פינת הביניים

[קונטרפונקט]

מרגישה רע

אני יודעת היטב שהמרחק בין שני פסים על הסטיק לבין ילד הוא עצום. אני רוצה מאד בהריון הבא, ומפחדת ממנו מאד. אם בכלל יתקדם לאנשהו, הרי קשה לי להאמין שהוא יהיה נטול סיבוכים.
ועם זאת, השלב שבו אני "מאבדת את זה" וסופרת כל שניה במתח הוא השבועיים בין הביוץ למחזור. בהריונות עצמם אני כבר לחוצה פחות (ואני אהיה לחוצה בהריון, זה בטוח!)
לא מבינה את חוסר ההגיון הזה ואפילו מתוסכלת מעצמי.
רציתי לכתוב כאן המון, אבל ממש אין לי זמן

 

[מרעישה בשקט]

מצד אחד אני לגמרי מבינה אותך על המתח שבין הביוץ לוסת, מצד שני אני ממש לא מצליחה להבין איך בהריונות את לחוצה פחות מאשר עד גילוי ההריון.

אם את מתוסכלת מעצמך מחוסר ההגיון, אני מציעה לשחרר את התסכול.
החיים לא הגיוניים, ואנחנו לא חייבות לנסות לשבץ את הכל במשבצות יפות ומסודרות. יש כאוס וחוסר הגיון (וחוסר הוגנות, במובן של "זה לא פייר") וככה זה.
קבלי את עצמך עם ה"סטיה" הלא הגיונית הזו.
אם התסכול נובע ממשהו אחר ואת מסוגלת לנסח בכתב, את מוזמנת לשתף אותנו.

טיפ קטן להודעות שאת רוצה לכתוב אבל אין לך זמן להודעה ארוכה ומנומקת כמו שאת רוצה: תכתבי בקובץ וורד או באימייל ותעלי כהודעה מאוחר יותר, גם אם זה כמה ימים אח"כ, גם אם מה שנראה חשוב פתאום כבר לא חשוב.

מחזיקה לך את היד בזמן ההמתנה לפסים ולמה שאני מקווה שהם יביאו איתם.

 

[קונטרפונקט]

את מקסימה, תודה!

 

[אובדתעצות1]

אני לא רואה פה שום חוסר הגיון בהרגשה שלך

כל מה שכתבת הגיוני לי לגמרי.
השבועיים בין הביוץ למחזור ובמיוחד השבוע האחרון זה זמן קשה ממש!
בציפיה הזאת להתמלא ואז המחזור שמגיע זאת נפילה קשה.
מותר והגיוני לספור כל שניה, אין לך שום סיבה להיות מתוסכלת מעצמך.
מותר והגיוני להיות לחוצה תמיד, בכל זמן שאת לחוצה בו, אין שום סיבה שאנחנו נוסיף לנו כאבי לב בזה שנשפטו את עצמנו.
החוסר היגיון היחיד הוא העולם עצמו....
רק רוצה להגיד שאני איתך ומייחלת יחד איתך לשני פסים שתראי במהרה ושיהפכו לידיים מלאות ודמעות של שמחה.

 

[קונטרפונקט]

תודה!

ובהצלחה בגרידה הערב!