לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
שלום,

ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.

השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות.

מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.

הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.

בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.

אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:

http//www.sahar.org.il

אנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.

בברכה,

צוות סהר

הודעה חדשה

מחר זה קורה
29/09/14 22:39
30צפיות
מחר ישלי פגישה עם הפסיכיאטרית החדשה היא נשמעת חמודה והכל אבל היא קצת מלחיצה.
בכל מקרה אני הולכת לבקש ממנה מרשם חדש לכדורים כי המרשם הקודם כבר לא בתוקף ואני מתה מפחד
אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה באלי לזרוק את הכל ולוותר אינלי כח לכל הסיבוכים האלה כן כדורים לא כדורים
עזבו אותי אינלי עצבים לכל זה תנו לי לישון כל היום ואם אני ירצה לחתוך אני יחתוך ואם אני ירצה לצאת מהמיטה אני יצא
אני לא צריכה שיגידו לי מה לעשות ואחרי שאני לא מצליחה לעשות אז אומרים שאני לא מתאמצת לא רוצה לשמוע אתזה אם אין
משהו טוב להגיד אז שלא יגידו לא כיף לי לשמוע כל היום צאי מהמיטה צאי מהחדר קומי אל תישני בואי לסלון לא רוצה שיגידו לי אתזה יותר!!!!!!
נמאס ליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
ימים של חרדה
01/10/14 21:51
8צפיות
ילדונת אהובה, ספרי לנו, איך עברה הפגישה?
אנו שומעים כמה מותשת את מרגישה בתקופה האחרונה, כמה שזה מעיק להרגיש כל הזמן תחת זכוכית מגדלת, כאילו בוחנים כל צעד שלך, כל מעידה, לא מבינים כמה מאמץ וקושי זה מצריך כדי לא לחתוך, כדי לצאת מהמיטה..
יקירה, מבינים גם כמה את יקרה לסובבים אותך וכמה הם דואגים לך, ולכן אולי מתערבים ומנסים לעזור בדרך שלהם, דרך שאולי מרגישה לך קצת חסרת אונים מהצד שלך..
אנחנו שולחים לך חיבוק גדול ואוהב, רוצים לעבור יחד איתך את הימים האלו, עם כל חוסר הוודאות והחששות שיש בהם.. מחכים לשמוע ממך
היה בסדר בסוף
02/10/14 12:29
3צפיות
אבל אני התחלתי לקחת כדורים וזה משו שלא רציתי לעשות וגם לא
חשבתי שאני אי פעם יצטרך לקחת כדורים נגד דיכאון.
לא יודעת אינלי כלכך הרבה מילים וכל זה.
תודה על החיבוק ועל הכל
|*| נפתח פורום תעלומות |*|
02/10/14 11:03
1צפיות
|חיזר|האם הם כאן ממש מעלינו?, האם הם טובים או רעים?,  האם לא מגלים לנו את האמת? מה הם מסתירים? וממה הם מפחדים?
אם השאלות האלה מסקרנות אתכם, אתם מוזמנים להיכנס כבר עכשיו לפורום תעלומות.

בפורום תוכלו להתעדכן במקרי התעלומות החדשים מהארץ והעולם,  כי זה רק עניין של זמן, עד שנגלה את האמת :-)
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
:,[
01/10/14 20:44
9צפיות
 די כואב לי, 
אני כבר לא מסוגלת להסתכל עליי במראה, אני רואה רוצחת,
עברתי הפלה לפני שבועיים ואני רוצה את הילד שלי!
הילד הקטן שלא נולד, 
הוא לא נולד כי אני בת 16 וזה הדבר ה"נכון" לעשות,
מבחוץ אני מחייכת ואנרגטית, הכול כרגיל - חייבים אמא אומרת.... 
אבל מבפנים?
מבפנים ריק לי , אני מרגישה לבד בים של 100000 אנשים...
למצוא את הכוחות להמשיך
01/10/14 22:00
8צפיות
סוכריה יקרה, ראשית אני רוצה לשלוח לך חיבוק מנחם מעומק הלב, מתארת לעצמי כמה שהרגשות סוערים וכואבים בתוכך עכשיו..
 
אני שומעת את התסכול והחרטה שאת מרגישה, את התחושה שלקחו ממך משהו שהוא שלך, בשר מבשרך, רק כי זה מה ש'נכון' או 'צריך' מצד החברה, מבלי להתחשב בהשפעה הרגשית העצומה של זה עלייך.. את תחושת ההחמצה הכואבת, את הצער והאשמה המייסרים האלו, על ההחלטה המורכבת והלא פשוטה שנאלצת לקבל..
 
