איךך ממשיכים?

איךך ממשיכים?

הריון ראשון ונאיבי.
נקלטת בחודש הראשון שבו אנחנו מנסים, חודש וחצי אחרי שהפסקתי גלולות.
רואה 2 פסים חיוביים ומתחילה לבחור עגלות ושמות. שמחה עילאית. אושר נקי.
בדיקה אצל הרופא שבוע 6. רואים שק, עובר והכל נראה בסדר. מבקש שאחזור עוד שבוע כי עדין אין דופק.
שבוע 7. יש דופק, דקה של התרגשות ושמחה ואז פסימיות של הרופא שלא היתה גדילה משבוע שעבר, אבל נמתין טיפה כי כן התפתח דופק. תחזרי עוד שבוע. כעס.
הולכת יום אחרי לרופא פרטי שאמר שהכל נראה בסדר ואולי היה ביוץ מאוחר. נשמע אופטימי. כועסת על הרופא של הקופה. נשמע לי עדין חשוד כי גיליתי על ההריון כבר ביום האיחור, אז איך ביוץ מאוחר? חצי שמחה חצי עצובה.
שבוע 8. חוזרת לרופא. אין דופק. עובר מתאים ל6 פלוס 3. אין התפתחות. הייתי צריכה לסמוך עליו. הוא ראה מהרגע הראשון שמשהו לא בסדר. וכבר סיפרנו להורים. אוף.
מיון. סבב ציטוטק ראשון, אין שום התקדמות. אפילו לא טיפת דם. 5 ימים אחרי סבב ציטוטק שני, אותו דבר. אפילו לא טיפה. מצלצלת ומבקשת גרידה. מרגישה שלא יכולה נפשית לחכות. כל ערב מלווה בהמון בכי. העובר בתוכי מת כבר 3 שבועות.
שבוע 9, גרידה. 10 דק ונגמר. ריקנות. 3 ימים בבית וחזרה לעבודה. שגרה.
כעבור שבועיים, שבוע שעבר, ביקורת. הרחם נקי. הכל תקין.
ועכשיו, 3 שבועות אחרי גרידה ממתינה בסבלנות למחזור.
אבל מפחדת. ב3 שבועות האלה טיילתי בפורום לא מעט. קראתי סיפורים. בכיתי עם כל אחת מכן. ועכשיו מפחדת. רוצים לחזור לנסות אחרי המחזור הבא (בהוראת הרופא). אבל איך אפשר לעבור הריון שלם בלי להיות בחרדה תמידית? מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה שוב?
אני יודעת שזה לא בגללנו. כולם אמרו שמשהו גנטי לא תקין גרם להפסקת ההפתחות. שהעובר היה חולה. ועדיין משהו בלב מרגיש אשם. אולי הגלולות עדין היו במחזור הדם? אולי המשקה ששתיתי לפני שגיליתי?
מתבאסת שלא יהיה יותר הריון נאיבי. מקנאת בכל אלו סביבי שחוות אחד כזה.
כל כך קשה
 
איך ממשיכים, בין מה שהיה למה שיהיה

אתחיל במה שהיה ואמשיך במה שבתקווה יהיה.
משתתפת בצערך על האבדן. טבעי שבחושך הזה מתרוצצות מחשבות בהן גם האשמה עצמית לגבי הגלולות, לגבי אותו משקה. אבל האמת היא שנשים הרו הריונות תקינים גם עם גלולות (מכירה), בטח חודש וחצי אחרי. נשים שתו יותר ממך - לא בהגזמה אבל יותר (גם אני, והילדים שלי בסדר גמור ויותר), נשים אכלו חומוס, נבטים, עישנו ואפילו אכלו סושי. קל להגיד, קשה לעשות - אבל בבקשה נסי שלא להחמיר עם עצמך. מניחה שכשדברים ישתנו לטובה או כשיחלוף זמן התחושות האלה תדעכנה, אבל אם לא - שימי לב ואל תזניחי.
מהיכרות עם נשים שעברו חוויות דומות במציאות וכאן בפורום, בטווח גילאים רחב, יש סיכוי טוב שאבדת את התמימות ומצטערת על כך עבורך. אבל - רוצה לעודד שסיכוי טוב שבגילך (26 לפי הכרטיס שלך) כן תזכי להריונות תקינים בעתיד, פחות תמימים, אבל תקינים (ואפילו אופטימיים קצת אחרי שכן תזכי להריון תקין).
לגבי החרדות - קיים פורום שכן, 'הריון לאחר אבדן - תמיכה' שבו אפשר לתת ביטוי לחרדות ולחששות, ולקבל לגיטימציה מנשים שעברו חוויות דומות ושונות. מאחלת לך מכל הלב שתגיעי לשם במהרה ולאט לאט תתאוששי ותצברי בטחון מסוים עד ללידה בידיים מלאות.
&nbsp
 
