בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
שלום,

ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.

השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות.

מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.

הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.

בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.

אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:

http//www.sahar.org.il

אנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.

בברכה,

צוות סהר

הודעה חדשה

לאנשי הפורום ..המשפחה השנייה שלי לכול דבר
19/09/14 23:12
3צפיות
לא ההיתי פה שבוע וקצת..המשפחה שלי עשתה לי הפתעה לסיום השנה הראשונה של הלימודים ..נכנסתי לפורום ופשוט לא הפסקתי לבכות ..כול כך כואב לי לראות את הכאב של האנשים היקרים פה..הלוואי ויכולתי לשאןב מהכאב הנפשי הקשה מנשוא שלכם..בכול מקרה אני פה..אם זה בהודעות פרטיות או בפורום..לפני ההפתעה אני ההיתי בדיכאון וחרדות..לאחר ההפתעה שהמשפחה עשתה לי ולא ההיתי בארץ..חזרתי חדשה..מקווה לסייע לכם כמה שיותר..חיבוק ענקי לכל אחד ואחת.
אני מטומטמת
17/09/14 21:46
15צפיות
למה עשיתי את זה למה הייתי חייבת ללכת ולספר ליועצת עכשיו היא לא מדברת איתי והיא שונאת אותי ואני רקסיבכתי אותה ואותי. חברה שלי כבר כמה זמן שולחת לי הודעות של מוות ואני הלכתתילספר ליועצת כי היא הלחיצה אותי כמו מטומטמת הרסתי אתאת החברות שהייתה לי איתה היא הייתה חברה טובה מאוד שליוהכל נהרס בגלל החרא הזה. היה יום סיוט כולם חושבים שאני עשיציאת הדבר הנכון אבל אני לא רואה בזה משו נכון אני רואה בזהטימטום גמור והכל שוב מסתבך כאילו המצב שלי לא מספיק גרועאני צריכה גם את זה עליי. בקיצור אני נמצאת במקום שאי אפשרלצאת ממנו בלי כוחות בלי רצון בכלל לכלום
חרטות
18/09/14 18:55
6צפיות
ילדת כאב יקרה..
אנחנו שומעים את הכאב שאת מרגישה, את החרטה שאוכלת אותך מבפנים..
שאת מרגישה אשמה, וחסרת כוחות להתמודד עם כל מה שקורה סביבך לבד...
שאת מתגעגעת לחברה הטובה שהיתה לך.. וכל הדברים האלה ביחד מבלבלים ומייאשים אותך..גורמים לך להרגיש כאילו אין אור בקצה המנהרה...
 
את מוזמנת לפנות אלינו בצ'אט ולשוחח עם סייע על מה שאת מרגישה.. או אם את מעדיפה יש ארגונים שיכולים לדבר איתך גם בטלפון..
מקווים שהמצב יתבהר, שיום יבוא ותרגישי שהרוע חלף, ותוכלי לשוב ולהרגיש משוחררת, בטוחה בעצמך..
מחכים לשמוע על התפתחויות ומחבקים חיבוק חם של עידוד...
 
 
תודה על החיבוק
19/09/14 19:35
אני רוצה לקום בבוקר ולגלות שזה סתם היה סיוט מגעיל אבל זה לא קורה למה זה לא קורה?????
אני לא רוצה לחיות ככה לראות אותה בבצפר במקום שהיא תשב לידי היא יושבת בצד השני של הכיתה
לראות שהיא מתחברת לילדים אחרים ואני נשארת בלי חברים לבכות כל יום על הטימטום הזה שעשיתי
אני לא יכולה כאילו המצב שלי בסדר כאילו אני לא מתמודדת עם חיים זבל כאילו החיים שלי יפים
למה כל הדברים האלה קורים לי???? עכשיו בכלל אינלי כוחות אני כל היום בחדר אני לא עושה כלום
הרס עצמי או משהו בסיגנון.
18/09/14 15:54
14צפיות

אני חושבת שאני ממש אוהבת/ נהנת להכאיב לעצמי. אני מסתכלת על תמונות ישנות שלי מתקופות שנראתי יותר טוב, או על תמונות של בנות אחרות שנראות יותר טוב ממני. 
אני גם לא יוצאת מהבית הרבה בימים האחרונים וכשאני כן יוצאת אני חייבת להכריח את עצמי ולהרים את עצמי אחרת לא אעשה כלום יום שלם.
מנסה לעשות דברים שיגרמו לי להרגיש טוב עם עצמי אבל רוב הדברים לא עוזרים ואני תמיד חוזרת בסוף למקום של הייאוש והדיכדוך.
חוץ מזה אני גם דוחה כל מיני דברים כמו לסדר את החדר ולחפש עבודה ולפעמים סתם הולכת לבית קפה כדי שיהיה לי תירוץ להתלבש יפה ולצאת מהבית. 
גם בערך שנתיים- שלוש שהתחושה הראשונה שאני מרגישה בבוקר היא שנאה עצמית. במהלך היום זה לרוב עובר(לפעמים לוקח לזה יותר/פחות זמן.) אבל מאוד קשה לקום מהמיטה עם התחושה הזאת והרצון האוטומטי שלי הוא לחזור לישון(כי בשינה אין רגשות.)
אבל אני יודעת שזו תהיה בריחה וכבר המון זמן שאני במלחמה יום-יומית.
 
