בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
שלום,

ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.

השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות.

מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.

הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.

בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.

אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:

http//www.sahar.org.il

אנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.

בברכה,

צוות סהר

הודעה חדשה

.............................................
23/07/14 15:18
8צפיות
בא לי למות!!!!!!!!!
לא נשאר שום דבר שאני יכולה להמשיך בשבילו....
זהו..........
מציאות תהומית
23/07/14 20:01
2צפיות
5881 יקירה, אני שומע את זעקתך שמכילה תסכול וכאב מהמציאות
המתישה שאת מתמודדת איתה..
5881 אהובה האם תוכלי לספר לי ולחברי הפורום על הדרך המייאשת
שאת צועדת בה?
תחושת חוסר ערך
21/07/14 18:49
19צפיות
אני לא אוהב את החיים שלי ומדמיין אותם אחרים. הכל נראה לי סתמי וחסר משמעות ובמיוחד עכשיו כשכל היום אני מתעדכן בחדשות על מבצע צבאי ואוכל את הלב שאני לא נמצא שם כי יצאתי משירות קרבי ומהצבא בכלל אחרי שירות של שנה וארבעה חודשים. אני בודד מתוסכל וחסר מעש חי חיים מבוזבזים. נמאס לי כבר. זה מעגל שחוזר על עצמו כל הזמן. קראתי מיליון ספרי עזרה עצמית אני מנסה לחייך ולהיות במצב רוח טוב אבל עמוק בפנים אני חש חוסר משמעות וחוסר סדר בדברים.  אין לי כיוון ואני חי בתחושת החמצה אפילו שאני רק בן 22. אני שונא את חיי והייתי שמח אילולא הייתי בכלל נולד. היו לי הרבה חוויות שליליות בעבר, בעיקר בפן החברתי. אני לא נמצא במצוקה קשה אלא במעין צל של דיכאון. מחשבות על מוות לפעמים מעסיקות אותי כדי לברוח או פשוט לא להיות. זה כמו ללכת לאיבוד בכאוס, חיים ללא זהות ברורה והרבה בושה ומרירות.
תחושת פספוס
22/07/14 21:32
7צפיות
שלום לך בחור יקר,
אני שומעת כמה שאתה מרגיש מפוספס, ויודעת כמה שזה קשה להרגיש את התסכול הזה, התסכול שבחוסר ההגשמה..
כמה שזה מעיק להרגיש שאתה תקוע במקום, ולא מתקדם לאן שהיית רוצה, לא משיג את הייעדים שחלמת עליהם, לא מממש את התוכניות שרקמת..
ואולי זה מרגיש קצת כמו לחיות בתוך עולם שאינך מרגיש לגמרי חלק ממנו, כאילו דברים קורים אבל לא לגמרי נוגעים בך, כמו בצורה אקראית ולא מובנת..

יקירנו, אתה יודע, אולי עצם העובדה שאתה מדמיין את החיים שלך אחרים - היא לאו דווקא שלילית.. כי אולי בכך שאתה יודע מה היית רוצה שיהיה אחרת, מה היית רוצה לשנות - אתה כבר עושה את הצעד הראשון.. וזה נותן לך מוטיבציה והזדמנות, זה פותח חלון של תקווה ואפשרות..
אולי, עצם העובדה שאתה מרגיש שהזהות שלך עוד לא מגובשת ועוד לא בחרת לחלוטין את הדרך שלך, היא גם מצב פתוח, בו הרבה דברים עוד אפשריים..

בחור יקר, האם שמעת על הספר 'האדם מחפש משמעות' של ויקטור פרנקל? אולי תוכל למצוא בו עניין וחומר למחשבה, שווה לבדוק..
ועוד שאלה אחת ברשותך, האם חשבת לפנות לטיפול בעקבות הדיכאון הזה שמלווה אותך? טיפול, שגם יוכל לעזור לך למצוא תחושת משמעות וסיפוק, לעזור לבחור וליצור את השביל בו תרצה ללכת בחייך..

תודה על התגובה...
23/07/14 14:03
8צפיות
הפסקה הראשונה קלעה בול. אלו התחושות שמלוות אותי בתקופה הזו. לכאורה המצב שלי לא גרוע אני לא גוסס מדיכאון ולא עברתי התעללות כלשהי, אני רק לא יודע איך להמשיך הלאה ובעיקר חושש נורא למצוא עבודה זמנית כדי להרוויח כסף כרגע ולהיות קצת עסוק. אני רוב הזמן בבית אין לי אף חבר קרוב באיזור והבדידות מלווה אותי עוד מהתיכון למרות שהמצב החברתי שלי השתפר עם הזמן. אני מרגיש כמו אסיר בבית סוהר בתנאים משופרים. קראתי את "האדם מחפש משמעות" זה ספר מדהים ומספק תובנות אבל גם אחרי הקריאה חזרתי למצב התקיעות הרגיל שטבוע בי. אני מאוד רוצה לעזור לעצמי והייתי בכמה מפגשים פסיכולוגים אבל זה נותן תחושת ביטחון זמנית. אני לא יודע להחליט ומה להחליט ומהר מאוד אני נכנס למעגל של מחשבות שליליות ואובדניות למרות שאני מודע לקיצוניות שבמחשבות חסרות היגיון כאלו לפעמים אני שואב מהן נחמה ויודע שתמיד קיימת הבחירה לא להיות. אני כועס על עצמי שאני חסר אופי ואין לי אומץ להתמודד מול אנשים להילחם על שלי ולא להיות כנוע ולהיות מעשי. קשה לי גם עם מילים כמו "פספוס" , "החמצה", "בזבוז" - כי הן מייצגות זמן אבוד שלא יחזור. אני מעדיף להתנתק מחדשות ועדכונים על המלחמה בעזה ומכל ההספדים בפייסבוק בגלל שאני חש אי מעורבות בכל זה. שאין לי שייכות למה שקורה וכל הזדהות שלי עם הגדוד שהייתי בו נגועה בצביעות כי יצאתי משם בסופו של דבר וגם שם הייתי לא לגמרי שייך. בשורה תחתונה אני מרגיש חסר ערך.  
מבואס..
20/07/14 12:40
27צפיות
היי . שמי לירון ,ומה שקרה זה ככה.
אני סובל מהפרעה טורדנית כפייתית,וכיוון שקיבלתי כמה חוות דעת ,אובחנתי כסובל מהפרעה פוסט טראומתית .
עברתי ילדות לא נעימה .הייתי ילד מאוד מאוד אמוציונלי ,ואמא שלי קצת האשימה אותי הרבה בתקופה הילדות המוקדמת שלי.ואבא שלי היה נרקומן.
בגלל זה מספר רופאים אבחנו שאני גם פוסט טראומתי .
לפני כמה שבועות עברתי לרופאה חדשה,והסברתי לה שנפגשתי איתה על ההפרעה טורדנית כפייתית שלי,אבל לא על הפוסט טראומה.
ואתמול שלחתי לה אימייל אודות הילדות שלי ,והסברתי שם הרבה על איך שאמא שלי התנהגה אליי ,
הקטע הוא ,שהיום אמא שלי בשבילי זה הכל,זה הבן אדם שאני הכי אוהב בעולם היא כל כך עוזרת לי ..
ואני מרגיש ממש מבואס שרשמתי לרופאה במייל שהיא הזניחה אותי רגשית ..
צעדים חדשים
20/07/14 22:03
15צפיות
לירון היקר..

