום בשרשור המיועד.

במהלך האירוח שירה תענה הן על שאלות שיעלו בפורום והן תענה על שאלות שנשלחו אליה באופן פרטי - מבלי לחשוף את השולח כמובן
19/01/2012 | 15:02
2
יש לי כמה שאלות אולי יתווספו בהמשך
21/01/2012 | 07:25
4
7
שלום שירה,
תודה על הנכונות והזמן.

1. בתי תהיה בת שנתיים ועשרה חודשיים כאשר אנו מגיעים לאנגליה. קנינו מיטה כמו שהייתה לה בישראל, ובעלי מארגן את הבית. היא תיכנס לגן רק בגיל 3 אחרי חודשיים לשלוש שעות וכשאני אמצא עבודה אז בהתאם. איך אני יכולה לרכך לה את המעבר?
2. התשובות שלה כרגע זה שהיא לא רוצה אנגליה. כשאני אומרת לה שאימא ואבא ואחיה נוסעים אז היא מתרצה ורוצה לבוא. חשוב לי שהמעבר לא יהיה טראומי בשבילה. האם יש משהו שאני יכולה להעביר כחוויה?
3. לפני שחשבנו לעבור שוחחתי איתה באנגלית. היא מבינה הוראות. דווקא אחרי ההחלטה יצא שחזרתי לעברית. איך אני מקטינה את בלבול השפות? בנוסף, היא עדיין לא מדברת ככ ברור לפעמים, האם זה יפגע בה, שתי השפות (מדובר כבר בשפה נרכשת ולא שפת אם).
4. אימא שלי באה איתי לשבוע כדי לעזור בטיסה. בתי מאוד קשורה אליה. אני מנסה להסביר לה שסבתא באה לבקר וחוזרת הבייתה לסבא. אבל אז היא מתעקשת ומתחילה לבכות.. מה עושים?
5. בזמן האחרון, שבוע וחצי היא בוכה על כל דבר. מדובר בילדה מאוד חכמה ובוגרת לגילה. אני מניחה שזה קשור לגעגעוים לאבא, להיות רק עם אימא (שלפעמים מאבדת סבלנות) וכדומה. איך כדאי להתמודד עם זה?
6. איזה נורה אדומה צריכה להידלק לי בכל הקשור לגן? כשהיא הייתה קטנה עבדתי עם אינטואציות, עכשיו היא מדברת. אני מפחדת שהיא לא תשתלב..
7. עד כמה זה נורא להתחיל גמילת לילה איתה? היא מבקשת בארץ ואני נמנעת בגלל המעבר בעוד שבוע..


אני אחשוב על עוד שאלות..
תודה
מדגישה שכאן יש שאלה
24/01/2012 | 11:29
5
לתשומת ליבה של שירה
עוד שאלות - אני קצת רגשי
24/01/2012 | 12:27
2
8
1. הבת שלי אמרה לי היום שהיא אוהבת רק את אבא. אני יודעת שזה ילדותי אבל נעלבתי. אין להם סבלנות (גם לתינוק) ואם אני עושה משהו שהם לא אוהבים הם בוכים "אבא" . אני יודעת שזאת תקופה ובשבת נתאחד כל המשפחה בשעה טובה אבל השאלה שלי היא איך להגיב לזה. בינתיים שתקתי ועשיתי פרצוף נעלב (היא לא ראתה).
2. האם זה נכון לבקש מבעלי שיקנה לה כמה צעצועים שאני לא יכולה להביא (עגלת בובה, בובה תינוקת וכדומה) כפיצוי על מה שהיא משאירה פה? או שמא, אין צורך, היא תדע להגיד שעכשיו אנחנו במידינה אחרת.
תשובה
24/01/2012 | 13:16
1
11
שלום לך,
אכן הרבה שאלות... ניסיתי להתייחס בתשובתי לכל שאלותייך. למשפחתך עומדת להיות טלטלה בחיי היומיום- מרחק פיזי ממשפחה קרובה, חברים ומשגרה בטוחה שהייתם רגילים לה ושנסכה תחושה של ביטחון ומוגנות יומיומית. כעת הכל הולך להיות חדש. ארבעתכם תהיו מופצצים ממש, לפחות בהתחלה בקולות, ריחות, טעמים, ובעיקר מזג אויר- אחרים לגמרי ממה שחושיכם רגילים אליהם. לגוף לוקח זמן להתרגל וללב עוד יותר... על מנת לרכך את המעבר ישנם כמה דברים שתוכלי לעשות-
א. להדגיש יתרונות ורווחים ולאו דווקא את האובדנים והחסרונות הכרוכים במעבר- ספרי לביתך על הזמן המשותף המצפה לשתיכן יחד, על כך שהמשפחה תהיה עכשיו הרבה מאוד שעות יחד. על כך שלא רק בשבת המשפחה תבלה ביחד אלא גם בראשון, על מקומות חדשים בהם תטיילו, על גן חדש בו תבקר בו יהיו גם משחקים אחרים לגמרי ממה שמכירה. במצב החדש שתיארת בשאלתך-עבור ביתך נוצר חלון הזדמנויות שאינו שגרתי בחיי ילד- חודשיים שלמים איתך בבית. אמנם אלה הולכים להיות חודשיים רווים בסידורים ומנהלות בעיקרן, אולם עדיין תוכלי לעשות איתה כל יום משהו אחד משותף שהיא אוהבת לעשות איתך. מבחינתה הרווח העיקרי המיידי מהנסיעה זה המון שעות אמא- ולילדה בגילה זהו רווח עצום. נסי להנעים זמן משותף זה שמצפה לכן, וכל יום לעשות משהו אחד מהנה יחד- לשחק משחק, לקרא סיפור, לבשל יחד. את מכירה אותה הכי טוב ויודעת מה היא נהנית לעשות איתך. חשוב מאוד עקב גילה הצעיר להיות קונקרטיים בתיאור של העתיד המצפה.
ב. עד לטיסה ניתן להגביר שותפות והקטנת אי וודאות- ספרי לה כמה יותר על הבית שתחיו בו, על החדר בו תגור, על החפצים שלה והמשחקים שלה המוכרים לה ושיש לה בארץ ושתפגוש שוב באנגליה. שתפי אותה באריזות -אפשרי לה לקחת איתה חפץ שניים שהיא אוהבת וקשורה אליהם ושהיא בחרה. כך תתחזק תחושת השליטה בסיטואציה ותפחת תחושה של אי וודאות וחוסר ידע מה הולך להיות.

ג. עם ההגעה- נסו- את ובעלך- להסדיר חיי שגרה כמה שיותר מהר. אם יש לכם חוקים , נהלים או הרגלים מסוימים בבית (למשל הרווח ביותר הוא "נוהל ערב"- ארוחת ערב , מקלחת סיפור וכיבוי אורות)- שימרו על זה גם באנגליה. כשילד חווה שהשגרה לה רגיל נמשכת, ויש רציפות, הוא נמצא בפחות מתח וחרדה.

ב. קשר עם סבתא- ועם אחרים משמעותיים בכלל- זהו אחד האובדנים המשמעותיים במעבר לארץ זרה- אובדים עוגנים של משענת ותמיכה בחיי היומיום. אולם הקשר נשמר- דרך סקייפ טלפונים וביקורים. ביתך צעירה מאוד והבנתה קונקרטית. היא חוששת שסבתא תעלם לה, לא תהיה יותר בחייה ולכן חוששת מנסיעתה של סבתא בחזרה לארץ. חשוב מאוד להעביר לה מסרים כי מי שאתם משאירים בארץ לא נעלם- השכנים, החברות, וכמובן קרובי המשפחה. גם סבתא – היא תוכל לעשות איתה דברים אחרים –לשלוח ולקבל מכתבים (ממש כך –בדואר של פעם...), בסקייפ בטלפון- הקשר יימשך ויוכל להיות קרוב גם אם אין קרבה פיזית.
ג. רכישת שפה- החשש שלך שלא תרכוש שפה, ובהמשך תתקשה להשתלב בגן , ברור ומובן. אבל... שפת האם היא שפה חשובה מאוד לשימור כאשר עוברים מדינה. זו השפה היחידה בה ביתך מרגישה הכי מובנת. תפקיד ההורים כשעוברים מדינה לאפשר מובנות זו. לכן מומלץ כי תשוחחי איתה רק בעברית. את השפה היא יכולה לרכוש על ידי אמצעים חוץ הוריים- טלוויזיה, סרטי DVD, שיעורים פרטיים שאולי תשקלי לתת לה אחרי המעבר (סה"כ ישנן הרבה שעות פנויות במשך היום ואפשר לנצלן גם לכך). אבל איתך ועם בעלך חשוב מאוד לשמור על ערוץ התקשורת אותו היא מכירה ומבינה הכי טוב. את השפה היא תרכוש- זה יבוא עם החשיפה לשפה במסגרת הגנית. רכישת שפה זרה בגיל שלה קורית באופן טבעי ללא קשיים, אלא אם היה לה עיכוב התפתחותי או קשיים ברכישת השפה בעברית.

