שאלות לאחר גרידה

[עלמה83]

שאלות לאחר גרידה

שלום בנות יקרות,
לפני כחודש עברתי לצערי גרידה בשבוע 18... יש לי מספר שאלות לאחר הגרידה אם מישהי חוותה אשמח שתשתף:
1. קיבלתי מחזור לפני מספר ימים אך הוא שונה ממה שיש לי בד"כ: הדימום מועט והוא בצבע חום כהה. מישהי יודעת אם זה תקין?
2. אני מנסה לחזור למשקלי המקורי מלפני ההריון, מעולם לא הייתה לי בעיה עם המשקל.. אך לא רק שאיני מצליחה לרדת למשקל בו הייתי טרם ההריון אלא שאני רק ממשיכה לעלות
יכול להיות שהגוף שלי עדיין חווה שינויים הורמונליים?
או שיש הסבר הגיוני אחר לעליה הלא ברורה הזו? כי אני ממש מקפידה על תזונה נכונה וממשיכה לעלות (לפני ההריון אכלתי מה שבא לי ונשארתי על אותו משקל...וכשהייתי מקפידה על תזונה נכונה ומזון דל שומן הייתי יורדת בקלות...)

אשמח לשמוע את דעתכן.
תודה רבה!
ושנתבשר כולנו רק בבשורות טובות

 

[מרעישה בשקט]

משתתפת בצערך על האובדן

1. לפני שנתיים וחצי היתה לי וסת דומה למה שאת מתארת. הייתי חודש אחרי גרידה בשבוע 13 וידעתי שאחריה נשאר עדיין דם ישן ברחם. ביום הראשון של הוסת, הדם היה כהה - דם ישן וקרישי דם שנותרו בחלל הרחם מאז הגרידה. ביום השני היה דם אדום - דם טרי של וסת רגילה. הוסת הזו היתה קצרה מהרגיל וארכה יומיים בלבד. הוסת השניה הגיעה באיחור של כשבוע וחצי, אבל החל ממנה הוסתות חזרו להיות רגילות באופי ומשך הדימום.
האם נבדקת מאז הגרידה? כדאי להיבדק תוך כשבוע מתחילת הוסת, על מנת לראות מה מצב הרירית.
2. לא יודעת מה לייעץ לך. האם מעבר לעליית המשקל את מרגישה גם עליה בהקפים? בעקרון שריר שוקל יותר משומן, כך שתיתכן עליה במשקל במקביל להצרת היקפים שמבטאת עליה במסת השריר.
כרגע אני 3 שבועות אחרי גרידה. בהתחלה ירדתי במשקל, אבל בשבוע האחרון אני שוב במגמת עליה ומרגישה את זה גם בבגדים. לעומתך אני ממש לא מקפידה על תזונה נכונה, כך שאני מקבלת בהבנה את התנודות במשקל שלי.

 

[עלמה83]

היי אני משתתפת בצערך

1. האמת שהוסת שלי לא דומה למה שתיארת. יש לי רק הפרשות חומות. בכלל לא אדומות, בהתחלה בכלל חשבתי שזה לא וסת. יש לי בדיקה אצל הרופאה ביום חמישי, מקווה שהכל תקין.
2. לא ברור לי ממה תנבע עליית מסת השריר (אני בכלל לא מתאמנת..). מה שכן, אני כן מרגישה את זה בהיקפים: הג'ינסים שלי יותר צמודים עליי וגם החזיות...
גם אני בשבוע-שבועיים שלאחר הגרידה ירדתי ואילו בשבועיים האחרונים אני עולה...
אז זה ממש לא ברור לי.
משתתפת בצערך לגבי הגרידות, אם תרצי לשתף אני פה !

 

[שירהד1]

עלמה 83- האם היית אצל הרופאה? מה אמרה?

 

[עלמה83]

היי

כן הייתי,
היא אמרה שזה הגיוני ולוקח לגוף זמן לחזור לעצמו... בנוסף ראתה ציסטה באחת השחלות שכנראה נובעת מעודף הורמונים. מקווה שהדברים יסתדרו לאחר הוסת הבאה. שהגוף יתאזן ויחזור לעצמו ונוכל להסתכל קשימה ולהתחיל בע"ה הריון תקין ובריא.

כ"כ בא לי כבר להיות אמא...

