לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר

בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:
ברוכים הבאים לפורום ספרים וספרות

 

הפורום נועד לחובבי קריאה ולדיונים על סופרים, ספרים, וספרות בכלל. נשמח לשמוע את דעתכם על ספרים שקראתם, סופרים שאהבתם (או שלא), ועל כל נושא הקשור לתחום הספרים והספרות.

 

אנא שימו לב:

הפורום לא נועד לסיוע בהכנת שיעורי בית - יש לפנות לפורום "לימודים ושיעורי בית".

יש לשמור על תרבות דיון, שפה נאותה ויחס מכובד ומכבד כלפי הגולשים האחרים.

הנהלת הפורום שומרת לעצמה את הזכות להכניס את סקירות המתפרסמות בפורום למאמרי הפורום, תוך מתן קרדיט לכותב/ת.

אין להעלות הודעות בעלות תוכן פרסומי ללא אישור המנהלים.

הפורום אינו במה לפרסום אתרים אישיים ובלוגים. ניתן לפרסם קישור לרשומה/מאמר בנוסף לפרסום הנוסח המלא שלהם בפורום. כמו כן ניתן לפרסם קישור לאתר אישי או לבלוג בחתימה.

בכל בעיה הקשורה לגלישה בפורום ניתן לפנות למנהלים.

 

גלישה נעימה

ראינו לילה/אליס ביאלסקי
הודעה זו מכילה תמונות
17/10/14 12:52
173צפיות
התלבטתי אם לרשום כאן המלצה. בעיקר כי קראתי את הספר בשפת המקור, רוסית. כל הזמן תהיתי, מה מזה עובר לעברית בכלל??? עם זאת, אני חושבת שהספר זכה בישראל להצלחה גדולה יותר, מאשר ברוסיה, אז כנראה שמשהו בכל זאת עבר...
הספר עורר את סקרנותי, כשגיליתי שהסופרת היא יהודיה מרוסיה בת גילי (כמעט), והגיבורה היא פאנקיסטית צעירה, שמסתובבת בין הרוקיסטים של התקופה הכי רומנטית במוסקווה - סוף שנות ה-80, כשהדברים שם התחילו להשתנות, לאט ובצורה לא עקבית, אבל בכל זאת.
אני חושבת שהספר ייקרא בצורה שונה לגמרי על ידי הקורא רוסי שמכיר ויודע על מה מדובר, ועל ידי מי שלא. לדוגמה, כבר בהתחלה המחברת מאפיינת את הדמויות הראשיות על ידי הזמרים (הרוסים) שהם אוהבים! הגיבור (גרומוב) מזלזל בהערצה של הגיבורה (אליסה) אל זמר הרוק צוי, ולקורא הרוסי זה מספיק כדי להבין מי נגד מי, ואילו הקורא הישראלי יכול רק לנחש... (אגב, השם של הספר בעברית "ראינו לילה" הוא שמו של אחד הלהיטים הגדולים של אותו צוי. ברוסית הספר נקרא "הכתר הקל", ציטוט משירתו של אוסיפ מנדלשטם, שאמר שחירותו היא הכתר הקל, שאותו לעולם לא ירצה להוריד). 
אפשר להגיד שזה "ספר נשים", כי הוא בסופו של דבר מתאר סיפור אהבה ראשונה, אהבת בוסר. אלא שדווקא במינוריות של הספר יש איזה חן מיוחד, משהו אמיתי, נאמן לזמן והמקום.
אני ממליצה על הספר הקטן הזה, כי הוא כמו חלון המאפשר הצצה לעולם ההוא, שממנו כל כך רבים באו לכאן, והוא עושה זאת בהומור ובקלילות, ואחרי קריאתו נשאר משהו בלב. 
כשאני נכנס לכאן פעם ב...
17/10/14 16:17
126צפיות
 
אני נהנה לקרוא אותך .
º
17/10/14 16:33
11צפיות
º
18/10/14 12:14
3צפיות
תודה על ההמלצה. חבל שאינני יכולה
18/10/14 07:18
80צפיות
לקרוא אותו בשפת המקור.
האמת היא שחלק מהדברים אפילו אני לא בטוחה שהבנתי...
18/10/14 22:55
46צפיות
אבל קראתי שהמתרגמת עשתה עבודה מדהימה, אני מתכוונת לקרוא את הספר גם בעברית, לפחות חלקים - רק מתוך סקרנות.
כיף לקרוא המלצה שלך
19/10/14 13:31
33צפיות
ההמלצה שלך מעוררת רצון לקרוא את הספר.
ובאופן אישי - היית חסרה לי הרבה זמן "נעלמת" ואאל"ט מזמן לא כתבת סקירה. אני שמחה שאת שוב כותבת.
אוי, תודה, תודה רבה!
21/10/14 16:44
11צפיות
צודקת, היתה לי תקופה כזאת, היה לי קשה לכתוב אפילו סקירה. מקווה שזה יעבור לי.
17/11/14 11:13
כתבת שהוא מאפשר הצצה לעולם ממנו באו כל כך הרבה לכאן - אבל אם הוא ממוקם בסצנת הרוק, האם זה אכן נותן אפשרות להבין את העולם ההוא בכללותו? או בנוסף לסצנה הזו מתוארים עוד חלקים בחייה של הגיבורה - בית, בי"ס וכו'?
באחת ההשתלמויות שאשתתף בה בשנה הבאה
17/10/14 11:13
48צפיות
שבסיסה זהות ויחסי יהודים ערבים מופיע ספרו של סייד קשוע, הבלתי קריא ובלתי מעניין בעליל. שוחחתי עם אחראית ההשתלמות, הצעתי את אנטון שמאס, ערבסקות, והיא שאלה אם אני מכיר סופרים ערביים [ פרוזה, רומן ] ישראלים שתורגמו לעברית או כתבו בעברית ושאלת הזהות או יחסם ליהודים וחייהם עם יהודים ..
מכירים? ממליצים? מקסימום לא אגיש את התרגיל בענין קשוע, מותר לי לא להגיש תרגיל אחד.
סלמאן נאטור דרוזי פלסטיני אזרח ישראל שתורגם ע"י יהודה שנהב
17/10/14 11:28
59צפיות
 
עוד מאמר על "היא אני והסתיו" באתר העוקץ

לפי דעתי הספר כן עוסק בקונפליקט הציוני פלסטיני

אם שיריו של מחמוד דרוויש רלוואנטים אני מכיר ארבעה

סיהאם דאוד משוררת פלסטינית אזרחית ישראל


 
כמובן שגם האופסימיסט של אמיל חביבי
17/10/14 11:50
33צפיות
º
תודה רבה רבה - אראה אם אצליח שלא להגיש תרגיל על קשוא
17/10/14 13:12
7צפיות
השטן לובשת פראדה/לורן וייסברגר -
הודעה זו מכילה תמונות
17/10/14 09:36
135צפיות

341 עמודים בהוצאת מודן
 
את הסרט ראיתי לפני שקראתי את הספר ולכן היה קושי מסויים בליהוק הדמויות בעת הקריאה. מריל סטריפ (שחקנית נתעבת בעיני) אינה מתאימה לחלוטין לדמותה של העורכת המרושעת ולכן הוחלפה מיד בג'ואן קולינס. הכל הסתדר מיד. עוד טעות בליהוק היא העוזרת שלה, מחברת הספר, שלוהקה בסרט בדמות אן האת'וויי העכברית. ביג מיסטייק. הוחלפה אחר כבוד בג'יין פונדה הצעירה. יופי.
עכשיו להתנצלויות ולתירוצים. מה לי בכלל ולספר הזה? הספר נקנה בטעות וזו התבררה די מהר לנוכח זרימתו של הספר, כך שכבר היה מאוחר להניח את הספר בצד, שהרי הוא קולח כל כך. זה בפירוש ספר נשים, מה שלא מוריד מערכו, ספר טיסה, אין הרי באמת רק דבר כזה, רק ספר שמטיסים מתוך תעוב. אחרי זה אפשר רק לומר, שמפאת היות הספר מבוסס לגמרי על סיפור אמיתי, יש בו הצצה נדירה לעולם בו הכסף נשפך כמים, החיים הנוצצים אינסופיים והמחיר לכך כבד מנשוא. גם שמות אמתיים וזוהר אינסופי לא פוגעים בספר למי שזה חשוב לו.
אנדריאה סיימה לימודיה בקולג' במטרה אחד ויחידה: עבודה בניו יורקר היוקרתי. אבל כוונות לחוד ומציאות לחוד. היא נקראת לריאיון בעקבותיו היא זוכה במשרה ש"מיליון נערות היו רוצחות בשבילו": עוזרת זוטרה של העורכת האגדית של הטרנד – מירנדה פריסטלי (במקור, העורכת האגדית אנה וינטור, העורכת של הווג).
המשרה של העורכת הזוטרה היא לשנה, לאחר מכן יש החלטה האם פניה להמשך ולקידום או לעזיבה. זה נשמע כאילו מדובר באיזשהו הליך עבודה מסודר ומקובע, אבל הרי מדובר בעורכת קפריזית, בעיתון האופנה המצליח בעולם, כזה הקובע גורלות של בתי אופנה ידועים, ולכסף אין בכלל גבול כשמדובר בהוצאות על ביגוד, טיסות, אש"ל.
שנת העבודה מתחילה ואנדריאה הצעירה מבינה עד מהרה שכדי שלעורכת הידועה יהיו חיים נוחים ומושלמים, לה עצמה לא יהיו חיים בכלל. זה מתחיל בשיחות במכשיר הפלא אז, הפלאפון, בשעות שונות ומשונות, כולל סופי שבוע, ממשיך בצורך ללבוש בגדים המייצגים את רוח הטרנד (לא בעיה גדולה משום שמחסני הטרנד גדושים בגדי מעצבים שנשלחו לצילום), אכילה של סלט ירוק בלבד, אם בכלל, וכך הלאה. העוזרת צריכה לנחש מה רוצה הבוסית עפ"י מילה פה, מילה שם. העבודה מתחילה בשבע בבוקר ובשבע בערב עוד בודקים אם נותרו דברים דחופים לעשותם.
מובן שכל הלחץ הזה פוגע ביחסים עם חברתה הטובה לילי ובעיקר עם היחסים המהודקים עם החבר אלכס, שלבסוף גורם לפירוד. מתברר שרבים וטובים הם האנשים העובדים בהוצאות לאור השונות בניו יורק מכירים בטירוף של העורכת הקפריזית, אלא שמי שלא מכיר סבור שמדובר במשרה חלומית, שכל מחיר מתאים כדי לעבוד בה. נשאלת השאלה, מדוע אנדריאה היתה מוכנה? או, טוב ששאלתם. המטרה היא לקבל המלצה מהאגדית לאחד העורכים האחרים בעיר, נניח לעורך הניו יורקר.
בדרכה השנונה לורן וייסברגר מתווה את דרכה בחוחים במה שנראה כשדה ורדים. אל מול חסרונות המפגש של העורכת הזוטרה עם הבוסית הגחמנית יש את היתרונות של בגדי מעצבים חדשים בחינם, נסיעות ברחבי ניו יורק בלימוזינה של המערכת, הוצאות אינסופיות על החשבון הגמיש של הטרנד וכך הלאה. בסוף יש פיצוץ קסום.
ביקורת החובה מסתכמת בזה שדמותה של העורכת אין בה את הרשעות הגמורה והתיאור ההולם רשעות זו. בכלל, תיאור הדמויות קצת פלקטי ופה ושם יש מריחת יתר.
אם ניקח בחשבון את הוצאת הספר ע"י מודן, כאן נותר רק להתרגז על רישול העריכה וההגהה. אז, כמו היום, מנוע החיפוש המפורסם צריך להיות גוגְל ולא גוגֶל. טעות שניה נוגעת לשמה של המעצבת דיאן פון פירסטנברג. השם הוא פירסטנברג ולא פורסטנברג. טעות שלישית נוגעת לאיפור של ברברי. זה ברברי ולא בורברי. ולבסוף, אם עוסקים בשמות, פאלטרו זו גווינת ולא גווינית. אם נעזוב רגע את השמות, עבודה של אחד עשר וחצי חודשים מסתכם ב-50 שבועות ולא 54. טמטום לשמו.
ספר חביב.
 