יקירה, כשהרגשות כ"כ חזקים ועוצמתיים, אנחנו כאן איתך, גם בפורום וגם בצ'ט האישי והאנונימי, מושיטים לך יד, רוצים להיות איתך, לשמוע עוד על הסערה שמתחוללת בתוכך, על הרגשות והמחשבות שעולים, להיות איתך ברגעים הכואבים, להציע לך אוזן קשבת וכתף תומכת, בלי 'נכון' או 'צריך', פשוט להיות..
:'((
29/09/14 13:37
27צפיות
:'(....????
29/09/14 21:51
19צפיות
סיוון אהובה, נדמה שנהיה קשה יותר ויותר להכיל את הכאב ואת הבדידות..
האם תוכלי לשתף איתנו ועם חברי הפורום את השירים/סוג מוזיקה שמצליחה
לעודד ולעזור בתקופה זאת?
...
30/09/14 06:43
17צפיות
יש שירים של המרת alex hepburn..לא מעודדים כל כך אבל אומרים את מה שאני מרגישה..כמו השיר pain is...
אני לא יכולה להיות יותר בבית
28/09/14 22:59
32צפיות

פשוט רע לי. שוב היא צעקה עלי על כלום ואני לא יכולה לחשוב על כלום חוץ מכמה אני מטומטמת ואיך אני רעה ואגואיסטית וכמה חבל ששני הקדושים האלה קיבלו בת נוראית כמוני שאף פעם לא עושה כלום. ואני סופרת ימים עד הגיוס ולמה יש עוד שנה שלמה עד אז???
ומחר אין לימודים, נתנו לנו "מתנה" חה איזה כיף לי. אז אני אפילו לא יכולה לנסוע לפנימיה ולברוח מהם. ואני רק חושבת על זה שזה רק ההתחלה ויש עוד 3 שבועות משבוע הבא ואני לא מצליחה לחשוב על זה.
חה, היא אומרת לי איך את תוכלי להחזיק בית משלך. בקלות, זה מה! אתם לא תהיו שם להוריד אותי כל פעם ולהגיד כמה שהדברים שאני עוש הם בזבוז זמן. וכשהייתה תחרות הסיפור הקצר שהוא אמר זה נחמד אבל תפסיקי לכתוב את השירים שלך ותלמדי קצת. ואחרי זה אתם רוצים שאני אראה לכם מה אני כותבת?
והכי גרוע זה שאני מתחילה להאמין במה שהם אומרים וזה עושה אותי עצובה כל הזמן ואני לא יכולה יותר. זה כאילו יש איזה חור בתוך החזה שלי שמושך פנמה את כל האוויר וזה כ"כ כואב. ואני לא יכולה לבכות כיה ם ישמעו. ואני לא יכולה לדבר על זה עם מישהו כי אין לי עם עם מי.
הלוואי שאני אהיה כבר בת 18.
הצפת רגשות
29/09/14 21:40
14צפיות
לילי יקירה, אני שומע את הכאב המציף שאת חשה שחוזר על עצמו במן מעגל רגשי מתיש
של כעס וייאוש מן היחס הקיים בבית.. ולאט לאט לאחר מאבק עם אותם קולות שקוראים
לעתים- "חלשה" ו" חסרת ערך" הם מתחילים לחלחל מבעד לחומות שלך וגורמים
לחוסר שקט ולסבל משתק..
לילי  אהובה,אנו שומעים את קריאתך לעזרה מתוך אותה בדידות והיחס הקר שמציפים
ואנו רוצים להזמינך לפורום שלנו כדי שאפילו באותם זמנים קשים ואפילו בקלים
תוכלי למצוא פה אוזן קשבת ותמיכה מחממת כשצריך
º
מישהו לדבר איתו?
26/09/14 17:26
42צפיות
אני פה בשבילך
26/09/14 17:43
29צפיות
קרה?תשתפי בכיף אם את רוצה..או פה או בפרטי
אנחנו פה לשמוע
28/09/14 12:29
20צפיות
שלום,
אנחנו שומעים את הרצון שלך בהבנה, בהקשבה, במישהו שיבין אותך, מישהו שיתמוך...
נשמח אם תספר עוד על מה שאתה מתמודד איתו, על הכאב.. תמיד אפשר לפרוק פה בפורום, ואתה מוזמן לשוחח עם אחד הסייעים שלנו בצ'אט  שפתוח כל ערב מ21:00 עד 00:00...
אם תרצה, יש ארגונים נוספים ואנונימיים איתם תוכל לשוחח בטלפון...
שולחים חיבוק של תמיכה ונמצאים תמיד פה בשבילך..
....
27/09/14 00:29
27צפיות
מה יש להגיד...מה יש לספר...מרגישה רע....רע מאוד ...
עצב
28/09/14 12:23
16צפיות
סיוון היקרה, אנחנו איתך בצערך.... מבינים ללבך, את המועקה שיושבת על הלב.. את העייפות מהמצב...
תמיד פה בשבילך...
|*|נפתח פורום הפרעת אישיות גבולית
28/09/14 11:17
5צפיות
|סיוע|הפרעת אישיות גבולית נחשבת לאחת ההפרעות הנפשיות הנפוצות בארץ ובעולם. לכן פתחנו פורום לכל מי שמתמודד עם ההפרעה הזו.
הפורום הוא המקום בו תוכלו לשתף, לתמוך, להכיר אנשים שמתמודדים עם קשיים דומים ולראות שאתם לא לבד בזה.

מוזמנים כבר עכשיו לפורום הפרעת אישיות גבולית
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
:/
25/09/14 16:30
25צפיות
כועסת על כולם
ומה שהכי בא לי זה להוציא את זה על עצמי... 
חג שמח
26/09/14 12:13
18צפיות
אהלן קטרינה,

מהמעט שכתבת אפשר לשמוע אולי שני דברים עיקריים, האחד, שנראה שאת מרגישה מועקה כבדה. והשני, שנראה שאת מבינה שלהפנות את העצבים כלפי עצמך הוא לא משהו הגיוני כל כך, לפחות כך זה נתפס בעיני מי שמסתכל מהצד..  

יקירה, אולי תרגישי קצת יותר טוב אם תכתבי על העצבים.. על מה שיושב עלייך.. 
מאחלים לך שנה טובה.. ושתרגישי הרבה יותר טוב ממה שאת מרגישה עכשיו.. אנחנו פה.. מחכים לשמוע ממך..
חג שמח
27/09/14 18:56
8צפיות
לא יודעת אם זה הגיוני או לא. אבל לפעמים כשהייתי רבה נגיד עם אחרים ולא יצאתי צודקת למרות שהרגשתי ככה, הייתי נורא עצבנית ואלימה כלפי עצמי.
קשה לי קצת להסביר את זה.
תודה. שנה טובה.
רע רע רע רע רע רע רע רע רע
26/09/14 11:05
32צפיות
אינלי כח להסביר מה קורה בכלל. אינלי כח לקום מהמיטהלא באלי להתחיל את היום בכלל שיגמר כבר הכל אני רוצה רק לנוח קצתלמה זה לא אפשרי??? לא רוצה להירדם אחרי שבכיתי עזבו לא חושבת שזה כלכך משנה כבר יותר משנה שאני כותבתפה אותו דבר אני סתם משגעת אותכם
דבר אחד
26/09/14 11:42
17צפיות
היי ילדה,

אנחנו שומעים חזק כמה שאת מתוסכלת.. שהכל הולך קשה.. אפשר לדמיין אותך מתאמצת לאסוף את עצמך..
להתחיל עוד בוקר.. להעביר את הזמן.. מתפללת שייגמר היום הזה עוד לפני שהתחיל..
ילדה, ייאוש יכול לשאוב מאיתנו כח.. הוא כבד עלינו.. רוצה לגנוב לנו את היכולת לדמיין שהיה טוב מתישהו ושיהיה שוב טוב מתישהו..
אנחנו כאן לעזור לך להילחם בייאוש.. למרות כל התסכולים.. בואי תחשבי על דבר אחד שאפשר לעשות היום.. ונסי לחפש דבר אחד טוב.. מהדברים הכי פשוטים של החיים.. כלב חמוד.. פרח יפה.. קרן אור קטנה שקצת תאיר את המיטה הקודרת ממנה קמת..

אנחנו פה ילדה.. מנסים להניע את הייאוש..
º
גם אני פה איתך נשמה..גם אני באותן מעגל כמוך
26/09/14 17:46
5צפיות
זה לא נגמר.
27/09/14 16:19
10צפיות
עד מחר אני צריכה להחליט מה אני עושה עם הכדורים האלה ואינלי כח להתחיל לחשוב על זה בכלל.
אני רק רוצה לחתוך ולחתוך ולחתוך כל היום. אינלי כח לכלום בטח שלא לשמוע כל היום
את ההורים שלי צועקים שאני יקום לאכול יקום להתקלח יקום להכין שיעורים לקום ולקום ולקום
אני לא יכולה לקום!!!!!!!! למה הם לא מבינים אתזה???
דניאל תודה ענקית שאת איתי וסהר אינלי כבר מילים לתאר כמה תודות ישלי אליכם
אני מבינה אןתך
27/09/14 18:17
9צפיות
ילדת כאב ..בשביל להפסיק עם כל המצב הזה..אנחנו יודעות שהכדורים עוזרים במרבית המקרים..שווה לנסות..זה קשה להיות במצב שאת מספרת אליו..ואני תמיד איתך פה..אשמח לשמוע עוד ממך ....
סהרררר
25/09/14 22:38
24צפיות
די אני לא יכולה יותר עם החיים האלה..מרגישה ששום דבר לא זז...אני מרגישה בודדה.....
חג שמח
26/09/14 11:48
15צפיות
היי סיון,

בואי תוציאי קצת קיטור.. תשחררי קצת מתחושת התקיעות.. אפילו לכמה דקות.. ספרי קצת מה את מרגישה? איפה התקיעות? הבידודות?
 
שנה טובה! מאחלים לך שתרגישי הרבה הרבה יותר טוב. אנחנו כאן..
 
שנה טובה + שעות פעילות
24/09/14 13:22
17צפיות
חברים יקרים, חג שמח!
שתהיה לנו שנה של התחדשות וצמיחה, 
שנה של רגישות, סבלנות והקשבה לאחרים שסביבנו ולא פחות חשוב מכך - לעצמנו,
שנה בה נמצא רגעים של אושר ושמחה, לצד כוחות להתמודדות עם הרגעים הקשים.
שנה של בריאות, הגשמה עצמית וסיפוק,
שנה בה נוכל צעד אחר צעד, לבנות את עצמנו מכאבי העבר, אל עבר עתיד טוב ומאושר יותר.
שנה של ביטחון עצמי, ואומץ לנסות ולהגשים את המטרות והחלומות שלנו, גם כשזה לפעמים מפחיד לנסות.
שנה בה ננסה להשתחרר מכבלים שמגבילים אותנו, כדי שנוכל להמריא ולפרוח מעלה ומעלה, להתפתח ולהיבנות.
שנה טובה חברים יקרים!
 
(בהזדמנות זו גם נעדכן, שבערב החג, ה24.9 - לא תתקיים פעילות בצ'ט האישי ובפורומים שלנו. נחזור לפעילות סדירה החל מיום חמישי, ה25.9. מחכים לכם, בכל דרך שתבחרו, לאחר צאת החג ).
 
רוצים לדעת איך זה להתבגר ולגדול עם נכות נפשית?
23/09/14 17:54
46צפיות
בגיל 17 אובחנתי כסובל מדיכאון כרוני קשה,
בגיל 18 אבא שלי זרק אותי מהבית כי מבחינתו אינו מחוייב לטפל בי יותר (הוא לא האמין לזה שסבלתי מדיכאון כרוני קשה, הוא חשב שאני עושה דווקה או משהו).
בגיל 19 היה לי נסיון אובדני ראשון, שלאחריו חזרתי הביתה להורים (כי לא היה לי איפה לגור ולא יכולתי לעבוד, הייתי במצב מאוד קשה),
ב 3 שנים לאחר מכן זכיתי לסיוע רב מהממשלה בטיפול ושיקום, למרות שזה לא הכי עזר לי.
בגיל 21 היה לי נסיון אובדני שני
בגיל 24 ההורים שלי עזבו לחו"ל, תוך כדי שהם נוטשים אותי לבד, לאחר כמה חודשים הצטרפתי אליהם כי לא יכולתי לדאוג לעצמי
בחול אובחנתי כסובל מהפרעת בי פולארית, והתחלתי טיפול, דבר שלא שינה דבר מבחינת ההורים שלי שעדיין חשבו שאני בטלן שעושה כל שביכולתו בכדי לא לעשות כלום.
בגיל 26 ברחתי מהבית, קניתי כרטיס טיסה חזרה לארץ, הסתובבתי מספר ימים בלי בית, אכלתי בבתי תמחוי (שנותנים אוכל לחסרי בית).
לאחר מכן מצאתי עבודה במלון, נראה שדברים סוף סוף החלו להסתדר בשבילי ועד גיל 28 עבדתי וחייתי יחסית טוב.
בגיל 28 המחלה שלי החליטה שנהניתי מספיק מהחיים, והיא חזרה פי 100 בתוספת חרדה קשה, שוב התחלתי טיפול רק מה מסתבר שצעירים זוכים ליחס מועדף
ממבוגרים, בתור אחד בן 28, השתייכתי לקבוצת החולי הנפש המבוגרים, שזה עולם אחר לגמרי, אני מדבר איתכם על אנשים נרקומנים, אנשים שמסתובבים ברחובות בתחתונים,
אנשים שאוכלים מפחי זבל וכו. כמו גם שתדירות הפגישות עם הרופאים ירדה מפעם לשבוע שהייתי מקבל כאשר הייתי בן 20, לפעם בחודשיים,
כאשר פעם בחודשיים הייתי בה ל 15 דקות לביקור רופא וזה הכל.
באותה תקופה גרתי עם אחותי, ואז ההורים שלי חזרו לארץ.
אחותי בדיוק כמו ההורים שלי, חושבת שאני סתם בטלן שכל היום יושב על המחשב ואוכל, אז היא אמרה לי "תמצא עבודה או לך תגור עם ההורים".
מן הסתם שלא יכולתי למצוא עבודה (וניסיתי, רק שפיטרו אותי אחרי שבועיים, משני מקומות עבודה שונים), וכך חזרתי להורים.
אבא שלי היה מאוד לא מרוצה מזה שאני גר איתם, 8 חודשים חלפו מאז, מדי חודש הוא מאיים שהוא יזרוק אותי מהבית, יורד עלי (בטלן, אפס וכו...)
ועושה כל דבר אחר שניתן בקלות להגדיר אותו תחת התעללות פסיכולוגית.
בגלל שעברתי מקום מגורים, נעלצתי להרשם מחדש לטיפול, זמן המתנה, 3 חודשים.
אחרי 3 חודשים הגעתי לפגישה ראשונה, הרופא אמר לי "תשמע, אף אחד פה לא באמת רוצה לעזור לך, עדיף לך רופא פרטי, אני בעצמי מתפטר בעוד שבוע".
אמרתי לו שאין לי כסף לטיפול פרטי, אז הוא רשם לי פגישה לעוד 3 חודשים.
אחרי 3 חודשים באתי לפגישה, אמרו לי שלא קבעו לי שום פגישה, אז קבעו לי מחדש פגישה לעוד חודש,
אחרי חודש באתי לפגישה, יושב מולי פסיכולוג, שנראה כאילו הוא סובל מהנגובר רצחני, הוא בקושי מדבר, ומסתכל כל שנייה בשעון,
אחרי חצי שעה שבה ניסיתי להסביר לו את הקשיים שאני עובר בחיים, הוא שלח אותי לדרכי.
 