נשמע שאתה אמיץ מאוד, בטח זה לא פשוט לחלוק את הסיפור שלך לראשונה..

נראה שמצד אחד אתה שמח שהיום אתה ואמא מסתדרים כל כך טוב, ומצד שני עוד מרגיש משקעים נפשיים מתקופת הילדות, כשהיא האשימה אותך על האמוציונאליות שלך..
נשמע שאתה נחוש להתמיד בטיפול, ורוצה לעשות אותו בצורה מלאה ופתוחה- לספר לרופאה החדשה את מה שצריך לספר לה, כדי שתוכל להבין את מצבך..
אבל קשה לך להאשים את אמא במצב.. ואתה מתחיל להרגיש סוג של אשמה בעצמך.. מועקה וחוסר נוחות..

יקר, תרצה לספר אולי למה כן בחרת לספר לרופאה על הילדות הקשה עם אמא, ולא רצית לספר על הפוסט טראומה מצד האבא..
תרצה לשתף בתחושות לקראת מטפלת חדשה, בציפיות שלך ממנה..

מקווים לשמוע ממך עוד, שולחים חיבוק גדול, ומאחלים לך בהצלחה מכל ה- עם הרופאה החדשה..
היי
21/07/14 22:55
4צפיות
תודה רבה לך. סיפרתי כמובן גם על הטראומות מאבא.
התגברתי על המכשול ואני כבר מרגיש יותר בנוח לספר על הטראומות,בכל זאת זה לצורך האבחנה.

תודה רבה לך.
היי
18/07/14 18:23
51צפיות
כל כך בא לי לפרוק ולהוציא מהלב שלי.

אני שומרת בבטן כבר 4 שנים את הכאב הכי גדול שלי ופשוט אף אחד לא שומע.

זה כל כך קשה לי, שלפעמים אנימרגישה שזה מחסל אותי ממש.

הייתי שמחה להתחיל איזשהו טיפול עם מישהו שמבין ויכול להקשיב, כי לי קשה לספר.

הסיבה שאני לא מספרת היא בגלל שזה ככ קשה לי.


דבר נוסף הוא שאני מפחדת שיעשו לי משהו או יאשפזו אותי.


פעם ממש כבר לא יכולתי יותר ופשוט התמוטטתי על הרצפה ולא הפסקתי לבכות. לא רציתי לדבר עם אנשים כי פשוט רציתי להוציא את כל האנרגיה שהצטברה בתוכי בצורת בכי. ותאמינו לי, יש כל כך הרבה, וקשה מנשוא. אני לא מנפחת את מה שיש לי ועושה אותו דרמטי יותר. תאמינו לי, שבלי להכחיש ובלי להגזים הכאב שלי הוא עצום. וזה לא שאני איזו פסיכית חולת נפש. אם מישהו היה יודע מה אני עוברת הוא היה מבין.

הפעם השניה שאנשים ממש ראו את זה הייתה אתמול.

לא יכולתי להיות יותר בבית שלי, ורציתי לנקות את עצמי מכל הלחץ הזה. רציתי פשוט להיות חופשייה ושלווה ולא תלויה באף אחד. כי לא טוב לי בבית.
לקחתי תיק גדול עם שמיכות וכרית ופשוט ישנתי באיזו גינה, עד שמישהו מהעירייה בא להוציא אותי משם. חזרתי לבניין שלי והחלטתי לישון לא בפנים, אלא בקומה של הדירה בה אני גרה.

למרות שלא ראיתי כלום, מסתבר שהזמינו מלא ניידות משטרה וחסמו את הבניין ליציאה וכניסה. אח"כ אבא שלי האשים אותי שאני מסכנת את הציבור בזה שבזמן מלחמה אני גורמת למצב כזה שאנשים לא יכולים להכנס ולצאת.

אני נשברתי ובכיתי כי באמת שהיה לי כואב, ואז עוד אבא שלי אמר לי שעכשיו יאשפזו אותי בכפייה ולא אוכל לצאת משם (אבא שלי רופא, לכן מילים ממנו מאוד מפחידות אותי)


תאמינו לי שלא היה לי מושג למה זה גרם.

ותאמינו לי שאין לי מושג איך אפשר לדחוף כל כך הרבה כאב וכל כך הרבה דברים רעים אל בן אדם ככ קטן.

ואני לא מתכוונת אל מה שקרה אתמול ולא מזמן, אלא למה שרה לי ממש בעבר.
מעיק.
19/07/14 00:09
27צפיות
את מחלקת עם הפורום את הנושאים שמעיקים עליך.. בבסיס הדברים את מחלקת את החרדה ותחושת המחנק שאת סובלת ממנה בבית.. אנחנו לא מטפלים אבל מאמינים גדולים בשיתוף הפעולה עם המערכת המטפלת . לנו נראה שאולי מה שיסיר ממך את המחשבות המשתקות היא דווקא התייעצות עם מטפל/רופא שאמין עליך..
שיחה עם רופא המשפחה מחייבת אותו/ה לחיסיון ושמירה על פרטיות.. את יכולה לבקש אבהרה על האופן שבו נוצרת מערכת אימון בין מטופל והמטפל . מהם הכללים והאפשרויות לאשפוז בכפיה.. החזירי את השליטה על התהליכים אליך , נסי לבחון אפשרויות לשיתוף פעולה עם הרופאים על מנת לקבל עזרה וסיוע. דברי איתם על הדברים שמפחידים אותך ונסי לקבל סיוע מתאים.
אנחנו מקווים בשבילך להקלה.

