קצת רוצה לפרוק :/
בעלי ואני נשואים כבר שנתיים וחצי והחלטנו מלפני קצת יותר משנה שאנחנו מוכנים להביא ילדים לעולם.
היה לנו הריון כימי בספטמבר האחרון. היה לא פשוט אבל עברנו את זה והמשכנו הלאה עם מוטיבציה ענקית להקים משפחה.
לפני חודשיים גילינו שאני שוב בהריון. והפעם הכל היה מושלם! לא היו דימומים, לא כאבים, בדיקות דם מושלמות עם בטא שמוכפלת מאוד יפה.
הגענו לבדיקת דופק מרוגשים ושמחים ואז הרופא אמר לנו שאין עובר. שבוע לאחר מכן הגענו שוב פעם לבדיקה נוספת ועדיין לא היה עובר.
שבוע שעבר עברתי שאיבה.
המנתח התקשר אלי שלשום והודיע לי כי אחרי בדיקה בפתולוגיה, התברר שהיה לי מולה שלמה.
כלומר עכשיו אני צריכה להיות במעקבים שנה שלמה ושנצטרך לחכות בסבלנות שנה עד שנקבל אישור מהרופא להתחיל לנסות שוב.
אני שבורה לחלוטין. אנחנו כל כך מוכנים לילד וכל כך רוצים! כמעט כל החברים כבר הקימו משפחה והרבה נשים מהסביבה הקרובה שלי בהריון ראשון או שני.
יש לי בעל תומך ומדהים, אבל עדיין שנינו במצב נפשי לא קל. אנחנו מאוד מחזקים אחד את השני אבל עדיין מבואסים כל כך מהמצב הזה.
כל הזמן אני שואלת למה זה מגיע לנו? למה אנחנו?
הריון מולארי שלם זו תופעה נדירה. אז למה אנחנו "זכינו"?
איך מתמודדים עם המשפחה המורחבת והחברים שכל הזמן שואלים אותנו מה איתנו? ולמה אנחנו מחכים?
וגם אם עוד שנה באמת שוב פעם ניכנס להריון, מי מבטיח לי שההריון הבא יהיה תקין? לפי מה שקראתי יש לי סיכוי פי 10 לחלות שוב בהריון מולארי.
החלום שלי להיות בהריון ולהרגיש את העובר מבפנים ואני מפחדת שבהריון הבא אני אהיה בלחץ כל הזמן
איך שורדים את התקופה הזאת? איך מסתכלים על כל הזוגות שמסביב שמקימים משפחה ומאושרים, ואנחנו צריכים לחכות בסבלנות?
בעלי ואני נשואים כבר שנתיים וחצי והחלטנו מלפני קצת יותר משנה שאנחנו מוכנים להביא ילדים לעולם.
היה לנו הריון כימי בספטמבר האחרון. היה לא פשוט אבל עברנו את זה והמשכנו הלאה עם מוטיבציה ענקית להקים משפחה.
לפני חודשיים גילינו שאני שוב בהריון. והפעם הכל היה מושלם! לא היו דימומים, לא כאבים, בדיקות דם מושלמות עם בטא שמוכפלת מאוד יפה.
הגענו לבדיקת דופק מרוגשים ושמחים ואז הרופא אמר לנו שאין עובר. שבוע לאחר מכן הגענו שוב פעם לבדיקה נוספת ועדיין לא היה עובר.
שבוע שעבר עברתי שאיבה.
המנתח התקשר אלי שלשום והודיע לי כי אחרי בדיקה בפתולוגיה, התברר שהיה לי מולה שלמה.
כלומר עכשיו אני צריכה להיות במעקבים שנה שלמה ושנצטרך לחכות בסבלנות שנה עד שנקבל אישור מהרופא להתחיל לנסות שוב.
אני שבורה לחלוטין. אנחנו כל כך מוכנים לילד וכל כך רוצים! כמעט כל החברים כבר הקימו משפחה והרבה נשים מהסביבה הקרובה שלי בהריון ראשון או שני.
יש לי בעל תומך ומדהים, אבל עדיין שנינו במצב נפשי לא קל. אנחנו מאוד מחזקים אחד את השני אבל עדיין מבואסים כל כך מהמצב הזה.
כל הזמן אני שואלת למה זה מגיע לנו? למה אנחנו?
הריון מולארי שלם זו תופעה נדירה. אז למה אנחנו "זכינו"?
איך מתמודדים עם המשפחה המורחבת והחברים שכל הזמן שואלים אותנו מה איתנו? ולמה אנחנו מחכים?
וגם אם עוד שנה באמת שוב פעם ניכנס להריון, מי מבטיח לי שההריון הבא יהיה תקין? לפי מה שקראתי יש לי סיכוי פי 10 לחלות שוב בהריון מולארי.
החלום שלי להיות בהריון ולהרגיש את העובר מבפנים ואני מפחדת שבהריון הבא אני אהיה בלחץ כל הזמן
איך שורדים את התקופה הזאת? איך מסתכלים על כל הזוגות שמסביב שמקימים משפחה ומאושרים, ואנחנו צריכים לחכות בסבלנות?
