מניחה שזה המקום לכתוב?

Grace27

New member
מניחה שזה המקום לכתוב?

היי, אחרי הרבה לבטים החלטתי לנסות לרשום פה.
בת 27, הריון ראשון, לפני חצי שנה עברתי גרידה בשבוע 16 בגלל מום קשה בעובר. למרות שההחלטה הייתה קשה, היה ברור לנו כי צריך לסיים את ההיריון ועם ליווי של רופא מדהים שתמך ותומך לאורך כל הזמן הזה.
בביקורת שלאחר הגרידה התגלתה שארית הריון, המתנו זמן מסוים בתקווה שהגוף אולי ינקה עצמו. אבל אחרי שלושה חודשים הוחלט על פרוצדורה רפואית נוספת - היסטרוסקופיה ניתוחית וטיפול של פרוגליטרון למשך חודש.
מאז עברו שלושה חודשים (ואחרי ביקורת שנאמר שהכל תקין), והגוף לא נראה חוזר לעצמו - לא פיזית ולא נפשית.
בהתחלה חשבתי שלדבר עם המשפחה והחברים הקרובים יעזור, אבל נראה שעכשיו אני פשוט מאבדת סבלנות מלדבר איתם - כל שיחה מסתכמת בכך "את בחורה צעירה..." אני ובעלי מאמינים בלדבר ומהבחינה הזו הוא עוזר, תומך ומדהים. אבל גם כבר לא אין יותר מדי תשובות.

ואם זה לא מספיק, מאותו יום כל דבר קטן בריאותי עכשיו מכניס אותי ללחץ, ברור לי שזה גם לא עוזר לגוף ולנפש להחלים.
אני בעיקר לא מצליחה להתמודד עם עניין החוסר וודאות והעובדה שאם בעבר הייתי יודעת למה לצפות מהמחזור שלי (דיוק מדהים) עכשיו הוא משובש לחלוטין, שלא לדבר על האכזבות שמגיעות עם כל מחזור.
 
משתתפת בצערך

מתייחסת קודם כל לצד הטכני של הדברים.
מהם השיבושים שאת חווה מבחינת המחזור? האם ההפרש בין המחזורים השתנה, האם אופי ומשך הדימום השתנה?
האם אחרי הוצאת השארית עברת גם היסטרו' אבחנתית כדי לוודא שאין הידבקויות? אם טרם עברת אבחנתית, נראה לי שזה הזמן לעשות זאת.
מנסיוני ולפי מה שאני מבינה, הפרוגילוטון ניתן לך כדי לעבות את הרירית ולדמות סייקל רגיל של הגוף - עליית אסטרוגן (הכדורים הלבנים), לאחריה עליית פרוגסטרון (הכדורים החומים) ועם סיום החפיסה צניחה של הפרוגסטרון והגעת הוסת.

חוויתי שאריות אחרי 3 הפלות, פעמיים הן הוצאו עוד לפני הוסת הראשונה, ופעם אחת מיד אחרי הוסת הראשונה. אני מודה שאני כבר לא זוכרת לפרטים את כל הוסתות והמחזורים שבאו אחרי הוצאת השאריות, אבל זכור לי שהוסת הראשונה אחרי השארית הראשונה היתה מאוד שונה מהרגיל, והוסת הבאה אחריה הגיעה באיחור ניכר בלי שום סיבה הגיונית (נמנענו מלהיקלט באותו החודש).

מבחינה נפשית ורגשית, אני חושבת שלאור התגובות שאת מקבלת מהסביבה הקרובה, זה הזמן להפחית את השיחות איתם בנושא.
אם את מרגישה שאת צריכה לדבר את החוויה שלך, כנראה שכדאי לפנות לטיפול כלשהו - זה יכול להיות טיפול פסיכולוגי, או שיחות עם עובדת סוציאלית, או כל פורמט מילולי אחר שמתאים לצרכים שלך.
באופן אישי אני מעדיפה להוציא את המילים שלי בכתב ולפרסם הודעות כאן בפורום.
הפורום לא אמור להוות תחליף לטיפול פסיכולוגי, אבל מבחינתי הוא מספק לי מקום להוציא בו את כל המרה השחורה שלי.

ההתמודדות עם חוסר הוודאות מהווה חלק ניכר מההתמודדות עם האובדן והנסיונות להיקלט שוב. מדי פעם נפתחים כאן בפורום שרשורים של פינת הביניים - פינה שמוקדשת בדיוק לזמן הזה של חוסר הוודאות בין הריון אחד למשנהו.
אחרי 4 שנים של אי וודאות, עדיין לא מצאתי דרך לייצר וודאות יש מאין.
אין וודאות על מועד ההיקלטות להריון חדש ואין וודאות לתקינותו של ההריון החדש.