כואב
14/07/14 03:56
60צפיות
״שוב אני לבד על גג העולם
שוב אני אחת שקצת שונה מכולם״

״הסתכלי על העולם הוא הרבה יותר קטן ממה שאת חושבת
רק במראה שבחדרך יש משהו כזה כזה גדול״

;( לא יכולה יותר להחזיק מעמד
נשבר לי
הזמן שלך, לתת לך את הכל
15/07/14 21:31
29צפיות
ילדה אהובה שלנו,
אני מבינה ששוב הכאב עולה ומציף, מהווה חלק בלתי נפרד, כמו צל שעוקב אחרייך לכל מקום.. אני שומעת כמה שהייאוש חזק בקול שלך עכשיו, כמה שנמאס כבר מהכאב הזה, כ"כ נמאס מהצל הזה שלא מרפה, מתיש אותך כ"כ..

יקירה, קראתי במלואם את השירים מהם ציטטת, שירים שהולכים על הגבול שבין תחושת בדידות וניכור, לתחושת תקווה ואמונה בעצמנו..
בין תחושות של זרות וכאב, תחושות של תקוות שנגוזו, הפכו לזיכרון רחוק ומשלה - לבין תחושות של עוצמה והעצמה עצמית, של יכולת ושל אפשרויות גלומות..

והייתי רוצה לשמוע עוד, על המשמעות שלהם עבורך, על מה שעומד מאחורי 2 הציטוטים שהבאת - עבורך.. לשמוע עוד גם על תחושת הבדידות והזרות, גם על המראה המגדילה שאת רואה דרכה את העולם..

יקירה, ברשותך אסיים עם שני בתים מאחד השירים שהבאת, שני בתים שמחזיקים את התקווה, את העידוד, את האמונה בעצמך.. מקווה שדרך המילים, תחושות אלו יתחזקו ויגברו בתוכך, ולו במעט.. ויוכלו לעמוד אל מול הצל העקשני והמעיק, ולהוות לו משקולת-נגד קטנה..

"תאמיני בעצמך
תראי אפילו השמש תאמין לך
אומרים שהירח התמלא כבר כולו מיופייך
תאמיני בעצמך
והשלכת תיעצר בך
מרבדים של שדות יוריקו לקראתך

תאמיני בעצמך
מי לא יאמין בך
זה הזמן שלך לתת לך את הכל
תאמיני בעצמך
מי לא יאמין לך
זה הזמן שלך לתת לך את הכל
אם תאמיני בעצמך
הלכתי שבי אחרייך
ועוד תראי
גם אלוהים בסוף ילך "

אנחנו כאן ילדה שלנו, עוטפים גם ברגעים שהכי כואב ומייאש
סהר תודה ענקית
20/07/14 03:10
9צפיות
השורות האלה מהשירים מדברים עלי. אני מרגישה לבד מול כולם
כל העולם נראה גדול מידי בשבילי יש הרבה אנשים מסביבי אבל אני עדין
מרגישה לבד שאף אחד לא אוהב אותי ושאני לא באמת מעניינת מישו.
קשה לי מאוד אני חייבת לחתוך כל המצב הזה של המלחמה חונק אותי
אני לא יוצאת מהבית כל היום בחדר רואה חדשות ועכשיו גם חבר שלי נכנס
לעזה אז בכלל אני בחרדות.
אני רוצה שמישהו יחבק אותי שאני ירגיש בטוחה אבל זה לא יקרה
ימים של מועקה
22/07/14 21:36
3צפיות
מבינים כמה שזה מעיק יקירה, כמה שהמחנק הזה משאיר כ"כ מעט אוויר לנשימה..
כמה שמצד אחד אי אפשר להתנתק ולא לעקוב אחר החדשות, ומצד שני, כמה שהצפייה המתמשכת הזו רק מגבירה את החרדה וחוסר השקט..
יקירה, מחזיקים אצבעות ביחד איתך ומתפללים שחברך יחזור בשלום ובמהרה.
ובינתיים, שולחים לך חיבוק גדול מאיתנו, חיבוק שמנסה להרגיע ולעטוף, גם ברגעים הקשים האלו..

:(
11/07/14 18:45
79צפיות
היי,
הרבה זמן לא כתבתי פה כבר תקופה שחשבתי שהכל בסדר.. אבל כלום לא בסדר החיים קשיםם הכלל ררעע!!:'(
לפלס את הדרך להרגשה יותר טובה
13/07/14 23:04
22צפיות
דווקא כשאולי לא ציפית.. כשחשבת שהכל נרגע... פתאום להרגיש שוב איך הכל נהפך לרע...
כמה זה בטח מתסכל, להרגיש שכמעט כבר עברת את המכשול, שהנה מגיע הרגע הזה של השקט, שהכל מסתדר... ואז אולי משהו שוב פעם מכה, מחזיר אותך למקום שממנו הגעת - למקום שבו שום דבר לא נראה כמו שהיית רוצה שיראה..

ואולי לפעמים כל מה שצריך הוא רק קצה חוט... משהו קטן שמשפר את ההרגשה... משהו שאולי אחרי שיסתדר, הכל יראה קצת פחות רע...

ספר לנו, יקר, אפילו רק בדוגמא קטנה - מה היית רוצה לשפר, שאולי יעזור לשפר לך את ההרגשה...
מוסיקה עוזרת..
11/07/14 18:25
45צפיות
www.youtube.com/watch?v=wZQKZSGCDec
כתובות אינטרנט מצורפות:
שחרור מחבר
15/07/14 21:19
13צפיות
היי יויו יקר,
המוזיקה היא בהחלט כלי עוצמתי ביותר.. יש בה משהו משחרר, מחבר, מעודד..
היא יכולה להיות כאח ורע, יכולה להיות מקום מפלט, אי מבטחים, אמצעי לפורקן וצמיחה מחודשת..

ובעוד הפסקול שצירפת מתנגן ברקע, על מנגינתו המרגיעה, המלטפת, הייתי רוצה לשאול על המשמעות של הפסקול הנוכחי עבורך..
האם הוא פרי ביצועך או של אדם שהינך מכיר? האם אתה מתחבר אליו באופן מיוחד, מסיבה מסוימת? הינו מאד שמחים לשמוע, זה נשמע מעניין ביותר
º
החיים קשיםםםםםםםםםםםםםםם בא לי למות
11/07/14 16:13
51צפיות
למצוא מילים לייאוש
15/07/14 21:14
14צפיות
שלום לך קוקס
הייאוש זועק מהמילים הקצרות בהן בחרת, וזה בטח כ"כ קשה לשאת בתוכך את התחושות האלו..
תרצי לספר לנו עוד, על הקושי שאת חווה בחיים, על הדברים שאת מתמודדת איתם?
אנחנו כאן, מקשיבים
º
דיייייייייייייייייייייייי
06/07/14 02:00
81צפיות
כשנהיה קשה להסתיר את הכאב
06/07/14 21:36
50צפיות
כאילו לא מספיק שקיץ... כאילו לא מספיק שחם... מעבר לכל זה - מרגישה צורך להתכסות מתחת לשכבות... מתחת לבגדים הארוכים, רק שלא ידעו מה שקורה לך...

כמה זה בטח מעיק להסתיר כל הזמן את הסבל הנפשי שלך, להסתיר בצורה שלפעמים גם היא מכבידה עלייך ומקשה ביום-יום... ובטח כמה היית רוצה ללכת כמו כולם בבגדים קלילים, כי אין לך מה להסתיר, כי הכל בסדר...

מקווים, יקרה, שאולי תצליחי למצוא דרך אחרת לפרוק את הכאב, דרך שלא תפגע בך, שלא תרגישי שאת מוכרחה להסתיר את צלקות הנפש הכואבת שלך...

ואולי אם תרצי, נוכל לנסות לחשוב יחד על דרכים אחרות שאפשר לפרוק את מה שמכאיב בצורה שרק תעזור לך להרגע ותסיח את דעתך מכל מה שכואב...

אי אפשר
07/07/14 03:50
31צפיות
ניסיתי הכל כלום לא עוזר בבקשה שיעבור כבר הכל שאני יחייה בשקט
בלי מסיכות בלי להסתיר כלום. נמאס נמאס נמאס זה נשמע כמו תקליט
שבור אבל באמת נמאס לי אני רוצה חיבוק אמיתי כזה שאפשר לנוח בתוכו ולהרגיש בטוחה
אני עצובה כל כך אין לי כלום בחיים
04/07/14 04:46
100צפיות
אני בת 22 ואין לי כלום בחיים ואף אחד לא אוהב אותי אני בודדה כל כך , אין לי חברים , אין לי משפחה חמה ואוהבת , אין לי אהבה ואף פעם לא הייתה לי אפילו חיבוק מגבר אני לא יודעת מה זה אפילו איך זה ללכת יד ביד עם גבר אני לא יודעת מה זה בזמן שאחרים מגיל קטן כבר יודעים ואני כבר בת 22 ולא יודעת כלום . אני טיפשה שתמיד נכשלתי בכל דבר ובבית ספר לא סיימתי תעודת בגרות יש לי רק 12 שנות לימוד שזה לבד לא יכול להועיל לי בכלום כי היום בכל מקום צריך בגרויות ופסיכומטרי ואני יודעת שאם אלמד לסתם קורס אז בטח לא יצא לי מזה כלום וסתם הוציא כספים זה לא כמו ללמוד לתואר שמזה בטוח יוצא משהו וקבלה להמון מקומות עבודה . וחוץ מזה אני גם שקטה וחסרת ביטחון קשה לי לנהל שיחה עם אנשים ואני כל הזמן חרדתית וחושבת מחשבות שלילות ולא מחייכת ברעיונות עבודה כי נמאס לי לזייף חיוך ולדעתי זה שאחייך לא יעזור לי בכלום וגם לא מקבלים אותי למקומות עבודה בגלל המראה החיצוני שלי אני בטוחה כי גם על זה מסתכלים במקומות עבודה ואני נראית גועל נפש  ולכן גם אם אלמד לא אתקבל לאף מקום עבודה . אני כבר שנתיים בבית בדיכאון אפילו לבלות אני לא יוצאת ומסתגרת בחדר עם האינטרנט והמחשב . אני גם לא אוהבת לצאת מהבית אני רואה איך אנשים נועצים בי מבטים כל הזמן ומסתכלים עלי בלי הפסקה מסתכלים עלי כמו על מפלצת לא מהעולם הזה אני מתביישת בעצמי כל כך ובאיך שאני נראית אני רוצה לעבור ניתוחים פלסטיים ולהיראות כבר נורמאליית ושאנשים לא ינעצו בי יותר מבטים ושאני יוכל לצאת מהבית בחופשיות ויוכל להתחיל לחיות ! כי עכשיו אני כמו מתה- חיה הנשמה שלי מיוסרת הנפש שלי פצועה הלב שלי מלא בצלקות . משהייתי קטנה במהלך ה-12 שנות לימוד שלי בבית ספר ילדים רק צחקו עלי והשפילו אותי כל הזמן וריכלו עלי מאחורי הגב ולכן בגלל זה נהיה לי מין סוג של טראומה כזאת וחרדות אני כל הזמן חושבת מה אנשים חושבים עלי ובאובססיות כלפי המראה החיצוני שלי , אני נמנעת מלעשות דברים שבנות גילי עושות בגלל שאני מרגישה נחותה ואני כל הזמן מקנאה בבנות אחרות ומשווה את עצמי לבנות אחרות . אני מקנאה גם ממלא בנות במשפחה שלי כי הן כולן יפות ומושלמות ויש להן מלא חברים וכולם אוהבים אותן ויש להן אהבה ויש להן הכל בחיים בזמן שלי אין כלום. אני הכרתי בנים והם רק גרמו לי להרגיש יותר רע עם עצמי כי הם פגעו בי אחד אמר שאני נראית כאילו דרסה אותי רכבת ואחד אמר קודם שאני יעשה ניתוח פלסטי בפנים ואחרי זה נדבר. ואחד אמר לי שאני צריכה לרדת במשקל והיו עוד שעשו ממני צחוק והיו צבועים כלפי ואז גיליתי כמה שהם שקרנים ורעים . ולכן עכשיו אני כבר לא רוצה להכיר אף אחד אני מעדיפה להישאר לבד מאשר שמישהו ישפיל אותי ויפגע בי אני לא מסוגלת לסבול יותר השפלות ופגיעות לא רק מגברים בכלל מאנשים בכללי אני לא מסוגלת . רק אחרי שאעבור ניתוחים פלסטיים ואהיה יפה אולי אצליח סוף סוף להשיג דברים בחיים ורק אם אראה נורמאלי יהיה לי חבר . נמאס לי כבר אני מסתכלת במראה ורואה מפלצת פשוט ככה אני נגעלת מעצמי . ואל תגידו לי להתאפר ולהתלבש יפה ודברים כאלה כי גם עם איפור עדין רואים את הכיעור שלי האיפור לא מסתיר לי את הכיעור וגם לא הבגדים היפים , יש לי גוף גם מגעיל עם ידיים שמנות ומגעילות ורגלים שמנות ובטן שמנה ונמאס לי מזה למרות שאני לא שוקלת המון אבל עדין יש לי גוף מגעיל ולא חטוב ואני לא רזה מקל כמו האחרות . וגם אני גמדה אפילו עם עקבים אני עוד נראית גמדה , טוב אבל מה שהכי מפריע לי בי זה הפנים הייתי מעדיפה שתהיה לי יד מעוות מאשר פנים כאלה מכוערות ומעוותות כי פנים זה הכי חשוב שיהיה פנים יפות הכי מסתכלים על הפנים והכי שמים לב לכיעור של בן אדם בפנים כי מסתכלים לבן אדם על הפנים שמדברים אייתו וגם סתם ככה שעוברים ברחוב ורואים בן אדם קודם רואים לו את הפנים ורק אחר כך שמים לב עם יש לו איזה פגם בגוף נמאס לי להביט במראה וליראות את הפנים האלה , אני חייבת לעשות ניתוחים אין לי בררה אחרת אני לא רוצה להישאר מכוערת לכל החיים עם פנים מגעילות כאלה .  אני מרגישה כמו אחת שנשרפה ושהפנים שלה הושחטו ולכן היא לא יכולה לצאת מהבית בדיוק ככה אני מרגישה. והייתי במליוני טיפולים פסיכולוגים גם וזה לא עזר לי בכלום ולא תרם לי בכלום אני שהייתי ילדה גם הייתי הולכת לטיפולים פסיכולוגים וגם בתור נערה אבל זה לא עזר לי בכלום ולכן רק אם אשתנה חיצונית אהיה מאושרת ושמחה ויהיה לי שקט ושלווה ולא יטריד אותי כלום בראש וכל המחשבות הרעות יעלמו.. זה הדבר היחיד שיכול לרפא לי את הנפש עם אראה טוב חיצונית ואנשים יכבדו אותי ויאהבו אותי סוף סוף ויהיה לי חברות ואני יוכל לעשות דברים שבנות גילי עושות ולא להרגיש שונה ודחויה מהן לא להרגיש דחויה מהחברה ואני יוכל ללכת בחופשיות ברחוב בלי שאנשים ינעצו בי מבטים . ולא אקנא יותר באף אחד עם אראה כבר נורמאלית פחות או יותר . מספיק לי להיראות נורמאלית ושיהיו לי פנים לפחות נחמדות עם לא יפות  אני לא צריכה להיות מלכת יופי ולא דוגמנית.
הדרך למימוש עצמי
04/07/14 23:53
67צפיות
ערב טוב לך יקירה
תחושת הריקנות והלבד שאת מתארת נשמעת כ"כ מתסכלת.. כמו להרגיש שמשהו חסר תמידית, להרגיש שאין משהו שהשגת והוא באמת שלך, שאין מישהו שם בשבילך.. אני שומעת גם כמה שאת מרגישה שונה ולא שייכת, רגשות שאולי מוזנים משנים בבי"הס ואחריו בהן הרגשת פגיעה וחריגה, רגשות שאולי רק הלכו והתחדדו בעקבות המפגשים הפוגעים והלא הוגנים עם גברים שתיארת, מפגשים שרק הותירו אחריהם טעם רע ורצון עז להימנע מכך בעתיד..
ונראה שבין תסכול לאכזבה אחת לאחרת, את מרגישה שאת מפוספסת, לא מממשת את עצמך, תקועה.. כמו כלואה במעין מעגל שמזין את עצמו, של מחשבות שליליות וביקורת עצמית, שמשפיעים על כל תחומי החיים שלך וגורמים לך להסתגר בעצמך ובבית, לביטחון העצמי לרדת עוד יותר, ולהאמין שכל ניסיון יהיה מועד לכישלון מלכתחילה.. כמו מעין שלשלאות שכובלות אותך, מעכבות במקום..
וההרגשה הזו ששום דבר לא מצליח לך באף תחום יכולה להיות ממש מרסקת.. עד שרגשות של ביקורת ושנאה עצמית הולכות ומתחזקות, גורמות לך להאמין בעצמך עוד פחות ופחות, להבליט את הדברים השליליים, אולי על חשבון הדברים החיוביים שיש בך, ונדחקים הצידה..
יקירה, אני שומעת את הכמיהה שלך למציאות אחרת, את הכמיהה הכ"כ טבעית ואנושית הזו לחום, לחיבוק אוהב, למישהו שידאג, ויאהב, ויכבד, ופשוט יהיה שם..
כמיהה שהמצב ישתנה, כמיהה לצאת מהמעגל הכולא הזה ולהתחיל לחיות, להנות מהחיים וממה שיש להם להציע לך, כפי שמגיע לך!
ואת יודעת יקירה, יש משהו טבעי בלהשוות את עצמנו לאחרים, אך נראה שמעבר לגבול מסויים זה רק הולך ופוגע בנו.. יוצר מעגלים של ביקורת עצמית ושיפוט עצמי לחומרה, דפוסים בהם אנו נעשים מאד קשים כלפי עצמנו, מציבים סטנדרטים חמורים מידי.
ולפעמים זה מרגיש שהמפתח לאושר שלנו נמצא בדברים חיצוניים, ואנו חושבים מחשבות כגון 'נהיה מאושרים רק אם נוריד עוד כמה ק"ג', 'אם נהיה קצת יותר גבוהים', 'אם רק האף שלי היה נראה אחרת..'
אך אולי, גם אם הדברים האלו ישתנו, לא באמת נהיה מאושרים עם עצמנו, כי המקור לאושר הוא קודם כל פנימי.. שהרי פגמים בעצמנו תמיד אפשר למצוא עוד ועוד, וגם אם כל אלו ישתנו, עדיין נמצא עוד משהו.. לכן אולי המפתח הוא דווקא להתחיל מבפנים, לעבוד על הגישה והיחס שלנו כלפי עצמנו, לחזק את הביטחון העצמי - שמהווים את המקור להכל..
יש האומרים שכדי שאחרים יאהבו ויכבדו אותנו – אנחנו קודם כל צריכים לאהוב ולכבד את עצמנו.. להוקיר את הצדדים החיוביים בנו, להכיר בכך שאיש אינו מושלם אבל שיחד עם הפגמים שלנו אנו חשובים, ראויים להערכה ומשמעותיים לעולם.
יקירה, ברוכה המצטרפת לפורום, אני מקווה שתוכלי למצוא כאן בית חם ותומך, בו תוכלי לשתף ולפרוק את שעל ליבך, לאוורר את המחשבות הכואבות והמכאיבות, לספר על הרגשות שעולים.. אנחנו וחברי הפורום נהיה כאן, איתך, בדרך ובתהליך שאת עוברת, ונשמח להכיר אותך עוד וללוות אותך..
אני מצרפת לך גם כמה מאמרים מהאתר 'בטיפולנט', לגבי ביטחון ודימוי עצמי, וגם הגשמה עצמית.. מקווה שהקריאה תוכל לספק זווית חשיבה נוספת ולהוות קרקע לתחילת השינוי החיובי לו את מייחלת..
שולחים לך חיבוק חם ועוטף ללילה טוב יקירה

http://www.betipulnet.co.il/articles/%D7%A9%D7%99%...

http://www.betipulnet.co.il/articles/%D7%93%D7%99%...

http://www.betipulnet.co.il/articles/%D7%91%D7%99%...

http://www.betipulnet.co.il/articles/%D7%94%D7%93%...

נשבר לי
03/07/14 18:27
57צפיות
יש לי כל כך הרבה מילים לומר
אבל אין לי איך לבטא אותן
אז אני בוכה
אני כועס
אני צוחק

יש לי כל כך הרבה דברים לכתוב
אבל אני לא מצליח גם את זה לעשות

עד עכשיו חשבתי שיהיה לי קל יותר, לכתוב
יש לי כל כך הרבה להוציא החוצה, לפרוק
אבל אני לא יכול
זה מתסכל עוד יותר
עד מתי?
אין לי חשק

אני יושב ובוהה במסך כמו טיפש
אני מניח שזו הדרך היחידה שנותרה לי
להישאר עם הרגשות עמוק במקום
להכחיש
או להפסיק אותם

יש לי כל כך הרבה לומר לך
את לא יודעת כמה
אבל יש לי גוש בגרון
אין לי איך לומר אותן
כשהאוויר בריאות שלי נגמר לו
אולי היה טוב יותר אם לא הייתי אומר
שום מילה
משאיר את המחשבות שלי לעצמי
כי עכשיו אין דרך חזרה

אני מאוכזב
כי הרשיתי לעצמי ללכת רחוק מדי
עד כדי כך שאני לא מסוגל להגיד לך אפילו מילה
בלי שזה ירגיש מאולץ
אני יודע שזה יחזור אליי
ואני אצטער
אבל בינתיים אין לי מה לומר לך
אני אילם
גם מאחורי המסך
כשהאותיות על המקלדת הן הכוח היחיד שלי
גם הן לא מתפקדות כמו שצריך

מצב הרוח דועך
רגשות מבולבלים
כאב חד בכל מקום
אני כבר לא יודע איך זה מרגיש
להתאהב בך כמו בפעם הראשונה
זה נראה כמו משחק בשבילך

אמרת שאני מלא תקווה
אני מצטער
שתקווה זה הדבר היחיד שמשאיר אותי על הקרקע
תקווה ואת
זה מה שנשאר
אבל עכשיו גם את אינך
ומה נותר לי?
התקווה לא שווה דבר

שום כלום
אפילו לא דבר

נותרתי לבד.
לעצמי.
אני מפחד שאתפורר
שאדעך
שאיעלם


שאפסיק
להרגיש.
מועקה שגוברת ומחפשת מפלט
04/07/14 22:26
27צפיות
יקירנו,
כמה כובד נראה שיש על כתפיך.. מעין כבדות כזו, של רגשות ומחשבות שסוערות מבפנים, אך כ"כ קשה להן לצאת אל החוץ..
מרוב שהעוצמה שלהם כ"כ חזקה, נורא קשה להחליף אותן במילים, לתת להן שמות, לנסות להבין..
בחור יקר, אני שומעת מדבריך שאתה מרגיש שרק עצם הכתיבה תצריך מאמץ עילאי, גיוס כל הכוחות כדי לשבת ולהתמודד עם התכנים האלו, זו לא התמודדות מובנת מאליה או פשוטה כלל וכלל..
ואולי, גם עצם הניסוח במילים שיוצאות אל העולם, נותן להן משנה תוקף, הופך אותן למציאותיות יותר, ויש בזה גם משהו מפחיד..
וכשהכל כלוא מבפנים, המועקה בטח הולכת וגדלה בתוכך מרגע לרגע,
ונדמה שאתה מרגיש משותק אל מולה, נקרע בין הרצון להוציא הכל החוצה, לבין החשש מהנזק שעשוי להיגרם..
יקירנו, גם ברגעים בהם למילים קשה לצאת, אנחנו כאן איתך.. מזמינים אותך לשתף בקצב שלך, טיפה אחר טיפה, כפי שמרגיש לך נכון ונוח.. ואנחנו ויתר חברי הפורום נהיה כאן, לשמוע ולהקשיב, לנסות לעבור את זה איתך.. כי המילים יכולות להיות מפחידות לפעמים, אך הן גם יכולות להקל.. ומה שלא יהיה, אנחנו נהיה כאן, כדי לצלוח אותן ביחד איתך..
...........
01/07/14 23:49
121צפיות
נוווווווו בסדררר פעמיים בשבועעע סליחהה נווו אני לא אשמההההההההההההההה נו דיייייייייייייי סליחהההההההההההההה




אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
מה קורה???
02/07/14 02:24
62צפיות
דברי איתי אם את רוצה אני כאן
.........
02/07/14 15:57
69צפיות
מסביריםםם לתורנית הזאתתת שאני רוצה לדבררר ואני לא מרגישה בנוח לדבר עם הקרובים שלי ואני רק רוצה קצת להגיד דברים שמקשים מכבידים עלי והיאא לאא אפכת להההה ובשיאאא האנטיפתיות אומרת לי לחזור שבוע הבא.... ואני מנסה להיכנס שוב כדי לסגור את העיניין יפה ולא כמו שהיא רוצה לסגור אותו והיא לא נותנת לי..........עצביםםםםםםםםםםם!!

היא בדיוק כמו המוקדנית של מד"א. מזל שהיא לא אמרה לי "מה את משחקת משחקים......."...........
היי סיוון
02/07/14 20:39
45צפיות
אני רוצה להושיט לך יד לעזרה, אך לצערי לא הצלחתי להבין מה כתבת.
.....
02/07/14 21:05
47צפיות
סהר מאפשר לי להגיע רק פעמיים בשבוע ....ובשאר הימים אני מחפשת נואשות לפעמים ,עם מי לדבר... הייתה אתמול תורנית מגעילה שלא משנה כמה שהבעתי את הכאב שלי היא אמרה לי לחזור בשבוע הבא וגם אחר כך לא נתנה לי להיכנס שוב לשיחה(לאחר שנותקה על ידי....) כדי לסגור את השיחה בצורה יפה....

אני בסדר הכול רוצה כתף לבכות עליה לפעמים כי קצת קשה לי עם חלק מהדברים שקורים לי בחיים ...
.......
02/07/14 21:05
38צפיות
אני בסך הכול***

במקום בסדר.
היי סיוון
02/07/14 21:19
37צפיות
לא כלכך מבינה תקטע שהתורנית עשתה זה בכלל לא בסדר
ויש גם עוד צאטים לדוגמא של עלם שגם שם אםשר לדבר עם
תורן או תורנית ההבדל הוא ששם את יכולה לדבר עם אותו תורן
פעם בשבוע מה שאמל סהר אין אבל זה כבר החלטה שלך
מי זה סער?
03/07/14 07:38
34צפיות
תורנית איפה?

אם את צריכה אוזן קשבת, אני פה בשבילך.
עזרה
03/07/14 01:57
31צפיות
אני יכול להציע לך אוזן קשבת ואולי קצת ייעוץ על סמך נקודת המבט שלי שמבוססת על דברים שעברתי והתמודדויות שלי
.....
03/07/14 15:09
29צפיות
....לא סער,סה"ר...תורנית בצ'אט של סה"ר....

אבל לא חשוב.....

לא רוצה ייעוץ או אוזן קשבת...
אפילו ההורים שלי מתייחסים אלי כמו לזבל ...

אני ניסיתי אתמול להגיד לתורנית שוב,על משהו שקשור לחבר שלי,שגורם לי ללחץ נורא....

ולא היה לה אכפת.

שום טיפול לא עזר לי כי מבחינת המטפלות...נראתי טוב מידי בכדי להיות משהי שזקוקה לעזרה..
למרות שכן...ניזקקתי לאוזן קשבת..

אבל מהיום אני הולכת לשתוק...

לסבול ולשתוק.

לא קמה מהמיטה.....לא מפסיקה לבכות....

אין לי כוחות יותר.
אני חייבת להתמודד עם הכל....לבד..
להרגיש שאין מקום
04/07/14 21:25
31צפיות
סיוון אהובה,
אני שומעת את הכעס שלך, וגם את המועקה הנוראית שהרגשת לפני כמה ימים.. ואני רוצה קודם כל לומר לך, יקירה, שזה בסדר לכעוס, ובסדר להעלות ולפתוח את הכעס הזה, עלינו ועל הכללים לפיהם אנו פועלים. אנו מאמינים שכל רגש הוא לגיטימי ולכל רגש יש מקום..
יקירה, אני מתארת לעצמי כמה מוצפת הרגשת באותו היום, כמה הרגשת שכבר אין לך אוויר ואת כ"כ כמהה לאיזו פינה שקטה ושלווה, פינה בה תוכלי לשתף ולפרוק, להוריד מעט מהכובד שעל הלב..
ואני גם מבינה, כמה שזה בטח יכול להיות מאכזב ופוגע כשהמקום בו את מרגישה שאת יכולה לדבר ולשתף, אינו יכול לקבל אותך.. וגם מבינה, כמה זה עשוי לעורר תחושת דחייה, ואולי גם נטישה ברגעים הכי כואבים..

ויחד עם זה, הייתי רוצה לשתף אותך קצת במחשבה שמאחורי ההגבלה של פונים לאחת לשבועיים, ואני רוצה לקוות שתוכלי להבין גם את המניעים והסיבות להגבלה יקירה, כשבראשם עומדת תמיד טובת הפונים..
בעצם, פעילות העמותה אמורה להוות מענה ראשוני, לאפשר אוזן קשבת וכתף תומכת לכל אדם שחווה מצוקה.. אך כאשר הקשר הוא מתמשך ועל בסיס יומיומי, לפעמים הוא יכול יותר להזיק מאשר להועיל.. הוא עשוי לגרום לפיתוח תלות בעמותה, ועשוי לגרוע ולהוות מעין 'תחליף' לטיפול, ובכך רק לעכב את הפונה, שהרי הקשר עימנו אינו טיפולי ואינו יכול להוות חלופה לטיפול, וכאשר הוא מתרחש בתדירות גבוהה ולאורך זמן - הוא פוגם בתהליך טיפולי אמיתי שאמור להתרחש במקומו ובמקביל..
ולכן, כשאנו מרגישים שהקשר עימנו עשוי לפגוע בטובת הפונים, אנו מגבילים את השיחות לשתיים בשבוע.. ולמרות שזה בטח יכול להרגיש מאד בודד, ולא הוגן - המשמעות של זה היא לא שלא אכפת לנו, או שאיננו רוצים להיות שם עבור אותו הפונה, אלא די להפך..

סיוון שלנו, צר לנו שנשארת לבד עם הכאב הזה באותו היום, ואני רוצה להציע לך בשם כולנו, להמשיך ולשתף כאן בפורום בין לבין, לפרוק כאן כאשר את מרגישה שאינך יכולה לשמור את זה עוד בתוכך.. ואולי כך תוכלי גם לקבל מקום ואוזן קשבת - לא רק מאיתנו, אלא גם מחברי הפורום האחרים
...
04/07/14 21:55
31צפיות
עזבי אין לי כוח...אני וויתרתי על להיכנס לסה"ר ולדבר, ואפילו פה לא באלי לכתוב יותר...


