לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
שלום,

ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.

השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות.

מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.

הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.

בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.

אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:

http//www.sahar.org.il

אנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.

בברכה,

צוות סהר

הודעה חדשה

אשמח לייעוץ..
23/01/15 00:49
לאחרונה אני מרגישה מאוד מאוד חסרת ביטחון בתחום החברתי. זו לא הרגשה ממש חדשה אבל בזמן האחרון זה ממש מציק לי.
בכל פעם שאני בסיטואציה חברתית אני מרגישה שאני משעממת את האנשים האחרים, שאין לי דברים מעניינים להגיד.
בארץ יש לי כמה חברים מאוד קרובים. אבל אני גרה עכשיו בחו"ל. גם כאן באופן כללי יש לי די הרבה חברים, תמיד אני אוכל למצוא מישהו לשבת איתו או לצאת לאכול יחד. אבל כולם חברים שטחיים. אין לי חברות עמוקה יותר ומאוד הייתי רוצה את זה. 
בסה"כ נסעתי וטיילתי וגרתי בחו"ל ועשיתי דברים בחיים שלי.. ואני חושבת שאני בן אדם די חברותי.. אבל ברגע האמת כשאני עם אנשים, אני מתחילה להבין שלא ככה רואים אותי מבחוץ. שאני נראית סגורה ושקטה ודי משעממת. יש לי בראש תמונה אחרת לגמרי על עצמי, אבל לאט לאט היא מתנפצת. 
חוצמזה שאני מרגישה שאין לי חברים, אני מרגישה גם שהחיים שלי די משעממים. שחוץ מהלימודים שהולך לי בהם די טוב, אני תכלס לא עושה שום דבר עם עצמי. אני מרגישה שאין שום דבר שממש מרגש אותי
אשמח לשמוע מה דעתכם.. איך אפשר לצבור ביטחון בסיטואציות חברתיות, איך אפשר להרגיש חלק ממשהו.. לעשות את החיים קצת יותר מעניינים..
מחכה לשמוע מכם.. תודה:)
 
אינטימיות חסרה
23/01/15 16:42
דנית חביבה,
נראה שככל שהשנים חולפות ואנחנו מתבגרים, אנחנו מרימים חומות של הגנה וזהירות, חומות שיכולות לגרום לנו להרגיש לבד, גם שאנחנו נמצאים בסביבת אנשים..
משהו בנו מתבלה ומתיישן, והחוויות של פשוט להיות עם אנשים הופכות נדירות יותר ויותר,
השיחה נוסבות סביב תעסוקה ואקטואליה, המאמץ להרשים הופך אולי לטבע שני, ואנחנו, מי שאנו באמת, מאחורי כל המסכות, נשאר עלום ומוסתר, עד שלעיתים גם אנחנו כבר שכחנו מי אנחנו ותחושות ריקנות ושעמום צפות ועולות.

יקירה, המפתח לאינטימיות נמצא כנראה ביכולת לשהות יחד סתם, לשתף במחשבות בלי פילטר, לשתף גם בצדדים הפחות מחמיאים שלנו, בלהיות יחד בלי הסחות דעת.
מבינים שככל שהמרחק גדל זה נראה כמו משהו קשה לביצוע, משהו שנמצא מחוץ להישג יד, ובכל זאת, מציעים לנסות לבחור בשניים שלושה חברים וחברות שאיתם נוח לך הכי ולנסות לשנות קצת את השגרה איתם.. למצוא פעילות שבה יש הזדמנות לשיחה אישית, אפילו טיול רגלי בשכונה, שיטוט ללא מטרה.

מצרפים לך פה מאמר נחמד שקשור אמנם להתאהבות, אבל יכול להיות לך רלוונטי-
http://www.nytimes.com/2015/01/11/fashion/modern-l...
anyone-do-this.html?_r=0

(אנחנו לקחנו מהמאמר את הסאבטקסט שהקסם קורה כשאנחנו נפתחים ומאפשרים לו לקרות).

נשמח לשמוע ממך עדכונים ומחשבות נוספות..
שלך,

סהר תמיכה
הלחץ הקרב לפני תקופת מבחנים
21/01/15 22:27
הי סהר,
נפטרתי מהפסיכולוגית חסרת התועלת שצריכה פסיכולוג או פסכיאטר בעצמה..חזרתי להתמודד עם הלחץ לבדי..אני ממש קרובה לתקופת מבחנים וזה מלחיץ כמו שנה ראשונה אולי אפילו יותר.. אני כועסת על הפסכיאטר שכל כך סמכתי אליו..כמו שסיפרתי לכם אני לומדת סיעוד..זאת אומרת אחות מוסמכת לתואר ראשון..היה לי לפני כמה ימים שיעור בפרמקולוגיה שזה תרופות..והגענו למצגת על תרופות נוגדות פסיכוזה ומסתבר שהתרופה שאני לוקחת היא נוגדת פסיכוזה..עם תופעות לוואי מעצבנות..שמסתדר לי עם התופעות שהפריעו לי כל כך ולא הבנתי. דבר ראשון למה אני עם התרופה הזאתי 4 שנים??..אני לא פסיכוטית.. אמרתי לפסכיאטר שלי שלקראת חופש בסוף שנה רוצה להגמל מהתרופות הפסכיאטריות כי אני לא צריכה את זה ואני רק מזיקה לגוף שלי..זה שההיתי מאושפזת לפני כמה שנים זה לא אומר שבגלל זה אני צריכה להיות על תרופות פסכיאטריות שמיותרות מבחינתי..ההיתי נפטרת מזה מזמן אני פשוט לא רוצה שהפסקת הכדורים יפגע בתפקוד שלי בגלל זה אני מחכה לחופש שזה יהיה בפיקוח הפסכיאטר שלי..וגם שיתן לי תשובות למה אני לוקחת תרופות אנטי פסיכוטיות אם אני לא מאובחנת בזה..בתור אחות לעתיד ההיתי משנה המון במערכת..זה כול כך מרגיז..ועד שמצליחים להגמל מהתרופות האלה זה מלווה בהמון תופעות קשות..זה מרגיז שגרמו לי להתמכר לתרופה ועוד סתם!!!
דאגות
22/01/15 17:18
דניאל היקרה,
קשה לתאר את כמות הלחץ שמופעל עלייך כרגע.. כאילו שלעמוד בתקופת המבחנים לא מספיק משרה מתח, בנוסף לנסות להתמודד מול זה עכשיו לבד, ללא התמיכה מהפסיכולוגית שהיית רגילה אליה, מאוד מעכיר את האווירה... לנסות להיות בסדר ולעשות הכל כמו שצריך בתואר ובחיים, ואז לגלות שהיתה לך תרופה לא נכונה כל הזמן הזה, זה כמו משבר אמונה.. מצב מבלבל ולא נעים..
נשמע שהרבה שאלות מרחפות מעל ראשך כרגע, כמו מה תעשי עכשיו עם המידע שקיבלת, איך מעכלים, איך מתמודדים, איך ממשיכים הלאה.. עם מי אפשר לדבר על הנושא.. מי יכול לעזור..
 
אנחנו מקווים שהגמילה שאת רוצה לעשות תצליח לך, ומאחלים שתרגישי חזקה שוב, שתופעות הלוואי לא יפריעו לתפקוד שלך בתקופה הקריטית של חייך..
מחבקים אותך חזק ותמיד פה בשבילך
 
º
תודה סהר
23/01/15 08:50
ילד הבועה
20/01/15 22:47
4צפיות
"ושוב בנוף אורות כחולים
ושוב אני בין עצורים
ושוב אני מבין שניכנסתי לצרות
 
אל תנסה להיכנס לעולם שלי
החיוכים מוזרים בעולם שלי
אני לא אסיר אני אסיר להגנה שלי
אף אחד לא ינפץ את הבועה שלי"
הכי בודד
22/01/15 16:32
"השעה מאוחרת, הרחובות ריקים מאדם
לאורך הטיילת הפנסים דולקים ואפשר לראות את הים
ואתה מרגיש, שאתה האיש הכי בודד בעולם
מוצא את עצמך הולך נגד הרוח "
עולם שכזה...
18/01/15 03:54
19צפיות
מעניין אותי לאן כל האנשים האלה רצים..
מעניין אותי אם יש להם מקום אהוב לחזור אליו..
מעניין אותי על מה האישה המבוגרת תוהה בעודה מתבוננת מהחלון של האוטובוס.. אולי על אהבה ישנה ואולי סתם תוהה על החלטות שעשתה בחייה..
מעניין אותי אם האדם הזה שמחייך וסגר בטח איזה עסקה טובה עצר דקה להעריך את הרגע והסתכל לרגע למעלה וזכר שיש לו למי להודות..
מעניין אותי לדעת מה עבר בראש של ההורה המטומטם של הילד הזה עם הפנס בעין..
מעניין אותי אם הילדה העצובה הזאת קיבלה חיבוק אוהב בבוקר..
מעניין אותי אם יש שם מישהו שבאמת מאושר.. אם קיים מישהו שלא חווה אכזבות ..
או שיש עוד כמוני שמתהלכים שם עם פחדים, זיכרון כואב וחיוך מזוייף...
זבוב על הקיר
18/01/15 22:02
6צפיות
“To assess the quality of thoughts of people, don't listen to their words, but watch their actions.” 
 
