כיתת מחוננים- סיבה לעבור עיר? אשמח לשמוע דעתכם (ארוך..)

כיתת מחוננים- סיבה לעבור עיר? אשמח לשמוע דעתכם (ארוך..)

שלום,
אשמח לחוות דעתכם מנסיון אישי, מנסיון חברים או סתם מאינטואיציה.
הילדה ה"מחונננת " שלי מסיימת כתה ג', השתתפה משך השנה ביום שליפה ובהחלט נהנתה שם (חברתית, לימודית ובכלל).
בביה"ס הנוכחי, מבחינתה, רמת הלימודים נמוכה ואין אתגר כמובן.
מבחינה חברתית, בשונה מכתות א', ב' בהן היתה "רגילה" ודי מקובלת,החל מהשנה כתר המחוננות תבע מחיר חברתי לא פשוט.
יש לא מעט הצקות: "חנונית", "אוהבת ללמוד" בלעג וכד'.
מכיוון שבבסיסה ילדה נעימה וזורמת, מצליחה איכשהו לשרוד עם כמה חברויות שטחיות אמנם (אמרה לי שלא מחשיבה אף אחת מהן לחברה אמיתית). לציין שמוזמנת לחברות די מעט השנה, אבל לא נראה לי שבכלל שמה לב לכך.
עם כל זאת, הולכת לבי"ס בבוקר בשמחה, וכמעט תמיד אומרת לי אחהצ שהיה לה יום טוב בביהס,ושגם אם היו הצקות, היא לומדת להתמודד איתן. משיחות עמה עולה, שבמובן מסויים היא נהנית להיות יוצאת דופן, עם תיוג של החכמה של הכיתה, אפילו אם זה מלווה בכינויי "חנונית" וכאלה. אבל אני בפנים מרגישה שהילדה לא במקום הנכון לה- לימודית, חברתית ורגשית. גם היא עצמה אומרת שהיתה מוכנה לוותר על כתר "החכמה של הכיתה" אם אפשר היה להשתלב בכיתת מחוננים. היא כמובן לא מבינה לעומק את המשמעויות הנלוות.
והנה ההתלבטות-
האם הייתם עושים מהלך של מעבר דירה לעיר אחרת (גם בשרון) בשביל להכניס את הילדה בשנה הבאה לכתה ד' ייעודית של מחוננים?
לציין שזה מסלול חדש שם שהחל השנה (כתה ג') והילדים מכירים זה את זו, ובשנה הבאה יצטרפו אליהם עוד מספר ילדים חדשים.
האם זה שווה את המאמץ ואת חוסר הנוחות מבחינת דיור (לשכור ולהשכיר) ולהעביר את אחיה הקטן לעלות לכתה א' בשנה"ל הקרובה במקום חדש בלי חברים מהגן?
אנחנו נוטים להניח שגם הוא יאובחן כמחונן ולכן המעבר ישרת גם אותו בהגיעו לכתה ג' (ומקסימום אם לא כך, אז ילמד בבי"ס רגיל באותה רמה של ביה"ס אליו מיועד לעלות כיום ממילא).
אבל עיקר החשש שלי הוא מלעשות את כל המהלך המורכב הזה ובסופו של דבר יסתבר שהילדה לא במקום יותר מוצלח עבורה.
זה יכול לקרות מכל מיני סיבות שקשה לנבא מראש (הרכב כיתה לא מוצלח, תחרותיות יתר , מציקנות קשה וכד'),
ואז אבין באיחור,שהמאמץ היה מיותר מאד.

סליחה על אריכות הדברים ותודה לכל מי ששרד את הקריאה עד כה.
אחרי השיתוף המפורט, אשמח לכל הארה והערה וחוות דעת,
תמיד אוהבת ללמוד מחכמתם של אחרים.

תודה רבה
 
לא הייתי טורחת לעבור דירה בשביל זה.

למדתי בכיתת מחוננים, והיה אחלה ותרם והכל, אבל לא הייתי עושה כזה מהלך רק לצורך לימוד בכיתת מחוננים. כמו כן, מסלולים חדשים זה עניין שעלול להיות בעייתי באופן כללי, כי את הטעויות הם עושים על הבת שלך...
 

יורה נחושתן

Member
מנהל
כדאי לחשוב על כל האפשרויות לפני צעד שכזה

כדאי לבדוק את כל האפשרויות לפני שעושים צעד שכזה שיכול להיות קריטי במובנים רבים. חשוב לקחת בחשבון שאין זה בטוח שהבת תתאקלם בכיתת המחוננים (מבחינה חברתית לפחות) כמצופה ויתכן שהשינוי ישפיע עליה בכל המובנים וכמו כן, ישנו האח הצעיר שגם אותו חייבים לקחת בחשבון, מה השינוי יעשה לו? אולי כדאי לבדוק האם באזורכם ישנן אפשרויות נוספות שיכולות למלא את הצורך בלמידה משמעותית יותר בשעות אחה"צ ובודאי שהבת מציינת שבסיפו של דבר ולמרות הכל, היא חשה בטוב בכיתתה.
בכל אופן, בכל צעד שתחליטו עליו אני מקווה ומאחל לכם ובמיוחד לבת, הצלחה.
 
לדעתי, זה לא רק בשביל כיתת מחוננים

לא כתבת פירוט לגבי מה בדיוק קורה שם. אבל מרגיש לי לא טוב לשלוח את הילדה למקום שבו ״אוהבת ללמוד״ זו סיבה ללעג.

אחת מהשתיים - אולי הילדה שלך משוויצה יותר מדי בחנוניות שלה, מנסה להתבלט כהכי חכמה מכולם, וזה גורם לאנטגוניזם. ואז כדאי לדבר איתה על זה.

או - שזו חברה שבאמת מזלזלת בילדים שאוהבים ללמוד, שמציקים לילדים, שדורשים מילדים להיות חזקים או ספורטאים או יפים (או אני לא יודעת מה...)
ואז, בלי קשר לכיתת מחוננים - הייתי מנסה להוציא את בתי ממקום כזה.
גם אם להעביר לכיתה רגילה, אבל כיתה רגילה של ילדים נחמדים שלא מציקים.


דיברת עם המורה הזה? המצב שבו ילדה מאבדת את כל חבריה בגלל יום שליפה הוא לא כזה ״נורמלי״,לדעתי. צריך להבין מה קרה שם.
 
יש לציין שיש גם מסגרות מחוננים שבהן יש לחץ לא ללמוד.

לפעמים הלחץ מופעל על ידי החלשים יותר בכיתה מבחינה לימודית, שהם לאו דווקא החלשים יותר מבחינה חברתית. והאמת שנראה לי שאפילו בדרך כלל בכיתת מחוננים מי שלומד את החומר של בית הספר הוא "חרשן", ואילו גאון אמיתי לא צריך ללמוד בכלל (ולא משנה שגם הציונים במקצועות שמחייבים לימוד, כמו המקצועות ההומניים, נמוכים בהתאם). "מותר", ראוי ומכובד רק ללמוד דברים שאינם קשורים לבית הספר ו"לא יופיעו במבחן". כך שמעבר לכיתת מחוננים לאו דווקא יהווה פתרון למי שמציקים לה על חרשנות, למשל.
 
תודה על התגובות, קראתי בעיון ו...

בהחלט הארתם וחידדתם לי דברים חשובים מאד.
עצם זה שאין ודאות שבכיתת מחוננים לילדה תהיה השתלבות חברתית טובה יותר,
זה כשלעצמו מספיק כדי לקבל החלטה לא לבצע את המעבר.
ואם אני שומעת שאפילו שם לועגים לתלמידים שאוהבים ללמוד, אז קל וחומר.
אגב להבהיר, הילדה אינה "חרשנית" ולא ממש אוהבת ללמוד את החומר של ביהס (משעמם אותה), אלא דווקא אוהבת ללמוד על נושאים אחרים כמו חלל, מבנה המוח,אומנות וכו', ובעצם כמעט כל דבר מסקרן אותה וצמאה לדעת עוד ועוד (וקוראת המון ובקצב מהיר מאד). אלה תכונות שמבוגרים מעריכים וילדים פחות.
ואגב נכון שבדרך כלל התלמידים החלשים שנשרכים מאחור מבחינת ההבנה,
הם אלה שמפריע להם שכביכול הכל הולך לילדה בקלות.
גם זה שהמורים אוהבים אותה (כי תלמידה סקרנית, תורמת לשיעור, עוזרת לתלמידים חלשים בפרטני ובעלת שמחת חיים), לפעמים מעורר קנאה אצל ילדים מסויימים.
אני מוכרחה לציין שהכיתה שלה דווקא נחשבת כיתה עם הרכב טוב ורוב הילדים אינם מציקים, אבל את המציקים כמובן קשה לשכוח(בעיקר לי, כאמא חרדה).
בכל מקרה, אתמול שוב שוחחנו והילדה אומרת שטוב לה חברתית (כן כן, ממש ככה),
ושאם יש הצקות אז היא פתחה נשק מיוחד משלה ויודעת להתגונן

עם זאת אנחנו שוקלים לשלבה בסדנה שמסייעת לטיפוח מיומנויות חברתיות וחיזוקן (מה שהרבה מחוננים מתקשים בו והם משתתפי הסדנה כמובן).
אולי אפתח על זה שרשור בהמשך.
שוב תודה.
 
לפי מה שתיארת,

דווקא לא צפויות לה הצקות על רקע לימודים בכיתת מחוננים (גם שם מעריכים את מי שלומד דברים שלא קשורים ללימודים כמו שתיארתי).
אבל אם המטרה היא להימנע מעלבונות וכו׳ - לפחות בזמני כיתת מחוננים ממש לא הייתה המקום הנכון להיות. אנשים שם מתחרים באיך להעליב אחד את השני בצורה יותר שנונה, אבל הרוב לא לוקחים את זה קשה כי כולם באותה סירה וכולם יורדים על כולם. מה שכמעט לא היה שם בניגוד לכיתה רגילה הן מכות (מניסיון שלי עם כיתת המחוננים שלי וכיתות מחוננים אחרות - היו מכות מדי פעם, אבל מעט - ולרוב הילדים המכים היו ילדים עם בעיות שבמוקדם או במאוחר עזבו את.הכיתה).
אני לא מנסה ליצור רושם שכיתת מחוננים היא מקום רע - היא ממש לא, ולרוב היא המקום הכי מוצלח שילד מחונן יכול להיות בו במערכת החינוך - רק שהיא לא מקום מושלם ולהגיע אליה זה לא להגיע לגן עדן בלי שום בעיות או משהו בסגנון, וכאמור, לא הייתי עוברת עיר במיוחד רק כדי שהבת תלמד שם (אבל אם הייתי עוברת בכל מקרה והייתה לי אפשרות לבחור לאן, השאלה אם יש כיתת מחוננים באותה עיר דווקא כן הייתה נכנסת למערכת השיקולים - אבל לא כשיקול הראשון).
 
אז רק עוד הסתייגות אחת -

הניסיון שלי (ושל בעלי) בכיתות מחוננים הוא מהדור הקודם (הבכורה שלנו כבר מסיימת ו׳, ואנחנו בעיר בלי כיתת מחוננים) - כך שיכול להיות שחלק מהדברים שאמרתי השתנו, והיום כיתות מחוננים נראות אחרת מכל מיני בחינות.
 
מעבר לכיתת מחוננים

הבת שלי בכיתת מחוננים (כיתה ה'), ולמרות שהיו לה חברות גם בכיתה הרגילה, ומצבה החברתי היה בסה"כ איתן, אני חייבת לציין שאין מה להשוות לכמות וטיב החברויות שיש לה בכיתת המחוננים. אני חושבת שמרבית הילדים המחוננים הם קצת "אחרים" - לא רק ביכולות, אלא גם בתחומי העניין ודרך ההסתכלות על העולם, וזה פער שלדעתי רק הולך וגדל ככל שהילד מתבגר. ואם בגיל 8 ילד מוצא שפה משותפת עם הילדים בכיתתו במשחקי כדור, דמיון וכו' לקראת גיל ההתבגרות השפה המשותפת הזו מצטמצמת מאוד כשאת המרבית הילדים מעסיק בעיקר מעמד חברתי, יחסים שבינו לבינה ומה לבשו סטטיק ובן-אל, ואילו את הילד המחונן מעסיקים נושאים אינטלקטואלים יותר.
אני לא אומרת שזו אמת מוחלטת, וכמובן שיש ילדים לא מחוננים עם תחומי עניין מדהימים, וילדים מחוננים שכל מה שמעניין אותם זה איך הסתדר להם השיער בבוקר, אבל האפשרויות למצוא "קבוצת שווים" בכיתת המחוננים הן רבות יותר וקלות יותר.
אנחנו גרים בחיפה, ולכן הבת שלי נכנסה לכיתת מחוננים בג', אבל לאורך השנים, כל פעם שחשבנו לעזוב את העיר, כיתת המוחננים היוותה שיקול מאוד רציני בעד השארות.
 
תודה על ההתייחסות המפורטת...ו...

אינטואיטיבית אני מסכימה עם כל מה שכתבת, וההרגשה היא שבסבירות גבוהה (אך לא בוודאות מוחלטת) המקום היותר מתאים לילדה היא כתת מחוננים.
אם הייתי גרה בעיר שנותנת את האופציה הזו קרוב לודאי שהייתי בוחרת בה.
אבל כמובן יש הבדל בין לא לעזוב את העיר כי הילדה כבר במקום טוב (שיקול ברור),
לבין לעשות מעבר לעיר אחרת כדי להביאה למקום שאמור להיות לה יותר טוב אך לא ודאי שאכן ייטיב עמה.
לצערי די ברורה לי המגמה, שבשנים הבאות עלול להיות לה יותר קשה להתאים עצמה לבנות בכיתה ה"רגילה", אבל בחטיבה ברור לי שלא תמשיך עם רובן.
כלומר תכנס למסלול מחוננים, או מצויינות או מדעים וכאלה, עם ילדים יותר דומים לה.
השאלה אם ואיך נשרוד עד אז ...
 
נראה לי שהכי חשוב

מבחינת כמה טוב שיהיה לילדה, הוא למצוא לה חבר או חברה טובים בכיתה. הבת שלי (כבר ב-ו' כאמור) הצליחה תמיד למצוא חבר או חברה, והייתה מרוצה (יצא שכל שנה או שהיא עברה מקום מגורים או שהחברים עברו, כך שהחברים בכיתה ג', ד', ה', ו-ו' היו שונים. לפני ג' היינו בחו"ל). כמעט תמיד יש עוד ילד או ילדה חכמים/מעניינים מספיק בכיתה, והמחוננות כמעט אף פעם לא מהווה מחסום ממשי מפני מציאת חבר (אם כי היא אולי כן מונעת מהילד להיות מלך או מלכת הכיתה ולהיות חבר של כ-ו-ל-ם). ואם בכל זאת אי אפשר למצוא בכיתה, אלא רק בשכבה - אפשר לנסות לעבור כיתה. להיות בלי חבר בכיתה שאתה אוהב זה בעייתי.
 
הקושי עם מציאת חברה קרובה

או לפחות קרובה כפי שבתי מגדירה קירבה (בלב) הוא לאו דווקא זה שאין ילדות חכמות נוספות בכיתה, אלא שגם אותן ילדות שונות מבתי בהסתכלות על הדברים, בסדרי עדיפויות ובתחומי עניין (הן מתעסקות באופנה, בפופולריות,בתככים, בעוד המוח והלב שלה עסוקים בתחומים אחרים לגמרי). את החשיבה המהירה, את הסקרנות, את רמת האמפטיה והרגישות שיש לה - אין להן לצערי.
מכיוון שהן עוד רכות בשנים ניתן לגשר על זה עם משחקי כדור, תופסת וכד'.
אבל מניחה שעם השנים זה יהיה יותר בעייתי.
הכתות האחרות בשכבה אגב פחות מוצלחות מבחינת הרכב הילדים ובטח הילדות....
 
התאור שלך לא דומה

למה שאני רואה אצלנו ב-ג' - בגיל הזה אצלנו הן עדיין ילדות ממש, ולא מתעסקות באופנה, פופולריות וכו', וגם בכיתות מתקדמות יותר, שבהן אכן הרוב כמו שאת מתארת - נדיר שכל הבנות בשכבה הן כאלה ואי אפשר למצוא כמה שונות (ובמיוחד כשמדובר באחת על אחת ולא במה שהן עושות כשכולן נמצאות יחד). בכל מקרה, המטרה היא לא למצוא ילדה שזהה לה. אחת החברות של הבת שלי (שהייתה חכמה וכו') התעניינה בעיקר במשהו שלא עניין את הבת שלי, והבת שלי החליטה להתאמץ ולהתעניין בזה כדי לטפח את החברות, וזה באמת עבד. כשהילדה עזבה, תחום העניין הזה נעלם - אבל זכרון החברות והבילוי הנעים יחד נשאר. והיום היא מנסה להתגבר על עצמה ולהתחיל לעסוק במשהו ספציפי שבאמת כל הבנות מתעניינות בו, כולל בת הדודה שלה ובת של חברים שלנו, גם אם זה קשה לה - וזה חלק מהכישורים החברתיים שכדאי לרכוש! איך להשתלב גם אם האחרים לא זהים לך. ותאמיני לי שזה לא יהפוך אותה פתאום למטומטמת - תחומי העניין הישנים נשארים, רק מתווספים להם אחרים.
מציעה לך לא לראות בילדה שלך תופעת טבע ייחודית שרחוקה שנות אור מכל הילדים בשכבה ולכן לא יכולה להתחבר איתם - זה פשוט לא המצב (אפילו אם היא באמת יותר חכמה), וראייה כזאת רק תפגע בניסיון שלה להשתלב.

לגבי הרכב הילדים בכיתות האחרות בשיכבה - שוב, ההרכב לא משנה - ילד או ילדה אחד/ת מספיקים. והחיבור לא חייב להיות על בסיס אינטליגנציה או על תחומי עניין זהים - לפעמים החיבור הוא כי האחר מצחיק, נחמד, יש לו תחום עניין אחד שכן מעניין אותך (גם אם לא היה תחום עניין שלך קודם), סתם כי יצא לכם לשבת ביחד באוטובוס ולהתחיל לדבר וגילית שהוא סבבה, וכו'. לא מחפשים תאום, אלא חבר.
אגב, ה-דרך להתקרב למישהו בלב היא פשוט להיפגש איתו הרבה אחד על אחד. אם הבת שלך לא עושה את זה עם אף אחת, זה לא מפתיע שהיא לא מרגישה קרובה אליהן. לדעתי אפילו אם הייתן בוחרות ילדה אקראית כלשהי מבית הספר ומצליחות להיפגש איתה לעיתים תכופות, הבת שלך הייתה מרגישה קירבה בלב. החברה הנוכחית של הבת שלי והבת שלי נהיו חברות בטעות, כי החברה חשבה שהיא מישהי אחרת, והן התחילו לדבר. זה כל מה שנדרש. לא היו מבחני מיון או סינון, רק שתי ילדות שזקוקות לחברה - והן כבר מצאו מה לעשות ביחד ומאוד אוהבות זו את זו (הילדה ההיא עברה כיתה לכיתה של הבת שלי השנה, בכיתה ו', כדי להיות יחד איתה).
 
את צודקת ו....

אם השתמע כאילו אני רואה בילדה שלי תופעת טבע ייחודית, אז ממש לא.
והיא כן מארחת מדי פעם חברות וזה נחמד לה ולהן.
אבל השנה לא הצליחה למצוא חיבור קרוב למישהי ספציפית (זו שהיתה חברה שלה שנתיים היא כבר לא), אלא ככה מדי פעם מזמינה ילדה כזו או אחרת שבקשר די טוב עמה. אולי אני צריכה להנמיך ציפיות ולתת לה להתנהל איך שמתאים לה.
 
לדעתי כדאי לך לעודד

את החברויות שיש לה - להגיד לה "אולי תזמיני את איקס היום?", "אולי נלך היום לגלידה עם איקס?". אם ייצא מזה משהו מהבחינה של מציאות חברה קרובה - יופי. אם לא, לפחות היו לה עוד כמה בילויים חברתיים.
תכלס אני בתור אמא די גרועה בזה, ולפעמים מתרשלת בתפקידי (כפי שהגדרתי אותו לעצמי
) מהבחינות האלה. אבל מדי פעם אני כן עושה את זה...
 
למעלה