הי,
אני יודעת שאני הולכת להרגיז כאן כמה אנשים, אך נסו להיכנס לראש שלי ולהסתכל על הדברים מכיוון קצת שונה... אני אנסה להסביר את עצמי הכי טוב שאפשר.

בתחילת השביתה, התבאסתי מאוד, גם אני חשבתי לי כל הזמן "מה יהיה"? "האם נספיק את כל החומר"? "האם נדרש ללמוד יותר חומר לבד?" וכו'...
גם לי עלו המחשבות שאני רוצה החזר כספי, במידה ולא יוחזרו השיעורים שלא התקיימו כמתוכנן.

אך היום, אחרי שבוע של שביתה, אני חושבת שהאו"פ צריכה לאמץ את הרעיון הזה (לא כשביתה כמובן), אבל אחרי או כל חודש וחצי של סמסטר, לתת מעין חופשה של שבועיים שבה לא צריך להגיש ממ"נים, רק לאפשר לסטודנטים לסגור פערים שנפערו, ולאלו שיכולים גם להתקדם בחומר הלאה... שכל אחד יעשה מה שהוא בוחר לעשות. רוב הסטודנטים הם אנשים עם משפחות ועובדים במשרה מלאה, שבועיים כאלו יקלו עליהם מאוד את הלמידה.

זה מה שאני עושה בשביתה, אני לא עושה לעצמי חופש, אני השלמתי פערים בחלק מהקורסים ובחלקם גם כבר המשכתי הלאה עם חומר הלימוד.
ככה, כשנחזור ללימודים (אחרי השביתה), לא יהיה לי לחוץ יתר על עמידה...
אני יודעת שזה מלחיץ לחשוב שלא יזיזו את תאריכי הבחינות ושאולי לא יהיה הרבה זמן ללמוד לבחינות, משום שאולי יחזירו את השיעורים וזה יצור לחץ של זמן, אך אל תכעסו על הרכזים והמנחים השובתים, אני בטוחה שהם יתחשבו בנו כשנגיע לרגע הבחינות ולהגשת הממ"נים.

לפני השביתה, ישבתי עם מנחה שלי באחד מהקורסים שאני לומדת כרגע, והיא סיפרה לי שיש הרבה סטודנטים בוגרי האו"פ שהם עובדים כמנחים באו"פ.
ואני חשבתי לי שזהו רעיון מצויין! בוגרים של האו"פ כבר מכירים את שיטת הלימוד, הם יודעים מתוך התנסותם האישית מהו מנחה מצויין ואיך אפשר לסייע לסטודנטים הכי טוב להתמודד עם החומר.

לכן, אני אומרת, אל תכעסו על המנחים והרכזים השובתים, הם בסך הכל רוצים לקבל תנאים של עובדים מן המניין ולדעת שיש להם עבודה בעוד חודשיים ולא שהם יהיו מובטלים.
תוצאות המלחמה שלהם היום – הן שיאפשרו לנו בעתיד, למי שרוצה כמובן, להנחות באו"פ ולדעת שנקבל תנאי העסקה נורמלים ולא נהיה כמו איזה פועל זר על תקן של עובד זמני כל הזמן...

אני תומכת בשביתת המנחים, אני עבדתי בחברה מכובדת מאוד בארץ שהתבררה לבסוף כחברה שאינה מכבדת את עובדיה וגיליתי רק אחרי 12 שנים, שעבדו עליי במשכורות כל השנים, ועשו זאת דרך תנאי העסקה מפוקפקים, ותלושי משכורת שהיו "תלושים" מן המציאות (תרתיי משמע)...
עליתי על כך במקרה, עקב ערנותה של חברה שלמדה עריכת דין וחשדה שמשהו לא בסדר.
אני תבעתי אותם ובית המשפט פסק לטובתי.
בעיקבות כך השתנתה מדיניות ההעסקה של החברה והעובדים שעובדים בה כיום זוכים לתנאים משופרים ולמשכורות מכובדות יותר. לכן אני מבינה ללב השובתים...

אני חושבת שעל המנחים והרכזים לא לוותר ולהלחם עד הסוף! לא להשבר! זאת מלחמה של "שיטת מצליח" – אם אתה נלחם עד הסוף אתה תנצח! השאלה היא מי ישבר ראשון ואני מקווה שלא המנחים והרכזים!
אם ההנהלה תקשיב להם היום – היא תמנע מעצמה צרות בעתיד.

האו"פ היא מוסד נפלא בעיניי ואני גאה להיות סטודנטית בה! אני מקווה שההנהלה מבינה שאנו הסטודנטים שתומכים במנחים לא יוצאים נגדה, אלא מבקשים שהיא תתחשב באנשים שהם עמוד התווך שלה ואלו שמאפשרים לרובנו להצליח לסיים את הקורסים בהצלחה גבוהה.
כי אולי ביום מן הימים נרצה להמשיך להיות חלק ממנה, אך לא בתור סטודנטים, אלא בתור מנחים ורכזים.

אני מקווה שלא תכעסו יותר מידי,
אך זוהי דעתי ואני מקווה שתכבדו אותה כפי שאני מכבדת את דעת חברי הפורום האחרים.

שיהיה שבוע נפלא!