לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1147411,474 עוקבים אודות עסקים

פורום גרמנית ותרבות גרמניה

Willkommen - ברוכים הבאים - בפורום זה מדיינים על גרמנית, תרבות גרמניה,מעבר לחו"ל והתמודדות בחו"ל ספציפית גרמניה.
בבקשה ללא טרוליזם , או טרולים - נא לשמור על תרבות דיון נאותה לשם הנאת כולנו!!
נא לשרשר בהתאם!

אודות הפורום גרמנית ותרבות גרמניה

Willkommen - ברוכים הבאים - בפורום זה מדיינים על גרמנית, תרבות גרמניה,מעבר לחו"ל והתמודדות בחו"ל ספציפית גרמניה.
בבקשה ללא טרוליזם , או טרולים - נא לשמור על תרבות דיון נאותה לשם הנאת כולנו!!
נא לשרשר בהתאם!

לצפיה ב-'המשך התחרות 'הסיפור שלי עם גרמניה''
המשך התחרות 'הסיפור שלי עם גרמניה'
19/02/2011 | 20:32
77
1
התחרות נמשכת עד יום שני בצהריים

חברי הפורום הקבועים, אני יודעת שיש לכם סיפורים שווים השמיעו את קולכם

כמובן שהסיפור לא חייב להיות בנושא השואה ויכול להיות מכל תחום שהוא
מוזיקה, ספרים, הופעות, נסיעות, טיולים, ספורט, ילדים, אהבה, אוכל, לימודים, חיות, גאווה, בירה ונקנקיות - כל מה שתעלו על דעתכם ויותר.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'הסיפור שלי עם גרמניה'
הסיפור שלי עם גרמניה
<< ההודעה הנוכחית
16/02/2011 | 14:13
69
14
התרבות הגרמנית השפיעה רבות על זו הישראלית ובמקביל גם היהדות תרמה מאפיינים רבים לשפה ולתרבות הגרמנית.

לרגל צאתו של הספר "הכפר של הגרמני", אנחנו מזמינים אתכם לכתוב כיצד ואיפה התחיל הסיפור שלכם עם גרמניה ואולי לזכות בפרס!

אז מה צריך לעשות?

בין התאריכים 16/02-22/02 בשעה 12:00, עליכם לספר, כתגובה להודעה זו, כיצד ואיפה התחיל הקשר שלכם עם גרמניה. נשמח אם תוסיפו גם תמונה של מקום אהוב בגרמניה ותספרו לנו עליו.

שלושה גולשים שייבחרו על ידינו, יקבלו מאיתנו את הספר "הכפר של הגרמני" מאת בואלם סנסל ובהוצאת "זמורה ביתן".

קצת פרטים על הספר
האחים שילר נולדו באלג´יריה לאם אלג´ירית ולאב גרמני וגדלו בביתו של דוד זקן שהיגר לפרוור עני של פריז, בעוד הוריהם נשארו בכפר הולדתם.

בשנת 1994 תקפו את הכפר אנשי הקבוצה האסלאמית החמושה  (GIA)וטבחו עשרות מתושביו. למרבה הזוועה, אֶבלם של הבנים על הוריהם הפך לאימה מחרידה בעקבות גילוי זהותו האמיתית של אביהם, הגרמני שזכה בתואר המכובד "מוג´היד".

ספרו של בּוּאָלֶם סַנְסָל, המבוסס על סיפור אמיתי, מציע נקודת ראות נוקבת ועמוקה, המושפעת מתפיסתו של פרימו לוי. הוא כורך שלושה מצבים קיומיים: השואה, כפי שהיא משתקפת בתודעתו של נער ערבי המגלה את השמדת ההמונים; המלחמה המסואבת שהתחוללה באלג´יריה בשנות התשעים של המאה העשרים; והחיים בפרוורי פריז, במיוחד של האלג´ירים הסובלים מהזנחה מצד השלטונות. ובמילותיו שלו: "בקצב הזה, עם הורים אדוקים שלא מעיזים לפקוח את העיניים וילדים תמימים שלא רואים כלום מעבר לאפם, השכונה תהפוך בקרוב לרפובליקה אסלאמית לכל דבר. כשיגיע הרגע הזה, אתם (שלטונות צרפת) תצטרכו להכריז עליה מלחמה אם תרצו להחזיק אותה בתוך צרפת." בנושא רגיש זה מצליח סנסל להשמיע קול מטלטל בכנותו.


אנא עיינו בתקנון התחרות המלא
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=...




גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'טוב, אי אפשר בדיוק לקרוא לזה קשר אבל בכל זאת'
טוב, אי אפשר בדיוק לקרוא לזה קשר אבל בכל זאת
16/02/2011 | 19:26
1
כחלק מהפיכת השואה לתחום עניין מרכזי אצלי,
התמקדתי גם בגרמניה עצמה בתקופת השואה.
קריאת ספרים כמו- פני הרייך השלישי, החדר החשוך, לבד בברלין ועוד.
הסיבה פשוטה- אין הרבה מה לחקור מבחינתי בשואה עצמה- זה משהו
שאי אפשר לתאר ולהסביר בשום דרך שהיא. הכי נורא, זוועתי ומרושע.
אבל גרמניה היא כן דבר בר-חקירה, ואפילו מעניין מאוד.
אז מעולם לא הייתי בגרמניה אמנם, אבל אני מתעניינת בה היסטורית-
וגם עם ההתמודדות של בני תקופתנו הגרמנים עם זכר השואה- מאוד.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'הקשר שלי עם גרמניה..'
הקשר שלי עם גרמניה..
17/02/2011 | 00:59
6
2
התחיל במועדון בברלין הכרתי בחור גרמני בתור לשירותים שמו היה יורגן. כל בשבוע בילנו יחד חודש אחרי הוא הגיע לארץ מאז כל שנה שאני טס לגרמניה אנחנו נפגשים
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'זה לא קשר עם גרמניה'
זה לא קשר עם גרמניה
17/02/2011 | 12:41
3
2
זה קשר עם גרמני.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'ברור שזה קשר עם גרמניה'
ברור שזה קשר עם גרמניה
17/02/2011 | 19:13
2
2
התאהבתי בארץ הזו וכל שנה אני נוסע לחקור את ההיסטוריה מוזאונים תרבות.
לא כל קשר חייב להיות קשור לשואה
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'באמת קשה להבין את הסמיילי ששמתי בסוף ההערה?'
באמת קשה להבין את הסמיילי ששמתי בסוף ההערה?
17/02/2011 | 19:29
1
2
דווקא מי שמחובר לגרמניה אמור להבין הומור יבש.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'אה:) אז תעשה לי לייק ::)'
אה:) אז תעשה לי לייק ::)
17/02/2011 | 19:41
4
לצפיה ב-'זה לא קשר לגרמניה'
זה לא קשר לגרמניה
19/02/2011 | 11:11
1
4
זה קשר לשירותים של הגרמני.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'דוקא חמוד..סוףסוף לא משהו כבד:)'
דוקא חמוד..סוףסוף לא משהו כבד:)
19/02/2011 | 18:38
6
לצפיה ב-'הקשר שלי עם גרמניה'
הקשר שלי עם גרמניה
17/02/2011 | 10:54
1
1
אין לי קשר משפחתי עם זיקה לגרמניה ומאז ומתמיד קצת נרתעתי מגרמניה והסיבות ידועות.
אך לפני שנה וחציבעלי עשה לי הפתעה לחתונת הכסף והזמין מקומות לברלין. הנסיעה הזו היתה לי ממש במקום משום "שהשתחררתי" מהקטע שלי עם גרמניה. כל כך נהניתי שם בזוג. נדהמתי מהתרבות, מהנקיון, מהיופי של המקום, מהקוסמופוליטיות. התמזל מזלנו והיה בדיוק הפסטיבל שם של נפילת החומה ואיחוד המזרח והמערב. היה גדול פשוט.
היתה לנו בעייה אחכ עם הרכבת. היה איזשהו עיכוב בהגעה שלה, ומילאנו טפסים לתלונה להנהלת הרכבות. כמובן שהטפסים היו בגרמנית ובחור שהיה עם צ'לו ענק (מסתבר שניגן בפסטיבל שהיינו בו) עזר לנו בצורה מדהימה, בחיוך, בסבלנות , ואפילו הציע לנו עוגה כשקנה לעצמו בקרון האוכל של הרכבת. יותר מאוחר אנו קנינו לו קפה שם והגיע לו. הוא הקדיש לנו שעתיים כמעט במילוי הטפסים ועשה טלפונים ובירורים לשדה התעופה דרך האייפוד שלו ועל חשבונו. היו עוד אנשים שעזרו לנו ונרתמו לעזרתנו. כל מה שחשבתי על גרמנים פשוט התפוגג. לקחנו ממנו את כתובת הפייסבוק ואנו בקשר עד היום.
בתיכנון שלי לסוע לאיזור היער השחור- זה החלום שלי ואגשים אותו.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'ככה זה עם הרבה גרמנים'
ככה זה עם הרבה גרמנים
17/02/2011 | 13:33
3
הם פשוט מוכנים לעזור. לא בשביל שיוכלו אחר כך לבקש משהו, ולא כי אתם יהודים והם רוצים לכפר על מעשי סביהם.

מסתבר שפשוט יש כאלה שלא חושבים על תמורה.

אמא שלי תמיד הופתעה שיש חברים גרמנים שהסכימו לבוא איתי למשרד כזה או אחר בשבע בבוקר, בתקופה בה לא ידעתי גרמנית, ולא רצו כלום בתמורה.

כשהורי היו באוסטריה, אבי נאלץ להתאשפז, עזר להם גרמני מבוגר בכל הבירוקרטיה מול בית החולים. סתם כי הוא היה שם והציע ביוזמתו.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'הסיפור הגרמני שלי מתמצת ב2 מילים'
הסיפור הגרמני שלי מתמצת ב2 מילים
17/02/2011 | 14:06
5
7
סלידה עמוקה.
עד דור אחרון יחסרו לבני עם הנטבחים הצאצאים שלא יוולדו לעולם ובאותה העת מתרבים צאצאי הרוצחים.
לאחר גירוש ספרד הטילו היהודים חרם על ספרד והדירו רגליהם ממנה ומ'תרבותה'.
ואצלנו - היית ברלין? איזו עיר נהדרת.פולקסואגן\אודי\BMW איזו מכוניות נהדרות.