בדברים מסויימים האובדן הראשון הוא הכי קשה

מקווה בכל לבי שלא תגלי את הדברים הקשים שמביאים איתם אובדנים נוספים.

ההפלה הראשונה שלי היתה של ההריון הראשון שלי. היה דופק, הפסיק דופק, בין לבין היה דימום קל.
לפני שגיליתי שאני בהריון (שבועות 3-4) לקחתי אנטיביוטיקה, שתיתי אלכוהול, טסתי לארה"ב ועברתי שם כמה פעמים בשיקוף בשדות התעופה.
אני מבינה את המקור לרגשות האשם שאת מרגישה, אבל באמת שאין בכך צורך. אם היה כל כך פשוט להפסיק הריון לא רצוי, המוני נשים היו עושות זאת.

אחרי ההפלה הראשונה פחדתי מאוד מהעתיד, ובכל זאת הייתי נחושה.
נקלטתי להריון השני אחרי המתנה של וסת אחת. החודשים הראשונים של ההריון היו מאוד מלחיצים, כולל נורת לילה בשירותים כדי לוודא שלא מתחיל דימום בלילה.
בערך בשבוע 16 נרגעתי והחרדות והלחצים הפכו להיות דומים לאלו של מי שלא עברה אובדן.
ההריון השני הסתיים לפני כמעט 5 שנים בידיים מלאות ובאושר גדול.

רק את יודעת כמה המתנה את צריכה לפני הנסיון להיקלט להריון נוסף.
מחזיקה לך אצבעות שההריון הבא יגיע ברגע שתרצי בכך ושתזכי להעביר חודשים ארוכים בפורום השכן (הריון אחרי אובדן) עד להודעת הלידה המשמחת.
 
תודה!

הדברים של שתיכן חיזקו אותי ממש. המון תודה על התמיכה. אני אכן צעירה (26) ובגלל זה מקווה שזה יתרום לסטטיסטיקה של הריון תקין ומלא בפעם הבאה. כמו שלמדתי אי אפשר לדעת..
קוראת הרבה גם עכשיו בפורום של הריון לאחר אובדן.
בשורות טובות לכולנו...
 
מצטערת כך כך בשבילך ובשבילכם

אצלי גם היון הריונות נאיבים וטובים תודה לאל,עד השלישי,שהסתיים בגרידה.אז למעשה,היה מבחינתי אובדן התמימות.זו הייתה מבחינתי תקופה קשה מאד,שהצריכה טיפול תרופתי ושיחות.לקחתי את העניין מאד קשה.לא האמנתי ולא ידעתי שיש בכלל אפשרות שיקרה משהו לא טוב.זה תמיד קורה לאחרים,ופתאום,אני הייתי בסרט הזה.לי זה גם היה קשה במיוחד,כי יש לי פחד ואימה נוראיים מבתי חולים,בדיקות דם וכו.אז לעבור גרידה,עם כל מה שכרוך בכך,מבחינתי היה טראומה ענקית.
כעת אני בהריון,אבל אין רגע שבו אני לא חרדה.החרדה נמצאת אצלי תמיד,ואני רק מתפללת לטוב.מקווה כל כך שהכל יעבור בשלום.אין לי באמת שליטה על מה שקורה,וזה קשה.קשה מאד.מאחלת לך המון הצלחה בהמשך,ואל תחמירי עם עצמך.
 
לא יהיה יותר הריון נאיבי

באמת קשה. אני מצטערת על אובדן ההריון ועל אובדן התמימות ביחד איתו. באותה נשימה מעודדת שהפלות בשליש הראשון נפוצות מ-א-ד, והמוני נשים הרות הריונות תקינים ומביאות חיים לעולם אחריהן (כולל חברה טובה שלי, בגיל 43). מקווה שההריון הבא שלך יימשך עד סופו הטוב. ובינתיים - אנחנו פה. להכל. כל הזמן.
 

שירהד1

Member
מנהל
צר לי על אובדן ההריון


זה באמת מאוד קשה ועצוב וכואב לאבד הריון, גם אם את צעירה, וגם אם יש עוד שנים ארוכות של פוריות לפנייך, וגם אם מדובר על הפלה בשליש הראשון, שהיא נפוצה ביותר.
ונכון- זה אפילו יותר קשה כאשר מדובר בהריון ראשון, כי עם ההפלה, גם איבדת את הנאיביות המתוקה והנפלאה הזו שמכל שני פסים נולד תינוק/נולדת תינוקת.

יחד עם זאת, כן צריך לקחת בפרופורציות את הדברים, וכן צריך להבין את העובדה שזוהי דרכו של הטבע להתמודד עם עוברים לא תקינים (אני מתארת לעצמי שכאשר כתבת "משהו גנטי", התכוונת לומר "משהו כרומוזומאלי", ולא גנטי).

איך ממשיכים?- ממשיכים! במלוא האופטימיות ובמלוא התקווה.
והריון לאחר הפלה אינו דומה להריון אחר, אבל הוא בהחלט יכול להיות הריון תקין, מלא אופטימיות, שמחה ותקווה. האישה לא חייבת להיות חרדתית בצורה קיצונית. לרוב, לאחר שעובר השבוע שבו היתה ההפלה, גם החרדה פוחתת.

ועוד משהו שמאוד חשוב לי לכתוב לך, דווקא בגלל ההסטוריה שלי, ודווקא בגלל שאני מנהלת של שני הפורומים- הפורומים של "אובדן הריון" ו"הריון אחרי אובדן" הם מדהימים בעיניי, וסייעו לי מאוד במשך מספר שנים, ובגלל זה אני נשארת פה ועוסקת במלאת הקודש הזו.
יחד עם זאת, קוראים פה על מקרים מאוד מורכבים וקשים, ולכן לעיתים, השהות פה עלולה לגרום ליותר נזק מאשר תועלת.
אז תרגישי על עצמך אם הקריאה פה עוזרת לך או שדווקא מושכת אותך כלפי מטה.

לאחר ההפלה הראשונה שלי, שהיתה בין הבת הבכורה לבן השני, מאוד עודד אותי לשמוע על המוני נשים שילדו תינוק תקין לאחר הפלה, ואכן- 3 חודשים לאחר ההפלה, נכנסתי להריון עם בני השני.

אז אני רוצה לעודד אותך גם, ולאחל לך שאכן ההריון הבא יהיה תקין, ויסתיים במועדו בידיים מלאות
.


שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 

אמאלוסי

New member


ממתינה יקרה !
קודם כל, משתתפת בצערך על אובדן הריון.
אני בטוחה שבנות לפני כבר כתבו - מה שקרה לא קרה באשמתך.
נכון, הריון הבא כבר לא יהיה נאיבי, אבל תעברי אותו, כי אין לך ברירה.
הפלות חוזרות - זה משהו נדיר 1-2 % באוכלוסיה. רב הנשים לא חוות הפלות חוזרות. כשאת מתישבת ליד ההגה, את הרי לא חושבת על תאונת דרכים.
וזה הזמן להגיד - תזהרי בקריאת פורום. לא לכולן זה עושה טוב. ואם זה עושה לך רע ומוסיף לחרדות - אל תקראי. לי הייתה תקופה מאוד גדולה שלא נכנסתי לפורום, כי זה עשה לי רע.
אז המון הצלחה ובשורות טובות בקרוב ממש.
 
כולכן מקסימות. עזרתן לי מאוד

מחזיקה אצבעות לכל מי שמנסה שנזכרה לידיים מלאות במהרה.
אמרתן המון דברים נכונים. תודה לאל מרגישה קצת יותר טוב ושכרגע הצלחתי להשלים עם האובדן גם נפשית.
אתן מקסימות וממש כיף שיש איפה לפרוק. תודה
 
למעלה