הי

[ess2]

הי

אז עברו שבועיים מהגרידה שלי ופשוט לא מצליחה לחזור לשגרה כמו שצריך, כל האנשים בעבודה עם המבטים המרחמים האלה מוציא אותי מדעתי!! כל האנשים שאומרים לי לא נורא זה קורה לכולם, זה מתיש, זה קרה לי !! או אלה הממש נחמדים שאומרים מה עשית שגרמת להפלה??!?!?!! למה אני רציתי הפלה מה נסגר עם אנשים חיכיתי לזה כלכך הרבה זמן. מנסה כלכך להמשיך הלאה הכאב בלב קיים אבל מנסה להתמודד. וכל הנשמות האלה פשוט מחזירות אותי כל כך אחורה לאולטראסאונד האחרון...
רוצה כלכך להתקדם קדימה ומרגישה לפעמים שפשוט הולכת אחורה

 

[מרעישה בשקט]

יעזור לך אם אגיד שזה לא קורה לכולן?

זה לא קרה לאמא שלי, ולא לחברה הכי טובה, ולא לגיסתי עם 4 ילדים ב-5.5 שנים (אני עם 7 הריונות ב-5.5 שנים, אבל יש לי רק ילדה אחת), ולא לקרובת משפחה של בעלי עם 5 ילדים.
זה לא קורה לכולן.
חלק מאיתנו סוחבות שק אובדנים שמכסה סטטיסטית כמה עשרות נשים שלא חוו הפלה מעולם.

ולא, את לא עשית (או חשבת) שום דבר שיכול היה לגרום להפלה. נשים הרו וילדו במצבים קשים הרבה יותר מאלו שאנחנו חיות בהם (אני חושבת שאין צורך בדוגמאות קונקרטיות).

זה הזמן לאחד או יותר מהדברים הבאים:

• למצוא לעצמך תשובות מחץ. כאלה שישתלו את הנשמות הטובות וימנעו מהם לדבר איתך על כך בעתיד.
• להימנע מלהיפגש עם הנשמות. לא יודעת עד כמה זה פרקטי.
• לבקש מהנשמות בצורה ברורה להפסיק לדבר איתך על הנושא.
• למצוא מתווך שיסביר לנשמות שמספיק ודי להציק לך עם דברי עידוד.
• להתעלם מהמילים. זה לא פשוט ואני לא יודעת כמה זה אפשרי זמן קצר כל כך אחרי האובדן, אבל אולי בשלב מסויים תצליחי להנהן ולחייך ולהמשיך הלאה בלי לשאת את המילים איתך.
• להזכיר לעצמך את מה שכתבתי בתחילת ההודעה: זה לא קורה לכולן ואת לא עשית שום דבר שגרם לאסון. מאוד קל לייצר רגשות אשם, מאוד קשה לשחרר אותם.

 

[איןאריותכאלה]

מצטרפת קצת אחרת

ואומרת שזה באמת לא קורה לכולן, אבל זה קורה הרבה, הרבה יותר משנדמה לך, ואם תתחילי לדבר על זה, תגלי עוד המון נשים שמכירות את הכאב הזה (אמא שלי, אחותי, חברה טובה שלי, שתי חברות קרובות של בעלי, עמיתה מהעבודה, שתי אמהות מהגנים של הילדים) - ברגע שהתחלתי לספר - סיפורים התחילו לזרום אלי בחזרה. אני חושבת שהעצה של מרעישה לגבי מתווך שישתיק את הנשמות היא מצויינת. מישהו שיעשה עבורך את העבודה ויגיד שאת מבקשת שיניחו לך לנפשך. לגבי לחזור לשגרה -זה לוקח זמן, עברת טלטלה ענקית, את עדיין הורמונלית, הנפש פצועה, את זקוקה לזמן כדי לעכל, לעבד ולהשלים עם המצב. אנחנו פה.

 

[ess2]

אין את פשוט מדהימה

יש לך את התגובות הכי כנות ואמיתיות שיש מודה לך על זה. מנסה למצוא פתרון לא יכולה להתחיל לריב עם העובדים שלי.... .....
ורגשות האשם... מנסה להיפטר מהם... בנתיים לא בהצלחה גדולה זה ייקח זמן אני יודעת

 

[איןאריותכאלה]

רגשות האשם

מאד מיותרים, וראוי שתילחמי בהם בכל הכוח, דרך השכל, לא דרך הלב. נסי לשנן לעצמך שדפקים נודמים. זו דרכו של הטבע להבטיח שהחזקים ישרדו. אין לכך שום קשר להתנהגות שלך או למחשבות שלך. זה עניין ביולוגי טהור, לא סביבתי. בגלל שאצלך הסיפור קצת מורכב יותר ופותח פצע עמוק וישן, אולי כדאי לך לשקול מהלך טיפולי לעיבוד הרגשות הקשים שצפים עכשיו.