לא הייתי בגרמניה. לא אסע  לשם לעולם. כל משפחתי הושמדה בשואה. ובספרי הטלפון משנות ה30 ניתן למצוא שמות רבים מבני משפחתי. זהו בעצם האיזכור היחידי שחיו. ומקומ מותם וקבורתם [?] לא  נודע.
ארורים יהיו הגרמנים מדור לדור.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'ככ ישראלי מבחינתך'
ככ ישראלי מבחינתך
17/02/2011 | 16:55
2
1
הגמל שאינו רואה את דבשתו.

כישראלי שחי בגרמניה, גם אני התחבטתי עמוקות בשאלה הזו, של איך קרתה השואה.

אחרי תקופה לא קצרה שאני פה, ועם היכרותי עם יהודונים גלותיים, אי אפשר להביט על הגרמנים ולומר שרק הם אשמים.

המפלגה הנאציונל סוציאליסטית, היתה מפלגה שהחליטה להחזיר את "הכח לעם" ולא להשאירו בידי בעלות הברית.
המפלגה הנאציונל סוציאליסטית היתה גם מפלגה ירוקה , למען זכויות בעלי חיים (ומאוד קל לשכנע שיהודים הם חיות, אחרי ביקור במשחטה כשרה!)
המפלגה הנאציונל סוציאליסטית רצו להעמיד את הגרמני העממי הפשוט במרכז. בימים של אינפלציה מטורפת, ומשבר כלכלי עולמי, כאשר לגרמני הקטן והפשוט אין איך לגמור את החודש... בעוד הבנקאי שלו (יהודי) החנווני שלו במכולת שהיה רושם לו בהקפה (יהודי גם כן....) הקומוניסטים שמאיימים להשתלט על גרמניה הפצועה  גם כן יהודים ברובם...

ההתנהלות של היהודים בינם לבין עצמם - בתור חברה סגורה ומסוגרת, שלא פתוחה לגויים (חלילה!) שלא סובלנית כלפי זרים ולא טולרנטית... עושים ברית מילה לתינוקות אומללים (נראה ברברי למי שלא שמע מעודו על המנהג)

נו שאני אמשיך? שכל בתי הכנסת בגרמניה נמצאים במיקומים מאוד מרכזיים בערים, (ומדובר בסך הכל על יהודים, לא על נוצרים!) מאיפה יש להם ככ הרבה כסף, אם לא מהנוצרים האומללים???

ידידי,
נסה לראות פעם את הדברים בעיניים שונות. נכון ששום דבר לא מצדיק את זוועות השואה, אבל כיהודי שרואה מקרוב את ההתנהלות היהודית הגלותית, תאמין לי שדברים נראים אחרת
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'תגיד פדקס'
תגיד פדקס
17/02/2011 | 17:01
1
3
אם נעשה ניסוי וניקח למשל כמה מיליוני יהודים ונשים אותם יחד במדינה משלהם. אתה חושב שהמצב יהיה יותר טוב?
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'שאלה מעניינת מאוד...'
שאלה מעניינת מאוד...
17/02/2011 | 17:13
1
בכל מקרה אני מתעניין בכיוון אחר לגמרי:

יהודי גלותי מול יהודי ישראלי.

יש המון הבדלים, והבולט שבהם, זה שהישראלי תמיד יהיה שמח לייצג ולהסביר את יהדותו וישראליותו בעוד שהיהודון הגלותי לרוב יברח מזהויות אלו.
היהודי הגלותי תמיד יעשה כל דבר בנימת התנצלות, וינסה להידמות לעמיתיו הנוצרים. ישראלי מעולם לא יבקש מהוריו מתנה לחג המולד. יהודון גלותי - כן.

גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-' נא להשאר בגבולות התחרות'
נא להשאר בגבולות התחרות
17/02/2011 | 17:29
11
לכל אחד קשר אחר עם גרמניה ולכל מי שכותב/נוכח בפורום גרמניה ידוע שיש הרבה ישראלים שדעתם כדעתו של ג רפאל (כותב ידוע ומוכר בפורום ספרים, אגב)

אם ברצונם לנהל דיון בנושא, אנא פתחו הודעה נפרדת לצורך כך.

גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-' כאן נמחקו הודעות'
כאן נמחקו הודעות
17/02/2011 | 22:35
7
כפי שביקשתי אחה"צ, אנא השארו בגבולות התחרות ושמרו על שפה נאותה.

כל אחד זכאי לדעתו על גרמניה והגרמנים, יחד עם זאת ביטויים לא הולמים אין מקומם בפורום לא כל שכן בשרשור תחרותי זה.

מי שמעוניין לדון ביחס הישראלים לגרמניה/גרמנים מוזמן לפתוח הודעה בנושא או לקרוא בארכיון הפורום דיונים רבים שנערכו בנושא בעבר.

הודעות נוספות בתגובה להודעתו של ג רפאל מ14:06 ימחקו.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'הקשר שלי עם גרמניה...'
הקשר שלי עם גרמניה...
17/02/2011 | 22:40
1
3
בזמן שירותי הצבאי הוריי הפתיעו ואמרו שהם רוצים לתכנן טיול משפחתי לגרמניה. חברים טובים שלהם גרים בברלין, והם הזמינו את כל המשפחה להתארח.
סבי ז"ל מגרמניה, ולא זכיתי להכירו. ידעתי רק שסבי הספיק לברוח, ושאר משפחתו נספתה בשואה.
בהתחלה התנגדתי לנסיעה. אמרתי להוריי שאני מרגישה שזה לא נכון לנסוע למדינה שעשתה כל כך רע ליהודים. אבי אמר שהוא משאיר את הבחירה בידיי, ושהוא מכבד את ההחלטה, אבל לאמא שלי היה מאד קשה עם העובדה שלא אסע, ולבסוף הצטרפתי בחוסר חשק.
כשנחתנו בגרמניה, קצת השתאיתי למראה יופיה. הדבר הזכור לי ביותר מהמסע לפולין היה הרגע בו יצאתי החוצה בפעם הראשונה וראיתי שמיים קודרים ונוף משמים, מה שהיה תפאורה מתאימה למסע. אבל גרמניה כל כך יפה- זה השאיר אותי מעט מעורערת.
לאט לאט התחלתי להתאהב במדינה, וזה רק גרם לי להרגיש רע עם עצמי. לא עזרה הנצחת השואה המדהימה שיש בכל מקום- זה פשוט עשה לי רע לטייל במקום בו משפחתי איבדה את חייה, ועוד להנות מזה.
לקראת סוף השהות בברלין הגענו לשכונה בה ראינו פעם ראשונה את מרצפות הזהב. אלו מרצפות המשולבות במדרכה, ובהן שמות של יהודים שנספו בשואה.
לאחר שיטוט באזור אבי הזדעק- הוא מצא מרצפת עם שם משפחה זהה לשמנו! לא ידענו אם אלו קרובי משפחה, ואין לנו את מי לשאול, אבל הרגשתי חיבור עמוק למקום.
פתאום הרגשתי גאווה- אני, חיילת במדינת ישראל, עומדת ומוכיחה לכולם שאנחנו ניצחנו.
הגאווה הזו לא עזבה אותי עד סוף הטיול, כשטיילנו בשאר גרמניה, ולא עוזבת אותי עד היום.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'Stolpersteine'
Stolpersteine
18/02/2011 | 15:43
4
"אבני נגף"- לעצור ולחשוב...
לא רק לזכר קורבנות יהודים
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3357258,00...
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'אני וגרמניה'
אני וגרמניה
18/02/2011 | 16:47
5
12
הקשר הגרמני שלי לוקח אותי דורות אחורנית, לאנשים שאת שמם איני מכירה, דרך סבא וסבתא ומקום הלידה של אמא , מקום המגורים של דודים קשישים וכו'.
בגיל ארבע וחצי , בביקור הראשון שלי, אני זוכרת את עצמי מוקסמת מגינות גרמניות עם גמדי גינה.
עם השנים , כמו כולם, ההיסטוריה חילחלה לקשר הזה והוא הפך סבוך, כל ביקור משפחתי בגרמניה הותיר אותי משתאה מול היופי והרשע.

בנקודה לא רחוקה בזמן לא הייתי מעלה על דעתי שאי פעם אגור בגרמניה, אבל החיים מפתיעים. קיבלתי אזרחות גרמנית  ובשנת 2007 הגענו בהרכב משפחת ליער השחור במסגרת רילוקיישן מהעבודה. כל מי שביקר שם יודע שאי אפשר שלא להתאהב ביער השחור,  האגמים היפיפיים, הנוף, השלג, טיולים מרהיבים שערכנו שם גרמו לא רק לעיניי להיפקח לרווחה בהנאה אלא גם הביאו אותי לתובנות חדשות לגביי האומה הגרמנית, בעבר ובהווה. התקופה הייתה קסומה מכל היבט, ומה שאולי היה יכול להפריע בנסיבות אחרות, לא הורגש כלל ונעלם בהתרגשות ראשונית של גילוי עולם חדש, דרך חיים אחרת. לאחר כמה חודשים המשכנו ברילוקיישן להולנד, אבל מישהו אי שם טרף את הקלפים ולאחר שעברנו  הדברים השתנו ועברנו שוב לגרמניה, הפעם להרי הטאונוס, ובכדי להישאר. עד כה הקשר היה קשר של מגורים בלבד- אהבת הטבע והנוחות, וכל מה שבא מדור ההורים והסבים היה קשר ישן ומתפורר, אבל מה שבאמת הפך מבחינתי את הקשר הגרמני שלי למשמעותי הוא הבית בו נולדה בתי הצעירה, פה בגרמניה,  דור  מעליי נולד פה, דור תחתיי נולד פה, אי אפשר עוד לפרום את הקשר שלי לגרמניה.