just יקירה,הסקירה שלך על הסביבה שלך מצליחה לעורר מחשבות בתוכך על אותם אנשים
ברחוב או בבית ספר..ואותם מחשבות לעתים קרובות מציתות תהיות של "אני היחידה שמרגישה ככה
או שאני היחידה שמתמודדת הבדידות מכבידה וזיכרונות כואבים מן העבר?"
ההסוואה שרבים מאיתנו נוהגים לשים אלינו במקומות ציבוריים יכולה לבלבל לפעמים ולהקשות על ההתחברות לזולת..
just אהובה, תוכלי לספר לנו במה מתבטאת"ההסוואה" במציאות היום יומית?
אורחת לרגע
18/01/15 18:20
14צפיות
אני קצת מתרגשת לכתוב פה. 
הפורום הזה היה הבית שלי במשך תקופה ארוכה מאוד וחלפו מאז 12 שנה...
היום, במסגרת סדנה בלימודים (תואר ראשון) המנחה (שהוא פסיכולוג קליני) הביא מכתבים של מטופלת, נערה, והם עורררו בי גל נוסטלגיה. 
התוודעתי לסהר כשהייתי בת 12-13 והכרתי כאן אנשים מדהימים, בני נוער כמוני, שמתמודדים עם הטירוף של גיל ההתבגרות. 
לעתים היו טריגרים ולפעמים הרגשתי שנכנסתי למיטה חולה, אבל זה כנראה מה שחיפשתי, כולנו, כי מעל לכל- מצאתי כאן תמיכה והיינו חברים מופלאים ונאמנים (תבינו, מדובר על תחילתו של עידן האינטרנט). צוות האנשים של סה"ר היו דמות תומכת, מבוגר/ת שלא שופט/ת אותנו ומחבק/ת אותנו.
אז מה הפואנטה שלי בכל זה?
ראשית, כיף להיזכר ולהשתפך קצת.
שנית ומעל הכל- לומר לכם שיש תקווה, שהתקופה הזו עוברת והיא קשה ומטלטלת. תעזרו אחד בשני (אני זוכרת שהיינו מסמנים חיבוק כך - (((((שם המחובק)))) ) ובמי שמציע לכם עזרה, גיל ההתבגרות טומן בחובו חוויות מופלאות אבל גם המון כאב לחלק גדול מאיתנו. אל תתנו לו להשתלט, כי יש חיים שלמים לפניכם והם קסומים וממתינים לכם. 
 
ולסה"ר  (מעניין אם עדיין יש כאן מישהו מאנשי הצוות של אותה תקופה ) זוהי הזדמנות להודות לכם על שהייתם לי למשענת.
שלכם,
snoopy girl (כן, זה היה הכינוי שלי)
מבט לאחור
18/01/15 21:45
5צפיות
סנופי/nostalgy יקירה (תלוי מה את מעדיפה..), אני שומע שעברת תקופה מטלטלת בתור מתבגרת והיום את יכולה להרשות לעצמך 
להסתכל על הדרך שעברת ועל האתגרים שהצלחת להתמודד איתם בגאווה..ראשית אנו רוצים להודות לך מילות החיזוק שהענקת לנו ולחברי הפורום
וכמובן נאחל לך בהצלחה בהמשך הדרך 
הצלקת שלי
17/01/15 11:36
19צפיות
אוקיי, אז הכל התחיל מזה שנכנסתילפורומים לתמיכה, ובאמת שלא ידעתי לאן להכנס...אז בסוף נכנסתי לכאן...
כבר שנים שהייתי עם תרפות ואישפוזים, וכל פעם מסיבה אחרת...הפעם אני כותבת לכם לא בגלל ה-OCD שיש לי, או מהמצבי הרוח המתחלפים, אלא בגלל שאני נתקלתי לאחרונה בקושי ואני לא יודעת מה קורה לי ולא יודעת איך לקרוא לו...
הכל התחיל מזה שבסופו של דבר התחיל להמאס לי מהמשקל שצברתי מהרעב שהתרופות גרמו לי...אני לא הייתי שמנה, אבל הבגדים שלי נהיו קטנים עליי וההורים שלי והפסכיאטרית שלי לא הפסיקו לומר לי כמה שאני צרכה לרד במשקל. אז לקחתי את העניינים לידים. הלכתי אל דיאטנית שתעזור לי.
הורדתי בעשרה ימים כמעט 2 קילו. הבגדים שלי(או לפחות) שוב עלו עליי. קבלתי המון מחמאות מאנשים. זאת הייתה הרגשה טובה, והיא רק גרמה לי לרצות לרדת עוד ועוד. היה יום אחד השבוע שאני לא אספר על הסיטואציה, אבל בסופו של דבר אכלתי לא מעט ממתקים במסגרת של מסיבה.
הרגשתי ממש רע והלכת כמה פעמים לשירותים לנסות לקיא את הממתקים, אך ללא הצלחה. בזמן שניסיתי להקיא שמתי לב לצלקת על הזרוע שלי.
צלקת שעשיתי לעצמי לפניי שנתיים שעדיין לא ירדה. זה החזיר אותי אחורה לתקופות קשות יותר וזה העציב אותי.
בסוף יצאתי מהשירותים מבלי להקיא, ופשוט הלכתי משם.
עכשיו אני פשוט מרגישה רע ושאני רוצה לפגוע בעצמי, אבל אני לא מרגישה חופשייה מספיק כדי לספר על זה לאף אחד.
וגם אני לא רוצה לאכול, או רק לאכול ממש קצת. אין לי הפרעת אכילה, אבל פשוט מצאתי שאי אכילה זה מרגש.
אשמח לתגובות...
ממני, אנונימית
תולדות המאבק
17/01/15 13:42
17צפיות
באטר יקירה, נשמע שצלקות הקרב שמעטרות אותך מעניקות לך תחושת מסוגלות וביטחון..
אותם תחושות שעד עכשיו עזרו לך להתמודד עם האתגרים שעומדים מולך נהיים פחות רלוונטיים
במאבק שתנאיו השתנו..אותו מצב מבלבל  של עלייה/ירידה במשקל גרם לשינוי בהרגלי האכילה.
אבל לעתים קרובות הגבולות במעשים שלנו מטשטשים ומאפשרים חדירה של הרגלים שליליים..
באטר אהובה, ראשית אנו מודים לך שמצאת את הכוח לשתף אותנו במציאות ההפיכה בחייך 
האם את מרגישה מספיק בנוח כדי לפנות למטפלת או אפילו למשפחה בנושא?
בכל מקרה, אנחנו בפורום כאן כדי להכיל,לתמוך ולתת כתף תומכת בזמנים הקשים 
 
