לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
 




    שלום וברוכים הבאים

פורום הורים למתבגרים מיועד לדיונים "בין הוריים", לשיתוף בבעיות המאפינות את הגיל המיוחד הזה, שבו נדמה שילדינו ואנחנו מדברים שפות שונות...


התקופה הזו מאתגרת את הסבלנות שלנו, את היצירתיות שבנו, והיא בסופו של דבר השער של ילדינו לחיים שלהם כבוגר עצמאי.


נשמח לשתף ולדבר, להתייעץ, לתהות ולהתבלבל ביחד.  לשמוע גם על הקשיים וגם על ההצלחות ועל הדברים המקסימים שקורים. 


אנא זיכרו שהמשתתפים כאן מגיעים מרקעים שונים ומהשקפות עולם שונות, ודיון פורה ומלמד הוא דיון שכולל את כל הזויות שיוצרות יחד מעגל שלם שימרו על תרבות דיון, ושימו לב שהדיון כדיון יתייחס לנושא ולא יגלוש לגופו של גולש...


 לפורום יש תקנון אנא קיראו אותו לפני הכתיבה בפורום.


בבר כה מנהלות הפורום


|חדש|גרסה סלולרית חדשה לפורומים
21/11/12 11:52
15צפיות
גולשים יקרים,

אנו רוצים לעדכן אתכם כי בימים אלו עלתה גרסה חדשה, מתקדמת ונוחה לגלישה סלולרית בפורומים של תפוז.

הגרסה החדשה מאפשרת לכם:
|*| צפייה בכל השרשורים באותו עמוד - לא צריך לדפדף כדי לצפות את השרשורים בפורום. מעתה, תוכלו לראות 15 שרשורים בעמודף בדיוק כמו בגרסה הרגילה.
|*| מבנה ה"עץ" המוכר מהפורומים הולך איתכם גם לגרסה הסלולרית - לא צריך לעבור בין עמודים כדי לקרוא תגובות. הן נפתחות באותו עמוד וניתן לראות בדיוק היכן הן ממוקמות בשרשור.
|*| ניתן להעלות תמונות - בגרסה החדשה תוכלו להעלות תמונה השמורה במכשיר או לצלם תמונה חדשה ולהעלות אותה לפורום.

להיכרות עם הגרסה החדשה, אתם מוזמנים להיכנס מהמכשיר הסלולרי:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/cell/

להעברת פידבקים היכנסו לקומונת תמיכה סלולארית
http://www.tapuz.co.il/communa/communaMaavaron.asp...

תתחדשו!|שי|
שנדבר על ההתפתחויות ב"עמוד ענן"?
73תגובות
21/11/12 07:18
217צפיות
מה אתם אומרים על מה שהיה בראשל'צ?
ראיתי את הבנין ונדהמתי, זה נס שלא היו שם פגיעות בנפש.
כל כך עצוב על הבחור בן ה-18 שנהרג
אני חושבת שאם יכנסו קרקעית זה יהיה פשוט קשה ובלתי נסבל.

(המשך...)
מה אתם אומרים על מה שהיה בראשל'צ?
ראיתי את הבנין ונדהמתי, זה נס שלא היו שם פגיעות בנפש.
כל כך עצוב על הבחור בן ה-18 שנהרג
אני חושבת שאם יכנסו קרקעית זה יהיה פשוט קשה ובלתי נסבל.
מתבגר בן 17
20/11/12 21:57
319צפיות
בני בן ה17 מכור למסכים , הוא תלמיד ממוצע שלא מתאמץ יותר מידי בלימודים ,מיד כשמגיע הביתה מבית הספר מתיישב לשחק במחשב , לאחר מכן עובר לאייפון. אני ובעלי שמים לו כל הזמן גבולות עם שעות מוגדרות . הוא טוען שכולם כמוהו ושצוחקים עליו כשהוא מספר שמגבילים אותו. . הוא לא נפגש עם חברים ומבלה את זמנו בבית עם גיחות לעיתים לחדר כושר . אנחנו משתדלים כל הזמן לשים לו גבולות אך הוא פורץ אותם כל הזמן ,טוען שהוא כבר גדול ולא מוכן שיגבילו אותו , הוא רוצה עצמאות וש״ירדו״ ממנו . שאלתי היא האם אני אמורה להתייחס לבני בן ה17 כאל גדול ולהניח לו לעשות כרצונו ,או שמא עלי להמשיך לשים לו גבולות. ההתמודדות לא קלה . אשמח לדעתכם.
לדעתי, אין מקום להגביל מסכים, אלא -
20/11/12 22:04
145צפיות
לפקוח עין שממלא את חובותיו. שיעורים, התכוננות למבחנים. אם הוא עומד במטלות - כל שאר הזמן שיעשה מה שהוא רוצה. החיים כיום מתנהלים במסכים. אין מה לעשות.
וכן, נער בן 17 צריך כבר להיות עצמאי בהתנהלותו, כל עוד הוא לא "יורד מהפסים", כלומר, מדרדר את עצמו למקומות לא טובים.
את מזכירה לי
21/11/12 06:33
92צפיות
את הבן שלי:
אהב ועדיין אוהב טלוי', משחקי מחשב, כמובן כל היום בפלא'.
אבל
היה תלמיד טוב, לא הבריז, עשה את המטלות, תמיד המשובים של המורים היו טובים. נכון - לא הביא תעודה מלאת עשיריות. אז מה?
יתקן בגרויות בעתיד אם ירצה.
הלך לח"כ, נפגש עם חברים.
אי אפשר לריב ולהלחם בהם כל הזמן.




מה אתם רוצים ממנו? הוא גדול, הוא יודע
21/11/12 07:23
87צפיות
מה טוב לו ועושה בדיוק את שעושים כל בני גילו.
מסכים הם לא מטרה הם אמצעי
21/11/12 07:50
73צפיות
אולי במקום להתעסק במסך מתי כן ומתי לא, תגדירו לו את הציפיות ממנו. לא במונחי "תשקיע יותר בלימודים" אלא במונחי "ציון X"  במקצוע מסויים לא מקובל עלינו אנחנו מצפים שתהיה בתחום [...]. ותניחו לו להתאים את העבודה שלו ואת לוחות הזמנים שלו. באותה צורה אפשר להגדיר מטלות בבית. תפקידך לעשות 1,2,3, בשבוע ואנחנו מצפים שיעשה בלי שנצטרך לבקש חמש פעמים כי כפי שאמרת אתה כבר בוגר ועם הזכויות באות גם חובות. אם אחרי הגדרת ותאום(!!!) ציפיות יש עדיין בעיות אז נגשים לשלב ב' שהוא: "בוא נראה ביחד איך אפשר לעזור לך לעמוד בדברים שאתה צריך לעשות".
אי אפשר להגביל שעות מסך לנער בן 17
21/11/12 08:08
81צפיות
אלא אם כן מדובר בהתמכרות. אבל אצל הבן שלך זו לא התמכרות. התמכרות זה אלה שבאמת צמודים למסך.
לבן שלך יש עוד עיסוקים, הולך לחדר כושר.

יש לי בנות יותר קטנות, וגם להן אני לא מגבילה שעות מסך.
השאלה היא אחרת
21/11/12 08:42
159צפיות
צריך להבין למה נמצא מול מסכים- האם במקום אינטרקציה חברתית עם בני גילו? האם דרך המסכים יוצר אינטרקציה חברתית? ועוד. אני חושבת שאחרי שמבינים למה פונה לשם (ולהגיד שכולם שם זה לא מספיק לדעתי), כדאי לשתף אותו בדאגה שלך ויחד איתו להכנס למקומות אליהם הוא נכנס . כאשר את רואה שהמקומות הם סבירים ולא אתרים פוגעניים, ניתן פחות להגביל אבל לא על חשבון התנהלות תקינה שהיא צריכה להיות מוגדרת מבחינת חוקי הבית שלכם.

www.lironporat-psychotherapy.co.il
התקשורת בין בני הנוער נעשית כיום במסכים.
21/11/12 08:57
69צפיות
ו"כולם שם" זה בהחלט מספיק. ועם נער בן 17 לא נכנסים יחד למקומות שהוא נכנס אליהם. זה בערך כמו שתרצי להיכנס איתו למיטה יחד עם החברה שלו.
נראה לי שאין לך מושג ירוק בבני שבע-עשרה...
º
לא רק ירוק.
21/11/12 08:59
25צפיות
תודה
21/11/12 09:03
69צפיות
אני מודה לכולכם על תשובותייכם, אכן הוא ילד טוב שמצליח בלימודים גם בלי השקעה מיוחדת ,אני חושבת שכנראה הבעיה העקרית היא חוסר היכולת שלי להבין את הדור הזה מכייון שיש לי בבית עוד 2 בנות בגילאי 20 פלוס ששיכות לדור אחר ,כנראה שעלי ללמוד לקבל את רוח התקופה. וכן, שוחחנו עימו על החששות שלנו והדאגה לגבי מצבו החברתי , קשה לו לתת תשובות מדוייקות , וזאת כמובן במסגרת היכולת שלו להפתח, הוא טוען שמרגיש שונה וקשה לו להתחבר עם בני גילו המעשנים והשותים... מה שכמובן אותי הרגיע.. הוא טופל פסיכולוגית במשך שנה ,מה שהביא אותו למודעות מסויימת לגבי עצמו. ואכן אעמוד על כך שיבצע את הדברים שעליו לעשות במסגרת המחויבות האישית שלו. תודה רבה!!
אם מדובר בנער שמרגיש שונה (בודד?),
21/11/12 09:22
62צפיות
יש מקום להתייחס לבעיה הזאת בלי שום קשר למסכים. ובין בני הנוער יש גם הרבה מאוד שלא מעשנים ולא שותים, כך שלא כדאי להסתתר מאחורי זה, ואולי גם לא להירגע מזה...
במסגרת השהות במסכים הוא יכול ליצור קשר עם המון אנשים כמוהו, בעלי תחומי עניין דומים, אפילו כאלה שמרגישים שונים כמוהו. ואנשים כמוהו בוודאי אפשר למצוא גם בבית הספר שלו. אם כבר הגעתם לטיפול פסיכולוגי, אני מקווה שהעניין נפתח גם עם המחנכת או היועצת, ונעשה איזשהו ניסיון לעזור לו גם במסגרת בית הפסר.
אמנם נער בן 17 עוד יתפתח, גם חברתית, ובשנים הקרובות (כולל בצבא) זה עשוי להשתנות לגמרי, והוא ימצא את מקומו. כך שאני לא אומרת שצריך מיד לשקוע בדאגות, אבל מצד שני - כן להיות עם האצבע על הדופק.
(ושוב, זה לא קשור למסכים, כי גם ילדים מקובלים וחברותיים נמצאים כיום מול המסכים.)
האם הוא מרגיש בודד חברתית או אתם?
21/11/12 09:29
51צפיות
כי אם הוא לא מרגיש בדידות חברתית? אז כנראה שהיא לא קיימת.

אבל לנושא המרכזי של ה"מסכים" מצטרפת לרוב קודמי- זוהי דרך תקשורת אחרת- אבל היא בהחלט רק ה"דרך"

אם במסגרת ההסכמים המשפחתיים הוא מצליח בלימודים, "ילד טוב" בהגדרתך--- אז באמת ,לדעתי, אין מקום ל"הגבלות" מסכים- זוהי שפת תקשורת (חדשה) שהגבלתה יש בה הרבה מעבר לעצם ההגבלה.

הוא אומר לכם "אני בן 17, ילד טוב, לומד כמו שצריך- צאו לי מהוריד ותנו לי לנהל את חיי החברה שלי כרצוני " (ורצונו- באמצעות המחשב) אז למה לא לכבד את הרצון שלו?

אני חושבת שאתם צריכים קצת גם "לגדול" איתו--כלומר להבין שהוא כבר לא ה"קטן" של הבית אלא בחור בן 17, ולתת לו את הספייס שלו-גם באיפה ואיך הוא מבלה את זמנו החופשי.
לירון תודה על התשובה, להבא שימי לב כי אסור
21/11/12 09:46
115צפיות
לפרסם בפורום  כפי שעשית.
את הקישור שלך תוכלי לצרף לחתימה ואז אינך עוברת על התקנון.
תודה.
º
תודה וסליחה, חדשה בפורומים:)
21/11/12 10:13
49צפיות
º
21/11/12 10:22
9צפיות
הגבלת מסכים בגיל הזה נראית לי מיותרת. אני
21/11/12 09:47
82צפיות
מגבילה רק בארוחות.
לא יושבים לאכול ומתעסקים במסכים.
מעבר לזה - אין הגבלה.
בן 17
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
23/11/12 12:14
67צפיות
לנתנאלה שלום, האם אתם יכולים לפעמים להציע חלופות, כמו ללכת עם אבא לקולנוע, או לנסוע לצפון עם חבר ועוד, ללכת למכון כושר נראית לי הצעה שעשויה לעניין בחור צעיר בן 17. אולי ההצעות האלה לא מתאימות בכל מקרה הבחור הזה צודק  עליכם להפסיק להציק לו במעקב הזה מה הוא עושה, כי באמת בעוד רגע הוא כבר יהפוך לגבר. ולהיות גבר הכוונה שיתנו לו קצת כבוד ויסמכו עליו ואולי דווקא זה ישפר את המצב... אף אחד לא באמת יוכל לומר לך מה ישפר את המצב אבל כאשר יש בבית דוגמה טובה של עבודה וחריצות בדרך כלל הילדים לומדים את זה. עם הזמן, לא מיד. בקיצור, סבלנות שם המשחק. מה שבטוח שצריך להניח לנושא הזה. בהצלחה חיה
לא להגביל. לדאוג שיעשה עוד דברים כמו
25/11/12 21:32
5צפיות
לעזור בבית. קניות וכו.
למישהי/ו יש המלצה לקוסמטיקאית שמטפלת באקנה?
50תגובות
20/11/12 17:00
166צפיות
צריכה לבן הגדול באיזור המרכז. יש לו אקנה ברמה בינונית ואני רוצה מישהי טובה שלא תעשה לו נזק...

תודה

(המשך...)
צריכה לבן הגדול באיזור המרכז. יש לו אקנה ברמה בינונית ואני רוצה מישהי טובה שלא תעשה לו נזק...

תודה
בן של חברה שלי
77תגובות
20/11/12 14:23
325צפיות
מתגייס בעוד כחודש, לא מוכן שאח שלו ילווה אותו לבקום.
אמנם יש עוד זמן אבל כל פעם שהאח הקטן אומר שהוא רוצה לבוא לבקום, הבכור אומר שהוא לא מוכן.

יש עצות מה אפשר לעשות?

(המשך...)
מתגייס בעוד כחודש, לא מוכן שאח שלו ילווה אותו לבקום.
אמנם יש עוד זמן אבל כל פעם שהאח הקטן אומר שהוא רוצה לבוא לבקום, הבכור אומר שהוא לא מוכן.

יש עצות מה אפשר לעשות?
בוקר טוב לכולם! יום שלישי
54תגובות
20/11/12 08:17
150צפיות
הגיע הרגע לפינה של יום שלישי
המליצו לנו על משהו שימושי
ספרו לנו על רגעים של נחת
על ספר טוב, על רכישה מוצלחת
על...

(המשך...)
שלום
הגיע הרגע לפינה של יום שלישי
המליצו לנו על משהו שימושי
ספרו לנו על רגעים של נחת
על ספר טוב, על רכישה מוצלחת
על סרט טוב על הצגה שריגשה
רכילות טובה, ידיעה מרעישה
כולנו כאן לקרוא ולשתף
ואם צריך, לתת גם כתף
זו הפינה, זה המקום
נהדר שהגעתם עד הלום
היום, כנראה בעוד מספר שעות, ממש בקרוב
ייחתם הסכם רגיעה ושיהיה לנו פעמיים כי טוב
אני צריכה ריאליטי צ'ק
42תגובות
20/11/12 07:46
349צפיות
אתמול בשרה לנו המחנכת שיש צורך לאסוף כסף לאירועי סוף השנה של הצעיר המסיים בשעה טובה ומוצלחת את חטיבת הבייניים. חשבון מהיר הכולל את הכפלת מספר ילדי השכבה בסכום שנלקח דרך תשלומי ההורים לצורך הנושא מגלה את הסכום הצנוע של 37000 שקל (שלושים ושבעה אלף). לדברי המחנכת בית הספר חישב ומצא שבסכום הזה לא ניתן להרים...

(המשך...)
אתמול בשרה לנו המחנכת שיש צורך לאסוף כסף לאירועי סוף השנה של הצעיר המסיים בשעה טובה ומוצלחת את חטיבת הבייניים. חשבון מהיר הכולל את הכפלת מספר ילדי השכבה בסכום שנלקח דרך תשלומי ההורים לצורך הנושא מגלה את הסכום הצנוע של 37000 שקל (שלושים ושבעה אלף). לדברי המחנכת בית הספר חישב ומצא שבסכום הזה לא ניתן להרים "אירוע מכובד" (מילים שלה) "כי רק המפיק עולה 20 אלף שקל". לדעתי האישית להוציא יותר מהסכום האסטרונומי הזה יהיה לא רק לא מכובד אלא גם חינוך לפזרנות.

תורידו אותי לקרקע המציאות? איך זה אצלכם?
קודם כיבוי אורות עכשיו עם המתמטיקה
19/11/12 17:50
291צפיות
אשמח לעצות.
כבר כתבתי על המתבגרת שלי. מתקשה בכיבוי האור וסוחבת זאת עד חצות ואחרי חצות. מתקשה לקום בבוקר (איחרה ונענשה פעמיים השנה).
יש לה זמן לשיער, לציפורניים, לטלפון ופחות נראה לי השקעתה בחימודים.
היום ניגשה וספרה לי שביבחן במתמטיקה קיבלה...15 נקודות. קודם יחסית היה בסדר 70-80 ועתה ציון שלא היה קודם.
שוחחתי איתה וזאת בעקבות הערה ועצה קטנה בפורום.
מה עושים עתה?
אני רואה בכל זאת שכיבוי האור הוא עדיין אחרי חצות...ואני כבר ניכנסת לישון והיא סוחבת זאת בכל צורה. לא רואה השקעה בלמידה..אני יודעת שקשה לה בעיקר במתמטיקה.
היה אתמול מבחן נראה בהמשך מה קנה ידה של הציון וההשקעה.
לא קל לי איתה. יש לי אמירה ובכל זאת היא תמיד מוצאת פירצות ותמיד תירוצים.
היא מגיעה מבית הספר לישון כשלשו שעות לעיתים וזה נראה לי מוזר. אחר כך קמה..טלפונים ואולי אחר כך שיעורים בלילה. לא מבינה את צורת התארגנותה.
מה עושים? גם הזמן אין לי חשק לנשוף בעורפה(מה שאני לא ממש עושה בעקביות..סומכת עליה ובכל זאת..).
בבקשה עצה.
כיבוי אורות הוא נושא בעייתי אצלם. אם תחפשי
19/11/12 18:10
106צפיות
כאן שרשורים קודמים שלי וכמה כעסים וכמה מלחמות שהיו לי עם הבן. אבל פתאום בתחילת השנה דוקא כשהורדתי את הדרישה הזאת והתניתי את זה בכך שהוא קם בבוקר בזמן (לא שלא ניסיתי את זה קודם אבל זה לא עבד) פתאום זה הסתדר. אני לא מבינה איך. אני רק יודעת שלפעמים, בניגוד לאנשים מבוגרים, פתאום משהו מסתדר. זה כ"כ מעצבן אותי לפעמים שכשקורה משהו טוב אני לא יכולה לשים את האצבע איך זה קרה כדי שאוכל לשחזר את ההצלחה .

מתמטיקה, אני רואה את זה ככה...(לא כתבת באיזו כיתה היא) אם היא טובה במתמטיקה הרי שצריך לוודא שהיא מתרגלת מספיק. אומרים לי כאן שאני לוחצת על הילדים יותר מידי ושאני עלולה "לאבד אותם"....בציון כזה (הבת שלי קיבלה 20) היא כבר חייבת מורה פרטי אבל זה לא מספיק כי היא צריכה גם תרגול והרבה. בתיכון שלנו סידרו מן מסגרת התנדבותית כזאת של שתי חברות הייטק שנותנות שיעור קבוצתי לכמה תלמידים. כל קבוצה יושבת עם מהנדס (אני לא יודעת האם הוא באמת מהנדס לפחות זה מה שהמורה אמרה). זה מאלץ אותם במשך קרוב ל-4 שעות אולי 3. לשבת ולעשות תרגילים.

אני מאוד מבינה אותך.
הייתי יושבת איתה על המתמטיקה
19/11/12 18:12
126צפיות
ובודקת מה היא לא יודעת ומשלימה איתה את החומר. אם לא הייתי מסוגלת ללמד בעצמי, הייתי מחפשת חלופה. אבל פער במתמטיקה חייבים לסגור. זה עניין טכני לחלוטין, עניין של הבנה ותרגול. יש כיום אתרים שעוזרים, בעיקר אינטרלקט. תנסו.
ולגבי השינה: לפי מה שאת מספרת, היא משלימה את חוסר השינה אחר הצהריים. לא בטוח שזה הרגל טוב. אילו היתה עומדת בכל המטלות - אז או-קי, שכל אחד יישן מתי שהוא רוצה, אבל במצב הנוכחי, נראה לי שצריך לשבת ולחשוב מה קורה כאן והאם ההרגל הזה נכון לה. אני לא זוכרת על איזה גיל מדובר, כך שקשה לי להגיד יותר ספציפית. בגיל 14 הייתי מאלצת לשנות את זה. בגיל 17 זה כבר משהו אחר.
הייתי גם מנהלת איתה שיחת "פנינו לאן". עם כל הכבוד לטיפוח היופי - לא קונים עם זה במכולת (אלא אם יש פה עתיד לדוגמנות, ואם זה העתיד הרצוי לה).
אינטרלקט לא נתמך אלא ע"י האינטרנט אקספלורר
20/11/12 11:26
87צפיות
6 ההיסטורי.
ממש לא נכון! למה סתם להגיד?
20/11/12 11:59
80צפיות
ראשית, הוא עובד כיום גם בגוגל כרום. ולפחות באקספלורר 8 (זאת הגירסה שיש לי).
וחוץ מזה, הוא ברמה כל כך טובה, וכל כך אין לו תחליף, שגם אם הוא לא היה מתאים למחשבים שלי (והוא כן מתאים) הייתי עושה מאמץ למצוא לזה פתרון.
(ואין לי שום מניות שם. אני פשוט מתפעלת כשאנשים עושים משהו מוצלח וטוב. זה כל כך נדיר.)
את מתכוונת לזה?
20/11/12 12:52
61צפיות
אני מתכוונת לזה:
20/11/12 13:23
65צפיות
http://www.interlect.co.il/

מגוחך שאתה מביא קישור לדף הודעה של אי-תמיכה.
בכל מקרה, באקספלורר הוא נתמך מ-6 ומעלה, לא רק ב-6 (הגירסה שלי היא 8).
ובימים קודמים הוא נתמך גם בגוגל כרום. לא יודעת למה כרגע לא, ייתכן שיש תקלה.
בכל מקרה, אתה לא רוצה - אל תשתמש. למעשה אני גורמת לעצמי נזק כשאני מפרסמת אותם, כי ברגע שיהיו להם יותר מדי לקוחות הם יתחילו לגבות כסף. אז אנא, תעשה לי טובה ואל תשתמש בשירותיהם.
את מוזרה היום, שזה אחרת מזה שאת מוזרה
20/11/12 13:27
58צפיות
משלשום.
º
העיקר שאתה מתוחכם. זה הכי חשוב. ציני ומתוחכם.
20/11/12 13:29
24צפיות
º
זה עניין אנושי בסיסי.
20/11/12 13:32
19צפיות
באמת שאני לא מבינה מה אתה רוצה.
20/11/12 13:46
41צפיות
הקישור שהבאת הוא לא קישור לאתר, אלא קישור להודעת השגיאה שלהם, שיצאה במחשב שלך, ומודיעה שאי אפשר לעבוד עם כרום/פיירפוקס אלא רק עם אקספלורר (6 ומעלה, לא 6, כמו שטענת). אם אתה מוכן להפעיל אקספלורר - הקישור שהבאתי יעבוד לך. אם אתה לא רוצה - אל תשתמש באתר. מה ההתקרצצות הזאת?
וכאמור, בשבועיים האחרונים זה עבד גם עם גוגל כרום. אני משערת שזה יחזור לעבוד איתו. כך ש"המקופח" היחיד ייוותר פיירפוקס.


בעבודה ובשני מחשבים בבית האקספלורר מת.
20/11/12 14:08
39צפיות
בכרום זה גם לא עובד. מה אני יכול לעשות?
º
מה פירוש האקספלורר מת?
20/11/12 14:53
18צפיות
3 מהם לא מגיבים וכולם על מחשבי i3/i5 חלונות
20/11/12 15:52
35צפיות
7. ממש לא להאמין וממש לא דחופים. כל ניסיון הצלה מאת מייקרוסופט לא עוזר.
º
מוזר. איך מייקרוסופט הסבירו זאת?
20/11/12 16:26
20צפיות
º
מי שאל בכלל?
20/11/12 17:48
12צפיות
הבנתי ממך שביקשת עזרה ממייקרוסופט.
20/11/12 18:11
28צפיות
אם זה נכון, מעניין לדעת איך הם מסבירים את הכישלון.
אבל אולי לא הבנתי נכון.
º
בגילי אני כבר לא עושה מעשים חסרי טעם.
20/11/12 19:08
10צפיות
מכיוון שיש לי עותק חוקי,
20/11/12 19:38
22צפיות
לא הייתי מהססת להתקשר אליהם ולבקש עזרה. לפחות לקבל גמול על ההשקעה הכספית. ואכן פעם התקשרתי אליהם, לא זוכרת למה.
לצערי, אין לי חלונות 7, אני עדיין ב-XP, כך שאין לי ניסיון באקספלורר על מערכת ההפעלה הזאת.
ב-XP הוא מקרטע, אבל עובד. בכל מחשב עם
20/11/12 19:43
18צפיות
חלונות 7 הוא קורס בצורה מבישה. אני לא מתקשר משום שפשוט אין לי כח לדברים תמוהים. התיקים באפלה היחידים שנותרו בחיי הם הרינגטון של הסדרה בסלולארי שלי.
חלונות 7 מעודכן, IE9 שנפתח (אלא אם פיספסתי
20/11/12 20:26
37צפיות
משהו...)

אינטרלקט שעל כרום זורק לדף של הודעת שגיאה ועל IE9 נפתח.
º
מאחר וכל ה-IE9 מתו אצלי אני לא יכול לקבוע.
21/11/12 07:01
33צפיות
º
מאחר ש... לא למדת "ודייק"?
22/11/12 15:33
22צפיות
דווקא כן. אבל בשיעור הזה הייתי חולה.
22/11/12 15:44
27צפיות
אני מוכן לסבול מעט מאוד טעויות. לא מבין באמת מה הטעות במאחר ו...
º
זו עברית לא נכונה.
22/11/12 16:40
18צפיות
º
בלי נימוק זה פשוט לא תופס.
22/11/12 17:07
18צפיות
º
אני אצטט את דתיה בן דור:"ככה זה בעברית"
22/11/12 17:22
106צפיות
º
לא נימוק אבל דוגמה
22/11/12 17:40
32צפיות
כתובות אינטרנט מצורפות:
יש לי כרום, לחצתי על הקישור שהבאת
20/11/12 20:23
68צפיות
יש לי כרום, לחצתי על הקישור שהבאת
וצילמתי מסך...
שוב, נעשה סדר:
20/11/12 20:35
61צפיות
ראשית, באקספלורר (בכל אקספלורר) הוא עובד. (מי שעדיין תקוע בגרסת אקספלורר קודמת ל-6 - נראה לי שבכל מקרה כדאי לו להתרענן מתקופת הדינוזאורים הזאת.)
שנית, בשבועיים האחרונים הוא כבר עבד עם כרום. אם כרגע הוא לא עובד, אני מניחה שזאת תקלה שתתוקן.
(אפשר להתקשר אליהם ולשאול אותם מה קורה.)
בכל מקרה, לדעתי, זה אתר מעולה ואין לי אלא להמליץ עליו. וכל אחד יעשה את חישוביו עד כמה כדאי לו להתאמץ.
לי ולבתי זה עזר לעלות בחזרה על הפסים לאחר שבתחילת השנה היו בעיות עם המורים באנגלית ובחשבון והחומר לא הועבר כמו שצריך. גם עכשיו אנחנו משתמשים בו כדי לערוך חזרה לפני מבחנים ו"לסדר את הראש". אפילו אני, שלא חסרה לי השכלה בתחומים האלה, נהנית להקשיב לשיעורים ולרענן לי את החומר בצורה מובנית ומסודרת.
אני מתייחסת כרגע רק לחומר של חטיבת הביניים. אין לי סיבה להניח שהחומר לתיכונים שונה באיכותו, אבל לא ניסיתי (וכך גם לגבי הפסיכומטרי שהם מציעים).



אמ....היתה לי בדיוק בעייה כזאת...הבן שלי בן
26/11/12 17:35
6צפיות
14.5 זה שונה. הוא היה כל-ה-ז-מ-ן- על המחשב זה היה טירוף. בנוסף הוא גם שיחק במשחקי רשת וכל הזמן שמעו אותו צועק לחבר כזה או אחר (אבל גם מדבר עם "חבר"
מהודו ולמד דבר או שניים) היה מאוד קשה להגביל אותו. בגלל אופיו ידעתי שאני לא יכולה להכנס איתו למצב של מלחמה (היו לי מספיק) אבל כן הגבלנו. זה עלה לנו "בדמים" ובסוף איכשהו זה נגמר. הוא איבד ענין.

אני לא חושבת שאת יכולה להגביל רק להציע אלטרנטיבות, לבקש את עזרתו בדברים שהוא צריך לעשות לדעתך בבית למשל, לתרום את חלקו ואז מטבע הדברים הוא ישב קצת פחות. העיקר לדעתי שהלימודים לא יפגעו.
איה היא בת
27/11/12 21:55
3צפיות
15.5 כבר גדולה. תמיד תמיד היתה לי בעיה עם השינה שלה. לא קל בכלל הגיל  הזה. תמיד אני משווה לעצמי איזו ילדה אחרת הייתי...היו זמנים!
אני עוקבת אחר הלימודים ולא שקטה בעניין. יש לי הרגשה שדווקא השנה קשה לה בכתה יוד ואני חוששת שציוניה ירדו. דווק חיי החברה עלו- מילא גם טוב.
זה מאוד קשה כשיש קונפליקט בין מה
27/11/12 22:21
2צפיות
שאת מאמינה בו לבין מה שהחברה אומרת שנכון או אולי בין הרצוי למצוי וכמה צריך לעמוד על השגת הרצוי. קטונתי לתת פתרון. רק תמיכה. אני יכולה לומר שהשעון הביוחוגי של ביתי היה שונה פעם (כיום היא עייפה מאוד חלר גדול מהזמן כי הלימודים ארוכים ויש הרבה משימות והתחייבויות) אם את יכולה לעמוד על השינה בלי מלחמות טוב אם לא תנסי במשא ומתן אצלי זה לא עבד בשום דרך עם הבן עד שפתאום הוא התחיל ללכת לישון בזמן אולי בגלל שהרפינו והעברנו אחריות ואולי לא. קשה לדעת
כשתוכניות משתבשות
42תגובות
19/11/12 10:00
249צפיות
פעם אמא יהודיה רצתה שהבן של יהיה עורך-דין, מהנדס, רופא ....ונדמה לי שהיה מופעל על הילדים לחץ לא קטן להגשים את חלומה של אמא. היום אמא (אני לפחות) רוצה לתת לילדים שלי את אפשרות הבחירה בשלב שבו הם יצטרכו לבחור מה ללמוד הלאה, באניברסיטה.

לשם כך תמיד אמרתי להם שהלימודים חשובים, כששאלו כמה שנים צריך...

(המשך...)
פעם אמא יהודיה רצתה שהבן של יהיה עורך-דין, מהנדס, רופא ....ונדמה לי שהיה מופעל על הילדים לחץ לא קטן להגשים את חלומה של אמא. היום אמא (אני לפחות) רוצה לתת לילדים שלי את אפשרות הבחירה בשלב שבו הם יצטרכו לבחור מה ללמוד הלאה, באניברסיטה.

לשם כך תמיד אמרתי להם שהלימודים חשובים, כששאלו כמה שנים צריך ללמוד (עוד כשהיו קטנים) כללתי את שנות האוניברסיטה בפנים ....תמיד אמרתי "קודם שיעורים".

וכשקיבלו ציון 8 כשאפשר היה ללמוד ולקבל יותר אמרתי להם את זה.

סביר שהם קלטו גם דברים נוספים כמו למשל סיפורים על בני משפחה שלדעתנו פעלו לא נכון למשל נסעו לחו"ל וחגגו ועכשיו הם יחסית מבוגרים ורק עכשיו הם מתחילים את החיים עם אפס כסף. יכול להיות שאמרתי, לפחות כבר בני אומר, מה אתה רוצה להיות מטאטא רחובות ... כן אני מודה שזה נשמע נורא אבל אולי גם לא כ"כ.

מסתבר שלפחות לבן זה עשה "חרדת מבחנים" שהוא התגבר עליה לבד  בסיוע בית הספר ושלוש פגישות עם פסיכולוגית (בלי שאצטרך להוציא 10,000 ש"ח כמו שהציע איזה פרופסור).

והילדה....הילדה בלחץ.....וכשהיא בלחץ היא מוציאה אותו (יותר נכון משפריצה אותו) על כל הסובבים אותה. אז בית הספר רוצה שאני אוריד לחץ. כלומר (ופתחתי כאן שרשור לפני כמה ימים על זה) שלא אדבר על הלימודים איתה כי היא "מספיק בלחץ גם ככה".

אני יכולה להבין את הבקשה שלהם. הם רוצים בטובתה אבל הם גם רוצים שהיא לא תתנפל עליהם כל פעם שמישהו אומר לה בהצלחה לפני מבחן....

ומצד שני...הלחץ שלי הוא תוצאה של חוסר פעולה שלה (לפעמים) כלומר ברור שהיא לומדת אבל בדרך מאוד מתוחכמת היא מצליחה לסובב כל שיחה שלי איתה כאילו שאני חושבת שהיא לא לומדת בכלל כשאני מתכוונת שהיא לא לומדת בכלל עכשיו וכך יוצא שבמקום לומר לה פעם אחת שהיא תלמד והיא תלמד אני חוזרת על זה שוב ושוב ואז יוצא שאני מלחיצה אותה. ברור !

אם יש לה מחן ביום ב' ומבחן ביום ה' והיא לומדת קודם לבחן ביום ה' כי יש יותר חומר לעבור לקראתו אבל היא עייפה כבר ביום א' ללמוד למבחן ביום ב' זאת אומרת שהיא חוזרת מבית הספר ונחה קצת ואח"כ היא קצת באינטרנט ואז היא מתעייפת ונרדמת על המיטה ומחר מבחן שהיא לא למדה לקראתו בכלל ושלקחתי לה מורה פרטי אבל היא לא מתרגלת.

יש האומרים: נתקי אותה מכל "זבת חלב ודבש" עד שלא תלמד כי כל עוד את משלמת יש לך זכות לדרוש ממנה ללמוד. אני לא אוהבת את זה.
יש האומרים עזבי אותה, היא אחראית לגורלה. ואני חושבת "האומנם, בגיל 16 היא מסוגלת לקחת אחריות על החיים שלה ? האומנם החלטה שהיא תקבל בגיל 16 תשפיע על החיים שלה ?"

יש האומרים: אין דבר, תשלים אח"כ ואני אומרת יש דברים שצריך לעשות אותם עם כל העדר. לא תמיד זה מצליח אבל צריך לנסות.

הבן שלי שעשה כ"כ הרבה בעיות ועשה רק את המינימום חוזר מהאוניברסיטה ביום ראשון בערב זאת לאחר שהיה לו מבחן בבוקר בבית הספר והוא יודע שיש לו מבחן ביום רביעי. הוא מחליט שהוא מתחיל ללמוד עכשיו היום. אך דברים משתנים (אבל יש לו עוד שנה עד לתחילת הבגרויות ומקומו בתיכון מובטח) ואילו היא....יש לה בגרויות השנה ובגרות של 80...תסלחו לי כולם יודעים מה אפשר לעשות איתה.

אני לא יודעת מה אני רוצה מכם. אני מודה. אני מניחה שאני פשוט צריכה "לדבר עם מישהו".

יום טוב והכי חשוב שקט !
מתי אפשר להתחיל ??
19/11/12 00:02
230צפיות
הבת שלי בת 14.5 הודיעה לי ולאשתי לפני כחודש וחצי שיש לה חבר. אנחנו בעד בסך הכל וזה לגיטימי.כמו כן גם הציונים שלה בבית הספר לא ירדו עקב פגישותיה המתגברות והולכות עם החבר שלה ונשארו גבוהים, דבר שתרם לנכונות שלנו לאפשר לה להיפגש איתו.
אני מודע לכך שאנחנו בשנת 2012 ובני נוער עושים זאת (מקיימים יחסי מין) בגיל מוקדם מאוד.אני ואשתי לא ידענו שהם עושים זאת עד לפני כשבוע שחזרנו מאילת.חזרנו קצת מוקדם מהמתוכנן והבת שלי שלפני כן ידעה שלא תוכל באותו ערב לפגוש את החבר הבינה שיש לה סיכוי לפגוש אותו עוד באותו ערב שחזרנו.(אנחנו גרים בצפון הרחוק).באותו ערב ירד גשם חזק בכל הארץ וכמובן גם אצלנו וכשהגענו הביתה היא דיברה איתו בטלפון ושמענו אותה אומרת לו שלא מרשים לה לצאת ולפגוש אותו בגלל הגשם החזק.
ואז היא נכנסה למין אקסטזה כזאת ולא יכלה לנוח.כאילו שאם היא לא תראה אותו עוד באותו ערב היא "תמות" כהגדרתה ולא יכלה לשבת בשקט .הלכה מכאן לכאן בבית בכתה והיתה פשוט בסערת רגשות כזאת שלא ראינו אותה אף פעם.
ביקשתי ממנה שתביא מפתח מחברה שלה שגרה שני בתים מהבית שלנו והיא הלכה ואחרי כעשר דקות היא הופיעה עם החבר שלה בחצר שלנו...
כעסתי עליה כמובן כי לא הרשינו לה לפגוש אותו דבר שהצריך אותה ללכת בגשם עד לישוב קרוב ולפגוש אותו למרות שידעה שאנחנו לא מרשים לה.לאחר כיום יומיים נודע לי ולאשתי איכשהו שהיא מקיימית איתו יחסי מין מלאים (משיחות שלה בנייד , התרגשות ואקסטזה שהיא נכנסת אליה מדי פעם ,ואי הצלחה להסתיר זאת כמו שצריך...)ועושה זאת בהסתר במקומות שאין לי מושג איפה. כי שתי המשפחות מוודאות ששניהם לא נמצאים באחד הבתים לבדם בלי נוכחות מבוגר.ואנחנו לא מאשרים להם לישון אחד אצל השנייה וכו'.ביקשתי מאשתי לדבר איתה ולהסביר לה שאם היא עושה זאת עם החבר היא צריכה לעשות זאת לפחות בזהירות ולקחת אחריות על מעשיה כדי שלא תבוא פתאום וחלילה תכנס להריון ואשתי הציעה לה שתקבע לה תור אצל רופא נשים ותקח גלולות.
המרגיז ביותר הוא שבשיחה שלה עם אשתי (שאני לא הייתי נוכח בה) היא הכחישה בתוקף את העובדה שהיא עושה זאת עם החבר.כאן אני רוצה להוסיף שאני לקחתי את העניין הזה קשה מאוד.אשתי לקחה את זה הרבה פחות קשה ולא התרגשה כל כך רק אמרה שהיא מאוכזבת ממנה שהיא עשתה זאת בגיל צעיר כל כך בלי שום מידע והדרכה איך עושים זאת בצורה בטוחה.
השאלות שלי הן : באיזה גיל ילדיכם המתבגרים עשו זאת לפי ידיעתכם (אם ידעתם...)?  מה אפשר לעשות עם כמיהה שכזאת לראות ולפגוש את החבר ? הרי ברור לגמרי מה הם עושים בפגישות שלהם (לא מחזיקים ידיים ומתנשקים על הלחי...). ועוד שאלה : מה אפשר לעשות כדי שהיא לא תשקר ? ואם היא עושה זאת לפחות שתדבר עם אשתי ותסכים ללכת לרופא נשים ולקחת מרשם לגלולות - דבר שיכול רק לשמור ולהגן עליה...
אנחנו כמובן רוצים רק את טובתה ולשמור ולהגן עליה מכל מיני דברים רעים שיכולים לקרות לה מהמעשים שלה בשעה שאין לה שום מידע והדרכה איך עושים זאת בצורה בטוחה.
º
אין לה שום מידע? היא לא יודעת לגלוש ברשת?
19/11/12 00:09
50צפיות
ראשית קבל חיבוק אמיתי
19/11/12 06:13
132צפיות
אני מבינה מאוד את התחושות שלך כאב.
בת 14 היא צעירה לכל הדעות ואני מסכימה אתך מאוד.

אני בספק אם היא אינה יודעת. היום הרשת פתוחה להעברת מיידע וכל דכפין יכל לגלוש ולקרוא.
הנערים משוחחים על כך המון וזה מה שמניע אותם מבקר עד ערב, וכן זה טבעי.

מניסיוני כאם לבת בכורה שבימים אלו ממש בדרך לחופה... רצוי לכם לשנות גישה.
רצוי להיות חלק תומך בתהליך ההתבגרות ולא חלק בולם או מונע.
זו הדרך להשיג שיתוף ופתיחות בכל שלב מהשלבים שציינת.


אני מציעה לכם כן לשבת עמה ולשוחח בנחת. לא לתקוף אותה.
להסביר לה שאתם שמחים מאוד שיש לה חבר ואתם גם דואגים לשלומה ורוצים לדעת שהיא נוהגת בסוף מעשה במחשבה תחילה.

אם תאסרו כל הזמן זה יהפוך למרדף של חתול ועכבר.
תזרמו איתה במינון שנכון לכם. תבקשו כל הזמן שיבוא הביתה.
אני תמיד הקפדתי שהבת תביא את בן הזוג לכאן. שידע שיש כאן בית, הורים, משפחה שהבת שלהם יקרה לנו מאוד.
זו דרך שמבחינתי נשאה פרי.

בהצלחה
בוקר טוב, יש כאן כמה דברים
19/11/12 06:29
107צפיות
האם אי פעם דיברתם איתה על קיום יחסי מין? מיניות? זוגיות?
הנה-שתי המשפחות לא מוכנות שהם יהיו בבית ללא מבוגר - והם מצאו את הדרך לעשות מה שהם רוצים בסתר וללא נוכחות מבוגר....
דברו איתה (אישתך כנראה תעשה את זה) וכמו שתפו ופוזה אמרה - יש לה בית, יש מקום שיקבל אותה והיא לא תצטרך למצוא מקומות חלופיים .
את הנעשה אין להשיב, אבל אתם צריכים למצוא דרך לדבר איתה ככה שהיא תבין שאתם בעדה ולא נגדה כדי שתלך לרופא נשים ותיבדק ותיקח גלולות ותשתמש בקונדום.
מה אפשר לעשות עם כמיה לראות את החבר? נסו להיזכר בכם ובראשית הקשר שלכם,נסו להיזכר איך זה להיות בני נוער מאוהבים - זה טיבעי שהם רוצים להיות יחד.
כדי שהיא לא תשקר - אתם צריכים ליצור ערוץ תקשורת כזה שיאפשר לה לבוא ולספר לכם בלי חשש מהתגובה שלכם.
היא תרצה להשיג את מה שהיא חפצה בו ואם תרגיש שהיא צריכה לשקר בשביל זה - היא תשקר.

בהצלחה לכם ולה.
אני מודה שלא כלכך הבנתי
19/11/12 08:20
103צפיות
אבל מה שהבנתי הוא שאתם מאד שתלטנים.

וכשהורים שתלטנים - ילדים משקרים.


אני לא מבינה איך אתם יודעים מה הם עושים כשהם נפגשים. ואולי דווקא אם תגלו קצת יותר פתיחות וכן תאפשרו להם להיפגש בבית - אתם תדעו יותר טוב מה קורה.

במקרה הזה - חשוב שהילדה תגיע לרופאת נשים. תקבעו לה תור, שהאמא תסיע אותה לשם - ואמא תחכה בחוץ. חשוב שלפחות עם הרופאה הילדה תהיה כנה. ואולי נוכחות האמא תגרום לה לשקר.

וכן. אני נורא מבינה את הדאגה. ובעיני גיל 14.5 זה צעיר מדי. אבל בכל זאת - צריך ללמוד לשחרר. גם כשנורא נורא קשה
בת מתבגרת
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
19/11/12 10:14
106צפיות
לאבא המודאג שלום רב, זה באמת קשה, בא לכם בהפתעה, לא הרגשתם שזה הולך להיות וזה הקדים את הזמן.כל זה נכון מאוד, אבל זה לא פותר אותכם מלשנות מיד את הגישה שלכם,זה תנאי כמעט יחיד לשמור על מידה של שליטה במצב. וזה גם יאפשר לבת בהמשך לבחון אם היא באמת רוצה להמשיך בחברות הזאת או רק לעשות להוריה דווקא. ילדים וגם מבוגרים נוטים לשקר כאשר לוחצים עליהם, כאשר הם מרגישים מאויימים, כאשר לא ברור להם שהצד השני יקבל בהבנה את התנהגותם. בקימור, השיחות שהתנהלו בבית לא היו עדינות מספיק, ורגועות מספיק, ושוב צריך לשנות גישה. ילדה בת 14 זקוקה מאוד להוריה וצריכה את תמיכתם בכל שלב אפילו אם היא כבר עושה את זה... הדבר החשוב ביותר זה לשמור על ערוץ תקשורת פתוחה לגמרי, להרשות לה לארח את החבר, להשתדל להיות פתוחים, עדיף שהם יהיו ביחד לבדם בתוך הבית מאשר תחת כל עץ בחוץ...  בכל שלב בחיי הילדים אנו נאלצים לערוך שינויים בהתאם לבשלותם של הילדים ולהתבגרותם, עכשיו אתם במבחן אמיתי , ואם תהיו ממש חכמים תעברו את המשבר בשלום, ותישאר לכם הילדה שלכם, משום שכאשר אנחנו לא מפעילים את הבגרות שלנו ואת השכל שלנו, אנחנו מאבדים את הילדים, האמון שלהם בנו פג ונעלם, הם פונים למקורות אחרים של תמיכה ומידע וכך כולם מפסידים מזה. החברות הזאת אולי רק אירוע קטן בחייה, והיא עשוייה לדלג עליה אם לא תרגיש כל כך הרבה התנגדות מצדכם. בהצלחה חיה ולטון,
להתחיל בלהרים טלפון ולקבוע
19/11/12 17:36
83צפיות
תור לרופא נשים. איחרתם את הזמן להטפות מוסר. הילדה כבר שם והיא לא מקשיבה לכם כל כך. מהר לקחת אותה לרופא נשים שיסביר לה על מין בטוח ויתן לה אמצעים לעשות אותו.
רעיונות להפעלות בצפון
18/11/12 23:04
103צפיות
היי
לא ממש קשור לפורום הזה אבל יש כאן אנשים מכל הארץ ואולי יש לכם רעיונות.
המתוקה מארגנת את השבט שלנו לנסיעה לצפון ליומיים של שקט וכיף. הם יתארחו כנראה באזור חיפה או יקנעם. הם מחפשים רעיונות להפעלות, פעילויות, סדנאות, כל מני. יש לכם רעיונות לאן אפשר ללכת, מי יכול לעשות סדנאות, למי אפשר לפנות? רעיונות יתקבלו בברכה, רצוי המלצות על משהו שאכן מהנה. מדובר ב 150 עד 250 ילדים בגילאי 13 (או 11) עד 18. הפערים נוסעים מכך שעדין לא הוחלט עם כתות ד-ה יצאו גם הם.
תודה מראש, יעל
זו עונה מעולה
18/11/12 23:08
60צפיות
לטיולי שטח. נחל המערות, נחל אורן. אפשר להכנס לעתלית לראות את מחנה הפליטים שם.

זכרון, היקב.
נכון אבל...
19/11/12 08:23
26צפיות
הם אמורים להיות שם יומיים, הם יטיילו וכו' ואכן אחד התכנונים הוא נחל אורן, (עתלית זה רעיון לא רע בכלל, אני חשבתי על זכרון אבל עתלית יותר מוצלח, תודה) אבל הם מחפשים גם רעיון למשהו קצת אחר. את מוזיאון המדע הצעתי להם, הם יתקשרו היום לבדוק אם אפשרי. מחפשים גם איזו סדנה מעניינת, משהו אחר קצת. בסופו של דבר אולי באמת יסתפקו בטיולים וכו' העיקר לא להיות בבתים.... זה גם טוב.
פשוט מחפשת להם רעיונות כי אני ממש לא מכירה מה יש באזור.
תודה
בעתלית אפשר לעשות
19/11/12 12:31
22צפיות
משחק בריטים / מעפילים / פלמ"ח. הכתה של המפקדת עשתה את זה בלילה והיה מוצלח. הנהלת האתר משתפת פעולה.
הגשר התלוי בנשר
19/11/12 07:10
45צפיות
המון מסלולי טיול בכרמל
המדעטק פותח את שעריו בחינם לפליטי הדרום (אבל כדאי לתאם איתם מראש כמות כזו של ילדים)
אותו כנ"ל בענין הלונה-גרנד (אבל הוא לא כל כך מלהיב)
אפשר להצטרף לפעילות של שבט מקומי אם הם שם ביום שלישי (יש לי קרובים פעילים בשבטים בחיפה, אם את צריכה עזרה לקשר תשלחי מסר).
אפשר לנסות להשיג כרטיסים בזול או בחינם לסרט בהצגה יומית
תודה
19/11/12 08:24
29צפיות
לגבי יום שלישי, לא יודעת עוד מתי יצאו, אני אציע זאת לבת.
º
בבקשה-שוטטי כאן
19/11/12 10:21
24צפיות
כתובות אינטרנט מצורפות:
º
http://www.yamcarmel.co.il/
19/11/12 12:38
38צפיות
תודה
19/11/12 14:02
18צפיות
אכן רעיונות טובים, העברתי למתוקה. תודה
ילד בן 14 שלא סופר את הוריו.
18/11/12 21:59
288צפיות
הבן האמצעי שלנו בן 14 והתחושה שלנו שהוא לא ממש סופר אותנו. עקב עיסוקו בספורט הוא רוצה מאיתנו לעתים די קרובות שנסיע אותו לישובים השכנים כדי להתאמן או לראות משחק ואנחנו ברוב הפעמים מסכימים. הלו|"ז שלנו די מוטרף ואנחנו מתפקדים על תקן תחנת מוניות עם מונית אחת. למרות זאת מאוד כן משתדלים לבוא לקראתו. בשישי האחרון כשבאתי לאסוף אותו בשעה שקבענו הוא אמר לי (רק כשהגעתי כמובן) שהמשחק מתארך ושבעצם הוא יכול לחזור עם מישהו אחר. מאוד כעסתי על חוסר הרגישות ועל כך לא חשב להודיע לי לפני שבאתי לקחת אותו והכרחתי אותו לבוא איתי בכל זאת כדי שיבין שיש השלכות לכל דבר.
הוא כמובן מאוד כעס. אני לא בטוחה שנהגתי נכון ובכלל באיזו דרך להגיב כשהוא מבקש את ההסעות האלה. הוא גם אף פעם לא אומר תודה כשמסיעים אותו למשל ובכלל מדבר אלינו בטוח לא יפה.
ההתלבטות היא איך להגיב . גם כשבאתי לאסוף אותו ממשח קש הוא שיחק לפני שבועיים בלילה הוא היה מאוד עצבני בגלל שהם הפסידו ובקושי התארגן. הערתי לו די בכעס שיתחיל להזדרז והוא ענה לי מאוד לא יפה.
הרגשתי שאני במלכודת כי אני לא יכולה להשאירו אותו שם ב11 בלילה והיה מאוד מאוד לא נעים. ממש נעלבתי מאיך שהוא דיבר אלי וגם התביישתי בו ובהתנהגות הזו. הרגשתי שהוא ממש לא סופר אותי והכל מובן מאליו.
דבר איחד שעובד איתו זה הסכם שעשינו איתו שוב על אימונים שמגדיר כמה זמנים ומה קורה אם לא עומדים בהם. זה משהו רוטיני ולכן מאפשר הסכם. האם כל פעם צריכים לכתוב הסכם שכזה? איך אפשר לתקשר איתו? האם לחרוק שינים עד שהוא ירגע ואז להסביר לו מה התחושה שלי?
בפעם ההיא יום למחרת ישבתי והסברתי לו ואני לא ראיתי שזה הזיז לו משהו. כל עניין הגבולות מאוד בעייתי לפי דעתינו. אנחנו חוזרים ואומרים לו שבבית זה לא דמוקטיה אלא דיקטטורה נאורה במקרה הצורך אבל זה לא נראה שזה עוזר....
כדי להשלים את התמונה אומר שהוא תלמיד מחונן ומסתובב עם ממוצע ציוניים מאוד גבוה בחטיבה ועם הרבה חברים.
מקווה שהצלחתם לקרוא עד כאן. שמח לרעיונות ודעות.....
טיפוסי לגיל
18/11/12 22:09
130צפיות
קרה לי משהו דומה ביום שישי. גם אני ירדתי על הבן, ואפילו גם על חבר שלו שעושה אותו דבר עם אמא שלו (אנחנו גרים קרוב והיא הרבה פעמים מסיעה גם את הבן שלי).

הם לוקחים אותנו כמובן מאליו, שזה טוב, זה אומר שהם יודעים שאנחנו תמיד שם בשבילם.

להקל עלייך: האם את יכולה לדאוג שבאמת תהיה התאמה בינך לבין הורה נוסף שתוכלו להתחלק בנסיעות? זה הרבה יותר קל להסיע 3 ילדים לכוון אחד פעם בשלוש פעמים מאשר ילד אחד כל הזמן.

זה לא שהוא לא סופר אותך, ולא אומרת שזה לא יכול לקרות שוב. סלולרי עוזר, התעקשות לאסוף אותו אם הוא לא תיאם איתך מראש.  למשל, הוא שולח SMS או מתקשר אם הוא מבטל הסעה. את שולחת SMS כשאת יוצאת לדרך להודיע לו שיהיה מוכן בדיוק בשעה מסוימת...

עדיין יקרו תאקלים. הוא ילד. אבל יכול להיות יותר קל. ואם גם תתחלקי בהסעות, אז בכלל יוקל עליכם הלחץ.
אולי נתחיל מהסוף:
18/11/12 22:16
128צפיות
"דיקטטורה נאורה" זה מונח נחמד, אבל לא הייתי ממליצה לומר אותו לילדים. אף אחד לא נהנה לשמוע שהוא חי בדיקטטורה. אני גם לא חושבת שהורים הם רודנים. הרי הם פועלים לטובת ילדיהם, ואני חושבת שכמעט כל הורה היה מעדיף לא לכפות ולהכריח, אילו רק היה אפשר להתנהל כל הזמן בנעימים. בקיצור, אני לא רואה הקבלה בין שיטות משטר לבין משפחה, וחבל סתם לזרוק מילים מיותרות.
ובכלל, מכל הסיפור שסיפרת יש לי הרגשה שאתם מאוד מתנהלים על זריקת מילים והטחות של כעס ושליפות מהמותן. השאלה אם ברגעי שלווה אתם יושבים ומדברים בשקט, כמבוגרים אל ילד, ולא כמו אנשים שמדברים זה עם זה בגובה העיניים. אני לא אומרת שאתם צריכים לשאת את העצבנות שלו, ובהחלט צריך להעיר בנועם - "תדבר אלי בנימוס", ובהחלט לדרוש אמירת "תודה" בכל פעם שהוא יוצא מהמכונית, אבל כדאי לעשות זאת באיפוק ולא בהטחות וכעסים.
אני גם לא חושבת שצריך כל פעם לשבת ולהסביר את התחושות שלך. אלא פשוט להגדיר גבולות מאוד ברורים, ולעמוד עליהם בתוקף, אך בלי כעסים.
גם בדוגמה הזאת של המשחק שהתארך והכרחת אותו לבוא איתך - אני חושבת שצדקת באלף אחוז, אבל גם זה היה עדיף אילו נעשה בלי כעס. "מכיוון שכבר באתי לקחת אותך ולא הודעתי לי על הטרמפ האחר, תיאלץ לבוא איתי". וזהו.
אני יודעת שנורא קשה לשמור על איפוק, אבל...


אין כלכך תקשורת
19/11/12 12:17
97צפיות
האם אמרתם לו כמה קשה לכם לאסוף אותו? הוא ילד. אין לו מושג.

לגבי שינוי שעת איסוף - אני די מזמן הבהרתי לבנות שעל כל שינוי - תשלחנה הודעת טקסט. וקורה שהם שוכחים. הם ילדים, הם בלהט המשחק.


תראי. הוא הפסיד. זה איום ונורא מבחינתו. במקום לנחם אותו, את צעקת עליו שיתארגן מהר. אני מבינה למה את היית לחוצה, אבל אני אבין אם הוא יאמר לחברים שלו "ההורים שלי לא סופרים אותי ולא אכפת להם ממני ולא מבינים כלום".

אם את אוספת אותו והוא מדבר לא יפה - אז קודם כל, באמת תביני שהוא מתבגר, ומתבגר שהפסיד במשחק. לא הייתי משאירה אותו שם. כמו שלא הייתי רוצה שינטשו אותי לבד בחושך כשאני עצבנית בתקופת מחזור. אני כן הייתי מקפידה על שפה. נניח "אוף גם כן את נמאס לי ממך" - שיגיד. אבל אם זה קללות - הייתי מגיבה ב"שלא תעז לדבר אליי ככה" וזהו. קרח. בפעם השניה שזה קורה - אפשר לאמר משהו כמו "אני רואה שאחרי משחק אתה לא מסוגל לשלוט בפה שלך, אז בשבוע הבא אין משחק".
º
גם לא "נמאס לי ממך". כך לא מדברים לאימא.
19/11/12 13:15
46צפיות
כל אחד והגבול שלו
19/11/12 13:41
61צפיות
במצבים מסויימים - אפשר להבין גם ביטוי "נמאס לי ממך".

אבל באמת כל אחד והגבולות שלו. העיקר להבהיר לצאצאים מהם הגבולות
לא סופר את הוריו-זוהי פרשנות שלך-נכון?
19/11/12 14:44
89צפיות
הוא נמצא בעולם שלו

אתם לא בדיוק בפריזמה של העולם שלו. יכול להיות שהוא אפילו לא מודע למאמצים שנעשים כדי לאסוף אותו, ואם כן-לא בהכרח הוא מבין את המשמעות.

לא בטוחה שהדפוס של כעס, אגב גם מהצד שלך(כם) וגם שלו-הוא דפוס תקשורת נעים או אפקטיבי.

וכן ,לחרוק שיניים (כמו הרבה פעמים ביחסים בין בני אדם) להתאפק --- ואז לשוחח בנחת על הציפיות שלכם (שיודיע על הארכת המשחק, על פתרון הסעה אחר) על השפה המקובלת (ללא התבטאות גסה, ללא עלבונות) על רגישות והבנה (טוב,זה יותר קשה להסביר)

וככה אוספים את ה ועוד עד שמצליחים לבנות שפת תקשורת אחרת. שנעימה יותר לכם וגם לו.

נ.ב אין קשר לאיכותו כתלמיד או יכולתו השכלית, זה קשור לבגרות רגשית-לא בהכרח בהלימה .
ילד בן 14
( לעמוד שלי בתפוז עסקים )
19/11/12 15:34
108צפיות
לדורית שלום, פעם נהגו לומר שמתבגרים דומים לחיזרים, וכנראה שיש בזה משהו. הילד שלכם צריך ללמוד לתקשר, מה לעשות שיחסי אנוש ותקשורת לומדים דווקא מההורים,  וכדי ללמד זאת אתם חייבים לפתח מידה לא-קטנה של סבלנות ואורך רוח, הילד לא יידע לדבר בסבלנות אם אתם תהיו הרבה פעמים בלי סבלנות. גם אם אתם מאוכזבים מהתנהגותו עדיין אתם לא מאוכזבים ממנו, יש להפריד בין הילד האהוב שלכם לבין שפת הדיבור שסיגל לעצמו בגיל האיום הזה.  בקיצור שימו לב ליחסי האנוש שלכם איתו, כי ברבות הימים הוא ילמד זאת מכם. בהצלחה חיה
 נ.ב.  דיקטטורה נאורה עדיין נחשבת דיקטטורה והייתי נסוגה ממנה לגמרי.   
את מציעה לנהל את המשפחה
19/11/12 16:53
71צפיות
בצורה דמוקראטית, או רק לא לקרוא לילד בשמו?
למה צריך לקרוא לזה דמוקרטיה או דיקטטורה?
19/11/12 17:42
50צפיות
מה זה קשור בכלל לצורות משטר? משפחה זו משפחה. כמו שזה לא נרקיס או כלנית, כי זה לא פרח. וזה לא חתול ולא כלב, כי זה לא חיה. זה מבנה מאוד מיוחד. ולכאורה אנחנו רוצים שכולם יהיו שותפים/חברים, אבל בפועל לא מדובר על שותפים/חברים אלא על מבוגרים שמגדלים את הצעירים ומנחים אותם ולבסוף משלחים אותם לדרכם (ואף לומדים להישען עליהם, אם הכול עולה יפה).

מה זה משנה איך קוראים לזה?
19/11/12 19:10
38צפיות
אפשר לקרוא לזה "יוסף". השאלה היא איך מתקבלות ההחלטות. אני רציתי לדעת האם המאמנת ממליצה לקבל החלטות במשפחה בדרך דמוקראטית.
במשפחה לא מקבלים החלטות "דמוקרטיות".
19/11/12 19:25
41צפיות
יש הורים שקובעים את ההתנהלות, רצוי שהם יקשיבו לילדים ויבינו את תחושותיהם, אבל בסופו של דבר הם המחליטים.
וברור שהשם (של כל דבר) קובע את ההתייחסות. אם פותחת השרשור אומרת שוב ושוב לילד שלה שמשפחה זו דיקטטורה נאורה, ממש לא מפליא אותי שבא לו לבעוט בה. גם בי זה מעורר רצון לבעוט, גם אם בבסיס אני מבינה למה היא מתכוונת.

כלומר? גם את חושבת שמשפחה זה לא
20/11/12 00:51
29צפיות
דמוקרטיה. אבל לא צריך להגיד את זה לנתינים.
הילדים הם לא נתינים. משפחה זאת משפחה.
20/11/12 12:03
28צפיות
תסתכלי על ציפור בקן. זה דמוקרטיה? זה נתינים? לא, זה ציפור וגוזלים. ואימא ואבא ציפור עובדים קשה כדי להאכיל את הגוזלים, עד שהם יכולים לעוף בעצמם ולבנות להם קן. אבל עד שהם עפים בעצמם, הם נאלצים לאכול את האוכל שאימא ואבא ציפור מביאים להם. מה לעשות?
ולכן, ברור שאני חושבת שאין טעם לנופף לילדים במונחים כמו דמוקרטיה או דיקטטורה, כשמדובר במשפחה! משפחה משפחה משפחה.
הגיל האיום הזה
19/11/12 17:28
72צפיות

חיה שלום

מפריעה לי ההתייחסות אל גיל ההתבגרות כאל "מתבגרים דומים לחייזרים" ו "הגיל האיום הזה"

ניחא שמפריע לי

אבל יותר מפריע לי כאשר זו התייחסות של אשת מקצוע (כפי שמופיע בחתימה)

אני לא חושבת שגיל ההתבגרות הוא גיל "איום הזה" אלא גיל של צמיחה,והתנתקות, וגדילה ופרישת כנפיים.


כל השאר-מסכימה מאד.
כן, אבל זה גיל קשה ומאוד לא רציונלי.
19/11/12 17:44
66צפיות
גיל שבו כמעט מה שלא תעשי - בכל זאת תהיי האימא הרעה. גם אם יש לך כנפיים של מלאך. זה גיל שהילד "צריך" לבעוט בך גם אם את אחת מל"ו צדיקים. זה קשה. אין אפס. וזה משהו ממש ביולוגי, ויום אחד זה נפסק, כאילו מעצמו, כאילו ירד קוסם משמיים ונופף שרביט. אז באמת לא מזיק לתפוס את זה כתקופה קשה שיש לעבור אותה, ולא לפתח רגשי אשמה אלא להבין שככה זה.
לאו דווקא
19/11/12 18:11
47צפיות
אישית אני חושבת שזה גיל מקסים. צריך לשנות את ההורות:

למשל:
הדוגמא שנתנה הכותבת. קרה לי אותו דבר. כבר פעם שלישית. אני מודעת שזה הגיל, והעובדה שהוא שוכח. הוא לא "מנצל" אותי, הוא יודע שאני אמא שלו, ושאני תמיד שם בשבילו. אז...

לוותר? לא. אספתי אותו בכל זאת (וגם את החבר שלו שנשאר בגללו, אפשר לעזור גם לאמא השניה). ואמרתי לו שפעם הבאה יודיע מראש. האם הוא יזכור? אולי.

מצד שני, אני גם זוכרת שזה אותו ילד שפתאום מגיע משום מקום כשאף אחד לא מסתכל ונותן לי חיבוק. פתאום זה גיל שהם מבינים דברים וכייף לדבר איתם. כל השנים של ארוחה משפחתית עם ילדים קטנים שהיתה קצת קשה, משתלמת. כי הם אוהבים את המשפחתיות הזו גם, ויוצאות שיחות מרתקות.

פתאום רואים איך התנוק שלי צומח, ועוד מעט יהיה גבוה ממני, הקול שלו מתעבה (או התעבה, שלי מתפתח לאט יותר מהממוצע). איך החברים הופכים פתאום ליותר חשובים, ומקסים לראות אותו איתם.

המעבר הזה לצופה מהצד שתומכת רק כשצריך הוא מקסים! נכון שלפעמים יש תאקלים. נכון שלפעמים קשה עם החשיבה הלא הגיונית שלהם. אז מה? יש הרבה דברים בגיל הזה שמפצים, ומי שמסתכל על זה כגיל האיום מפספס אותם.

דרך אגב אני אמא שרחוקה מאד מלהיות אחת מל"ו צדיקים. עדיין אני לא חושבת שאני האמא הרעה. מדי פעם הוא כועס עלי, וזה בסדר. תמיד הרשיתי לילדים שלי לכעוס עלי. זה לא שאני לא כועסת עליהם מדי פעם.
נכון שכיף לראות את הצמיחה וההתפתחות,
19/11/12 18:24
45צפיות
אבל במישור של היחסים זה קשה לי. לדוגמה, לא פעם היא נזקקת עדיין לעזרתי (בסדר גמור), אבל יש בה התנגדות בסיסית ("אני לבד", כמו בגיל שנתיים), וגם כשלבסוף היא משתמשת בעזרה וניצלת מברוך כזה או אחר, אין באמת תודה אמיתית. כלומר, למחרת שוב יהיה "אני לבד" ובעיטה, גם כשהעזרה נחוצה. וזה טבעי כמובן, אבל אותי זה מאוד מעייף.
ודווקא בגיל צעיר יותר לא היתה לי בעיה איתם, וארוחות איתם לא עייפו אותי מעולם, והשיחות היו נעימות וכל השהייה היתה כיפית ונעימה (בבית, בחוץ, בכל צורה). ואילו עכשיו הרבה פעמים האווירה נעכרת באמת על לא עוול בכפי, ושיחות נתקעות על התנגדות לדעתי לשם התנגדות לדעתי, כי "את לא מבינה כלום". אפילו אצל הבן הגדול שלי, שכבר יוצא מהגיל הזה, עדיין יש לפעמים שיפוט של גיל ההתבגרות כלפי. אבל טוב, כאן כבר אין לי בעיה להעמיד אותו על מקומו ולהגיד לו - די, גיל ההתבגרות נגמר, אולי כדאי להפסיק עם זה.
בקיצור, אני מעדיפה פי אלף את התקופה מגיל אפס עד תחילת גיל ההתבגרות. זה גן העדן בשבילי. ועכשיו, אחרי שהבן שלי גמר את גיל ההתבגרות, באמת רואים כבר שלב חדש, שאפשר לסמוך עליו ולהיעזר בו וכדומה.


אם יש צמיחה והתפתחות ויחסים
19/11/12 18:45
33צפיות
אז זה לא ה"גיל האיום הזה"

זה גיל עם  מגבלות וקשיים וגם צמיחה וגדילה וחוויה אחרת.

לי מפריע ה מינוח (בעיקר כשהוא מגיע מאשת מקצוע )

לך לא מפריע המינוח? יופי.

תפיסותינו שונות.
אז זהו
19/11/12 18:48
40צפיות
שצריך לשנות את ההורות.

זה לא אומר לההפך לשק חבטות. אבל צריך להבין מה מניע אותם ולהתאים את ההורות אליהם. למשל:

כשהם רוצים לעשות דברים לבד, נותנים להם, אפילו אם הם ייכשלו. אם הם רוצים רשות למשהו מסוכן, לא מרשים, אבל מובילים אותם לאט למסקנה בעצמם, ומבינים כשהם מתוסכלים. סכ"ה זה לא כייף להתאכזב.

התודה האמיתית היא שם, פשוט בצורה אחרת ממה שאנחנו רגילים. אצלנו במשפחה כל אחד עושה דברים קטנים בשביל מישהו אחר, הרבה פעמים ללא בקשה. גם הילדים בשבילנו. תחשבי על הפעמים שהיא נגעה בך לכמה שניות בלי שתבקשי...
היא נגעה בי כי זה היה צורך שלה.
19/11/12 18:59
45צפיות
לא מתוך רצון להעניק לי או להיטיב איתי או להודות לי. וסליחה, אבל אחרי כל מיני בעיטות שחטפתי לאחרונה, זה לא המס אותי. אף על פי שקיבלתי את זה יפה, כמובן. אבל באותו רגע זאת היתה העמדת פנים מצדי. מודה. תראי, אין לי בעיה לעזור - אני עושה זאת ברצון. אין לי בעיה גם לשחרר ולתת לאדם להתנהל כרצונו. אבל התקופה הזאת של האמצע, של הזרמים הקרים והחמים שמתחלפים כל הזמן - לי זה קשה ולא נעים.
ברוכה הבאה לפורום
19/11/12 16:04
59צפיות
אני מתמודדת עם דברים דומים עם הבן שלי (12.5) שגם הוא מחונן והתחיל לגמרי את גיל ההתבגרות
הדברים שהכי עובדים אצלנו זה שיחה שמתנהלת לפני שהוא יוצא מהבית לפעילות. עכשיו שאת יודעת למה את יכולה לצפות ממנו את יכולה לדבר איתו על האחריות שלו לבדוק אם יש הסעה בטרם את יוצאת להחזיר אותו הבייתה. מחוננות אינטלקטואלית זה לא רגשית. דברי איתו על הציפיות שלך ממנו ועל ההתנהגות שלו כלפייך ושזה מפריע לך ואל תיעני באופן אוטומטי לכל גחמותיו עד שילמד להעריך. גם אנחנו באותו תהליך בנושאים מקבילים.
גבולות טכניים
19/11/12 19:42
64צפיות
תשמעי, הוא באמת לא רואה אתכם ולא מזדהה עם הקושי שלכם. הוא באמת רואה רק את הצורך/ רצון שלו ולא איך שזה משפיע עליכם. ככה זה כשאתה בן 14 במציאות הישראלית.
אתם צריכים לשים את הגבול במקום בו אתם חיים איתו בשלום ולא מרגישים קורבנות שלו ושל הדרישות שלו. את ההחלטה איפה עובר הגבול הזה רק אתם יכולים לעשות.
את הגבולות צריך להגדיר לו בצורה טכנית. לא "תתחשב ותחשוב עלינו לפני שאנחנו יוצאים מהבית" אלא "הנה סלולרי מוגבל שיחות, כשייגמר המשחק תתקשר להגיד לנו לבוא, גם אם זה יגרום לך לחכות 15 דקות להסעה" וכן "אם אני באה לקחת אותך בלילה ואתה יוצא עלי בשפה לא יפה אז אני לא באה לקחת אותך שוב בשבוע הקרוב". כך אפשר להגדיר גבולות גם כשמדובר במשהו לא רוטיני.
רק במציאות הישראלית?
20/11/12 08:09
43צפיות
בני נוער במדינות אחרות בנויים אחרת?

גם אם יש מדינות בהן בני הנוער יותר ממושמעים, זה לא כי הראיה שלהם שונה.

אבל עם שאר דברייך אני מאד מסכימה. ההורים צריכים להחליט מה הגבולות שלהם, ואז להבהיר לילד את הכללים בשפה מובנת.
מסכימה איתך
20/11/12 14:52
23צפיות
בני נוער אמריקאיים הם לא שונים במהום. גם פה אני מקבלת מבטים של "השתגעת" כשאני אומרת שזה הגיל הכי אהוב עלי.

פעם איזה פסיכולוגית לגיל הרצתה לנו והסבירה איך המוח שלהם באמת מחויט אחרת, הם חושבים עם המוח הקדמי, ששולט על אימפולסים, בעוד אנחנו חושבים עם הגיון. לכן, הם פשוט לא מסוגלים להיות הגיוניים, זה נגד הטבע.
להסביר
19/11/12 21:22
36צפיות
זה האפשרות היחידה.
הילד שלך חיי בעולם אחר וזה דורש ממנו כל מיני דברים שלפעמים (ולרוב)שונים מהשקפת העולם של המבוגרים.(דרך אגב אני עצמי מתבגרת)
תנסי לשבת איתו יום אחד באבע עיניים ונסי להסביר לו את המצב ותעשי את זה עד שהוא יבין אותך או שנסי לתת את התפקיד הזה לבעלך,סביר להניח שזה יעבוד טוב יותר כי יש להם שפה פחות או יותר שווה.
תנסי להסביר לו שאם המשחק מתארך לדוגמא שיודיע לך בעזרת אס-אמ-אס שהוא מארך כדי שלא תטרחי לצאת מהבית לפני.יעבור כמה זמן עד שהוא יבין שהורים זה לא מרשתים או מונית אבל בסוף הוא יבין את זה.
אם את לא נגד שיטת העונשים את יכולה לפעול לפי שיטת השלוש פסילות:
תקבעי איתו חוק ועם שלוש פעמים הוא מפר אותו תשללי משהו שבדרך כלל את נותנת לו (למשל לראות טלוויזיה,לאת לחברים וכאלה..)
נכון שהילד יחשוב בהתחלה שאת אכזרית ויצעק ויהיה לא מרוצה אבל כל עוד לא תשני את עמדתך הוא בסופו של דבר יפנים שהוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה ויהפוך להיות יותר מתחשב.דרך אגב השיטה פועלת רק אם הוא מודע לתוצאות של מעשיו.תסבירי ו את השיטה ותבדקי שהוא מודה עליה.
אם את מתנגדת לעונשים אז מה שפחות או יותר ניתן לעשות זה לחזור על הדברים שלך כמו תוכי שו ושוב עד שהוא יפנים את זה.
דרך אגב אפילו אל תנסי לקחת אותו לפסיכולוג או משהו לרוב זה פשוט מרגיז את הילדים/נערים....
מקווה שעזרתי.
תחושת בטן ? שתפי אותו בקושי
20/11/12 09:39
28צפיות
דברי אליו בגובה העיניים בשקט משהו יחדור. הוא נזכר מאוחר. לא הצליח להודיע בזמן הוא הסתבך עם משהו שלא היה תלוי בו והוא עדיין ילד בתהליך למידה. הוא יקשיב לך. תני לו זמן לעכל ואם את לא יכולה תגידי לו שהיום את לא יכולה.
אני רותחת
56תגובות
18/11/12 19:05
443צפיות
אחרי האזהקה טלפון היסטרי מהמתבגרת שעכשיו רצה הביתה. ואיפה היא הייתה? בפגישת הכנה לקראת ההתנדבות במועדונית במסגרת מחוייבות אישית. המדריכה לא הסכימה בשום אופן לדחות את הפגישה ודרשה נוכחות. דווקא מבית הספר קיבלנו הודעה שיתייחסו בסלחנות לאלה שיבחרו לא להגיע וידחו מבחנים ובחנים. ביקשתי מהמתבגרת את הטלפון...

(המשך...)
אחרי האזהקה טלפון היסטרי מהמתבגרת שעכשיו רצה הביתה. ואיפה היא הייתה? בפגישת הכנה לקראת ההתנדבות במועדונית במסגרת מחוייבות אישית. המדריכה לא הסכימה בשום אופן לדחות את הפגישה ודרשה נוכחות. דווקא מבית הספר קיבלנו הודעה שיתייחסו בסלחנות לאלה שיבחרו לא להגיע וידחו מבחנים ובחנים. ביקשתי מהמתבגרת את הטלפון של המדריכה אבל היא פחדה אנאכעיס אותה ולא הסכימה שאשוחח אתה. מאז האזהקה הראשונה הבת בחרדה עם בחילות וכאבי בטן אבל כנראה אצל הפוליטרוקים, מילה אחרת אין לי, ממש לא איכפת.
דווקא את שיעורי המחול כל הקבוצה החרימה. הסטודיו במבנה ישן דו-קומתי, רעוע למדי. הבעלים טען שבזמן אזהקה אפשר להסתתר בגרם המדרגות, אבל הבנות לא השתכנעו והחליטו כקבוצה לא להגיע. למען הגינות שלחו SMS למורים.
כשאני הייתי בגילך
18/11/12 14:50
200צפיות
נכון שהפינה צריכה לעלות מחר והיה לי נושא אחר אבל לאור המצב חשבתי לשתף בזכרונות שלנו ממלחמה .
במלחמת יום כיפור הייתי בת 7 ואני זוכרת שקנו לי נעליים חדשות לראש השנה.
באחד הערבים היה צריך לרדת למקלט, שכן עזר לאמא שלי לרדת איתי ועם אחי כי אבא שלי היה במילואים ואני זוכרת את אמא שלי אומרת לשכן - "אל תרדו מהר, יש לה נעליים חדשות ואני לא רוצה שהיא תחליק"
מזמינה אותכם לשתף בזיכרונותה ילדות שלכם ממלחמות.
אני זוכרת את ההאפלה, ואיך צבעו בכחול את כל
18/11/12 15:09
103צפיות
הפנסים (אני חושבת שזה היה גם בכיפור).
זה הזכרון הכי חזק שלי.
בכיפור עוד לא הייתי בתוכניות.... אבל במפרץ
18/11/12 15:23
96צפיות
הייתי תלמידת תיכון. ורצנו כל הזמן למרחב המוגן (לא היו ממ"דים...) ואני זוכרת שלא הייתי מבוהלת במיוחד...
והיום כל החרדה שלי ממלחמה קשורה בילדים. חוסר האונים מוציא אותי מדעתי. הלוואי שהם היו יכולים להישאר צמודים אליו כל היום עד שהסיפור הזה יסתיים.
במלחמת המפרץ הייתי כבר נשוי ומישהי התקשרה
18/11/12 15:46
109צפיות
אלי ב-2 בלילה להודיע שהמלחמה החלה. סביר שזו הייתה האחיינית שלי, ששירתה בקריה, אבל היא לא מודה בכך.
ואני עבדתי אז בעירייה במח' בטחון
18/11/12 20:24
58צפיות
העברנו שם את הלילות  וכל "נפילה" מלאן טלפונים ממקורבים "איפה נפל"
במלחמת המפרץ הייתי נשואה טריה עם איחור.......
19/11/12 00:22
55צפיות
האיש אמר הריון אני אמרתי איחור בגלל המתח. לשמחתי האיש צדק
במלחמת המפרץ הראשונה הייתי אחוזת אימה
19/11/12 10:50
36צפיות
גרנו בדירה קטנה בלי ממד ובעל שני קירות חיצוניים. אחרי הלילה הראשון שתפס אותנו בחדר שינה החלטנו שאנחנו עוברים לישון בחדר "האטום". בשלב כלשהו במלחמה (העצבים שלי היו כ"כ רופפים) שלילה אחד התעוררתי בבהלה וצעקתי לבעלי נחש צבע נחש צפע אמרו נחש צפע ועברתי לצד השני של המיטה לקחת את המסכות. אבל התברר שזה היה פרי דמיוני. היום זה מצחיק.
הייתי בן 13, בבית הכנסת. פתאום זה היה מוזר
18/11/12 15:44
99צפיות
מאוד לראות כלי רכב צבאיים שועטים ברחובות בעיקר כשזה בא בישוב קטן הסמוך לבסיס צבאי גדול.
אגב, מעולם לא הייתי במקלט, בשום מלחמה.
זכרונות מכמה מלחמות...
18/11/12 15:45
68צפיות
במלחמת ששת הימים הייתי בת 4 ואני זוכרת איך מילאנו חול מהגינה בשקים שהניחו אותם במקלטים ושכולם ישנו במקלטים.
במלחמת יום כיפור  הייתי בת 10 ואני זוכרת שגייסו הרבה אנשים ואת ההאפלה והאזעקות ואת הישיבה במקלטים ושאמא שלי הדביקה מסקינגטייפ על החלונות בבית...
במלחמת שלום הגליל הייתי כבר חיילת בעצמי. איבדתי חבר מהכיתה וחבר מהשכבה זכרונם לברכה
במלחמת המפרץ גרתי עם החצי ועם אחיו באותה דירה קצת לפני שהחלטנו להינשא. אני זוכרת את הסמרטוט הרטוב לאטימה של הדלת, איך שהדבקנו ניילונים על החלונות וחשבנו את המסכות. איך נחמן שי היה מרגיע ברדיו ובעיקר זוכרת שיום אחד היו אצלנו חברים. כל אחד הגיע עם המסכה שלו כמו תיק צד. לפתע נשמעה אזעקה. כל אחד לקח על עצמו תפקיד: אחד הביא סמרטוט רטוב, אחד אטם את הניילונים על החלון, שלישי הביא טלויזיה עם אנטנה אלחוטית ולבסוף כשכולנו נשארנו בחדר האטום פתאום נזכרנו:"אבל איפה עמי"? (אח של בעלי) ואז הוא הציץ מהארון ואמר אני כאן!! כמה צחקנו... מסתבר שהוא שמע שזקנה אחת ברמת גן ניצלה מסקאד כי שהתה בארון וזה מה שהוא עשה...
הזכרון הראשון שלי
18/11/12 16:21
59צפיות
הוא שלי ושל חברה מצירות ביום כפור. פתאום האזעקה, הרגשת הפחד, והמחשבה הלא רציונאלית של ילדה בת 8 שאלוהים מעניש אותנו כי ציירנו ביום כפור (אולי בזכות זה היום אני אגנוסטית, מי יודע).

אח"כ, אולי לא מלחמה, אבל הפגוע במעלות (ילדים בטיול ישנו בבית ספר) הותיר בי עוד צלקת עמוקה, אחרי זה הפגוע בשלומי (אמא שתחבאה בבוידם וחנקה את התנוק למוות כי הוא בכה).

במלחמת שלום הגליל הייתי בי"א, בגרויות, ויד ביד התנדבות בבית חולים רמב"ם. ההליקופטרים שהעירו אותנו כל שעות הלילה... שנים לא יכולתי לשמוע הליקופטר בלי לפחד. איבדנו כמה בחורים מהשכבה מאוחר יותר, בלבנון.

מלחמת המפרץ, החדר האטום, הסקאד שנפל קילומטר מהבית. ארוסי שחזר כבר הביתה לארה"ב למצוא לנו מקום לגור ועבודה, והייתי צריכה לשכנע אותו שיישאר שם. מבחני סיום באוניברסיטה, תכנון חתונה.

וזהו, אחרי 91 עזבתי. כשבעיירה הקטנה במסצ'וסטס עבר אופנוע, חיפשתי עדיין את החדר האטום. אח"כ זה עבר לי.
נעלי ההתעמלות והפיה הצהובה
18/11/12 16:35
165צפיות
שחררו אותנו מבית ספר (ירושלים) הבייתה ,איך שהתחילו הפגזים לנחות.
ילדה בכיתה ב- לא מבינה כלום מהחיים,
חשבתי שזורקים קרשים לקראת ל"ג בעומר
לא הייתי מודעת לרחובות המתרוקנים
לעובדה שפרט לילדה עם קוקו שמחזיקה את הסנדלים ביד,כי שחררו אותנו מייד באמצע שיעור התעמלות
הולכת את הדרך (הארוכה למדי) אל הבית שלי- במרחק של כ25 דקות מבית הספר
לבד.
ובכלל לא פחדתי,כי לא הייתי מודעת אל הריקנות של הרחובות -ילדה.
ואז הגעתי לרחוב פלמ"ח (סמלי לגמרי) ואישה אחת עם שיער צהוב לגמרי יצאה לסדר טוב יותר את שקי החול בכניסה למקלט,
ראתה אותי ומייד לקחה אותי תחת כנפיה תרתי משמע,והכניסה אותי אל המקלט של השיכון הקרוב יחד איתה.

לפנות ערב הבת שלה (גם עם שיער צהוב לבן לגמרי- הייתי מוקסמת מהשיער וחשבתי שהיא פיה )לקחה אותי לבית של סבתא שלי
שיצאה מדעתה מרוב דאגה.
קראו לה נתיבה בן יהודה.

אני חושבת איזה דבר מטופש היה לשחרר ילדים בכיתות יסוד לבתיהם כשמתחילה מלחמה,שיש ירי בעיר, שצריכים להיות במקלטים
שאין מי שלוקח אותם מבית ספר, או מוודאים לאן הם הולכים בכלל--- תקופה אחרת. עולם אחר.

המלחמה הראשונה שלי -המקלט הראשון שלי- והפיה הצהובה
וואו איזו תגלית מדהימה!
18/11/12 17:38
107צפיות
את נכדתה של נתיבה בן יהודה?! איזה כבוד!
ברח לי...רציתי להוסיף
18/11/12 17:39
93צפיות
שגם את בורכת בכשרון כתיבה מדהים! ועכשיו אני מבינה שזה הגיע בירושה!
º
גם אני מצטרפת לאמירה.
19/11/12 06:04
11צפיות
נראה לי שהיא התכוונה לבת של האישה
18/11/12 17:52
92צפיות
שהחזירה אותה לסבתא שלה
היא כתבה
18/11/12 17:57
72צפיות
הבת שלה לקחה אותי לסבתא שלי....
אבל בקרוב נשמע מי מאיתנו צדקה
º
כן, גם אני הבנתי שנתיבה היא הבת שהחזירה אותה.
18/11/12 17:59
22צפיות
בעצם זו לא יכולה להיות הבת, אלא האימא עצמה.
18/11/12 18:17
52צפיות
אותה אישה זהובת שיער.
ממש לא
18/11/12 19:27
85צפיות
האישה הצהובה שלקחה ילדה מהרחוב למקלט -הייתה נתיבה בן יהודה

מי שהביאה אותי אל סבתא שלי-  הייתה עמל, הבת של נתיבה ,במשך שנים הייתי בטוחה (משוכנעת) שהיא הייתה פיה.

אגב, פגשתי את עמל (ככה קוראים לה) אחרי הרבה שנים כשחלקנו ילדים באותו בית ספר .

עולם קטן מאד.
בכל מקרה סיפור שנחמד להיזכר בו!
18/11/12 19:39
54צפיות
וואו
וואו, איזו מסכנה היתה סבתא שלך
18/11/12 18:21
75צפיות
בטח נוספו לה כמה שערות לבנות אותו יום.
וכן, התפתחו קצת בארץ מהזמן ההוא, עולם אחר בהחלט.
נשארתן בקשר עם נתיבה, הפיה שלך?
º
איזו מלחמה ?
18/11/12 19:41
19צפיות
אם להשתעשע בחשבון - ששת הימים.
18/11/12 19:56
72צפיות
במלחמת השחרור נתיבה בן-יהודה היתה בין הלוחמים, אם אינני טועה.
מלחמת העולם הראשונה בה הייתי בת 8
19/11/12 06:52
54צפיות
לא.
למרות שהילדים שלי לפעמים בטוחים שאני "חייתי" בתקופת המהפכה הצרפתית, מלחמת קרים ויתר אירועים במאות הקודמות
-טוב לפחות שמפארק היורה הסכימו להוציא אותי.

אז המלחמה היא מלחמת ששת הימים
ונתיבה בן יהודה הייתה סתם אישה טובה ברחוב שהכניסה אותי למקלט.
(ואין לנו קשר משפחתי או ירושות/תורשות מכל סוג שהוא)
39 שנה למלחמה ההיא
18/11/12 17:03
60צפיות


מעתיקה לכאן כלשונה רשומה שהעליתי בבלוג שלי
ממש לפני חודשיים כאשר ציינו 39 שנה למלחמת יום הכיפורים...




"לבטים רבים ליוו אותי עד לרגע שישבתי והתחלתי לנסח במילים את התחושות האמורות להסתיים ברשומה שעניינה זכרונותי ממלחמת יום הכיפורים.

ביום הכיפורים שחל אז בשבת ה6 באוקטובר 1973 הייתי  נערה בת 16 תלמידה בכיתה י'. אני זוכרת היטב שעשיתי את מרבית היום בלמידה חסרת מוטיבאציה לקראת מבחן בהיסטוריה שאמור היה להתקיים למחרת. מנקודת מבט של היום נראה לי ממש הזוי לשבץ בלוח המבחנים  מועד שכזה. בשגרת הלימודים עשה  יוסי המורה שלנו להסטוריה מעט מאוד כדי שנסתקרן בתכנים  שלא עיניינו אז אפילו את ה"שרפנים" שביננו. (כן היה לנו סלנג כזה. לשקדנים שבכיתה קראו בזמני תוך זלזול או קנאה : "שרפנים"  מהטעם שהיו יושבים ולומדים עד שעשן היה עולה... )

בשעה 14:00  באותה שבת נשמעה צפירה חדה בכל רחבי הארץ. אבא שהיה  אחראי  על הביטחון במושב כבר קיבל כמה טלפונים לא ברורים עוד במהלך הצום, ואמא אמרה שמשהו מתרחש אבל לא יודעים עדיין כלום. אני זוכרת את עצמי נייצבת ליד החלון הדרומי בחדרי בעת האזעקה. לא יודעת לספר עד כמה נבהלתי אם בכלל. להק מטוסים חלף ופילח את השקט הקדוש. אחריו באו נוספים. שעות בודדות חלפו עד שאוטובוסים של אגד נכנסו למושב טיפין טיפין כשהם מחפשים כל אחד את המילואימניק שלו. היחידות התחילו לגייס היישר מהבתים. בזה אחר זה עזבו גברי המושב את המשפחות ויצאו לנקודות המפגש.

ערפל כללי כיסה את המיידע שהגיע לעורף בימים הראשונים. בתי הספר לא פעלו, וגם כאשר חודשו בחלקם הלימודים, פעלה המערכת באופן חלקי בהעדר מורים רבים שהיו מגוייסים למלחמה.

משימתנו הצעירים, היתה למלא את מקומם של הגברים - בעלי המשקים שהיו מגוייסים. השתבצנו בעבודות החקלאות ובקהילה.  לאורך תקופה מאוד ארוכה ניהלנו תורנות שמירה במשך 24 שעות רצופות ליד הטלפון שבמזכירות, לשם קבלת הוראות ועדכונים.  שכן לא היו אז טלפונים נייחים במרבית בתי המשפחות שלא לדבר בכלל על ניידים. בבית שלי היה טלפון מעצם העובדה שאבא היה אחראי הביטחון והטלפון היה לצורך תקשורת עם הצבא גם בימי השגרה.  טלפון נוסף היה במזכירות  המושב כך שבזמן המלחמה שימש אותו טלפון ערוץ תקשורת חשוב לתדרוך האוכלוסיה.

הימים היו מורטי עצבים. הידיעות מהחזית בוששו לבוא. הבלבול בדרגים הגבוהים היה רב. התקשורת עם המגוייסים בחזית היתה דרך גלויות בלבד.

הנשים. האמהות של כולנו שנותרו בגפן, נשאו בעול הילדים הקטנים והמשק החקלאי. עמדנו לרשותן. עבדנו ללא לאות. סייענו בארגון קטיף הפירות, הירקות והפרחים במשקים של המגוייסים. הרגשנו חלק בשליחות. בערבים ובשעות התורנות ליד הטלפון, שמהר מאוד הפכו לשעות המפגשים העליזות שלנו:  סרגנו כובעי צמר, כתבנו לחיילים, ארזנו חבילות.

הרגשנו חשובים הרגשנו תורמים.

שבוע לאחר תחילת המלחמה נערך כנס גדנ"עים ארצי בבניני האומה. אני שהייתי בוגרת קורס מכי"ם וקורס מ"מים של הגדנ"ע הוזעקתי למפגש הגדנ"עים  בבניני האומה, בירושלים. ההוראות להתנהלות היו ברורות. קבלנו אחריות.  

מפקד הגדנ"ע ובעלי תפקידים שכרגע אינני זוכרת מי מהם, הסבירו שלנוכח המצב בחזית מוטלת עלינו אחריות במסגרת הקהילתית ובבית הספר וברגע שישובו ללימודים המשימות ינתנו במסודר.

כששבתי מירושלים הגיע אבא לחופשה קצרה מהבסיס. אחותי שהתגוררה אז בפיתחת רפיח במושב נתיב העשרה בקירבת העיר ימית, היתה חודש וחצי אחרי לידה . בעלה הצנחן גוייס כבר בלילה השני למלחמה והיא נותרה  מתרוצצת בין תינוק יונק  לעול עבודה וקטיפי ירקות טריים בחוסר יכולת לתפקד בין שניהם.  בחצות ירדתי עם אבא לפיתחה (פתחת רפיח) והפכתי יד ימינה של אחותי. טיפלתי באחיין הבכור שלי ורדפתי אחריה על הטרקטור בשדות כדי שתשוב להניק כבזמן.

בלילות הקרירים של אוקטובר היו הנשים הצעירות ואני בינהן מתארגנות ומקימות דוכני מזון למען החיילים המגוייסים. עוגות, כריכים, שתיה ומיני חטיפים הוגשו  בדוכן  שהקמנו  על הכביש הראשי בצומת שבין מושב נתיב העשרה וימית. כשלושה ק"מ דרומית לעיר רפיח. החיילים שהיו מצפינים לשעות מסיני לכיוון הארץ. השיירות החולפות הלוך ושוב, תחמושת הספקה, ציוד צבאי ואנחנו באהבה גדולה והתרגשות הגשנו, חיבקנו, חייכנו ובעיקר בקשנו כל  שבב מידע מיגיע מקור ראשון.

ימים חלפו וצה"ל חצה את תעלת סואץ והתמקם בגדה המערבית שלה. (בגדה המזרחית שוכן מידבר סיני. ) גיסי שהיה מגוייס כמו מרבית החיילים גם אחרי הפסקת האש ב24 באוקטובר לא יצר קשר ימים רבים.  הדאגה היתה גדולה. זוכרת את אבא לוקח איתו קצין נוסף ויוצא לחפש אותו באזור העיר סואץ. כשנפגשו במצריים היתה ההתרגשות גדולה.

היום במרחק של  39 שנה  קשה לי לנסח את רובן המכריע של התחושות שלא עוזבות אותי מאז.  ימים של  חוסר ידיעה מלחמות הגנרלים, האפלת פנסי המכוניות, כסוי חלונות הבתים ומבני הציבור בניירות דבק לבל יתנפצו ויפגעו בסובבים.

מחיר המלחמה הזו היה גדול.  למעלה מ 2500 לוחמים  שלמו אז בחייהם. היו מבינהם מי שאפילו לא הספיקו לירות כדור אחד בטרם נהרגו.  חיילי המוצבים בקו ברלב ובחרמון- העיניים של המדינה, שנלקחו בשבי האויב ועונו. התקווה האנסופית למצוא את היקרים  בין תמונות השבויים קשורי העינים והידים שפורסמו מעת לעת בעיתונים. החיפושים אחר הנעדרים, בתי הקברות הארעיים... השירים: לו יהי... ואני מבטיח לך...  החיים בעורף, אהוד מנור מגיש מפגשי אומנים בדרכם  ממוצב למוצב מבסיס לבסיס. ימי ההמתנה להסכמים. חודשים רצופים של גברים במילואים. משק במערך חרום, ועדת אגרנט, הרמטכ"ל דדו משלם בחייו.

בקר אחד הגיעה אותה הבשורה גם לפתחינו. בן דודתי נפל במלחמה. הוא לא היה האחרון. "

תפו
חגגתי 2 ימי הולדת בשתי מלחמות.
18/11/12 17:11
55צפיות
את יומולדת 3 חגגו לי כשיצאנו מהמקלט לדשא לכמה דקות. אמא שלי פרסה שמיכת פיקה על הדשא, הניחה כמה ממתקים ואחכ חזרנו למקלט.
ביומולדת 18 שלי עשיתי מסיבה בבית ותוך כדי המסיבה, החלו טלפונים שהקפיצו את חבריי החיים בחזרה לצבא. יומיים אחכ, בדיוק ביומולדת שלי, ביום ראשון, פרצה המלחמה.

אני כמובן זוכרת את מלחמת יום כיפור, צבענו את פנסי המכוניות גם ברחובות הסמוכים מבלי לשאול את בעלי הרכבים. אני זוכרת את המשמר האזרחי צועקים מהרחוב להגיף את החלונות כדי שלא יבצבץ אור..

אבל הזכרון הכי חזק שלי קשור במלחמת שלום הגליל, ימים ספורים לתוך המלחמה, הלכתי למרכז העיר כשלפתע ראיתי מודעת אבל עם שמו של אחד המדריכים האהובים מהצופים. אני זוכרת שפשוט קפאתי במקום ולא יכולתי לזוז דקות ארוכות.
ביום שהתחילה מלחמת יום כיפור הייתה לי יום
18/11/12 18:19
61צפיות
הולדת 14. זוכרת שביטלו לנו לימודים למשך כשבועיים ועבדנו בקיבוץ ובין השאר עשיתי גם תורנות מרכזייה. מקבלים שיחות טלפון למרכזיית הקיבוץ ומעבירים הודעות לנמענים. זוכרת המון הודעות מחיילים שגויסו למלחמה ואת ההתרגשות של המשפחות שלהם. ביום הראשון של המלחמה, עבדתי בחדר אוכל של הקיבוץ וזה שהיה אחראי משמרת גויס כמה ימים אחר-כך ונהרג במלחמה.אני כמובן זוכרת גם את האפלה.
משחק מלחמה בקלפים
19/11/12 07:03
27צפיות
ביום שהתחילה מלחמת יום כיפור ישבתי אצל חברתי דינה
וכדי להעביר את הזמן-שיחקנו "מלחמה" בקלפים.
כבר קודם בדרך אליה, היו לא מעט מכוניות בכבישי ירושלים,
אירוע נדיר -חשבתי שפחות ופחות אנשים הם שומרי כיפור ונסיעה
לא קישרתי בכלל.
ואז בצהרי יום באמצע משחק הקלפים-אזעקה מחרידה
ורצתי הבייתה -הפעם כבר לא חשבתי שזה משחק
הבנתי שמשהו נורא קורה.

כשהגעתי הבייתה פתחנו רדיו (בכיפור, זה היה מבחינתי שינוי סדרי עולם למרות שהיינו חילוניים גמורים)
והבנו שיש מלחמה
אבל לא הבנתי מהי מלחמה בעצם---וישבתי ללמוד (בלי הרבה ריכוז והצלחה) למבחן בצרפתית לעוד יומיים.

אבל בעוד יומיים כבר לא היה מבחן בצרפתית
הלימודים לא התקיימו
חלקו אותנו למשימות כגדנעי"ם בעיר, בהחלפת עובדים במקומות עבודה, בדואר,ואני קיבלתי שיבוץ בבית חולים כצוות אלונקאים -אבל בפועל לא עשינו הרבה.
אח"כ נשלחנו לקיבוצים ל"מחנות עבודה" לעבוד בקטיף תפוזים, והתחלנו לשמוע על החברים הגדולים, השכבה של המדריכים,האחים של , ועל מי שהיה טרום החבר הראשון שלי-יוני, שהיה "נעדר" בסוריה ואחרי חודשים הוחזר לקבורה.
אבל אח"כ זו כבר הייתה תקופה אחרת של "אחרי המלחמה"- הפגנות נגד גולדה ודיין (זוכרת את אשכנזי מהמוצב בתעלה שהתחיל את הכול) והפכתי למעורבת ופעילה פוליטית.
אבל זה כבר היה אחרי המלחמה ההיא (ולפני המלחמה אחר כך)

יום כיפור
18/11/12 19:44
32צפיות
הייתי בת 10 בקיבוץ. אני זוכרת שלמדנן עם רדיו דולק כדי לשמוע מתי צריך ללכת למקלט. את אבא בא לביקור מהמילואים. את האפלה.  את תורנות החברים ליד הטלפון למסירת ד"ש מהמגויסים.

מששת הימים שרצנו למיקלטים ושבסוף ישנו שם.

ומשאר המלחמות  הטילים הפחדים והדאגות.
יום כיפור
18/11/12 21:02
23צפיות
זה אמנם היה מזמן אבל... היה מקלט אצל שכנים שלנו ובכל פעם רצנו אליהם. ושמענו את המטוסים מלמעלה. מפחיד. היה גם פעם שחשבו שבאו אלינו מחבלים מהים ולא ידעו איפה וישבנו במקלטים כמה שעות טובות.
במלחמת המפרץ אני זוכרת שהעירו אותי בלילה כשפרצה המלחמה. ואז באזעקה הראשונה הכנסתי את הבן שלי הישן לקופסת הפלסטיק הזאת. אני זוכרת שהוא בכה כל הזמן ולימדנו אותו לנגב את האדים עם סמרטוט שהיה לו בפנים ואני ממש זוכרת את הפנים שלו בוכה ומנגב. הוא היה בן שנה ורבע. בערב השני כשהכנסנו אותו לדבר הזה הוא ממש בכה והוצאתי אותו תוך כמה דקות ומאז לא הכנסתי אותו. גרנו בדרום וזה היה מיותר וגם פחדתי שהוא לא יסכים ללכת לישון יותר אם כל פעם שהוא הולך לישון מעירים אותו כשההורים שלו עם משהו שחור על הפרצוף והוא בתוך קופסת פלסטיק. באזעקה האחרונה שאמרו אזור ו', נכנסנו לחדר האטום, שהיה החדר שלו אבל לא הערנו אותו בכלל.
ועכשיו כשיש אזעקות אני בסדר אבל הלחץ בין האזעקות.... ובכלל כל פעם כשרוצים להכנס למקלחת או סתם ללכת לנוח יש חשש שהנה זה מגיע.
יום כיפור
18/11/12 21:46
25צפיות
רק שנים אחרי גיליתי שהזכרון החד שלי של פנסי הסוסיתא של ההורים שלי כחולים ולא שקופים, הוא זכרון מהמלחמה ההיא - הייתי בת שנתיים.
הזכרונות מתחילים ממלחמת ששת הימים
18/11/12 22:33
38צפיות
ההיתי בת חמש, אבא שלי חובש קרבי היה במלואים, אני זוכרת שישננו במקלט, השכנות עזרו לאמא שלי כי אחי היה תינוק

אחר כך כמובן יש לי זכרונות ממלחמת יום כיפור, פיגועים שונים במלחמת לבנון הראשונה ההיתי בשרות סדיר

באנטיפדה הייתי עם בעל במלואים ושני ילדים קטנים

גם אני זוכרת את ששת
19/11/12 06:03
27צפיות
הייתי בכיתה ג'
היו לנו שוחות ולא היו מקלטים...
אני כמובן אלך עוד יותר אחורה
18/11/12 23:41
40צפיות
זכרון המלחמה הראשון שלי הוא ממקלט הבית שגרנו בו ב-56, מבצע סיני. חדר חשוך, חמש קומות מתחת לדירה שלנו. כל השכנים יושבים מסביב. זוכרת את הסל שאמא הורידה למקלט עם דברים שלנו. הייתי בת שנה וקצת. זה אחד הזכרונות הראשונים שלי בכלל.

בששת הימים הייתי בת 12, ואני זוכרת את העיתונים שאמא קנתה ואספה. זה כבר היה בית אחר, ואני לא זוכרת ישיבה במקלט (למרות שישבנו). אני זוכרת שיחת טלפון של הדוד שלי שהיה קצין בצבא, מתקשר ומספר לאמא שלי שיהיה בסדר, שחיל האויר חיסל את חיל האויר של המצרים.

יום כיפור? של"ת לפני גיוס, בקיבוץ. לקראת סוף משמרת במטבח הגיע בן גרעין ואמר שהרדיו משדר שירים. לא הספקנו לכוון והתחילה רשימת קודי היחידות.
באותה שבת התארח אצלנו בחור שהיה אמור להיות בגרעין, אבל כנער עובד התגייס במאי שלפני. הבטיח לנו שישתחרר וישב ויצחק על חבריו שעוד חיילים. כשסיימתי את התורנות וחזרתי, ראיתי אותו שורך את הנעליים הצבאיות ויוצא לכיוון שער הקיבוץ. זאת הפעם האחרונה שראינו אותו. נפל במלחמה. דאגנו למדריכים שלנו שהיו חיילים, ובני הגרעין מילאו את שורות ענפי המשק, כי רוב הגברים היו מגוייסים. התפקיד המלחמתי שלי היה לרוץ למשרד ולהפעיל את האזעקה כאשר אמרו ברדיו "איזור י' הפעל". עד כמה שאני זוכרת, לא יצא לי אפילו פעם אחת להפעיל את האזעקה.

את מלחמת המפרץ האשונה עברתי בדירה שלי ברמת גן, באחד החילות הכי קרביים לאותה מלחמה - חיל נשים. כולם היו צריכים חיילות לכל מיני תפקידים, והמפקדה שלנו עבדה מסביב לשעון, כשבכל אזעקה התורניות יורדות מתחת לשולחן הדיונים הענק  בחדר הישיבות האטום בניילון.
את תחילת אותה מלחמה, כשלא הייתי בתורנות, עשיתי בבית הורי, כי מרוב הכנות, לא היה לי חדר אטום. אחרי שבוע חזרתי לדירה שלי, בצנטרום של הפגיעות ברמת גן. אחרי פגיעה מימין, משמאל ומאחור היה לי ברור שפעם הבאה הם מטווחים על הבית שלי - ואז הם עברו לסקאדים בדרום. בכל זאת, האחרון שנפל קרוב אלי הרעיד קשות את הבית ומתח עד אנקה את המאסקינטייפ. הייתי אמורה לצאת לתורנות קצת אחר כך - התקשרתי למשרד ואמרתי שיכול להיות שאאחר, כי לא יודעת איפה בדיוק נפל הסקאד, אבל זה היה קרוב, ואולי הכביש יהיה חסום. למזלי זה לא היה בדרך שלי.

את מלחמת המפרץ השניה עברנו באוקראינה, ממתינים לאמץ את הבת שלנו... הטלויזיה בחדר במלון קלטה ערוץ 2 והיינו דבוקים אליה בשעות שלא נסענו לבית הילדים לראות את הכוכבת. זאת התה המלחמה הכי קשה, כי השארנו בארץ את הבן, אצל הורי, ועד שלא הסתבר שלא יהיו טילים החרדה היתה נוראית.

לא ממש מלחמה.
19/11/12 00:19
28צפיות
אני זוכרת את המטוס הסורי (?) שהתרסק ליד הים- אין לי מושג למה ישנו אצל סבתא שלי, אני זוכרת את הסדק בתיקרה (שנשאר שם עד שהבית נמכר, הרבה אחרי מותה) ואת אבא שלי מביא רסיס בגאווה (הוא חזר מדיג).

אני זוכרת את עצמי שוכבת מתחת למיטה יחד עם חברה של אמא שלי, ואותה מסבירה לי ששמענו שריקה וזה אומר שהקטיושה עברה וכבר לא צריך לפחד (כנראה כן פחדתי, כי פחד לא זכור לי).

אני זוכרת את תחילת מלחמת לבנון הראשונה, את הצבא עולה לכיוון הצפון, את הישיבה במיקלט החדש שרק נבנה.
זכרונות מלחמות
19/11/12 06:36
42צפיות
מה שאני זוכרת ממלחמת ששת הימים היה מקלט טחוב עם דרגשי עץ לאורך הקירות בשתי קומות למיטות בכל מיטה ישנו שני ילדים כי לא היה מקום ודלי בשביל שרותים. למרות שחודשים לפני התאמנו בלהכנס למקלט דרך התעלות שנחפרו במיוחד, כשבאה שעת המבחן כולנו חצינו את הדשא בריצה והתעלות נשארו מיותמות. לקח כמה שנים עד שסגרו אותן. הן היו מאוד שימושיות למשחקי מחבואים. אחרי המלחמה לכולם היו בבית תרמילי פגז בתור ואזה, וכל הילדים חיפשו רסיסים באתרי הנפילות.
ביום כיפור כבר היה מקלט מרווח יותר עם מזרון "פרטי" לכל אחד טלביזיה עם חיים הרצוג מפרשן והמון משחקי מונופול (לא סובלת את המשחק הזה מאז). אז גם היינו יותר גדולים ועבדנו ועזרנו . אחר כך היתה מלחמת לבנון ולפניה היו המון קטיושות אבל לא יותר מידי התרגשנו כי הרי אנחנו "רגילים". במלחמת המפרץ חגגנו. גרנו בישוב קטן יחסית בלי פחד מטילים. החברים מהעיר הגדולה באו לבקר הרבה וד"ר רות אמרה לא לעשות סקס בחדר האטום. היתה מלחמה כייפית ביותר.
"בקריה" שם ילדתי את הבת הצוות דיבר על השפעת
19/11/12 10:18
47צפיות
החדר האטום על כמות ההריונות לא יודעת אם היתה השפעה

אני שהתחילה המחלמה כבר הייתי עם "אחור" לא ידעתי אם זה סתם אחור או הריון
לא ילדתי בקריה אבל
19/11/12 12:23
33צפיות
גם אני יצאתי מהמלחמה הזו עם הריון...
º
ואני יצאתי מהמלחמה הזו עם הצעת נישואין
19/11/12 16:05
11צפיות
º
גם אני
19/11/12 19:47
7צפיות
הייתי בת כמעט בת 6
19/11/12 10:47
46צפיות
ההורים שלי לא היו בבית...הם היו בדרך מרמלה והיתה אזעקה. נדמה לי שזה היה ערב. למזלנו המקלט היה בבנין ישן כי אז עולים חדשים שוכנו בבתים חדשים. אני לא זוכרת אפילו עם מי הייתי בחוץ והאם נכנסנו למקלט והאם היתה אזעקה באותו רגע ממש אבל אני זוכרת שהיה צריך להאפיל חלונות.
אגירת מזון
18/11/12 06:15
226צפיות

האם נסיבות היום יום והמלחמה הזו הביאו אתכם לשינוי בהרגלי הקניה שלכם?
האם אתם אוגרים יותר מזון? שימורים? לחם?


שמעתי את הכתב אמש באחד הדיווחים שהוא מציין:
"בתל אביב שקט
אנשים יוצאים, אוגרים מזון ושבים לבתים"

האמת, זה די הרגיז אותי ואז גם שאלתי את עצמי אם אני שאננה מידי.

מה דעתכם?
אני לא חושבת שאת שאננה מידי
18/11/12 06:49
116צפיות
אם בצבא אומרים שאפשר להמשיך בשגרת החיים תוך כדי ערנות ומודעות, אז אפשר להמשיך בשגרת החיים. מצד שני, אני עכשיו חתכתי את היד ככה שאני לא יכולה לבשל.
º
18/11/12 07:22
8צפיות
ממש לא
18/11/12 07:07
64צפיות
מילא אם היית גרה בבאר שבע...
כולה שני טילים ושלוש אזעקות, ועכשיו עם כיפת ברזל בכלל אפשר להרגע.
לא להאמין לכל מה שהכתבים אומרים. אני לא
18/11/12 07:09
79צפיות
אוגרת מזון, אבל בגלל שאת הקניות הגדולות אנחנו עושים בסופר מרוחק ושווה (חצי חינם), אנחנו ממילא קונים הרבה אורז, וקופסאות למיניהן, אז כרגע יש לי מלאי של אוכל.מה שכן, אני מנסה להקפיד שיהיה לי מלאי של מים שמספיק לשבוע.
לי יש מלאי מים המספיק לכל החיים.
18/11/12 08:44
65צפיות
הוא נמצא בברז.
אין בקבוקים לשעת חרום? מקסימום תמלא מהברז.
18/11/12 18:09
27צפיות
אבל כדאי שיהיו לדעתי. גם אנחנו שותים מים מהברז. שמים פילטר כי הטעם שלהם זוועתי ומדי פעם הם יוצאים להם עם חול.
º
אם יחסרו מים המצב יהיה באמת בעייתי.
18/11/12 18:32
9צפיות
º
אני לא אוגרת ולא מתכוונת לשנות את הרגלי הקניה
18/11/12 07:23
31צפיות
º
גם אני נווה שאנן.
18/11/12 07:35
25צפיות
לא אוגרים. ולדעתי הכתב הגזים
18/11/12 07:57
64צפיות
הכתב נתן את ההגדרה "אוגרים מזון". מאיפה לו שהם אוגרים? אני דווקא חושבת שאלה הקניות הרגילות שאנשים עושים כל יום.

מה שכן - אני חושבת שבאזורים שנמצאים תחת אש בלתי פוסקת - צריך היה לעזור לאנשים. לא מבינה איך אנשים קשישים או נכים מצליחים לעשות קניות בימים כאלה.
ידע אישי-
18/11/12 08:09
68צפיות
הרשות המקומית מחלקת מזון לנזקקים בשעת חירום

(לא בהכרח נזקקים כלכלית, אלא קושי ניידות וכו)

גם אימא לתינוק קטן שבעלה גויס בצו 8 למשל.


ובעניין האגירה----- נראה לי חלק מפאניקה משודרת או כתב שנגמרו לו הנושאים למלא את שעות המלל האין סופי .
טוב לדעת.
18/11/12 08:58
30צפיות

בהחלט לא
18/11/12 08:10
45צפיות
אבל אולי דווקא אלה שגרים בעוטף עזה ובאשקלון-אשדוד-באר שבע. אלה ש"חוטפים" טילים באופן יומיומי נוהגים אחרת...
הכתב מנסה ליצר את הסקופ הבא
18/11/12 08:48
67צפיות
אם הוא יגרום לבהלת קניות אפשר יהיה לעשות כתבה מהסופר של אנשים אוגרים.
º
נכון ומעצבן!!! הראש שלך כמו של בעלי!
18/11/12 16:55
14צפיות
אני בטוחה שזה סתם ביטוי.
18/11/12 12:02
34צפיות
הכוונה שהם קונים אוכל שיהיה להם בבית וחוזרים הביתה. זה הכול.
לא ידוע לי על מישהו שאוגר מזון. הרי די ברור, בכל מקרה, שלא תהיה פה מלחמה בסגנון מצור.
אני גרה ביבנה טווח של 30 עד 40 ק"מ
18/11/12 12:05
54צפיות
הוספתי לקניות שישית מים זה הכל.

לא נתתי לאיש לעשות קניות באושר עד בגלל שהוא ממוקם דרומית אלינו. עשיתי קניות בסופר הקרוב הביתה.

אבל אצלינו יש הנחיות אחרות
את לא שאננה
18/11/12 12:16
42צפיות
נראה לי שאנשים בסה"כ מתנהגים רגיל בענייני קניות, בטח לא יוצאים במיוחד לאגור. אבל זה מה שלי נראה. אם כי האיש שלי, שיחיה, שגדל בבית של ניצולי שואה, תמיד רוכש יותר מהנדרש ובקניות האחרונות שעשה, כבר התחילו כאן הנפילות והאזעקות, הוא קנה קצת יותר מוצרים יבשים, שיהיה.... אבל שאר הדברים , רגיל. מה שכן, יש לי המון פירות כי הסטודנט שהיה צפוי להגיע בסופ"ש לא הגיע אז כל הדברים שהכנו לו לשבת נשארו... נראה לי עוגת פירות בקרוב. וזה מצטרף לאפיה המטורפת שלי כל הסופ"ש הזה. המצב הזה והציפיה לאזעקה מביאים אותי לכך שאני כל הזמן במטבח וגם אוכלת....
זה מזכיר לי
18/11/12 13:52
60צפיות
לפני מספר חודשים, הקימו אצילנו בקניון, תחנת ריענון לערכות המגן. מה לעשות, שהתחנה הוקמה בדיוק כשהיו עניינים עם איראן? עמדו כתבים וצלמים, וניסו לצלם את הבאים לרענן ולהחליף ערכות, וממש ניסו בכח להוציא מן האנשין וידוי, שהם נמצאים שם רק בשל האיום האיראני. מה רב היה הדיכאון, שאחד אחרי השני אמרו להם, שהתחנה הזו נפתחה עכשיו, ללא קשר לאיום כלשהו ויותר נוח להחליף בקניון ליד הבית מאשר לנסוע לעיר אחרת. הכתבים גם ניסו לראיין ילדים, ואפילו לצלם את הבת, ונתקלו באמא כועסת מאד (לא ביקשו רשות). בקיצור, לפעמים מנסים להוציא מיץ אפילו מאבן.
º
נכון!
18/11/12 16:56
7צפיות
º
לא!
18/11/12 14:39
8צפיות
ואני חושבת שכתבים מטומטמים ומהווים סכנה ממשית
18/11/12 14:59
79צפיות
לבטחון המדינה. לא צוחקת. במלחמת לבנון השניה הם צילמו חיילים הולכים למקלחת ועכשיו הם שוב מדברים שטויות. יותר טוב שישבו בבית. שישלמו להם כסף סתם ככה רק שלא יעשו נזק.
בנתיים אני לא אוגרת. הממ"ד שלי בו חיים שני ילדים כבר מלא בדברים והפך למחסן. אבל אין לי יותר מקום בבית. אם לא יהיה אוכל נרעב.
במלחמת לבנון השניה, טיווחו את הגדוד של הבן
18/11/12 17:44
78צפיות
שלי, הכתבים הגאונים של ערוץ 2.
אני לא יודעת אני חושבת שצריך פשוט לתבוע
18/11/12 18:12
47צפיות
אותם. זה ממש בלתי נסבל המצב הזה שהם פותחים את הפה. כאילו שהם חייבים לדבר אחרת לא יוכלו להתקיים. בסוף זה מה שיפיל אותנו.
º
נבלות. ה כל בסדר ?
18/11/12 18:15
17צפיות
º
אחד מהמפקדים נפצע.
18/11/12 18:31
16צפיות
ומה עשו עם זה ?
18/11/12 18:53
31צפיות
לפעמים דמוקרטיה זה ממש רע
º
מה זאת אומרת טיווחו?
18/11/12 19:14
20צפיות
הודיעו בדיוק איפה נפל הטיל ושהחילים לא נפגעו
18/11/12 21:03
60צפיות
אז שיפרו מעט את הטווח ופגעו!
º
אני מבינה. תודה.
18/11/12 21:23
10צפיות
זה בדיוק מה שאמר גיסי באותה מלחמה
18/11/12 19:41
54צפיות
שכאשר אותו שדר צבאי בערוץ 2 היה מודיע על נפילות הם ידעו שהם עומדים לחטוף מנה חוזרת.

(גם הוא בשריון)

אבל עדיין הוא כתב צבאי, עדיין בערוץ 2, עם פניו הרציניות להפחיד ואותם נענועי ראש חסרי פשר...
º
אה, דוקא פגעו בגללו בתותחנים.
18/11/12 20:59
16צפיות
בחזרה לפורום
האזור שלי בפורום