לא חשבתי שאגיע לכאן

לא חשבתי שאגיע לכאן

שבוע 12
תאומים
ואז היה לי דימום ובמוקד חירום הרופא ראה שאין דופק. לשניהם.
הייתי לבד, עד שבן הזוג שלי הגיע. במיון נשים אמרו שכבר כמה שבועות הם לא התפתחו. כואב לי בלב.

אני יודעת שזה כנראה היה צריך לקרות. וכל התקוות האלה והפנטזיות על איך הם יהיו. אז עכשיו אני אוכלת עוגה ונחה. גרידה תהיה בשבוע הבא כנראה.

תודה שאתן כאן. אם יש לכן עצות על ההתמודדות בימים הקרובים מוזמנות לשתף.
 

secondtime82

New member
איתך בכאב. זה אובדן נוראי.

אין לי מילים. כמו שאין לי מילים לעצמי כבר שלושה ימים.
 
אף אחת לא רוצה להיות כאן

אבל איזה מזל שיש את הפורום הזה, מקום שבו אפשר לכתוב את הכאב והצער.

משתפת מעט מנסיוני:
1. מותר לבכות, מותר לכעוס, מותר לרצות להיעלם, מותר אכילה רגשית (אם היתה אליפות באכילה רגשית בגלל הפלות, כנראה שהייתי מחזיקה במדלית הזהב), מותר לשתוק ומותר לדבר בלי סוף, מותר לאכול מעט כי אין תיאבון (רק לשים לב לא להגזים), מותר להשתולל בחוץ (רק לפני הגרידה. אחריה עדיף לנוח) ומותר לרבוץ במיטה כל היום, מותר לשתף את כל העולם ומותר לא לספר לאף אחד.
מבחינתי מותר הכל בגבולות הסביר - ללא פגיעה בעצמי ובבני משפחתי.
2. הפרוצדורה הפיזית - ממליצה בחום לקרוא את כל המסמכים שעליהם תחתמי לפני הגרידה. חלק מהדברים שכתובים בהם עלולים להיות מפחידים, אבל גם אם הם נדירים, הם קרו בעבר ויכולים לקרות שוב.
אם ישתמשו בלמינריות לצורך הרחבת צוואר הרחם, אנא בקשי מהצוות לספור כמה ספוגיות החדירו ולוודא שהוציאו את כולן (מנסיון אישי - שכחו לי ספוגית בצוואר הרחם כי אף אחד לא ספר את הספוגיות במהלך הוצאתן).
לא להתבייש לבקש משככי כאבים - אפשר גם בשלב ההכנה לפרוצדורה וגם אחריה. אני מעדיפה אופטלגין נוזלי במצבים כאלה ותמיד דואגת שיהיה לי גם בבית לאחרי הגרידה, למרות שלרוב לא משתמשת.
לבקש מהמרדים לתת לך חומר נגד בחילה. ההרדמה עלולה לגרום לבחילות והקאות, ובעיניי עדיף למנוע מראש.
בביה"ח לבקש אישור מחלה עבור בן הזוג, כדי שיוכל להגיש בעבודה יום מחלת משפחה.
להכין תחבושות עבות לימים הראשונים ולקחת אחדות איתך לביה"ח. הדימום עלול להיות כבד בהתחלה, ועדיף להתכונן לכך מראש.
בדרך כלל האשפוז ביום הגרידה נמשך שעות ספורות, והשחרור מתבצע כשעתיים או שלוש אחרי הפרוצדורה. במקרים חריגים, יש צורך להישאר קצת יותר.
לגרידה יש להגיע בצום (בדרך כלל של 6-8 שעות, תלוי בי"ח), ללא תכשיטים (תשאירי את התכשיטים בבית). השעה שנקבעת לך היא לא שעת תחילת הפרוצדורה, אלא שעת תחילת הקבלה שלך במחלקה, ואח"כ עוד יש הכנה של צוואר הרחם (ע"י כדורי ציטוטק או למינריות או שילוב של שניהם - תלוי בנוהל בביה"ח). המטרה של ההכנה היא להרחיב את צוואר הרחם כדי שניתן יהיה לבצע את הפרוצדורה מבלי לפגוע בו.
3. אחרי הגרידה - מנוחה ככל שהגוף דורש. באופן רשמי תקבלי 3 ימי מחלה: את יום הפרוצדורה ועוד יומיים, אבל תמיד ניתן לבקש הארכה מרופא המשפחה.
הדימום אמור להיות במגמת הפחתה ולהיפסק לחלוטין כשבוע עד שבועיים אחרי הגרידה. אם הדימום נמשך מעבר לכך, או שהוא חריג בעוצמתו לאורך כמה ימים, כדאי לפנות לבירור.
בכל עליית חום או כאבים חדים וחריפים - חובה לפנות למיון. החשש הוא מפני זיהום ברחם.
רוב הרופאים מנחים להגיע לביקורת אחרי הוסת הראשונה. הוסת הראשונה אמורה להתחיל 4-6 שבועות אחרי הגרידה, אבל היו כאן לא מעט נשים שהוסת שלן התחילה 7-8 שבועות אחרי הפלה.
הנפש מחלימה בקצב שונה מהגוף, וההחלמה שלה לא לינארית. בהחלט ייתכן שיפור במצב הרוח ואז נפילה (או נפילות). חשוב לזכור שמצב כזה הוא תקין לחלוטין.
מצד שני, אם את מרגישה שההתמודדות הרגשית קשה לך, מומלץ למצוא אשת מקצוע שתלווה אותך בתהליך טיפולי (קצר או ארוך, בהתאם למה שמתאים לך).

* ציינת שהגעת למיון בגלל דימום, האם הוא עדיין נמשך? אם כן - קחי בחשבון שבזמן שאת ממתינה ליום הגרידה, עשויה להתפתח הפלה ספונטנית וכדאי להכין כבר עכשיו מלאי תחבושות עבות.

עוד נקודה אחת לגבי בן הזוג - ממליצה לשתף אותו במה שאת מרגישה (פיזית ונפשית) ולומר לו באופן מפורש איזו עזרה את צריכה ממנו.
לפעמים מה שנראה לנו מובן מאליו, לא כל כך ברור להם וחבל להוסיף מתח וכאב רק בגלל אי הבנה.

כואבת איתך את האובדן.
מאחלת לך שהפרוצדורה תעבור בשלום ותוכלי להתחיל את החלמת הגוף והנפש.
 
וואו

אני לא יודעת איך להסביר לך כמה זה עוזר. תודה אקח איתי את ההמלצות.
עצוב לצבור כזה ניסיון אבל זה קורה לכל כך הרבה מאיתנו.
מודה לך מאוד על כל מה שכתבת.
&nbsp
בנתיים כבר לא מדממת. מקווה שיהיה תור מחר.
&nbsp
 


אין מילים שינחמו, פשוט אין.
איתך בכאב שלך.
 

שירהד1

Member
מנהל
משתתפת בצערך על אובדן ההריון הכפול


מרעישה בשקט כתבה לך המון דברים נכונים, חכמים ורגישים, ואני מצטרפת לכל מה שכתבה.
רוצה להתייחס לטיימינג- בשישי יחול ליל הסדר. רוצה להזכיר לך ולכולן פה, שיש לכן לגיטימציה לכל דבר- מותר לבוא לערב החג במלואו, מותר לבוא לערב החג בחלקו, מותר לא לבוא בכלל. מותר שבן הזוג ילך ואת תישארי בבית, מותר ה-כ-ל.

הכלל העיקרי הוא שאין נכון ולא נכון, ואת צריכה לעשות את מה שהכי נכון עבורך בכל רגע נתון.

האם זה היה הריון ראשון?
זכור לי ערב ראש השנה קשה במיוחד, שבו הייתי יומיים לאחר ההפלה הרביעית שלי ברצף. עבדתי באותו היום עד הצהריים, ואז נשברתי. בדמעות ובקושי רב ובסיוע של חברה שהיא פסיכולוגית, התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני לא מסוגלת לבוא לערב החג. התפרץ לי בכי של שעות רבות.
בעלי והילדים הלכו לארוחת החג. גם ההורים שלו, וסוף סוף הוא סיפר להם על כל ההפלות. לילדים אמרנו שיש לי כאב ראש ולכן אינני באה (מה שלא כל כך רחוק מהמציאות, כי גם ככה אני סובלת ממגרנות...).
בעלי הביא לי משלוח עם אוכל, וראיתי סרט של וודי אלן בטלויזיה- "שושנת קהיר הסגולה"- על פנטזיות והתפקחות מהן. זה התאים לי הכי בעולם הסרט הזה.

תראי לאיזה פרטי פרטים אני זוכרת, למרות שזה היה לפני לא מעט שנים.

שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים

שירה.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
למעלה