אני שוב פה

אני שוב פה

שוב איתכם, לפחות הפעם היה קצר.
תקווה גדולה עם בטא חיובית. בחרנו להיות אופטימיים וללכת עם ההנחיות שנתנו לנו ולא לבדוק הכפלה אלא לבוא לאחר שבוע לבדוק שיש שק.. אין שק וגם כבר אין בטא... (לא עושה את זה יותר כמובן.. פעם הבאה אני בודקת הכפלות כל יומיים עד השק, זה ברור).
לא יודעת כבר מה רוצים מאיתנו :(
 
אוף אוף אוף

עברתי אחורה להיזכר בהיסטוריה שלך. מצאתי הפלה של הריון ראשון לפני כמעט שנה עקב ציסטיק היגרומה, ואם אני לא טועה אתם עוברים IVF.

את בטח יודעת שחייבים לעקוב אחרי הבטא ולראות איפוס, כדי לוודא שזה כימי ולא חוץ רחמי.
מתי את אמורה לחזור לביקורת?

שולחת לך מלא חיבוקים
 
את זוכרת נכון

מאז ההפלה לפני שנה לא עשינו בכיוון כלום במשך כמה חודשים טובים, הייתי צריכה הפסקה, לא לחשוב על זה. עכשיו חזרנו לנסות ונקלט, אבל נגמר מאוד מהר. באמת מטורף, זה ממש דה ז'ה וו, וכמעט שנה בדיוק...
 
חוזרת לביקורת ביום שלישי

מקווה שהבטא תתאפס, אני מניחה שכן, היא בכיוון, היום הייתה 33 (לפני שבוע, כשגילינו שנקלט, 177)
 
מקווה ביחד איתך

מניחה שהפסקת היום תמיכה, אז יכול להיות שעד יום שלישי הוסת כבר תתחיל.
איזה מפח נפש זה לגלות את הירידה רק אחרי שבוע. אני לגמרי איתך בדעה שבהריון IVF עדיף לבדוק הכפלות.
 
כן, מפסיקה תמיכה

ביחידה אמרו לי לבוא רק עוד שבוע, אני חשבתי בכל זאת לבדוק הכפלה, אבל האיש שלי שכנע אותי שלא צריך, ואם הם אמרו שלא צריך אז לעשות מה שאומרים לי. עבר עליי שבוע מותח ביותר סתם (וסתם לקחתי את התמיכות הנוראיות) ומפח נפש עוד יותר גדול. הייתי כנראה יכולה לגלות קודם שכבר אין הריון. לא אחזור על הטעות הזאת.
 
מכל הריון ומכל הפלה למדתי

מה לא לעשות בפעם הבאה, על מה להתעקש, מה כן לעשות בפעם הבאה, מה מתאים לי ומה לא.
אם אני נתקלת בפרצופים תמהים אל מול הבקשות והדרישות שלי, אני מסבירה את הרקע וההיסטוריה שלי וברוב המקרים התוצאה היא שיתוף פעולה והתאמת התהליך לצרכים ולרצונות שלי.
אני משליכה מהחוויות שלי עם ההריונות והאובדנים וגם מהתקופה שהייתי מטופלת פוריות, אל החוויה שלך כמטופלת IVF. גם את לומדת עם מה את מוכנה לחיות ועם מה לא, מה עקרוני עבורך ועל מה את מוכנה להתפשר.
גם ביחידה ציבורית, אני מאמינה שמי שמתעקשת, יכולה לשנות את התהליך כך שהוא יותר יתאים לה ולא יתנהל באופן מוחלט עפ"י מה שהיחידה מכתיבה.
מעורבות רבה יותר בתהליך לא בהכרח תשנה את התוצאות, אבל סביר להניח שהיא תשנה את האופן שבו את חווה את הדברים.

שולחת לך חיבוק ללילה
 
אני מטופלת מאוד מעורבת

שנים של ניסיון..
אין חשש.
איכשהו עכשיו האיש הצליח לגרום לי להיות שאננה יותר..
פעם שעברה בדקתי הכפלות והכול היה בסדר, ההריון התברר כלא תקין הרבה יותר מאוחר. אז עכשיו הנחתי לזה, שלא בצדק.
אולי זה שכולן מסביבי בהריון עכשיו גרם לי לחשוב שלא הגיוני ששוב אצלי לא יצליח מה שלכולכן הולך כה בקלות.. נראה לי שהשוויתי את עצמי אליהן, אמרתי שכל אלו לא בודקות הכפלות והכול בסדר, אז למה אני סתם צריכה להיות לחוצה?..
&nbsp
 
אוףףף


אני באותו סרט, רק שאני הלכתי לבדוק הכפלות,
בדיקות היריון לא הראו פס, וזה נראה לי מוזר, בטא מעל 100..
4 בדיקות של הביוקר... אז הלכתי לעשות בטא חוזרת,
והיא ירדה בבום ל 16...
&nbsp
התנפצו לי החלומות כולם
לא יודעת איך ממשיכה מכאן
אם בכלל...
&nbsp
חיבוק גדול...
&nbsp
שהפעם הבאה תצליח טוב יותר
 
כל טיפול בפני עצמו, כנראה...

