ריגשת
תודה רבה לכן על ההבנה ותודה שירה על המילים הכל כך מדויקות... הייתי צריכה לשמוע אותן.
מנבירה באינטרנט אני מבינה שהרופא שלי אולי יכול היה לחסוך ממני את חוויה האחרונה ולשלוח אותנו לבירור להפלות חוזרות. אם יש לכן המלצות למישהו כזה בצפון אז אשמח לשמוע...
קצת רקע: אני בת 39.8 ובעלי בן 38. לי יש שלושה ילדים שילדתי בטווח גיל 28-32 . קליטה טבעית, לידות טבעיות. שלושתם בשבוע 42...כך שבתפיסה הקודמת שלי הגוף שלי ידע להיקלט וידע להחזיק... היום מרגישה שהגוף בוגד בי... לא מצליחה כל כך להבין מה קורה...
לבעלי שתי בנות שנולדו כשהיה בן 29-31. קליטה טבעית, לידות טבעיות גם כן.
המתסכל הוא ששנינו יודעים שהצלחנו אז לא ברור לנו מה הגורם הפעם...פרט לגיל...
לפני שמונה חודשים נקלטתי, בשבוע 7 נצפה דופק, שבוע 9 החלו דימומים, נשלחתי לשבועיים מנוחה בבית בנסיון להציל ושבוע 11 קיבלנו את הבשורה האיומה שיש לבצע גרידה כי אין דופק. זה כשלעצמו היה חוויה טראומטית כי פנינו לבית חולים ציבורי. ההליך עצמו היה מזעזע, לקחו אותנו כקבוצה, בציניות כואבת קראתי לזה טיול מאורגן להפלות. כקבוצת נשים הסבירו לנו את ההליך. ללא פרטיות, ללא הכלה של או הבנה של הכאב. הליך נוראי כשכל אותו זמן בעלי בחוץ בערך ארבע שעות ואף אחד לא אומר לו מה קורה איתי...הדבר הזה הותיר את שנינו מצולקים וייקח לזה עוד זמן...
חזרנו הביתה, הגניקולוג אמר להמשיך כרגיל בלי הפסקה מיוחדת...המשכנו. כעבור חודש קיבלתי וסת ובערך שלושה שבועות לאחר מכן קמתי עם כאב חריג בצד ונאלצנו לנסוע לבית חולים. שם לאחר בדיקות מקיפות נסתבר שהייתי בהריון נוסף, חשדו מחוץ לרחם, בסופו של דבר בשלושה ימים שהייתי שם ו(סירבתי לעבור הליך רפואי אז נמצאתי רק תחת השגחה) הכל יצא באופן טבעי...
בעצת הרופא המתנו חודשיים ועכשיו שוב נקלטתי.
ההזוי הוא שהחלטתי שאני לא מתקדמת בקריירה במחשבה שכשניקלט והכל יהיה בסדר הכי נכון להישאר באותו מקום. מעל חצי שנה של תסכול ושתי הפלות חלפה והתסכול מהעבודה רק גבר ואז קראתי את הפוסט של מצב ביניים והחלטתי שאני רצה קדימה ולא תלויה ביותר במשהו שלא ידוע מתי יקרה...ביום שהחלטתי והודעתי למעסיקיי שמקבלת את הקידום (לפני שבוע) זה היום שבו גילינו שנקלטתי. והרשינו לעצמנו לשמוע מהשמחה הכפולה והרשינו לעצמנו להפליג בחלומות ובהתקדמות של השבועות... העצוב הוא שכל פעם כשאני נכנסת לשירותים מאז הפעם הראשונה אני מפחדת לגלות דימום, מפחדת מהרגע הזה... ולצערי ביום שישי זה הגיע...והעולם שלי באותו רגע קרס...
ומאז אני בסערת רגשות ונראה לי שאורך הפוסט מעיד על העניין...
לא מתכוונת לשתף את הקרובים שלי כדי לא לצער אותם, את החברות גם לא כי קשה להן להכיל את הכאב והן מנסות להראות את חצי הכוס המלאה. אז נותרנו שנינו אני ובעלי עם הכאב והאובדן ולפעמים מרגישה שקשה לי גם מולו עם כל החוזק שלו כי מרגישה שמושכת אותו למטה...
זהו... נראה לי שהצפתי אתכן...
אשמח להמלצות במידה ויש...ודעתכן לגבי בירור להפלות חוזרות
