אני מזהירה לגבי תגובת הסביבה
לא בטוחה מה מצבך ברמה הרגשית העמוקה (פשוט כי קיצרת בדברייך) אבל אני משערת שאת גם המומה וגם מאד עצובה.
מהנסיון שלי - ושל רבות מחברות הפורום - הרבה פעמים הסביבה לא כ"כ יודעת איך לעכל את הבשורה לגבי הריון לא תקין, ולעתים ממהרת 'לתקן' אותך, להחזיר אותך כמה שיותר מהר למסלול ה'רגיל', מטשטשת את האובדן ומעלימה אותו - גם כי הסביבה הקרובה מאד מאד רוצה בטובתך, גם כי אובדן הוא מאד מאיים ואנשים רוצים לדחוק אותו כמה שיותר מהם והלאה, וגם כי לפעמים אנשים פשוט לא יודעים מה להגיד.
אני לא יודעת איזה מין אדם את ולמה את מצפה, רק מספרת לך, שתדעי, שלפעמים הסביבה הקרובה מגיבה באופן שלא תואם את הציפיה שלך ונותנת לך דוגמא מהחיים שלי - הייתי בהריון לפני שנתיים, בבדיקת דופק נראה חשד לתאומים, הלכתי שבוע אח"כ לא"ס והסתבר שכבר אין דופק בכלל. חברתי הטובה ביותר - חברה של 20 שנה - ליוותה אותי בטלפון ביום של הציטוטק (אולי 4 שיחות), וגם למחרת (פעמיים) וגם ביום שאחרי (עוד פעמיים) ועוד שיחה ביום שישי - ואח"כ הנושא הושתק לחלוטין. לא נשאלתי יותר מה שלומי ולא שום דבר. האבל שלי היה טיפה ארוך יותר מארבעת הימים שהיא קצבה לי.... וזה יצר מידה של צרימה בינינו, כי לא ידעתי איך להגיד לה מה אני צריכה, והאמת שגם לא רציתי כי די שקעתי פנימה, ואני זוכרת כמה זה היה לי עצוב ומפתיע לגלות.
מקווה שתיתקלי רק בתגובות שמתאימות לך. שולחת חיבוק גדול.