אתמול לאבא שלי נמאס ממני סופית אז הוא נסע לעיר לבדוק איך הוא יכול להוציא אותי מהבית (להוציא צו הרחקה או משהו),
אמרו לו שהוא לא יכול, אז הוא חזר הביתה עצבני וניתק את החשמל בחדר שלי בתור עונש.
מעכשיו, אני יכול להפעיל את מחשב רק למספר שעות ביום, אסור לי לצפות בטלוויזיה בסלון או בחדר של ההורים, וכמו תמיד מדי יום אבא שלי
בה וזורק לכוון שלי הערות פוגענית במיוחד.
 
פעם, כאשר הייתי בן 21 הבטיחו לי שאני ילחם וינצח את המחלה,
היום, 8 שנים אחרי, אני במצב יותר גרוע ממה שהייתי אז.
על תאמינו להבטחות של הרופאים, רוב המחלות הנפשיות זה לכל החיים, אפשר רק לשפר במקצת את המצב עם תרופות, וגם אז
זה כאשר המחלה ניסוגה במעט, אבל היא תמיד חוזרת, אחרי חודש, אחרי שנה, היא תחזור ותפרק אתכם לאבק ותהרוס את כל מה שבניתם.
לאלו מכם שיש להם מזל ויש לכם משפחה תומכת ואוהבת, אני מאחל לכם רק בריאות והצלחה,
לאלו מכם שלא יודעים מה זה תמיכה ואהבה, אני רק יכול לומר שאני יודע איך אתם מרגישים, ושי עוד המון כמונו אי שם בעולם האפל והמלא כאב הזה.
 
נחשולים
23/09/14 21:39
26צפיות
r3dt4g היקר, אני שומע את התסכול והעייפות שהצטברה בתוכך במהלך המאבק שלך..
החל מנקודות זמן בראשית הדרך- האבחון, ניסיון התאבדות והאבחון שניתן לומר
שהגדירו כל פעם מחדש את "החומות" הפנימיות והחיצוניות שהתמודדת איתם במהלך
תקופה עקלקלה זאת..אך אם חלוף השנים היחס הקר והמזלזל מצד המשפחה והמטפלים
שפגשת במהלך הדרך רק הקשו והכבידו בהתמודדות עם המצב הנפשי הקשה..
r3dt4g אהוב, אנחנו רוצים לחזק אותך במאבקך למציאות טובה יותר ומציעים לך
כתף תומכת בפורום שלנו בכל אתגר שאתה נתקל בו..

