4/12

  • פותח הנושא ess2
  • פורסם בתאריך

ess2

New member
4/12

היום לפני 9 שנים ילדתי את הנסיכות שלי, אחת מהן לא זכתה לנשום ונפטרה בבטן והשנייה אדווה שלי נולדה קטנטנה אבל אמיצה שבועיים הייתי איתה בפגיה לא הסכמתי שאף אחד יחליף לה חיתול ( זה המעט שיכלתי לעשות) דיברתי איתה שעות ליטפתי שרתי שאבתי רק שתתחזק המלאכית הקטנה שלי לא זזתי ממנה. בלילה הראשון שהלכתי לישון בבית קמתי בבוקר טסתי לאדווה שלי נישקתי אותה לבוקר טוב ואז התחיל משהו מוזר היא לא נשמה כמו שצריך הרופאים בדקו אותה ואז פשוט הוציאו את כולם מהפגייה ומאז הכל היה כמו סרט נע ושחור. רואה מהדלתות ערמות של רופאים על המיטה של הקטנטנה שלי לוקחים אותי בכוח למשרד מנהל המחלקה במקביל בעלי גם הספיק להגיע יושבים מספרים לנו שהיא לא החזיקה מעמד היא קטנה מידי והגוף שלה היה בקריסת מערכות האוויר פשוט נגמר לי הרגשתי כאילו אני בחלום רע . רואה את בעלי בוכה ולא קולטת שאני ממררת בבכי . התחילו לדבר איתנו על נהלי קבורה שאלו אם רוצה להחזיק את אדווה שלי ובעלי פשוט אמר לא , המילים שלי לא יצאו מהפה הרי זה חלום רע זה לא קורה לי זה לא קורה לי.... 3 שנים חיכיתי למלאכיות שלי 3 שנים של ציפייה וכאב אבל הכל למען המטרה והן הן המלאכיות שלי היום. חיה את חיי ( עם שני אהבות מדהימות בבית) אבל חיה את חיי עם כאב ומחשבה יומיומית על אדווה שלי ועל אחותה המלאכית שלי. אני לא מדליקה נר לזכרם אני לא מדברת על זה בכלל כי זה פשוט כואב לכולם וכאילו כולם שוכחים אבל לא אני לא אשכח לאף דקה מחיי לא את המלאכיות שלי לפני תשע שנים ולא את המלאכית מלפני 5 חודשים. אני חיה את חי ואוהבת את המשפחה שלי עד אין סוף ומודה כל יום על האהובים שלי אבל הלב שלי חתוך
סליחה אדווה שלי שלא נתתי לך חיבוק אחרון, סליחה שאולי לא הייתי חזקה מספיק בשבילך ערנית יותר
אוהבת אתכן לנצח
 

Clair24

New member
כואבת איתך


 
קורע לב


בבקשה בבקשה בבקשה - אל תאשימי את עצמך! עשית כל מה שהיה אפשר לעשות. אי אפשר היה לעשות יותר מכך.
 
ואו מצמרר. בוכה ביחד איתך

חיבוק ענק

מסכימה עם קונטרפונקט עשית את מה שיכלת לעשות באותו הרגע. זה רגע מאוד קשה, לא תמיד אנחנו יודעים מה לעשות ברגע האמת. זה גם הלם, מי חשב בכלל שדבר כזה יכול לקרות?? הרי לא שומעים על תינוקות שנפטרים בפגיה, שומעים רק את הסיפורים השמחים..
&nbsp
 

שירהד1

Member
מנהל
עצוב כל כך


את נשמעת כמו מישהי עם המון המון רגש, וטוב שבחרת לפתוח פה את הדברים ולכתוב ולתת דרור למילים, למחשבות ולרגשות.
לא כתבת פה את הפרטים, אבל קראתי אחורנית. חודש שביעי, 600 גר'...תאומות.
סיכויי ההישרדות הם ממש אפסיים. זה נורא ואיום.
תיארת את רגעי ההלם ההם ועיניי דמעו כאשר קראתי.

את לא תשכחי, כי זה חקוק בליבך ובגופך. האם בכל זאת יש מישהו או מישהי שאת יכולה מדי פעם כן לדבר איתו/ה על מה שקרה? אפילו שעברו 9 שנים, ואפילו שנולדו שני ילדים בריאים...בכל מקרה, טוב שמצאת פה בפורום מקום לביטוי הקושי.

יודעת שזה כנראה לא ישנה את מה שאת חשה וחושבת, אבל אני בטוחה (לפי התיאור המפורט שלך) שנעשה כל מה שהיה ניתן כדי להצילה. כאמור, סיכויי ההישרדות בשבוע כזה ובמשקל כזה הם מינימליסטיים. אני מקווה שלפחות תמשיכי בחייך ללא ייסורי המצפון הנוראיים הללו.
באשר לחיבוק האחרון לאחר מותה של אדווה- עשית בזמנו את מה שהיה מתאים לך באותו הרגע. אל תשפטי את עצמך לחומרה. וכמה קשה שזה יהיה, אכתוב לך בכל מקרה- את החיבוק לאחר מותה היא לא היתה מרגישה. החיבוק היה אולי יכול לפתור אותך מיסורי המצפון שמלווים אותך. הוא נועד למענך. אז חבקי עצמך ואימרי לעצמך שאת אמא מדהימה, ושכל מה שקרה- לא קרה באשמתך. שחררי את יסורי המצפון. הם הרסניים לנפש שלך.


שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 

ess2

New member
תודה!!!

תודה לך ולכל הבנות היקרות
היום אחרי תשע שנים מצליחה לשחרר ולשתף בטוחה שעם השיתוף ייסורי המצפון ידעכו ולו במעט...
תודה רבה!!!
 
למעלה