ד. מעבר לגן חדש-   תהליך ההסתגלות לגן הנהוג באירופה שונה מהתהליך שאת מכירה בארץ. בדרך כלל התהליך לוקח עד שבועיים כשברובו אחד ההורים נוכח בגן עם הילד. ייתכן שאצלך- כשמדובר בשלוש שעות ליום בלבד, התהליך יהיה מעט קצר יותר. ההסתגלות וההשתלבות לגן תהיה מעט אחרת ממה שאת מכירה או מצפה שיהיה. זה לא יהיה כמו לגן בארץ- ועלינו להתאים את הציפות שלנו מהילד למציאות הזו. הקריטריונים להסתגלות לגן חדש דובר שפה זרה הם: הכרות ועצמאות בסדר היום הגני- להיות מסוגל להבין ולתפקד בהתאם לסדר היום הנהוג בגן, לקשר ראשוני טוב עם לפחות אחת הדמויות המבוגרות בגן , ולפרידה סבירה מההורים בבוקר. אחר כך יבואו שאר הדברים- להנות מחוויות  בגן ולהיות מסוגלת לספר עליהן, לרכוש ידע, לרכוש שפה ,ליצור חברויות.

מאחר והיא תגיע לגן ללא שפה כמעט, לימים הראשונים בגן מומלץ לשלוח אותה עם לוח תקשורת- לוח סימנים בהם היא יכולה להשתמש להבעת צרכים בסיסיים - הליכה לשירותים, רעב, ילד מציק. היא תוכל להצביע על אייקון מתאים בלוח, ואז להיות מובנת על ידי הגננות. דבר זה יפחית מתחושת הזרות ויאפשר לה תקשורת בסיסית בגן, גם ללא שפה.

ה. גמילת לילה מחיתול-  לא ציינת מה מצבה. אם היא קמה בוקר בוקר יבשה ומדובר בטקס של פרידה מהחיתול או  גמילה ממשית של שליטה על השתן. בכל מקרה מדובר בימים בודדים בלבד עד המעבר וכדאי לחכות אותם.  מזג האויר המצפה לכם אחר,  השירותים הממוקמים במקום אחר בבית , והיא תצטרך לסגל הרגלים חדשים בנוגע להליכה לשירותים. אם מדובר בגמילה "סמלית" מהחיתול- כלומר גמולה ופשוט עוד לא נפרדתם מהחיתול- תוכלי לרתום את הגמילה מחיתול לעוד רווח צפוי באנגליה- שם תוכל להיפרד מהחיתול ולהיות כבר ממש גדולה. וכך לצור מצב של ציפייה למעבר.
ו. הבכי בשבוע באחרון טבעי- הכל משתנה מול עיניה, אבא כבר איננו, אני מניחה שגם את לא כהרגלך, הבית אולי נראה אחרת אם אתם עדיין בבית, ואתם בזמן של מעבר "על הגלגלים"- היא מגיבה בצורה לטבעית (גם בלהגיד שהיא אוהבת רק את אבא- זו דרכה להגיד שהיא מתגעגעת) למה שקורה סביבה וזה בסדר גמור.  קשה לראות אותה במצב הזה, ולפעמים מתלוות לזה חששות שלך שאולי נגרם לה נזק נפשי מעצם המעבר. לא קל לראות את הילד במצב הזה, אולם זהו מצב  טבעי ויש  לאפשר את ביטויי הפרידה האלו, גם אם קשה... היא בוכה את הפרידה מהגן, היא בוכה את הפרידה מהחדר שלה ומטתה האהובה, היא בוכה את הפרידה מהמשפחה, היא בוכה את הפרידה מהבית. כך היא נפרדת. כדאי לאפשר את הבכי, לחבק, לנחם, לעודד. אני מניחה שלאחר המעבר, וחזרתה של אימך לארץ תסגלו שגרה כל שהיא לחודשיים שיהיו עד לכניסה לגן ואז זה יירגע.
ולסיום- קחי נשימה ארוכה, עם הרבה אורך רוח ,סבלנות וסובלנות. המעבר הצפוי אינו נגמר בטיסה ובהגעה לבית החדש, אלא מצפה לכם תהליך. תהליך אישי הורי ומשפחתי, מאתגר, מסקרן מלא בגילויים וחידושים לכולכם.
בברכה חמה,
שירה

תודה רבה!!!
24/01/2012 | 14:10
3
קושי של ילד להיפרד מחפצים
24/01/2012 | 11:13
1
7
שאלה שהגיעה אליי למייל לגבי פרידה מחפצים:
בתי בת ה-6 מאוד קשורה לכל צעצוע או דבר שברשותה, זה יכול להיות ענף שמצאנו בדרך מביה"ס, ציור או פקק.
אני ובעלי לא כאלה, אבל אמא שלי ז"ל אספה הכל בטענה שאולי נצטרך, אולי זה רק כיסוי לצורך באיסוף הזה.
הבת שלי אומרת שהיא קשורה לדברים כי הם מזכירים לה, אירועים, משחק, מי שנתן לה וכד', סיבה שלי קשה להתווכח איתה, אם זה חשוב לה, מי אני שיגיד לא מתאים.
מה שכן, הגבול שלי זה ענפים ועלים וכד' שאוספים בדרך. כשמגיעים הביתה זה נשאר בחוץ. היא יכולה לשים מתחת לשיח בכניסה לבית או איפה שהוא בגינה.
אני מבינה את הצורך שלה, למרות שאני לא מכירה את זה. בעלי מאוד לא סובלני לזה, וזורק לה את הקישקושים כשמגיעים הביתה (לא מולה, בערב אחרי שהיא הלכה לישון)

איך מתמודדים עם זה ?
האם צריך להתמודד עם זה, או לתת לה לגדול ולהתמודד עם זה לבד ?
תשובה לשאלה על קושי של ילד להפרד מחפצים
24/01/2012 | 11:15
8
שלום לך,
ביתך בת השש מתקשה להיפרד מחפצים, והעלית בשאלתך השערה שאולי הדבר קשור לפרידות שעברה, מאימך שנפטרה כשהיתה בת שלוש ובכלל מישראל.
אני אענה לך בשני רבדים-על הקושי הקונקרטי של להיפרד מחפצים וכן על הקושי הכללי בהתמודדות עם פרידה, בעיקר מאנשים אהובים שנפטרו כמו סבתא.
לילדים יש נטייה לא להיפרד מחפצים בעיקר בגיל הצעיר. בדרך כלל התופעה מלווה בחוויה של קנאה ורכושנות לחפץ. ביתך נוהגת לאסוף חפצים מכל הבא ליד- חפצים הקשורים לעולם- ענפים, וחפצים אחרים שמוצאת בדרכה. חשוב לה כל רכוש אשר ברשותה והיא מתארת כי כל חפץ מזכיר לה חוויה חברתית ואישית כל שהיא. החפצים הללו הם ביטוי ממשי-קונקרטי ניתן למגע לדבר שאין לו ביטוי גשמי בעולם- זיכרונות חוויתיים ,חוויות ואירועים שקרו לה. בספרה לך מה מזכיר כל חפץ היא מחייה מחדש ארועים בעבר שקרו לה, ומממשת אותם בעצם דרך החפץ הקונקרטי. החפץ כשלעצמו,ללא הסיפור, ללא החוויה או הזיכרון החוויתי אין לו שום משמעות. ייתכן והיא חוששת שללא החפץ הממשי החוויה , שעבורה היתה משמעותית מאוד, תישכח  ותאבד במרחב הנפשי שלה, והיא לא תצליח לאתרה שוב. החפץ עבורה משמש כמו פנס לדרך על מנת לאחזר חוויות, ליצור את השביל אליהן, והיא חוששת שללא הפנס , היא לא תמצא את הדרך לחוויות אלה שוב.  
כילדים ובוגרים אנחנו משתמשים במסננת, שתפקידה לשמור עבורינו חוויות משמעותיות ואותן להעביר לזכרון, שם הן תחרתנה לתמיד(או עד לאלצהיימר...).
ביתך מנסה לוותר על עבודת המסננת הזו, ועדיין לנסות לאגור ה-כ-ל , כל מה שקורה לה. תהליך המסננת טבעי וכדאי לעזור לה ללמוד להשתמש בה, אבל באופן עדין, לא לכפות עליה שימוש במסננת.
אני מציעה לך כמה דברים-
• קודם כל שתפי אותה כי תמיד יהיו לה החוויות והזכרונות בראש/בלב (מה שתבחרי, מה שנוח ומתאים לך), גם אם לא יהיה לה חפץ קונקרטי להזכיר אותם. זה משהו שתמיד ילווה אותה. היזכרי איתה בכמה חוויות מהעבר והראי לה שהיא יכולה לסמוך על מערכת הזכרון שלה "שעושה את העבודה" גם בלי החפץ.
• אפשר ליצור מקום בחדרה ל"חפצים של השבוע". שלושה חפצים שהיו משמעותיים עבורה השבוע , הזכירו לה משהו נחמד, מצחיק, מעניין. בסוף השבוע היא תיפרד מהם ותפנה מקום לחפצים, או בעצם לחוויות חדשות. התרגיל הזה יאפשר לה להתאמן בסינון- תצטרך לבחור מתוך מס' חפצים רק שלושה, ובפרידה- מאחר ובסוף השבוע היא תיפרד מהם.
• חפצים שממש קשה להיפרד מהם- אפשר להכין יחד "אלבום חפצים" בו היא תצלם חפצים, (ואז תיפרד מהם כמובן), ואולי יחד איתך (ובהמשך באופן עצמאי ) תכתוב ליד התמונה על החוויה שהחפץ מזכיר לה.
• קריאת ספרים בהם יש  סיפור סביב אובדן עשויים לפתח דיאלוג ביניכן על התמודדות עם אובדן:
- הספר הקלאסי המומלץ להתמודדות עם אובדן "מעשה בחמישה בלונים" של מרים רות.
- ספר חדש , עוד לא קראתי עדיין אבל הביקורות מהללות- "הבקבוק והלב" מאת אוליבר ג'פרס.
- בספר "חמור עף" של אבנר כץ- החיות נפרדות מכנפיים ומוסרות אותן לציפורים. יש פה הזדמנות לשוחח על החוק הבסיסי שמניע את העולם- משהו שנמצא אצלנו ואנחנו לא באמת צריכים יכול להיות מאוד מאוד שימושי ליצור חי אחר. למשל המקלות והענפים שביתך אוספת יכולים להיות בסיס לקן לציפור. כמו כן מתואר בספר איך החיות מתמודדות עם הפרידה- חלקן בהצלחה חלקן פחות...
וברובד האחר שהזכרת בשאלתך- פרידה ממקומות ואנשים אהובים שנפטרו- זה קשה לכולנו. החוויה הזו של פרידה וגעגועים למישהוא או למקום אהוב שאינם איתנו או בלתי ניתנים להשגה קשה וכואבת. לא כולם מצליחים לבטא תחושות אלו, חלקנו מעדיפים להתכחש אליהם כי אלה תחושות לא נעימות ומעציבות. לילדים מסוימים יש נטייה לבטא בהתנהגות שלהם את הרגשות של המבוגרים המשמעותיים הסובבים אותם. ייתכן שרגשות שלך, תחושות מחשבות געגועים שלך לאמא שלך מקבלים בבית מקום וביטוי גם דרך ביתך, המדברת אותך דרך איסוף החפצים.
ייתכן ותהליך עיבוד אישי  שלך לפרידה הזו ולפרידות בכלל , יוכל לסייע לך, וכמובן להקל על העומס הרגשי שאולי חשה גם ביתך.
בברכה חמה,
שירה
חרדות ילד בן 4
24/01/2012 | 14:41
1
5
הנה שאלה שהגיעה אלי למייל:

