3 חודשים ויום

שלוקי1

New member
3 חודשים ויום

עברו מאותו יום נוראי שבו היינו צריכים להחליט איך מסיימים את ההיריון הרצוי כל כך שלו חיכינו כמעט 3 שנים ועברנו מסכת ייסורים.
ירידת מים בשבוע 22+1,הגענו לאסף הרופא, בית חולים שעושה גרידות בשבועות מאוחרים. הייתי יומיים נתונה תחת לחץ, פחד וחרדות מכל מה שמתרחש ובנוסף לחץ מהעתיד הלא מובן והלא נודע כאשר הרופאים נותנים סיכוי אפסי להמשך ההריון ורק דוחקים לסיום.
נאמר לנו שאם אחליט על לידה אצטרך לעבור גרידה בכל מקרה לניקוי ולכן בשבילי כדאי גרידה ולסיים..
אני מרגישה שההחלטה שלי לא הגיעה מראש צלול אלא מפחד ולחץ ולא נפרדתי מהתינוק שלי כפי שהיה מגיע לו ועכשיו מרגישה אשמה וכעס גדול. אנחנו כן השתתפנו בקבורה שלו אך לא ראיתי אותו כי החלטתי לא ללדת כדי לא לעבור טראומה של לידה שקטה ראשונה..אבל הטראומה קיימת ובגדול!
 
כואב לקרוא, ומובן מאד

כואב לקרוא את מה שעברת ואני רוצה לחבק ולחזק אותך בהתמודדות.
אני רק רוצה להזכיר שאשמה וכעס הם רגשות טבעיים בתגובה לאובדן. ותחושת חוסר האונים שאת מרגישה לגבי המצב בו היית כשקיבלתם את ההחלטה, טבעית גם היא.
קשה לראות את זה כרגע כי נראה לי שאת עדיין בתוך סערת הרגשות אבל אם תוכלי להסתכל מהצד, תביני שאת מתמודדת עם כאב גדול והוא מעורר הרבה סוגים של רגשות קשים, שאינם בהכרך תלויים בדיוק במה שעברתם או בהחלטה מסויימת שקיבלתם .
עשית כמיטב יכולתך והבנתך בזמן מאד קשה וליוותם את התינוק שלכם בדרכו האחרונה. זה כל כך הרבה. הוא תמיד היה ויהיה אהוב מאד ולכן הכאב גדול כל כך.
 
משתתפת בצערך על האובדן

כל הפלה היא נוראית, כל הפלה כואבת, אבל יש משהו בהפלה ראשונה שכואב אחרת. הפלה ראשונה מטלטלת את הגוף והנפש באופן שונה.
ויש גם שוני בין הפלה שבה העובר חסר דופק לבין הפלה יזומה, הפלה "מבחירה" שבעצם כלל איננה בחירה, כי אם היית יכולה לבחור, היית בוחרת לסיים את ההריון במועד ובידיים מלאות.

אני לא יודעת מה בדיוק נאמר לכם, אבל אני רק יכולה לשער שהלחץ של הרופאים נבע מהחשש לעבור את סף החיות בשבוע 24. בלידה שמתפתחת החל משבוע 24 הם מחוייבים לטפל בוולד ולשמור על חייו, גם אם החיים הללו יהיה קצרים מאוד וכואבים מאוד.
לגבי הבחירה בין לידה שקטה לבין גרידה מאוחרת, הלידה השקטה היא כנראה הדבר הנורא ביותר שעברתי, והגעתי אליה אחרי שכבר עברתי לידה שמחה אחת. כאשר מדובר במי שטרם עברה לידה שמחה ואם עדיין ניתן לבחור בגרידה מאוחרת, אני תמיד ממליצה על גרידה מאוחרת.
אני לא ממש יכולה להסביר את זה, אבל אני מרגישה שלידה שקטה שוברת משהו שלא ניתן לתקן אח"כ.

הטראומה קיימת גם אם עברת גרידה, הטראומה תמיד תהיה והאובדן הזה תמיד ילווה אותך.
אני מקווה שעם הזמן ואולי בעזרת טיפול שמתאים לך, תוכלי לשחרר מעט את האשמה והכעס.

 

שירהד1

Member
מנהל


מצטרפת לכל דברי החוכמה שכתבו לך. ממש מילה במילה.

ומוסיפה גם משלי-
הריון ראשון אחרי שלוש שנים ומסכת ייסורים של טיפולים. החל משבוע 12 דימומים, המטומה. ירידת מים בשבוע 22. גרידה מאוחרת. התנהלות בעייתית של בית החולים באשר לבדיקות הפתולוגיה.
ברור שתהיה טראומה אחרי כל זה. אי אפשר כמעט שלא. זה בכלל לא קשור לפן הטכני של גרידה או לידה שקטה. היה אובדן הריון כואב ונוראי. הטראומה הפיזית והנפשית הן חלק מהעניין.
וצריך להתמודד עם הטראומה הזו. האם את מקבלת סיוע כלשהו? נמצאת בתהליך טיפולי? אם לא- מאוד ממליצה.
את מלאת יסורי מצפון, אשמה וכעס על עצמך. כואב לי כל כך לקרוא את זה. מאוד ממליצה על תהליך טיפולי שיסייע לך לעבד את כל התחושות הקשות הללו, כדי שתלמדי לחמול על עצמך, למען הבריאות הנפשית שלך, ולמען המשפחה העתידית שלך.
ההחלטות שקיבלת היו נכונות עבורך באותו הזמן, ולכן הן ההחלטות הנכונות. נקודה. אבל כדי להגיע לתובנה הזו, ככל הנראה יש צורך בתהליך מורכב, שאותו אני ממליצה לך לעבור עם אשת מקצוע שזהו תחום מומחיותה. זה לא יעזור שמישהו חיצוני יאמר לך את הדברים. את צריכה להגיע לכך בעצמך עם עצמך ועם סיוע הולם.

האם חזרתם לטיפולים? האם יש משהו שהרופאים/ות אומרים/ות לקראת ההריון הבא?

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 

שלוקי1

New member
תודה לכן על מילות החיזוק

אנחנו מטופלים אצל עו"ס, ממתינה לקבוצה שעתידה להיפתח באפריל במרפאת חווה בתל השומר.חשבתי על טיפול פרטני ואשמח לקבל המלצות על נשות מקצוע אשר עוזרות לעבד את הטראומה.
לגבי המשך הטיפולים, אני ממתינה להפניה לבדיקות של קרישיות בנתיים מאוד חוששת ומפחדת להתחיל שוב ללא פתרון חד משמעי לירידת מים. (הבנתי שתפר צווארי אינו מונע).
 

שירהד1

Member
מנהל
או. קיי, אז נשמע שאת דואגת לעצמך, וזה מעולה-

אם אתם כבר מטופלים, אני לא יודעת אם יש צורך או אם כדאי להכניס עוד אשת טיפול.
בכל מקרה, יש רשימה בפורום. תכתבי במילות החיפוש בצד שמאל למעלה- "שרשור המלצות על מטפלות רגשיות בנושא אובדן הריון", ותגיעי לשרשור העוסק בכך. הוא מתאריך ה-30.12.16.
אני באופן אישי טופלתי אצל ד"ר יעל עזרא, שהיא עובדת סוציאלית ומטפלת אישית, זוגית ומשפחתית, ברעננה. מומלצת בחום. אני יודעת שכרגע היא מאוד עמוסה, אבל אם מבחינת האיזור זה רלוונטי לך, כדאי להתקשר ולבדוק עימה מתי מתפנה לה מקום.
בהריון עם מעיין טופלתי גם אצל ד"ר ורד בר, פסיכיאטרית נשים, שהיא נפלאה ומדהימה. בזמנו עבדה ברעננה. כעת אני חושבת שהיא נמצאת במרפאת חווה בתל השומר ואולי גם באופן פרטי בתל אביב.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 

שלוקי1

New member
תודה על הכל

מאוד עוזר שכאן אני מוצאת הבנה ויכולת להתייעץ
 
החיים לא מכינים אותך לזה

כשירדו לך המים נפלה עליך בבת אחת סיטואציה שלא יכולת לצפות. כשמתגלה הריון, במיוחד הריון של אובדן ראשון, מתרגשים ושמחים. מדמיינים את ההריון, את התינוק. לא מדמיינים באיזו שיטה יסיימו את ההריון בשבוע 22.
לא יכולת להתכונן אליה, ולכן גם לא יכולת באותו הרגע להבין מה הכי נכון לך, בטח לא תחת הלחץ שהיית שרויה בו ובמצב הנפשי הנוראי של סיטואציה כזאת.

אומר משהו, למרות שהוא ישיר מאד וכואב מאד
לעובר שלך לא היה משנה כיצד נפרדת ממנו. בשלב זה הוא כבר לא חי (וגם כאשר עוד היה חי, כפי הנראה לא היתה בו את התובנה והתחושה של סוגי פרידות שונים). אם היית יולדת אותו בלידה שקטה, הפרידה היתה בשבילך, לא בשבילו. השתמשת בביטוי "כפי שהיה מגיע לו" - בתקופת ההריון, אם עוברים מרגישים משהו בשלב כזה, הרי שהוא הרגיש את חום גופך ופעימות ליבך, כפי שהגיע לו. אחר כך הוא כבר באמת לא הרגיש שום דבר, וסוג הפרידה לא שינתה לו מאום.
לכן, בבקשה, שחררי את המקום של האשמה והכעס על עצמך
 

שלוקי1

New member
קונטרפונקט מעריכה את תגובתך

למרות שהיא באמת ישירה וכואבת עד מאוד..
השכל הישר אכן מבין את מה שכתבת אך יחד עם זאת הרגש לא מרפה. זה היה הריון שככ חיכינו ורצינו ומאוד נקשרתי לעובר שגדל בתוכי, תמיד אני אחשוב עליו כעל בן בכור שהיה צריך להיוולד אוטוטו
 
למעלה