3 שנים...

רונית 294

New member
3 שנים...

אני שונאת את חודש ספטמבר. בלאק ספטמבר אני קוראת לו.
כי הוא מסמל עבורי תקופה של תהום. מסמל עבורי חיים אחרים שהם לא שלי.
אני רואה תמונות שלי מהילדות וחושבת... הילדה הזאת לא יודעת שחייה הולכים להשתנות בגיל 29. לפני רק 3 שנים.
3 שנים מאז הייתי בהריון עם דימומים כבדים והמטומה
3 שנים מאז ירדו לי המים בערב ראש השנה בשבוע 23
3 שנים מאז החלטתי לוותר עלייך
3 שנים מאז ניגשתי לוועדה הארורה
3 שנים שאני נזכרת איך בהתחלה הם אמרו לי לא
3 שנים מאז אמרו לי תישארי איתנו כאן עד חנוכה
3 שנים שאני נזכרת איך שכנעתי אותם לתת לי לסיים את ההריון שלך
3 שנים מאז נזכרת בפחד המשתק שמשפחתי תיהרס
3 שנים מאז פחדתי שאחותך הגדולה תצטרך לשאת בתוצאות
3 שנים של כאב צורב בנשמה
שלא היה יום שקמתי בלי לחשוב עלייך
שאין שעה שעוברת שאני לא נזכרת בכל מה שקרה
שאני מתחרטת שעשיתי את זה
ולפעמים גם שלא ראיתי אותך ושאינני יודעת איפה את קבורה
שאני אומרת למה? למה לא נתתי לך הזדמנות?
שאני יודעת בתוך תוכי שאם היית נשארת הכל היה מסתדר
3 שנים מאז נולדה אחותך הקטנה בחנוכה (ורציתי כל כך לחשוב שזו את)
3 שנים מאז נולד גם אחיך הקטן שהתעברתי איתו בדיוק ביום השנה ללכתך
3 שנים שחיי לא רגילים
שכולם בטוחים (כולל אבא שלך) ששכחתי והמשכתי הלאה
שהאושר לעולם לא יהיה שלם
שעד יום מותי אכאב את שקרה
שאתן הכל כדי להחזיר את הגלגל אחורה
שאוהב אותך בכל ליבי
ושנה ראשונה שמבינה שזה לא משנה כמה ילדים יהיו לי אין לך תחליף.
וסוף סוף יודעת, שנידונתי לחיות עם הכאב ולעולם, לעולם לא אסלח לעצמי.
 

רונית 294

New member
למרות הפוסט הקשה (שנראה שרק רציתי לפרוק) אודה לתגובות ועידוד

או דעתכן באופן כללי
 
רונית

אין לי דעה. כדי שתהיה לי דעה, הייתי צריכה להיות אני במקומך, ואני הרי לא הייתי במקום הקשה והנורא ההוא, בהכרעה האכזרית בין שתי אפשרויות קשות מנשוא. הלוואי והיה אחרת. בינתיים אנחנו כאן, וכל שאני יכולה לעשות הוא לחבק אותך מכאן ולקוות איתך שהעוברית תחיה תמיד תהיה בלבך ולצדה יתקיימו גם אושר ושמחה.
&nbsp
 


מחבקת אותך חזק חזק. הלוואי שהייתי יכולה לתקן את העולם עבורך, הלוואי שהייתי יכולה לעזור לך כמו שאת רוצה, כמו שאת צריכה.
לא יודעת מה לכתוב לך לגבי החרטה והסליחה לעצמך.
מצד אחד ברור לי למה את מרגישה ככה, מצד שני כל כך קיוויתי בשבילך שתוכלי לסלוח לעצמך, שתוכלי לשחרר את "מה אם...", שתוכלי להיות שלמה עם ההחלטה וההשלכות שלה.
ואני יודעת שלעולם לא תשכחי ואני יודעת שלא המשכת הלאה ואני יודעת שהאושר שלך אף פעם לא יהיה שלם.
ובכל זאת אני ממשיכה לקוות עבורך, שמתישהו יהיה לך קצת יותר קל, קצת פחות קשה.

שולחת לך חום ונחמה.
מזכירה לך שגם אם היו בינינו חילוקי דעות, אני רוצה בטובתך ובשמחתך, עכשיו ולתמיד.
 
