ושוב כשלון של מערכת החינוך והפעם, מבחני פיז"ה הבינ"ל.

יורה נחושתן

Member
מנהל
ושוב כשלון של מערכת החינוך והפעם, מבחני פיז"ה הבינ"ל.

התבשרנו היום על המשך הכשלון המהדהד של מערכת החינוך בישראל כשהגיעו התוצאות של מבחני פיז"ה. מצ"ב קישור לכתבה העוסקת בנושא:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4888961,00.html
והכשלונות הנ"ל חוזרים על עצמם שוב ושוב ולא רואים את האור שאמור להיות בקצה המנהרה.
 
אם מסתכלים על דוברי העברית,

המצב לא רע (חוץ ממדעים באמת, שב דוברי העברית קצת מתחת לממוצע). את דוברי הערבית ישראל דופקת בתשתיות, בחינוך, ובכל דבר אחר - אז קצת קשה להתייחס ל"מצב החינוך" בישראל על סמך הנתונים האלה. אולי באמת כדאי להשקיע קצת יותר בדוברי הערבית...
 

יורה נחושתן

Member
מנהל
המצב רע ובלשון המעטה.

אם אנו בוחנים היכן היתה ישראל בשהנות ה- 60 וה-70 במבחנים הבינ"ל בכלל ובמתמטיקה בפרט, היינו כל הזמן במקומות הראשונים. ההדרדרות היא תוצאה של טעויות של שנים שנעשו בתמימות ולעיתים, בטיפשות. כל זוכי הנובל מישראל בשנים האחרונות הם תוצרי החינוך ורמת החינוך שהיתה בשנים הנ"ל. כשנעמוד מול שוקת שבורה בעוד כעשרים שנים, נוכל להזכר מה בדיוק קרה שהוביל אותנו למקומות הללו. הפערים בין המצטיינים לבין הרף התחתון אומרים את שלהם והפערים בין המצטיינים מישראל למצטיינים במקומות האחרים מציירים תמונה מאוד עגומה ובמיוחד, במתמטיקה. אם ניקח בחשבון שהדרישות המקצועיות ורמות הידע הנדרשות במהלך החיים בעולם המערבי נמצאות כל הזמן במצב של עלייה ואנו, במקרה הטוב דורכים במקום, העתיד מצטייר באופן מאוד לא נעים.
 
פעם לא היה חוק חינוך חובה עד י"ב,

ולכן יכול להיות שהממוצע לא היה על פני כולם. אני בכלל לא בטוחה שהפערים היום גדולים יותר, אם היו בוחנים אז את כולם. אולי כן בגלל ריבוי טבעי גבוה יחסית של האוכלוסיות החלשות (כמו דוברי עברית), אבל אני בכלל לא בטוחה שבשכבות החזקות חל שינוי משמעותי מבחינת הביצועים במבחנים שכאלה.
מבחינת רמת החינוך שהם מקבלים אולי כן (כלומר, עם מה יוצא ממערכת החינוך בוגר עם חמש יחידות מתמטיקה וחמש פיסיקה, למשל), אבל המבחנים האלה (פיז"ה וכו'). לאו דווקא בוחנים את מה שקורה ברמות הגבוהות יותר - אלה לא מבחנים המצטיינים אלא מבחנים משווים בינלאומיים.
 

יורה נחושתן

Member
מנהל
הכל יחסי

מה שמפריע לי במיוחד זו העובדה שהמבחנים הללו בודקים גם את רמת המצטיינים במדינה ביחס לעולם המערבי (כשלפחות בשלב זה הוא מהווה את המדד לקביעות בתחומים אלו) בכל הקשור לסיכויי הבוגרים להתמודד עם הדרישות המקצועיות והתרבותיות ההולכות ומתגברות. נקודה זו היא מבחינתי הנקודה הקריטית ביותר.
 
אתה מדבר על שיעור המצטיינים?

גם זה עניין שנקבע לפי את מי בוחנים. אם בוחנים יותר אנשים שבעבר לא היו מגיעים לכיתה י', אז שיעור המצטיינים יורד, בלי שיחול כל שינוי במה שקורה בקרב המצטיינים.
 

יורה נחושתן

Member
מנהל
מצטיינים

לפחות בעשרים וחמש השנים האחרונות בוחנים את אלו שלומדים בשיכבה י' ומעבר לכך, כאשר אנו לא מצליחים להתרומם מעבר לרמת ניקוד מסויימת וזאת כאשר, רמת הידע והמיומנויות הנדרשות היום מבוגרי אוניברסיטאות גבוהות לאין ערוך ביחס למה שהיה אז. מה לעשות, העולם מתקדם ומתפתח בכיוונים מוגדרים. וזאת כאשר, רמת הסטודנטים באוניברסיטאות הולכת ויורדת - זאת ע"פ עדויות של מרצים שונים באקדמיה - כשברור שאת הפערים הם צוברים מוקדם יותר, ביסודיים, בחטיבה והלאה.
 
אין עם זה בעייה. באוניברסיטה לומדים הכל מחדש.

אפילו את המספרים הטבעיים, חיבור, חיסור, וכו׳ לומדים מההתחלה בתואר במתמטיקה, כך שממש אין מה לדאוג. כל עוד המוח לא התנוון לגמרי, הבוגרים עדיין יכולים לצאת (ויוצאים) ברמה מצוינת מהאוניברסיטה גם אם נכנסו אליה עם ידע לא משהו עד אפסי. מי שרוצה לשמור על המוח של הילד שלו שייתן לו לפתור חידות. מערכת החינוך היא לא מה שיקדם אותו ממילא, והמטרה היא לעבור אותה בלי שהמוח יתנוון לגמרי, כאמור. זה לא מקרי שישראל עדיין מצליחה בעולם האקדמיה. האקדמיה שלנו מצוינת (עד כדי העדר תקציבים בתחומים מסוימים), והתואר הראשון בתחומי המדעים אצלנו טוב מאשר במדינות אחרות כמו ארה״ב. המחיר הוא שהסטודנטים יוצאים בורים בתחומים אחרים שלא קשורים לתואר (זה ההבדל בין השיטות ומה שמאפשר להתמקצע כבר בתואר ראשון) אבל במדעים ובמחשבים הם יוצאים סבבה.
 

יורה נחושתן

Member
מנהל
איזה יופי, נגמרו הבעיות בתחום החינוך

אפשר לשבת ןמנוחה על זרי הדפנה. ובאוניברסיטה? מעניין, אבל אני שומע מנגינות אחרות שמגיעות משם, אבל בואי נעזוב את זה. אלו בוודאי מרצים מתוסכלים שלא מבינים דבר. בקצב הזה הסטודנטים יהיו חייבים ללמוד מחדש את האלפאבית ובעצם, אפשר לבטל את כל מערכת החינוך, במילא ילמדו הכל מחדש כשיגיעו לאוניברסיטה. וישראל מצליחה בעולם האקדמיה? נו, אם ישנם כמה פרומילים של אנשי אקדמיה שעושים משהו אין זה אומר שכחברה, כמדינה, יש כאן הצלחה פנומנלית. הבעיה היא שהרוב יורד ושוקע וכך נקודות הפתיחה יורדות ופוחתות באופן עיקבי והפערים בין ההתחלה לסיום הולכים ומתרחבים כשבסופו של דבר, כל מי שיתחיל את תהליך הלמידה, יתחיל ממקום נמוך מאוד. אם את רוצה לראות התקדמות והתפתחות שבסופו של דבר תביא לתוצאות מרחיקות לכת, תתייחסי למה שקורה בתחומים אלו במזרח אסיה. הפרספקטיבה שאת בוחנת את הדברים לאורה, נראית מאוד מצומצמת.
 
לא, לימוד קרוא וכתוב הוא בדיוק ה-דבר שצריך

בשבילו את מערכת החינוך, ולמרבה הצער, נראה שאפילו בתחום הזה היא כושלת, ובגדול. אבל זה לא קשור בכלל לעניין של המצטיינים והמחוננים, שעליו דיברת ואליו התייחסתי - שמצבם לא בעייתי כלל, ושכאמור, אם הם לומדים תארים במתמטיקה או תחומים דומים הם יקבלו את הרוב מהאוניברסיטה ממילא, גם אם אפילו בחמש יח״ל הם לא לומדים כמעט כלום.
מזרח אסיה באים לישראל כדי ללמוד מאיתנו את החלקים שחסרים להם מאוד - יוזמה, יצירתיות, וכו׳, והם מ-מ-ש לא המודל שהייתי רוצה לחקות. הילדים שם בכזה לחץ ובכזו תחרות, וחייהם אומללים. אני מוותרת. תודה. רק מה? לקרוא ולכתוב באמת כדאי שילמדו קצת יותר טוב במערכת החינוך שלנו.
 