 
תודה סה"ר
23/09/14 21:55
19צפיות
הבעיה, שאחרי כולכך הרבה שנים שבהן אמרו לי שאני בטלן, עצלן, מכור למחשב שלי, מתבודד וחסר זוגיות...
אחרי כולכך הרבה שנים בהן הפעילו עלי שיטות כאלו ואחרות, שחלקן היו ממש מגעילות (כמו הכיבוי חשמל בכדי "לעודד" אותי לא להשתמש במחשב),
איבדתי כל תקווה, אתם מבינים, יצא לי קצת להתנסות בחיים עצמאיים, היה כיף, הכרתי חברים, הכרתי בנות, מצאתי תחביבים חדשים,
ואז איבדתי הכל ביום אחד, וזה גורם לי לחשוב, למה בכלל לנסות, עם המחלה הערורה הזאת יכול בכל רגע לקחת הכל, ולהשאיר רק גוף חצי מת ומלא כאב.
מצד אחד, אני מתגעגע לאותם השנים הבודדות בהן חייתי עצמאית, וחייתי טוב, מצד שני אני נזכר איך איבדתי את הכל ביום אחד.
זה כאילו, שנתנו לי טעימה מאיך החיים באמת אמורים ליהיות, רק טעימה, במין קטע של זילזול, קטע של "תראה, זה משהו שלעולם לא יהיה לך".
נגעתי בי בלב
23/09/14 22:49
18צפיות
אני מאובחנת גם כדו קוטבית עם חרדות קשות.ocd-אובססיות שליוו אותי מגיל קטן והורי חשבו שזה נורמלי..הפרופסור של המחלקה לא נתן לי סיכוי בכלל שאני אתפקד..אני לא מדברת על לימודים..כמו שהפסכיאטר שלי אמר יש לי מכול דבר קצת..אני לא יכולה לבוא בביקןרת או משהו כזה..כי אני באה מאותו מקום כמוך..אבל כן אפשר לצאת מזה..נכון יש ירידות..אבל תחשוב שאני ההיתי באשפוז קרוב לחצי שנה..ועוד 3 חודשים משוקמת בבית..ומיד אחרי זה התחלתי פסיכומטרי..והרופאים לא נתנו לי סיכוי..כן יש נפילות וצריך להלחם אבל כול דבר בחיים הוא מלחמה..אך שלא תסתכל על זה..ויכולה מאוד להבין את הקושי בחוסר התמיכה שאינם נותנים הוריך..אשמח להיות לך לעזר..ושתדע שאני מבינה אותך אבל בחיים אני לא יכולה לדעת מה אתה באמת חווה אבל אני מזדהה וכך מבינה אותך
שלום לבחור האמיץ
23/09/14 23:53
20צפיות
אתה מתאר תיאור של מהלך החיים שלך שאני משוכנע שרבים האנשים שמזדהים עם מה שאתה כותב
הרבה אנשים שסובלים מאותה בעיה לא מסוגלים לצאת לעבוד מסיבות שונות ואני מסכים הסביבה לא תמיד תומכת, ודווקא רואה בבנאדם כעול כפרזיט כנטל אני מסכים זה בעיה של חוסר מודעות של מה שקורה עם בנם.
 
לגבי מה שכתבת שהפריע לי מאוד זה שמחלת נפש זה לכל החיים, ובכן אני רוצה לתקן אותך, לא מדובר במחלת נפש לכל החיים אלא יש לך נפש כמו לכולם רק שלך היא שונה, הנפש מתעצבת ומטביעה חותם ונרשמים לך רישומים במוח של אירועים שקרו לך בעבר, כנראה שאתה בחור די רגיש ושהעבר שלך לא היה זוהר במיוחד ולכן גם האירועים הללו תפסו מקום מרכזי בחיים שלך.
 
אין דבר כזה לכל החיים, כמו לכל דבר בחיים יש לכל אדם רגעי שבירה ורגעי שיא ככה אני מאמין, אתה חושב שלי אף פעם לא היו רגעי שבירה? רגעי שבירה לא בהכרח חייב להיות תחום ברגע ששווה שניה או יום או שבוע אלא זה יכול להיות הרבה רגעים כאלו 8 שנים או אפילו 15 שנים, לכן לא הייתי אומר לכל החיים אני חושב שהחיים הם אוסף / מקבץ של רגעים רעים ולפעמים הרגעים הם טובים, צריך פשוט לנצל את הרגעים הטובים כדי לעשות לעצמך טוב בחיים.
 
חפש לעצמך דברים שיחזיקו אותך בחיים, רגעים משמעותיים שכאלו, לכל אדם יש דברים אחרים שמחזיקים אותו בחיים, כמו למשל הליכה לאיזשהו חוג, או מנוי בחדר כושר, או חברה, או כל דבר אחר שיתן לך אושר, אני מסכים יש הורים שמוטב שהיו שוללים להם את הרישיון להיות הורים, שבמקום לתמוך בבנם הם עושים להפך, אין מה לעשות אף אחד לא בחר למי להבחר...
 
אתה יודע שאברהם אבינו המקראי נולד בכלל למשפחה הרבה יותר גרועה? אביו ואימו היו עובדי אלילים, זה נחשב מבחינת האלוקות לכפירה לחלוטין הצריכה מיתה... ובכל זאת אברהם אבינו שינה את כל העולם להאמין באל אחד...
 
החיים לא קלים ובמיוחד במדינה הזו...
אני חושב שפשוט כדי לשרוד צריך לעשות דברים שעושים לך טוב (אם אפשר לשלב טיפול תרופתי קל זה יכול להועיל במקרים מסוימים), אם אפשר לערב עובדי ממשל כמו עובדת סוציאלית וכדומה שתסביר להורים שלך על מצבך זה גם יכול להועיל. הבעיה של ההורים שלך היא שאין להם מספיק מודעות עצמית ומודעות כלפיך, אתה לא היחיד בסרט הזה, יש הורים אטומים, הם לא אשמים באטימות הזו הם פשוט לא מבינים מה אתה עובר האמן לי שאם הם היו חווים את אותם דברים שאתה חווית הם פשוט היו מתנהגים אליך אחרת, אבל מה לעשות שאנשים לא יכולים לפעמים להבין את האחר זה גם קורה...
תודה על התגובה המושקעת
24/09/14 18:23
13צפיות
אני לוקח תרופות מאז גיל 17, עם הפסקות פה ושם, זה בהחלט עוזר אבל הבעיה שזה עוזר פיזית.
זה כמו מצב כזה שאני מרגיש טוב, ואז אני נכנס בדלת של הבית והחיים שלי נהפכים לזבל, עם או בלי כדורים.
אבא לי, הידוע בכינויו החדש "נאצי", עושה הכל בכדי למרר לי את החיים, במטרה אחת, שאני יעזוב את הבית.
הייתי עושה את זה כבר מזמן, אילו רק הייתי יכול לדאוג לעצמי.
ה 1500 שקל שאני מקבל מביטוח לאומי לא מאפשרים לי להשכיר דירה, כלומר טכנית זה מספיק, אבל רק לדירה, לא כולל חשמל, מים, אוכל, תרופות או נסיעות.
בעיקרון הייתי יכול למצוא יחידה קטנה ואז לחפש עבודה למשרה חלקית, עם שילוב הקצבה מביטוח לאומי הייתי מגיעה לאיזה 4000 שקל שזה מספיק לדירה ואוכל,
אבל בשביל זה אני צריך לחסוך לפחות איזה 3000 שקל, שאני אוכל לשרוד את החודש הראשון, ואיך אני יכול לחסוך אם אבא שלי לוקח 70 אחוז מהקצבת נכות שלי לעצמו.
בנוסף, איזה מוסד לימודים מאוד מסויים שלמדתי בו בעבר, תבע אותי על סך של 15000 שקל בגין הפרת חוזה (הפסקתי ללמוד באמצע בגלל המצב הנפשי שלי),
בעוד חודש וחצי המשפט, אם אני אפסיד במשפט, אני אחוייב לשלם מדי חודש את החוב, וזה יכול ליהיות עם כל מספר שבין 100 ל 1000 ואף יותר שקל בחודש.
 
אני שוקל לקנות אוהל, ופשוט לעזוב את הבית, לצמיטוט.
ה 1500 שקל יספיקו לי למזון, ואני אוכל לחיות באוהל עד שאמצא עבודה ואוכל להשכיר דירה, רק שאני ממש בחרדות מהמשפט הזה שהולך ליהיות לי.
 
בנוסף, כבר מספר רופאים דיברו עם הנאצי, אחרי כל שיחה הוא נרגע לאיזו תקופה, ואז שוכח את השיחה, ואז הכל מתחיל מחדש.
עוד מתקופת בית הספר, שסבלתי מאלימות קשה, הוא לא עשה כלום בכדי לעזור לי, הוא בה, הקשיב ליועצת (*הראה נוכחות) והלך.
 
בינתיים, הנאצי מצא דרך חדשה להתעלל בי, עלידי ניתוק החשמל בחדר שלי כדי שאני לא אוכל להשתמש במחשב.
מדי יום בדיוק בשעה 5 הוא מדליק את החשמל, ואז בדיוק ב 10 הוא מכבה אותו, בנוסף אסור לי להכנס לחדרים אחרים בבית, או לצפות בטלוויזיה או כל דבר אחר,
מותר לי רק להכנס למטבח, לשירותים, למקלחת, ולחדר שלי (ללא החשמל)
אתמול התחלתי בשביתת רעב, עד עכשיו לא אכלתי כלום, היום ערב חג וכל המשפחה הולכת לשבת מסביב לשולחן, ואני לא אהיה שם,
אני מקווה שזה יפעיל מספיק לחץ בכדי להפסיק את ההתעללות.
כמו גם שאני סובל קשות ממחשבות אובדניות בנוסף לכל זה.
אנחנו לא בוחרים לאיזו משפחה להיוולד
28/09/14 07:57
9צפיות
להבדיל מהוריך לא בחרת לאיזו משפחה להיוולד אין מה לעשות, דבר אחד אני יכול להבטיח לך, אבא שלך מצטער על כל מה שהוא עושה לך הוא אפילו לא יודע למה הוא עושה לך את זה, לפעמים בנאדם בגלל סיבוכים נפשיים עצמיים פוגע בסביבה שלו...
 
מה שאני יכול להציע לך זה לעבור לדיור מוגן. לך לפסיכיאטר שלך ותבקש סל שיקום ותלך ותגור בדיור מוגן ביחד עם עוד כמה אנשים שעשו להם את המוות בבית בדיוק כמוך תבדוק טוב עד שתמצא מקום שאפשר להתגורר בו עד כמה שאני יודע אתה יכול לקבל גם סיוע בשכר דירה ואם הקצבה שלך 1500 שקל תתבע להחמרה במצב הנפשי כתוצאה מכל האירועים האלו שאתה עובר.
 
סיוע בשכר דירה זה בערך 700 שקל
דירה בדיור מוגן עם חדר פרטי ועוד 2 או 3 שותפים בתוך הבית זה יוצא משהו כמו 700 שקל בחודש שזה יספיק לך לדיור
אוכל וכדומה תעבוד בשחור בניקיון או משהו כזה או בעבודה אחרת כדי שלא ידפקו לך תקצבה, או שתעבוד ברגיל אפשר לעבוד עם חוק לרון עד סכום של 1804 שקל מעבר לזה מורידים קצת מהקצבה.
 
בקשר למשפט שלך השאלה אם היית כשיר או במצב נפשי כשיר שמאפשר חתימה על חוזה, האם הבנת את הכתוב או שלא הבנת האם היית צלול בזמן החתימה על החוזה או לא, זה מקרה מאוד עדין מה שאתה מספר לי עכשיו תגיד תודה אני נדפקתי בחוזה גם מול מרכז לימודים וזה עלה לי 45 אלף שקל שזרקתי לפח, גם אני הייתי במצב נפשי מחורבן ושילמתי את כל החוב בסוף, צריכים להביא חוות דעת מפסיכיאטרים שכל חוות דעת עולה הרבה כסף ולבדוק אם היית כשיר בזמן החתימה על החוזה אם ידעת על מה אתה חותם, וגם אם ידעת האם היית במצב נפשי שמאפשר לימודים,  יכולים להקפיא לך את הלימודים ותמשיך ללמוד מאוחר יותר ותשלם את החוב כמו גבר זה אם היית שואל אותי אני הייתי עושה, מקפיא את הלימודים ממשיך לשלם ולומד עוד שנתיים שלוש מתי שהמצב הנפשי יהיה פחות או יותר בסדר
 
שנה טובה גבר תצליח עשה חייל!
 
אז מה היה לנו?
1. לך לפסיכיאטר תבקש סל שיקום
2. תבקש דיור מוגן
3. תמצא עבודה בקטנה ככה
4. יש הרבה עמותות שתוכל להיעזר בהם כמו "אנוש", "שכולו טוב", "מקשיבים" של איתן, "המרכז הישראלי" בכפר סבא, למציאת תעסוקה נתמכת וליווי בתעסוקה ועוד...
 
23/09/14 17:45
30צפיות
מרגישה רע..
 
נמאס לי
הצפה
23/09/14 22:30
18צפיות
לוטי יקירה, נראה שלאחרונה נהיה מכביד ומתיש יותר ויותר להכיל את הרגשות הכואבים
שלעתים קרובות לא מעניקים שום רגעי שקט..
האם תוכלי להרחיב ולספר על המקור להרגשה שאת חווה?
 
צריכה אדם קרוב:(
22/09/14 18:12
56צפיות
אני לבדדד...כמה רע ומר גורלי....לעשות הכל לבד.....נמאס לייייייי
º
אני פה איתך
22/09/14 21:35
15צפיות
22/09/14 22:33
12צפיות
אפשר ממש לשמוע את הכאב שלך, יקרה... את העצב שבבדידות, את העייפות מההתמודדות עם המציאות, שהיא לא תמיד קלה, לגמריי לבד....
כמה זה בטח מתיש ועצוב להרגיש כל כך לבד מול כל העולם...
 
מקווים יחד איתך, שלא רחוק היום בו תמצאי לך את אותו אדם קרוב... אותו אדם שיעזור לך בחייך ביום-יום, שיוכל לעזור גם בדברים הפיזיים, וגם בנפשיים... שיהיה שם גם לדברים הקשים, אך גם לדברים הנעימים..
 
ובינתיים, יקרה, מזמינים אותך לשתף אותנו, ולספר על הדברים האלה ששוברים אותך... שגורמים לך להרגיש פתאום יותר את הלבד... ואולי נוכל לעזור לך להרגיש קצת יותר קרובה....
דורית משעלי - פסיכותרפיה, טיפול זוגי, טיפול מיני

דורית משעולי

טיפול זוגי ואישי ביחסים רגשיים ובמיניות. חייגו כעת: 052-2501871


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה