חזרתי לעבודה

[שלוקי1]

חזרתי לעבודה

והבנתי שאסור להיות חלשה בחיים האלה, חשבתי שמבינים אותי ומתחשבים במה שקרה, אבל.. זה כ"כ רחוק מהמציאות! קיבלתי הערכה שלא משקפת את כל המאמץ והעבודה הקשה שהשקעתי בשנה החולפת לפני כל הסיוט והיציאה ל"חופשת מוות". מאוד מעציב שאף אחד לא מבין וגרוע מזה שופט ומצפה שתהיי רגילה ותחזרי לעצמך כאילו כלום לא קרה.
האם זה קרה לכן? והאם מנהל גבר היא סיבה לחוסר רגישות?

 

[טומה1008]

איך אני מבינה אותך. קשה.

מצטערת שגם את חווה על עצמך חוסר רגישות. אני חוויתי מצד המנהלת שלי. לכן לא יודעת אם יש קשר למגדר.. למרות שמנהלת שלי אישה מאוד קשוחה. הבנתי שאני צריכה להיות חזקה ולהתמודדת עם הכל סיטואציות שהיו נורא קשה איתם. לדוגמה ברית מילה של הבן שלה, שלא עבר חודש אחרי חזרה שלי מחופשת לידה היא ילדה... ואחרי חזרתה לעבודה אחרי שלושה חודשים היא שאבה את החלב בגלוי כל פעם הדגישה זאת לידי... וסיפורים על הבן שלה שהיא יודעת מצויין שאצלי גם הייה יכול להיות בן באותו גיל פחות או יותר... וכו' עכשיו כמעט שנה וחצי אחרי זה אני כבר לא מתרגשת מדברים כאלה אבל אז זה הייה כל כך טרי... בקיצור הבנתי שבן אדם שלא חווה על עצמו על בשרו את מה שאת חווה לא יבין אותך (חס וחלילה לא מאחלת לאף אחד אובדני הריון) מאחלת לך מסביבך אם זה בעבודה או במסגרות החיים אחרותאנשים המבינים ועם טקט ורגישות כלפי האובדן שלך. מצטערת על מה שעברת!!!

 

[שלוקי1]

כואב כ"כ לשמוע על מה שעברת

אצלי זאת גיסתי חסרת הרגישות שמעלה תמונות בכל הזדמנות שיש של הבן שגם לי היה יכול להיות, היא מודעת שאני רואה את התמונות אבל זה לא הפריע לה לעלות רגע אחרי הלידה..כיום כמו שתיארת אני פחות מתרגשת כי השלמתי עם חוסר ההתחשבות ואפס אמפתיה.

 

[רונדה15]

שגרה / שגרע

"שתהיי רגילה ותחזרי לעצמך כאילו כלום לא קרה" – אני ציפתי מעצמי, אך המציאות גברה על הציפיות שלי, הסתובבתי עם מסכה של : "כן, כן יהיה בסדר" רוב המזמן רוב היום, אך בפינה של המציאות שלי - במשרד שלי לאחר שסגרתי את הדלת המסכה נשרה לבד, ומצאתי את עצמי חוזרת לאמת שלי. לצערי לא כולם מבינים את עומק הכאב, בוס או בוסית, וגם לא עמיתים לעבודה, תחפשי בעיקר את סביבתם שלא אנשים שעושים לך נעים, שנוח לך איתם, כי הן בררה אחרת, צריך להמשיך קדימה...

בהצלחה


נ"ב: כתבתי משהו על חזרה לשגרה את מוזמנת לקרוא:
[URL]http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/7432025[/URL]

 

[שירהד1]

אויש, טומה ורונדה- ריגשתן מאוד. דבריכן מאוד נגעו בי

 

[שירהד1]

קודם כל- חיבוק

את מתארת תחושה של אכזבה- עבדת קשה וקיבלת הערכה שלא משקפת את מאמצייך. זה מעצבן וקשה באופן רגיל, ומעצבן, קשה ומכאיב עוד יותר- בהתחשב בנסיבות חייך האישיים.

אני לא בטוחה שהמסקנה שלך שאסור להיות חלשה בחיים האלה היא המסקנה הנכונה והמסייעת ביותר. אני זוכרת שכתבת שאת הולכת לטיפול. ממליצה לך לדון בנושא החשוב שהעלית, כדי שתוך כדי העבודה עימך, תוכלי, יחד עם המטפלת, להגיע לתובנות שיסייעו לך בהתמודדות במקום העבודה ומול דמויות הסמכות שם, וגם מול עצמך.

אני עצמאית, ולכן לא נתקלתי באופן אישי בתופעות שאת מתארת, אבל יש בהחלט דרכים להתמודד עם הקושי שאת מתארת.

בכל אופן, אני לא חושבת שמנהל גבר היא הסיבה לחוסר הרגישות. יש נשים שמאופיינות גם הן בחוסר רגישות משוועת, וגם גברים שמאופיינים ברגישות מדהימה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[שלוקי1]

תודה!!

המנהל שלי לעולם לא היה קרוב ולכן כנראה גם התגובה שלו..
המפגשים עם העובדת הסוציאלית הסתיימו והרגשתי שאני יכולה לצאת לדרך חדשה, עכשיו חווה לפעמים עליות וירידות.. אבל החזרה לעבודה עשתה רק טוב.

 

[שירהד1]

או.קיי- עליות וירידות בהחלט נורמליות בהתחשב בנסיבות...

 

[אובדתעצות1]

מאחלת לך שיגרה ברוכה

 

[שלוקי1]

תודה!

מאחלת לכל הנשים החזקות להמשיך להיות לביאות שנלחמות על שפיות והמשך חיים נורמאליים

 

[ויקטור החתול]

כן

גם אחרי הלידה השקטה שלי וגם אחרי כל הפסקת הריון, קראו לי לשיחה בה הביעו אמפטיה לכאורה ובה בעת שטחו רשימת ציפיות ארוכה ומלחיצה ובעיקר מאכזבת - לא רק כי השניה חזרתי ותנו טיפה לנשום ולהתאושש, אלא בעיקר כי כל פעם דיברו באמת על תפקוד לא מספק מפאת אי זמינות מספקת בזמן ההריון / אשפוזים / חל"ת...
בסגנון - אנחנו יודעים מה עברת וכמה קשה זה ודאי היה, מצטערים שזה קרה לך, מקווים כ"כ שהפעם הבאה תהיה קלה ומוצלחת יותר.... ומקווים גם שעכשיו תחזרי לעצמך ותתני תפוקה טובה כמו תמיד, כי התקופה שלפני היתה "לנו" ממש קשה וניסינו לקבל ולהבין, אבל בפועל התקשנו לתת הסברים ללקוחות ועכשיו צריך שוב לתת פוש גדול ולהראות מאמץ גדול מתמיד.

אפרט כי ההריונות שלי קשים מאד פיזית (ונפשית) ועדיין אני עובדת מאד קשה ככל שניתן ועד יציאת לשמירה בכל פעם (וגם אז לרוב זמינה להם טלפונית) ומה שהם חווים כירידה בתפוקה הוא בפועל ביצוע השעות הנדרשות ולא מעבר ויציאה פה ושם לבדיקות (ואני אף מקפידה להשלים את השעות האלו, למרות שיכולה לדווח ולקבל 40 שעות בכל הריון, אבל אני לא עושה את זה).

חברה של נשים בלבד. אמהות כולן. חלקן עם היסטורייה מילדותית מאתגרת.
0 הבנה ואמפטיה באמת.

 

[שירהד1]

אויש, ויקטור- מאוד מאכזב לקרוא.

 

[שלוקי1]

לא יאומן כמה חוסר הבנה ורגישות יש

מי שלא עבר לא מבין.
גם אני נתתי את כולי ולמרות שהמנהל אמר כמובן שההיעדרות שלי לא השפיעה על שיקול דעתו אני יודעת שזאת הסיבה חד משמעית ואיו בי כוחות להתעמת.