לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
פורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD
<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD

<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>
`

ניפנופי ידיים ונהמות

מאת: Astroo
31/03/13 18:41
שלום,
הבן הקטן שלי בן 4, מאובחן בפדדנוס. סה"כ ילדי חברותי וחביב מאוד, מדבר ואוהב ילדים אחרים. אך כשהוא מתרגש יש לו נטיה לנפנף בידיים ולנהום. זה קורא הרבה כשאנחנו נמצאים במגרש משחקים, וזה מרתיע ילדים אחרים ובעיקר את אמהותיהם, וגם מביך אותנו. האם יש למישהו טיפ כיצד להפחית את ההתנהגויות האלה?
ניפנופי ידיים ונהמות
<< ההודעה הנוכחית
31/03/2013 | 18:41
104
633
שלום,
הבן הקטן שלי בן 4, מאובחן בפדדנוס. סה"כ ילדי חברותי וחביב מאוד, מדבר ואוהב ילדים אחרים. אך כשהוא מתרגש יש לו נטיה לנפנף בידיים ולנהום. זה קורא הרבה כשאנחנו נמצאים במגרש משחקים, וזה מרתיע ילדים אחרים ובעיקר את אמהותיהם, וגם מביך אותנו. האם יש למישהו טיפ כיצד להפחית את ההתנהגויות האלה?
אוטיסט תמיד ייתפס כמוזר
31/03/2013 | 19:37
32
193
אם לא ינפנף וינהם, יעשה משהו אחר שייתפס מוזר.
לכן לדעתי הכיוון הרצוי אינו לגרום לו להרגיש לא טוב עם הביטוי האותנטי של רגשותיו (ולא ברור לי איך לגרום לילד להפסיק לבטא רגשותיו באופן מסויים בלי לשדר לו שזה ביטוי לא ראוי),
אלא לגרום לסביבה, וזה כולל גם את הוריו, להתגמש ולקבל את זה שיש מגוון רחב של אופני ביטוי להתרגשות, וכל עוד לא מדובר בגרימת נזק לעצמו או סביבתו, זה בסדר
בגילאים בוגרים יותר, ואם המחיר שהאוטיסט משלם גבוה,
אפשר להביא למודעותו את הקשר בין הניפנוף למחיר.
הבכור שלי למשל חטף מכות מ"חבריו" לכתה בכתה ז'.
אמרתי לו שאצל הנורמלים דברים כגון ניפנוף
מסמנים את הבנאדם כקרבן פוטנציאלי.
זה לא כי משהו רע בניפנוף, זה כי הם מקובעים.
הוא עשה את חישובי הכדאיות שלו,
וכיון שהוא מסוגל לשלוט בזה, מאז הוא מנפנף רק בבית
וזה לא מפריע לאף אחד
אבל כאן מדובר בהתנהגות שממש מזיקה לו
31/03/2013 | 20:17
29
173
כי היא מפחידה ילדים אחרים ומבודדת אותו. לכן איכשהו צריך לצמצם את זה. אבל אני לא יודע איך.
בדיוק ההפך
31/03/2013 | 21:12
28
156
ילדים שמפחדים ממנו ומבודדים אותו מזיקים לו.

צריך לצמצם את שהותו בחברת ילדים לא מקבלים ולמצוא חברה פלורליסטית יותר.

אמרת בעצמך: "ובעיקר את אמהותיהם"
זה טוב ויפה, אך לא מציאותי
31/03/2013 | 21:21
27
84
למה לא?
31/03/2013 | 21:46
111
אני יכולה לספר שכל קשר הצלחתי ליצור עם ילדים לא סובלנים - לא עבד. סתם התעצבנתי והייתי בקשר "כי צריך", לא כי באמת רציתי את זה.

רק כשמצאתי אנשים שמקבלים אותי כמו שאני, יצרתי חברות אמיתית.

הילד א"ס ומנפנף כשהוא מתרגש,
01/04/2013 | 00:42
25
118
בעיקר במגרש משחקים.
התוצאה שהוא הגורם לה לכן זו אשמתו ולכן הוא צריך לשנות את ההתנהגות   : ילדים אחרים מפחדים, האמהות של הילדים  אחרים נרתעות (לי זה מספיק כדי לאחל להן ילד א"ס , ואם אכן יש מגפת אוטיזם בעולם , הסיכוי שלהן די גבוה). אתם ההורים מובכים (כי אתם 'אשמים' בזה שיש לכם ילד א"ס שלא מתנהג 'לפי הספר כמו ילד בן 4 תקני' ).
עד עכשיו רק העתקתי מה שהיה בהודעה הפותחת שלך (עם הערות שלי).

אז האופציות שלכם :
1. לעצור אותו בצורה פיזית כל פעם שהוא עושה משהו לא תקין (לתפוס את הידיים או לסגור לו את הפה) , ואז השאלה מה הכיף  שלו במגרש המשחקים ?
2. לתת לו תרופות  שיעשו אה אותה פעולה בצורה כימית ולא פיזית. אז מבחוץ הכל יראה תקין , הילד יתנהג בצורה 'תקינה', אתם תיראו בגן משחקים הורים 'כמו כולם' , ואפילו עם 'ילד בן 4 לדוגמה'ץ. ושוב שאלה , עד כמה הוא יהנה מהמשחקים בתנאים באלה?
3. לא לבוא לגן משחקים בכלל. אמנם הוט  לא יהנה, אבל הרי כשהוא נהנה , ההתנהגות שלא לא תקינה וגורממת  לפחד של ילדים, הרתעה של אמהות והבכת ההורים  שלו.
אבל הוא גם ככה לא יהנה כי אף אחד לא ישחק איתו
01/04/2013 | 01:44
23
90
ואם נוכל איכשהו לדכא את ההתנהגות המרתיעה הזאת, ייתכן שיהנה יותר כי ישחק עם ילדים אחרים.
הוא בוודאי לא יהנה אם תדכאו אותו
01/04/2013 | 06:10
82

לעומת זאת אם תאפשרו לו לצמוח ולהתבטא כפי ההולם ונכון לו יש סיכוי שהוא יפגוש בשלב מסויים גם אנשים שהם קצת פחות דפוקים ומוגבלים מהממוצע
ואז כולם יהנו
פתרונות כמו שלך
שהם גם הפתרונות ה"מקצועיים"
פשוט מבטיחים שאף אחד לא יהנה לעולם
למה לא?
01/04/2013 | 08:54
20
60
למה הוא לא יהנה אם אף אחד לא ישחק איתו?

ולמה לא לחפש הורים מספיק פלורליסטים ופתוחים כדי שהילדים שלהם לא ירתעו?
כי הוא מעוניין בחברתם של ילדים אחרים
01/04/2013 | 12:02
19
63
לגבי חיפוש מלאכותי של חברים, ניסינו לארגן לו פגישות עם ילדים מהגנים הטיפוליים בהם הוא היה, אבל זה לא כל כך הצליח.
למה זה "חיפוש מלאכותי"?
01/04/2013 | 13:00
6
47
במה הפגישה עם אנשים במפגש מאורגן פחות טעים מהמפגש בגן משחקים?