תודה
17/01/15 14:14
12צפיות
אבל אני מבולבלת מאוד ולא יודעת מה לעשות עם האוכל...
17/01/15 14:32
13צפיות
באטר יקירה, לצערי אנו לא יכולים לתת פתרון ישיר אבל אני מצרף קישור לעמותה שמפעילה קבוצות תמיכה בירושלים ובצפון (ללא עלות כמובן) שמנוהלות ע"י המתמודדות עצמם
ויכולות לתת מענה לחוסר ודאות שאת חווה..
בנוסף לכך אני מצרף את רשימת העמותות שמעניקות תמיכה וייעוץ בנושא.
 
שאלה
17/01/15 15:14
11צפיות
ראיתי שהפנת אותי לעמותות להפרעות אכילה...את חושבת שזה מה שיש לי?
סהר התגעגעתי
17/01/15 12:53
21צפיות
אינלי כלכך זמן לכתוב אבל השבוע קרו דברים שאני לא יכולה לשמור אצלי. אבא שלי לא מדבר איתי כבר שבועיים אמא שלי רבה איתי כי אני מסתובבת בתל אביב בכל מיני מקומות של עמותת עלם היא לא מקבלת אתזה שגם אני חלק מהנוער בסיכון או איך שהיא לא קוראת לזה. אני מרגישה רע לא באלי להיות פה יותר באלי לברוח מהבית לברוח מהחיים נמאס לי
17/01/15 13:53
16צפיות
ילדת כאב יקירה, ראשית אני שמח לראות שמצאת את הזמן לשתף איתנו בסערת הרגשות שאת חווה..
נדמה שהאי קבלה של המצב שאת נמצאת בו מצד ההורים מצטבר למצב כמעט בלתי נסבל של כאב ותסכול
אך מצד שני היכולת שלך למרות החוסר תמיכה מבחוץ למצוא את המקום שבו מבינים אותך וכן מעניקים מסגרת חמה ותומכת
היא סימן לאומץ ולכוח הנסתר שבך..האם חשבת לדבר עם על"ם על הדרכים בהם אפשר להציג את הרגשות שלך מול ההורים?
אנחנו נשמח לסייע בתהליך של יצירת קשר עם אנשים שמה שיכולים לעזור לך אם תרצי 
נפתחו פורומים פוסט טראומה וגמילה מעישון
14/01/15 13:44
12צפיות
|חיבוק| מעכשיו אתם לא לבד!
מציאות החיים בכלל והמציאות הישראלית בפרט עלולות להעמיד אותנו בפני אירועים המהווים איום על חיינו, גופנו או על אלו של האנשים הקרובים לנו, כמו תאונות דרכים, פיגועים, תאונות עבודה, תקיפות מיניות ועוד.
לכן פתחנו במיוחד בשבילכם את פורום פוסט טראומה.

פורום זה מיועד לאנשים אשר הם עצמם או יקיריהם חוו אירועים טראומטיים, ומכוון לתת מענה לשאלות הנוגעות להתמודדות, מניעת התפתחותה של הפרעה פוסט טראומטית, ליווי בן משפחה אשר עבר טראומה ועוד.
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...


|סיגריה| ידוע שהרבה מעשנים רוצים להפסיק לעשן אך לא סומכים על עצמם שאכן יצליחו. יש מעשנים שהפסיקו וחזרו לעשן ויש מעשנים לשעבר שמידי פעם רוצים לעשן סיגריה אבל יודעים שזה עלול להסתיים בעישון החפיסה כולה ולכן פשוט לא מעשנים.
אתם רוצים להפסיק לעשן, אך קשה לעשות זאת לבד?