עברנו לארה"ב לפני שנה. בני כיום בן 4 וקצת ולאחרונה התחיל לסבול מפחדים שממררים את חיינו. הוא לא מוכן ללכת בבית לשום מקום בלעדינו-כי יש שם אריות\מפלצות.
אנחנו מנסים להיות אמפטיים, להסיח את דעתו, לדבר על האריות-מה מפחיד ולהפוך את המפחיד לפחות נוראי אבל שום דבר לא עוזר.
הקושי מתבטא בעיקר בהליכה לשירותים-הוא לא מוכן ללכת לשם לבד וכך יוצא שהוא שומר בפנים, כשאני שואלת תמיד אין לו אבל אם אלך איתו יהיה לו ואני מוצאת את עצמי שומרת השירותים כל היום.
בגן אין לו בעיה ללכת לשירותים ובעבר, לפני שהגענו לארה"ב גם לא היתה בעיה.
אשמח לכל עצה מה ניתן לעשות בנושא הפחדים כי אני מאמינה שאם נפתר זאת, גם בעיית השירותים תפתר.
תודה רבה!
תשובה לשאלה בנושא חרדות לילד בן 4
24/01/2012 | 14:44
4
שלום לך,
ילדך כבר בן ארבע ומבין שיש מצבים במהלך היום שאינו חש ששולט בסיטואציה, הפחד משתלט עליו והוא אינו מסוגל לעמוד מולו. אז מגייס את התיאורים המפחידים ביותר שיש בעולמו- האריות או המפלצות כדי לתאר לכם כמה הוא מפוחד. למעשה החרדה שלו- היא שאינו שולט במחשבות שלו, לא מצליח להרגיע את מחשבות המאיימות שפעם כנראה שלט בהן טוב יותר.
ממה הוא באמת פוחד- אנחנו לא יודעים, האם נסית לשאול אותו פעם?

מאחר והוא כבר גדול, הוא צריך להיות שותף לפתרון על מנת להקטין את כוחן של המחשבות המפחידות, ולחזור לחוש בשליטה על מחשבותיו. מבחינה רציונלית אני מניחה שהוא מבין שאין באמת מפלצות, ואריות סגורים בד"כ בגני חיות.
את "הלחימה במחשבה המפחידה" נעשה בשני ממדים- הרגשי- להכיר את הפחד, והקוגניטיבי- סילוק מחשבות מפחידות.
ברובד הרגשי הכירו את הפחד- בקשי ממנו לצייר את המפלצת או האריה ממנו מפחד. נסי לספק לו דפים גדולים ואפילו חברו דפים יחד אם צריך, על מנת שיוכל באופן מדויק להראות לך כמה גדול האריה או המפלצת ממנו פוחד. בקשי ממנו לצבוע את האריה- שיראה לך איך הוא בדיוק נראה, איזה צבעים יש לפחד.
עכשיו- הפחד בחוץ ואתם מכירים אותו, הוא על נייר- יש לו גודל וממשות והוא לא דמות וירטואלית חסרת ממד , צבע וגוף. כשהאויב ברור, הרבה יותר קל להתמודד איתו...

במקביל יש להחזיר לבנך את האמון בגופו ובכוחו להתמודד. מסרים מחזקים כמו "אתה /גדול/ חזק-יש הרבה דברים שאתה יכול לעשות עם הגוף שלך – לקפוץ, לרוץ, לטפס", יאפשרו לו לחזור לחוש תחושה של אמון ושליטה בגופו (הוא הרי מחליט על תנועה של היד למשל ולכוון אותה). כמו שיכול לחוש שליטה על הגוף שלו, הוא יכול לשלוט גם במחשבות שלו.

ברובד הקוגניטיבי המטרה שלכם היא ליצור מצב בו הוא לא משתף פעולה עם המחשבה המפחידה ונותן לה להשתלט על כל המחשבות האחרות שלו, ושהוא נלחם בה באופן אקטיבי, יחד איתו המציאו דרכים ופתרונות  איך לסלק אותה:
- בנו למשל כלי הגנה , בו יוכל להלחם במחשבה המפחידה- מול הציור שציירתם של האריה/מפלצת שיהיה קונקרטי וזמין.  את כלי ההגנה כדאי להכין בגודל כזה שנכנס לשירותים כמו כובע מגן או לוכד מפלצות שיוכל להחזיק או לחבוש בזמן שיושב בשירותים.  חשוב מאוד שהרעיון יבוא ממנו- כך יוכל להרגיש באופן מעשי איך הוא נלחם ,דוחק ומקטין את עוצמת המחשבה המפחידה ומגביר את יכולת השליטה שלו בסיטואציה.
- תוכלו להכין יחד "תעודת אומץ"  שתתלו בשירותים , למשל" אני גדול וחזק ויכול לנצח (מחשבות על) מפלצות ואריות" .
- המציאו יחד תנועה עם הגוף שעושים כדי לסלק את המחשבה- כמו בעיטה באויר, וססמא - "אני גדול וחזק, שולט בגוף שלי ובמחשבות שלי". משפט שמתאים לכם ולו.
- בשלב הבא- כשירגיש שמספיק חזק אפשר להציע לו להיות מאלף מפלצות ואריות- ולשלוט עליהן במקום שהם ישלטו בו.

מעבר לבעיה הקונקרטית של חרדות מאריות ומפלצות, כדאי לבדוק ביניכם ההורים האם החרדה משקפת היבטים נוספים בחייו, האם יש מתח סביבו בבית, או אולי בעקבות המעבר והחיים בארץ זרה. לפעמים (כפי שכבר הזכרתי כאן באחת התשובות) ילדים "מדברים" או "מתנהגים" קשיים רגשיים שהם מרגישים בבית.
בברכה חמה ובהצלחה במיגור המפלצות,
שירה
שאלות טרום הורות
24/01/2012 | 16:24
1
1
הנה שאלה שהגיעה למייל האישי:

אני בן 29. חייתי עד לפני כשנתיים בישראל. במהלך הטיול שלי לארה"ב הכרתי אמריקאית בת גילי . התאהבנו, ולפני כשנה נישאנו בתוך ארה"ב נישואים אזרחיים. היא כל מה שהייתי מאחל לעצמי ואני אוהב אותה ממעמקי ליבי. אנחנו רוצים להביא ילדים ביחד, איננו רוצים לחכות יותר מדי. אנחנו רוצים לגדל את ילדינו באמריקה. אנו מוכנים רגשית וכלכלית לילד ראשון. אינני יודע כיצד עליי להתכונן לגידול הילדים. רוב חיי חייתי כחילוני אולם בשנים האחרונות, במיוחד בארה"ב, קצת יותר התקרבתי ליהדות. אישתי לעומת זאת נוצרית חילונית לגמרי, היא קוסמטיקאית במקצועה - היא די גשמית בהוויתה. חשוב לי מאוד, אני חוזר, חשוב לי מאוד - שילדיי יהיו יהודים. אולם אשתי, עם כל אהבתה אליי ובצורה מנומסת ומכובדת, מבהירה לי שאיננה רוצה להכנס לתחום הדת, היא התחתנה איתי מאהבה ולא ידעה שאטען לכך לפני הרחבת המשפחה, ולפיכך כי לא אמרתי מראש שזה חשוב לי - אזי אין זה אשמתה כלל ( כך היא טוענת ).
אנו מנסים להגיע לסוג של עמק שווה. אינני רוצה לוותר ולהיפרד וזה גם לא הוגן כלפיה.
אנסה לבטא שאלותיי :
1. האם קשר מהסוג שלי בעייתי ואינני רואה זאת כרגע?
2. אינני רוצה חס וחלילה שילדיי יסבלו בעתיד. האם את חושבת שזה עלול לקרות?
3. האם עניין הגיור חשוב מבחינת דרך גידול הילדים?
4. ומה לגביי המרחק מסבם, סבתם והדודים שלהם בישראל? איך בדרך כלל מרגיש הצד "הזר" ( הצד שלי במקרה הזה ) בסיטואציות שכאלה?
5. האם לילדיי יהיה חסך מסויים מסיבה כלשהי?
תשובה
24/01/2012 | 16:25
24
חילוקי דעות בין הורים לגבי גידול הילדים וחינוכם היא דבר של שגרה בכל בית. גם בבית בו ההורות אינה משותפת בין בני זוג מתרבויות אחרות. החל מהרגלי שינה- כן או לא להכניס תינוק ילד למיטת בני הזוג, כן או לא לחשוף ילד לטלוויזיה/ מחשב/אינטרנט, כן או לא להתערב בריבי אחים וכך הלאה... בבית שלך, נוסף על חילוקי דעות שנקרא להם "סטנדרטיים" יעלו תהיות גם לגבי אופי החינוך, השפה שתדברו עם הילדים (רק אנגלית או שאתה תדבר איתם גם בעברית) האם לשלוח אותם לחנוך יהודי  איך לציין חגים של כל דת ועוד ועוד...
יש לכם אפשרות, שאין אותה לכל בני הזוג, להקדיש זמן מראש לשאלות אלו. נסו לבדוק יחד וללמוד איך כדאי להיערך מבחינה חינוכית ודתית לגידול הילדים. גשו יחד לרב המקומי ובידקו איתו כיצד אפשר לשלב בחייכם את הדת היהודית באופן שמוסכם על שניכם. הגיור כשלעצמו נותן אישור חוקי להיותם יהודים. אולם מעבר לכך זה לא הכרחי על מנת  לחשוף אותם לתרבות היהודית בחיי הבית או ללמדם עברית. זה תלוי בעיקר בשיתוף הפעולה בין שניכם, ובכבוד ההדדי  שתרחשו לתרבות של כל אחד מכם.
במסע ההורות המשותף לעתים צד אחד מנסה לתפוס את מושכות העגלה ולשלוט במהלכי המסע.  הצורך להראות את הדרך, לכוון את חיי הילדים ולהיות גורם משפיע לעתים מסנוור  מלראות את מקומו של ההורה האחר השותף למסע. כאשר מתחילים לחוש צורך לקבוע "עובדות בשטח" ומשחקי שליטה- זהו רמזור אדום שאין הובלה משותפת ושוויונית של ההורות. אז כדאי לעשות עצירה בצד הדרך ולשתף אחד את השני בהתלבטויות, ובתחושות שעולות- לחזור לחשוב ביחד.

שאלת איך נראית משפחתיות כאשר לאחד הצדדים המשפחה הגרעינית גרה רחוק. ובכן- זה בעיקר תלוי בך ובקשר שתפתח בין ילדיך ומשפחתך בארץ ובמאמצים שתעשה על מנת לשמר קשר קרוב. כיום , עם רשת האינטרנט זה די קל- שליחת תמונות, שיחות וידאו בהן אפשר לראות את התינוק, ובהמשך לנהל שיחות של ממש בין סבתא והנכד. כשהילדים יגדלו- אפשר לממש קשר על ידי מכתבים, מיילים וכמובן ביקורים. מה שיכול מאוד לתרום לחיזוק הקשר היא יכולת ילדיך לדבר עברית. במידה וידברו עברית הקשר עם בני המשפחה יהיה זורם וטבעי יותר.  

שאלת אם ילדיך ינזקו מגדילה בבית דו-תרבותי- גדילה בבית בו שתי תרבויות יש אפשרות גדולה יותר להחשף לאורחות חיים שונות, לתרבויות , ולחנך את הילדים לסובלנות ולכבוד כלפי דתות , תרבויות ומנהגים שונים. כמו כן יש אפשרות לילדיך להיות דוברים שתי שפות ברמת שפת אם.
ולסיום, חילוקי הדעות בינך לאשתך תמיד יהיו, לא רק לגבי תרבות ודת. השאלה היא מה עושים עם החיכוכים. שיחה פתוחה בה כל אחד מכם ישקף לאחר מה מטריד או מפריע לו, ונסיון משותף למצוא דרך לפתרון הם אבני הבסיס לזוגיות והורות משותפת טובה.
בהצלחה!
בברכה חמה,
שירה
שאלה לגבי רכישת שפה
24/01/2012 | 18:13
3
3
שלום,
אנחנו מדברים עברית בבית, וחשוב שהילד ידבר אנגלית טובה, בלי מבטא ועם אוצר מילים טוב וכו'. בהיותו בגיל שנה אנחנו עומדים לשלוח אותו לפעוטון. בין האפשרויות שאנו שוקלים הם פעוטון שבו המטפלת (היחידה) מדברת עם מבטא אסיאתי כבד למדי. אפשרות נוספת היא פעוטון דו-לשוני ספרדית/אנגלית.
השאלות הן:
האם גן דו לשוני זה יותר מידי למסכן שילמד שלוש שפות בו זמנית?
והאם חשיפה לאנגלית עם מבטא בפעוטון תשבש את ההגיה באנגלית, כיוון שעבורו זו החשיפה הכמעט יחידה לשפה בשנים הראשונות?
25/01/2012 | 08:25
תשובה
25/01/2012 | 10:09
1
4
שלום לכם,

משאלתכם אני מבינה שבנכם תינוק ועדיין בבית, כנראה עם אחד מכם. ושהפעוטון המיועד הוא בעצם היחשפות ראשונה של בינכם למסגרת חוץ ביתית. היחשפות לשפה טובה היא קריטריון אחד מכמה כאשר מחפשים מסגרת חוץ ביתית לתינוק. כדאי להתייחס גם למאפיינים הבאים:
-ניקיון והגיינה וטיפול בסיסי פיזי טוב בילד- המקום נקי ונעים, הקפדה על היגיינה- חיתול מלוכלך מוחלף במהירות, המזון המוגש באיכות טובה  ויש שמירה על הגיינה במטבח. סדינים מכובסים בתדירות גבוהה.
- יש מספיק מרחב בחלל למשחק, זחילה ושוטטות. עדיף מקום עם חצר צמודה שמאפשר לצאת החוצה , לשחק. או במקרה שאין לוודא שהמטפלת יוצאת החוצה עם הילדים בימים שמזג אויר מאפשר.
- המקום מספק גרייה מספקת- מצויד במשחקים בטיחותיים, במגוון רחב של תחומים.
- יש הקפדה על סדר יום ושגרה.
- יש מספיק ידיים מטפלות בגן. יש כמות סבירה של מטפלות לעומת מספר ילדים. הרצוי- מגיל שנה מטפלת לכל שלושה ילדים, המצוי- מגוון. תשתדלו לא לעבור קריטריון של מטפלת אחת לכל חמישה ילדים.
- והכי חשוב-מטפלת חמה, שיש לכם חיבור איתה, שאתם מרגישים בטחון כשילדכם נמצא בידיה.
זה לגבי קריטריונים בסיסיים לחיפוש מסגרת חוץ ביתית.
עכשיו נעבור לשפה- תינוקות בדרך כלל מתחילים להגיד הברות ראשונות סביב 9-12 חודשים ומתחילים לדבר מלים בודדות (לרוב לא ברורות) מגיל שנה ומעלה, ומשם כמו גל סוחף השפה מתפתחת כל יום. נוספות מלים חדשות, מתחילים להרכיב משפטים קצרים וכאילו במטה קסם- הילד שלכם מדבר. ההנחה היא שכשאין בעיה בשפת האם, אין שום בעיה לרכוש שפות זרות נוספות , ואפילו שתיים במקביל.
בשלב הנוכחי בחייו של בינכם רמת השפה אליה ייחשף חשובה אבל היא לא בסדר עדיפות עליון כשמחפשים עבורו מטפלת/פעוטון, בוודאי אם בבית הוא נחשף לשפת אם שמדוברת על ידכם בהגייה תקינה ובאופן שוטף וקולח.
בגילאים מאוחרים יותר (שנתיים –שלוש) אז בהחלט קריטריון של היחשפות לשפה טובה ותקנית באנגלית, יעלה בסולם סדר העדיפויות בחיפוש מסגרת.
בהצלחה!
בברכה חמה,
שירה
תודה רבה על התגובה המקיפה!
26/01/2012 | 03:21
3
לשירה עומר
24/01/2012 | 18:19
2
3
שירה,
תודה על היוזמה הברוכה. יש לי שאלה בנושא קצת כאוב.
אנחנו עלולים להיות במצב שבו נצטרך להשאיר את הילדים בארץ לחודשיים עם הסבים בהיותנו בארה"ב. הבן הקטן בגיל 8 חודשים -- לא גיל שאפשר להסביר מה קורה ולמה. סקייפ וטלפון לא ממש יעזרו לו. והוא בטח לא זוכר אפילו את הסבים (שביקרו כשהוא היה בן חודש), ותקופה של חודשיים זה רבע מהחיים שלו!
האם צעד כזה יגרום לו לנזק רגשי/נפשי? האם הוא יזכור אותנו (ההורים)? מעבר לתקופת מעבר של שבוע שבה נשהה עם הילד עם הסבים, כיצד אפשר להקל על התהליך אם יתברר שהוא חיוני ולא ניתן למצוא פתרון? האם המצאותם של אחים בוגרים יעזרו או להפך יגרמו לבן הקטן לחשוב שנטשנו את כל הילדים?
25/01/2012 | 08:29
תשובה
25/01/2012 | 11:08
3

שלום לכם,
תינוק בגיל שמונה חודשים לרוב טרוד רגשית סביב שתי חרדות התפתחותיות נורמטיביות- הראשונה היא "חרדת נטישה". בוודאי אתם זוכרים מילדכם הבוגרים כי כשהיו בגיל שמונה חודשים ויצאתם מהחדר שלהם, או ממרחב בו יכלו ליצור איתכם קשר עין, הם מיד החלו לבכות. הסבה לכך כי קוגניטיבית עדיין לא התפתחה אצלם "קביעות אוביקט"- חפצים קיימים גם אם הם אינם בטווח הראייה. מבחינתו של התינוק כשהדמות המטפלת נעלמת- היא לא קיימת. החרדה מלווה בתחושת אימה, ובאה לידי ביטוי בבכי רב, לעתים התינוק נצמד מאוד פיזית להורה במשך היום, ומופיעות התעוררויות תכופות בלילה לבדוק ש"אתם עדיין שם".  למעשה החרדה הזו היא ההוכחה החיובית כי נוצר קשר חם וקרוב עם הדמות המטפלת ושהיא משמעותית מאוד עבור התינוק.

בד בבד מופיעה "חרדת זרים"- מבחינה קוגניטיבית התינוק מבחין בין אדם מוכר לאדם זר, זוכר מצבי פרידה לא נעימים ומגיב גם לחרדת הנטישה. מופיע בכי, לעתים חזק מאוד, כשנתקל בפרצופים חדשים גם אם מעולמו הקרוב כמו שכנים, סבים, סבתות.
הישארות בסביבה מוכרת תוך קבלת תמיכה ועידוד מההורה, או הדמות הקבועה המטפלת מסייעים בהתמודדות עם שתי חרדות אלו.

מעבר לשלב ההתפתחותי-רגשי המאפיין גיל 8 חודשים, ההתמודדות שלו עם פרידה מכם לחודשיים תלויה גם בטמפרמנט שלו- האם הוא תינוק נוח, סתגלן לשינויים, ומצליח להרגע בקלות. או שתינוקכם רגיש מאוד לשינויים בסביבה, למגע, לקולות ומתקשה להרגע.

גורם נוסף חשוב מאוד המשפיע על יכולתו העתידית להתמודדות  היא הקשר שלו איתכם המתרקם ונבנה ממש עכשיו.

אם חשבתם על כל האפשרויות לפתרון ולא הצלחתם בשום דרך למנוע את ניתוקו מכם לחודשיים, חישבו כיצד להפוך את הסביבה בבית הוריכם למוכרת עבורו-  עם ציודו האישי- שמיכה, מצעים, צעצועים מוכרים, הקליטו את קולכם, שימו תמונות שלכם במרחב, נוכחות פרצופים מוכרים בדמות אחיו , אליהם נוצר כבר איזשהוא קשר אישי תוכל גם לסייע.
לסיכום- רבים הגורמים המשפיעים שיש לקחת בחשבון, ולא ניתן לנבא ולדעת בוודאות עכשיו כיצד יגיב בינכם להיעדרות הממושכת שלכם.
בברכה חמה,
שירה
אחים קרובים, גם בגיל.
25/01/2012 | 05:27
2
3
אני אב לשני בנים,בגילאי חמש וקצת פחות מארבע,נולדו וגרים בגרמניה.

-הצעיר יותר,טורח תמיד להדגיש שהוא "עוד קטן" ,אוהב מידי פעם להתיישב על בירכי אימו,בשעת הארוחה,
כשהיא מאכילה אותו,מייסב לשניהם הנאה רבה.
האם אפשר לעבור על כך לסדר היום,או לדאוג שישב תמיד בכסאו ויאכל עצמאית?

-הם משחקים כדורגל בקבוצה המקומית,המאמן נוטה תמיד להשוות ביניהם ומחמיא יותר לקטן,שנשמע להוראותיו
ומכדרר את דרכו אל השער,בעוד שהגדול יותר מנסה את כוחו תדיר בבעיטות מרחוק.
ההשוואה גורמת לקנאה מצד האח הגדול,שניסה למנוע מהשני לחבור אליו לחוג מוזיקה.
מה לעשות?

-הם לנים בחדר אחד ולרשותם חדר משחקים,האם זה נכון,או שכדאי להפריד ביניהם?
ואם לא עכשיו ,אז באיזה גיל מומלץ להפריד?
בתודה.
תשובה
25/01/2012 | 11:52
1
2
שלום לך,
בשאלתך תיארת שני מצבים בהם בינך הצעיר מקבל יחס מועדף על ידי דמות סמכותית בוגרת, קרובה יותר (אמו), קרובה פחות (המאמן).
בינך בן הארבע עדיין נהנה מפינוק השמור לצעירים בחבורה (והוא באמת עדיין צעיר), ונשמע שגם אימו נהנית להעניק פינוק זה. בהתנהגות זו כשלעצמה אין כל רע, ונשמע לשניהם מספקת זמן משותף מהנה מאוד. בצד האחר של השולחן יושבים וצופים בהם אתה ובנך הבכור. איך בנך מקבל התנהגות זו, האם מרגיש שאינו מקבל יחס אישי מפנק מאימו כפי שמקבל אחיו הצעיר? האם אתה מרגיש שהוא אינו מקבל מספיק יחס חם פיזי אישי מצד אשתך? ואתה- איך לך לראות את הקשר בין אשתך ובינך הצעיר?
ובכדורגל-  מחמאה ועידוד מצד מאמן גם אינה מזיקה. לך, היושב מהצד וצופה בהם- מה זה עושה? איך אתה מרגיש? האם אתה חש הזדהות עם בינך הבכור?, ואיך מראה בנך הבכור את הקנאה- האם ממליל אותה במלים, או רק דוחה את אחיו מפעילויות משותפות נוספות כמו החוג למוסיקה?
כפי שאתה מבין- הריקוד המשפחתי סביב השולחן , וריבוע היחסים שתיארת במגרש הכדורגל (מאמן, אתה,בן בכור, בן צעיר) מעלים הרבה שאלות.
ועוד דבר- לפעמים אנחנו ההורים מביאים לקשרים וליחסים במשפחה שהקמנו , תחושות ודפוסי יחסים ממשפחת המוצא שלנו, ועולים רגשות כמו קנאה, כעס ,איום מנוכחות בולטת מאוד של מישהו אחר בבית שקשורים למקום שלנו במשפחת המוצא ומוצאים ביטוי ברגשות וביחס שלנו לילדים במשפחה החדשה. לתופעה הזו קוראים "שדים בחדר הילדים" (טבעה את המושג מרגרט מאהלר).
לפעמים ,כשזה מציק ומטריד, כדאי לעצור , לבדוק  את המקור לתחושות אלו, להשתחרר אולי מכמה שדים ואז להמשיך הלאה. אלה דברים שעושים למשל בטיפול משפחתי.

לשאלה מתי להפריד בינהם בחדרים אין תשובה ברורה, למעט- כשזה מתאים. כשהנוכחות המשותפת בחדר מתחילה להפריע ולהעיק והיא סיבה לעוד מריבות בין האחים. כשמתחיל להתפתח אצל אחד מהם (בד"כ הבכור) צורך בפרטיות, והוא נהנה מזמן אישי בו הוא מעסיק עצמו לבד, או זקוק לזמן שקט עם עצמו אז כדאי להפריד ביניהם. תחנה אחרת בזמן בה אפשר לשקול הפרדה בינהם , היא כשהבכור נכנס לבית הספר וזקוק לריהוט מתאים ושקט בחלל על מנת להכין שיעורים.
בהצלחה לכולכם ביחד וכל אחד לחוד, ובברכה חמה
שירה
תודה לך.
25/01/2012 | 15:47
1
שאלה לגבי זוגיות משותפת תרבויות וגידול תאומים
24/01/2012 | 20:47
1
6
שאלה שהגיעה אלי למייל:
אני ואישי לא חושבים באותו קו(בחינוך הילדים).אני בטוחה שזה קשור לתרבות אחרת למרות שגם בזוגות מאותה תרבות יש קונפליקטים מסוג זה :). איך מישרים קו,אם כל אחד חושב שהוא צודק? התאומים יתחילו כיתה אלף בספטמבר,עד עכשיו הם ביחד.הכל עושים ביחד.כמה קשה תיהיה ההפרדה?להם ולנו ולמה לצפות? כאן במדינה שאנו גרים לא ממליצים להפריד תאומים,למרות שיש מגמה כן להפריד שהתחילה ממש בשנה האחרונה.
תשובה
24/01/2012 | 20:51
לשאלתך שני חלקים שלכאורה אינם קשורים- גידול תאומים וקשיים הוריים של בני זוג מתרבות אחרת. אולם... את מדגישה כי הגישה לגידול תאומים במדינה בה את חיה שונה ממה שמקובל בארץ. והנה שני הנושאים כרוכים זה בזה...

זוג אינו מייצג "תרבות" בחיי היומיום, אלא אתם  שני אנשים, שנפגשו, התאהבו והחליטו לחיות יחד ולגדל ילדים משותפים. חדירות ה"תרבות" לזוגיות תלויה רק בכם. לפעמים בעת ריב נוח לגייס אמרות כלליות הנשענות על תרבות ומסורת עתיקה. אבל את לא חיה עם תרבות, אלא עם איש, וכנ"ל לגביו- הוא חי עם אישה ולא עם "שרה אמנו" .
מה שאני מנסה לאמר לך, שאת צודקת- כל זוג שחי יחד נתקל בקונפליקטים. הקונפליקטים הם הזדמנות טובה לעצור ולקיים דיאלוג משותף על הדרך בה אתם הולכים יחד. לעתים, כאשר הכעסים רבים הקונפליקט הוא בסיס לעימות ולא דיאלוג, מתחיל ריקוד של שליטה- מי יצליח להוביל את הריקוד ולהכתיב את הצעדים. כאשר מגייסים לקונפליקט גם את התרבות ממנה כל זוג מגיע זהו עוד צעד של התרחקות והתבצרות. נסו לחשוב בעימות הבא- מה הערכים שלכם העומדים מאחורי הקונפליקט, איזה קול אתם מביאים לדיאלוג: אישי או תרבותי? בתרבות יש ערכים עליהם גדלת וכדאי להביא אותם לשיחה שלכם. ויכוח על תרבות מאוד קשה לנהל, על ערך ממוקד לפעמים, קצת יותר פשוט...
במצבים בהם יש תחושה של תקיעות, וההתבצרות בדעה של כל אחד מכם היא כבר כמעט מצב קבוע, כדאי לשקול לפנות לטיפול זוגי.

לגבי התאומים- תלוי מאוד מה דעתך ודעת בן זוגך על גידול תאומים. גם אם בגן/בית ספר לא ממליצים לכם להפריד ביניהם, חשוב מאוד מה דעתכם וכיצד גידלתם אותם עד היום וכיצד חשבתם לגדל אותם בהמשך. זה יכול לנבא האם יהיה להם קשה להיפרד, או שהפרידה בכתה א' תהווה שלב כחלק מתהליך טבעי של החיים. אם לך ולבעלך נטייה לחשוב כי ההפרדה ביניהם שנה הבאה רק תעשה טוב- המסר החיובי הזה יחזק אותם גם אם ייתקלו בקשיים בהתחלה. תאומים הם למעשה אחים שנולדו יחד. כמו שיש תחומים שמאוד ברור שיש לכל אח בנפרד- מביגוד ועד קבוצת חברים משלו, כך היה כדאי שיהיה לכל אח תאום. בחיים הבוגרים אתם ודאי מצפים שיהיו עצמאיים בחיי היומיום. לשם כך כדאי להתחיל אט אט להפריד ביניהם ולאפשר להם ביגוד אחר, פיתוח תחומי עניין נפרדים וקשרים חברתיים נפרדים עם ילד/ילדים אחרים. על מנת לפתח את האני-האישי של כל ילד, ולאפשר לבטא את קולו האישי בבית  אפשר למשל להשתמש בלוח אישי בו כל אחד תולה את ציוריו, או תמונות שאוהב. בגן- בקשו להפרידם כמה שיותר במהלך היום- לכוונם לפעילויות שונות, ומשחק עם קבוצות ילדים אחרות. שוחחו על כך בבית- מה הם אוהבים לעשות ביחד, מה בנפרד, ולעודדם לעשות דברים ביחד, אבל גם כל אחד לחוד. כל אלו יכינו אותם לקראת הפרידה הצפויה בשנה הבאה בבית הספר.
בברכה חמה ,
שירה
תם חלק הראשון של האירוח
24/01/2012 | 20:58
9
7
עם סיומו של יום עמוס וגדוש זה, אני רוצה להודות לכם על שאלותיכם המרתקות, שהקיפו תחומים שונים ונרחבים בגידול ילדים, זוגיות וחיים בארץ זרה.
שתי שאלות שהופיעו היום ועדיין לא נענו (-ABD2b- , פאלפלים) יענו עם תחילתו של חלק ב' של האירוח מחר.
אני מניחה שמחר נספיק חוץ משתי שאלות אלה , עוד כשלוש שאלות- אז... מוזמנים לשלוח. אפשר כאן, או למייל האישי שלי- shira.omer@gmail.com
בברכת לילה טוב (לחלקו הזה של כדור הארץ) והמשך יום טוב (לחלקו האחר של כדור הארץ),
שירה
דווקא והעדפה הורית
24/01/2012 | 23:15
2
2
הי שירה ותודה על הקדשת הזמן והמאמץ.
הבן שלי, בן שנתיים בחודש הבא, מגלה סימפטומים התנהגותיים קצת מטרידים לאחרונה, אני מקווה שתוכלי לייעץ.להסביר.
קצת רקע: אנחנו חיים באנגליה - ישראלים משני הצדדים, מדברים עברית בבית. ילד יחיד, מפותח, בריא, מקשקש בשתי שפות בחופשיות, מאוד מאושר באופן כללי. הולך לגן באופן מלא מגיל עשרה חודשים ללא קשיי הסתגליות מיוחדים.
לאחרונה הוא התחיל לעשות "דווקא" על כל מיני דברים - תופעה שלא היתה קיימת קודם לכן. לא רוצה אמבטיה, לא רוצה לישון, לא רוצה לשים מעיל. עם כל אלו אנחנו מתמודדים בהנחה שמדובר בגילויי "עצמאות" כאלו ואחרים. מהש מטריד אותנו בשבועות האחרונים זה האיסוף מהגן. בדרך כלל אחד מאיתנו מגיע, ולאחרונה נראה שהוא פשוט לא רוצה לחזור הביתה! הוא כבר לא רץ לחיבוק ונשיקה כמו בעבר, אלא מתחיל "להתלונן", מסרב לנעול נעליים ולהתארגן ליציאה. היחסים בבית נפלאים, כיף לנו ביחד, ואנחנו לא ממש מבינים מה גורם לו להגיב ככה.
עניין אחר שמטריד אותנו הוא "העדפת אם". הוא מקסים לאבא שלו כל עוד אני לא בסביבה... אבל כשאני נמצאת הוא רוצה רק אותי ורק איתי. אבא שלו היה שותף מלא ושווה בחוית ההורות מן הרגע הראשון, אני לא עושה או נותנת יותר, ולכן לא ברור לי מאיפה זה מגיע ומתי זה ישתנה.
אשמח אם תוכלי לייעץ, ושוב תודה.
תשובה
25/01/2012 | 15:30
1
3
שלום לכם,
אני שמחה לשמוע על גילויי העצמאות של בנכם! הוא בסדר גמור!
ועכשיו קצת הסברים...
עד גיל שנתיים היה בנכם תלוי בכם באופן מלא- מצרכים בסיסיים כמו הזנה והיגיינה, ועד צרכים רגשיים של אהבה ללא תנאי והרגעה. בגיל שנתיים הוא מגלה שהוא לא חייב להסכים איתכם- הוא יכול מוטורית ללכת או להגיע לאן שהוא רוצה (כמעט), ולבטא את עצמו מילולית מספיק טוב על מנת להגיד לכם את דעתו. בעצם הוא מגלה שיש לו זהות עצמית נפרדת מכם עם רצונות ומאווים משלה, ועכשיו הוא מתחיל לפתח אותה. הוא מגלה שהוא יכול להתווכח על כל דבר, ולבדוק איתכם עם מה תסכימו ועל מה תוותרו. התחושה ש"אני יכול להשפיע" חשובה מאוד בהמשך החיים- לדעת שלמעשים שלי יש משמעות. מצד שני- גבולות ברורים חשובים להתפתחות, ומאפשרים לילד בתוך המרחב התחום להתנסות,לחוות ולהתפתח.
כשילד מחליט בתחומים שהוא לא מסוגל להם התפתחותית יכולים להיווצר מצבים מתסכלים עבורו מאוד. למשל בגיל שנתיים ילד לא יכול להחליט מהו הוא רוצה לעשות היום אחר הצהריים. הוא כן יכול להחליט אם לשחק עם ההורים במשחק כזה או אחר.
לכן כדאי לתת לו להחליט החלטות המתאימות לגילו, במסגרת גבולות ברורים. שימרו על מסגרת חוקים שמוסכמת על שניכם ועליה אתם לא מוותרים כמו למשל קביעת סדר יום, חוקים של הבית, במה מותר לו לגעת ומה אסור וכו'. בתוך המסגרת הזו אפשרו לעשות החלטות, המתאימות לגילו. תנו שתי אופציות בלבד, אחרת יהיה לו מאוד קשה להחליט, זמן ההתלבטות יהיה ארוך ואתם עלולים להיגרר לעימות מתסכל מאוד עבורו שעלול להסתיים בהתפרצות זעם. למשל- להחליט בין שני מעדנים מה הוא רוצה לאכול, להחליט מה ללבוש- חולצה אדומה או ירוקה וכו'... כדאי ללוות את הפעולה במשפטים המדגישים כי הוא זה שעושה את ההחלטה.
אם הגיע בנכם למצב של התפרצות זעם- יש להיות לידו, ללטף, להרגיע במלים חמות, ואם אתם מצליחים לחבק "חיבוק דב" חיבוק גדול מורגש היטב וארוך זה בהחלט יכול לעזור ולהרגיע.
חלק מהגילוי שבנכם חווה הוא שהוא יכול להעדיף הורה אחד על פני האחר. זה יכול להיות מאוד מאוד מעליב כלפני ההורה הלא מועדף, אבל יש להבין שזה חלק מהנסיונות שלו להיות להיות עצמאי. כמו כן ידוע בספרות כי יש שלבים התפתחותיים בהם יש העדפה ברורה של ילד להורה מסוים (כמו בשלב של "תסביך אדיפוס", על פי פרויד). להורה שהילד מחפש פחות את קרבתו מומלץ להמשיך להציע את נוכחותו לילד, כבעבר. בנוסף, החליטו ביניכם איפה הגבול-במה בנכם מחוייב לקבל את נוכחות האב- למשל במקלחת ,הלבשה ובמה הם מתירים לו להחליט עם מי יהיה.  
אחרי הסיבוב הזה של מרד עצמאות, אפשר קצת לנוח. סבוב חוזר ובגדול- בגיל ההתבגרות....תהנו!
בהצלחה ובברכה חמה,
שירה
תודה רבה!
25/01/2012 | 22:26
2
אני רק שאלה
25/01/2012 | 02:52
2
3
שירה שלום,

הבן שלי (בן ארבע) ילד שמח, עצמאי ורגיש. אין איתו בעיות מיוחדות, אולי היה קצת ביישן בעבר אבל יצא מזה לגמרי. הבעיה היא תנועות החוזרות על עצמן בעת התרגשות. אם אני לא טועה זה נקרא "תנועות סטריאוטיפיות". אני לא מומחית, אבל זה קורה רק במצבים בהם הוא מתרגש מאוד כמו סרט אהוב, חוויה חדשה וכו'. נדמה שלפעמים זה פשוט מפריע לו בפעילות, כלומר שהוא כל כך מתלהב ואז בעצם לא עושה את מה שהוא אוהב אלא ממשיך עם אותן תנועות (שיפשוף אף וספיקת כפיים). הרבה פעמים אנחנו מעירים לו או סתם נוגעים בו בעדינות בכתף, וזה כביכול "מנער" אותו או מעיר אותו מהתנועות הללו. הבעל שלי סיפר לי שבילדותו גם התנהג כך ואחרי שהילדים בסביבה לא ממש קיבלו את זה, הוא איכשהו הצליח להתגבר על זה לחלוטין.

השאלה היא האם זה משהו שצריך לבדוק בצורה מקצועית (למשל בגן לא שמעתי שמזכירים את זה או שזה מפריע, לדעתי זה קורה בעיקר בבית) או להמתין עוד זמן מה ולראות אם זה ממשיך או דועך.

תודה
תשובה
25/01/2012 | 12:38
1
4
שלום לך,
לתנועות שחוזרות על עצמן אכן קוראים "תנועות סטריאוטיפיות". הכוונה היא להתנהגות שחוזרת על עצמה כשאין לה מטרה. במקרה שתיארת, אני לא בטוחה שלא מסתתרת מטרה להתנהגות- נשמע שזו דרך של בנך להרגעה עצמית.
יש ילדים שמאוד רגישים מבחינה סנסומוטורית ואז כל גרייה חיצונית עבורם נחווית כחזקה מאוד, לעתים אפילו מציפה. ייתכן שבנך רגיש מאוד לחוויות חושיות חדשות וזקוק למעין תנועה גופנית שפורקת מתח, מנתקת מהגורם המציף, על מנת שיוכל לחזור אחר כך לפעילות. נשמע שהוא  כל כך נרגש,מוצא בתנועות הגוף האלה  דרך לפורקן למתח ולהתרגשות אלא שאז נכנס למצב מעגלי בו מתחיל להנות מאוד מהתנועות עצמן, ומפחית עניין וקשב כלפי מקור ההתרגשות- הסרט, חויה חדשה וכו'.

מאחר והוא כבר גדול, ומבין מה קורה איתו (כנראה לאחר מעשה) שיחה איתו עשויה לסייע. תארו לו מה הוא מפסיד כתוצאה מהשימוש בתנועות החוזרות (מאבד עניין, נכנס לסחרור ומתרגש מאוד ואז מפספס את החוויה או את ההתחלה של הסרט וכו'). חישבו על דרכים מועילות יותר להרגע, כך שלא יחווה ריגוש כ"כ חזק מהתנועות ויתנתק ממה שקורה סביבו.  אולי הרגעה חיצונית כמו חיבוק גדול וארוך שלכם ההורים, יכול לסייע לו להרגע טוב יותר , מבלי להתנתק ממה שקורה סביבו. אפשר לנסות לעזור לו גם להמליל מה שחש- ביטוי מילולי עשוי לסייע לו לבטא עצמו ולהפחית את הצורך בתנועות החוזרות.

בנוסף, חשוב לדעת מה היקף התופעה- בדקי מה קורה בגן, האם זה קורה גם שם? . כמו כן כמה זה קורה? כל יום, כל שבוע? התדירות חשובה על מנת לדעת כמה פעמים הוא חש הצפה חושית. אם התופעה לא יומיומית , אלא קורית רק מדי פעם כשיש גירוי ברור ה"מפעיל" את ההתנהגות הזו, אזי ברוב הזמן הוא חש שהוא שולט בחושיו , בתגובותיו ובהתנהגותו.  אם יש לו צורך רב להשתמש בתנועות אלו ובמצבים שונים,יש לבדוק האם ההתנהגות הזו היא ביטוי לקשיים נוספים ,ואז כדאי לפנות לייעוץ מקצועי לאבחון.
בהצלחה!
ובברכה חמה,
שירה
תודה רבה
25/01/2012 | 18:28
1
עוד שאלה שעשויה להיות רלוונטית
25/01/2012 | 04:54
2
4
לחלקנו - איך מתמודדים עם צער גידול הורים כאשר יש משפחה וילדים בארה"ב?
אנחנו חווים כעת לראשונה מצב בו אחד הסבים מאושפז במצב קשה, בעלי נסע ארצה להיות איתו והמצב לוט באפלה כך שאין צפי ברור לשובו. אני מדברת כרגע רק על החוויה של הילד החי בארה"ב וכיצד לעזור לו/לה להתמודד עם העובדה שהורה נוסע לתמוך בסבא או סבתא והדבר עלול לקחת זמן. אשמח לשמוע את דעתך ועצתך.
תשובה
25/01/2012 | 16:36
1
4
שלום לך,
מחלות קשות, מוות וסופיות החיים הם נושאים קשים מאוד להתמודדות עם ילדים הנמצאים בתחילת דרכם במסע החיים. כדי להבין מה זה סכנת חיים/מוות על ילדים להשיג הבנה של 4 פונקציות:
1. תפיסת המוות כהיפוכו של מצב החיים, שכל פונקציות החיים נפסקות
2. זוהי תופעה בלתי הפיכה
3. זהו מצב בלתי נמנע
4. זוהי תופעה אוניברסאלית החלה על כל חי.
בגיל הצעיר(עד גיל 8 לערך) עדיין פונקציות אלה לא מפותחות וקשה מאוד לילד להבין מה זו מחלה קשה מסכנת חיים, והוא בעיקר מתגעגע לאב החסר. בעבר השני של הים נמצא הורה טרוד, עצוב שלא תמיד פנוי רגשית לשיחות סקייפ וטלפונים עם הילדים. לך שנשארת בבית כדאי לגלות רגישות להופעה של התנהגויות רגרסיביות שעשויות להופיע (לא בהכרח!) - הרטבה, הצמדות פיזית אלייך, חוסר סובלנות, בכי מרובה, בעיות אכילה,פחדי לילה, הופעת מיחושים גופניים וגילויי תוקפנות.  כדאי לאפשר לילד לבטא את רגשותיו, והוא זקוק בעיקר להרבה סבלנות חום ואהבה .
כשמסבירים לילדים על מחלות קשות , כדאי לעשות איזושהיא הרחקה מהם, שלא יפתחו חשש או חרדה שמא זה יכול לקרות להם עכשיו ומיד. אפשר לתאר את המחלה של סבא כ"מחלה של מבוגרים מאוד", להעביר מסר של שליטה במצב- הרופאים מכירים את המחלה ועוזרים לו הכי טוב שהם יכולים, וטיפול במחלות כאלה לוקח המון זמן ולכן יקח זמן עד שאביו יחזור. אם אתם יודעים שהסבא במצב סופני, כדאי להטרים ולאמר שיש מצבים שהרופאים יודעים שהתרופות לא יעזרו ושהם מנסים עכשיו לעזור לסבא ולא בטוח שיצליחו.
גם עלייך עוברים ימים לא קלים, ומקווה שיש סביבך מעגל תמיכה של חברות/משפחה.
בברכה חמה,
שירה
תודה על התייחסותך
25/01/2012 | 23:46
4
הגדולה בת 4 כך שבאמת עיקר העניין הוא הגעגוע לאבא. אני נותנת לה קצת להתפנק יותר (נניח קצת יותר TV בסופש') ויודעת שהיא קצת יותר רגישה מהרגיל. גם עדכנתי את המורים שלה שעוזרים ונותנים לה תמיכה בכיתה.
נא לא להוסיף עוד שאלות
25/01/2012 | 08:27
2
אני מבקשת לא להוסיף יותר שאלות.
שירה תענה על השאלות שנמצאות כבר בשרשור - מעל להודעה הזאת.

שאלות נוספות - בפעם הבאה....
לידת אח
25/01/2012 | 15:54
1
8

יש לי שלושה בנים. בן 9 וחצי, בן שלוש (עוד שבוע) ובן 5 חודשים.
אני אם במשרה מלאה ורק לאחרונה האמצעי התחיל ללכת לגן שהוא מאוד מאוד אוהב.
השאלה שלי היא לגבי האמצעי:

האמצעי הוא ילד חכם, מקסים, פעלתן ושובב אבל יחד עם זאת הוא גם מעניק המון חום ואהבה. הוא יודע לחבק ולתת נשיקות ולהיות עדין כשהוא רוצה אבל הוא גם עקשן מאוד.. לפני כחצי שנה נולד לו אח קטן. הוא קיבל אותו מאוד יפה ודואג לו (כשהוא בוכה הוא מודיע לי שהתינוק רוצה לאכול למשל). הוא נהנה לשחק איתו, או לקרוא לו סיפורים ובדרך כלל הוא ממש ממש מקסים. אבל.... יש גם את אלמנט הקנאה. זה מתבטא בזה שהוא חייב להיות ביחד (זאת אומרת להדחף) איפה שאח שלו נמצא אם זה על הרצפה או באוניברסיטה, או שהוא מנסה לאכול את האוכל של התינוק ולשתות מהכוס שלו (התחלנו טעימות ממש לא מזמן, חוץ מזה התינוק יונק) לפעמים הוא  אפילו ינסה בכוונה להכאיב לתינוק (למשל לדרוך עליו או לשבת עליו ולמעוך אותו בכוונת תחילה ברורה). אנחנו נותנים לאמצעי המון חיזוקים חיובים גם על הדברים שהוא עושה שהוא ממש ילד גדול (התחיל ללבוש כפפות לבד ולחלוץ נעליים לבד) אנחנו גם משבחים אותו כשהוא משחק יפה עם אחיו ואפילו יומיים בשבוע יש לו חוגים שהוא הולך אליהם שבו זה רק אני והוא ביחד בלי האחים האחרים. אבל ההתנהגות הזאת לא נגמרת. אחרי שנמאס לנו לצעוק עליו (ניסינו להסביר לו שאם התינוק בוכה אז זה אומר שלא נעים לו) ניסינו להראות לו איך כן לשחק עם התינוק (לעשות לו קוקו למשל), אנחנו משתפים אותו בלבחור לתינוק את הבגדים, להביא חיתולים ועוד אבל אנחנו עדיין מוצאים את עצמנו כועסים עליו די הרבה וזה מתסכל כי הוא בסך הכל הוא באמת ילד מקסים
האם יש לך הצעות איך להתמודד עם פצצת אנרגיה עקשנית וקנאית? ומתי (אם בכלל) זה יגמר?
תשובה לשאלה שהגיעה אלי למייל
25/01/2012 | 16:00
8
שלום לך,
התנהגותו של בנך טבעית לחלוטין-הוא איבד את המקום הנעים והמפנק של הקטן במשפחה, וידייך שהיו פנויות רק עבורו התמלאו בתינוק זר. אט אט הוא מסתגל למצב, מחובק ואהוב על ידך ובעלך, מקבל זמן איכות אישי איתך , חי במסגרת די ברורה של גבולות- מה מותר ומה אסור לעשות ליד אחיו הקטן. כמו כן מתחיל לגלות את היתרונות של להיות אח גדול- "לקרא" סיפורים, לשחק איתו, לשעשע ולקבל חיוך והנאה מצד אחיו הקטן. יחד עם זאת הוא מביע גילויי קנאה שהם טבעיים לגמרי, וטוב שהוא מביע אותם רק שלא תמיד הן בטיחותיות לאחיו (כמו המעיכות).
מאחר והוא מאוד צעיר- (בן 3 )קשה לו להבין מה הוא משחק של תינוק ומה של בן שלוש. ייתכן גם שהצעצועים התלויים באוניברסיטה מעניינים אותו מאספקט אחר המתאים לגילו- משחקי דמיון. תוכלי כשאת מניחה את התינוק להניח בצד משחק המתאים לבנך האמצעי ולהדגיש מה מתאים לו ("אתה כבר גדול- הבאתי לך משחק של גדולים")  ומה לתינוק. כך גם לגבי האוכל-עבורו זה לא בהכרח "אוכל תנוקות" זה מסקרן אותו- איזה טעם יש לזה, מה המרקם.  מעבר לכך, תוכלי להראות לו בתמונות כי גם הוא היה תינוק פעם (לא מזמן האמת...) והיה על ידייך בדיוק כמו אחיו, וקיבל אותו מזון, ולבש (אולי) אותם בגדים- וקיבל בדיוק אותו טיפול, כפי שאת מטפלת עכשיו באחיו.
ההסתגלות של הבית לחבר חדש במשפחה לא פשוטה, (לא פירטת לגבי הבן הבכור אבל אני מניחה שגם שם הורגש איזה גל של שינוי) . כדאי לקחת אורך נשימה של בערך שנה, אז בדרך כלל התגובות הרגשיות מתמתנות,וכל אחד מוצא את מקומו מחדש במשפחה. נשמע שבסך הכל יש לכם הרבה זמנים של נחת והנאה.
בברכה חמה,
שירה
וואו, איזה ארוח!!!
25/01/2012 | 21:01
5
104
זה המקום להודות לשירה על ארוח מעורר השראה.

מי מכם, כמוני, שגולשים בפרדס יותר מכמה ימים יודעים שבדרך כלל בעלי המקצוע שמתארחים בפורומים השונים, עונים תשובות לאקונית, מפנים לטיפול (בקליניקה שלהם כמובן) ולעתים אפילו לא ממש עונים על השאלות (ואפילו בפורומנו כבר התארחו "מומחים" שכאלה).

שירה, כל הכבוד!
המון תודה, על הזמן, הסבלנות, ההשקעה והמחשבה בכל תשובה ותשובה. כל כך הרבה התיחסות וכבוד יש בכל אחת מהתשובות שלך שאין איך להגיד את זה - מגיע לך שנוריד את הכובע בפנייך  - ואני אכן מורידה.
אני חושבת שיסכימו איתי הגולשים בפורום שאנחנו מאוד מאוד מאוד נשמח לארח אותך שוב. ושאנחנו מודים לך מקרב הלב על הארוח הזה וכל מה שהוא דרש ממך.
תודה
תודה!
25/01/2012 | 16:40
7
עם תום יום ב' (והאחרון) של האירוח , אני רוצה להודות לכם על הארוח החם, על שאלותיכם המעניינות שנגעו בתחומים מגוונים ,מרתקים ומרגשים שכולנו פוגשים במסע החיים.
רק טוב,
שירה
מצטרפת לתודה
25/01/2012 | 21:37
4
נורא נהניתי לקרוא את הארוח בפורום. זה ברור ששירה השקיעה מחשבה רבה לכל שאלה וענתה תשובות עניניות ארוכות ומעמיקות (ולא הסתפקה בתשובה קצרה או הפנתה את השואלים לגורמים אחרים כפי שראיתי באירוחים אחרים בפרדס).
כל הכבוד ואני מקווה שנוכל לראות עוד אירוחים בסגנון הזה בפורום.
תודה לפסיכולוגית וכל הכבוד למנהלת שלנו !
<< ההודעה הנוכחית
26/01/2012 | 00:06
1
30
28/01/2012 | 11:23
2
תודה רבה לשתיהן
תודה לשירה על האירוח והתשובות המושקעות,באמת!
26/01/2012 | 14:43
4
הודעות אחרונות
14:17 | 01.09.15 Rebecca110
01:13 | 30.08.15 פרפרי אהבה
21:19 | 29.08.15 שירי ניו
14:31 | 29.08.15 פרפרי אהבה
19:40 | 27.08.15 אורחים בפורום
22:26 | 26.08.15 ניריתסקוטלנד1
11:48 | 26.08.15 CheniNanny
15:56 | 22.08.15 פרפרי אהבה
12:53 | 22.08.15 ניריתסקוטלנד1
15:28 | 20.08.15 פרפרי אהבה
Flix וידאו
חם בפורומים של תפוז
דיכאון החגים
דיכאון החגים
אנחנו נשואים כבר 7 שנים וכך היה בכל שנה מחדש
דיכאון החגים
דיכאון החגים
אנחנו נשואים כבר 7 שנים וכך היה בכל שנה מחדש
בתוך החדר האינטימי שלי
בתוך החדר האינטימי שלי
עכשיו בפורום, טיפים מעולים לשדרוג חדר הילדים
בתוך החדר האינטימי שלי
בתוך החדר האינטימי שלי
עכשיו בפורום, טיפים מעולים לשדרוג חדר הילדים
אוהבים את תפוז?
אוהבים את תפוז?
עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלנו? בואו לקבל את
אוהבים את תפוז?
אוהבים את תפוז?
עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלנו? בואו לקבל את
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