יורה נחושתן

Member
מנהל
לימוד הקריאה והכתיבה מתחיל בבית

ושם נקבעים הדברים ונוצר תהליך ההתפתחות של הילד. כשתלמידה מצטיינת בכיתה ד' שואלת אותי אם לתרנגולת יש ארבע רגליים או שתיים. אני כמובן שעונה לה אבל שואל את עצמי כיצד היא אינה יודעת משהו כל כך בסיסי (ואין זה קשור למקום מגוריה בעיר או בכפר). ראיתי תלמידים מחוננים לא מעטים שנפלו בין הכסאות בנושא הכתיבה מכיוון שכל הזמן ויתרו להם מפני ש"הם במילא יודעים מכיוון שהם מחוננים" ולאחר מכן, כשהם מגיעים לאוניברסיטה הם נופלים מכיוון שאינם יודעים לכתוב תרגיל פשוט על עמוד אחד או יותר, מבחינתם, זה תמיד היה מיותר. היוזמה והיצירתיות - במבנים האקדמים הנוכחיים - יכולות להועיל עד לשלב מאוד בסיסי, לאחר מכן, גם אלו לא יעזרו בשעת המבחן. את דבר הכשלונות שלהם באקדמיה אני שומע השכם וערב מפי מרצים בתחומים השונים שאני פוגש ומשוחח איתם. אז גם מערכת החינוך אבל במיוחד, הבית ובמיוחד, לאור הזילות במעמדו של הספר ביחס למקורות אחרים שחלקם, מפוקפקים למדי.
 
אבל זה לא שרשור על המבחנים של כיתה ח'...

אם הוא היה מדבר על שנות ה-60-70 בהקשר של המבחנים של כיתה ח', הייתי צריכה לבדוק מה ההבדל בין שני הזמנים. אבל הוא לא דיבר על זה, אז אני פטורה
.
 
האמת שלא כתבתם על סמך מה ההשוואה.

בשנות השבעים לא השתתפנו במבחני השוואה בין לאומיים, עד כמה שידוע לי.

אבל הנקודה שלי היא שאם נחושתן אומר שפעם היו פחות פערים ואת אומרת שאולי לא כי לא כולם למדו -
אז לפחות עד כיתה ח, כנראה הוא צודק. עד כיתה ח, כולם היו יותר משכילים ממה שהיום תלמידי כיתה ח הממוצעים.
אחרי כיתה ח - כנראה את צודקת. היו כאלה שזכו לחינוך מצויין, והיו כאלה שנשלחו לעבוד בשוק.
 
קודם כל, רוב הסיכויים שהם היו הרבה פחות משכילים.

בלי קשר למערכת החינוך - פשוט הידע היום התקדם מאוד לעומת שנות ה-70 בנושאים כמו ביולוגיה, מחשבים וטכנולוגיה, וכו' - ומהפכת המידע אומרת שאין לי ספק שהם היו הרבה יותר בורים, גם מהילדים של היום. אולי אפילו המצטיינים של אז היו בורים בהרבה מהבינוניים ואפילו מחלק מהחלשים של היום. גם במתמטיקה אני לא בטוחה שלא לומדים היום יותר ממה שלמדו אז.

מה שנכון הוא שמבחינת מה שקורה בבית הספר, המצב אז היה הרבה יותר טוב. אולי זה כי באמת סיננו את מי שלא (ואז גם השאירו כיתה, העבירו בתי ספר, וכו' הרבה יותר מהיום, וכו') - אבל רמת המשמעת והאפשרות של מורים לנהל שיעור הייתה הרבה יותר גבוהה אז, נדמה לי. מבחינת התוכן הנלמד בבית הספר - אני לא יודעת. אני כן יודעת שחלו שינויים מסוימים בקוריקולום, אבל לא יודעת מה באמת ילד ממוצע בכיתה ח' יודע היום כ-ת-ו-צ-א-ה מהלימודים בבית הספר. לגבי זה שמחוץ לבית הספר הוא לומד הרבה יותר מאשר למדו בבית הספר, בזכות האינטרנט והטלוויזיה וכו' - אני בטוחה.
 
לצערי, זה כנראה לא נכון. יש מידע, אבל מי מחפש אותו?

המעט שמחפשים - מוצאים.

אבל הרוב?
הם כמעט לא קוראים ספרים.
בקושי מתמודדים עם טקסטים של יותר מעמוד.
כשאני הכנתי עבודות בבית ספר - קראנו עמודים באנציקלופדיה וסיכמנו. רוב התלמידים של היום - עושים העתק הדבק מויקיפדיה. מה נשאר מזה בראש? כמעט כלום.

אנחנו בשעות הפנאי לפעמים קראנו ספרים. כולל ספרים שעל הדרך גם מלמדים היסטוריה או מדע. רוב הנוער של היום, (אוי אני חוטאת בלהישמע זקנה) - מבלים את רוב זמנם מול מסכים, ומה שיש על המסכים זה משחקים, תמונות, וסרטונים מצחיקים.

לא כולם. יש כאלה שמוצאים ברשת הרצאות מרתקות, שקוראים ספרים או מאמרים, שנהנים מכל שפע המידע. והם גם אלה שמוציאים את הציונים המעולים.

יש לך היום בני 17 שלומדים באוניברסיטה, הולכים לתחרויות דיבייט, מקימים מיזמים.
ויש לך בני 30 שבקושי יודעים לכתוב טוקבק בלי שגיאות כתיב.
וזה בדיוק הפער.
 
אנציקלופדיה זה בדיחה.

קשה בכלל להאמין היום שהיה משהו כזה. הרי יש שם פסיק מהידע, וזה מתיישן תוך רגע.
אני זוכרת איך זה היה לפני האינטרנט. חיינו בבורות משוועת. אני זוכרת את עצמי רוצה לדעת את התשובה לשאלה - ופשוט לא הייתה לי אפשרות למצוא את המידע. היום אני מוצאת אותה תוך דקה, אם היא קיימת. זה פער בלתי נתפס - ואני לא חושבת שיש מישהו היום שמעולם לא השתמש בגוגל כדי לברר משהו, כולל הבורים שאת מדברת עליהם שכותבים טוקבקים עם שגיאות כתיב. שגיאות כתיב זה דבר שמתבקש בעידן ההקלדה עם תיקון האיות - זה לא אומר שהם בורים. ונראה לי שכל אחד מהם יודע על דנ"א וגנטיקה יותר ממה שכל מצטיין ידע בשנות ה-70. גם אם הם לא מבלים את כל ימיהם בקריאת ספרים, כולם נהנים ממהפכת המידע, בין אם כי הם קוראים בעצמם ובין אם כי מישהו שקרא מוסר להם את המידע (בתכנית טלוויזיה, בשיחה שגרתית, וכו'). וגם משחקי וידאו מפתחים מאוד את המוח, גם אם הם לא מעשירים ישירות את הידע בהיסטוריה או במדע.

אני שונאת תחרויות דיבייט, אגב. אם יש משהו שנראה לי מעצבן זה לחייב מישהו לטעון בעד משהו שנראה לו לא נכון. אין לי בעייה עם היכולת לחשוב לבד על הטיעונים הנגדיים כדי להפריך אותם, אבל להצטרך לייצג משהו שאתה לא מאמין בו - נראה לי נורא. לא פלא שעורכי דין הם כל כך שקרנים - זה הופך לטבע שני עבורם להגיד משהו שהם לא מאמינים בנכונותו.
 
אני חושבת שאולי את לא מכירה הרבה בני נוער

״כולם יודעים על דנ״א וגנטיקה יותר ממה שידעו המצטיינים בשנות ה70״ ?


נכון, אם הם היו מחפשים - הם היו מוצאים. אבל הם לא מחפשים את זה

גוגל מפרסמים מה היו החיפושים הנפוצים ביותר בכל שנה.
בדקתי.
יש שם ״איך קוראים לבת של נינט״, ״החתונה של בר רפאלי״, ״מועדון אלנבי 40״.
אין שם ״גנטיקה״.
 

יורה נחושתן

Member
מנהל
את מדברת על הקצוות

מבחינתך, כשאת רוצה למצוא את המידע ואת בהחלט מגלה את הסקרנות שקיימת בך, זה נראה מובן מאליו כשישנו מקור כל כך נגיש לכמויות אינסופיות של ידע. מה גם שכפי הנראה יש לך את הכלים האישיים לדעת כיצד לסנן את העיקר מהתפל ואין ספק שכך, את רואה את הברכה בשימוש באינטרנט (וזה בהחלט נכון) אולם, התלמידים הממוצעים (ולצערי, גם לא מעט מחוננים ומצטיינים) אינם מפגינים את הסקרנות והצמאון לדעת ולהבין יותר ויותר וזאת בהשוואה לאפשרויות ולנגישות הקיימת היום, הפער בין האפשרויות לסקרנות ולשאיפות הולך ומתרחב וכאן, לדעתי, טמונה סכנת השקיעה.
 
למעלה