אני מפחדת
02/07/14 00:18
113צפיות
הייתי בדיכאון ובכי נהפך כבר להרגל. אני חיכיתי כל היום כדי ללכת למקלחת,להדליק את הזרם ולבכות כדי שאף אחד לא יוכל לשמוע. לאט לאט זה נהפך כבר להרגל אני כבר לא ידעתי למה בכיתי בכלל. זה היה פשוט רפלקס של שחרור העצב המתמיד הזה שיש לי בלב, והבדידות הזאת שהולכת איתי לכל מקום. כבר כמה חודשים שהמצב משתפר בערך ואני לומדת להתמודד עם החיים שלי  אבל היום בכיתי שוב. בכיתי בגלל שגיליתי שאני לא מועילה לחברה שלי כמו החברה החדשה שלה. שהיא החליפה אותי בחברה הרבה יותר טובה ושהיא עוזרת לה הרבה יותר ממש שאני עוזרת לה. תמיד ידעתי שאני לא בעדיפות הראשונה של אף אחד. תמיד ידעתי שאני אפשרות שנייה של כולם אבל פתאום זה בא לי לפרצוף. המציאות העלובה הזאת שאני באמת לא חשובה לאף אחד. שתמיד אכפת לי יותר ממה שלהם אכפת. שאני מוכנה להקריב את כל מה שיש לי בשבילם אבל הם לא שמים עליי פס.  כבר נמאס לי לבכות אבל אני מפחדת מהעתיד ומהדיכאון הזה שיכול לתקוף אותי בכל פעם שירצה.
טלי יקרה
02/07/14 20:44
39צפיות
חבל מאוד שאת מרגישה כך.
ממה שכתבת הצלחתי להבין (ותקני אותי אם אני טועה) שהחברה היחידה שלך מעדיפה לבלות עם חברה אחרת. האם זה נכון? ואת נותרת בודדה בלי חברות ובלי מישהו לחלוק איתו את הכאב שאת חשה.
האם פנית להוריך לעזרה?
האם פנית לאיש מקצועי לעזרה?
דעי שאת כן חשובה. את חשובה לאנשים פה בפורום ולמרות שאני לא מכיר אותך, את חשובה גם לי, חשובה משום שאני מזדהה עם כאבך - חוויתי את אותו כאב על בשרי.
את לא לבד.
שיהיה לך ערב נעים ושבוע מקסים,
שלך,
ירון.
תודה ...
03/07/14 23:55
18צפיות
היא החברה היחידה שבאמת אכפת לי ממנה ושבאמת חשובה לי, כל השאר הן לא באמת חברות אמיתיות. אני ניסיתי לפנות אל ההורים שלי והם די עזרו לי.
פשוט לפעמים אני מרגישה שזה כל כך לא פייר שאני בודדה ושזה לא מגיע לי. ישלי כל כך הרבה מסכות מאושרות וחיוכים מזוייפים שאני שמה וזה עצוב שאף אחד לא רואה את הקושי שלי. אני יודעת שבסופו של דבר יהיה בסדר אבל הדרך לסוף הטוב הזה פשוט מתישה ולוקחת לי את כל הכוחות.
ירון, תודה רבה על התגובה אני באמת מעריכה את זה וזה מחזק אותי כל כך. תודה רבה ♥
דרך עקלקלה
04/07/14 02:16
17צפיות
טלי יקירה, נדמה שאת נאלצת להתמודד עם מציאות לא שקטה ומתסכלת שבה אין רגעי מנוחה רבים
וכאשר מגיע נקודת האור המיוחלת היא נעלמת כערף עין..והתמונה  שמופיעה לאחר מכן משאירה אותך
פגועה ונבגדת על ידי האנשים הקרובים אליך שהיו אמורים להחזיר לך חום ואהבה לבסוף בחרו בדרך אחרת קרה יותר..
טלי אהובה, למרות הדרך העקלקלה שאת צועדת בה שלפעמים את מוצאת את עצמך בה בלתי נראית  ומותשת
הצלחת למצוא את הכוח להסתכל על המשך הדרך ולצעוד על נקודת האור הבאה..את מוזמנת להמשיך ולשתף אותנו
באתגרים ובחוויות שאת נתקלת בהם בהמשך

אני סובלת מחרדות קשות
29/06/14 20:39
102צפיות
אני מרגישה שאני הולכת להתשגע!!!! אני לא יודעת מה לעשות
איך יוצאים מהחרדות האלה?.אני בקושי מסוגת לצאת מהבית
7 שנים לא עובדת לא עושה עם החיים שלי כלום
בבקשה ,עזרה?
מציאות אפלה
29/06/14 21:34
59צפיות
sxey girl1 יקירה,נדמה שלעתים את מרגישה בנפילה ללא שליטה
והטיפוס בחזרה למעלה נראה מייסר ובלתי אפשרי..
והרגשת ההאכזבה שנוצרת מהסתכלות לאחור נהיית קשה יותר
ויותר לסבול במהלך הדרך..יקירה אנו שומעים את קריאתך לעזרה
ואת מוזמנת להמשיך ולשתף אותנו ואת חברי הפורום בהתמודדות שלך
עם המציאות העקלקלה שאת ניצבת מולה
תודה. אבל לא כלכך עוזר לי תמיד רק לשפוך
29/06/14 22:44
49צפיות
מה עם עזרה קצת? אני מרגישה מיואשת! קשה לי בזמן אמת תמיד להכניס לפה...
מה עם התמודדיות לחרדה?
היום התמודדתי עם משהו מממש גדול
אבל עשיתי את זה!! עברתי את זה! אני שמחה שזה מאחוריי , אבבל אני חייבת לומר שזה היה מאד קשה..מאדדדדדד
נקודת אור
29/06/14 23:12
43צפיות
נראה שאת צועדת בדרך מתישה ומתסכלת..
אך מצד שני למרות  האתגרים שעומדים מולך הצלחת להגיע להישגים
שגורמים לך לתחושת אושר וסיפוק פנימי, sxey girl1  יקרה תוכלי לספר על המצב שהתמודדת איתו היום?
כן ללא ספק דרך מתישה ומתסכלת
29/06/14 23:23
40צפיות
אך אני עוד אופטימיית! זה מה שמחזיק אותי! האמונה!.. למרות שלפעמיים אני נופלת
יש לי קושי עצום לצאת מהבית..
אז היום הלכתי עם ידיד שלי ממש רחוק והרגשתי שאני עומדת להתעלף הרגשתי חרדה מאד מפחידה! חשבתי שאני לא יודעת מה הולך לקרות לי פשוט מאבדת את עצמיייי הגוף שלי והלב לא הפסיק לפעום על 300 והרגשתי בכל רגע שזהו , אבל עשיתי את זה! אין לי מושג איך.. אבל פשוט כייף לדעת שעשיתי את זה ומקוה שיהיה לי כל פעם יותר ויותר קל...
כולה מה ביקשתי ? לחיות ?...
כל הכבוד!!
01/07/14 06:16
23צפיות
אני ממש מזדהה איתך. כל הכבוד שאת מנסה ועושה!
יהי זכרם ברוך
01/07/14 00:05
47צפיות
יקירים,

בשעות האחרונות התבשרנו בחדשות קשות על מציאת גופותיהם של גיל-עד שער (16) מטלמון, נפתלי פרנקל (16) מנוף איילון ואייל יפרח (19) מאלעד.
ליבנו עם משפחות הנרצחים, עם חבריהם ועם קהילותיהם- גם כאומה שעומדת נכוחה וגם כאנשים פרטיים שחשים את סבלם,  איש איש בדרכו ומהמקום האישי שלו.
אט אט, אנחנו עוברים מתקווה שהתנפצה לתחושות של ספק כעס עמוק ספק תסכול עמוק והעצב מחלחל ומתפשט בנו יותר ויותר.
ואנו עומדים עם פה פעור מול האלימות של רצחם, מבקשים לאפשר כאן מרחב שבו נוכל לחוות במשותף את כל מה שעולה, באופן פתוח ובטוח.

:(
02/07/14 16:04
22צפיות

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה