"בן לו היה לי..."
כמה כמיהה יש בשורה הזו.
4 מילים רבות משמעות המצטרפות למשפט שהוא תפילה הנטועה בלבנו כעץ נטוע על שפת הנחל שאמור להתמלא בכל רגע במים היקרים.

כמה חיכינו וכמה ציפינו לרגע התמלאות הנחל, לרגע התמלאות רחמנו.
חודשים ו/או שנים עברו עלינו במאבק למען היקר מכל: פרי-בטן, פרי אהבה, פרי רצון ממושך.
ולרגע לא שקטנו על שמרינו. ניהלנו מאבק עם נפשותינו ועם גופנו-והצלחנו.
הצלחנו להגיע לאמצעי שיביא לנו את המטרה.
והמטרה היא ילד/ה. תינוק/ת.
והאמצעי הוא ההריון-בין אם אנחנו עוברות אותו או מישהי אחרת עוברת עבורנו ביודעין או שלא ביודעין.

וכשהרחם שלנו מתמלאת לה בעובר/ים, שוטפות אותנו החרדות והדאגות כשטפון רב עוצמה. "למה זה? לא חשבתי שכך זה יהיה..." עוברות בנו המחשבות. רחמנו מתמלאת לה בחיים חדשים וליבנו מתמלא בפחדים, שאלות ותהיות שלא ידענו כמותם בעבר.

וכאן המקום לחלוק את הכל: שאלות, תהיות, פחדים, ציפיות וחששות.
כאן זה הבית של כולנו: הריוניות ובני/ות-זוגן, טרום הריוניות ובני/ות-זוגן, ואמהות ואבות שחוו ויכולים לתת מענה.

מאחלת לכל המשתתפים באשר הם הריון מלא, בריא ומשעמם.