ואני יותר חשבתי על מפגש עם אנשים סובלניים. כלומר, ילדים של אנשים אתה יודע שהם סובלניים, ולכן הם לא ירחיקו את ילדיהם מילדך.
אין אנשים סבלניים
01/04/2013 | 13:06
5
70
ודווקא ההורים לילדים בגן טיפולי הם הכי פחות סבלניים. כי שם לכל ילד יש בעיות שונות, אז כל הורה חושב שהילדים האחרים לא מספיק טובים עבור ילדו. בני הבכור, שגם הוא על הרצף, היה בעבר בגן טיפולי ושם אף הורה לא רצה שהוא יפגש על ילדיו. עכשיו הוא משולב בגן רגיל ופורח חברתית (כי ההורים האחרים פשוט לא יודעים שהוא אוטיסט).
בטח שיש
01/04/2013 | 13:14
3
54
זה שאתה לא מכיר אנשים סובלניים, ואולי אין כאלו בסביבה שלך, לא אומר שהם לא קיימים.
גם לסבלנותם של האנשים האלה יש גבול
01/04/2013 | 13:15
2
32
זה נכון. אבל השאלה היא, איפה עובר הגבול הזה
01/04/2013 | 21:19
46
ואתה בעצמך, הרי, אומר שאצל ההורים הנדונים, הרף הזה הוא מאוד מאוד נמוך.

בקיצור - הבעיה היא בהם, ולא בבן שלך. ואני לא חושב שזה חינוכי במיוחד, ללמד ילד להתכופף לגחמות של אנשים (שאתה בעצמך מודה שהם גחמניים בצורה מוגזמת) בכל מחיר, רק בגלל שהוא רוצה חברה. תחשוב על כל ההורים שמנסים ללמד את הילד שלהם בדיוק את ההיפך, לאחר שהוא מחקה התנהגויות לא-נאותות של חבריו.
וגם לי יש גבול לסבלנות שלי
02/04/2013 | 13:32
36
לאנשים עם גבולות כאלה. אף אחד מהם לא יותר טוב מאף אחד בפורום הזה למשל .
יש אנשים סבלניים
02/04/2013 | 10:46
28
מכירה כמה כאלה אישית.
נכון שלא בהכרח הורים לילדים עם צרכים מיוחדים הם סבלניים.
אין קשר- זה ענין של גישה לחיים, אולי של אופי, לא יודעת.
אז איך מוצאים את הסבלניים האלה?
אין לי "מדריך למצאת אנשים סבלניים",
אני פשוט ליקטתי כמה כאלה במהלך החיים.

מה שכן, יש לנו ב'הודעות נבחרות' רשימה של חברי הפורום,
שערכנו לפני כמה שנים, ובה מצויינים גם פרטים כגון:
אזור מגורים, גיל הילד שבספקטרום, מספר האחים והגילאים שלהם
ועוד, שמטרתה להקל על "שידוכים" בין משפחות מהפורום.
אם נראה לחברי הפורום שיש טעם בכך,
אשמח לפתוח שירשור (שיצורף ל'הודעות נבחרות")
כדי לחדש ימיה של הרשימה ולעדכנה
"אין ארוחות חינם" .
01/04/2013 | 22:00
41
לכל דבר יש תשלום. אם אתה יוצא כי הילד רוצה להפגש עם ילדים אחרים אז אתה צריך להגן עליו כשהו  'מתנהג לא תקין'  ומביך אותך . במקרה כזה התשלום זו המבוכה שלך.
אם את לא רוצה  להיות מובך (כי הילד 'מתנהג לא תקין ' וגם כי לך יש חרדה חברתית)  , הכי טוב זה להישאר בבית .
אז התשלום שלך שהילד לא יפגש עם ילדים אחרים .
מאחר ואין דברים משולמים בחיים, אתה צריך להחליט איזה מצב ואיזה תשלום אתה מעדיף.
מה שבטוח שילד בן 4 לא יכול לדעת מה מחשבות, רגשות ופחדים של בן אדם מבוגר (אבא שלו) ולא יכול להתחשב בו. זה לא תפקיד של ילדים להתחשב בהורים (לפחות לא בגיל 4  )
אתה לא חייב למצוא מגנים טיפוליים
02/04/2013 | 10:51
10
42
תאמין לי מניסיון גם בגני שעשועים יש מספיק אנשים וילדים סובלניים למה שלא דומה להם. בנוסף אם תדכא את ניפנופי הידיים, שהרי זה צורך שלו אז אולי תצליח בכך אבל קח בחשבון שאתה עלול לגרום נזק ותעורר תופעה אחרת אצלו כתחליף לנפנופי הידיים.
אולי כדאי באמת שיהיה תחליף פחות נראה לעין
02/04/2013 | 11:22
9
45
למשל, בילדות היו לי כל מיני טיקים: נהגי לעקם את השפה התחתונה כל הזמן, או להשמיע צלילים עם הלשון.
מכיוון שזה היה מאוד בולט ולא יפה, לימדתי את עצמי במקום זאת להזיז את האוזניים טיפה. ועדיין אני עושה את זה, ואף אחד לא רואה.
ואם התחליף יתבטא בבעיה
02/04/2013 | 11:28
8
32
נפשית האם זה גם עדיף?
לפי העיקרון הזה אסור לשנות שום התנהגות
02/04/2013 | 11:36
7
48
נניח מישהו נוהג, סליחה על הביטוי, לגרד את הב..ם בפרהסיה. אולי אם יפסיק לעשות זאת, יפתח בעיה נפשית. אז שימשיך לגרד?
אם זו פעולה נוירולוגית בלתי נשלטת
02/04/2013 | 11:51
2
41
אז כן , כי זה למעשה לא 'התנהגות' אלא צורך גופני.
ואז כן .
ייתכן ביותר שאדם שבכח תפסיק לו את האןפציה של גירוד בגב, יגרד הרבה יותר חזק את הראש אפילו  עד זוב דם.
זו פעולה נשלטת חלקית
02/04/2013 | 11:57
1
27
מה עם החלק הלא נשלט
02/04/2013 | 13:33
29
בפעולה הנשלטת חלקית הזאת ?
איזה דוגמה לא נכונה בעליל
02/04/2013 | 12:03
3
33
איך אתה משווה בין התנהגות של ילד אוטיסט שזו דרכו להתבטא להתנהגות שבאמת ניתן לשלוט בה, אגב רוב הגברים עושים זאת ללא בעיה בפרהסיה, אבל בגלל שרוב הגברים עושים את זה אז זה בסדר ומקובל ולא נראה מוזר ולכן מתייחסים לזה בסלחנות, אבל לניפנופי ידיים של ילד בן 4 שזה דרכו להתבטא ולא בשליטתו אי אפשר להבין?
הוא יכול לשלוט בזה
02/04/2013 | 12:13
2
38
עובדה שאם מבקשים ממנו להפסיק, הוא מפסיק, או לפעמים להיפך בכוונה מתחיל לנפנף בידיים יותר, מסתכל בעיניים וצוחק.
שוב כי ביקשת ממנו
02/04/2013 | 12:22
30
להפסיק, אבל תחילת הפעולה היא בלתי רצונית ומרוב שהוא יהיה עסוק בלשלוט על תופעות שמביכות אותך, הוא לא יהיה פנוי לתקשורת אמיתית עם הסביבה. אגב אם תפסיקו להעיר לו יש סיכוי יותר מסביר שהתופעה הזו תעלם
אבל הוא לא מבין למה מבקשים ממנו להפסיק ולכן
03/04/2013 | 14:46
11
הוא ימשיך, כי זה חלק ממנו. כמו ג'יבריש שקיים אצל הרבה אוטיסטים (שהיה קיים גם אצל הבן שלי).
אם מדכאים משהו אצל בן אדם,
01/04/2013 | 09:55
45
הוא יהנה יותר ?
אני לא יודעת לגבי הנאה, אבל בד"כ הדבר המדוכא מתפרץ באופן אחר ובצורה חזקה יותר.
סתם לתת תרופה? (את מתכוונת לריטלין אגב?)
03/04/2013 | 14:52
12
אני לא חושבת שאפשר לעצור את זה. רוב הסיכויים שזה יפסק לבד במשך הזמן.
נכון. וזה משהו שלמדתי מאוד מהר
01/04/2013 | 20:10
1
58
תמיד היו אומרים לי "תפסיק לעשות X,Y,Z - כי בגלל זה אנשים צוחקים עליך".

