לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
שלום,

ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.

השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות.

מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.

הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.

בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.

אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:

http//www.sahar.org.il

אנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.

בברכה,

צוות סהר

הודעה חדשה

השמים בוערים. שוב.
21/12/14 09:19
אלו רק  המחשבות שלי, אולי אפשר לחיות פה במקומי...
ראיתי מהומות, דברים שאני לא רוצה לזכור..
 
נשמות עומדות עכשיו בתור
מחכות שעוד  ידליקו אור
כי הכל חשוך בך
 
וכולנו שוכחים לזכור
שייש לנו עוד זמן לבחור
 
מחפש רגעים שלא יהיו תמונות
העולם הזה הפסיק לחיות
אני יודע
אומר ולא אומר
 
 
אני בטח האדם היחיד שמעדיף שהיו לומדים 365 ימים בשנה :'(
להתאבד..
21/12/14 02:05
4צפיות
אני לא בטוחה שזה הצעד הנכון הראש שלי מלא בלאגן מרגישה כאילו נעצרו לי החיים והדבר היחידי שנשאר זה שאני ישים סוף לחיים האלו ואני פשוט יבלע כדורים אין לי אופציה אחרת אני במצב שאני בת 20 אחרי צבא בלי עבודה בלי אופציה לשאוף עם מינוסים בבנק עם משפחה שלא מדברת איתי עם חברות שמעניין אותם רק מעצמם לא אכפת לאף אחד שעובר עליי מישהו גם החברה הכי טובה לא יודעת איך לעזור לי הבנאדם היחידי שרציתי בחיים האלו שחשבתי שאיתו אני יתחתן עזב אותי מרגישה כישלון מכל הצדדים החיים האלו ביאסו אותי אני נמצאת כל יום בבית בחדר מול המחשב שומעת שירי דיכאון ומתכנסת בתוך עצמי חושבת מחשבות עליו עליי ועל דרכים להתאבד....
מרגישה שמיציתי את החיים האלו אין לי כבר איך לשנות אותם אני ילך וזה לא יזיז לאף אחד אני בחיים לא ישיג את החיים שאני רוצה שהתקופה הכי נוראה התחילה ברגע שהוא עזב אותי והתקופה הזאת פשוט לא נגמרת...
אני כאילו רושמת אתזה והתחושה שאני רוצה להתאבד רק עולה ועולה זה נראה לי כבר לא ישנה מה ירשמו וכמה ינסו לנחם ההחלטה התקבלה וזה מה שהולך לקרות...
זה לא הצעד הנכון.
21/12/14 09:12
1צפיות
מצחיק איך מה שלך נראה נורא זה בערך החלום שלי. להיות אחרי צבא ובלי המשפחה על הראש. טוב, זה רק אומר שאנחנו אנשים שונים. לא משנה.
בכל מקרה-לי,לנו,אכפת ממך. אנחנו רוצים שתחיי. גם-רק ככה יש סיכוי שיהיה לך יום אחד טוב יותר.
אנחנו נהיה פה חברים שלך. אם את מרגישה שאין לך מקום בעולם שלך, אנחנו נזמין אותך לעולם שלנו. ונעזור לך לתקן את העולם שלך,או לבנות אותו מחדש.תנסי לדבר עם "הקרן להכוונת חיילים משוחררים". הם יכולים לעזור לך למצוא עזרה נפשית וכספית, ולהחליט איך להמשיך את החיים שלך. אני באופן אישי עוד לא בשלב הזה, אבל אני מכירה כמה אנשים שהקרן ממש עזרה להן, גם בנושא של להחליט מה ללמוד/במה לעבוד. קיבלת כבר מענק?ופיקדון?אולי זה יכול לעזור לך לכסות את המינוס לפחות בשלב הראשוני. וגם-אני די בטוחה שיש להם סדנאות להתתנהלות כלכלית נכונה. גם יכול לעזור לך. ותנסי למצוא עבודה מועדפת-יש לך שנתיים מסיום השירות לסיים לפחות חצי שנה של עבודה מועדפת, ואז את מקבלת מענק נוסף. גם יכול לעזור לך. וגם תפגשי שם אנשים חדשים, ותוכלי ליצור חברויות חדשות. מי יודע? אולי אפילו תכירי שם את בעלך
ובנוגע לחבר-תשכחי ממנו. תהיי הכי סטריאוטיפית שאפשר-תזכרי את כל הדברים בו ששנאת, ולמה זה בעצם לא התאים, ושאת היית צריכה לזרוק אותו, ותראי סרט בנות ותאכלי חבילת גלידה ותבכי-כל דבר שיעזור לך להרגיש יותר טוב. לעזאזל, תעשי אמבטיה חמה או תלכי למטווח ותדמייני שאת יורה בו אם זה מה שיעזור לך.
לי אכפת מה קורה לך! באמת-אם את צריכה משהו את ממוזמנת לפנות-או אלינו (סהר וחברי הפורום) או אלי בפרטי.
ותזכרי-זו רק תקופה, כמו שכתבת! אם את תלכי לא תוכלי לראות את הסוף שלה! לא תראי כמה לאנשים אכפת ממך!
º
סהררררר
19/12/14 23:34
6צפיות
20/12/14 21:07
6צפיות
אנחנו פה יקירה שלנו, עוטפים אותך בחיבוקים בכל מצב
רוצים לתת קצת אוויר לנשימה..
ספרי לנו אם תרצי ילדה שלנו, על מה שהציף את הדמעות..
טיפול בפוסט טראומה בחינם
20/12/14 19:58
7צפיות
הקליניקה לשירות הקהילה של המחלקה לפסיכולוגיה בבר-אילן, מציעה טיפול ללא עלות לאנשים שעברו אירוע טראומתי וסובלים מזיכרונות חוזרים, אשר על פי רוב, מתבטאים בחלומות קשים בלילה, בפלשבקים (flashbacks) במהלך היום או בתגובות רגשיות חזקות לגירויים המזכירים את הטראומה. זיכרונות אלה בדרך כלל מטרידים ומכאיבים, ויכולים להופיע בעקבות תאונות, פיגועים, תקיפה אלימה, השפלה קשה ועוד. הטיפול שאנחנו מציעים הוא טיפול חדש שהראה יעילות טובה מאוד עד כה, ובמהלכו נעשית הבניה מחדש של הזיכרון הטראומתי ומשמעותו למטופל. הטיפול נמשך כ 12-14 פגישות, ונערך בהנחיית פרופ' טוביה פרי. הטיפול ניתן ללא תשלום תוך התחייבות להשתתף בכל שלבי הטיפול וההערכה שאחרי הטיפול.
המעוניינים לבדוק אפשרות לקבלת הטיפול מוזמנים לפנות למרדכי,
054-2550319 
mordechaigofman@gmail.com
מוזמנים לשתף...
אתגר חודש דצמבר בפורום יצירה
19/12/14 23:22
6צפיות
היי חברים יקרים!
מזמינים אתכם להצטרף לאתגר החודשי שלנו בפורום יצירה - והפעם הנושא הוא אור וחושך!
מוזמנים לצרף את יצירותיכם מכל תחומי היצירה והנפש
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...
 
