איך מחזירים את השמחה לחיים?

איך מחזירים את השמחה לחיים?

עברו חמישה חודשים מהגרידה.
4 נסיונות ו0 הצלחות מאז.....

לדעתי היום אני עוד פחות שמחה ממה שהייתי אחרי הגרידה. כלומר ממש אחרי הייתי באבל אבל לאט לאט המצב השתפר והאמנתי שיהיה טוב . האמנתי שנצליח להיכנס להריון תקין שוב.
חמישה חודשיים אחרי ואני מרגישה פסימיות מחלחלת, ואובדן האמון הזה הוא שמוציא לי את כל שמחת החיים.

למזלי אף פעם לא לקח לי כל כך הרבה זמן להיכנס להריון. וכל חודש מחדש האכזבה הצורבת והחור בלב שגדל וגדל.
אני מרגישה כאילו חצי ממני חסר. אני כאילו חיה. ובטח מסביבי כולם יגידו שאני בסדר. אבל אין לי השמחה שהיתה.

זה מאוד מאוד בולט אצלי. כי לפני הייתי מלאת שמחה, מוקפת בעשיות וחברות. תמיד מארחים.
בהתחלה ניסיתי מאוד להלחם בזה והבנתי שלהכריח את עצמי עושה לי רק יותר רע. אז אני מרשה לעצמי להיות במקום האמיתי שלי. אבל בסופו של דבר לא ככה אני רוצה לחיות. גם אם לא יהיה לי עוד הריון אני לא רוצה גם לאבד חצי ממני בדרך.....

לצערי משיחות עם חברות טובות שעברו את זה הבנתי שרק אחרי שילדו ילד קשת השמחה חזרה לבייתן. אבל הן כולן היו צעירות ממני. וראלית כמה שזה כואב ושורף יש סיכוי שאצלי זה לא יקרה.
 
מה שדחף אותי לכתוב

כבר הרבה זמן שאני מבשלת את הפוסט הזה...
חברה הציעה לי עכשיו משהו שברור שלפני האובדן היה זורמת עליו.
נהייתי הרבה יותר ״כבדה״.

פעם הייתי מכינה אוכל טעים. היום אני מכינה אוכל.
 

נטעים 90

New member
קוראת אותך ואיכשהו נשמע לי

שלאו הדווקא האובדן של ההריון או חוסר ההצלחה להרות מביא אותך למצב רגשי לא טוב אלא הפוך, אולי זו דרך להיחלץ מתקיעות, דיכי או תחושה לא טובה וסתמית... זו לא ביקורת, זו לא עובדה זו פשוט מחשבה שחלפה לי... ולפעמים המציאות משקפת לנו את המחשבות שלנו... כלומר לי נשמע שהמשוואה הריון=שמחה, אני בהחלט מסכימה ומתחברת אבל לדעתי דווקא שחרור מהמוסכמה שזה ישפר תמצב, מתן משמעות לעשייה שלך, למשפחה ליום יום יביא לשינוי ההרגשה ומי יודע אולי גם להריון הנכסף. מקווה שהסברתי את עצמי כמו שצריך...
 
נראה לי שהבנתי

לא יודעת, לא חשבתי על זה.
בוודאות לא היה לי את זה לפני האובדן.
והריון בשבילי זו תקופה סיוטית. תקראי מה שעניתי לשירה למעלה.

אבל יכול להיות שעכשיו אני תקועה בסיטואציה שאני מאמינה שרק הריון ותינוקת חדש. תוציא אותי ממנה. לזה התכוונת?
 

נטעים 90

New member
כן, בדיוק לזה.

עכשיו הריוני בעייני זה לא דבר רוחני אלא פיזי לגמריי. אבל אני כן מאמינה שהמחשבות הפנימיות משתקפות במציאות החיצונית -ולכן שינוי אמיתי נדרש וכמובן שאני מאחלת לך בכל ליבי הריון בקרוב ! תקין ומשעמם!
 
תודה יקרה

הבעיה שאני באמת לא יודעת איך להזיז את הדברים בזמן ההמתנה להריון, זה טורף לי את כל הקלפים.
פרטתי בהודעה החדשה שלי למעלה.

ואמן ואמן ידיים מלאות לכולן.
 

Danone7

New member
עצוב לי לקרוא שעברו חמישה חודשים

ועדיין לא חזרת לעצמך ..
אצלי עברו חמישה ימים.. גרידה ראשונה.
היום הרגשתי שנפשי נטמאה נאנסה!! מהידיעה שלא כל הריון מוביל ללידה שמחה.
ספרי לי..
יש לך עוד ילדים בבית?
את צעירה! איך את עושה ניסיונות? סופרת ימים? בודקת ביוץ? מה?
 
תודה יקרה

חמישה ימים אחרי זה עוד ממש בתוך התופת. תני לעצמך את הזמן. אומנם באמת לא חזרתי לעצמי, אבל הרבה יותר טוב ממה שהייתי אחרי חמישה ימים! זה עוד שיא נפילת ההורמונים והתחושה זוועה.

יש לי שלושה בנים אהובים, איבדתי עוברית בת. שמאוד מאוד רציתי. זה השאיר חלל וצלקת עצומה.

לפי הרופאים אני לא צעירה. הם אומרים שאני בדיוק בגיל שכל הצרות עם הפוריות מתחילות. ואכן האובדן שלנו היה פגם גנטי ששכיחותו עולה עם הגיל.

אני יודעת מתי הביוץ שלי לפי שיטת המודעות לפיריון. גיביתי את זה כמה פעמים בבדיקות דם ואולטרסאונד. אז אני יכולה להגיד מתי הביוץ ברמת ה24 שעות. וממש משתדלים סביב היום הזה.

היו לי בחמישה חודשים האלו שני הריונות כימיים. אז זה לא שאני מפספסת זה שהביציות עושות לי קונצ׳ים.

מאחלת לך שההרגשה האיומה של הנפש תתאזן ושתזכי לידיים מלאות ושמחות שוב.
 

Danone7

New member
עוד 4 חודשים אני בת 40

הכי מפחדת שפספסתי את הרכבת!! הכי!!
אני מאחלת לך בריאות הנפש ובאמת שמחה. והלוואי ויעבור בקלות בידיים מלאות אמן!
 
חדשות טובות! אני לא ילדתי ילד נוסף אחרי ההפלות, אבל

אני ממש בנאדם שמח! לא אגיד לך שזה קרה ביום. למעשה זה קרה רק הרבה זמן אחרי - כאשר החלטתי שאני מוותרת על ההריון הנוסף (יש לי שני ילדים) ועוברת לשלב הבא בחיים שלי. אז גם התחלתי למלא את החסר בעשייה אחרת שהיא לא ילודה אבל ממלאה את חיי במשמעות (כמובן יחד עם המשפחה הקטנה שלי). אז מה אני אומרת - את עוברת את התהליכים שאת צריכה, עכשיו את בעצב בגלל הציפיה והאכזבה, החלומות ושיברם ותחושת חוסר האונים מול המציאות. וזה בסדר. אבל כשתחליטי שזה כבר גדול עלייך, כבד לך ופוגע באיכות החיים שלך ושל משפחתך באופן שאינך מעוניינת - את יכולה לשחרר את כל זה באמצעות ההחלטה אחת שלך וכל הציפיה, האכזבה, החלומות והשברים וחוסר האונים יהיו מאחורייך ותוכלי להתפנות לדבר הבא.
 
אני ממש שמחה לשמוע

אלו לגמרי חדשות טובות.

יש עוד סוגיות כבדות משקל לא פתורות בחיים שלנו וכרגע הכל נמצא בהמתנה.
וגם המצב הזה מעיק.

הלוואי שאצליח לשמוח בכאן ועכשיו עם כל החסרונות.

חיבוק ותודה ששיתפת אותי.
 

secondtime82

New member
אצלי

אני כבר שנה אחרי ההריון החוץ רחמי. הוא היה כרוך בשבועיים אשפוז בבית חולים ואני חושבת שההתאוששות הראשונית שלי הייתה מזה, מהאשפוז. ואחרי שהבטא התאפסה (לקח עוד חודש אחרי האשפוז) הרגשתי הקלה, שמחה, הודיתי על מה שיש לי (ילדון אחד בבית) ושעכשיו זה מאחוריי. אבל זה לא היה. ומצאתי את עצמי עצבנית, חסרת סבלנות וכמובן עסוקה מאד רק במה שעברתי ובהמתנה להריון נוסף. אחרי ארבעה חודשים בערך (מהאשפוז) התחלתי טיפול פסיכולוגי. קיבלתי אותו במרפאה של ד״ר גבי רומנו באיכילוב, עם פסיכולוגית מקסימה. ואז באמת נכנסתי לעומקי התהליך הנפשי. אני זוכרת שהגעתי לפגישת האינטייק וחשבתי לעצמי שאולי אני כבר בעצם לא צריכה טיפול, סך הכל אני די בסדר ... אבל מהרגע שפתחתי את הפה לא הפסקתי לבכות ... ואחר כך בטיפול פתחתי ואווררתי ושיתפתי בכל החרדות שלי ובמקביל עברתי גם שנה לא פשוטה כשאיבדתי את סבא וסבתא שלי בו זמנית, אז המון המון התמודדות עם אובדן, לראשונה בחיי. היום, שנה אחרי, אני חושבת שאני במקום אחר. עדיין במצב המתנה להריון הבא (שכולל הרבה בדיקות ופעולות אקטיביות) אבל כן במקום שבאמת יכולה יותר ליהנות ממה שיש (זו הייתה תמה מרכזית בטיפול שלי, ההתמקדות ב״יש״ ולא רק ב״אין״), אני הרבה יותר נהנית עם הילד שלי ויכולה גם ליהנות מהיתרונות של היותו ילד יחיד (בינתיים), אני מרגישה שאני עושה צעדים לקדם את הקריירה שלי ולא מקבלת החלטות רק על סמך - ואם אהיה אז בהריון ... כי כשזה יגיע אז נתמודד. ואני חושבת שאני יותר שמחה ממה שהייתי אחרי האובדן. ויותר במודעות להמון חלקים בעצמי שעלו בטיפול בעקבות האובדן אבל לא קשורים רק עליו. אני חושבת שהשורה התחתונה שלי היא שאני ממליצה על טיפול נפשי. בעיניי ההתמודדות הזו היא קשה מאד וכדאי לעבור אותה בליווי אשת מקצוע. שולחת לך חיבוק גדול וחם.
 
תודה על השיתוף

שמחה שאת במקום יותר טוב, שאת מצליחה להתמקד ב״יש״.

אני כבר בטיפול קבוצתי עם מנחה. יש חלקים שזה עוזר להם. גם שם מתמקדים מאוד בהעצמת ה״יש״ על החסר. ובאמת שיש לי המון.... ועדיין כאילו נפער לי בור בנשמה וכל ״יש״ שאני מכניסה אליו נעלם לתהום הנשייה.

חיבוק חזרה. מאחלת לך ידיים מלאות שמחה.
 
מזדהה

היי אובדת עצות, מזדהה איתך כ"כ ...
עברו שלושה חודשים מאז הגרידה שלי בשבוע 17 ומהרגע בערך שיצאתי מבית החולים התחלתי כבר לחשוב על ההריון הבא.
זה היה ההריון הראשון כך שאני מקדישה את כל הזמן כולו רק לזה , קצת לבעלי התומך והחבר הכי טוב שלי , קצת בספורט לנפש וזהו! הכל זז הצידה.
ממש מזדהה עם מה שאמרת שכולם סביבך מסביב יגידו שאת בסדר וכ"כ מבינה שאת מתארת את השמחה שהייתה ונעלמה!!
אני מרגישה שאני חיה ממחזור למחזור.
חישובים של הביוץ ואז "עבודה" בימים האלה ואז מן רגיעה כזו והמתנה שמהר מאוד הופכת למתח ועצבנות ואז האכזבה והבכי והכעס על זה שאני מתנהגת ככה וזה חוזר חלילה.
ורק דבר אחד ימלא את החסר והכאב.
מאחלת לשתינו שיגיע בקרוב.
&nbsp
 

שירהד1

Member
מנהל
בדיוק רציתי לכתוב לך, אובדתעצות1,

שאני חושבת שזה הזמן להתחיל טיפול רגשי. אך כבר התחלת, וזה מעולה. אולי כדאי להתייעץ עם מנחת הקבוצה, על כיוונים נוספים של טיפול, כולל לא לפסול טיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון.
כדאי שיהיה טעם לאוכל, ויכול להיות טעם לאוכל...
ממליצה לך להתייעץ עם המנחה, ולבדוק איתה כיוונים נוספים.


שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
תודה רבה

אני חושבת שהטיפול שלי כרגע מתאים לי. אפילו שאני לא שמחה עדיין.
בוודאות לא חושבת שיש לי דיכאון או חרדה.

תודה בכל אופן על הרצון הטוב.
 

שירהד1

Member
מנהל
אני לא כותבת מה יש לך או אין לך-

ובכל מקרה, התכוונתי לדיכאון תגובתי ולא למחלה.
היו כל מיני דברים במה שכתבת, שהצביעו לי על כך, וזה הכי הכי נורמאלי בעולם. זה לא משהו לא נורמאלי. אני לא מאבחנת לא אותך ולא אף אחת, אבל מכירה היטב את כל התופעות מקרוב מאוד, ולכן גם מנסה לכוון לדרכי טיפול שונות.
כמובן שתעשי מה שאת מרגישה שנכון עבורך.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 

שירהד1

Member
מנהל
הבהרה חשובה- לכולן-

טיפול תרופתי הינו רק חלק מהטיפול. ללא שיחות או מענה רגשי אמיתי אצל אשת טיפול (או איש טיפול), זה לא מספיק.
הדברים נכתבו לא למישהי ספציפית, אלא כהמשך לדברים שכתבתי בתשובה הקודמת.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
למעלה