אז הפסקתי לעשות X,Y,Z... ואנשים המשיכו לצחוק עליי. כי תמיד נטפלים ל*משהו*, ויש גבול לכמה בן-אדם יכול לשחק אותה מישהו שהוא לא.

ככה מהר מאוד למדתי, שלא משנה כמה אני אתאמץ להסתיר את ה"מוזרות" שלי, זה לא יעזור. וברגע שהבנתי את זה, הפסקתי לנסות. (ובשלב הרבה יותר מאוחר גם למדתי, לבסוף, שמי שנדחה ממשהו רק בגלל שהוא "מוזר", זה ממילא לא מישהו שמעניין אותי להיות איתו בקשר)

02/04/2013 | 10:23
6
לכל א"ס "חבילת" ההתנהגות שלו
31/03/2013 | 19:41
7
131
אצלך נוהם ומנופף בידיים, אצלי הוא נתקע דקות ארוכות מול משהו, למשל מול קיר בגן המשחקים. או שהוא עושה תנועות חוזרות ותבניתיות שנראות מוזרות לסביבה. לא נראה לי שבגיל כזה אפשר לעשות הרבה חוץ מהתערבות שלנו ההורים. אנחנו ניגשים אל הילד ומנסים להציע לו רעיונות למשחקים או להתחבר לילדים אחרים שנמצאים שם באותו רגע. האמת? זה לא ממש עוזר...
לבכור שלי אין את זה
31/03/2013 | 20:19
6
137
וגם הוא על הרצף.
לכן לשני אסור לנהום
01/04/2013 | 00:43
5
91
ולנפנף ?
לא אסור, אך מאוד לא רצוי.
01/04/2013 | 01:24
4
44
אמרתי את שלי.
01/04/2013 | 01:31
68
אין לי יותר מה להגיד.
חוץ מזה שאי אפשר להיות יותר קדוש מאפיפיור  
גם אצלנו...
02/04/2013 | 15:53
34
הבן שלי גם מנפנף כשהוא מתרגש או כשהוא רואה משהו שהוא רוצה וגם נוהם עם פה סגור.. יש דרך לעצור זאת? למרות שהוא רק בן שנתיים ועדיין לא ניתן להסביר לו על כך
גם אצלנו...
02/04/2013 | 15:54
16
הבן שלי גם מנפנף כשהוא מתרגש או כשהוא רואה משהו שהוא רוצה וגם נוהם עם פה סגור.. יש דרך לעצור זאת? למרות שהוא רק בן שנתיים ועדיין לא ניתן להסביר לו על כך
גם אצלנו...
02/04/2013 | 15:55
13
הבן שלי גם מנפנף כשהוא מתרגש או כשהוא רואה משהו שהוא רוצה וגם נוהם עם פה סגור.. יש דרך לעצור זאת? למרות שהוא רק בן שנתיים ועדיין לא ניתן להסביר לו על כך
לא מנסיון אבל מנסה לחשוב בקול רם
31/03/2013 | 20:43
16
127
אם הייתי נתקלת בהתנהגות כזו אצל הבת שלי, הייתי מנסה לתמלל את זה לסביבה. אתה מתרגש לראות את X עושה Y? זה באמת מרגש, אני גם הייתי מאוד מתרגשת. ראית יובל, מתן מאוד מתרגש לשחק איתך...
משהו כזה. מעבירה מסר לילדים מסביב שזוהי התרגשות ושזה ממש בסדר. אולי הם יקבלו את זה גם כבסדר.

הילדה שלי מדברת עם שיבושים ואני מוצאת את עצמי מתמללת אותה לילדים אחרים לפעמים כדי ליצור רצץ של שיחה ולתחזק אותה. לפעמים זה מצליח. אני עדיין בשלב תירגול.

אני בתחילת הדרך האם לילדה על הספקטרום ואם זה לא קשור לכלום, אני מתנצלת.
זה ידרוש יותר מדי "תימלול"
31/03/2013 | 21:02
10
103
ויציג אותי באור מגוחך. אולי זה מתאים יותר לאישה. כרגע מה שאני עושה זה פשוט תופס לו את אחת הידיים, ואז הוא מפסיק, עד הפעם הבאה.
אולי הכנה מראש
31/03/2013 | 21:09
1
100
לפני שאתם יוצאים למגרש המשחקים תזכיר לו בקיצור שלא כדאי לנפנף ולנהום. ואם אתה רואה שהוא מצליח, אז תגיד לו כל הכבוד. ותשאר קרוב כדי לעצור אותו מיד כשהוא מתחיל.
תודה, זה רעיון טוב
31/03/2013 | 21:14
32
הבעיה שלך שזה מציג אותך
01/04/2013 | 00:46
4
74
'באור מגוחך' ? ואתה אבא לשניי ילדים בספקטרום .
הגיע הזמן פחות לפחד מהסביבה.
מה יש מגוחך בהורה לילדים אוטיסטים ?

ולמה לא לתפוס לו את שני הידיים ? הרי זה הרבה יותר יעיל מלתפוס יד אחת.
אם אני "אתמלל את זה"
01/04/2013 | 01:19
3
90
כפי שהוצע לי זה יראה מגוחך לדעתי.

אני סובל מחרדה חברתית מסויימת ולכן גם רגיש יותר למציבים מביכים.
*מצבים
01/04/2013 | 01:24
21
ואתה הורה לילד א"ס. זו עובדה.
01/04/2013 | 01:29
1
77
גם אני סובלת מחרדה חברתית. דווקא הצורך שלי להגן על הילדים שלי אולי לא עזר להתגבר ממש  על החרדה , אבל עזר לעשות כל מני דברים למרות החרדה (למרות שגזל הרבה אנרגיה).

והאם את מצפה  שילד א"ס  שלך יבין שאתה רגיש למצבים חברתיים ויפתור לך את החרדה החברתית שלך ? בעיקר בזה שיפסיק להביך אותך?  ( הוא רק בן 4 ללא קשר להיותו א"ס)

גם ילדים (שמפחדים מהבן שלך ) מביכים את האמהות   שאתה מפחד מהן  (שנרתעות מהבן שלך) , מביכים אותן מספיק. רק שהן לא עושות עניין ובמיוחד כי הן לא יודעות שהן צריכות לעשות עניין.
עלית על משהו משמעותי
01/04/2013 | 07:33
63

שגם מנסיוני הוא חלק מהסמטוכה הבלתי נסבלת של חיים עם וליד אוטיסטים
שזה ממש לא מקרי שאוטיסטים בלווא הכי נולדו לאנשים עם מידה מסויימת של חריגות ולכן גם חרדה חברתית
ואוטיסטים,בדיוק כמו כל ילד אחר,משפרים ומעצימים מאפיינים ותכונות של ההורים
ולכן מה שיחד את הההורה מהכלל נוכח בדרך כלל בצורה ניכרת יותר אצל הילד
והתוצאה היא ילד שעושה כל הזמן פדיחות מול ועם הורה שהכי מפחד מפדיחות
ילד "רע" שצריך לחיות עם הורה שיוצר מגדרו על מנת להיות ילד "טוב"

לא פשוט בכלל
וזה גם מוביל למצב שבו ילדים לא מקבלים הגנה מההורים בדיוק במקום שבו הם הכי מצפים וצריכים לה
וזו גם הסיבה שאי אפשר להתמודד בכנות ויעילות עם אוטיזם בלי לתת את הדעת לשאלות שנוגעות במהותם של כללי החברה
בצורה עמוקה ואמיצה ככל האפשר

אפשר גם בפורום זה להבחין שיש הורים שנוטים ומסוגלים להתמודדות מהותית ועצמאית יותר ולכן הם גם אלה שפחות מתרשמים מהסביבות החינוכיות והמקצועיות
ולדעתי אין ספק שהם גם אלה שיותר מקדמים את הילדים
האם הוא מסכן את עצמו שאתה נאלץ לאחוז בידיו?
01/04/2013 | 07:09
1
54
איך שאתה תופס את הילד שלך כך הסביבה רואה אותו, אם תצליח להבין שהנפנוף זו דרך לבטא את האושר ,השמחה וההתרגשות שלו אז אפילו תהנה מלראות אותו עושה את זה, כי הרי כולנו רוצים שילדינו יהיו מאושרים. אין יותר שמחה ממני שהפשוש שלי נמצא בים והוא מנפנף ומשמיע קולות שמחה וצהלה.
אל תאחז לו בידיים , זה נשמע לי נורא, הוא כנראה לא התנהג בצורה ״ רגילה״ למשך ימי חייו, שמח איתו והתרגש איתו בדרכו שלו...
הסביבה תלמד לקבל אותו אם אתה תתייחס אליו בטבעיות ומבטים משונים מהסביבה תמיד יהיו בעיה שלהם לא שלנו.
התנהג= יתנהג
01/04/2013 | 07:11
12
תסלח לי שאני כותבת את זה
02/04/2013 | 11:16
45
אבל מהתשובות שלך כאן עולה הרושם כי יותר חשוב לך שאתה לא תוצג באור מגוחך, האם זה באמת יותר חשוב ממה שילד בן 4 רוצה ומרגיש. לא יודעת מה איתך אבל גם בתי כמעט בת 4 ומנפנפת בידיים כשהיא מתרגשת ומתלהבת, מעולם לא הובכתי מכך ומעולם לא הרחיקו מבתי ילדים אחרים בגלל זה. אגב היא גם אינה מדברת בכלל כך שכל הדיאלוג איתה הוא על בסיס של נהימות ומעט ג'יבריש. אני אגלה לך סוד, ביום שאתה תפסיק ליהיות מובך מכך ותשדר לסביבה שזה בסדר וזו עוד דרך להביעה רגשות, ביום הזה גם הסביבה תרגיש שזה בסדר, תרצה או לא תרצה אתה משדר את התחושות שלך לסביבה.
אגב לא מומלץ להשוות בין שני אחים, גם אם שניהם אסי"ם שכן כל אחד עם הייחוד שלו, מציע לך להפסיק לחפש מה לא בסדר אלא לראות את היופי בו ויש בהם הרבה יופי. אל תחפש התנהגות שנחשבת "נורמאלית" אצל הילד שלך, הילד הוא א"ס וישאר כזה ויש לו התנהגויות שהן "נורמאליות" עבורו ואותם יש ללמוד לקבל.
אני נהגתי כך וזו שיטה מצוינת לדעתי
01/04/2013 | 10:10
4
73
כשהבן שלי עלה לכיתה א' (עדיין לא היה מאובחן) היה לו "טיק" מוזר - הוא היה משלב קללות בדיבור בעיקר כשהיה מתרגש (אפילו הציעו לי לבדוק טורט). זה היה מאד מביך בשיח שלו עם ילדים אחרים שלא הבינו מאיפה זה בא. אז הייתי מסבירה להם - שכשהוא מתרגש/לחוץ/שמח הוא מקלל ושזה לא נגדם.
הכנסנו אותו אז באמצע השנה לבי"ס (דמוקרטי) חדש, והמורה הסתכלה עלי במבט מופתע כשהסברתי את זה לילד בן גילו שרצה לשחק איתו. הילד דוקא קיבל את זה בקלות ובהבנה והתעלם מהקללות.
בתחילת כיתה ב' כשנפגש איתו שוב אחרי החופש, הילד הזה שאל אותו "אתה עדיין מקלל?" (התשובה הייתה - כן. מאוחר יותר במהלך כיתה ב' נעלמו הקללות לגמרי והופיעו דרכים אחרות לבטא הצפה רגשית).
אני מבינה את הקושי של אסטרו לעשות זאת, ואם זה לא נוח לו אני לא חושבת שצריך להלחץ מזה.
דבר נוסף שלמדתי מאוחר יותר ממטפלת רגשית שהיתה לילד, הוא לתמלל לו עצמו מה הוא מרגיש שגורם לו לעשות את הפעולה. למשל בכיתה ד' התחיל לפתע לעשות פרצופים מוזרים בכל פעם שהיה לחוץ. הסתבר לנו שהוא בכלל לא מודע לעובדה שהוא עושה אותם(!) הרעיון היה במקרים כאלה לזהות מה הסיבה שגורמת לו להתנהג כך, ולתמלל לו אותה "אתה לחוץ כי הולכים לפגוש את כל ילדי הכיתה בפעילות" למשל. המטרה היא שילמד לבטא בעוד דרכים את הרגש שמציף אותו וגם ללמד אותו להבין/לזהות מה גורם לו  להרגיש מוצף.
גיליתי שבמשך הזמן, דיבור על סיבת הלחץ הפחית מיידית את הפרצופים הלא מודעים - שכמובן יכלו לחזור אחרי כמה דקות/שעות, בהתאם לרמת הלחץ.
היום הוא בן 13 ויש לו עדיין התנהגויות כאלה ואחרות שמבטאות בצורה גופנית התרגשות או לחץ. עכשיו התחלתי בעדינות, לצד הדיבור על הגורם להתנהגות, להביא אותו למודעות מה הוא עושה מבחינה פיזית. אני לא אומרת לו לא לעשות את זה ולא אומרת שזה לא בסדר- רק מביאה את זה למודעות שלו, כדי שבהמשך יוכל להחליט האם הוא רוצה/זקוק לדרך הביטוי הזו או לא. למשל אני אומרת לו "אתה לחוץ" והוא מאשר, ואז אני אומרת לו "אתה יודע איך ידעתי?" (הוא אף פעם לא יודע...) "עשית ככה וככה, אז הבנתי".
ולאסטרו - להבדיל משיחה עם האמהות בגן, לדיבור כזה עם הילד (בהתאם לרמת ההבנה שלו כמובן) לא תהיה השפעה מיידית על ההתנהגות של הילד, אבל הוא מאד כדאי לטווח הארוך.
ילד מנפנף בגיל 4 זה לא ילד מקלל בגיל 8.
01/04/2013 | 10:16
3
64
וייתכן וחלק מהדברים עוברים לבד עם הגיל.
לדרוש מילד בן 4 להפסיק לנוהפף כי כך אבא שלו מרגיש לא נוח מול אנא ש ילד אחד,   נראה לי משימה בלתי אפשרית (לפחות עבור הילד)
אמרתי לדרוש ממנו להפסיק לנפנף?
01/04/2013 | 10:52
2
58
כתבתי את הדברים כתגובה ל Precious37. קודם כל הסכמתי איתה שטוב להסביר לסביבה את ההתנהגות של הילד ובהמשך הוספתי שכדאי להסביר גם לילד את מה שעובר עליו.  
אם לא הובנתי, אז מה שהתכוונתי לומר זה שלשיים לילד רגשות ולעזור לו להגדיר מה הוא מרגיש זו טכניקה שעוזרת לילד קודם כל להפחתת ההצפה, ובהמשך ליכולת (אולי) לבטא אותה בדרכים אחרות, אם יבחר בכך. זה נכון בכל גיל - לילד שמבין שפה ואפילו עוד לפני וזה תהליך לטווח ארוך ובודאי לא משהו שיפסיק נפנופים בגיל 4, ואם תחזרי להודעה שלי תראי שזה ב-ד-י-ו-ק מה שכתבתי לאסטרו בסוף ההודעה שלי.
והבן שלי שקילל בגיל 7, עשה את זה בדיוק כמו שעשה פרצופים בגיל 10 או כפי שהיה הולך ב"הליכת דינוזאור" בגיל 4 בכל פעם שהיה לחוץ או נרגש, בלי שום מודעות למה שהוא עושה, כך שלדעתי זה בהחלט דומה לנפנופים שהאב תיאר (נפנופי התרגשות וקפיצות יש לו בנוסף עד היום ולאורך כל חייו) וגם לא כתבתי שזה עבר - זה פשוט שינה צורה.
01/04/2013 | 16:47
4
נכון. אני מסכימה איתך.
01/04/2013 | 21:51
20
אבל כאן השרשור התחיל (וזה ממשיך במשך כל השרשור שאבא מובך ע"י ילד בן 4 בגלל 'הבתנהגות לא תקינה' )והוא מנסה להיפטר מההתנהגות הזו (כי היא מביכה אותו ) כאן ועכשיו. ז"א דוגמאות של גיל 7 , 10 ויותר לא בדיוק משכנעות אותו (לדעתי)
נראה לי שאתה יכול לנסות
31/03/2013 | 21:16
1
73
להסית את תשומת לבו למשהו אחר שיעצור את הפעולה - נניח, אם הוא מתחיל, לגשת אליו ולהושיט לו כף ודלי ולשאול אם הוא רוצה לשחק בחול, או להראות לו את המגלשה, או כל דבר אחר. רק תקפיד שזה לא יהפוך להיות פרס על הנפנוף, אלא רק הסחת דעת למשהו אחר (אחרת אתה תעודד אותו לעשות את זה במקום להפחית את ההתנהגות).
שמת לב, אגב, מתי בדיוק זה קורה? אולי הוא צריך עזרה במשהו (נניח לעלות ולהתנדנד על הנדנדה) או וכו', או נלחץ ממשהו, או וכו' - ואם תבין מתי זה קורה אולי תצליח להתאים פתרונות ספציפיים למצב, ולעזור לו היכן שצריך, או להרחיק אותו ממשהו ספציפי שמעודד את ההתנהגות, וכו'.
להסיט
31/03/2013 | 21:18
16
באילו סיטואציות זה קורה? ממה הוא מתרגש?
31/03/2013 | 23:29
3
28
בעיקר
31/03/2013 | 23:48
2
77
כשהוא רואה ילדים אחרים מתרוצצים ומשחקים במשחקים אקטיביים, אז הוא כאילו משתתף בשמחתם בצורה כזאת.
ואת זה אתה רוצה למנוע מילד בן 4 ?
01/04/2013 | 00:48
1
61
כן ,הוא באמת משתתף בשמחתם . בצורה שהגוף שלו נותן לו.
הוא חווה את ההתרוצצות ואת המשחקים ההאקטיביים.
ואת = ואתה
01/04/2013 | 10:03
8
לבן שלי יש חבר עם טורט.
01/04/2013 | 00:26
11
109
האם טורט למשל זה משהו מביך ?
כן
01/04/2013 | 01:20
10
80
טורט לפעמים יכול להיות מביך מאוד
אז מה נשאר לאנשים כאלה לעשות ?
01/04/2013 | 01:30
9
62
להתאבד כדי לא להביך אחרים ?
במצבים הקלים יש דרכי התמודדות
01/04/2013 | 01:39
92
גם לי היו טיקים כאלה ואחרים בילדות, והתמודדתי איתם.
יש המון מה לעשות
01/04/2013 | 09:27
7
83
אחת הסטודנטיות שעובדת איתי בנתה תכנית הדרכה למורות בבית ספר של ילד עם טורט והיה שיפור עצום!
מה הכוננה : היה שיפור עצום ?
01/04/2013 | 10:02
3
46
"שיפור" זו גם מילה כמו הרבה אחרות שכל אחד מתכוון בצורה אחרת.
אחד יכול להגיד שהשיפור היה שמספר הטיקים ירד ב 10 אחוז.
אצל שני יכולה להיות הכוונה שהאדם הפסיק להיות טורט לחלוטין.
אז האם את יכולה  לפרט את מה הכוונה 'שיפור' בדומה שהבאת?

