לא מאמינה שחוזרת שוב

פינקי29

New member
לא מאמינה שחוזרת שוב


זוכרת את התמיכה והחיבוק העוטף שלכן בפעם שעברה, ולא מאמינה שמוצאת את עצמי שוב כאן, שוב לפני הפסקת הריון מבחירה שלנו, שוב כשמדובר בהריון שכל כך רצינו וחיכינו לו אחרי טיפולים מפרכים.

הקלישאה הזו על זה שברק לא פוגע באותו מקום פעמיים, שתותח לו יורה פעמיים לאותה נקודה? כמה רציתי להאמין לה, וכמה פחדתי להודות שאני הרי יודעת שלא ככה העולם עובד..

בהריון הראשון היה הידרוצפלוס והפסקת הריון בהשריית לידה בשבוע 16. הצ'יפ היה תקין ולא היו מומים נוספים.
הפעם בשבוע 12 אובחנו אומפלוצלה גדולה כשכמעט כל מע' העיכול בתוכה וקלאב-פוט, עוד לא ניתן לראות את קיומם או העדרם של מומים אחרים. עוד לא קיבלנו החלטה (מחכים לתוצאות של סיסי השלייה, אבל כבר מתחילים להבין שגם אם הצ'יפ תקין הפרוגנוזה לא טובה ושכנראה נבחר שוב להפסיק את ההריון).

כועסת על חוסר ההוגנות הזו, כועסת על האדישות שמרגישה כל ההריון הזה, על חוסר החיבור הניכר להריון עצמו שליווה אותי כל הדרך עד עכשיו, כועסת שמשמעותית פחות קשה לי מאשר בפעם שעברה, כועסת על ההרגשה שרק לנו זה קורה ופעם אחר פעם אנחנו נופלים בסטטיסטיקה, שכבר פעם שניה מדובר ב'טעות' אקראית אחרת ולא קשורה, כועסת על התחושה שאולי לעולם לא יהיו לנו ילדים בריאים, כועסת על שאין הסבר ואין את מי להאשים וששוב משא רגשות האשם הוא עלינו, שוב אנחנו 'בוחרים' נגד הילדים שהיו יכולים להיות לנו ושנאלץ לאכול את עצמנו לגבי זה כל החיים, ואולי אנחנו בכלל לא ראויים להיות הורים אם אנחנו לא מסוגלים לאהוב באהבה שלא תלויה בדבר. כועסת ששוב נאלצים לקבל החלטה כזו בהעדר וודאות, כשתמיד יש סיכוי שאולי בכל זאת היה יכול להיוולד ילד בריא. כשאני יודעת שאולי אדם חזק יותר, או טוב יותר ממני, היה בוחר להתמודד עם כל מה שלא יבוא, היה בוחר להלחם על החיים של הילד שלו ולקוות לטוב, היה בוחר לראות שיש ילדים שנולדים עם המומים האלו (ואחרי כמה ימים במקרים קלים, או חודשים/שנים במקרים קשים משתחררים ורובם/חלקם חוזרים לחיות חיים תקינים ומלאים, כתלות בחומרת המצב).

בפעם הראשונה, זה הרגיש שהשמיים קרסו והעולם צריך להעצר. הפעם אני מרגישה כבר הרבה יותר 'חסינה', הפעם אני כבר יודעת שאנחנו נקום גם מכאן, שנמשיך לחיות, שהעולם לא באמת יעצר, שנהיה בסדר.. ואני מרגישה כל כך נורא עם זה.

והלוואי שהיה איזה פתרון מהיר או שחור ולבן כאן. אבל אין ואני יודעת שפשוט נצטרך לחיות עם עצמנו ועם ההחלטות שקיבלנו.
וכן, אני נמצאת בטיפול נפלא ומכיל ומעצים, ויש איזה מקום שבו אני מודעת לזה שזה לגיטימי לרצות ילד בריא, ושלהפסיק זו גם החלטה הורית שמתקבלת מתוך אהבה, אבל אני מרגישה שאני נעשית פחות ופחות ראויה להיות אמא, שאני פחות ופחות מסוגלת להרגיש.. מרגישה שאני 'מתפללת' שיהיה לנו 'מזל' שמשהו לא יהיה בסדר בצ'יפ, כדי שעול ההחלטה ירד מהכתפיים שלנו לפחות..

נורא לי.
 