לא קראתי. מצטרפת לביקורתך על
17/10/14 10:50
75צפיות
שיבוש המילים.
מתוך דבריך אני מגיעה למסקנה עגומה שכנראה אינני מתאימה לשמש כעוזרת זוטרה לעורכת ווג.
גם אנחנו היינו אתמול בחנות שמוכרת 7 ספרים במאה שקל
17/10/14 11:11
85צפיות
ברחוב השלושה, באצטדיון של מכבי.
השטן בהחלט החזיקה שם ערימה נכבדה, לא טרחנו להעיף יותר ממבט אחד. היה שם גם הספר על פיו צולם "סופר הצללים", גם כמובן לא נרכש, ראינו ת'סרט, בשביל מה להתאמץ.
ולמרות זאת קניתי ספר שלם על הכנת לחם
ויתרתי בהתלהבות על "רבי מכר, של הירשפלד, שוורץ ומירון .
חובבי אפפלפד יכולים לקנות שם 6 או 7 ספרים + ספר מאמרים עליו שכתב ה-שוורץ.
גרמנית- DIANE VON FURSTENBERG
17/10/14 11:54
62צפיות
 כאשר על הU  יש אומלאוט UMLAUT/  שמודיעה על שינוי הגיה  [אין בעברית] די דומה לE/
  בגרמנית מודרנית מקלים על 'המסתבך' ואפשר לכתוב UE במקום 2 הנקודות [אומלאוט] שלעל הU/
  
 
הערה תקפה לכל השמות  בגרמנית הנפוצים ונכתבים בשגיאות נוראיות בלועזית על ידינונכתב בה  ואצלנו - השפעה פולנית\אידיש או סתם חוסר ידיעה בשפה שהשם.
ויש זוועתיים שנכתבים עם I ככה GRINBERG  [המשורר הלאומי שלנו]או בהשפעת האנגלית  GREENBERG
אגב כל הבוים והבום הם שגויים וצריך לכתוב BAUM/
 
יודעי השפה מגחכים למראה אנשים שלא יודעים לאיית את שמם.
 נדמה לי שבספריית אשתי הספר מצוי - זמן בשבילו אין לי
OOPPSS נשמט לי אז איך צריך לכתוב 'גרינברג'
17/10/14 13:32
35צפיות
שמשמעותו בגרמנית הר ירוק. []
GRUNBERG או
GRUENBERG
 
GREENBERG=שעטנז לשוני
 
גרינברג כמשל.
FUERST -, \FURST -=  תואר אצולה גבוה.
ביקורת יפה מאוד
17/10/14 12:14
64צפיות
חוץ מההתקרצצות עם השמות בסוף, אף פעם לא התחברתי לקטע.
את הסרט פשוט לא צלחתי עד הסוף, היה לי משעמם טיכו, אבל הספר דווקא נשמע חביב. תודה.
º
תודה.
17/10/14 12:16
12צפיות
ספר חמוד
18/10/14 00:00
43צפיות
קראתי לפני הסרט ואהבתי. גם את הסרט אהבתי. מריל סטריפ שחקנית מופלאה בעיני, שמתאימה לכל תפקיד שהיא מגלמת פשוט כי אני כל כך נהנית לראות אותה על המסך. אן התאווי לא מדהימה, אבל הצליחה להיראות ממש יפה בבגדי המעצבים (אני זוכרת אותה מ"יומני הנסיכה", שם היא באמת היתה עכברית) - כךשהיא הפתיעה לטובה. והסיפור חמוד, לא יותר. אבל הספר אכן שנון ולכן הוא מקבל נקודות אקסטרה. 
קראתי  ספר אחר של לורן ויסברגר, "לילה אחד יותר מדי", והוא היה גם כן חמוד ושנון פה ושם אבל לא יותר. דפדפתי קצת בספריה האחרים, ונדמה ש"השטן לובשת פראדה" הוא הטוב מביניהם.  
17/11/14 11:22
1צפיות
קראתי אותו לפני כמה שנים והוא היה די משעשע רוב הזמן, לפעמים היה קצת מתיש לקרוא את רשימת המטלות הבלתי-נגמרות של אנדריאה (ואז אפשר להודות למזלנו הטוב שאנחנו לא במקומה). בסה"כ הוא אכן, כפי שכתבת, ספר חביב.
מה זה "חרמה" ?
16/10/14 21:48
71צפיות
שלום
 
בשיר של אלתרמן עם השורה "מה קרה לי השד יודע" מוזכרת המילה "החרמה". 
 
מה הפירוש של המילה הזאת ?
 
תודה. 
מלשון 'חרם' שפירושו נלקח לתמיד, אבוד ובעיק ר 'חבל' עליו
16/10/14 21:59
43צפיות
לא חארם?
אבל המילה מתייחסת אל האשה והיא מתוארת כלוכדת
16/10/14 22:14
37צפיות
לא כנלכדת. 
 
אני העליתי את ההשערה שזה קשור לחרם דייגים כלומר שהיא לכדה אותו ברשת. מה דעתך? 
לא זוכר את השיר
16/10/14 22:18
37צפיות
תלוי בהקשר.. כל השיר כהקשר.
 חרם זה גם רשת  דייגים.
 וגם חופש האמן להמציא מילה מתחרזת.
 
תזכיר לי באיזה כרך השיר  ובאיזה עמוד ואחפש מאוחר יותר [יש לי כל כתבי אלתרמן בספרייתי]
º
אין לי סימוכין, שמעתי את השיר ברדיו.
16/10/14 22:24
11צפיות
יש לך אתגר - לחפש את השיר בכתובים
16/10/14 22:50
29צפיות
בהצלחה
הנה קישור הכולל הסבר וגם הפנייה לכתובים.
17/10/14 13:07
35צפיות
אז לא טעיתי.
17/10/14 13:23
39צפיות
באיזה כרך השיר?
ואללה, לא יודע
17/10/14 14:02
31צפיות
בכל אופן, תודה רבה על העזרה. 
Lolita
16/10/14 19:52
120צפיות
מאת  Vladimir Nabokov
הוצאת Vintage
317 עמ' (כולל אחרית דבר מאת המחבר).

מה משותף בין ולדימיר נבוקוב לבין אפרים קישון? שניהם היגרו ממולדתם בשנות העשרים לחייהם, ורכשו שליטה מדהימה בשפתם החדשה.
אני מקווה שהומברט הומברט הוא הפדופיל הראשון והאחרון שיוצא לי להכיר. אין צורך להכביר מילים על הזוועה בסטייה הזאת. נבוקוב מצליח להיכנס לתודעתו בצורה מעוררת השתאות.
I was aware of not one but two sexes, neither of which was mine., both would be termed female by the anatomist. But to me, through the prism of my senses, they were as different as mist and mast
עמ' 18

הספר כתוב בגוף ראשון. הומברט הוא אדם אינטליגנטי. יש לו מודעות לנזק שהוא גורם ללוליטה. קשה לו לשלוט בדחפיו.
הוא מנסה למצוא צידוקים רציונליים למעשיו.
הוא מדמיין את עצמו כעכביש הטווה את קוריו וממתין לטרף.
נבוקוב מתאר ביד אמן איך הומברט הולך ושוקע בתוך ביצה טובענית ותובענית.

התמוגגתי מהשפה העשירה, מהדימויים היפים.
שתי דוגמאות קטנטנות: דעתו על בית ספר מסוים לבנות:
girls are taught not to spell very well, but to smell very well
עמ' 177
או התייחסות לבני זוג שנישאו ויצאו לירח דבש:
They were going to India for their honeymonsoon
עמ' 266
באחרית דבר נבוקוב מתייחס בזלזול לנסיונות למצוא מכנה משותף בינו לבין הומברט. הוא מתנער מזיגמונד פרויד וממשיכי דרכו. היה מעניין לקרוא איך נולד הרומן הזה, ואיזו דרך חתחתים הוא עבר עד שראה אור.
זה אחד הספרים הטובים שקראתי. ממליצה עליו בחום.
מקשר אותך לדיון ארוך שהיה כאן
16/10/14 20:39
80צפיות
מעניין לנבור בקישורים שצירפת. ברור שאני
16/10/14 21:36
58צפיות
נמנית על המחנה החושב שזו יצירה גאונית. לא פשוט לגרום לקורא להזדהות עם פדופיל. וכמו שמישהי ציינה לפני - כל מיני דמויות צדדיות ואירועים שוליים מתבררים בהמשך הקריאה כחשובים ומשמעותים.
º
הספר מאוד שעמם אותי. נטשתי.
16/10/14 21:54
20צפיות
רק הערה קטנה
16/10/14 23:10
92צפיות
נבוקוב גדל וחונך בשלוש שפות: רוסית, צרפתית ואנגלית . הוא לא למד אנגלית כמהגר מבוגר.
º
תודה על ההערה וההארה. חידשת לי.
17/10/14 06:32
12צפיות
תודה על הביקורת
17/10/14 16:37
74צפיות
ועל עקיפת הקונטרוברסיה הזו...
 
אגב נזכרתי בשבוע הקודם (או תחילת הנוכחי - החגים מכפילים את התחושה) ב-2 מקרים מהתקשורת המקומית, של קשרים בין בנות 13 ו-15 עם גברים מבוגרים מהם פי 2 ויותר: האחת בסיסטית בשם דר; השניה דוגמנית שנודעה בשם ויק.
מה שאומר שזה אפשרי.
 
º
ודאי. דוגמה נוספת: רומן פולנסקי.
17/10/14 16:42
21צפיות
וכנראה גם צ'רלי צ'פלין
18/10/14 15:17
38צפיות
ברבות מארצות תבל אסיה ואפריקה בעיקר - הנוהג נפוץ בחלקו עד היום.
 באנגליה הויקטוריאנית והקדם ויקטוריאנית היה נפוץ מאוד. ועין גם בספרות האירוטית של אז וגם  בהיסטורית]
 כנ"ל בימי הרנסנס. לוקרציה בורגה הושא בת 14 בערך-כנראה פחות] לגבר בשנות ה40.
גם אצל המורמונים ובמחיני פינות במערב התיכון האמריקני השאת קטינות זה חזון נפרץ - [לפעמים עם קטינים ולפעמים קטינים עם בוגרות -ראה קולדוול,גף וורן ]
 
הזעזוע הוא בן תקופתנו   מצוות אנשים מלומדה.  ובמקרה הוא מוצדק.
º
מסכימה. ספר מזעזע וגאוני
18/10/14 22:52
11צפיות
17/11/14 11:14
2צפיות
אני חייבת להגיע אליו מתישהו
 
תודה על הסקירה
יהודה ויזן, דחק, חלק 1
15/10/14 23:54
43צפיות


איך אפשר לכתוב מילים רעות על יהודה ויזן. משורר שהוא מפעל של אדם אחד, מוציא על חשבונו
את כתב העת לספרות טובה: "דחק". כתב עת מעמיק ומכובד לספרות. אפשר.
 
הליקון עמותה לשירה.  העמותה לשירה, הליקון, נוסדה בשנת 1990, ופעילה עד היום. לעמותה פעילויות רבות, העיקרית שבהן היא הוצאת  כתב עת לשירה. מטרת העמותה היא לשאת את לפיד השירה בחשכה שבה היא נתונה כבר עשרות שנים, עד למשחקים האולימפים.
 
העמותה היא בהחלט  כח דומיננטי בעולם השירה מאז שנוסדה עד ימינו. תקופה ארוכה, משוררים המזוהים איתה משלו  בעולם השירה משלו בחשיכה. אם כי בימינו בהרבה פחות.
 
ההתקפה על הליקון. תמי ישראלי, ויערה שחורי.  ב 2005 הודפס בגליון הראשון של עיתון מטעם, בעריכת יצחק לאור, המאמר,  "אצלי היגייני, אזור כתיבה", שנכתב על ידי יערה שחורי, ותמי ישראלי. מאמר הומוריסטי ומבריק, שזכה להצלחה רבה. המאמר תוקף שורת משוררות המזוהות עם הליקון. לא אכנס, לעומק הטיעון של המאמר הפתלתל והלעגני. אלא אסתפק בלסכם. המשוררות מוצגות כבורגניות הכותבות על מנעמי החיים, והטיעון הסטלבטני הוא שהן מסתכלות על מרכיבי החיים, כאל מוצרים אותן הן מעונינות לרכוש, גם עבור השירים שלהן. שירה נטולת דם, שלא דוקרת או מעיזה.
 
כמובן, מהמאמר עולה הטענה, שלא נאמרת במפורש, שזו שירה משעממת . שאין סיכוי שתעשה משהו לקורא.  
 
ההתקפה על הליקון, יהודה ויזן ועודד כרמלי.  ב 2007  הניחו שני משוררים צעירים, מה שנתפס על ידי הליקון, כמטען חבלה, מול משרדי העמותה. הליקון פנתה למשטרה שעצרה את שניהם, לחקירה,  לזמן קצר, בחשד להנחת מטען דמי. השניים טענו שלא מדובר במטען דמי אלא בקופסא מכוסה בלונים שהיא מטאפורה למטען שעתיד להתפוצץ במהדורה  הבאה של עיתון השירה אותו הם מפיצים, כתם. השניים זכו לפרסום, בזכות אקט זה.
 
טענה אחת בכתם, נגד הליקון היתה שהם לא על רמה. טענה מוזרה נוספת היא שלא ניתנת בהליקון מספיק חשיפה למודרניזם ששלט בשירת העולם במחצית הראשונה של המאה 20.  הטענה המרכזית היתה נגד הכסף הרב הניתן להליקון, המאפשר לה לחלוש על התחום, ולא מאפשר צמיחת משוררים חדשים, כלאמר כרמלי וויזן עצמם
 
ההתקפה על הליקון, הטאמר הנוכחי. הטענה היא שהשירים משעממים, מאוד לא אטרקטיבים. שלא רק שלא מקרבים את ציבור הקוראים לשירה, אלא אפילו יוצרים רתיעה עצומה מהשירה בת זמננו.
 
בואו ומסתכל על שיר מייצג (מהליקון 11, 1994,נושא הגליון:  שירה ואמנות)
                         

יש/ארנון לוי
 
יש לשכפל להעתיק לצלם להקליט
לתרגם
לאחסן במאגר מידע
לשדר או לקלוט
בכל דרך או בכל אמצעי
אלקטרוני, אופטי או מכני
או אחר-
כל חלק שהוא מהחומר.
יש לעשות שימוש מסחרי
מכל סוג שהוא.
יש למלא את חורי השתיקה
לאטום את סדקי החסר.
 
לשיר מספר נקודות אור רפה, למשל מידה מינימלית של הומור. אולם למעשה השיר יוצר רושם סתמי. כנראה שמסתתר משהו מעבר (סמל?). אבל מדובר במשהו קשה לפענוח  שהקורא חסר הסבלנות של ימינו  לא יטרח לתהות על פשרו. לכן בפועל מדובר בשיר בעל אטרקטיביות נמוכה וזו הבעיה. תופעות אלה מייצגות מאוד את שירי הליקון. השיר מאוד מייצג.
 
כדי להביר זאת על דרך ההנגדה בואו ונסתכל על שיר של יהודה ויזן עצמו:
 
הַיְּלָדִים מרוצצים ראשם בַּנַּדְנֵדוֹת/ יהודה ויזן
 
 
וְהַיְּלָדִים מרוצצים ראשם בַּנַּדְנֵדוֹת
הַתִּירוּ זֹאת
כברתם. וַאֲחַדִים וַדַּאי יִהְיוּ לָהֲרִיסוֹת וַאֲחַדִים
לִבְנֵי-אָדַם. וַאֲחַדִים מְעַט מִזֶּה.
אֵין כְּמוֹ אֶפֶס-מַעֲנֶה    לְיֶלֶד
טוֹב, אֵין כְּמוֹ יֶלֶד טוֹב
שֶׁבֹּץ הַדָּם חָגוּר לקרסוליו
שעצמותיו
חֻשְּׁלוּ במשחקיו
ושהוריו אֵינָם חוֹמְדִים אֶת
 עלומיו     וספקותיו שֶׁלּוֹ
וְהוּא למד. אֵין כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁלמד
משיטוטיו, בהתגלש צימח לוֹ
 חַבּוּרָה בַּגַּב     תַּמְרוּר פָּנָיו
אָדֹם. הַנִּיחוּ לוֹ
אָדֹם וְהוּא יִשְׁכַּח
אֵין כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁשָּׁכַח    רְאוּ
כֵּיצַד, כֵּיצַד יִזְכֹּר, כֵּיצַד אֶת
אגרופיו יִסְגֹּר
לכשיהיה מֻכְרָח. לכשיהיה בִטווח
אִיום. כַּמָּה יַפְלִיא במכותיו בִטווח
אִיום     יִהְיֶה
אַָיום                וְשׁוּב כְּמוֹ אָז
בַּנַּדְנֵדוֹת יֶדַע
כֵּיצַד אָדֹם
 
 
שיר מצוין של ויזן, גם שוטף, גם מסתתר בו מעבר, וגם קל להבין במה מדובר. שיר צובט בלב, עכשווי,  ומעורר מחשבה. השיר משנת 2009, כלאמר, לאחר ההשתלחות בהליקון. ספק רב אם ויזן שלח את השיר לעיתון הליקון.
 
אולם ביכולתי לתת פה דוגמא לשיר שנדחה על ידי הליקון ב . 2013 . שיר שלי
 
מוטי ריקלין/סיפורה של צעירת השדיים
 
אני צעירה
נערת השדיים
ומוטי נעץ בי
את מזלג העיניים
 
התעצבנתי מאוד
תכננו נקמה
מוטי חמוד?
(לא)
והסבלנות השתלמה
 
זוג השדיים קפץ
ומוטי
את מזלג העיניים נעץ
 
אני נערה
צעירת השדיים
ומוטי נעץ בי
את מזלג העיניים
 
 
הקורא מוזמן להחליט, מהו השיר היותר אטרקטיבי, השיר שלי או השיר שהליקון פרסמו.
 
נקודות אור בהליקון. למפעל הליקון נקודות אור. למשל התרגומים בכתב העת  מקסימים.
 
הליקון סיכום: אכן הליקון נשאו את לפיד השירה שנים רבות. אבל האש בלפיד כבתה.
 
עמותת הליקון היא לא נושא המאמר הזה. לא באמת.
 
יהודה ויזן, דחק, חלק 2
16/10/14 00:02
13צפיות

יהודה ויזן, "דחק". לאחר מעללים רבים, הגיע יהודה ויזן לבגרות וגם בשלות ווהוציא את כתב העת לספרות טובה "דחק". 4 כרכים עד כה, בני מאות עמודים כל אחד, נפוחים מחשיבות אקדמית,  וגם משעממים.  
 
 
שיריו של יהודה ויזן ב"דחק":     יהודה ויזן פרסם מספר קטן, של שירים, ב"דחק", לגיטימי בהחלט. הנה שיר לדוגמא, מ"דחק" ג'.  
 
מרוב מראות אין בבואות בקרת.
יש רק בועות, ואין מראות, אך יש עוזרת.
ישנן בנות, אך אין אפילו גברת-
ואם בת-צחוק, אז גם ילדה, מותרת.
אמנם אסרוה, אך היא משחרת
זו חובתה של האישה המשוחררת
היא תשוכנע שאין כמותה עוד אשת
שבספרים תשביע כל תואשת
ותשנן את שמותיהם
אחד אחד.
 
ואם ירצה השם, אזי עד ערב.
היא גם תופשט מגאוה וגרב
ותבותר בפי דורסים וחייתו טרף.
חלק אחר חלק אחר חלק.
 
שיר נהדר, שעולה ממנו תחושת עגמומיות, המזכירה את העגמומיות העולה מהשיר המודרניסטי הגדול: "שיר האהבה של אלפרד ג' פרופרוק", של המשורר ט.ס.אליוט.
 
שירת מקור ב "דחק". ויזן מפרסם גם משוררים אחרים. בסה"כ על מספר זעום של דפים, בכל גליון.
הנה שיר לדוגמא מתוך "דחק" ד, שיר של ציפי שטשוילי.
 
תפסתי ילד שנפל מעץ
הצלתי היתה לו לרועץ
בעצם כל הצלותי
 
היצלתי ילד שהיסהו נץ
ילד שהיה נועץ בו מבטים
קשרתי זה לזה שרוכי נעליו שימעד
יפח מליסתו כל גנאי
 
לו הנחתי לו להיפגע
לו הנחתי לו להיצבע
תורפתו היתה ענוגה
תורפתי היא
חודו של ברוש
עכברוש בין רהיטי
 
שיר סתמי, לא ברור בעצם במה מדובר, אם בכלל. יש משהו בשיר הזה ודומיו, שלא מעורר סקרנות לפענחו, בודאי לא אצל הקורא חסר הסבלנות של ימינו. כנ"ל לשאר השירים. רק שיריו של יהודה ויזן ראויים (לא כולם). לא הבנתי אם יהודה ויזן מפרסם מתוך שירים שנשלחו אליו על ידי כותבים שאיננו מכיר. זכותו שלא. אבל הנה דוגמא לשיר ששלחתי ולא פרסם. שיר שלי
 
הפרויקט/מוטי ריקלין
 
אני באמת מקווה,
שלא יגיעו ימים,
בהם יריבו חבריי
על כל נתח עבודה טובה:
 
זה שעובד בקיוביק לידה
ומיפחד לא עוזב בערב את העבודה,
אומר ימים רעים, ימים רעים,
תמיד תוכל לעבוד כזונה.
 
ראש הפרויקט המטורף,
שבוהה ברגליה המלאכיות
וכאילו צועק ראש פרויקט, ראש פרויקט,
היא ברת מזל,
תמיד תוכל לעבוד כזונה.
 
בשורות טובות, בשורות טובות,
אורות המחשבים המרצדים
כאילו מברכים בשורות טובות
שממרום נותני חסות
יורדות כמטר;
השכן בקיוביק אומר
ימים רעים, ימים רעים,
היא ברת מזל בת מזל.
 
שוב, הקורא מוזמן לבחור.
 
מאמרים, הגות, תרגומים ועוד. ב"דחק" כמעט כל החומר הוא לא שירים. הוא כבד, אקדמי במובן הרע, משמים ומקומם בהתנשאות שלו. למשל, המסה המוזרה של בודלר- 'צעצוע ולקחו', והמסה אחריה : ,'הפילוסופיה של הריטים', כבדות ובעיקר איבדו מכוחן, שכנראה לא היה רב עוד בזמן שפורסמו. מה מענין בלקרוא מספר עמודים על רהיטים. גם אם יש בסהה הומור דק. או אולי איזו משמעות, שאיש לא ינסה לתהות על  פשרה. לא סתם המסות הללו שוליות יחסית בכתיבתם של שני היוצרים המהוללים.
 
גם התרגומים השונים ניתנים כקטע מיצירה יותר גדולה. לא ניתן שום הסבר להקשר של הקטע בתוך היצירה. הקורא לא יבין במה מדובר, ויתרגז.
 
