ה
הפוך עם ראש כפול
Guest
מחונן בכיתה ד' שמשתעמם למוות...
מחונן בכיתה ד' שמשתעמם למוות...
הצעיר בכיתה ד'. עבר מבחן סאלד, החל משנה שעברה משתתף אחת לשבוע ב"יום שליפה".
במהלך כיתה ג' עבר אבחון פסיכולוגי פרטי (בשל קשיים רגשיים), אובחן עם IQ שהוגדר כגבוה באופן חריג מהנורמה (145). האבחון מאוד עזר לנו להבין חלק מהקשיים הרגשיים והחברתיים שהיו בבית הספר, בית הספר נרתם לתמוך מבחינה רגשית, הוא התחיל טיפול רגשי ויש שיפור מסוים.
כשהבנו עד כמה הוא מחונן הצענו לו לעבור לכיתת מחוננים. אנחנו מהקריות וכיתת מחוננים יש רק בחיפה. לא שינה לנו, מוכנים להסיע הלוך ושוב כל יום, מצידי להתפטר מהעבודה ולהסיע אותו, העיקר שיהיה מאושר. סירב בתוקף, ובהתייעצות עם התראפיסט ירדנו מהרעיון באותו שלב.
עכשיו יש לי קצת ספקות אם עשינו נכון. הוא חוזר מבית הספר השנה מתוסכל מאוד. קורא ומבין טקסטים באנגלית ברמת כיתה ח' (קרא בקלילות את הספר שקיבל הבן הבכור - תלמיד כיתת מופ"ת! - לקרוא בחופש סוכות) אבל עדיין מכריחים אותו לכתוב שורות של כל האותיות (טרם דברתי עם המורה באנגלית, חדשה בכיתה...), יש לו ידע עולם נרחב מאוד, הוא קולט כל מה שמלמדים בכיתה מהחשיפה הראשונה, ואחר כך מתחרפן כשחוזרים על כל דבר שוב ושוב כי הוא לא מבין "מה יש פה לא להבין".
היום חזר הביתה ממש בבכי כי "היה משעמם וכל דקה עברה לי כמו שעה". הוא לוקח ספר קריאה לכיתה ולא מעירים לו על זה, יש לו מחברת ציורים (הוא אוהב לצייר קומיקסים) וגם על זה לא מעירים לו, אבל יש תחושה שהוא הולך לבית ספר ממש כדי לחמם את הכיסא.
מרגישה קצת אובדת עצות כרגע. בשנה שעברה היו אינספור מפגשים רב-צוותיים, רב-מערכתיים, רב- מה שתרצו בבית הספר, בעיקר סביב מצבו הרגשי והחברתי. המחנכת, המנהלת, היועצת, פסיכולוגית בית הספר - כולם מודעים לרמתו הקוגניטיבית אבל לא נראה שיש להם יכולת/רצון לעשות משהו עם זה.
והכי גרוע? בשבוע הבא מתחיל בבית הספר פרוייקט מיל"ת. 3 פעמים בשבוע נשארים עוד שעתיים מעבר לשעות הלימודים כדי להכין ש"ב (הוא מכין במהלך השיעורים) ולקבל חיזוקים. החלטתי לתת לזה הזדמנות לפני שאני רצה לריב עם המנהלת שישחררו אותו מהעונש הזה, כי הובטח לי בשיחות עם כל העולם ש"תהיה חלוקת קבוצות על פי היכולת".
רעיונות מישהו?...
מחונן בכיתה ד' שמשתעמם למוות...
הצעיר בכיתה ד'. עבר מבחן סאלד, החל משנה שעברה משתתף אחת לשבוע ב"יום שליפה".
במהלך כיתה ג' עבר אבחון פסיכולוגי פרטי (בשל קשיים רגשיים), אובחן עם IQ שהוגדר כגבוה באופן חריג מהנורמה (145). האבחון מאוד עזר לנו להבין חלק מהקשיים הרגשיים והחברתיים שהיו בבית הספר, בית הספר נרתם לתמוך מבחינה רגשית, הוא התחיל טיפול רגשי ויש שיפור מסוים.
כשהבנו עד כמה הוא מחונן הצענו לו לעבור לכיתת מחוננים. אנחנו מהקריות וכיתת מחוננים יש רק בחיפה. לא שינה לנו, מוכנים להסיע הלוך ושוב כל יום, מצידי להתפטר מהעבודה ולהסיע אותו, העיקר שיהיה מאושר. סירב בתוקף, ובהתייעצות עם התראפיסט ירדנו מהרעיון באותו שלב.
עכשיו יש לי קצת ספקות אם עשינו נכון. הוא חוזר מבית הספר השנה מתוסכל מאוד. קורא ומבין טקסטים באנגלית ברמת כיתה ח' (קרא בקלילות את הספר שקיבל הבן הבכור - תלמיד כיתת מופ"ת! - לקרוא בחופש סוכות) אבל עדיין מכריחים אותו לכתוב שורות של כל האותיות (טרם דברתי עם המורה באנגלית, חדשה בכיתה...), יש לו ידע עולם נרחב מאוד, הוא קולט כל מה שמלמדים בכיתה מהחשיפה הראשונה, ואחר כך מתחרפן כשחוזרים על כל דבר שוב ושוב כי הוא לא מבין "מה יש פה לא להבין".
היום חזר הביתה ממש בבכי כי "היה משעמם וכל דקה עברה לי כמו שעה". הוא לוקח ספר קריאה לכיתה ולא מעירים לו על זה, יש לו מחברת ציורים (הוא אוהב לצייר קומיקסים) וגם על זה לא מעירים לו, אבל יש תחושה שהוא הולך לבית ספר ממש כדי לחמם את הכיסא.
מרגישה קצת אובדת עצות כרגע. בשנה שעברה היו אינספור מפגשים רב-צוותיים, רב-מערכתיים, רב- מה שתרצו בבית הספר, בעיקר סביב מצבו הרגשי והחברתי. המחנכת, המנהלת, היועצת, פסיכולוגית בית הספר - כולם מודעים לרמתו הקוגניטיבית אבל לא נראה שיש להם יכולת/רצון לעשות משהו עם זה.
והכי גרוע? בשבוע הבא מתחיל בבית הספר פרוייקט מיל"ת. 3 פעמים בשבוע נשארים עוד שעתיים מעבר לשעות הלימודים כדי להכין ש"ב (הוא מכין במהלך השיעורים) ולקבל חיזוקים. החלטתי לתת לזה הזדמנות לפני שאני רצה לריב עם המנהלת שישחררו אותו מהעונש הזה, כי הובטח לי בשיחות עם כל העולם ש"תהיה חלוקת קבוצות על פי היכולת".
רעיונות מישהו?...