מעל שלוש שנים שאנחנו גרים באירופה, מתוכן מעל שנתיים בגרמניה. הזמן שיפר את השפה, את ההתאקלמות, את הציפיות והאכזבות. התרגלנו לכל הדברים הטובים שיש לה להציע לנו, לשקט, לשלווה, לחופשים, לטיולים, לסדר ולנימוס, בסופו של דבר אפילו לדיבוב בטלויזיה עוד נתרגל....

בתמונה- הגבורטסהאוס בו נולדה הצעירה במשפחה, בלב העיר העתיקה באידשטיין.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'את כותבת מקסים'
את כותבת מקסים
18/02/2011 | 20:07
1
1
קראתי בשקיקה
איזה יופי של גבורטסהאוס.

גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'תודה '
תודה
18/02/2011 | 22:08
2
לצפיה ב-'מקסים, מקסים... אבל את באמת מתכוונת'
מקסים, מקסים... אבל את באמת מתכוונת
19/02/2011 | 11:15
1
שצאצאיך ימשיכו להיות גרמנים בני גרמנים?
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'איזו שאלה מוזרה'
איזו שאלה מוזרה
19/02/2011 | 12:02
3
אני בעצמי לא יודעת איפה אני אגור עוד 10 שנים, מאיפה באה האשליה שאנחנו יכולים לדעת איפה יגורו ילדינו ועם מי הם יתחתנו?
והבנות שלי ישארו יהודיות לא משנה היכן הן יגורו, גם אם זה יהיה בגרמניה.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-' היידי אור הוקר טוב-פורום נכבד.'
היידי אור הוקר טוב-פורום נכבד.
19/02/2011 | 12:49
2
בהשוואה אליך אני לא הייתי מסוגל לגור בגרמיה אם תקראי את הסיפור שלי
בפורום את תביני גם למה.אמנם יש לי דרכון של השוק הארופאי משנת 2001
היה לי מאוד קשה לנסוע לגרמניה בפעם הראשונה,בזמנו במסגרת השילומים נסעתי למרחצאות בבאדן באדן ושם קיבלתי שוק שהייתי ביחד אם בני הנאצים, שלהם יש
את אותן הזכויות כמו לנו ניצולי השואה אומנם המשיכו להזמין אותי אך לא נסעתי יותר,לאחר ביקורי הראשון בפרוסיה המזרחית במסגרת מסע שורשים,בדרך הביתה
אשתי עשתה לי הפתעה וטסנו לאוסטריה היא לא גילתה לי לאן אך כשנחתנו בוינה שאלתי אותה,מה הישתגעת?לאן הבאת אותי? לא משנה היינו שבוע בוינה ראיתי
כתובות נאצה על הקירות כמו Yuden raus ישבתי אם המארח שלנו בפאב,
ישב לידינו אוסטרי חבר שלו ושאל אותי מהיכן אני?וכשאמרתי לו מישראל,
הוא זרק לי או אתם הורגים את הילדים הפלשתינים?עניתי לו תזכור מיכן בא היטלר,
זה עשה את שלו והוא עזב.זה גם מראה שלנו אין הסברה מספקת בחו'ל.
יהודה
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'הסיפור הגרמני שלי'
הסיפור הגרמני שלי
19/02/2011 | 01:33
7
3
כמו רבים פה יש לי רתיעה מגרמניה. גם אני דור שני לשואה ואולי גם דור שלישי, גם הסבים שלי וגם ההורים שלי עברו את השואה באירופה.גירושים, מחנות, מצעדי מוות בשלג טובעני, טיפוס ומה לא. אני עצמי קרוי על שם אח של סבתא שנרצח בשואה ומקום מותו וקבורתו לא ידוע עד היום הזה. אבל בהיותי ישראלי צבר הרתיעה לא הייתה ממש קשה אלא יותר חינוך מהבית.

בחמישי למרץ 2003 טסתי לנסיעת עבודה בגרמניה, נחתתי בפרנקפורט בבוקרו של יום רביעי שטוף שמש ומייד עליתי על הרכבת שתיקח אותי לדרכי ליעד הסופי שלי דואיסבורג.
התרווחתי ברכבת ודי שמחתי שהנסיעה תחקח כשעתיים ואוכל לנמנם קצת אולי לישון, הרי יצאתי מהבית ב-2 בבוקר להספיק לטיסה של 5 וחצי.
לאחר חצי שעה הטלפון צלצל, על הקו היה הבן שלי, אסף, תלמיד כיתה י"א , זה היה בשעות בית ספר, "מה קרה?" שאלתי אותו. "כלום", הוא אמר. "ראיתי שיחה שלא נענתה ממך, מה רצית?"
לא זכרתי מתי התקשרתי אליו, "אני ברכבת בגרמניה" אמרתי לו, "כנראה מאתמול".
"או קיי" ענה לי אסף, "נסיעה טובה ואל תשכח להביא לי משהו" הוא סיים וניתק.
שנינו לא ידענו אבל זו הייתה שיחתנו האחרונה.
הגעתי לדואיסבורג ונכנסתי למלון, התקלחתי ויצאתי לאכול משהו ולהסתובב בעיר, היה זה יום נפלא, אביבי אירופאי קריר עם שמש, בדיוק כמו שאהבתי.
לאחר זמן החלו הטלפונים, קודם אחותי, אחר כך הבן הגדול שלי. "שמעת?"
"לא שמעתי, מה קרה?"
הבן הגדול שלי שהיה חייל באותו זמן אמר "היה פיגוע בחיפה, אוטובוס בכרמל"
לא בדיוק קלטתי מה הוא אומר, הרי לי זה לא יקרה.
"שמע, תעשה טלפונים לכולם, תראה שהכל בסדר ותחזור אלי" אמרתי לו.
הייתי כל כך שאנן, המשכתי להסתובב מסתכל כאן נכנס לשם, ללא לחץ זמן וללא מטרה מוגדרת.

כמה דקות אחר כך התקשר הבן הגדול שוב, "שמע השגתי את כולם חוץ מאסף, הוא לא עונה לי"
"או קיי אמרתי לו, הרשת נפלה, שלח סמס ותנסה שוב"
הדאגה התחילה לחלחל וכבר השקט נעלם. עכשיו הייתי דרוך, חיכיתי לתשובה.
לא לקח הרבה זמן להבין דרך חברים לכיתה שהמצב לא טוב, אסף היה על האוטובוס והתקווה הכי גדולה יכולה להיות שהוא פצוע באחד מבתי החולים.
ארזתי מייד את עצמי כדי לחזור לפרנקפורט ולטוס ארצה. הטלפונים המשיכו לזרום ובכולם חדשות רעות, אסף לא ברשימות הפצועים, לא מוצאים אותו, שולחים את אשתי והבן החייל לאבו כביר.
אני חוזר לרכבת ומנסה לקנות כרטיס, המכונה שהשתמשתי בה עשרות פעמים פתאום נראית כמפלצת שאיני יכול לגבור עליה, לבסוף אני הולך לקופה וקונה כרטיס.
אני עולה לרציף, מוצא פינה שקטה ובוכה, לא יכול לעצור את הדמעות. כל דקה מתקשר לנייד של אסף מחפש תקווה במקום שהיא איננה כבר.
כל רכבת שעוברת על הפסים מרעידה את התחנה ואותי. אני מתחבא בפינה, מפחד שיגיע שוטר או חייל ויראה איש מבוגר בוכה בתחנה ויעכב אותח ולא אוכל לחזור ארצה.
פתאום עולות וצצות להם מחשבות שלא יודע בדיוק מאיפה הם מגיעות, על יהודים מצטופפים בתחנות רכבת נלקחים את הלא נודע, על אבות שרואים את ילדיהם נרצחים לנגד עיניהם, זוועות שלא האמנתי שיכולות לקרות עולות וצפות. אני מרגיש נרדף חסר אונים אך חייב להתגבר ולחזור הבייתה.
לאחר זמן שנדמה כנצח אני עולה לרכבת מסתיר את הפנים מנסה למצוא מקום שאהיה בו לבד. כל אחד שעובר ליד מייד גורם לי להצטנף ולהסתתר, הזוועות ממשיכות לעלות לראשי לאורך כל הדרך.
לקראת שלוש בבוקר אני נוחת בנתב"ג, מדליק מייד את הטלפון מתקשר לבן, שואל "מה קורה" הוא עונה "אנחנו בבית"
שתי מילים שאומרות עולם ומלואו. כל הספקות, התקווה לניסים, העסקים עם אלוהים שעשיתי כל הדרך, כולם נגוזים להם, נעלמים בצליליהן של שתי מילים.
אסף איננו.
מאז אני נמנע מגרמניה. הייתי שם פעם אחת אבל זה קשה מידי. עבורי זו ארץ מקוללת, שבה הייתי כאשר קרה המאורע ששינה את חיי.
אני מרגיש היום כניצול שואה, כמי שאיבד את עולמו ודווקא בגרמניה.

יוסי, אבא של אסף
סיפור חייו הקצרים ומותו של אסף נמצא באתר לזכרו
www.Blondi.co.il

נ.ב. אני מרגיש יותר קרוב לגיבור הספר אשר נקלע לנסיבות טראגיות כשהוא חושב שאין לו קשר לגרמניה והטרגדיה משנה את נקודת ההשקפה שלו מהקצה אל הקצה.אם חשב/חשבתי שאין לי רגשות חיוחדים לגרמניה או אדישות לגרמניה אז אחרי המצב שונה לגמרי.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'ליבי איתך ועם משפחתך'
ליבי איתך ועם משפחתך
19/02/2011 | 05:18
2
אני זוכר היטב את הפיגוע הנורא הזה באוטובוס בקו 37/21 שבו הייתי נוסע לעיתים קרובות.

חשבתי לא אחת שזה היה יכול לקרות גם לי, באחד מעיקולי הדרך של הקו בעלייה לכרמל.