 

[ess2]

תודה

מחפשת משהו או מישהו. לבנתיים הטיפול האידאלי שלי זה הספורט שלי... לפחות שם מצליחה להוציא אגרסיות.

 

[שירהד1]

קיבלת פה עצות נבונות וחכמות מאוד מבעלות הניסיון,

ואני מסכימה עם כל מילה שכתבו לך.
מרגישה שחייבת לכתוב לגבי רגשות האשמה. את לא אשמה בכלום, ואף אישה פה לא אשמה בכלום. תשחררי את זה מהר מהר. מודה שאני מעולם (!!!) לא הרגשתי ולו רגש אחד של אשמה על כל ההפלות שהיו לי. לא חטאתי ולא פשעתי. סתם היה לי המון המון חוסר מזל בהקשר לכך. זה לא עונש על משהו לא טוב שעשיתי (יש הרבה שמאמינות בדבר הנוראי הזה של גמול ועונש), זה לא משהו שאני גרמתי לו. סתם. משהו קשה בהיבט הביולוגי. נקודה.

אנשים עוד לפעמים חיים באיזה סרט אמריקאי של לפני 50 שנים, וחושבים שאישה עושה משהו שגורם להפלה. שטויות במיץ עגבניות. אגב, גם לחץ נפשי לא גורם להפלה (וגם את השטות הזו שמעתי בעבר....). יש נשים דתיות שחושבות שזה קרה בגלל עונש שקיבלו מאלוהים, לא שמרו על דיני טהרה, או כל דבר אחר...זה נורא בעיניי.
אז תיפטרי מהרגשות הנוראיים הללו, כי הם פשוט מיותרים וגם לא מבוססים על שום דבר מציאותי, אז סתם חבל.
לאנשים שאומרים זה לא נורא וזה קורה לכולם, הייתי אומרת: "אה, גם לאבד תאומים בחודש שביעי קרה לכולם?!" וזה לא קורה לכולן. ממש לא. לחלק כן ולחלק לא.
צריך להבין שאובדן ההריון הזה מגיע כבר על בסיס נרחב של אובדן שני התאומים בהריון הראשון שלך. וזה הופך את ההתמודדות להרבה יותר מורכבת.
בהחלט מצטרפת להמלצות לעבד את התחושות והמחשבות בעזרת אשת מקצוע מתאימה.

שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[כבשה0פועה]

א ת ל א א ש מ ה !!!

ראשית - משתתפת בצערך על האבדנים ועל שברון הלב.
הפלות קורות, נכון. אבל לא לכולן. אם תשוחחי עם נשים בסביבתך, תגלי לא מעט שכן חוו הפלה/ הפלות, אבל גם רבות שכל ההריונות שלהן היו תקינים. הפלה של תאומים בחודש שביעי ממש לא קרתה לכולן. כפי שכתבו לך כאן, ההפלה הנוכחית לא מתקיימת בחלל ריק אלא מעוררת את הכאב שנצרב בך גם מהאבדן הכפול ההוא.
את לא אשמה.
א ת ל א א ש מ ה !!!
גם אם רצת, קפצת, אכלת, שתית, צחקת, בכית או לא - מה שקרה קרה כנראה בגלל עובר לא תקין או בגלל ענין שקשור בגוף או ברחם, אבל לא בגללך. חוזרת ואומרת, שאת לא אשמה.
הפלות קורות גם לנשים הכי שאננות בעולם (לדוגמא אני כשאבדתי בשבוע מוקדם את ההריון השלישי שלי אחרי שניים תקינים) והריונות מסתיימים בשמחה ובידיים מלאות גם למי שעוברת אותו בחוסר שלווה (לדוגמא אני אחרי שתי הפלות, ועוד המון נשים כאן בפורום וגם במציאות). כל מי שמטיל אחריות כלשהי עליך חוטא ומתאכזר אליך הנמצאת במצוקה וברור למה זה מוציא אותך מדעתך. מצטרפת למי שהציעו לנסות לשוחח עם אנשים ישירות או באמצעות אדם שלישי, שיניחו לך כי את לא מעונינת לשוחח על כך.
מאחלת לך שתצליחי לשקם את הנפש באמצעות תמיכה כלשהי, איתנו ועם מי שכן מקשיב ותומך במציאות. וכמובן שההריון הבא, אם וכאשר תבחרי, ועל אף החרדות שסביר שיתלוו אליו, יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות.