אני אפילו לא יודעת איך להתחיל ..

[פיצקולונת]

אני אפילו לא יודעת איך להתחיל ..

עכשיו שאני אחרי הגרידה , החלטתי שאני רוצה לשחרר.
הריון שלישי, אחרי הפסקה די ארוכה, הרגשתי שזה הזמן , ואכן , הופיעו שני פסים, הייתי מאושרת . מצאתי רופא עם המלצות ( הקבוע שלי לצערי עזב ונאלצתי לחפש רופא טוב למעקב ) . הגעתי לבדיקת דופק ראשונה לקראת סוף שבוע 6. הרופא שנראה לי נחמד, היה גם טיפה אבוד, המחשב לא עבד לו והוא רשם ידנית. במהלך הבדיקה , חיפש ואז אמר, אה הנה הדופק ואז סיים. יצאתי בתחושה מוזרה . קבע איתי לעוד שלושה שבועות ( הוא מקבל רק פעם בשבוע) . ואז בבדיקה , הוא אמר לי , יש לי בשורות לא ככ טובות ��. הגודל מתאים לשבוע 6 כשאני בשבוע 9. השוק היה גדול . ולא רציתי לסחוב את העניין יותר מדי אז עשיתי בפרטי . אבל אני עדיין מסתובבת עם התחושה שאולי בכלל לא היה דופק והרופא דמיין / התבלבל. כואב לי על כך שפיספסתי בשלושה שבועות האלה , שהמשכתי לחשוב שאני בהריון . לא קל לי ואפילו הרופא שעשה את הגרידה ציין שלדעתו בכלל לא היה דופק .
איך מרפים מתחושת האשם?
מה אומרים בעבודה ( אני כבר כמה ימים לא הלכתי ) .

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך על אובדן ההריון

נכון. את צודקת. זה שוק. זכורה לי היטב ההפלה שהיתה לי בין ביתי הגדולה לבני השני. שבוע 7- יש דופק. שבוע 9 (הרופאה ביקשה שאבוא, כי בשבוע 7 העובר היה קצת קטן...)- אין דופק.
ונכון. ידעתי שזה קורה המון. וידעתי שהסטטיסטיקה מדברת בערך על 1 מתוך 5 הריונות שמסתיימים בשליש הראשון, וידעתי המון דברים.
אבל כשזה קורה לך- את מוצאת את עצמך קודם כל בהלם, ואחר כך עוברת איזשהו תהליך של אבל. עם בכי, ועצב, ותחושת ריקנות.
ורק כשמתחילים לדבר על זה עם אנשים, אז מסתבר שגם להיא היתה הפלה, וגם לאחותה של זו, וגם לבת דודה של ההיא, וגם לאמא ההיא מהגן...
ואחר כך- ממשיכים הלאה לעבר ההריון הבא, לאחר שמוודאים שהכל תקין, ושאפשר להמשיך מבחינה רפואית (וגם שהנפש ערוכה).

אבל למה יש לך תחושה של אשמה? אולי תוכלי קצת להרחיב על כך, כדי שאוכל לנסות ולתת לך את ההתייחסות הראויה.

מה אומרים בעבודה?- רגע עם זה...קודם כל אני רוצה לשאול למה לא הלכת לעבודה כמה ימים. בדרך כלל נותנים 2 ימי מחלה, וזהו. האם את מרגישה שאת זקוקה לעוד זמן?

תרחיבי קצת יותר על השאלות ששאלתי, ואז אמשיך משם.

שירה.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[פיצקולונת]

היי שירה, תודה על ההתייחסות

מנסה להסביר,
מבחינת העבודה, שלישי בבוקר היה התור ותכננתי משם להמשיך לעבודה אבל כמובן שלאחר שהרופא התחיל בזה שבפיו בשורות לא טובות , לא תפקדתי ומשם המשכתי למיון , כמובן שבמיון אמרו שרק עוד שבועיים יהיה תור ולא הסכמתי להמתין וגם לא הסכמתי לכדורים אז מצאתי תור בפרטי בחמישי בערב . שלושה ימים לא הייתי בעבודה וכל החברות שאלו איפה אני והרגשתי רע שאני לא מספרת את האמת , מצד שני לא הייתי מסוגלת על לחשוב ללכת לעבודה . כשאחזור לא יודעת אם לספר ומה.
לגבי רגשות האשם, הכל התחיל בבחירת רופא שהאינטואיציה לא היתה טובה כלפיו ( הביקורות טובות , אבל הוא נראה מפוזר מאוד, מאחר, וכל פעם יש איתו סיפור אחר) וגם שמקבל רק פעם בשבוע , האשמה היא שאולי אצל רופא אחר , זמין יותר הייתי מגלה שאין דופק יותר מהר ולא הייתי ממשיכה באשליות . ( משום מה גם מהדהדת בי התחושה שלא היה דופק בכלל והרופא טעה או סתם אמר , כי הוא אמר שיש דופק בצורה לא אמינה ויצאתי בתחושה לא טובה ) .

 

[מרעישה בשקט]

משתתפת בצערך

לגבי החברות (בעבודה ומחוצה לה), את לא חייבת לספר אם את לא רוצה. אפשר להגיד שהיה לך וירוס בטן, או שפעת או כל מחלה ויראלית אחרת.
בהפלה הראשונה שיתפתי בעבודה רק את המנהל הישיר שלי ועוד שני חברים טובים, וזה אחרי שנעדרתי כמעט שבועיים. לכל השאר סיפרתי שהיה לי בלאגן בבטן.
בדיעבד גיליתי שכשמשתפים, מגלים שרוב הנשים מסביב עברו לפחות הפלה אחת.

את מה שהיה ומה שקרה אין דרך לשנות (אני בכוונה לא נכנסת לשאלה האם הרופא טעה והטעה אותך).
מכיוון שלא ניתן לשנות את מה שהיה, הרי שאין טעם ברגשות אשם.

עצובה איתך

 

[שירהד1]

הבנתי...

לגבי העבודה- אין פה נכון ולא נכון. את צריכה לעשות מה שנכון לך ומה שמתאים לך. אפשר לומר את האמת, אפשר לומר שהיית חולה (ואם שואלים במה- תמציאי משהו- שפעת, וירוס בטן...). אפשר לספר לחברות מהעבודה ולא לגורמים אחרים.

לגבי הרופא- אין לי הרי דרך לדעת מה היה שם בדיוק. רוצה להאמין שלא היה ממציא שיש דופק כאשר אין. מה שבטוח זה שיש הרבה מקרים בהם לעובר יש דופק, ולאחר מכן- אפילו מספר שעות או ימים אחדים לאחר מכן- כבר אין. כי הוא לא מתפתח טוב והדופק מפסיק.
ואם המשכת באשליות- אז מה? בשביל זה להרגיש אשמה? אפשר להרגיש שחבל, אבל אשמה? קשה לי להתחבר לזה.
יש נשים שמגיעות לבדיקה מסויימת, לדוגמא לשקיפות עורפית, ומגלות שאין דופק. אז מה? שירגישו אשמה על כך? למה? הן עשו את בדיקת הדופק בשבוע 8, ותכלס- הבדיקה הבאה היא בשקיפות.
האשמה פה נראית לי מיותרת, ומוסיפה עוד קושי לעצב הקיים בכל מקרה.
מציעה לך מכל הלב לא להוסיף לעצמך עוד קושי מיותר.

שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[פיצקולונת]

תודה בנות

החלק הקשה הוא ההתמודדות , להמשיך הלאה , יש עליות ומורדות , הגוף בסדר חוזר לעצמו לאט לאט , אבל הנפש , שבורה , אני מוצאת את עצמי בעליות ומורדות , יש רגעי שבירה .
מרגישה שיש לי חלל ריק או בור בתוכי ואני מאמינה שהזמן ימלא אותו ( ברור לי שהכאב ישאר ) אבל עובדת על עצמי להתחזק .

תודה

 

[ציטה 9]

אני עם שירה, אבל מבינה שזה מורכב מזה

את רגשות האשמה נדמה לי שכולנו מכירות היטב והם מציפים על כל דבר קטן. לפעמים אני תוהה אם רגשות אשמה הם שם שאנחנו נותנות לרגשות אחרים, כמו שכתבת פה. את בעליות ומורדות, זה משהו שקרה והוא בשום אופן לא באשמתך. במיוחד אם חשבת שהכול בסדר ולכן המשכת לשמור על עצמך. שולחת לך כוחות.

 

[שירהד1]

נכון, יש עליות ומורדות,

ויש רגעי שבירה. זה בסדר וזה נורמאלי.
כן ממליצה לחזור לשגרה. יש משהו שעושה מאוד בריא לנפש לחזור לאותם הרגלים ולשגרת העשייה. זה מסיח את הדעת, אפילו במעט, ויש לכך חשיבות גדולה.
אני דווקא לא מאילו שחושבות שהזמן מרפא. יש רגעים שאי אפשר למלא את החלל ויש רגעים שאפשרי, באמצעות עשייה, יצירה, הנאה עם הילדים שלך, והחזרת האופטימיות בכלל, ולגבי הריון תקין- בפרט.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028