שלמה וחסרה כל כך

שלמה וחסרה כל כך

כמו תמיד הדואליות הזאת.
מצד אחד שלמה , ברור לי שלא ניתן לעשות שום דבר אחר. וטוב להיות אחרי.
מצד שני, התינוקת שלי, שקבלה את השם המופלא , חומר הריוני, הוצאה מהמקום החם והשמור שלה. והיא חסרה לי עד אין קץ.
הגרידה עצמה היתה מאוד לא קלה, היא התארכה לשלושת רבעי שעה, איבדתי פי שתיים דם מהמצופה הקאתי תוך כדאי ונאלצו להכניס לי טובוס. אבל המנתח אמר שהכל עבר בשלום.

רוצה לציין את היחס המדהים שקבלתי, באמת באמת, אין ספק שזה קשור לזה שזה נעשה בפרטי במדיקל סנטר.
הרופאה שלי מלווה אותי כבר 21 שנה, שכנעה את המנתח לבוא במיוחד בשבילי היום למדיקל סנטר ובאמת הפכה עולמית כדאי שלא אגיע לשבוע יותר מתקדם. בנוסף היא התנדבה לבוא במיוחד ולהכניס לי את הלמינריות בעצמה שיהיה לי הכי הכי עדין, הכניסה המון, אז זה היה כואב אבל הרגשתי את הרצון שלה להקל ולקחת מהכאב שלי וזה עזר.
המנתח לא יכול היה להשתתף בצערי יותר, ממש הצטער ובא לקחת אותי לגרידה עם דמעות בעיינים והחזיק לי חזק את היד עד שנרדמתי.

תחילת ההרדמה היתה לי קשה מאוד, תחושה קשה של אובדן חושים. אבל כנראה שזה היה קצר.
התעוררתי אחרי שעה בהתאוששות, כשהמנתח עומד ליד המיטה שלי ומרגיע אותי. הרגשתי רע מאוד מאוד והוא הסביר שזה מאובדן הדם הרב כל כך. כאב לי הגרון ולא יכולתי לבלוע והיה לי קשה לנשום והרגיעו אותי שזה נורמלי ומהטובוס וזה יעבור. ההקאה עם הטובוס פצעה אותי בפה... אבל גם זה יעבור אני מאמינה.

במשך השעה הראשונה אחרי ההתעוררות היה קשה מאוד, אני לא מנסה להפחיד, רק מי שרוצה ותגיע אולי מחיפוש בגוגל שתהיה לה הכנה נפשית. כי אני לא ציפיתי להרגיש כל כך רע. רב חברותי סיפרו שממש התאוששו מהר. לי לקח שלוש שעות. רעידות בלתי נשלטות וחולשה מזעזעת. כל כך רחמו עלי שנתנו לבעלי להיכנס להתאוששות עצמה להיות לידי והוא אמר שאני לבנה כמו קיר.

באמת שאין לי מילים כמה היו אלי אדיביים ועדינים, כל אחד שעבר ליד המיטה שלי השתתף בצערי הנורא מכל ליבו.
הבטיח שכל מה שאני מרגישה נורמלי בנסיבות ואוטוטו אני אשתפר. זה עזר לי מאוד מאוד כי הייתי מבוהלת, הסחרחורת היתה קשה ולא ראיתי טוב את הסביבה. לא יכלו לחמם אותי בגלל הדימום הרב אבל הביאו מלא שמיכות וכל הזמן סידרו לי אותן.

אחרי שעה וחצי עברתי למחלקה, לחדר פרטי, עוד הרגשתי רע מאוד ולא הצלחתי לבלוע ולא יכולתי לרדת מהמיטה.
בחלוף שעה נוספת התאוששתי קצת וירדתי לשירותים והביאו לי שתיה, ואחר כך גם גבינה לבנה וקוטג׳ והתחזקתי.

שיחררו אותי הביתה בציווי לא לקום כמעט בכלל 48 שעות. עד שהנפח הדם יתחדש וההמוגלובין יעלה.
וזהו... אני אחרי החלק הפיזי ומקווה שאחרי שהתאושש מהחולשה הנוראית אוכל להתחיל לשקם את הנפש.
הנפש שלי שסועה, מקווה שאני סבלתי גם בשביל התינוקת ושהיא לא סבלה. תינוקת אהובה כל כך שעכשיו תגור רק בלב של אמא.
תודה גם לכולכן על הליווי, מחמם את הלב בצורה יוצאת דופן.

מקווה שכולן יתבשרו בבשורות טובות ויסתלק העצב מין העולם.
 
ושאלה

אמרו לי עוד לפני ההליך עצמו, ככה שזה לא בגלל מה שקרה.
שתהיה ביקורת ראשונה אחרי שבועיים - שאני מבינה שזה מקובל.
ותהיה ביקורת שניה ביום ה12 של הווסת הראשונה שאקבל, בה יתבצע אולטרסאונד לתקינות הרירית
ואם יהיה חשש תבוצע במקום היסטרוסקופיה אבחנתית.
את שתיהן יבצע הרופא שעשה את הגרידה.
מקובל הביקורת השניה הזאת? כי לא שמעתי על זה....
בכל אופן הביטוח שלי ששילם על הגרידה משלם גם על ביקורות פוסט ניתוח אז זה לא עיניין של כסף השאלה היא
האם באמת הביקורת השניה היא דבר רגיל?

הרופא נתן לי את הנייד האישי שלו ואמר להתקשר יום או לילה אם יש לי תחושה רעה או בעיה כלשהי. באמת מרגישה שממש זכיתי בו ואם זה מקובל ומתאים יכולה לפרסם את שמו.
 
והמלצה חומרית

קניתי תחתונים עם פד מובנה של קוטקס.
זה פשוט הצלה, אני מדממת הרבה וזה לא זז ולא נע. נעים על העור.
ולא הייתי חושבת על זה אם חברה לא היתה ממליצה לי.... אז ממליצה הלאה.
לפחות שהטראומה שלי תביא תועלת במשהו למישהי.
 
דווקא הביקורת הראשונה פחות נפוצה

רוב הנשים מקבלות הנחיה להגיע לביקורת כשבוע אחרי הוסת הראשונה.
באופן אישי ובגלל היסטוריה של שאריות אני הולכת לביקורת כשבוע-שבועיים מההפלה ואז עוד ביקורת שבוע אחרי הוסת.
נשמע לי שתוכנית הביקורות שלך מצויינת, ובוודאי אם היא מכוסה ע"י הביטוח שלך.

למיטב ידיעתי אין שום בעיה לציין את שם הרופא שטיפל בך ולהמליץ עליו.
 
הרופא היה דר׳ רועי משיח

לגבי השאלה עד מתי אפשר גרידה פרטית, אני הייתי בדיוק הגבול, שבוע 16.
אלך לביקורות ומקווה שסיימתי את ההיסתבכויות שלי.
 
גם לי אמרו לבוא לביקורת שבועיים אחרי הגרידה

עשיתי את הגרידה באיכילוב בשבוע 14 (הפסקת דופק בשבוע 12). המליצו לעשות ביקורת אחרי שבועיים. אני כותבת לך את זה כי חלק כתבו כאן שהן לא קיבלו המלצה כזו - אז יכול להיות שההמלצה משתנה ממקום למקום (למרות שזה נשמע תמוה). לעומת זאת בבית חולים לא אמרו לי כלום על ביקורת אחרי מחזור ראשון, גם אף רופא אחכ לא אמר לי את זה. רק בגלל מה שהסבירו לי פה בפורום חשבתי שזה רעיון טוב לעשות.
 
תודה שכתבת

אני אלך לשתי הביקורות וזהו.
נקווה שהכל יהיה נקי ותקין.
אפשר לראות שאריות באולטרסאונד רגיל או רק בהיסטרוסקופיה?

ממש מאחלת לך לזכות ביידים מלאות, קראתי את הסיפור שלך ונעתקה נשמתי, מקווה שמעכשיו יהיו לך רק
בשורות טובות.
 
עוד קצת חופרת ופורקת

זה עוזר לי לאוורר את החוויה.
לא שאלו אותי בכלל לגבי הקבורה של העוברית.... ולא החתימו על טופס בעניין. הם עדיין יטפלו בה נכון?
כל כך מפחדתי מחדר ניתוח קפוא ומיטת ברזל וקשירות, ובאופן משונה כלום מזה לא היה....
היה כיסא שכיבה כזה מרופד מאוד, איך שנשכבתי כיסו אותי בשמיכה מחוממת. לא קשרו כלום כל עוד הייתי עירה לפחות, לא יודעת מה היה אחרי.
ואת הווריד בקשתי מהאחות לפתוח לי לפני הכניסה לחדר ניתוח כדאי שיהיה לי שם בעירות כמה שפחות זמן והיא פתחה.
עדיין היה לי מפחיד מאוד, במיוחד התחושות הסופר מוזרות של ההרדמה לפני שנרדמתי. הרופא ניסה לחזק והסביר כל הרגשה אבל עדיין... טעמים מוזרים ותחושה של צניחה חופשית.
לא נתנו לי ציטוטק לפני, כתוב בסיכום שהכניסו לי נר ציטוטק בתהליך, ובאמת היו לי רעידות מוטרפות לגמרי.
עכשיו בבית במיטה שלי ועדיין ממש מתקשה להרפות ולהרדם.
 

שירהד1

Member
מנהל
תחפרי חופשי


בשביל זה אנחנו פה.
יש בכתיבה משהו מאוד מנקה, בעיני. תוציאי החוצה הכל. כל תחושה, כל מחשבה.
החוויה הפיזית שאת מתארת אכן נשמעת מאוד קשה. גם עבורי בזמנו הגרידה שעברתי בשבוע 16 היתה מאוד קשה וטראומטית בהיבט הפיזי (מעבר להיבט הנפשי). רק שאצלי הטראומה התבטאה לפני ההרדמה- החדרת הלמינריות היתה סבל בל יתואר, ממש עינוי פיזי, ומיד לאחר מכן- צירים קשים ביותר עד היום למחרת. נשארתי באשפוז וניסו להקל על הכאבים, אך לא כל כך הצליחו...
מרגע ההרדמה- היתה לי הקלה וקמתי ללא כאבים כלל.
אז אצלך ההרדמה וההתעוררות היו קשות מאוד, עם תופעות לוואי משמעותיות.
סיפרתי לך על עצמי בהקשר זה כדי שתביני שגם בזה את לא לבד...

כל הצוות נשמע לי מדהים ביחס שלו וברגישות שלו. האם את יודעת עד איזה שבוע עושים שם גרידות? (בזמנו לא עשו גרידות מאוחרות בבתי חולים פרטיים, אבל אני מבינה שאולי זה השתנה מאז? אשמח לעוד מידע בעניין).

לגבי הקבורה- אני מתארת לעצמי שבית החולים מטפל בזה. למען האמת, בזמנו זה בכלל לא עניין אותי. היה מדובר בעובר פגוע בצורה זוועתית, כאבתי מאוד את אובדן ההריון ואובדן החלום לילד בריא, אך לא התאבלתי על אותו עובר ספציפי, כי מבחינתי הוא היה טעות קשה ביותר של הטבע. לא קראתי לו ה"תינוק" שלי, אלא עובר פגוע. הוא לא נשאר לי בלב, כי לא היה מבחינתי מה שיישאר לי בלב ממנו. נשאר לי בלב שברון הלב על אובדן ההריון, ועל ניפוץ החלום שמההריון יהיה תינוק בריא. לא היה אכפת לי מה עשו איתו. עניין אותי להבריא ולהמשיך הלאה.
מרגע שהתגלתה הטריזומיה, רק רציתי להיפטר מההריון כמה שיותר מהר. עשיתי "קט" מיידי להתקשרותי עם העובר.
אני מתארת לעצמי שאם זה מדאיג אותך, את יכולה לברר עם בית החולים עצמו.
סליחה שאני כותבת לך ככה. אני כותבת על עצמי. מותר לך כמובן גם להרגיש אחרת ממני.

לגבי הבדיקה הנוספת שהיציעו לך- ממליצה לעשות לפי המלצת הרופאים. אני בזמנו באתי לביקורת אחת, לאחר מספר שבועות מהגרידה. אבל אני בהחלט חושבת שכדאי לעשות מה שהמליצו לך.

כעת עלייך להתאושש קודם כל בהיבט הפיזי, לחזור לאיתנך, ולאחר מכן להמשיך גם עם ענייני הנפש.


שירה.

שירה דוד

ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
תודה על התמיכה

אני לא מתכוונת להתעסק בנושא הקבורה, רק מקווה שבכל זאת עשו משהו.
אני לגמרי מבינה מה את אומרת לגבי ההתקשרות, אבל לצערי אני כן קשורה גם לעוברית הספציפית הזאת , הרגשתי אותה בועטת לאורך כל השבוע האחרון ועד שהרדימו אותי.
אני יודעת שלא היתה שום ברירה אבל זה כואב.
וקשה לי מאוד עם התרחקות החלום, ועוד יותר עם זה שעכשיו אני עוד יותר רוצה שתוולד לי בת בריאה, איכשהו למלא את החלל העצום שנפער בנפש שלי.
אני אבל לגמרי מבינה שלא היתה שום אפשרות אחרת והתינוקת לא יכלה לחיות.
 

שירהד1

Member
מנהל
אני רוצה לטעת בך תקווה-

את עכשיו בתוך תוככי האבל. וזה בסדר גמור.
אני כותבת את הדברים הבאים כתגובה להבעת הרצון העז שלך שתיוולד בת בריאה-
רוצה להזכיר לך שיש המון מקום לאופטימיות. נוצרה עוברית לא תקינה, אך אין המצב אומר כלל וכלל לגבי העתיד.
כמובן שאינני מבטיחה דבר, וגם אם יהיה הריון נוסף, תקין, זו לאו דווקא תהיה בת...אבל הדברים כן פתוחים, ובהחלט בהחלט אפשריים.
חשוב לזכור זאת גם ברגעים הכי קשים.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
יכול להיות

שאת הציטוטק דחפו יחד עם הלמינריות? אני לא מצליחה לחשוב על סיטואציה אחרת שבה יכלו להשתמש בו.
אולי כדאי לשאול את הרופאה שלך או את הרופא המנתח ולהבין איך ובאיזה שלב השתמשו בציטוטק ובאיזה אופן קיבלת אותו.

הרעידות בהחלט אופייניות לציטוטק, וחוויתי אותן בכל ההפלות שלי (בכולן היה ציטוטק בדרך זו או אחרת).
גם לי היו כמה פעמים שביקשתי פתיחת וריד עוד לפני הכניסה לחדר הניתוח, גם בגלל שאני מתעקשת על מיקום קצת חריג - הכי נוח לי בגב כף היד.
אני ממש שמחה שלא קשרו אותך בזמן העירות. בפעם הראשונה ביקשתי שהקשירה תהיה אחרי, אבל לא נענו לבקשה שלי.
בחלק מבתי החולים (כנראה בעיקר הפרטיים) יש באמת את הקטע של הסדינים החמים.
העניין של התחושה ברגע ההרדמה אכן מפחיד בפעם הראשונה, הלוואי שלא יהיו לך פעמים נוספות.

לגבי הטיפול בעוברית - אני משערת שהם אכן יטפלו בה. אני העדפתי שלא לדעת ולא להתעניין בנושא הזה בכלל.

אני מנחשת שהקושי להירדם נבע מרמת אדרנלין גבוהה. מקווה שבכל זאת הצלחת להירדם ולישון היטב בלילה.
 
תודה ❤️

לא היה ציטוטק עם הלמינריות. הלמינריות הוחדרו בבוקר על ידי הרופאה שלי והלכתי הביתה.
בגלל הדימום הם הכניסו לי את הציטוטק לטוסיק בסוף הגרידה. לנסות לכווץ חזק את הרחם שתפסיק לדמם. נתנו לי גם פיטוצין לווריד.
היה לי קשה להרדם בגלל כל סערת הנפש וגם בגלל הכאבים בגרון, שעוד מלווים אותי גם הבוקר.
הבנתי מהמרדים שבגלל שהקאתי גם במהלך הפעולה השילוב עם המיצי כיבה עוד יותר פצע לי את הלוע.
ובאמת הכל נפוח וכואב כאילו יש לי דלקת גרון.
מקווה להתחיל לאכול ולהתאושש לפחות בצד הפיזי, החולשה מאוד מאוד מורגשת גם הבוקר.
עוד יותר מקווה שסיימתי את ההסתבכויות ומעכשיו הכל יהיה בסדר, הרופא חזר ואמר שלא קרה נזק לרחם עצמה ולא היתה הסתבכות בפרוצדורה של הניקוי. אני מנסה להאמין ולסמוך עליו. הבטיח ששמר על קור רוח למרות הדימום הרב.
התלבטו מאוד אם לתת לי מנת דם ובסופו של דבר לא נתנו, כי הגוף הצליח להרים את ההמוגלובין קצת לבד ופקטורי הקרישה תפקדו. קבלתי חמישה ליטר נוזלים וזה היה מאושש.

תודה על התמיכה, מקווה להחלים בגוף ובנפש.
 
תודה ששיתפת

לצערי זכית להיות חלק מסטטיסטיקת המיוחדים עם הדימום המוגבר והחדרת צינור ההנשמה.
המיוחדים הם הסיבה העיקרית שבגללה אני ממליצה לכולן לקרוא היטב את כל הטפסים שעליהם אנחנו חותמות לפני הפרוצדורה. רוב המיוחדים מפחידים, אבל הם מופיעים בטפסים כי הם קרו בעבר והם עלולים לקרות שוב, ובעיניי עדיף לדעת מראש על כל התרחישים האפשריים, גם אלו שמפחידים נורא.

בבקשה שמרי על עצמך, הקפידי על מנוחה מוחלטת, שתיה מרובה ותזונה שמכילה הרבה ברזל. כדאי לאכול גם מזונות שמכילים ויטמין C כגון תותים, קיווי וגמבה, מפני שהברזל נספג יותר טוב בנוכחות ויטמין C. לאכול מוצרי חלב רחוק ככל שניתו מהברזל, כדי לא להפריע לספיגה.

ממתינה לעדכונים נוספים שלך, מאחלת לך בריאות והחלמה מהירה.
 
למעלה