איסוף כוחות
18/09/14 19:34
4צפיות

Katrina12  יקרה,
שומעים במילותייך את הביקורת העצמית שאת מרגישה, כאילו לא משנה מה תעשי לא תהיי טובה מספיק, לא תחזרי  להיות מה שהיית פעם, או תהפכי לבנות האחרות..
כאילו את מרגישה שוקעת בתוך הייסורים, ומוצאת שיותר נוח לישון רוב הזמן או פשוט לנוח במיטה הנוחה.. לא לחשוב על הדברים שצריך לעשות.. לנסות להתעלם מהקשיים..
 
מה את חושבת שאולי יצליח לדרבן אותך לעשות את מה שאת צריכה. אולי יש דברים קטנים שיוכלו להאיר לך מעט את היום הקודר, להביא קצת כוחות להרים את הראש.. מחשבה על מקום מרגיע, משהו טעים, שיר שמזכיר תקופה טובה..
שולחים חיבוק גדול ומקווים שלאט לאט יחזרו התחושות הטובות לחייך, ותוכלי לעשות בנייה עצמית...
 
תודה:)
19/09/14 16:25
2צפיות
ביקורת עצמית זה הצד החזק שלי. אנסה אולי להוריד אותה גם בימים שפחות הולך לי.  באמת לא קל לי לצאת מהמיטה בבוקר.
האמת היה שיפור גדול היום, מנסה לצאת מהבית ולעשות דברים שיעזרו, היום בבוקר היה לי בייביסיטר ואח׳׳כ שתיתי קפה בבית קפה, חזרתי הביתה והלכתי עם אבא שלי ואחותי לאיזשהו לאיזשהו באזר ואח׳׳כ חזרתי והתקלחתי. אולי גם אצא הערב.:)
 
מה עובר עלי
15/09/14 10:52
30צפיות
אני מבולבלת,מסוחררת...לא עומדת במקום....
אולי חיה בחלום
אולי סיוט...
 
השירים כבר לא אומרים את מה שאני מרגישה....
הצלילים כבר לא עוזרים....
לאוכל אין טעם....
ההשעון לוקח לי את הזמן....
לא יודעת בת כמה אני ומה עשיתי אתמול....לא יודעתאיפה אני גרה או איך קוראים לי...
חוסר אונים....וכעס שמלווה בעצב...ובשמחה . ובאושר..שמייד הופכים שוב למשהו עצוב.
ניתוק
17/09/14 20:21
7צפיות
סיוון  יקירה,נדמה שנעשה קשה יותר ויותר להמשיך ולהתמודד
עם המציאות שמושכת אותך למצב של נפילה איטית ובלתי נשלטת..
הרגשת החוסר האונים המשתקת לעתים את כולך ומשאירה אותך
תשושה וחסרת כוחות לקראת ההמשך..
יקירה האם תוכלי לפרט ולספר יותר על הרקע לרגשות אלה?
ובינתיים אנחנו פה כדי לחזק,לתמוך ולהקשיב בתקופה הלא פשוטה
שאת עוברת 

 
שקט עכשיו, רועש עכשיו
16/09/14 03:28
32צפיות
לא יודעת אם זוכרים אותי כאן עוד...אבל מאז שנעלמתי, הייתה לי תקופה טובה. תקופה שהושקעה בהקמת חוות שחרור. תקופה שעסקה בפתיחת עסק. תקופה שהייתה בה אהבה.קצת לפני שנעלמתי הכרתי את מאור. והוא האיר לי את הדרך. הכרנו כשישנתי על ספסל, והוא התיישב שם לידי. ודיברנו. והוא גם היה ברחוב באותה תקופה. התחברנו. בשלב כלשהו שכרנו דירה. התחלנו בפתיחת עסק של קייטרינג טבעוני. הצליח מאד דווקא. היו נפילות, אני אשקר אם אגיד שלא. אבל הוא היה שם לעזור לי לקום. לא הייתי לבד. היה מישהו שהגן עליי, מפני העולם ומפני עצמי. מישהו שראה את הסיוטים בלילה והרגיע אותם. עם חיבוק. ומילים אמיתיות שאמרו לי שהוא כאן והוא לא הולך. הייתי גם כוח עזר בהקמת חוות השחרור של 269. חווה שקולטת חיות משק מתעשיות המזון מהחי, ומשקמת אותם.נותנת להם חיי כבוד.הרגשתי טוב היה לי טוב. עד שהוא התהפך עליי. התחיל להיות אלים. התחיל להזכיר לי את ההוא....עד שהצלחתי להתחבר אליו (למרות שהוא גבר) הוא שבר אותי. חברה שלי לקחה אותי משם אליה. אבל הוא עדיין בלב שלי, וזה דוקר וכואב. הוא הבין אותי. יותר מכולם. הוא נלחם גם כשאני ויתרתי. עוד לפני שהכרנו ממש. כשלא היה לי אכפת מהחיים ישנתי על ספסלים, השתמשתי בסמים, כל היום שתיתי בלי הפסקה שיכורה 24/7 הוא נלחם עליי..נלחם שאני אעלה למעלה קצת מעל המים.הלילה הראשון על מיטה בחדר באכסניה היה מוזר, לשנינו... דיברנו שמענו מוזיקה.. קצת שתינו. והיה שיר אחד שצחקנו עליו עד היום שהלכתי.היה לי קשה בשלב כלשהו הוא הדליק מוזיקה וחיבק אותי."תן ת'כוח לא להתייאש ולא לברוח ממה שיש שלא תיפול הרוח רק תבקש וזה קיים..." זה משפט שצחקנו עליו מלא. חושבת הצחוק היה כי יכולנו לראות במשפט הזה סוג של תפילה, שמישהו יתן אץ הכוח, יחזיק אותנו...שלא נפול שוב לרחוב,לסמים...שנצליח לבנות חיים.הוא גם היחיד ששם לב להכל. לכל הפרטים. הוא קלט אותי מהרגע הראשון. בערך שבועיים אחרי שהיינו ביחד הוא אמר לי "אני יודע" שאלתי אותו מה...הוא אמר לי שהוא יודע שאני פגועה, שהוא מרגיש את זה, וסיפר לי סיפור דמיוני אבל מאוד מציאותי..על משפחה שלא מבינה, שפוגעת..שאבא מכאיב לילדה שלו.וברחתי. ישבתי בים. לא יכולתי. הרגשתי חשופה מאוד.וזה הלחיץ אותי. הוא בא לשם ושאל אם להשאיר אוץי לבד. רציתי שישאר , אבל פחדתי. הוא יודע את אחד הסודות הכי שמורים שלי. שחוץ משני אנשים אף אחד לא יודע.הוא נשאר. אחרי שעתיים חזרנו לחדר. ובכיתי כל הלילה. והוא אמר לי שהוא לא זז. ושהוא נשאר איתי למרות הכל. לםני לא הרבה זמן הוא התחיל להיות אלים אליי, וסיפרתי לחברה טובה..היא באה עד לדירה ששכרנו ולקחה אותי. אני אצלה עכשיו. אבל כל הזמן חושבת רק עליו. כי הוא לא היה סתם עטד יישהו בחיים האלה. הוא הבין אותי כמו שבחיים לא הבינו. זה קשה לעזוב דבר כזה...ושוב כרגיל...בא לי למות.
התנפצות חלום
17/09/14 19:52
7צפיות
ראשית קולעת צמות מהכאב  יקירה ברוכה השבה..נשמע לי שהתקופה במקביל להתרחקות מן הפורום
הסתמנה בהתמודדות לא פשוטה עם קריסת החיים המוכרים ובמאבק ליצירת חיים חדשים
ביחד עם האנשים הקרובים שהיו שמה בשבילך לאורך כל הדרך העקלקלה..
ניתן לומר שעלתה המחשבה בשלב מסוים שלא היה אפשרי להגיע למצב הקיים ללא עזרתם
שהייתה כה חיונית במהלך הדרך שלך..וכיום את נאלצת לשרוד במציאות חשוכה ובודדת
ללא אותו אחד שהיה "עוגן" קבוע שם בשבילך… ומנגד מחלחלים להם הזיכרונות הכואבים מן העבר שלוחשים ומזכירים את החוויות הכואבות שסבלת מצד אותם אנשים שהיו אמורים לתמוך ולחזק אך לבסוף רק השאירו אותך פגועה ונבגדת..קולעת אהובה, אנו מודים שבחרת בנו כבמה לשיתוף ברגשות העזים שאת חווה, ובזמנים אלה של אי ודאות ובלבול אנו רוצים לחזק אותך בתקופה מאתגרת זאת ולצרף מידע שיכול להכווין ואולי לחשוף קרן אור קטנה באופק 
הכוונה וייעוץ לסוג הטיפול המתאים לך-http://www.molsa.gov.il/Populations/Distress/Famil...
מידע שימושי באתר שלנו-http://www.sahar.org.il/?categoryId=63113&item...

 
 
 
לא יכולה יותר:(
13/09/14 00:03
61צפיות
אוף:'(.
אפיסת כוחות
13/09/14 21:36
29צפיות
סיוון יקרה,
שמעים את התסכול שלך, את הכאב שנמצא במילים שלך..
כאילו את מרגישה שכבר עברת מספיק, שהגעת לנקודת קצה גבול היכולת שלך לסבול..
 
את כמובן מוזמנת להגיע ולשוחח עם הסייעים בצ'אט של סהר..
פה בשבילך תמיד  מחבקים חיבוק נחמה ומקווים שתוכלי למצוא את נקודת האור והתקווה בחייך..
 
09/09/14 16:40
64צפיות
"היא לא אומרת כלום 
לא מספרת כלום 
רק לפעמים בלילה, בוכה קצת 
אבל לא אומרת כלום 
 
רצינו שתזכור 
שיש סיבה לחזור 
והיא לבד בחדר, שוכבת 
ולא אומרת כלום. "
 
בתוך בועה
10/09/14 22:07
47צפיות
ילדה אהובה,
אני שומעת את הקישור שצירפת ברקע, וחושבת עלייך..
חושבת על תחושת הבידוד, ההצפה הפנימית..
הבליעה הזו של הרגשות, שהולכים ונאגרים בפנים..
תחושת המרחק הזו, ממש כמו בתוך הבועות שבסרטון..
כמה מרוחק, כמה בודד ועצוב זה בטח מרגיש בתוך הבועה הזו..
 
יקירה שלנו, מרוב המחנק הפנימי הזה, אני מתארת לעצמי כמה שקשה לאסוף את עצמך, לאסוף את המילים שלא יוצאות, גם כשאת כבר כ"כ רוצה רק לצרוח אותן החוצה..
ורוצה שתדעי, שגם כשאת מרגישה בתוך הבועה הזו, את לא לבד מולה, את לא לבד בתוכה.. אני מושיטה לך יד מליד, מקרוב..
יד שמנסה להכנס לתוך המעטפת הזו.. יד שמנסה לגשש אחר ידייך, לחבוק אותן, לנסות ולצאת יד ביד מהבועה הזו.. לאט לאט ובזהירות עדינה.. בקצב שלך..
אנחנו כאן, מחכים לך, בתוך המעטפת המגוננת של הפורום, מושיטים לך את שתי ידינו, רוצים לשמוע את המילים שלך, המילים שכרגע עוד לא מצליחות להיאמר..
אנחנו כאן, איתך יקירה
תודה ענקית
11/09/14 18:35
24צפיות
עדיין המילים לא חזרו רק רוצה להיעלם כבר לתמיד
נמאס לי לחיות עם המחשבות האלה על מוותתת נמאס ליייייייייי
12/09/14 01:38
17צפיות
מבינה כמה שזה בלתי נסבל יקירה,
כמה שאת מותשת מהייאוש הזה כבר..
שולחת לך ים של אהבה, גחלילית קטנטונת, שתאיר לך מעט את הלילה..
....
11/09/14 16:25
33צפיות
...............................................
רגעים של כאב
12/09/14 01:37
21צפיות
סיווני שלנו,
בלי מילים בכלל, אני מרגישה את תחושת המועקה שלך, התחושה המכבידה הזו שיש כשמשהו מרגיש לא בסדר, מחניק שכזה..
אולי מחניק עד כדי כך, שאפילו למילים קשה לצאת..
ואולי, בכלל אין מילים לתאר את מה שצובט בלב, מבפנים..
 
יקירה, ברשותך שולחת לך חיבוק מהלב, גם ללא מילים, רק חיבוק שאומר - את לא לבד עם העצב הזה.. ואם תרצי, אנחנו כאן, לשמוע עליו יותר..
שלום לכולם... אולי תוכלו לעזור לי שאלה קצרה
10/09/14 18:04
59צפיות

אולי תוכלו לעזור לי...
אני סובלת מאו סי די ומהפרעה נפשית נוספת והשתחררתי לא מזמן משירות בצהל בכבוד, סיימתי שנתיים.
אני מחפשת מקום בסגנון מועדון חברתי שלא צריך להיות בשבילו עם אחוזי נכות או סל שיקום.
מקום שאפשר להיפגש עם עוד מתמודדים, להנות לשבת בכיף, לשוחח ולהעביר את הזמן עם פעילויות.
עד כה לא מצאתי מקום לאנשים ללא סל שיקום שעונה על צרכים אלו.
 
אולי תוכלו לעזור לי? אתם מכירים משהו כזה? אתם נמצאים בכזה?
אשמח לעזרה.
tsllila
 
צעדים ראשונים
10/09/14 22:15
25צפיות
שלום צלילה יקרה!
קודם כל ברכות על סיום השירות הצבאי! אני יכולה לתאר לעצמי שאולי זה היה תהליך לא פשוט ברגעים מסוימים, אבל גם כזה שיכולת להתפתח ולצמוח הרבה מתוכו, מסוג התהליכים שאנחנו עוברים בחיים ולוקחים איתנו הרבה מזכרות וצידה לדרך מהם..
יקירה, האם בדקת בעמותת אנו"ש? מועדונים ופעילויות חברתיות למתמודדים הם אחד מנושאי הדגל שלהם עד כמה שידוע לנו. זה קישור לאתר שלהם:
 
כמו כן, אנו מצרפים לך כאן קישור לעוד כמה ארגונים נוספים כאלו, בתקווה שבחלקם לא צריך סל שיקום או אחוזי נכות:
 
בנוסף, תוכלי אולי לנסות ולפנות לכמה מהארגונים האלו באופן פרטי, לספר את סיפורך, ולהציע להגיע למועדון בתור מתנדבת אפילו, במידה והקריטריונים שלהם כן דורשים אחוזי נכות או סל שיקום..
 
הרבה בהצלחה יקירה, שולחים לך חיבוק גדול והרבה כוחות ומוטיבציה כמו שיש לך!
היום הזה
05/09/14 20:48
69צפיות
היום הזה היה יום שבחיים לא היה לי אני חושבת שהתחלתילהשתגע. רבתי עם אמא. נכנסתי לחדר וזרקתי כל דברשהיה לידי לא היה אכפת לי אם זה שביר או לא פשוט זרקתיהכל והתחלתי לצעוק כל מיני דברים אני אפילו לא זוכרתמה צעקתי  אחרי שנרגעתי קצת התחלתי לבכות מלאכל פעם נרגעתי ואחרי כמה זמן שוב בכי רק לפני שעתייםהצלחתי להירגע לגמרי. אני לא יודעת מה עובר עליי כברנמאס לי מהכל אינלי כוח כל פעם לדבר כזה
גם לי זה קרה..
05/09/14 20:54
32צפיות
כמעט בדיוק מה שאת מתארת..נכנסתי לחדר בכיתי זרקתי ..את לא משתגעת , קשה לך וזה בסדר..תקופה קשה עכשיו, מרגיש שלכולם..ולפחות אנחנו פה כדי לחזק אחד את השני, אני כאן בשבילך.
מוכר...
15/09/14 22:56
4צפיות
קרו לי הרבה רגעים של התפרצויות זעם ושל זריקת דברים וצעקות, לאוו דווקא בגלל ריב עם מישהו/ ההורים.
כאילו באותו הרגע הכל אבוד ואת רק רוצה לזרוק הכל לפח.  
אני איתך
יום סוער
05/09/14 21:32
35צפיות
ילדונת יקרה,
אני מבינה שהיום הזה היה כ"כ מטלטל עבורך.. ומתארת לעצמי כמה שתחושת חוסר השליטה הזו, כשהכל כ"כ מציף וסוער, יכולה להיות מפחידה ומאיימת..
כאילו כל הרמזורים מתקלקלים ואין שום דבר שמכוון את התנועה עמוק בפנים, וככה הכל מפרץ, בלי ויסות, בלי בקרה, בלי יכולת לעצור את הטורנדו הזה..
ובתוך אותם זרמים, את נותרת כ"כ אבודה וחסרת אונים.. עייפה מהטלטלה הזו, מתחושת ההתפרקות, מהבדידות שמציפה מיד אחרי..
יקירה, אני מחבקת אותך חזק, יודעת שזו לא חוויה פשוטה להתמודד איתה.. ומקווה שלאט לאט, תחושת האיזון תחזור ותתגבר, עד שתרגישי שוב על אי מבטחים..
ספרי לנו יקירה, איך את עכשיו, איך את מרגישה..
גם היום הזה
06/09/14 16:38
28צפיות
לא עובר טוב אינלי כח לצאת מהמיטה כאילו משהו מושך אותי
בחזרה כל פעם שאני מנסה לקום. שוב אני בוכה לא יודעת
מב קורה סתם ככה בוכה זה קצת מוזר. אולי הייתי צריכה
לקחת את הכדורים שהפסיכיאטר נתן לי? זה לא כלכך
משנה עכשיו כי זרקתי את המרשם.
נמאס לי אני רוצה לחתוך או יותר נכון חייבת לחתוך עכשיו
אבל אני הבטחתי לא לפגוע בעצמי. אני מפחדת שיקרה
מה שהיה אתמול אני לא רוצה לאבד שליטה שוב
 
תודה לכם סהר על החיבוק ועל הכל אתם מדהימים.
ואני יקרה תודה שאת איתי ושאת מבינה אותי
לשבור את המצב הקיים
06/09/14 22:54
26צפיות
כל  כך מבינה אותך איך רוצים לשבור את המצב הבלתי נסבל הזה..בעיקר על ידי חריטת הכאב על הגוף..אבל כשחורטים זה מקל רגעית אבל משאיר צלקת שמכאיבה שמסתכלים בה לכול החיים..אני אומרת את זה בתור מישהי שחתכה משהו כמו 11 שנים..ועכשו לא..ליפול זה לא דבר רע וגם טבעי..לפעמים הלחץ כל כך מייאש שמעדיפים לשקוע ואז יש כאלו שמנסים להאחז באיך לההעלות ויש כאלו שלא מסוגלים מרוב הקושי וזה בסדר...לעלות מהבור זה קשה עם כוח רצון בלתי נתפס אולי אפשר..אני גם לא בטוחה..כי אני חווה את זה המון לכן אני מבינה אותך..על תשכחי שיש הרבה אנשים שאוהבים אותך נתחיל מהפורם הזה ואני מאוד..וניהיה לצידך בכול עת..ובמשברון נביא לך חוטים לעלות מהבור..מקווה שעזרתי.ותדעי תמיד תמיד שאנחנו ואני פה בשבילך
תודה
08/09/14 08:35
13צפיות
זה לא אפשרי לעלות בחזרה הרצון לחתוך גם היום קיים
אבל היום הוא קיים בצורה ממש חזקה אינלי דרך אחרת
להתמודד עם זה. אני לא חותכת כבר כמעט חודש.
אני משתגעת אינלי כוחות
חברי הפורום
06/09/14 15:04
39צפיות
תנו לי צומי וחיבוקים. אני צריך את זה. מיד.
חיבוק
08/09/14 07:21
27צפיות
נייק שלנו,  
 
נשמע שאתה כל כך נסער ומרגיש שהיית חייב שיכילו אותך באופן מיידי.
שלא היו מילים או כוחות לומר יותר מכך.
שקשה לך להחזיק בפנים את ההרגשה של להיות לבד בלי כתף תומכת..
 
יקר, שולחים חיבוק ענקי במיוחד לך.. מקווים שהרגשתך השפרה קצת ביומיים האחרונים..
 
אושר זה מילה כואבת
06/09/14 22:31
31צפיות
כשיוצאים ממשבר קשה שמטלטל את המשפחה ואת עצמך..מתחזקים במשך הזמן נופלים שוב..קמים..וכך חוזר חלילה..עד שמבינים שאי אפשר לעזוב את העולם זה יפגע במשפחה שלך וזה אגואיסטי להתאבד..אתה מפסיק את הכאב הנפשי אבל אתה פוגע בדבר הכי יקר לך משפחה..ואז מבינים שאין ברירה וצריך איכשהן לאוהב את החיים או ל"הסתדר" איתם..ואז מבלי שום כוונה אוהבים את החיים ומבינים שרוצים לעשות משהו שיסב לך אושר או יממש את מה שאתה אוהב..אבל בשביל להגיע לזה יש הרבה מכשולים..אתה שוב נופל בדרך ושוב קם ואז מבין אין ברירה צריך להמשיך מגשים את מה שאתה חושב שיסב לך "אושר" ..אך בסופו של דבר אתה מבין שאתה אכול מבפנים ובשביל  לבנות בית  צריך לבנות מהבסיס ..אי אפשר להגיע לפסגה של הבית בלי לבנות את הבסיס האיתן שיכול להסב לך אולי ביטחון או אושר...אני למדתי לאהוב את החיים אך הכול רקוב מבפנים ויש לבנןת המון על מנת להיות מאושרת..זה קשה לבנות כול כך הרבה תהליכים בעצמך שמופיע עןד מכשולים שמורידים מהקורות של הבסיס ושוב צריך לבנות..היופי זה לדעת לקום ..זה נשמע קל אבל זה הדבר הכי קשה.
למצוא את המילים המתאימות
08/09/14 07:14
14צפיות
דניאל יקרה,
לפעמים המילה "אושר" יכולה להיות מילה מציפה. יש בה הבטחה לכל כך הרבה..
מציעים להחליף את המילה במילים כמו "תחושת סיפוק" "הישג" או "שביעות רצון"- מילים שיותר ממוקדות במטרה בהווה ובדרך אליה,
ויכולות לתת את הפרספקטיבה הרחבה יותר, כל פעם לפי החלק במסע שלך שבו את נמצאת, ואת הרגעים של האושר מציעים להחליף במילה "נקודת שיא", הדובדבן שבקצפת שהוא הכי מתוק, אך גם הכי קטן ופחות שכיח בחיים של רובנו.
מאחלים לך שתמשיכי ללמוד על עצמך כל כך הרבה ושתמשיכי להתפתח עוד ועוד, עד שתרגישי לבסוף שהבסיס בנוי חזק ואיתן..
הדרך שאת עוברת ראויה להערכה. אם את מעוניינת, אולי תרצי לספר עוד על הקורות שכבר בנית, יכול להיות מעודד להיזכר במכשולים שהתגברת עליהם ..
אני לא יכולה יותר ! אני מרגישה שאני מתמוטטת !! :(
05/09/14 00:37
50צפיות
אז אני ארשום בקצרה מה עובר עליי..
אני חיה עם אבא שהוא בעצם בטעות אבא, הוא לא מדבר איתי כבר פאקינג 6 ימים ! הוא ילד קטן תגידו? הוא בן 54 !!!!
אז אמא שלי תמיד מתלוננת שהבית מבולגן ..וזה רגיל, אבל זה גם מוסיף ללחץ (אני אוהבתת את אמא שלי )
הלימודים התחילו, אני מתחילה להיות יותר ויותר עייפה... מישהו דפק לי ברז הערב ( לא לדייט- ליציאה עם חברים)
אח שלי -נכון לעכשיו- גדל להיות אותו דפוס בן אדם כמו אבא שלי, ואח שלי נסיךך אבל האבא הזההה שמבאס אותי בכלל לקרוא לו אבא ! 
הוא בכלל לא מתייחס אליי..כאילו, שתחרר בן אדם ! אני עברתי תשלב הזה כבר בגןןן...למה לא יכול להיות לי אבא נורמלי? רגיש? תומך !!?
אה. ועכשיו אני אגלה לכם עוד משהו. לפני שנתיים החלמתי מסרטן..איך אתה יכול להתייחס ככה לבת שלך שהיה לה סרטן?!
אני מתביישת מתביישת מתביישתתת..אני מרגישה שאני קורסתת ! אמאא שלי ..אני רוצה שהיא תהיה מאושרת- אבל אני כלום .
אני עושה משהו טוב- והוא הורס לי. ואל תחשבו. אנחנו נקראים "משפחה נורמלית" אבל אף אחד לא באמת יודע מה עובר.
נמאס לי.
למצוא את העוגן
05/09/14 23:06
22צפיות
אור אהובה,
אני מבינה שיש כל כך הרבה על ליבך, כמו אינספור אבנים שמכבידות..
יקירה, נשמע שאת כ"כ מאוכזבת ומתוסכלת מההתנהגות של אביך, ומהקושי הגדול בתקשורת המשותפת מולו, שאולי מרגישה לפעמים כמו ללכת עם הראש בקיר.. מתוסכלת מההרגשה שאביך לא באמת רואה אותך, לא באמת מתייחס, ויותר מזה – לא ממלא את תפקידיו הבסיסיים ביותר בתור אב, שאמור לאהוב ולגונן, להתעניין ולתמוך..
ואולי, זה גם מה שהוא מרגיש, אך מתקשה בעצמו למצוא את הדרך אלייך, את השפה המשותפת, את הדרך לבטא זאת, וכך פעם אחר פעם אתם עולים על נתיב מהיר להתנגשות, במקום שתוכלו לדבר..
יקירה, תרצי לספר עוד למה את מתכוונת בכך שאביך הורס לך דברים טובים שאת עושה? זה נשמע מכעיס ומעליב כ"כ..
 
מתפרקת
05/09/14 18:07
36צפיות
דיי, אני באמת באמת לא מסוגלת יותר. ואני לא יודעת מה לעשות.
אני מרגישה שאף אחד לא יכול באמת לעזור לי.. אני מרגישה שאני נחנקת מהמצב הזה ושזה בחיים לא ייגמר. 
אני לא מצליחה כלום, אין לי חשק לכלום, אני לא נהנית מכלום, רק בוכה. אין לי עם לדבר. אני מרגישה שאין לי באמת חברים עם ההורים אני כל הזמן רבה ולא באמת יכולה לדבר, כנ"ל עם האחיות שלי. 
אני מרגישה על הקצה כל כך.. אף פעם לא הייתי ככה.. 
הכול מתפרק פשוט. תמיד היה אכפת לי מהלימודים ואני טובה בזה.. והשנה. אני לא מסוגלת לגעת בזה יש לי מבחן ופשוט אין לי כוח ללמוד אליו. ואני הולכת להרוס הכול. נשארה לי עוד שנה אחת
וכל הציונים שלי בבגרויות טובים ואני עומדת פשוט להרוס את זה..
אני מרגישה שאני מתפרקת. פשוט מתפרקת אני נואשת. לא יודעת מה לעשות. 
הפסיכולוגית מבינה.. אבל היא לא שם מספיק.. אני לא מצליחה לשכנע את עצמי לעשות דברים.
היום כמעט הלכתי לסרט אבל ברגע האחרון התקפלתי.. אני לא יודעת מה קורה לי.. אני יודעת שזה נשמע מבולבל ואולי רגיל לגיל ההתבגרות
אבל אני לא יכולה להסביר אפילו כמה קשה לי.... 
כמו ברעידת אדמה
05/09/14 21:57
13צפיות
אני שלנו,
כמו להיות במהלך רעידת אדמה, כשלא יודעים במה להאחז.. או כמו חול שזולג מבין האצבעות ואת מרגישה בבהלה איך אינך מצליחה לתפוס את כל הגרגרים, להאחז במשהו שיעצור את ההסתחררות הזו –
כך נשמע שאת מרגישה כעת, לא יכולה כבר להכיל את הרגשות האלו של המחנק וחוסר התקווה יותר..
מרגישה בודדה, לא מובנת, מה שעוד יותר מעצים את הכאב שרק הולך וגובר..
אני יקרה, המציאות יכולה להיות כ"כ מתישה ושוחקת, ולפעמים הכוחות נגמרים ונהיה ממש קשה להמשיך כך עוד יום ועוד יום.. והימים הולכים ועוברים, ומביאים עמם מעין תחושת חוסר חשק ותשישות כללית שכזו, גם כלפי דברים שבעבר היו חשובים.. ואולי, הירידה הזו בתפקוד בלימודים באופן כללי, היא מעין דרך לאותת לעצמך ולאחרים שמשהו לא בסדר, שקשה לך, שאת לא יכולה כך יותר, שיש דברים שצריכים התייחסות לפני שתוכלי לשוב ולהתרכז בלימודים, לצאת לסרט..
 
יקירה, האם יכולה לנסות לשים את האצבע על השורשים של רעידת האדמה המפרקת שאת מתארת, לנסות להבין מה הגורמים לאותה תחושת התפרקות? ואם אפשר לשאול, כשאת אומרת שהפסיכולוגית לא שם מספיק, תוכלי לפרט למה את מתכוונת? להביא מקרה לדוגמא אולי, או להסביר למה היית מצפה ואיך היית רוצה שהיא תהיה שם עבורך? (ואולי, בעתיד, תוכלי לשתף גם אותה בכך..)
 
אנחנו כאן יקירה, רוצים ששתדעי שאת לא לבד עם תחושת ההתפרקות המפחידה הזו.. ולפעמים, אולי זה גם בסדר להתפרק לזמן מה, זה בסדר להישען.. כי דווקא מההריסות של רעידת האדמה, אפשר לצמוח ולאסוף את עצמך מחדש, לבנות את עצמך מחדש כמו עוף החול..
 
סהר..
05/09/14 22:12
15צפיות
קודם כל אתם פשוט מדהימים. באמת שעוד לא נתקלתי בפורום עם תגובות כל כך אכפתיות ורגישות לכל אחד.. תודה, באמת שיש לי דמעות בעיניים רק מלקרוא.
כל כך טוב לראות שיש מישהו מבין.. וכן כל כך הייתי רוצה שמישהו יראה שקשה לי כל כך.
כשבאמצע השיעור אני מרגישה שעוד רגע אני מתחילה לבכות. כשאני מרגישה שאני הולכת בתוך ערפל.. 
שאפילו בבית אני לא מרגישה נינוחה.. 
אני לא יודעת מה הגורמים לתחושה.. האמת היא שכבר שלוש וחצי שנים אני נמצאת באירועים כאלה.. שבאים והולכים.. אבל זה ההכי קשה שאני זוכרת.. 
תקופת הבגרויות שהייתה העצימה הכול מאוד.. פתאום היו לי גם המון בגרויות, גם צווים, גם טסט.. הכול ביחד.
פתאום נבהלתי. הרגשתי שבבת אחת זורקים אותי לעולם, שפתאום אני חייבת להתבגר ואין אף אחד שמגן עליי. זה מפחיד כל כך
עוד רגע לצאת מהחממה של בית הספר.. ללכת לצבא.. עם הדיכאון עם החרדות.. 
והמלחמה כמובן מאוד מאוד החמירה הכול.. הפסקתי לתפקד לגמרי.
ומאז אני ככה.. בערפל .. בעצב נוראי.. הרגשה של חור בבטן.. שכלום לא אותו דבר שכלום לא בסדר.. שאני מתפרקת.. 
והחרדה החברתית שלי כל כך החמירה.. אני מתביישת מכל דבר.
ואני אנצל את המדיום לשאלה קצרה.. האם שמעתם על קבוצת רקפת לחרדה חברתית? אני ממש מתלבטת אם לנסות.. זה בערך הצעד היחיד שאני עושה כרגע
מחוץ לעצמי כדי לנסות ליצור תקשורת עם מישהו.. 
לגבי הפסיכולוגית.. אני מתכוונת בעיקר לזה שהמקום הזה של טיפול הוא מאוד מוגבל. היא שם רק בפגישות בשעות קבועות. ולפעמים אני כל כך צריכה אותה מחוץ.. 
לפעמים אני מרגישה שהיא לא באמת יכולה לעזור לי כי היא תמיד תישאר בתוך החדר.. לפעמים זה מרגיש שהמקום הזה אפילו לא אמיתי
(ואפילו יותר קשה עכשיו כי בזמן המלחמה נאלצנו לצאת ביחד מהחדר למקלט וזה עשה את זה מוזר. אבל קצת התגברתי על זה מאז. )
כל כך קשה לי. אני מרגישה שבחיים לא אאסוף את עצמי.. אני באמת מרגישה שכל יום שעובר אני מתפרקת עוד קצת. ואף אחד לא רואה, זה מה שהכי קשה.
אף אחד לא רואה. 
כל כך לבד. 
ושוב רק לציין כמה טוב לקרוא שמישהו איתי ומבין.. תודה ענקית מכל הלב.  
º
איך למנוע אשפוזים???
02/09/14 21:50
51צפיות
היי נתי,
03/09/14 21:20
36צפיות
תרצה להסביר לנו עוד למה אתה מתכוון?
º
הכוונה היא איך למנוע ממצב נפשי רע לקרות
03/09/14 21:29
20צפיות
יקירנו, אתה שואל שאלה מאד רחבה..
05/09/14 21:22
34צפיות
תשובה שטחית תהיה להבין את המצב הנפשי ומה שגורם לו, ולמצוא לכך טיפול הולם..
 
תשובה יותר מעמיקה תהיה לקחת בחשבון את הנסיבות הספציפיות והסובייקטיביות של המצב הנפשי, להבין למה אתה מתכוון כשאתה אומר מצב נפשי רע.. האם זה משהו שחווית בעבר או חשש כללי לגבי ההווה מבלי ניסיון עבר.. האם יש דברים שאתה יודע שמעוררים ומובילים לאותו המצב הנפשי, מעין 'טריגרים', ואיך התמודד עם זה בעבר..
º
זה מצב שאני שומע קולות מתוך הראש שלא קיימים באמת
06/09/14 19:48
13צפיות
דורית משעלי - פסיכותרפיה, טיפול זוגי, טיפול מיני

דורית משעולי

טיפול זוגי ואישי ביחסים רגשיים ובמיניות. חייגו כעת: 052-2501871


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה