לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
שלום,

ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.

השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות.

מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.

הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.

בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.

אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:

http//www.sahar.org.il

אנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.

בברכה,

צוות סהר

הודעה חדשה

סהרררררר
26/11/14 10:06
אין כוחותתתתת באלי למותתת עכשיו דייייייסהרר בבקשה אני נופלת שובב
אבא שלי ניפטר
25/11/14 21:28
15צפיות
ליפני שלושה ימים אבא שלי זיכרונו ליברכה ניכנס לאישפוז ועשה שתי ניתוחים והיום הוא עשה עוד ניתוח בניתוחים הקודמים הוא יסתבך והיתה בעיה והיום בצהריים הוא ניפטר אני רוצה ליתאבד ולהיות איתו שם אני רוצה למות הוא ואני לא דיברנו חצי שנה וקצת והיום הוא ניפטר אני רוצה פשוט למות ולהיות איתו שם למעלה פשוט די כבר מלא דברים רעים קורים לי בשנה האחרונה אבל זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות דיייי כברררר נימאס לי מהחיים האלו 
כשהכל שחור ועצוב כל כך עד שאי אפשר יותר...
26/11/14 01:37
5צפיות
נופר יקירה...
 
ברגעים הנוראיים האלו, ביום בו אבא שלך נפטר, הצער קורע את הלב.. מכווץ את הגוף.. ובקושי אפשר לנשום..
אנחנו שומעים את צעקתך מלאת הכאב והעצב ומרגישים את הגעגועים העזים שלך לאבא.. ומבקשים לחלוק איתך מעט מהצער הנורא הזה שאת מרגישה..
 
רואים בדאגה שהכאב כל כך נורא, עד שאת רוצה להתאבד כדי לשים לו סוף, ולהצטרף לאבא שבשמיים...
יכולים רק לתאר שהכאב הזה שאת מרגישה עכשיו כל כך טרי ושורף,  עד שבכלל אי אפשר להרגיש משהו אחר בזמן שהוא משתלט על הגוף.. 
 
יקירה.. אפשר שתמשיכי לחלוק איתנו את המשקל הכבד והנוראי הזה שאת חשה בו היום.. כי  קצת יותר קל כשיש מישהו איתך שדואג לך ושומע אותך.. אנחנו מזמינים אותך לשוב אלינו כאן לפורום, או לצ'אט שלנו, שפעיל בין תשע בערב לחצות,  
 
אנחנו מצפים לך נופר יקרה...
ושולחים לך מרחוק  
 
 
 
 
בדילמה ע-נ-ק-י-ת בחיים שלי
26/11/14 00:37
7צפיות

אני צריך יעוץ רציני ומקצועי אולי זה יהיה טיפשי
עוד 5 חודש אני בגיל 27 ולא מספיק נהנתי מהרווקות שלי ואני רוצה ממה לקרוע תעולם לפני שאני חושב על הכיוון של חתונה!! 
אני כרגע התחלתי ללמוד שנה ראשונה מתוך 3 שנים  ולעשות טיולים בעולם כנראה שאני יוכל רק שאני יסיים אבל כשאני יסיים זה יהיה בגיל 30 ואחרי זה אני צריך לפחות שנתיים!! זמן  אבל אם רק בגיל 32 אני יתחיל לחשוב לכיוון חתונה לא בטוח שזה יילך כזה מהיר לא יילך  לא יודע!
 יש לציין שאני ניראה דיי טוב ו5 שנים פחות מגילי האמיתי!
או שעדיף לי להפסיק תלימודים בסוף הלימודים ולהתחיל לתכנן המון טיולים שזה אומר לגור באילת שנתיים לעבוד  ולעשות טיולים באיזה 60-70 אלף  ואחרי זה לחזור בגיל 30 לחזור ללמוד ולחשוב לכיוון הזוגויות וחתונה (אני מרגיש שאני נכנס לשם מתוך לחץ כי הגיל מדבר )... אולי זה הצעד הנכון יותר אבל מצד שאני אולי חבל לפספס תלימודים כי כבר התחלתי 
ואין לי מושג אם אני יקבל בעתיד פטורים לא יקבל אין לי מושג מה שיהיה!!
מצד שני אני יוכל עם הלימודים ביחד לטייל אבלל! לא יודע אם אני המצא עבודה בעיר שלי הכול פה מת .. ויהיה לי זמן רק בחגים רק לטייל שזה תקופות קצרות !! מצד שני אילת בשילוב עם כול הטיולים שציינתי יוכל להיות מדהים!
 
|*|נפתח פורום תרבות סין|*|
25/11/14 14:31
1צפיות
|גלובוס| אוהבים אגרול, ג'קי צ'אן ודרקונים?
אנו מזמינים אתכם לבקר בפורום החדש בתפוז-תרבות סין!
בפורום תוכלו לדון בסין, בתרבות הסינית ובהשפעתה על העולם שלנו, על ביקור במדינה, ממשק עם תושביה, פעילות עסקית ומגע עם אנשי העסקים המקומיים, וכמובן בשפה הסינית ובלימוד שלה.

אתם מוזמנים להיכנס לפורום כבר עכשיו:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...

גלישה מהנה! |תפוז|
קצת עצות מניסיוני הדל כחותכת (?)
24/11/14 00:07
26צפיות
אני כבר כמה זמן קוראת אילמת פה. חסרת פה.אבל רציתי לתרום כמה עצות מדברים שעוזרים לי להתמודד:1. לקחת כרטיס רב קו/כרטיס אשראי (משהו בערך בעובי הזה?) ולהשתמש בו, במקום בסכין. זה לא כואב ממש, אבל זה מספיק. בערך. זה כמו סיגרייה אלקטרונית...2. סלט. לא תאמינו כמה אגרסיות יוצאות מלמעוך עגבניה(למתקדמים: פלפל) וגם האדום מזכיר קצת דם. אמנם זה לא תמיד נראה אכיל אחר כך, אבל העיקר הכוונה...אגב-ירקות (בעיקר פלפל וקולורבי) יכולים לעזור גם למי שנושכים.אני מקווה שעזרתי למישהו...סליחה אם זה ממש לא קשור.לילה טוב
אהבתי את מה שרשמת
24/11/14 20:30
17צפיות
זה קשור מאוד,וזה כול כך נכון..מה שאת אומרת ואני אוהבת את הרעיונות שעזרו לך
תודה לך!
25/11/14 01:51
9צפיות
ואני ממש מעריכה את זה שהגבת לי . אני די  צריכה את החיזוק  הזה..
תודה לך!
25/11/14 01:51
6צפיות
ואני ממש מעריכה את זה שהגבת לי . אני די  צריכה את החיזוק  הזה..
אובדת עצות
22/11/14 00:04
59צפיות
שלום לכל הקוראים, שמי שמש (שם בדוי) אני בת 21 מהדרום.
אני סובלת כבר 4 שנים מדיכאון בערך מגיל 17-18.
כשסיימתי ביה"ס נכנסתי לדיכאון שזה אומר שניתק קשר עם כל החברים שהיו לי, הפסקתי לענות לטלפונים, הפסקתי לדבר עם אנשים, מחקתי את הפייסבוק... הכל הכל... והסתגרתי בבית למשך כחצי שנה שבעה חודשים... בסופו של דבר הצלחתי לצאת מהדיכאון הזה בעקבות כמה חברות טובות שלא ויתרו עליי והכריחו אותי להתגייס לצבא בטענה שזה יעזור לי לרפא את הדיכאון ולהתרחק מהבית ומהמשפחה שלי... שדי הביאה אותי למצב הזה במיוחד אימא שלי אבל זו לא הנקודה.
התגייסתי לצה"ל שירתתי שמונה חודש ואח"כ ערקתי למשך שמונה חודשים הסגרתי את עצמי ויצאתי מהצבא.
בשמונה חודשים שערקתי הייתי בבית ולא יצאתי מהבית במשך שמונה חודשים. לא ראיתי אור יום.
הייתי בוכה כל יום. שנאתי להסתכל במראה, שנאתי את עצמי... ורציתי למות.
באותו זמן הכרתי בחור באינטרנט שנתקלתי בו באיזה אתה שהוא כתב שהוא בדיכאון וממש הזדהתי עם הסיפור שלו וככה בעצם התחלנו לדבר ונוצר בנינו קשר וסוג של תלות והרגשתי מאוהבת בבחור הזה.
אחרי חודשיים שהיינו בקשר יומיומי בפלאפון, התכתבות ושיחות טלפוניות וכדומה... נמנעי מלהיפגש איתו במשך חודשיים כי התביישתי בעצמי ושנאתי את איך שאנ נראית ודחיתי כמה שיותר את הפגישה איתו. הוא איים שאם אנחנו לא נפגש אין טעם לקשר הזה ואי אפשר לקיים קשר וירטואלי ככה.
בכל מקרה, אחרי חודשיים נפגשתי איתו... הוא לא בדיוק כמו שחשבתי.... אבל מרוב שהייתי כ"כ בודדה והוא היחידי שידע עליי משהו ושחלקתי איתו דברים במשך כ"כ הרבה זמן שלא דיברתי עם אף אחד... אז נשארתי איתו ויצאתי איתו במשך כמעט שנה. שכל הזמן ניסיתי להיפרד ממנו אבל הייתי כ"כ תלותית וכל פעם שהייי מרגישה טיפה לבד... הוא היחיד שהיה שם, אז לא הייתה לי ברירה אלא לחזור אליו כל פעם כדי שלא אהיה לבד.
המערכת יחסים הזו הידרדרה לאלימות מילולית ופיזית מצדו ולבסוף החלטתי שאני נפרדת ממנו סופית ולא חוזרת גם אם זה תלוי בכך שאהיה לבד.
ומאז נכנסתי לדיכאון של כ7 חודשים שבהם שוב לא יצאתי מהבית ולא דיברתי עם אף אחד... עד שהכרתי שוב בחור באינטרנט שדיברתי איתו במשך שלושה חודשים שלומד בח"ל ובקיץ מגיע לחופשה ונפגשתי איתו ביוני ועצרתי את זה כשראיתי שזה לא מה שחשבתי שזה... ולפני שאני אפתח תלות ואגרר שוב למצב שקרה לי עם הבחור הקודם אז חתכתי את זה. ומיוני אני שוב בדיכאון לא יוצאת ולא מתקשרת עם אף אחד... ובחודשיים האחרונים מצאתי נחמה באוכל.
גרמתי לעצמי להתנחם באוכל ופיתחתי אכילה כפייתית... אני אוכלת כל יום בסביבות ה6000-9000 קלוריות ולא יכולה לשלוט בעצמי מבחינת אוכל.
אני כל היום חושבת על אוכל ומתעסקת רק בזה. אני ישנה ביום ונשארת ערה בלילה ואוכלת את כל הבית עד לבוקר וחוזר חלילה. ככה כל יום במשך חודשיים כבר.
עליתי בין 10 קילו ל12 קילו מהמשקל המקורי שלי עקבות הזלילות הבלתי פוסקות האלה.
ועכשיו גם אם ארצה לצאת החוצה אני לא מסוגלת כי אני שונאת את איך שאני נראית ולא מזהה את עצמי ולא מסוגלת להסתכל במראה מבלי לבכות ולא רוצה שאף אחד יראה אותי... כי אני מרגישה שמנה מכוערת וחסרת תועלת.
ניסיתי להתאבד כמה פעמים במשך החודשיים האלה ואחותי ואימא שלי מנעו את זה ממני בכל פעם.
אני כבר לא יודעת מה לעשות... הבולמוסים לא נפסקים... ואני רק משמינה מיום ליום... התחילו לי קשיי נשימה והבטן שלי נתקעה עם נפיחות שלא יורדת כי כל יום אני מוסיפה על הכאבים והנפיחות עוד ועוד אוכל ובולמוס חדש עוד לפני שהאוכל של היום שלפני הספיק בכלל לרדת ולהתעכל....
אני לא יודעת מה לעשות כבר. אני אובדת עצות. אין לי רצון לחיות יותר אין לי בשביל מה ואין לי כלום בחיים האלה. ועכשיו רק האוכל מחזיק אותי אבל אני כבר לא יכולה יותר עם הזלילות האלה.... הן לא עושות לי טוב... המון ג'אנק אני לועסת במשך כל השעות שאני ערה. אין שנייה שאני לא לועסת משהו בפה. ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על אוכל וזה הורס לי את החיים את המעט שנותר לי.
בבקשה תעזרו לי...
מישהו...
לא יצאתי מהבית כבר במשך חודשיים שלמים ואני גם לא מסוגלת לצאת... כי אני לא מסוגלת לתת למישהו לראות אותי אני בקושי מסוגלת להסתכל על עצמי במראה כי ברגע שאני מסתכלת על עצמי במראה אני רק רוצה לחתוך את עצמי ולפגוע בעצמי.
תעזרו לי בבקשה.
22/11/14 23:05
17צפיות
היי שמש, אני מזדהה, אבל אולי תגלי שאת בכלל רזה ולא שמנה.
עזרה
23/11/14 01:48
19צפיות
שמש יקרה את מבקשת עזרה ולטעמנו זו כבר התחלה משמעותית. חברי הפורום ואנחנו כאן כדי להיות איתך מסביב בדרך חתחתים שאת צועדת בה. אנחנו מהרהרים ברעיון שאולי תבואי לשוחח איתנו בשיחה אישית
נראה לנו שמאחר ואנחנו לא אנשי מקצוע ונראה שאת זקוקה לסיוע מקצועי , אולי עכשיו הזמן לבקש סיוע כזה.. לדוגמא אצל רופא המשפחה ... 
שיפנה אותך לדרך לקבל סיוע מקצועי. 
בינתיים הפורום ואנחנו כאן בשבילך ומחכים לך שתשובי. 
המשך...
20/11/14 13:24
42צפיות
לא האמא של החברה לא יודעת רק האונס והיא יודעים אבל הוא אמר שאם היא תגלה הוא יעשה לה משהו והיא מפחדת אז היא רק רוצה לדעת אם באולטרה סאונד יגלו משהו על זה.......
 
טיפה זמן לנשום
19/11/14 22:49
38צפיות
אני כמה שבועות בלימודים..אינטסבים מאוד מהשעות המקודמות של הבוקר עד הלילה אפשר להגיד..ואז אני חוזרת הביתה ולומדת עד השעות הקטנות..אני מרגישה שבלחץ העצום של הלימודים אני מאבדת את עצמי..אני סמרטוט..אני רוצה להצליח מאוד..אבל מצד שני אני לא יכולה ללכת לישון כל כך מאוחר..בגלל הכדורים הפסכיאטרים שאני לוקחת ומצד שני אין לי ברירה..אני מאוד מאוד לחוצה..החברה שלי בדירה(אני גרה במעונות) יודעת שההיתי מאושפזת בעבר..אז היא יודעת לשים לב לסימני אזהרה אצלי ולא להפגע ממצבי הרוח שלי..אני בגמילה מחתכים כבר שלוש שנים ולפני שלושה ימים ההיתי קרובה מאוד לחזור להתמכרות הזאתי ובמקום זה התחלתי לכתוב במחברת את כול הלחץ שלי..ולבכות על מנת להשתחרר...לא תיארתי לעצמי שהשנה הזאתי תיהיה כל כך קשה ומתישה..אין לי זמן לנשום,להתקלח,לאכןל נורמלי..פשוט הזוי לחלוטין..אמרתי לעצמי שאם אני לא יטפל בעצמי אני פשוט יתמוטט וכול העבר הפסכיאטרי שלי יחזור..אז החלטתי לקחת טיפול פסיכולוגי בדחיפות..והתחלתי טיפול לפני שבועיים אצל פסיכולוגית..כל שבוע אני נפגשת איתה..המרתון האינסופי של היום יום להספיק דברים..ללמוד את החומר הוא גובה מחיר שאין לי בכלל זמן לעצמי..זה כואבב..אני מרגישה שאני רק כמה שבועות בלימודים והם פשוט גמרו אותי..אני נאלצת להתמודד עם קשיי למידה(לקות למידה וקשב וריכוז), לחץ הלימןדים, חוסר שינה, לוח זמנים מטורף שאני נמצאת בלימודים ובנוסף לכול זה הדובדבן שבקצפת הלחץ הנפשי(לבדוק שכול הזמן אני מאוזנת, שאין לי אובססיות, שאין לי שינויים במצבי רוח,חרדות) פשוט זה מאוד קשה
23/11/14 01:08
5צפיות
כשאת מתארת את המצב המלחיץ והעמוס שבו את נמצאת , דוחקת שוב ושוב מחדש את הסלע לרום ההר בתסריט סזיפי יום יומי , אנחנו משוכנעים בגבורתך. 
כמה מעייף להתחיל כול יום מחדש בהתמודדות עם העולם שבחוץ כשבאותו הזמן בעולם שבפני מתקיים תוהו ובוהו אמיתי. 
אנחנו וחברי הפורום כאן כדי לעודד אותך ,להיות לצידך ולא לאפשר לך לוותר..... 
מעריכים את הבגרות שאת מפגינה בכך שאת מאפשרת לעצמך להיעזר באנשי מקצוע בזמן שאת זקוקה להם גם אם לוח הזמנים הלחוץ שאת נמצאת בו. 
ישר כוח. הפורום וגם אנחנו כאן בשבילך מעריכים מאוד שאת מגיע לחלק איתנו את מה שאת עוברת. 
תודה סהר
23/11/14 23:10
5צפיות
אני עוברת יום אחד בלימודים אני אומרת תודה לאל..הצלחתי.  אני באמת מקווה שהטיפול הפסיכולוגי יעזור לי. והעובדה האין סופית שלי להחזיק את עצמי חזקה ,למרות כול הקושי העצום שאני חווה.אני מקווה שהרצון שלי להצליח בכול תחום בחיים שלי יניב פרי..אני מאמינה שכן..כמו שהפסכיאטר באשפוז האחרון שהיה לי לפני כמה שנים התפלא שיצאתי כל כך מהר מהמחלקה הסגורה ובכלל מהבית חולים..מאוזנת ושאני באה לביקורת אצלו הוא מוריד בפני את הכובע שלא נכנסתי למעגלי האשפוז ..כי זה מה שבדרך כלל קורה..כיום אני על מינונים מאוד קטנים..לכן אני צריכה להיות עם היד על הדופק..
נמאס.
17/11/14 22:49
51צפיות
נמאס מאנשים. נמאס מכולם.
יכולה רק לסמוך על עצמי.
כולם סתם מזייפים, מעמידים פנים 
עדיף שתגידו את האמת בפרצוף ואל תשחקו משחקים.
כל פעם מחדש תולה תקוות ומתאכזבת שוב ושוב.
כבר עדיף פשוט לא להעז לא להפתח. כדי לא להפגע.
כך או כך במילא תמיד בסוף אני לבד.
מזדהה איתך
18/11/14 15:36
24צפיות
אבל אל תתייאשי, אני מקווה שתמצאי את האדם הזה שיהיה אמיתי איתך ואת איתו... לפעמים צריך לנסות קצת לסמוך על עוד מישהו חוץ מעצמנו, לא תמיד תתאכזבי.
:(
18/11/14 18:42
13צפיות
לא לתלות תקוות באנשים בחיים תחיי את החיים שלך לבד זה הכי חכם..
מכיר, אבל זה לא תמיד ככה
18/11/14 20:11
19צפיות
צריך פשוט למצוא את האנשים הנכונים, שאיתם המצב יהיה שונה וכשמוצאים אותם לוודא שלא נותנים לדברים חסרי משמעות להפריע בדרך.
המון בהצלחה..
כשהאמון אוזל
19/11/14 22:13
22צפיות
קטרינה אהובה,
אנשים יכולים להיות כ"כ מאכזבים לפעמים..
ואלו שגורמים לנו להאמין בהם, ואז מרסקים לנו את ניצני התקווה יחד עם הלב - הם מהגרועים ביותר..
כי הם פוגעים בנו לא רק ברגע נתון, אלא גם ילוו אותנו בעתיד,
כשבפעם הבאה, יהיה כבר קשה יותר להפתח, לסמוך, לתת אמון..
כשבפעם הבאה, הצלקת הזו שבלב, תהיה כמו חומת הפרדה בינינו לבין אחרים,
כשזה כ"כ לא מגיע לנו, הבידוד הזה..
יקירה, אני מזמינה אותך לשתף עוד במה שקרה, בתחושת השבר הגדולה באמון, ובכך אולי להקל מעט ולו על תחושת הבדידות..
עזרה לחברה
19/11/14 18:49
33צפיות
יש לי חברה שכשהיא הייתה בת שמונה הבן של הבן זוג של אמא שלה אנס אותה והוא אמר לה לא לספר כאילו זה הסוד שלהם והיום היא בת 12 ויש לה בעיות בכבד אז היא עושה אולטרה סאונד כמו לנשים בהריון אז יכול להיות שיש לה שם עובר מת\חי ובגיל שמונה לא היה לה מחזור אז יכול היה ליקרות לה משהו בבקשה תענו לי תודה :)
טראומה מהעבר
19/11/14 21:46
33צפיות
שלום נופר יקרה,
צר לי מאד לשמוע על הדבר הנוראי שחברתך עברה בילדותה,
האם אימה יודעת על כך? האם חברתך בסביבה בטוחה כעת, וקיבלה טיפול מקצועי להתמודדות עם הטראומה הקשה?
יקירה, הפורום אינו פורום מקצועי או רפואי, אך חשוב לי להרגיעך ולומר שלא יתכן כי ימצא בבטנה עובר מת או חי.
עם זאת, התהליך כולו יכול להיות מאד מצלק עבורה, אולי קצת כמו לחיות את הטראומה מחדש.. ולכן חשוב מאד שהיא תקבל את מעטפת התמיכה לה היא זקוקה.. מזמינה גם אותה, וגם אותך, להגיע ולשוחח איתנו עוד על כך, בצ'ט האישי והאנונימי שלנו, דרך האתר
:(
16/11/14 21:43
30צפיות
מאוחר מדי, קופידון ירה ת'חץ וזה גדול עליי
תראי לי רק סימן ותחייכי בחזרה
מרגיש לאט לאט שאת הופכת לזרה

אף פעם לא חשבתי ש
אני יכל להיות ההוא שיתאהב בך זה קשה
חשבתי שיהיה שונה
בחיים אנ'לא דמיינתי שארצה אותך מודה
אף פעם לא חשבתי ש
אני יכל להיות ההוא שיתאהב בך זה קשה
חשבתי שיהיה שונה
בחיים אנ'לא דמיינתי שארצה אותך מודה
כמיהה עזה
16/11/14 22:11
24צפיות
דווקא מכל אותם חוויות שקורות
לאנשים אחרים שיוצא לנו לראות ביום יום..
את המבט הנחטף..המילה הרומזת..
 
אך כשהיא מתרחשת ומופיעה בחייך
היא מעוררת הפתעה עזה וכמיהה עזה
לחום לאהבה שלעתים קרובות כל כך חסרה..
וגורמת לנו לחשוב האם זה אמיתי ואם כן
מה הסיכוי שהפעם אותה תקווה
לא תתברר כמצג שווא אלה כחלון הזדמנויות
למציאות רחוקה וטובה יותר..
 
רזיאל יקיר,אנחנו רוצים להודות לך על הגילוי הכנה והיצירתי
ומאחלים שאכן אותה תקווה כן תתממש, בכל מקרה לטוב או לרע
אנחנו כאן בפורום צעירים ויצירה כאן כדי להכיל ולתמוך ברגעים המשמעותיים
 
משפט שקראתי היום והוא לא יוצא לי מהראש.
13/11/14 20:03
64צפיות
"אלוקים זועקת אני אלייך קח את נשמתי,
רק רוצה להיות קרובה אלייך כבר עדיף יום מותי"
זעקה של ייאוש
14/11/14 21:26
35צפיות
ילדונת אהובה, כמה שהייאוש אינסופי שבמשפט שהבאת..
ממש אפשר להרגיש את הכאב העוצמתי מבעד למסך, מבעד למילים, מבעד לזעקה מעומק הלב..
יקירה, יודעת שגם את מרגישה כך לפעמים.. ורוצה לשלוח לך כנגד אותו ייאוש, חיבוק ענקי מעומק ליבי, חיבוק שמנסה להזכיר שלמרות הכאב - יש גם תקווה, יש אנשים שרואים את כל מה שנפלא בך, את כל מה שהופך אותך למיוחדת.. ולא רוצים לוותר עלייך, ולהזכיר גם לך, לא לוותר על עצמך
תודה
15/11/14 20:25
11צפיות
לצערי אני מרגישה אתזה יותר מידי
תודה ענקית סהר שאתם איתי
pain is feeling lost..
07/11/14 19:51
73צפיות
:(
כאב זה להרגיש אבוד..
07/11/14 19:54
52צפיות
כשכואב בלב מרגישים אבודים קצת בעולם....
:(
10/11/14 17:17
17צפיות
את המלחמה הקשה תמיד מקבלים החיילים הכי טובים תזכרי את זה תמיד..
ואנחנו פה בשבילך
08/11/14 15:35
18צפיות

סיוון היקרה,
כאב זהו רגש מלא עוצמה, כזה שאנו מרגישים בכל הגוף, רגש שנכנס ללב וראש, למחשבות..
נראה שאת כואבת ושאת מתמודדת עם הכאב הזה לבדך, מרגישה קצת אבודה ואולי גם בודדה.. האם שיתפת אדם קרוב בכאב שאת מרגישה? תרצי אולי לשתף אותנו, מדוע כואב לך?
שולחת לך  גדול ומלא כוחות.
 
הכאב שלי
08/11/14 20:33
32צפיות
חולשה...עיניים אדומות מבכי...כול הגוף כואב...לשכב ככה במיטה..עם הפנים לתקרה...אף אחד לא יודע...אף אחד לא שומע...גם לא את הצרחה הכי חזקה בעולם..להרגיש שתמיד שמו אותי בעדיפות אחרונה....לבד כל כך:(
קשה לי
07/11/14 22:19
63צפיות
אני חוזרת הביתה מרוקנת אחרי שבוע כזה עמוס של למידה של כל כך הרבה שעות ביום במכללה...ולמידה עד השעות הקטנות של הלילה.אני מקווה שיהיה בסדר ואני אתרגל.
תקופה חולפת
08/11/14 15:34
26צפיות

צהריים טובים יקירה,
לימודים לתואר יכולים להיות קשים ותובעניים... השעות ארוכות, צריך ללמוד ולקלוט הרבה חומר ובנוסף לכל חוזרים הביתה עם מטלות, עבודות להגיש ומשימות.
תחילת לימודים או חזרה ללימודים אחרי חופש יכול להיות מתיש ומרוקן מכוחות.. זה אנושי להרגיש עייפה ולרצות קצת הפוגה..
יחד עם זאת, לאט לאט מתרגלים לקצב, לשעות ובחלק מהשיעורים גם נהנים ולומדים משהו חדש.. לאט לאט מכירים חברים חדשים, שעוברים את אותם אתגרים וחוויות ושנת הלימודים עוברת וחולפת לה..
מאמינה שיהיה בסדר ותתרגלי, מקווה גם שתצליחי למצוא את הזמן לקצת מנוחה, זמן להשלים שעות שינה בסופ"ש, לפגוש חברים או לצאת לטיול מרענן.
 
אין לי חברים..כמעט בכלל
08/11/14 22:48
31צפיות
זה לא רק הלימודים אני מתמודדת עם מצב נפשי..אני מטופלת בכדורים..הלוואי שזה רק היה העומס הלימודי זה התמודדות יום יוממית עם אובססיות..שינויים במצבי הרוח ..זה הדברים שאני סובלת מהם וצריכה להתמודד איתם יום יום פלוס הלימודים זה מאוד קשה
:(
10/11/14 17:10
14צפיות
אין חברים?? אפילו לא תחבר/ה הכי טוב/ה שצריך במצבים כאלה??
מוכר קצת..
12/11/14 19:05
11צפיות
הייתי במקום הזה, כשאין חברים. האופציה היחידה באמת להתמודד עם זה היא לצאת לעולם ולאט לאט לפתח כישורים חברתיים שיביאו אותך למקום טוב יותר בחיים. המון המון בהצלחה
ייעוץ- חברה שלי בהריון.
09/11/14 00:57
52צפיות
שלום.

אני וחברה שלי שנה יחד ואנחנו אוהבים מאוד. שנינו משרתים יחד בצבא. אני איש קבע בן 22 והיא חיילת בודדה שעלתה לפני 4 שנים מלונדון. שנינו משתחררים בעוד כחצי שנה.

אנחנו בדרך כלל זהירים ומשתמשים באמצעי הגנה. לא תכננו להיכנס להריון אך לפני כשבוע תוצאות הבדיקה שעשתה הראו שזה אכן קורה.

אנחנו מגיעים ממנטאליות שונה לגמרי. היא, בחורה צעירה שחברותיה מאנגליה בנות גילה כבר הקימו משפחה והביאו ילד או שניים. אני, מגיע ממשפחה ישראלית עם צורת חשובה אחרת ויעדים אחרים בשלב הזה של החיים.

אני יודע שבשום מצב היא לא תסכים להפלה. בנוסף, ולמרות שהיא מרגישה צעירה ולא מוכנה להבאת ילד ראשון לעולם, היא רוצה ילד ממני. אני מאוד אוהב אותה וכבר חושב על העתיד שלנו יחד. אני רוצה ילד ממנה,אך הייתי מעסיף שזה יקרה בעוד כמה שנים. אנחנו מתכננים לטוס לאנגליה מיד אחרי השחרור ולגור יחד תקופה.

למרות הכל, אני מודע לכך שאני עוד צעיר ורוצה ללמוד ולחקור ולגלות את עצמי ואת העולם שסביבי לפני שארצה להיות אבא. לכן, עומדות בפני המון חששות. העיקרית מביניהם היא כיצד אספר זאת להוריי? איך יגיבו? אני יודע שהם יהיו מאוד מאוכזבים, זאת לאחר שהזהירו אותי והדגישו בפני את הבדלי המנטליות ביני לבין חברתי, את החשיבות של אמצעי המניעה ועוד ועוד.

עדיין לא סיפרתי לאף אחד. מנגד, חברתי סיפרה כבר למשפחתה שכבר הספיקו לשלוח לי הודעות בפייסבוק בכדי לברך. חשוב לי לציין שכבר ביקרתי באנגליה בקיץ האחרון וביליתי עם משפחתה למשך שבוע במסגרת חופשה פרטית מהצבא.

איני מפסיק לחשוב על מציאת הדרך הנכונה לספר זאת להוריי. הדבר האחרון שאני רוצה זה לאכזב אותם. במהלך השנה האחרונה אף פעם לא הצהרתי  בפניהם את כוונותיי לגבי המשך הקשר שלי עם חברה שלי. אמי יודעת כי אני מעוניין לעבוד ולחיות תקופה עם חברה שלי באנגליה אך מנגד תמיד דואגת להזכיר לי שאני עוד צעיר וצריך להחליף הרבה בחורות עד שאתחתן, אך זה לא סותר את אהבתה הגדולה לחברה שלי. הקשר ביניהם הוא מדהים וחברתי מרגישה כמו ביתה המאומצת.

אני זקוק לעצה כנה וייעוץ.

תודה רבה.

בברכה,

ליאם.

º
שחכתי לציין שהיא בת 21
09/11/14 01:01
24צפיות
צומת דרכים
09/11/14 19:42
27צפיות
ליאם היקר, אני שומע שלאחרונה אתה ובת זוגתך נעמדים ממול החלטה משמעותית ומכבידה
שמקשה על השוני שכבר קיים בינכם-
צד אחד שמסתכל על העתיד הרחוק ומעדיף לא להקים משפחה בשלב מוקדם בחיים
וצד שני שגדל בבית "מסורתי" שמאמין בהתמסדות מוקדמת יחסית..
ההשלכות שניצבות משני הצדדים הם תהומיות ומשאירות אותך בחוסר ודאות
וב"תחושת אפלה" בדרך העתידית שתחבר בה..
ליאם, נדמה שלעתים בסוגיות מסוג זה אין פתרונות מהירים והדרך היחידה היא לדבר
על כך עם בת זוגתך ולשתף איתה את החששות והרגשות שצפים בעקבות המצב..
בנוסף לכך שיתוף עם הסביבה הקרובה/משפחה יכולה להקל על העול שאתה נושא
עמך..ובכל דרך שתבחר בה אנחנו כאן כדי להכווין,להקשיב ולתמוך בדרך העקלקלה שאתה צועד בה..
 
 
נריה קרין - מומחית בטיפול פסיכולוגי וטיפול זוגי

רוצה לדבר עם מישהו?

מומחית בטיפול אישי וזוגי זמינה לכם עכשיו. לפרטים >>


עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה