איך חוזרים לשגרה?

רחליקו5

New member
איך חוזרים לשגרה?

שבוע אחרי הגרידה, 3 שבועות מאז שהשמיים נפלו עלינו עם ההודעה הקשה שההריון צריך להסתיים ופשוט לא מסוגלת לחזור לעצמי...
מאז ההודעה לא הייתי בעבודה , לא מסוגלת לחזור...הסביבה כבר לוחצת , אומרים שזה יעשה יותר טוב ויעזור להחלמה אבל אני לא מוצאת את הכוחות...
אנחנו אמורים לקבל מפתח לדירה שחיכינו שנתיים להכנס אליה, ואין לי מוטיבציה לארוז\לעשות קניות או סידורים לדירה החדשה.
דוחה כל הצעה של חברות להפגש כי פשוט אין לי כח לראות אף אחד...
בעלי מקסים ותומך אבל אני מרגישה פשוט בלתי נסבלת...קשה לי עם עצמי.....
מרגישה שהחיים נעצרו לנו ב25/6 ואין יום ללא בכי מאז...
איך חוזרים לעצמי? איך ממשיכים הלאה עם חור כזה גדול בלב?
 
קודם כל חיבוק ענק

היי רחליקו, מזדהה איתך מאוד!
השמיים שלי נפלו ב25.4 ומאז יכולה להגיד לך שהכל השתנה.
אני כמעט שלושה חודשים אחרי ועדיין חיי לא חזרו למסלולם.
אני לא יודעת איזה הריון זה היה ולמה נאלצת לסיים אותו ובאיזה שבוע .

יכולה לספר מהחוויה שלי שפשוט נתתי מקום לכאב, ריחמתי על עצמי לרגעים, הייתי בלתי נסבלת לבעלי המכיל , התרחקתי מחברות, לעבודה חזרתי די מהר וגם לכושר ואלה שמרו אותי קצת שפויה כלפי חוץ אבל מבפנים עצב גדול!

חוזרים לאט לאט, נותנים מקום לתחושות האלה ולא מנסים להילחם בהן.
אבל מצד שני קובעים אולי יעד ומאותה נקודה מנסים להמשיך הלאה ולייחל להריון חדש!

את יותר ממוזמנת לספר עוד או לכתוב לי בפרטי :)
חיבוק ענק
 

רחליקו5

New member
תודה שושילידה

זה הריון שני אותו נאלצתי להפסיק בשל מומים קשים שהתגלו בעובר (מומי עמוד שדרה וצלעות (מומים נדירים ביותר) שבוע 19 גרידה מאוחרת
,גם ההריון הראשון הסתיים באובדן (שבוע 8 פסק הדופק) לפני כ10 חודשים
שני ההריונות הושגו כתוצאה מטיפולי IVF איקסי ומיון זרע...
הלב כל פעם נצבט במהלך ההריון האחרון שנשאלתי איזה הריון זה וכמה ילדים יש בבית.
מפחדת מהרגע שבו שוב אשאל ואצטרך לענות הריון שלישי ללא ילדים :(
איך מוצאים כוחות לאסוף את עצמי ולחזור לעבודה? מרגישה שזה מה שמצופה ממני ופשוט לא מסוגלת
 


כ"כ כואב לי לשמוע על האובדנים שלך ואני מאחלת לך שבמהרה תקלטי שוב והפעם תצאי בידיים מלאות!
מה שאת מתארת זה בדיוק הפחד שמלווה אותי עכשיו, שברור לי שההריון הבא ילווה בפחדים וחרדות ויכווץ את הלב כל פעם שישאלו שאלות אבל נתמודד גם עם זה.

בנוגע לשאלתך- אני חושבת שדווקא לעבודה חשוב לחזור ולנסות קצת להיות בשגרה אבל כמובן שאל תעשי את זה כי מצופה ממך אלא ממקום שתנסי לראות אם יעשה לך טוב.
אני לא יודעת מה אופי העבודה שלך, כמה אנשים סביבך ומי מהם ידע .
הקושי העיקרי שלי היה בזה שאין לי כוח למבטים ולרחמים ולשאלות אבל בסופו של דבר אנשים לא מחטטים יותר מידי ויהיה לך קשה יום יומיים אבל לדעתי אחכ יעשה לך רק טוב.
אני מבינה את הקושי בלחזור לעבוד אבל לפעמים צריך להכריח את עצמינו לעשות דברים וזה יעזור לך בצעד הקטן לעוד משהו שיחזיר אותך להיות יותר חיונית.
בנוגע לעניין הבית- תני לעצמך את הזמן ואם זה לא מעניין אותך כעת אל תתאמצי שזה יהיה כי כרגע זה לא. מצד שני יכול להיות שכשתתחילי להתעסק בזה זה יעשה לך טוב ויסיט את המחשבות לכיוון אחר.
את בתקופה עכשיו שמותר לך לעשות מה שבא לך בלי הסברים לאף אחד, תבחני מה עושה לך טוב ומה פחות ותעשי רק מה שטוב לך!
 

נטעים 90

New member
הלב נצבט והכאב כל כך מורגש

קשה לי למצוא מילים שיעודדו אותך, כי ברור לי שכרגע העצב אופף אותך ובצדק, תני לעצמך את הזמן לכאוב לבכות להתרחק,, את לא סופר וומן ולא צריכה להיות. את מכירה את הקלישאה "החיים חזקים יותר מהכל" ? ובכן היא מאד נכונה, אני לא אומרת שהעצב יעלם אבל הוא יחלש עם הזמן...
אני מאמינה גדולה בעשייה ולכן בין יתר הדברים הטובים שתעשי למען עצמך, אולי יש מקום לייעוץ גנטי מורחב אצל אחד התותחים, בדיקת האפשרויות שעומדות לפניכם, העיקר לדעת אם יש מוצא אחר.
אני מתפללת עבורכם להריון תקין בריא ובידיים מלאות.
 
עבר *רק* שבוע

שלושה שבועות שאתם במערבולת, ושבוע *בלבד* מאז שהתהליך הפיזי הסתיים.
אם היו בך כוחות זה היה מפתיע... ואת מוזמנת להגיד את זה לסביבה, ב-sms או בטלפון. להודות למתעניינים ולהגיד שכרגע אין בך כוחות, ושאת שומרת את ההצעות של חברות לזמן שתתאוששי. גם הסידורים לדירה יגיעו ברגע שתתחזקי. אם לא מדובר באסלה שאי אפשר בלעדיה (מניחה שזה לא זה, כי המפתח כבר קרוב),הרי שלא יקרה כלום אפילו אם תחיו תקופה בלי ארונות או עם פינת אוכל/ סלון זמניים.
כרגע זאת את!
מאחלת ללב שלך להתאושש, ומשם להתקדם הלאה לאט לאט בכל המישורים.
 
אחרי התשובה שלך לשושילידה בכלל...

אבדן שני.
גרידה מאוחרת כשהכל גם חשוף לכולם (אפילו לא שבוע מוקדם כשעוד אפשר להסתיר מהסביבה ולבחור את מי לשתף)
כל זה אחרי תקופה של נסיונות ושברון לב (מניחה שלא התחלתם IVF סתם ככה).
זה היה נס אם היו בך כוחות...
 
רחליקו היקרה

את שואלת איך חוזרים לשגרה, ואני אענה לך שתי תשובות - קצרה וארוכה.

הקצרה - אי אפשר לחזור לשגרה. איבדת 2 הריונות תוך שנה. אחד בשבוע 8 אחרי אובדן דופק, השני (-*רק* לפני שבוע בגרידה מאוחרת) בשבוע 19 בעקבות מום נדיר במבנה השלד. אי אפשר לקום ולהתהלך בעולם כמו קודם, כי הנפש אינה כשהיתה.

הארוכה - אפשר. את תרגישי טוב יותר, לאוכל שוב יהיה טעם, חוויות יומיומיות יחזרו להיות בעלות משמעות. אבל זה ייקח זמן. הרבה. ועבודה נפשית.

השאלה המדוייקת שלך היא למעשה - "איך אני יכולה לחזור לעצמי עכשיו?"
ואת זה אי אפשר.

אז איך בכל זאת מחזירים ליומיום את הצבע ואת הטעם? ראשית, פונים לטיפול, אני הלכתי לפסיכולוגית וגם לפסיכיאטר, וממליצה מאד על השילוב של טיפול נפשי עם טיפול פסיכיאטרי. אבל זו כמובן רק אני והנסיון האישי שלי. יש נשים שפונות לדרמה, לספורט, לטיפולים אלטרנטיביים מכל מיני סוגים ומינים. אבל אחרי כזה אובדן אני בשום אופן לא הייתי מצפה מעצמי להמשיך ולהתגבר לבד.

מעבר למציאת המסגרת הטיפולית המתאימה לך, את צריכה להבין שיש גבול למה שהנפש יכולה לעשות, ויש מצבים בהם היא נאלמת דום - ואם זה מה שהיא יכולה לעשות כרגע - להניח ליומיום לחלוף לצדה מבלי שהוא נוגע בה - אז זה מה שיש כרגע. לא ניתן להאיץ בה או לדחוף אותה הלאה בכוח. ואם עכשיו היא קהה ואטומה, אז עכשיו היא קהה ואטומה וזו תגובה לגמרי הגיונית בהתחשב בנסיבות.

הסביבה - חושבת שאם תחזרי לעבודה יהיה לך יותר טוב, כי תוכלי לשחזר מציאות שקדמה לאובדן והיתה טובה בהרבה מהמציאות הנוכחית. אני חושבת שאת לא צריכה להקשיב לסביבה בהחלטות האישיות שלך, אלא להקשיב רק לעצמך, ללב שלך, ואם את מרגישה שחזרה לעבודה עדיפה על שהייה בבית - אז ורק אז כדאי לך לחזור.
 

רחליקו5

New member
תודה על התשובה המפורטת..

את בהחלט הצלחת לתאר מדוייק יותר את התחושות
יש לך המלצות למסגרת טיפולית שתעזור? (למרות שיתכן כי עוד מוקדם מידי כי אני כרגע עוד בשלב שאני סקפטית שמשהו יוכל להועיל בכלל)
 
וואו יקרה תני לך רגע

עברת המון. בטח שלא חזרת לעצמך כמרי פופינס עם אצבע צרידה!

לצערי אני לא יכולה להגיד שזה משתפר מהר. אבל תדאגי לעצמך, תטפלי בעצמך. לאט לאט הכוחות יחזרו.

בעל תומך זה המון ואני בטוחה שאת לא בלתי נסבלת, את פשוט בסבל ומצוקה עצומים.

מציעה לא להתייחס בכלל לציפיות של הסביבה. תעשי מה שנכון לך בזמן שנכון לך. אף אחד לא עומד במקומך.

מאחלת לך מכל הלב לזכות ליידים מלאות. הלוואי שביתך החדש יהיה מלא שחוק ושמחה.
 

שירהד1

Member
מנהל
סליחה על המענה המאוחר-

אכן התמודדות מאוד מורכבת זימנו לך החיים.
מצטרפת להמלצות על תהליך טיפולי כדי לסייע בהתמודדות הקשה הזו. אם מצאת מסגרת מתאימה עבורך- מצוין.
אם טרם- את מוזמנת לפנות אליי לגבי העניין במערכת המסרים.


שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
למעלה