לגבי לחץ וסטרס - הם בהחלט לא עוזרים להחלמה, אבל למיטב ידיעתי והבנתי הם לא מונעים היקלטות להריון ובאופן אישי אני לא חושבת שניתן למנוע סטרס באופן מוחלט.
נשים נקלטו להריון (וגם ילדו ילדים) במצבי סטרס קשים הרבה יותר ממה שאנחנו חוות.
ברמה האישית - בתחילת ההריון השני שלי הייתי מאוד חרדתית, כולל מנורת לילה בשירותים עד שבוע 16, כדי שאוכל לבדוק אם יש לי הכתמות בניגוב. ההריון הזה הוא ההריון היחיד שלי עד כה שהסתיים בידיים מלאות.

אני שמחה שהעזת לכתוב כאן.
שולחת לך חיבוק חזק
 

Grace27

New member
תודה

תודה על השיתוף,
אין לי באמת בסביבה האישית שלי מישהו שחווה או עבר משהו דומה (ומקווה שגם לא יעברו) וזו אחת הסיבות שהחלטתי סוף סוף לכתוב פה ולא להיות רק צופה.

נראה לי שנושא הוודאות יותר נוגע להכרת הגוף, יחד עם ההריון פיתחתי אורטיקריה כרונית שמשבשת את היומיום ומהווה מעין שארית מהחוויה הזו שתמשיך איתי לעוד הרבה זמן (מתפרצת בעקבות שינוי הורמונלי).
לגבי הטכני - מלבד האורך של המחזור שמגיע בין 36-42 יום, הוא מתנהג מוזר בכך שיש יומיים שלושה דימום ואז יום וחצי הפסקה (נקי לגמרי) וחוזר אח"כ לעוד יום וחצי.
בהחלטה עם צוות הרופאים נאמר לי שהם לא רואים סיבה להיסטרוסקופיה אבחנתית. אבל יש לי ביקורת נוספת שבוע הבא. נקווה לטוב.
ברור שלחץ אי אפשר למנוע, אבל הלוואי והלחץ היה רק חיצוני ולא מעין לחץ פנימי כלפי עצמי.
תודה רבה.
וחיבוק בחזרה!
 
תגובתי

היי יקירה, מזדהה איתך מאוד ויכולה רק לתמוך בשיתוף הסיפור שלי:
בסוף אפריל עברתי גרידה בשבוע 17 אחרי סקירה ראשונה בה גילו מס' מומים בעובר שלא השאירו מקום לספק בכלל. זה הריון ראשון ונהנתי מכל רגע, מהתחושות, מהמראה, מהעתיד ואני לא צריכה לספר לך בטח כמה נשברתי אח"כ ולו רק מכל החלומות והציפיות שנמוגו בבת אחת.
חוויתי תקופה של חודשיים כמעט של עליות וירידות- התקפי זעם בלתי מוסברים, התבודדות, נסגרתי, בכיתי, כעסתי, שמחתי , הגוף שמשתנה, אולי בדיעבד השפעת ההורמונים והכי הכי כל הזמן חשבתי ועדיין מתי אכנס להריון נוסף.
מבולבלת מהמחשבה שמצד אחד רוצה כבר הריון שיחזיר את מה שאבד ומצד שני חוששת שהריון חדש יביא עימו חרדות שלא היו עד כה והחשש מאיבוד "התמימות" אבל- כ"כ רוצה כבר!!! כי זה היה שם... אני יכולה .... ואז זה חמק ....כלא היה.
בנוגע לצד הטכני- נראה שהכל עבר חלק אחרי הגרידה והתנקה בצורה מלאה.
לפני ההריון המחזור והביוץ היו מדויקים.
בדיעבד יכולה לאמר שמיום הגרידה ולאחר 26 ימים קיבלתי את המחזור הראשון ומאז קיבלתי עוד אחד אחרי 28 יום ועכשיו מחכה לא לקבל את המחזור השלישי ואני בטוחה שאת מכירה את התחושה ואוי כמה תיהיה אכזבה אם יהיו כתמים על התחתון. אוףףף אף אחת שלא עברה זאת לא יכולה להבין את התחושה הזו .
והמתח הזה שיש שבוע לפני המחזור, נעשיתי מומחית לפיענוח מיצי גוף, תחושות פנימיות וכו'...בחיים לא הייתי ככ קשובה לעצמי.
שום מילות עידוד של את צעירה, הגוף יכול כי הוא כבר היה שם, עוד יהיה לך ילד בריא וחמוד ואת תשכחי הכל שום דבר מאלו למרות שהם כנראה נכונים לא מעניינים אותנו כרגע.
העצה שלי בשבילך היא שפשוט תשלימי עם זה שאת בלחץ וסטרס ורוצה מאוד משהו כי הבנתי שאי אפשר להתעלם מזה ובאמת "לטפל " בזה. תחיי את החיים השגרתיים אבל דווקא לצד הרצונות והמחשבות שלך להיכנס שוב להריון כי אני מאמינה שכשאנחנו רוצות משהו אנחנו צריכות לזמן אותו אלינו !
מקווה שקצת עזרתי ואת כמובן מוזמנת לכתוב לי בפרטי מה שבא לך אם זה יעזור לך לדבר :)
חיבוק חם
 
שכחתי לחדד

בנוגע למחזור רציתי דווקא להראות לך צד נוסף- כביכול אצלי הכל עבר חלק והמחזור גם מגיע בזמן ונראה שיש ביוץ והכל ועדיין יש דברים שלא נבין למה הם לא קורים כרגע.
אין לי תשובה לזה ונראה לי שגם לרופא לא אבל כנראה יש דברים שהם מעבר אלינו ושהם קורים הם קורים.
גם כשנכנסתי להריון זה היה חצי שנה אחרי שהפסקתי גלולות. הייתי בטוחה שתוך שניה אני נקלטת כי הכל היה תמיד מסודר אצלי מבחינת מחזור וכו וזה לא קרה מיד כמו שציפיתי ואין לי הסבר למה זה קרה דווקא בזמן שקרה .
מקווה שהצלחתי להעביר את מה שניסיתי
 

Grace27

New member
תודה

מבינה למה התכוונת :) תודה על התשובה.
ההמתנה הזו והרצון לקראת מה שהיה בהחלט קשים,
מנסה ומשתדלת לשלב את זה עם שגרת היומיום, בתקווה גם לנסות להעסיק את עצמי ולא לשקוע בזה יותר מדיי.

וכמובן שתוכלי לכתוב גם לי בפרטי אם תרצי לדבר.
 
מבינה אותך כל כך

אובדן העובר, אובדן הוודאות, חוויה קשה של חוסר ועצב.

בעצמי עברתי לפני חמישה חודשים גרידה בשבוע 16 של עוברית אהובה ורצויה בגלל תסמונת חמורה. מאז לא הצלחתי להקלט להריון תקין.

האכזבה שמגיעה עם כל מחזור היא עצומה וכואבת כל כך. וברור שקשה לגוף ולנפש להחלים.
ברור שזה לא עוזר לך להתגבר שאומרים לך שאת צעירה, אבל זה כן אובייקטיבית מעלה את הסיכוי שלך לסיים בפעם הבאה ביידים מלאות ויש בזאת איזו נחמה פרוטה.

מאחלת לך שקט נפשי וידיים מלאות בקרוב.
 

שירהד1

Member
מנהל
אכן זה המקום לכתוב


משתתפת בצערך על אובדן ההריון.
לגבי הנושא הפיזי- נראה שאת מטופלת היטב. המשיכי לקבל חוות דעת רפואיות, ואני מקווה שהביקורת השבוע תעבור בשלום.

לגבי הנושא הרגשי- הטיפול בנפש מורכב לא פחות, ולפעמים אפילו יותר מאשר הטיפול בגוף. את (ואתם) זקוקה (וזקוקים) להכלה רבה כעת. משפטים ואמירות כמו : "אתם צעירים...", נובעים כתוצאה מהרצון של הסביבה לעודד ולהתעודד. אבל בהחלט יכול להיות שהמשפט הזה לא עוזר לך, ורק מעצבן אותך (אגב, מישהי אחרת כן היתה מתעודדת מזה, אבל זה בכלל לא חשוב. מה שמתאים לאחת, לאו דווקא מתאים לאחרת...).
לא פשוט ללמוד להתמודד עם הסביבה בנסיבות מורכבות אלו.

במידה ואת נמצאת בטיפול רגשי כלשהו, הייתי ממליצה לך להתייעץ גם בנוגע להתמודדות עם הסביבה. מומלץ לבחון ביחד את מערכות היחסים השונות שלך עם דמויות משמעותיות בחייך, ולחשוב ביחד עם המטפלת כיצד לעזור לסביבה לעזור לך. במידה ואת לא מטופלת, אולי זה הזמן הנכון לפנות לייעוץ ולהכוונה בנושא.


שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
למעלה