פריקת תסכול/עצב

[Rach12312]

פריקת תסכול/עצב

3 וחצי חודשים אחרי ההפלה. המחזור השלישי עומד להגיע בצעדי ענק . מתחילה לאבד תקווה שההריון יבוא מהר (פעם קודמת לקח 7 חודשים והפעם זה נראה כמו נצח).
נמאס לי לשמוע את המשפט שכשהכי פחות אצפה להריון הוא יגיע כי איך אפשר לא לצפות אחרי שפעם אחת התקווה אכן התממשה ושכל רגע אני חושבת על זה?
אחרי קבלת המחזור הראשון של ההפלה תיכננתי עם בעלי חופשה ליוון לפי קבלת מחזור כל 4 שבועות כפי שהיה לי לפני ההפלה וכמובן שמרפי פועל לרעתי והמחזור החליט להגיע כל 5 שבועות ומספר ימים אחרי ההפלה וכנראה שהמחזור יפול על החופשה אלא אם פתאום אכנס להריון בחודש הבא ולצערי אני לא אופטימית אני אני גם מתבאסת מזה.
אני כבר מתחילה לחשוב אם אני צריכה להתחיל לפעול בדרכים הלא טבעיות בשביל להיקלט להריון, בעלי לא ממש בעד ולא מבין לאן אני כל כך ממהרת ושאנחנו עוד צעירים.

אני יודעת שחוץ מלחכות כרגע אין לי יותר מידי מה לעשות אבל פשוט רציתי לפרוק..

 

[מרעישה בשקט]

לדעתי אי אפשר לא לצפות ולא לקוות

בזמנים שבהם אני מנסה להיקלט להריון, הימים שלפני הוסת הם ימי לחץ וטיפוס על הקירות ובדיקות ביתיות, אין מצב שאצליח לא לקוות ולצפות להריון ולא להתאכזב אם מתחילה וסת.

בחורף יצאנו לחופשה משפחתית כדי לציין את יום הולדתי ה-40. הוסת הקדימה ביומיים ובמקום להתחיל יום אחרי החופשה, היא התחילה במהלך החופשה. כך יצא שאת הסיבוב בחרמון עשיתי נפוחה, עצבנית וכואבת. אח"כ נרגעתי והצלחתי להמשיך להנות.
השבוע אנחנו טסים לעוד חופשה משפחתית והחודש בכלל לא ניסינו להיקלט, כי אני לא מוכנה לטוס בהריון. הוסת אמורה להתחיל ממש באמצע החופשה, ואני מחכה לבואה כדי שנוכל לחזור לנסיונות.

מאחלת לך שתהני בחופשה, עם או בלי הריון (כמובן שמחזיקה לך אצבעות שעם הריון).
מאחלת לך שההמתנה והציפיה יסתיימו ממש בקרוב.

 

[פנלאופה]

הפור נפל

מרעישה יקרה, מבין השורות הגיחה ההחלטה שלך, שלכם, לנסות שוב. אני לא יכולה להסתיר את שמחתי, תקוותי ואמונתי. בינתיים שתהיה לכם חופשה מוצלחת!

ל-Rach12312 בטח שנמאס לשמוע את המשפט המפגר הזה של להפסיק לקוות, שהוא גם לא נכון וגם לא הוגן. מציעה לך למחוק אותו מהלקסיקון הפנימי, ובמקום זה להתמודד עם הציפייה, עם המתח, עם התקווה ובטח עם המחזור שלא קולט שאת בחופשה... זה מספיק מאתגר.

 

[אליסקה]

גם אני שמחה לקרוא על החלטתך

מחזיקה לך אצבעות ממש חזק.

 

[איןאריותכאלה]

גם אני מצטרפת למברכות

מי ייתן שגורלו של הריון מספר 8 יהיה כגורלו המתוק של הריון מספר 2. מאחלת לך מסע ארוך ומלא בן 40 שבועות הפעם. אמן!

