ויקטור החתול
New member
מבקשת לעצמי מעט פורקן
בשבת נתקלתי במאמר מ2017 בנוגע לאחוזי הצלחה בטיפולי פוריות לנשים מעל גיל 40 ומאז מרגישה שבורה.
ידעתי שהסיכויים אינם לטובתי, עוד לפני גיל 40 כבר הספקתי לעבור לידה שקטה וכמה הפלות ואז קשיי פוריות כתוצאה והבעיה הגנטית של בן הזוג... יש לנו המון אתגרים בדרך.
ידעתי שהסיכויים פוחתים בכל שנה.
הגוף לא משקר, איפה שנכנסנו בקלות תוך נסיון או שניים בכל פעם להריון, בגיל 36, היו ב41 זה מסתכם בהריונות לא תקינים, אם בכלל. חודשים של טיפולי פוריות עם שאיבת ביציות בודדות ולא תמיד יש בכלל מה להחזיר. אין על מה לעשות בכלל PGD, אנחנו לא מגיעים לשם מבחינת דרגת העוברים... כל הסימנים היו שם.
אבל כשהסתכלתי על הנתונים, כתובים בשחור על גבי לבן בצורה ממש פשוטה, בגרף וראיתי מהו הסיכוי שלי להצליח ללדת ילד שני בריא וחי, זה הוציא לי את כל האויר מהמפרשים.
סיכוי נמוך כ"כ, לא קיים כמעט.
כן , אני יודעת, רבות הצליחו גם אחרי גיל 40, אבל מאד מאד יתכן שאני לא אהיה אחת מהן וזה הופך למוחשי יותר מחודש לחודש ומטיפול לטיפול.
אין פואנטה, סתם לשתף.
מצאתי עצמי לא משתפת את זה בחוץ כי כולם ישר אמרו לי כמה שאני שלילית ואיך יש המון שמצליחות... שוכחים קצת את 6 השנים האחרונות שלי וההיסטוריה האישית שלי.
מצאתי גם שבן הזוג מעדיף לחשוב שאנחנו מעל הסטטיסטיקה, למרות שאנחנו כל הזמן בתוכה. איזה בתוכה ? מתחתיה.
וחברות בחיים ששותפות גם לתהליך ובגילי, לא רציתי לשתף.
כי אני רוצה עבורן שישמרו על התקווה, כי מה עוד יש לנו בלעדיה ?
בשבת נתקלתי במאמר מ2017 בנוגע לאחוזי הצלחה בטיפולי פוריות לנשים מעל גיל 40 ומאז מרגישה שבורה.
ידעתי שהסיכויים אינם לטובתי, עוד לפני גיל 40 כבר הספקתי לעבור לידה שקטה וכמה הפלות ואז קשיי פוריות כתוצאה והבעיה הגנטית של בן הזוג... יש לנו המון אתגרים בדרך.
ידעתי שהסיכויים פוחתים בכל שנה.
הגוף לא משקר, איפה שנכנסנו בקלות תוך נסיון או שניים בכל פעם להריון, בגיל 36, היו ב41 זה מסתכם בהריונות לא תקינים, אם בכלל. חודשים של טיפולי פוריות עם שאיבת ביציות בודדות ולא תמיד יש בכלל מה להחזיר. אין על מה לעשות בכלל PGD, אנחנו לא מגיעים לשם מבחינת דרגת העוברים... כל הסימנים היו שם.
אבל כשהסתכלתי על הנתונים, כתובים בשחור על גבי לבן בצורה ממש פשוטה, בגרף וראיתי מהו הסיכוי שלי להצליח ללדת ילד שני בריא וחי, זה הוציא לי את כל האויר מהמפרשים.
סיכוי נמוך כ"כ, לא קיים כמעט.
כן , אני יודעת, רבות הצליחו גם אחרי גיל 40, אבל מאד מאד יתכן שאני לא אהיה אחת מהן וזה הופך למוחשי יותר מחודש לחודש ומטיפול לטיפול.
אין פואנטה, סתם לשתף.
מצאתי עצמי לא משתפת את זה בחוץ כי כולם ישר אמרו לי כמה שאני שלילית ואיך יש המון שמצליחות... שוכחים קצת את 6 השנים האחרונות שלי וההיסטוריה האישית שלי.
מצאתי גם שבן הזוג מעדיף לחשוב שאנחנו מעל הסטטיסטיקה, למרות שאנחנו כל הזמן בתוכה. איזה בתוכה ? מתחתיה.
וחברות בחיים ששותפות גם לתהליך ובגילי, לא רציתי לשתף.
כי אני רוצה עבורן שישמרו על התקווה, כי מה עוד יש לנו בלעדיה ?