 

[Rach12312]

ירידה במשקל

היי
אני חודשיים אחרי הפלה בשבוע קצת פחות מתקדם משלך וגם אצלי יש בעיה שאני לא מצליחה להזיז את המשקל למטה, למרות שאני מתאמנת ומאוד מקפידה על התזונה. אולי לוקח לגוף קצת זמן להסתגל למצב ההורמונלי מחדש..

 

[איןאריותכאלה]

לעלמה - על משכב לידה ועל אובדן שליטה והדחקה

עלמה היקרה, קודם כל חיבוק גדול והשתתפות בכאב העצום שאת וודאי חווה עם אובדן הריון רצוי בשבוע 18.
את שואלת על האופן בו ניתן לחזור לשגרה. הרי לפניה הריון שלטת במשקל שלך - יכולת לאכול כל מה שרצית מבלי לעלות במשקל, ואם היית מקפידה היית יורדת ללא כל בעיה. ועכשיו - בעיה. את מקפידה ובכל זאת אין ירידה במשקל באופק, להיפך, אפילו יש עלייה.

אני פה כדי לספר לך את מה שאת כבר יודעת: למרבה הצער השגרה הופרה. והיא הופרה בכל המישורים, באופן גס ומכאיב.
הגוף שלך אינו כשהיה לפני ההריון. שבוע 18 הוא שבוא מתקדם מספיק כדי שייקח לגוף זמן לפרק את כל מה שבנה. הוא הכין קן חמים ומוגן לגדל בו את העובר שלך עד שיהפוך לתינוק. לשם כך הוא גידל איבר חדש, את השיליה, הוא הגדיל את מחזור הדם שלך כדי שיוכל לספק חמצן לעובר הזה, הוא פינה מקום בחלל הבטן לגדילה העצומה של הרחם, הוא העלה את ההורמונים לכמויות אסטרונומיות - הגוף שלך עבד קשה כדי לאפשר את ההריון הזה, ועכשיו הגוף צריך זמן כדי לפרק את כל המערך המורכב הזה. זמן היא מילת המפתח. וחודש.... חודש הוא מעט מאד זמן. משכב לידה נמשך ששה שבועות וזה כמובן ממוצע, לא זמן מדויק לכל אשה ואשה. את וודאי גם חשה את התנודות ההורמונליות העזות בגוף ובנפש גם יחד.

גם הנפש אינה כשהיתה. אין בפוסט שלך ולו מילה אחת לגבי הנפש. רק שאלה על הגוף - איך מחזירים אותו שיהיה כשהיה. איך מחזירים את השליטה. דווקא במה שלא כתבת אני קוראת את עוצמות הכאב.
יכול להיות שהגוף שלך יחזור להיות כשהיה ויכול להיות שלא. לא ניתן לדעת זאת מראש. תדעי זאת עם הזמן.

הנפש לא חוזרת. זו סטירת לחי חזקה וכואבת ואיומה לאמונות הכי בסיסיות שלנו בעולם. לאמונה שנוגעת ליסוד של הקיום. חלילה לא מנסה לומר שהתחושות הקשות יישארו כשם שהן עכשיו. רק שלנפש לוקח זמן להתאושש, ושעל פי רוב היא חוזרת למקום קצת שונה, כי עמדת היסוד אחרת, מה שהיה מובן מאליו קצת פחות מובן מאליו.

יש נשים שמשתדלות להדחיק, למחוק, להמשיך הלאה בכל הכוח, דבקות בתפקוד כמידת יכולתן. אני מאד בעד להמשיך הלאה, לדבוק בתפקוד, לאסוף את כל הכוחות כדי להתגבר ולהתקדם - אבל אני לא חושבת שאפשר להדחיק אובדן. וכדאי לצד התפקוד גם לדעת לעצור ולתת מקום לכאב. מקום לאובדן השליטה. מקום לפחדים שוודאי צצים. מקום לחולשה. מקום לתנודתיות ולא לחזרה לשגרה.

אם תרצי לשתף אותנו עוד - אנחנו כאן. ואנחנו יודעות המון על התנודות של הנפש ועל הכאב של האובדן ועל הבדידות ועל הסביבה ועל הכמיהה לתיקון

 

[אמאלוסי]

עליה במשקל

הי, עלמה !
מצטערת מאוד על מה שעברת ומשתתפת בצערך.
לגבי שאלה 2 - תבקשי מרופאת משפחה לבדוק בלוטת התריס.