לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
פורום טורדנות כפייתית OCD
הפורום מהווה בית תומך ומחבק לחולי OCD וטריכוטילומניה, בני משפחתם וכמובן לכל המתעניינים בנושא! המשך

הנהלת הפורום:

אודות הפורום טורדנות כפייתית OCD

שלום אחים לצרה, שלום מתעניינים ושלום לכל מי שבא לכאן!OCD או ``הפרעה טורדנית כפייתית`` היא הפרעה חמקמקה שיכולה לתקוף בכל גיל, להתבטא באופן מאד שונה אצל כל אחד, וגם בדרגות עוצמה שונות באופן ניכר.היסטוריה:את הפורום הראשון, שנסגר, פתח רועי-10, ניהל אותו מספר חודשים וצירף אליו את אחת. שניהלה איתו את הפורום במקביל. לפני מספר שנים פתח קורווין את הפורום בתפוז על מנת לתת במה נוספת לחולי ה-OCD, ועל מנת להגיע לקהל יעד גדול יותר.עם סגירת הפורום המקורי, עברנו לתפוז. מטרות: בפורום ניתנה לכם במה, מקום שבו תוכלו להתבטא ולספר איך אתם מרגישים, לספר על טיפולים מוצלחים או פחות מוצלחים, להחליף ``מתכונים`` של טיפול ובכלל לספר על כל מה שקורה לכם...אני מקווה שנמשיך לפתח כאן את קהילת ה-OCD, קהילה שתוכל לשתף פעולה עם גורמים שונים בנושאים שונים ולעשות כל מה שאפשר כדי להפוך את חיינו לקלים יותר.הסיבה העיקרית בגללה נפתח הפורום, היתה הרצון ליצור את המודעות לבעיה. הן אצלנו, הסובלים ממנה ומתביישים לספר כי נראה לנו ש``זה רק אנחנו`` והן אצל הציבור הרחב שלא ממש יודע מה זה OCD .מידע:בדף הפורום, בשורה העליונה הכחולה למעלה ובעיקר ב"קישורים" בקטגוריות השונות.כל טוב!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
ד"ר אורינג משיב בפורום בהתנדבות אחת לשלושה שבועות. שאלות דחופות ניתן לפנות לפורום יעוץ פסיכולוגי, בו ישנו מענה מקצועי על בסיס קבוע 
מפגשי הפורום נערכים אחת לשבועיים, בימי שלישי בירושלים. הודעות מקדימות יכתבו בתחילת השבוע.
המשך >>

היי חדשה פה :)- ROCD
05/08/2015 | 11:06
8
היי, חדשה :)
כותבת מיוזר של חבר טוב.
שמי ליבי , ומסתבר שיש לי rocd ...
סבלתי המון בלי להבין למה, כמה שנים כבר תוהה בנוגע לזוגיות-סבלתי מאוד.
התחלתי טיפול קוגנטיבי לפני מספר חודשים, מאוד לא פשוט לי, הפסיכולוגית המליצה על טיפול תרופתי במקביל, אמרה שאפשר בלי אבל חבל שאסבול. :(
 
יש לי מספר שאלות.
האם מROCD ספציפית יש אנשים שהצליחו "להחלים" (ברור לי שאי אפשר להחלים לגמרי, אבל בא נגיד לחזור לשגרה נורמאלית)
והאם יש טיפול תרופתי טבעי שאנשים פה ניסו והקלו גם אם במעט?
אני רוצה לקחת את הנושא הזה בידיים..
 
תודה!:)
ליבי
אגיב לשאלות ביום חמישי 6 לאוגוסט
05/08/2015 | 00:36
9
היי, חדשה כאן. אשמח לעזרתכם
03/08/2015 | 20:08
3
55
שלום לכולם.
איזה כיף לדעת שיש שם לכל החוויה המטורפת והעוצמתית והלא פשוטה הזו ועוד יותר כיף לגלות שיש אנשים כמוני שיכולים להבין את המורכבות, הסבל, הכאב, התקיעות. אני בת 21 ונחשפתי לראשונה, במקרה, למושג ocd לפני מספר חודשים. נקודות התחברו, אפשר להגיד שסוג של אבחנתי את עצמי. מאז אני בליווי של אנשי מקצוע, אבל החוויה של לשאת ocd מגיל 15 בלי לדעת מה זה בכלל היא כואבת מאד ואני מקווה למצוא כאן תמיכה, הבנה והזדהות וגם לתת אותם. איפה להתחיל? הocd הגיע לכל תחום בחיי בערך, מבוטא בעיקר באופן מחשבתי עם יחסית מעט טקסים שאת רובם הפסקתי עצמאית לפני שידעתי בכלל שיש שם לדבר הזה. הוא נתפס כל פעם על תחום אחר ומייצר בדרכו המייסרת הפרעות אכילה, היפוכונדריה ועוד ועוד. המשכתי כרגיל בתיכון ובצבא אבל הסבל היה גדול ועדיין יש שאריות רבות ומתסכלות בכל מיני תחומים בחיים. רק היום אני מבינה בדיעבד את הלופים המחשבתיים, המבואות הסתומים והדרכים ללא מוצא שהמוח מובל בהם אנוס, שלל הטקסים, המילוליים, המחשבתיים והפיזיים, והחרדה כמובן. קשה לקבל את זה כחלק מהחיים, כחלק מהמכלול של להיות בן אדם. ועוד יותר קשה כשהמחשבות על הocd והשפעתו על הרבה שנים מהחיים נהיות אובססיביות בעצמן... וככה בכל נושא כמעט, לופ אינסופי, מייסר, מתסכל, שמשאיר בסוף רק כאב ופגיעה וסבל. 
אשמח לשמוע מחוויותכם איך למדתם לקבל את הocd כחלק ממי שאתם (אם בכלל)? איך בניתם מחדש תחומים בחיים שנפגעו בגלל הocd, איך ניגשתם אליהם לאחר שהרבה זמן הם היו אובססיביים עבורכם?
ושאלה נוספת, למי שלוקח כדורים. לאור ניסיונכם, כדאי לנסות? האם תופעות הלוואי שלהם שוות את ההטבה שהם נותנים? (אני לפני התייעצות ראשונית אצל פסיכיאטר)
תודה רבה, ערב טוב. 
 
שלום
04/08/2015 | 15:08
16
בהחלט קשה מאוד לקבל את ההפרעה, כמו "עובדות חיים" אחרות שקשה לנו לקבל . אז יש זמן שאני מקבל , יש תקופה שאני מנסה להילחם בזה בכל כוחי עד שאני מקבל את ההפרעה ואז יש הקלה , המון מאבקים על השפיות,על החיים ,על חיים נורמלים ככל האפשר . המון מפלות- לכן חשוב איכשהו לבנות לעצמך רשת ביטחון שברגע שאתה נופל היא עוזרת לך לקום -אצלי בכל אופן זה כולל לנגן בגיטרה, ללכת לים, ללמוד,עבודה. 
אחד הדברים שמאוד עוזרים לי זה תכנון של העתיד, כי ככה אני פחות מתעסק בעבר . מתכננן מה לעשות , לסיים לימודים ,אחרי זה לעבוד ,אחרי זה ממש רשימה של הדברים לפי הסדר שאני רוצה לעשות ,ומנסה להשיג אותם , אפשר במונחים אוסידיסטיים לקרוא לזה טקס כי זו רשימה שאני כותב אותה מידי יום , וזה ממש סוג של טקס אבל השארתי את הטקס הזה כי הרגשתי שהוא באמת עוזר לי וזה לטובתי כי בהחלט כשיש תקופה לא טובה אני מביט על הרשימה ואומר זה מה שיש לי לעשות ולהמשיך לעשות את זה ולא אני יתקע לא רק במחשבות ובאובססיות אלא גם בחיים עצמם . 
 
שיהיה לך הכי טוב שבעולם, ותצליחי אמן!
שלום יקירה
04/08/2015 | 18:53
1
9
וברוכה הבאה לפורום. שמי כהנא ואני סובלת מאוסידי מגיל 6. התחלתי לטפל בזה רק בגיל 20 לאחר הבנה שיש לי אוסידי בגיל 19. זה עבר לי ממחשובת טורדניות שהפריעו בעיקר בתיכון לנקיון בגיל 19 אחרי מעבר דירה שהיה טרואמה בשבילי.
הגעתי למצבים שלא יכולתי לבכות כי בכי היה מזוהם, או יותר גרוע שכל פעם שהייתי צריכה להשתין הייתי חייבת להתקלח שעתיים.
כיום אני מטופלת בתרופות שאני חייבת לציין מאוד אבל מאוד עוזרות לי ולא ובלת מהבעיות הנ"ל. אם תרצי לדבר איתי בפרטי במסר אני שאמח:)
תודה לשניכם :)
04/08/2015 | 21:22
8
ותודה על המהירות.. זה כבר עוזר לקרוא את השיתופים של שניכם. 
מרוניל/אנפרניל לעומת האחרות
04/08/2015 | 17:26
1
18
היירציתי לשאול מה הניסיון שלכם עם אנפרניל/מרוניל לעומת התרופות האחרות לטיפול באוסידי. האם היא הייתה יעילה יותר עבורכם או שרק היו לה יותר תופעות לוואי? (כי תמיד יש את ההתלבטות הזו אם לנסות לעבור אליה כי התרופות הסטנדרטיות ממשפחת SSRI לא תמיד עוזרות מספיק). אני פשוט רואה שהנושא הזה קצת שנוי במחלוקת ולכן שואל...
היי גמבוי
04/08/2015 | 18:49
11
אני אומנם לא משתמשת בתרופה הנ"ל אבל אני מסכימה שבהחלט יש מחלוקת בנושא.
אני תמיד מציעה להתיעץ עם המטפל שנתן את התרופה.
חומר אקדמי,סיכום על OCD
04/08/2015 | 17:29
1
21
אני סטודנט עם OCD שלומד גם פסיכולוגיה מתוך מטרה ללמוד ולנסות לעזור לעצמי, ואולי גם לאחרים.
 
אני מביא פה סיכום על OCD מלימודיי, יש לי חששות מסויימות להביא את זה לפה ,כדי שייתנו פירוש לא נכון לממצאים, לכן צריך מאוד להיזהר בלקחת את מה שאני משתף פה, כעובדה , אלא אני מבקש בבקשה לקחת את החומר לימוד כסה"כ עוד מידע ,חדש או ישן לגבי ההפרעה.
 
אם מישהו רוצה עוד מידע לגבי חרדה ובכלל מידע שעזר לי עם ההפרעה שלי ,כתבו תגובה ובשמחה אשתף עוד מידע,ושוב לקחת את זה בערבון מוגבל , ולא "אובססיבי" למידע זה :)

בנוסף,רצוי וחשוב לא לאבחן את עצמך, וזאת רק על ידי פנייה לאיש מקצוע .זהו חומר תיאורטי בלבד.
 
קישור לקובץ :
 
היי ותודה רבה על המידע
04/08/2015 | 18:48
6
בבקשה ייעצו לי!
01/08/2015 | 21:05
4
97
עד כמה דמיון הפחד שלנו חזק??חברים ממש מתחננת לייעוץ!
בת 29..עם אוסידי מגיל 12...אוסידי של מחשבות מגיל 16....הפחד הגדול ביותר שלי הוא הפחד מאובדן שפיות- הוא שלט בי ובחיי שנים!1 רצה הגורל והתגרשתי מאדם שהתפרצה אצלו סכיזופרניה...זה גרם לי להבין את הפחד הגדול ביותר שלי ולהכיר אותו.ץ.לפני כחודש האזנתי לשיעור תורה מאחר ואני בהליך התחזקות..שוחחו שם על נשמות ועל אנרגיה רעה...וכמובן שבאותו חודש מסרתי את המזוזות לבדיקה והן טרם חזרו אלי ובוודאי שהפסיכיאטר שלי בחו"ל ובוודאי שהפחד עובד שעות נוספות אבל כל זה לא מסביר את הדבר הבא: ראיתי מספרפעמים נקודות אור בבית ליד מנורה או בחדר חשוך..זה לא היה מדומיין...מה שכן היה נדמה לי שאני רואה צל או שניים וזה בוודאי דמיון וכנראה שמפלס קטן של חרדה...
פניתי לרבנים- טוענים שהיה מדובר באנרגיה- זה הרגיע אותי כי כאדם אוהד מדע אנרגיה היא דבר מדעי וקיים...
 
בנתיים נרגעתי וזה עבר- אבל עכשיו שואלת עצמי- האם זה חרק??..האם דמיון?? האם הזיתי ואני מאבדת השפיות??בטוח שראיתי משהו "מרצד!" ...בבקשה ייעוצכם!!
היי יקירה
01/08/2015 | 21:52
48
זה יכול להכיות תעתוע של העין זה קורה לי גם, אל תפחדי:)
שלום שני
02/08/2015 | 17:41
2
43
התשובה היא אחת מהשתיים:או שהזית או שלא הזית.או שראית משהו שהיה ממשי [חרק,וכדומה] או שדמיינת.אין מישהו ביקום שיכול לתת לך תשובה ,האם דמיינת או זה היה ממשי.אף אחד חוץ ממך לא היה שם אז איך מישהו יכול לתת תשובה למשהו שהוא לא היה נוכח בו?! מי שהכי יכול לדעת זאת את.זה לא אומר בהכרח ,שאת אמורה לדעת בוודאות-הרבה פעמים ודברים בחיים ,הם לא וודאיים.לפעמים ,קורה,ואנחנו לא בטוחים ,אם ראינו משהו ,או רק היה נדמה לנו.מכיוון, שמצב כמו שתיארת ,הוא למעשה מצב רגיל ונורמאלי,ומכיוון שאת נכנסת מזה לחרדה,הרי ברור שההתלבטות שגרמה לך לחרדה[-"חרק" או "דמיון"], היא למעשה,טריגר!אם תמשיכי ותתעסקי בשאלה "היה או לא היה" ,אז תמשיכי להשתכשך בביצת החרדה ,ותשקעי יותר ויותר עמוק.למוח שלנו קל יותר להתמודד עם בעיה קונקרטית,ממשית-["אני פוחדת האם אני מדמיינת גברים ומאבדת שפיות,או שזה היה משהו ממשי,ואז אני בסדר ,ואני לא מאבדת שפיות."] ,מאשר עם מושג אבסטרקטי ,ענק,לא ממוקד,שההתמודדות איתו ,היא מורכבת מאד.תסכימי איתי שקל יותר לפתור בעייה מקומית/עכשווית,מאשר להתייחס לבעיית החרדות שלי ,ונסיונות ההתמודדות שלי איתן.
את לא מאבדת שפיות,ולא שום שטויות כאלה.איבוד שפיות זה כשמישהו לא מחובר למציאות,אבל באינטרפטציה שלו חוסר המציאות האובייקטיבי,אז אצלו זו מציאות ריאלית-הוא יוצר מציאות אלטרנטיבית,ובטוח שזאת היא המציאות האמיתית.אל תתעסקי בזה.זאת לא הבעיה שלך.את חרדה.תעשי מקלחת נעימה.תפנקי את עצמך,וכשקצת תירגעי,אני בטוח שתקלטי יותר ,שאת חרדה.נראה לי שמאד.נו,אז מה? אני חייתי בחרדות קשות,כולל אם אני סכיזופרני [ואני לא] עשרות שנים,ושרדתי.אל תהיי בחרדה מזה שאת בחרדה.זה מצב די טבעי,אבל בגלל שבעיית החרדות אצלך לא טופלה כמו שצריך,את בלחץ,ונראה שאת בלחץ חזק.אז קודם כל תביני שלא נורא ,את בחרדה בעוצמה גבוהה.ברגע שתביני את זה [ולא תתעסקי,לחילופין האם את מדמיינת או לא-זה טחינת מים.],ותביני גם שזה לגיטימי להיות בחרדה,החרדה מזה שאת בחרדה,תרד.קצת פינוק יכול להועיל.גם שימוש בתרופה מרגיעה,רק לאחר התייעצות עם רופא אפשרית.
תעשי פעולה הפוכה מהאינסטקט שלך-במקום לכווץ,תרפי.במקום להילחם ,תפנקי את עצמך.תעשי דברים יומיומיים ,שעושים לך נעים.במקום להתעסק בחרדה האם זה היה דמיון או מציאות ,והאם את משתגעת,אז תעזבי את זה.פשוט ככה.לא חשוב עד כמה הצלחת ,מה שחשוב זה כיוון ההשתדלות שלך,וכיוון ההשתדלות שלך נובע ממודעות, וכרגע בגלל רמת חרדה גבוהה, המודעות שלך נפגמת.הכי חשוב זה הכיוון,הגישה.-להתעסק במושא החרדה,או לעזוב .אז ,תקשיבי,לבן אדם ,שהצליח לבד להתגבר ולהחלים ממחשבות טורדניות וטקסים, ברמה די קשה ,ולאורך עשרות שנים.
אם בראש שלך ,אז תראי למטה בפורום ,את שמי-אני מתכתב עם מישהו,וגם כתבתי "הרהורים על OCD.אולי זה יעניין אותך,במובן של תובנות לבעייה שלך.
בכל מקרה,אני מאחל לך שכמה שיותר מהר תירגעי ושתרגישי טוב
ארנון
ארנון
02/08/2015 | 20:26
1
31
ארנון- מרגישה כאילו דיבר אלי הפסיכיאטר שלי במובן הטוב ביותר, וגם חבר טוב...אני מעריכה כל מילה ! ...תודה רבה!
אל תעריכי-תבצעי.לילה נעים ורגוע.ארנון
02/08/2015 | 21:43
13
דוקטור ריצרד אורינג יענה לשאלות ב4 לאוגוסט
27/07/2015 | 13:01
2
60
דוקטור ריצרד אורינג יענה לשאלותיכם ביום שלישי הבא ב4 לאוגוסט.
שאלות נא לשרשר לכאן
שאלה
29/07/2015 | 06:14
53
היי דוקטור ריצרד אורינג. האם תרופות לאוסידי זהות לתרופות נגד דיכאון, והאם יש טיפול מיוחד לאוסידי ולדיכאון יחד? או שכל אחד צריך לטפל בו לבד?
השאלה שלי
04/08/2015 | 16:34
14
אתחיל בסיפור ממש קצר (כדי שאפשר יהיה להבין) ואז אגיע לשאלה. אמספר לשלושה חלקים כדי שיראה מסודר ונוח בעין ואז אשאל.
 
1. יש לנו בגינה צב מזה 15-20 שנה. לפני כשבועיים מצאתי צב קטן מאוד על המדרכה ברחוב והבאתי אותו הביתה. לאחר כמה ימים באו גננים (באים פעם בחודש) ולאחר מכן לא מצאתי את הצב הקטנטן (החדש, שרק עתה הבאתי הביתה). אמא שלי אמרה לי שאולי הגננים בטעות לקחו אותו עם הגזם.
 
2. מאותו הרגע תקפו אותי רגשות מאוד חזקים כלפי הצב החדש, ולאחר שמצאתי אותו בריא ושלם הרגשתי הקלה. בימים שלאחר מכן אמא שלי התלבטה האם להשאיר אותו בבית או שמא לשחרר את הצבים ליער. היה ויכוח. אני התנגדתי. בשלב מסויים הגענו להסכמה (גם אח שלי הסכים איתי) וכולנו הסכמנו פה אחד - להשאיר אותם בבית. לכאורה - מצוין. הצבים נשארים כאן בגינה שלנו.
 
3. אבל - באותם הימים התחלתי להרגיש רגשות מאוד חזקים כלפי הצבים ובמיוחד כלפי הצב הקטן החדש עד למצב שבו באחד הבקרים פשוט התחלתי לבכות למשך שעתיים שלמות, ובלילה למחרת שוב התקף בכי. למחרת הלכתי לצב הקטן שנכנס למעין מערה שנוצרה בקיר של הגינה. שכבתי על האדמה והסתכלתי עליו, הוא גם הסתכל עלי, גם התנגן לי שיר שקט בראש שבדיוק שמעתי קודם לכן, והתחילו לרדת לי דמעות.
 
השאלה שלי היא:
אם הוחלט שהצבים נשארים כאן, ואין לי כל ספק שאם לא ארצה - לא נשחרר אותם (כלומר יש לי שליטה מלאה בסיטואציה), ואנחנו דואגים להם, והכל טוב.
הכל מצוין.
אז איך זה, שלמרות שכבר ידעתי שהם נשארים וזהו. והכל טוב. עדיין, הרגשות שחשתי כלפי הצב הקטן הורגשו בצורה כה כואבת?
 
כלומר, בזמן שירדו לי דמעות, הרגשתי תחושה צורבת מאוד (נפשית. לא פיזית). תחושה של סבל בעצם, והסבל היה מאוד משמעותי ואינני יודע למה.
אני מרגיש שמאוד קשה לי להסביר לאנשים ונורא חשוב לי שיבינו מה אני מרגיש.
אודה לך אם תוכל להסביר לי ולבאר לי את התחושות ואת דעתך עליהן ועל הסיבה להן.
|*|הפורומים מתחדשים|!|
30/07/2015 | 15:45
20
גולשות וגולשים יקרים,
תפוז עובר תהליך התחדשות של שיפור חוויית המשתמש באתר.
אנו גאים ושמחים לבשר כי ביום שלישי הקרוב 4.8, החל משעות הצהריים אנו צפויים לעלות עם מערכת פורומים חדשה.
למעשה, הפיתוח נמצא בשלביו הסופיים ואנו עמלים כעת על בדיקות מקדימות.

לאחר ההשקה נמשיך לייצר שיפור מתמיד של האתר וגרסת הפורומים, כאשר אנו נשמח להמשיך ולקבל מכם פידבקים בשוטף בפורום משוב, מסרים אישים ומיילים.
ברצוננו לעדכן כי אנו עובדים בימים אלו גם על גרסה חדשה לאתר המותאם בסלולר ולבלוגים.

בין החידושים שצפויים לעלות ביום שלישי:
- מראה חדיש ועדכני
- אפשרות לכתוב הודעות בצורה מהירה יותר
- אפשרות לעקוב אחרי פורומים אהובים
- אייקונים חדשים ומשודרגים
- ממשק עבודה נוח ויעיל
ועוד...


שימו |לב| במערכת החדשה שצפויה לעלות ביום שלישי החתימות יוסרו באופן גורף עד לעליית מערכת חתימה משודרגת יותר (עליה עובדים בימים אלה).
לידיעתכם, במידה ותרצו לשמור את מה שכתוב בחתימה שלכם, אתם מוזמנים לעשות זאת עד יום שלישי בבוקר.

סופ"ש נעים |הלוואי|
צוות תפוז
מגיע לנו
29/07/2015 | 04:47
66
לקבל טיפול מתאים במחיר מסובסד דרך הכללית.
בפועל, רובנו נעים בין מרכזים ומומחים ברפואה הפרטית ומשלמים הון תועפות. עד שמוצאים - אם בכלל- טיפול שעוזר- חולפות שנים.
ואני שואלת- א. המרכז הישראלי לאוסידי- מומלץ על ידי כל המומחים שפגשתי. למה המרכז לא עובד עם הכללית?
ב. טיפול CBT בארץ הוא בחיתוליו. ישנם מספר קודקודים בתחום שמנהלים מרכזי CBT. לכן כדי לקבל טיפול CBT הולם, משמע- מקצועי, יעיל ונכון- יש להגיע לאחד מן המרכזים הללו. מתוך 3 המרכזים- רק אחד נמצא בסל הכללית.
אם יש כאן קורא שרוצה לאסוף נתונים  מן השטח, להצליבם עם זכויות המבוטח, להסיק מסקנות ולהציפם- go for it
יכול להיות שהמסקנה בסוף תהיה שחוק טיפול נפשי בארץ עדיין לא מגובש דיו ולכן המרכזים עושקים אותנו באין דין ואין דיין.
אחרי הכל- אנחנו הלקוחות ויש לנו כוח בידיים.
אבל.. למי יש כוח לזוטות האלה כשכל יום הוא מאבק מחדש?..
רפואה שלמה לכולם וריפוי שלם
 
 
כמה מילים על OCD
25/07/2015 | 19:16
20
202
שלום לחברי הפורום
עברתי קצת על הודעות/תגובות בפורום ויש לי מספר מחשבות בנושא:
כ 40 שנה מתוך 62 שנותיי סבלתי קשות מאובססיות/טקסים מלוות בדיכאון.הצלחתי להתגבר על מה שמכונה OCD לבד ,בתוספת פרוזק 20.אני מרגיש ממש בסדר,אבל ההשלכות של הבעייה הזו, רלוונטיות לעכשיו:איבדתי חברים,בחירות לא נכונות,לא הצלחתי להתמחות בתחום מסויים,ווהתפרנסתי מעבודות שלא הולמות את כישוריי.בקיצור,איבדתי את עצמי.זה היה אני בכאילו.
האם גם אתם חשים שאתם זה בעצם "אתם בכאילו"? שזה לא ממש אתם?שאתם בסוג של בית סוהר ואתם הסוהרים שלו.
כעת יש לי שאלה:
נניח שאיך שאתם מרגישים עכשיו ,בעיקרון, כך גם תרגישו עד יום מותכם.נניח.ונניח שהמוות הוא סוף של הכל, והתחלה של שום דבר.[ז"א,שאתם אתאיסטים],מה הייתם חושבים?מה הייתם עושים.איך הייתם מגיבים להנחה כזו.
אם מישהו היה שואל אותי שאלה כזו ,הייתי נכנס ללחץ.על מה הוא מדבר:[להלן,דוגמא אחת שקראתי בפורום ,על בחור שלא יכול להפסיק לגלגל את השיער שלו:]"אני מגלגל את שיער הראש שלי ולא יכול להפסיק.אבל אני מבין שזאת לא גזירה משמים.ההבדל הוא לא גדול:במקום לגלגל את השיער ,אני ,בהמשך,אפסיק את הפעולה הזו,ו"בא לציון גואל".זה הרי לא רגל שנקטעה לי ,וזהו ,אין דרך חזרה.זה בסך הכל ,פעולה קטנה שאני עושה ,ובטוח שאני אצליח להפסיק אותה.צריך להאמין.צריך לשמור על אופטימיות.יהייה בסדר.אני בטוח בזה.
אז מנסיון אישי ,על פניו ,הכל נכון,אבל..:בהנחה,שתצליח להפסיק את הטקס הזה ,זה יעבור לך לטקס הבא.וכך הלאה והלאה והלאה.בלי סוף.אולי אפילו בלי סוף אובססיות/טקסים עד הסוף.אם,נניח הטקס הזה לא ישתנה כל ימי חייך ,אין לכך משמעות במקרו:לא חשובה האובססיה/טקס.חשוב למה היא גורמת לך להרגיש.בהנחה,שהיא גורמת לך להרגיש רע[ההרגשה היא ביחס ישיר לעוצמת האובססיות והטקסים שאתה עושה] אתם קולטים שמה שחשוב זו לא הכותרת של הבעיה [OCD,אובססיות טקסים,] ,לא דרכי הטיפול בה ,לא השותפים לצרה.החשיבות הבעדית היא להרגשה.לתוצאה.אני מרגיש רע.אני מרגיש רע כבר כמה שנים.השאלה הבאה שהייתי שואל את עצמי היא:ומה ,אם ככה ארגיש כל הזמן.ז"א,עד הסוף?
ואני אומרלכם,חברי הפורום היקרים ,שאם הייתי שואל את עצמי את השאלות האלו ,הייתי מתגבר על הבעייה ,לא אחרי 40 שנה ,אלא אחרי 4 שנים.באחריות.אז למה לקח לי כל כך הרבה שנים.והתשובה קצת אבסורדית אבל זאת המציאות,לפחות שלי:הייתי נורא עסוק.לא היה לי זמן ,להתעסק בשאלות שטותיות כאלה.אני לחוץ שהבליטה שיש לי בצוואר היא סרטן,ואם אני לא אטפל בזה בזמן,אני "אפקשש" ,אבל בגדול:אני עשוי למות.[אצלנו,החיפאים לפחות היינו אומרים: "על החיים ועל המוות"] וככה ,התעסקתי וניסיתי ל"הירגע" כ 40 שנה.פעם בדקתי כ 8 שעות שברז הגז סגור.כשזה נפסק ,אז ניסיתי לפתור בעייה במתמטיקה ,רק שהנסיון הזה לקח כמה חדשים,שבמהלכם הכל היה נורא חשוב, אבל הצורך לפתור את הבעייה במתמטיקה היה חשוב יותר, ולמעשה השתלט על חיי.השתלט עליי.אני במו ידיי אסרתי את עצמי ,והכנסתי את עצמי לבית סוהר.
ברשותכם,כאן אפסיק.אני ,בכלל, מעוניין לבדוק אם מה שכתבתי מעניין מישהו.אין לי כוונה לשטוח בפניכם את תולדות חיי ,את משנתי,איך ניתן [אם בכלל...] להתגבר על הבעייה הזו.אני לא יועץ של אף אחד חוץ מאשר של עצמי.אני סתם כותב על עצמי,ולא נובר יותר מדי :למה".ילדים ,הרבה פעמים עונים ללמה? ככה! כשאנחנו מדברים על הנפש אין שום דבר אבסולוטי.בעצם,לכל תשובה ,צריך להוסיף:"אני חושב ש...".אין מתכון אוניברסלי לרפא OCD.מה שכן יש זה בן אדם וההרגשות שלו.זהו! לא יותר! בן אדם על כישוריו האינטלקטואליים,שברובם הם כנראה גנים שעברו בתורשה מדורות קודמים של משפחתו[בעיקר ,מקרבה ראשונה] ,מהנסיבות האובייקטיביות של חייו, והחוויות שנוצרו בעקבותיהן.
בינתיים, זה הכל.זה הכל בינתיים.ביי,ארנון
היי ארנון
25/07/2015 | 22:40
2
96
מצטערת שלא הגבתי אני קצת בשלב לא טוב בחיי. אבל מה שרשמת על הבית סוהר ואנחנו הסוהרים שבו מאוד הרגיש לי קרוב לתקופה שהאוסידי שליי היה חמור. אני מאמינה שאם כלים נכונים ולא משנה מה הם ועם רצון נכון אפשר להתגבר על האוסידי. כתבת יפה מאוד.
בקשר למפגש אני אשמח אם תצליחו למצוא מקום להפגש במרכז, זה די חסר לחבר'ה מת"א.
מקום מפגש בת"א
26/07/2015 | 15:10
1
71
היי
אני גר בשוהם,כך שזה לא נראה רלוואנטי שיבואו אליי.אני גם חדש בפורום-אני יכול להציע את רעיון המפגש במרכז,ולעזור במידת הצורך,אבל לארגן את זה כשאנשים בכלל לא מכירים אותי ,זה לא ריאלי.
צריך לבדוק בפורום על מידת ההיענות למפגשים, ולמצוא מתנדב/ת שיסכים לארח את המפגש.אח"כ זה אמור "לזרום".היבנתי שאת בתקופה לא הכי,אבל אם זה נראה לך חשוב ,אז את יכולה להתקשר אליי 0547289186,ונראה איך נוכל לקדם את זה.
בכל מקרה,תרגישי טוב כמה שיותר מהר.
ארנון
היתה עד לא מזמן קבוצה כזאת בתל אביב
26/07/2015 | 15:38
54
תפנה לבני שהוא היה אחד מהמארגנים שם.
0506493304
דווקא הייתי רוצה לשמוע יותר על איך יצאת מהאוסידי
26/07/2015 | 15:29
6
97
קראתי כל מה שכתבת. תודה
לבקשתך...
26/07/2015 | 21:21
5
102
היי
אני לא יודע איך לפנות -בלשון זכר או נקבה.כברירת מחדל אני פונה בלשון זכר
כמה שאלות ברשותך? [סדר השאלות הוא לפי הסדר שמופיע בהודעה שלך]
1.איך הגעת לשם "מה נשמע מה".
2.האם יש סיבה מיוחדת שאתה מזדהה לא בשמך ,אלא בכינוי הזה? [לדוגמא:חשש מזיהוי.אתה אוהב משחקי מילים וכו']
3.למה כתבת "דווקא"?
4.למה כתבת הייתי רוצה" ,ולא פשוט "אני רוצה"?
5.למה כתבת "לשמוע" ?בן אדם שרוצה לשמוע פשוט מתקשר בטלפון.מה,סתם טעות של היסח דעת?
6.כתבת "יותר".מעניין אותי לדעת מה גרם לך לרצון "לשמוע יותר על איך שיצאת..." מה,כאילו :"הבן אדם [אני] סבל 40 שנה והצליח להתגבר על האוסידי,אז הנה יש לי הזדמנות לתפוס טרמפ-לקבל מתכון ,ויאללה נתחיל לחיות ".אם כתבת "יותר", אז בעצם אתה מתכוון בזה ,שלדעתך כל מה שכתבתי היה בעצם תחת הכותרת "איך יצאתי מהאוסידי",ואתה מעוניין "לשמוע" עוד בעניין זה.סתם,מתוך סקרנות-מה אתה חושב על מה שכתבתי בהודעה שלי "כמה מילים על OCD.לא על זה שזה חכם או טפשי וכו',אלא התייחסות עניינית לדברים שכתבתי. [לדוגמא:אם מישהו היה כותב לי ש40 שנה הוא חי כמו אסיר ,והסוהר והאסיר חד הם,אין מצב שלא הייתי מתייחס לכך.אין מצב...]
7.למה בעצם מעניין אותך איך יצאתי מהאוסידי?מה,אתה עושה מחקר בנושא? אתה סובל מאוסידי ,ורוצה להיעזר בנסיון האישי שלי,ע"מ שיעזור לך להתגבר על האוסידי?האם אתה קולט ,שזה שפנית אליי בבקשה לספר לך איך "יצאתי מהאוסידי" ,וצורת הפנייה "דווקא הייתי ..." ,היא בעצם בחירה שלך מתוך אינסוף אפשרויות.אני לוקח אחריות מלאה על הבחירות שלי.איך זה אצלך? [ז"א ,יכולת ,לדוגמא,באותה מידה ,להתעניין מה שלומי בימים טרופים אלה.במקום זה החלטת להתעניין דווקא ב"איך יצאתי מ..." שלא תבין ,שיש כאן ביקורת.הנושא הוא מודעות-ז"א,"פניתי כך ולא אחרת ובחרתי בפניה זו ,כי זה התאים לי ברגע שעניתי ב 15.29".
8.למה כתבת בסוף "תודה".מה, קיבלת ממני מתנה,או שאולי אתה מצפה לקבל אחת כזו.איזה טיפ קטן אולי?
9.למה כתבת "..כל מה שכתבת..." מה,ניסית להרגיע אותי שקראת הכל ולא רק חלק.למה אתה חושב שאם היית כותב "קראתי את מה שכתבת",זה לא היה מספיק.למה הדגשת "הכל"?
10.למה בעצם לא שאלת אותי "איך נכנסת לאוסידי".מה,זה לא רלוואנטי.זה לא מעניין אותך?נראה לך שאין קשר בין ה"כניסה" ל"יציאה" מהאוסידי.
"מה נשמע מה" היקר.
כל השאלות שלי נמצאות תחת הכותרת מודעות ואחריות.אני עושה פעולה כלשהיא,אני מבין את משמעותה,ואני אחראי לתוצאותיה.אין פה שופ פילוסופיה ,אין כוונה כלשהיא ,אלא סתם שאלות שעלו מלי והבעתי אותן.כל מה שמעבר לזה ,זה באחריות הקורא בלבד.[ז"א,הוא התכוון לזה ולזה ,וכו...] אה,נזכרתי-יש גם טיבול של תמימות מעורבבת בסקרנות אנושית.
הדברים שכתבתי,לעיל,מבטאים חלק מהאישיות שלי.אותה אישיות ,שככלל קלטה ,באופן אינטואיטיבי ,אחרי עשרות שנים ,שבמהלכן היו שנים רבות של "תעשה ותשמע", ובתהליך הזה [של התעשה ותשמע"] הגיעה גם המהות.[לפעמים מגיעים מהאיך למה.אי אפשר לדעתי להגיע למה ללא מודעות שהאיך הוא אמצעי בלבד-ניסית פעם להופיע במיטבך ,דווקא כשאתה מרגיש הפוך? תדע לך ,שהרבה ניצולי שואה שניצלו ,ניסו לשמור על צלם האדם בתנאים הנוראיים שהיו בהם-אני מתכוון לדברים הפשוטים ביותר-לשמירת הניקיון האישי וכו'-בפעולות אלה הם בעצם לא אמרו לעצמם אלא עשו לעצמם את הפעולות שהמסר שלהן הוא אחד ויחיד:"אני בוחר בחיים".המסר הבלתי אמצעי הזה ,הוא המסר האולטמטיבי-"נעשה ונשמע".שים לב שגם קודם כתבתי "...האסיר והסוהר חד הם..." גם מי שאומר "נעשה" ומי שמצייצ לו ,זה אותו האדם.
בינתיים זה הכל.זה הכל בינתיים.
[אני מהמר שזה אתה ולא את.אם טעיתי מתחייב להזמין לארוחה...]
ארנון
 
 
עיקר האוסידי זה חוסר היכולת להפסיק .את זה חשוב להבין. גם אם
28/07/2015 | 12:19
3
84
זה ניתוח עקר חסר חשיבות , ולא משנה הסיבה- רצון לוודאות , אישור.
התרופה היחידה (לדעתי  )זה הפסקה כפי שמוגדרת  "ללא תגובה" - סתם כך לחתוך ולא להגיב לא לחפור ולא לנתח ולא להמשיך לנקות.
המוח כבר מלמד את עצמו  כשהוא לא מגיב  שזה לא רציונאלי.
ידידי,כאח לי דרור
28/07/2015 | 16:02
2
56
דרור היקר
בן אדם [במקרה הזה אני] כותב ומשקיע,ובמקום להגיב עניינית אתה כותב"זה ניתוח עקר חסר חשיבות".הרבה פעמים,דרור היקר,רוע נובע מטפשות/חוסר רגישות ועוד "מטעמים" מהסוג הזה.איך האצבע לא רעדה לך לפני שהקלדת את גיבוב השטויות הזה,ועוד אכסיומתית! אתה מסוגל לתמצת את מה שכתבתי?שמת אולי לב שלא סיימתי-רציתי בכלל לבדוק ,שיש אנשים בפורום שמה שכתבתי "גירה" ,סיקרן.עניין.עשרות שנים סבלתי מOCD ,וגם אם לדעתך כתבתי שטויות,איך אתה לא מסוגל לקלוט שלהיות שיפוטי ,על דברים שכתבתי "מדם ליבי" ,מהתמודדות אמיצה עם בעייה קשה זו ,על כל השלכותיה,ואני כותב שהצלחתי לבד להתגבר,ואתה אפילו לא משאיר מקום לספק קל שבקלים,שאולי אתה מפספס משהו,ואולי יש בדברים שכתבתי,למרות שעל פניו,נראה כאילו אין קשר ישיר בינם לבין השתחררות מה OCD.,אז אולי,רק אולי,עצם זה שאני לא נותן מתכון, אלא נותן הקדמה שכאילו נראית לא שייכת,אבל אם היית בודק היטב ולא ,לחילופין משתלח ,היית קולט ,שאחת התכונות שצריץ לשפר במאבק ב OCD ,זו יכולת הספיגה.סבלנות.נכשלת,עשית בדיקה,לא נורא.העולם לא נחרב.תלמד לסלוח לעצמך על טעות,ומאידך להיות נחוש בדרך שהתחלת לסלול.אם היה מדובר במדע מדוייק ,אז הייתי אומר שהגישה שלך נכונה.אני,לפחות,הגעתי לגישה הזו לבד.אם גם אתה אז תבורך-יש לזה משמעות גדולה.אבל הגישה שלך חסרת הרגישות ,שגולשת לגסות רוח,מעידה על חוסר סבלנות וסובלנות,ותמיד ,ההתנהגות והתגובות שלנו ,הן מראה לאיך אנחנו מתייחסים קודם כל לעצמנו-האם אנחנו סבלניים לעצמנו,יודעים לסלוח ו/או להודות בטעות שעשינו ,וכו'..
ד.א נימוס לא לימדו אותך-לא נראה לך מתאים לברך משתתף חדש בפורום.מה,זה כל כך מופרך!? [לפחות,נראה לי פחות מופרך מהגישה החוצפנית שנקטת]
נ.ב:תגיג ,דרור,אתה יודע מה ההבדל בין סימפטומים של מחלה ,לבין מקור המחלה.בין האיך למה.ז"א ,הפתרון הטכני זה מה שאתה מכנה "ללא תגובה",הוא "התרופה היחידה".איזה הבל ורעות רוח-איך אתה לא מעלה על בדל מחשבתך ,שOCD ,זאת אינטרפטציה של חרדה,וזהו ניסיון של הנפש להתגונן מול הצפה של חרדות.במשך הדורות,כמו כל תכונה באבולוציה,נוצרים,כנראה,השינויים במוח מתקבעים-אם תבדוק, לדוגמא,תבחין ש OCD נפוצה מאד אצל עידות אשכנז.זה לא מקרי.
בקיצור,ידידי דרור,בגילי ,כמו כולנו אני עדיין פגיע אבל פחות-אתה יודע,שרגישות היא לא התכונה שהכי מאפיינת את בני האדם,ואני הפנמתי את זה והשלמתי עם זה-אני ,בעיקרון,צריך להיות תלוי אך ורק בעצמי-אני לא יכול לשלוט בתגובות של אנשים אחרים.אני רק יכול לשלוט בתגובות שלי ,כלפי תגובות של אנשים שמגיבים אליי.
כוונתי,שבעיקרון, פשוט עצבנת אותי,כי אני לא אוהב טפשות/גסות רוח שתוצאותיהם הם רוע.
זהו דרור הוצאתי את "העצבים" שלי -התקוקנתי,ואני מאחל לך שתלמד צניעות מהי,ורגישות לזולת -"ואהבת לרעך כמוך" זה אולי קצת יומרני, אז אני מסתפק ש"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" .[אני מקווה שאתה לא סותר את הפתגם הזה,בטענתך [שלוגית היא נכונה] שכוונת הפתגם היא "חברך" ו"הנודניק הזה ,ארנון, הוא הכל חוץ מחבר שלי"..טוב,אני צוחק]
כל טוב לכולנו
ביי,ארנון
 
ארנון סליחה לא כיוונתי לפגוע. לצערי אני כן מבין את האוסידי ע
28/07/2015 | 18:32
1
51
על אף שלא התגברתי עליו לגמרי. מצבי טוב בהרבה לעומת מצבי בעבר .
אבל אשיב - ניתחת תגובה של מישהו ,הניתוח היה נראה  לי כאילו איבד מחיוניותו ולא מאפשר  זרימה בשיח (וייתכן ואני טועה ). (הניתוח אגב גרם להרגיש לי אי נוחות עבור המנותח/ מבוקר) 
 כשראיינו פעם את דר' עודד בן ארוש שבעיניי הוא המומחה לתחום בארץ כך הוא תיאר את בעיית האוסידי - "חוסר יכולת להפסיק"
 לא הבנתי בדיוק את כוונתו לאחר מכן הייתי מטופל שלו .רבים יודעים שאינו מנסה להיות קשוב ונחמד אלא להתמודד במקצועיות רבה מאוד עם האוסידי .
לפעמים הבעיה היא כן שמנסים להיות מבינים למטופל ולבעיה במקרה שלי ושל נוספים הוא היה יעיל מאוד- חוסר הבנה וחוסר קבלה של הבעיה שלדבריו נובעת אך ורק מבעיה נוירולוגית של צורך לקבל אישור ע"י טקס וחוסר היכולת להפסיק צורך זה באמצע.
אגב היום הגישה שאין זו הפרעת חרדה כלל (ופסיכולוג שיטפל כחרדה יואשם ברשלנות רפואית)
 זאת דעתי וביטאתי את גישתי . הייתי מבין מאוד לבעיה ולמקורה ומטפלים רבים (מספור) בגישה זו לא הועילו לי מאומה ואף להרע במשך הרבה זמן.
בכל אופן  ברוכים הבאים לפורום ואני מצטער בכנות על שפגעתי
יום טוב
 
 
 
היי דרור
28/07/2015 | 22:04
48
יו,אני ממש מתחרפן.פעמיים כתבתי לך ופעמיים זה "עף".באסה!
מכיוון שזה די מעייף לכתוב פעם שלישית ,אז אתחיל מהסוף:
אני חושב [למעשה,די בטוח] שכדאי לך לנסות להקשיב לי.קראתי את מה שכתבת,ואני ,במהלך התהליך/הדרך העצמאית שעברתי עד להחלמה מה OCD,חשבתי[בדיעבד,בטעות] די דומה למה שאתה מתאר במה שכתבת לי.אני מכיר את בן הרוש ,את יוסי זוהר,ודומיהם האכסיומתיים-"אך ורק מבעיה נוירולוגית" וכו'.הם מדענים.רוקחים.כאמור,יש להם אכסיומה,יש טיפול תרופתי ,יש טיפול פסיכולוגי,טיפול פסיכולוגי[ CBT ,נדמה לי] אבל כל זה תחת הכותרת "טאקטיקה".זה טיפול בסימפטומים.אתה יכול לנסות להתגבר על סימפטומים,אבל אם המחלה נשארת וקיימת, אז היא [המחלה] לא "פריירית",ותמצא דרכים להופיע ,באמצעות סימפטומים אחרים.
מכיוון ,שזה נוגע לי ,ובעיקר מאחר שיש לי "קבלות", אני מציע לך הצעה פשוטה:אני מוכן "ללכת" איתך,צעד ,צעד,אתה תקבע את הכיוון ואת הקצב.הבקשה שלי ,היא שתשתדל להקשיב לי.אני מתחייב להקשיב לך! אם אתה רוצה לנסות,אז בסבבה.תזכור,המשאב היחידי שאתה מבזבז עליי זה "הקשבה".שום מחוייבות.שום כסף.כלום! האם נראה לך ששווה לנסות להקשיב לבן אדם ,שהצליח לבד להחלים מ OCD? לי אף אחד לא הציע הצעה דומה אפילו.למעשה,בעצם,בדיעבד,לאף אחד לא היה ממש איכפת.
כל טוב.ארנון
תודה על מכתבך הארוך ודווקא קראתי את כולו...
28/07/2015 | 23:50
46
אני זכר ומה נשמע מה זה גם השם שלי בתפוז. רק שאני כותב בתפוז בפורומים נוספים עם שם אחר והתעצלתי להחליף את השם לפני ההודעה
בכל זאת תודה מראש...
אתה נישמע לי מאוד מעניין
29/07/2015 | 20:55
9
35
אני עם או סי די כבר 6 וחצי שנים , בן 25 וטוב נראה לי שגם אהיה כל החיים , למרות שעם הגיל אני די מאמין שזה יתמתן כי הגילה 25 יותר מלחיץ ,לחץ לזוגיות,נישואין עבודה ופרנסה וכו'. 
 
מעניין באמת הסיפור חיים שלך ,האם אתה מוכן לשתף? מספר תובנות שעלו בך לגבי המחלה/הפרעה ? וכמו כן אני מאוד מזדהה עם הסבל , שלך ושל כל סבל של מישהו ממחלה כזאת או אחרת . 
 
 
היי "מבקר פה"
30/07/2015 | 17:22
8
36
אתה מעוניין לשמוע את סיפור החיים שלי,ואפילו את השם שלך אתה לא כותב...
כתבת:"...מאמין שזה יתמתן כי גיל 25 יותר מלחיץ..."-אני מקווה שאתה מבין בעצמך שזה משפט כפייתי "מזוקק".אם לא תבין זאת בעצמך,אשמח להבהיר לך.
גם המשפט שכתבת:"אני עם OCD כבר שש וחצי שנים..."-עורר את תשומת ליבי-מה קרה לפני שש וחצי שנים ,שבגינו אתה אומר שאז זה החל. [גם שמתי לב שאתה לא סגור אם זה הפרעה או מחלה]
אני זוכר את הפעם הראשונה שעלתה לי מחשבה מטרידה שלא הניחה לי ,וזה היה בסביבות כיתה ג', ד'. אני אוהב לדייק עם עובדות, [להבחין בינן לבין פרשנויות,], ולהיות פתוח לגבי הפרשנויות.[ מניסיון אישי,וגם מאנשים "רגילים" ,ובאופן מיוחד אנשים עם נטייה כפייתית, ה"פתיחות" מאיימת עליהם-תראה לדוגמא ,מה כותב לי דרור ,שמצטט את "המומחה מספר אחד בארץ"-בן הרוש ,שהגורם הבלעדי ל OCD הוא פגם נוירולוגי.(התובנה שלו שOCD היא חוסר היכולת להפסיק מחשבה/פעולה מסויימת ,לדעתי,צריכה לזכות אותו בפרס נובל,על פריצת דרך ברפואת הנפש...נו,באמת...) עכשיו אני אגיד לך מה הגורם הבלעדי שאני בטוח לחלוטין שהוא הוא הסיבה להפרעה זו.[אני הגעתי למסקנה נחרצת זאת ,לאחר עשרות שנים של סבל כתוצאה מאובססיות חוזרות ונשנות,מלוות לרוב בטקסים ,מלוות בדיכאון והשלכות של תדמית עצמית ירודה,הרגשת השפלה עצמית,בדידות,חוסר יכולת לממש יכולות קוגנטיביות,אם בלימודים ואם בעבודה]
הסיבה היא : ל א  י ו ד ע! אף אחד לא יודע! כולנו משערים.ממסקנה אכסיומתית זאת נובע ,שכל אותם "מומחים" שנותנים אבחנה נחרצת,הם טועים ,ועיקר הבעיה שהם מטעים.
האמת היא ,שהחלק הנוירולוגי הוא חלק ממכלול.לחלק הנוירולוגי ,יש אספקטים אבולוציוניים/תורשתיים/גנטיים .אחרי לידתנו נסיבות החיים שלנו והתגובות שלנו אליהן ,גם הן משפיעות על המוח ותהליכי החשיבה שלו.מכיוון שהחלק הגנטי שירשנו ,הוא עובדה מוגמרת [בעתיד,בטוח שיעשו מניפולציות על הגנים ,ו/או יאבחנו מבעוד מועד,[אצל ההורים ו/או כשאנחנו עדיין עוברים] ,אז,בעצם,יוצא שההתייחסות הרלוואנטית שלנו ,היא לתקופה פוסט הלידה.ולמה זה חשוב ,שהאורגני/נוירולוגיכימי/חשמלי ,איך שתכנה זאת ,הוא רק חלק מהמכלול? [בתאוריה,זה לוגיקה שהאורגני הוא רק חלק-יש אפשרות שנסיבות החיים שלנו אחרי שנולדנו והאופן בו היגבנו אליהן, גם להן יש השפעה.אולי מינימאלית ,אבל תאורטית לא ניתן בשום אופן להגיד באופן גורף שזה לא משפיע!] הסיבה היא שהם גם נותנים פתרונות [אני מתכוון,לכל הפתרונות שהם לא תרופתיים-המנטליים-CBT,אם אני לא טועה,גישת ההדחקה,אולי עוד שיטות שאני לא מכיר], שבעיקרון,הם נכונים ,ובכל זאת אני טוען חד משמעית שהם טועים ומטעים-נשמע סתירה,נכון?! הבעייה הנוירולוגית היא עובדה נכונה.תרופות פסיכיאטריות עשויות להועיל מאד.הגישה של "לברוח מהאובססיה", לא להתייחס היא ,עקרונית,סופר נכונה.אז אם הכל כל כך נכון ,אז איך הם טועים?!אני לא יודע איך זה אצלך,אבל ,לצערי הרב,ואני אומר במלוא הכנות ,שמבחינתי זאת טרגדיה/צלקת [הן מבחינה אגואיסטית של חוסר מימוש עצמי,והן חבל לי שהיכולות שאני חושב שניחתי בהן ,הייתי מנסה לפחות להשתמש בהן לתועלתם של אנשים אחרים] שלצערי,למרות שהמודע אומר "טאבולה ראסה" וכו', הרי שמה שמכונה "התת מודע",יש לו תכניות משלו...זה "צף",אין מה לעשות.במודע,כמובן,שאני "ממשיך קדימה", ובהצלחה בלתי מבוטלת,דרך אגב,אבל תמיד יש מקום לשפר.אחרי עשרות שנים של סבל קשה,הצלחתי לבד להתגבר על ההפרעה הזו[זו המילה הנכונה והמדוייקת,מכיוון שהיא מפריעה לאדם שסובל ממנה],ובאופן אינטואיטיבי ,כאמור,תוך כדי תהליך של עשרות שנים,קלטתי ,לפחות לעצמי,שהגישה שלי לחיים הייתה שגויה.שגויה ,הכוונה ,סובייקטיבית.["רק על עצמי לדבר ידעתי..."]ובמילים אחרות:תמצית האישיות שלי ,זקוקה "כמו חמצן לנשימה" להרגשת חופש.בלי זה אני,מנטאלית,מת.וזה מה שהייתי כל אותן עשרות שנים.חי בכאילו.הסבל שחוויתי, הוא הטרגדיה ,אבל באותה מידה הוא ההצלה שלי.התרופה שלי.הוא הביא לי את הפיתרון למצוקה הזו.אני, חס וחלילה ,לא ממליץ ולא חושב ,שצריך לזבול עשרות שנים,ורק אז יש סיכוי להחלים.אני רק מנסה להבהיר את הגישה שלי שאומרת:כל אחד/ת מאיתנו,עם מה שהטבע נתן לו [אני אתיאיסט,אם זה לא הובן עד עכשיו...],והנסיבות האובייקטיביות שלו,צריך ,בעצם,לבד,בעולם די עויין,למצוא את הדרך המתאימה לו ,אותה הדרך,שמי שיתווה אותה ,הוא אותו "ססמוגרף" חמקמק,שאנחנו מכנים אותו בכל מיני שמות[-אני מעדיף,בפשטות,הרגשה], והוא של כל אחד ואחת מאיתנו.גם כשנהייה בכלא לא יוכלו לקחת אותו מאיתנו [סמים הזיתיים למיניהם,כן יכולים לשנות תודעה] הבעייה היא שיש אצלנו התנגשות בין הצורך בחופש, לבין הצורך בביטחון.ככל שעוצמת ההתנגשות גדלה ,גם הנזק גדל,ובמילים אחרות,ככל שהצורך בחופש גדול יותר ,והוא מופרע בהתאם בהזדקקות לביטחון אישי,כך עצמת הבעייה מתגברת.וכשהעצמה מתגברת,אנחנו "כחומר ביד היוצר",שרק מייחלים לאיזה ד"ר בן הרוש כזה,פרו' יוסי זוהר כזה[יש ביניהם תחרות עזה ,על התואר "המומחה מס' 1 בארץ ל OCD...] שיבוא וייתן להם פתרונות מן המוכן.פתרונות אינסטנט.האנשים האלה הם רוקחים.מדענים.הם הכל חוץ ממטפלים בבני אדם אנושיים.מקום הטיפול שלהם צריך להיות במעבדה, בלבד! הם נותנים טאקטיקה.לא אסטרטגיה.הם לא יכולים לתת איסטרטגיה,זה נכון-הדרך שבה ילך האדם היא שלו ורק שלו,והיא באחרויותו הבלעדית.הבעייה הגדולה היא שהם נותנים טקטיקה,ומשכנעים את המטופלים שזו אסטרטגיה.זה הנורא שבעניין.אדם עם רגישות ממוצעת,לעניות דעתי,אמור בתוך תוכו [ה"ססמוגרף"] לקלוט כשהוא מרמה את עצמו,ואם ,למרות הכל הוא "מצליח"[לרמות את עצמו] אז יש לכך מחיר "קטן"-האדם הזה לא ניסה באמת לממש את חייו,ובאופן מעשי,ככל שהוא רימה יותר את עצמו,כך הוא יהייה פחות מאושר/מסופק,ובמילים פשוטות ומובנות-יהייה לו פחות טוב! ובינינו, מה אנחנו ,כולנו, רוצים בסכ"ה-חיי נצח,בינתיים אין,אז אנחנו רוצים אריכות ימים,בריאות,וחיים בעלי סיפוק ,כל אחד ואחת בהתאם לצרכיו,אמונותיו,תקוותיו,ולצערי,גם פחדיו.לטעמי,ומנסיוני,ככל שנמעיט בצורך שלנו בביטחון מנטאלי,פחות נפחד,כך "תצוף" לה ההרגשה "המזוככת"/המתאימה/הנכונה לנו,והיא היא שתנווט אותנו בחיינו.האתגר ,מבחינה פסיכולוגית, הוא גדול יותר,כי אנחונו נמצאים בעולם שמקדש את השכל,ודי בז לרגש.עולם מכני,שבו שולטת תרבות "העכשיו" ,"מייד".אוכלים אוכל מעובד/אינסטנט וחיים חיי אינסטנט.ולא יעזור לנו כלום:בסופו של דבר,הפתרונות וההמצאות הגדולות ביותר ,מקורם ,באדם ש"סתם" הירהר.אנחנו לא מהרהרים.אנחנו תכליתיים.
ה OCD זו לא מחלה ,ולכן לא מחלימים ממנה.ה OCD לא החלה "לפני שש וחצי שנים".היה אולי אירוע/אובססיה שקרה אז ,ואתה מייחס אותו ל OCD.סימפטום אופייני ל OCD.אז יש לי הצעה בשבילך:עזוב OCD עזוב מחלה ,עזוב החלמה,בקיצור,עזוב את המילולי.תתחיל לחיות.זה הכל.לחיות ולפחד זו סתירה.כשתחייה באמת,תמצא לבד את הדרך שלך,ואז כשאחד הידעונים ישאל אותך ,אם החלמת ,וותענה בחיוב,אז הוא יגיד לך : "אז אתה OCD FREE"-זה מה שאמר לי ד"ר בן הרוש.אין OCD FREE ,יש רק אדם שבאמת ובתמים מבין ומשתדל בהתאם לא לפחד מהחיים,וכפועל יוצא מזה,יש לו דרך ,שנקודת הסיום שלה נקרת FREEDOM.אני מסתפק בלהיות על הדרך הזו,גם אם בסיום חיי לא אגיע לנקודת הFREEDOM-מה שחשוב זו הדרך,הכיוון,האיסטרטגיה.בשום אופן לא התקטיטקה,ובעיקר,לא התוצאה.
זה הכל בינתיים "מבקר פה",בינתיים זה הכל
כל  טוב.ארנון
 
יש לך כישרון יוצא דופן של התבטאות
30/07/2015 | 18:53
7
36
אני ממש אוהב את הסגנון כתיבה שלך, אתה צודק בקשר לזה שאני לא סגור אם זה הפרעה ,מחלה או בכלל כלום. כשאני מתחיל להרגיש "חופשי" כמו שאמרת , אז אני מסווג את זה כגהנום,כמחלה מממש מחלה . אבל זה קורה לעיתים רחוקות , כל היום אני בכלא כמו שאתה אומר , שכבר שכחתי מזה חופש וכבר לא יודע מה נכון או לא. יכולות להיות אלף סיבות להתפרצות הזאת של האו סי די ,כי לפני זה הייתי תמיד חופשי ממוחי אבל בה בעת היה לי פחד להשתעבד למחשבות , את שהיה טריגר שפשוט שינה הכל ובגלל שלא הבנתי מה קורה לי וזה נימשך יותר מידי זמן בלי אבחון , הסבר או תרופה או משהו לפחות , זה החמיר עד כדי כך שכמו שזה בא זה יכל ללכת , ואם תרצה אפרט אבל בהמשך.
 
בכל אופן אני בהחלט מסכים איתך ,הגישה שלי בכל אופן היא לחיות, לחיות עם זה ולנסות לעשות את כל הדברים שאם לא היה לי את זה הייתי עושה . אז אני לומד שנה ב' מסיים עכשיו ונישאר לי שנה ג' במדעי ההתנהגות , שאני לומד שם פסיכולוגיה,סוציולוגיה ואנתרופולוגיה . באתי ללימודים בלנסות לעזור לעצמי ואולי גם לאנשים אחרים עם דיכאון וחרדות ,כי אני חושב שזה בערך מה שיש לי , אבל יש לי גם המון טקסים . יש אלף הסבר וגישיות להסביר את האו סי די או כל תופע במדעי ההתנהגות . גישה ביולוגית, גישה התנהגותית, גישה קוגניטיבית . כל אחת מסבירה ומנבאת ומציעה דרך טיפול שונה . 
 
דבר נוסף שאני מסכים איתך ,זה בהחלט שהפסיכולוגים והפסיכיאטרים של היום רואים באדם שבא אלייהם בתור "נתונים" "מחשב" רובוט שצריך להחליף לו בורג וזה אני יכול להעיד מהלימודים שאני לומד שהיא מגדלת את הדור הזה של פסיכולוגים לחשוב בצורה כזאת וקשה לי להאמין שזה ישתנה , למרות שהלימודים עזרו לי בהמון דברים , להתגבר פה ושם ובעצם להבין מה הולך אצלי בפנים , בהסברים "הגיוניים" כביכול שהמדע ספר אבל יש בהן מן הההיגיוןן המסויים. 
בהמשך אני לא ממש מתכוון ללכת בדרך הפסיכולוגיה מצאתי משהו שמאוד מעניין אותי וזה סוציולוגיה ואנתרופולוגיה אלו דסיפלינות שהן לא מיינסטרים וטוב שכך שהן לא "מסחרה" כמו פסיכולוגיה ובגלל זה יש בהן איזה משהו יפה,אמיתי שמצאתי בו סוג של אמת, למרות שמכל לימודיי הבנתי שאין דבר כזה אמת והכל ניתן לפרשנות אבל זה איכשהו קרוב לאמת שאני לומד אותה אני מתחיל להרגיש שוב במציאות , והיא בניגוד לפסיכולוגיה רואה באדם אדם , אולי לא אדם טוב ,אבל גם לא אדם רע אבל בכל זאת אדם. ולא רובוט עם בורג אחד זה אישיות בורג אחד מפעילה מערכת וכו'. כמובן שזה חלק מאידיאולוגיה רציונלית ,שמנסה להפוך אותנו לרציונלים למרות שהטבע שלנו הוא ממש לא רציונלי .
 
בכיף אדסקס איתך על מה שאתה רוצה כי יש לך כתיבה מעולה וכיף לקורא 
אהלן
31/07/2015 | 16:10
6
23
תנסה לשחזר ולספר לי על רגע/תקופה שהרגשת חפשי.הנסיבות האובייקטיביות שהתקיימו בזמן הזה.האם היה טריגר שאתה מודע לו? כמה זמן זה נמשך?באיזה תכיפות קורה לך שאתה מרגיש שאתה והכלא הם נפרדים[ בוא נעזוב "חפשי","מאושר" ,מממש את עצמו" וכו'.נשתדל להיות פשוטים ע"מ לנסות להיות מדוייקים כמידת האפשר.הולך?]האם רוב הזמן אתה מרגיש כלוא? {[ע"י עצמך-לא לשכוח.זה חשוב ,כי זה משאיר את האחריות אצלך,ולא לשום דבר אחר-כולל ניאורולוגי,הורים/משפחה,מערכת ה"חינוך"-בקיצור,בלעדית עליך! שים לב -אחריות, לא אשמה.מאשמה רק שוקעים.מאחריות יש ,פוטנציאלית ,לפחות תיאורטית ,אפשרות להתקדם-אפשר לטעות בכיוון ההתקדמות,שברגע נתון זה עשוי להיות גרוע יותר מלשקוע ואז,אפייני שנבהלים ובורחים לידוע,למוכר,לסטאטי-כשמים לא זורמים, הם נהיים מעופשים ומסריחים.חיים ללא זרימה מנטלית,בשבילי זה לא חיים.היבנת כבר שלי חשובה הדרך,הכיוון ולא התוצאה.הדרך/הכיוון עשויים להיות על הפנים ,אבל כל עוד הם "זורמים",יש תקווה לשינוי.בגלל זה,וזה מאפיין במיוחד את המדינות המפותחות בראשות ארה"ב,הצורך בפתרונות "כאן ועכשיו" ,הוא "חרב פיפיות".התלבטות,היסוס ואתה כבר נשאר מאחור.העדר שועט קדימה.לצערי,זה עדר עם רועה-נביא שקר.מאחז עיניים.גם "הבלחות" של מנהיגים ראויים כמו מהאטמה גנדי,מרטין לותר קינג,הן ,לצערי,סוג של טעות של היסטוריה אכזרית שמאמללת אותנו.בגין היה איש ראוי ,ספק תמים,ספק מניפולטור (דודו טופז,זוכר איך הוא השתמש בזה?)גזען במידה,מה שמכונה "פטריוט".באידיש יש לזה שם: "מיינטש"-משהו ,כמו "אנושי".]}מה זה"ההתפרצות הזאת של ה OCD?" מה זה "חפשי ממוחי?" מה הכוונה "ממוחי"?לאיזה מחשבות היה לך פחד להשתעבד?לאיזה סוג של מחשבות?איזה מחשבות הפחידו אותך,כך שפחדת להשתעבד להן?אל תעביר את האחריות על שום גורם ,חוץ מעצמך.גם לא על הטריגר.אל תחשוב ותחכה ,שכמו שהיה לך טריגר רע אז יהייה טריגר טוב שיחזיר את המצב לקדמותו.[היערת ש "...אם תרצה אפרט אבל בהמשך."-אתה תקבע מה ואם לפרט על כל נושא שהוא.אני מתחייב להתייחס במירב הרצינות.תכתוב מה שבא לך.מה ש"בא לך" ,אתה קולט? אני טועה אם אעיר שאני מרגיש שאולי בכלל שכחת את המשמעות של הביטוי הזה?ואולי אפילו לא שכחת?אולי אפילו לא ידעת אף פעם?כאמור,אם "בא לך" אז תענה לעצמך על השאלות האלה,ואם "בא לך" אז תכתוב גם לי.מצב שאני מבולבל, לא כל כך יודע מה נכון ומה לא נכון,ושמתי לב שאתה ממש מודע לתחושות האלה,הוא מצב די מבהיל ,אבל באותה מידה,הוא גם ניצוץ לתקווה.להזדמנות.תגיד לי [השם,אני לא יודע מה שמך-לא להתרגש ,זה הצורך שלי ,כשאני מדבר ישירות למישהו,להביע זאת ע"י כך שאני אומר את שמו.זה בסדר,אני אתגבר...],כשאתה חושב על החיים ,ממש כעת כשאני כותב לך,באיזה רמה ,נאמר,מ 1-מינימום עד 10 ,אתה מבין את כל "העניין הזה"?את החיים האלה?למה דווקא אתה הוא אתה ,אני הוא אני,וחתול הוא הוא.למה זה ככה?למה לא אחרת?האם,בעצם,זה מופרך ש"הכל"/החיים/כדור הארץ/היקום/כל הכל ,זה למה אחד גדול? והאם זה מופרך להגיד שהתשובה האמיתית,הבלעדית היא ככה/לא יודע/אני חושב ש.../אומרים ש.../אני מרגיש.../אני לא בטוח ש.../אני ,בעצם,מבולבל די חסר אונים.האמת,זה די מבהיל.ואכן,"מבקר פה" זה מבהיל.באותה מידה שאנחנו [לפחות אמורים,כי זה לא מובן מאליו,זה סוג של מתנה שקיבלנו] שמחים מהחיים שקיבלנו,אנחנו גם לא מבינים אותם,לא מסוגלים ובלתי אפשרי באמת באמת להבין אותם!זאת האמת האמיתית.השאר זה אמונה,טקסים,ועוד כל מיני דברים ילדותיים,שכל משמעותם היא תרופות כזב ,שתפקידן לרפא איזה סוג של מחלה,שלמעשה זו לא מחלה.זה סכ"כ מצב נתון,שאנחנו ,בלית ברירה,חייבים להתייחס אליו ולהגיב אליו.הבעייה,לדעתי,שבעיקרון,בני האדם לא עומדים באתגר הזה,שהאמת הוא סופר סופר קשה-להגיד שאני לא מבין את הבלתי ניתן להבנה,כשהנושא הוא חיים ומוות.קודם כל שלי!
אני אשמח להמשיך ב"שיחות" שלנו.זה די כיף,לא?
שתהייה לך שבת כייפית
ארנון
בהמשךך.
01/08/2015 | 13:17
5
19
מתי הרגשתי חופשי? ברגע הקיצון שכבר לא היה אכפת לי, לא היה אכפת לי מה יקרה, לא הרגשתי אחריות על דברים שהם לא בשליטתי(בעצם ברגע הזה לא היה לי דחף לעשות את הטקס) הרגעים האלו באים לאחר שבועות של מלחמה , שבו אני מגיע לזה שזהו ,ניגמרו לי הכוחות להילחם, ואז מגיע הזמן אולי שאני מרגיש משוחרר אבל בזמן הזה מתמלאות האנרגיות שוב להילחם, בזמן הזה אתה מרגיש טוב, ואז מתחיל להיות אכפת לך מדברים,ואז שוב המעגל הזה. יש ציטוט שאני אוהב לרגע הזה והוא " הנשמה כמו הגוף ,מסוגלת לשאת פגעים רבים עד למידה מסויימת, אחר כך חדלים להרגיש כאב" וזה בידיוק הרגע הזה אחרי המון פגיעות ,אחרי המון סבל , אתה מפסיק לסבול. הפחד מלהשתעבד למוחי, הוא כל מיני מחשבות שעלו לי כשלא עשיתי כלום, מתוך שעמום וכו'. תמיד כשהייתי עסוק במשהו,שהסיט את דעתי משאלות החיים ומה קורה פה? פחד מלהישאר לבד עם המחשבות האלו , כי שם אין לי לאן לברוח, ואיכשהו התחלתי לבצע טקסים כניראה בזמן הזה ,וזה הפך לאובססיה הזאת שלא נותנת לי מנוח, הטקסים התחילו להיות גם מבוצעים לאחר מכן בכל זמן ,עד שזה הפך להרגל, עד שאני אפילו מרגיש מנותק מהגוף והמוח והמוח ממשיך לבצע את הטקסים האלה בלי קשר אליי.
 
בקשר ל"אמת האמיתית" , הבנתי לפחות מנסיון שאין כזה דבר, לפחות בעיניי, יש אמת סובייקטיבית, ואין דבר ולו הכי פשוט שהוא אובייקטיבי, אפילו המחשב הזה הוא לא אובייקטיבי והוא נתון לפרשנות ומשמעות בעיניי המשתמש.
היי
01/08/2015 | 14:56
4
15
תשמע סיפור.מהחיים.שלי:
לפני כ 20 שנה ,"דפקתי שעון" בבוקר קייצי ,וסיימתי את יום "העבודה",כ 8 ש' מאוחר יותר.גם בסיום "דפקתי" שעון."העבודה" שעשיתי הייתה ישיבה על הבירכיים ובדיקה חוזרת ונשנית ,כאמור,כ8 ' ש', האם ברז הגז הראשי בבית אכן סגור.[דפאקינג ברז היה נמוך ולכן נאלצתי להתכופף על הבירכיים.סיום יום העבודה הסתיים אחרי כ 8 ש',מכיוון שהיה לי תור לפסיכיאטר .מבחינתי,זה היה השיא.8 ש' רצופות על הבירכיים ,זה היה בשבילי שיא השיאים של התחתית שהגעתי אליה.[פחות או יותר המצב שאתה מתאר "...לאחר שבועות של מלחמה...ניגמרו לי הכוחות להילחם..."]למעשה,מבחינתי ,העוצמה של האובססיה והטקס היה ייחודי בעצמתו-המאכסימום הגרוע שבעצם חוויתי מעודי.
הגעתי לפגישה"נטוש ובלי כוחות" ["נגמרו לי הכוחות להילחם"] .סיפרתי לו על החוויה הנוראית שעברתי ושאלתי אותו האם לבדוק עו פעם אחת? התשובה שלו הייתה לא מילולית.הוא הזיז את פניו ימינה ושמאלה,ב"איתות" אוניברסלי שמשמעותו "לא"!
ואז קרה הקסם!
פתאום הבזיקה בי ,באופן הכי מזוקק ,שטעיתי.ובגדול!טעיתי בטקטיקה שנקטתי עד אז.נכנסתי ראש בראש באובססיה,נלחמתי בה בשצף קצף,עשיתי טקסים ומה לא,התייעצתי עם אנשים,ניתחתי אותם לוגית ,שהם לא הגיוניים ,ועשיתי הפוך ממה שצריך לעשות.הפוך,אתה קולט? צריך לברוח מהאובססיה.לדוגמא:כשצפה לי במחשבה ,הספק אם ברז הגז סגור או לא ,הפעולה שאני צריך לעשות, היא כלום!לעזוב! לא להתייחס.ובאופן מעשי,להמשיך הלאה.ממש ככה, בפשטות.בדוגמא הקונקרטית שחוויתי ,אני זוכר שבדקתי את הברז לפני היציאה מהבית.התסריט שאמור להיות והוא הנכון[לפחות בשבילי] שברגע שעלה בי הספק האם ברז הגז [הראשי בבית,לא הברז של כירת הגז עצמה] ,הייתי צריך ,פשוט,לקחת את התיק שלי ,ולצאת מהבית,וללכת לעיסוק שבגינו ,מלכתחילה הייתי צריך לצאת-נגיד,הייתי צריך ללכת לבנק.לא זוכר,אבל לדוגמא.
מאז "ההארה"שקלטתי בצורה אינטואיטיבית,יכולתי להתחיל "לנשום לרווחה".למזלי,בדיוק באותו זמן נולד הבן שלי,כך שיכולתי ,לפחות באופן סביר ,למלא את חובתי כאב.נשארתי עם הספק ,ובדוגמא שלפנינו ,האם ברז הגז סגור או לא,זה עינה אותי,אבל סיפרתי לבן שלי את הסיפור על"הילד שאהב את הירח" ו"כספיון הדג הקטון".בכיתי,אבל סיפרתי.הייתי די מדוכא, אבל סיפרתי.ניסיתי ,בכל כוחותיי לא להתפתות לצורך שלי החזק ,הכמעט [ולפחות עד אז,הבלתי נשלט לגמרי] לבדוק.לבדוק אם הברז הדפוק סגור או לא.
זו הייתה "קפיצת המדרגה" הראשונה.
בקצרה,"קפיצת המדרגה" השנייה הייתה ה"פרוזק".
"קפיצת המדרגה" השלישית נמשכת ותימשך עד יום מותי.בכל רגע נתון.גם כעת כשאני כותב לך,זה שייך "לקפיצה השלישית".
מעניינת אותי תגובתך,ואז אם תרצה,אמשיך להתייחס למה שכתבת בהמשך.
אודה לך ,אם תוכל לפנות אליי בשמי הפרטי:ארנון.זאת רק בקשה.שום דבר מעבר לזה.ככה יותר נוח לי,אבל אני יודע  להסתדר היטב,גם כשפחות נוח לי
ביי.ארנון
שלום ארנון
01/08/2015 | 17:40
3
20
הקטע עם הגז, הוא דיי מוכר, היו לי מחשבות חודרניות בקשר לגז בילדותי אבל ממש מעט,ובדיקות לפני היציאה מהבית באופן די מועט,אך יחסית לאנשים אחרים מעט יותר מהרגיל אבל ממש מעט, בכל אופן לכולם ממש לכולם יש מחשבות שכאלה,הבעיה בהחלט כמו שאמרת ,זה הטקטיקה שבחרנו להתמודד עם כניסת המחשבות הטורדניות והטעות לוגית שעשינו כתגובה. אם אדם רגיל נגיד יעלה לו המחשבה האם סגרתי את הגז , הוא יבחר בדרכים אחרות לבדוק את אמיתות הדבר ומה לעשות בעניין, אם עולה לי המחשבה הזאת , הטקטיקה שלי אישית היא לבצע "טקס" נלמד שלך תבין איך הגעתי אליו שאם אני יבצע את הטקס הזה הכל בסדר, "השמיים שומרים על הבית שלי" , אם אגיד נכון את "המשפט הזה" אז הכל בסדר,אם המחשבה חוזרת אני אומר את המשפט הזה שוב, ואז פתאום המשפט הזה לא עוזר? למה בכלל התחלתי להאמין ב"כוח המסתורי " הזה, החשיבה האמניסטית-מאגית הזאת ,שיש לי כוח באמצעות טקס מנטלי ,באמצעות מחשבה להעלים את המחשבה וזה סיוט למוחי. האם היו לי קפיצות? קשה לי לשים את האצבע על קפיצה מה שכן אני יכול לשים את האצבע על ספר שקראתי שמדבר על כוחן של מחשבות , ששכנע אותי בכוחן של "מחשבות ליצור מציאות" הספר הזה בא אליי בתקופה מאוד נמוכה בחיים שלי, וגרם לי לבחור בטקטיקה השגויה הזאת שבחרתי , כי אם הייתי קורא אותו בזמן אחר כניראה שהוא היה נשאר בארון הספרים עם אבק. המחשבה קשה שכל הסבל הזה נגרם בעקבות ספר ורק אם לא הספר הזה הכל היה אחרת האם זה נכון? יכול להיות , על מנת איכשהו להמשיך קדימה בחיי אני מנסה שפחות לשוטט בעברי .
היי
02/08/2015 | 12:54
2
13
זה לא בגלל הספר,ואתה יודע את זה.זה פיתרון שמצאת להתמודד עם חרדה.[בהזדמנות,אבהיר למה אצל אנשים דתיים זאת נורמה לגיטימית,אבל לא עכשיו]אם לא הספר אז היה טריגר אחר.זה ברור.בבסיס ,צריכה להיות לך המודעות,שמצאת ,באופן מזדמן[-במקרה זה ספר] ,פיתרון,שאתה קולט שזה בעצם "פיתרון".זו התחלה.
תקשיב:תיכנס למה שכתבתי לך בפעם הקודמת,ופשוט תעשה את זה.[בקיצור:עולה לך מחשבה מטרידה,אז תנסה לברוח ממנה.להדחיק.לא להתייחס.לא כלום.פשוט תמשיך עם הפעילות שהתחלת שנייה לפני שהמחשבה עלתה.תישאר עם הספק.אל תנסה להרגיע אותו.עוד פעם:תמשיך כאילו לא עלתה המחשבה,תתעלם ממנה,תישאר עם הספק, אבל תתעלם ממנו.זה קשה,אני יודע,אבל זו הדרך הנכונה.אם זה בסדר מבחינתך אז תתעלם ממה שאני מוסיף בסוגריים כעת.אם לא כל כך אז תקרא את הסוגריים.[אם מבהילה אותך הנחרצות שאני אומר ,שזאת הדרך הנכונה,נקודה,אז ,כדי שתרגיש נוח,אוסיף,הדרך הנכונה בשבילי.זה לא אובייקטיבי,זה סובייקטיבי ,אבל יש לי תחושה מאד מאד חזקה שזו דרך שמתאימה ל OCD באופן גורף."אל תגלה" אבל אני בטוח בזה.מבחינתי,זו עובדה.עובדה סובייקטיבית,אבל עובדה.]
נסכם:תעשה את מה שאמרתי.תגיד לי אחרי כשבוע איך זה הולך.
עכשיו תשים לב:יש שלושה עקרונות שלפיהן עובדת השיטה:
1.הדגש הוא על "תנסה".לא על "הצלחתי".כמובן,שהמטרה היא "הצלחתי" להיפטר מהאובססיות.בפועל,יש אפשרות די סבירה ,[במיוחד בהתחלה] שלא מצליחים להישאר עם הספק,ומתפתים לעשות טקס,או חושבים על האובססיה.בשלב זה,[ולמעשה,תמיד]תנסה ככל שאתה יכול להתעלם.לא הצלחת,לא נורא.תנסה להתעלם מהכישלון,כאילו הוא לא היה ,ותמשיך הלאה להדחיק.ז"א,לא לחשוב על מה שמטריד,כמובן,לא לעשות טקס.
2.נובע מהעיקרון הקודם:"נחישות"."נחישות".נחישות".להמשיך באותה טקטיקה.עד מתי?-תמיד.
3.נובע מהעיקרון הקודם:"אמונה"."לנסות",זאת מילה.היא מקבלת תוכן אמיתי,רק אם אתה בטוח לגמרי שזאת הדרך.אצלי זה הגיע לבד,אינטואיטיבית.במקרה שלך,זו עיצה שקיבלת[או לא,לבחירתך] ממני.
או שאתה מאמין לי ,או שלא.אם לא ,או לא כל כך, זה לא יעבוד.
בוא נפשט,כדי להקל עליך:תנסה שבוע ותגיד לי איך אתה מרגיש.נחשוב אז ביחד איך להמשיך.
בינינו,יש לך משהו להפסיד מזה?! ממש לא.
לבחירתך,והחלטתך.
ארנון
שלום שוב ארנון
02/08/2015 | 17:05
1
15
אני עכשיו כבר איזה 9 חודשים לפחות , נוקט בגישה של "אל תילחם" שזה אני חושב מה שייעצת לי פה , אני פשוט לא נלחם, אני גם לא "לא נלחם להיתעלם" פשוט לא נלחם, כאילו שאתה הולך מכות עם מישהו והוא מתחיל ואתה פשוט משלב ידיים. זה בהחלט עוזר ממספר סיבות , יש לי א' כוח ואנרגיה להיתעסק בדברים אחרים. ב' נגמלתי מכל כך המון טקסים , נראה כבר שאין לי טקסים כמעט .
 
זה מאוד מאוד קשה כי כל הטקסים שלי היו מנטליים 90 אחוז בערך , אפילו כשאתה צופה מהצד בתהליך הפנימי שמתרחש ,המוח כבר בעצמו עושה טקסים מנטליים -מחשבות אוטומטיות ושרשרת של מחשבות ,שטף של המחשבות אחת כנגד השנייה וכו'. בכל אופן תודה רבה על הרצון לעזור , והתגובה שלך איששה לי את האם מה שאני עושה הוא נכון, וזאת הגישה הכי יעילה שעד עכשיו באמת עוזרת . 
כל טוב.ארנון
02/08/2015 | 21:46
9
באיחור קל, אך מקווה שהפעם הקישור יעבוד
26/07/2015 | 18:57
60
מאותגרת טכנולוגית שכמותי...
 
מפגש באיזור המרכז.[לקטקטית 35 וכל מי שמעוניין/ת במפגשים של ח
26/07/2015 | 15:19
54
שלום לכולם/ן
אני נמצא ב 0547289186 ואני מעוניין לבדוק אפשרות לקיים פגישות באיזור המרכז.אשמח אם תיצרו קשר ,ע"מ לקדם את הנושא
ארנון
הורים למתמודדים שלום,
26/07/2015 | 13:41
60
במסגרת עבודה סמינריונית אנו זקוקות למענה של הורים לילדים עם הפרעה נפשית או מחלה פיזית! המענה שלכם חשוב לנו מאוד ללמידה על התמודדות המשפחות והעלאת המודעות! https://docs.google.com/forms/d/1E321x7GMFJfnRW66t...;

מודות לכל מי שיוכל לעזור
פוסט חדש בבלוג על ההתמודדות עם הocd
24/07/2015 | 22:19
2
80
http://ocdstatuspost.blogspot.co.il/?m=1
שלום כולם
מפרסמת את הפרק החדש בבלוג שלי העוסק בהתמודדות עם שינוי. מצרפת קישור
אבל מי שלא יכול להיכנס דרכו יכול לקרוא אותו גם בפייסבוק שלי. אני מופיעה תחת השם Joy Ocdstatuspost
שבת שלום
ושוב מצרפת קישור
25/07/2015 | 16:42
28
http://ocdstatuspost.blogspot.co.il/?m=1
היי קטקטית
25/07/2015 | 22:38
31
כרגיל אני מאוד אוהבת את הפוסטים שלך והם נותנים לי המון כוח.
היי, אשמח לעזרה
24/07/2015 | 21:44
4
106
היי כולם.  (אז כתבתי, וכתבתי הרבה.. אם אין לכם כוח לקרוא, או שאתם מתייאשים באמצע, עשיתי סיכום קצר בסוף תחת הכותרת "אמ;לק" [ארוך מדי, לא קראתי - אם לא נתקלתם בקיצור הזה עדיין] )

אומנם לי אין OCD , אבל לפני כמה חודשים הכרתי בחור מקסים שכבר בפגישה הראשונה שלנו סיפר לי שיש לו OCD. 
מאז אנחנו ביחד ורוב הזמן לא הרגשתי את זה.. מדי פעם הוא היה אומר שיש לו איזה התקף וזה היה עובר אחרי כמה דקות. 
אבל לפני חודש כמעט קרה מקרה באוניברסיטה שהכניס אותו להתקף שעדיין לא נגמר. 
הוא לא ניגש לאף מבחן שהיה במועדי א כי הוא לא הצליח ללמוד והוא היה במקום מאוד רע כתוצאה מההתקף. אף הגיע למחשבות אובדניות וכמעט אשפוז.
שנינו לומדים באותה אוניברסיטה (פה גם הכרנו) ולכל אחד יש פה גם דירה כי זה רחוק מהבית.
בימים הראשונים של ההתקף שלו הייתי איתו פה וניסיתי לעזור כמה שיכולתי גם אם זה מנע ממני ללמוד. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שנחשפתי ממש להתקף כזה. כמובן שלא ידעתי מה בדיוק לעשות, והייתי צריכה ללמוד את זה ע"י ניסוי וטעיה. לאט לאט למדתי איזה מילים להגיד, מאיזה מילים להימנע, איזה עצות הוא רוצה וצריך לשמוע וכד'.  והיו רגעים טובים יותר וטובים פחות.. עד שזה הגיע למצב שהוא הרגיש ממש לא טוב בשישי בערב ואבא שלו הגיע מהקצה השני של המדינה כדי לקחת אותו הביתה. 
ביום ראשון לאחר מכן הוא חזר והוא קצת היה יותר בסדר. וחשבתי שסיימנו עם זה.. אבל בשני בערב שוב הוא נכנס לזה והפעם בצורה יותר קשה. שאלתי אותו כמה פעמים אם הוא רוצה שאבוא אליו והוא לא רצה, הוא העדיף לישון. ואני הייתי ממש חולה אז חזרתי הביתה. ואחרי כמה שעות גם הוא חזר לבית שלו. מאותו יום התחילו 3 שבועות שהוא בקושי היה מדבר איתי. סינן אותי, לא ענה להודעות , לא לשיחות, כלום. פעם ביומיים-שלושה  הוא ענה לי באיזה מילה אחת וזהו.לא הגיב גם לשאר ההודעות ששלחתי גם אם זה היה חצי דקה אחרי שהוא כתב לי. באותה תקופה גם התחילה תקופת מבחנים באוניברסיטה וממש דאגתי לו וחשבתי הרבה מה איתו ככה שזה בצורה מסוימת גם הפריע לי ללמוד.בגלל המבחנים לא היו לי הרבה ימים שהייתי יכולה לנסוע לבקר אותו, אבל כל פעם שראיתי שיש לי כמה שעות שאני יכולה להקדיש לזה שאלתי אותו אם הוא רוצה שאבוא (כמו שאמרתי יצאנו תקופה קצרה לפני אז עוד לא הייתי אצלו, ואין לי מושג איפה ממש הוא גר.. אז פשוט לבוא, לא יכולתי.. וגם לא ידעתי אם זה יעשה לו טוב או לא טוב.. ) והוא לא רצה. באחת הפעמים שרציתי לבוא הוא אמר לי שהוא קצת יותר טוב אבל מעדיף שלא,ושהוא אחרי ימים ממש קשים, שהוא כבר היה ממש קרוב להתאבדות ואבא שלו היה בדרך לשים אותו באשפפוז ובסוף הוא עשה לאבא שלו בלאגנים והחליט שלא, ושהוא יעבור את זה לבד (בליווי כדורים ופסיכאטרית - שיש לו כבר עוד מלפני ההתקף הזה) ובאמת הוא לקח כדור שינה , וכשקם כבר הרגיש קצת יותר טוב. 
 אין לי ספק שזאת הייתה תקופה איומה בשבילו אבל בסופו של דבר זאת גם הייתה תקופה נוראית בשבילי. (ואני מרגישה די אגואסיטית אפילו שאני אומרת את זה... כי מה שאני עברתי זה כלום לעומתו) לא הרגשתי שאני בזוגיות, לא הרגשתי שאני חשובה לו, היה גם שלב שהוא אמר לי שהוא שוקל לפרוש מהלימודים ואז לא ידעתי איפה זה שם אותי, אותנו, מבחינתו. כי גם בלי קשר לOCD היינו בשלב הזה בזוגיות שרק בונים את הקשר.  בקיצור תקופה לא פשוטה בכלל, והרגשתי שאני לא יכולה להתלונן על זה ושאני לא יכולה לשתף אנשים, בסופו של דבר כן שיתפתי כמה חברות ממש קרובות שלי. אבל הרגשתי שבגלל שהן לא מכירות אותו, את מי שהוא בלי הOCD, וגם בגלל שהן לא נראה לי באמת מבינות מה זה אומר (כמו שאני לא הבנתי עד שלא חוויתי את ההתקף המטורף הזה שלו) אז הן לא באמת יכולות לעזור. אז לפעמים , כשהרגשתי שאני לא יכולה פיזית לשמור דברים בבטן יותר אז כן סיפרתי להן ושיתפתי אותן. אבל בסה"כ הרגשתי מאוד לבד בכל הסיפור הזה ומאוד אבודה. לא ידעתי מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לו, וזה מאוד תסכל אותי.  
בתחילת השבוע הזה הוא חזר לאוניברסיטה, הוא כבר היה יותר בסדר, עוד לא יצא מזה לגמרי אבל היה ממש שיפור.  נפגשנו והיה כמו לפני ההתקף. (רק שעכשיו ראיתי אותו עושה יותר טקסים פתאום.. לא יודעת אם זה קשור להתקף, או שהוא פשוט יותר מרגיש איתי בנוח אז הוא לא צריך "להסתיר" את זה... )  הוא אפילו ניגש למבחן (שזה מצד אחד ממש שימח אותי, אבל מצד שני פחדתי ממש, כי ידעתי שאם הוא לא יצליח, אם יהיה מבחן קשה ממש, או לא יודעת מה, יש סיכוי שזה יכניס אותו שוב להתקף - ההתקף הראשון שהיה לו התחיל אחרי אחד הבחנים)
אבל אחרי יומיים הוא נאלץ לחזור הביתה מסיבה שלא קשורה, וכשהוא היה בבית הוא דיבר עם מישהי מהאוניברסיטה והיא ביקשה ממנו משהו והוא לא רצה, אז הוא סירב. ואז הוא נכנס שוב לסרט. ושוב התקף. ואני כבר מיואשת, אני לא יודעת מה לעשות, מה להגיד כדי לעזור לו. גם המחשבות האלה שיש לו, זה פשוט שהוא לוקח מקרה מאוד טרוויאלי ופשוט חושב על המקרה הכי גרוע שיכול להיות - שיש סיכוי מאוד מאוד מאוד נמוך שזה מה שיקרה, והוא חושב רק על זה , וחושב שזה מה שיקרה, וזה מה שחושבים עליו, וכו' וכו'. 
ואני מנסה להסביר לו שהוא חושב דברים שלא עוברים לאנשים בראש.. ואני אומרת לו שאם אני הייתי המישהי הזאת, הייתי מבינה למה הוא מסרב ולא הייתי לוקחת את זה קשה, ובטח שלא מספרת על זה לכולם.. שזה לא היה מעניין אות אחרי השנייה שניתקתי איתו השיחה. אבל זה לא עוזר. 

אז אני מרגישה די אבודה, לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לו לצאת מזה. ואשמח ממש לעזרה, ייעוץ, כל דבר! 

כמובן שאשמח גם לסתם תגובות, שאלות, מה שבא לכם :) 

סליחה על החפירה.. 
שבת שלום :) 

אמ;לק -  יש לי חבר שיש לו OCD, ולפני חודש נתקלתי לראשונה בהתקף רציני שלו. ואין לי מושג מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לו לצאת מזה. אשמח לעצות. (אנחנו בתחילת הקשר ככה שפשוט לבוא אליו מיוזמתי זאת לא אופציה כי לא הייתי אצלו עדיין ומעבר לאיזה עיר הוא גר בה, אין לי מושג איפה הוא גר) 
 
היי יקירה וברוכה הבאה לפורום
25/07/2015 | 03:59
2
61
קודם כל כל הכבוד על הרצון שלך לא לוותר, יש הרבה אנשים שמפחיד אותם להיות בקשר רומנטי עם מיי שיש לו אוסידי, ואני אומרת לך כבר שאם הוא עושה טקסים לידך כבר אומר שהוא מאוד פתוח ומאמין בך.
בדרך כלל תקופות של לחץ כמו מבחנים וכדומה לא עוזרים לאוסידי שגם ככה לוקח ועושה מזבוב פיל.
אני מציעה לא לוותר, ולהמשיך במה שאת עושה ולהיות גלויה איתו ולדבר איתו על מה שאת חשה. אוסידי לא עושה אותנו שונים אנחנו עדיין אנשים רגילים עם רגשות ואנחנו זקוקים לתמיכה כי זה החלק הכי חשוב
מקווה עזרתי לך.
תודה רבה (:
25/07/2015 | 21:04
1
30
ממש תודה על התשובה ובכלל שקראת את כל המגילה שכתבתי ;)
אני מניחה שאין איזה פתרון קסם שאפשר לעשות 
 
ויש לי עוד שאלה...
הוא היה עם OCD מאז שהוא היה ילד, עשה טקסים והכל. אבל לא היה מאובחן. ואז במהלך הצבא (הוא שירת בקרבי) קרה לו איזה משהו , טראומה (הוא מעדיף שלא לשתף אותי עדיין) שהחמירה את המצב של הOCD שלו. אז כל ההתקפים הרציניים האלה התחילו לאחרונה יחסית..
אז השאלה שלי היא - אם אחרי שיש "קצת ניסיון" לומדים איך למנוע בכלל את הכניסה למצבים כאלה קיצוניים? ואם כן נכנסים למצב כזה יודעים מה לעשות כדי לצאת מזה ולא להישאב לתוך זה? 
 
שוב תודה רבה רבה על התשובה והעזרה :)
 
היי
25/07/2015 | 22:36
25
אפשר בהחלט ללמוד איך לא להכנס למצבם כאלו אבל לפעמים זה בא בלי שנצפה לו או שממש קשה להתעלם.
 
אני מתארת לי כמה קשה לך
30/07/2015 | 10:28
24
וקראתי ויש לי הרבה מה לומר, אבל יכולה למקד במשפט אחד ודווקא בתשובה לאיך שניסחת את זה בתקציר.
המוטיביציה שלך "לעזור לו לצאת מזה" היא לדעתי לא בריאה, לא נכונה ולא ריאלית.
 
זה נהדר שאת מעוניינת בזוגיות איתו, גם אחרי ששמעת שהוא לוקה ב-OCD ועוד יותר אחרי שגם ראית במה מדובר.
אבל אני חושבת שהמקסימום שאת יכולה לצפות מעצמך זה להיות לצדו.
כמו שאומרים בנוצרית: בטוב וברע, בחולי ובבריאות.
אין לדעת גם מה צופן העתיד ויכול להיות שיהיו מצבים שבהם את תהיי זו שתזדקק לעזרה והוא יהיה התומך, אז אני גם לא רואה בזה מצב שהוא "טיפולי", שיש צד אחד רק שצריך הקשבה ורגישות ותמיכה וכו'
 
אם יהיה שיפור או לא במצבו, אם יהיו התקפים נוספים - זה לא ממש באחריותך או ביכולתך להשפיע על זה.
קשר עם אדם קרוב מלא במשמעויות. אבל להיות בעמדה של "לרפא" מישהו או להציל אותו זה לא עוזר לאף אחד מן הצדדים מניסיון חיי, ובדרך כלל גם מוביל לדברים רעים בקשר.
 
לכל אדם יש את הסיפור שלו, יש סיפורים יותר קשים ופחות. בעיני עמדת המוצא של זוגיות צריכה להיות לקבל את האדם כמו שהוא. וזה הרבה מאד וזה מאד עוזר, עצם הקבלה וההקשבה ולהיות שם, גם אם אין שום דבר שאתה יכול לעשות טכנית שיעזור עם מחלה או הפרעה.
 
בהצלחה לכם בקשר.
אני מקווה שאחרי שהוא יעבור את התקופה הקשה הזו יתאפשר לכם לדבר על מה ששניכם עברתם ולחשוב ביחד איך להתמודד הלאה. כדאי לשמוע ממנו איזו עזרה או תמיכה הוא רוצה לקבל ממך. וכמובן לבדוק עם עצמך אם זה מתאים לך.
 
וכן, גם את צריכה אוזן קשבת כי גם את כבת זוג סובלת מזה ועוברת עם זה דברים, אז טוב שכתבת ושיתפת פה.
אני [לא]מוצף בהמון [ז"א 0] פניות.אבקש קצת להאט את [האי]קצב.6
25/07/2015 | 17:45
56
הקמת קבוצת תמיכה באיזור המרכז
23/07/2015 | 23:42
73
שלום לכולם.
הערה:אני פונה בלשון זכר ,אבל ,כמובן,שהכוונה לשני המינים באופן שוויוני לחלוטין.[זה לא ריאלי לפנות כל פעם "לכולם/ן ...גם שיטת "מירב מיכאלי " לא מתאימה לי-פאתטי קצת ,לא?!]
שמי ארנון.סבלתי עשרות שנים מאובססיות.הצלחתי להתגבר ,בעצם,לבד.למעשה,רוב חיי,חייתי הייתי אסיר.גם הסוהר.אסיר של חרדות ,וכנראה ,קצת נטייה למלנכוליות,שהתפרצו במה שקרוי:"OCD".
הסבל היה הפסיכיאטר שלי ,הפסיכולוג שלי ,ובדיעבד מסתבר,גם החבר שלי.אבל ,הזמן.הזמן שחלף בלי שוב.[אני אתאיסט] .לזמן שעבר יש גם תוצאות בפני עצמן:לא הצלחתי "לגרד" אפילו את היכולות שלי.לא האיטלקטואליות,לא החברתיות ויש לכך,בהתאם,השלכות עכשוויות על חיי.בגלל,שלמעשה,האישיות שלי נמחקה ,אז ,בין היתר,הבחירות שלי היו גרועות ולא הולמות.
בקיצור,אני בודד.זאת עובדה.במילים אחרות,אני זקוק לחברה,אבל אין לי.[חוץ מהבן שלי .חבר,אבל בן...אני קצת אבא "פולני"-אני חשוב ,אבל הבן יותר...]
העניין קצת מסתבך,מכיוון שבנושא החברתי ,אני לא מתפשר.[אני לא בקטע של "פנויים פנויות",וכל מיני שטויות כאלה.]אני לא אוהב "מטרות מוגדרות"["...אני בודד, אז המטרה להיות לא בודד, ועכשיו נחשוב ,אילו אמצעים לנקוט ע"מ להשיג את המטרה."] בעיה.יש סתירה ואני ,אכן,לא כל כך יודע מה לעשות.
חשבתי,שאולי אנשים עם בעיות נפשיות הם רגישים יותר.יש לי בן שיש לו מאניה דיפרסיה.הייתי איתו בקבוצת תמיכה של אנשים עם בעייה זהה.עזבנו מהר מאד-אני לא רוצה להתבטא בבוטות ,אז נעזוב את הסיבות.[רק אומר,ש"רגישות" לא כל כך מצאתי שם.]
בקיצור, המצב שלי הוא כזה:איש בן 62 שעושה כלום.פליט של OCD .מבודד חברתית.לא מוכן להתפשר,לפחות ,לא בנושא החברתי.רמת מודעות מעל הממוצע.טוב לב מעל הממוצע.די אינטילגנטי.ישר וישיר.משתדל להתנהג בהגינות.צנוע.[לפעמים,קצת "שוויצר" ,אבל משתדל להמעיט ככל שאני מסוגל]אני זקוק להיות עם אנשים ,שיבינו על מה אני מדבר.אנשים ,שהם קצת פחות שטחיים ,ושלא מתייחסים לנורמות חברתיות בחרדת קודש [...אדם שמדבר בשקט ובנימוס זה טוב.אדם שמדבר בלהט ,לפעמים אפילו "גולש" ,זה טאבו.במשפט-צעקה יכולה להיות גערה,גסות רוח ,אבל גם זעקה-קריאה לעזרה.]
אני מעוניין לבדוק אפשרות ,להקים קבוצה הומוגנית של אנשים טובים מאיזור המרכז.במידה ותהייה היענות,"נזרום" עם זה ,ונראה לאן זה יוביל אותנו.אם ליצור מסגרת ,שתעשה לחברי הקבוצה טוב ,אז דייני.זה מספיק.טוב בהגדרתי,זה הפרייה הדדית,הרגשה של להיות "בבית".כל מה שהפוך מנוקשות ומכללים ומסגרות מגבילות.הכללים והמסגרת ,יבואו מאליהם ,בצורה טבעית ולא יזומה.
אני גר בשוהם.המייל שלי :arnonf53@walla.com .ניתן להשיג אותי טלפונית ב 0547289186.ערב נעים לכולנו.
HAPPYTOM איפה אתה?
23/07/2015 | 20:19
65
אם מישהו שמע מהפיטום נא ליצור עימי קשר
הורים עם OCD
23/07/2015 | 18:45
1
77
שלום,
האם יש כאן אמהות עם אוסידי?
ארצה לשתף,
אני בת 38 עם אוסידי שפרץ בגיל ההתבגרות, כאשר חייתי איתו ללא כל בעיה ( בגריות, צבא וכו' ) ,עד גיל 25 שבו נחשפתי בפעם הראשונה למקרה מוות של מישהוא קרוב, ואז האוסידי התפרץ במלוא כוחו, טופלתי עם כדורים וחייתי עם זה, כעת  אני שוקלת להביא ילד, ואמרו לי שעדיף שלא, כי אמא עם אוסידי תחווה משברים לאורך כל חייה, ותתסכל את הילד, מה גם שיש סיכויי שהילד יסבול גם מאוסידי ואפילו חמור מזה.
בנוסף, אני די חוששת לעבור הריון עם החרדות שיש לי
אשמח לשמוע ולשתף, אני רוצה לדעת האם זה באמת כך.
 
 
 
היי
23/07/2015 | 20:18
50
אני אומנם לא אמא אבל אוסידי בהחלט יכול גם להרגע אחרי ההריון. אני מכירה אמא שסובלת מאוסידי ויש לה ילדים ואין להם אוסידי והיא מסתדרת מעולה:)
מפגש קבוצת תמיכה ירושלים יום שלישי הקרוב בערב
19/07/2015 | 23:10
45
מפגש של קבוצת התמיכה בירושלים יתקיים ביום שלישי, ה' באב 21 ביולי, בין השעות 20:30-23:00.
במפגש מועלים נושאים שונים בקשר ל ocd וההתמודדות איתו
אבל גם כמפגש חברים לצרה, שיותר מכל מקום אחר מבינים אחד את השני .
המפגש באווירה נחמדה אבל כמובן מתחייבים לסודיות מלאה.
המפגש לא עולה כסף למעט 5-10 ש"ח השתתפות בכיבוד.

המפגש ייערך במרכז קל"ע (קבוצות לעזרה עצמית) רח' בר-כוכבא 66, הגבעה הצרפתית, ירושלים  
(לא כדאי להכנס לרחוב בכניסה הראשונה כיוון שזהו רחוב מעגלי ארוך, לכן עדיף להיכנס בכניסה השניה לרחוב - להסבר מפורט אפשר לפנות אלי).
משה 0547-973422
 
המפגש מתקיים אחת לשבועיים ביום שלישי בערב בשעות 20:30-23:00.
מודיעים כאן בפורום בתחילת שבוע על המפגש.
כמו כן בתזכורת SMS לנייד למעוניין .
חם בפורומים של תפוז
מוכרת לי מפעם
מוכרת לי מפעם
לפגוש אהוב ישן מלפני 20 שנה - מקרה או שלא?
מוכרת לי מפעם
מוכרת לי מפעם
לפגוש אהוב ישן מלפני 20 שנה - מקרה או שלא?
הפכים מושלמים
הפכים מושלמים
אני תמיד אהיה עצמאית בעוד שהוא לא יהיה ככה
הפכים מושלמים
הפכים מושלמים
אני תמיד אהיה עצמאית בעוד שהוא לא יהיה ככה
האם בתי הורעלה?
האם בתי הורעלה?
אני חוששת שהצבע שהיה בחדר שלה היה רעיל
האם בתי הורעלה?
האם בתי הורעלה?
אני חוששת שהצבע שהיה בחדר שלה היה רעיל
מרקמן את טומשין
מרקמן את טומשין
ד
ד"ר אריה מבר רפואה טבעית
פורום נכות - פגיעה בעבודה
פורום נכות - פגיעה בעבודה
קומונות
ברוכים הבאים לחדר שלנו,חשבנו שאנחנו לבד בע...
עדכונים שוטפים
11:06 | 05.08.15 yoshiyoshi
00:36 | 05.08.15 דר ריצרד אורינג
17:29 | 04.08.15 אורחים בפורום
21:05 | 01.08.15 shany1121
04:47 | 29.07.15 אוסישקין1
15:19 | 26.07.15 ארנון פרידמן
13:41 | 26.07.15 אורחים בפורום
19:16 | 25.07.15 ארנון פרידמן
21:44 | 24.07.15 מיט מיט 100
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