נקודות אור, ב"דחק". בכרכים העבים חבויים גם דברים ראויים ואטרקטיבים. אפילו במסה של בודלר, על הצעצועים,  הקטע  בו מומלץ לקורא לחלק צעצועים לילדים העניים, ומתאר איך אלה לא יאמינו למזלם הטוב. מרגש ברמות. לא ניתן להבין את החלק על וורטיציזם, ב"דחק" ג', ואף אחד לא ייתאמץ לנסות. . אבל הקטע מ"טאר", השייך לחלק זה מדהים בעוצמתו, והההתיחסויות לקטע, בהמשך, עוזרות ותורמות.  ועוד ... אבל קטעים אלה נדירים, ואפקט הכלל של "דחק", הוא רתיעה עצומה.
 
סיכום "דחק". "דחק". הוא כתב עת גרוע מאוד. לא מאפשר במה לשירים של של יוצרים חדשים, בכמויות, שזה התפקיד  ההגיוני העיקרי של כתב עת, לספרות. בתקופה שבה יש להחזיר את הקוראים שהפסיקו לקרוא לשירה. במקום להרחיב את מעגל הקוראים. "דחק" מצמצם אותו.
 
מדובר בבטאון בעל אופי אקדמי קיצוני, שבעצם לא מובלט ככזה. בודאי, היו  קוראים שהם לא חוקרי שירה (והרבה) שלפחות הציצו בבטאון. והדבר הרחיק אותם ממעגל השירה.
 
אולם "דחק", למרות שהוא מופיע בכותרת איננו נושא המאמר
 
יהודה ויזן, דחק, חלק 3
16/10/14 00:06
20צפיות

נושא המאמר. יש להבחין שטיעונים שונים כמו אלה שהודגמו על הליקון ו"דחק", ניתן להפעיל, על הרוב המוחלט של כתבי העת לשירה. איש איננו קורא אותם. הם אולי מופצים, אבל לא באמת נקראים. אלף קוראים זה לא מספיק במדינה של כמעט 10 מליון איש. השירים נתפסים כגרועים. וקיימת התמרמרות על שירים אלה. גם מרחפת  הטענה שלאו דוקא השירים הטובים ביותר נבחרים. משהו בסלקציות לא עובד. התחושה היא שרק אלה ששייכים לקליקה המצומצת סביב כתב העת, או כאלה שמקוים לפרסם שירים בכתב העת, רוכשים אותו.  
 
מה הבעיה האמיתית. על פי מארקס כשמשתנים אמצעי הייצור, כשמשתנה הטכנולוגיה, הכל נגזר מהשינוי. יש לעבור מייד לאונליין. זו הבעיה.
 
כתבעי עת אלקטרונים בתשלום. הממשלה צריכה לעודד ולתמוך בהוצאת כתבי עת אלקטרונים, שעולים כסף לקורא. מחיר סביר 2 שקל לגליון, או 10 שקל למנוי שנתי. יש לעודד כספית מערכות עיתוני שירה, לנפק גם ורסיה אלקטרונית. ואחרי זמן מה, רק אלקטרונית. אכן המחירים נמוכים, אבל עותק אלקטרוני, לא עולה כסף. ההשקעה,בעריכה וכו' תוחזר, בהתחלה על ידי הממשלה, או גופים כלשהם. די מהר במידה והעיתון אטרקטיבי וראוי יותר מאתרי השירה באינטרנט. העיתון הזול הנגיש והראוי ייקנה על ידי אלפי חובבי שירה, ויחזיר את ההשקעה
 
העורך רשאי להכריז שהוא מפרסם רק שירים של מנויים של הבטאון. או לפחות כאלה שקנו 2 עותקים. יש הרבה שרוצים לפרסם בעיתון נחשב, והם יקנו. זה יכריח את העורך לפרסם מספר רב של כותבים צעירים, אחרת הכותבים לא יאמינו שיש להם סיכוי, ולא יקנו. זה יכריח את העורך, לייצר כתב עת אטרקטיבי. החזרנו את כוחות השוק. כנ"ל לספרים.
 
ספרים דיגטלים ובזול. לדעתי סופר חדש וגם סופר ידוע, כדאי לו למכור כספר אלקטרוני במקום ב 40 שקלים, ב 4 שקלים. לא עולה ליצר עותק של הספר. ולכן במידה והספר הוא אטרקטיבי וראוי (ויש הרבה כאלה), הוא יימכר במספר רב של עותקים (למה לא?) ויכניס לא פחות כסף לכותב, שירגיש בהרבה ייותר טוב עם עצמו לאחר שמכר. וגם זכה להרבה יותר חשיפה. ספר אלקטרוני שעולה     40 שקל, מקומם את הקורא. משום מה זה או 40 שקל, או בחינם, למה לא 4? על הממשלה, לעודד ( גם כספית), הוצאות ידועות, לעבור לדיגיטלי.
 
סיכום המאמר. יש לעבור לאלקטרוני ומייד, בלי דפוס יותר. יהיו לשירה יותר ויותר קוראים, ונחזור לימים הטובים. חלום.
המעבר מתחיל: זמורה-ביתן החלה לראשונה להעלות מהקטלוג שלה לאתר
16/10/14 00:17
26צפיות
'עברית', כרגע הרשמי האלקט' של הוצאות הספרים הגדולות.
 
שירה חדשה - יש לי תחושה שככל שהתוצאה נידחת יותר, מוקצנת ואנטי מסחרית, כך היוצרים שהזכרת יהיו מרוצים יותר (אגב שמות כתבי העת נשמעים תמוהים במיוחד. כמו מערכון של מונטי פייטון...).
 
בשורה טובה (זמורה ביתן) אבל
16/10/14 20:30
12צפיות
הספרים צריכים להימכר במחיר מאוד זול, אחרת הלקוח יתעצבון ולא יקנה
אף אחד לא מפריע לאף אחד לפרסם מה שהוא רוצה באלקטרוני
16/10/14 00:28
35צפיות
 והפרסום לא יעלה לו  פרוטה -וגם לקוראים אם ימצא כאלה.
לממשלה אין כסף =הכספים שלה הם כספי ציבור. אין סיבה להוציאם על מה שהצעת ולקפח ציירים מוסיקאים רקדנים וקוסמים.
 
אני סומך על ידיעותיך הנרחבות בכלכלה ובפיננסים ובשיווק ותומך בהצעתך ל4 ש"ח. החתן מסכים. עכשיו צריך לחפש כלה יתומה עשירה יפה וחכמה.
 
אלפי חובבי השירה מחכים לך שתניף את הדגל. קוטג'  ומילקי כן ושירה לא?
 
ותמיד אפשר להגר לגרמניה. 'משורר' אחד כבר נמצא שם.
º
לא ספר אלקטרוני בחינם, אלא במספר שקלים, חשוב, להחזיר את השוק
16/10/14 20:33
7צפיות
משחק הכריכות, או: אילו ספרים קניתי לעצמי בחג
78תגובות
15/10/14 17:00
289צפיות
השבוע הייתי בחופש, אז ביקרתי פעמיים במכירת הספרים של איתמר בבית חשמונאי, ופעם אחת בפסטיבל "אייקון" בת"א, וחזרתי עמוסת ספרים
 
כבר עמדתי לפרט אותם כאן, ואז חשבתי לעצמי: למה לא לשלב את זה במשחק?
 
אז...

(המשך...)
השבוע הייתי בחופש, אז ביקרתי פעמיים במכירת הספרים של איתמר בבית חשמונאי, ופעם אחת בפסטיבל "אייקון" בת"א, וחזרתי עמוסת ספרים
 
כבר עמדתי לפרט אותם כאן, ואז חשבתי לעצמי: למה לא לשלב את זה במשחק?
 
אז העקרון (למי שלא מכיר) מאוד פשוט - בהודעות הבאות אעלה תמונות של כריכות הספרים, כששם הספר והסופר/ת מחוקים. אתם מוזמנים לנסות לזהות את הספרים, וגם להוסיף את דעתכם האישית, אם מתחשק
17 הספרים הראשונים הם מהמכירה של איתמר, שלושת האחרונים מהדוכן של יואב ("מרכז הספר הזול") ב"אייקון".
 
כדי לאפשר לכל המעוניינים לנחש, נא לא לכתוב את התשובה בכותרת ההודעה אלא רק בתוכן.
 
הנה יוצאים לדרך...
הסיכום השבועי - מה קוראים בחג ובשבת
62תגובות
15/10/14 14:56
242צפיות
גם השבוע, לרגל החג, עולה הסיכום השבועי מוקדם מכרגיל
 

אז מה היה לנו השבוע
 
המינגווי – ממה להתחיל
...

(המשך...)
גם השבוע, לרגל החג, עולה הסיכום השבועי מוקדם מכרגיל
 

אז מה היה לנו השבוע
 
המינגווי – ממה להתחיל
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...
 
הספר של טננבום עשה לי את החג
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...
 
המלצונת על "מקלחת של חושך"
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...
 
על הומרוס – "אודיסאה" בתרגום אהרן שבתאי
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...
 
לחג הסוכות – יציאה מאזור הנוחות
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...
 
פטריק מודיאנו זכה בפרס נובל לספרות
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...
 
מחפש המלצות לספרים באנגלית
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...
 
מי התנסה בסדנת כתיבה יוצרת
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...
 
האם ניתן לדרג ספרות
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...
 
 
 
ביקורות והמלצות
 
"תעשיית השקרים" / בן-דרור ימיני – מחשבות
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...
 
"תולדות היופי" / אומברטו אקו – ILet
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...
 
 
 
 
תודה רבה לכל המשתתפים, וחג שמח
 
 
 
אז מה אתם קוראים בחג ובשבת
 
º
שאלות קטנות, חיפושים, הודעות משוטטות
15/10/14 14:53
16צפיות
לא צריכים לקרא. בערוץ MGM שני סרטים של פאזוליני עפ"י ספרים
14/10/14 22:30
58צפיות
התחיל ב10 בערב - קנטרבורי.
בהמשך בחצות -דקמרון.
 
 
|*|נפתח פורום האבא החדש|*|
13/10/14 12:26
23צפיות
|*|העולם השתנה, ההורות השתנתה וכיום לאבא תפקיד חשוב ומרכזי בגידול ילדיו.
לכן פתחנו פורום במיוחד בשבילכם האבות (וגם אימהות) את פורום האבא החדש.

מוזמנים להיכנס כבר עכשיו ולדבר, לשאול, להתייעץ וגם סתם לפרוק.
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
החלפת ספרים ובירה - מס' 7 +
12/10/14 21:24
91צפיות
שלום לכל חברות וחברי הפורום,
ביום שישי, 31.10.2014, יתקיים בין השעות 11:30-15:30 אירוע החלפת ספרים ובירה - מס' 7. הרעיון פשוט: מביאים לפחות שני ספרים מוצלחים שאהבנו, מניחים אותם על שולחן משותף, ולוקחים ספרים שאחרים אהבו והביאו להחלפה. זה חינמי, כייפי וגם פוגשים יודעי קרוא וכתוב בצהרי שישי .

