שיתוף חברים ../images/Emo10.gif
קשה לי מאוד לשתף חברים במה שעבר עלינו, כולם נורא רוצים לבוא, לבקר, לדבר אבל לא מבינים שזה גוזל ממני את הפרומיל של הכוחות הנפשיים שיש לי. אין לי בעיה לדבר עם אנשים זרים דווקא ומצאתי את עצמי מספרת את מה שהיה שכמה בחורות במקום שבו אני לומדת איזשהו קורס. אבל לחברות ולחברים אני יודעת שאני אשתפך ואבכה ואני לא רוצה. אני אומרת לא, אל תבואו. הם נעלבים, אז אני מוצאת את עצמי מרגישה רע גם בגלל זה, ונוסף על ההרגשה הרעה בגלל ההפלה אני צריכה להסביר את עצמי ולהתנצל שאני לא רוצה כרגע לדבר ואני מעדיפה שלא יבואו לבקר. אתמול בכל זאת דיברתי עם חברה ואחרי זה הרגשתי שאני לא יכולה לעשות כלום, התשישות הנפשית השתלטה גם על הגוף וזה גמר אותי לחלוטין, כל צעד הרגיש כמו מרתון וכל דבר שהרמתי רגיש כאילו הוא שוקל טון.
קשה לי מאוד לשתף חברים במה שעבר עלינו, כולם נורא רוצים לבוא, לבקר, לדבר אבל לא מבינים שזה גוזל ממני את הפרומיל של הכוחות הנפשיים שיש לי. אין לי בעיה לדבר עם אנשים זרים דווקא ומצאתי את עצמי מספרת את מה שהיה שכמה בחורות במקום שבו אני לומדת איזשהו קורס. אבל לחברות ולחברים אני יודעת שאני אשתפך ואבכה ואני לא רוצה. אני אומרת לא, אל תבואו. הם נעלבים, אז אני מוצאת את עצמי מרגישה רע גם בגלל זה, ונוסף על ההרגשה הרעה בגלל ההפלה אני צריכה להסביר את עצמי ולהתנצל שאני לא רוצה כרגע לדבר ואני מעדיפה שלא יבואו לבקר. אתמול בכל זאת דיברתי עם חברה ואחרי זה הרגשתי שאני לא יכולה לעשות כלום, התשישות הנפשית השתלטה גם על הגוף וזה גמר אותי לחלוטין, כל צעד הרגיש כמו מרתון וכל דבר שהרמתי רגיש כאילו הוא שוקל טון.