לפני גרידה מאוחרת

crazy buba

New member
לפני גרידה מאוחרת

היי, חדשה פה, הרגשתי צורך לשתף ולפרוק.
אני לפני גרידה מאוחרת שבוע 22+ , הפסקת הריון יזומה לאחר גילוי מום בעובר. לצערי הריון 4 ללא ילדים. 2 הפלות ציטוטק בשבועות יחסית מוקדמים, ועוד הפסקת הריון יזומה בשבוע 17.
כל הריונות הושגו באמצעות IVF מטופלת כבר קרוב ל 5 שנים.
לא יודעת איך ממשיכים מפה, איך מתמודדים שוב עם כל הסבל והכאב הנפשי והפיזי של הטיפולים ולאחר מכן.
איך עכשיו מתמודדים עם אנשים, עם הפרצופים, עם הרחמים וה"עצות" המאוד לא מועילות של מי שלא באמת יודע מה זה לעבור את זה. איך שמים את זה מאחור ומנסים להמשיך בכל זאת?(בהריון הקודם עדין לא ידעו והיה קל יותר להתמודד)
 
משתתפת בצערך

לא מצליחה להתחיל לדמיין מה עובר עליך במשך חמש שנים (ויותר, כי אני מניחה שלא הגעת ל-ivf בלי תקופה ארוכה של נסיונות).
אין לי עצות רבות, אבל מקווה שאת מטפלת גם בנפש באמצעות שיחות או תרפיה, בכל דרך שאת מתחברת אליה.
לגבי אנשים ותגובותיהם - קל להגיד, לא תמיד קל ליישם - אם השיחה מתפתחת לכיוון שמקשה עליך, נסי להציב גבולות במפורש ופשוט לבקש לעבור נושא. מי שלא יבין (יהיו גם כאלה) - תסבירי שוב.
מי שמקשה עליך - נסי להתרחק, גם אם מדובר במשפחה. כרגע את והנפש שלך לפני (כמעט) הכל.
שולחת לך חיבוק ומקווה עבורך לימים טובים יותר.
 
אין מילים


כאב עצום. מקווה שיש לך תמיכה והבנה לפחות בסביבה הקרובה.

עכשיו בטח שבלתי אפשרי לחשוב על איך ממשיכים. את בשיא הכאב. תני לעצמך לעבור את ההליך הפיזי ולהתאושש ואל תחשבי בנתיים על ההרים שיש לעבור אחרי.

חיבוק גדול
 

שירהד1

Member
מנהל
משתתפת בצערך על אובדני ההריון


קשה מאוד. כואב מאוד. רצף של אובדנים. שנים של טיפולים. כמה כוחות הנפש צריכה (והגוף, כמובן, גם).
לא כתבת אם המום בהריון הנוכחי דומה או שונה ממה שהיה בהריון שהופסק בשבוע 17. לא כתבת אם הוצע לכם יעוץ גנטי, או שמדובר על שני דברים שונים לחלוטין, שאינם גנטיים. לא כתבת מה הנסיבות ללקיחת הציטוטק (שק הריון ריק, עובר ללא דופק, ובאילו שבועות). אני מנסה גם לחשוב פרקטית, בתוך כל המבול הנוראי הזה של בשורות האיוב.

איך מתמודדים?- שאלת השאלות. מתמודדים. בוכים. מתאבלים. משתפים את מי שמתאים לנו לשתף אותו, ולא משתפים את מי שלא מתאים לנו לשתף אותו, מטפלים בנפש באמצעות קבוצת תמיכה או בטיפול אישי, מגלים כלפי עצמנו סבלנות וסובלנות.
איך שמים את זה מאחור ומנסים להמשיך בכל זאת?- לא שמים מאחור, וממשיכים בכל זאת, כי רוצים ילד. מנסים לחשוב יחד עם רופא/ה האם יש משהו לעשות כדי למנוע אסון נוסף. מוצאים את משאבי הכוחות- או בעצמנו או בסיוע מקצועי.

ליבי איתך,

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 

crazy buba

New member
תודה על התמיכה

אני אחרי הפעולה. עכשיו נשאר רק ההתאוששות וההתמודדות.
לצערי מדובר באותו מום כמו בהריון הקודם שנבדק גנטי למקרים ספציפים ויצא תקין. והוגדר כתקלה ככול הנראה בעקבות הליך ההפריה. עכשיו מתחילים בירור גנטי מקיף יותר.. ההריונות שהופסקו בציטוטק באחד לא התפתח שק הריון ובשני הדופק הופסק בשבוע 8-9.
תודה לכולם על התגובות והתמיכה, בהתחלה היססתי לרשום אבל חייבת לציין שזה קצת הקל לפרוק קצת.
שוב תודה ונשמע כולנו בשורות טובות
 
משתתפת בצערך על הרצף הלא הגיוני של האובדנים

בעיניי המחשבות על ההמשך יכולות לחכות, כרגע ההתמקדות אמורה להיות בלשרוד את ההפלה, בלעבור את השבוע הראשון שאחרי ההפלה בלי לאבד את השפיות.
על הדרך ממליצה לך לשקול לרכוש עוד לפני ההפלה כדורי דוסטינקס שאמורים למנוע ייצור חלב. מסיבה שלא ברורה לי, בחלק מבתי החולים נמנעים מלתת אותם. כשאני חוויתי גודש אחרי הפלות, המצב הנפשי המעורער מלכתחילה, התערער עוד יותר.
מבחינת התאוששות הנפש, אנחנו הגענו לסוג של שגרה: הפלה, התאוששות פיזית ולאחריה חופשה בארץ או בחו"ל (או גם בארץ וגם בחו"ל). כל החופשות הללו מאפשרות לי לייצר זכרונות טובים בין שלל הזכרונות הרעים של השנים האחרונות.
מבחינת ההמשך הפיזי והמשך תכנון הילודה, קשה לייעץ בלי לדעת את הסיבות להפלות היזומות. אני מקווה שהרופאים מסבירים לך ומשתפים אותך בהחלטות ובבחירות שנוגעות לעניינים הרפואיים.

לגבי הסביבה, אצלי זה היה קצת שונה כי כבר היתה לי ילדה, אבל כשעברתי הפסקת הריון יזומה בשבוע 21, כולם סביבי ידעו שאני בהריון.
כשחזרתי לעבודה הייתי בעיקר על אוטומט, אני לא חושבת שהחברים סביבי הלכו על ביצים, אבל בהחלט נתנו לי להחליט אם לשתוק או לדבר, הקשיבו גם כשפירטתי יותר מדי ובאופן כללי נתנו לי ספייס עד שהאוטומט הסתנכרן עם החיים (בערך. הרי מעולם לא באמת חזרתי לעצמי).
היו גם את אלו שנתנו עצות סרק או אמרו ש"הכל לטובה". בזמנו לא העזתי להתעמת, אז מלמלתי מלמולי הסכמה ובלב כעסתי עליהם. עם הנסיון שיש לי היום, אולי הייתי מסוגלת לענות באופן יותר תקיף, אבל בסופו של דבר כל התגובות הלא מועילות וכל המילים שלא מתאימות בכלל, מגיעות בדרך כלל מכוונה טובה ומחוסר ידע וחוסר הבנה איך הדברים מרגישים מבפנים.

עצובה מאוד עבורך ומקווה שההליך הפיזי יעבור בשלום.
 
ממש אין מילים


ממש קשה!
אני מזדהה איתך, בתור אחת שגם בטיפולים וגם עברה הפלות (3), וגם עדיין בלי ילד.
בשבוע 22 זה בכלל נורא.
שולחת חיבוק

&nbsp
 
למעלה