פינקי, משתתפת בצערך

באמת נורא, גם טיפולים על כל הקשיים הנלווים להם, גם השריית לידה בהריון הראשון וגם הסימנים הבעיתיים הפעם. אין מה להגיד אלא להשתתף בצערכם הנורא.
מבקשת רק לחבק אותך ולהגיד לך ברור שאת ראויה להיות אמא, והלוואי שכן יגיע הרגע בו תוכלי לנשום לרווחה ולהרגיש.
 

שירהד1

Member
מנהל
אויש, קודם כל חיבוק


יש לי כל כך הרבה דברים לכתוב לך...שאני לא יודעת מהיכן להתחיל.

כאב לי מאוד לקרוא.
טוב שכתבת והוצאת את כל התחושות הנוראיות אל המקלדת. יש בזה משהו מנקה בעיניי, כך לפחות זה הרגיש לי בזמנו.
חשוב לי מאוד מאוד לכתוב לך שזה טבעי לגמרי והכי הכי בריא מעולם לרצות ילד בריא. זה לא מראה על כלום חוץ מאשר על בריאות נפשית. כולם רוצים ילד בריא. זה מאה אחוז בסדר.
אהבה שאינה תלויה בדבר?- את אוהבת את עצמך, את בעלך ואת העובר- ולכן את "בוחרת" להפסיק הריון לא תקין, כי את לא רוצה לאמלל את עצמך, את בעלך ואת הילד, אם יוולד פגוע ובעל מומים.
זה כל כך בריא בעיניי.

את הכי ראויה להיות אמא. את הכי מרגישה בעולם. פשוט כרגע, כדי לשרוד, את איכשהו מצליחה לחסום את עצמך. זה הכל.

נורא לך, ואני מבינה אותך. אני כל כך מקווה עבורך שלפחות תצליחי להיפרד לשלום מיסורי המצפון, כי הם מעיבים ומעיקים ולא מקדמים אותך. אני מקווה שלא "תאכלי את עצמך", כדברייך, כל החיים (או בכלל). לא את בחרת שיווצרו עוברים לא תקינים. זה הטבע שהתאכזר. אל תלקי עצמך על לא עוול בכפך. את רוצה חיים מאושרים וטובים וילדים בריאים. אין אנושי יותר מזה. אין טבעי יותר מזה. אין בריא יותר מזה.

מתי צריכות להגיע התשובות של הצ'יפ? מה אמרו הרופאים/ות עד כה? מה הצפי שלהם? (אם יש כזה).


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
צר לי שאת שוב כאן


צר לי כל כך שאתם שוב באותו המקום, בנקודה שבה צריך להחליט החלטה בלתי אפשרית.
מוכר לי כל כך הרצון שיהיה משהו ברור שיוריד את עול ההחלטה מעליכם.

3 פעמים נפלו עליי השמיים. 3 פעמים בחרתי להפסיק הריונות רצויים, בגלל ממצא שאיננו חד משמעי ויכול להיות שכלל לא יבוא לידי ביטוי לכשהעוברים יהפכו לילדים ואח"כ למבוגרים.
3 פעמים בחרתי בחיים. בחיים שלי ושל בעלי ושל בתנו הקיימת. 3 פעמים אהבתי את העוברים אהבה שאינה תלויה בדבר. ולמרות האהבה הזו ובו זמנית גם בגללה, בחרתי להפסיק את ההריונות.
וכן, במובן מסויים זה נהיה קל יותר מפעם לפעם. במובן מסויים יותר פשוט לצעוד בדרך מוכרת, גם אם היא עוברת בגיהנום.

אתם ראויים להיות הורים. את ראויה להיות אמא. את ראויה להיות אמא לילדים בריאים.
את חזקה מאין כמוך ואת שורדת את המסע המפרך בדרך אל ההורות, האמהות.

יש לי עוד המון מחשבות, אבל אני לא רוצה לחפור לך בשלב הזה.
שולחת לך חיבוק ומחזקת אותך.

 

פינקי29

New member
תודה לכן


3 הטריזומיות נשללו הבוקר, צ'יפ מלא עוד שבוע וחצי, בשבוע 14, אז נעשה גם סקירה בבי''ח.
מבינה שלהקל עלינו הצ'יפ כבר כנראה לא יקל ושוב יהיה המצב הבלתי נסבל של צ'יפ תקין עם מומים נצפים, נקרעת בין הצורך לסיים כמה שיותר מהר בשבוע כמה שפחות מתקדם לבין הצורך לחכות בתקווה לנס או לתוצאות גרועות בצ'יפ שיקלו מעול ההחלטה..
הרופאים לא אופטימיים. כשלעצמה אומפלוצלה היא לרוב ברת תיקון. הבעיה - שב70% מהמקרים באה עם עוד ממצאים, 40% למומים נוספים (בעיקר בלב, מה שאפשר יהיה לראות רק בשלב מאוחר הרבה יותר של ההריון) ו30% לתסמונת גנטית.
בהנחה שהצ'יפ תקין ואין אף מום נוסף - הפרוגנוזה נעשית תלויה בגודל האומפלוצלה, ככל שקטנה יותר (לפעמים ממש מדובר בלולאת מעי בודדת שבולטת) היא קלה יותר לתיקון, תוביל לפחות סיבוכים ובעיות והכל יכול להגמר תוך כמה ימים עד שבועות בודדים באשפוז לאחר הלידה. אפילו - כשהיא מאד קטנה היא לפעמים נספגת לבד. לא המזל שלנו כמובן
במקרים שהיא גדולה מאד כמו אצלנו, יש סיכוי גדול יותר לתמותה ברחם ולאחר הלידה, סיכויי ההצלחה של ניתוח התיקון הולכים ויורדים, וגם אם בסוף הניתוחים יצליחו זה יקח במינימום חודשים, לפעמים שנתיים שלוש ראשונות בחיי התינוק שישהה באשפוז, כי אי אפשר להחזיר את כל האיברים לבטן בסמיכות ללידה אלא רק בשלבים ארוכים. לרוב יתפתחו קשיי נשימה כי הריאות לא מפותחות מספיק, וקשיי אכילה ועיכול. בנוסף, שאלנו אם אולי היא תוכל לקטון במהלך ההריון ביחס לגודל העובר הגדל, והבנו שבמצב בו היא גדולה מלכתחילה - לרוב זה רק גדל כי האיברים גדלים, ולא להפך. זה המידע שקיבלנו וקראנו בגדול.
&nbsp
הרופאים בינתיים לא נתנו המלצה רשמית (יותר נכון אנחנו בחרנו לא לשאול בינתיים וביקשנו צ'יפ וסקירה, וכיבדו את זה בעדינות) אבל כן אמרו שהרוב מפסיקים הריון בשלב זה כי גם בלי מומים נלווים המצב קשה.
&nbsp
הלוואי ומישהו היה יכול לקחת מאיתנו את ההחלטה הזו.
 
בבוקר קראתי על הממצא

כי ההודעה שאיתה פתחת את השרשור הזה היתה הפעם הראשונה שנתקלתי בממצא כזה.
על סמך מה שקראתי באתר של שוחט ועל סמך זה שכתבת שכמעט כל המעי נמצא באומפלוצלה, ברור לי שאני הייתי מפסיקה את ההריון.

כדי לקצר זמנים במידה ובסופו של דבר תחליטו להפסיק את ההריון, ממליצה לברר לגבי האפשרות לעבור ועדה עוד לפני הסקירה וקבלת תוצאות הצ'יפ ואולי גם לתאם תור לגרידה או השראת לידה.
גם אם הועדה מאשרת הפסקת הריון, זה לא מחייב אתכם בשום צורה שהיא, ואפשר להחליט שממשיכים.
גם אם מתאמים תור לגרידה או להשראת לידה, זה לא מחייב אתכם ואפשר להודיע שבסופו של דבר החלטתם להמשיך את ההריון.

ברגעים שבהם החרטה והכאב מבצבצים בתוכי, אני מזכירה לעצמי שמי שלא מתכוון להפסיק את ההריון, לא מבצע בדיקות במהלכו ושאני לוקחת אחריות מלאה על כל הבדיקות שביצעתי ועל כל ההחלטות והבחירות שביצעתי, כולן היו נכונות ומתאימות לאותו הרגע שבו החלטתי ובחרתי.

הלוואי שלא הייתם עומדים בפני החלטה כזו.
הלוואי שאם כבר אתם עומדים בפני החלטה כזו, היה יכול להיות מישהו שיכול להחליט במקומכם.
לצערי זה לא המצב, ואף רופא לא יגיד לכם מה לעשות.
לצערי ההחלטה להפסיק את ההריון היא חלק מההורות שלכם, על אף שאין לכם עדיין ילדים.
 

שירהד1

Member
מנהל
או. קיי, קראתי פעמיים בעיון רב את כל הפירוט-

אכן, לצערי הרב, לא נשמע תסריט אופטימי. אנשים תולים "תקוות" בצ'יפ לא תקין, אבל באמת פעמים רבות הצ'יפ תקין, אך ישנם מומים ברורים ומשמעותיים שנצפים. הצ'יפ הגנטי לא יודע עדיין לזהות הכל, ואני לא יודעת אם אי פעם ידע...
אני חושבת שנתנו לכם מידע רב ומשמעותי. ברור שצריך לחכות עד שהתוצאות יגיעו, ואז שוב לבחון את הדברים לעומקם.
התקופה הזו של הציפיה לתשובות, זכורה לי כבלתי נסבלת ממש.

מחזקת את ידייך ומחכה איתך לתוצאות,

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 

pezach2

New member
מחזיקה לך אצבעות

כמה כאב וצער, אין לי מושג איפה את מטופלת ואני ממליצה בחום על מרפאת המומים בשערי צדק, בראשות ד"ר אורי חן. טופלתי שם ברמה הכי מקצועית והכי אנושית. כשאני קוראת את התגובות על צוות רפואי שמתנהג כאילו אנו מכונות, אני מכירה בעובדה עד כמה לא היה מובן מאליו היחס הרפואי שקיבלנו.
כל תהליך הפסת ההריון, כולל הלידה השקטה היו מרופדים עבורי.
מקווה שתוכלו להגיע להחלטה מושכלת, והוולאי לילדים בריאים ושלמים בקרוב,
מתפללת עבורך,
חיבוק
 

אמאלוסי

New member


יקירה, שולחת לך חיבוק גדול.
את מאוד מאוד קשה עם עצמך. את רק בן אדם.
 

mimi831

New member
את הכי ראויה להיות אמא

שולחת חיבוק לחיזוק כמה שניתן
 

nanag8

New member
כואב לקרוא

קודם כל, אני כואבת את כאבך.
אמשיך ואומר שאת תהיי אמא הכי מדהימה בעולם ושהקושי בהחלטתך נובע מעצם היותך כזו.
זה בסדר לא להתרסק, זה בסדר שהעולם לא ייעצר, זה בסדר שתמשיכו בחיים!
אל תאשימי את עצמך על דבר, אני אומרת בבטחון מלא שבוודאי שעשית הכל בכדי לשמור על ההריון תקין אך לטבע יש דרכים משלו ולא הכל תלוי בנו ובידינו.
מאחלת לך שתזכי לבשורות טובות ולרוגע.
 

פינקי29

New member
רק רציתי להודות לנשים הנפלאות שכאן

קראתי את התגובות שלכן בעיניים דומעות כמה פעמים. זה כל כך לא מובן מאליו, והתמיכה והחום האנושי שלכן עוברות כל כך חזק דרך המסך, וזה באמת מקל ועוזר.
מעדכנת בינתיים ששמעתי בעצתה של מרעישה וקבענו מראש תורים. היום היתה הועדה, ראינו שוב באולטרסאונד איך האומפלוצלה כבר יותר גדולה מהיקף הבטן בצורה משמעותית (בבדיקה הקודמת נראו באותו הגודל). התייעצנו באופן פרטי גם עם כירורג ילדים, ואני מציינת בשביל הנשים הבאות שאולי יחפשו את המונח הזה או יתקלו במצב דומה - ממליצה מאד לדבר גם עם כירורג. הם יותר אופטימיים מרופאי נשים להתרשמותי כי הם רואים את המקרים שכבר כן נולדו ונותר רק להתמודד, אבל באמת שבמקרים רבים מום כזה הוא בר תיקון, אז חשוב ללכת ולשמוע מידע מכל הכיוונים ולהבין את ההשלכות.
אנחנו כנראה בכל מקרה עומדים בפני הפסקה כי המום אצלנו ענקי ממש, אבל אני ממש מרגישה איך העובדה שיש לנו הרבה זמן לעבד ולעכל מיטיבה איתנו יותר ביחס לפעם שעברה. עכשיו לפחות מתאפשר לנו להרגיש שלטוב ולרע זו החלטה מושכלת שאנחנו מקבלים, החלטה שהיא באחריות שלנו ושאנחנו שלמים איתה (עד כמה שאפשר בכלל אי פעם להיות שלמים).
עצוב לי וכואב לי על הילד והילדה שהיו אמורים להיות לנו, הינו יכולים להיות משפחה של ממש כבר.
מקווה שאפשר יהיה למצוא איזשהו הסבר ושלא נמשיך לאבד הריון אחרי הריון כי אני באמת לא יודעת לכמה עוד הכוחות שאנחנו מצליחים לאסוף כרגע יספיקו..
תודה לכן על המקום הזה יקרות.
 


שולחת לך חיבוק של כוח.
ממתינה ביחד איתך לתוצאות הצ'יפ והסקירה.

אנא עדכני אותנו בהמשך.
 
למעלה