הי לכולן, אני סמויה כאן הרבה זמן וילדתי ב - 19 במאי את יעלי המקסימה בתל השומר. אני מתה לשתף אתכן בסיפור הלידה שלי. מאוד התלבטתי אם לספר או לא... קראתי כאן המוני סיפורים....

ראשית כל אני רוצה להודות לדולה שהיתה איתי, קרן מור, שבלתה איתי את כל ה - 20 שעות בחדר לידה ועוד 8 שעות בחוץ. היא היתה מופלאה, עזרה, תמכה, מרחה שמנים, תמציות, מסג'ים, עיסויים, נתנה מים, טלטלה אגן, ידעה תמיד לעשות הכל להקל עליי, קבלה פידבקים חיוביים מהצוות הרפואי כל הזמן, בקיצור - אם לא היא, לא יודעת מה הייתי עושה...

בכל אופן - הנה הסיפור בקיצור:

א.לפני הלידה - כהכנה ללידה עשיתי הרבה יוגה לנשים בהריון, תרגילי פילאטיס, נשימות, עיסוי פירנאום וקראתי כל חומר שרק אפשר. כמובן קורס הכנה ללידה ב"חסידה בדרך". בקיצור - תכננתי ורציתי טבעי אבל הגעתי עם ראש פתוח. יהיה מה שיהיה.

ב. התל"מ שלי היה ב - 8 במאי. יום העצמאות. אבל התינוקת לא רצתה לצאת ובבית החולים לא לחצו, המתנו בשקט.  עברו עשרה ימים.

ג. יום שבת, 17 במאי הגעתי לבית חולים עם צירים לא סדירים והפרשה דמית. מצאו לי מיעוט מי שפיר והודיעו לי ש"מפה אני לא הולכת לשום מקום - רק לחדר לידה". פתיחה - 2.5. בשלב הזה, קרן מור, הדולה המתלמדת שלי הגיעה. בלעדיה  - אין לי מושג איך היתה עוברת הלידה....

ד. יום שבת בלילה נכנסנו לחדר לידה. הצירים לא התפתחו טבעית ולא היה מנוס מפיטוצין. 8 שעות של צירי פיטוצין, על הרצפה, עם מזרוני יוגה, מוזיקה, נשימות והמון מסג'ים שהביאו , מה לעשות, להתפתחות אפסית. בלי אפידורל. מוניטור רציף ועירוי. עדיין פתיחה 2.5... מה עושים? סטריפינג. לא כאב כלל. מיד 4 ס"מ פתיחה. הצירים פחתו. הילדה שלי לא רצתה לצאת....

ה. בשלב הזה לא ידעתי מה לעשות... קשה לשאת צירי פיטוצין שהלכו והתגברו (מקסימום עוצמה).. עברו 8 שעות.... אני מחוברת להמון מכשירים... אפידורל כן או לא? תכננתי מראש לא ללכת על אפידורל. אבל צירי פיטוצין זה לא צחוק...

ו. החלטתי ללכת על אפידורל. ויאללה - לישון עד פתיחה 8.

ז. נתקעתי עם פתיחה 8 קרוב ל - 9 שעות. האפידורל הלך ופחת. ואין התקדמות. משככי כאבים נוספים הגיעו... ואין התקדמות. פקעו את המים - ואין התקדמות. כלום. נאדה. הילדה לא רוצה לצאת. בשלב הזה מה שעזר זה טלטולי אגן - קרן טלטלה אותי במשך שעתיים שלמות!! לאט לאט הפתיחה החלה לגדול....

ח. אני בפתיחה 9 וחצי. עברו כמעט 20 שעות. קבלתי את מקסימום מנות האפידורל האפשריות. המון משככי כאבים. ההשפעה של האפידורל החלה לפוג. אני מרגישה כל ציר וציר, צירי לחץ מגיעים ואני שוכבת על הגב, מחוברת להמון מכשירים. מסכת חמצן. הכל מורגש. הכל.

ט. אני קולטת שהאפידורל לא עובד, שאין לי דרך להיות באף תנוחה אלא על הגב, מסג'ים, שמנים, והמון נשימות. לא אכפת לי בשלב הזה ועם כל המכשירים אני עולה לעמידת שש. שרה, נושמת, מדמיינת שאני בים, בשדה חרציות.... מה לא.

י. פתיחה עדיין 9 וחצי המיילדת נכנסת לבדוק ... אני החלטתי שהיא לא תצא מכאן. אני יולדת עכשיו. צירי לחץ חזקים, המיילדות היו איתי וכל פעם שצעקתי ציר כולם דחפו איתי ביחד. תמי המיילדת עיסתה את הפירנאום כמו שלא עיסו אותו מעולם. שמן נשפך לרוב. וזהו. הראש בחוץ. אין חתך. יש!

יא. יעלי החמודה יצאה לה, בתוך מים מקוניאליים. מיד לקחו אותה לשאיבה. הכל בסדר. אני נושמת לרווחה. זהו נגמר .

יב. ובסופו של דבר, עם כל הבלגן - ילדתי טבעי. האפידורל לא עבד. את התפרים הקטנים בסוף עשו אחרי מספר רב של זריקות הרדמה. אין קיסרי. אין ואקום. איזה כיף.

כמה מסקנות מכל הסיפור המהיר הזה----

1. חובה חובה חובה לקחת דולה. גם עם אפדירול. גם עם פיטוצין.
2. לא כל מה שמתכננים יוצא לפועל. לידה פעילה... כמה שהתכוננתי בסוו של דבר
3. הצוות הרפואי  - על כל ארבעת המשמרות שהתחלפו בלידה - היה מצוין. לא בדקו פתיחה כל הזמן, שתפו אותי בהכל. ההחלטה היתה שלי לאורך כל התהליך.
4. אפשר ללדת טבעי בכל מקום. בתל השומר ספצפית מאוד מעודדים. לא חייבים חדר טבעי או מרכז...
5. המרדים היה מאוד זמין. חמש פעמים בקר אותי. במהירות ויעילות, בחיוך וברצון לעזור.
6. כל ההכנות עוזרות - היוגה, הנשימות, תריגלי רצפת אגן, עיסויים - גם בלידה שאינה טבעית. אחרת, מי יודע איפה הייתי היום?

תודה לכולן על המידע הרב, על התמיכה בלילות ללא שינה. זהו, יעלי קמה, מתעוררת לאיטה, אני חייבת לרוץ אליה.