רונית היקרה


אין לה תחליף.
אין ולא יכול להיות.
3 שנים שאת בעינויי נפש קשים סביב ההחלטה על הפסקת ההריון.
3 שנים שאת נושאת אותה בלבך, זוכרת, משחזרת וכואבת את רצף האירועים.
3 שנים שאת מריצה את התסריט המכאיב כל כך של "מה היה אילו ------- " ואינך מרפה מעצמך, ואינך מניחה לחייך להיות מה שהם היום, מסרבת לקבל את המציאות וכואבת כל כך את המציאות החלופית בה את מאמינה - שהיה יכול להיות בסדר, שהיא יכלה להגיח בריאה ושלמה אל אויר העולם.

הלוואי והייתי יכולה להציע לך תסריט אחר בו תאמיני.
הלוואי והיית מאמינה לתסריט שציירו בפנייך הרופאים ומרבית המחקרים.
הלוואי שהיית מאמינה בנזקי הפגות הקשים, באומללות ובדאגה התמידית שהיתה נגזרת עלייך ועל משפחתך הקטנה.
שאולי היית בוחרת שלא להגדיל עוד כי לגדל ילד עם צרכים מיוחדים זו משימה קשה ומורכבת, והיא משליכה על הבריאות ועל הנפש ועל בן הזוג והילדים הקיימים. וברקע ההחלטה שלך עמדה הבנה כזו. שנשתכחה ממך מאז.

אז במקום כל האיחולים הללו, שאני מאחלת לך ממש מאז האובדן, אני מאחלת לך שלאט לאט, עם הזמן החולף, עם המשפחה המתרחבת, עם ההתקדמות הקריירה, עם הצמיחה האישית - תמצאי מקום קטנטן בלבך של חמלה עצמית - מקום קטן שלא יהיה שיפוטי ואכזר ונוקב ומר, אלא מכיל ומקבל - מקום שיאמין באמת שבחרת הכי טוב שיכולת בנסיבות שעמדו בפנייך.
 

mick nik

New member
רונית יקרה


מזדהה עם הקושי שלך סביב חודש ספטמבר וחגי תשרי.
ב1 בספטמבר האחרון ליוויתי את בתי לכיתה א' ובתוך כל צהלת פתיחת השנה רק אני זכרתי שאני מציינת שנתיים לאובדן ההוא.
&nbsp
הפער הזה בין חווית האובדן שלנו לבין הזכרון של הסובבים אותנו גדול כל כך שקשה להסביר אותו למי שלא היתה שם...
&nbsp
חושבת שמי שלא חוותה זאת לא יכולה להבין איך ילד/ה שלא זכית לגדל בכלל יכולים בעצם העדרם להיות נוכחים כל כך.
&nbsp
בעניין האשמה כתבתי לך בעבר על עצמי שעל אף שיש לא מעט משותף בנסיבות האובדן שלנו, אני נושאת איתי מטען כבד מאד של כאב, אבל אינני חשה חרטה או אשמה.
אולי זה בגלל שבשונה ממך, אנחנו לא הפסקנו את ההריון באופן מיידי כשהומלץ לנו על כך, וראינו באופן מוחשי איך תרחישי האימים של סיבוכים בעקבות מיעוט מי שפיר קיבלו להם ביטוי ממשי במהלך הימים בהם התלבטנו .
&nbsp
שמחה עבורך שזכית לחוות הריונות תקינים שהגיעו לסופם בידיים מלאות וכואבת מאד עבורך על שאינך מצליחה לסלוח לעצמך על ההחלטה שנכפתה עלייך בנסיבות שכמעט ולא הותירו לך אופציה אחרת.
&nbsp
בחרת בביתך הבכורה ובמשפחה העתידית שלך .
בעיני זוהי בחירה אמיצה.
כולי תקווה שיבוא יום וגם את תלמדי לחיות איתה מבלי לתת מקום גדול כל כך לרגשי האשם לכרסם בך.
&nbsp
 

רונית 294

New member
תודה. אודה לך אם תזכירי לי

את הסיפור שלכם. אינני זוכרת. אגב, גם אצלנו זה לא היה מיידי. לקח 5 ימים מיום ירידת המים ליום הפסקת ההריון כי היה חג ולא הייתה וועדה וגם התלבטנו בימים האלה ורצינו לראות אם כמות המים תעלה מה שלא קרה כמובן. כשברקע הרופאים אומרים שאלד גג בתוך שבועיים והחשש היה מלהיכנס לשבוע שכבר לא ניתן להפסיק הריון על רקע זה או ממש ללדת.
 

mick nik

New member
מיעוט מי שפיר בסקירה שניה והפסקת הריון שלושה שבועות אחכ

אצלי, בשונה ממך, ירידת המים לא התרחשה בבת אחת אלא בטפטופים שהחלו לאחר דיקור מי השפיר . מאחר וההריון מתחילתו לווה בדימומים לא זיהיתי נכון כי ישנה דליפת מים וגם הרופאים במספר בדיקות שונות לא אבחנו זאת.