 

[מרעישה בשקט]

תודה

לפני שאני מתייחסת לגורלו של הריון מספר 8, אני צריכה שהוא יהיה.
הדדליין מבחינתי הוא ינואר 2018, מה שמשאיר לי בערך 5 מחזורים לנסיונות.

 

[איןאריותכאלה]

אני זוכרת

שספרת מחזורים לפני הריון מספר 7. ונקלטת בתוך הלו"ז שקצבת לעצמך מאחלת לך שלא תספרי יותר מדי יו"מים עד לשני הפסים. גם כן ביניים מחורבן. כי אם אני זוכרת. מצטערת. עוצרת. מאחלת לך חופשה משפחתית נעימה ונטולת ספירת ימים.

 

[JB217]

החלק של לחכות קשה...

מפשט מעצבן וגם לא נכון במיוחד, ההריון מגיע מתי שהוא מגיע גם אם את לא מצפה וגם אם את מתחילה לבדוק שבוע לפני...
אני יכולה להציע לך משהו שקצת שחרר לחץ אצלי במהלך הניסיונות (פעם ראשונה ניסינו שנה ושניה שנה וחצי אבל לסירוגין, באופן טבעי) תקבעו דד ליין למשל אנחנו אמרנו שאחרי שבעלי יסיים את הכדורים לשיפור הזרע (3 חודשים) נעשה 2 ניסיונות ואם לא, נלך על הזרעה באופן מפתיע בפעם הראשונה בפעם הראשונה נקלטתי בחודש שלפני ההזרעה ובשנייה חודש אחרי שהחלטנו על זה (ואני כן יכולה להגיד שההחלטה טיפה הרגיעה אותי)..
פשוט שיהיו לך פתרונות מול העיניים ולא הכל פתוח וככה את יודעת שיש לך מה לעשות בהתאם לכל הנסיבות. הכי מציק שאומרים לשחרר (איך באמת!?) אבל חופש כן עוזר לדעתי, להתעסק קצת במשהו אחר וכמובן אני חושבת שאצלינו סוג של קלטתי מתי טוב לנו לעשות את זה לפי בדיקות הביוץ ואיכות הזרע של בעלי אז אולי תוכלו לפתח לכם גם איזו שיטה.
לגבי דרכים לא טבעיות, גם בעלי היה די נגד אבל אז שלחתי אותו לבדיקות זרע וכבר הבנו ששרפנו חצי שנה בלי שהיה לנו סיכוי, ואני התחלתי גם לעשות בדיקות, לאט לאט הרי זה לא שישר יתנו לכם ללכת להזרעה יש בדיקות ודברים וגם זה לוקח זמן ואפילוווו אם יגידו לכם שכדאי, אתם לא חייבים להסכים!
לנו בגרמניה בכלל אמרו שלא רק שכדאי אלא שאין מצב שנצליח בלי IVF והינה אמנם 2 הפלות אבל להקלט כן הצלחנו לבד...

בכל מקרה, שולחת לך חיבוק מחזק והלואי שזה יקרה בקרוב,הריון בריא קל ומשעמם בידיים מלאות!!!

 

[Rach12312]

תודה על החיזוקים

הקטע שלבעלי פחות לחוץ הקטע של ההריון- אם הוא יתקיים הוא ישמח אבל אם זה לא יגיע גם עוד שנתיים הוא יחיה עם זה אז קצת קשה לי לגרום לו להבין את מפלס הלחץ שלי.
הוא בצבא בקבע אז קצת קשה אצלו כל העניין הרפואי והוא לא ממש מתלהב ללכת לבדוק אם הכל אצלו תקין בתירוץ שפעם אחת כן הצלחנו אז זה אומר שהכל בסדר.

 

[JB217]

מבינה אותך

גם לבעלי לא היה לחוץ עד שראינו שזה לוקח ממש הרבה זמן והוא מבוגר ממני גם ב 5 שנים.. התחלנו לנסות כשהייתי בת 29 וחצי...
הקטע שאם זה לא יבוא משניכם אז באמת קשה להעביר למישהו את הרצון שלך, אני יכולה להגיד לך שרק אחרי ההפלה הראשונה בעלי הבין שזה יכול להיות בעייתי ולהסתבך ונכנס בעניין יותר ברצינות עד אז גם לו לא היה לחוץ בכלל...

 

[Rach12312]

בעלי הוא בגילי

עוד מעט בן 29. ההפלה כן נתנה לו את הרצון יותר לרצות ילד כי הוא ראה כמה שזה חשוב לי. אבל עכשיו הוא פשוט אומר מתי שזה יבוא זה יבוא ולי קשה עם זה שהזמן עובר וזה לא בא.

 

[איןאריותכאלה]

אני כל כך מבינה

בשבילי זה היה עינוי לחכות, בפרט שהשעון כבר תקתק בקולי קולות, אבל גם כשהשעון תקתק הרבה יותר חלש. בזמן שמנסים - ולא מצליחים - תחושת חוסר האונים וחוסר השליטה מתעצמת מאד, גם אם אין אובדן ברקע (את יכולה לקפוץ ללקראת הריון ולחוש את מפלס התסכול שם), ואחרי אובדן על אחת כמה וכמה. אני לא זוכרת בת כמה את, אבל לגיל בהחלט יש משמעות. מעודדת שיש הרבה נשים שחוו את התסכול הזה, אני זוכרת מאד בבירור מישהי מסויימת שלקח לה 8 חודשים להרות אחרי אובדן בשבוע מאוחר. היא ילדה מאז 2 ילדים בריאים. ויש עוד המוני סיפורים עם סוף טוב. בינתיים אנחנו כאן לשמוע את התסכול והייאוש ולהכיל את העצב.

 

[Rach12312]

תודה על התגובה

אני יחסית צעירה, בת 28 אבל כיוון שהסביבה רובה כבר בשלב הזה של כניסה להריונות מוצלחים אני מרגישה לחץ חברתי מאוד גדול שמכניס אותי עוד יותר לסטרס.

 

[JB217]

הקטע החברתי

ממש חזק במיוחד בישראל! בגלל זה האמת אני שמחה שאנחנו היינו רחוקים מזה בשלב הניסיונות.. (עכשיו עוד מעט אמורים לחזור וזה מלחיץ אותי מאוד) רב החברים שלנו כבר עם ילדים ואני מדברת אתך על 2 ואפילו 3!
זה מוסיף ללחץ ללא ספק אבל לפחות יש את המקומות האלו שאפשר להתמרמר בהם ויבינו אותך ויתחברו למה שאת עוברת. ברור שהרבה יותר כייף לא לדעת בכלל מה זה אבל אם כבר אז לפחות עם תמיכה

 

[שירהד1]

כמה דברים:

1. אי אפשר שלא לצפות. כאשר רוצים הריון- רוצים אותו כאן ועכשיו. ואם אפשר- אז ממש עכשיו!!!
2. רצון לחוד ומציאות לחוד. הגוף שלנו ושל הבעל הוא לא רובוט. פעמים רבות לוקח זמן עד שנקלטים להריון. הממוצע הוא חצי שנה, והתקין בגילאים שלכם הוא עד שנה.
3. כל עוד לא ידועות בעיות פוריות שלך או של בעלך (ועובדה שנקלטת תוך פרק זמן סביר של 7 חודשים ולא דיווחת לנו על בעיות ידועות), אז ההמלצה היא להמשיך ולנסות בעקביות ובתדירות של ימים 10-18 למחזור- יום כן יום לא, במחזור של 28 ימים.
4. באסה? כן. הלוואי והייתי יכולה לומר לך שתיקלטי כבר במחזור הקרוב. אני לא יודעת, ואף אחד לא יכול לדעת. אבל מכאן ועד להתחיל לחשוב על טיפולים כאלו או אחרים- בעיניי, המרחק הוא אדיר. נסי לקחת את הצד הרציונאלי של בעלך, ולו למספר דקות, ותיווכחי שהוא צודק. אנחנו מאוד אמוציונאליות, וזה בסדר גמור, אבל מדי פעם- אפשר להתרחק טיפה ולהסתכל בעיניים רציונאליות, כדי להגיע להחלטות נבונות שמסתמכות על עובדות רפואיות ולא על הצורך והרצון והכמיהה שלנו להגיע להריון.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[Rach12312]