אאל"ט מישהו מהרוצחים בפיגוע הזה אמור היה להשתחרר ב'עיסקת שליט'.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'יוסי '
יוסי
19/02/2011 | 11:58
1
1
את התמונות שצילמתי ברחבי העולם עם תמונתו של אסף אני עדיין שומרת במחשב שלי. הוא נמצא במחשבות של הרבה אנשים.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'היי היידי'
היי היידי
19/02/2011 | 20:06
היי

ראיתי את ההודעה שלך והתמונה של הגבורטסהאוס, זיהיתי אותך ואני זוכר את התמונות שלך ושל הילדות

תודה על הכל

יוסי
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'כל יום שחולף קשה יותר מהיום הקודם'
כל יום שחולף קשה יותר מהיום הקודם
19/02/2011 | 14:49
2
יוסי,
ליבי איתך.
מרגש לקרוא את כל מה שעשית למען בנך. הוא מביט מלמעלה וגאה בכם .
ת.נ.צ.ב.ה
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-' סיפור עצוב'
סיפור עצוב
19/02/2011 | 19:44
1
ליבי איתך

ובדיוק היום היינו בראש פינה (גם) במצפה בארי על שם בארי עובד שנהרג באותו הפיגוע
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-''
20/02/2011 | 11:42
3
לצפיה ב-'Vהסיפור והקשר שלי עם ג'רמאני'
Vהסיפור והקשר שלי עם ג'רמאני
19/02/2011 | 11:24
1
4
זה שהייתי בכיתה יא' במשלחת שלום של המועצה של ערבים-יהודים ישראלים לפרנקפורט לשבוע ונפגשנו עם הנוער הגרמני בכמה בתי ספר, היינו במשחק כדורגל וכ'ו... היה ממש כיף ומאוד חוויה בפני עצמה ששנייה רק לפולין(מסע עם כל החברים בביהס למחנות ההשמדה). מאז התגבר אצלי ההתאהבות למדינה הזאת, ששנייה רק לאהבתי היחידה צרפת. את גרמניה מאוד אהבתי וגם את האנשים שם, דיברנו על נאצים וזה היה בזמן שהניאו-אצי האוסטרי מתמודד לרוהמ באוסטריה נהרג בתאונת דרכים באוסטריה, והיה מאוד מעניין.. יה לנו גם דיוני פוליטיקה פנים-ישראליים שנוסף להם עניין נוסף שזה נעשה על אדמת גרמניה, איפה שהכל התחיל בעצם(המדינה לא העם).

הייתי מאוד רוצה לחזור למדינה האת שוב, אני יכולה להגיד שברלין מדהימה לדעתי בטוח למרות שלא הייתי כנ"ל מינכן אבל פרנקפורט בה הייתי אחת ה-ערים אם לא ה.. ואני בטוח ארצה לחזור לשם שוב. העיר על נהר הריין(אמנם הצרפתי יותר מרשים ועדיין זה ברוחב כל ישראל הצרה כמעט:)) ויש לי בקשה... איזה ספרים אתם מכירים וממליצים לי על גרמניה - העכשווית, התרבות של גרמניה ובתקופת השואה - אני מאוד אוהבת ומתעניינת בקודת מבטם של הגרמנים בני זמננו והגרמנים דור השואה על השואה והיחס ליהודים אז ותמיד ועכשיו. למשל מאמר או ספר של איזו בחורה שמגלה שסבתא שלה הייתה עובדת הרייך ויש לה קשר עם יהודיה והיא לא יודעת מה היא חושבת לגבי זה ואם הייתה מצילה אותה(את היהודיה) באותה סיטואציה.. דברים כאלה, כמו שקראתי פעם על זה, נורא מעניינים אותי! תודה וגודן נחצ'P:
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'אני חושבת שתמצאי'
אני חושבת שתמצאי
19/02/2011 | 12:18
1
המלצות בארכיון של הפורום. ובכל מיקרה יש את הספר והסרט "אירופה אירופה" שזה סיפורו האמיתי בפני של שלמה פרל-נער יהודי בן שש עשרה , במלחמת העולם השנייה, שמסתתר מפני הנאצים , בבית הספר הגבוה לנערי אס-אס בגרמניה.  כלפי חוץ הוא אחד מנערי היטלר, בעוד שבתוכו פנימה הוא לא שוכח את יהדותו.
בנוסף יש את הספר "אמה ויגואר" שזה עוד סיפור אמיתי על אישה יהודיה שעובדת בעיתון נאצי וחייה שמוצאת מיקלט בביתה של אשת חייל נאצי,היא כמובן לא יועת על זהותה ומיתפתח בניהן רומן.הספר כתוב בצורה של עדויות ולכן זה נותן מספר זוויות ראייה על המציאות של אותן השנים המאבק בין חיים למוות, בין היומיום למלחמה, בין התשוקה לחיים לבין האבדון, .ויש גם את נער הקריאה,בימים שאחרי מלחמת העולם השניה, מייקל ברק הוא נער בן 15, שפוגש אישה מבוגרת ומנהל עמה רומן, עד שהיא נעלמת באופן מסתורי מחייו. שנים לאחר מכן, כסטודנט למשפטים הוא נתקל בה שוב, כשהיא אחת הנאשמות העיקריות במשפט המתנהל נגד פושעי מלחמה גרמניים.
ויש גם שני ספרים שקוראים להם "מורשת השתיקה" האחד של בלווה פליין והשני של דן בר-און שיחות עם ילדי הרייך השלישי.
קריאה נעימה
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-' משתתפים יקרים'
משתתפים יקרים
19/02/2011 | 16:22
שוב נאלצתי למחוק הודעות שאינן עוסקות בנושא התחרות והודעות העוסקות בהודעתו של ג רפאל .

אין לי שום רצון להיות שוטרת בפורום, אנא שמרו על שפה נאותה ועל כללי התחרות.

אני מזמינה גם את המשתתפים הקבועים בפורום לספר על גרמניה שלהם, מנקודת המבט האישית והרב מימדית של מי שחי בגרמניה.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'ערב טוב, הסיפור שלי עם גרמניה התחיל לפני 8'
ערב טוב, הסיפור שלי עם גרמניה התחיל לפני 8
18/02/2011 | 21:03
12
Aשנים,ואני אשתדל לקצר.
נולדתי בעיר Ortelsburg פרוסיה המזרחית בשנת 1934,בשנת 1938 אחותי הבכורה
לקחה אותי לביקור בעיר קניגסנרג אצל קרובי משפחה.במהלך הביקור היו
קרובי במשפחה האלה נאלצים לצאת מגרמניה היות והתחילו לאסוף את היהודים לגטו,לקרוב משפחה שאני קראתי לו אבא היה חבר במשטרה הגרמנית והוא
הוציא אותנו ברגע האחרון משם לאוניה בשם "גלילאה" היות ולי לא היה היתר יציאה הוצאתי אותי בסל נצרים וכך שרדתי.היגענו לנמל תל אביב ומשם המשכנו
להרצליה ומאז אני גר בהרצליה.
בגיל 22 אבי נפטר ובלכתי לבית הכנסת לומר קדיש נאמר לי שהוא לא היה אבי הביולוגי,נעמדתי על הכביש מוכה הלם,לאחר זמן מה נפל לי האסימון,דודתי
מכפר ידידיה הייתה קוראת לי בשם לוץ,!!מי זה לוץ?נסעתי אליה ושאלתי אותה,
רחל את תמיד קוראת לי בשם לוץ,מי זמ לוץ? היא היסתכלה על בעלה ואלי ואז
היא סיפרה לי שלוץ שניידר-ויהודה אלכסנדר הם אותו ילד.אני הייתי לגמרי מבולבל,
אך אם חלוף השנים היתחתנתי והבאנו 6 ילדים לעולם ובצאתי לגמלאות(אך אני עדיין עובד) אשתי ואני החלטנו לחקור את עברי.נסעתי לשגרירות גרמניה בתל אביב
והם נתנו לי עשרות כתובות של מוזאוני שואה וארכייונים שונים וההיתכתבות החלה.
אם הזמן השתחללנו וקנינו מחשב.אך מה עושים עם מחשב.קנינו דיסק של משחקים
ושיחקנו,עד שבא אחד הנכדים שהיה אז בן 7 ושאל אותי,מה סבא קניתה מחשב
רק למשחקים?מה אתה לא יודע לגלוש באינטרנט?היסתכלתי על הפישר הקטן
ושאלתי אותו,תומר לי אדיר ,אתה יודע לחרוש עם סוס??והוא לימד אותי לגלוש,
היום המחשב פתח בפני עולם ומלואו,מחקר של 7 שנים פתח בפני את העולם,
לקחתי לעזרתי חוקרת משפחות אישה נפלאה בשם אווה פלורסהיים משדמות דבורה
והיא מצאה לי בת דודה באנגליה,וכשאני צילצלתי אליה המילים הראשונות שלה היו,מה לוץ אתה חי?אך היא ביקשה לנתק איתי את הקשר היות ולא רצתה לחזור לעבר.אך דבר אחד בקשתי ממנה,האם יש לך תמונות ממשפחתי?ואז היא שלחה לי תמונות מהורי וארבעת אחיותי,זה היה לפני 3 שנים,וזו הייתה הפעם הראשונה
שראיתי את בני משפחתי,כמו שכדור השלג מתגלגל ולא נעצר,חוקרת המשפחות כתבה את הסיפור בג'ואיש-גן,את הסיפור קרא חוקר משפחות מהעיר דורטמונד
בגרמניה,והוא כתב לי שהוא נולד באותה העיר והיה רוצה להזמין אותי לשבוע לבוא
לגרמניה,הודיתי לו ואמרתי לו שאני לגרמניה לא נוסע,ואז התקשר אלי  היסטוריון וחוקר מאוניברסיטת ורשה וביקש לעזור לי היות וגם הוא מאותה העיר,אם הזמן קיבלתי מיילים מאנשים בגרמניה שבקשו לעזור,ואז באה הזמנה שאשתי ואני נהיה בתאריך 5-5 2005  בשדה התעופה בורשה ומשם יאספו ל  Ortelsburg  ברכב.
בשדה התעופה פגשנו זוג שלקח אותנו לעירה והתחלנו לחפש את הבית והרחוב בו
נולדתי וגרנו.מצאני את הבית וזכיתי לשבת בבית בו נולדתי.סגרתי מעגל החיי.
כששבנו הבייתה צילצל אלי חוקר המשפחות מגרמניה ונתן לי מספר טלפון וכששאלתי אותו מי זה ענה לי אתה כבר תדע,צילצלתי והיזדהיתי בשמי הביולוגי
ואז שמעת בכי חרישי ואז הזדעזעתי ,שמעתי קול אישה אומרת לי,מה לוץ אתה חי?
אני היכרתי אותך מהיום שנולדת,אני היסעתי אותך בעגלת תינוק,הורי והוריך היו שכנים,אתה חייב לבוא אלינו,זה היה הקש ששבר את גבי ושברתי את הנדר ונסענו לגרמניה,זו הייתה הפעם הראשונה שלי שנסעתי לגרמניה,בדרך היו לי פרפרים בבטן
לקראת המפגש,בדרך בקרנו בברגן בלזן,לפני שניכנסתי לביתה עמדתי ליד הדלת
וכשהיא פתחה אותה שנינו התחבקנו והינו אצלה יומיים,היא סיפרה לי על הורי ואחיותי אותם לא היכרתי.זה היה המפגש הכי מרתק בחיי,לא האמנתי זאני אי פעם אסע לגרמניה.כששבנו הבייתה ישבתי וכתבתי 2 ספרים בו מופיע כול המחקר שלנו מהיותי בו 4 ועד היום,אחרי הביקור הראשון היננו עוד פעמיים בגרמניה למפגשים
אם חברים,יום אחד קיבלתי מייל מניו ג'רסי אישה נחמדה מאוד שסיפרה לי שהוריה
שחיים בניו-יורק אביה היה רב הקהיל בעיר ושאל אותי אם אוחל לשלוח לו תצלום של בית הכנסת בעירה?כשהוא ראה את התמונות הוא הודה לי בדנעות.
בברכה יהודה

גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'מחוץ לתחרות אבל, זה הסיפור שלי עם גרמניה '
מחוץ לתחרות אבל, זה הסיפור שלי עם גרמניה
19/02/2011 | 17:33
3
1
הסיפור שלי עם גרמניה התחיל בכלל בת"א כשפגשתי את הגרמני שלי שעלה לישראל כמה שנים קודם לכן.
כמובן שגדלתי על סיפורי השואה ושנאת הגרמנים=נאצים, אבל עד שפגשתי אותו (וגם הרבה אחרי) לא חשבתי שיגיע היום בו אני אחיה בגרמניה שלא לדבר על לדבר גרמנית.
כידוע, האדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק (אני חוששת שאני סטנדאפיסטית קבועה אצלו ) וביוני 2008 הגעתי לגרמניה, לעיר קטנה בצפון גרמניה שבהתחלה בקושי ידעתי לבטא את שמה, בעקבות עבודה של החבר. במהלך תקופת המגורים שם למדתי הרבה על גרמניה והגרמנים וגם הרבה על עצמי מתוך ההתמודדויות שצצו.

חשבתי איזו תמונה לצרף, אולי המטבח המיקרו סמול שהיה לנו עם המקרר פיצפון שכ"כ אופייני לגרמניה? אולי העיר שגרנו בה עם המבנים העתיקים היפיפיים שבה ואולי בכלל מברלין שגם בה גרנו? אולי תמונה מאחד הטיולים? אולי בכלל מקורס האינטגרציה בו למדתי גרמנית? ואולי בעצם הספרים בגרמנית, על גרמניה ושל סופרים גרמניים שתורמו לעברית שהפכו לתחום עניין מרכזי?
החלטתי על תמונה של החורשה מאחורי הבית הראשון שלנו בחורף הראשון שלי בגרמניה שהגיע אחרי קיץ קריר וגשום במיוחד.
כשהחבר שלי נכנס לדירה ההיא ואני עוד גרתי בת"א (עברנו בשלבים ) הוא אמר לי - בדיוק מה שרצית, לראות נוף עם עצים והרבה שמים מהחלון

החורשה הזו השתנתה לנגד עינינו מעצים ירוקים לחומים - קרחים, ללבנים משלג, מלבלבים בירוק באביב, פריחות נהדרות בקיץ ושלכת במגוון צבעים בסתיו.
חורשה די קטנה שמרגישה קצת כמו יער כשנכנסים אליה, מה שקרה לא מעט. פשוט כי היא היתה בדרך לסופרמרקט

גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'וגם לי יש סיפור על גרמניה ובטח שהוא מחוץ '
וגם לי יש סיפור על גרמניה ובטח שהוא מחוץ
19/02/2011 | 17:59
2
1
לתחרות. והסיפור שלי מתחיל כאשר לאחר השואה התחילו להגיע לאט לאט ניצולים לארץ. והורי חיפשו יום יום במודעות ובעיתונים וברדיו ובבתי הקפה של 'הלנדסמנשאפט' לשוא - עד שחדל לגמרי זרם העולים.הפליטים, שרידי האש.
ואז הגיע יום אחת קוזינה דור שלישי של אמי.הן בקושי הכירו. אבל היא הייתה  במקרה עם אחותה הקטנה של אמי באושוויץ. והיא הביאה מחט. מחט חלודה שקיבלה מחנה [שם אחות אמי, הי"ד] זה כל מה שנשאר אחריה ואחרי כל המשפחה העניפה של אמי. המחט נקברה עם אמי.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'וזה קשור להודעה שלי כי?'
וזה קשור להודעה שלי כי?
19/02/2011 | 18:49
1
1
כתבתי מחוץ לתחרות, כי אני מנהלת את הפורום ולא נראה לי נכון להציע את הסיפור שלי לתחרות.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'כי אני לא רוצה להתחרות באיש על הספר'
כי אני לא רוצה להתחרות באיש על הספר
19/02/2011 | 19:04
כי מצאתי לנכון לתת אנטידוז מהחיים לשמאלץ של החיים.
ומאחר ואני לא מנהל - אז אני 'מחיק'.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'אז אם אפשר מחוץ לתחרות '
אז אם אפשר מחוץ לתחרות
19/02/2011 | 18:15
נזכרתי בשירשור שהיה לנו, שמופיע גם בהודעות נבחרות:
גרמניה שבלב

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?For...
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'וזו ההוכחה לגלגול נשמות:'
וזו ההוכחה לגלגול נשמות:
20/02/2011 | 12:28
1
1
אין לי הסבר לזה, אני לא יודעת למה ומאיפה זה בא, עד גיל 12-13 היה לי חלום שחזר על עצמו:
אני בבית נטוש, מתחבאת במקום מסתור מהגרמנים, אין לי הרבה אפשרויות להתחבא כי הבית די פרוץ. הם בבית אני שומעת אותם מחפשים, אני מתחבאת, אני שומעת אותם מתקרבים, הם מתקרבים מתקרבים מתקרבים והופ ממש לידי, עוד לא מצאו אותי אבל זה קרובבב, ממש ליד ואני מתעוררת בבהלה.
החלום הזה היה חוזר על עצמו, באותו נוסח, תמיד אני מתעוררת שניה לפני שנוגעים בי, ותמיד זה אותו חלום. בחלום אני ילדה בגיל 8-12. החלום לא קשור לכלום, אני לא חולמת אותו אחרי סרט שראיתי או טקס יום השואה. פשוט הולכת לישון ולעיתים חולמת.
היום אני בת 36 ואני עדיין זוכרת את החלום בפרטי פרטים. אני לא מסוגלת להיות בגרמניה ואוסטריה, לא נסעתי לשם לטייל ואני גם לא אסע. לא יודעת למה דווקא במדינות האלו, אבל אני פשוט לא מסוגלת לנסוע לשם, יא אללה, תוך כדי שאני רושמת אני חושבת, על ההסבר, לא מסוגלת לנסוע למדינה שדוברת גרמנית. אני חייבת גם לציין, שזה לא חינוך שקיבלתי מהבית, הורים שלי היו בגרמניה, עשו טיולים, אחי גם COOL עם גרמניה, רק לי בכל המשפחה יש מין ISSUE עם המדינה הזו.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'נו באמת'
נו באמת
21/02/2011 | 16:31
גם אני ועוד הרבה אחרים שאני מכיר חלמו חלומות הקשורים לשואה לא פעם ולא פעמיים (ואני בכלל לא אשכנזי!!!)
אז זו ההוכחה לגלגול נשמות? תעשי לי טובה...
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'טוב אז מעתיקה מעצמי '
טוב אז מעתיקה מעצמי
20/02/2011 | 13:58
5
2
שלומית שמה לינק לשרשור שהיה, ואני לא יכולה לכתוב את זה היום טוב יותר מאשר כתבתי זאת אז, אז הנה הסיפור שלי עם גרמניה:

בשבילי גרמניה היתה רחוקה שנות אור, גם בילדות.
הכי קרוב שהגעתי אליה היה כששמעתי שסבתא שלי גרה כאן 3 שנים אחרי המלחמה, כ- displaced person. אני אפילו לא יודעת איפה היא גרה בדיוק, משהו שבטח שווה ברור אצל אחותה...

גרמניה נחתה עלי פתאום. במילים: "I'm from Germany" אותן אמר לי מי שעכשיו בן זוגי. עד אז היא היתה עוד מדינה בעולם, אבל אחת שיש למדינה שלי וואחד היסטוריה קשה ומתוסבכת איתה.

מאז גיליתי את גרמניה. כאילו גיליתי את אמריקה גיליתי שפה, קשה, מסובכת ולא מזמינה, ובתוך השפה מילים, אפילו חמודות לפעמים, ארוכות לפעמים, מוזרות, ולפעמים בדיוק כמו בעברית (רק שאנחנו המעתיקנים).

גיליתי נופים עוצרי נשימה. מאלה שגורמים לך לרצות לראות עוד מהם ולא לנסוע לצד השני של העולם כדי לראות כאלה דברים. עם הנופים האלו כמובן שבא המון המון גשם.

גיליתי גם תרבות עשירה, לא תמיד לטעמי, לפעמים כבדה מדי לפעמים מתריסה מדי, לפעמים מתוקה מדי ופופולרית מדי. לפעמים מצחיקה ושנונה.

באמת שגרמניה נפלה עלי כמו רעם ביום בהיר, אבל אז גיליתי שהשמיים נראים הרבה יותר יפה כשיש בהם עננים.

אם לומר את האמת ממש קשה לי לבחור תמונה. יש לי כ"כ הרבה תמונות יפות מגרמניה. בכל זאת פעם ראשונה שנחתתי כאן היתה לפני יותר מחמש שנים ומאז טיילתי כאן לא מעט. אני מתלבטת בין שתי תמונות, אז אשים כאן אחת, ואת השניה אשרשר להודעה זאת, בשביל שתהנו
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'ועוד תמונה'
ועוד תמונה
20/02/2011 | 14:00
4
1
שקיעה חורפית מחלון ביתי
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'איזה יופי! '
איזה יופי!
20/02/2011 | 17:58
3
1
אני נוטה לחשוב בתמונות לא במילים, אז הנה כמה תמונות שמתקשרות לי לעניין-
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'וגם שיר'
וגם שיר
20/02/2011 | 18:11
1
שאני מאד אוהבת, ומתאר את הקשר שלי לגרמניה.
http://www.youtube.com/watch?v=Jt_eNhMTMDc
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'אה.... גרמניה השמידה בגז את סבא וסבתא '
אה.... גרמניה השמידה בגז את סבא וסבתא
21/02/2011 | 13:35
4
שלי - מאז יש לי רומן ארוך מאוד של התחשבנות עם המדינה הזאת.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'לא יודעת האם זה קשר'
לא יודעת האם זה קשר
21/02/2011 | 15:46
בכל מקרה, כותבת למען השרשור ולא בשביל התחרות.

אין לי קשר ישיר לגרמניה כצאצאית. ההורים שלי מגיעים מטוניסיה.

על הקשר שלי כיהודיה לגרמניה אפשר לומר שהוא די דומה למי שגדלו והושפעו מסיפורי השואה במסגרות החינוכיות, בסיפורים ששמעתי מאנשים, במספר שהיה על ידו של מר שרייבר שגר במושב שלי. איש שקט שראיתי בעיקר בדרך אל או חזרה מבית הכנסת.

רק בשנה או שנה וחצי האחרונות התוודעתי לכך שאבא שלי היה במחנה של הגרמנים בטוניסיה. הוא מעולם לא סיפר לנו על כך, ושמעתי על כך רק אחרי שהוא החליט לבקש תשלום פיצויים בגין התקופה שעבר שם. כששאלתי אותו הוא לא סיפר הרבה. רק אמר שעבר ימים מאוד קשים כנער ושלא רצה לחפור בזה אחרי שעלה לארץ.

כאדם בוגר ביקרתי ואני עדיין מבקרת בגרמניה כשמזדמן לי. הפעם הראשונה היתה לפני מספר שנים בטיול ליער השחור. מאז הספקתי לבקר עוד כמה פעמים, גם במקומות הקרובים לגבול, גם בטיול לברלין בקיץ הקודם. מאוד אהבתי את ברלין ואני מוצאת שהשילוב הכמעט בלתי אפשרי הזה בין עבר והווה הופך אותה למקום מעניין ומרגש.

אין לי בעיה לבקר בגרמניה, ואני כן מתכננת לקחת את הבן שלי לסיור היסטורי כשיגדל (גם למחנות בפולין).
אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לגור בה.
כן לא היה לי פשוט להסתכל על אנשים מבוגרים ולשאול את עצמי מה הם עשו ואיפה הם היו אז. גם כשאני מסתכלת על קשישים בבלגיה אני שואלת את עצמי את אותה שאלה,
ומשום מה, אני נמנעת מלשאול את הדוד של בן הזוג שלי על המלחמה, למרות שברור לי שהוא זוכר אירועים שקרו.

איך שהוא יצא שאני מתעניינת מאוד בתקופה של מלחמת העולם השניה. קריאה, צפייה, ביקורים במקומות רלוונטיים.
אני חושבת שזה קשר שלא יתנתק לעולם.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'הסיפור שלי עם גרמניה'
הסיפור שלי עם גרמניה
21/02/2011 | 18:45
הכל החל כשמהעבודה שלחו אותי ל"חופשה" בגרמניה, כדי לטפל בבעיה של לקוח.
"מה אכפת לך", אמרו לי, "זה בדיוק כמו חופשה". אני, בחור צעיר וחסר נסיון, מעולם לא
דרכתי ללא ליווי בשדה התעופה ובטח שלא הייתי בגרמניה, ארזתי את הלפטופ (אז, כ-4 ק"ג) עם התוכנות
המיוחדות ואת המזוודה ונחתתי בגרמניה מושלגת וקפואה. מרוב הלם, התנהלתי כמו זומבי. מבוהל ומבולבל, איכשהו עליתי
למטוס הנכון, מצאתי את המזוודה, שכרתי רכב, והלכתי לאיבוד ברחבי הכבישים המהירים (GPS עוד לא היה באופנה ומפות
הן לא הצד החזק שלי). עד שהגעתי למפעל כבר היה 7 בערב והמנהלים כבר סיימו את היום. השארתי את הלפטופ במשרד
והלכתי לחפש את המלון שהוזמן. ברור שאל המלון הגעתי רק ב-11 בערב והלכתי לישון כשמרוב לחץ שכחתי לאכול.
בבוקר יושב על המפה ומנסה להבין איפה אני ואיפה המפעל. מי שראה מפה גרמנית, יודע שעד שמצליחים לקרוא בנסיעה את השמות
הארוכים מדי של המקומות, השלט הופך להסטוריה. איכשהו הגעתי למפעל בשעות הבוקר וכמובן גיליתי שהמחשב נעלם.
לקח לי עוד חצי יום לארגן מחשב חלופי ולהתקין עליו את הכל (היה לי מספיק שכל להביא דיסק גיבוי), ישבתי אצלם במשרד במשך שבוע
עם ערימת מוצרים פגומים ועשיתי את מה שצריך.
במשך השבוע, כמובן, לא יצאתי מתחומי המפעל (מלבד הדרך למלון). לא היה לי את האומץ לקחת יום חופשה (מי אני? סה"כ ילדון מבוהל
שנמצא פעם ראשונה לבדו בחו"ל ועל כתפיו הדקות מונחים מאות אלפי שקלים..). ביום האחרון, בלחץ אדיר, הספקתי לסיים את הכל ולקפל
את הדברים. עוד 5 שעות המטוס יוצא ואני במרחק של 130 ק"מ באיזור כפרי לא מוכר, עייף ומבולבל. לא זוכר שום דבר, אבל איכשהו
הגעתי לכביש המהיר (150 קמ"ש! בגשם!) ולא יודע איך, אבל מצאתי את שדה התעופה לפי הסמל של המטוס. אה, אבל זה לא נראה לי
מוכר. ברור, זה לא שדה התעופה הנכון. עוד חצי שעה נסיעה ותחקירים (תתפלאו כמה גרמנים לא מדברים אנגלית סבירה!) והגעתי
ליעד, שעה אחת לפני המראה, את הרכב השכור זרקתי להם בחניה ורצתי עם המזוודות (ובלי הלפטופ..) אל הצ'ק אין.
הנזק: מחשב נייד אחד, וכמה ימי מחלה.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'בעצם זה לא הסיפור שלי עם גרמניה אלא יותר של '
בעצם זה לא הסיפור שלי עם גרמניה אלא יותר של
21/02/2011 | 23:54
13
4
אישתי.
אני חי עם אישתי למעלה מ 11 שנה בספרד, אישתי תמיד אמרה לי שהיא שונאת את הגרמנים, למה? לא היתה לה אף פעם תשובה.
למרות נסיונות השיכנוע שלי שהגרמנים הם אנשים סימפטיים לרוב, מנומסים תמיד לא הצלחתי לשכנעה.
בפברואר שנה שעברה נסענו לחופשת סוף שבוע במינכן, מאז אישתי ממש שינתה את דעתה על גרמניה ועל הגרמנים בכלל, הנימוס והחביבות שגילינו שם היתה ממש יוצאת מהכלל, לא קרה פעם שישבנו בבית קפה ולא יצרנו סביבנו חבורה של גרמנים שאיתם ניהלנו שיחות נעימות, אני עם גרמנית קצת צולעת ואישתי עם אנגלית.
בנוסף מינכן קיבלה אותנו עם מזג אויר ממש קייצי בפברואר, ה English Garden  ניראה כמו חוף הים התיכון אצלנו בעיר, מאות של משתזפים.
את ההוכחה האחרונה לתכונתם הנחמדה של הגרמנים אישתי קיבלה ביום ראשון האחרון כאשר היו אצלנו זוג, היא גרמניה והוא צ'ילני, לארוחת צהריים, שנמשכה עם הזוג חמש וחצי שעות של שהייה עם זוג נחמד וגרמנייה ממש מתוקה.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'מה?! אין סיכוי שזה בפברואר'
מה?! אין סיכוי שזה בפברואר
22/02/2011 | 23:11
12
1
לצפיה ב-'כן ידידי, זה היה בפברואר שנה שעברה במינכן.'
כן ידידי, זה היה בפברואר שנה שעברה במינכן.
23/02/2011 | 00:13
11
גם המקומיים שאיתם דיברנו אמרו שזה מאוד נדיר מזג אויר כזה בפברואר.
יום או יומיים אחרי שחזרנו לספרד ראיתי באינטרנט שהטמפרטורות צנחו שם.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'אני לא מדבר על מזג האוויר'
אני לא מדבר על מזג האוויר
23/02/2011 | 02:13
10
1
אני מדבר על הירוק על העצים, ואת זה אין בפברואר וגם אין סיכוי שיהיה. אז אני לא מבין מה אתה מנסה להציג פה..
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'אל תתייחס. יש אנשים שמשעמם להם בחיים.'
אל תתייחס. יש אנשים שמשעמם להם בחיים.
23/02/2011 | 03:57
4
6
לצפיה ב-'גם אליך רצוי לא להתייחס.'
גם אליך רצוי לא להתייחס.
23/02/2011 | 10:44
3
2
לצפיה ב-'ייתכן, לפחות אני תמיד אומר אמת.'
ייתכן, לפחות אני תמיד אומר אמת.
23/02/2011 | 14:56
2
2
לצפיה ב-'אין לך מה לעשות בחיים, אלא רק לריב?'
אין לך מה לעשות בחיים, אלא רק לריב?
23/02/2011 | 15:33
1
10
לצפיה ב-' תשאירו את הויכוחים שלכם בפורום השכן'
תשאירו את הויכוחים שלכם בפורום השכן
23/02/2011 | 18:07
3
לצפיה ב-'אין לי שום כוונה להתווכח איתך, זה מה שהמצלמה'
אין לי שום כוונה להתווכח איתך, זה מה שהמצלמה
23/02/2011 | 10:36
2
3
שלי קלטה בפברואר שנה שעברה במינכן, נקודה.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'אני לא מבין מה אתה מנסה לרמוז, או להוכיח.'
אני לא מבין מה אתה מנסה לרמוז, או להוכיח.
23/02/2011 | 19:30
3
לצפיה ב-' '
24/02/2011 | 00:09
7
לצפיה ב-'התנצלות מקרב '
התנצלות מקרב
24/02/2011 | 21:05
6
אתה צודק ואני טעיתי, אולם היות והדבר הטריד אותי שאני שקרן כביכול בדקתי זאת שוב, ואיני מבין איך טעיתי כך בגדול בתאריך, למזלי נזכרתי שהיינו במינכן בזמן הניצחון של גרמניה במונדיאל על ארגנטינה, וכן בניצחון של ספרד על פראגוואי, וזה היה בתחילת יולי.
עניין הירוק של העצים לא הפתיע אותי כל כך היות ובאזור בו אני גר בדרום ספרד ישנם הרבה עצים שנשארים ירוקים גם בחורף.
שוב אני מתנצל על הטעות, לא היתה לי שום כוונה לשקר.
גם כך המקומיים אמרו לנו שיש לנו מזל עם מזג אויר מאוד מיוחד, ואכן מספר ימים לאחר שחזרנו לספרד חזר מזג האויר הרגיל הקר למינכן.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'מדורות לג' בעומר'
מדורות לג' בעומר
22/02/2011 | 11:54
1
4
היה חם והביל בל''ג בעומר '85, העיר היתה אפופה כולה עשן מן המדורות שהדליקו הילדים על שפת הים. הסתובבתי מצוברח וחסר אנרגיה ברחובותיה המנוכרים של תל-אביב. רק לפני כמה שעות עוד הייתי מלא תקווה, באותו יום חם ולח של סוף אביב המבשר את בואו של קיץ חם ודביק, כאשר הייתי בדרכי מן הקיבוץ לתל-אביב למסיבה ההיא שאליה הוזמנתי.