ובמקרה של החבר של הבן שלי הוא מסובב את הראש בצורה חזקה מדי 20 דקות  בערך , אבל מאחר וכולם מכירים אותו - אף אחד לא עושה עניין .

יש לי גם קרובת משפחה עם צליעה חזקה וגם זו עובדה שכולם יודעים. איך מישהו יכול להיות מובך ממשהו שאנשים עושים בצורה לא רצונית בגלל תופעה נוירולוגית  או בגלל מגבל הפיזית בגוף ?
הטיקים פחתו בצורה דרמטית
01/04/2013 | 10:11
2
63
אני לא מדברת על 10%. מי קורא ל10% שיפור עצום? אני בטח שלא קוראת לזה ככה. הוא לא הפסיק לחלוטין להיות טורט אבל חוית הלמידה שלו בבית הספר השתפרה מאוד. חלק גדול מהבעיה שלו בבית הספר לא נבע מהטיקים אלא מזה שהוא לא קיבל את התמיכה המתאימה. לפעמים זורקים הכל על האיבחון הנירולוגי ולא מנסים לעזור.
אני בכוונה באתי דוגמאות של מקרי קיצון.
01/04/2013 | 10:23
1
51
(חוץ מזה למה לא לקרוא לירידה של 10 אחוז שיפור אם האדם עבד קשה בשביל זה ? לכן גם כתבתי של אחד מתכוון 'שיפור' במובן שונה)

ועדיין השאלה האם 'ירדו משמעותית' זה ירדו ב 40 אחוז או ב 60 אחוז ?
אני יודעת שאני נודנרקית , אבל המטרה שלי להראות שהטיקים ירדדו אבל לא עברו לחלוטין (האםד לא מפסיק להיו טורט)
והדיון כא השרשור זו לא חוויה של ילד אלא חוויה של אבא. הוא מתלוהו שהוא מובך , כילד מבצע פעולה לא רצונית.
אז במקרה התיארתי (לא מקרה אמיתי של דוגמה שלך) אם אבא מסויים מובך כשלילד שלו עם טורט יש טיקים , אז הוא יהיה מובך גם אם ישארו 20 אן 10 אחוז מהטיקים , כי הם עדיין היו קיימים והם יהיו טיקים, אנשים אחרים עדיין  ירארו אתם ומבחינת האב זה עדיין יהיה  'זה לא תקין וזה מביך' .
באתי = הבאתי
01/04/2013 | 22:26
3
טיקים מושפעים מאוד ממתח ולחץ
01/04/2013 | 12:35
32
וכאשר מצליחים להפחית מתחים ולחצים גם טיקים פוחתים במקרים רבים.
מכירה את המקרה
03/04/2013 | 13:53
1
24
הטיקים הפסיקו לחלוטין בבית הספר. זה נכון שהתחילו בשל חרדות אך התגובות והטיפול של הסביבה הגבירו את ההתנהגויות הללו עם השנים. כשעלו על המקור המוטיבציוני הצליחו להפחית
שלום לך יקירתי
03/04/2013 | 14:33
20
איך היה החופש?
כדאי להתייעץ עם איש מקצוע
01/04/2013 | 12:33
1
67
וללמד אותו דרכים אחרות לבטא את רגשותיו... למשל  לרקוע ברגלים ....
אבל  אתם צריכים להפריד בין הצרכים שלו לבין התגובה שלכם כלפי ההתנהגות שלו. אלה שני דברים שונים.
כן, זה נכון
01/04/2013 | 12:49
55
הבעיה היא שכרגע אנחנו לא מקבלים הדרכת הורים לגביו, כי הילד אובחן לא מזמן על הספקטרום.
אין לי טיפ איך להפחית אותן
01/04/2013 | 21:35
14
45
עם זאת אני חושבת שעדיף ללמד את הילד מגיל צעיר שמי שלא מקבל אותו ונרתע ממנו בגלל התנהגויות לא מזיקות כמו נפנופי ידיים בזמן התרגשות, אינו שווה שיתייחס אליו.
אני מתחרטת על הנסיונות שעשיתי כשבני היה קטן יותר לקרב אותו לילדים עם הורים כאלו, אנחנו רק נכווינו מזה, לא יצא לנו מזה שום דבר טוב לטווח ארוך כי הילד בסופו של דבר נשאר אוטיסט ואין סיבה שהוא יאלץ את עצמו להיות משהו שהוא לא רק כדי למצוא חן בעיניהם של כמה משפחות שלא שמות עליו ממילא באמת
אז מה אם הוא נשאר אוטיסט
01/04/2013 | 21:40
13
62
אני למשל סובל מחרדה חברתית ותמיד אשאר כזה, זה לא אומר שאני צריך להיכנע לזה ולא לצאת מהבית.
הבחירה שלך זה לצאת מהבית.
01/04/2013 | 21:53
36
ואתה אדם מבוגר שבוחר את זה ושיש לו בחירה חופשית.
לילד בן 4 אין בחירה חופשית מתי לצאת מהבית ומתי להישאר.
למה להשאר בבית?
01/04/2013 | 22:02
11
41
אפשר לצאת ולהחליט לשים פס על האמהות האחרות ומה שהן חושבות. להפנות להן את הגב ולהתמקד בילד, שיחשבו מה שהן רוצות אתה הרי יודע שבסופו של דבר הפגם הוא אצלן ולא אצלך או אצל הילד שלך. אם לא נעים לך בחברתן אתה יכול לשחק במתקנים אחרים רחוקים מהן או ללכת למקומות אחרים, הבן שלי למשל היתה תקופה שהעדיף גינה שהיתה יותר מרוחקת מהבית כי הוא בעצמו הרגיש את היחס הלא נעים של ההורים בגינה הסמוכה אז הלכנו לגינה אחרת שם היו אנשים שפחות הכירו אותנו או שהיו יותר סובלנים בכל מקרה לא חייבים להיות איפה שלא נעים כי יש עוד המון אפשרויות לבילוי מחוץ לבית עם ילד בן 4
למי שסובל מחרדה חברתית
02/04/2013 | 10:33
10
33
לא כ"כ קל להחליט לשים פס.
לעניות דעתי, עדיף לבחור מראש את השותפים למפגש
מאשר להקלע למצבים מעיקים.
גם אני סובלת מזה
02/04/2013 | 11:57
9
30
ואני נורא מושפעת ומוטרדת ממה שחושבים אחרים בסביבה וזה גם משבש לי בזמן אמת את המחשבה ויכולת התגובה שלי לאנשים, בגלל זה לקח לי המון זמן עד שהצלחתי ללמוד לשים פס, כי ידעתי שאין לי ברירה וטובת הילד חשובה יותר ממה שחושבים עלי כמה אימהות בגינה. זה לא פשוט וממש לא קל להתגבר על זה אבל מבחינה מעשית יש עוד אפשרויות חוץ מלהישאר בבית או להכריח את הילד להפסיק את נפנופי הידיים
אבל לי זה בכלל לא היה חשוב
03/04/2013 | 13:04
8
18
אני אומר ועושה המון דברים לא משנה מה הסביבה חושבת.
לקח לי המון זמן ללמוד לחשוב איך הסביבה רואה אותי ואיך אני משפיע על זה.
מה שהייתי עושה לא נחשב בעיני הסביבה למשהו נורא ואיום אבל בהחלט גרם להתרחקות ממני וגרם לי נזק...
מה הנזק שנגרם לך?
03/04/2013 | 15:10
7
14
האם זה שאנשים שחשבו עליך שאתה מוזר התרחקו ממך ולא אמרו לך למה הם מתרחקים?
גם לי זה קרה, אבל בדרך כלל יש גם קומץ אנשים שאכפת להם ואומרים לך מתישהו את האמת על מה הם חושבים עליך או איך הסביבה רואה אותך, אם זה העניין
אנשים פחדו ממני בגלל ההתפרצויות למשל
03/04/2013 | 15:23
1
14
וזה לא עניין של אכפת או לא.
זה גם עניין של להבין למה מתנהגים בצורה מסויימים..
וגם אם מישהו אומר לך את האמת, אז איך תדע להבדיל בינו לאחר?
אף פעם אי אפשר לדעת מה כולם חושבים
03/04/2013 | 19:24
8
אבל אם מישהו אומר לך שהוא נרתע ממך בגלל סיבה מסוימת אז זה יכול להגביר לך את המודעות לאותו עניין.
ואף פעם אין מצב שאתה תמצא חן בעיני כולם, יש אנשים שיירתעו ממך בגלל התפרצויות, ויש מי שיירתעו ממך דווקא אם תהיה שקט ופסיבי מידי. כבר קרה לי שהתברר לי שאנשים נרתעו ממני כי חשבו שאני סנובית ומרוחקת או בגלל המוצא העדתי שלי ודברים כאלה. אני לא יכולה לשנות את גוון העור שלי או את האופי שלי רק כדי למצוא חן בעיני כולם
קצת חשבתי על זה
03/04/2013 | 17:43
4
13
ואני יכול להוסיף גם שפגעתי באנשים בלי להתכוון....
וגם הרבה פעמים שניסו ליצור אתי קשר לא הפגנתי עניין ודחיתי את ההצעה
גם אני כזאת
03/04/2013 | 19:14
3
7
קשה לאנשים ליצור איתי קשר כי אני שומרת מרחק ואין לי עניין בדרך כלל בקשרים חוץ מכמה אנשים שיש לי איתם קשר אני לא יוצרת קשרים בקלות וזה מתוך בחירה שלי.
מה לדעתך היית צריך לעשות במקום להביע חוסר עניין? האם אתה חושב שהיית צריך לאלץ את עצמך להיות בקשר עם מישהו שאתה לא מעוניין בקשר אתו?
בטח לא לאלץ
03/04/2013 | 19:19
2
6
אבל כן ללמוד מתי מנסים להיות נחמדים אליך ומתי לא....
להבדיל בין הטרדה ועלבון לנסיון התחברות.
ללמוד להגיד לאנשים שעכשיו אני צריך שקט ולהיות לבד אבל עוד כמה זמן זה ישתנה...
לדעת ללמוד לבקש עזרה
להבין איפה אני טועה אפילו בדברים שהייתי טוב בהם.
לדעת לשאול...והכוונה לא שאלות של ידע או שאלות של תלמיד שמנסה להראות לכל הכיתה כמה שהוא חכם, עד שלכולם נמאס ממנו... כי כולם הבינו את זה מזמן....
אלה דברים שהרבה אנשים לא יודעים
03/04/2013 | 20:12
1
7
בגלל זה יש כל כך הרבה אי הבנות בעולם. אין נוסחה שיכולה ללמד אותך להבדיל בוודאות תמיד בין הטרדה, עלבון ונסיון התחברות וזה בגלל ההבדלים בסגנונות התקשורת בין בני אדם, ואני מתכוונת גם לנ"טים, כי יש טיפוסים שונים, אני למשל כשאני מגיעה למוסך קשה לי להבין מתי הם צוחקים איתי שם ומתי הם צוחקים עליי...הרבה פעמים אני נעלבת ממשהו שמישהו אמר וכשאני מספרת את זה לאחרים יש כאלה שיגידו לי שהוא רק ניסה להיות נחמד וידידותי ויש כאלה שיגידו לי שאני צודקת וזה באמת מעליב
הכל עניין של עוצמות ואוסף
03/04/2013 | 20:35
6
ואיך זה משפיע....
לדעתי, הבעיה העיקרית שזה מרתיע ילדים אחרים
01/04/2013 | 22:13
47
ומכיוון שכך הוא מביע התרגשות, אפשר לנסות ללמד אותו להביע התרגשות בדרך אחרת, למשל רק לנפנף ולא לנהום.
כמו שאמרו פה לפני, אפשר ללמד אותו לומר גם שהוא מתרגש. ועוד.
ממתי ילדים
02/04/2013 | 11:47
2
47
משחקים עם ילדים שהם פוגשים בגן המשחקים?
לכי לגן המשחקים ותצפי בילדים האחרים-הם משחקים או עם האחים שלהם או עם ילדים שהם מכירים מקודם-למשל חברים מהגן-והם פוגשים שם.
אני צפיתי כמה פעמים וממש לא ראיתי שילדים משחקים שם עם ילדים זרים.
אולי רק ממש לפעמים נוצרות שם חברויות.
גן המשחקים הוא מקום להנאה מהמתקנים ולמשחק עם ילדים שמכירים מקודם.
גם בלי לנפנף זה לא מקום למצוא חברים.
זה לא נכון
02/04/2013 | 11:54
42
הבן הבכור שלי הכיר כמה ילדים מהשכונה במגרש המשחקים ליד הבית. ועכשיו הם נפגשים מדי פעם כבר שנה.
דווקא זה מקום מצויין לפגוש בו ילדים אחרים תוך
02/04/2013 | 23:17
21
כדי משחק משותף.
הכי טוב פשוט להפסיק להיות מובך
02/04/2013 | 16:55
3
52
אני יודעת שזאת לא התשובה שציפית. ואני לא קראתי תגובות אחרות אז אולי אני חוזרת.
בן שלי בן 9. כל הזמן נוהם, מנפנף בידיים וקופץ במקום. הוא גם מדבר בצורה מוזרה, בטון מוזר כזה. כן הוא מוזר, הוא נראה מוזר, ילדים שלא מכירים אותו מצחקקים כשרואים אותו.
אבל, הוא ילד חכם, רגיש, מלא שמחת חיים וזה מה שאני רואה כשאני מסתכלת עליו ולא את המוזרות. הוא גם לומד בחינוך רגיל מגיל 4, השנה מסיים כיתה ב', תלמיד מצטיין, ילדים בכיתה אוהבים אותו ורוצים לשחק איתו. כנראה שגם הם רואים מעבר למוזרות.
יותר מזה. פעם כתבתי שאבא שלי אוטיסט, ואתה כתבת לי שאני לא יכולה לכתוב את זה אם אבא שלי לא עבר אבחון מקצועי. אז למרות שאבא שלי לא עבר אבחון מקצועי, הוא מאוד מוזר כל החיים שלו. כשהוא מגיע למקום עם הרבה אנשים (למשל אירוע משפחתי) הוא מתחיל להסתובב במעגלים לנהום ולדבר עם עצמו ולנפנף בידיים תוך כדי. אז הוא מוזר. ותמיד נחשב מוזר. אבל הוא חי עם זה מצוין כל החיים.
ככה שאני מאוד ממליצה פשוט להפסיק להיות מובכים.
אותי היה מביך אם הילד שלי היה פוגע באנשים או ילדים אחרים בכוונה. נפנופי ידיים וקולות לא פוגעות באף אחד ולא מביכות אותי.
מעניין, תודה
02/04/2013 | 17:46
1
16
העבודה יכולה להיות עם הסביבה
02/04/2013 | 22:21
26
להסביר להם למה ילד מנפנף בידיים או נוהם.
אני תמיד אזכור איך באה אלינו הביתה ילדה מהגן של בן שלי (כשהוא היה בן 5 או 6). תוך כדי משחק הוא התחיל לנפנף בידיים. הילדה פנתה אליי ובגאווה אמרה: "אני יודעת למה הוא מזיז ידיים, זה בגלל שהוא מתרגש!"
ואני גם חושבת שהרבה הורים צריכים לטפל
02/04/2013 | 21:25
34
גם בעצמם וזה בסדר גמור, לגיטימי ואפילו רצוי.

גם בלי חרדה חברתית, קשה להרבה אנשים לקבל את זה שהילד שלהם הוא שונה.
אם מצטרף לזה גם קושי שלך שאין לו קשר לילד, אתם בבעיה.
יכול להיות שבעמל רב התגברת על הקושי ואתה מנהל חיים נורמטיביים והוא לא מפריע לך,
אז הנה הוא מפריע לך שוב - הוא מפריע לך לקבל את הבן שלך כמו שהוא, כי ההתנהגות שלו שהיא סה"כ לא מזיקה לאף אחד, מביכה אותך ומציקה לך ומעוררת את החרדות *שלך* מחדש.
אבל אם תחשוב על זה באובייקטיביות, תראה שהיות והבעיה היא אצלך (ואני מבינה שאתם מטפלים בילד ועושים כל מה שצריך) - אז *אתה* צריך לטפל בה. אתה לא יכול להשתיק את הבן שלך כדי ש*אתה* לא תרגיש חרד ואוטיסט או לא - אין לנו שליטה בהתנהגויות של אנשים אחרים. לא באמת, לא בלי לנקוט באמצעים אלימים.

אני מבינה לליבך, באמת. בליל הסדר, הבן שלי התיישב עם כולם ואז על השיר הראשון הוא שם ידיים על האוזניים ופרץ בצרחות איומות (אגב הצרחות היו "קשה לי!" "קשה לי!" "תפסיקו לשיר!" מי אמר שאוטיסטים לא יודעים לבטא את עצמם) והיו לי כל מיני קשיים משל עצמי עם הסצנה ומחשבות על איך מסתכלים עלינו ומה חושבים עליו וכולי. אבל אני יודעת שאלו המחשבות שלי ואני עובדת עם עצמי על זה.

יש לו את היכולות שלו ואת השטיקים שלו, כמו לכל אדם ואני מצפה, בגבולות הסביר, מעצמי ומהסביבה הקרובה שלי להבין ולקבל את זה.
לרוב העיניים השופטות הן בראש שלנו ולא באמת בסביבה ובתור אנשים בוגרים, חלק מהתפקיד שלנו כהורים הוא למצוא לעצמנו ולילדינו את הסביבה המתאימה לנו.
לנסות לשנות רק תוך הקשבה לילד
02/04/2013 | 21:26
29
הי. גם אצל בני יש התנהגויות לא רגילות שונות. מהכרות קרובה עם ילדים גיליתי שלילדים צעירים (עד גיל גן חובה לפחות) זה לא מפריע ובכלל לא מרתיע מלשחק איתו. הבעיה הזו היא של מבוגרים. ילדים עדיין נקיים ממנה. בני מאוד מקובל ויש לו חברים, למרות ההתנהגויות המוזרות.
מבחינת היחס שלי לכך, כאשר הוא היה צעיר לא עשיתי בנדון כלום, ונתתי לו להתנהג באופן חופשי. רק בגיל 6 לערך, כאשר הרגשתי שהוא בשל ומבין, בעדינות הבאתי לו למודעות דבר מסויים שהוא עושה. שאלתי אותו אם הילדים בגן שלו גם כן עושים זאת והוא אמר שלא. נכון לעכשיו, אני נותנת לו חופשי לעשות כך בבית, אך בחוץ כשזה ממש לא מתאים אני מעירה לו בעדינות.
נכון להיום הוא מעצמו עושה את הדברים בעיקר בבית ומבין שבחוץ זה לא מתאים.
חשוב לי לציין שאנו כהורים חייבים להתערב, אם בכלל, רק כאשר הילד בשל לכך, ומתוך הקשבה לילד.
נראה לי שבמקרה שלך הילד עדיין מאוד צעיר,
אני חושבת שהדברים האלו ממילא יחלפו ללא התערבות שלך.
אני מציעה לך להתאזר בסבלנות,
ולקבל זאת באהבה.
תדע שזה ממש לא מפריע לילדים, והוא עדיין יכול להיות ילד מקובל.
ואם אתה מובך- תתגבר, למען הילד.
שלום לך Astroo נפנופי ידיים ונהמות
03/04/2013 | 15:43
1
58
התנהגות זו נפוצה בקרב ילדים רבים בספקטרום שלנו.
בד"כ מומלץ לחזק להעצים התנהגויות שאנו רואים כחיוביות
לצמצם תשומת לב, להתעלם, להחליף התנהגות בהתנהגות, להסיח דעת....לתת מודלינג טוב לסיטואציות בהן כן מתאים לנפנף בידיים /לנהום.

נהמות
לדומא: לשחק תופסת דובים "מי מפחד מהדוב הגדול ? ולנהום ...."שיגיד אני " (למציא......לצעוד כמו דוב להראות צילומים של דוב נוהם...לשחק ... בבית /בגן .מאוד מתאים לגיל 4 וגם לצעירים יותר או בוגרים יותר)

אני גאה לספר פה בפומבי שאת המשחק הזה למדתי מאחת הגננות הוותיקות בארץ, שגידלה דורות של ילדים, שיש לה גן נפלא, שהיא אמא וסבתא לתפארת מדינת ישראל,
אני מדי פעם כותבת שיש אנשי חינוך נפלאים שפוגשים בדרך.

נפנופים
לדוגמא:לשחק לדמות עצמינו לפרפרים שעפים לנפנף בידיים כמו פרפר, לשלב שיר "פרפרים מכל מיני צבעים....ירדו אליי ביום בהיר נעים...."
כנ"ל דבורה: יש שירים על דבורה...."זום זום זום עולה הזמר מכוורת הדבורים מהבוקר עד הערב שם עומלים וגם שרים כי צריך את הכוורת לסדר ולנקות גם לדאוג לארוחות ולטפל בתינוקות"....
זה גם חינוכי....המסר....

כנפיים יש גם לאוירון ובנים מאוד אוהבים בד"כ  "רד אלינו אוירון קח אותנו למרום...."

נתתי כאן דוגמאות לשלב תנועה ושירה ומשחק כייף שעשוע , לתת פן חיובי לניפנוף,ולנהמות.


תהנו
טליה
תודה
03/04/2013 | 20:54
4
הודעות אחרונות
22:46 | 04.09.15 nati6589884
18:31 | 04.09.15 מריוש21
16:20 | 04.09.15 חסרת סובלנות
16:19 | 04.09.15 חסרת סובלנות
11:04 | 04.09.15 אורחים בפורום
21:35 | 03.09.15 nati6589884
17:02 | 03.09.15 schlomitsmile
12:40 | 02.09.15 Hagitlev1
17:56 | 01.09.15 danfishl1
17:19 | 01.09.15 פיצית35
12:55 | 30.08.15 schlomitsmile
חם בפורומים של תפוז
דיכאון החגים
דיכאון החגים
אנחנו נשואים כבר 7 שנים וכך היה בכל שנה מחדש
דיכאון החגים
דיכאון החגים
אנחנו נשואים כבר 7 שנים וכך היה בכל שנה מחדש
בתוך החדר האינטימי שלי
בתוך החדר האינטימי שלי
עכשיו בפורום, טיפים מעולים לשדרוג חדר הילדים
בתוך החדר האינטימי שלי
בתוך החדר האינטימי שלי
עכשיו בפורום, טיפים מעולים לשדרוג חדר הילדים
אוהבים את תפוז?
אוהבים את תפוז?
עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלנו? בואו לקבל את
אוהבים את תפוז?
אוהבים את תפוז?
עשיתם לייק לדף הפייסבוק שלנו? בואו לקבל את
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