בא לי למות
19/12/14 20:07
17צפיות
XXXXXXXXX
לעשות איקס על החיים
19/12/14 21:11
12צפיות
קטרינה שלנו,
אנחנו כאן איתך, יקירה שלנו, מקשיבים, רוצים לשמוע עוד..
ספרי לנו מה קרה, מה עורר את הרצון הזה להעלם מהחיים, לשים עליהם איקס אחד ענקי כאילו לא היו..
עזרה
18/12/14 09:37
34צפיות

 שלום,
בתקופה האחרונה יש לי מיגרנות וכאבים חוזרים בחזה. כשהלכתי לבדיקות הרופא אמר שפיזית אני בסדר וכנראה זה פסיכוסומטי.
זאת תקופה מאוד עמוסה עבורי ואכן אני חווה לחץ מתמשך שמאוד מעיק עלי ופוגע ברווחתי הנפשית.
אשמח לקבל עצות וטיפים להתמודדות עם הלחץ ודרכים שונות להרגעה עצמית. 
 
חוסר שקט
18/12/14 21:25
14צפיות
שלום דנה וברוכה הבאה לפורום, נדמה שהצטברות המשימות גובה את מחירה הנפשי ומקשה
על ההתמודדות עם המציאות..אכן ישנם דרכים רבות שמאפשרות להגיע למצב של רגיעה ומצורפת כתבה
מעניינת בנושא, בנוסף לכך את מוזמנת לשתף איתנו ועם חברי הפורום באתגרים ובלחצים שמטרידים אותך..
 