אבל קודם כל להצליח להחזיר לגוף את הכוח והנשימה
&nbsp
חיבוק גדול
 

שירהד1

Member
מנהל
אויש. איזה באסה להיות פה שוב


גם אני קראתי אחורנית את ההסטוריה שלך. מורכב. את רוצה לספר בני כמה אתם וכמה שנים אתם בסיוט הזה של הטיפולים? (לא חובה- רק אם את רוצה).
אל תייסרי עצמך לגבי נושא ההכפלות של הבטא. כאשר הבום בא- הוא בא. אני מכירה המון בנות שעושות בדקיות של הכפלות וזה מכניס אותן למתחים גדולים, אז בכלל לא בטוח שכדאי. אם לא מדובר על בנות של טיפולי פוריות- אני בכלל א ממליצה לעשות את הבדיקות להכפלות. זה נראה לי מיותר ועלול להלחיץ יותר מלעזור.
מה זה אומר שאין שק? האם היה שק הריון ויצא או שבכלל לא היה? האם זה נחשב כימי? יש דימומים?
מה זה אומר "לא יודעת מה רוצים מאיתנו". מי זה "רוצים"? את מתכוונת לרופאים או לגורל האכזר?

שולחת חיבוקי תנחומים וכוחות להמשך,

שירה.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 
התכוונתי לגורל האכזרי...

אנחנו בסיוט הטיפולים הרבה מאוד זמן... לא בא לי לפרט פה, אבל עושים הכול.
לא היה שק, כנראה זה מה שמוגדר הריון כימי, למרות שביחידה אמרו לי שהבטא התחילה ממש יפה ולכן לא חששו לכימי ולא ביקשו ממני לבדוק הכפלות, אבל עובדה..
מה שכתבתי "לא יודעת מה רוצים ממני כבר" אכן הייתה על הגורל ועל זה שאני עושה הכל מכל כל, וכל פעם משהו אחר קורה, ולא מגיעים להריון מוצלח, ובעיקר לא לילד/ה... פשוט נמאס לי כבר ואני לא יודעת מה אפשר לעשות עוד...
תודה שירה.
 
ולגבי הגיל

אנחנו עדיין לא מאוד מבוגרים, שנינו מתחת לגיל 35 (ומנסים מאמצע שנות העשרים..), אבל כבר מתחילים להרגיש את הזמן המתקתק. הייתי מאוד שמחה לכמה ילדים, שניים-שלושה (פעם הייתי אומרת בלי להתבלבל שברור ששלושה, היום מבינה שאשמח מאוד גם בשניים. גם באחד, למען האמת, אבל מאוד ארצה עוד), ומעדיפה להביא אותם לפני גיל ארבעים.
 
לשמולי קיפוד - על גורל ומזל

אני מצטערת שזה המסע שלכם, מצטערת שהוא מתארך ומסתבך, ובעיקר עצובה שטרם נשא פרי בטן ותחת זאת הוליד שורה של הריונות לא תקינים. שולחת לך ולכם חיבוק גדול.

בגלל שאני מבינה שאתם לא חושבים על אפשרות אחרת חוץ מגנטיקה מלאה שלכם - ובגלל שאני קוראת הרבה עייפות, כאב, צער, תסכול ומצוקה - אבל ממש לא כניעה והרמת ידיים - אני מאחלת לכם שתנסו שוב, ובלי שאתם (והרופאים) מבינים בדיוק למה, אלא בזכות הטבע, הגורל, המזל, אלוהים, לא אכפת לי איך קוראים לזה בכלל - תזכו להריון תקין ותהפכו להורים.
 
אני מצטערת

מודה שלא קראתי אחורה את ההסטוריה, תני לי לתקן את האיחול -
מאחלת לכם מכל לבי, שבתוך המסלול להורות בו אתם צועדים - תזכו להארת פנים של המזל / הגורל / האלוהים / בחיי לא אכפת לי מה - ותגיעו בקו ישיר (אם כי עמוס חרדות) מהבטא אל הידיים המלאות. אמן.
 
למעלה