פינת הביניים

פינת הביניים

פינת הביניים מוקדשת לכל מי שחוותה אובדן ומטלטלת במחשבות לגבי המשך הדרך -
המתח שבין הפחד מאובדן (נוסף)
לבין הכמיהה לילד (ראשון או נוסף)
וכמובן: מעטה החרדה וחוסר הוודאות שאופף את המחשבה על הריון שאינו מנת חלקה של מי שלא חוותה אובדן.

אתן מוזמנות לשתף בכאבים, בקנאות, בחששות, בכמיהה, בתקווה, ביחס של הסביבה ובכל קשת הרגשות המלווה את תקופת הביניים.

*עד כאן הטקסט הועתק מאחת ההודעות של איןאריותכאלה, שהגתה ויזמה את הפינה.
אשמח שמי שנמצאת בשלב הביניים, תשתף אותנו.

פינת הביניים שלי היא בסימן רחמים עצמיים.

אתמול היה לי יום שכולו רחמים עצמיים.
בחשתי בפצעים שלי, קראתי את כל ההודעות שלי בפורום השכן.
כתבתי שם במהלך 3 ההריונות האחרונים שלי.
3 הודעות ראשונות של תקווה מהולה בפחד, 3 הודעות סיום של אימה שהתממשה ובאמצע המון דאגות.

בכיתי, ריחמתי על עצמי, שאלתי את עצמי את השאלות הקשות של זמן הביניים: למה אני עושה את זה לעצמי? מה הסיכויים שלי להיקלט להריון? מה הסיכויים שלי לסיים הריון בידיים מלאות? האם אני ממשיכה או מפסיקה?

החודש אנחנו לא מנסים.
יחד עם תחילת הוסת הגיעה מחלה, ואיתה אנטיביוטיקה שמותרת בהריון, ואז האנטיביוטיקה הוחלפה באחרת שמותרת בהריון, כי הריאות לא כל כך תפקדו. עשיתי גם בדיקות דם שהיו סבירות אך לא מזהירות. ההמוגלובין מצוין, אבל הברזל והפריטין לא.
הילדה חלתה כשבוע לפניי, ובעלי היה חולה במקביל אליי.
בהתחלה עוד עשיתי סטיקים של ביוץ, אבל אז הבנתי שלא הגיוני להתחיל הריון כשהגוף מעוך, שלא לדבר על כך שכדי להיכנס להריון צריך לעשות דברים שאין לי ממש כוח לעשות אותם כשהגוף שלי מעוך

אז למרות לחץ הזמן והעובדה שממש עוד רגע אני בת 41, לקחתי חודש הפסקה ומנוחה מהמרדף.

קראתי עכשיו את הודעת פינת הביניים שלי שנכתבה לפני כ-11 חודשים. גם אז הייתי חולה (וגם הוא וגם הילדה), גם אז לקחנו חודש הפסקה. ובחודש שאחרי הגיע הריון מספר 7.
אחרי הוסת הבאה אני מתכננת לעשות מעקב זקיקים והורמונים, לנסות למקסם את הסיכויים, לנסות להשיג את ההריון השמיני והאחרון שלי.
 
רחמים עצמיים בין ייאוש לנחמה

מרעישה היקרה. מי ייתן ובשנת 2018 יקרה לך הנס. שתתחילי הריון ותסיימי אותו בידיים מלאות אחרי ספירה של 40 שבועות (חרדתיים ומלאי פחדים, כמובן). אמן.
פינת הביניים שלך מתארכת. יש בה עגלות וצעצועים, בגדים קטנטנים, ילדה שגדלה, גוף שסוחב וסוחב ולב שנשבר ונשבר. ונשבר. שוב. הדי הבום של הריון 7 הכו גלים חזקים. כל כך הרבה נשים קיוו עבורך. נכנסו להתעדכן בשלומך. החזיקו אצבעות מרגע הבשורה.
הפז"מ שלך ארוך. הרחמים העצמיים כבודם במקומו מונח. הם מובנים, מתבקשים, הייתי מופתעת אם היית זוקפת ראש וממשיכה כאילו כלום. הם לא מצליחים לקחת ממך את התקווה. כי הרי ייתכן שהאחאות במרחק סטיק הריון חיובי אחד, זה שיתחיל ויימשך ויסתיים בטוב. והדואליות הזו, שבין הלב השבור, הייאוש, הכאב האכזבה והמרמור על הגורל הקשה בענייני הילודה - לבין התקווה שאינה מרפה - הדואליות הזו היא סממן של תקופת הביניים. המתח שבין הייאוש לתקווה מוטה שוב ושוב לטובת התקווה. מונע מהלך של השלמה רגשית עם מה שיש, מעניק מקום קבוע למה שחסר. מעורר כאב עצום וטומן בחובו תקווה לנחמה, תיקון, גאולה ממש.
הזמן הניגר לו במהירות, החודשים הנוקפים ללא הספירה השמחה, תחנת הסיום שמועדה המדויק אינו ידוע אך צלה מצוי אי שם במורד הדרך, לא מקלים על הימים האלה. ואת מספרת ברקע על מחלה משפחתית מתמשכת.
בקרוב יבוא אביב אלינו. בקרוב השעון יזוז והשקיעה תתאחר. בקרוב הכל יפרח וילבלב. הלוואי שהלבלוב האישי, הזוגי והמשפחתי שלך ממש עוד רגע כאן.
 

שירהד1

Member
מנהל
ואו, המשפט האחרון שלך, "איןאריותכאלה " מאוד מאוד ריגש אותי.

 
אני אוהבת את האביב

באביב 2019 כבר לא אהיה בפינת הביניים.
באביב 2019 הכל יהיה שונה.

מהפה שלך ליקום, שיביא לי כבר את הקשת בענן
 

שירהד1

Member
מנהל
האמת היא שאני לא יודעת מה לכתוב


כל מה שיוצא לי זה משפטים די בנאליים כמו:
אני מבינה אותך כל כך
הלוואי והיה אחרת
הלוואי ויהיה אחרת
הייתי שם, במקום הזה, מכירה מעצמי את כל מה שתיארת
מחזיקה אצבעות ומקווה יחד איתך....

אמרתי לך, בנאלי (אך יוצא מהלב
),
שירה.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
תודה יקרה

אני יודעת ומבינה שמרוב שהמצב שלי קיצוני, התגובות האפשריות אכן מתכנסות לבנאלי.
אני גם יודעת שהכל יוצא מהלב


הלוואי ויהיה אחרת
 
פינת הביניים שלי - just get over it

(הקסם של הפורום - הפינה הזאת מגיעה לי בדיוק בזמן)
דברים שאני אומרת לעצמי כשאני רעה אלי-
כמה זמן אפשר להסתובב בתחושת "אכלו לי שתו לי". אז איבדת ילדה וגם שניים שלושה הריונות. את יודעת שציפיות יש רק במצעים. אז קיווית וציפית שתוכלי לגדל שוב ילדה. יש לך תינוק שהצלחת ללדת למרות הגיל, אז תשמחי במה שיש לך ותהיי מרוצה. הרי יותר הגיוני להסתפק ולהנות ממה שיש במקום לקוות לעוד הריון תקין, לא?
פשוט תפסיקי עם השטויות האלו עכשיו ומיד!
&nbsp
למה אני לא מצליחה לעשות לעצמי את החיים פשוטים יותר?!
 
אבל באמת אכלו לך ושתו לך

את אמא שכולה וזה לכל החיים.
במקרה שלך, נראה לי לגיטימי לגמרי להתמסכן למרות שכבר זכית בידיים מלאות.
במקרה שלך נראה לי לגיטימי לא להסתפק ב-2 הבנים ולרצות שתהיה לך עוד בת. לא במקומה, כי אף אחת לא יכולה להיות במקומה, אבל כן כדי למלא משהו שחסר.

כבר חצי שעה שאני מחפשת בראש ובלב משפט עם רוח חיובית לסיים איתו את ההודעה, אבל אני לא מצליחה למצוא כזה.
אז שולחת לך חיבוק ענק
 
תודה

וכמובן את צודקת, אהבה לילדים (אלו שישנם ואלו שאינם) זה לתמיד.
כמו שכתבת בתגובה למימי גם אני מבינה שאם אוותר על הכמיהה למה שאין ואתמלא במה שיש, יהיה לי קל יותר. אבל אני לא מצליחה להגיע למקום הזה.
לכאורה פיתרון פשוט אבל אני באמת עוד לא שם מבחינת התהליך.
תודה על החמלה, לפעמים צריך אותה מבחוץ כשהיא לא מגיעה מבפנים.
 
הדואליות של החיים

אני ממש לא חושבת שזה או או
או שאת מסופקת ונהנת ממה שיש או שאת ממשיכה לקוות לעוד.
ממש ממש לא....
החיים הם תמיד שתי פנים.
אני בטוחה שאת מאוד שמחה במה שיש ומודה עליו, ואת גם רוצה עוד ומקווה להתמלא שוב.
את וכולנו לא מצליחות לעשות לנו את החיים פשוטים, כי החיים הם לא פשוטים. ולא רק בתחום הילודה.
החיים הם מורכבים, משיגרה ברוכה, מרגעים טובים, וגם מכאב, מאובדן ומכמיהות שטרם מומשו.
אז רק דבר אחד אני מציעה לך בענווה רבה מאוד. תאהבי את עצמך בדיוק ככה, איפה שאת.
נופלת וקמה. עצובה/שמחה שכזאת.
כי ככה בדיוק ככה זה חיים ואת חייה אותם הכי טוב שלך.
 

mimi831

New member
אפשר גם?

כל יום אני מקבלת מייל עם מסרים מעצימים ואף פעם לא נכנסתי וקראתי. אתמול קיבלתי אחד וכאילו הוא קרא לי לפתוח אותו ולקרוא. ובקצרה ממה שהיה שם (ואני בטוחה שכל אחת שעמה את זה לפחות פעם אחת) לשחרר את המחשבה, וברגע שנשחרר את המחשבה המקבעת שלנו ולא נחשוב עליה כל הזמן היא תבוא אלינו, רק צריך לשחרר.
אז, החלטתי לשחרר את האובססיביות שהיתה לי לגבי הריון נוסף, החלטתי באמת להנות ממה שיש לחיים להציע, להנות עם הבנות שלי פשוט להנות.
בתקופה הזו של כל ההריונות והפלות הכנסתי את עצמי למין לופ שלא הצלחתי להשתחרר ולשחרר, ויתרתי על עצמי ואני פשוט לא רוצה להמשיך ככה. בע"ה אני כן הייתי רוצה לנסות שוב, אבל המרדף הזה כבר לא מנחה אותי. זו עבודה קשה, קשה מאוד מאחר ואני מאוד ביקורתית כלפי עצמי, וכל תינוק שאני רואה או אישה הריונית צובט בלב, אבל הבטחתי לעצמי.

חייבת לציין, שהייתי היום אצל כארפ, וחזרתי בתחושות מעורבות מאוד. שלח אותי לבדיקות נוספות אבל הציע ככה במעועמם על עירוי אימונוגלובולין שככל הנראה אצטרך לדעתו לקחת. קראתי מיד על זה ופשוט נכנסתי לפחדים, גם את זה צריך לעבור?
אני אעשה את הבדיקות שצריך ועדיין אבדוק כיוונים נוספים, אבל מורידה הילוך
 
בוודאי שאפשר


מודה שאני לא מאמינה בגישה של "אם אני אשחרר אז הדברים יבואו אליי", או יסתדרו מעצמם או כל ניסוח אחר של הרעיון הזה.
המחשבות שלי לא יוצרות את המציאות, לא החיוביות ולא השליליות.
במהלך המסע הארוך שלי, היו הרבה מקרים שבהם הייתי בשיא האופטימיות, רוח חיובית נשבה ממני והייתי בבטחון מוחלט שהכל תקין ויהיה בסדר ואין מה לדאוג.
ואז התברר שבהריון השלישי היה מה לדאוג והצ'יפ לא היה תקין.
ובהריון הרביעי התברר שלמרות האמונה והבטחון שהברק לא מכה פעמיים, הוא דווקא כן מכה פעמיים (בהריון השביעי גיליתי שאין לו בעיה להכות גם 3 פעמים).
וכשניסיתי PGD והיה לי ברור שיהיו מלא עוברים ואקלט מיד בהחזרה הראשונה, הבטחון שלי התרסק אל מול המציאות שבה היה מיעוט עוברים ואף אחד מהם לא הביא איתו הריון.

אני בהחלט חושבת ששחרור הלחץ יכול להוביל לחיים נעימים יותר, זורמים יותר, בריאים יותר לגוף ולנפש.
אני בטוחה שמי שמצליחה להתגבר בתעצומות נפש על הכמיהה הגדולה, חיה חיים טובים יותר.
אני מאמינה שמי שמצליחה לעשות את זה, יש בה כוחות על.

לגבי ההמלצות של כארפ אני פחות מתמצאת, אבל אם אני לא טועה העירוי טומן בחובו סכנה אם בעתיד תזדקקי חלילה לתרומת דם או השתלת איבר.
מקווה שאחרות שיותר מתמצאות, יוכלו להגיב בהרחבה של הנושא הזה.

שמחה בשבילך שאת מוצאת את הדרך שלך בתוך שלב הביניים, שאת בשליטה ומובילה את התהליך ולא נגררת לדברים שאולי לא מתאימים לך.
הלוואי שהבדיקות יובילו לפתרונות שלא יסכנו אותך בעתיד.
הלוואי ששינוי הגישה יוביל לתוצאה הרצויה.

 
חוזרת לעדכן

אין לי אלא לשתף מניסיוני שלי..
עברתי סיום הריון בשבוע 23 לאחר הפלה, הטראומה של חיי..אני חוזרת היום לאחר תקופה ארוכה ומזהה חלק מהשמות,תודה לכול מי שליוותה וחיזקה אותי באותם הזמנים,הצלחתם היכן שסביבתי כשלה.
במהלך הגרידה המאוחרת נקרע רחמי יחד עם נפשי ונאסר עלי להכנס להריון,הצלחתי להחזיק חצי שנה ,בסיומה נקלטתי ישר,הריון עליו נלחמתי בשיניים על אף כול התחזיות ההפחדות האבחונים והרופאים,היתה לי תחושה חיובית חזקה כמו שהיתה לי כזו שלילית בהריון שלפניו..ידעתי שפשוט אני לא יכולה אחרת..
היום כשאני חובקת ילדה נוספת, אני נדהמת מהליך הריפוי והמזור שעברתי מאז..לא, היא לא תחליף והחור לעולם לא יסגר, אבל לחלוטין שלווה ושמחה , כבר לא "אחתעצובה"..
מאחלת לכול אחת ללכת בדרכה לפי האמת שלה גם אם היא כואבת ,להצליח לקבל שלווה ומזור ולהשיב מעט ממסלול החיים הקודם לפני שהצטרפנו לפורום האובדן
תודה
 

שירהד1

Member
מנהל
היי אחתעצובה, שכבר לא "אחתעצובה"


אני כמובן זוכרת אותך, אך לא זכרתי את העניין של הקרע הרחמי. כתבת שבזמנו נאסר עלייך להיכנס להריון. האם הכוונה היא בכלל לא, או שאמרו שמותר נגיד אחרי שנה מנוחה לרחם? בדומה, לדוגמא למצב של לאחר ניתוח קיסרי).
מצטרפת לאיחולים המרגשים שכתבת בסיום דברייך.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
קרע רחמי

נאסר עלי לחוות צירים /ללדת
והתבקשתי להמנע מלהכנס להריון "לפחות לחצי שנה" אבל ישר כשנכנסתי להריון הופניתי להריון בסיכון ועל אף שעברה חצי שנה הרופאה ישר ביקשה לקבוע תור לגרידה כי לטענתה עם חתך של 6 ס"מ הרחם פשוט לא יחזיק ושאני צריכה לחשוב על 2 הבנות שיש לי, שיש סיכוי מוחשי של קריעת רחם שיוביל לאובדן העובר ושאולי אאבד את חיי...
סגן מנהל המחלקה שביצע את הגרידה הגיע לבקר לאחר הקיסרי,והרופאה שהצילה את חיי באותו היום שגילו את הקרע היתה זו שביצעה את הקיסרי, גם עבורה זה היה סגירת מעגל.
 

שירהד1

Member
מנהל
ואו! מרגש!

גם הרופאה שלי עשתה לי את הגרידה הראשונה, וגם ביצעה את הניתוח הקיסרי עם מעיין (וכמובן היתה הרופאה שלי במהלך כל ההריונות...). אכן סגירת מעגל מרגשת.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
למעלה