מבינה את הרציונל ועדיין

כששומעים על זוגות שלקח להם 3 חודשים זה רק מעלה לי את רמת הסטרס ואני יודעת שיש סיפורים לא טובים גם לצד ההפוך).
ההתלבטות שלי היא כמה זמן לתת לזה את הצ'אנס להצליח להיכנס טבעי. שנה מאז ההפלה? לא בטוחה שאצליח לעמוד בזה נפשית..
גם כל הבדיקות בסופו של דבר לוקחות זמן..אז ההתלבטות אם לסגור את הנושא שאולי אצל בעלי בכל זאת יש משהו לא תקין.

 

[שירהד1]

קודם כל, את תצליחי לעמוד בזה נפשית,

ושנית, אני מקווה שלא יהיה צורך, כי תיקלטי להריון בקרוב.
הכל מעלה סטרס. את צודקת. אבל מתפקידנו כן לשמור על עצמינו, וכן לומר לעצמינו משפטים שהם גם עם גוון רציונאלי. זה אל כדי לשכנע את עצמינו שהכל טוב, אלא כדי לא לגרום לעצמינו טירוף מערכות שלם.
יש גם זוגות שמצליחים להיקלט תוך חודש אחד. ויש גם כאלו שלוקח להם שנה, והכל בסדר. לא מזלזת בצורך להיות בהריון כאן ועכשיו. חוויתי זאת המוני פעמים. האמיני לי שאני מבינה אותך. אבל מצד שני- להגיע למסקנה שבגלל שלא נקלטת 3 חודשים, להגיע מזה למסקנה שמשהו אצלך או אצל בעלך לא תקין- המרחק הוא עצום.
אני מתארת לעצמי שהמחזור אצלך סדיר, ושאת לא פוליציסטית ואין לך בעיות הורמונאליות כאלו או אחרות שידוע לך עליהן. אין שום סיבה בעולם להיכנס לפאניקה ולחשוב שיש לך או לבעלך בעיות פוריות.
לא מסכימה עם הגישה הזו.
גם כל רופא/ה אחראיים, שרואים בני זוג בריאים, ומתשאלים ובתשאול לא עולות אינדיקציות לביצוע בדיקות- בעיניי לא אמורים לתת סתם כך בדיקות. רופא צריך לחשוב ולהגיע למסקנות רפואיות רציונאליות.

אגב, חשוב לי לומר, שרמת סטרס גבוהה לא משפיעה על יכולת הקליטה להריון. אז גם בזה יש משהו מרגיע. אם מישהו אומר לך שתרגעי, ואז תיכנסי להריון, את יכולה למסור לו ממני שזה שטויות במיץ עגבניות.
יהיה הריון, כאשר יהיה הריון, ובתקווה בזמן הקרוב.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[אליסקה]

רק רצית לפרוק

ואני יכולה רק להזדהות, ולאחל לך שזה יקרה במהרה. ההמתנה להריון הבא אכן קשה מאוד, אבל בתור אחת שהרתה גם ספונטנית וגם מטיפולים, אני יכולה להבטיח לך שזה לא יותר מהר, ובטיפולים האכזבה בסוף החודש יותר קשה, כך שבמקומך לא הייתי ממהרת...
כאמור, אני מאחלת לך הצלחה מהירה, וחדשות טובות ומשמחות ממש בקרוב.