האירוע יתקיים ב"עשן הזמן", רח' אנילביץ 17/2, באר שבע.
עוד פרטים ניתן למצוא באירוע הפייסבוקי:
https://www.facebook.com/events/866497563392829

נתראה בהחלפה!
עופר
º
יום שישי הוא יום עבודה שלי. אני מלמד עד 1230
13/10/14 09:27
24צפיות
º
אנחנו שם עד 15:30
16/10/14 20:29
12צפיות
עפר, בחיי הייתי בא
16/10/14 20:34
23צפיות
אבל להגיע ממקום העבודה שלי לתחנת הרכבת, ללא הזמנת מונית יקח בן חצי שעה ל- שלושת רבעי שעה. כלומר הגענו לשעה 1330. ונניח שיצאתי ב- 1330 לכיוון באר שבע = שעה, אחר כך למצוא את המקום בו אתם נמצאים, נגיד עוד חצי שעה - כבר 1500. אז .. כבר צריך לחזור לצפון, לא?!
º
16/10/14 20:36
5צפיות
אישי היקר כתב ספר ילדים שגם מבוגרים ימצאו בו טעם.. מוזמנים!
12/10/14 11:19
74צפיות
שלום שלום,
 
הסיפור על רשת וענן, ספר ילדים מאויר בכשרון רב שעוסק בהתמודדות של ילדים עם עולם האינטרנט. מוזמנים לקרוא ולשתף
 
קישור לקריאת הספר :  http://amibdror.wix.com/amibdror#!---/c15wi
 
מי שרוצה אפשר גם להשתתף בהדפסת הספר ובהוצאתו הסופית לאור בעזרת אתר הדסטארט , אנחנו מאד נשמח!
 
חג שמח!
 
 
º
בהצלחה
13/10/14 09:27
5צפיות
יומן מיוחד
12/10/14 22:03
58צפיות
שלום אני מחפש יומן שבועי מיוחד
ראיתי אותו שנה שעברה בחנות ספרים (שלא שייכת לרשת) בתל אביב אבל שחכתי איך הוא נקרא וכאחד שגר רחוק מתל אביב אין לי אופציה לחזור לאותה חנות ספרים.
יש בו תאריכים לכל מיני אירועים שונים (כמו מתי ליקוי ירח או כל מיני אירועים משונים) נראה לי זה נקרא משהו בסגנון יומן הכאוס אבל אני לא בטוח.
מקווה אם מישהו מכיר או יכול להביא לי אתר שבו אולי אני אמצא
º
גמרתי ת'ספר. מחק הסקירה המאוד אוהבת.
12/10/14 20:16
61צפיות
º
אתה צריך לעבוד במחלקת פרומואים של איזו חברת מדיה.
12/10/14 22:36
21צפיות
º
כן, אה?
13/10/14 08:14
9צפיות
'בימת שיר' לשבוע סוכות ושמחת-תורה - 12/10-18/10
10/10/14 16:44
19צפיות
רשת א' - השבוע בימי א'-ג' בלבד 15:50
 
משירת אמיר גלבוע – שלושים שנה למותו (פינות ששודרו בשבוע החולף בקה"מ)
 
קה"מ - ימי א'-שבת 11:55 

יום א': זלדה, מן העיזבון - 'הוא'
יום ב': אורי ברנשטיין
ימי ג'-ד': פסוקים מספר קהלת – קורא: צבי סלטון
יום ה' (שמחת תורה): מתוך פרקי אבות – קורא: מוטי ברכאן
יום ו': מתוך 'דיבור' – אסופה של בוגרי ביה"ס 'מנשר'. שירה צעירה
שבת: מתוך כתב העת 'ננו פואטיקה' 2. שירה קצרה, מאת: זלי גורביץ'; רונה קופרבויום; דרור בורשטיין; אפרת מישורי; רואי צ'יקי ארד; ועוד.
 
קה"מ - ימי א'-ג' 21:55, ימי ד'-ה' 22:55 ויום ו' 20:05 
 
שידורים חוזרים של פינות השבוע החולף -
יום א': 'ארץ החיים' – שמעון מרמלשטיין
יום ב': 'יותר קרוב מסמוך' – יורם סלבסט
ימי ג'-ו': משירת אמיר גלבוע – שלושים שנה למותו
 
פירוט הפינות מובא באדיבות עורכת הפינות, אורלי מורג, והוא מתפרסם בפורומים האלה:
'ספרים וספרות' (276)
'שירה ופרוזה' (33)
 
רשת א':
קה"מ:
 
הורדת קבצים לקינדל
14/10/14 17:06
26צפיות
כשמחברת את הקינדל למחשב האישי מקבלת הודעה שלא אוכל לקנות או לקרוא ספרים כל עוד מחובר והמכשיר נתקע. מה אפשר לעשות?
º
איפה/למי אפשר למכור סיפורים קצרים בעברית?
13/10/14 15:29
47צפיות
º
עיתונים, שבועונים, הוצאות לאור
13/10/14 15:53
18צפיות
עד כמה מהר מתעדכן אתר סימניה?
12/10/14 10:18
113צפיות
תעשיית השקרים לא שם.
º
תבקש בפורום האתר להוסיף אותו
12/10/14 10:54
32צפיות
º
אוקיי.
12/10/14 10:58
17צפיות
º
מי מעדכן? המשתמשים או הנהלת האתר?
12/10/14 11:12
25צפיות
º
הנהלת האתר. לא ראיתי אפשרות לעדכן לבד.
12/10/14 11:23
23צפיות
º
מחפש המלצות לספרים עכשוויים מוצלחים באנגלית
16/10/14 16:08
7צפיות
והרגע -כמעט- ב1 אחר חצות התחילה האופרה מקבת של ורדי
17/10/14 01:04
18צפיות
ניצוח פפנו. ערוץ 595 בMEZZO
חויה עד 3 וחצי לפנות בוקר.
הספר catch me if you can
17/10/14 12:13
15צפיות
היי חברים,
מישהו יודע איפה אפשר להשיג את הספר catch me if you can באנגלית בארץ?
ברשתות הגדולות הוא לא קיים ולהזמין מחו"ל זה ים זמן.
תודה!
אחדים ממוקירי הודעותי -וגם אלה שלא-אולי זוכרים שיש לי
15/10/14 13:09
107צפיות
עניין לא מבוטל באמנות הציור.
אז זו אפיזודה שעיקרה  ציור [ומי שיחפש בה מוסר השכל -יצא חפוי-ראש]
המעשה שהיה היה במאה הי"ט.  בוקר אחד [או אולי זה היה ערב?] רעשה פאריז [או לפחות קוראי העיתונים ורכלני בתי-הקפה]  תערוכה  חדשה בSALON DES INDEPENDATS/
צייר  איטלקי חצוף נוסף לכל הציג ציור בטכניקה שקרא לה -POINTILLISM  תמונה גדולה -מאוד- מכוסה כולה בנקודות קטנות כל אחת בצבע אחר מצופפות. ממש קשקוש   ורק ממרחק פתאום  ניתן לזהות המצוייר בה
 שם הצייר [איטלקי] GAETANO PREVIATI  מי בכלל שמע עליו? העז "להעלות  אוסף נקודות צפוף וכינה את יצירתו" בשם המוזר דולשוני LE RAMEAU VERT et IL GATTO NERO/  [כאמור את התמונה הכוללת ניתן לראות רק ממרחק. מקרוב רק אוסף נקודות ססגוניות. ] ועוד העז לתלות התמונה לראווה בגלרייה -לשפיטת הקהל
והצרפתים  לא ידעו איך לאכול את היצירה. האם להביט בתמונה, בנקודות. היו שהתלהבו כי ראו התמונה בכללותה והיו שעקמו האף ומצאו בה פגמים. נקודות.
הגדיל לעשות אחד ,מבקר מהולל, AUGUSTIN SAINTE BEUVE  שמלכתחילה לא רצה לבקר בתערוכה, ואח"
כ כאשר נגרר בעל-כרחו [סוף סוף מבקר מהולל שכולם מצפים למוצא פיו] מצא בה פגמים הרבה. נקודות שמונחות ללא סדר וללא היגיון. צבעים 'טהורי' ללא העירבוב המסורתי, נקודות ולא משיחות מכחול. כמקובל בחוקי הציור ובעיקר פה ושם הקנבס חשוף. האמן שכח לשים שם נקודה. רואים שהצייר הוא חובבן ולא צייר מקצועי  הוא קטל את היצירה,  לא מצר בה לא ענף ירוק ולא חתול שחור. סתם אוסף נקודות [פרטים] מכבידים על הראייה. אך הפאריזאים [בעיקר אלה שלא קראו עיתונים והשמועה הגיעה אליהם מפה לאוזן נהרו לראות התמונה, ואפילו שילמו דמי-כניסה 
בכעסו על שלא שעו לקטילתו [ולקטילת אומרי ההן הנוהרים אחריו] פנה אוגוסטין דנן לחברו המבקר היהודי הנודע וכתב לו את טרוניתו.
המבקר ,שמו אגבGEORG M/ COHEN  BRANDES ענה לו במכתב השמור בספריה הלאומית בפאריז - רק האלוהים מושלם, ברואיו לא, ויצירתם  בהכרח פגומה כמותם. חובה עלינו לראות את התמונה כולה -ולא לחפש בה פגמים.אבל מי שיחפש ימצא. [ומותר לו לחפש פגמים גם בעצמו
והיצירה - תלויה במוזיאון דאורסיי. בחדר אחרוי -לכו לקראות ותחליטו בעצמכם 
וכעת בתום האפיזודה שטרחתי בכתיבתה למענכם. ומוגשת לכם ללא שמץ של תום=לב מצדי. ומי שמפקפק באמיתות הדברים שסיפרתי  או חלקם   ייאלץ כנראה ללכת למקום שידידי ואיש שיחי יובל נוהג לכנות 'הרשת' מקור המידע.ולחפש.
ומאחר ואיני מושלם יש לי טעויות. האחריות עליהם כולה שלי. ואני אצפה להבנתכם.
ולקוראים ינעם.
 מועדים לשמחה.
 
\
כמובןSALON DES INDEPENDANTS
16/10/14 14:04
25צפיות
N  סוררת בהודעה המקורית
מעניין מאוד! תודה על הסיפור!
16/10/14 17:32
32צפיות
אני אוהבת את הציור הפואנטליסטי ושמחתי להתוודע לאפיזודה מעניינת זו.
גם האימפרסיוניסטים נתקלו במקלחת קרה כאשר הציגו בפעם הראשונה בסלון הנודע (אני יודעת שאתה יודע זאת, אך כותבת לטובת מי שמתעניין). שמם בא להם מכינוי הגנאי שהדביק מבקר בתערוכתם שביקש לבטא את זלזולו בציור שכל כולו התרשמות.
חג שמח!
16/10/14 21:33
16צפיות
ומאחר ואין חדש תחת השמש. גלגל חוזר וגלגל בא.
אז אם רוצים ניתן לחפש מקבילות -לאו דווקא אמנותיות- למתרחש כאן ועכשיו.
"מקלחת של חושך" מתי שמואלוף יצא בנרת זמורה ביתן - מרתק
15/10/14 12:40
75צפיות
אני לא יודע לכתוב סקירות ונזהר להשתמש במילה המלצה, לכן אביא רק את חוויותי כקורא.

בדרך כלל קשה לי מאוד להתמודד עם קובצי סיפורים, במקרה הטוב אני מסיים את כל הספר לאחר חודשים. המקרה של מתי שמואלוף הוא שונה. ברגע שאני מתחיל לקרוא סיפור ,אני נסחף אחריו ונשאב לתוכו , אחרי שאני גומר משפט אני חייב לקרוא את המשפט הבא. עד...שאני מגיע לסוף הסיפור, במקרים מיוחדים אני לוקח פסק זמן עד שאני מגיע ל סוף הפיסקה , אבל אני עוצר בסוף הפיסקה רק כשנעצמות לי העיניים. כמובן שכל סיפור שהתחלתי בסופו של דבר גמרתי. הציניות ,ההומור המקברי,הלשון,הפואטיקה  ,הדימויים מזכירים לנו שמתי שמואלוף הוא קודם משורר מוכר.

המשורר רוני סומק ממליץ על "מקלחת של חושך, וסי...

סיפור מתוך הקובץ שהופיע בעיתון הארץ כאן
 
מה אגיד לכם, הספר של טננבאום עשה לי את החג:הומור, סקסיות
15/10/14 12:06
62צפיות
היו קטעים שהייתי בטוח שסשה ברון כתב את הספר!נפלא!מומלץ:
º
מסכים שהספר משעשע. איזה מהם של טננבום?
15/10/14 12:19
20צפיות
º
תפוס ת'יהודי
15/10/14 13:06
18צפיות
קראתי את הפרק שהוא פירסם ב NRG - משעמםםםםםםםםםם
15/10/14 13:08
49צפיות
º
קשה לומר שזה משעמם אבל כל אחד וטעמו הוא" אותי הוא הצחיק
15/10/14 13:20
24צפיות
º
משעמם זה בהחלט הדבר האחרון שאפשר לומר עליו.
15/10/14 13:28
16צפיות
תעשיית השקרים/בן-דרור ימיני - חמה
הודעה זו מכילה תמונות
88תגובות
13/10/14 10:07
629צפיות

 
336 עמודים בהוצאת ידיעות ספרים
 
נתחיל מהסוף: למעלה מאלף ומאה מראי מקום, מרוכזים ב-75 עמודים, מהווים את הבסיס לחיבור המדהים הזה. מדובר בחבירה של התקשורת והאקדמיה הלאומיים והבינלאומיים לעשות חיסול ממוקד של הציונות בכלל וישראל בפרט. שילוב של גורמים שפיתחו תעשייה שלמה,...

(המשך...)

 
336 עמודים בהוצאת ידיעות ספרים
 
נתחיל מהסוף: למעלה מאלף ומאה מראי מקום, מרוכזים ב-75 עמודים, מהווים את הבסיס לחיבור המדהים הזה. מדובר בחבירה של התקשורת והאקדמיה הלאומיים והבינלאומיים לעשות חיסול ממוקד של הציונות בכלל וישראל בפרט. שילוב של גורמים שפיתחו תעשייה שלמה, ממנה הם מתפרנסים הן באתרי "חדשות" ו"פרשנויות" והן קתדרות שלמות באקדמיה, מיעוטן בארץ ורובן באוניברסיטאות היוקרתיות בעולם, בהן מלמדים דוקטורים ופרופסורים, המקדמים אלה את אלה, ובעיקר את השקרים של אלה ואלה, בציטוטים נרחבים אחד מהשני, בלי בדיקה ובלי הפעלת חוש ביקורת כלשהו. אם היה מדובר רק בחוגים אזוטריים ושוליים, ניחא. אלא שאותם דוקטורים ופרופסורים זוכים גם לציטוטים נרחבים בתעשיית השקרים – התקשורת. באותן אוניברסיטאות גם לומדים תלמידים המולעטים בשקרים והופכים בתורם למובילי שקרים ושנאה. האם לקרוא לזה אנטישמיות? זה אולי יהיה נוח וקל, אבל לא תמיד מה שנוח וקל הוא גם לא נכון. זו אכן אנטישמיות, אנטי-ציונות, אנטי-יהדות ואנטי-ישראל, הכל בצורה עיוורת, נטולת חוש ביקורת (לגבי מינון ונחיצות האנטי הזה), נטולת פרופורציה ותוך גרימת נזקים כבדים לתדמית ישראל וכלכלתה.
האם יש הסבר לאנטישמיות חסרת הגבולות הזו? ההסבר חייב לבוא מתחום הפסיכולוגיה והסוציולוגיה, ולא שלא ניסו להסביר. ההצלחה מזערית. האם יש תרופה לסינדרום הזה? לא שיש איזו חברת תרופות שעובדת על זה.
מנגד, האסון האמיתי המתרחש על פני כדור הארץ הוא התחזקות האסלאם הרדיקלי. למרבה הצער, הוא אינו שולי והזוי, כי אם מרכזי ומתרבה. זוהי מגה-קטסטרופה, שההכרה בדבר האסוניות שבה רק מתחילה לחלחל למוחות מפוחדים פה ושם. אבל אם נשוב חזרה למחוזות הפסיכולוגיה, גודל האסון עצום כל כך שאפילו לא יודעים ולא רוצים להתחיל להתמודד אתו. זה נראה ונשמע כאסון טבע בלתי נשלט.
אחת התמות החוזרות בספר שוב ושוב זה עד כמה ישראל, לדעת "אוהביה", זדונית. ישראל מצטיירת כמדינה הפוגעת במזיד בילדים, מרעיבה אוכלוסיות, מנציחה את סבל הפלשתינאים וגורמת באופן כללי לג'נוסייד נרחב. אחד לאחד מוכיח בן-דרור ימיני שהכל עורבא פרח ושדווקא ההיפך הוא הנכון ושהפתרון הוא דווקא הכרה בישראל ושיקום הפליטים במדינות בהן הם כבר מצויים. אלא שאם אומרים לילד חמש פעמים ביום עד כמה הוא טמבל, מן הסתם הוא יהפוך בשלב מסוים לטמבל. לאן זה מוביל? באחד המקומות היותר משעשעים בספר, נאמר שחיילי צה"ל מסרבים לאנוס ערביות, עניין מקובל אצל צבאות כובשים, משום שהחיילים לא אוהבים ערביות פלשתינאיות. באמת?! ואני אומר, אם אומרים על צה"ל חמש פעמים ביום עד כמה הוא צבא אכזר, המרבה ג'נוסייד, הרעבה ופגיעה בילדים, יש צורך באבחון הבעיה. לדעתי, מה שיתגלה זה שצה"ל הוא צבא הומואי, אוטיסטי, רכרוכי וזקוק מהר לחוג ג'ודו אחר הצהריים. האם כל העוצמה של המדינה שלנו הצליחה להוציא צבא רופס כל כך, שלא מסוגל למלוק כמה ראשי ילדים צעירים, לאנוס כמה עלמות חן בחברון, להשמיד כפר קטן בפאתי רמאללה? האם הגענו עד הלום שמרוב פחד אנחנו משתינים במכנסיים ומיד מכניסים עוד כמה מאות משאיות ביום לעזה, עם תרופות, לחם טרי ומילקי מוזל? חרפה ממש. מרוב שרועדות לנו הידיים חיברנו כל כפר פלשתינאי לחשמל, מים וריאליטי זורמים ואף הגדלנו עשות מהאימה האוחזת בנו: תוחלת החיים בעזה גבוהה מפאתי גלזגו. אין עלבון גדול מזה. במקום להכרית ולהשמיד את הערבושים, העלינו את תוחלת החיים שלהם. כך לא עושה כובש נאור. כך עושה כובש פחדן.
ימיני מרבה להביא מספרים: באופן יחסי ומוחלט אנחנו יתוש קטן וטורדני על פני כדור הארץ, מה יתוש, יבחוש. גם זה ביום חם ולח, יום כן, שבוע לא. באופן יחסי ומוחלט האסלאם הוא לב הבעיה, מהגדולות בקטסטרופות המתרחשות, משהו שכנגדו מייחלים לאיזה צונאמי חביב, הוריקן מתוק ורעש אדמה סטריאופוני.
הספר, המעודכן עד ממש לסיום מבצע צוק איתן (יצא באוגוסט 2014), מראה עד כמה נפגעו המוסלמים ממלחמותיהם הם, עד כמה מנהיגיהם מסרבים אחד לאחד, כל אחד בזמנו הוא, בעיקר זה עם הקוצים על הפנים, להביא את בעיית הפלשתינאים אל סיומה. הפתרון אמנם קצת מסובך, אבל ממש לא רצוי משום שזה יגרום לבעיה ענקית אחרת: הכרה בישראל. צריך שיהיו קווים אדומים.
כן, זה עד כדי כך פשוט. אם תהיה הכרה בישראל יהודית ודמוקרטית, מדינה השוכנת בבטחה בגבולותיה, מה יעשו המוסלמים? דאגה אמיתית, תודו. אמנם הם לא טפשים ועד עכשיו הם הצליחו יפה לעורר סכסוכים נרחבים על פני כדור הארץ ולחרחר מלחמות, הרחוקים כמזרח ממערב מישראל והציונות. הם עד כדי כך מוכשרים, שמספר המתים שלהם ממלחמותיהם הם מגיע לכדי 20 מיליון(!), בחלקים נרחבים של אפריקה ואסיה. גם אירופה.
אין רגע דל, המתים נערמים, הדם זורם, הרעב מגיע אל מיליונים, אבל הכישרון המוחץ, הנעזר בדוקטורים ופרופסורים, מחזיר את הזרקור תמיד אל ישראל ושוב יש ספין מקסים, הסחת דעת נעימה, טלנובלה במיטבה. תארו לעצמכם, לו ישראל היתה מנדבת את אזרחיה לצעוד לים ולהתאבד, איזה שיממון היה אוחז בכדור הארץ, איזו דממה, איזו דלות. אולי לא יפה שנעשה את זה, הרי מתייחסים אלינו כל כך יפה ואנחנו זוכים בכל התשומי שאנחנו זקוקים לו ואפילו נשאר עודף.
אחד הפרקים האחרונים, המסכמים את הספר, עוסק בעיתון "הארץ" בכלל ובגדעון לוי בפרט. גדעו לוי פרסם ב-2005 את מעשה החמוׂר, עניין חמוּר מאוד. פלסטינאי נקשר לזנבו של חמור ונגרר אל מותו לאחר שהריצו את החמור. המקרה המזעזע זכה לפרסום נרחב, לא רק בארץ. אמנון דנקנר, אז עורך מעריב, החליט לבדוק את הנושא וגילה שאין בו בדל של אמת וחקירה מעמיקה לא העלתה דבר. מובן שלוי לא חזר בו, לא התנצל, לא הסביר. ימיני מציין במיוחד את העובר בעשור האחרון על העיתון ה"אמין" הזה, שהשנאה המפעפעת בו כלפי ישראל חסרת פשר. מעתה אני עושה לי סימנים, כקורא רב שנים של "הארץ": נוהל חמוׂר ייקרא ע"ש גדעון לוי ודמויי גדעון לוי – עקיבא אלדר (שנעלם מזמן), עמירה הס ויצחק לאור. משאלה כותבים, נוהל חמור מאפשר לדלג מיד על מאמריהם. טובה לא תצמח מקריאתם וכעס רב ייחסך. אבל יש עם זה בעיה משום שמעתה האמון שהיה לעיתון הזה נפגע עמוקות ומחלחל ימינה ושמאלה, מעלה ומטה. מה אם גם תחזית מזג-האוויר אינה מדוייקת?
ואני רק איש שלום
גם היום כתמול שלשום
לו אני במילואים במחסום
לא היה עולה בדעתי לעשות במישהו פוגרום.
להמשך קריאה מלאת אימה, אני ממליץ לקרוא גם את הספרים הבאים: כופרת, בן החמאס ותפוס ת'יהודי!. שערות לבנות מובטחות.
 
אומברטו אקו: תולדות היופי
13/10/14 04:42
95צפיות
כנרת זמורה ביתן
תורגם מאיטלקית ע"י אריה אוריאל
440 עמ'

אדם צמא שמוצא מעיין ומסתער עליו כדי לשתות ממימיו, אינו בוחן את יופיו. זאת יוכל לעשות מאוחר יותר, אחרי שיספק את תאוותו.
הספר בא לסקור את רעיון היופי לאורך ההיסטוריה, ולזהות את מה שתרבות או תקופה היסטורית מסוימת הכירו בכך שנעים להתבונן  וליהנות, ללא כל קשר לתשוקה שהצופה יכול לחוש.
הוא עוסק בהיסטוריה של היופי ולא בהיסטוריה של האמנות. לכן מוצגים בו אותם רעיונות על אודות האמנות שבתקופה זו או אחרת קישרו בינה לבין מושג היופי.

על פי המיתולוגיה היוונית קבע זאוס מידה נאותה וגבול נכון לכל יצור. לפיכך העולם מתנהל בהרמוניה מדויקת וקבועה שתומצתה בארבע אמרות שנחקקו על חומות מקדש דלפי:
הנכון ביותר הוא היפה ביותר
שמור על גבולות
שנא את היומרנות
הימנע מקיצוניות.
על ארבעת הכללים האלה התבססה תפישת היופי של היוונים.
אך היופי הזה מנסה להסתיר את נוכחותו של יופי אחר - גועש, עליז ומסוכן, המנוגד לבינה ומתואר לעיתים קרובות כדיבוק או כשיגעון. היופי הלילי והגועש הזה נותר כמוס עד לעידן המודרני, ומאז הפך למעיין הסודי והחיוני שממימיו שותים כל ביטויי היופי המודרניים.
הספר גדוש בציטוטים מתוך יצירות ספרות, כתבים פילוסופיים, כתבי עיון. כמו כן הוא מלווה בצילומי תמונות, פסלים, יצירות אדריכליות, צילומים של מוצרי צריכה רבים.  
הוא עוסק בין השאר בפרופורציות האדריכליות, בגוף האדם, באור וצבע, בסמליות הצבעים, ביפי המכונות.
דוגמה מתוך כתבי רולן ברת משנת 1957:
אני חושב שהיום המכונית זהה כמעט לחלוטין לקתדרלות הגותיות הגדולות., בכך אני מתכוון לומר, שזאת יצירה גדולה של תקופה שעוצבה בהתלהבות ע"י אמנים אלמונים...
עמ' 398
הספר מעניין ומרחיב אופקים.
º
תודה רבה
13/10/14 09:28
13צפיות
º
אוקיי, רשמתי לבדוק. נשמע מאוד מעניין.
13/10/14 10:42
14צפיות
כרך ההמשך -תולדות הכיעור.
13/10/14 12:10
49צפיות
גם הוא תורגם
מעניין מאוד, תודה
13/10/14 13:23
39צפיות
אקו הוא אנציקלופדיה, וכל ספר שלו מעשיר. אשמח לקרוא אותו.
 
 
29/11/14 20:27
7צפיות
נשמע בהחלט מעניין ומרחיב אופקים!
סוגיית היופי היא באמת משהו שמסקרן לראות איך השתנה לאורך ההיסטוריה, אני מניחה שהוא קושר בין תפיסה של יופי לבין מצב היסטורי, חברתי וכדומה (כמו ראייה של גוף מלא כיפה ומושך בגלל שהוא מצביע על תזונה טובה שמתאפשרת באמצעות יכולת כלכלית)
לא בדיוק. הוא לא מתייחס לשומן כאל מדד למעמד חברתי.
30/11/14 08:22
3צפיות
הוא מתייחס למערכת פרופורציות שכל מיני אמנים השתמשו בהן.
 
כמו כן, הוא עוסק הרבה בשינוי בתפיסת היופי באמנות מאידאל ההרמוניה המושלמת, לאידאלים אחרים. ולא רק גוף האדם. למשל: נוף גבעות עדין מנוקד בשדות ובתים יפים, לעומת צוקים מחודדים, סערה חזקה וכו'.
 
הומרוס-אודיסאה- תרגום אהרן שבתאי- הוצאת שוקן 2014
12/10/14 16:51
178צפיות
אין להרבות מילים. פשוט 'תענוג'
ציני או רציני?
12/10/14 18:03
121צפיות
אני מאד רוצה לקרוא את התרגום הזה. מחפש אותו ברשתות המוכרות סטימצקי וצומת. טרם מצאתי. ניסיתי בעבר לקרוא בתרגום של טשרניחובסקי, וזה היה גהינום לשמו. טוב שיש תרגום חדש ומודרני.
º
אם אכן תמצא אותו, אשמח לדעת היכן.
12/10/14 18:14
31צפיות
יש
12/10/14 20:12
83צפיות
º
אח המחיר המחיר (בדיחה מאוסה על ברלין).
12/10/14 21:08
33צפיות
להערכתי בלי ידע מוקדם חבל על הזמן
12/10/14 21:36
84צפיות
עדיף לקרוא את כל הטרגדיות והקומדיות היווניות קודם. משימה יותר יקרה, אולי, אך מאוד מתגמלת ופשוטה יחסית
הומרוס לא מחייב הקדמה כזו מעמיקה, אבל צריך משהו
12/10/14 22:34
73צפיות
איזה preface. יש אגב אחת מתורגמת ב'מוסד ביאליק' של דה-רומיי, אבל הוא מינימאלי מאוד -
 
כדאי לקרוא ברשת. הסיפור מתחיל מהאמצע, כהמלצת אריסטו.
אישית אני חושב שאם רוצים להכיר 'תרבות' של עם\שפה
12/10/14 23:24
62צפיות
יש לקרא ספרות רקע. יש ברמות שונות.לשמתאימות לכל קורא.
ואח"כ לגשת לספרות עצמה לפי סדר כתיבתה . כי  היצירות הן כנדבכים זו על גבי זו.
רצוי גם לא לוותר על הפרגמנטים שנותרו מיצירות שאבדו.
 בהתחשב בזאת שאין כמעט יצירה שלךא תורגמה לאנגלית. ה'עסק' יחסית קל.
ובעיקר מתגמל.
ברור שאם יש יצירות שהורקו לשפת-האם שלך עדיף [לפי המקרה]
 
בישראל כיום מאוד קשה להבין על מה ולמה הומרוס הוא קלאסיקה
13/10/14 13:42
53צפיות
נדמה לי שבעזרת המחזות משהו מן העולם היווני העתיק, על שלל סיפוריו ותפיסותיו, יהיה נהיר יותר לקורא ההדיוט, ובכך גם הומרוס, יובן טוב יותר
כי כרונולוגית הוא קדם להם, אאל"ט.
14/10/14 00:26
33צפיות
אבל אין ספק שצריך ספר מבוא טוב - ונזכרתי באחד ראוי - 'אהבת יוון' של נתן שפיגל. רווי אהבה לנושא.
 
וכמובן 'מיתולוגיות' הנצחי של המילטון.
 
המלצה רצינית. חולק על דבריך על טשרניחובסקי
13/10/14 15:02
86צפיות
שנשמעים לי כהתפארות  בבורות.
 
הספר הוא חשוב ביותר וראוי שיעהיו לו כמה וכמה תרגומים [וניתן לקרא גם בלועזית] חשיבותו כמו שאמר תומס מאו - כל ספרות העולם מורכבת מאותיות שנשרו ממנו. [אולי הגזים- אך זה ללא ספק אבן-השתייה]
הספר קניתי בצומת הקבועה שלי - המחיר 124 ש"ח. \פחות או יותר מחיר מהדורת כריכה רכה באנגלית/ כדאי.
האם לא להיות מתורגל בשפה זו בורות?
13/10/14 15:23
56צפיות
אני לא בטוח.
ממש לא התפארות בבורות
13/10/14 17:14
78צפיות
ראשית, העברית שלי טובה מאד. כבן של מורה ללשון, אני חושב שהיא אף טובה יותר משל הרבה אנשים אחרים (ואני אומר את זה עם כל הצניעות האפשרית, שלא תגידו עכשיו שאני מתנשא... אני פשוט מציין עובדה, שעמדתי עליה במהלך חיי). מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד הקפידו איתי מאד על שימוש בשפה תקנית. שום הנחות לא קיבלתי בהקשר הזה. 
 
שפה היא דבר שמתפתח ומשתנה. כן, יש מילים וביטויים שנשארים לנצח, אבל זה לא החוק. וכששפה מתפתחת ומשתנה, ביטויים ומילים שהיו שגורים בפי כל בעבר נעלמים ומוחלפים בביטויים חדשים ומודרניים יותר. זה תהליך טבעי, ואני אתפלא אם תמצא שפה כלשהי שמדברים בה היום בדיוק כפי שדיברו בה בימי קדם. כך זה עם טשרניחובסקי - התרגום שלו התאים לשנות ה-20 וה-30. היום התרגום הזה נשמע ארכאי. המון ביטויים ומילים שטשרניחובסקי משתמש בהם כבר לא קיימים בשפה. וכך, הקריאה של הספר הופכת לקשה בתרגום שלו. קשה עד בלתי אפשרית. אני לא מתפאר בכך שאני לא מבין את התרגום. אני מציין עובדה. אני בטוח שאם הייתי נותן לך או לאחרים לקרוא תרגומים מיושנים של יצירות, הייתם סובלים קשות. שפה היא דבר משתנה, ואין חובה להעדיף דווקא את הישן על החדש.
 
אבל איך באמת התרגום של שבתאי? קריא ומוצלח כרגיל אצלו (קראתי את רוב תרגומי המחזות היווניים שלו, ונהניתי תמיד)?
ממליץ על קריאת טקסטים עבריים מקוריים
13/10/14 23:13
48צפיות
 לאורך הדורות - תתחיל באמצ -ימי הביניים ועד סוף המאה הי"ט.
אתה פשוט מחמיץ. את המיטב בגלל המודרנה.
º
לפי מה שהצצתי - שוטף כהרגלו
14/10/14 10:16
17צפיות
אני רוצה לבטל טענה אחת שלך
14/10/14 12:00
54צפיות
והיא טענת הסבל. הסבל היחיד הוא של תלמידיי, שהעברית שלהם מודרנית לגמרי, מורכבת מ- אלף מלים לערך, וגם זה נשמע לי קצת מוגזם. תלמידים מעולים במדעים, במתמטיקה ובאנגלית, שעיקר שפתם היא עבריש או אנגרית, וסובלים סבל עמוק, קוגניטיבי, מכך שאינם מסוגלים לבטא מלים מסוימות, גם כשהן מנוקדות, וגם לא מבינים אותן - גם כאשר אני מנסה לבקש מהם למצוא מלים דומות בהגיתן [ לא בהכרח אותו השורש ] כדי לפרוץ דרך אל המשמעות.
אני מניח ללא ספק רב, שמחשבות, קובנר, רפאל, עבדך הנאמן לא סובלים מקריאת טקסטים בעברית - בכל מדרג או תקופה שלה.
יש קיצוניות לצד אחד ויש לאחר...
14/10/14 12:21
50צפיות
אני מודה, לא הצלחתי לקרוא את האודיאסה בתרגום של טשרניחובסקי. או יותר נכון, הצלחתי במאמץ ובסבל שלא נראה לי משתלם בשורה התחתונה, ושהוביל אותי לנטישת הספר. האם זה אומר שהעברית שלי אינה טובה? ממש לא. כמו שאמרתי למעלה, אני לא רוצה להשמע מתנשא, אבל העברית שלי מצויינת. ובכל זאת, מה לעשות, כשאתה מציג בפני ביטויים ומילים משנות ה-30 ומטה, רק הגיוני שיהיה לי קושי מסויים בקריאה. אל תפסול את העברית המודרנית רק כי היא מודרנית! ואגב, על פי דבריך, התלמידים שלך יתקשו לקרוא גם את התרגום החדש של האודיסאה, כי העברית שלהם משובשת מאד. בקיצור, אני לא נמצא במקום שאני מסוגל לקרוא טקסטים ארכאיים, מלאים במילים ובביטויים שאיש לא משתמש בהם, חוץ מקומץ אנשים כמוך או רפאל. אשריכם שאתם יכולים לקרוא כאלו טקסטים. אבל אם אפשר לתרגם אותם (והאודיסאה היא תרגום בכל מקרה, כך שאני די בטוח שכלום לא הולך לאיבוד בתרגום החדש של שבתאי) כך שעוד אנשים יוכלו לקרוא את הטקסטים האלו, למה לא? יש איזו נקודת אמצע בין המקום של תלמידיך והמקום שלך. אני חושב שרוב האנשים מתנקזים לשם. ואין בזה שום רע. זה תהליך הגיוני וטבעי לחלוטין.
 
ואגב, לסבר את אוזניך, כן קראתי את תרגומיו של אלתרמן לשייקספיר, ונהניתי מאד. והעותק שלי של מחזותיו של צ'כוב הוא לדעתי ואם זכרוני לא מטעה אותי בתרגום של שלונסקי (ואולי לא... אין לי את העותק מול העיניים כרגע, ואין לי כוח להתחיל לחפש - הנקודה היא שזה תרגום מיושן עם ביטויים כמו "רחימאי" וכדומה - ביטויים שאיש לא מכיר היום). וגם כאן קראתי ואהבתי. אה, והפעם הראשונה שקראתי את החטא ועונשו היה גם כן בתרגום מיושן מאד, לא זוכר כרגע של מי, רק שזה היה תרגום מיושן (כריכה ורודה, הוצאת מוסד ביאליק, אם אני לא טועה) שהוציא את כל החשק וההנאה מהקריאה. וזו עוד נקודה - אם אני יכול לקרוא יצירה כמו אודיסאה או החטא ועונשו בתרגום מודרני ולהנות ולא לסבול, מה הבעיה עם זה? למה ללכת עם המיושן והארכאי רק כי הוא מיושן וארכאי? אני ממש לא מאלו שחושבים ששפה היא כמו יין טוב שמשתבח עם הזמן, כך שככל שהיא יותר מיושנת היא יותר איכותית. 
עברית היא שפה עתיקת יומין, מרובת רבדים
14/10/14 12:52
45צפיות
וספוגה השפעות זרות.עשויה שכבות שכבות הישראלית החדשה היא האחרונה.
לדעת עברית פירושו להכיר את העברית יותר מכדי קריאת עתון. נחוצה גם  היכולת לקרא ולהבין טקסטים מכל התקופות.
תנו להם אגוזים לחזק השינים הרכות אמר ביאליק.
מרבית התרגומים שאני נתקל בהם [משפות שאני יודע] הם עיתונית ולא עברית.
 [לא חל על אודיסאה החדשה]
ניר איש יקר, רק אתה מעיד על עצמך
14/10/14 15:01
45צפיות
אבל אם עברית גבוהה מאוד של טשרניחובסקי קשה לך וגורמת לך לסבל, אז לא נעים לי אבל העברית שלך טובה רק לשעתה ואין היא מכילה ככל הנראה את העומקים, שג' רפאל [שאני מסכים אתו בשרשור הזה] רומז לך פעם אחר פעם, קרא, הכר, עברי למד עצמך עברית, ואם לא, אז תגיד שאתה דובר ישראלית משובחה במיוחד, ולא עברית.
נדמה שיש כאן שיח כפול על מה זו עברית טובה
14/10/14 15:53
38צפיות
האם עברית טובה היא כאשר אתה יודע מתי השווא הוא נח, ומתי אותיות בכל"מ הופכות לבגדכפ"ת
או שמא היא טובה כאשר אתה יכול לקרוא מדרש מימי הבייניים ללא כל מילון עזר.
 
בכל מקרה, ברור לי שהאפשרות השניה מצריכה תרגול ותו לא, ומי שטקסטים אלה לא זמינים לו, ודאי שלא יוכל להשתפשף בהם.
 
 
שניכם צודקים
14/10/14 17:48
36צפיות

   כַּנִּי לִי, מוּזָה, הַגֶּבֶר זֶה רַב-הַנִּסָּיוֹן, שֶׁנָּדַד
הַרְבֵּה מְאֹד אַחַר הָרְסוֹ אֶת-טְרוֹיָה הַקִּרְיָה הַקְּדוֹשָׁה;
רָאָה עָרִים שֶׁל-רַבִּים בְּנֵי-אָדָם וְחִקֵּר אָרְחוֹתָם;
רַבִּים מַכְאוֹבוֹת סָבְלָה נַפְשׁוֹ עַל-פְּנֵי רַחֲבֵי-יַמִּים,
בְּעָמְלוֹ לְמַלֵּט אֶת-נַפְשׁוֹ וּלְהָשִׁיב עֲמִיתָיו לְאַרְצָם;                   5
אוּלָם אֶת-רֵעָיו לֹא הִצִּיל, אַף כִּי הִשְׁתּוֹקֵק לְמַלְּטָם,
יַעַן כִּי אָבְדוּ כֻלָּם בְּרִשְׁעָם אֲשֶׁר רָשָׁעוּ,
פְּתָאִים כְּמוֹתָם, שֶׁאָכְלוּ אֶת-בְּקָרוֹ שֶׁל הֵלְיוֹס הִפֶּרְיוֹן,
אֵל-הַשֶּׁמֶשׁ, וּמָנַע מֵהֶם אֶת-יוֹם שׁוּבָם לְבֵיתָם.
שֶׁמֶץ מֵאֵלֶּה הַגִּידִי גַם לָנוּ, הָאֵלָה, בַּת-זֵאוּס.                                       10

חופשי באתר של פרוייקט בן יהודה כאן
אני מסכים בעיקרון. העברית של טשר' מאוד ייחודית
14/10/14 17:58
38צפיות
ולו כי הוא כתב בשנים שבהן העברית המודרנית התגבשה, והשפה שלו שיקפה את דרכו האישית, בתקופה שלא היו בה סטנדרטים, וכל סופר עברי תרם לשפה (ביאליק למשל. מעניין שאין מחקר על מידת תרומתו, כמו שיש על רטוש והמצאותיו הלשוניות).
 
המלים אגב אינן רק משנות השלושים, אלא לעיתים מלים יחידאיות מהתנ"ך... כמו ביאליק, גם הוא הוכשר ב'חדר' ולמד את המקורות, ולכן כיוון בשפתו למי שבאו מהרקע הזה. הוא משתמש בפראפראזות מהמקורות כאילו הן דבר שכל אחד אמור להבין... אנחנו שלא זכינו להכשרה כזו, נתקשה לזהות את הרפרנסים האלה, וכמובן שלא נחוש בנוח איתם, כי לא הכרנו אותם מגיל צעיר והם לא אומרים לנו הרבה (לכן חשוב לחזור לתנ"ך בגיל מבוגר; ואם יש ראש גם למשנה ולתלמוד).
 
*אבל* חשוב לומר, כמו שטענתי לא מעט כאן ובעוד פורומים, שאסור לוותר, רק כי זה קשה. זה נוגד באופן בסיסי את דרך הלימוד האנושית. התרגום שלו הוא יצירה ראויה ומיוחדת, שראוי לללמוד ולהכיר. אולי היא לא תתאים לקריאה לצורך הנאה, אבל חשוב ללמוד אותה. לפסול אותה על סמך חוסר הבנה, תעיד רק על עצלות.
 
בעניין נוסח וולפובסקי ל'חטא ועונשו' - לא הייתי משווה. כתב עשרות שנים אחריו, ולקהל אחר ובתקופה אחרת. לדעתי לכד טוב יותר ממי שבא אחריו את 'הרוח' הרוסית, שרוויית סנטימנטאליות מצד אחד, והתנהגות אימפולסיבית עד מגוחכת מצד שני.
לפחות התרגום של אבישאול לתומאס מאן ניצל מציפורניה של מירסקי
14/10/14 18:16
45צפיות
לא היה צריך לתרגם מחדש את האחים קרמאזוב,בשבוע הבא אבדוק את התרגום של שלונסקי לאיסאק בבל
למרות זה, מעדיף את מירסקי ע"פ קריקסונוב או חזנוב
14/10/14 18:39
46צפיות
לדעתי שפת האם של מתרגם חייבת להיות השפה בה הוא כותב, ולא שפה שניה.
 
לטעמי אגב תרגומה ל'אנה קארנינה' יותר מיותר. הדמיון בינו לנוסח שנהר מטריד (פיסקאות שלמות שנשמעות ערוכות ולא מתרגמות-מחדש).
 
אגב איסאק באבל, טוקבקיסט אחד עם שכל (נדירים, אבל לעיתים יש פנינים) טען בהודעה מרתקת אחת (שכבר לא קיימת, אבל שמרתי) שהדמיון בין תרגומה לזה של שלונסקי (לספר 'יצחק בבל, סיפורים' + "להימשך אל השמש, סיפורים ורשימות') דומה באופן חשוד. הציטוטים שלו:
 
---------------------------------------------------------------------
* מירסקי - "אף זכר למשפט המופסאני - החופשי, הזורם, הנושם נשימה ארוכה של תאווה. כתיבתה של בנדרסקאיה היתה דקדוקית עד לייגע, חסרת חיים, רשולה..."
 
* שלונסקי - "סימן-וזכר לפסוק המופסאני, -החופשי, השוטף, שנשימת-תאווה ארוכה לו. גברת בנדרסקי כתבה כתיבה דקדוקית עד כדי לייגע, בלי רוח חיים, ובהגסת-הדעת".
 
* מירסקי - "בבית, בעליית הגג של קזאנצב, בעוד הכול ישנים סביבי, שקדתי כל הלילה להבקיע לי שבילים בסבך התרגום הזר. אין זו מלאכה מאוסה כפי שנדמה. המשפט בא לעולם יפה ומכוער כאחד. הסוד הוא בסיבוב לא-מורגש כמעט. על המנוף להיות מונח בכף היד ולהתחמם. להניע אותו צריך פעם ולא פעמיים".
 
* שלונסקי - "ובבית, בעליית-הגג של קאזאנצב, - כששוכניה ישנים סביבי, - שקדתי כל הלילה להבקיע לי שבילים בסבך זה של תרגום לא-לי. אין זו מלאכה רעה ככל הנדמה. הפסוק בא לעולם נאה וכעור כאחת. הסוד הוא בהטייה הבלתי מורגשת כמעט. המנוף צריך להיות מונח בכף ולהתחמם. להטותו צריך פעם אחת, ולא פעמיים".
 
* מירסקי - "ישבה בלי נוע, בידיים מצומדות. ידי האטלס האלה זרמו אל הרצפה, מצחה החוויר והלך, התחרה בין השדיים הלחוצים ניסוטה ונתרעדה". - היא נדהמת: "איך עשית זאת?"
 
* שלונסקי - "היא ישבה בלי נוע כל שעת הקריאה, וידיה חבוקות: ידי אטלס אלו היו זורמות כלפי מטה, מצחה החוויר והלך, הסלסלה שבין השדיים המלוחצים היתה ניסוטה ורוטטת. - איך עשית זאת?"
 
* מירסקי - "אז פתחתי בדברים על סגנון, על צבא-המלים, זה הצבא שכל סוגי הנשק מופעלים בו. אין לך פלדה העשויה לפלח לבו של אדם בדיקור מקפיא כנקודה שהונחה בזמן הנכון".
 
* שלונסקי - "אזי הרחבתי את הדיבור על סגנון, על צבא-המלים, זה הצבא, שבו נעים כל סוגי הנשק. אין לך חרב, שעשויה להיתקע בלבו של האדם ולהפיגו דום, כנקודה שהוצבה בעיתה".
----------------------------------------------------------------------------------------------
 
הדמיון בביטויים ובאידיומים (ניבים) ראוי לציון. כאילו היא שאבה אותם משלונסקי.
המילה וולפובסקי ברחה לי
14/10/14 18:44
32צפיות
התכוונתי שראוי היה להסתפק בתרגומיו של וולפובסקי לדוסטוייבסקי
הלוואי שיוציאו אותו מחדש בפורמט נוח - אפילו אלקט'
14/10/14 18:48
35צפיות
זה חלום ישן שלי - להוציא מחדש ספרים ישנים ונשכחים (כמו תרגום אורן המופלא ל'אובלומוב', או גמזו ל'אנקת גבהים').
 
היום זה קרוב יותר למימוש עם העידן האלקט'.
ולמה באמת שלא תממש? תגשים חלומך
16/10/14 13:55
14צפיות
כלכלית לא נראה לי שהוצאה תוציא מחדש ספר שיתחרה בה עצמה. כי הוצאה זה עסק מסחרי ולא פילנטרופי.
 אבל איש פרטי יכול לעשות נפלאות.
 צא לדרך.
בחזרה לפורום
האזור שלי בפורום