מוזמנים להיכנס לפורום גמילה מעישון וננסה לתת לכם עצות, רעיונות, סיוע ומידע בכל הקשור לעישון ולהפסקת עישון.
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...
ואף אחד לא יאהב אותי
13/01/15 22:16
41צפיות
אני לא יודעת אם מישהו אהב אותי
אני אף פעם לא אהבתי אף אחד.
לפחות לפי מה שאני יודעת.
אבל סמכתי על אנשים
והם שברו לי את הלב
פעם
אחר
פעם
ואני לא יודעת. ומזה כמעט שבין הכל-זה מה שמעסיק אותי.
אבל
אני פשוט חושבת
אולי אני פגומה מדי
ומה אם אף אחד אף פעם לא יאהב אותי?
לב שבור
14/01/15 10:29
14צפיות
some1Lse יקרה,
אנחנו שומעים את האכזבה שלך מכך שאנשים מעלו באמונך, ובכך הם הגדילו את חוסר האמונה שלך...
ובנוסף, החשש שלך מכך שלרגש הזה, שנקרא אהבה, לא יהיה מקום בחייך...
 
אנחנו כמובן לא יכולים להבטיח לך שהמצב ישתנה בעתיד. אבל אולי את תצליחי למצוא בתוכך צוהר שבו תוכלי לראות את הצל הנשקף מהרגש הזה, וככל שהזמן יעבור, אולי גם תצליחי להרחיב את הצוהר לכדי חלון, עד שתצליחי להשקיף על אותו מנעד שלם של רגשות, שמסתתרים מאחורי אותה מילה עלומה...
 
לכן, העצה העצה שאנחנו יכולים להציע לך היא אולי להשאיר את האמונה שדברים יכולים להשתנות...
 
וכמובן, את מוזמנת לחלוק עימנו את התהיות והחששות שלך, וגם את התקוות...
 
עומס
11/01/15 23:48
35צפיות
המחשבות טסות בראש.מה לעשות? מה להתחיל.תסכול שאני יודעת שאני בטיפול והסובבים לי אומרים לי שהמטפלת גרוע והיא רק מזיקה לי. יש לי עומס מטורף.אני לא יודעת מה להתחיל קודם. קשה לי מאוד התקופה הזאת. מה שהכי מתסכל אותי זה שאני לומדת פרמקולוגיה(תרופות) ואני מבינה עד כמה אני לא צריכה את התרופות הפסכיאטריות שאני לוקחת.ובגלל התלות שיש לגוף שלי בכדורים .אסור לי להפסיק עד שהפסכיאטר יחליט על כך .כי זה ידרדר את מצבי ויפגם בתפקוד שלי שהינו חשוב היום מכיוון שאני לומדת במכללה וצריכה לתפקד שעות מרובות מאוד..איך מסדרים את כל הלחץ? התסכול? העצבים? המתח?פסיכולוגית גרוע?ותסכול שלא מצליחים להספיק דברים??אוףף אני מרגישה התפוצצות מבפנים..למה אי אפשר לשכוח מזה שההיתי מאושפזת)(עניתי-לומדת סיעוד), למה צריכה כדורים?(למה המוח שלי לא בסדר ולא כמו כולם?).למה צריכה ללכת לישון מוקדם בגלל שהכדורים הפסכיאטריים לא ייתנו לי לתפקד עם אני לא יישן מספיק? למה אי אפשר לשכוח מהעבר ולהיות "נורמלית"? אני יודעת שעברתי משבר לא פשוט שאני סובלת מocd -אובססיביות,עודף מחשבות, מאניה דפרסיה, התקפי חרדה..אבל לפי מה שאבחנו יש לי מכול דבר קצת אבל זה נגמר לא?? אז למה להמשיך תרופות עם אני מאוזנת? למה הפסכיאטר אומר לי שהכדורים שאני לוקחת היום הם הכי בסיסים ואני חייבת אותם בשביל להיות בסדר? למה זה לא נגמר???
אוף הוצאתי את התסכול שלי ..לילה טוב חברים יקרים.
אוטוסטרדה
12/01/15 21:31
10צפיות
דניאלי יקרה,
נדמה שהתקופה העמוסה רק הולכת ונמשכת, כמו על אוטוסטרדה שלא עוצרת לרגע..
ואת כבר לא יודעת במה להאחז קודם, במה מכל הדברים שצריך לעשות להתחיל לטפל..
יקירה, לפעמים עוזר לכתוב ברשימה, את כל הדברים שצריך לעשות – קטנים וגדולים.. ואז לסדר אותם לפי סדר עדיפויות ודחיפות.. תוך כדי קבלה שכמות הזמן והמשאבים של כל אחד היא מוגבלת, ויתכן ולא תספיקי לעשות את כל מה שתכננת.. לפעמים רשימה שכזו עוזרת לעשות סדר בראש ומארגנת את המחשבות וסדרי העדיפויות, ובכך חוסכת זמן ומשאבים שאחרת היו מופנים להיווצרות כדור שלג של חרדה משתקת שרק מונעת התקדמות..
יקירה, לגבי התרופות, אני שומעת את התסכול שלך מהצורך להשתמש בהן, אבל כן חשוב לציין שגם כשמרגישים מאוזנים חשוב להמשיך ולהתמיד בטיפול בהתאם להנחיות הרופא המטפל, כדי להשאר מאוזנים.. כמו שאמרת, התרופות הן שמשלימות את מה שחסר למוח, מאפשרות בסיס לתפקוד.. ולמרות שזה מתסכל שאת צריכה אותן בשביל משהו שאולי נראה מובן מאליו בשביל אחרים, אולי זה טוב שיש את האפשרות הזו להיעזרות, אולי עדיף איתן מאשר המצב שעשוי להתדרדר מאד בלעדיהן.. מה את חושבת יקירה?
תשובה לסהר
13/01/15 00:36
10צפיות
סהר אין לי בעיה לקחת את הכדורים..אני לוקחת אותם כבר 4 שנים.4 שנים האילו העלתי בעקבות הכדורים 25 קילו ..יש להם תופעןת לוואי של פגיעה בכבד..סכרת..עלייה בשקל..עייפןת כרונית..אז זה לא מעצם הלקיחה כמו שזה מהפגיעה שזה עושה לגוף שלי..השאלה מה ששמים על כף המאזניים
- בריאות הנפש לעומת בריאות פיזית..זה דילמה לא פשוטה..וזה לא פר..הדרך הכי קלה כמו שאתם אומרים נותנים עזרה בכדורים ולקחת את זה ..איפה הפגיעה בי..איפה המקום שאני יכולה להלחם עם כול המחלןת שלי ולקחת חלק במאבק למען איכות החיים שלי..למה תרופות צריכות לעשות את זה עם אני יציבה היום? הבעיה שבגלל שהגוף שלי התרגל לזה ..גם אם אני מאוזנת הפסקה שלהם תוציא אותי מאיזון כימי..בגלל שהגוף התמכר..אלה תרופות ממכרות ומזיקות לגוף.החיים המודרנים נןתנים פריביבלגיה ללקיחה ישירה של תרופות במקום להתמןדד עם החיים...לפני 4 שנים באמת ההיתי צריכה את זה..ההיתי חולה..אבל היום אני רוצה להלחם ולא כדור שיעשה את זה..בגלל חברת התרןפות שיוצרת כדורים פסכיאטריים ממכרים שיכניס להם עוד כסף והמודרניזציה שכדורים זה בסדר..אני חלק מהאוכלוסיה שנפגעת..על אחת כמה וכמה בגלל שההיתי מאושפזת במחלקןת פסכיאטריות וכול הווילום..הקסנקס..וכול התרופות הללו..וזריקות בתחת עושים אנשים לתלןתים כימית בכדור..ואי אפשר להפסיק..זה תסבוכת מטורפת..אמרתי לפסכיאטר שלי שלה מעניין אותי שיש לי חופש בסוף השנה הזאת אני רוצה שיגמול אותי מהכדורים על ידי כדורים טבעיים על מנת להוריד את התופעות לוואי של הפסקת כדורים פסכיאטריים..אני לא מוכנה לקחת חלק במה ש"מקובל בחברה".מצד שני אני לא ילדה קטנה ואני לומדת אחות מוסמכת תואר ראשון ואני יודעת מה ההשלכןת אם אני יפסיק על דעת עצמי..לכן אני יחכה לחופש שהשינוי של הפסקת הכדורים בהוראת הפסכיאטר כמובן..על מנת לא לפגוע בתפקוד שלי..
לאחר כל החפירה שכל כך מעצבן אןתי עניין התרופות הפסכיאטריות..עוד משהו חח..למה מישהו שחווה פעם אחת בחיים שלו פסיכוזה צריך לקבל תרופה למשך זמן ארוך..איך הם יכןלים לדעת אם זה באמת פסיכוזה אן משהו אחר..
לגבי רשימות אני עושה את זה כול הזמן זה מה שנותן לי שליטה בחיים שלי
קשה לייייייייייייי
10/01/15 00:55
69צפיות
אני פשוט לא מסוגלת יותר.
כל הזמן דאגות. חרדות. מחשבות.
מוות מוות מוות
זה כל מה שיש לי בראש.
כל דבר גורם לי לחשוב על זה.
שעון מתקתק
הימים שעוברים
הצבא
הבית
המשפחה
נסיעות ארוכות
בתי קולנוע
סופי שבוע ריקים
אבא שלי שטיפה משתעל
הכלב שלי שמתחיל להזדקן
אני לא יכולה לנשום
אני לא יכולה לצאת מזה
הצילו :(
להתמלא
12/01/15 21:16
31צפיות
שלום חד קרן אהובה,
זה נשמע ממש מציף ומרוקן, להתמודד כל הזמן עם חרדות שלא מרפות, מחשבות שעולות ומנקרות בך, והכל כאילו עולה בבת אחת..
המוות שלא עוזב לרגע את הראש, ומרגיש כאילו הוא נמצא בכל פינה.. מתעתע, מזמין, מטעה..
ומרוב סיר הלחץ שזה יוצר, נשמע שאת מרגישה כבר ממש כמו פצצה מתקתקת
רוצה לפרוק מעט מהתסכול המציף, מהקיטור הלוחץ מבפנים, כדי למנוע את הפיצוץ..
 
יקירה, אם אפשר, הייתי רוצה לשלוח לך קודם כל חיבוק ענקי ועוטף, חיבוק שאפשר להתרפק בו ולו לרגע,
לעצום את העיניים ולהרגיש בטוחה, בטוחה מהמחשבות על המוות, בטוחה מהחרדות שלא מרפות..
חיבוק שמבקש להזכיר לך, שאת לא לבד אהובה
ספרי לנו האם את מצליחה למצוא פינות כאלו, של ביטחון ומרגוע ביום יום.. אפילו דברים קטנים ופשוטים, שמאפשרים לנוח ולהתמלא אל מול כל מה שמציף
 
ממש מעט..
13/01/15 00:27
19צפיות
אני עובדת עם ילדים וזה ממלא אותי. אני מתעסקת במוזיקה וגם זה לרוב משרה שלווה.
אבל תמיד חוזרים הרגעים של החרדה.
ובזמן האחרון זה כל יום כל היום כמעט.
ואני לבד.
ואין לי את מי לשתף.
ואני יודעת שזה לעולם לא יעבור. להפך, עם הזמן זה רק ילך ויחמיר. אני אזדקן לאט לאט וכל פעם אתקרב למוות יותר. כבר אי אפשר יהיה להתחמק ולהגיד ״יש לי עוד זמן״.
אני סובלת
אולי לגמור עם זה וזהו ?
12/01/15 02:31
54צפיות
ומה הטעם להישאר פה ולהילחם? מה הטעם לשקר לעצמך שזה יסתדר? למה ה-״יהיה טוב״ הזה לא מגיע זה דבר שכבר נמאס לשמוע..
למה כששואלים אותי אם הכל בסדר אני צריכה לחייך? כשבעצם אצלי בלב הכל מתהפך..
למה המשפחה הזאת מאושרת ולמה אני עם משפחה כזאת נדפקת..?
למה כשאני חוזרת לבית אין לי את מי לחבק ולמה אלוהים ממשיך לראות אותי סובלת ופשוט שותק?
למה החברים האלה ברגע של כעס סיפרו לכולם את הסיפור שלי כאילו שפאקינג לא קיבלתי מספיק אכזבות מההורים שלי..
למה אין על מי לסמוך, רוצה מישהו שעל האמון שלי לא ידרוך, ילדה של אכזבות נהייתי תראו אבא אמא בגללכם כולי נדפקתי..
לאן כולם אומרים שצריך להמשיך? כי לי כבר לא נשאר מה להעריך..
מעשנים פה שותים שם.. חותכים מפעם לפעם חוזרים להרגל ישן.. אבל כוסאמו זה העולם, רק דרך מציאות של אשליה רואים טיפת לבן...
למצוא את תחושת המשמעות
12/01/15 23:33
24צפיות
just someone יקרה
אני מבינה כמה שאת מרגישה מותשת וחסרת כוחות, כורעת תחת הבדידות והייאוש שמציפים..
אולי מרגישה כאילו כל דבר בעולם הזה חייב להיות מלחמה עבורך..
אולי מרגישה כמה שהעמדת הפנים והצורך לעטות מסכה הוא שוחק ולא הוגן..
אולי מרגישה שהתקווה מתחילה לאזול והסבלנות להגמר לך, והייאוש ממלא את מקומן, גורם להרגיש שה'יהיה טוב' הוא מאד חמקמק, ואולי בכלל לא יגיע בקרוב..
 
ובטח הבדידות שאת מרגישה דווקא במקום שאת אמורה להרגיש בו הכי בנוח, הכי בטוחה – בביתך שלך, רק מעצים את הכל.. כמו להיות זרה בקרב האנשים שאמורים להיות הכי קרובים, הכי אכפתיים.. וכשהאכזבה וההיפגעות ממשיכה ומתרחבת גם אל מעגל החברים, אני יכולה רק לתאר כמה שאובדן התקווה והאמון באנשים הולך ומתגבר, עד כדי כך שבא פשוט להשתבלל לכדור, לתוך מעטפת מוגנת וסגורה מפני העולם, כדי לא להפגע עוד פעם..
 
יקירה, אני שומעת שאת גם מרגישה שתחושת המשמעות והמטרה אבדו לך במובן מסויים, שלא ברור לך למה להמשיך הלאה, כאילו הכיוון והשביל בו את רוצה ללכת היטשטש, יחד עם היטשטשות האמונה בחלומות ובשאיפות שלך, ביכולתם להתגשם.. תוכלי לשתף אותנו בחלומות ובשאיפות האחרונים שאת זוכרת שהיו לך? בתחושת המשמעות והמטרה האחרונה שהרגשת?
 
 
סהר
12/01/15 23:47
14צפיות
היה לי ממש חשוב להשקיע בלימודים רציתי להצליח והלך לי אפילו די טוב עד ששוב פעם אני מתחילה לדעוך וכבר אין ראש לזה , להכניס לימודים בתוך כל הכאב והעייפות הזאת שמעיקים לי על הלב..
השאיפה הגדולה אצלי תמיד הייתה להצליח בלימודים, כמו סוג של הוכחה כזאת לכל האנשים שלא האמינו בי שאני כן מסוגלת, והוכחתי את זה..
לא להיות כמו ההורים שלי. אבא מובטל אמא בלי בגרות.. לא רוצה את החיים האלה לעצמי.
רציתי בית משפחה ילדים שאני יוכל לתת להם הכל מהכל, ולא רק חומרית .. בעיקר מהצד הרגשי, לאהוב ולתת להם תחושה של אהובים..
אבל כל זה נראה רחוק פתאום.. כאילו לא יגיע.. כאילו להחזיק מעמד עד אז נראה בלתי אפשרי, אבל אני רוצה, באמת שאני רוצה..
נכה
08/01/15 00:37
48צפיות
אני צריכה עזרה בלתפעל את החיים האלה, כל כך הרבה פוטנציאל מבוזבז שהלב נחמץ
תמיכה רגשית כבר לא תעזור עם ההזנחה ברמה הפרקטית
חוברת הדרכה
08/01/15 19:52
27צפיות
החיים לעתים קרובות יכולים להיות דרך עקלקלה ומסובכת ואת מוצאת את עצמך במצב של אי שקט וחוסר הבנה על איך להתקדם ולאן..יקירה את יכולה לספר לנו מה האם האתגרים שעומדים מולך?

 
הכל
08/01/15 19:33
28צפיות
דייי פשוט דייי נימאס לי כבר מהחיים האלו באלי פשוט למות וליגמור עיניין אני רוצה תשקט שלי אני רוצה את הלבד שאני לא מקבלת אני פשוט בוכה כל הזמן אמרו לי כבר שזה לא טוב להיות לבד אבל לפחות לחודש אפילו שבוע די כבר אין לי יותר כוחות אני פשוט יושבת ובוכה כל הזמן על מה קרה ומה יקרה כל צעד שאני עושה גורם לדברים לא טובים אני פשוט שונאת את כולם ואין לי כח יותר אני מרגישה כאילו כולם שונאים אותי ואני שונאת את כולם די כבררררר!!!
להתבודד מהכל ומכולם למעט
12/01/15 21:07
7צפיות
נופרי יקרה,
אני שומעת כמה שבא לך פשוט להתנתק מהכל,
לא לראות אף אחד, לא לשמוע אף אחד, לא לדבר עם אף אחד
בלי שאף אחד יטריד או יעיק..
פשוט לקבל את המרחב שלך, את האוויר
עד שדברים יתאזנו מעט, עד שתמצאי את הכוחות שוב
מתוך עצמך
בלי המועקה והלחץ שאינטראקציה עם אנשים אחרים יכולה להכניס לחיים..
 
ועם זאת, אחרים יכולים להיות גם מקור לתמיכה והכלה
להיות שם כשאת צריכה אותם, לעבור את העצבות והתסכול ביחד
לחלק מעט מהמעמסה..
אם תרצי נופר יקרה, נשמח להיות האחרים האלו, ששם בשבילך בקצב שלך, במינון שנכון לך..
מזמינים אותך לספר עוד כאן או בצ'ט האישי והאנונימי שלנו,
על מה שאת עוברת, על מה שגורם לדמעות לזרום ולמחשבות על המוות לעלות
היי סהר
04/01/15 22:56
71צפיות
רציתי לשאול אם אתם תמיד מנתקים שיחות בצ׳אט באמצע?
כי אפשר להגיד שאתם עסוקים או שהעלתי נושא שהוא לא לעניין, אבל לנתק באמצע בלי לומר כלום כשמישהו מדבר על משהו אישי נראה לי ממש לא לעניין.
נתק בתקשורת
06/01/15 21:50
38צפיות
היי קטרינה יקירה
למעשה איננו מנתקים שיחות צ'ט אף פעם באמצע
לפעמים שיחות מתנתקות בגלל סיבות טכניות (כמו אינטרנט שנופל אצל אחד הצדדים באופן רגעי או בעקבות הפסקת חשמל, בעיות קליטה כשהגלישה היא מהפלאפון - צרות כאלו נפוצות בעיקר בתקופת החורף לצערנו)
ולפעמים יש עומס בצ'ט אז המתנדבים באותו הערב לא מצליחים לקבל את השיחות של כולם אם יש הרבה שיחות בבת אחת
אך אף פעם איננו סוגרים שיחה מיוזמתנו, באמצע, בלי להסביר..
הנסיבות היחידות בהן נסגור שיחה מיוזמתנו היא אם הפונה מקלל\מאיים\נוקט בשפה בוטה ואלימה כלפי הסייע - וגם אז זה תמיד יהיה מלווה בהסבר..
לכן מתארים שמה שקרה הוא ניתוק בגלל בעיה באינטרנט - ממליצים כשזה קורה, לנסות ולהתחבר שוב כעבור כמה דקות

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה