לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
ברגע אחד הפכנו מזוג (עם בטן...) לאמא ואבא. למשפחה. פתחנו כאן בית חם -להכיר הורים אחרים, להחליף דעות, לקבל עיצות, להנות מתמיכה ושותפות מאנשים שעוברים חוויות דומות. מקום להשוויץ בתמונות ולהשוות סוגי משחה לטוסיק המעבר מהריון ולידה לסטטוס של אמא (או אבא) הוא מאוד לא קל, אנחנו כבר לא חלק מהווית ההריון וכבר אחרי הלידה והפחדים שכמובן מלווים אותה, אבל עדין לא הורה מנוסה. האוצר הקטן הזה שהגיע איתנו הביתה מעסיק אותנו 24 שעות ביממה (ובדרך כלל גם את המצלמה ), ואנחנו נורררא רוצים לחלוק את זה עם אנשים מבלי להרגיש שאנחנו פולשים או מכבידים בדברים שרק אנחנו מתלהבים מהם... בשביל זה אנחנו כאן!

אז זה המקום שלכן/ם אמהות (או אבות) טריים, לחלוק, לשאול, להשוויץ ולהתייעץ..



את הפורום מנהלות ענת אמא ליובל הקטן, ושחף, אמא של איתמר ויותם, וכמובן משתתפים בו המון מומחים בנושאים שונים והמון אמהות בסטטוס זהה עם או בלי נסיון.

תקנון הפורום  -  הנחיות כתיבה בפורום  -  הפרסום בפורום אסור בהחלט!
נא הקפידו לשרשר הודעות בעלות מכנה דומה
 
הודעה חדשה

עגלת וולקו בייבי/Valco Baby
06/07/15 06:41
3צפיות
‎המליצו לי מפורום עגלות לתינוק לשאול כאן, אז- שמעתם במקרה על עגלה שנקראת וולקו בייבי / ולקו בייבי (Valco Baby)? ראיתי אותה במוצצים ,המחיר מעולה והיא ממש קלה ונוחה לתפעול. לא מצאתי אינפורציה והמלצות עליה. מי שמכיר או שמע על העגלה אשמח לשמוע‎
חזרה לעבודה
05/07/15 18:01
100צפיות

אני לא כותבת בפורום הרבה אבל קוראת כמעט כל הזמן. אשמח לדעתכן ולתמיכתכן.
ילדתי לפני 5 חודשים בן, ילד ראשון. ציפיתי שיהיה לי קשה, ובאמת קשה לי, אנחנו גרים רחוק מההורים ובעלי חוזר הביתה מאוחר, אז ככה שכמעט כל היום אני לבד עם הילד. אבל לא ציפיתי להתאהב ולהקשר כמו שקרה לי. אני מאושרת ומרגישה אהבה אליו כמו שבחיים לא הרגשתי. אני מרגישה שמצאתי את המטרה בחיים, להיות אמא שלו ושל הילדים שבתקווה יבואו אחריו.
עכשיו הבעיה. אני צריכה לחזור לעבודה כשהוא יהיה בן חצי שנה. חשוב לי לציין שאני אוהבת את מקום העבודה שלי, אני מסתדרת עם כולם ועם הבוס. מענין לי והשעות נוחות (אני אוכל לצאת 4 מתוך 5 ימים בשבוע בזמן כדי לקחת אותו מהגן בשעה 4). אבל מאז שהוא היה בן חודש אני לא מפסיקה לחשוב על הרגע הזה. אני לא מרגישה שאני מסוגלת לחזור לעבודה, לא בגלל שאני לא רוצה לעבוד, אלא בגלל שאני לא מסוגלת להיות רחוקה ממנו כל כך הרבה שעות. אני מרגישה כאילו תולשים לי איבר מהגוף כשאומרים לי לא לראות אותו כל היום. נראה לי לא טבעי להיות רוב היום בעבודה ושמישהו אחר יגדל לי את הילד. לא נראה לי נכון שאת כל השעות ה״טובות״ שלו מישהו אחר (הגן) יקבל ואני אהיה איתו רק מעט זמן, רק אחה״צ ולילה. אני גם לא לגמרי סגורה על הגן, אבל בדקתי הרבה גנים ואני מקווה שלא טעיתי בבחירה שלי. 
עבודה זה גם דבר מעייף. לחזור אחרי יום עבודה הביתה, אחרי לילה שלא ישנתי בו יותר מדי, ולהיות כל היום מרוכזת בעבודה זה מתיש. כמה כוח כבר ישאר לי להיות איתו? מה גם שאחרי שהוא ילך לישון אני אצטרך לעבוד קצת מהבית.
הלידה גרמה לי להסתכל מחדש על החיים. אני חושבת שמאוד קשה לשלב קריירה מצליחה עם אימהות. אני מתלבטת אם לעזוב עכשיו את הכל. אם אעזוב לא אוכל לחזור למקום בו אני נמצאת, ואם אני עוזבת אני בעצם מסיימת את ההתקדמות שלי (בגלל אופן העבודה שלי) ומשלימה עם העובדה שכבר לא אוכל להתקדם. כרגע זה לא נראה לי נורא, התמורה של לגדל את הילדים נראית לי טובה בהרבה. אבל אני תוהה האם בעוד 10 שנים, כשהילדים יגדלו, לא אצטער על כך?
אין לי אפשרות להאריך מעבר לחצי שנה ואין לי אפשרות להוריד באחוזי המשרה. אני מאוד מתלבטת האם לסיים את הקריירה שלי, להתמסר לאמהות, ובבוא הזמן למצוא עבודה סתמית במשרה חלקית שתעסיק אותי. 
מקווה שהצלחתי להעביר את ההרגשה שלי, מתנצלת על האורך ואשמח לנקודת מבטכן.
תודה
 
לדעתי שווה לעשות ניסיון
05/07/15 19:35
57צפיות
כמו שאת מתארת את העבודה שלך (נוחה, מעניינת בוס נחמד וכו') חבל לוותר ולהצטער אחר כך. תעשי ניסיון לחזור, תחליטי מראש עם עצמך שאת חוזרת נניח לחודש או חודש וחצי, כמה שנראה לך מספיק בשביל לקבל החלטה יותר מושכלת. אם אחרי זה תרגישי שאת מעדיפה להיות בבית, תמיד אפשר לעזוב (כן, לא נעים, אבל זה לא שיקול להתחשב בו). יכול להיות שתגלי שיש לך כוחות גם לעבוד וגם לטפל בילד ושאת נהנית לצאת מהבית.
אני באופן אישי עזבתי עבודה טובה אחרי החופשת לידה בגלל מרחק גדול מדי מהבית והייתי שמחה מאוד למצוא עבודה טובה ולצאת קצת מהבית, אבל זה לא פשוט בכלל...
 
מאוד קשה לייעץ אבל בכל זאת אומר משהו
05/07/15 20:28
50צפיות
לפני כשבועיים חזרתי לעבודה כשהתינוקי בן 4 חודשים. כמוך חששתי מאוד מהחזרה לעבודה, זה לא נראה לי דבר אפשרי בכלל אבל מסיבות שונות אצלי זו בכלל לא אופציה לחזור לעבודה, כך שלפחות ההתלבטות נחסכה ממני. מה שאני רוצה לומר זה שאני מזדהה עם כל מילה שכתבת לגבי הקושי, בדיוק הרגשתי ככה שתלשו לי איבר מהגוף, וכל יום אני מתוסכלת מזה שבעצם אני רואה אותו לשעות ספורות ביממה, ומילא שאני עייפה אבל גם הוא עייף ולא במיטבו בכלל, כך שאי אפשר לעשות איתו  הרבה דברים...
מקווה שלא דיכאתי אותך עוד יותר, אבל מה שאני רוצה להגיד זה שצריך להפריד בין הרגש להגיון...כי כמה שזה נראה מטורף עכשיו לא להיות איתו כל הזמן, מתרגלים לזה...במיוחד אם יש לך עבודה טובה, את נשאבת לזה ואפשר להתנתק ולא לחשוב כל היום על התינוק, ואת יכולה אפילו להנות מזה. מצד שני, הרצון לגדל את הילדים זה בהחלט שיקול, השאלה מה המחיר - האם זה מתאפשר מבחינה כלכלית, אם אין חשש שתרגישי מתוסכלת בבית, כמה קשה יהיה לחזור למעגל העבודה וכו'. למצוא משרה חלקית זה חלומן של הרבה אמהות, אבל קשה להשיג דבר כזה, אלא אם כן את מחליטה ללכת להוראה ששם את נהנית מימים יחסית קצרים ומהרבה חופשות עם הילדים.
העבודה שלך לא נשמעת כמו פסגת החלומות שלך
05/07/15 20:38
55צפיות
להיות עם הילד שלך - כן נשמע. במקומך הייתי מנסה בכל זאת לעבור לחצי משרה או משהו, ואם אי אפשר - עוזבת ואם צריך מוצאת משרה חלקית עד שהוא נכנס לגן. שלי נכנסות לגן בסביבות גיל שנה וחצי (השלישית כרגע עדיין בבית - תיכנס בגיל שנה ו-11 חודשים, בעיקר כי לא מצאנו מסגרת מתאימה כשהיא הגיעה לסביבות שנה וחצי).
עם הראשונה לא עבדתי אבל סיימתי תואר שני כשהיא עברה את גיל שנה, עם השנייה לא עבדתי אלא עשיתי בחינות לקבלה לדוקטורט ודחיתי אותו בשנה, והשלישית הגיעה במהלך הדוקטורט וגרמה לי להאריך אותו (הוא עוד לא הסתיים). אבל החלק המעניין הוא שהדוקטורט שלי הוא בתחום אחר לגמרי מהתואר השני, שנובע מהמהפך שחל עם לידת הילדים (אני עובדת במדעי המוח, חוקרת התפתחות של תינוקות). ויש לא מעט נשים שעשו מהפך בתחום העיסוק עם הלידה - אולי תהיי אחת מהן. או אולי תחזרי למשרה דומה כשיתאפשר. אבל באמת הזמן הזה לא חוזר, ועכשיו כשהשלישית גדלה זה קצת עצוב שהיא האחרונה - כי זו באמת תקופה מדהימה.
(אגב, בשלישית חלקתי את הטיפול עם בעלי,
05/07/15 20:41
33צפיות
שבשנים האלה בנה את עצמו מבחינה מקצועית וקיבל משרה אקדמית שמאפשרת לו גמישות בשעות - אני לא התקדמתי בקצב שלו, מן הסתם, אבל כן התקדמתי).
זה עד כדי כך חד משמעי?
05/07/15 20:42
48צפיות
שאם את עוזבת את העבודה את מסיימת את הקריירה שלך? לא יכול להיות שתוכלי למצוא משהו דומה, מאותו תחום, תחום דומה וכו' בחצי משרה? גם אם לא בדיוק בדיוק כמו העבודה שלך.
נראה לי שזה קצת שחור ולבן שזה או העבודה הנוכחית או עוד עשר שנים עבודה סתמית.
אין בכלל עבודות חלקיות בתחום שלך או דומה?
ברור שאם תעזבי, כשתחזרי תהיי ללא ותק אבל עדיין אולי תוכלי למצוא משהו בתחום קרוב ומשם להתקדם?
אני מאוד מבינה ומזדהה אתך. אני עם הקטנטונת בת השנה וחודשיים בבית, עובדת מהבית. עכשיו כנראה נאלצת לשים אותה באיזושהי מסגרת חלקית, פשוט כי אני לא מצליחה לעבוד כשהיא בבית. אני חושבת על יומיים שלושה בשבוע חצי יום, ולמרות שזה מעט שעות, עדיין זה קצת שובר לי את הלב. אני גם מרגישה שאם הבאתי ילדה לעולם ממש אידיוטי שמישהי אחרת תטפל בה, ותהנה איתה (בעיקר שאני בבית כי אני עובדת מהבית!) ובעיקר שכל כך כיף לי איתה.
אני משערת שאם הייתי במצבך הייתי עוזבת (אני יודעת שזו עמדה יוצאת דופן) ומצד שני, אולי כדאי לשנות גישה ולא לראות הכל בשחור ולבן, אולי כן אפשר למצוא איזו פשרה. עבודה חלקית בתחום שלך או קרוב אליו כדי שלא תצאי לגמרי מהחיים המקצועיים (כי נשמע שסך הכל את מרוצה מהעבודה).
חייבת להבין משהו
05/07/15 22:08
42צפיות
מדוע את חושבת שאם תשימי את הילד במסגרת כלשהי ותחזרי לעבוד, זה נחשב כאילו "מישהי אחרת מגדלת את הילד"?
האם את לא חושבת שהחזרה לעבודה היא גם ב-ש-ב-י-ל-ך? לנפש שלך? להשתחרר קצת ממה שקורה בבית ולהיות בסביבת אנשים אחרים?שום דבר לא ישנה את העובדה שאת, ולא אף אחת אחרת, היא האמא של הילד, וזה ממש לא משנה אצל מי יהיה למשך כמה שעות ביום..אין שום שיבה שתיתקפי ברגשות אשם בגלל שאת חושבת לחזור לעבוד
קחי בחשבון גם, כי שכבר ענו לך כאן לפני, שאת הנעשה אין להשיב- אם תחליטי שאת לא חוזרת לעבודה עכשיו-ולא משנה בכמה אחוזי משרה תעבדי- לא תוכלי לחזור לאותה תקופה שוב..
בקיצור-אני רק אומרת שלדעתי זה ממש חשוב לחזור לעבוד.. לא משנה באיזה % משרה, העיקר לצאת מהבית. ולא-אני לא חושבת שזה אומר משהו רע עלי בתור אמא-כי אף אחד לא יכחיש את העובדה שגם קריירה (גם אם היא לא קריירה מפוארת ועשירה תרתי-משמע), חשובה! ועזבי את הפן הכלכלי שבסיפור...
 
דרך אגב- האם התייעצת עם בעלך/בן זוגך (במידה ויש, לא ציינת)?מה דעתו בעניין?
אם לא רוצים "קריירה מפוארת", אפשר לעשות קריירה גם עם הפסקות
05/07/15 23:18
25צפיות
לתקופת הינקות. בקנדה, למשל, רוב הנשים לוקחות חופשת לידה של שנה, ואז חוזרות לעבודה.
למה לעזוב את הפן הכלכלי שבסיפור?
06/07/15 00:26
11צפיות
זה פן חשוב מאוד בעיניי.
 
אלא אם כן פותחת השרשור (או כל אישה אחרת לצורך העניין) היא עשירה מאוד ובעלת נכסים, אני לא מבינה איך אפשר לקחת את ההימור הזה ולהפסיק לעבוד. נכון, אולי עכשיו בן הזוג עובד וזה מספיק טוב, אבל אין לדעת מה יקרה בעתיד. בפעם האחרונה שבדקתי, פיטורין, תאונות דרכים, מחלות קשות ושאר סוגי אובדן-כושר-עבודה עדיין קורים בעולם ובד"כ ללא הודעה מוקדמת. ואז מה, אחרי עשר שנים מחוץ לשוק העבודה אני אלך לחפש עבודה ואתחרה בכל הצעירים הרווקים כשאני מצוידת בהשכלה לא עדכנית ובנסיון לא רלוונטי? לא תודה.
החיים, למרבה הצער, זה לא רק לעשות מה שכיף ומספק... במיוחד לא כשיש ילדים.
 
 
(שרשרתי לכאן אבל כמובן זו לא תשובה ספציפית אליך )
º
למה עשר שנים? כמה ילדים את מתכננת? ועוד ברצף?
06/07/15 00:48
6צפיות
º
זה המספר שפותחת השרשור ציינה.
06/07/15 02:11
3צפיות
אז השאלה היא כמה היא מתכננת, ואם היא הביאה בחשבון
06/07/15 04:19
10צפיות
שיהיו תקופות שלא יהיה לה תינוק לטפל בו והיא תוכל לעבוד בהן.
ברור.
06/07/15 04:59
6צפיות
אני הבנתי מההתנסחות שלה שהיא לא מתייעצת לגבי להישאר עוד כמה חודשים בבית אלא על להפסיק לעבוד לגמרי עד שהילדים יגדלו. אלה שתי שאלות שונות לגמרי לדעתי.  
אני הרגשתי ועדיין מרגישה בדיוק כמוך
05/07/15 23:08
12צפיות
להיות רחוקה מהבת שלי זה כמו לתלוש איבר מהגוף, ואני כבר שנתיים איתה בבית. מאושרת עד הגג. בשבילי שום דבר לא ישווה לזה. כייף לי ברמות שקשה לתאר. לא מוכנה לוותר על רגע איתה. אני מלווה באופן צמוד את הגדילה שלה. לא מפסידה פיפס אחד. רואה את ההתפתחות מיום ליום. יש לי את כל הזמן שבעולם אליה. יש לי את כל הזמן שבעולם ליהנות ממנה. אם את יכולה להרשות לעצמך כלכלית אז בעיניי זה בהחלט שווה.
לרגע חשבתי שכתבתי פה ושכחתי...
05/07/15 23:51
16צפיות
כל כך נגעת לליבי!
מילה במילה. אבל ממש. והכי צורב , התחושה שמישהי אחרת תגדל אותו... זה עושה לי כואב בבטן. לפתע אחרי הלידה נפתחו לי העיניים... כמו שאמרת. מעולם לא הבנתי בצורה חדה כל כך וכואבת את האבסורד שגידול הילד ע"י נשים אחרות. גם העבודה שלי נשמעת כמו שלך.
אז מה עשיתי / עושה?
הורדתי 60 אחוד מהמשרה שהייתה לי (היא הייתה בנויה כפאזל - אחד איכשהוא נפל שלא באשמתי והשני העברתי למישהו אחר)
כן רשמתי למעון,בקושי רב, בלב כבד, בהרבה פלונתרים ובהבטחה לעצמי, שאעבוד ממש בחריצות כי שאקח אחרי חצאי ימים, או אקח איתי לימים שלמים: הבהרתי את זה בכל מעון שאליו הלכתי, את זה שאני עובדת גם מהבית, מעוניינת לראות את הבת שלי ואקח אותה או מוקדם או לימים שלמים, לבחירתי וכמובן על פי תאום מראש והתאמה ללוח הזמנים של הגן.
חייבת להגיד לך שאני ממש אבל ממש לא יכולה להרשות לעצמי כלכלית את הלוקסוס הזה. אבל יש לי עסק (רדום) בבית ואני מתכוונת לעשות כל מה שאני רק יכולה כדי להעיר אותו.ואני פשוט אבל פשוט לא יכולה ללכת עכשיו לעבוד במשרה מלאה ולראות אותה שעתיים ביום. שוב, העסק מהבית הוא עסק עם פוטנציאל מצויין, אני חייבת להרויח.
נקודה חשובה מאוד למחשבה:
לדעתי האישית, מה שילד יכול לקבל בגן הוא יקר מאוד - האינטראקציה החברתית, גירויים רבים, מישהו שעסוק ר-ק בלטפל בו ולא לוקח אותו לבנק / דואר/ קופ"ח
יש עצמאות, יש בטחון, יש לימוד של חגים וכל מיני נושאים אחרים. יש בזה הרבה, במסגרת.
כשחזרתי לעבודה בכיתי המון, אבל ממש המון, כל יום העבודה בכיתי. כמו שאמרת, לקחו לי איבר מהגוף. זה השתפר ואני אפילו נהנית - אבל עכשיו היא עם סבתא שלה אז זה לא כואב.
מקווה מאוד שיצליח. אני פתוחה להכל... קשובה אם טוב לה קודם כל ומה שלומי בכל זה...
כמו שאמרו המקסימות והנפלאות לפניי... האם זה חייב להיות שחור לבן? משרה מלאה או כלום?
הכי חשוב - מזדהה איתך בכל נימי נפשי. 
 
הדבר העיקרי שח-ס-ר במסגרת הוא מישהו שעסוק רק בלטפל ב-ו
06/07/15 00:15
16צפיות
כי תמיד יש תינוקות נוספים לטפל בהם. רק מטפלת היא אחד על אחד - ואז אין "אינטראקציה חברתית" עם התינוקות האחרים, כי אין תינוקות אחרים. לא מכירה מסגרות עם יחס של אחד-על-אחד (כלומר גננת/סייעת על כל ילד).
אישית, אם זו לא סבתא
06/07/15 00:22
12צפיות
אז הדבר האחרון שאני מעוניינת בו, הוא שאישה אחרת תטפל בילד שלי, רק היא והוא.
לא רוצה אישה שמחליפה אותי ולא רוצה לוותר על חברת ילדים אחרים.
משהו בגן נראה לי הרבה יותר בריא, הרבה יותר מתאים לי מכל מיני סיבות, חלק מהן הזכרתי למעלה.
כן, רק הגבתי לגבי העניין שכתבת שרק מטפלים בו בגן,
06/07/15 00:40
9צפיות
כי מהבחינה הזאת זו נקודה לרעת הגן דווקא ולא לטובת הגן, כי ממש לא רק מטפלים בו ואפילו לא משגיחים עליו באותה מידה כמו טיפול של אחד על אחד.
אני גם אוהבת גן, אבל לא לתינוקות אלא לפעוטות - אני חושבת שחברת ילדים היא חשובה, אבל בינקות אפשר להסתפק במפגשים בקניון ובגינה ועדיף טיפול אישי על פני העניין הזה.
ואני חושבת שהזכרתי פה כבר איך בחיפוש שלי אחרי גן / משפחתון לשנה הבאה שמעתי לא אחת כמה מגננות/סייעות/בעלות משפחתונים (שמגדלות את הילדים האלה!) כמה ילדים שנמצאים בבית עד גיל שנה יותר מפותחים, פחות חולים, וכו', ואיך רואים שהבת שלי גדלה בבית. מצד שני הייתי בהרצאה בכנס שממנה השתמע שלפחות מבחינה שפתית, התינוקות שגדלו בגן משלימים את הפער בהמשך כך שזה כנראה לא פקטור מהותי במיוחד, וההשפעה נעלמת בהמשך.
ברור לי שיש פקטור כלכלי ולפעמים אין ברירה - אבל כשיש ברירה, נראה לי שעדיף אמא, ואז סבתא/דודה, ואז מטפלת טובה (!) ואז גן - אבל זה בתנאי שמצליחים למצוא מטפלת טובה שסומכים עליה. אישית אני גם על הסבתא לא לגמרי סומכת .
מסכימה עם היתרונות בגן
06/07/15 03:56
12צפיות
ומוסיפה שגננות, כשמדובר בגן טוב ובגננות טובות, יכולות לעשות עבודה נפלאה. הן יכולות להיות מאוד יצירתיות, יכולות לעשות כל מיני אמנות ודברים מלכלכים איתם שאנחנו בבית הרבה פעמים נמנעים מלעשות, ולהיות עם ילדים אחרים תורם המון לדעתי. אני יודעת שיש ספרים שכתוב בהם שילדים לא משחקים אחד עם השני עד גיל שנתיים, אבל זה ממש לא נכון. הגדול שלי היה בגן מגיל 9 חודשים ודבר ראשון הוא נורא נהנה מלהסתכל על הילדים האחרים, על הגננות, מהמשחקים שיש בגן ואין בבית (והחליפו שם בגן את המשחקים והספרים לעיתים קרובות), ולפני גיל שנה כבר היתה לו חברה, היו מחזיקים ידיים, משחקים יחד, זה היה נפלא. וזה לא היה רק הבן שלי, היו שם המון ילדים שהיו באינטראקציות עם ילדים אחרים, כל אחד בגיל אחר וברמה אחרת כמובן, אבל זה תרם לו דברים שאין מצב שאני בבית יכולה לתת לו.
ועד כמה שטיפול של הורה (לא דווקא אמא) זה באמת חשוב בגילאים צעירים, אין אמא ואין אבא מושלמים. לכל אחד יש חסרונות, אחד לא אוהב להקריא, אחד לא אוהב לטייל בחוץ, אחד לא אוהב לכלוכים בבית, אחד לא אוהב השתוללויות, כל אחד והחסרונות שלו. אז כמובן שזה לא נורא בכלל, אבל אם אפשר להשלים את הדברים האלה במקום אחר, למה לא?
אני לא אוהבת מטפלות באופן אישי ובחיים לא אסמוך עליהן. אני בטוחה שיש מלא כאלה שעושות עבודה נפלאה, אבל מה לעשות, אלו שלא עושות עבודה טובה, שלא לדבר על המתעללות, פשוט פוסלות את הנושא מבחינתי. אני בטוחה שכל אמא שלקחה מטפלת שבסוף התבררה כמתעללת חשבה שמדובר במטפלת נפלאה ונהדרת ושמעה עליה המלצות וכו'. אני רוצה שיהיו עוד עיניים על הגננות, שיהיה עוד מישהו שישים לב, עוד הורים. גם בגן יכולים לקרות דברים אבל לדעתי רמת הסיכון היא הרבה הרבה יותר נמוכה.
וכן, בהתחלה זה קשה, אבל בעיקר קשה לנו ולא להם. אחרי כמה ימים, כשרואים שהם נהנים בגן, כשלא רוצים לחזור הביתה כי כיף להם, מבינים שאנחנו לפעמים עושים דברים בשביל הילדים ולא רק בשבילנו. ואני חושבת שטוב שנשים עובדות, אני חושבת שכערך זה דבר מאוד חשוב ללמד ילדים, זה חשוב לעצמאות של האמא, ליכולת לפרנס את עצמה ואת המשפחה אם חלילה וחס יקרה משהו לבעל, להראות לילדים שאמא זה לא רק להכין אוכל ולנקות אלא לעבוד ולעשות דברים חשובים כמו אבא (לא שלנקות וכו' זה לא חשוב, אבל אני חושבת שאתן מבינות את הכוונה).
אני מבינה לחלוטין כל אמא שמחליטה להשאר בבית עם הילדים, מאוד. לא מעבירה ביקורת ולא כלום, יודעת שזה יותר קשה מכל עבודה כמעט. אבל לי באופן אישי חשוב ללמד את הילדים להיות עצמאיים, ומכיוון שיש לי רק בנים אני רוצה שילמדו שנשים יכולות לעבוד, שהעבודה שלהן חשובה לא פחות מזו של הגברים, שהן יכולות לעשות כל מה שירצו ולא מוגבלות, ואני רוצה להיות בעלת יכולת לפרנס את עצמי ולהיות עצמאית אם חלילה משהו יקרה. לטמון את הראש בחול ולהגיד שלי זה לא יקרה זה לא דבר שכהורים אפשר להרשות לעצמנו לדעתי.
ועם כל זה - אם לך לא מתאים, לא מתאים עכשיו, לא בכלל - אז תעשי חושבים, תחשבי אם מתאים לך אולי קריירה אחרת, מקצוע אחר, משרה חלקית, כל קומבינציה אחרת. בכל מקרה הילדים יתלוננו עלינו כשיגדלו ויגידו שהרסנו להם את החיים בגלל משהו ושהם צריכים לשלם הון לפסיכולוגים כדי לפתור את הבעיות שאנחנו גרמנו להם....
רק שהקלישאה הזאת לא נכונה - לא בכל מקרה
06/07/15 04:29
15צפיות
הילדים מתלוננים על ההורים ואומרים שההורים הרסו להם את החיים והולכים לפסיכולוגים. ההורים שלי סבבה, אמא שלי נשארה איתנו בבית ואני מודה לה על זה ומעריכה את זה (והתחלתי להעריך את זה עוד יותר אחרי שנולדה הבת הראשונה שלי). ואחר כך היא בנתה לעצמה קריירה שהיא הייתה מעוניינת בה וגם את זה אני מעריכה. ובנוסף לכך היא גם עודדה את העצמאות שלנו - זה שהורה נמצא בבית לא סותר את העניין של עידוד לעצמאות.
º
טוב נו תהרסי את הבדיחה שלי
06/07/15 04:40
6צפיות
º
מחקרים מראים שאנשים שאמא שלהם נשארה איתם בבית הורסים בדיחות.
06/07/15 04:48
9צפיות
º
06/07/15 05:17
3צפיות
האגיס התחילו לזייף או מה?
05/07/15 10:14
128צפיות
גם כמות החיתולים בחבילה ירדה מ52 ל44, כמובן ללא שינוי במחיר...

ועכשיו הם שינו את האריזה של המגבונים למן ירוק כזה- שזה סבבה אבל המגבונים עצמם הרבה פחות לחים והאיכות שלהם פשוט לא אותו דבר...

רק אני שמתי לב לזה???
אין לי מושג כי אני לא משתמשת בהם
05/07/15 15:07
60צפיות
ממליצה לך לקנות פמפרס. הם סופגים מעולה וממש רכים. ויש עכשיו קופון באפליקציה של סופרפארם בפחות מ 40 שח חבילה.
ולגבי המגבונים אני קונה של שופרסל הם זולים ומעולים. 
אני קונה
05/07/15 17:35
46צפיות
מארז של האגיס 100 חיתולים ב76 שקלים. הסוג החדש. אני משתמשת לסירוגין גם בפמפרס פרימיום והיום בסופרפארם קניתי 4 מארזים של 27 ב70 ש"ח(108 טיטולים). צריך לעקוב אחרי מבצעים.
 
גם ככה פמפרס לדעתי טוב יותר
05/07/15 21:12
30צפיות
הוא גם יותר דק ורך, ואצלנו רק הוא ספג כמו שצריך.
 
אגב, פמפרס יצאו עכשיו עם תחתון מכנס חדש
05/07/15 21:15
27צפיות
עוד לא יצא לי לנסות, אבל זה נראה ממש מעולה. דומה בצורה לתחתוני גמילה שיש כבר, אבל אמור להיות במקום חיתול רגיל. כאילו לתת פתרון לשלב שבו הם כבר משתוללים ואי אפשר להחליף להם חיתול.
אני כבר ניסיתי והם מעולים!
05/07/15 23:07
12צפיות
הספיגה שלהם מצויינת! ממש כמו של האקטיב בייבי וזה כל כך נוח להלביש בישיבה או עמידה.
אל תתחילי איתי!!!
05/07/15 23:57
13צפיות
ועם מה שאני קוראת לו "הונאת המגבונים הגדולה"
המגבונים בארץ מביכים! זה "עבה"? חה חה חה! מוכרים לנו סמרטוט לא נעים, דק עד שקוף, שמתייבש תוך שניה, בקושי סופג. כל פעם צריך להוציא 500, ואנחנו קונות בעצם את המילוי בשקית המרשרשת מעצבנת הזו שבעצם אמורות לקבל קופסאות מדליקות דקורטיביות ש ל ת ו כ ן אמורות להכניס את המילוי!!!!!
פ ע ם לפני חמש שנים בערך עוד הייתה חברה אחת או שתיים שהיו להם מגבונים אמיתיים, כאלו עם הטבעה, רכים, עבים ונעימים (כמו לדוגמא רשת "יש!") , אבל כנראה ראו כי טוב ושאפשר להאכיל אותנו חצץ ואנחנו נגיד תודה, גם הן דירדרו את המגבונים שלהן לתהום. 
הנה הוצאתי!!!!!!!
עצבנית!!!!!!!!
מנקה רק קקי עם מגבונים ואחר כך עם צמר גפן ומיים פושרים!!!!
....טוב. נרגעתי. 
פריחה
05/07/15 22:52
16צפיות
היי לבתי בת החודשיים וחצי יש פריחה
זה התחיל מאיבר המין. הרופא נתן משחה וזה התפשט לטוסיק גם
הפסקתי עם המשחה!
עכשיו אני מורחת אגיסטן בייבי
יש לכן המלצות מנסיון על משהו טוב יותר?
לא הייתי מורחת משהו על תינוקת כזאת קטנה
05/07/15 23:44
6צפיות
בלי להתיעץ עם רופאה ורק על סמך אנשים עלומים באינטרנט שאין לך מושג מי הם ומה הם.
אם את לא מרוצה מהיעוץ שקיבלת מהרופא שלך, למה שלא תחליפי רופא?
הפינה של ענת
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
05/07/15 15:35
15צפיות
שבוע טוב לכולם
כמידי יום א אני שוב כאן מזמינה אתכם לשאול ולעדכן בנושא התפתחות מוטורית של תינוקות
אתם מוזמנים לשרשר שאלות ואני אשוב לכאן ביום שלישי ואענה לכולם
 
ענת
ישיבה והושבה
05/07/15 17:22
52צפיות
שלום ענת,
איזה כיף שיש עם מי להתייעץ! בני הבכור בן שבעה חודשים, התחיל לזחול  גחון בגיל חמישה חודשים בערך, כיום שפר ושכלל וזוחל במהירות לא לגמרי סימטרי (אבל מחליף צדדים). עומד בעמידת שש ומתנועע קדימה-אחורה, אבל עדיין לא זוחל על שש. מעמידת שש, הוא נשען על הצד ומגיע לחצי-ישיבה חצי שכיבה מוטה הצידה, כשהוא נשען על יד אחת. לא מצליח להחזיק בלי תמיכה אם מושיבים אותו לכמה שניות.
 
1. האם התפתחותו תואמת גיל?
2. רופאת הילדים הורתה להושיב אותו בתנוחה זקופה לגמרי בעגלה. מצד שני, הבנתי שאסור להושיב עד שנתיישב לבד. מה נכון? כשניסיתי להושיב זקוף בעגלה הוא מחליק למטה והגב שלו מתעגל. זה לא נראה מתאים עדיין.. מה דעתך?
3. האם מותר ונכון להושיב בכסא אוכל לזמן הארוחה? כרבע שעה-עשרים דקות לכל היותר.
4. האם יש תרגילים מומלצים לקידום זחילה על שש ו/או התיישבות?
תודה רבה!
לא ענת אבל המיתוס של אסור להושיב עד שמתישבים לבד
05/07/15 23:43
12צפיות
קיים רק בישראל, בשאר העולם לא שמעו על זה. אני חושבת שבישראל עדיין לא הדביקו את הפער בידע הזה, וחבל על התינוקות שכל כך רוצים לשבת ולא נותנים להם להנות מראית העולם הזאת.
אני הושבתי את שני ילדי מגילאים יותר מוקדמים (4 חודשים בערך), ואין להם שום בעיה, התפתחותית או פיזית, וכל רופא ילדים ששאלתי אותו כאן (בארה"ב) לא שמע על שום הגבלה כזאת ולא ממליץ להגביל.
בגדים בגיל שנה פלוס
03/07/15 10:45
216צפיות
היי בנות,
קיבלתי מתנה חולצות לגיל 12-18, שלא נסגרות למטה, על החיתול, ומתלבטת אם כדאי להחליף.
האם בגיל הזה חולצות כאלו נוחות? או שעדיף גם בגילאים האלו חולצות עם סגירה?
התינוקת שלי רק בת 5 חודשים ואין לי מושג מה נחוץ בגילאים האלו...
 
נדמה לי שבקיץ
03/07/15 12:04
153צפיות
פחות נורא, בחורף יותר בעייתי. כבר זוחלים וזזים הרבה.
לנו יש גם וגם.
03/07/15 12:43
124צפיות
הקטן שלי בן שנה וקצת. יש לנו גם בגדי גוף שנסגרים מלמטה וגם חולצות רגילות.
האמת שהחולצות הרגילות אומנם עולות למעלה לפעמים (למרות שבגיל שנה פלוס בד״כ כבר עומדים והולכים ואז זה הרבה פחות מפריע) אבל מצד שני וזה גם היתרון נכנס אוויר והן יותר נעימות ומאווררות מבגד גוף. פחות מזיעים בהן ובדיעבד הן שמישות יותר משחשבתי.
 
אם אהבת את החולצות (הצבעים, הבד נעים וכו׳) לדעתי תשאירי.
תתחדשו.
לדעתי זה מאוד נוח ברגע שהיא מתחילה ללכת, תלוי גם במזג אוויר
03/07/15 15:27
103צפיות
אני הצטיידתי בהרבה חולצות שנסגרות והסתכלתי על חמותי במבט קצת עקום כשהיא קנתה חולצות שלא נסגרות, ואז הסתבר לי שהרבה יותר נוח להלביש ולהוריד את אלו שלא נסגרות, בטח על פעוט שכבר מתרוצץ ומנסה לברוח לך תוך כדי. עכשיו יש לי טונות של כאלו שנסגרות ואני אוהבת רק את אלו שלא
יש אמהות שמפריע להן שהבטן מציצה, לדעתי כל עוד חם זה לא בעיה.... אני לא בטוחה שיהיה עדיין חם כשהיא תהיה בגודל הזה, אבל בתור שכבה שניה זה אולי יהיה לך בסדר.
בקיצור, לא עזרתי.
אני מעדיפה עד גיל הגמילה
03/07/15 17:31
108צפיות
שיהיו עם חולצות שנסגרות למטה... ככה לא מתרומם להם וכו'.
זה גם נראה לי תלוי אם הילד הולך כבר או לא (ילד הולך - פחות מפריע שהחולצה לא סגורה למטה).
אבל זה עניין של העדפה אישית... עובדה שמוכרים הרבה חולצות כאלה... אז כנראה שיש כאלה שמעדיפים אחרת.
לי חשוב בגילאים האלה שיהיה חלק שסגור עד למטה רק בשינה
04/07/15 04:20
87צפיות
כדי שהחולצה לא תעלה בזמן השינה. בשאר הזמן זה לא משנה, ואפשר גם וגם (אני מדברת על השלב שבו הולכים). מקסימום אם היא עדיין זוחלת וקר - שמים כשכבה תחתונה בגד גוף קצר.
תמיד אני אומרת שאלביש בגד גוף עד הצבא ואז מגיע הקיץ
04/07/15 10:16
99צפיות
אם זה שרוול קצר אז אולי זה יתאים לה בדיוק לקיץ הבא.
(שרוול ארוך בכל מקרה הייתי מחליפה. אלא אם ישמש כשכבה שנייה באביב כשצריך משהו ארוך דק בקצוות של היום ומתחת בגד גוף קצר)
מצד שני אנחנו לא מכירים אותה... יכול להיות שעוד שנה זה כבר יהיה עליה קטן או עדיין גדול...
נכון שלא ממש עזרתי?
בת שנה וחודשיים ורק ממש עכשיו התחלתי להשתמש בחולצות רגילות
04/07/15 10:19
83צפיות
עדיין מעדיפה את אלה שנסגרות למטה. החולצות הרגילות עולות כל הזמן (לא אוהבת שהבטן שלה חשופה לשמש, כי היא לבנבנה ומצד שני יש גם לפעמים רוח קרירה נניח בערב, אזור ירושלים) וגם ישר היא מתחילה למשוך את הטיטול ולנסות להוריד אותו.
ובכל זאת חולצות רגילות זה חמוד, היא נראית פתאום ילדה ולא תינוקת אז מדי פעם אני כן מלבישה לה, סתם יותר כגימיק האמת. מבחינת נוחות נראה לי שלפחות עוד חודשיים שלושה אנחנו ממשיכות עם הנסגרות למטה.
תלוי..
05/07/15 17:11
29צפיות
1. תלוי בגודל - הקטנציק שלי בן 7 חודשים והוא כבר לובש מידה 12-18, למרות שקטן פיזית (מתחת לאחוזון 50). הכל מתכווץ בכביסה גם בלי מייבש. (למשל החולמות שקנינו בפוקס - נהדרות - אבל התקצרו משמעותית באורך. 2. תלוי אם חם/קר - לשלי חם בדרך כלל והוא מזיע,, אז אנחנו מעדיפים חולצות מאווררות על פני בגדי גוף. מצד שני, אם היא הולכת לגן - עלול להיות קר -בגן הרבה פעמים מפעילים מזגן ואז אולי שווה לקנות בגד גוף.. בכלל לגבי קניות בגדים בגיל הזה - נראה לי שכדאי לקנות בהדרגה. אם את לא בטוחה שיתאים - שמרי חלק ועל האחרים אפשר לנסות לקבל זיכוי. רק שבסוף עונה הרבה יותר זול, אז אני הייתי מעדיפה להמר ו
לי היה הרבה יותר נוח עם בגדי גוף שנסגרים מלמטה
05/07/15 23:10
9צפיות
זה פשוט מחזיק את החיתול הרבה יותר טוב בהרגשה שלי.
תקופת גזים
05/07/15 11:41
59צפיות
מה בד"כ נחשבת תקופת הגזים העיקרית אצל תינוקות ,אבל לא מקרי קיצון (כמו מלידה עד שנה) ?
 
תודה
º
אומרים שמלידה עד שלושה חודשים..
05/07/15 13:41
15צפיות
"עליהום הנקה"
02/07/15 16:57
493צפיות
שלום לכולן,
אני אמא לילדה בת חודש ומניקה הנקה מלאה.
כבר מההריון ידעתי שאני מאוד רוצה להניק ולא אוותר על זה.
זה לא היה פשוט ולקח זמן.
יועצת הנקה הגיע לביתי פעמיים.
שבועיים שאבתי.
והיום מניקה הנקה מלאה. הילדה לא מוכנה להכניס לפיה מוצץ או בקבוק (גם לא שאוב).
 
אני מרגישה שאם היינו לבד בעולם אני הילדה והמטרנה (או כל תמ"ל אחר) הייתי לוקחת את זה בשתי ידיים ונותנת בקבוקים.
מרגיש לי אבל אני לא הכי בטוחה בזה שהעליהום הזה השפיע עלי. (את מניקה??/ אל תגידי לי שאת לא מניקה וכו).
אומנם לא נראה לי שאני מניקה רק בשביל זה. אם כי זה קצת עושה לי את זה שכששואלים אותי אני אומרת שכן וכשאני אצל חמותי יש סיבה מצויינת לברוח לחדר כל פעם לאיזה חצי שעה.
 
חברות שלי שמניקות אומרות לי שזה ממש כיף להניק.
את האמת יש את הפעמים שמוצאת שזה כיף ויש את אלה שלא. מחכה לרגע שזה יהיה רק כיף... אם יש כזה.
 
כיוונתי הודעה למשהו אחר ויצאה לי הודעה אחרת. אבל לא משנה. העלתי את הנושא.
בטוחה שיהיו תגובות שיגידו לי לא להניק או לעשות מה שאני רוצה. זה לא כזה יעזור... היו לי רגע שבירה ובכל זאת בחרתי לא לוותר. והמשכתי להניק. וגם הילדה בחרה בשבילי.. לא משנה מה אני עושה היא לא מוכנה לקחת מוצץ או בקבוק (שאוב).
 
הדבר הכי מתסכל שזה מגביל ביציאה.. וקשה להניק בחוץ.
יש לי סינר הנקה אבל זה קצת מסורבל להניק איתו ותמיד יש את הפחד שציץ יציץ.
 
זהו,
פרקתי..
ממשיכה להניק כי החיים מובילים אותי לזה ולא יכולה לוותר על זה. יהיה לי ריגשות אשם שאני איתה בבית ומכריחה אותה לקחת בקבוק.
 
אשמח לשמוע מכן מי מניקה, מי הניקה, (ולמה הפסיקה) ומי לא. ונימוקים התקבלו בברכה.
 
 
כל כך מבינה אותך...
02/07/15 17:36
203צפיות
גם לי הייתה תחושה כזו של עליהום רק שאני - שלא כמוך הפסקתי להניק...
מתישהו באמצע הדרך, הפסקתי להניק ולא כי רציתי...כי נמשכתי לשם ועד היום אני מצטערת שלא הקשבתי לאינסטינקטים שלי!
 
כשהיא הייתה בת חודשיים בערך, אמרו לי שהיא בוכה כי היא רעבה. ואני אמא טריה וחדשה בעניין הקשבתי. הקשבתי לכל אלה שלא מבינים שאמרו לי לתת לה בקבוק אחרי כל הנקה כולל הרופאה. מה שלא ידעתי זה שבבקבוק יותר נוח וקל להם מה שיצר תגובת שרשרת: היא לא ינקה טוב (כי היא ידעה שמחכה לה בקבוק) ולא רוקנה את השד - השד ייצר פחות חלב ועם כל זה חזרתי ללימודים פעמיים בשבוע כך שגם בזמן שהיא לא הייתה איתי היא לא ינקה בכלל מה שבכלל הרגיל אותה לבקבוק ועם הזמן כבר לא היה מה לשאוב והיא אפילו הפסיקה לינוק בלילה כך שיצא מצב אחרי 2 יועצות הנקה, 3 מכונות שאיבה, כדורי חילבה ושעות על גבי שעות של ניסיונות שאיבה (30 ML בחצי שעה) החלטתי שדי!!!
דיי, ולא מעניין אותי כל אלה ששואלים אותי אם אני מניקה ולמה אני מניקה ולמה לא ניסיתי את השיטה הזו והזו ועוד פניני חוכמה....
 
בהתחלה היה לי ממש קשה ומודה שגם היום מבאס אותי להגיד שהנקתי עד גיל 5 חודשים...אבל, מה לעשות. זו המציאות...
 
שורה תחתונה, גם אם את מניקה וגם אם לא, תמיד יגידו לך משהו על זה. בדיוק כמו שאנשים מרגישים חופשי לשם לך יד על הבטן...
אז - אם תמשיכי להניק ואם לא, זה שלך! זו הזכות שלך להניק וזו הזכות שלך לא להניק. ולכל אלה, הנשמות הטובות שדואגות לבריאות ילדך, תגידי להם שיתנו לך את הכתובת ותשלחי להם דו"ח שנתי מהרופא  
 
מבינה לגמרי
02/07/15 17:56
156צפיות
אם זה מנחם, את מאוד קרובה לנקודה שבה זה יהפוך להרבה יותר קל. מסביבות גיל חודש וחצי, אחרי קפיצת הגדילה של הגיל הזה, ההנקות הופכות להיות יותר קצרות (אצל רוב התינוקות), יותר יעילות, והם מתחילים לפתוח יותר ויותר פערים.
מוצץ לא מומלץ לתת לתינוקות יונקים לפני גיל חודש וחצי, וכך גם בקבוק, כך שאין לך מה לדאוג. חכי עוד שבועיים ואז תנסי. בהתחלה יכול להיות שתצטרכי לעמוד לידו עם המוצץ ולהחזיק לו אותו (בזהירות כמובן) עד שיתרגל עם הפה שלו לתנועה, ואז זה כבר יהיה יותר קל. אותו דבר עם בקבוק, פשוט לתת לזה זמן ולקרוא את כל הטיפים שיש באינטרנט על זה, והכל יסתדר בסופו של דבר. עוד חודש את תרגישי ממש אחרת. וגם להניק בחוץ יהיה יותר קל, עם או בלי סינור הנקה, מה שתחליטי.
אם התינוקת שלך מוכנה לינוק, יונקת טוב, עולה טוב במשקל וכו' - אני הייתי ממשיכה להניק, ומגיל חודש וחצי או חודשיים חוזרת לנסות מוצצים ובקבוקים לפי כל הטיפים שתוכלי למצוא, עד שתצליחי.
למה עליהום?
02/07/15 19:54
168צפיות
כשהיית בהריון רצית להניק ועכשיו השקעת מאמץ והצלחת.
 
את נמצאת עכשיו בשלב קשה. את רק לומדת להיות אמא וחלק מהלימודים הזה הוא ללמוד "לתפעל" את ההנקה כך שיהיה קל ופשוט.
עוד ממש קצת, בדרך כלל לקראת גיל 6 שבועות, האמהות נכנסת לשיגרה וגם ההנקה נעשית פשוטה וקלה יותר.
זה השלב שבו מתחילים להנות מהעובדה שכשאת יוצאת עם התינוקת מהבית את לא צריכה לקחת בקבוקים, מים רתוחים וקופסאת תמ"ל.
 
ממליצה להמשיך עוד 2-3 שבועות ולראות אם ההנאה מההנקה מגיעה.
תמיד תוכלי להפסיק בהמשך אם תראי שאת מעדיפה בקבוקים.
על כל בחירה בהורות יעשו את זה
02/07/15 20:59
161צפיות
למה בעגלה? למה במנשא?
למה מניקה? למה פורמולה?
למה בחדר? למה לינה משותפת?
ולמה למה למה למה
תגידי "באיזו שעה אתה רוצה להיות תורן ולקום (מה? למה?) כי היה נדמה לי שגם אתה רוצה להיות הורה שלו"
חאלס. שיוציאו את האף מההחלטות שלך. וכל עוד הם לא חולקים בהוצאה הכספית ובלילות ללא שינה אין להם זכות דיבור.
º
05/07/15 12:30
2צפיות
זה באמת הולך ומשתפר
02/07/15 22:31
115צפיות
ההתחלה אצלנו הייתה איומה. אבל לקראת גיל 3 חודשים הכל זרם ובאמת הפך לכייף. אין שום בעיה עם סינור הנקה. אחרי כמה פעמים את תתרגלי וכבר לא תהיי מוטרדת.
אצלי ההתחלה הייתה קשה
03/07/15 05:21
155צפיות
שאבתי, השתמשתי בפטמת סיליקון, בקרח, כל דבר - עד שידידה (למען האמת, ידיד שהוא בעלה) לימדו אותי לחבר את התינוקת כמו שצריך. כמו שכתוב מעליי, רק אחרי שלושה-ארבעה חודשים זה התחיל לזרום והפסיקו הפצעים וכו'. בילדה השנייה הלך חלק - אבל היא לא הסכימה שאכסה לה את הראש אז הפסקתי עם הכיסוי. בשלישית, שהגיעה כשש שנים אחרי הראשונה, כבר ידעתי מה עושים אבל הגוף קצת שכח, חשוב לקח משהו כמו שלושה-ארבעה חודשים עד שזה הסתדר.
אבל בסופו של דבר את שתי הראשונות הנקתי שנה ואחד-עשר חודשים, והשלישית בת שנה ושמונה חודשים ועדיין יונקת. אחרי שזה מסתדר זה מאוד נוח ותורם לחיבור עם הילדה, ואם רוצים לשלב בקבוק - אפשר. אנחנו שילבנו עם הגדולה, מגיל שלושה חודשים. כדי לעשות את זה בהתחלה בעלי וחמותי נתנו כשאני לא בחדר, ורק אחרי כמה שבועות היא הסכימה לקחת בקבוק גם ממני - אבל זה בהחלט אפשרי.
השלישית הגיעה שש שנים אחרי השנייה...
03/07/15 05:23
113צפיות
(השנייה שלוש שנים אחרי הראשונה).
זה באמת משתפר...
03/07/15 17:25
119צפיות
אצל הראשונה שלי ההתחלה היתה מאוד קשה, בעיקר כי לא ידעתי למה לצפות ונלחצתי כשלא הצליח על ההתחלה, וגם היא היתה תינוקת לא קלה שכל הזמן בכתה ... אז לא ממש נהנתי מההנקה אצלה.
עכשיו עם הקטנה שלי אני חווה סוג של תיקון - הכל זרם מההתחלה.
אבל עדיין אני חייבת להגיד שאני לא מרגישה שההנקה היא איזה כייף גדול או משהו כזה. בעיקר הגעתי לשלב (היא בת 5 חודשים) שההנקה יותר קלה מהאלטרנטיבה (הרתחת בקבוקים, לחמם מים וכו').
לגבי הנקה בחוץ- עם הזמן מצאתי מה מתאים לי- אני פחות מתחברת להנקה "במרחב החופשי" ובאופן אישי אני בדר"כ מעדיפה להיכנס לאוטו או לשירותים כדי להניק.
מה שגורם לי להמשיך עם ההנקה זה שאני מאמינה שככה אני נותנת לבת שלי את ההכי טוב וגם, כאמור, שבאיזשהו שלב זה הופך להיות יותר קל לתפעול מבקבוקים.
ודרך אגב אני מאוד מתחברת
03/07/15 17:27
129צפיות
למה שכתבת על העליהום של ההנקה...
אני ממש זוכרת כשהגדולה שלי נולדה שלא היה בן אדם אחד שדיבר איתי ולא שאל אם אני מניקה (אפילו גברים...) וזה היה נראה לי ממש לא במקום.
אבל אם תמשיכי להניק את תגלי שבסביבות גיל חצי שנה ואילך העליהום מתחלש ואת תקבלי הרבה שאלות של "מה את עדיין מניקה?" ו"מתי את מתכוונת להפסיק?" שהם מעצבנות אפילו יותר...
º
לא נחלש אלא מתהפך
04/07/15 10:32
25צפיות
לא הבנתי למה את מכריחה אותה לקחת בקבוק?
04/07/15 10:38
109צפיות
יכולה לכתוב לך את הזוית שלי:
מניקה כבר שנה וחודשיים, תינוקת שמעולם לא שתתה מבקבוק ולא לקחה מוצץ.
אני מניקה לא כי זה כיף, נדירות הפעמים שהרגשתי כיף, אם להיות כנה. אני מניקה כי אני מאמינה שזה מה שאני צריכה לעשות כאמא של התינוקת הזו. כמו שאני מחליפה לה חיתולים וזה בכלל לא שאלה (גם בחוץ, אפילו שלפעמים זה ממש לא נוח) אז ככה גם ההנקה. ברור שאם ההנקה לא היתה מסתדרת הייתי שמחה מאוד שקיים בעולמנו תמ"ל וזה נראה לי פתרון לא רע בכלל. אבל ההנקה כן הסתדרה ואני מאמינה בהנקה, מאמינה שזה הדבר הטוב ביותר שאני יכולה לתת לתינוקת שלי, מבחינת הזנה, מערכת חיסונית וכו' וכו' אז אני עושה את זה. וכן, זו הקרבה רצינית, אבל היא זמנית והיא תעבור בקרוב. מה זה שנה וכמה חודשים לעומת חיים שלמים?
ברור שזה לא מתאים לכל הנשים, כל אחת מוצאת מה שמתאים לה. ואין לי שמץ של ביקורת על אף אחת ועל אף פתרון, להיות אמא זה קשה, בעיקר בעולמנו שדורש להיות אמא מושלמת וגם לעבוד וגם להיות בת זוג וגם להיראות טוב וגם להתפתח אישית וכו' וכו' אני חושבת שכל אחת צריכה פשוט למצוא את הפתרון שהכי מתאים לה וגורם לה לשקט נפשי וללכת איתו...
תמיד יהיו דעות אחרות (מה אני לא שומעת בוקר וערב כמה אני פסיכית שכבר יותר משנה לא יצאתי ליותר משעתיים מהבית לבד?? כל הזמן...) והחוכמה היא לפלס את דרכנו האימהית, כל דרך שנבחר, בשלמות ורוגע (עד כמה שניתן, אין ספק שקל מאוד להתערער, אני עצמי מזכירה את זה לעצמי בוקר וערב בערך).
 
בהצלחה בכל מה שתבחרי!
הגיע הזמן עכשיו כשאת אמא...
04/07/15 21:41
96צפיות
שתהיי אמא ותילחמי על מה שאת חושבת ומאמינה שטוב לך ולה.
 
בחיאת, כל פעם שיגידו משו את תתקפלי?
המשמעות בעיני של להפוך לאם היא גם ללכת נגד הזרם ולהילחם על מה שאת מאמינה בשבילם.
 
אני מניקה שנה וחודש כבר, הלך בקלות לגמרי, גם בקבוקים עם שאוב או מטרנה הוא קיבל מגיל אפס.
לא איכפת לי מה אחרות עושות. דווקא עכשיו אני שומעת הרבה זלזול בהחלטה להניק ילד גדול ;)
 
אני שמה פס. אחד גדול. הוא מת על זה, נרגע מזה, נרדם מזה. מכור.
עליי לפעמים זה מעיק, לפעמים החיבור האולטימטיבי וכל הזמן הרגש משתנה.
 
תעשי מה שבא לך. זו דעתי. מה כבר יכול לקרות?
 
אני מניקה עדיין
05/07/15 00:04
70צפיות
בסה"כ הנקתי תמיד לתקופות ארוכות ( 3 ילדים).
למה? כי זה הכי טבעי בעיני, חיבור טהור, האוכל האולטימטיבי בשביל תינוקות. פלא הבריאה.
זה נעים לי ומרגש אותי. וכל שאר הדברים שקשורים בכיווץ הרחם, חיסכון כספי וכדומה זה בונוס.
ההתחלה לא תמיד קלה אבל בעיני זה באמת מדהים, לא חוויה שהייתי רוצה להחמיץ ומשהו שכרגע קשה לי מאוד לחשוב שתכף יגמר...
הנקתי בכל מקום עם סינר הנקה. זה עניין של מיומנות... ממליצה לך לנסות לא להרים חולצה אלא להזיז את החולצה מלמעלה. זה הרבה יותר נוח ופחות חושפני. זה באמת מגביל ביציאה. בילדה השניה כבר התחלתי לזרום יותר ופשוט ללכת איתה...
בהצלחה רבה ומזל טוב, מקווה שעם הזמן תתחברי יותר .
 
לא כותבת כאן כמעט אבל ממש רציתי לומר לך משהו..
05/07/15 00:49
106צפיות
קודם כל, כל הכבוד על ההתמדה!זה באמת לא פשוט.
אני מניקה בן שנה ו7, הוא מעולם לא לקח תמ"ל. בשלב מסויים כן נתתי שאוב בבקבוק בשביל קצת חופש..בגיל 3 חודשים הוא לקח, ואח"כ בגיל חצי שנה כבר לא אבל אחרי תקופת הסתגלות קצרה (ושביתת רעב ליומיים) הוא הסכים בשמחה.
 
זה באמת הופך להיות כיפי בשלב מסויים- ההנקות מתקצרות (היניקה יעילה יותר וההנקה לוקחת פחות זמן), הכמויות מתאזנות ונוצר חלב בעיקר בהנקה (ואז אין את תחושת הכובד בחזה. זה לפעמים שלב שיש בו הרגשה כאילו "נגמר החלב"..לא לחשוש. להמשיך לאכול טוב ולנוח טוב ולהאמין שיש לך את כל מה שהוא צריך). בשלב מסויים כבר לא כזה קריטי עניין הצדדים, ואיכשהו הכל נהיה טבעי יותר.
בנוסף, שני דברים שממש הקלו עלי- התנוחה כבר פחות משנה- אם בהתחלה הייתי צריכה להחזיק אותו בתנוחה מסויימת כדי שינק טוב ולא יפצע אותי, בשלב מסויים אפשר להניק בכל תנוחה בערך..זה הרבה יותר נוח. דבר שני- הראש שלו גדל והציצי קטן, בשילוב עםהשינוי בתנוחה זה מאוד הקל על הנקה בחוץ, אפשר לחשוף רק קצה פטמה וזה מספיק, ומוסתר ע"י הראש שלו. בשלב הזה הפסקתי ללכת לחדר להניק או לכסות ובאמת לא רואים כלום (אנשים סביבי בכלל לא קלטו שאני מניקה).
אגב, גופיית ספגטי מתחת לחולצה מאוד עזרה לי בהנקה בחוץ כבר מההתחלה- הגופייה יורדת מתחת לשד, והחולצה עולה מעל. ככה חושפים ממש מינימום ואפשר לכסות במהירות, וגם הבטן והגב לא חשופים.
 
ועוד דבר- ממליצה לך לקרוא חומרים שונים על יתרונות ההנקה. אותי זה חיזק.
בהצלחה!
בחיי שלא הבנתי כלום
05/07/15 01:26
107צפיות
כדאי לך לוודא עם עצמך אם את רוצה להניק או לא. אם כן, תמשיכי. אם לא, תפסיקי. כן, זה עד כדי כך פשוט.
אם את רוצה לקרוא חומר בנושא ויש לך ידע טוב באנגלית, אני ממליצה ללכת לאתרים אקדמיים ולקרוא מחקרים על הנקה. לא בלוגים על מחקרים, לא כתבות שמתמצתות מחקרים, לא אתרים של יועצות הנקה/חברות לייצור תמ"ל. את המחקרים עצמם.
 
באופן אישי: אני הנקתי הנקה מלאה במשך חודש. ואז התחלתי להוסיף בקבוקים בהדרגה, מתישהו לקראת גיל חמישה חודשים הפסקתי לגמרי. את התינוק הבא, אם יהיה, לא נראה לי שאניק כלל, אבל עוד חזון למועד .
קודם כל תרגעי!
05/07/15 09:18
68צפיות
את בסה"כ חודש אחרי לידה... כל ההורמונים כל הרגשות השינוי כל כך גדול וצריך לתפקד ב100% כימישהו  צריך אותך...
כשהגדולה שלי נולדה היה לי כל כך קשה להניק אותה שהגעתי למצב שכל ערב אמרתי לעצמי שזהו זה היום האחרון שהנקתי בו אני אניק רק עוד את הלילה ומחר עוברת לבקבוקים... וכל בוקר הייתי קמה ואומרת לעצמי נו טוב אני אנסה רק הנקה אחת ואז רק עוד אחת וכן הלאה... לקח לי חודשיים וחצי לקום בוקר אחד ולהבין שבעצם אני פתאום כבר לא סובלת מההנקה אלא סתם קצת לא נינוחה עד שבסוף אחרי עוד חודש או חודשיים גיליתי שאני בעצם נהנית...
 
מה אני מנסה להגיד לך - קודם כל לא חייבים כלום ושכולם יקפצו - תעשי מה שטוב לך.
דבר שני - זה לוקח זמן זה לא תמיד קל מהשניה הראשונה ולכן תתמודי בצעדים קטנים - כל פעם הנקה אחצ לא צריך לקבל החלטות גדולות גורליות סופניות - כל פעם תקבלי החלטה לגבי ההנקה הקרובה.
דבר שלישי - לגבי יציאה מהבית גם לי היה קשה בהתחלה, גיליתי שאיבדתי את הבושה ולא מעניין אותי אם רואים לי קצת את הציצי - אם זה מרגש מישהו שיתפוצץ... וחוץ מזה הבת שלי שנאה סינרי הנקה ולכן מה שעשיתי היה או להתיישב עם הגב לאנשים - פונה לקיר וכו ומניקה בלי כיסוי או להכנס לתאי הלבשה בחנויותשם את יכולה גם להוריד חולצה ותראי לי חנות שתוציא אישה מניקה מתא הלבשה... למדתי להכנס לתאי הלבשה בחנויות שמוכרות חזיות... פלוס מיפיתי חדרי הנקה בקניונים או חנויות כמו שילב וכזה - והיום זה כבר הרבה יותר נפוץ
דבר רביעי - פורום הנקה - בזמנו נעזרתי בטמקא אבל גם כאן בתפוז יש פורום מקסים עם נשים תומכות - כתבתי שם התייעצתי קראתי ולמדתי המון וזה גם נורא מקל לשמוע שעוד נשי נתקלות בקשיים שאת נתקלת בהן אני יודעת שצרת רבים - נחמת טפשים אז אולי אני טפשה אבל לי זה עזר....
דבר חמישי - ברוכה הבאה לעולם ההורות - העולם בו כולם יודעים יותר טוב ממך ויטרחו להעיר לך בכל הזדמנות - מעכשיו תקבלי החלטה שאת משתינה על כולם בקשת ותדבקי בזה אחרת תסבלי מאוד
 
בהצלחה וקחי את זה בקלות
זה לא רק ההנקה
05/07/15 09:39
98צפיות
בכל נקודה בהורות שלך יהיה מישהו שיהיה לו משהו להגיד על מה שאת עושה ועל הדרך שבה את מגדלת את הילדה שלך. לפעמים זו תהיה סתם מישהי אקראית שתפגשי באמצע הקנייה בסופר, לפעמים זאת תהיה אמא שלך, לפעמים חמותך, לפעמים הגננת, לפעמים חברות, לפעמים סתם אמהות בגינה...
אי אפשר לגדל ילד על בסיס מה שמישהו אחר חושב/אומר/מאמין. תהיי את האמא הכי טובה שאת יכולה להיות עבור הבת שלך, וזה יהיה הכי טוב בשבילה. תעשי מה שאת מאמינה בו באמת (ולא מה שאמרו לך) ומה שמתאים לך. תעשי את מה שיגרום לך להיות האמא הכי שפויה והכי רגועה שאת יכולה להיות ואל תכריחי את עצמך לעשות דברים שפוגעים בך או שלא מתאימים לך רק כי מישהו אמר שככה זה צריך להיות.
ההנקה היא נפלאה, היא בריאה לילד, יש לה יתרונות תזונתיים ויתרונות רגשיים מופלאים. אבל אם היא גורמת לך לתחושות לא טובות, אם את מרגישה שאת מאבדת את עצמך, אם את מרגישה שאת נאבקת והמאבק הזה מתיש אותך מדי - אז תוותרי על זה גם אם הסביבה חושבת שעדיף להניק.
אני אתן לך דוגמא אחרת (שבעוד כמה חודשים תצטרכי להתמודד איתה) - טלויזיה. גם זה נושא שיש בו קונצנזוס שטלויזיה בגיל הרך היא איומה ונוראית (אפילו יותר מתמ"ל ). אבל האמת היא, שאם 10 דקות שהילדים שלך יראו טלויזיה ויאפשרו לך לשתות כוס קפה בנחת ולקבל אח"כ אמא שפויה, ולא אמא עצבנית שמהשנייה שהיא התעוררה בבוקר אין לה שנייה לעצמה - אז אני "קונה" את הטלויזיה ולוקחת אותה ב-2 ידיים.
מה שבעצם אני מנסה להגיד - תהיי מי שאת. תחשבי מה מתאים לך ואיזו אמא את רוצה להיות. מה חשוב לך בהורות ומה הקוים האדומים שלך. תקשיבי לעצמך. תקשיבי לבת שלך. תמצאי את הדרך שמתאימה לשתיכן ותלכי בה. גם אם יגידו לך שאת טועה, גם אם ירימו גבה, גם אם ידברו עליך מאחורי הגב. תאמיני בעצמך. את האמא הכי טובה שיכולה להיות לבת שלך, בין אם את מניקה אותה ובין אם לא.
תגובה קצת אחרת
05/07/15 09:52
105צפיות
אני לא מניקה, לא הנקתי ויותר מזה אפילו לא ניסיתי.
כן, זה הדבר הכי טוב לתינוק שלך, אין כמו חלב אם וכו' וכו' אבל בעיני לא פחות חשוב להיות אמא מאושרת
אמא טובה היא אמא שטוב לה! על כל בחירה שלא תהיה
לכן, אני כבן אדם שיודע מאוד מה הוא רוצה, הלכתי עם הבחירה שלי לא להניק.
כן, ניסו לשכנע אותי, רוב החברות מסביבי מניקות ועדיין, אני נותנת בקבוק
אני שלמה עם הבחירה שלי, נותנת את הכי טוב שאני יכולה לבן שלי והכי חשוב לא מתביישת שלא מניקה.
זו באמת לא בושה!
 
אם את אוהבת את זה וזה זורם לך, תמשיכי אבל אם לא, תשתדלי שאף אחד לא ישפיע עלייך, אלא תחליטי מה טוב לך
בהצלחה
הנקתי שלושה ילדים עד גילאי שנה + (הכי ארוך שנה וחמש)
05/07/15 10:48
91צפיות
הראשונה לקחה במקביל גם בקבוקים (אבל מגיל 5 חודשים בלי מוצץ) השניים האחרים סירבו לבקבוקים אבל היו עם מוצץ.
 
מעבר לצד הבריאותי, יש בהנקה יתרונות וחסרונות.
יש את הצד המגביל שמאוד מקשה במיוחד בילד הראשון, התחושה שאת לא יכולה לעזוב בלי התינוק כי מה יאכל. זה עול טכני, אבל גם עול רגשי. רק את יכולה להאכיל וגם אם לא בא לך, נמאס לך, את עייפה, חולה וכו', את חייבת כי התינוק צריך.
 
מצד שני יש את היתרונות, יש לך קשר מאוד עמוק עם התינוק (בן זוגי הוא זה שמידי פעם נפלט לו שאולי אפסיק להניק, כי היה לו קשה להישאר בחוץ), את לא צריכה להתעסק עם בקבוקים, לשטוף, מים חמים, לקנות מטרנה. הילד רעב את פשוט שולפת.... זה מאוד מאוד נוח.
 
עם הראשונה גם אני בהתחלה התקשיתי להניק בפומבי, אבל לא הסתדרתי בכלל עם סינר הנקה, ואחרי כמה פעמים שלא הייתה לי ברירה (וגם כשהם גדלים קצת והתפיסה הרבה יותר מהירה וקלה) הבנתי שאנשים בכלל לא יכולים לראות שאני מניקה. לבשתי חולצות קצת גדולות וזה היה נראה שאני פשוט יושבת עם תינוקת שישנה לי בידיים (כולל מקרים שאנשים התקרבו אלי במיוחד כדי להסתכל בתינוקת המתוקה הישנה )
 
עם הגדולה הפסקתי להניק בשנה וחודש בגלל שהתפתחה לי פטרייה בפיטמה וזה נהיה פשוט סיוט (וגם היא לקחה בקבוקים אז לא הרגשתי שיחסר לה משהו) השני פשוט פיטר אותי בגיל שנה וחמש כשראה בקבוק מים והעדיף אותו על פני, והשלישית התחילה לנשוך בגיל שנה וארבע, וכאן נפרדו דרכינו
 
יש בהנקה הרבה רגעי חסד וכיף, יש בה לעתים גם קושי. אבל ככל שהם גדלים כמו שכבר אמרו לך קודם, זה נהיה יותר קל.
 
תזכרי שתמיד יש לך את האפשרות להפסיק. תינוק לא ירעיב את עצמו, ולכן זו תמיד הבחירה שלך ורק שלך....קצת קשה לזכור את זה בילד הראשון, אח"כ זה נהיה כבר יותר קל
לעולם לא אתרגל לחוצפתם של אנשים
06/07/15 00:20
5צפיות
מי לא שאל אותי אם אני מניקה!?!?!? מחברות לעבודה מול גברים בעבודה (אינטימי, לא? כנראה שלא)
בעלת הבית שבאה לקחת צ'ק, בעל הבית (מה!?!?!?), עוד איזה ידיד של המשפחה מבוגר מחו"ל (מה??....), ידיד של בעלי (שבעלי העדים , אגב, ממש הביך אותו כששאל אותו חזרה אם הוא לא חושב שהשאלה הזו לא במקום)
לא הבנתי!!! פשוט מתיש! ואני מחייכת ועונה כמו איזו אמה במקום להגיד, רגע, לא שאלה קצת אינטימית?
 
ולעניין
כן גם לי היה קשה נורא
וכל יום אמרתי זהו ממחר גן עדן  - תמ"ל! ואז עוד יום ועוד יום ופתאום בערך בחודשיים וחצי שלושה - הגיע גן עדן. ההנקה החלה להיות חלקה, נעימה, כייפית. 
גם את הבושה איבדתי בדרך , סינר ההנקה מחכה שאתן אותו למישהי כי נראה לי סיימתי איתו. חיטול טטרה ויאללה. איפה לא הנקתי! חחח :) חוויות של כיף.
אז זה יכול להיות ממש כייפי.
אצלי הייתה יועצת הנקה אבל אחר כך היו לי עוד ועוד משברים והלכתי לעוד מישהי שככ שיחררה אותי. השלמתי עם כך שאני נותנת תמל להשלמה, ודווקא משם המצב השתפר. לקחתי חילבה ופתחתי בר חופשי חופשי :) :) :)
אהבתי כל כך מה שכתבו לך - שחלק מלהיות אמא זה לשים פס או אם תרשי לי ז**ן על כל הפיות הגדולים של הנשמות הטהורות!!! רק התחלנו! לא ירדו מאיתנו עד להודעה חדשה.
תעשי מה בלב שלך - וגם אם תפסיקי, כששואלים תגידי כן כן, או תחייכי או תגידי שבעלך מניק או משהו דבילי אחר.
חוצפה כזו. בעלי לא האמין לי תקופה כשאמרתי לו שהם שואלים בעצם כדי לעשות לי "הערכת מצויינות באימהות"
פשוט לא האמין לי, אבל אלאחר עוד כמה שאלות גם הוא קלט.
בהצלחה ובהנאה!
היי שאלה
05/07/15 10:11
87צפיות
שבוע טוב
הבת שלי בת חודשיים וחצי היא התחילה להכניס את היד לפה כשהוא בצורת אגרוף
השאלה אם זה תהליך התפתחותי?
או שלמונע את זה ממנה כשבעתיד לא תתמצות אצבע?
קצת מבולבלת אשמח לתשובות
º
לגמרי תהליך התפתחותי, היא מגלה את הידיים שלה (-:
05/07/15 10:14
9צפיות
מבקשת המלצה למשפחתון/גן בדרום רעננה
05/07/15 09:59
15צפיות
שלום לכולם, 
בני בן שבעה חודשים, כעת מחפשים לו גן/משפחתון בדרום רעננה, (קרוב ל'מקום בלב'). מסגרת חמה ואוהבת, עם צוות מקצועי ומנוסה. 
נשמח לשמוע המלצות מניסיון אישי. 
המון תודה!!
 
מבקשת עזרה מאימהות לשני ילדים בהפרש קטן
04/07/15 21:11
125צפיות
שלום, אני זקוקה לעזרה.
אני אימא לילדה מתוקה בת שנתיים, שחווה כעת רגרסיה קלה אבל לא מאוד משמעותית, ותינוקת בת חודש וחצי.
עד כה הגדולה היתה רגילה לארוחת ערב ברבע לשבע, מקלחת בשבע וחצי, אחריה בקבוק מטרנה, סיפור ולמיטה.
כעת הצטרפה התינוקת. ניסיתי להתחיל איתה מקלחת אחרי שהגדולה במיטה סביב שמונה וחצי אבל זה יצא מאוד מאוחר והיא לא נרדמה (אולי הייתה עיפה מידי). ניסיתי לקלח אותה פעם אחת בשש וחצי ואז הגדולה הצליחה להיכנס לאמבטיה שלה עם הראש פנימה (מאוד מסוכן היה), ובעיקר לא היה לי מושג מה לעשות עם הגדולה כשאני עם הקטנה. אני אציין שהגדולה לא עדינה, קשה לי קצת לצרף אותה למקלחת עם הקטנה כי היא משתוללת קצת יותר מידי ועלולה להכאיב לה.
מה הייתן עושות מבחינת שגרת השינה? כי אני מותשת מלנסות להרדים את הקטנה בלי שגרת ערב מובנית.
לציין כי בעלי מגיע מהעבודה ברוב הימים בערב המאוחר. לא תמיד יש עזרה, אז אני צריכה להתמודד עם שתיים בשעות העייפות שלהן.
תודה מראש
שני
אמבטיה
05/07/15 08:57
74צפיות
אני מניחה שהגדולה בגן - לכן ממליצה לך לרחוץ את הקטנה במשך הבוקר / צהרים בנחת.
גם ככה אחה"צ עמוס וקשה.
מבחינתי אמבטיה לקטן לא באה בחשבון בזמן הזה.
שגרת שינה לקטנה לא חייבת אמבטיה. אוכל, חושך, שיר וכדו' זה מספיק.
מצטרפת להמלצה, ומוסיפה עוד אפשרויות...
05/07/15 09:47
68צפיות
אם לא נוח לך לקלח את הקטנה בשעה שהבת הגדולה שלך בבית, אז תעשי את המקלחת בשעה מוקדמת יותר.
אפשר ליצור טקס שינה ושגרה קבועה גם בלי שהמקלחת תהיה חלק מהם.
 
אפשרות נוספת, כיוון שמקלחת בגיל הזה היא לא ארוכה, לנסות לגייס את הבת הגדולה שלך ל"עזרה" כך שהיא גם תרגיש שלמרות המקום החדש שאחותה הקטנה תופסת בבית, גם לה יש מקום חשוב. נסי לתת לה מטלות קטנות שהיא יכולה לעזור לך בהן במהלך האמבטיה של הקטנה: להוציא טיטול מהמגירה ולהניח על שידת ההחתלה, להביא לך את הסבון, את המגבת, להוציא מהארון בגד גוף עבור אחותה.... כמובן שהכי הכי חשוב בכל זה הוא לשבח אותה על העזרה הרבה שהיא נותנת לך, על הבגרות והאחריות שהיא מפגינה, על היחס שלה כלפי אחותה וכו'...
 
אפשרות שלישית - אם יש לכם מספיק מקום בחדר האמבטיה - לקנות לבת הגדולה בובה עם אמבטיה, וכל אחת מכן תקלח את התינוקת שלה...
 
מה דעתך?
 
בהצלחה
º
תודה רבה
05/07/15 23:20
1צפיות
קצת דבש לתינוק בן 9 חודשים
04/07/15 20:47
108צפיות
הבן אכל שתי חתיכות קטנטנות מפרגית שהייתה על האש, ומתברר שבמרינדה היה דבש.
זה היה אמש. יש סיבה לדאגה? היום הכול היה טוב אצלו.
תודה
º
אם הוא בסדר אז אין סיבה לדאגה.
05/07/15 10:18
12צפיות
שכר בייביסיטר
02/07/15 09:31
117צפיות
כמה נהוג לשלם לסטודנטית (25), באזור גבעתיים, על טיפול ב2 ילדים, בן 6 ובן שנתיים, על שעות אחר הצהריים/ערב?
º
לדעתי 30 ש"ח
02/07/15 20:12
23צפיות
המחיר לבייביסיטר בגבעתיים,,
04/07/15 00:11
112צפיות
    בגבעתיים המחיר ל-2 ילדים ,
 -.35 ש"ח לשעה בתוספת מחיר האוטובוס.
שוב אשמתי
01/07/15 04:11
473צפיות
זהירות חפירה לפניך.
משברון משפחתי נוסף וגם הפעם איכשהו כולו בזכותי...
נתחיל מזה..
ההורים של בעלי מתלוננים שהם לא רואים מספיק את הילדה ובוחרים להפגע ולהעלב מזה.
ואני אומרת, נכון, הם לא רואים מספיק את הילדה, אני מסכימה עם הטענה.
אולם, זו אינה אשמתי,
 
באמצע שבוע- בלתי אפשרי, נוח להם לבוא אלינו רק משבע בערב, שעה שאין להם מה לחפש פה ומיותר להסביר למה..
 
ישנה אופציה נוספת ומייסרת , שאני אגיע אליהם עם הילדה וכל הבית (כסא אוכל, סדין-הלול שם תמיד עם אותו סדין מטונף שאני לא מוכנה שהיא תישן בו,  שמיכה, צעצועים, מזרן פעילות מתקפל , ארוחת צהריים שהכנתי בבית, אפילו לחם אני צריכה להביא איתי כי הם לא אוכלים לחם.. ועוד הרבה דברים שאני כרגע לא זוכרת) אחרי שלוש פעמים כאלו בהם "ביליתי" אצלם מתשע בבוקר ועד שש בערב (העבודה של בעלי סמוכה לשם, אז הוא לוקח אותי כשהוא נוסע לעבודה ויוצא מוקדם בשש ומחזיר אותנו הביתה) ואז הבנתי שזה פשוט גדול עלי , לא מסוגלת לשרוד שם כלכך הרבה זמן, במיוחד שרוב הזמן אני מוצאת את עצמי משחקת עם הילדה לבד והם בכלל עושים דברים אחרים, אז למה אני סובלת כלכך?! וגם חלאס, נשבר לי לסחוב את כל הבית איתי .
 
יום שישי היה היום האידיאלי עבורי לבוא אליהם, אולם הם יצרו איתי קשר וביקשו שלא נגיע יותר בימי שישי כי זה לא נוח להם .. יש להם הרבה מה לעשות ביום שישי ("אנחנו צריכים ללכת לעשות קניות ואחרי זה צריכים לנוח " ) וזה מפריע להם שאנחנו באים, שאלתי לגבי יותר מוקדם או יותר מאוחר, כלום, יום שישי הם לא רוצים.
אז  נשארנו עם יום שבת והוא גלעין הויכוח.
 
העניין הוא כזה, ביום שבת אמא שלי שתבורך עושה לי טובה ענקית ושומרת לי על הילדה מסביבות 11 בבוקר ועד הלילה.. אני סומכת על אמא שלי בעיניים עצומות , יש להם בבית את כל הציוד הנחוץ שהם קנו לה והילדה עושה אצל ההורים שלי כייף חיים יחד עם כל הדודים שלה, לוקחים אותה לטייל, לגן שעשועים, לבקר את סבא רבא, כולם משחקים איתה, היא אוכלת מטעמים של אמא שלי ובאופן כללי מפנקים אותה עד הגג, אני באה בערב ומוצאת ילדה מאושרת ואני זוכרה ליום של מנוחה.
 
מה שקורה זה שבעלי נכנס הביתה כל ערב בין שבע וחצי לשמונה , כך שכל היום זו רק אני לבד מטפלת בילדה ובבית , בלילות רק אני קמה אליה והיא עדיין ישנה גרוע..(ואני יודעת שזה פייר שגם הוא יקום בלילה, אולם הוא במסגרת העבודה שלו נמצא הרבה על הכביש, יש ימים שהוא חייב לצאת לשטח ויכול לנסוע חצי מדינה ולכן חשוב לי לדעת שהוא עירני וישן מספיק ולא עולה על ההגה כשהוא טרוט עיניים..)
ושלא תבינו לרגע לא נכון, יש לי ילדה מהממת (חמסה,חמסה,חמסה!) אני מאוהבת בה בכל נימי נשמתי,  היא הסיבה להכל , אין יום שאני לא מודה על כך שזכיתי להיות אמא שלה, אבל עדיין לגדל אותה כמעט לבד זה מתיש, פיזית ומנטלית ולא כך דמיינתי שזה יהיה..
 
לכן השבתות האלה יקרות מפז עבורי,  זהו הזמן שלי לעצמי,להנות מזמן איכות עם הבעל,  לשכב באמבטיה בנחת ובהנאה כמו פעם, להשקיע זמן בלטפח את עצמי , לישון שינה מתוקה נטולת דאגות וכו..
השבתות הללו הן דלק עבורי, הן מחזיקות אותי, הן מעשירות את הקשר שלנו ועוד תורמות לכלכך הרבה מעבר...
 
לדאבוני  ההורים שלו פשוט מסרבים להבין עד כמה זה חשוב לי , נראה שהם שכחו לחלוטין את עצמם בתקופה הזאת, וההתנהגות הזאת שלהם מעכירה את הכל..  
הם מתייחסים לזה כמו אל שיא הפינוק , "כמה אפשר לישון?! " , סליחה באמת, אבל פעם אחרונה שישנתי לילה שלם (עזבו לילה, ארבע שעות רצוף אני גם קונה.. ) היתה אי שם ב2014, אז כנראה שאפשר לישון הרבה..
ובכלל אני לא מבינה ממה יש להם להזדעזע כלכך , אני די בטוחה שכמעט כל הורה שיציעו לו הסדר כזה בשבתות יקח אותו בשתי ידיים... (ואם אני טועה בבקשה תקנו אותי, אולי אני חיה בסרט).
וסליחה שאני ילדותית, אבל למה הם ידעו לומר לי שיום שישי לא נוח להם שאנחנו באים וציפו שאקבל את זה , אבל באותה נשימה הם לא יודעים לקבל את זה שביום שבת לא נוח לי ?
למה זה הגיוני ?
 
לצערי העניין הזה גורם לויכוחים בין בעלי לביני, הם יושבים לו על הראש עם זה והוא בא אלי כל הזמן ושואל אותי מתי נלך לבקר את ההורים שלו...ואז זה די מהר הופך לויכוח..
 
אני מבינה שצריך למצוא את הזמן לבוא אליהם, אבל נראה שגם הפעם אני זו שמצפים ממנה לוותר על מה שחשוב לה ,וזה מרגיש לי כלכך לא הוגן, למרות שהם המבוגרים ואני הצעירה, למרות שהם ההורים ואני הכלה, אני מרגישה שבמקרה הנ"ל הצדק  באמת איתי..  
 
אין אפשרות לבקר אותם מוקדם בבוקר של יום שבת, כי הבת שלי מתעוררת מאוחר (נושא לפוסט אחר..) 
אין אפשרות שבעלי ייסע איתה לבד אליהם כי הילדה לא נוחה בנסיעות בכלל (צורחת ומקיאה..) ומישהו חייב לשבת לידה.. 
 
לא יודעת מה לעשות כבר..
להמשיך להילחם כדי לשמור לעצמי על השבתות (והשפיות) ?
לוותר כדי לרצות את כולם? 
מה דעתכן?
נשמע מעצבן ומעייף נורא
01/07/15 05:04
232צפיות
מצבים כאלה בתוך המשפחה הם תמיד נורא מתסכלים, אני מזדהה.
אני חושבת שלפני שמישהו יכול לנסות לתת עצות, צריך להבין מה את היית רוצה לעשות - לנסות לפתור את המצב או להסביר להם ולבן זוגך שאת צודקת? שתי האפשרויות הן לגיטימיות, ורק את יכולה להחליט.
ממה שכתבת פה נשמע לי שכן יש דברים שאפשר לעשות כדי להתפשר בצורה שלא אומרת שאת היחידה שמוותרת - אבל השאלה אם זה משהו שאת בכלל היית רוצה לעשות. אני שואלת כי לפעמים המצבים האלה הם רק נקודת השיא של יחסים שעכורים ממילא, ואז אין טעם לחפש פתרונות נקודתיים...
מבינה אותך
01/07/15 08:04
208צפיות
אני לא חושבת שאת צריכה לוותר על השבתות, נראה לי הכי הגיוני שהם יעשו מאמץ ויגיעו אלייך בשעה סבירה אם יש תחבורה נוחה אליכם או להיפגש בשישי.
גם אצלנו קשה עם המשפחה של הבעל...
01/07/15 08:24
238צפיות
אישית, לא הייתי מוותרת על השבתות.
כן הייתי מנסה למצוא פתרונות באמצע השבוע. נשמע שעקרונית זה דווקא אפשרי ונוח.
זה שהעבודה של בעלך קרובה אליהם זה מעולה. צריך פשוט לקנות/להשיג (מבני דודים? אחיינים? או לקנות...) חלק מהציוד כדי שלא תצטרכי להביא חצי בית. אפשר להעלות את זה בפניהם ואולי הם יבינו ויסכימו לקנות קצת. להסביר שזה חלק מהקושי לבוא אליהם. ולנסות למצוא פתרונות ללא להיות שם יום שלם! אולי שהם יקפיצו אתכן את החזור? אולי במונית? (עשיתי את זה כמה פעמים, צריך להשיג כסא/סלקל/בוסטר). או שאם אין ברירה, כן 'להקריב' ולהיות שם מדי פעם ימים שלמים. וזה שהם דווקא לא כל הזמן 'עליכם' זה דווקא נחמד ונותן אויר לנשימה. ובכל מקרה, הילדה מתרגלת לנוכחות שלהם, לבית שלהם. בעיני זה חשוב כי הם סבתא וסבא שלה ובלי שום קשר לקשר שלך איתם ראוי שלה ייבנה קשר עצמאי איתם (שכדאי שלא יושפע מהקשר בינך לבינם).
אבל זו רק דעתי, כי אני מאמינה שצריך להתפשר הרבה בשביל שלום בית. אני מתארת לעצמי שכמספר הבנות שיכתבו לך פה, כך מספר הדעות.
לדעתי את צריכה לשבת עם עצמך ולהחליט מה חשוב לך, על מה את מסכימה לוותר, על מה לא.
ובכלל, את נשמעת מותשת, אני מזדהה, גם אני מותשת. אין דבר קשה מלטפל בתינוקת לבד כל יום כל היום. מי שלא עושה את זה לא מבין/נה.
אני כנראה הולכת להכניס אותה למשפחתון ליומיים בשבוע לארבע חמש שעות כל פעם. הגעתי למסקנה שבשורה תחתונה זה יועיל לכולם. אמנם אני מתה מהמחשבה שהיא תהיה במקום אחר אבל בסופו של דבר זה יכול לעשות לה טוב לראות קצת 'עולם' ולקבל בסוף היום אמא עם יותר סבלנות (שהספיקה קצת לעבוד, לסדר את הבית, לנוח).
סתם מספרת לך את המצב אצלנו כי יכול להיות שהמשבר עם ההורים הוא רק סימפטום למשהו קצת יותר מערכתי (שחיקה שלך או משהו דומה).
כרגיל, דומה קצת אלינו.
01/07/15 08:34
240צפיות
גם אצלנו המשפחה של בן הזוג רואה אותנו פחות. הרבה פחות. הם עסוקים מאוד במהלך השבוע ובד״כ לא באים לבקר (או שבאים בלי לתאם אבל זה כבר נושא אחר), וגם אם אפשר לתאם אולי אחה״צ אני ממש לא מתכוונת לבוא אליהם אחר הצהריים לבד, בלי בן הזוג.
גם אצלנו בן הזוג מגיע מאוחר (עובד ולומד) ואני והקטן לבד רוב שעות היום וגם הליל (הוא בד״כ לא קם, גם כמו אצלכם).
אצלנו כל שבת שניה הולכים להורים שלי, שמאובזרים עבורו היטב (לול, כיסא, משחקים וכו׳. ואגב, גם אותם אני לא באה לבקר באמצע שבוע). אני לא מוכנה להעביר שבת שלמה אצל הוריו כי כן- בשבתות אני מנסה קצת לנוח כדי שיהיה לי כוח להמשך השבוע בו רוב הזמן אני לבד. לנוח אצלם לא יקרה בחיים, ולכן הפשרה היא ללכת לארוחה אצלם פעם בכמה שבועות ולחזור ברגל (דתיים), מה שיוצא בערך 5 שעות ביקור. וכן, מבחינתי זו חתיכת התפשרות כי לצעוד ביום שישי בלילה, מאוחר, שעה שלמה ברגל עם תינוק כשגם ככה מצב הצבירה שלי הוא עייפות זו הקרבה מבחינתי. שלא נדבר על שעת ההרדמה שלא קיימת באותו היום ועוד. זה הסטטוס קוו שיש אצלנו כרגע.
מבחינתם? הם לא מרוצים (״הילד גדל אצל ההורים שלך״). בסדר. זה מה יש.
 
בקיצור, ממש מבינה אותך לגבי האוויר לנשימה בשבת. במקומך הייתי מקריבה חלק כלשהו מהשבת, שעה-שעתיים, פעם בכמה שבועות והולכת לבקר. אבל ממש לא להשתקע.
ועם כל הכבוד, לטנגו צריך שניים. ואם הדוכסים לא מוצאים זמן פנוי כל השבוע וביום שישי הם נחים (אני זוכרת עוד סיפורים שלך עליהם: רשימת השמות שהדפיסו לפני הלידה והארוחה במסעדה; חיים בסרט), גם לך מותר לנוח בשבת. את ממש לא צריכה להתנצל ובעלך צריך להתנהל מולם.
תסבירי לו את זה בנועם פעם אחת. ושהוא ינהל את השיח. מעבר לזה, לדעתי הוא צריך לענות להם ולהסביר במקום. ולא לשמוע, לבוא אלייך עם הטענות ואז לחזור אליהם עם תשובה. כי אז ברור שאת הבעיה. כלומר הדעה שלכם צריכה להיות אחידה, מקווה שזה מובן.
 
ואגב, בקשר לנסיעה.
01/07/15 08:46
183צפיות
כתבת שהיא צורחת ומקיאה בנסיעה. אצלנו בחודשים האחרונים הקטן היה צורח ובוכה את נשמתו בכל נסיעה, רק היינו מתקרבים לרכב ופותחים את הדלתות והוא היה מתחיל לצרוח. כמובן שהיה בוכה כל הדרך וגם אחרי שהיינו מגיעים וישר מוציאים אותו היה נרגע מהיבבות רק אחרי 15-20 דקות.
וזה רק בנסיעות עירוניות קצרות. לא רוצה לחשוב על בינעירוני בכלל.
 
בקיצור, לפני כמה שבועות (אחרי גיל שנה) החלטנו שדי וסובבו את המושב שלו מאחורה. עולם אחר, הוא התחיל לשיר בנסיעות! אני יודעת שיש המלצות להשאיר נגד הכיוון עד גיל שנתיים, אבל מבחינתנו זה היה כבר בלתי אפשרי. צריך גם לנהוג בזהירות ועם הצרחות זה מאוד קשה.
לא ממליצה לך כלום, זה עניין של החלטה שלכם. רק מספרת לך מה עבד אצלנו.
בלת"ק - אי אפשר לבקש מהם קצת התחשבות?
01/07/15 09:17
225צפיות
היי
אי אפשר לבקש מהם לפחות שיהיה להם כיסא תינוק בבית, (יש פשוטים קטנים יחסית וזולים באיקאה), שמיכה וקצת צעצועים?
 
º
מה זה בלת"ק?
01/07/15 21:22
31צפיות
º
בלי לקרוא תגובות קודמות
01/07/15 21:42
25צפיות
בלת"ק - הם חצופים ברמות
01/07/15 12:14
201צפיות
ברור לי שלא הכל שחור ולבן אבל באמת...
הם רוצים לראות את הנכדה שיתאמצו.
הם יכולים לקחת יום חופש באמצע השבוע ולשחרר אותך - אולי אז תתפני לבוא אליהם בשבת.
בעלך יכול לסוע איתה לבד בשבת - גם אם היא צורחת ומקיאה באוטו - מה שלא הורג מחשל - שיתמודד - אם זה מציק להורים שלו שיפתור הוא את העניין ע"י זה שהוא יקריב משהו ולא שאת תצטרכי לוותר.
אני יודעת שזה נשמע קיצוני אבל הורים צריכים להבין שלילדים שבגרו יש חיים משל עצמם והם לא צריכים לותר יותר רק בגלל שהם הילדים - סבא וסבתא שלא רואים את הנכדים מפסידים הרבה יותר מהנכדים שלא רואים את הסבא והסבתא וברגע שהם יבינו את זה הם יתחילו להתאמץ - אל תכנעי ללחץ את לא זו שצריכה להתחשב אלא צריך להתחשב בך להיות עם ילדה בת שנה פלוס כל היום לבד זה לא פשוט זו מעבר לעבודה במשרה מלאה וכל הכבוד לך שאת עושה את זה ממש אל תוותרי על יום המנוחה שלך במיוחד שזה לא שאת שמה את הילדהבכלוב אריות באותו היום וזה לא עניין של אף אחד כמה את ישנה או מה את עושה בזמנך הפנוי
לצערי
01/07/15 15:53
186צפיות
אין לי הרבה מה להציע מעבר להזדהות חלקית עם האנוכיות שמגיעה מצד השני של המשפחה.
זו אפילו לא אנוכיות, פשוט חוסר יכולת (או רצון...) לראות את האחר. אני לא מסוגלת לפרט יותר בפורום ציבורי כל כך, אבל את מוזמנת לכתוב לי בפרטי, במקרה הזה, צרת רבים היא סוג של חצי נחמה. חיבוק גדול.
 
נשמע מתיש
01/07/15 17:34
123צפיות
אני בעד לעבוד איתם כדי ש*לך* יהיה יותר נוח. אין להם כיסא אוכל? תקנו בשבילם שיהיה אצלהם. לא צריך כיסא יקר, אפשר כאלה שמתלבשים על כסאות רגילים ואין בהם ריפוד - זה מה שאנחנו קנינו לבית כבר ילד שני וזה הכי נוח והכי נקי. אפשר להביא כמה סדינים אליהם שישארו שם, ולפני שתלכי פשוט תוציאי את הסדין ותשימי בכביסה אם את לא סומכת שהם יכבסו.
תשאירי שם מזרן פעילות, שמיכה, צעצועים, כל מה שתצטרכי בשבילה. גם לך סה"כ בטח יהיה נחמד קצת שינוי אווירה ומקום, ללכת איתה לגני משחקים חדשים ולא אלו שהיא מכירה מליד הבית וכו'.
ואני חושבת בנוסף שאתם צריכים לפתור את בעית הנסיעה שלה - ללכת לרופא, לשקול לתת תרופות וכו'. אי אפשר להיות ככה מוגבלים. אני חושבת שהגיוני ששבת אחת בכמה שבתות בעלך יקח את הילדה להורים שלו, אין סיבה שזה לא יקרה. אם להורים שלו לא נוח בשישי אולי ההורים שלך יטפלו בה בשישי במקום באותו שבוע?
בנוסף אני בטוחה שגם בעלך רוצה לבלות עם הבת שלו זמן - לפי מה שאת מתארת הוא בקושי רואה אותה באמצע השבוע ובתכלס נשאר לו רק את יום שישי, כי בכל יום שבת היא לא אצלכם. מגיע לו להיות איתה קצת, לראות איך הוא מצליח לתפעל את הילדה בלעדיך וכו'.
 
אני מבינה לגמרי את כל מה שאת כותבת ומאיפה את באה, ושאת מרגישה הרבה יותר בנוח עם ההורים שלך ממגוון סיבות, וזה מאוד טבעי. אבל למרות הכל אפשר למצוא פתרונות שיעבדו לכולם ויסתדרו וכולם יהיו מרוצים.
אישית, הייתי עושה שבת פה שבת שם,
01/07/15 19:06
205צפיות
ובשבת שם שבעלי יטפל בילדה כשההורים שלו עושים דברים אחרים.
אצלנו אין "ימי חופש" מהילדים - השבתות (שאכן לפעמים פה ולפעמים שם) הן יחד איתנו, ויש שעה פה שעה שם שהסבים מעסיקים את/משגיחים על התינוקת התורנית במהלך השבת. לרוב אחד מאיתנו אחראי על התינוקת בשאר הזמן והשני עובד (עם הראשונה לא עבדתי, אז אני השגחתי. עם השנייה לא ביקרנו את ההורים כי גרנו בחו"ל מאז שהייתה בת חמישה חודשים. עם השלישית שנינו עובדים, ורק חלק מהזמן נמצאים בחו"ל).
וכמובן, אין צורך להביא את כל הבית.
01/07/15 19:11
159צפיות
את יכולה להביא מצעים (זה גם אנחנו עושים) ולהשאיר שם כמה צעצועים שיהיו שם, וזהו בערך. כל השאר אפשר להסתדר בלי - יש לנו כסא אוכל אצל ההורים של בעלי כי הם קנו באיקאה - אצל ההורים שלי אין.  הדבר היחיד שחייבים זה מקום לישון עבורה - ואת זה יש שם.
(ולמצוא דרכים ומקום לנוח
01/07/15 19:23
132צפיות
גם אצל ההורים שלו).
ודבר אחרון - ממליצה לך לצאת עם הילדה
01/07/15 19:27
206צפיות
מהבית, ולא להיות סגורה איתה בבית כל יום (אם את לא עושה את זה - לא כל כך היה ברור לי מהתאור שלך). זה יתרום לשתיכן להיות בחוץ, לפגוש אנשים אחרים, וכו'.
בלת"ק - אולי אפשר להגיע לסידור כך ש-
02/07/15 09:00
129צפיות
1. ההורים של בעלך מגיעים לאמא שלך בשבת לראות את הילדה
2. תעשו שבתות לסירוגין - שבת חופשית בשבילך (הילדה אצל אמא) ושבת לאחר מכן היא אצלכם וההורים של בעלך מגיעים לבקר או שאתם הולכים אליהם. מה גם שהפעם זה לא יהיה לכל היום, כי תהיי עם בעלך ועם רכב צמוד, כך שתוכלו לחזור הביתה בכל זמן שתחפצו..
3. אמא שלך תקח את הילדה בשבת לכמה שעות ולא לכל היום, ובזמן שנותר - תוכלו לבקר את ההורים של בעלך או שיבואו לבקר אצלכם
מזדהה ומבינה
02/07/15 09:44
119צפיות
אני במקומך ממש לא הייתי מוותרת על השבתות.
בכלל, אני לא מבינה את הקטע הזה שאת כאמא צריכה להתחשב ככה בסבים, אבל הם לא אמורים להתחשב בך.
הם רוצים לראות את הילדה? זה חשוב להם? אז שיעשו מאמץ! 
לא נוח להם ימי שישי? סבבה, ולך לא נוח בימי שבת. ולא בקטע של פרנציפ, אלא באמת. ההתחשבות צריכה להיות הדדית לדעתי.
 
אצלנו גם יש מצב דומה, ההורים של בעלי מתים על הקטנה, אבל ממש לא מוכנים לעשות שום מאמץ לבוא אלינו. הייתי אומרת לך מתי בפעם האחרונה הם היו אצלנו אבל זה ממש מביך אז אפילו לא אגיד..(ואנחנו לא גרים רחוק מידי או לא נגישים. הם פשוט לא מוכנים לפנות מזמנם היקר ולקפוץ אלינו. בסדר העדיפויות אנחנו תופסים מקום מאוד נמוך כנראה..) ועם זאת הם תמיד מצפים שנבוא אליהם, ונשאר אצלם יום שלם וכו'.
 
גם אצלם הבית ממש לא בייבי פרנדלי, ואני מוצאת את עצמי כל הזמן רודפת אחריה שלא תמשוך באיזה אגרטל או תפיל על עצמה צלחת או תשפוך על עצמה תה חם... זה כאילו המודעות לבטיחות אצלם היא כמעט אפסית. וכבר הערתי לחמותי על זה, והיא אמרה לי משהו בסגנון של- בשביל מה אני צריכה להנגיש את הבית? בשביל הפעם בשבועיים שאתם באים...? (אנחנו באים לרוב פעם בשבוע, ורק לפעמים מפרגנים לעצמנו ובאים פעם בשבועיים).
אז לבוא אליהם ממש מתיש אותי. ועם כל כמה שאני רוצה שהיא תכיר ותתחבר לסבא וסבתא, אני גם מרגישה שבשבילם זה לא מספיק חשוב וזה עולה לי בעצבים. אז במקרה כזה המאמץ שלי לבוא לקראתם אמור להיות מינימלי לדעתי.
קודם כל - את צודקת. אבל...
02/07/15 13:24
189צפיות
... צריך להתפשר.
קודם כל - להיות אצלם יום שלם זה נראה לי הזוי. ממש. אלא אם את מתארגנת לפגוש חברות באזור בבוקר ואז ממשיכה אליהם לכמה שעות עד שהוא מסיים.
אופרטיבית - קחי אחריות. קני קופסת פלסטיק וציידי אותה במעט משחקים רלוונטים, שני סדינים, שמיכה קלה (למי אין איזה שבע שמיכות ספייר...) וכל מיני דברים כאלה שייתרו את הצורך לסחוב. כסא אוכל - קני אחד שמתלבש על כסא. בסוף הביקור מקפלים אותו והוא לא מטריד אף אחד.
לא חייבים כל שבת. אפשר כל שבת שניה, שלישית, רביעית. בשבוע שלא באים בשבת אפשר להתאמץ ולהגיע באמצ"ש או להציע מדי פעם את שישי לא באופן קבוע.
אם הביקורים הם ללא בעלך (אמצ"ש) אין לו לגמרי סיי בעניין, יש מעט אבל לא מעבר.
על שבת כמו שלך, גם בלי הנסיבות של ילדה שלא ישנה להיט, לא הייתי מוותרת כל כך מהר. או בכלל. ever. גם כשהילדים בני עשר.
02/07/15 15:04
91צפיות
אויש, איזה סיפור.
לצערי אין לי עצות.
אני במצב דומה, רק שלמזלי הקטנצ'יק מסתדר עם נסיעות אז בעלי נוסע איתו לבד להורים שלו ואני נשארת בבית.
שולחת חיזוקים...לא פשוט...
משהו שמפריע לי...
03/07/15 12:41
198צפיות
וברור לי שזה לא הנושא שעליו את מדברת, אבל עדיין זה טיפה צורם לי...
מה קורה עם זמן איכות שלכם *כמשפחה*?? כי לפי איך שאת מציגה את זה- בעלך לא נמצא בבית כל השבוע וזה רק את והילדה אחת על אחת, ובסופ"ש הילדה אצל ההורים שלך... מתי אתם ביחד באמת?? (ולא כזוג)...מה קורה עם קצת זמן אבא-ילדה? למה לא להפוך את הביקורים אצל הסבא והסבתא כזמן איכות שלהם בלבד? זה יכול לקרות נניח כל שבת שנייה או שלישית ואת תמשיכי לנוח לך בבית... הילדה מקיאה או צורחת? לא נורא- שיתמודד, אלה ההורים שלו בסך הכל וזה תפקידו למצוא זמן לבוא אליהם- לא שלך! 
אני קוראת אותך כבר לא מעט זמן ויוצא שאת מציגה את בעלך כמו אדם שלא יודע להתמודד עם הקטנה שלכם, הכל עלייך, בלעדייך העולם יתמוטט... תני לזה צ'אנס, אולי הוא יסתדר איתה וכך כולם יהיו מרוצים. ביננו, הנוכחות שלך לא באמת מעניינת אותם, הם רוצים את הבן והנכדה שלהם.
 
 
º
אהבתי את העיצות
03/07/15 19:52
54צפיות
הם גרים רחוק?
03/07/15 22:53
106צפיות
תסיעי אותם ותלכי הביתה יום שלם לנוח ושהם יהנו להם מהיחד שלהם
חוץ מזה איך את מתמודדת כשאת לבד איתה? הוא יכול גם. ואפשר למצוא פתרונות לנסיעה
ושבת שנייה תהיה אצל ההורים שלך.
הי. איזה חמודה את
05/07/15 13:14
53צפיות
ממש מזדהה איתך. נשמע שאת אמא מעולה ושיש לך אמא עוד יותר מעולה.
העצה שלי היא, ולא קראתי את שאר ההודעות, שמדי כמה שבתות תאספי את הילדה קצת יותר מוקדם ותבואי לבקר את ההורים שלך בעלך לשעתיים שלוש.
מה דעתך?
הפינה להורים עייפים
01/07/15 15:11
64צפיות
לכל ההורים המותשים מהרדמות שלא נגמרות, ממיליון התעוררויות בלילה, מיקיצות והתחלת היום בשעות שאפילו התרנגולים עוד לא התעוררו....
מזמינה אתכם לשאול בכל מה שנוגע לשינה וסדר היום של הילדים שלכם.
 
ולמי שפוגש אותי פה לראשונה:  אני איילת - אמא לתאומים ויועצת שינה.
בדיוק הבוקר פתחתי הודעה בנושא
01/07/15 16:03
182צפיות
גיל 9 חודשים
01/07/15 16:31
158צפיות
זה עדיין סביר להתעורר לארוחות לילה, הוא לא אמור לוותר עליהן בגיל הזה.
מה שלי נשמע מהתיאור שלך (לא פירטת זמנים ...) הוא שהוא הולך לישון עייף מדי ולכן מתעורר יחסית מוקדם במהלך הלילה, ואז בהתאמה מקדים גם את הארוחה הבאה.
בכל מקרה, בלי קשר לשעות השינה וההאכלות - אני לא בעד השיטה של "לחכות לחכות לחכות לחכות ובסוף לתת לו לאכול". אם את מתכוונת לתת לו לאכול - תני לו לאכול מייד. אם את חושבת שהבכי הוא לא תוצאה של רעב - אין צורך לתת לו אוכל, גם אם הוא בוכה. כשאת "מושכת" אותו ובסוף נותנת לו אוכל את מרגילה אותו לכך שכדי לקבל אוכל הוא צריך לבכות. ואם זה לא עובד אז לבכות יותר. ואם זה לא עובד אז לבכות עוד קצת. ובסוף את "תישברי" ותתני לו מה שהוא רוצה לאכול.
דבר אחרון - יכול להיות שהוא באמת רעב - נסי לבחון מה קורה במשך היום מבחינת הארוחות וכמות הקלוריות שהוא מקבל, אולי יש צורך להוסיף או לשנות את הארוחות באופן כזה שיקבל יותר קלוריות במשך היום כדי שלא יהיה לו צורך להשלים אותן בלילה.
 
בהצלחה
תודה רבה
02/07/15 11:43
47צפיות
לא הייתה לי כל כוונה להפסיק את ארוחות הלילה שלו, על אף העובדה שיועצת איתה
התיײַעצתי הכריזה באופן חד משמעי שאני חייבת לגמול אותו.
מה שהפריע לי זו העובדה שפתאום השתנה סדר היום שלו ופתאום,במקום להגדיל את הפער בין
הארוחות או להשאירו כפי שהיה, החל לצמצם באופן משמעותי. מבחינתי זה הצביע על כך שמשהו לא בסדר והשאלה
היא מה.
הלילה האחרון היה מושלם, הוא ישן טוב, קם לאכול בשעות הרגילות שלו, כנראה שהוא היה צריך עוד קצת זמן
להתאושש. מקווה מאוד שימשיך כך.
נצל״ש
02/07/15 20:04
47צפיות
איילת, באיזה גיל זה כן לגיטימי לגמול מארוחות ליליות?
בממוצע בגיל שנה
05/07/15 08:52
22צפיות
כשארוחות מוצקים כבר מבוססות, ובהנחה שהילד עולה במשקל, שומר על אחוזונים ואין בעיה רפואית כלשהי - בממוצע בגיל שנה- ילדים כבר לא אמורים להתעורר לארוחות לילה, ואם הם כן מתעוררים, אז אפשר לגמול אותם. כמובן שממוצע אומר שיש ילדים שיגמלו מאכילת לילה בגיל 9 חודשים ויש ילדים שיגמלו מאכילת לילה רק בגיל שנה וחודשיים....
אני חושבת שזה פחות עניין של לבחון בן כמה הילד, אלא יותר חשוב לבחון אם באמת יש לו צורך באוכל בהתעוררויות האלו, או שמדובר בהרגל ובצורך באוכל כדי לחזור להתנמנם.
º
תודה!
05/07/15 15:20
2צפיות
מותשת- בת 3 חודשים
03/07/15 10:08
88צפיות
ישנה גרוע-גרוע-גרוע במהלך הלילה.
אנסה לפרט קצת, בתקווה שתוכלי להציל אותי:
ישנה במהלך היום כ-6 שעות (שנת בוקר- 2.5-3 שעות, צהריים- כשעתיים, אחה"צ- כשעהף קצת פחות).
נרדמת יחסית יפה- מניחה במיטה שלה או שלנו עם עיטוף+מוצץ+חיטול טטרא והיא נרדמת די מהר. לרוב מתעוררת אחרי 40 דקות, אבל אני מצליחה להחזיר אותה לישון בקלות יחסית.
 
הבעיה מתחילה בלילה. הגברת לא מצליחה לישון יותר משעה וחצי רצוף!
הולכת לישון יפה אחרי טקס שינה, אבל מתעוררת כל 40 דקות. גם אחרי שמגיע זמן הארוחה שלה- היא אוכלת יפה אבל מתעוררת שוב אחרי גג שעה וחצי. 
ב-7 כבר מתחילה את הבוקר ועייפה שוב די מהר...
 
הדבר היחידי שמנחם אותי הוא שכנראה שמשבר 4 חודשים יפסח עליהו, כי אני לא רואה איך אפשר עוד להתדרדר מכאן... 
התעוררויות מרובות בלילה
05/07/15 08:57
33צפיות
יש כמה סיבות להתעוררויות מרובות בלילה ואני מציעה לך להתחיל בבדיקה אם היא לא הולכת לישון עייפה מדי. קחי בחשבון שבגיל הזה, שנת הלילה אמורה להתחיל בערך שעה וחצי אחרי ההתעוררות משנת אחה"צ, לא יותר מזה , ובמקרים מסויימים אפילו פחות מזה.
מעבר לזה, כדאי לבדוק איך היא נרדמת בתחילת הלילה ועד כמה ההירדמות שלה בתחילת הלילה היא עצמאית. אם היא לא עצמאית  אז את בהחלט יכולה להתחיל להפחית את גורמי התלות כיוון שילד שלא נרדם עצמאית בתחילת הלילה זקוק לעזרה גם בכל מעבר בין מחזורי שינה ועל כן ההתעוררויות המרובות...
 
אני מקווה שאת בכל זאת מוצאת זמן להשלים קצת שעות שינה .
בהצלחה
מנצלשת לשאלה קצת הזויה- איך את מניחה את ההטטרא?
05/07/15 14:52
14צפיות
שאלה אולי קצת מוזרה- גם לי יש ילדון מתוק בן 3 חודשים, נרדם על הידיים עטוף ואני רוצה להתחיל להרגיל אותו לטטרא במיטה. איך את מניחה את זה במיטה שזה נוח לו ומרגיע אם הוא עטוף ולא יכול לשים את זה איפה שנוח לו?  
מקווה שעוד אפשר לשרשר שאלה
05/07/15 10:05
48צפיות
אם לא אחכה לפינה החדשה השבוע, זה ממש בסדר.
גדול בן 2.2, קטן בן 3 חודשים
יש שאלה לגבי הגדול בבקשה, ילד שיודע להרדים את עצמו מגיל קטן וישן לילה שלם
עד לא מזמן הלך לישון עד 19:30 גג כאשר הוא מבקש ללכת לישון כי עייף
לאחרונה הולך לישון קצת יותר מאוחר, עד שמונה במיטה כי אומר שאינו עייף ואכן נראה עירני מאוד.
קצת אחרי, שנת הקימה הוקדמה ל-5:30 במקום 6:30. עד 6 לא מאפשרת לו לצאת מהמיטה, הוא שוכב
ומדבר לעצמו אבל לעתים מבקש שאבוא לשכב לידו (מיטת נוער)
האם יש דרך להאריך את שנת הלילה?
יש לציין שגם כאשר הולך לישון מאוחר מאוד, לעתים זה קורה בימי שישי שיש ארוחה, עדיין קם באותה שעה.
 
תודה רבה!
אפשר
05/07/15 14:06
19צפיות
נסי לבדוק קודם כל האם יש משהו חיצוני שמעיר אותו דווקא בשעה הזו: אור שנכנס לחדר, חם מדי/קר מדי (אם ישן עם מזגן), התעוררות של אחיו הקטן....? .
 
מעבר לזה, אני צריכה קצת יותר אינפורמציה:
1. מתי בפועל הוא נרדם בערב? על כמה איחור מדובר?
2. מה קורה כשהוא מתעורר בשעה 5:30 בבוקר? איך הוא יודע אם מותר/אסור לו לצאת מהמיטה? מתי מבקש שתישארי על ידו ובאיזה תנאים זה קורה?
 
 
תודה ומגיבה
05/07/15 18:45
7צפיות
אם נכנס למיטה כאשר אומר שעייף אז נרדם מיד, גג 5 דקות. אם אני מחליטה שייכנס למיטה כי כבר מאוחר יכול לקחת לו גם 20 דק להירדם. הוא שוכב בשקט ומדבר לעצמו, אין לי בעיה עם זה בכלל רק תוהה לעצמי.

הוא לרוב לא יורד מהמיטה וקורא לנו, כאשר אני רואה שעוד לא שש בבוקר אני אומרת לו שישכב וינסה לנוח וכל כמה דקות הוא שואל אם יכול לקום לשחק

הוא מבקש שאשב לידו שהוא זקוק ״לצומי״ או שבמקרה שמע את אחיו בוכה אז מבקש שאהיה שלו.
אחיו הקטן חורפ היטב (טפו חמסה) כך שהמצב הוא הפוך מי שמעיר את מי

אני חושבת שמפריע לו שהקטן עוד בעריסה איתנו כי פתאום מבקש למיטה של אמא ואבא שקם בבוקר, משהו שלא היה אף פעם. מתכננת להעביר את הקטן בימים הקרובים.

תודה רבה!!
תודה ומגיבה
05/07/15 18:45
3צפיות
אם נכנס למיטה כאשר אומר שעייף אז נרדם מיד, גג 5 דקות. אם אני מחליטה שייכנס למיטה כי כבר מאוחר יכול לקחת לו גם 20 דק להירדם. הוא שוכב בשקט ומדבר לעצמו, אין לי בעיה עם זה בכלל רק תוהה לעצמי.

הוא לרוב לא יורד מהמיטה וקורא לנו, כאשר אני רואה שעוד לא שש בבוקר אני אומרת לו שישכב וינסה לנוח וכל כמה דקות הוא שואל אם יכול לקום לשחק

הוא מבקש שאשב לידו שהוא זקוק ״לצומי״ או שבמקרה שמע את אחיו בוכה אז מבקש שאהיה שלו.
אחיו הקטן חורפ היטב (טפו חמסה) כך שהמצב הוא הפוך מי שמעיר את מי

אני חושבת שמפריע לו שהקטן עוד בעריסה איתנו כי פתאום מבקש למיטה של אמא ואבא שקם בבוקר, משהו שלא היה אף פעם. מתכננת להעביר את הקטן בימים הקרובים.

תודה רבה!!
ארכיון הודעות
Flix
פורום ייבוא מסין

פורום ייבוא מסין

הכל על שילוח בינלאומי לפרטים נוספים>>

ד

ד"ר שמואל אביטל

מומחה בכירורגיה אונקולוגית לפרטים נוספים >>


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


הריון ולידה

מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה