פינת הביניים

אכן הבדל

זה מבחינת המחשבות שלי עוד, אם כי מבשילה ממש ההבנה שאנחנו בישורת האחרונה, ואני מאד מנסה לשים לעצמי יעד שאוכל לחיות איתו ולא להמשיך ככה.
בהרגשה שלי, הרחם שלי ממש מסמנת שהיא קרובה למיצוי.
אני מתחילה להפנים גם שמאד יתכן שגם אצלנו , אם יהיה הריון נוסף, מרבית הסיכויים שהוא יהיה האחרון וזה מעלה לי הרבה שאלות על ההתנהלות איתו.

גולדשמיט אישר שכרגע הכל נקי, אמר בצורה מאד ברורה שזה לא מבטיח שלא יתפתחו הדבקויות בהמשך ושאם אחווה קושי בחודשיים שלושה הקרובים שאחזור לבדוק שוב.
אמר לחשוב היטב על מה ואיך אם יהיה עוד הריון בקרוב, כי הוא לא יכול להבטיח תוצאות טובות בהמשך, כעת משנכנסנו ללופ ההדבקויות שנראה שממש קשה לצאת ממנו.
שאל שוב על התסמונת אצלנו ואמר שבעיניו כדאי מאד מאד לשקול, לפני שנסיים שוב הריון כזה, בידיעה שאולי לא נהרה שוב.
שנעשה טוב טוב חושבים על צעדינו הבאים, כי נראה שהדלת עשויה להיסגר בפנינו בקרוב, אז לחשוב טוב מה אנחנו באמת רוצים ועד כמה.
יותר שאלות מתשובות.
 
מסכימה מאוד עם הסיפא של הפיסקה הראשונה שלך

בגלל שזו את, אני מרשה לעצמי לכתוב את המשפט הבא באופן בוטה וישיר ולא להשתמש במילים מכובסות ומעודנות.
מרוח הדברים של גולדשמיט אני מתרשמת שהוא חושב שאם תצליחי להיכנס להריון, זה יהיה ההריון האחרון.

ברור לי שמצב כזה שם המון סימני שאלה על דרך ההתנהלות לקראת ההריון הבא, ברור לי שאתם עדיין לא תמימי דעים לגבי הדרך, לא בטוחה אם כל אחד מכם יודע בכלל מה הוא רוצה.
כותבת לך את מה שאמרה לי רופאה גנטיקאית שאיתה התייעצנו לפני ההפלה האחרונה: אפשר להחליט שהפעם זה שונה. אפשר להחליט שהפעם ממשיכים על אף הממצא (או במקרה שלכם, לא לבדוק במהלך ההריון האם הממצא קיים). זה לא גורם להחלטות הקודמות להיות שגויות, מפני שכל החלטה נכונה לרגע שבו קיבלנו אותה.
במהלך השיחה איתה הרגשתי רוח של אופטימיות מנשבת בתוך גופי, אבל כמה שעות אח"כ הבנתי שאני מסרבת להמר ונשארתי עם אותה החלטה כמו בפעמים הקודמות ובסופו של דבר גם הוא הגיע לאותה המסקנה בדיוק.

אני חושבת שלחץ הזמן ומורכבות התהליך הנדרש במקרה שלכם, מורידים מהפרק PGD.
אז האפשרויות שאני רואה הן הריון ספונטני עם או בלי בדיקה של הממצא או תרומת זרע (לא יודעת אם אפשרות זו רלוונטית עבורו).

אין לי תשובות עבורך, ולמעשה אין לי מושג מה הייתי עושה לו הייתי במקומך.

 
צורב מאוד

המסע הזה שאת וגם מרעישה עוברות מייסר כל כך.
באמת שנגמרו לי המילים ורק רציתי להגיד שאתן במחשבותי ותקווותי שמעכשיו תבשרו רק בבשורות טובות.
גדשה הסאה.
 
נשמע כל כך מתיש וקשה

מקווה כל כך שהרחם יתאושש בכל זאת.
הלוואי.
מקווה ומחזיקה אצבעות עבורך ועבור מרעישה בשקט.
&nbsp
 

Freyja I

New member
גם אני בביניים

אתמול הלכנו באופן פרטי למומחה פוריות (מישהי מכירה את פרופסור שיף באסותא? קיבלתי עליו המלצה משכנה לחדר בבית החולים שאושפזתי בו, אבל לא באמת עשיתי מחקר) לאחר שהחלטנו לוותר על הנסיונות בקופ"ח, שהרגישו מאוד מנוכרים ואני חושדת שהתזמונים לא היו מדויקים.
בבדיקה נראה שהגוף חוזר לעצמו. הרחם גידל רירית חדשה ואפילו נצפה זקיק קטן. לטענתו של הרופא אין כרגע צורך בשום התערבות, מלבד מעקב אחרי הביוץ ונסיונות להזריע לפי הביוץ הטבעי, אם הוא קיים אצלי.
הוא גם הרגיע, בניגוד לרופאים אחרים, שהזרע של בעלי נראה די תקין ורק בפרמטר אחד יש בעיה אבל גם היא לא אקוטית, ובכל אופן אין לנו איזו בעיה מהותית מבחינה רפואית. זה מנחם, אם כי לא מסביר את השנתיים של הנסיונות שלא צלחו.
הוא אישר לנו לחזור לקיים יחסים, ואני ממש חוששת. מרגישה שהגוף שלי מחולל עם כל הבדיקות הפולשניות והחיטוטים והדיונים הכלל-משפחתיים בנושא... בעברי הרחוק יש רקע של תקיפה מינית, שלא חשבתי עליה כבר שנים, אבל כל התהליך הזה העלה בי דברים. כמובן אדבר על כך עם בעלי, שהוא הכי תומך ומבין בעולם ומודע להכל, ונמצא דרך לעשות את זה בצורה נעימה, אני מקווה.
החשש הכי גדול הוא שוב הריון מחוץ לרחם. יש לי סיכוי של 1 ל-6 שגם ההריון הבא יהיה חוץ רחמי... מנסה להתמקד באותם החמישה שיש סיכוי שישתרשו נכון.
בהצלחה לכל הבנות בשלב הביניים. אמן שכולנו נחזור לכאן בחודשים הקרובים עם סיפורים משמחים.
 
החששות מובנים ומוכרים

למרות שמעולם לא עברתי חוץ רחמי והבעיות שלי שונות לגמרי משלך.
מכירה גם את ההגדרה של גוף שחיללו אותו, שחיטטו בו יותר מדי, ואצלי זה בלי שום רקע של תקיפה.

אם המשפחות מעורבות ובשלב זה את רוצה שישמרו מרחק, חשוב להסביר את זה לבני המשפחה השונים.
אפשר לומר שאתם שמחים שהם שם כשנדרשת עזרה ושאתם מאוד מעריכים את התמיכה, אבל כרגע אתם רוצים לחזק את הזוגיות ולכן אתם מבקשים להפסיק את הדיונים והשאלות בנושא. אפשר להוסיף שכשיהיה מה לספר, אתם תשתפו אותם.
 

Freyja I

New member
תודה, זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות

זו הייתה טעות לערב כל כך את המשפחה מלכתחילה, והכי מצער אותי שגרמתי כל כך הרבה כאב לסבתא שלי.... בפעמים הבאות אני מתכוונת לחכות עד שנראה שההריון תקין.
 
מלחיץ, אבל גם נשמע אופטימי

באמת מלחיץ, אין מה לומר. אבל בהחלט רוב הסיכויים הם בעדך, ונשמע מאד מעודד מה שרופא אמר. את נשמעת מעודדת יותר ומסתכלת קדימה

יכולה להעיד מחברות שעניין התזמון של הזרעות הוא קריטי, וכששינו את התזמון פתאום התרחש הריון.
מצטרפת לאיחולים שלך. הלוואי שעוד כשנה כולנו כאן נחבוק תינוקות בריאים.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

Freyja I

New member
בעלי יצא מהרופא בעננים ואופטימי, אני פחות

זה כנראה קשור לאופי. אתמול נכנסתי להתקף חרדה ובכיתי את נשמתי חצי לילה. הוא שומע שהכל נראה תקין ושחוזרים לנסות, ואני שומעת שיש לי 50% פחות סיכוי להכנס להריון, ועליה בסיכוי שגם אם כן, הוא יהיה חוץ רחמי ואאבד עוד עובר.
ממש לא יודעת איך אני אצליח לחזור להיות אופטימית, אבל חייבת.
 


זה כל כך קשה לגייס אופטימיות, לעבור את כל הבכי והדאגה והחרדות.
דברים שעוזרים לי קצת: להסתכל ממש ממש רחוק קדימה, או ממש ממש קרוב.
לדמיין את עצמי יום אחד רחוק עם תינוק, ולהרגיע את עצמי שבסוף זה יקרה, בלי לחשוב על כל הקשיים בדרך לשם.
לחילופין - להסתכל ממש ממש קרוב. לעבור את היום הנוכחי וזהו. לא מחר. כל יום בשעתו.
המשותף לשניהם זה לא לחשוב על התקופה המלחיצה שבאמצע. קשה מאד ליישום
אני מאד מודאגת, אבל כשמצליחה זה עוזר..
 
ואני מצטערת..

לא התכוונתי להציע הצעות, את התיאוריה נראה לי שכולנו מכירות...
התכוונתי רק להבין ולתמוך ולהקשיב, אבל אני כל כך לא יודעת מה להגיד...
 

Freyja I

New member
את ממש לא צריכה להצטער, להיפך!

אני כאן כדי להרגיש שאני עושה משהו, שיש לי איזושהיא מעט שליטה וכל הודעה וכל רעיון וכל מילה נעימה מכן עוזרת לי.
 

Atsoo bibu

New member
פינת הביניים שלי...

4 שבועות אחרי גרידה...מחכה למחזור שיגיע ונדע אם צריך היסטרוסקוםיה...
מצד אחד רוצה לעשות כדי לברר סיבה ל2 הפלות רצופות אחרי שכבר נצפה דופק...
מחכה גם לבירור קרישיות...
בינתיים שוכבים להם עוברים מוקפאים במעבדה שאני לא יודעת אם אי פעם אזכה שיהפכו לתינוקות אמיתיים ברחמי.
כל כך הרבה המתנה,כל כך הרבה חששות...
 
מסע שכולו רצוף המתנות

אני לא זוכרת מה היה לך בהפלה האחרונה, האם היו שאריות שאת מקווה שייצאו עם הוסת?
המוקפאים הם תקווה קטנה בים הצער הגדול.
הלוואי שהם ימלאו את רחמך בחיים ואת ליבך באושר.
 

lollipop06

New member
הביניים שלי..

חודש וחצי לאחר הפלה טבעית מספר 2... אמנם הוקל לי שהייתה טבעית, אך החוויה הפיזית הייתה קשה. איו לי ילדים ואיני יודעת מהם כאביי צירים אך באחד הלילות תקפו אותי כאבים שממש מצאתי את עצמי מתפללת לאלוהים שיושיע אותי כי לא יכולתי לשאת את זה... (ואני לא דתיה...) הדימום היה כ"כ רב שהזדקקתי לתחבושות שאחרי לידה (כמה אירוני שזה גם כתוב על העטיפה...)
השבוע אני ובעלי ביצענו בדיקת דם קריוטיפ לאחר שלמרות שרופא הפריון שלי כתב שהיו 3 הפלות (היה לי גם הריון כימי שאני יודעת שכביכול לא נספר..) לקח הרבה זמן והתעסקות מרובה מאוד בבירוקרטיה כדי לקבל טפסיי 17 לבדיקה ומימון מהקופה..
ממש ניסו להכשיל אותנו ולא לשלם...
בדר"כ אני מוותרת אל מול הבירוקרטיה אבל כאן התעקשתי ונלחמתי בכעס ובקושי כשכל פעם אני צריכה לספר מחדש על ההפלות וקשיי הפריון שלנו...
כעת אנחנו ממתינים לתוצאות ורק אח"כ אוכל להתחיל ivf... (הייתי אמורה להתחיל לפני ההריון הזה ואז נקלטתי בהפתעה..) הרופא לא רוצה שנתחיל טיפול עד שיש תוצאות וממה שהבנתי זה לוקח בסביבות חודשיים..
מאוד קשה לי ההמתנה. לפחות בזמן טיפול אני מרגישה שאני עושה משהו עבור המטרה.. בינתיים מרגיש לי פאסיבי ומדכא...
זהו. זה זמן הביניים שלי.
אני עוקבת וקוראת הרבה עליכן בנות הפורום היקרות ומייחלת לרווחה ובשורות טובות עבור כולן פה
 
המלחמה בביורוקרטיה קשה ומייגעת

מציינת שלפעמים ניתן לקבל החזר בדיעבד.
כדי להימנע מעיכוב בגלל הביורוקרטיה אנחנו עשינו צ'יפ גנטי הורי במימון עצמי, ולאחר שהתברר שהממצא מורש ממני הגשתי בקשה להחזר כספי. זה לקח שנה וחצי והרבה טלפונים והתעסקות (משרד הבריאות והקופה התווכחו ביניהם מי אמור להחזיר לנו את הכסף), אבל בסוף הצלחנו לקבל החזר מלא

נראה לי שאת הזמן עד לקבלת התוצאות כדאי לנצל על מנת לרומם את הנפש והגוף ולהגיע לטיפול כשהמצברים שלך מלאים.
 
למעלה