כרמל יקרה,
אני שומעת כמה שאת מרגישה חסרת אונים ברגעי אובדן השליטה האלו,
כאילו מצד אחד את מרגישה שקורה לך משהו שהיית רוצה להפסיק, אבל מצד שני, מרגישה כאילו אין לך שום דרך אחרת, שום ברירה, שום מרחב בחירה..
מתארת לעצמי כמה שהחוויה הזו של אובדן השליטה, יכולה להיות מפחידה ומטלטלת, אולי קצת כמו לנסוע ברכבת הרים שמסתחררת, צונחת ועולה, עושה בחילה, מרוקנת את הבפנוכו מאוויר, משתקת מרוב פחד, לא נותנת לך הפוגה, לא מאפשרת הזדמנות להאט אותה, לעצור, לבקש לרדת..
נשמע גם שאת מרגישה באיזשהו מקום כלואה בתוך מעגל קסמים אכזרי, שרק הולך ומחזק את עצמו, תוך כדי שהוא מחליש אותך..
כמה שמצד אחד, התקף האכילה אולי מגיע כדי להרגיע רגשות קשים שאי אפשר להתמודד איתם אחרת, אולי מאפשר למלא תחושת ריק, להשתיק את המצוקה - אבל מצד שני, יחד איתו גם באה תחושת הכבדות עד כדי התפקעות, אולי אפילו תחושת גועל ומיאוס, אכזבה מאובדן השליטה, וחרטה גדולה, שמובילים לניסיון להתנקות מכל מה שהכנסת לתוכך, וכך חוזר חלילה..
זה בטח מעגל כ"כ מתסכל, כ"כ מתיש, כ"כ בודד..
שולחים לך ברשותך, חיבוק חם ועוטף, כרמל יקרה,
רוצים להיות איתך, בכל מצב, גם ברגעים הקשים האלו..