 
מרגישה כישלון ומנסה להתמודד
11/12/14 23:13
74צפיות
עוד הפעם ההרגשה הזאת. היא תמיד חוזרת. אני מצליחה לייצב את עצמי לכמה זמן, חודשים\שעות\שבועות, ואז המציאות נופלת עליי שוב.
כאילו היא אומרת לי שאני לא באמת יכולה להיות שמחה, זה לא יעזוב אותך אפילו אם את הכי אופטימית בעולם ומנסה לשמור על מצב רוח טוב.
אני בי"ב וכשעליתי לתיכון היה לי חבורה של חברות, היינו החברות הכי טובות. הן היו רשת הביטחון שלי. יצאנו,צחקנו,בילינו,הסתמסנו. לאט לאט כולן התחילו לעזוב, אחת אחת, כולן נטשו,מצאו חבורה חדשה ורק אני נישארתי לבד. ראיתי איך כל אחת ואחת מהן מתחילה להתרחק ממני, לא בכוונה! זאת פשוט המציאות,הגורל, לא יודעת איך לקרוא לזה. אני לא מאשימה אותן בכלל ! להפך אני שמחה שהן שמחות ואני גאה בהן שהן הצליחו. אבל היי, אני פה, עדיין נישארתי. לא מצאתי אף אחת, אף אחד, אף קבוצה חדשה. אני נודדת. לפעמים טוב לי עם זה. אני מקבלת את זה אפילו בשימחה כי אני יודעת שאחרי שהתיכון יגמר ואני אכנס למסגרת הצבאית הכל ישתנה. אבל כרגע כרגע הדיכאון שוב מתחיל לבוא. עברתי דיכאון אחד ולא באלי שוב. 
וזה כזה מוזר כי אני התכוננתי לתירוצים שאני אצטרך למכור להם כשתהיה לי חבורה חדשה, הייתי בטוחה שאני הראשונה לעזוב, שאני אמצא עוד חברות  וזה בא לי פשוט בבום.
אתמול פעם ראשונה שהייתי לבד בהפסקה. בחיים שלי זה לא קרה! בחיים! תמיד היו סביבי אנשים,חברות,מישהו. אני אדם חברתי בסך הכל, אני אחת כזאת שחייבת לידי חום ואהבה ואני לא מבינה מה עשיתי לא בסדר. למה אני? זה לא פייר. אני מרגישה כישלון כשני רואה את כל החיים המושלמים של הילדים בגילי 17\18 יוצאים עם מלא חברים, מבלים, שותים,מסיבות, ישלהם עבודה , חבר. ואני פשוט תקועה.באלי לצאת, באלי מסיבות,באלי חבר. זה לא פייר. אני ממש מנסה לא להיכנס לדיכאון אבל אם זה ימשיך ככה הלך עליי.
ברוכה הבאה
12/12/14 16:11
33צפיות
אני אומרת את זה בתור אחת שהגיעה לפורום הזה רק לפני רגע,כן?
בסוף את תצליחי. חוץ מזה,גם הרגעים הקטנים האלה של שמחה בתוך כל הקושי הם משהו. תנסי לעשות דברים שמשמחים אותך, או ש"מוחקים" לך מחשבות מהראש (אבל לא בדרך הרסנית). אני לדוגמא קוראת כמה קטעים ספציפיים מהספר "שם הרוח"-קטעים שהם לא ממש דביקיים, אבל הם כן שואבים אותי לספר וגורמים לי קצת לשכוח מי אני.
את כן יכולה! אם את תאמיני בזה ותנסי,את יכולה!
טוב,אני ממש לא הבן אדם לתת לך עצות בעניני חברותיות... כל מה שאת מתארת פה,זה בערך החיים שלי. אבל-אם את רוצה עבודה,תחפשי. תלכי לחנויות נניח במרכז המסחרי ותשאלי אם הם צריכים עובדים. בד"כ גם אם הם לא צריכים הם יוכלו להגיד לך על מקומות שכן צריכים. ככה תוכלי גם להכיר חברים חדשים שיהיה לך נחמד איתם.
. חבר.. גם אם זה יהיה רק זמני,עד הצבא.. זה עדיין יותר טוב מכלום,לא?
אגב,תנוח דעתך-רוב החיים ה"מושלמים" של הילדים סביבך הם לא באמת כאלה....
ו-אם את צריכה לדבר או משהו, את מוזמנת לפנות אלי
 
תודה ♥
12/12/14 18:49
16צפיות
וואי תודה רבה על התגובה אני ממש מעריכה את זה. אני מקווה שהכל ישתפר ואני באמת אנסה לעשות הכל כדי לא להיכנס לדיכאון שוב.
עשית לי חשק ללכת לקרוא. תודה(:
ישנם רגעים, שבאים וגם חולפים, כשאנחנו בודדים...
12/12/14 22:17
29צפיות
טלי יקירה, ברוכה הבאה לפורום!
 
יחסים בחברה הם בהחלט דינמיים, כמו שתיארת בהודעתך, וכשמגיע הזמן הזה, שבו את זאת שנמצאת בודדה ומסתכלת מהצד על השאר שנמצאים בחבורות, יחד עם כל הפרגון לחברותיך- עדיין אולי יש צביטה בלב... הרי גם את אדם חברתי, רוצה להיות מוקפת אנשים, לצאת לבלות, להכיר חבר אפילו.. ומרגיש לך כאילו את נכשלת במה שאחרים מצליחים.. וזה יכול להיות כואב... ומדכדך עד מאד...
 
מאד מבינים לליבך,  שממש לא בא לך לחכות כדי לצאת מהמצב הזה שמרגיש לך  תקוע, עצוב ובודד... ומצד שני, יחד עם ההתמודדות שלך ברגשות האלו שעוברים עליך, את מצליחה קצת להתעודד מהעתיד, שבקרוב יחסית תשני מסגרת ותהיה לך האפשרות להכיר בה הרבה אנשים חדשים...
 
לפעמים, דווקא הזמנים האלה, בהם מרגישים יותר מנותקים ובודדים, מאפשרים קצת זמן להרגע, להכיר את עצמך עוד יותר לעומק, לזהות ביתר דיוק את התשוקות ואת הרצונות שלך, ויכולים אפילו לפתוח פתח להרבה דברים אחרים, שפשוט לא יצא לעשות קודם.. כמו שראינו למשל-לקרוא איזה ספר טוב, להפליג בדמיון ולהרגע...או אולי לשוטט ברשת ולמצוא מוסיקה חדשה שעושה נעים... וכנראה מתישהו תוך כדי, אולי בלי רגע מוגדר, יגיע  ככה לפתע הזמן, שתמצאי את עצמך מכירה אנשים, אחד ועוד אחת... אולי כאלה שהכרת אבל לא ממש הכרת, אולי חדשים.. משתפת אותם ושומעת אותם, חווה איתם לראשונה מקומות שלא ראית, ומכירה להם מקומות מוכרים וטובים...
 
ועד אז.. ובכלל מתי שתחפצי, את מאד מוזמנת לשוב אלינו ולשתף... איך עובר עליך סוף השבוע, כשבחוץ קצת חורפי... מה השבוע שבפתח מביא לך איתו.. 
שולחים אליך מרחוק חיבוקים, ומקווים שיהיה לך קצת יותר חם מבפנים... 
 
 
 
 
 
 
 
יותר מידי קשה
10/12/14 10:37
75צפיות
המצב רוח משתנה כל הזמן אינלי עצבים לכלום
אני רוצה רק למות כבר
מצבי רוח
10/12/14 22:50
22צפיות
ילדת כאב ..מצבי הרוח זה לא מצב פשוט בלשון המעטה ואני מאוד מבינה אותך..תעשי דברים שאת אוהבת ומוצאים אנרגיה כמו ספורט..או כל דבר שמפרק אותך ..אני פה בשבילך גם בפרטי..ותזכרי שאת לא לבד לרגע..
אני מזה מבינה אותך...
11/12/14 00:40
21צפיות
גם אצלי זה ככה-זה נורא כשה"הורמונים" כל הזמן מסובבים לך את הראש... כשכל הזמן משתנה לך המצברוח...
אבל אנחנו לא רוצים שתמותי... אנחנו רוצים אותך כאן איתנו..שתישארי...
סליחה אם זה לא ענייני, רק רציתי להגיד שאכפת לי....
אם את רוצה,את מוזמנת לפנות אלי לפרטי
זעקה
11/12/14 20:04
22צפיות
ילדת כאב אהובה, אני שומע את הרגשת החוסר שליטה שאת חווה
את הנפילה המסחררת במורד התהום ואת קול בתוכך שזועק לקצת שקט ושלווה..
יקירה אנחנו וחברי הפורום כאן כדי לתמוך, להקשיב ולהכיל את סערת הרגשות שאת עוברת 
האם תוכלי להרחיב ולספר מה המקור להרגשה שאת חווה?

 
תודה
11/12/14 22:27
19צפיות
דניאלי תודה באמת על הכל. המצב הזה לא פשוט לי בכלל כי הוא חדש לי מאוד.
smoe 1 אין מה לבקש סליחה אני שמחה מאוד שמישהו מגיב לי ושאכפת לו ממני לפחות פה.
תאמת שגם אני לא באמת רוצה למות בזמן שיש לי דיכאון יותר מידי אני אומרת שטויות על מוות וכל זה
אז אל תקחו את הכל ברצינות מתי שזה יהיה אמיתי אני יסמן אתזה או משהו. גם שאני בשמחת יתר קורה לי שאני עושה שטויות
אבל זה כבר משהו אחר.
סהר הלוואי שהייתי יודעת מה המקור או כל דבר אחר שהיה עוזר לי להבין מה ישלי זה מרגיש אילו אני משתגעת כולם צריכים לדעת מתי אני זה אני ומתי המצבי רוח משתנים ומשתלטים עליי ואז קורה שאני עושה שטויות
אוף, די כבר
09/12/14 17:13
54צפיות
אני כזאת מטומטמת איך שאני נופלת בדברים הקטנים. אני לא שמה לב, ואז הכל מתפרק לי בידיים. אתמול היה לי נורא והיום גם יותר
די כבר, אני רק רוצה שהיום הזה ייגמר, אבל יש לי תגבור במתמטיקה, כי אני גרועה, אז אני אפילו לא יכולה ללכת לישון.
לאסוף את השברים
09/12/14 21:47
29צפיות
היי יקירה,
אני שומעת כמה שאת מתוסכלת ומאוכזבת מעצמך
כועסת על הרגעים הקטנים האלו של חוסר תשומת לב, רגעים שאת מרגישה שאת משלמת עליהם מחיר כבד, רגעים שגורמים לך להרגיש כאילו כל מטרותייך ושאיפותייך זולגים לך כמו גרגרי חול בין האצבעות.. וזו בטח תחושה כ"כ מעיקה ומתסכלת יקירה..
תרצי לספר לנו על היום ואתמול, על מה שהפך אותך לנוראיים עבורך?
אנחנו כאן, מקשיבים ועוטפים אותך בחיבוקים
אבל קשה...
09/12/14 23:06
13צפיות
אתמול פשוט עשיתי משהו מטומטם לחלוטין שנגרם בגלל חוסר זהירות של שנייה אחת וחוסר תשומת לב, אבל פגע במשהו שהיה מאוד חשוב לי והייתי בחרדה, בקושי הצלחתי לחשוב,לנשום,כל הזמן רק רציתי לחתוך כשהבנתי מה  קרה. לא הצלחתי לשמור על שליטה :'(
והיום... נפל לי הטלפון ונשבר וכשדיברתי עם המעבדה הם אמרו שאולי יצטרכו לפרמט אותו וזה הרס אותי, כי כל החיים שלי עליו.. כל מה שאני עודת עליו, כל מיני רעיונות, התחלות,צילומים של דברים שעשיתי.. ולחשוב שהכל ילך.. :'( :'(
וגם כמה בנות דיברו היום וניסיתי להצטרף לשיחה, ואז אחת דחפה אותי  החוצה ואמרה לי "זה לא ענינך. את לא מבינה על מה אנחנו מדברות" וזה היה נכון אבל עדיין כאב לי בבטן לשמוע את זה. ונסענו היום לאנשהו והורידו אותי מהאוטובוס כי לא היה מספיק מקום,ואז ראיתי שאני לבד.. כאילו,כשהאוטובוס השני הגיע גיליתי שיש עוד בנות שהורידו,אבל אני הייתי היחידה מהכיתה שלי כל השאר היו קטנות שאני לא מכירה בכלל וזה היה ממש עצוב
מוצפת
07/12/14 22:45
40צפיות
כואבת..כעוסה..עצבנית..כועסת על עצמי שלא עומדת ביעדים...שוכחת ממה שעברתי לפני כמה שנים..מעדיפה לשכוח את האישפוזים הפסכיאטריים..אבל הם נוגעים בכול היבט בחיי..ומקשים על תפקוד יום יומי..רוצה להצליח בלימודים הגבוהים רוצה לשכוח מהכול אבל מה שקרה בעבר נןגע בחיי...מעצבן..מרגיז..למה זה לא נעלם?? רוצה לשכוח מזה כאב נפשי..רוצה לשכוח מזה אובססיות..רוצה לשכוח משינוי מצב רוח..מחוסר שינה..מלבדוק את עצמי כול הזמן...במילים אחרות רוצה לחיות ..רק שהמציאות הלימודית של כך הרבה שעות לא נותנת לי מנוח וריפוי ולעבור תהליך באמת של שיקום..אני נהנת ללמוד בעיקר מה שאני אוהבת וזה נותן לי ייעוד אמיתי בחיים..אבל זה שואב ממני המון כוח..שעות שינה..זמן..עצבים..כעס..הכול..מה שמחזיק שאני באמת אוהבת את זה..יש לי למה לשאוף בחיים..הרופאים בעבר לא נתנו לי סיכוי להחלים מכול העניין הפסכיאטרי והנה היום אני סטודנטית מן המניין בהצטיינות בלימודים..ומנסה להחזיק כמה שיותר..יש לו מעט נפילות..אבל למדתי שהחוכמה היא לדעת לקום.."כמה שקל להגיד את זה ...אבל זה ממש לא"
 
בנימה זו מקווה שלא חפרתי פשוט טיפה התפוצצתי מכול התקופה העמוסה הזאתי..מקווה לטוב..לילה טוב חברי הפורום היקרים וסהר
:(
07/12/14 23:36
10צפיות
כבוד!!
מקום לעצמך
08/12/14 21:16
14צפיות
דניאלי שלנו,
אני שומעת איך תחושת העומס המציפה הזו ממשיכה ללוות אותך, לא מרפה.. כמו ענן סמיך וכבד שכ"כ קשה לנשום בתוכו.. ואליו, נלווה גם העבר שמכביד, שכ"כ היית רוצה לשכוח ממנו ולא להתמודד עם השלכותיו, כמו להשתחרר מכבלי העבר שלופתים אותך ומקשים להתקדם קדימה..
 
והלימודים שמצד אחד מקנים תחושת משמעות וסיפוק, פתח להחלמה, אך מצד שני מהווים גם קצת את האבן הגדולה שסותמת את אותו הפתח, שמקשה ומגבילה את המשאבים והכוחות שיש לך לעצמך..
 
דניאל, תרצי לספר לנו עוד על הנגיעות של האשפוזים בעבר על חייך כעת?
 
את יודעת, רבים מאמינים שדווקא הכאבים הנפשיים, האובססיות, חוסר היציבות, החרדות ויתר המכשולים שעברת, הם אלו שהופכים אותך למי שאת, ללוחמת, לחזקה, לאדם בעל עומקים ועוצמות וכוחות לא מובנים מאליהם, לאדם ייחודי ואמיץ, שדווקא חולשותיו מגדירות את החוזק שלו, הכאב שידעת שהופך אותך לרגישה ואמפטית יותר, בעלות יכולות חמלה והבנה גבוהות בהרבה משל אדם ש'לא היה שם'..
 
יקירה, אולי יש תקופות שבהן זה בסדר לא לעמוד בכל יעד ויעד, להוריד מעט את הרגל מהגז, לנסות ולהמעיט בביקורת עצמית ובמקומה לגלות יותר חמלה וסבלנות כלפי עצמנו, לעשות כמה שתוכלי מבלי להרגיש שאת חייבת להצטיין או לעשות הכל באופן מושלם, לדעת שאת בעלת ערך ומדהימה גם אם תאטי מעט..
 
שבוע טוב יקירה שלנו, תמשיכי לשתף ו'לפרוק' כמה שרק תרצי!
 
כל כך צודקים ואיך זה נוגע האשפוזים בחיי היום יום
08/12/14 22:08
13צפיות
מנפילות יוצאים רק חזקים..ומה זה נוגע האשפוזים לחיי היום יום זה: אני צריכה לפחות 7 שעות שינה עם הכדורים שאני לוקחת..לפעמים אני יוצאת מאיזון מהלחץ ואז יש שינויים במצבי הרוח שכמובן משפיעים על התפקוד שלי ואנשים מתרחקים ממני..אני לומדת סיעוד(אחות מוסמכת) תואר ראשון..ומן הסתם יש הרבה נושאים שמזכירים לי את העבר שלי..וזה קשה להתמודד..ללא ספק מהנפילה הכל כך נמוכה שההיתי רק התחזקתי..ורוצה בסופו של דבר לחזק אחרים..ולעבוד כאחות במחלקות פסכיאטריות..יש עוד זמן לסיום הלימודים..אבל זה יגיע..
נגיעות של העבר
09/12/14 21:30
10צפיות
שומעת כמה זה מורכב יקירה, כמה תחום הלימודים בו בחרת משיק לעבר, ומזכיר אותו תמיד.. אולי אפילו כמעין מסר לא מודע כזה, של לא לשכוח אף פעם מה עברת, ותמיד לקחת את זה איתך, תמיד לזכור את האדם החזק והרגיש שזה עשה אותך..
את מדהימה ומעוררת השראה דניאל שלנו!
º
תודה רבה
10/12/14 22:47
2צפיות
:(
07/12/14 12:24
29צפיות
הכל מתפורר  
אני בטוחה שלא הכל
08/12/14 17:36
15צפיות
וגם אם כן, זו הזדמנות לבנות הכל מחדש.
:(
08/12/14 17:48
9צפיות
מה שמפחיד אותי זה לבנות מחדש..
היה קשה): ולא היה שווה כלום אם זה התפורר
אבל אולי אפשר לנסות לבנות יותר טוב
08/12/14 17:52
6צפיות
וגם אם לא-אפשר לבנות אחרת.
לפעמים זה נחמד
כשהקירות רועדים
08/12/14 21:24
11צפיות
רזיאל יקר,
אני מבינה שאתה מאד חושש שדברים שבנית מתחילים להתנדנד, לקרוס..
כמו רעידת אדמה שהורסת בבת אחת את כל היסודות שהנחת והשקעת בהם, או צונאמי ששוטף את הכל ללא רחמים..
וזו בטח תחושה נורא מפחידה, כשהקירות רועדים, והעתיד חסר וודאות, חסר אונים..
יקירנו, אם תרצה לספר עוד על ההתפוררות שאתה חושש ממנה, אנחנו כאן, מקשיבים לאט, בקצב שלך, לא משאירים אותך לבד
אין טעם
06/12/14 11:39
41צפיות
כשהריקנות משתלטת
את מרגישה שאין כבר טעם לכלום
לא מבינה מה את עושה כאן.
הייאוש משתלט
והדיכדוך מציף
רוצה לפעמים לצאת מעצמך ולהיות מישהו אחר
כי נמאס לכלות את זמנך בקנאה ובשנאה.
אבל לפעמים נגמרים הכוחות להרים את עצמך
והכי נוח זה לשקוע
וברגעים האלה את כמעט מאבדת תקווה...
למצוא את הכוחות ברגעי הייאוש
06/12/14 22:32
17צפיות
קטרינה אהובה,
לפעמים זה נראה כמו מלחמה עקרה וחסרת טעם,
מול תחושת הריק הזו שמתפשטת מבפנים, שואבת מתוכך כל טיפה של תקווה..
ריק נוראי שמותיר אותך חסרת אונים ותשושה,
יודעת בראשך שזה הייאוש, שזו השפעתו, שזה יכול לעבור גם אם זה לא מרגיש כך באותו הרגע, מבינה את כל הדברים האלו רציונלית
אך ההרגשה היא עדיין אותה הרגשה, של ייאוש מכלה, וקשה מאד לעמוד מולו, או בכלל למצוא את הכוחות לכך..
יקירה, זה כ"כ לא מובן מאליו, להיות מסוגלת ברגעים האלו, להסתכל על הייאוש ולהבין שזו השפעתו.. וברגעים האלו, בהם את מרגישה שאת שוקעת, שאת כמעט ומאבדת תקווה,
אנחנו כאן איתך, מושיטים לך יד, בפורום או בצ'ט האישי
רוצים לעבור איתך את הרגעים האלו, כתף לכתף, לנסות ולמלא טיפה את הריקנות השואבת, בניצוצות קטנטנים של תקווה, ביחד איתך אהובה
מה שקרה בלויה
02/12/14 19:24
50צפיות
בלויה של אבא שלי כתבתי פתק כדי להכניס לקבר שלו ובדרך לוקחים אותי עטוף התחריכם משו כזה ובטלית שלו מתי שלקחו אותי לקבר נתנו לי לגעת בו כשהוא עטוף נגעתי לו הראש וכל הזמן בכיתי ואז הם לקחו אותו והיה לי קשה לינשום ויתמוטטתי שם על החול ועכשיו אני חושבת שיש לי מזה טראומה אני זוכרת רק שיתמוטטתי וכולם באו והרטיבו לי את הפנים ובא אמבולנס ולקח אותי וכשיתעוררתי יתעוררתי כבר בבית חולים ואני כל הזמן חושבת על זה שיתמוטטתי חשבתי שאני חזקה אב אני פשוט חשה אני כל כך מטומטמת שחשבתי שאני יעמוד בזה כניראה שזאת הייתה טעות עכשיו אני כל הזמן בוכה וכשאני ניזכרת באבא אני ניזכרת איך יתמוטטתי ובוכה יותר וכואב לי מאוד בלב אני כבר לא יכולה לעמוד בזה אני מרגישה לא טוב עם עצמי כשאני חושבת על מה שקרה אני מתחיה ליבכות ואז אני מיסתובבת בבית סתם הולכת פותחת ארונות ולא לוקחת כלום סתם פותחת ופשוט לא טוב לי אני רוצה לחתוך כל הזמן
להפרד מאבא
03/12/14 23:33
34צפיות
נופר יקרה,
נשמע שאת קצת מאוכזבת מעצם התגובה שלך בלוויה, אולי מרגישה שהיית צריכה להיות חזקה אך לא הצלחת..
ועם זאת יקירה, זו נשמעת תגובה כ"כ טבעית, לחוויה כ"כ טראומטית, קשה ובלתי נתפסת.. זה לא הופך אותך למטומטמת או חלשה יקירה, אלא לאנושית..
יקירה, נשמע שהחלל שאבא הותיר בחייך מלווה אותך יום יום.. מעין חלל כזה, שאולי תמיד חלק ממנו ישאר.. ואולי זה, מה שאת מנסה למצוא או למלא בתוכך, באותם הרגעים של הסתובבות בבית בלי סיבה, כמו חיפוש אחר משהו שלא יודעים איך למצוא..
ועם זאת, נשמע שאביך גם מלווה אותך,ונמצא איתך בלבך ומחשבותייך יום יום.. שחלק ממנו עדיין איתך, חיי בתוכך..
ספרי לנו אם תרצי יקירה, על זכרונות מאביך, מהקשר ביניכם.. על הדברים שלמדת ממנו, על הדברים שאת לוקחת איתך הלאה, שתמיד יזכירו לו אותך..
" במסע ההחלמה" – כנס המשפחות השנתי של עמותת אנוש
01/12/14 15:46
80צפיות

" במסע ההחלמה" – הכנס השנתי של עמותת אנוש למען משפחות של אלו המתמודדים עם פגיעה נפשית
בימים רביעי-חמישי 3-4.12.2014, במלון גולדן קראון , נצרת                  
 
בכנס יינתנו להורים כלים להתמודדות עם בן משפחה פגוע נפש באמצעות הרצאות, סדנאות וקבוצות למידה. הכנס המתקיים במלון גולדן קראון בנצרת במהלך יומיים מרוכזים בהשתתפות: ד"ר טל ברגמן - ראש האגף לבריאות הנפש, משרד הבריאות, רונית דודאי - ממונת שיקום ארצית, משרד הבריאות, יורם כהן - יו"ר עמותת אנוש, ד"ר הלה הדס, מנכ"לית עמותת אנוש ועוד. במהלך הכנס יתקיים מופע סטנד-אפ עם יורם טהרלב בליווי הזמרת דלית כהנא "קום והתעלף בארץ".
הכנס פתוח בהרשמה מראש ובעלות סמלית למשפחות מכל רחבי הארץ.
 
כיצד משפיעים החיים בקרבת אדם פגוע נפש על תפקוד המשפחה כולה? כיצד זה משפיע על אחים בריאים? מה מקום המשפחה ואחריותה בדבקות בטיפול של המתמודד? אילו כלים יסייעו להם? תשובות לשאלות אלה ועוד - בכנס "במסע ההחלמה" שמקיימת עמותת אנוש לבריאות הנפש עבור משפחות שלהן בן משפחה המתמודד עם פגיעה נפשית.
להצטרפות: 03-5368101
מצורפת הזמנה 

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה