לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

לא מנוהל - רוצה לנהל את הפורום? לחץ כאן.
אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
אהלן וסאהלן וברוך הבא ביקום, לפורום תרבות מרוקו.

כאן המקום המאפשר לנו להתחבר לשורשים הנפלאים ולדבר על
ההוואי המרוקאי המופלא והקסום.

נדבר כאן על התרבות והמסורת העשירה והנפלאה של יהדות מרוקו, על בית אבא ואמא, על פולקלור מרוקאי, על מנהגים ואמונות, על "תרופות סבתא", נספר סיפורים ומעשיות ששמענו, נחליף מתכונים, על המוסיקה האותנטית והמיוחדת, על טקס החינה
המסורתי, המחמם והמשמח כל לב אנוש מכל עדה.

נדבר גם על מרוקו, נופיה ואנשיה. כל מי שנולד או טייל בה, מוזמן לספר במילים ותמונות. כל מי שמתעתד לטייל, מוזמן לשאול.
כאן המקום לפגוש אנשים, לשוחח על שורשי האהבה, כילידי דור שני ונכדים, להורים, לסבים וסבתות ילידי מרוקו.
על ההורים שלנו שדרכם הציונית הביאה אותם לארץ ישראל-
ארץ הקודש.

בני כל העדות מוזמנים לרב שיח איתנו, לשמוע ולהישמע.

וכמובן באהבה ובניחוחות ובחמימות האופיינית לתרבות מרוקו.

בלמחבא ובסלאמא ובל-פרחא או בל-סחא....

עלמה ושרונהה




אם כבר נכנסתי לפה, אז שאלה
21/04/09 14:13
6צפיות
כשהיינו ילדים מיד בצאת חג שני היינו מחפשים בשכונה ענפים עם עלים (איפה שהרשו לנו לקטוף),
עם העלים האלו היינו עוברים בין בתים בשכונה וטופחים עם העלים על ראשם של המבוגרים, ומברכים אותם "הלילה מימונה וברכה מסעודה"
(ומקבלים מופלתות וסוכריות כמובן)
אח"כ חוזרים לבית של סבא וסבתא ועוברים בין כל האורחים שלהם...

מה המשמעות של העלים? ומה פשר המשפט שהיינו אומרים?
(אצלנו ההורים התעקשו שלא נלמד מרוקאית, הם האמינו שבארץ צריך לדעת רק עברית כל השאר זה שאריות מהגלות,
אני דוקא הייתי שמחה לדעת קצת)

כששאלתי פעם אמא אמרה שככה אנחנו מברכים שהאורחים יזכו לשפע,
אבל אני לא יודעת כמה זה מדוייק.
שאלה נוספת...
21/04/09 14:17
3צפיות
פעם גם היו מגישים במימונה את הקוסקוס עם חלב.
בתור ילדה הייתי בטוחה שכל השנה שומרים את החלב המקולקל,
ובמימונה אוכלים אותו עם הקוסקוס.
היום זה כבר לא נשמע לי כל כך הגיוני
אז למה החלב היה בטעם שונה?
ולמה אמא וסבתא שמרו חלב בתקופה שלפני?
לשאלה הזאת תמצאי הסבר מאלף
21/04/09 14:26
2צפיות
של אבי צרפתי, כאן בקישור הזה .

היהודים במרוקו נמנעו מלאכול מוצרי החלב בשל החשש מהכלים בהם השתמשו החולבים הערביים.
º
אז חלב כן היה מקולקל?:-|D
21/04/09 17:27
1צפיות
אמא שלך צדקה
21/04/09 14:23
2צפיות
הענפים הירוקים, הטריים והרעננים מסמלים שפע, חיות ורעננות. גם על שולחן המימונה היו שמים ענפים ירוקים כסמל לשפע.

אני גם מקווה שגולשים אחרים יוסיפו להסבר הצנוע שלי.

לגבי פשר המשפט, "מבארכה מסעודה",
"מבארכה" - מבורכת
"מסעודה" - מזל
כלומר, מברכים את האנשים בברכה ובמזל טוב.

תבורכי גם את, מבארכה מסעודה לך
º
תודה
21/04/09 17:28
2צפיות
חבל שגם ההורים שלי לא דיברו
21/04/09 15:48
3צפיות
איתי בטוניסאית. הזדהתי עם מה שכתבת בנושא הזה.
נכנסתי לכאן בכדיי לשאול :איך עושים את הזאבן (כלומר הנוגט הלבן הזה שעושים המימונה)
מישהי בפורום אחר שאלה אותי את השאלה הזאת.
אמא של חבר שלי הסבירה לי , אבל התקשתי להבין את ההסבר שלה.
אשמח לתשובה ממישהו שניסה וזה הצליח לו.
חביבי וח'אלי אלתרג'מן - גאולה לפי רבי חייא.
21/04/09 10:14
2צפיות


   סיפור הולם את "יום השואה". (לדעתי הקטנה).

המילה "חביבי" בשפה המרוקנית, מצביעה ומורה על הדוד מצד האם. המילה "חביבי" כנראה, לקוחה מהתלמוד, אשר שם אינה ברורה, כי נאמרה בקשר של דוד שהוא גם מצד האב וגם מצד האם. (רבי חייא הגדול ושני "אחייניו" הגדולים אף הם, "רב ורבה", להבדיל מ-רבא הצעיר. רב ורבה, קראו לרבי חייא דודם, חביבי. אחד מצד האם, ואחד מצד האב. משפחתו של רבי חייא הגדול, מסובכת היא, מגיעה לרבי יהודה הנשיא, מחבר המשנה).

לעומת זאת, בשפה הערבית המילה "ח'אלי", היא המילה ההולמת לדוד מצד האם. כך, שתי המילים "חביבי" "וח'אלי", שימשו אותנו בעירבובייא, לפי האיזורים ולפי מה שהיה נהוג. אנחנו, בני העיר ספרו, השתמשנו במילה "חביבי", לגבי הדוד מצד האם בלבד. לגבי תיאור הדוד מצד האב, לא היו הבדלים. עמי, עמך, עמו = דודי, דודך, דודו, וכן הלאה. (בהשפעת, שפת הגשש). בכל מקרה, כל "דוד" הוא חביב ונחמד.

איש, אשר תמיד היה מחייך, צנוע ועניו, היה בעיר "ספרו". היה מתון בהליכותיו והיה איטי ביותר, בכל צעד וצעד. כאילו הזמן אצלו, פוסק מלכת, מודד את צעדיו אחד לאחד. יש לו את הזמן שלו. היה קם מדי בוקר בבוקרו, להתפלל מוקדם, במנין "ותיקין". לאחר מכן, היה הולך ומשלים מנין לאלה המאחרים. זוכר אני אותו, שתמיד הלך במללאח, ועיפרון צמוד לאזנו הימנית. לא ידוע מה הוא היה רושם.

כל בני העיר, קראו לו "חביבי אלתרג'מן", בני משפחה וזרים. עד כדי כך, שאפילו בניו ובנותיו, קראו לו: "חביבי אל-תרג'מאן". כך, היה מוכר וידוע לנו. אני לתומי, דמיתי כי הוא באמת "חביבי" מצד הסבתא שלי, אשר שם משפחתה, היה: אל-תרג'מאן. רק כאן בארץ, נודע לי כי אין קשר בין משפחת הסבתא שלי, לבין "חביבי אלתרג'מאן". וזאת למה? "חביבי אלתרג'מאן, היה נצר למשפחת "חוצפית המתורגמן". שהיה המתרגם לבית משפחת הנשיאים, של רבן גמליאל הנשיא. ואילו הסבתא שלי, היא נצר למשפחת "תרגום אונקלוס". (יש אומרים כי הסבתא שלי, היא נצר למשפחת "תרגום יונתן בן עוזיאל", אבל אנחנו לא מתחשבים, ב-יש אומרים, כל עוד אינם מזדהים).

על כל פנים, שם משפחתו "אלתרג'מאן" הלם אותו להפליא. כי, עיקר עיסוקו הזכור לי מהעיר ספרו, היה בתרגום והקראת מכתבים, שהיו מגיעים לנשות העיר, בעיקר. גם, היה כותב מכתבים מפיהן של אותן נשים, תשובות למכתב זה או אחר. עיקר פרנסתו, היתה מזה. אך, גם היה מוכר לנו הילדים כמוכר "חמוצים", לשליש ולרביע. כלומר – חצאי ורבעי מלפפונים חמוצים, או שזיפי "בוסר" שלא בשלו דיים, שהיו מחמיצים אותם. מעין "הכנסה" צדדית, אשר לא היה לו בה כל ריווח. על כן, יצא שמו בעיר, "חביבי". שהיה חביב ואהוב על כולנה. שהיה תמיד מחייך, מלבין לנו את שיניו ברבים. כפי שנאמר: "טוב המלבין את שיניו לחברו, מאשר טועמו יין". אין ערך לחיוך, כלפי הזולת.

לחביבי אלתרג'מאן הנ"ל, היה בן אשר שמו "ציון" ז"ל. (שהלך לעולמו בטרם זמנו, בפתע ובמפתיע) במקרה אותו הבן, בגילו של אחי הבכור "רפאל" שיחיה. שלא במקרה, שניהם יצאו מהעיר "ספרו" ללמוד תורה, בעקבות השליחים "האשכנזים" אשר היו חייבים למלא את הישיבות, שנכחדו בשואה הנוראה, היו פעילים בעיר ספרו, לקחת תלמידים שימלאו את הישיבות האשכנזיות.
לכאורה, זה מדהים ומפליא, להרבות תורה בישראל, תורה ספרדית ואשכנזית כאחד. אך, זה רק לכאורה בלבד, כי למעשה, כוונתם היתה "אחרת". תעיד העובדה – כאן בארץ, אותם תלמידים מארץ מרוק, אשר למדו בישיבות "אשכנזיות", בצרפת או באנגליה, הם רבנים בזכות עצמם, בימינו, דחויים הם ע"י החרדים "הליטאים", כמוקצה מחמת מיאוס. לא מתחתנים בהם, דוחים אותם במשרות בבתי הספר, ואפילו מקימים "גדרות" ומחיצות, בתוך בתי הספר שלהם. להבחין בין תלמידים ותלמידות, ספרדים ואשכנזים.

אם התורה הקדושה תורגמה ע"י "חוצפית המתורגמן", וע"י "אונקלוס הגר", ואולי מהם צמחו משפחות "אל-תרג'מאן" שבארץ מרוק, התקבלו ע"י כל עדת ישראל, כשווים בין שווים, הרי כאן בארץ, הם "מחוטבי עצים ושואבי מים". והכל, בזכות התורה "הקדושה", אשר מרשה להם להיות "חוצפנים בני חוצפנים". יתר על כן, לא קמה מפלגת "ש"ס" בארץ, אלא על רקע גזעני ועדתי בלבד. שתי המפלגות היחידות בארץ, אשר עדיין מחזיקים מעמד על "הרקע" הגזעני, כאשר המפלגות האחרות אשר קמו על אותו הרקע, נפלו ונמוגו ולא נודעו כי באו אל קירבנו, אלא כקוריוז בלבד, מחמת "הזעם" של אותם ימים "אפלים", שחלפו ברובם, וממשיכים לחלוף במיעוטם.
אט אט, יסורי גאולת עם ישראל לעם אחד, הולכים ונרקמים לנגד עינינו. כמו אותה "גאולה" המרצדת ועולה בשעות של "איילת השחר". כפי שמסופר בתלמוד הירושלמי, מסכת ברכות, א' א'. מפיו של "רבי חייא הגדול". הוא בעצם, "חביבי". "הגאולה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת , היא רבה והולכת".  בעיקר, הגאולה תגיע בקרוב  ממניעת "מחלוקות" בישראל.




º
מרתק
21/04/09 14:05
1צפיות
איך כותבים ומקור "המופלטה". (שלא ברצינות).
20/04/09 06:33
7צפיות

בוקר טוב!
במקום לפזר את תשובתי בין השאלות הרבות, בנושא המופלטה (אל-זרדאא'ה), ארכז בנושא נפרד. מתוך הלצה בלבד, ולא מתוך רצינות. מה המקור, איך כותבים, איך אוכלים?. אם זה טעים, לא שואלים.

ראשית, לי ולרבים מרוקנים בגילי, אין להם כל ספק, כי "מופלטה" נכתבת בט' ולא בת'. זאת, מהסיבה הפשוטה שהיא: אנחנו מבחינים בדיבור, בין אות ט' לאות ת'. האות ט' עבה והאות ת' דקה, בביטוייהן של שתי האותיות. עובדה, האשכנזים מבטאים האות ת' כאות ס', כאשר אין דגש באות. זה, כשלעצמו חיזוק.

למקור השם "מופלטה". לבטח באחת השפות, ניתן למצוא מקור כלשהוא. למה לי לחפש בשפות זרות, כאשר השפה העברית נותנת לי הסבר הגיוני, אפילו אם אינו נכון.

המופלטה בארץ מרוק, נוצרה ונולדה בין "העניים". (רוב המאכלים הטעימים, כך הם נוצרו, בכל העולם). מה יש במופלטה?? קמח, קמח, ועוד פעם קמח, עם מעט שמן. שהיו זמינים גם לעניים. היות, בעיר ספרו בה נולדתי, בערבו של יום שישי, רוב רובנו אכלנו מאכלים המרכבים מהקמח. מופלטה, ח'רינגו (לחוח או פנקייק, היינו הך) או קוסקוס. הכל, כדי לגוון את האוכל הנבלע בתוך הכרס, שאינה יודעת שבעה.
בדקתי, מה קדם למה. ח'רינגו, קוסקוס, או מופלטה?. הח'רינגו והקוסקוס, נולדו בזה אחר זה, בהפרשים של שבוע ימים. שבוע היה ח'רינגו, שבוע היה קוסקוס. שוב הבטן מאסה, ודרשה גיוונים.
מי אינו מכיר את המשפט, "די, נמאס". מהעצבים של האמהות, הומצאה המופלטה. במופלטה, צריכים זריזות ועובדת ידיים, מהר מהר כמו המצה. כי, זו היתה שארית "הפליטה", ממאכלי הקמח. זו שהמציאה את "המופלטה", היתה מאוהבת. בהתחלה נקראה מון-פליטה. כלומר, אתה מופלטה שלי. עם הזמן, הן' הסופית הורדה מהמילה, ונותרה המילה מו-פליטה. שארית הפליטה, ממאכלי הקמח, אשר היו תמיד בהישג יד.
כך, הומצאה המופלטה.

הסבר נחמד
20/04/09 08:42
2צפיות
הכי מצא חן בעיני הוא שכתבת ש"זו שהמציאה את המופלטה, היתה מאוהבת... אין ספק שכך הוא. מיד עלה במחשבתי הפסוק משיר השירים "...וְיָדַי נָטְפוּ-מוֹר"..."

כשהייתי ילדה, עמדתי ליד אמי ז"ל כשהכינה את המופלטה, והשתאיתי מזריזות ידיה נוטפות השמן, מלטפות את "כדור הפינג פונג" ומשטחות אותו במיומנות מדהימה למעגל דק דק... (מזכיר לי מפיטום הקטורת את "הדק היטב. היטב הדק")

כששאלתי אותה איך את מצליחה לעשות זאת במהירות ובמיומנות כזו, ענתה לי  "זה פשוט בתי, את צריכה לטבול את ידיך בשמן, ובזמן שאת משטחת את הבצק, לחשוב מחשבות טובות ושמחות, ויצליח לך". אז מה זה, אם לא אהבה?

אהייא רבי נסים, דוארתי לי ראסי
20/04/09 18:17
3צפיות

מאין לך תאריכי הלידה של כל במטעמים, זה לפני שבוע וזה אחרי יומיים.

אגב נזכרתי גם במאמר שלך על המופלטה בספרו, הוא שמור עמיף אם רצונך בזה אשמח להעלותו שוב.

מא תעאדאס

לייהו
אלי - תעלה אותו.
23/04/09 05:56
1צפיות

  דווקא חיפשתי אותו, ולא מצאתי...
   אלי, אפילו שלרוב, אני די "כבד" מדי פעם בפעם יוצא לי, "מאמר" זה או אחר, במעט הומור.


הסיפור הראשון של בן תרבות
23/04/09 21:01
1צפיות


יום אחרון של פסח, והמימונה האשכנזיתו בן תרבות   ו
    11:32 | 26/04/08



תרבחו ותסעדו!

אין הרבה מה לכתוב על "המימונה" מעבר למה שכנתב, סיבותיה "ותחלואיה" בעיני עדות אשכנז, אשר עדיין מלגלגים עלינו המרוקנים. אך, היות ואני רגיל לנבור, ללמוד, ולדעת עד כמה אין אני יודע, מצאתי רגליים וסיבה "אשכזית", למימונה המרוקנית. שזה בעצם, עיקרו של יום המימונה. או מימונא. אלא, אנחנו הפכנו אותו ליום "חגיגי", והם כהרגלם, דוחים אפילו מה שהם מסכימים., ומלגלגים עלינו ברבים. (אשתדל להבהיר, אם כי, איני בטוח שאצליח).

כידוע, בגולה נהגנו להוסיף עוד יום לחג, אשר נקרא בפינו: "אחרון של פסח", להבדיל "משביעי של פסח". את הדברים דלהלן, מצאתי כתוב בספר "התודעה",  לרב "אליהו כי טוב", אשר כתב ספר התודעה לחגים ומועדים, ויש להודות, כי הביא בתוכו, מנהגי אשכנז וספרד כאחד. וכל הרוצה ללמוד וליטול ממנו יבוא וילמד.