היום אני יודעת שהמטומות בתחילת הריון מעלות משמעותית את הסיכון לירידת מים בעקבות הדיקור אבל לא הפנו את תשומת ליבנו לכך וככל הנראה נפלנו בסטטיסטיקה.

כאשר הגענו לסקירה השניה מיעוט המים היה קיצוני מאד וקיבלנו המלצה די ברורה להפסיק את ההריון. זה היה בתחילת שבוע 23.
התחלנו בסבב בירורים והתייעצויות ועד שגיבשנו החלטה לקבל את המלצת הרופאים עברנו את גבול החיות ונדרשנו כבר לוועדת על, שבאופן בלתי צפוי הערימה עלינו קשיים משיקולים לא ענייניים.
בשלב זה הייתי מאושפזת במחלקה להריון בסיכון וכמעט שכנעו אותנו שאם ההריון שורד למרות מיעוט המים, הסיכון העיקרי הוא סיבוכי פגות קיצונית, שאינם מהווים עילה להפסקת הריון.

למזלנו, מאחר ורופא הנשים שלי, שהוא עצמו מומחה להריון בסיכון, הזהיר אותי לאורך כל הדרך באופן מאד נחרץ מהמשמעויות של המשך הריון תחת מיעוט מי שפיר לאורך זמן, התעקשנו על סקירה מורחבת נוספת ואז התגלה כמה הפגיעה בעוברית שלנו היתה משמעותית. אילו היתה שורדת, לא היה לה סיכוי בשל פגיעה קשה מאד בהתפתחות הריאות.

מאחר וביצענו נתיחה לאחר הלידה, אנו יודעים בדיעבד כי היתה גם בצקת במוח שעליה לא דובר איתנו וגם פגיעה כלייתית קשה.

בסקירות קודמות שנעשו לי באותם שלושה שבועות אף רופא אחר לא הצליח לזהות עד כמה העוברית הזו כבר נפגעה.

הקטסטרופה מבחינת הרופא הבכיר שהתערב בוועדה ושכנע שלא לאשר לי הפסקת הריון היתה כה גדולה עד שכינס וועדת חירום באופן מיידי והזעיק מהבית רופא בכיר אחר שיזריק לי את זריקת ההמתה מבלי שהייתי מוכנה לכך, בעוד בנותי אצלי בביקור בחדר הסמוך.

מספרת לך את כל זה רק כדי לומר שאישית נוכחתי שאין באמת ניסים והסיכויים להגיע לסיום הריון תקין עם מיעוט מים בשבועות מוקדמים נמוכים מאד עד לא קיימים.

אני נחרדת מהמחשבה שלא הייתי מתעקשת על בדיקות נוספות וממשיכה בשמירת הריון וברור לי שאז השבר יכול היה להיות גדול אפילו יותר.

הייתי במקום שלך ואני יודעת כמה תחושת האחריות קשה. חושבת שההחלטה על הפסקת ההריון ההוא היתה מהקשות שקיבלתי, אבל יודעת גם שלא באמת היתה אפשרות אחרת.

מניחה שהעובדה שהפגיעה בעוברית שלי לא נותרה בגדר תיאוריה מקלה על ההשלמה שלי עם ההחלטה שקיבלנו.
תחושת האובדן, ההחמצה והכאב עדיין איתי וכנראה ימשיכו איתי הלאה. עם זאת- יודעת שמהרגע שאותו הריון השתבש כל כך לא באמת היה לה סיכוי, ולכן אין בי חרטה או אשמה.
מקווה שגם את תצליחי יום אחד להכיר בכך שבחרת הכי טוב שיכולת בנסיבות שלא באמת איפשרו לך אחרת.
 

רונית 294

New member
וואו. תודה על הפירוט המלא.

כמה שזה עצוב זה עוזר לי לשמוע. ודווקא לי כן אמרו שגם כתוצאה ממיעוט המים עלולות לצוץ בעיות ודווקא אצלי כן אמרו שהפגות הקיצונית היא עילה מספקת. אני גם ניגשתי לוועדת על בגלל שטעיתי בשבועות ההריון. הייתי בתחילת שבוע 23 עם שיטפונות שיצאו ממני. גם אצלי הפרופסור הגדול תחילה לא רצה לאשר. לאחר שהעליתי טיעוניי עשו לי אולטרסאונד נוסף עי מומחה בעל שם ולאחר מכן החליטו לאשר... אותו פרופסור אמר לי אחרי האישור שזו ההחלטה הנכונה. אגב. שניה לפניי נכנסה מישהי בהריון יותר מתקדם משלי ואישרו לה בשניה. אולי בגלל שהיו לה 4 ילדים בבית. ולי רק אחת בזמנו.
 
רונית היקרה

השארת אותי ללא מילים. כמה צער ועצב מקופלים בכל מילה ומילה.....
ברור לי שלא היתה לך ברירה אך הכאב בתוכך הוא ממש כאילו הבחירה היתה בידך.
כאילו את בעצמך חרצת את דינה.
מתפללת איתך שתסלחי לעצמך למרות שלא תשכחי בוודאי לעולם....
שימיך יתמלאו באושר וצחוק ילדים ושהזמן יקהה מעט את הכאב...
הלוואי
 

שירהד1

Member
מנהל
רונית היקרה,

יש מקרים בחיים שנדמה כאילו היתה זו הבחירה שלנו, וזו לא היתה הבחירה שלנו. לא ממש. לא בכלל. רק למראית עין.
אני מכירה אותך כבר מספר שנים דרך הפורום, וזוכרת היטב את כל פרטי המקרה. הטרגדיה אצלך היא שלמראית עין הבחירה היתה בידייך, ולכן את מיוסרת כל כך ומלאת יסורי מצפון. אילו רק היית מבינה שהמציאות נכפתה עלייך- היה לך יותר קל לסלוח לעצמך.
ירידת מים בשבוע 23 לא נותנת סיכוי לעובר. היא לא. וזה לא קשור לבחירה. לא בחרת שירדו לך המים בשלב כזה. נכון? משהו אחר הכריע פה- אני אגיד הביולוגיה והריון לא תקין (אם אני זוכרת נכון- היו המטומות בשלב מוקדם יותר של ההריון), ואת אולי תגידי- גורל, אלוהים...
אני יודעת שאת אישה מאמינה, אז דווקא בגלל זה קל לי להציע לך לכעוס עליו, על ההוא מלמעלה היושב במרומים.
כאישה לא מאמינה, לא היה לי על מי לכעוס...וזה מעצבן שאין את מי להאשים ובמי להטיח האשמות. אז לך יש את הפריווילגיה הזו, שלי לא היתה
.

יכול להיות שנידונת לחיות עם הכאב לעולם, אבל לא נידונת לחיות עם תחושות האשמה לתמיד. לא יכולה להסכים עם הגישה הזו, בסדר?



שירה דוד

ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 

snoopy96

New member
מורכבות הנפש

הי רונית,
אמנם רק השבוע זכיתי לקבל את הבת שלי לאחר מסע הייסורים שלי שלשמחתי כלל ״רק״ אובדנים בשליש ראשון, אבל אֿני יכולה להבין את הקושי הזה להמשיך הלאה, הנפש שלנו זוכרת את הכל, גם אם על הנייר המשכנו הלכה.
אני מסתכלת על הבת שלי החדשה ולא יכולה שלא לחשוב על הבנות שלי שאיבדתי לאורך הדרך, אני נכנסת לחדר ניתוח לקיסרי ויחד איתי באים כל הגרידות, אני יוצאת מבית חולים עם תינוקת בערב ראש השנה, ויחד איתי הגרידה שעשיתי לפני ארבע שנים בערב ראש השנה לבד בארצות הברית. לצערי אי אפשר למחוק את הטראומות והן הולכות איתנו כמו צל, יש ימים קשים יותר שהכל צף ויש ימים שיותר קל לטבוע לשגרה הקיימת.
עם זאת, אני חושבת שאמנם נידונת לחיות עם הכאב, אך לא עם רגשות האשם, זאת החלטה בלתי אפשרית שלא נראה לי שיש לה בחירה ״נכונה״
שולחת לך חיבוקים חמים
 
למעלה