 

[איןאריותכאלה]

מסכימה מאד עם שירה בעניין הטיפולים

בגיל 28, אחרי 3 חודשי נסין, בשום אופן לא הייתי נכנסת לעולם הטיפולים. הורמונים הם לא סוכריות, יש מחירים פיזיים, זוגיים,רגשיים וכלכליים לנטילתם. ואין שום אינדיקציה רפואית המצביעה על הצורך בהם. כבר נקלטת להריון טבעי, תיקלטי שוב, מקווה שבמהרה.

 

[פנלאופה]

ולא הספקתי

אני שמה לב שההודעה שלי נשלחה בחסר, בלי מה שבעצם רציתי לחלוק איתך.
את נמצאת בתוך התמודדות מורכבת, משהו שאת רוצה שכבר יהיה ממזמן ועדין לא פה, תסכול שזה לא הלך עד עכשיו, וספקות וחששות לגבי ההיתכנות והסיכויים. אחד הדברים שאפשר בכל זאת לעשות במצב הסבוך והמעיק הזה, הוא להיות טובה לעצמך, ובזה אני מתכוונת שתתני מקום ותקבלי ותכבדי את כל קשת הרגשות שלך, כמו שהיא, בלי לשפוט את עצמך ובלי להעמיס אקסטרא על עצמך - גם את הכעס, גם את האכזבה, גם את חוסר האופטימיות [שכתבת שאת מתבאסת ממנה, אבל מה יש להתבאס כרגע זה הזמן שלך לדלג ברחובות עם סמיילי על הפנים, ברור שלא]. מה שאת עכשיו - זה הכי הכי במקום, הכי הכי לגיטימי, הכי שאפשר טבעי להרגיש.

את מכירה את עצמך ואת יודעת שיש לך את הרצון ואת הכוחות להתמודד, את יודעת שאת רחוקה עדיין מלאבד תקווה - אני מאמינה שלא תתקני אותי כי אני לא טועה - ויחד עם כל זה, כרגע את בלחץ וגם זה מליון אחוז בסדר, תני לעצמך כמה ימים ככה, שבועות אם תצטרכי, תסמכי על עצמך שאת תמצאי את הדרך לצאת מהמבוך הרגשי הזה, ולחפש את הפתרון.

חוצמזה, נדמה לי שאת מבינה את בעלך שלא מבין אותך, את יודעת שאין סיבה רציונלית כרגע לפנות לטיפולים, אם אני קוראת אותך נכון לא זוהתה אצלכם שום בעיה עד כה, אבל את פונה לזה בתור פתרון חירום, שיביא את הישועה מהר יותר, וגם זה את הרי יודעת שלא באמת נכון, לא במקרה שלך ולא עכשיו. אני מאוד מכירה את הדחיפות ואת הגישה של ננקוט בכל האמצעים כי דחוף לנו עכשיו. וכמובן מכירה גם את התגובה של הבעל שנמצא צעד אחד מאחורינו בעניינים האלה וגם את הנטייה שלנו לחשוב שהוא לא מבין בעצם, בזמן שגם לו בסך הכל קשה ועוד יותר קשה להחצין את זה, והוא בסך הכל מנסה גם להתמודד עם הקושי שלו וגם לגונן עלייך בדרך לא רגשית אלא רציונלית. טוב לך שיש לך לצדך מקור כזה של יציבות ושיקול דעת ורוגע וכנראה גם של אמונה.

אני גם מאמינה שלמחזור שלנו יש את התנודות הרגשיות שמלוות אותו, עכשיו הכי מובן שאת מרגישה צורך לפרוק - הנה מגיע המחזור, הסמל הבנאלי של הכישלון, הבזבוז המקומם של חודש שלם שלא יחזור. אבל אחריו גם תכף יבואו ימי הקדם ביוץ והביוץ והסקס וההתרגשות והריגוש, ובתקווה שהפעם הקרובה לשנה הקרובה אמן טפו טפו ואנחנו כאן נשמח על כל עדכון, לטוב ולרע. כי כאן מבינות אותך ומקבלות אותך ועכשיו תורך.