אני מצטט מהספר: "וכן רבים שנוהגים בפסח שאין מערבים סעודותיהם ולאכליהם בין איש לרעהו, אלא כל אחד על שלחנו ובכלים שלו. באחרון של פסח מקילים בדבר זה, ואדם אוכל על שלחנו של חברו, שואל ומשאיל כלי בישולו ואינו חושש". (עכ"ל). מכאן ואילך, דברים משלי. גם בארץ מרוק, נהגו להקפיד יתר על המידה, ורבים לא היו אוכלים זה משלחנו של זה. אך, ביום האחרון של פסח, ובמוצ"פ (מוצאי פסח) נשברו הכלים החמורים, והאירוח של משפחה זו באחרת, באה להודיע, כי די לו לפסח, ומעכשיו מותר לבוא ולאכול, איש אצל רעהו, ואישה אצל רעותה. שזו בעצם, מהותו של "יום המימונה".
מה בעצם, עיקרו של "יום המימונה"?? אירוח. להגביר בנו היהודים, את מדתו של אברהם אבינו, מידת החסד, אשר היה ידוע "בהכנסת האורחים שלו". יתר על כן, יום המימונה יכל לצמוח אך ורק במדינות "המע'רב", אשר נשלטו ע"י האיסלאם, אשר אף הם מודים כי הם בניו "החורגים" של אברהם אבינו. אכן, ידועה הכנסת האורחים, אצל בני דודינו ישמעאל.

אם כך, אחינו האשכנזים, היו בשמיני של פסח בגולה, מכריזים על "אירוח" בדממה דקה, אנחנו המרוקנים, תקענו בשופרות, להוצאת המצות לגימלאות, בקולות של תרועה ושמחה. ההבדל היחיד, שאנחנו רגשנים גלויים, ואילו האשכנזים מציפינים את רגשותיהם.

אני מקווה שהבהרתי מה שבקשתי לומר.

תרבחו ותסעדו.
ועוד אחד על המימונא - בן תרבות
23/04/09 21:02
1צפיות
ברכת האילנות והמימונאו בן תרבות
07:29 | 08/04/07




  ברכת האילנות, והמימונא  (ומא עוואיידנאש.

  בני ישראל באשר הם, נהגו ועדיין נוהגים לברך "ברכת האילנות" בחודש ניסן. לפי מיטב זכרוני של נער, דומני כי בעיר "צפרו" ברכת האילנות היתה נהוגה באיסרו חג דפסח, שהוא כמובן "יום המימונא". אין יום קבוע לברכת האילנות אלא בכל חודש ניסן, בזאת אני בטוח, על אף שאני לא "דתי" כלל וכלל.

הרי, אין כמו חג הפסח בו יש שילוב של "הטבע" עם בוראו, עד כדי מיזוג של אלה העוסקים בגימטריאות, שמצאו כי  "אלהים" בגימטריא = הטבע. (אינו חשוב כי אלה עשו עוול לאלהים, אשר הוא למעלה מהטבע). הנה לנו עוד תוכן, אשר ניתן להכניס ליום המימונא, אף בארץ.

מסורת נחמדה ביותר בארץ "חמדת אבות", ויש טעם לדבר, להחזיר מעט מהעטרה ליושנה, על באמת, ולא רק על דרך "המופלטה" שתחיה לנו ל-"אורך ימים ושנות חיים" וגו'. (בדקתי בגוגל, ולא מצאתי חיבור בין ברכת האילנות ליום המימונא. אם אכן יש חיבור שכזה, אז מן הסתם כיוונתי לדעת גדולים ממני. ואם לאו, הרי כדאי לתת את הדעת על כך - הטבע והמימונא.

בראשון של פסח, מחליפים את "משיב הרוח ומוריד הגשם" ב-"מוריד הטל", כחילופי עונות השנה של "הטבע". פושטים את "הגשם" ולובשים את "הטל" עם השירה וההלל בתפילת שחרית, ואומרים: "לך לשלום גשם ובוא בשלום הטל". "

בטללי אורה, תאיר אדמה" – וכן "יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך" (ישעיהו כ"ו 19). ויש לנו את "שיר השירים" הנהוג בליל הסדר, מלא תיאורים מהטבע - "שראשי נמלא טל קווצותי רסיסי לילה" (שיה"ש ה, 2). ועוד ועוד, כגון: "אל גנת אגוז"... "הנצו הרימונים פתח הסמדר" המוביל אותנו אל "ברכת האילנות", שאינה נהוגה בט"ו בשבט שהוא חג האילנות כביכול, אלא בחודש ניסן. וכמובן, "זקני" הקהילות בכלל ושל העיר "ספרו" בפרט, עיגנו את ברכת האילנות עם סודות ורזין מהזוהר ומקבלת "פרחי" האר"י ז"ל.

ואין מברכין אלא, עד שיראה שני אילנות שפיתחו את הסמדר, וניתן להבחין כי יצמחו מהם פירות. ויתן בלבו את כוונתו "בברכה" לתקן את הנשמות שנתגלגלו בעצים ובצמחים. ואפשר כי באותם עצים, נמצאות נשמות קרוביו ושכניו, המייחלים לחסדו שיתקנם.  הברכה היא: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם".

וקיימא לן שאין מברכים אלא דוקא בניסן וכן "עמא דבר" (כך נוהגים האנשים). הברכה היא בכל חודש ניסן. (את דיני ברכת האילנות לקחתי מהספר "כוס אליהו", פירוש להגדה של פסח, אשר היה בכל בית בעיר ספרו, וזאת משום שנכתב ע"י הרב "אליהו בן הרוש" מספרו זצ"ל. והוצא לאור ע"י כמה נדיבים מהעיר ספרו אחרי מותו, בראשם עמד הדיין הידוע "רבי דוד מ' עובדיה" הי"ו, נכדו של המחבר בשנת תפרי"ח, והודפס בדפוס המפורסם בג'רבה אשר בתוניס.)

יהודי העיר ספרו, נהגו באיסרו חג, לצאת מהמלאח דרך חומות העיר, בעיקר דרך השער המכונה בפי העם: "באב אלמקאם", שם נתגלו  העצים והפריחות, במלוא הדרם ושם נהגו לעשות "תיקון האילנות". אנחנו הילדים, סברנו כי הם עושים "לויה" לחג הפסח (כא-יסאפדו אלעיד, בלא באס), כי משם גם יצאו הלוויות למנוחת עולמים לא עליכם ועלינו אכי"ר. כלומר – החג, הוא כאורח חשוב הבא לבקר, ומלווים אותו בצאתו אחר כבוד רב. והיינו מתלווים אליהם, כי אף ההורים צריכים לוויה של כבוד, בלכתם ובשובם.

במימונא "שלנו", לא היינו מאלה "החוגגים" עם המופלטה (ובלשונינו השונה – אל-זרדא'ה), כי "מא עוואיידנאש (אין אנו נוהגים) לאכול חמץ, במוצאי החג, אלא ביום המחורת, אחרי ברכת האילנות, ברוב תיאבון, ובברכת שהחיינו לאכול "לחם" טרי ומריח ריחות של "אלח'מירה" (שמרים) המטפיחה את השאור שבעיסה עד כדי טפח.

עד כדי כך הקפדנו, שפעם אבי ז"ל הפליג בסטירה לאחי הבכור, לאחר שנתפס בקלקלתו, והוא בולס אלזרדא'ה מאחד השכנים. זה מה שנאמר במרוקנית: "ג'ראת עליה אלכרס" (הבטן רצה אחריו...בד"כ אומרים על אחד, שבני מעיו מציקים לו, ונאלץ לרוץ להתפנות במהרה...).

בכלל, אצל יהודי ארץ מרוק צמד המילים "מא עוואיידנאש", ולהבדיל "מא כא-נח'לטוש (לא מערבים...הכוונה בעיקר, אין אוכלים זה בביתו של זה,  בביתם של האבלים) עומד מאחריהן סיפור כל שהוא. במשפחה, אנו אומרים על דרך ההלצה "מא עוואיידנאש" על משהוא שאין אנחנו אוהבים לאכול.  

על כל פנים, ברגע שאמרת צמד המילים: "מא עוואיידנאש", או מא כ-נח'לטוש", מפסיקים להפציר בך לאכול. עוד אחד ממנהגי "התרבות" אשר באנו אתו מהגולה, וגרם לנו (לי לפחות) מבוכות ונבוכות. אני, תמיד צפיתי שיפצירו בי, בטרם כיבדו אותי בביתו של חבר. לא הבנתי בהתחלה, כי כשאתה אומר "לא", זה באמת "לא", וכך נותרתי רעב... בחיוך רב, מזכיר לי את השיר: "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת, האם הלא הוא באמת לא", או שמא ה-לא הוא כדי להזמין עוד הפצרות, כהרגלנו. בעצם, הלא שלנו, הוא נתינת אפשרות נסיגה של כבוד, לזה המציע "כיבוד", שמא חלילה אין לו ואינו מציע אלא לצאת ידי חובה בלבד.

כמובן, חגגנו בברכות ובשמחה הנהוגות במימונא, ולא היינו יוצאים מהכלל. בעיר ספרו, הכהנים היו מעטים, ובערב המימונא, היו מבוקשים כדי לברך את העם, מעבר לברכת "אורך ימים", אלא בברכת הכהנים הנאמרת גם בהבדלות של מוצ"שים ומוצ"חים (מוצאי חגים).

"וידבר ה'....כה תברכו". זכר, לברכת הכהנים שהיתה נהוגה בבית המקדש בירושלים עליה, בין היתר נאמר: "סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה". (להבדיל אלף אלפי הבדלות, הנה קשרנו את העיר "ספרו" עם העיר ירושלים, ועוד מהכתובים).

תרבחו ותסעדו, באשר אתם שם, עם כל הנוהגים והמנהגים, וירבו שמחות בישראל.

אליפ ילו בשם רבי נסים
ואת זה רבי נסים, להזכיר לך טעמו של......
23/04/09 21:06
1צפיות
אל-סאבל על שום מה?ו בן תרבות   ו
11:15 | 19/02/07



בוקר טוב! ...לפי רוח חג הפורים.

מה שמו של דג זה או אחר, אינו אלא לתפריט בלבד. העיקר הוא טעמו בלבד, ועד כמה שזכור לי כילד, טעמו של אל-סאבל, היה כצפיחית בדבש. קראתי אתכם בדיון המעמיק אודות תולדותיו של הדג, עד שמרוב התאווה אליו, בלעתי את רוקי עם "הקוצים".  

בארץ מרוק כילד, הכרתי שלושה מיני דגים בלבד, והם: אלסאבל, בורי ומרלה בלבד, כמובן גם סרדינים. במיוחד קציצות סרדינים וחריפים כטעם צפיחית באל-סודניה אלחמרה. בארץ, הגפילטעפיש, דחק את אל-סאבל הצידה. אמי שתחיה, למדה להכין לנו אותו, רק בשינוי אחד מהותי, במקום סוכר, שמה לנו חריף. הגזר שמתחתיו והשמיכה הרועדת (השומן של הקרפיון) כעסו על אמי, אך כלום לא עזר להם. אל-סאבל דמרוק, בדא כ-יגז'דר על התחליף (הסאבל החל לקונן על התחליף...). לכן, לא נותר לנו אלא להזכיר אותו בהגדה של פסח.
הוא היה אומר: כל מי שלא אכל בפסח, אלסאבל, אל-פול ואל-קוק (ארטישוק, והספראוויין אומרים: אל-אוא) לא יצא ידי חובתו. על אותו משקל כל מי שלא אמר שלושה דברים בפסח, לא יצא ידי חובתו והם: פסח, מצא ומרור. לית מאן דפליג, כי אל-סאבל, דג נהרות הוא ואינו חי בים, כי עזייזי אלסאבל מפונק הוא ואינו אוהב את מליחות הים.  היות ובהגדה של פסח, מוזכר נהר "הירדן" ככתוב: "מה לך הים כי תנוס הירדן יסוג לאחור". והדגים שהיו בירדן כאשר בני ישראל עברו בתוכו, אף הם נסוגו אחור, וירדו לארץ מרוק, עד עירו של ידידנו "הודפי" הלוא היא העיר רבתי "פאס", ושם הזדווגו עם כל מיני דגים אחרים, שהיו בנהר "שבו", וכך נולד לנו אל-סאבל. אמור מעתה: אלסאבל על שום מה?? על שום שהיו אבותינו דמרוק, נזכרים בירדן הנסוג לאחור, והסאבל חות דאלוואד הוא. הסאבל, ירד אתנו לגולה להבדיל אלפי הבדלות כמו "השכינה"......

אלי פילו בשם רבי נסים כותב ההודעה
מופליטה או מופליתה - אוכלים לא כותבים
23/04/09 11:59
2צפיות
והעיקר לא לפחד כלל מלפזר על זה הרבה דבש, כי אם כבר זה הורס דיאטה אז שיהיה גם מתוק
חחח..יפה כתבת ואכלת!
24/04/09 05:42

אם כבר, אז כבר.
לזיכרם של שישה מליון עולמות
87תגובות
20/04/09 00:13
1צפיות
דמעות של מלאכים.
דמעות שקטות
דמעות יפות ועצובות.
זולגות באופק דמעות ומחפשות...
מה הן מבקשות? אהה...

כי כשהמלאכים בוכים
בעולם אחר,
אז בעולם הזה
עצוב לנו יותר.

דמעות של מלאכים.
מדוע הם בוכים המלאכים?
אולי בגלל שזה לא קל
להיות מלאך,
בעולם עצוב כל כך.

כי...

(המשך...)
לזיכרם של שישה מליון עולמות
דמעות של מלאכים.
דמעות שקטות
דמעות יפות ועצובות.
זולגות באופק דמעות ומחפשות...
מה הן מבקשות? אהה...

כי כשהמלאכים בוכים
בעולם אחר,
אז בעולם הזה
עצוב לנו יותר.

דמעות של מלאכים.
מדוע הם בוכים המלאכים?
אולי בגלל שזה לא קל
להיות מלאך,
בעולם עצוב כל כך.

כי כשהמלאכים בוכים...

וגם אנחנו כאן
רוצים לבכות, לבכות איתם
מה לעשות? רוצים לבכות
והדמעות אינן יורדות,
הדמעות אינן זולגות.

כי כשהמלאכים בוכים

מילים: דן מינסטר
לערובי - השירה העממית היהודית במרוקו
19/04/09 18:44
21צפיות

בהמשך לאותם דברים מלומדים בין בן תרבות ופנטומימה, אני אביא קצת משירתם העממית היהודית של יהודי מרוקו. משוררים עלומי שם, אשר כתבו בספונטניות את השירים הללו בשל שעת דוחק או כאמצעי לפרנסה ועוד סיבות אחרות.

בחרתי להביא כאן את הקינה של חנה ושבעת בניה, אותה אביא בהמשכם, יען כי הקינה ארוכה מאוד.

עלי לציין שהקינה נלקחה מספרו של יעקב לסרי " הישרההעממית היהדית במרוקו ". למרות שנפלו אצל הכותב שגיאות לטעמי, הקפדתי לשכתבם ככתבם וכלשונם. ניתן למצוא בספר את אותה מלה בצורות שונות של כתיב כפי שציין בן תרבות, ולכן זה מבלבל אפילו יודעי ערבית יהודית מנוסים ( לא אני ).

ברוח הימים האלה, הרי לכם את הקצידה של חנה ושבעת בניה בהמשכים.


קצצא חנה הצדיקה
קינת חנה הצדיקה על שבעת בניה


ייא עיבאד סועלא מוחריקא, תצווט ביהא פוואדי
הוי המונים, זאת שרפה לוהטת, נצרבו בה בני ממעי

מן הממ חנה צדיקה, אתהייזת רוחי וונכאדי
מסבלות חנה הצדיקה, נפעמו רוחי ואנחותי

כמן שדדא וכמן דיקא , קצצאת חנה דון עדאדי
היה אסון והייתה צוקה, קינת חנה נושא למעללים

חצרא חצרא פי פרד גודווייא, תקררחת חנה בשבעה משווייא
אויה אויה כי בבת אחת שיכלה חנה שבעה שרופים


אווילי בלוויל עלא מא זראלהא, וונזדד עליהא חזאני
אוי לי ואבוי על מה אירע לה, ואחדש אבל כפליים

שבע אולאד כאנו אילאהא, מלאח צורה לכל עיוני
בנים שבעה היו לחנה, יפי תואר לכל עינים

וודבחהום לעדו חדאהא, וותכבבטו מתל זדייאני
טבח אותם האויב מולה, התבוססו כתיישים

וולמקרוחא מרמייא, וובדממהום הייא מטלייא
והשכולה בצד זרוקה, ובדמם טונפו מלבושים


סמעו ייא סאדאת קצצתהום, וומאדא זרא ביהום
שימעו רבותי, זאת קינתם, וכל מה שקרה אותם

קיסר פי סנסלא גיידהום, הומא בסבעא פי חזר אוממהום
קיסר בשושלת הובילם, והם בחיק אמם שבעתם

ווטלב מננהום כרוז דינהום, ייאכ יבדלו איסם רבבהום
דרש מהם כפירה בדתם, כי ימירו שם אלוהותם

והומא כאנת נייתהום קווייא, פעבאדת ללאה רבב לאזלייא
ולהם הייתה תמימות עצומה, ועם אל עולמות עבודתם

המשך יבוא

לייהו
אלי יקר: אהבתי גם אהבתי, ותודה על הבאת השיר
20/04/09 00:11
2צפיות
עם תרגומו הסינכרוני.
יהודה
תודה לך פנטומימה, המשך הקצידא...
20/04/09 18:27
4צפיות

והיא עוד ארוכה



פלחין זבד כבירהום וובדא ביה, וסאר ייגוויה בטיב כלאמו
מיד הוציא בכורם ובו התחיל, פיתה אותו בנועם מדבריו

וננצר עליה עלאם יוואתיה, וזאב צליב מעבוד קדדאמו
נהג בו אשר יאתה לו והביא עבודה זרה לפניו

וקאל סזד אילו וותנאל בכראמו, וסאיין תריד אילכ יוואתיה
השתחווה, אמר, וזכה בכבודו, ומה שתחפוץ גם יאה לו

נדק ווקאל ייא בן להזלייא, מא נסזד אילו בלבוהתייא
הביע ואמר בן האלמנה, לא אשתחווה ברמאות לו


אבאדן מא נסזד לכסבא ייאבסא, וואלא נבדדל יסם כלאקי
חלילה לכרוע לקורת עץ יבשה ולא אמיר שם יוצרי

שמע ישראל מא ננסא, וואלא תקטע בססיף ענקי
שמע ישראל לא אשכח, גם אם בחרב תערוף צווארי

אס נהו דינכ ייא בן למנדוסא, לא דין איללאה דין נקי
ומהו דינך, בן  המנודה, אין דין אלא הדת  הזכה

פלחין שארעוה ייא מוואלייא, וודבחוה בצפרא הנדייא
ומיד שפטוהו, אנשי, ושחטוהו במאכלת ממורקה


פלחין נאדא לכוה חתאני, ווגללסו עלא כרסי חדאה
כאשר קרא לאחיו השני, וסמוך לו על כסא הושיבו

קאללו ייא פרכ לגוזלאני, פיק מן נומכ וונתבה
אמר לו : עופר איילים, עורה משנתך והביטה בי

אילא סזדרת לצצנאם עייני, תרכע אילו וותצללי חדאה
אם לפסל תשתחווה, ברך תכרע לו, ולידו תתפלל כעת

זאתכ חללא מן דוהבייא, בנתי אילאכ כאדם מעטייא
זו הזדמנות יקרה מפז, ובתי לך כאמה תשרת


מא נבגי נסזד וואלא נרכע, גיר אילא לרבב לעאלאמינא
לא אובה הלשתחוות ולא אכרע, אלא לריבון עולמים

וואמננא ווליה נעבד, הווא אררחים אררחמינא
בו אאמין ואותו אעבוד, כי הוא רחום הרמנים

לפריד אצצמיד אעצים לזוואד, הווא רזאנא ומוגיתנא
האחד האדיר אדון היצורים, תקוותנו ומושיעני

כאלק לעלווייא וסספלייא, מן דון אזריה ובלא אזרייא
בורא הרים ובקעות, הכל במאמרו בלי עזרתנו


ראוודו צולטאן חתתא עייא, וואלא זבד פיה מצאצא
הפציר בו המלך עד שנלאה, ושום תועלת לא מצא בו

ווכתרת דהבאן קדר וורראה, נחמד לו ומא נעצאה
ורוב כברי זהב הראהו, אודה לאל ולא אמרוד בו

פלחין נאדא לדדבבאח וואתאה, לוויל לוויל עלא מא קאצא
חיש קרה לטובח והופיע, אויה ואבוי איכה אסבול

או חנה בראצהא מחנייא, לבסת גראראר מתנייא
וחנה ישבה וראשה שמוט, ולבשה שק אפר כפול


דעא בתתאלת אבייאדו, וועלא מובבר קדר גללסו
פקד והביאו את השלישי, ועל כר קטיפות הושיבו

קאללו חכם לצנאמי וועבדו, ווזעל יידדיכ עלא ראצו
אמר, היכנע לפסל ואותו עבוד, ידך על ראשו וגע בו

מן דהב וולפדדא נתין תקבדו, וומן כייאר לחריר נתי תלבסו
זהב וכסף תיקח בהמון, ומיטב המשי לבגד תלבש

ווטלב וותמננא עלייא, וונעטיכ ייא דאוו תחרייא
בקש ושים עלי כל תנאי, אתן כי אתה אור נר ממש


פאיין דדמאג צאח לצלטאן, וובדא יעאיירו בלא סתארא
היכן תבונתך, קרא למלך, וחירף אותו בגלו ובתכלית

קאללו מאלכ ייא קרעת שייטאן, מאלכ וצלטנתכ כצארא
אוצרותים אינם אלא מנת השטן, הונך ומלכותך למשחית

כאפר בללאה חמק ווזהלאן, תחסב תדום פי האד לחארא
אתה כופר משוגע ומטורף, החושב לנצח בעולם החיות

ייא זזהלאן ווקת למנייא, מא תדום גדווייא וואלא עסווייא
פזיז, זכור אחריתך, לא תתמיד ימים ולא לילות


יזי מלכ למות אילאכ גופלא, וויכטף רוחכ מן זוואהא פאתא
יפתיע אותך מלאך המוות, ישלוף נשמתך מנרתיקה בחטף

באס לעקלם מעא דופלא, יסקיכ וותשרבו בללהתא
כוס תרעלה ורוש לענה ישקה אותך ואתה תתנשף

בעד צלטנא וולפלאחא, ייכלוכ דדוד וותסיר סמאתא
על אף המלוכה והשררה ונברו בך תולעים ותאבד

קאל לכאפר קטעו לוצייא, האדא ללי פססד דיני עלייא
הפסיקו דבריו, פקד הקיסר הכופר, זה המשמיץ דתי ליד


בן ררדא ווחדו מדד רקבתו, וונדק אוקאל שמע ישראל
ובן התפנוקים הושיט צווארו, פתח, ושמע ישראל אמר

אוממו ווכוואנו פיה ייתבההתו, חתתא דבחו ודדממו סאייל
אמו ויתר אחיו בו מביטים, עש שנשחט ודמו ניגר

תראמאת ווממו עליה וועננקתו, ובחרר למות ליהא דלאייל
ניתרה עליו אמו וחיבקתו, עם כאב מות חזק

קאלת חנה הנייא הנייא, האדא מא קדדר רבבי עלייא
אמרה חנה, זו מנחה, כי ככה האל עלי פסק


מליח צצורא ווזין לקאמא, צאח צלטאן לכוה רראבע
טוב המראה ותמיר הקומה, צווח הקיסר לרביעי במספר

קאלו גלס וותנאל כראמא, וואלא תדהס וואלא תפזע
אמר לו : שב והנחל כבוד, בלי תדהמה ובלי פחד נמהר

אלי פילו
הפרק לפני הסיום
21/04/09 18:25
2צפיות
טיע לצנאמי וומשי בססלאמא, נעפו עליכ ווכוואנכ זמיע
כוף לצלמי וסור לשלום, אחוס עליך ועל אחיך בכלל

פיסאע נבררח פהאד לקריה, בנצצ צלטאני אילאכ מעטייא
חיש אכריז בזו הקריה, וחצי מלכותי לך שלל


חאשה ללאה בכלמא פציחא, מא נעבד ללי אילו חאני
חלילה לאל ואפילו מלה אחת, אותו אעבוד אין שני לעד

ייא קיסר נייתנא צחיחא, פי עבאדת ללאה לווחדאני
דע קיסר, כי אמונתנו איתנה בעבודת האל המיוחד

יוםלחסאב יום לפדיחא, יבאן םיהא עמאל זמיע לינסאני
וביוםצ החבון והתוכחה, בם יוברר פועלבני אדם

וואלא תרמיני פי נאר מחמייא, מא נתרכ רבב לאזלייא
גם אם אושלך באש לוהטת, לא אעזוב אלוהי עולם


זאד לכפאר חמייא ווחרזא, צאח לדבבאח צממר כמאמו
נוספו לקיסר עברה וזעם, צווח לטובח, ויוכיח עמלו

פלחין דבחוה דביח ננעזא, ווממו חדאה וואקפא קדדאמו
חיש שחטוהו כשחיטת כבשה, ואימו ניצבת מולו

קאלת קבלת ייא רבב ררזא,, טלבתי מננכ תרחמלי עדאמו
אמרה, קיבלתי עלי אלוהי התקוות, אבקש רחמים לחילוץ עצמותַי

קררבתו אילאכ קרבן הדייא, קבלו ייא רבב לעורצייא
הקרבתיו לך קרבן מנחה, קבלוף ריבוני, לגן עדנַי


קאל יזיבו לכאמס ייא חוצרא, ווזעלו תתאז עלא ראצו
פקד להביא את הבן החמישי, ואת ראשו בנזר הכתירו

וולבבסו כסווא מוכטארא, אמא ראוודו וואמא סאנסו
והלבישו מחלצה מובחרת, כמה שידלו וכמה הפצירו

קאללו סוד לצנאמי בליסתהארא, וואלא תחססמני קדאם גללאסו
לפסלי כרע בסתר, אמר הקיסר, ואל תכלימני למול יושביו

סזד אילו בגיר נייא, וועבד רבבכ בלמוכפייא
השתחווה לו אף בלי תום לב, ועבוד אלוהיך בסתר לבב


נדק אצבי בלשאן עאלי, צאהר דאהר דון כפייא
הביע הצעיר בלשון רמה, גלוי ונראה ואינו נסתר

אוקאל שמע ייא צולטאני, חאשה ללאה מא נפססד ננייא
אמר שמע מלכי, חלילה לי מהשחית לבב בר

לקלב ווללשאן סורכאן בתנאייני, פי עבאדת ללאה סוכראן זמעייא
לב ולשון מודים יחדיו, לעבוד האל בשבת ותודות

פסכ מננכ האד לוצייא, מא נעבד רבבי בלבוהתייא
הסר ממך זאת הפקודה, כי לא אתכחש בעינים חסודות


צאח לכאפר לדדבבאחינא, וקאל דבחוה דבחא קצייא
צווח הכופר לטובחים, ופקד על שחיטה נוראה

פסכ לכסווא וותתאז פלחינא, מנין תדבחוה דבחא מעדייא
הסירו המלבוש והנזר הורידו, טבחו אותו והוא בתלאה

רוחו משאת מעא צאלחינא, באקי דאיימן פזנאן נקייא
נפשו פרחה עם הטהורים, שם נשאר בגן עדנו

אוממו תנדב בראצהא מעררייא, ותגולש אזעל ייא רבבי עלייא
הספידתהו אמו וראשה חשוף, אמרה, אלוהים, עשה למענו

חאטט לכאפר בזוז לבאקיין, לוולד סאדס ולאכור שביעו
הביט בכופר בשני הנותרים, הנער השישי והשביעי אחריו

לא תכונו כיף כוואנכום עאציין, ומן דבבאח פזעו וונכלעו
כמו אחיכם אל תהיו מורדים, התחלחלו מהטובח ומפחדיו

באייעו לצנאמי ייא שאקיין, ווידא לר רקאבקום יינקטעו
השתחוו לצלמי והיו נבונים, כי אם לאו, יותר צוארכם

וואיין לפדתו האד לוצייא, נהאעדכום האעד קווייא
אימרוהיכן למדתם מצווה זו, וברית חזקה אכרות אתכם


אנא נזעלכום פי מקאם אוולאדי, וואחר צולטאן ולאכור אוזירו
ואכתירכם במקום בני, אחד מלך והשני אליו שר

תוורתו למאל בלא עדאדי, ווילכום יכון מאל כתארי
תנחלו אוצרות באין מנין, לכם יהיה הון בלי מספר

וותמלכו למדון מעא לבלאדי, ואלא יכון חד נדירו
תומלכו על ארצות ועוד ערים, ולא אוריש לאיש זולתכם

וולכאפר מא אילו דררייא, לא אוליד וולא בנייא
ולכופר אין צאצאים, לא בנות ולא בנים


מסרע וואזבוה אהלין אננצאחא, מאלכ וצלטנתכ כצארא
השיבו לו אנשים אמונים, הונך ומלכותך שווא ולא כלום

לוכאן פי דינכ צלאחת, מא תעטינא עליהא ליזארא
לו בדתך היה כל ערך, לא היית נותן עליה שכר ותשלום

קאל למאתל בקול פדאחא, נעלאת ללאה בוהא תזארא
אמר הממשיל בקול גלוי, אוי ואבוי לאותה תמורה

מן יביע זננתו אנקייא, בוסכ דונייא למאבאקייא
כי מי יפסיד עדנים, בטינופת עולם מחפירה


תנככר לכאפר ווחרז עליהום, ווגדב ווכרז עלא בררא
התחרט הכופר ועליהם זעם, רגז ויצא החוצה

וואמר ללדבבאח אין יזיהום, ווידבחהום זוז פמררא
פקד לטובח כי יבוא אליהם, יחד ישחטם בלי חציצה

וונדבחו רחמת ללאה עליהום, מעא למלאייכייא רוחהום סאיירא
נטבחו ורחמי האל עליהם, ונשמותם עם מלאכי עליון

קאלת חנה הנייא הנייא, שבע וולאדי ללאה הדייא
אמרה לנה, זאת עוד אנחה, שבעת בני קרבן לריבון


ווקפת חנה בליזנאדי, וונדמת קצצא ללאה זללו
עמדה חנה בעוז וגבורה, חיברה קינה לאל שמימה

ווטלבת לכאפר וולקייאדי, אן ימהלו עליהא קלילו
ביקשה מהכופר ומשריו, בל ירחמו עליה במאומה

צאחת אוקאלת ייא וולאדי, עלמו בקצייתנא לאברהם כלילו
צעקה ואמרה, בני,, הודיעו קורותיכם לאברהם אהובים

יצחק תקררב ללאה הדייא, וואנא שבעה אולאדי נקייא
הקריב יצחק מנחה יחיד, ואני שבעה בנים טהורים


צררדת אולאדהא כי מתל לחיתאן, חדא זמיע כלל אינסאן
שילחה בניה כלהקת דגים, בפני כלל המון אדם

צאחת אוקאלת ייא רחמאן, למן עמלתי האד למחאן
זעקה ואמרה לאל הרחמן, למי עוללת המכאובים והדם

נדר לכפאר מן לבוסתאן, ייא חאיירא צברי עלא מא כאן
הביט הכופר מתוך הגן, ואמר לנבוכה, סבלי הצרות

ייא יהודייא תפדדאת לקצציא, ווצברי עלא האד למוזרייא
הוי יהודיה, תמה העלילה וסבלי כל הקורות


מתל חנה מא כאן ייא חדדאר, פי תקות ללאה וזין בליקא
כמו חנה לא היה בנמצא, בצלם האל ויפי היצירה

מן ווזההא חשרק נוואר, תדווי כיף יאקותא מוסריקא
מפניה זרחו הפרחים, כאבן ספיר מזרח מובחרה

ייא עיבאד עמע פיהא לכאפר, ווקאל ייזווזהא בלחקיקא
הו המוני, חשק בה הכופר, ואיווה אותה לאשה טהורה

אנדק אוקאל ייא חורייא, מא סבבהת אילכ חתתא דמייא
הביע ואמר, בת חורין, לא דימיתי לך דמות וצורה


נטקי ייא חנה בזמיע גרדכ, אידא כממלת לייא מוראדי
אימרי לי חנה בכל רצונך, אם תשלימי מלוא חפצי

ווטלב וותמננא מא ראד קלבכ, יחדר פלחין מן זמיע רראדי
בקשי תנאים כרצון לבבך, יוזמן הכל חיש מארצי

והאד למעבוד יכון רבבכ, הווא אוול זמיע גראדי
וזה הפסל יהיה אלוהיך, כי הוא ראש לכל רצון נחשקים

וויכון זוואזנא בננייא, וונסרכ מעאכ דררייא
יהיו נישואינו תמימים בשלמות, יחדיו בן זכר נקים


סרעת וכא תוואזב זנדיק, מותי נקבל ווהאדא מא יזרא
שקלה בדעתה ובגבורות, אמרה, טוב מותי מעבודה זרה

וואס צדיקה בנת צדיק, ענד לכאפר תכון מהזורא
האם צדיקה בת צדיק לכופר תהיה שפחה נחפרה

רבי יקתלהא גיר עלא טריק, שמע ישראל בליסתהארא
ימיתני אלוהי על דרכו הישרה, ושמע ישראל לא נסתרה

ווהדית רוחי ללאה הדייא, מעא וולאדי בכלאיין נייא
נפשי לאל מסרתי למנחה, עם כל בני בכוונה טהורה


לא דין איללא דין משה, ייא סעדאתכ ייא מן יינדא ביה
אין דת אלא תורת מה, אשרי כל ההולכים לאורה

טאבת עליה למאל ווננפוסא, הווא יקתלנא זמיעין עליה
נהו אחריו בהון ובנפש, עליה נפשותינו אנו נמסורה

אס נהו דינכ ייא בן למנגוסא, כאפר בן כאפר ספיה בן ספיה
כי מה היא דתך בן אלמנה, כופר בן כופר בן מאוסה

אלי פילו
רק הסיום של הקצידא
21/04/09 18:30
3צפיות

מא אילאכ חסנא מא אילאכ רזייא, תכון רוחכ פמזלבא מרמייא
אין לך אופי ולא תשועה, רוחך תהיה באפשה רמוסה


האייהאת האייהאת קאל כתתפוהא, בעדאב קווי תעדדבוהא
באנחה ונאקה, אמר, כיפתוה, ובעינוי קשה עַנוּהָ

ווסאגהא ללכלאב תרמיווהא, ומן זנאבהם נתום זבדוהא
ושוקיה לכלבים השליכו, ובזנבם אתם מישכוה

בטראף טראף קאללהום קטטעוהא, ורוחהא שערא בשערא כררזוהא
לאברי איברים בתרו אותה, ונשמתה כשיערה הוציאוה

מתל חנה ייא מואלייא, יתפככרו ביה דין לישראלייא
מופת חנה, הוי רבותי, וכל ישראל יזכרוה


טלעת רוחהום ללפדאייל, פלחין סארת אילא מכאנהא
עלו נשמותם למקום חסדים, חיש מצאה עצמה במכונה

האדא מא קאל לקאייל, תלאקאת פלעורצי מעא אולאדהא
זהו מה שגזר בגוזר, פגשה בניה בגן עדנה

באמר ללאה לחנין לגאליל, תממא תדרכ זמיע גראדהא
במאמר האל הרחום הנאדר, שם תשיג כל רצונה

והייא תדווי מתל תרייא, תחת לכורסי חנה נקייא
היא מאירה כמו מנורה, תחת כסא בוראה חוננה


עייטו ללאה ייגפר דנובנא, וולמות לזמיע מכלוק למררא
הפצירו באל יכפר עווננו,, כי המות לכל ילוד אשה

וורגבו ללאה ייסתר עיובנא, וותסהדו כלכום בליסתהארא
בקשו האל יסתיר פגמינו, העידו כולכם בלי כל בושה

אובתתוחיד פי פמאמנא ווקלובנא, ללאה לוואחיד ללי כלקנא
אחדות תשרור בפי עבנו, לאל היחיד אשר בראנו

והאדא פדל האד לוצייא, והייא מן קוואעד תורייא
וזהו שכר המצווה, והאחדות היא יסוד תורתנו


טלבו ללאה ייתוב עלינא, ווימענא פי ציון פי מא קריב
בקשו מהאל ישיב אותנו, ובציון יקבצנו בקרוב

וויפככנא מן כול גבינא, וויבני בית לקודש לקריב
יצילנו מכל עצבות, יבנה מקדנו בקרוב

וויבצט זנאח סתרו עלינא, וויפככנא מן נאר אללאהיב
יפרוש כנפי חסותו עלינו, יגאלנו מאש ולהבות

וונראוו נקאמא פי עדייאננא, ווירדדנא לטטאעא פלקריב
ונחזה נקמות באויבינו, וישיבנו לאורחות ישרות

ווינזמעו כוואננא לכוללייא, ישראל זמאעין זמאעא נקייא
יתאספו אחינו כולם, כלל ישראל עדות טהורות

אלי פילו
חזק וברוך אלי פילו
21/04/09 21:55
2צפיות
נעמת לכולנו מאוד
º
22/04/09 22:14
האם מישהו שמע על הספר והסופר ?
18/04/09 16:53
2צפיות
שם הספר אימת החלום


הבנתי שמדובר באחיהן של אסתר ופריחה ז"ל ששתיהן הלכו לעולמן באותו חודש.
שמעתי שאסתר ז"ל היתה אגדה

האגדה מהי ?
כתובות אינטרנט מצורפות:
יש ברשותי את הספר ..........
18/04/09 18:01
1צפיות

וגם חלק נכבד ממנו בתיקיות שלי.

לא שמעתי על אסתר ופריחה, ומה היא האגדה הזו.

מדובר בספר מרתק מאוד, למרות שיצא לאור לפני 26 שנה בדיוק, הדברים שנכתבו אודות העליה הסלקטיבית - אני מתעקש על התיאור הזה, ואין בלתו.

אם מעוניין אתה בכמה פרקים מן הספר המוכנים אצלי, אשמח להביאם כאן.

שבוע טוב.

אלי פילו
פיוט יהודי מרוקו לשבת "בשלח" ובשביעי של פסח
18/04/09 10:20
242צפיות
אשירה כשירת משה, שיר לא יינשה (שי"ן ימנית), אז ישיר משה את דברי השירה.
אשירה כשירת מרים, על שפת הים, ותען להם מרים את דברי השירה.
אשירה כשירת יהושע, על הר הגלבוע, אז ישיר יהושע את דברי השירה.
אשירה כשירת דבורה, על הר תבורה, ותשר (שי"ן פתוחה) דבורה את דברי השירה.
אשירה כשירת חנה, עם בעלה אלקנה, ותשר (כנ"ל) חנה את דברי השירה.
אשירה כשירת דוד, מזמורים יצמיד, וידבר דוד את דברי השירה.
אשירה כשירת שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו, שיר השירים אשר לשלמה.
אשירה כשירת ישראל, בביאת הגואל, אז ישיר משה ובני ישראל.

פיוט זה מושר, בימים האמורים בכותרת,  על ידי הקהל כולו אחרי "ויושע ה' ביום ההוא" ולפני "אז ישיר משה".
איני יודע מי חיבר אותו, אך, למיטב ידיעתי הוא נהוג בקהילות מרוקו בלבד ולכן סבורני שהוא חובר ע"י פייטן מרוקני.
סברה זו מוצאת חיזוק בחריזה שבחרוז השלישי בין "יהושע" לבין "גלבוע" כי כידוע שבאזורים מסוימים במרוקו לא הקפידו בין קובוץ או שורוק לחולם.
פיוט זה מקבץ שבע שירות שצויינו בתורה, בנביאים ובכתובים (ששלוש מהן הן שירות נשים, מכובד, נכון שרונה?) וכל חרוז מסתיים במובאה מדויקת מהמקרא. בסופו מייחל הפייטן לשירת ישראל בבוא הגואל ומסיים את החרוז בפתיח של שירת הים. תמוה הדבר, כי מה בין שירת הים שנאמרה ביציאת מצרים לבין הגאולה לעתיד לבוא. אלא, שכבר אמרו חז"ל שהמילה "אז" בה פותחת שירת הים מתייחסת לאחרית הימים.
בששת החרוזים הראשונים, החריזה היא בין הפסקה הראשונה והשנייה בעוד שהפסקה השלישית מסתיימת תמיד במילה "שירה".
לעומת זאת, בשני החרוזים האחרונים התבנית משתנה והחריזה היא בין שלוש הפסקאות המרכיבות כל אחד משני החרוזים. הפייטן מרמז כך על הקשר בין בונה בית ראשון, שלמה, לבין בוני בית שלישי, הגואל שיוריד אותו מהשמים בנוי אך חסר וישראל שיתקן וישלים את בניינו, ככתוב "והראינו בבניינו ושמחנו בתיקונו" במהרה בימינו, אמן. הקשר הזה חשוב ביותר, כי רק בבית  שלישי יתקיימו בע"ה כל הניסים הגלויים שנתקיימו בבית ראשון ושנעדרו מבית שני.
בהחלט מכובד אבי צרפתי
18/04/09 18:03
7צפיות
וזה משמח אותי מאוד, שמציינים בפיוט היפהפה שהבאת, שלוש שירות נשים.

אהבתי גם את ההסברים שלך לפיוט.
שרונה - את ענקית, בשירת הנשים.
19/04/09 08:14
3צפיות

  לא שמתי לב, בפיוט המופלא, כי אכן לשלושת הנשים "המשוררות" שבמקרא, ניתן להן ביטוי. דעי לך, רק "הספרדים" מסוגלים לכתוב כך.
  מה גם, כי "שירתה" של חנה, זכתה ונכנסה לתפילת "שחרית". אם כבר הזכרת, הרשי לי לגרות אותך, כי חז"ל וחכמי הקבלה אחריהם, נתנו משמעות לשירות "הנקבות", מאשר לשירי "הזכרים".
נושא מאוד מעניין ומרתק ביותר. שימי לב, כי באותם ימים, לא אמרו: "קול באישה ערוה". שירתן של מרים, חנה ודבורה, מלגלגות, על אותה "הלכה" הזויה.

ועכשיו חידה -
19/04/09 09:36
3צפיות
מהי שירת יהושע על הר הגלבוע? איפנ מצאנו שיהושע שר ?
אכן חידה מעניינת
19/04/09 20:40
4צפיות
למיטב ידיעתי, הר הגלבוע מוזכר לראשונה בספר שמואל, לכן אינני יודע כיצד ניתן למצוא סימוכין כלשהם שיהושע שר על הר הגלבוע?

האם ייתכן שמדובר ביהושע שאינו יהושע בן-נון?

או שמא בחר המשורר להשתמש בביטוי "שירת יהושע" רק כי זה מתחרז עם "הר הגלבוע"?

או, כפי שדודתי המנוחה היתה מביעה את תמיהתה בערבית מרוקאית (השפה היחידה שהיתה שגורה בפיה): "באזזזזזזזזז".

º
אחח.... יחסרא עלאל מארוק...
19/04/09 22:13
4צפיות
חידה חידתית ביותר....
19/04/09 22:59
4צפיות
יהושע לא שר, יהושע דיבר....

יכול להיות שגם דיבור נחשב לשירה?

יהושע דיבר "לעיני בני ישראל" אל השמש והירח, דבר שמשה רבנו לא עשה, הוא נצטוה ע"י ה' לדבר אל הסלע שיצאו ממנו מים, ומשה לא דיבר, אלא היכה בסלע. יהושע דיבר.... והשמש עמדה דום, והירח בעמק איילון...

עכשיו, בקינת דוד, דוד מדבר אל הטבע, בדיוק כפי שיהושע דיבר אל הטבע. דוד אמר "הרי הגלבוע, אל טל ואל מטר עליכם" ויהושע דיבר אל השמש והירח, האם יש קשר?

האם הנס שנעשה ליהושע הוא הוא שירת יהושע?
תודה לך בן תרבות, אבל...
19/04/09 23:03
4צפיות
אבי צרפתי הוא זה שהזכיר והצביע על העובדה שיש שלוש שירות נשים.

אשמח לשמוע ממך פירושי שחז"ל וחכמי הקבלה על המשמעות שניתנה לשירת נשים.

ואני זוכרת לטובה את המאמר שלך בו דנת על "קול באישה ערוה".
אין לי פתרון לחידה, אבל.....
20/04/09 05:49
56צפיות

בוקר טוב!
"אשירה כשירת יהושע בהר הגלבוע"... שרונה, הקדימה אותי, ואני ארחיב. (עם מעט בדיחות הדעת).
חיזרתי על כל המקרא, ולא מצאתי שירתו של יהושע בן נון. אך, מצאתי בחז"ל, (במכילתא, וכן בעל הטורים) אשר מנו "עשר שירות". אחת מהן היא: "שירתו של יהושע", עליה המשורר נסמך. כפי שאמרה שרונה, הכוונה היא אכן באותם רגעים בהם יהושע אמר: "אז ידבר יהושע....שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון". (יהושע, י' 12). המילה "אז" והמילה "ידבר"...מזכירים שירים ושירות..
החידה היא: הר הגלבוע. מה ליהושע ולהר הגלבוע??? (גם לי יצא חרוז...חחחח)
יש לי שתי אשפרויות, אשר אין בטוח שאחת מהן נכונה.
הראשונה - היה היה איש ושמו בישראל "יהושע חנקין"...  יהושע חנקין היה עסקן ציוני, מגואל אדמות ארץ ישראל. ... בהר הגלבוע ממש מעל מעיין חרוד חצב חנקין קבר לאישתו האהובה אולגה, וכאן בחר להיקבר גם הוא (שאבתי מגוגל, "רשעים שכמוני, מלאכתם נעשית בידי אחרים"..... יתכן ולזה התכוון המשורר).
האפשרות השניה - ידוע, כי "יהושע בן נון" משבט אפריים, לפי המקרא, נקבר בהר "אפריים". ונאמר בספר יהושע, י"ז 15: כי אץ לך הר אפריים". הר אפריים רץ ואץ לו, עד שהתחבר עם הר הגלבוע, אזי שם שר יהושע. וזו כוונתו של המשורר. מי שציווה "לשמש בגבעון דום, ולירח בעמק איילון", הוא גם ציווה שהר אפריים יתמזג עם הר הגלבוע. כפי שנאמר בשירת דבורה: "הרים נזלו מפני ה'" (שופטים ה' 5). הרי, "בניסים" ופלאים, הכל יתכן.

אף  אם לא עניתי נכון, מגיע לי "פרס" על המאמץ.
שרונה יקרה - אני משתדל בכל מאודי, לא לפרש ולפרשן את "הקבלה". אנא! סליחה.

בברכה!.





ובכן - פיתרון החידה להלן
20/04/09 08:52
4צפיות
הכוונה היא לרשימת מלכי כנען שנכבשו בימי יהושע (יהושע י"ב, ז'-כ"ד)

במסכת מגילה בבבלי (דף ט"ז, עמ' ב') מצאנו:
אמר רבי חנינא בר פפא: דרש רבי שילא איש כפר תמרתא: כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח, חוץ משירה זו (הכוונה לעשרת בני המן) ומלכי כנען, שאריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה. מאי טעמא? שלא תהא תקומה למפלתן.

ומה פירוש אריח ולבנה?
רש"י מבאר שאריח זהו הכתב ולבינה זהו הרווח החלק שמשאירים בשורה בין כתיבה לכתיבה. הוא מבאר שהלבינה היא כפליים מהאריח. שיעור זה מתאים למה שלמדנו במסכת בבא בתרא (ג, ב) שאורך הלבינה שלשה טפחים ואורך האריח טפח וחצי. על פי זה הוא מבאר שבעשרת בני המן (וכן במלכי כנען) יש לכתוב את הכתב מעל גבי הכתב והחלק מעל גבי החלק באופן כזה שהחלק שיעורו כפליים מהכתב. לשיטת רש"י (ד"ה שלא) ביאור העניין שלא תהא להם תקומה הוא שכאשר הכתב מעל גבי הכתב כביכול אין להם מקום להניח בו את רגליהם.
וזה בניגוד לשאר השירות במקרה שנראות באמת כמו קיר לבנים אריח מעל לבינה ולבינה מעל אריח.
המשך
20/04/09 08:56
4צפיות
המעניין הוא שרשימת עשרת בני המן ורשימת מלכי כנען שנוצחו מוגדרות כשירות.
וכך אומר הריטב"א בחידושיו על הגמרא:

דרש ר' שילא כל השירות כולן אריח וכו'. פרש"י ז"ל אריח הוא הכתב ולבנה היא החלק שהוא (כותב) [רחב] מן הכתב כפלים והאריח חצי לבנה היא.
ודקאמר חוץ משירה זו לאו דוקא אלא הוא הדין לכל שאינה דרך הלל אלא שמזכיר מפלתן של רשעים, כגון שירת מלכי כנען שבספר יהושע, וכן שירת האזינו שמדברת ג"כ במפלתן של רשעים, ובכל השירות כולן אע"פ שעושה אותם אריח ע"ג לבנה ולבנה ע"ג אריח צריך שיהו ראשי השורות סתומים מכאן ומכאן ושלא יהיו פרוצים כמו שכותבין קצת סופרים, וכן קבלנו מן הגאונים ז"ל.

זאת אומרת שיש שירות שהן דרך הלל ויש שירות שמזכירות מפלתן של רשעים.

ולכן כיהושע מזכיר את רשימת המלכים הוא בעצם אומר שירה.
מה שיפה זה
20/04/09 09:01
4צפיות
שהפיוט הזה נראה לכאורה פשוט, מונוטוני ולא מתוחכם, אבל

איזה ידע שופך כאן הפייטן האלמוני בעניין שירת יהושע ובעניין שירת נשים.

אשירה כשירת ישראל
בביאת הגואל
אז ישיר ישראל את דברי השירה.
וכמובן בעניין הגלבוע
20/04/09 09:07
6צפיות
נראה לי שבשביל החרוז ונוטה לקבל ההצעה שזה גם קשור להרי אפרים שבנחלת שבט אפרים - שבון של יהושע בן נון ע"ה.
תודה על ההסבר המעניין והמאלף
20/04/09 09:21
6צפיות
ואני "שברתי את הראש", כי ברור וידוע הוא ששירת יהושע היא בעצם רשימת מלכי כנען  שנכבשו בימי יהושע, אבל זה לא נאמר על הגלבוע, ולכן חיפשתי וניסיתי פירוש אחר שיקשר את יהושע לגלבוע...

הפרס לדעתי מגיע גם לאמרוקאי שצדק כשאמר שזה בשביל החרוז....

וגם לבן תרבות שהתאמץ עם הסבר מאלף וצדק כשקישר את מקום קבורתו של יהושע לגלבוע....

הכתר מגיע לבניא על החידה המעניינת





לי מה נשאר...?????
20/04/09 17:55
3צפיות

רק לשבח את הכותבים כולם, כולל נותן החידה והמשיבים כולם.

כן ירבו שירשורים כאלו.

בנייא, תבארכ אלאה עליכ.

לייהו
º
21/04/09 10:25
4צפיות
º
תודה לך איש יקר
21/04/09 18:12
6צפיות
עטרה ליושנה?
21/04/09 12:55
2צפיות
על אף היום העצוב הזה, "יום השואה והגבורה" לזכר מיליוני מבני עמנו שנרצחו  ע"י הנאצים י"ש, ויהיה זכר הניספים ברוך לעולמי-עד , אני מוצא חובה נעימה לציין שאט-אט הפורום הזה שב בהדרגה ובבטחה לימיו הטובים. זאת, בזכות הנושאים המעניינים שמפיחים בו רוח חיים והמועלים ע"י המשתתפים, חדשים כוותיקים.
גם אם יהושוע אינו מרוקאי וגם אם הר הגלבוע לא נמצא בהרי האטלס, הרי שבשרשור מעלה, כמו בשרשורים האחרונים, מצוי חומר מחכים.
מוצאים חן בעיניי, במיוחד, תגובותיו של בן תרבות שלא מחסיר אף הזדמנות להזכיר בהן סיפורים מעירו ספרו המהוללה.
הנה נודע לי היום, שגם לו, כמו לי, יש סבתא "תרג'מנא". השנינו מאותו הכפר?
אגב, בעניין "מופלטא": מדוע מתעקשים לקרוא למאפה הזה בשם "מופלטא" ולא "מַפְלֵיטָא" כפי שהכרתיו אני ? ואולי זה בכלל  "מא-פלתהא"? למי שיודע את הפירוש חחחחח
חן חן הודפי
21/04/09 14:07
4צפיות
האם "מא פלתהא" זה "לא הצליח"?
מא-פלתהא = לא פיספסה...
21/04/09 15:00
3צפיות
נאמר כאשר לא "מחמיצים" הזדמנות כלשהי. דוגמא: מא-כא ייפללּת חתתא חאזא! (לא מחמיץ אף דבר או כל הזדמנות - NE RATE RIEN). זה יכול להיות אוכל, הצגה, דיבור,....

תודה שרונהה על אדיבותך.
º
ומנגד: פללתהא = החטיאה
21/04/09 15:03
2צפיות
הרי לכם, שהדוב ניעור משנתו
21/04/09 18:11
1צפיות

מה לך כי תכנס לפורום הזה, הרי רק הבוקר, עת שוחחנו, אמרת שאינך זוכר שעוד קיים פורום תרבות מרוקו באתר תפוז.

מה קרה לך, מדוע אתה מגיח כאשר אנשים כבר שבעים, תודה לאל, ובעת רעב וקור, מתחבא אחר סינורה של ס.....

טוב נו אם כבר נכנסת רבי פנחס, אז עשה כבר משהו, חוץ מאשר למצוא טעויות אצל אחרים.

לייייייהההההההווווו



פרשת שמיני - אש זרה.
17/04/09 13:45
7צפיות

שבת שלום!

מתוך פרשת שמיני: "ויקחו בני אהרן נדב ואביהו איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'" (ויקרא י' 1-2). מה היא אותה "האש הזרה"?, ועוד אש זרה בקטורת???. מלאכת הקרבת הקטורת, היתה אחת ממלאכות המקדש המוקפדות ביותר. הקטורת, היתה אחת מסממני המבחן, לבדיקת הלגיטימיות כדי לייצג את העם בעבודת הקודש. בקטורת, נבדקו מאתיים וחמישים שהצטרפו לקורח בהתקוממות הידועה נגד משה (במדבר ט"ז). בגין הקטורת נענש המלך עוזיהו בצרעת, (דברי הימים ב' 16-22) זה המוכר לנו מהשיר: "וייבן עוזיהו מגדלים בירושלים ויחזקם". (דברי הימים ב' 16-22). הכהן הגדול, מצווה להכניס הקטורת לקודש הקודשים ביום הכיפורים (ויקרא ט"ז 12-13), ברור כי הקטורת מלווה תמיד באש. אומנות מיוחדת היתה בימי הבית השני, להרכיב את "הקטורת" המורכבת מאחד עשר סמנים (בשמים), עד שאם חיסר אחד מתוך סממניה, חייב מיתה.
הקיצר, סוד גדול היה טמון היה בקטורת, והנה הקטורת "הראשונה" מוקרבת ב"אש זרה". היתכן, והיה איזה כשל הסברתי, של משה את "נדב ואביהו"?. בתחילת הפרשה נאמר לאהרן ע"י משה, להקריב את כל סוגי הקרבנות ביום השמיני, שהוא היום האחרון, בו תרגל משה את "הכהנים" בהקרבת הקרבנות, "כי היום נראה ה' אליכם" (ויקרא ט' 4). ואכן בהמשך, "ותצא אש מלפני ה'...וירא כל העם ויפלו על פניהם" (שם, שם, 24). אם כן, מה היה כאן, על שום מה יצא קיצפו של ה' בנדב ואביהו??.
לא היה כשל הסברתי של משה, אלא הלהיטות של העשיה, אשר יכולה לסנוור את עיני העושים. היה כאן חשש, ולו הקל ביותר, כי אותה אש זרה (ולא במובן של עבודה זרה כפי שחלק נוטים לחשוב), תאפיל על כבוד ה', אשר בא באש משלו, לעיני כל עם ישראל. מנהיגותם של נדב ואביהו מבכירי הכהנים, באה לידי כשלון, בקטורת. אפילו שהם התכוונו לשם שמים, ולשם מה שלמדו ממשה בספר שמות, בכל זאת, היו חייבים מעט מידת האיפוק, ולא ספונטניות. "אשר לא צווה אותם" זה החטא.
או כפי שאמר פרופסור "שלום רוזנברג" (מגדולי ההוגים ביהדות בת זמנינו, במאמרו על פרשת "שמיני", מתאריך 1.4.2005) : "אין הכל שלילי בספונטניות, אבל מסכנותיה על האדם להזהר, במיוחד מי שפועל בשם האמת או בשם הציבור".
  **(בימינו, אין מה לחשוש מחטא זה מהמנהיגים שלנו, כי אין בהם להט עשיה כלל וכלל, בודאי אינם חשודים  בלהט עשייה ציבורי, ולא באמת. יש בהם להט עשייה אמיתית לתועלתם האישית, בזה הם מצטיינים.... סתם, דיעה אישית בהחלט, תתעלמו ממנה.)**

וזה דומה ולו אך במעט, למה שהתרחש בהפטרה של פרשת "שמיני".  שמואל ב' ו-ז. אלה שהדביקו את פרשת השבת לפרשת שמיני, התכוונו בודאי למותו של "עוזה", אשר חשש לארון האלהים, המובל בעגלה, אשר נשמטה ע"י הבקר: "וישלח עוזה אל ארון האלהים ויאחז בו, כי שמטו הבקר. ויחר אף ה' בעוזה ויכהו שם האלהים על השל (אודות השגגה) וימות שם עם ארון האלהים. נדב ואביהו חששו לכבוד ה' באש, ועוזה חשש לכבוד ארון הברית שמא יפול, ושניהם נפלו בחרון אפו, משום "כבודו" הפגוע כביכול.  הזהות האבסולוטית בשני המעשים היא: שנעשו בפני "ציבור גדול". ותמיד קיים החשש, כי המעשה יתפרש אחרת. ואין מומחים בדבר כמו "הרבנים החרדים", אשר דבריהם תמיד מתפרשים אחרת ממה שהתכוונו, ובעצם הם חוטאים "באש זרה" הרבה יותר מנדב ואביהו ומעוזה, אם עושים ביניהם השוואה, מתוך נקודת המבט, אשר הבאתי.

מה יש לנו ללמוד מהמקרה הטראגי, אשר באמת ובתמים, אין לו תשובה נחרצת. ודרך אגב, מותר לנו כבני אדם, לחיות בחוסר הבנה ובחוסר תשובה. "האש הזרה" – שהיא לדעתי, .....


***** כאן אולי המקום לומר אך ורק בהקשר של "הקטורת", מה שאמרו כמה וכמה רבנים, אודות השואה הנוראה, אשר פקדה את עם ישראל, רק לפני כמה עשורים של שנים. הם אמרו: "כי השואה באה לאשכנזים, משום שאינם אומרים במנחה, את "פיטום הקטורת". חוצפה בל תשוער, כי עשו את עצמם אלהים כהרגלם. חוצפה של הפקרות בשם היהדות האלילית, אשר חוגגת ואין פוצה פה ומצפצף. חוצפה בל תתואר, כאשר נותנים סיבות דתיות, למעשים של נבלים בני נבלים. מה לנו כי נלין, על הערבים, אשר בשם הדת שלהם, טובחים בנו בלי סוף ובלי אבחנה. הרי תמיד יש את הסיבה למסובב****.

מענינות ואף מרתקות אותי לכל הפחות, התגובות לשני המעשים: בנדב ואביהו ובעוזה. בנדב ואביהו- משה "איש האלהים", מנסה לנחם את אהרן באומרו: "ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר, בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד, וידום אהרן" (ויקרא י' ג). ובהמשך, מורה להם לא להתאבל. רק משה איש האלהים, יכול לומר לאחיו מה שאמר. רואים את קבלת הדין של משה, שאינה אנושית כלל וכלל לפי הבנתינו, בגלל מעלתו ודרגתו, את "הבנת" דרכי ה'. האם אהרן, נדם? לדעתי, לא ולא...היתה שתיקה רועמת בזעקתה, ואהרן מסביר את עצמו.  בהמשך הפרק, משה מצווה את אהרן ואת בניו הנותרים, לאכול את הנותר מן "המנחות" כדין, ולהמשיך כרגיל. לאחר חקירה קצרה, משה נוכח כי גם הנותר מן הקרבנות, "...שרוף שורף, ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר בני אהרון הנותרים...." (שם, שם, ט"ז). תשובת אהרן, מפוסקת ומפורשת לפי "הרטום קסוטו":  "הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה' ותקראנה אותי כאלה; ואכלתי חטאת היום, הייטב הדבר בעיני ה'??? וישמע משה וייטב בעיניו" (שם, שם, 19) – הן היום הוקרבו החטאת והעולה של המילואים כדין, ואף על פי כן, קרה אותי האסון הגדול, במות שני בני...שיערתי כי אכילת החטאת דווקא היום, לא תהיה רצויה בפני ה'. התשובה האנושית, מצאה חן בעיני משה. משה, הבין כי אהרן ובניו, מתאבלים על האסון בדרכם. קולו של אהרן לא נדם, אלא בחכמה רמז את אשר רמז. דויד מלך ישראל, מגיב אחרת במות "עוזה", ותגובתו ראויה לפרק נפרד וארוך, כי היא די מורכבת, אנסה לקצר. בתחילה חרה לו; "ויחר לדויד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזה" (שמואל ב' ו' 8). חשש לחייו הוא, ושינה את החלטתו; "ולא אבה דויד להסיר אליו את ארון ה' על עיר דויד" (שמואל ב' ו' 10). רק לאחר שהוגד לו, כי ה' ברך את בית עובד, העלה את ארון ה' לעיר דויד. רואים כאן, את היסוסיו של דויד המלך. תגובה תועלתנית ביותר, אולי לכן אלהים אינו מסכים כי דויד הוא אשר יבנה לו בית של קבע. "האתה תבנה לי בית לשבתי"??? (שם, ז' 5).  

וידום אהרן – לפנינו "יום השואה" ושבוע לאחר מכן "יום הזיכרון" לחללי צ.ה.ל. כמו בכל שנה, התקשורת בודאי תראה את תמונותיהם של אלה הממאנים לעמוד עמידת דום ברגעי "הצפירות", ותשמיע לנו "הסברים" אודות השואה הנוראה מפיהם של כמה "חרדים תועים" ומטעים את הרבים. כמו בכל שנה ושנה, במקום שיעמדו דום, יאמרו "פרקי תהילים", ויסבירו לנו את "חטאיהם – חטאינו" בשל מה באה עלינו השואה. אני מקווה כי השנה יחסכו את זה מאתנו, ויתנו לנו לעמוד עמידת דום בשקט זועק לשמים. אין הסברים תיאולוגים לשואה, ואותה עמידת דום, כאשר מפסיקים כל מלאכה וכל מחשבה זרה, זולתי בשואה ובזכרון, היא היא "זעקתינו ותפילתינו", השווה עשרת מונים מפרקי תהילים, אשר ניתן לאומרם בכל עת ועת, ואין אנחנו עוברים על "לא תעשו כמעשיהם". אותם "רגעים" בהם כל אחד וביחד, באם יש בו יראת אלהים בלבו, חובה עלינו "ועליהם" לכבד.





מכל מאמר שלך - השכלתי
17/04/09 15:01
ואני מסכימה עם הסיפא של דבריך, הלואי שהתקשורת תניח לנו ביום זה ותתרכז בעיקר ולא בטפל, תרתי משמע...

"...אני מקווה כי השנה יחסכו את זה מאתנו, ויתנו לנו לעמוד עמידת דום בשקט זועק לשמים. אין הסברים תיאולוגים לשואה, ואותה עמידת דום, כאשר מפסיקים כל מלאכה וכל מחשבה זרה, זולתי בשואה ובזכרון, היא היא "זעקתינו ותפילתינו", השווה עשרת מונים מפרקי תהילים, אשר ניתן לאומרם בכל עת ועת, ואין אנחנו עוברים על "לא תעשו כמעשיהם". אותם "רגעים" בהם כל אחד וביחד, באם יש בו יראת אלהים בלבו, חובה עלינו "ועליהם" לכבד...."
אני עובד עם המגזק החרדי.....
17/04/09 18:20
1צפיות

הן בירושלים והן בבני ברק ואני רואה את זה מול העיניים שלי, עד כדי שהם שמים אותי ללעג בעת הצפירה. ולכן לצערי אני מתכנן לא להגיע ברגע הזה לקרבתם.

שבת שלום

לייהו
הסבר תיאולוגי לשואה
18/04/09 08:01
1צפיות
נהניתי לקרוא את שורותיך המשכילות ומצטרף לזעמך המבורך על אלה הרבנים שטענו שהשואה באה על האשכנזים על כי אינם אומרים פיטום הקטורת במנחה. ראשית, כי יש בין החסידויות האשכנזיות, אשר כידוע לך לידתן בתנועת הקבלה הצפתית של המאה ה-16, רבות האומרות פיטום הקטורת במנחה (חב"ד למשל). אחרית, כי 80% מהיהדות הדוברת לאדינו בארופה, שוודאי אמרה פיטום הקטורת במנחה, הושמדו אף הם.

על החרדים הממאנים לעמוד דום על כי מעשה זה הוא "כמעשיהם", אומר בפשטות שלא היה מנהג זה באומות העולם כלל ושחידוש ישראלי  גמור הוא להקפיא את החיים בבית וברחוב לקול צפירת דומייה. לימים, אומץ מעט ממנהגנו זה על ידי האמריקנים ביום הזיכרון לקרבנות מגדלי התאומים. בינתיים, כל מה שהם עושים הוא "לפרוש מהציבור" שגם הוא לאו מדרבנן לא פשוט על כל המשתמע מזה (חילול השם, ריב ומדון, אי הכרת הטוב, ועוד). אך אל דאגה, כשיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן, תוסבר להם טעותם. עד אז, סבלנות, כי הם כתינוקות שנשבו בגלות שאין ממנה מוצא, אף לא בארץ ישראל.

הסבר תיאולוגי לשואה דוקא כן צריך לחפש, כי אם מי שמת עליו קרובו, לא עליכם, חייב בחשבון נפש, דהיינו לחפש אחר הסיבות במעשיו שהביאו לאסון, קל וחומר שמי שמת עליו שליש מעמו בייסורים ובמיתות משונות, לא עליכם, חייב לחפש במעשיו מה הייתה הסיבה.
אין הסבר תיאולוגי לשואה!
18/04/09 08:54
1צפיות

   שבת שלום!
  ראשית, איני זועם. אני כן, כועס. אבל, אני נוח לכועס ונוח להרצות.
  אף אני נהנתי לקרוא את תגובתך. שיש לה על מה לסמוך.
  אמשיך יחד אתך, למצוא הסבר תאולוגי לשואה הנוראה, ואף לכל צרה הפוקדת את עם ישראל.
  חשבון הנפש, כן צריכים לעשות. אך, חלילה וחלילה, לשים את עצמנו במקומו של "ריבון העולמים". אין לחפש סיבות לתוצאות, חיוביות או שליליות.
על נקלה ניתן למצוא את "הסיבה".
אתה יכול לבחון אותי. תן לי "תקלה" אפילו ברכב שלך, מיד אני מוצא לך את הסיבה. כאשר אנחנו בני האדם, נותנים סיבות למעשיו של הקב"ה, מיד אנחנו הופכים אותו לבן אדם. הרי זו, עבודת אלילים, בכל משמעותה.
אהבתי, כי הם "תינוקות שנשבו", ולא אנחנו. (יקח לי זמן לעכל, את התובנה שלך... כאשר, הם אומרים עלינו, שאנחנו הם "התינוקות השבויים". ).








המלצת קריאה לבן תרבות הנכבד
18/04/09 10:40
1צפיות
הרשה נא לי להמליץ בפניך על ספר "אם הבנים שמחה" של ר' יששכר שלמה טייכטל הי"ד, ראש ישיבה חרדי שבימי השואה הסתתר במרתפים עד שנספה. בספרו הוא זועק לשמים שכל מה שבא עלינו באותם ימים שחורים משחור בא לנו כי "מאסנו בארץ חמדה" ולא אווינו לעלות לארץ ישראל ביום פקודה. בספר הוא מתפלמס קשות, בלשון המעטה, עם הרבנות החרדית בדורו, שסירבה ואסרה להצטרף לציונות "החילונית".

אני הקטן, אבק לרגליו, גם כתבתי מאמר בעניין בן 14 עמודים שאם תרצה אשמח לשלוח לך אותו במייל.

לדעת את דרכיו של הקדוש-ברוך-הוא אינו, חלילה וחס, לשים עצמנו במקומו, אלא לנסות להבין "על מה באה לנו הרעה הזאת", כדי שנתקן את דרכינו ולא ניכשל שוב כי כל "רעה" שהבורא יתברך ממיט עלינו לטובתנו היא, למען נתקן עצמנו ונצרוף מעשינו כצרוף הצורף את הכסף. בעבר, הנביאים עשו לנו את המלאכה הזאת. אך, בימינו, שאין בעוונות נבואה ושהרבנות לא תמיד נמצאת ברמה של המאורעות, שומה עלינו למלא את החסר אף עם מעט הכלים שיש בידינו.

כל מהותה של תורת הקבלה היא ללמוד ולדעת את ההנהגת הקדוש ברוך את עולמו (דרך תלמוד הספירות, ל"ב נתיבות חוכמה, השמות ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן ועוד) ונתלית בפסוק אחד: "וידעת היום והשיבות אל לבבך" כי רק אם נדע את פעולתו יתברך בעולמו נוכל להשיב את לבבנו אליו מהתעייה.
אשמח לקבל את מאמרך!
19/04/09 08:30
1צפיות

  כל המלצה לכל ספר, מקבל אותה בברכה!!.
  אני אשלח לך, את ההדוא"ל שלי במסרים.
  חזק ואמץ! אם כי, תדע, שאין אני מאלה אשר רצים "לתורת הקבלה". אני, במהותי, "ליטאי" מהעיר ספרו, אפילו שהתחנכתי באחד ממוסדות חב"ד, כאן בארץ. מאז, גדלתי ועברו הרבה מים במימיה של תורה, ואין תורה אלא מים.
  
לא היו מקובלים בספרו?
19/04/09 20:25
1צפיות
קשה לי לתאר שהייתה עיר במרוקו שלא היו בה רבנים שעסקו בסוד.
הנני שם לעצמי משימה למצוא לך לפחות מקובל אחד ספראווי.
אגב, מצאתי התייחסות שלך בפורום לתורת הקבלה באחד הדו-שיחים בינך לבין פנטומימה, אם אינני טועה.
על כל פנים, אני מודה לך על התעניינותך במאמרי ומחכה לכתובתך האלקטרונית בקוצר רוח.
לבן תרבות, אשמח מאוד לקבל תגובה על המאמר הזה
19/04/09 18:33
1צפיות
יום הזיכרון לשואה ולגבורה
הרב אליעזר מלמד

השיעור ניתן בניסן תשס"ה
נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה



קבעה הכנסת בחוק, כי בכ"ז ניסן יתקיים "יום זיכרון לשואה ולגבורה", "להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי ועם זכר מעשי הגבורה ומעשי המרד בימים ההם". "תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; יקויימו אזכרות, עצרות עם, וטכסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך; הדגלים על הבנינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; תכניות השידורים ברדיו יביעו את יחודו של היום". שתי דקות הדומיה מתקיימות בשעה אחת עשרה בבוקר, וסביבן נערכים הטכסים.

אולם שלא כיום הזיכרון לחללי צה"ל, שהרבנות הראשית הסכימה לקיומו, יום השואה בכ"ז ניסן נקבע שלא על דעת חכמים. וזאת מפני שחודש ניסן הוא חודש של שמחה, וכפי שנקבע להלכה (שו"ע או"ח תכט, ב) שבכל חודש ניסן אין אומרים תחנונים ונפילת אפיים, ואין קובעים בו תענית ציבור. ובהלוויה שבחודש ניסן אין אומרים הספדים. ואין אומרים בכל חודש ניסן הזכרת נשמות (מ"ב תכט, ח). ורבים נוהגים שלא הולכים לבית קברות בחודש ניסן, ומי שיש יורצייט לקרובו בחודש ניסן, עולה לקבר בערב ראש חודש. ואם כן ברור שאין מקום לקבוע בחודש ניסן יום זיכרון לנשמות הקדושים שנרצחו בשואה. אלא הימים הנכונים לזיכרון השואה הם הצומות שנקבעו על החורבן, ובראשם תשעה באב. ואכן הרבנות הראשית קבעה את צום עשרה בטבת ליום הקדיש הכללי לנשמות הקדושים שלא נודע יום פטירתם.

כמדומה שהדרך לתת בכל זאת איזה צביון נכון לכ"ז בניסן, הוא לקובעו ליום שבו נעסוק בטיפוח "המשפחה היהודית". בודאי משאלתם האחרונה של ששת המיליונים שעונו ונרצחו במיתות משונות ואכזריות היתה, שעם ישראל ימשיך לחיות, ירבה ויגדל. שהסבל הנורא שעמנו עבר במשך אלפי שנה, ובמיוחד בשואה, לא יהיה לריק. שכל יהודי שנשאר יעשה הכל כדי להינשא, להרבות ילדים ולהמשיך את המורשת. לקיים את הפסוק: "וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ" (שמות א, יב). לפיכך ראוי שביום זה אישי הציבור יטכסו עצה כיצד לעודד נישואין וילודה, והמורים ידברו על האחריות הגדולה שמוטלת עלינו, עם שרידי חרב - לדאוג להמשך קיומו וגידולו של העם היהודי.

וכן לעניין הצפירה. אם בשעת הצפירה נחשוב כיצד לעודד את צמיחתו של העם היהודי לזיכרם, לא יהיה בכך ביטוי של אבל והזכרת נשמות, אלא ביטוי של תקומה והתחדשות המתאים לחודש ניסן. כמו כן אין בהרהורים אלה ביטול תורה. ומכל מקום, גם מי שאינו חושב על כך, לא יפרוש מהציבור.

בעזרת ה' בקרוב ישובו שופטינו כבראשונה, ושאלה זו תעמוד לפניהם, והם יורו כיצד ומתי ראוי לציין את זיכרם של הקדושים.

בתודה
אלי פילו
תגובתי למאמר! "לרב אליעזר מלמד המלומד".
20/04/09 05:09
1צפיות

בוקר טוב!
אין אני נוהג להתווכח בנושאים הלכתיים. אני, לא איש הלכה. אך, דבר אחד צרם לי במאמרו של "הרב אליעזר מלמד" המלומד והוא: בפתע עושה הרב מלמד את ימי ניסן כימים של "שמחה", איך מהרב המלומד, נעלמה כל "ספירת העומר", הנוהגים בה אף להלכותיו, דיני אבלות??. אין מתגלחים, אין נישאים, אין שומעים מוסיקה, ועוד ועוד. לגבי אותה אגדה "אנונימית" אודות מיתתם של תלמידיו של רבי עקיבה, קבעו ימי אבל, לגבי "מציאות" ולא אגדה של "ששה מליונים", לא??!! אתמהא!!. לדעתי, אפילו אם היו קובעים, יום השואה "בפורים", מחוייבים לכבד. (הגזמתי, אך הכוונה ברורה).
דבר שני, אנחנו הספרדים, עולים לבתי הקברות בחודש ניסן. כך אנחנו נוהגים במשפחתינו, ובמשפחתינו, יש רבנים בלי עין הרע.
ועוד, בציניות רבה "אין בהרהורים אלה ביטול תורה". על שתי דקות של ביטול תורה, נתפס הרב?? הנה, מודיע לנו בטובו, שאין בהם ביטול. חוץ מזה, יכולים הם לעמוד, ולהרהר בליבם בפרקי תהילים....
מה שאני הדגשתי, במאמר של פרשת השבוע, שהתקשורת, תמנע מאתנו את "המחזות" המבישים אשר מביאה לנו מדי שנה בשנה.
בברכה  


מהרב המלומד, נעלמה הלכה "עת לעשות לה', הפרו תורתך" (כתבתי בנושא).
, יש בו סתירה "רבתי", הרב מלמד מתעלם מדבר אחד
º
תודה לך על התשובה המלומדת שלך
20/04/09 18:21
חג המימונה - שאלה רצינית
17/04/09 02:59
10צפיות
שלום לכולם ,

היום ראיתי תוכנית של לונדון וקירשנבאום והם ראיינו חוקרת בשם רחל שרעבי שחקרה את הפיכתו של חג המימונה לחג ישראלי.
הם שאלו אותה כיצד חגגו את החג במרוקו והיא אמרה שבמרוקו החג היה חג דתי.. הלכו לתפילה חגיגית ונשאו את הרב לביתו והרב סיפר דברי תורה
וגם בחג עצמו האזינו לפיוטים.
ותהיתי .. האם זה נכון ?..
איך באמת חגגו את החג במרוקו ? .. אבי סיפר לי שהחג היה אחרת במרוקו.. אבל לצערי אני לא יכול לשאול אותו.
אם תוכלו לפרט ככל האפשר אני אשמח מאוד.

לילה טוב ותודה !

FALCOR.
Falcor הרי לך!!
17/04/09 04:25
6צפיות

  בוקר טוב!
  את הדברים דלהלן, פרסמתי כאן בפורום אשתקד. השנה, נתבקשתי לכתוב בנושא בפורום אחר, תוך כדי חיפוש, מצאתי את הדברים, הרי הם נמצאים באתר "תרבות מרוקו". ידידי "אלי פילו" הבלתי נלאה, פרסם אותם שם. נראה, כי מדי שנה בשנה, רלוונטים ביותר. (הדברים הם מזכרוני בלבד).

  ברכת האילנות, והמימונא  (ומא עוואיידנאש).

  בני ישראל באשר הם, נהגו ועדיין נוהגים לברך "ברכת האילנות" בחודש ניסן. לפי מיטב זכרוני של נער, דומני כי בעיר "צפרו" ברכת האילנות היתה נהוגה באיסרו חג דפסח, שהוא כמובן "יום המימונא". אין יום קבוע לברכת האילנות אלא בכל חודש ניסן, בזאת אני בטוח, על אף שאני לא "דתי" כלל וכלל.


הרי, אין כמו חג הפסח בו יש שילוב של "הטבע" עם בוראו, עד כדי מיזוג של אלה העוסקים בגימטריאות, שמצאו כי  "אלהים" בגימטריא = הטבע. (אינו חשוב כי אלה עשו עוול לאלהים, אשר הוא למעלה מהטבע). הנה לנו עוד תוכן, אשר ניתן להכניס ליום המימונא, אף בארץ.


מסורת נחמדה ביותר בארץ "חמדת אבות", ויש טעם לדבר, להחזיר מעט מהעטרה ליושנה, על באמת, ולא רק על דרך "המופלטה" שתחיה לנו ל-"אורך ימים ושנות חיים" וגו'. (בדקתי בגוגל, ולא מצאתי חיבור בין ברכת האילנות ליום המימונא. אם אכן יש חיבור שכזה, אז מן הסתם כיוונתי לדעת גדולים ממני. ואם לאו, הרי כדאי לתת את הדעת על כך - הטבע והמימונא.

בראשון של פסח, מחליפים את "משיב הרוח ומוריד הגשם" ב-"מוריד הטל", כחילופי עונות השנה של "הטבע". פושטים את "הגשם" ולובשים את "הטל" עם השירה וההלל בתפילת שחרית, ואומרים: "לך לשלום גשם ובוא בשלום הטל". "


בטללי אורה, תאיר אדמה" – וכן "יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך" (ישעיהו כ"ו 19). ויש לנו את "שיר השירים" הנהוג בליל הסדר, מלא תיאורים מהטבע - "שראשי נמלא טל קווצותי רסיסי לילה" (שיה"ש ה, 2). ועוד ועוד, כגון:


"אל גנת אגוז"... "הנצו הרימונים פתח הסמדר" המוביל אותנו אל "ברכת האילנות", שאינה נהוגה בט"ו בשבט שהוא חג האילנות כביכול, אלא בחודש ניסן.


וכמובן, "זקני" הקהילות בכלל ושל העיר "ספרו" בפרט, עיגנו את ברכת האילנות עם סודות ורזין מהזוהר ומקבלת "פרחי" האר"י ז"ל.


ואין מברכין אלא, עד שיראה שני אילנות שפיתחו את הסמדר, וניתן להבחין כי יצמחו מהם פירות. ויתן בלבו את כוונתו "בברכה" לתקן את הנשמות שנתגלגלו בעצים ובצמחים. ואפשר כי באותם עצים, נמצאות נשמות קרוביו ושכניו, המייחלים לחסדו שיתקנם.


הברכה היא: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם".


וקיימא לן שאין מברכים אלא דוקא בניסן וכן "עמא דבר" (כך נוהגים האנשים). הברכה היא בכל חודש ניסן. (את דיני ברכת האילנות לקחתי מהספר "כוס אליהו", פירוש להגדה של פסח, אשר היה בכל בית בעיר ספרו, וזאת משום שנכתב ע"י הרב "אליהו בן הרוש" מספרו זצ"ל.



והוצא לאור ע"י כמה נדיבים מהעיר ספרו אחרי מותו, בראשם עמד הדיין הידוע "רבי דוד מ' עובדיה" הי"ו, נכדו של המחבר בשנת תפרי"ח, והודפס בדפוס המפורסם בג'רבה אשר בתוניס.)

יהודי העיר ספרו, נהגו באיסרו חג, לצאת מהמלאח דרך חומות העיר, בעיקר דרך השער המכונה בפי העם: "באב אלמקאם", שם נתגלו  העצים והפריחות, במלוא הדרם ושם נהגו לעשות "תיקון האילנות".


אנחנו הילדים, סברנו כי הם עושים "לויה" לחג הפסח (כא-יסאפדו אלעיד, בלא באס), כי משם גם יצאו הלוויות למנוחת עולמים לא עליכם ועלינו אכי"ר.


כלומר – החג, הוא כאורח חשוב הבא לבקר, ומלווים אותו בצאתו אחר כבוד רב. והיינו מתלווים אליהם, כי אף ההורים צריכים לוויה של כבוד, בלכתם ובשובם.

במימונא "שלנו", לא היינו מאלה "החוגגים" עם המופלטה (ובלשונינו השונה – אל-זרדא'ה), כי "מא עוואיידנאש (אין אנו נוהגים) לאכול חמץ, במוצאי החג, אלא ביום המחורת, אחרי ברכת האילנות, ברוב תיאבון, ובברכת שהחיינו לאכול "לחם" טרי ומריח ריחות של "אלח'מירה" (שמרים) המטפיחה את השאור שבעיסה עד כדי טפח.


עד כדי כך הקפדנו, שפעם אבי ז"ל הפליג בסטירה לאחי הבכור, לאחר שנתפס בקלקלתו, והוא בולס אלזרדא'ה מאחד השכנים. זה מה שנאמר במרוקנית: "ג'ראת עליה אלכרס" (הבטן רצה אחריו...בד"כ אומרים על אחד, שבני מעיו מציקים לו, ונאלץ לרוץ להתפנות במהרה...).


בכלל, אצל יהודי ארץ מרוק צמד המילים "מא עוואיידנאש", ולהבדיל "מא כא-נח'לטוש (לא מערבים...הכוונה בעיקר, אין אוכלים זה בביתו של זה,  בביתם של האבלים) עומד מאחריהן סיפור כל שהוא. במשפחה, אנו אומרים על דרך ההלצה "מא עוואיידנאש" על משהוא שאין אנחנו אוהבים לאכול.  


על כל פנים, ברגע שאמרת צמד המילים: "מא עוואיידנאש", או מא כ-נח'לטוש", מפסיקים להפציר בך לאכול. עוד אחד ממנהגי "התרבות" אשר באנו אתו מהגולה, וגרם לנו (לי לפחות) מבוכות ונבוכות. אני, תמיד צפיתי שיפצירו בי, בטרם כיבדו אותי בביתו של חבר.


לא הבנתי בהתחלה, כי כשאתה אומר "לא", זה באמת "לא", וכך נותרתי רעב... בחיוך רב, מזכיר לי את השיר: "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת, האם הלא הוא באמת לא", או שמא ה-לא הוא כדי להזמין עוד הפצרות, כהרגלנו. בעצם, הלא שלנו, הוא נתינת אפשרות נסיגה של כבוד, לזה המציע "כיבוד", שמא חלילה אין לו ואינו מציע אלא לצאת ידי חובה בלבד.

כמובן, חגגנו בברכות ובשמחה הנהוגות במימונא, ולא היינו יוצאים מהכלל. בעיר ספרו, הכהנים היו מעטים, ובערב המימונא, היו מבוקשים כדי לברך את העם, מעבר לברכת "אורך ימים", אלא בברכת הכהנים הנאמרת גם בהבדלות של מוצ"שים ומוצ"חים (מוצאי חגים).


"וידבר ה'....כה תברכו". זכר, לברכת הכהנים שהיתה נהוגה בבית המקדש בירושלים עליה, בין היתר נאמר: "סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה". (להבדיל אלף אלפי הבדלות, הנה קשרנו את העיר "ספרו" עם העיר ירושלים, ועוד מהכתובים).

תרבחו ותסעדו, באשר אתם שם, עם כל הנוהגים והמנהגים, וירבו שמחות בישראל.

מקווה שסיפקתי את סקרנותך.



בן תרבות הנכבד, הרשה נא לי לשאול אותך כדלקמן:
17/04/09 11:08
1צפיות
הבחנתי שאתה כותב מימונא עם א בסוף המילה. זאת על שום מה?

תודה רבה ושבת שלום,
יהודה
פנטמימה - איני יודע.
17/04/09 13:36
1צפיות

שבת שלום!
עד שלא שאלת לא ידעתי, כי באמת אני אכן כותב "מימונא" ולא "מימונה". לאחר ששאלת, באמת איני יודע. כנראה משהוא בתת מודע. יהי רצון, כי כל פעם שכתבתי "מימונא", תהפוך ל"מימונה".
כנראה, איזה משהו בתוכי, מונע ממני, לכתוב מימונה. אני בדרך כלל, לא טועה בכתיב וכתב, (אם כבר, אני טועה, אני טועה בנושא ובמושא). במילה הזאת, משום מה, אני טועה, או שאיני טועה. איני יודע.
בכל מקרה, לא ניתן למצוא טעות וטעויות, במילים שאינן במקורן "עבריות". לדעתי, ניתן לכתוב אותן בא' בסוף המילה, או בה'. אותו הדבר בהרבה מילים, אחרות.
אבל, אשתדל מכאן ולהבא, לכתוב מימונה, ולא מימונא. אל תייחס חשיבות יתרה, על כל שגיאה.




בן תרבות נכבד, לרגע לא חשבתי, ולבטח לא היבעתי
17/04/09 13:51
3צפיות
בהודעתי את הדעה, שהכתיב 'מימונא' הוא שגוי.
אני מתעניין בנושאי לשון ובענייני תעתיק מערבית לעברית וזה מקור שאלתי.
אנא, בשום אופן אל תסטה מנוהגך לכתוב 'מימונא' עקב הודעתי.

ידוע לך אוליי איך היו כותבים את שם החג בערבית?

שתזכה לעוד מימונ(א)ות רבות ולימים טובים עד אין ספור,
יהודה
יהודה פנטומימה.
19/04/09 08:02
1צפיות

   רק הבוקר, שמתי לב ונתתי את דעתי בשאלתך.
   התעתיק העברי שלי לערבית, שונה מהרבה אחרים, כאן בפורום.
  כי בפתע, כאן בארץ גליתי תעתיק שונה, נכון ומדויק לדעתי.  (והוא, התעתיק הצהל"י) מהסיבה הפשוטה, שהיא: בעברית יש לנו רק 22 אותיות, ואילו בערבית יש 28 אותיות. לומדי עברית, או לומדי ערבית, או לומדי יהדות, נתקלים בבעיה הזו, כאשר נדרשים לעיין, בתעתיקים הכתובים בשפה הערבית, באותיות עבריות.
יצא לי הרבה פעמים, כי הסטודנטים, היו באים אלי, שאני אקרא להם את "הטקסטים". בעצם הקריאה שלי, בערבית, הם היו מבינים. כגון" באותיות ז ו,ד', ד' ו-צ'. צ והאות סמך, ועוד....

לגבי "מימונא", מצאתי כך וכך. כנראה, השפעה של העברית על הערבית, כי בעברית ניתן לסיים מילה, בא', או בה', מבלי לשנות את קריאתה. בערבית, יש חלק מהמילים, אשר מסתיימת באות א', נקראות לא כפי שהיא נכתבות. (אין זה הפורום להרחיב בנושא).
לואי ותמיד, יהיו אלה הויכוחים בינינו.

בברכה!





בן תרבות - כשמך כן אתה.
19/04/09 10:11
1צפיות
הרשה-נא לי "לחפור" כפי שאומרים דרדסינו, ע"מ שאבין דבר לאשורו: האם קיימות בכתובים בערבית גם ميمونا וגם ميمونة? ואולי זו בכלל ميموناء?
הנושא הלשוני מעניין אותי וזהו המניע לשאלותיי.

לגבי מקור המילה מופלטה: רוביק רוזנטל כותב שמקור המונח אינו ברור. מישהי מצאה בספר בישול מרוקאי  ש'מופלטה' היא מונח ערבי-מרוקאי שמציין "רקיק". האם המונח מוכר לאדוני מחוץ לקונטקסט של יהודי מרוקו?

האם יורשה לי לשאול מה כבודו לימד/מלמד?

שבוע טוב,
יהודה
פנטומימה - הזמנתי לעצמי, צרות (חיוביות).
19/04/09 10:39

לואי ותמיד "נחפור" אך ורק בנושאים כגון אלה.
אכן, בערבית, מצאתי מימונה וגם מימונאא' (צר לי, קשה לי לכתוב בערבית). אני בטוח שהבנת. אם לא, המילה השלישית שכתבת בערבית.
לא מצאתי מימונא, בסיומת א' בערבית. אמרתי, כי זו "תקלה" שלי, בלתי מודעת. (אם כי, לא נורא, ולא כמו כמו "לא נורה" חלילא או חלילה. בהברקה אחת, עניתי לך, שאין הבדל). דרך אגב, הניקוד של המילה, מ' בקמץ, או בפתח, (בערבית אין הבדל) י' בשווא נח ונע כאחד. (שוב, חוזר ומדגיש, כי אין זה המקום הראוי, לדון בכך).
לגבי "ריקיק", בודאי המילה מוכרת לי ועוד איך. תקשיב לי היטב.
רובי עלמא, דארץ מרוק, לאותו רקיק מפורסם, הנטבל בכוס תה ונאכל על הזבח הנימוח בפה, נקרא "רע'יפה". אנחנו ילדי העיר ספרו, קראנו לזה "ראאאה" (כלומר, רקאקה. כמו המצרים אשר מבטאים את האות ק' א'). הנה לנו רקיק, של המהדרין. אך, אין בין "הרקיק" לזרדאה (מופלטה) ולא כלום. זה יבש, וזה לח. גם למצות של פסח קראנו - ראאאה די פסח.
הוספתי לך מעט שבמעט, מצטער שלא הלכתי ללמוד בלשנות. הכל בא לי, מהשכלה "אוטודידקטית" בעיקר. כאן בארץ, במסגרת הצבא, לימדתי ערבית, מדוברת בעיקר, אך גם קלאסית. כי, לא ניתן ללמד שפה מדוברת, בטרם לימוד שפה קלאסית.
זהו, עד כאן. אין לי יותר מה לחדש, תמשיך לחקור וללמוד.
בברכה!


אני נושא לך את שלמי תודתי.
19/04/09 11:26
כמוך כמוני, אף אני לימדתי ערבית, ואף אני הקטן שירתתי בחיל המודיעין. 30 שנה - למען הדיוק.

שיהיה יומך טוב עליך ועל יקיריך,
יהודה
מא נפתח כאן מדור ללשון הערבית הספרותית
19/04/09 18:30

השלום לכם מכובדיי.

מה שכתב בן תרבות אודות הקושי ללשכתב מילה בערבית לעברית אמת ויציב ונכון וקיים.

אכן יש קושי רב, להוסיף את אותן האותיות החסרות בעברית בשכתוב השפה הערבית חעברית. אך ידוע לנו למשל שיש עד היום יהודים מקוראים אשר מבטאים את ה " ק " כקוף גרונית מאוד, ןנכון הדבר הוא לעשותו.

גם אנוכי פנטמימה, כמוך למדתי את הערבית שהיא שפה מדהימה לטעמי באותה מסגרת שבה אתה למדת, וכיום אני שוקל, בגילי הלא צעיר, ללמור טר"ת במסגרת האוניברסיטה הפתוחה, אך האמת שכרגע אין מספיק תלמידים ולכן פתיחת הקורס הזה נדתחה כבר כמה פעמים.

לגבי הכיתוב של מימונה בערבית נראה לי פנטומימה, שהמלה הראשונה היא היא המתאימה לטעמי, יען כי שתי המלים האחרות מקבלות משמעות אחרת בקריאת המלה.

ערב נעים לכם.

אלי פילו
אלי נכבדי,
19/04/09 23:26
אינני יודע היכן למדת ערבית, ולמיטב זכרוני לא ציינתי היכן למדתי אנוכי ערבית אז הנה אומר: באוניברסיטה העברית בירושלים.
אנא השכל אותי: טר"ת מהו?

ולעניין התעתיק - ללא עוררין דעתך היא הקובעת ולא אטריח את החברים בכגון דא.

יום טוב לך ולכל משתתפי הפורום,
יהודה
לפנטומימה רוב שלומות
19/04/09 23:47

כיוון שציינת ששירתת בחיל מודיעין,יצאתי מתוך הנחה ששם למדת את השפה הערבית,כיוון שבמסגרת זו חמדתי את השפה הערבית כאן בארץ.

בעניין טר"ת אלו ראשי תיבות של טלביזיה, רדיו ותקשורת בשפה הערבית הקלסית, קורס שנערך באוניברסיטה הפתוחה, ולבטח מוכר לך יותר ממני.
זהו נושא שמעניין אותי במיוחד, כמו כן גם תולדות האסלאם על כל רבדיו ומקורותיו.

ערב נעים לך.

אלי פילו

º
חן-חן לך, אלי.
20/04/09 00:04
תודה לכולם.. זה מה שרציתי לדעת.. אבל עכשיו
18/04/09 15:58
1צפיות
הסקרנות שלי גברה.. אשמח אם תוכלו לפרט עוד.
שלום לך פלקור
17/04/09 08:44
1צפיות

אוסיף על דבריו המלומדים של ידידי בן תרבות, ישנו מאמר של ד"ר יגאל בן נון על מקורותיה של חג המימונה שפרסם אותו ברבעון | הברית " והרי לך הקישור למאמר.

שבת שלום.

אלי פילו
כתובות אינטרנט מצורפות:
דבריו של ד"ר יגאל בן נון...
17/04/09 08:45

מובאים כאן באישורו האישי של מר בן נון, לאחר פנייתי אליו.

בברכה
אלי פילו
חג המימונה במרוקו
17/04/09 14:26
1צפיות
חג המימונה, או טמימונה, נחוג במרוקו במוצאי יום טוב אחרון של פסח בלבד, ולא למחורת, דהיינו לא באיסרו חג.
המכולות של הגויים היו פתוחות במיוחד באותו לילה כדי לספק ליהודים את מצרכי החג שהיו רובם חמץ.

השולחן נערך עם דברי מתיקה לרוב, כיד המטבח המרוקני השופע, וקושט במוצרי חמץ רבים:
1. קערת קמח עם תרמילי פול, המרוקנים אינם אוכלי קיטניות.
2. קערת חמאה עם מטבע זהב במרכזה, מוצרי החלב היו חמץ במרוקו כי לא בטחו בכלי החולבים הערבים, פן יהיו חמץ.
3. דג שלם חי עם שיבולי חיטה סביבו, הדגים היו חמץ במרוקו כי הדייגים הערבים שדגו את דגיהם בחכה היו הולכים לנהר או לים עם סל נצרים מלא בלחם שהיה משמש לפתיונות וחוזרים כששללם באותם סלים.
4. קנקן חלב, כי כפי שאמרנו החלב היה חמץ.
5. פירות מסוכרים לרוב, הסוכר היה חמץ במרוקו כי בהיותו יקר נהגו הערבים למהול אותו בקמח. בחלוף הזמן הותר הסוכר בטבליות אך המחמירים המשיכו להמתיק את התה שלהם עם תמר.
6. המופלטה והטריד (מין מופלטה עם בצק דק ועדין ביותר שרק האשפיות ידעו לרדדו) היו גולת הכותרת ומולאו בחמאה ובדבש.

האימהות ובנותיהן היו נשארות בבית לקבל את פני האורחים הרבים.
האבות ובניהם, לאחר שבירכו בביתם בצאתם מערבית על היין ועל הנר ועל הבסמים את ברכת ההבדלה בין קודש לחול, היו עוברים כל אותו הלילה מבית לבית לאחל תרבחו ותסעדו, (הרוויחו ועיזרו) בערבית,  או אניוס מז'ורדוס,  (תזכו לשנים רבות) בחקיטיה היא הלאדינו של בני מקרוקו הספרדית, למשפחות קרוביהם וידידיהם ולכל אלה שהיו פוגשים במקרה בבתי המארחים.

זכורני שבהיותנו קטנים אני ואחי, ליל המימונה היה הלילה היחיד בשנה בו הלכנו לישון לפנות בוקר.
האורחים לא השתהו הרבה בבתי המארחים, ראשית כדי לא להכביד על מי שהיה עליהם לארח עוד רבים מלבדם ואחרית כי עוד עשרות בתים המתינו לבואם. לכן איני מאמין שהיה לימוד תורה ממש אם כי כן הושמעו פיוטים ושירים פה ושם.

אחד מתוצרי הלוואי של אותו הלילה היה כמות השידוכים האדירה שהייתה נרקמת במהלכו. בחורים רווקים היו פוקדים עם אבותיהם עשרות בתים ובהן בנות פנויות לצד אימהותיהן וזוגות רבים היו בסופו של דבר מובאים לחופתם ולמשתה נגינתם.

עקרת הבית הייתה מקבלת את האורחים עם עלה חסה בדבש והאורח היה מאחל בתורו את האיחול המוזכר לעיל.
מעט כיבוד, מופלטה אחת או טריד אחד, שיחת חולין חטופה, לפעמים נוצרה גם אוירה לפיוט קצר, ויאללה לבית הבא.

מקווה שנהנית ושתזכה לשנים רבות, נעימות וטובות.
בדיוק כך
17/04/09 14:51
1צפיות
ועכשיו שאתה מספר את זה, אני נזכרת שסבתי עליה השלום, כאן בארץ, המתיקה את התה שלה בתמרים בלבד ולא נגעה בסוכר כל הפסח. עכשיו אני מבינה מאיפה זה בא לה. תודה
חג המימונה במרוקו
17/04/09 16:21
חג המימונה, או טמימונה, נחוג במרוקו במוצאי יום טוב אחרון של פסח בלבד, ולא למחורת, דהיינו לא באיסרו חג.
המכולות של הגויים היו פתוחות במיוחד באותו לילה כדי לספק ליהודים את מצרכי החג שהיו רובם חמץ.

השולחן נערך עם דברי מתיקה לרוב, כיד המטבח המרוקני השופע, וקושט במוצרי חמץ רבים:
1. קערת קמח עם תרמילי פול, המרוקנים אינם אוכלי קיטניות.
2. קערת חמאה עם מטבע זהב במרכזה, מוצרי החלב היו חמץ במרוקו כי לא בטחו בכלי החולבים הערבים, פן יהיו חמץ.
3. דג שלם חי עם שיבולי חיטה סביבו, הדגים היו חמץ במרוקו כי הדייגים הערבים שדגו את דגיהם בחכה היו הולכים לנהר או לים עם סל נצרים מלא בלחם שהיה משמש לפתיונות וחוזרים כששללם באותם סלים.
4. קנקן חלב, כי כפי שאמרנו החלב היה חמץ.
5. פירות מסוכרים לרוב, הסוכר היה חמץ במרוקו כי בהיותו יקר נהגו הערבים למהול אותו בקמח. בחלוף הזמן הותר הסוכר בטבליות אך המחמירים המשיכו להמתיק את התה שלהם עם תמר.
6. המופלטה והטריד (מין מופלטה עם בצק דק ועדין ביותר שרק האשפיות ידעו לרדדו) היו גולת הכותרת ומולאו בחמאה ובדבש.

האימהות ובנותיהן היו נשארות בבית לקבל את פני האורחים הרבים.
האבות ובניהם, לאחר שבירכו בביתם בצאתם מערבית על היין ועל הנר ועל הבסמים את ברכת ההבדלה בין קודש לחול, היו עוברים כל אותו הלילה מבית לבית לאחל תרבחו ותסעדו, (הרוויחו ועיזרו) בערבית,  או אניוס מז'ורדוס,  (תזכו לשנים רבות) בחקיטיה היא הלאדינו של בני מקרוקו הספרדית, למשפחות קרוביהם וידידיהם ולכל אלה שהיו פוגשים במקרה בבתי המארחים.

זכורני שבהיותנו קטנים אני ואחי, ליל המימונה היה הלילה היחיד בשנה בו הלכנו לישון לפנות בוקר.
האורחים לא השתהו הרבה בבתי המארחים, ראשית כדי לא להכביד על מי שהיה עליהם לארח עוד רבים מלבדם ואחרית כי עוד עשרות בתים המתינו לבואם. לכן איני מאמין שהיה לימוד תורה ממש אם כי כן הושמעו פיוטים ושירים פה ושם.

אחד מתוצרי הלוואי של אותו הלילה היה כמות השידוכים האדירה שהייתה נרקמת במהלכו. בחורים רווקים היו פוקדים עם אבותיהם עשרות בתים ובהן בנות פנויות לצד אימהותיהן וזוגות רבים היו בסופו של דבר מובאים לחופתם ולמשתה נגינתם.

עקרת הבית הייתה מקבלת את האורחים עם עלה חסה בדבש והאורח היה מאחל בתורו את האיחול המוזכר לעיל.
מעט כיבוד, מופלטה אחת או טריד אחד, שיחת חולין חטופה, לפעמים נוצרה גם אוירה לפיוט קצר, ויאללה לבית הבא.

מקווה שנהנית ושתזכה לשנים רבות, נעימות וטובות.
תיאור מדוייק כל נכבוד
17/04/09 18:17
1צפיות

בקשר לתמר במקום הסוכר, אכם אמי וחמותי שיחיו, עד עצם היום הזה, כך נוהגות.

גם בקשר לקטניות, כפי ששאל וגם תהה ידידי בן תרבות, ובעקבות כתיבתו בנושא זה לפני החג, ניסיתי לתהות על קנקנן של אמי וחמותי בקשר לקטניות, ודבר לא עזר, כפי שאני אומרת, " אנא נעמאל גיר די עלמוני בוייא אוזדי או זד זדי "

יענה הגיעה עד לאדם וחוה, בקיצור לא עזר לי, ועקב כך, החלטתי גם אני להמשיך נהוג כך, וזאת למרות הידיעה הברורה, שאיני נוהג נכון לפי ההלכה, אך מנהג זה ילווה אותי עד סוף ימי.

באשר לקרית או לימוד בערב המימונה, אכן יש ונהגו לקרוא את ראשי הפרקים של פרקי אבות באותה הלילה, וזאת, בתנאי שהיו עדיין בעלי שליטה עצמית עקב הכמות הגדולה של המאחייא שהוזרמה לקרבם.

כמה הייתי רוצה לחזור לאותה מימונה של מרוקו בלי כל המדיה והאינטרסנטים למיניהם, זו הייתה אווירה אחרת, כמובן בלי השבקייה, שי היום בעוונותנו הרבים מכינים אותה לפני החג, מקפיאים אותה ומגישים אותה בערב החג, דבר האסור בתכלית האסור.

לבטח בן תרבות ייע גם יידע להביא את המקורות הנכונים. מא תכלוס עלייא, אנא מא תאנעפארס מנייאן זאו האדוכ למקורות.

שבת שלום.

לייהו
גם אבי עליו השלום הביע על כך תרעומת
18/04/09 16:00
1צפיות
שמחג כלכך יפה.. עם משמעות..הפך להיות חג למופלטה.
אני יכול להגיד שגם אני כשראיתי את מצעד הפוליטיקאים.. חשתי קצת תחושת גועל.
חצי הכוס המלאה
18/04/09 18:51
1צפיות
בכל זאת, החג הפך להיות חג לאומי. זוכר את קיטונות הבוז שהוא זכה להם בראשית דרכו בארץ, עד לשנות ה-70?
היום כל בית-ישראל מבקש להתארח בו, ואף קראתי אצל אלי פילו ידידנו ששני קיבוצים ערכו מיוזמתם מימונה ואירחו  אנשי קיבוצים אחרים.
בבית חבר של בני, בן להורים מעורבים (אמא מרוקנית ואבא ארגנטינאי), ערכו מימונה ל-150 אורחים! האמן לי, לא היה שם שום פוליטיקאי. סתם חברים, שכנים ובני משפחה.
משהופץ החג בעם, משקלם של הפוליטיקאים ילך ויפחת ועם הזמן ייצקו בו ערכים יפים ונאים מהם ישנים ומהם חדשים.
בל תאבד תקוותך, עם ישראל הוא עם נהדר!
הלוואי
23/04/09 17:51
2צפיות
ותודה על התגובות.
מישהו יודע מה מקור המילה "מופלטה"?
16/04/09 23:24
35צפיות
כוונתי לצד הלשוני של המונח.
האם בערבית רושמים את המילה עם ת או עם ט?

תרבחו ותסעדו,
יהודה
כן לי נראה שהמופלטה פשוט יצאה מכל פרופורציה
16/04/09 23:50
13צפיות
הרעיון המרכזי של המופלטה כי פעם היו מכינים אותה על פלטה חמה זה הכל

אבל אוסיף ואהדר שבסוף התיקון הכללי
יש ברכה שנאמרת
"מי ייתן מציון.....
....ויעזרם ד' ויפלטם, יפלטם מרשעים ויושיעם כי חסו בו "

אז ייתכן שיש קשר כי בכל בוקר כשאני קורא את זה
אני נזכר ביציאת מצריים ובמופלטה

דבר נוסף בכל יום חייב אדם להזכיר את יציאת מצריים לפחות פעם אחת
מספיק בברכה קצרה ולא בעריכת ליל סדר שלם  
שתזכו לשנים ברוכות כל טוב וארוכות ימים ונחת
אמסטף, איך כותבים את המילה בערבית?
17/04/09 00:23
10צפיות
תודה על ההסבר, אבל איענני מוצא קשר לשוני בין מופלטה ו-פְּלָטָה. במרוקו היו משתמשים במילה פְּלָטָה?

שתזכו, אתה ויקיריך, לימים טובים, בריאות ואריכות ימים.

תרבח ותסעד
יהודה
אינני יודע וודאות ייתכן עם האות ט' זה נשמע
17/04/09 02:03
9צפיות
הגיוני
תודה לך, אמסטף. דא עקא שבענייני לשון אנו
17/04/09 11:03
8צפיות
מחפשים עובדות מוצקות יותר כגון דובר ילידי של השפה שמבחין בלשונו בין ת ו-ט או איש ספר שמכיר את המילה כפי שהיא נכתבת בשפת המקור - ערבית.

שיהיה לך ולכל חברי הפורום שבת שלום,
יהודה
רק שתדע שהרבה פעמים שמעתי אנשים אומרים מופלטע
17/04/09 13:48
8צפיות
עם דגש ב טע  שזה אומר האות טת
שמעתי גם הרבה אנשים שאומרים 'אני יכתוב'...
17/04/09 13:57
8צפיות
השאלה היא *אילו* אנשים שמעת, האם אלה דוברי מרוקאית-ילידית?

ושוב לשאלתי הקודמת: איך כתבו את 'מופלטה' בערבית?

תודה ורוב כבוד,
יהודה
חיפוש שיר על נדוניה
16/04/09 15:17
1צפיות
שמעתי אתמול במימונה ציבורית שיר במרוקאית - והייתי רוצה להשיג אותו.
השיר מדבר על הנדוניה של הכלה, שמתאימה לה וכו' וכו'
משהו כמו "גט-ווא-עתיק איל סורה, גט-ווא-עתיק איל הימה... אל מה XXX וביה א-לה-לה..."
אודה אם מישהו יוכל להגיד לי מה שם השיר ומי שר אותו (שפתיים?).
תודה!! ותרבחו ותסעדו!



טיפה רי פה טיפה רי פה טיפה רי פה טארו
16/04/09 17:24
1צפיות
יא נאס יא נס  לערוסה
אם הכוונה
16/04/09 18:02
1צפיות
אולי הכיינה לשיר הזה?
16/04/09 22:22
1צפיות
how do you byole an egg
º
שיחקת אותה להליה להלה מה לי מה לו
16/04/09 22:26
1צפיות
תודה לכל העוזרים
17/04/09 03:52
הכוונה לשיר הזה (מדקה 5:11 ואילך)
http://rapidshare.com/files/222250599/07_-___1502_...

ואמסטף - תודה על השיתוף בזמרת המבוגרת... מדהים!!!

לרגל המימונה
16/04/09 10:32
12צפיות
לרגל המימונה
פריחת הפול
ועוד אחת - שולחן החג ובמרכזו דג
16/04/09 10:35
2צפיות
ועוד אחת - שולחן החג ובמרכזו דג
הדג מונח על קמח, מטבעות זהב, שיבולים, פולים ופרחי אביב
º
ומיני מתוקים
16/04/09 10:36
1צפיות
ומיני מתוקים
º
זבן - סמל לטוהר ומתיקות
16/04/09 10:38
2צפיות
זבן - סמל לטוהר ומתיקות
º
תְשְרְבּוּ כַּאס ד'אַתַאי?
16/04/09 10:40
2צפיות
תְשְרְבּוּ כַּאס ד'אַתַאי?
º
המופלטה על האש
16/04/09 10:42
3צפיות
המופלטה על האש
º
תרבחו ותסעדו
16/04/09 10:43
1צפיות
תרבחו ותסעדו
איזה יופי של שירשור
16/04/09 18:18
תאווה לעיניים ולחיך.

תרבח ותסעד אתה וכל בני ביתך
בקשת פירוש למשפט במרוקאית
15/04/09 22:54
3צפיות
"יטֵח עלִיכּ שִי בַּאטל".

תודה
שייפול עליך המזל
15/04/09 23:46
1צפיות
מקווים שמזל טוב
מתכון למופלטה מנצחת מאת wan
15/04/09 12:46
3צפיות
מתכון למופלטה מנצחת מאת wan
מופלטה-

1 ק"ג קמח רגיל-
2 כפיות מלח
3 כפות שמן רגיל
500 מ"ל מי ברז

הכנה:

לנפות קמח לקערה גדולה , להוסיף שמן ומלח , להוסיף את המים . כל הכמות.

ללוש בידיים או במיקסר.
ללוש לישה רצופה של לפחות 10 דקות.

הבצק שיתקבל צריך להיות רך ונעים לעבודה . לא דביק. אם דביק מדי, אפשר להוסיף קמצוץ קמח.
להעביר למשטח עבודה, ללוש עוד כ- 5 דקות.
לחלק לשלושה כדורים. כל כדור לגלגל לנקניק, לחתוך עם סכין . או לתלוש חתיכות בגודל של כדור פינג פונג.

לכדרר בצק לכדור חלק.

את כל הבצק לכדרר, להניח בתבנית אפיה או כל מגש אחר שיכול להכיל אותם או . שאפשר לחלק לשני כלים.
לכסות ולהניח בצד מכוסה בששמן לפחות שעה עד שעתיים.

לטיגון:

לחמם מחבת כבדה, על משטח השיש או משטח עבודה. לקחת כדור לפתוח אותו ביד לעיגול דק מאד , להניח על המחבת החמה.

מופלטה מטגנים רק מצד אחד.אך את הראשון אני מטגנת משני הצדדדים.

לפתוח עוד עיגול להניח על העיגול שכבר במחבת.
להמשיך כך . תוך כדי שהופכים כל פעם את העיגול שהינחנו אחרון למטה שיהיה על התחתי של המחבת.והששכבה שמוכנה מעליו.
ומדי פעם כשכבר מצטברים כמה עיגולים להעבירם. לכלי ולכסות.
אני מניחה בסיר נירוסטה עם מכסה כשבתחתית יש נייר סופג.ומעל גם נייר סופג שהאדים לא ירטיבו את המופלטה . אך ישמרו עליה חמה .

ובקיצור. להניח עיגול אחד לטיגון. כשמוכן להפוך.
להניח עליו עוד עיגול, ומיד להופכו למטה .וחוזר חלילה.


להגשה-

דבש, חמאה, או כל ריבה טובה אחרת, סירופ מייפל.

כוס תה עם נענע ריחנית ומתוקה.

והרבה שמחה.


דרך אגב הפירוש של השם מופלטה- הוא מהמילה משוטחת, שטוחה.

ובין  ביס ללגימת תה. להשמיע אנחות הנאה .שכל יוצאי עדות המזרח מכירים....ויש כמובן לברך "בתירבחו ותיסעדו"



מקור : אמא של Wan(כפרה עליה )

הנה מופלטה מקאזה.
למה חוגגים מימונה? התשובות כאן
15/04/09 13:16
2צפיות
למה חוגגים מימונה? התשובות כאן
היום ערב חג השביעי של פסח - חג המימונה

חג המימונה אותו חוגגת העדה המרוקאית על שום מה?

על שום שביום הזה קרה הנס של קריעת ים סוף ולכן חוגגים את המימונה מיד לאחר היום האחרון של פסח, היום שבו נקרע הים....

זוהי חגיגת הלל לנס קריעת ים סוף. מאמינים שבליל המימונה נפתחים שערי שמים וכל הבקשות מתקבלות ולכן נוהגים לברך בלילה זה איש את רעהו בברכת "תרבחו ותסעדו". "תרבחו" - תרוויחו, תצליחו "תסעדו" - שיהיה לכם מזל טוב.

נוהגים להכין מטעמים על השולחן. עוגיות ומרציפנים בשלל צבעים, והעיקר להכין "מופלטה" אותה טובלים בחמאה ודבש (מזכיר תפוח בדבש), פותחים את הדלת וכולם מוזמנים להתכבד, לברך ולהתברך בשפע של ברכות ומזל טוב.

מקור השם מימונה הוא במילה המרוקאית "מימון" - אושר, שפע.

יש אומרים שמקורו הוא על שם הרמב"ם, רבינו משה בן מימון שזהו יום פטירתו.

על שולחן המימונה שמים קערה עם קמח, טובלים בה כסף וצמידי זהב,  שמים שיבולת, ירק סמל לברכה, דג חי לפוריות, עוגיות מכל הצבעים והמינים ועוד.

זהו חג מלא הנאה ושמחה. במרוקו איש לא נעל את הבית שלו ביום הזה וכל המשפחות בקרו זה את זה באותו יום. הם עברו מבית לבית, נכנסו, טעמו, ברכו ויצאו להמשיך בסיבוב.

תרבחו ותסעדו
שירת הים
15/04/09 13:52
1צפיות
שירת הים
בשביעי של פסח, נוהגים לקרוא את שירת הים מתוך ספר שמות ט"ו. זוהי שירת ניצחון המהללת את כוחו ועוצמתו של ה', מודה לו על חסדיו למען ישראל ומצהירה על מלכותו הנצחית.

א אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ,  
לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה,  סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  
ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה;  זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.  
ג יְהוָה, אִישׁ מִלְחָמָה; יְהוָה,  שְׁמוֹ.  
ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, יָרָה בַיָּם;  וּמִבְחַר  שָׁלִשָׁיו, טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף.  
ה תְּהֹמֹת, יְכַסְיֻמוּ; יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ  אָבֶן.  
ו יְמִינְךָ יְהוָה, נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ;  יְמִינְךָ  יְהוָה, תִּרְעַץ אוֹיֵב.  
ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ, תַּהֲרֹס  קָמֶיךָ;  תְּשַׁלַּח, חֲרֹנְךָ--יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ.
ח וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם,  נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד נֹזְלִים;  קָפְאוּ תְהֹמֹת, בְּלֶב-יָם.  
ט אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג,  אֲחַלֵּק שָׁלָל; תִּמְלָאֵמוֹ  נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.  
י נָשַׁפְתָּ  בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם;  צָלְלוּ, כַּעוֹפֶרֶת, בְּמַיִם,  אַדִּירִים.  
יא מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ; נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה פֶלֶא.  
יב נָטִיתָ, יְמִינְךָ--תִּבְלָעֵמוֹ, אָרֶץ.  
יג נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ, עַם-זוּ גָּאָלְתָּ;  נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ, אֶל-נְוֵה קָדְשֶׁךָ.  
יד שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן;  חִיל אָחַז, יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.
טו אָז נִבְהֲלוּ, אַלּוּפֵי אֱדוֹם-- אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד;  נָמֹגוּ, כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.  
טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד,  בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן:  עַד  יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה, עַד-יַעֲבֹר עַם-זוּ  קָנִיתָ.  
יז תְּבִאֵמוֹ, וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ--  מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, יְהוָה;  מִקְּדָשׁ, אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ  יָדֶיךָ.  
יח יְהוָה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד.  
יט כִּי  בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, בַּיָּם,  וַיָּשֶׁב יְהוָה עֲלֵהֶם, אֶת-מֵי הַיָּם;  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם.  

כ וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.  כא וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  {ס}


וזאת אחת הסיבות
15/04/09 13:55
1צפיות
ל...


קולולולולולולולולולולולולולולולולולולוולולוולוו
ולכל הגולשים מבארכה מסעודה לאלה מימונה
15/04/09 14:09
1צפיות
תרבח'ו ותסעדו אורך ימים ושנות חיים לשלום יוסיפו לך אורך ימים מימינה ומשמאלה אושר וכבוד ובריאות ושפע ופרנסה טובה ואהבה קולה זמן

שולחן המימונה של דודו חמוד
15/04/09 14:15
1צפיות
שולחן המימונה של דודו חמוד
תרבחו ותסעדו
השנה מימונה גם בקיבוצים
15/04/09 14:52
1צפיות
מתוך מבזק חדשות (רדיו קול רגע 96FM)  

"...מימונה נוסח הקיבוץ - בקיבוצי ישראל התפתחה מסורת של חגיגות מימונה.
לא מעט קיבוצים יחגגו באופן מיוחד עם שירה בציבור ואיך אפשר שבלי מופלטה....


בקיבוץ אפיקים ובקיבוץ גינוסר יחגגו את המימונה ויארחו גם חברים מהקיבוצים השכנים...."
לכל עדת מרוקו החוגגים מימונה
15/04/09 14:44
2צפיות
באשר הם, תרבחו  ותסעדו, האם זה מתחיל היום בערב?

איפה יש דוגמית באזור המרכז?
תודה וחג שמח גם לך
15/04/09 14:56
הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו החליטה לקיים את הטקס המרכזי של המימונה תשס''ט באשקלון, וזאת כהזדהות עם העיר ותושבי הדרום. אירועי המימונה יתקיימו השנה בגן הלאומי אשקלון, ביום חמישי ה- 16.4.09, ויכללו שלל הפעלות ומופעים; על במת האומנים יופיעו להקות זמר ומחול מהמרכזים הקהילתיים בעיר, כמו גם זהבה בן, להקת ''טריו אינדיגו'' ולסיום שמעון בוסקילה.
חג שמח...לכולכם
15/04/09 10:13
ניכנסתי לברך.. כי היום זה היום האחרון של החג..
ובערב בצאת הפסח תחגגו את המימונה.
אז חג שמח.
תירבחו ותסעדו

ונחת.
המון נחת.. ושתהא שנה מדהימה לכולנו
מאקי.
חג שמח
15/04/09 10:28
התמונות מהרשת
מפורום תרבות הונגריה.
תודה מאקי וטומיתרבחו ותסעדו
15/04/09 12:44
חג שמח גם לכם.

ו... טומי, הקוביה נהדרתתתתתתתתתתת
טומי, זאת קוביה הונגרית?
15/04/09 17:48
או מרוקאית?

כל הכבוד על היצירתיות!
חחחח זו קוביה שמסמלת מיזוג גלויות
15/04/09 17:51
תרבח ותסעד אמרוקאי
חבר ביקש קובייה למימונה
15/04/09 19:07
חבר ביקש קובייה למימונה
אחרי שפירסמתי קובייה אחרת.

אז נענתי לאתגר.

חג שמח !
תרבחו ותסעדו
15/04/09 17:47
2צפיות
הכנתי הרבה ממתקים, אבל השולחן עדיין לא ערוך...

חג שמח!
מופלטע וג'ביבאן ....איי היי טראלאלאיי
15/04/09 23:50
3צפיות
אלך בעיקבותייך עד סוף כל הדרכים
º
חג שמח
16/04/09 00:49
º
חג שמח
16/04/09 00:52
תירבחו ותיסעדו
16/04/09 01:20
חג  מימונה  שמח   !
   חג   שמח  
תודה לכל המברכים
16/04/09 01:40
מאחלת לכולכם, לכולנו, שנה נהדרת, שנה של איחוד הלבבות, איחוד הגלויות, אהבה בין איש לרעהו, בריאות, שפע וחיים ארוכים

ותפילה לחזרתו של גלעד שליט, חי, בריא ושלם, במהרה, אל חיק משפחתו ועמו האוהבים
תרבחו
16/04/09 22:30
מרגישים את החום והאהבה בפורום הזה שיהיה לכם רק טוב .
אין כמו המרוקאים מיתעדווש
תרחבו ותסעדו צאת החג: 19:45
15/04/09 19:27
º
הלהלה הלהלה הלהלה עישה ...
15/04/09 23:46
1צפיות
ירייח win ספרת רוח טעיה ותאול לי..שעמדמול עבד
15/04/09 23:48
17צפיות
רפלים סט.ג.דם וקולבי....
º
חן חן תרבחו ותסעדו
16/04/09 01:41
לאשכנזים שרוצים לחגוג מימונה באזור רמת-גן
15/04/09 16:44
נסיתי וניסיתי למצוא מסיבת מימונה ענקית באזור גני התערוכה או איזור פרק ר"ג - ולא מצאתי כלום.
ברגע האחרון, לאלה מאיתנו שאין סבתא מרוקאית  (או אפילו דודה ) יש לכם המלצות?

תודה מראש.
תרבח ותסעד
15/04/09 17:25
יש בתל אביב מימונה בסלונה
חג מימונה שמח
15/04/09 16:43
סתם כי בא לי לאחל...

ברי
º
חג מימונה שמח גם לך
15/04/09 17:26
יכירו וידעו כל יושבי תבל...
14/04/09 18:20
12צפיות
שלום רב

ראשית כל חג שמח לכל חברי הפורום ונקדים את המאוחר ונאמר לכל עדתו המפוארת שבעדות העולם (!) "תרבחו ותסעדו".

אני רוצה לעלות בפניכם את התפעלותי מן מילון עברי-מרוקאי שרכשתי לאחרונה (רכשתי 3 עותקים גם לבני משפחה) מאדם יקר בשם חנונה מרכוס שאני מכירו כלל וכלל אך על פועלו המבורך ראויי להיקרא יקר.

כל בית מרוקאי בישראל חייב שיהיה לו מילון כזה בבית על מנת שהדורות הבאים לא ישכחו את שפתינו הנפלאה.

מי שמעוניין בפרטיו וכיצד מזמינים מילון זה שיציין ושלח אליו את פרטיו.

חשוב לי להדגיש כי זאת אינה מודעה פירסומית ואין לי שום קשר למוציא לאור של מילון זה ווזה נעשה רק מתוך תחושת שליחות.
למר דויד פחימה, יש לי בקשה.
15/04/09 07:18
5צפיות

חג שמח!
אנא ממך, האם אתה יכול לבדוק לי מילה, "לופייאן" במילון?. אני צריך לדעת את פירושה, לצורך אישי. בינתיים, אין לידי "המילון" המפורסם. פרסמנו אותו בזמנו.
לעיד מבארק!
16/04/09 02:40
3צפיות
תוכל בבקשה לנסות לכתוב את המילה באותיות לועזיות בכדי שאמצא,
במילון לא מופיע המילה בצורת הכתיבה שציינת,אם יודע לך הפירוש כתוב לי ואבדוק עבורך בשמחה אם אכן הינו נכון.
מר דויד פחימה - Lufiane
16/04/09 06:46
2צפיות

הנה כתבתי באותיות לועזיות.
"תרבחו ותסעדו" חברים.
16/04/09 11:42
2צפיות
לשאלתו של בן תרבות...

"לופייאן" פירושו "סייומת" .
"לופייאן" הוא, אצלנו, הקינוח שלאחר הסעודה. בדרך כלל, פרי או, בעונה; "אוויאאה דס'סוכ" (ארטישוק קוצני) חחחחח ... (תוספת המסיימת את הארוחה).
השם "לופייאן" נגזר מ- "לופאייא" (תוספת מסיימת?!!) או במובן אחר; משוא פנים (FAVEUR) כמו: "זייאדא" או "מרוווא" (הנחה).
הנה דוגמאות במשפטים קצרים בערבית: "אופי סגאלכ וואזי עאוונני"! (סיים עיסוקך ובוא לעזור לי).
ובמובן האחר: "אופפי מעאייא" (במסחר) ושמשמעותו; - הוסיף לי כמחווה להסבר פנים, חסד...

אם זה לא נכון, אז, לפחות השתדלתי.
תרבח ותסעד הודפי
16/04/09 18:17
2צפיות
אתה מילון מהלך.

טוב לראותותך בינינו
º
חן חן ותודה לך שרונה יקרה
16/04/09 22:14
2צפיות
מר פחימה הנכבד, ראה נא את שאלתי
16/04/09 23:31
3צפיות
כאן לגבי מקור המילה "מופלטה".

תרבח ותסעד,
יהודה
רכישת מילןן
19/04/09 08:51
13צפיות
שלום מר פחימה ,

אשמח לדעת כיצד רוכשים את המילון .
וההזדמנות זו אולי ידוע לך על ספר פתגמים במרוקאית?

כתובתי :monikf14@walla.com
מילון
19/04/09 08:54
5צפיות
שלום מר פחימה
אכן אני מעוניינת  בפרטים על מנת אוכל לרכוש את המילון
ובהזדמנות זו אולי ידוע לך משהו על ספר פתגמים?
בחזרה לפורום
האזור שלי בפורום