כדרכי, ישבתי בפינה מצטנע, מקשיב למוסיקה, מביט ברוקדים, לומד את קוד ההתנהגות, הלבוש והדיבור - ומקווה שמישהו יביט לעברי ואולי אולי... הבחור המזוקן שעמד לבדו בפינה שממול, ליד המרפסת, מצא חן בעיני מן הרגע הראשון. ראיתיו עומד שם לבדו בג'ינס ובחולצה שחורה. הייתי צריך לגייס הרבה אומץ כדי להתקרב. הוא דווקא היה נחמד אלי כששאלתי אם הוא מכאן, מתל-אביב, רק כדי שיהיה לי משהו לפתוח בו שיחה.

שוחחנו קצת, הוא סיפר על עצמו ועל עבודתו בתעשיה האוירית ואני סיפרתי לו קצת על החיים בקיבוץ. אחרי שעתיים שעפו במהירות הבזק, הוא אמר לי שהוא ניגש לשירותים לרגע, ויותר לא ראיתי אותו, הוא נעלם.

יצאתי משם עצוב והסתובבתי מבואס ברחובותיה העשנים של תל-אביב.

השעה היתה כבר קרוב לחצות כשהחלטתי להגיע עד ככר דיזינגוף ואז ללכת לדירה של הקיבוץ, לישון כמה שעות - ולחזור מוקדם בבוקר הביתה. כשכבר הייתי קרוב לככר ראיתי אותו פתאום. הוא היה גבוה, היה לו שיער בלונדיני חלק והיה לו גוף משגע.

הכרתי אותו מייד. הוא הגיע עם קבוצת המתנדבים לקיבוץ לפני חודשיים, ועבד במטע הבננות. אני הייתי מביט בו בגניבה כשהיה מגיע לחדר האוכל, עם כל צוות הבננות, מיוזע ועייף (ומדליק). לא ידעתי מה שמו או מאין הוא בא, אבל היתה לו חזות אירופאית מובהקת.

כנראה שגם אני נראיתי לו מוכר, הוא התקרב אלי עם חיוך ושאל באנגלית עם מבטא גרמני כבד, אם אני יודע איפה אפשר למצוא כאן אכסניית נוער. אמרתי לו שאני יודע שיש אחת ברחוב בני-דן ליד הירקון, אבל אין לי מושג איך מגיעים לשם. השעה כבר מאוחרת מאד ואמרתי שאני חושב שאי אפשר כבר למצוא אוטובוס בשעה כזאת, וחוץ מזה - אני הולך לדירה של הקיבוץ והוא יכול לבוא איתי. יש שם שלושה חדרים ובטח נצליח להסתדר שם שנינו. בבוקר אני חוזר לקיבוץ והוא יכול להצטרף אלי אם הוא רוצה.

הלכנו שנינו דוממים ברחובותיה השקטים של תל-אביב מריחים את ריח העשן שעלה מן המדורות שעל שפת הים.
הגענו לדירה, היו בה מעט רהיטים ישנים ומקרר ריק. הצעתי לו לשתות, אבל לא היה חלב ולכן הכנתי שתי כוסות תה. היה לילה חם ולח ובכל זאת ישבנו בפינת האוכל הקטנה, ליד השולחן שהיה דביק מעט, שתינו תה והבטנו אחד בשני.

''פטר'', הוא אמר והושיט לי את ידו בלחיצה עזה ומיד משכה בחזרה.
''דוד'', עניתי בתשובה, וכבר הרגשתי נינוח יותר. שתינו שנינו את התה והבטנו זה בעיניו של זה, ואז לראשונה שמתי לב שלעיניו גוון ירוק בוהק.

לאחר מספר שניות ובלי הכנה מוקדמת הוא הניח לפתע את ידו על ידי שהיתה מונחת על השולחן. בתנועה אינסטינקטיבית ומבלי לחשוב העפתי את ידו מעל ידי.

''למה'' שאלו תחילה עיניו הירוקות, ואחר גם קולו, ''זה בגלל שאבי היה נאצי?''
''לא'' עניתי, ''זה בגלל שאתה בא מגרמניה ואני מפחד מאידס''.
אז, בשנת 1985, עדיין לא ידעתי דבר וחצי דבר על מין בטוח.
לאחר מספר שניות של שקט התחלנו לדבר.

סיפרתי לו את סיפורה של אימי שהיתה במחנה ריכוז בתקופת מלחמת העולם השניה , סיפרתי לו שסבי וסבתי ניספו באוושויץ וסיפרתי לו שאבי נולד בברלין אך עלה עם הוריו לארץ כשהיה ילד, ואחר-כך היה חיל בבריגדה היהודית בצבא הבריטי שנלחם בצבא הגרמני.

הוא סיפר לי על אביו שהיה חייל בצבא הגרמני, על אמו ועל משפחתו בברלין עיר הולדתו של אבי. הוא דיבר הרבה על הרגשות הקשים שמקננים בו, אך יחד עם זאת הבהיר שאיננו יכול לשנות את העבר...

דיברנו שעות בשפה שהיתה זרה לשנינו, אני באנגלית העילגת שלי והוא באנגלית טובה הרבה יותר אך במבטא כבד. השיחה התחילה טעונה מאד, אך ככל שהמשכנו לדבר השתחררנו יותר ויותר, ואני התחלתי להרגיש קירבה בלתי מוסברת.

בבוקר כשקרני השמש הראשונות הפציעו מבעד לוילון וריח העשן נמוג, התעוררתי מאושר כשאני מחובק בין זרועותיו. ליטפתי את שערו הזהוב וחשבתי כמה שזה טוב.

בדרך הביתה הייתי מאושר והרגשתי שגם הוא, ובכל זאת לא יכולתי להשתחרר מן המחשבות שעלו בי מדי פעם ושנדדו ארבעים שנה אחורה.

גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'סיפור יפה'
סיפור יפה
22/02/2011 | 15:05
6
לצפיה ב-'הסיפור שלי עם גרמניה'
הסיפור שלי עם גרמניה
22/02/2011 | 16:13
3
בין 11.2004 לבין 12.2004, במסגרת עבודתי הייתי בפרוייקט בחברת התקשורת הגרמנית TMobile  שהיו לקוחות של החברה הישראלית בה עבדתי.
כך גרתי 5 שבועות בהאנובר בצפון גרמניה, אין מה להרחיב על האנובר, זו עיר תעשייה,מה שכן, משם נסענו (העובדים הישראלים) מדי פעם להאמבורג (שעה נסיעה) ולאמסטרדהאם (3 שעות), כשנוסעים 240 קמ"ש.
מכיוון שרוב הגרמנית לא מבינים אנגלית,למדתי להשתמש במילים הפשוטות בגרמנית (אוף ויזרדן... איחבין אונגריך"), אבל המילה הכי חשובה היתה Kine swIne (בלי חזיר) מכיוון שהיתה לי בעיה של כשרות ולא רציתי לקבל בטעות בשר חזיר במסעדות
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'מהחיידר לוווולסבורג (Wewelsburg)'
מהחיידר לוווולסבורג (Wewelsburg)
21/02/2011 | 00:39
3
7
הקשר שלי עם גרמניה מתחיל לפני שנים רבות מאוד. אני נרתע מלכתוב את המספר המפורש מפני שאז אצטרך להכיר בכך שאני כבר בשנות הארבעים לחיי ... באותה תקופה עברתי עם הורי ואחי הקטנים לציריך שבשוייץ בגלל עבודתו של אבי. גרנו ברחוב ראשי למדי בבית משותף ענקי. בצידו האחורי של הבית היתה חצר ענקית ומרוצפת בה רכבתי על אופניי והסתכלתי במשך שעות על הטבחים במטבח של מסעדה, שהיה במרתף וחלונו נפתח לחצר. מאחורי החצר היתה תחנת רכבת גדולה, מאחוריה כביש ואז, פנינת העיר, אחד החופים של האגם. באגם שטו ברבורים שהיינו מאכילים כמה פעמים בשבוע. היתה זו תקופה יפה מאוד לילד בן שמונה, מלאה זכרונות מיוחדים מעיר גדולה עם טרמים (tram), אגם, גבעות והרים מושלגים, וחנות צעצועים בת חמש קומות ב-bahnhoff strasse. אבל אקצר ...

למדתי בבית הספר היהודי. למדנו שעות ארוכות כבר מגיל צעיר. בבוקר לימודי חול עם המורה הגויה frau jud ואחר הצהריים, היינו נוסעים למרכז החרדי ב-erica strasse ולומדים חומש עם תרגום. אני זוכר עדיין את הפרשה הראשונה שתרגמתי בעצמי לגרמנית:

וישלח
und er hat geschickt
יעקב
Jaakov
מלאכים
angels
אל אחיו
zu sein bruder

במנגינה המיוחדת.

בשבתות הייתי הולך עם אבי לבית הכנסת שהיה במרחק שעה הליכה לכל כיוון. בשעות האלה אבי היה מספר לי סיפורים מופלאים אבל אמיתיים. הוא היה אומר תמיד שהמציאות הרבה יותר מדהימה מכל מה שאדם יכול לדמיין. את הכלל הזה הוא היה ממחיש בסיפורים ממלחמת העולם השניה וכך התוודעתי לשואה בגיל יחסית צעיר. ממשפחתנו נהרגה בשואה רק קרובת משפחה רחוקה שלא הספיקה לברוח מאודסה. הרבה יותר מאוחר למדתי שדוקא דודה של אבי הגיעה לברלין עם הצבא הרוסי והשתתפה בביזה הטוטאלית של העיר. כמו כל החיילים הרוסיים היא שלחה הביתה חבילות בגדים, בגדים שעברו במשפחה לפחות עשרים שנה.

כמובן שבאותה תקופה דיברתי גרמנית, דיברתי בדיאלקט השוויצרי וגם באידיש.

בגיל חמש עשרה קראתי בפעם הראשונה את ספרו של ויליאם שירר - עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, ואני חושב שמאז לא בא אף ספר fiction אל קרבי. ראיתי בחוש שאבי צדק - המציאות עולה על כל דמיון.

את השפה הגרמנית התחלתי לשכוח לאט, בד בבד עם לימודי האנגלית. כמו רובנו לא רציתי לבקר בגרמניה ולא לקנות מוצרים גרמניים. עמדתי בנדר לא רשמי זה עד לפני כחמש שנים, אז נסעתי בפעם הראשונה לקלן מטעם העבודה. הייתי יכול לסרב ליסוע, אבל הרגשתי שכדאי לנצל את ההזדמנות ובכל זאת לבקר שם. באותה תקופה צברתי מיילים רבים ב-star alliance של lufthansa, או כמו שחבריי ואני קוראים לחברת התעופה הזו luftwaffe, וראיתי שאני יכול לנצל אותם לשכירת מכוניות ספורט בגרמניה. התחלתי לשלב כל טיסת עבודה עם יום חופש בגרמניה. הייתי שוכר BMW Z4 וקורע את האוטובאנים הנהדרים ב-250 קמ"ש.

אפשר להאריך רבות בתאורים של הארץ היפה הזו, בעומק ההנצחה של התקופה הנאצית ובעומק רגשי ה-schuld של הגרמנים אבל אקצר.

בטיול האחרון שלי סיימתי לבקר בכל אתרי ההנצחה העיקריים וגם הפחות ידועים לתקופה הנאצית. מכולם אני ממליץ על ביקור בטירת Wewelsburg ליד Paderborn. זהו המוזאון המוצלח ביותר לענייני S.S שביקרתי בו. רק זכרו שאסור לצלם את תקרת ה-crypt, יש בחדר מצלמות ועוקבים אחריכם מאיזה שהוא חדר בקרה
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'מה הייחוד?'
מה הייחוד?
21/02/2011 | 03:55
2
5
הנה תמונה של האורנמנט במרכז התקרה:
http://taipeitimes.net/images/2010/04/18/P12-10041...

מה כ״כ מסתורי בזה? כלומר הצורה קצת מיוחדת אבל האם הם חוששים שהיא תנזק מצילום בצורה דראסטית יותר מכל שאר הסמלים המפוזרים שם?
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'אני חושב שזה אסור מפני ש...'
אני חושב שזה אסור מפני ש...
21/02/2011 | 08:16
3
כל מיני קבוצות ניאו-נאציות ניסו ומנסות להפוך את המקום לאתר זכרון או פולחן והשלטונות רוצים למנוע כל סימן לכך. הייתי שואל במודיעין אבל נבהלתי מהצעקות שהרימו עלי ברמקולים בחדר אחרי שצילמתי. הייתי ביום חורף קשה והיו מעט מאוד מבקרים והייתי בטוח שמחכים לי בכניסה, אז פשוט חמקתי החוצה - לא פחדתי ממאסר, אלא מכך שאבייש את ישראל. צריך לציין שבכניסה מסבירים שמותר לצלם בכל המוזאון חוץ מאשר שם.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'אם תשים לב, מרכז הסמל הוא ממש צלב קרס'
אם תשים לב, מרכז הסמל הוא ממש צלב קרס
23/02/2011 | 20:06
7
לצפיה ב-'הקשר שלי עם גרמניה:'
הקשר שלי עם גרמניה:
21/02/2011 | 10:31
2
5
בקיץ 99', בין כיתה י' לי"א, לקחתי חלק בחילופי משלחות בין בני נוער ישראלים לגרמנים (ניסיון לקירוב לבבות בין הדורות הצעירים), שבועיים התארחתי בביתם של משפחה גרמניה חביבה במינכן, ברוחב הקרוי על שם ברברה סטרייסנד (נשבעת לכם!). ביום הראשון להתארחותי אצלם, שעות ספורות לאחר שהגענו אני ואווה (הפרטנרית הגרמניה שלי) אל הבית, הגיעו סבא וסבתא שלה לבקר (הרי לא בכל יום מזדמנת לביתם אורחת יהודיה). בשעות אחר הצהריים ישבנו כולנו סביב שולחן עמוס בכל טוב עם עוגות ושוקולדים ושוחחנו על כל מיני, כאשר לפתע, פשוט שאלתי אותו באנגלית "האם אתה היית חייל של היטלר?" והוא ענה לי שכן, ומיד פצח בסדרת התנצליות, מגובה באשתו המסורה, והסביר והצטדק שהוא היה בן 17, לא ממש עם נשק בחזית, אלא יותר מאחורי הקלעים כזה, ושלא ממש הייתה לו ברירה, כי אם הוא היה מסרב, הוא היה מוצא גם את עצמו ב"דכאו" (אגב, באותו טיול לגרמניה ביקרנו במחנה הזה, חוויה שלא אשכח לעולם) לצד האסירים היהודים, ושוב התנצל, ושוב. מה יכולתי לעשות? לקום וללכת? ילדה בת 16 בעיר זרה ומנוכרת? אני מאמינה שאם הייתי דור שלישי או רביעי לשואה (כי אני לא, אני ממוצא מזרחי) הייתי מגיבה אחרת לגמרי. בכל אופן, אני זוכרת שלא נשארתי איתם עד הסוף, והלכתי להתקלח (נערה יהודיה בגרמניה, פוגשת נאצי לשעבר ואז הולכת להתקלח...סיטואציה שכזאת ).
לימים סיפרתי על המקרה הזה לבנות בחדר בצבא, ואחת מהן ממש התרגזה ואמרה: "הוא לא מצטער ולא בטיח, הוא סתם אומר
את זה כי לא נעים לו, אז שלא ייספר סיפורים, יכול להיות שהוא הרג את קרובי המשפחה שלי!".
בתום אותו קיץ אווה וחבריה הגרמנים באו לבקר אצלנו, נסעו לים המלח, לעיר העתיקה בירושלים וכו', שרו "הבה נגילה" בערב הפרידה לפני שטסו בחזרה לארצם, ואני זוכרת עד היום את התאריך המיוחד שבו הם עזבו: 9/9/99.
אני ואווה שמרנו על קשר לתקופה מסוימת (היא שלחה לי מתנה נחמדה ליום הולדת 17 וזה), ובהמשך הקשר נותק.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'הקשר שלי עם גרמניה'
הקשר שלי עם גרמניה
24/02/2011 | 19:23
1
7
לקראת סוף המלחמה היטלר סגר את בתי הספר וגיס את כל התלמידים מגיל 16 להגן בתעלות שמירה מפני בעלות הברית שהיו כבר בפרברים. על כניעה אסור היה לדבר. למארח שלך לא היתה שום אופציה. מה שמראה שבמלחמות בסוף כולם קורבנות.
גרמנית ותרבות גרמניה >>
לצפיה ב-'עוד לא נולד הגרמני הקשיש שלא 'אולץ' לשתף '
עוד לא נולד הגרמני הקשיש שלא 'אולץ' לשתף
26/02/2011 | 16:03
1
פעולה.  כזה שהיה מרצון בהיטלר יוגנד, בסס סד גסטפו ושאר ארגונים מפלצתיים.כולם נאלצו להשתתף במצעדים, בפוגרומים,בגזל שכניהם,בהתעללות בחסרי הישע, ברדיפתם.עד האחרון שבהם.
כולם כל הגרמנים  היו והינם אנשים טובים שפתאום נכבשו ואולצו לעשות מעשים נוראים שכמותם לא נעשו תחת השמש.
רק פראמין.
גרמנית ותרבות גרמניה >>

הודעות אחרונות

11:11 | 02.10.16 אורחים בפורום
11:29 | 23.09.16 אורחים בפורום
17:35 | 12.09.16 אורחים בפורום
06:40 | 09.09.16 אורחים בפורום
13:47 | 06.09.16 אורחים בפורום
13:45 | 05.09.16 danis44
11:39 | 22.08.16 love2014
18:04 | 10.08.16 אורחים בפורום

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